בעלי היקר

שלום רעות, תודה על פנייתך וסליחה על העיכוב בתשובה. התמונה שהעלת היא מאוד לא פשוטה. את מתארת מצב שאת נמצאת במקום שאת ממש לא צריכה להיות, אבל הוא עדיף לך בגלל החשש מהאלטרנטיבה. בשפה האימונית, למרבה האירוניה, זה נקרא 'אזור נוחות'. את סובלת, אבל את מכירה כבר את הסבל הזה ומה שבחוץ מפחיד אותך יותר. רעות, 50 זה גיל צעיר. היום אנשים עושים קריירה שנייה, מתחילים מערכות יחסים חדשות, נשים אפילו יולדות בגילאים אלו. כמאמן אני אומר לך - במקום בו את אומרת שאת לא יכולה לסבול יותר - אסור לך להיות. מטרת האימון היא להוביל אנשים להישגים יוצאים מגדר הרגיל בחייהם, לחיות חיים מלאים ומאושרים - איפה את רואה את עצמך היום מול המטרות האלו? כביש ללא מוצא זה כניעה למציאות ברת שינוי. הייתי רוצה שתעני על השאלות הבאות, ותחזרי אליי עם התשובות: 1. כשחלמת בעברך להקים בית, משפחה - איך נראה החזון? מה היה אמור להיות בבית? איך אמורה להיראות הזוגיות? 2. אם בעלך היה נוהג כך כלפי שאר בני המשפחה, איך היית נוהגת? 3. אמרת כביש ללא מוצא - ובכל זאת - במבט רציונאלי לחלוטין - איזה אפשרויות יש לצאת מהמצב בו את נמצאת? מה היית ממליצה לחברתך הקרובה ביותר לעשות, או לאחותך, אם הייתה פונה אליך עם סיפור דומה? 4. אם היה לך את האומץ לעשות צעד לשנות את חייך - מה הוא היה? בנימה אישית ולאוו דווקא מקצועית אומר לך שאני לא מאמין שיש מקום לאף אדם לחיות תחת צל של אלימות. תקני אותי עם אני טועה - אבל עצם העובדה שבעלך הוא נח לבריות, היא לא רוונטית. אנחנו מדברים עליך. וכלפיך הוא בטח לא נח. ודבר אחרון לתשובתי - אני באמת חושב שאת צעירה, יש לך שנים מאוד ארוכות לפניך -איך הם יראו זה בעיקר בידייך. אני אשמח להיפגש איתך לאימון של כשעתיים, ללא עלות, כדי לנסות ולקדם אותך. המודעות שלך והמקום בו את נמצאת - משם את רק יכולה לצמוח. בהצלחה רבה, ואני כאן לסייע לך בכל עת. אפילו אם תעדיפי רק בהתכתבות. יובל פייס 050-2334466