ליובל - זקוקה לעזרה בהתלבטות לגביי זוגיות

יובל שלום, תודה מראש על כך שאתה נמצא שם לעת צרה, ואני שמחה על כך שביכולתי לפנות אלייך לבקשת עצה. קראתי את תגובתך ל-mara וברצוני להתייחס בהמשך גם לשאלות שהצגת לה. אני בת 32 במערכת יחסים עם בן זוג מזה 4 שנים. לפניו הייתי בשתי מערכות יחסים משמעותיות וכל אחת כ-3 שנים. כשהתחלנו את הקשר במהלך הלימודים. עברנו לגור יחדיו והוריו מימנו את חלקו (חצי) בשכר הדירה ושאר ההוצאות כולל חציי בשכר דירה (אוכל, נסיעות, חשמל, מים, בילויים וכו') מומנו ע"י הוריי. כשנסתיימו הלימודים עברנו לגור אצל הוריי כדי שנוכל למצוא עבודה. תקופה של מספר חודשים גרנו אצל הוריי כשבן זוגי לא טרח לחפש עבודה ואף לא לקום מוקדם בבוקר. מצאתי לו עבודה והוא החל לעבוד והכל היה בסדר ועברנו דירה וכעבור חצי שנה הוא עזב את העבודה ועבד בעבודות זמניות כשחודש אחד הוא מכניס משכורת סבירה וחודש אחד כמעט ללא משכורת - כחצי שנה. התראתי והתראתי כי אין באפשרותי לממן את המחייה לבד וכי עלינו לעזוב. הוא נכנס לדיכאון ואדישות וכך עזבנו את הדירה וחזרנו כל אחד לבית הוריו. הרגשתי כי אין לי יותר כח לנסות ולדחוף אותו לעשייה ולחיפוש כי זה לא עוזר. יש לציין כי אני היפר אקטיבית ומאד אמביציוזית. אני נמצאת בעבודה מספקת ואני די מרוצה באופן כללי מחיי למעט הזוגיות. יש לציין כי כל מעשיו איטיים ביותר וכי נדרשים ימים ארוכים ולפעמים חודשים לשכנע אותו לעשות דבר מה. מה גם שאני קלילה ומעשית והוא כבד וחולמני. כל אשר תיארתי גורמים לי לתחושת מחנק גדולה מאד ותחושת רצון לברוח מהקשר והפעם הרגשתי כי אין סיבה לתת הזדמנות נוספת לקשר הזה כי הרי הוא בוודאי ייפול עליי שוב כנטל כלכלי בעתיד . ומה יקרה כאשר יהיו ילדים ואזדקק לגבר תומך כלכלית. עד כאן הכל טוב ויפה, רק שיש סיבוכים, בתקופה הזו שהוא חזר לבית הוריו, שלא כמו כשהיה אצל הוריי, הוא נכנס לאטרף של חיפוש עבודה ומצא. השכר טוב העבודה מספקת ועכשיו הוא יוצא בהצהרות שהוא מתכוון להישאר שם תקופה ארוכה. ועכשיו הוא כן רוצה למסד את הקשר כי לפני כן כנראה שלא היה מוכן מספיק למסד את הקשר. בתקופות שהוא לא עבד אני איבדתי את הרצון והחשק להיות בחברתו, למרות שעשיתי מאמצים כבירים לתמוך ולאהוב כדי שלא יאבד את ביטחונו האבוד עוד יותר. בכל מקרה אני מרגישה שהוא נטל עליי ואני עושה הכל בחיים ובזוגיות והוא תמיד נכנס לאדישות וחוסר יוזמתיות ואני מרגישה מנוצלת גם כלכלית וגם ריגשית ואני חשה מותשת. אבל, הוא מאד מאד אוהב אותי ומעניק לי המון המון חום ואהבה ובסה"כ יש לו משפחה טובה (הם כולם רדומים ולא פעלתנים אבל אנשים טובים) ואני גם יודעת שהוא ישר וטוב וכנה ולאחר נסיונות עבר כושלים עם בני זוג לא