הסתגלות לאחר ניתוח פרוסטטה

שלום, אני שואלת שאלה בשם אבי, אדם בן 72 בריא בדרך כלל, אשר עבר ניתוח פרוסטטה לפני חודשיים וחצי. מאז הניתוח הוא מתלונן על כאבים במתן שתן. הוא אינו ישן היטב בלילות עקב קימה תכופה לשירותים. הדבר מתרחש גם במהלך היום. הוא הפך להיות אובססיבי בעיסוק בהטלת שתן, אינו יוצא מהבית מחשש שיצטרך להטיל שתן במקום ציבורי, ואינו מאפשר לאורחים להגיע לבית שכן מלחיץ אותו להטיל שתן כשיש נוכחים בבית (גם בני משפחה, למעט אמי). לפני כחודש, לאחר בקור אצל פסיכיאטר, הומלץ לו על כדורים מסוג ציפרמיל (רסיטל)+קלונקס (1 ביום מכל סוג). יחד עם זאת בתופעות הלוואי של התרופה מצויין כי היא עשוייה לגרום להיצרות בדרכי השתן. ישנם שני היבטים לבעייתו. בהיבט הרפואי, הרופא המנתח טוען לאחר מספר בדיקות, כי הכל בסדר, והניתוח עבר בהצלחה. אבי לעומת זאת טוען כי הוא סובל עדיין מכאבים (גם לאחר שקבל עשרה ימים TARIVID). הוא טוען ללחצים ולצורך עז בהשתנה תכופה, ושהוא אינו מתרוקן עדיין עד הסוף. בהיבט הנפשי-התעסקותו הבלתי פוסקת בבעייתו, והדכאון אשר שורה עליו. מאדם פעיל, עובד במשרה מלאה, הפך לתלותי באמי, מסתגר בבית ואובססיבי לבעייתו. ביום ג' הוא הולך לעשות בדיקה פולשנית, בה מוחדרת צינורית מתכת לפין, על מנת לבדוק האם אכן משהו בניתוח לא הצליח. אנו, בני המשפחה כואבים את מצבו, אך חוששים בעיקר למצבו הנפשי, עקב הדכאון העמוק אליו נכנס. שאלתי היא, האם ייתכן שהתרופות הפסיכיאטריות שהוא מקבל, על מנת לסייע לו בהיבט הנפשי, עשויות להיות הגורם המשפיע על תפקודו הפיזי, ועל הקושי בהטלת שתן? אם אכן, מהי האפשרות האחרת? נראה כי הוא זקוק לטיפול תרופתי נפשי. (גם אם קיימת בעיה פיזיולוגית אמיתית, היא אינה מצדיקה את הדכאון וההתנהגות בצידו). רצינו לקחת אותו לפסיכיאטר מתמחה בגריאטריה, אולם בגלל שעליו לנסוע לשם כך מחולון לת"א, הוא אינו מעוניין (מחשש שיצטרך להטיל שתן בדרך). אודה על התייחסות לבעיה. תודה מראש אתי