מבוי סתום

שלום שרונה, תודה על פנייתך. אני מבין את התסכול הגדול שלך והמצב הנפשי בו את נמצאת. יש קושי גדול אחרי כל כך הרבה שנות חברות לשמר את אותה "אש" כפי שתיארת, גם שהאהבה עדיין קיימת. יש קושי גדול גם לבן זוג לקבל שמשהו לא בסדר, בטח שעדיין יש רגשות חיוביים ביניכם. מצד שני, תחושותייך מדברות מעצמן ועלייך לטפל במצב בהקדם. השאלה כמובן היא איך... לצערי אין לכך תשובה חד משמעית. כמאמן, אני הייתי רוצה לבחון מה המצב לאשורו כרגע ואיך את רואה את העתיד. אשמח אם תעני על כמה שאלות - 1. מה הרגשות שעולים לך, החיוביים והשליליים, כשאת חושבת על הזוגיות היום? 2. איך את רואה את הזוגיות הזאת בעוד 5-10 שנים? מה יכול לקרות? 3. מה הדבר החשוב לך ביותר בזוגיות בכלל? 4. מה יש בקשר ומה חסר לך במיוחד? מהי האש שדיברת עליה? אם תחושות הדיכאון מלוות אותך כבר זמן מה ואת מרגישה רע, בלי קשר למה שתעשי בעתיד - אני ממליץ לך ללכת לרופא המשפחה ולהגיד לו מה את חשה או לפסיכולוג. לעתים באמצעים פשוטים יעזרו לך לעבור את התקופה עד שתחליטי לאן פנייך מועדות. בד בבד את מוזמנת לענות לי על השאלות ואני אמשיך להיות איתך בקשר בניסיון למצוא כיוון יותר חד משמעי לגבי עתידך בזוגיות ואיך זה יכול להתבצע. בינתיים שיהיה שבוע טוב ותרגישי טוב! יובל פייס