זוקה לעצתך הדחופה

שלום יובל,יצאתי עם גבר במשך כ-3 חודשים.אני בת 34 הוא-36. הקשר היה די אינטנסיבי- היות ואנחנו שכנים בבניין מגורים, בעצם היינו יחדיו כל יום, מהרגע שאני חזרתי מהעבודה (הוא עצמאי, עובד כ- 3-4 פעמים בחודש בלבד, ורוב שעות היום נמצא בבית עם עצמו..)בעת חזרתי מהעבודה תמיד היה דואג לנו לאכול - תיד הייתי עוזרת או מציעה לעזור והוא לא איפשר לי(אני יותר חלשה בתחום 'המטבח', מוכנה לאכול כול דבר קטן ומהיר כי כך התרגלתי מלחיות לבד..) והיה נראה כי מתפתחת אף חברות יפה.. הקשר האינטימי בינינו אף היה טוב, אמר שהוא אוהב, עד אשר הוא רמז "שיתכן ויש לי דלקת בנרתיק". כך אמר ולא הוסיף. רופאת הנשים שלי לא הייתה בארץ ונאלצתי לחכות לשובה כחודש וחצי. הקשר בינינו המשיך, הוא תמיד התקשר אלי מספר פעמים ביום לעבודה, מיוזמתו, לדבר עמי. לקח אותי בסופי שבוע איתו למשפחתו, חברים. (הוא אף פעם לא רצה לבוא איתי למשפחתי בטענה שהוא לא מרגיש בנוח במפגשים אלה וכן תמיד הדגיש כי רוצה שנהיה בביתו כי הוא מסוגל לישון רק במיטה שלו..) דברנו על נושאי העבודה שלי, חברים , היום יום וכו'.. עד שלפני כשבועיים כשהוא פתאום התחיל להתרחק. התחננתי בפניו שידבר איתי, יגיד לי מה לא בסדר, שירגיש חופשי להגיד לי כל דבר כי זה חשוב לי. הוא לא רצה לדבר , זרק לאוויר ש "הפכנו יותר לידידים מאשר בני זוג" ולא היה מוכן לפרט מעבר..למרות שלקחתי את דבריו מאוד ללב (אף בכיתי) הוא פשוט נרדם.. השבועיים הבאים המשיכו להתנהל בינינו, הרגשתי ריחוק מסוים, במיוחד בתחום האינטימי, אך מעבר לכך ההתנהלות הייתה רגילה. ניסיתי לדבר איתו מספר פעמים על הנושא כי זה מאוד הפריע לי , אך לא היה שת"פ מצידו.עד יום שישי שעבר. הוא קם בבוקר ואמר לי שהוא יוצא למשפחה, חברים.. לי העניין שוב נראה מוזר וכבר הייתי מאוד לא רגועה- הבנתי שמשהו לא בסדר- הרי ימי שישי תמיד היה היום שבילינו יחדיו. שוב ניסיתי לשאול- הרי זה מאוד מקשה רגשית כשאדם שאתה כבר קשור אליו פתאום מתנתק ממך. הוא התחמק ואמר שידבר איתי כשיחזור. אני בשלב הזה כבר הייתי מתוסכלת לגמרי, נקרעתי מבפנים והחלטתי ללכת לדירתו לדבר עמו. (חשוב לי לציין- מעולם לפני כן לא באתי אליו סתם כך ללא שדיברנו מראש.) ראיתי שהוא מופתע ולא ממש שת"פ ואז הלך לפגוש חבר. כשחזר מחברו נפגשנו באקראי למטה, וכהרגלי בכול החודשים עלינו יחד לדירתו ואז הוא פתאום התהפך. אמר לי שהוא הולך לישון ושאני יניח לו. ביקשתי ממנו שיסביר לי רק מה קרה ואני אלך. הוא פתאום אמר לי בטון מאוד כעוס שהוא צריך את המרחב שלו ושאני יניח לו. מאוד נפגעתי מהדרך בה אמר