מחלות נפש - הבנה

שאלה: כיצד חולה סיזופרניה קשה יכול מחד להתכחש למחלתו ומנגד להסתיר אותה מהבריות? למיטב הבנתי, אם החולה מכחיש את המחלה הוא אמור להתנהג באופן טבעי גם במגע עם אנשים, לא?

שלום דנה, אכן תופעה מעניינת. אדם יכול להכחיש את קיומה של מחלה ובה בעת לעשות מאמצים להסתיר את תסמיניה מן הסובבים וזה נראה כמו סתירה. ראשית כל - העובדה שזה קיים מראה שכנראה אין כאן סתירה. שנית - הכחשת המחלה והסתרתה נובעות משני תהליכים מנטליים שונים זה מזה ולכן הן יכולות להתקיים יחדיו. הכחשת המחלה נובעת מהפרעה בתפקוד מנטלי שנקרא תובנה. תובנה היא מודעות של אדם להתנהגויות, מחשבות ורגשות שלו ומודעות לקשר בינן לבין תגובת הסביבה. זה כולל, במצב של מחלה פסיכיאטרית את היכולת (או העדר היכולת) להבין מה בעולמו הפנימי של האדם נתפס אצל הזולת כחריג. כשלאדם אין תובנה הוא אינו מסוגל להבין מה אצלו מהווה בעינייך מחלה ולכן הוא יכחיש את קיומה. זו לא הכחשה זה העדר מודעות או העדר תובנה. לעומת זאת הסתרה, אינה דורשת כל תובנה. האדם שיש לו סכיזופרניה מסוגל ללמוד, כמו כולנו שיש התנהגויות, מחשבות ודעות שאם הוא יביע אותן, זה יביא לו רק נזק וצער. עם הזמן הוא לומד להימנע מאותן התנהגויות ולהסתיר את אותן מחשבות ודעות. נסי רגע לתאר לעצמך למשל שאת שומעת קולות קוראים בשמך, גם כשאת נמצאת לבד. ואת בטוחה שהקולות אכן שם ובאמת יש מישהו שקורא לך. אם מישהו יגיד לך שזה רק הדימיון שלך לא תאמיני לו. רק שעם הזמן תלמדי מהניסיון שלא כדאי להתווכח על הנושא, כי זה מביא לתגובה שלילית מאד מצד הסביבה ועדיף להסתיר זאת ואז תפסיקי לדבר על החוויה ותתחילי להסתיר אותה, למרות שאת ממשיכה להאמין שהיא אמיתית. לא ככה?

תודה על התשובה המפורטת והמובנת לוגית. רגשית קצת קשה להבין או אולי לקבל. אימי הייתה חולת סכיזופרניה ברמה הקשה ביותר כיוון שלא טופלה, היא התאבדה בתחילת ספטמבר.