מה בין דאגה הבאה מאיכפתיות ואהבה לבין שתלטנות
דיון מתוך פורום אימון אישי, זוגי ועסקי
שלום רב, אנו נשואים מעל 25 שנה. תוכן כ-12 שנים אני חולה כרונית ההולכת ונעשית מוגבלת ותלויה. בעלי אינו חדל לכרכר סביבי, להביא לי דברים, לדחוף לי את הנייד לתיק, לשמור בקפדנות את לו"ז התרופות שלי ומאחר ואסור לי לאכול שעה לפני ואחרי לקיחת התרופה שלי(ןאני מחפפת...) זה הגיע לכך שהוא הריח לי את הפה. בכלל הוא מתעצבן ברמות אם אינני מגלה "אחריות" ואותי זה משגע. אני לא ילדה קטנה והיייתי רוצה שיפסיק לנהל אותי אבל אי אפשר להגיד לו את כי הוא מייד נעלב ונפגע שהרי כל כוונותיו טובות ומזלי שיש לי בעל כל כך תומך ואוהב...
שלום אנונימית, אכן, זכית בבעל תומך ואוהב שלוקח אחריות כנראה יותר ממה שהוא אמור (אולי מתוך היכרות איתך? אמרת שאת לעתים מחפפת...). אז הבסיס הוא טוב. מצד שני את מרגישה גם כך תלותית והוא מעצים את התחושה. אשמח לברר איתך לפני תשובה יותר מנומקת - מה מידת הפתיחות ביניכם? על מה את יכולה לדבר איתו ומה בשום אופן לא? לאיזה רמת דאגה את רוצה להגיע? מה ירגיע אותך? תודה ותרגישי טוב, יובל