את הדברים. הרי כשבועיים ביקשתי מדי פעם שיגיד לי מה מפריע ואם רק היה אומר לי, משתף אותי, הרי הייתי מניחה לו. הוא רק בלבל אותי כל השבועיים. התרחק ממני אינטימית,להגיד לי "שהכול בסדר". וכך הוא נעלם למשך כ-4 ימים. התנתק ממני לגמרי. ואז ביקש לדבר- אמר שהוא רוצה להיות לבד, שהרגיש בסיר לחץ, שהעול "של להכין לי לאכול בסוף היום" הקשה עליו (למרות שמעולם לא ביקשתי שיעשה כן..) וכי הבעיה שלדעתו קיימת אצלי בנרתיק הרחיקה אותו ממני לגמרי. דברים שלא ציפיתי לשמוע. אמרתי לו שאם רק היה מדבר איתי באופן פתוח על כל מה שהפריע לו- לא היינו מגיעים למצב הזה. הרי, אוכל- מעולם לא ביקשתי שיכן עבורי ואני מאוד לא בררנית בעניין (וזה נראה לי דבר די פעוט לכעוס עליו כ"כ)..והרגשתו כי הוא בסיר לחץ- איך ציפה שאבין שזה המצב כאשר רוב היום כשהוא היה עם עצמו בבית, דאג לשמור על קשר רצוף איתי ולא אמר דבר (אני גם האחרונה שאמנע ממנו לצאת עם חברים/לבד וכו- אני מאמינה שכול אחד צריך לשמור על החיים שלו..)- ואלו דברים שבעיני לא מביאים לסיום קשר בדרך כה פתאומית. ובעניין האינטימיות- אם רק היה מדבר איתי- לא ידעתי שהעניין מפריע לא בצורה כ"כ קשה- הייתי מספרת לו. הרי זה נושא שצריך לגשת ולדבר עליו ברגישות מסוימת, לדעת לפנות אלי בדרך רכה, לגלות הבנה- הרי הוא לא יכול לצפות שיהיה לי קל עם זה - וכך היה מבין שעברתי את כול הבדיקות- שאין כול בעיה קבועה, אלא התופעה זמנית הנובעת מתקופת לחץ (עברתי תקופה מאוד קשה בעבודה והוא היה מודע לה) ותזונה די לקויה וניתנת לפתרון יחסית קל..(לא שיתפתי אותו מיוזמתי שכן הטיפול טרם הסתיים והוא כבר כ"כ התרחק ממני שהיה לי קשה לפנות אליו בנושא זה) אך, כאמור, הוא כבר התרחק ממני מזמן, לא דיבר איתי על כלום ועוד אמר לי שהוא "רמז לי" וכי לא היה מסוגל מעבר לכך.התגובה שלו כלפי בנושא זה מאוד מאוד פגעה בי. אני מאמינה כי בני זוג שבכוונתם לפתח קשר אמיתי צריכים להיות מסוגלים לדבר באופן פתוח על הכול- נושאים פשוטים וגם כאלה שלא הכי נעימים. אמרתי לו שאני מרגישה שהוא מסיים פה קשר שהיה יכול להיות יפה רק כי לא דיבר איתי באופן פתוח ולא שיתף אותי בהרגשות שלו, אלא התבשל מבפנים ובסוף "התפוצץ" עלי. אני די שבורה מכול העניין- מאוד קשה לי עם הדברים שאמר עלי, גם ברמה האינטימית. זה מאוד פוגע בבטחון העצמי ואני מוצאת עצמי כבר שבוע, שבורה מבפנים- אומנם קמה לעבודה ומנסה לתפקד כרגיל, אך לא אוכלת, עצובה מאוד ולא מסוגלת להיות בבית שלי כי אני יודעת שהוא בבניין וממישך בחייו כרגיל.. אני מצטערת על האורך , אך רציתי לשתף באופן מלא. אודה לעצתך.