בקע דיסק גדול T11-12
דיון מתוך פורום בעיות גב ועמוד השדרה
הובחנתי ב-MRI כסובל מבקע דיסק גדול T11-T12 צידי, עם נימול וחולשה ברגל ימין אך ללא כאבים כמעט. המצב פחות או יותר ללא שינוי כשלושה חודשים, אך אני מוגבל/מושבת מבחינה מקצועית, אני גיטריסט קלסי אגב. הרופא אמר לי כי ניתוח רגיל מסוכן ושלא כדאי, ושאנדוסקופיה לא ישימה בחוליות אלה, אך קראתי כי בחו"ל הוא מתבצע באופן שגרתי. אני מבין שהמקרה שלי נדיר למדי: האם הבעייה היא שבמדינתנו הקטנה לא הצטבר די נסיון מעשי בשל מיעוט במקרים דומים? מה הצעתך? תודה מראש יהודה שרייר
דעתי היא שהניתוח בגובה זה אמנם אינו מאד שכיח אבל בהחלט שכיח דיו ולא מדובר בניתוח מאד נדיר יש מקומות בחול שמבצעים אותו באופן אנדוסקופי באופן שגרתי השאלה אם אתה בטוח שכדאי בכלל לדבר על ניתוח - אם אינך סובל מאד - מדוע לא להתאזר בסבלנות האם יש בבדיקה הגופנית או ב - MRI סימני נזק לחוט השדרה שמחייבים ניתוח בהקדם? ד"ר נחשון רנד מומחה לכירורגיה אורתופדית ולניתוחי עמוד השדרה www.isc.co.il [email protected] קביעת תורים: 054-7478864
תודה על מילותיך ועל שהשקעת לי מזמנך, אני מאד מעריך זאת. שאבתי עידוד מהערתך שהתייחסה לאפשרות שאבריא ללא ניתוח: ברור לי כי עדיף בלי אם רק אפשר, אך ההתלבטות בכל זאת קשה: אמנם לא נראים סימנים של נזק חעצב בMRI, אך הרופא שלי אומר כי לא מן הנמנע כי נזק עלול להגרם בעתיד, ומתי, מי יודע? בקע הדיסק מוגדר כגדול, ולמרות שלאחר 3 חודשים יש שיפור בעצמת הכאב, יש החמרה מסויימת ברדימות ובכוח בQuadriceps, שעד כמה שאני מבין הוא סימן משמעותי יותר מעצם הכאב. העניין הוא שבהתחלה כל הרופאים טעו וחשבו כי מדובר ב L3-L4, רמה אחת מעל לניתוח שעברתי בL4-L5 L5-S1 לפני 20 שנה. נשלחתי לMRI כהכנה לניתוח (אנדוסקופי), אך כאשר הMRI חשף כי מדובר בחוליית חזה T11-T12 הרופא אמר כי היות ולא ניתן באנדוסקופיה והיות שהניתוח הפתוח מסוכן, כדאי לחכות. מכאן עולה שלאחר שהתברר כי אין כלי אמין מתאים וזמין, משנים את ההגדרה: מורידים את דרגת הדחיפות לניתוח ומציעים לי כעת לקוות כי הזמן יעשה את שלו. ולמה קודם חשב הרופא כי אני מועמד מתאים לניתוח? כאמור כי הוא חשב שיש לו את היכולת ואת הכלים לצורך זה. הייתי מקבל זאת בהכנעה אלמלא התברר לי כי יש אופציה אמינה ויחסית פשוטה, אך היא בחו"ל. ואגב את זה לא גילה לי הרופא, וזה לא בסדר. סליחה על האריכות, ושוב תודה לח דוקטור על זמנך היקר. יהודה שרייר