מה עושים?

בעיתי היא כזאת: הכרתי את בעלי כשלא הייתי במקום טוב בחיים. ופשוט התאהבתי באדם הראשון שנתן לי תשומת לב. למרות שגם היא היתה בעיתית מאוד (במהלך הקשר הוא חזר לקשר עם האקסית והשאיר אותי על "אש קטנה" אחכ חזר אלי אולי בעקבות ההריון שלי?)הוא בן אדם טוב אבל בעיתי ביותר סובל מאוד מהתפרצויות עצבים וחוסר סבלנות . פעם טוב אלי פעם רע אלי לפי המצב רוח..יש בננו הבדלי מנטליות והשקפות מהותיות ביותר. שננו באנו מרקע שונה ואורך חיים שונה. בנוסף הוא גם מבוגר ממני ב20 שנה אני בת 30 והוא בן חמישים. אני מרגישה שכל האלימות המילולית שלו חוסר הכבוד שלו אלי ההשפלה וכו יצרו אצלי המון כעסים ואני פשוט כבר לא סובלת אותו יותר.נגמרה האהבה!! במקומה יש לי הרבה כעס ופחד .בנוסף אני מתבישת לצאת איתו בחברה אני בחורה שנראית טוב . והוא גם נראה טוב לגילו אבל נראה בן 50 ונמאס לי כבר מהמבטים השואלים מזלזלים כשרואים אותנו ביחד. פשוט בושה לצאת איתו לרחוב חושבים שהוא אבא שלי. או שאני הזונה שלו או משהו כזה.. הבעיה היא שיש לנו שני ילדים קטנים פחות מ3 שנים. והם די אוהבים את אביהם. וחוץ מזה שזה לא פייר לבעלי. הוא כל הזמן אומר לי הכרת אותי איך שאני . לא הכררת פרופסור..אז זה לא הציק לי היום זה פשוט מטריף אותי פשוט נמאס לי מכל המצב הזה. אנחנו גם תלויים כלכלית מאוד אחד בשני. ורק עם משכורת אחת לא אצליח לגדל את הילדים טוב. לא לדבר על לשלם את המשכנתא..ממש פלונטר יש עיצה?