סכיזופרניה שאני לא מצליח לצאת ממנה גם עם תרופות

אז הסיפור שלי ארוך, אנסה לקצר כמה שאני יכול: יש לי מחשבות שווא של רדיפה וכו', שמאוד מקשות עלי לחיות כרגיל בגלל שהמחשבות שמות אותי במצב של דיכאון 24/7 המחשבות התחילו לפני כמה שנים שהשכנים מהבניין ממול, על פי התפיסה שלי שקשה לי מאוד לשנות אותה כי מבחינתי זה נכון ב100%, התחילו לעקוב אחרי ולהציק לי בדרכים מוזרות(למשל נקודות אור על החלון שמתחזקות ונחלשות בהתאם אלי אם למשל אני מסתכל לכיוון מסויים הנקודת אור נחלשת וכו', ואם אני מסתכל לכיוון אחר הנקודת אור מתחזקת) וזה המשיך מזה שחשדתי שהם מנתקים לי את האינטרנט והחשמל בבית לפעמים בכוונה כדי להציק ועוד הרבה דברים שחשבתי שהם עושים, חשבתי לזמן מסויים שאחד מהם יש לו יכולות על טבעיות והוא יכול לקרוא מחשבות ולעקוב אחרי בעזרת המצלמות של הפלאפונים, אחרי בערך שנתיים התחילו מחשבות שהם פנו למישהי מהשמפחה הקרובה שלי שכנראה הם שילמו לה כסף והיא התחילה גם להציק בדרכים קצת אחרות שאפרט עליהם מיד ויחד הם התקינו בבית מצלמות קטנות/מיקרופונים(אין לי עוד הסבר) והם מציקים לי בהמון דרכים שפוגעות בי מאוד נפשית(למשל אחת המחשבות זה שהבת משפחה עוקבת אחרי עם המצלמות ואז עושה בדיוק ההפך ממה שאני עושה מה שפוגע בי, למשל אני אומר שאני לא רוצה משהו מסויים למשל אני לא רוצה לאכול X, כמה דקות אחרי זה פתאום היא אומרת שהיא רוצה לאכול X וזה קרה המון פעמים) ויש עוד הרבה מחשבות דומות אבל זה יקח נצח לרשום את כל המחשבות עכשיו כל פעם שאחד הדברים האלה קורה אני נכנס לדיכאון רציני לכמה שעות, ובגלל זה אני מנסה כמה שיותר להתגונן ולא לשמוע מהבת משפחה הזאת כלום כדי שזה לא יפגע בי, כי כל דבר שאני שומע שהבת משפחה עושה אני מקשר אליי כמעט כל דבר פוגע בי עכשיו לקחתי המון תרופות במשך השנים ואף אחת מהתרופות אפילו לא הייתה קרובה ללעזור(סרוקוול, ריספונד, זאפה, אריפליי ועוד הרבה שאני לא זוכר) ועכשיו לפני כשבועיים בסופו של דבר גם נכנסתי לאשפוז לכמה ימים, ומסיבות אישיות נאלצתי להפסיק אותו באשפוז התחלתי לקחת לפונקס שזו כביכול התרופה שאמורה לעזור בכל מצב, אני כבר על 100 מ"ג(התחלתי מ25 לפני שבועיים)ולא מרגיש שום השפעה מבחינת המחשבות, מבחינתי מאז שכל הדבר הזה התחיל המחשבות אמיתיות ב100% אני באמת כבר מיואש לגמרי ולא יודע מה לעשות ואיך להעלים את המחשבות האלה שכבר שנים בראש שלי