גירושין

אני נשואה 6 שנים ויש לנו שני ילדים.אני מעוניינת להתגרש מאחר ולא נשאר שום דבר טוב בנישואים הללו. אני חוששת מכל התהליך האישי,המשפטי,הכלכלי,הרגשי וממה יגידו ומאיך כל זה יתחיל ואיך זה יסתיים. אני לא יודעת איך לעשות את הצעד הראשון, וזו אגב, בעיה אצלי גם בתחומים אחרים בחיים שמרגע קבלת ההחלטה ועד לביצוע יכולים לעבור שנים עד שאני מקבלת אומץ אם בכלל. מה אתה מציע לי לעשות כצעד ראשון, איך אני מכריחה את עצמי לקבל אומץ לעשות דברים ולא לפחד מהתוצאות?

שלום גלית, נסי לבדוק קודם מה גרם לאהבה לדעוך ולכבות. זה יהיה נכון בין אם תפרדי, וודאי אם לא. בדיקה כזאת חשובה גם כדי לא לחזור על אותם דפוסים בקשר הבא. זה נראה כאילו דימיוני, ומקדים את זמנו, אבל זה לא... התהליךשל פירוק המשפחה אינו פשוט, וכדאי להכין את עצמך אליו. ניתן לעבור אימון כדי להתגבר על חסמים ולהכין את עצמך להתמודדות עם שבר של מיתוסים ועוגנים, ובנייתם מחדש. אפשר גם לעבור את התהליך בליווי של תהליך פסיכולוגי,על יתרונותיו וחסרונותיו. בכל מקרה - במצבך, כפי שאת מתארת אותו, אני ממליץ לך בחום, אם תחליטי להיפרד, ללכת לתהליך גישור, תהליך זה מאפשר מקום גם להתלבטויות ולצרכים האמיתיים של שני בני הזוג, והתהליך "זוכר" שלעולם תמשיכו להיות הורים לילדים. כל טוב, אילן

תודה על המענה ועל ההתיחסות. להלן התשובות לשאלות של יובל: 1.נראה לי כי חסם ההצלחה שאתה מדבר עליו נובע אצלי בגלל פחד משינויים ורצון בביטחון, אני אוהבת מסגרות (אך לא מסגרות נוקשות מידי) וגם חשוב לי מה חושבים על אחרים. תכונה נוספת שקיימת אצלי היא שאני אף פעם לא נותנת את עצמי עד הסוף, למשל אני אף פעם לא אתן את כולי לבן זוג או אסמוך עליו במאה אחוז ותמיד אשאיר משהו לעצמי, או למשל כשהייתי סטודנטית אני אף פעם לא הייתי מגיעה למבחן מוכנה במאה אחוז וכמובן שהתוצאות גם לא היו משביעות רצון לטעמי ותמיד חשבתי שאני מסוגלת ליותר. אני לא יודעת להסביר אם זה נובע מכך שכילדה הייתי רגילה שדברים באים לי בקלות וללא מאמץ, או מתוך תפיסה שמגיע לי לקבל או בגלל פחד מהצלחה או מכישלון. התחום היחיד בחיים שאני טוטאלית בו הוא באימהות ואם תשאל אותי אז זהו התחום שאני גם הכי טובה בו והכי שלמה עם עצמי וזו בעצם ההצלחה הכי גדולה שלי,לדעתי. 2.לגבי השאלה השניה, אז מכל הדברים שמנית אינני מקבלת דבר מהנישואים אלא להיפך אני חושבת שתמיד נתתי יותר ממה שקיבלתי. 3.אני חושבת שמה שהשתנה בשנים האלו הוא ההתפכחות וההתבגרות שלי והפער בין מה שחשבתי שיהיה לבין מה שבפועל. אני גם חושבת שהבחירה שלי בבן הזוג מלכתחילה לא היתה נכונה ובמקום שהדברים ישתפרו הם רק התדרדרו יותר. 4.מה שאני רוצה שיקרה בטווח הזמן הוא קודם כל לקום בבוקר עם חיוך ולהיות שמחה בחלקי. הייתי רוצה כמובן להתקדם בסולם המקצועי והכלכלי, לפתח הרבה תחביבים ותחומי עניין ובן זוג מפרגן ושותף שאפשר לסמוך עליו- כל אלו דברים שאין לי כרגע ואני מרגישה לפעמים שהנישואין הללו אפילו חוסמים אותי מלהגשים את החלומות שלי. אשמח לקבל את תגובתך ואני בהחלט מאמצת את ההמלצות של הספרים. בתודה ,גלית