מציאת בן זוג

אני אוטוטו בת 33, רווקה מת"א ויש לי בעיה רצינית - אני מאוד בררנית לגבי גברים. אני נראית מצוין ובהחלט יש ראש על הכתפיים ובכל זאת אני עדיין לבד... אני מאוד רוצה כבר להכיר את העתידי שלי ולהקים משפחה אבל אני מתחילה ממש להתייאש מהמצב. חברות שלי אומרות לי שעוד לא נולד הבחור שאני אהיה מעוניינת בו כי בכל אחד אני רואה בעיה אחרת שמונעת ממני להתחיל את הקשר. לגבי אתרי הכרויות - עד לא מזמן הייתי אנטי ומפאת חוסר ברירה, החלטתי בכל זאת לנסות. פונים אלי הרבה בחורים, מחמיאים לי ומבקשים תגובה אבל עדיין לא מצאתי אף אחד שימצא חן בעיני (על סמך תמונה בלבד). אני ממש מיואשת, אין לי מושג מה לעשות ואיך להתקדם הלאה. התחלתי לחשוב שאולי אני פשוט צריכה להתפשר, לפחות בשביל להביא ילדים כי זה כבר ממש בוער בי. מה עושים??? תודה על התשובה.

היי יובל, 1. אני פשוט מודעת לעצמי (למראה ואופי) ונראה לי שאני אעשה עוול לעצמי אם לא אהיה בזוגיות עם מישהו עם מישהו שימשוך אותי, שירתק אותי, שיתקשר איתי באותו ראש (כמו שהיה עם האקס, רק שמסיבות אחרות זה לא הסתדר). למצוא חבר זאת לא הבעיה, הבעיה היא למצוא מישהו שאני באמת אהיה מעוניינת בו. 2. כבר הרבה זמן יש לי את הרצון להביא ילדים אבל אף פעם (עד לאחרונה) לא חשבתי להתחתן בפשרה בשביל להביא ילדים. חבל לי שבגלל שלא יוצא לי להכיר את הגבר של חיי, לא אביא ילדים ולכן המחשבה הזאת עוברת לי ונראה לי שזה מה שאעשה בסוף. הזמן הולך ואוזל מבחינתי... 3. לא זוכרת מתי לא הייתי בררנית, תמיד הייתי ואולי בגלל זה אני עד עכשיו לבד. 4. עד היום לא התפשרתי. אומנם ניהלתי כמה מערכות יחסים עם בחורים שהכרתי אותם במסגרות מסויימות (בפגישה אחת לא הייתי מגיעה איתם למערכת יחסים - רק אחרי שהכרתי אותם יותר) אבל גם אז ידעתי שזה זמני, לא הייתי מוכנה להתפשר. 5. זאת בדיוק השאלה שאני מתחבטת בה לאחרונה. מבחינת מראה - אני לא אוכל לסבול מראה מוזנח, לא אוהבת נמוכים ממני. לא אסבול טיפשות, קמצנות, שקרים. מה אתה אומר? יש לי עוד תקווה? (-: