עזרה בהתמודדות עם פרידה לא צפויה

בס"ד יובל שלום . אני בחורה בת 30 , יצאתי עם בחור בן 34 כ-7 חודשים . שנינו שומרי מסורת . הקשר היה מקסים , הקשר הכי יפה וזורם שהיה לי בחיים . תחושת ההתאמה היתה חדשה וכ"כ נעימה . עברתי מספיק קשרים בעבר כדי לדעת שזה הדבר האמיתי . הרגשתי רצינות ואהבה ממנו. היה ברור לי שהקשר הזה מוביל לחתונה והייתי מאד מאושרת . עם זאת הוא לא העלה את הנושא מעולם וכשזה עלה ברקע הוא אף פעם לא זרם עם שיחה בכיוון וזה התחיל קצת להלחיץ אותי . לאחר כמעט 7 חודשים החלטתי שאנחנו כבר מספיק זמן ביחד , שנינו לא ילדים , שנינו שומרי מסורת , והגיע הזמן לדבר . לא אמרתי את המילה חתונה ישירות אבל הוא הבין מצויין ששאלתי היא בעצם מכוונת לזה , רציתי לדעת אם שנינו באותו ראש , הוא אמר לי שאין פער בין הרגשות שלנו אבל שהוא לא מרגיש עדיין שהקשר "הגיע לשם" . על אף שהתשובה לכאורה לגיטימית לא הרגשתי טוב עם זה בבטן ואכן שבועיים אחרי כשאנו חוזרים מבילוי הוא עצר את האוטו בצד , אמר שאנחנו חייבים לדבר ובאותו הרגע הרגשתי שתוקעים לי סכין בבטן . הוא אמר שהוא לא יודע למה הוא לא רואה אותנו בדמיונו נשואים , הוא אמר שהוא רואה בי ארמון זהב ושאין לו מפתחות... שהוא יודע שהוא אוהב אותי אבל משום מה לא מצליח להגיע למקום שהוא ירצה לקדם את זה לחתונה . הוא אמר שהוא מאד רוצה כבר להקים בית וקשה לו מאד לסיים את הקשר הזה בגילו ולהתחיל מחדש אבל הוא לא רואה טעם למשוך את זה עוד כי אם זה לא בא עד עכשיו זהה כנראה לא יבוא... הוא אמר שטוב לו והוא יכול להמשיך כך עוד 10 שנים אבל ברור שלשנינו יש מטרה אחרת . מיותר לציין את ההלם שלי , לא האמנתי שזה קורה לנו שהוא מסיים את הקשר היפה הזה שהיה בו הכל (לפחות בעיניי...) . ניסיתי להבין , הייתי המומה , הרגשתי שאני נלחמת על חיי אבל מדברת לקיר . הוא כבר קיבל החלטה ואפילו אמר ששקל להציע הפסקה אבל הוא לא אוהב להעמיד אנשים במצב כזה... יש לציין שהוא לא הוציא את המילים בקלות . הוא היה חנוק לגמריי ,אמר שהוא אומר את הדברים ולא מאמין שהם באמת יוצאים מפיו . חודש עבר מאז ולא שמעתי ממנו והכאב הוא עצום . אחרי שסיימנו נכנסתי לאתר בו הכרנו וגיליתי שכבר שבועיים לפני שהוא סיים איתי (וכנראה שזה היה לפני שיחת "יחסינו לאן" שעשיתי לו) הוא כבר נכנס לאתר . הבנתי שהוא התבשל עם העניין כל החודש האחרון (לפני כן אגב הוא לא נכנס לאתר שלא יובן כאילו הוא כל הזמן חיפש במקביל). הוא , מאיזשהי סיבה שהוא בעצמו לא יודע להסביר לדבריו לא מצליח לראות אותנו עוברים שלב . אני יודעת שאין שום טעם ליצור איתו קשר , אני פגועה מאד מהניתוק , מזה שהוא לא שיתף אותי בתחושות שלו, מהפתאומיות הזו, מזה שהוא ויתר על הקשר היפה הזה , מזה שהוא כבר באתר כל יום מאז הפרידה ומזה שהוא כבר נכנס לפני שדיבר איתי ולא שיתף אותי בכלל שמשהו לא בסדר ביננו. אבל תחושת ההחמצה לא עוזבת אותי , הפרידה הזו היא מכה כ"כ גדולה עבורי כי הרגשתי לראשונה בחיי שמצאתי את האחד . נתתי לו את כל האהבה שבעולם ועכשיו אני מרגישה כ"כ חסרת אונים . ברוך השם עברתי את השלב שאני בוכה כל 10 דקות (התדירות ירדה...) והסיוטים בלילה קצת פחתו אבל לא לגמרי . אני רוצה להמשיך הלאה (הוא עשה את זה בכזו קלות...) אבל הביטחון שלי נפגע מאד , איך אפשר להאמין בזוגיות כשחווית משהו כ"כ טוב וגם הוא נגמר . איך פותחים שוב את הלב שעבר כזה ריסוק?, אני מלאה במטען עליו כי אני כ"כ פגועה וכועסת ולא הוצאתי את זה עליו כי אני לא מתכוונת להשפיל את עצמי . אני מדברת עם חברות כמובן וזה עוזר קצת אבל עדיין אני מרגישה טעונה , הוא פגע בי מאד , זה היה מאדדדד לא צפוי (שבוע אחרי היינו אמורים לצאת לחופשה שחיכינו לה כ"כ...) . אשמח לכל טיפ , קשה נורא להתמודד עם זה (אני כל הזמן עוקבת באתר מתי נכנס , כמה זמן היה , ואם הוא לא נכנס אני כבר בסרטים שהוא יוצא וזו פשוט התעללות עצמית! נמאס לי מזה אבל אני לא מצליחה להיגמל...) .

אני באמת לא יכולה לדעת מה היה קורה אם היו לו שאלות לאחר החתונה , מצד שני אם הוא היה רוצה להתחתן אולי לא היו שאלות אח"כ , אין לי אפשרות לדעת . זה שהוא התקדם מהר הלאה זה כואב אבל מצד שני זה לא מאד מפתיע , קודם כל הוא קיבל את ההחלטה ועבר כבר תהליך עם עצמו. בנוסף בפרידה הוא אמר לי כמה שהוא כבר רוצה להתחתן ולהקים בית ומשפחה ולכן העובדה שהוא מפרק את הקשר הזה כשהוא מתקרב כבר לגיל 35 לטענתו מאד קשה לו . מצד שני כפי שהוא אמר הוא לא מדמיין אותנו נשואים על אף שהיה לו טוב בקשר לדבריו הוא לא יודע להסביר מדוע . אולי הוא גם מנסה להצדיק את הפרידה במציאת מישהי חדשה מהר אין לי גם לזה תשובה (השאיר אותי עם הרבה שאלות הבחור...) . ולגבי דברים פחות טובים בקשר... זה ישמע הזוי , אני באמת לא עושה אידאליזציה . הבחור מקסים . יש בו כ"כ הרבה דברים טובים , תמיד שמח , משעשע , קשוב , חכם , טוב לב . כל שבוע קיבלתי זר פרחים אז גם רומנטי... מה אני אגיד... התחברתי אליו בנשמה ממש . החזרתי לו פי 10 על כל הטוב הזה כי ידעתי להעריך . אבל הוא לא מספיק העריך כנראה את מה שנתתי , לא במהלך הקשר אלא במעשה הפרידה . אם לחפור כדי לחפש דברים לא טובים אז תמיד אפשר למצוא . אני יכולה לספר שהוא בחור מאד תזזיתי ולא רגוע , הוא היה ממצה דברים מאד מהר (כנראה גם אותי כשחושבים על זה...) . אם היינו מטיילים באיזשהו אתר נניח הוא היה עובר על דברים בטיל... הוא היה קפיץ , ממש אנרגטי:-) ואני בדיוק ההפך , רגועה , לא ממהרת . אני חושבת שבמובן הזה איזנו אחד את השני , הוא תמיד אמר לי שאני האדם היחידי בעולם שמרגיע אותו . דבר אחר שהיה ואולי הרבה יותר משמעותי זה המשפחה שלו . יש לו אם (הוא יתום מאב) , והאמא חיה עם בת (אחותו) עם פיגור שכלי . בנוסף יש לו אחות חרדית קשת יום עם 5 ילדים ועוד אח חרדי נשוי עם ילדים וגם מצבם לא משהו . הוא היה סוג של קורבן של המשפחה הזו . האמא שגרה יחסית רחוק היתה מקפיצה אותו פעם פעמיים בשבוע בכל מיני תואנות , אם זה קניות שהיא חייבת או שהיא פתאום לא חשה בטוב או שמשהו התקלקל . גם האחות והאח היו נעזרים בשרותיו והוא היה מתרוצץ ביניהם כדי לעזור פה ושם , גם כלכלית הוא היה עוזר להם ויצא לא פעם שזה בא על חשבון הזמן שלנו כמה שהוא השתדל שזה לא יפגע בנו . וחשבתי על מה שיהיה בעתיד אם נתחתן איך אפשר להתנהל עם אדם שמחלק את עצמו בין כ"כ הרבה אנשים . אבל ניסיתי לראות את הטוב בזה . הוא פשוט נשמה טובה וכ"כ מרחם עליהם , הוא איש משפחה , בן טוב , אח טוב ולא היה לי ספק שיהיה בעל טוב . לכן עם כל הכאב ואני מבינה מה ניסית לעשות בעזרת השאלות הללו אני לא מצליחה להרגיש שהוקל לי ושעדיף שכך . אין הנחתום מעיד על עיסתו , אבל אני עצמי יודעת שיש לי המון לתת לבן אדם . וראיתי בו הבחור הראוי לקבל את כל הטוב הזה . הרגשה לא קלה כי מבחינתי כפי שאמרתי הוא האחד שלי ומצד שני הוא כבר מבלה לו בדייטים אז אולי כדאי שאתעורר כבר! מתסכל אין ספק . אני בעד ספרות מקצועית אבל אני כ"כ לא רוצה שחיי ימשיכו לסבוב סביב זה , נמאס לי לשקוע בזה . אני רוצה פשוט להתגבר על הכאב הנורא , להפסיק לדמיין אותו בדייטים (זה גומר אותי... זה מרגיש כמו בגידה ממש, רק לא מזמן היינו אחד עם השניה...) להפסיק לעקוב אחריו , אם נכנס לאתר או לא , להפסיק לחייג אליו לאוטו ולנתק כדי לדעת אם הוא אולי בנסיעה בדרך לדייט עם אחרת . אני מאמללת את עצמי ממש גורמת לעצמי לחולי . הוא לא הכין אותי ופשוט הנחית עליי בשורה שלא הייתי מוכנה אליה . למה שלא יהיה לו קל להמשיך בעצם , הוא התבשל עם ההחלטה , הוא קיבל אותה אחרי שעשה שיקולים עם עצמו וכשהחליט שזה הזמן הוא יידע גם אותי ופשוט נעלם , היה במעשה הזה משהו מאד אגואיסטי מצידו . השאיר אותי להתמודד עם ההלם כשהוא כבר בשל להמשיך בחייו . לא יודעת כבר מה אני שואלת , זה חצי כעס וחצי כאב והרבה מאד בלבול .