אומנם לא בעיה חמורה אך מתסכלת

יובל היי, מראש אני רוצה לומר כי בעייתי אינה דחופה ואינה משמעותית להתנהלות חיי היום יומית אך בכל זאת אני רוצה לוודא שמחשבותיי נכונות במקרה הנדון ושאיני חושבת דברים שמנותקים מהמציאות. התחתנתי לפני שנה וחצי עם אדם מקסים שאני אוהבת.משפחתו גם מקסימה ואוהבת ומאוד מאוד מגובשת- גם המשפחה המורחבת (הדודים) וגם המשפחה המצומצמת- האחים וההורים. המעבר לתוך המשפחה שלהם היה חלק, התאמתי, התקבלתי בברכה ואני באמת מרגישה אהובה על מרביתם. הבעיה שלי נובעת מכך שאני אדם שאוהב לתת לאחרים ולפעמים אני גם מצפה לתמורה. בימי הולדת אני מאוד משקיעה במתנות של בני המשפחה (מדובר בערך ב-30 אנשים), כולל האחיינים של בעלי, אחים, בני דודים, דודים וכדומה. פעם הייתי קונה מתנות יקרות (200-400 ש"ח), עד שהבנתי שאצלהם נהוג להביא משהו סימלי אז הפחתתי את העלות של המתנות אבל עדיין אני קונה מתנות יפות, מושקעות ודואגת להתקשר בימי הולדת ולשאול מה רוצים ותמיד לברכך ולצרף כרטיס ברכה דקורטיבי וכדומה. ביום הולדתי האחרון, החלטתי שאני לא חוגגת יום הולדת בארוחה (אצלהם נהוג לחגוג לכל אחד, בדר"כ יש כמה בחודש אז חוגגים לכולם יחד, עושים ארוחה ויום הולדת). בהתאם להתנהגותי כלפיהם ציפיתי שהם יתקשרו לברך אותי ויזכרו אותי והייתי סמוכה ובטוחה שכשהם יראו אותי הם יעניקו לי מתנה. ציפיותיי התבדו, אף אחד מבני המשפחה לא התקשר לברך אותי (מלבד כמובן הוריו ואחותו שאיתה אני בקשר מעולה). מאחיו קיבלתי ערכת בישום לשירותים (אח שיש לו שלושה ילדים ואני משקיעה מאוד במתנות שלהם, גם במתנות של אשתו אני משקיעה ואפילו הוא שלא אוהב מתנות מקבל מאיתנו דברים יפים ויקרים). הורי ובעלי אומרים לי שכשאני נותנת אז אני לא אצפה לקבל תמורה, אבל אני לא יכולה להתכחש לרגשות שלי. מה אמורה להיות הרגשתי שביום ההולדת שלי איש מהם אינו מתקשר? לאחר מכן היו ימי הולדת במשפחה שהלכתי אליהם בלב כבד. שתקתי והבאתי מתנות אבל הרגשתי ממש רע, כאילו זה כבר לא נעשה בחשק גדול ובאהבה גדולה כמו קודם. אני מאוד רוצה להיות ביחסים טובים עם משפחתו של בעלי, זה מאוד חשוב לתקינות הקשר בין בני זוג אבל ממש נפגעתי מהם ואני מרגישה שהם מאוסים עליי. אני לא יודעת איך לפעול בעניין, אשמח לתשובתך הכנה (אם זה נשמע קטנוני אשמח לדעת).

הי יובל, תודה רבה להתייחסות הרצינית שלך לדברים שכתבתי. אני רק רוצה להבהיר משהו שכנראה לא השתמע מדברי, הארוחות המשפחתיות אומנם נהוגות במשפחה זו אבל גם חלוקת המתנות נהוגה. כל חברי המשפחה תמיד מקבלים מתנות מהסובבים. לתשובות: 1. אני מרגישה שהם משפחה טובה, מאוחדת ואוהבת. כמובן שיש פרטים שאני יותר מתחברת או אוהבת ויש שפחות. באופן כללי ניתן לומר שהם משפחה ממש טובה.עם זאת כמו לרוב האנשים בעולם לעיתים הם מאופיינים בהתנהגות אינטרסנטית. 2. אני חושבת שכנראה אני לא מספיק רלוונטית או חשובה בחייהם שהם יטרחו להודות לי או לאחל לי מזל טוב. הם אוהבים אותי ומכבדים אותי אבל לדעתי הם לא מעוניינים להתאמץ יותר מדי. 3. האהבה שלהם אליי והחום והכבוד והמחמאות שהם נותנים לי- נעימים לי. אבל בזמן האמת שהם צריכים לעשות משהו ביוזמתם, לא משהו שמוגש להם עד הפה- מבחינתי הם נכשלו. 4.סביר להניח שאני נותנת לאחרים כדי להרשים, כדי שיאהבו אותי יותר ואני גם חושבת שזה גם קשור לפן האסתטי באישיות שלי- אני פשוט אוהבת דברים יפים ונעימים, גם לעצמי. 5. מצד אחד אני רוצה להגיד שלא הייתי משקיעה וכו' אבל מצד שני אני יודעת שזה שקר. אני לא מסוגלת לא להשקיע או לבוא ליום הולדת בידיים ריקות כי לא חונכחתי ככה. 6. איכזבו אותי אלה שמראים המון אהבה כלפי כשאני בסביבה ובנוסף איכזבה אותי בת דודה של בעלי שאיחלתי לה המון ברכות וקניתי לה המון מתנות גם לימי הולדת, גם להולדת ילדיה. 7. אם חברה הייתה פונה אליי התגובה הראשונית שלי הייתה לומר לה שגם היא תתנהג אותו דבר אבל מצד שני איך אדם שחונך בצורה מסוימת ומשתדל לנהוג על פי כללי הנימוס הקיימים ואדם שמקפיד לשמור על רמה גבוהה ונאותה של התנהגות יכול להתנהג ככה? אולי הייתי ממליצה לה למצוא את שביל הזהב- לקנות משהו ממש סימלי אבל לא לוותר על המתנות באופן טוטלי. אני חושבת שאתה צודק בקשר לרצון שלי לרצות אנשים, אבל מדוע אתה קורא לזה "חסם", זה לא ברור לי. האם זה דבר שחוסם ממני משהו או גורע ממני משהו? לגבי הספר, אני אקרא אותו- תודה. ר.