יש לי בטן קשה ומנופחת

גם כאשר אני קמה בבוקר הבטן שלי נראית כאילו אני אחרי ארוחה מלאה ודשנה. כשאני לוחצת על הבטן עם האצבע אני מרגישה את הקיבה שלי. ולמעשה, אני לא אוכלת כלום. הייתי מאוד רוצה לדעת למה זה קורה לי? האם זה קשור לעובדה שאני שרויה באופן מתמיד במצב נפשי מתוח בדרגה בלתי נסבלת, ולעובדה שיש לי הפרעות אכילה? גם בעניין הזה הייתי רוצה להבין משהו. מכיוון שאני לא יכולה להקיא אוכל (ניסיתי), לא הגעתי (למזלי הטוב) לדרגה של בולמיה. אולם אני לועסת אוכל ויורקת כך שחוץ מירקות כמעט ולא נכנס לקיבה שלי כלום כבר יותר מחצי שנה. אני מתעמלת (פחות או יותר) ובכל אופן עולה במשקל. אני לא מבינה למה ? אני נכנסת לדיכאון מהעלייה במשקל ומאי היכולת להפסיק עם המנהג המגונה הזה של יריקת האוכל. בתודה מראש

התחלתי טיפול הומאופאתי, אך בעניין אחר לחלוטין. תוך כדי שיחה ע ם ההומופאת סיפרתי לו שאני לחוצה ושאני יורקת אוכל, אבל לכתחילה לא באתי אליו בגלל זה. איכשהו אני לא רואה אותו מוציא אותי מזה. הוא גם לא משדר לי שאפשר לעשות משהו והוא לא בדיוק יודע להסביר את התהליכים שמתרחשים אצלי בגוף, ואני משתגעת מזה! מכיוון שראיתי שיפור קטן בבעיה שבעקבותה פניתי להומאופאת לאחר שראיתי שהרפואה הקונבנציונלית חשוכת מרפא בדבר, התחלתי להאמין ברפואה הזאת. הצטערתי להבין שטיפול הומאופאתי בלבד לא יעזור לי בהפרעת האכילה שיש לי. האמת, אני גם לא בדיוק מבינה למה אני צריכה טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי אם אני מודעת לטמטום שלי. פסיכולוגים מנסים לעזור רק באמצעות "שיחות מוטיבציה" ואני מרגישה שאצלי יש משהו עמוק יותר שצריך לרפא- מצב נפשי מתוח בכל מקום ובכל מצב.