ישרים ותחמנים ולא אוהבים אני מאד מאד חוששת לפרק את הקשר הזה, גם כי אין לי כח להתחיל שוב מחדש, הותשתי, וגם כי אני כבר מבוגרת וגם כי אני מאד מאד חוששת שלא אמצא מישהו שיאהב אותי ככה. מחזרים - יש זו לא בעיה אבל הפחד למצוא אדם ישר ואמיתי וטוב לב וגם פעלתן מקונן בי. עשיתי לי רשימות בהתאם לשאלות ששאלת את mara ואני עדיין לא מצליחה לשים על כף המאזניים מה יותר חשוב לי. חסרים לי הרבה דברים בקשר אך לעומתם הרעפת האהבה נעימה לי מאד. היו הרבה תקופות טובות בחיי אך אף לא אחת מהן הייתה כשהיינו יחד. אני לא מצליחה להחליט האם אני רוצה יותר שיהיה לי עניין בקשר ובבן הזוג ושיהיה פעלתן ועוזר כלכלית או שאני מוכנה לוותר על הכל כדי להיות נאהבת. מה לעשות? איך להחליט? איך לא לפחד? אולי הבעיה היא אצלי ואני פשוט לא מחזיקה מעמד באף קשר? אודה לך על המשך הכוונה

הי יובל, אני מודה לך מאד על תשובתך והתמיכה המרובה, הדברים החלו להתגלגל לכיוון פרידה ולכן החלטתי להמתין מעט כדי לכתוב לך שוב. בינתיים נפרדתי ממנו ולאחר כחודש התחלתי לצאת עם מישהו אחר, שעל פניו נראה שיש בו את כל התכונות שאי פעם חיפשתי בגבר אך מבחינה ריגשית לא הצלחתי להיקשר אליו. יש לציין כי מאז הפרידה חברי לשעבר לא הירפה לרגע - אימיילים, מתנות, ביקורי פתע, שיחות טלפון קורעות לב ותחנונים שאחזור. ולכן גם היה לי קשה להתפנות רגשית לבחור החדש אך החלטתי לתת לזה הזדמנות מכיוון שראיתי בו איכויות שמתאימות לי. כך לאורך תקופה של כחודש וחצי יצאתי עם הבחור החדש כשליבי עדיין עם הבחור הקודם ובכל זאת לפתע חוויתי קשר קל וכייפי שהכל בו זורם למדיי והשקפות עולם זהות ואמביציות זהות ופעילויות זהות ולמרות שהרגש מאחר להגיע אני עדיין מאמינה כי כדאי לתת לכך סיכוי. בינתיים החבר הקודם עושה שמיניות באוויר ומנסה בכל כוחו להשאיר את ליבי אצלו והוא מצליח בכך. עם הבחור החדש תחושת הביטחון גדולה ונעלמו הפחדים שהיו בזוגיות הקודמת. הדבר גורם לי לרגשי אשמה כבדים מכיוון שחברי הקודם סובל מאד ומבלה שעות בבכי ובתחנונים ולפני כמה ימים הוא הגיע לפתע לביתי בערב עם טבעת והציע לי נישואין. ההתלבטות עדיין מקוננת בי מכיוון שהוא חוזר ואומר שהוא עבר תקופה קשה והוא איננו עצלן והוא יעשה הכל כדי שאהיה מאושרת ויהיה פעלתן יותר ועורם הבטחות מכאן עד הודעה חדשה. מה שגם הוא עובד מספר חודשים בעבודה שהוא אוהב והוא קנה רכב ושכר דירה. מצד אחד אני שואלת את עצמי מה הסיכוי שהמצב באמת ישתנה הרי אנשים לא משתנים במהירות. מצד שני אני יכולה להבין את המצוקה שהיה בה ואולי באמת מצבו המנטלי השתנה. גם ישנה התלבטות לגביי החבר החדש האם כדאי להמשיך איתו מכיוון שהכל זורם היטב אך הלב לא שם? מה עצתך? שוב תודה על הכל!