פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
בפורום הפסיכיאטריה ניתן לקבל תשובות לשאלות על הפרעות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה, דיכאון, הפרעות חרדה כמו פוסט-טראומה (PTSD), חרדה חברתית והפרעות אחרות. אפשר גם לקבל מידע על טיפולים פסיכיאטריים תרופתיים, שיחתיים ואחרים. כאשר התשובות כתובות בלשון זכר הן מתייחסות לשני המינים כאחד, אלא אם כן צויין הדבר במפורש.
8955 הודעות
8795 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

01/07/2009 | 02:19 | מאת: ל

שלום ד"ר, ניתן לשלב כדורים למיגרנה (בעת הצורך) עם ציפרלקס? תודה מראש.

01/07/2009 | 23:37 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, תלוי עם אלו תרופות. למיטב ידיעתי יש בעייתיות רק עם שילוב עם אימיטרקס (סומטרידקס).

01/07/2009 | 00:31 | מאת: אינה

שלום רב, הבנתי שהשאלה שכתבתי פה לאחרונה -נמחקה לכם בטעות, ושלא במתכוון(..וההתנצלות מתקבלת,)!! ולשאלתי: רציתי לדעת האם קלונקס במינון של0.5 בכל לילה -במשך 3 שנים ברציפות עלול לגרום לאיזשהו סוג של דימום(חבלה שמדממת?) ?? אני נתקלתי לאחרונה בדימום מסויים וחיפשתי סיבות ממה זה קרה ואז קראתי לראשונה את העלון לצרכן בקלונקס שכתוב בו:"במקרה של חבלה או דימום -להפסיק ולפנות לרופא.." אז האם יתכן וקלונקס יכול ליגרום לי לתופעה כזו ?? כמו כן, כבר שאלתי רופא את השאלה הנ"ל והוא ענה שאם זה היה קורה מהקלונקס אז סביר שזה היה קורה כבר בתחילת השימוש בו.. -וזה נשמע הגיוני.. רק שבכל זאת נשארתי קצת בסימן שאלה האם יתכן שאולי דוקא ההיפך הוא הנכון :ובעקבות השימוש הממושך והארוך (כבר כ-3 שנים) ניגרם לי פתאום הדימום הזה?? אודה מאוד על תשובתכם וחוות דעתכם .. בכבוד רב, אינה

01/07/2009 | 23:34 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ישנה תופעת לואי מאד נדירה של פגיעה בטסיות הדם האחראיות על קרישת הדם. זה מאד מאד נדיר. בדיקת דם פשוטה יכולה לגלות את זה. גה קיים, כמו שציינת לא בטוח שזה מהקלונקס, כי תופעות לואי כאלו בד"כ נצפות בתחילת הטיפול. אבל ברפואה כמו ברפואה- הכל אפשרי. בקיצור- הייתי ממליץ ללכת לקופ"ח לבצע ספירת דם- ומשם לראות איך ממשיכים.

02/07/2009 | 16:02 | מאת: אינה

תודה רבה על תשובתךדוקטור!!! יש לי שאלה נוספת בעקבות תשובתך,: אבל איך אפשר לדעת אם אין איזה דימום פנימי בתוך הגוף(שלא נראה כלפי חוץ) ?? כי דוקא יוצא לי לעשות בדיקות דם רבות לאחרונה וכמובן שגם ספירת דם מלאה והתוצאה תמיד היתה לי תקינה ואין לי בעיות בקרישת דם \או בטסיות הדם. הכל תקין . אז איך אני יכולה לדעת בוודאות שאני לא מדממת מבפנים אולי =(האם גם דימום פנימי בתוך הגוף שאינו נראה לעין -קשור לפעולת הטסיות בקרישת הדם?? ,או שבמצב כזה של דימום פנימי בכלל אין קשר לטסיות ולקרישה, ופשוט הגוף ממשיך לדמם מבפנים ואי אפשר לדעת את זה מבדיקות דם בכלל?) איך אפשר לדעת??? זה ממש דחוף לי... בכבוד רב..אינהה

01/07/2009 | 00:03 | מאת: גבי

שלום , ברצוני להתייעץ לגבי דבר מה, לפני כשנה התחלתי לקחת ציפרלקס בעקבות דפיקות לב וסחרחורות שאובחנו כחרדה ,לאחר מכן קראתי הרבה מאוד על חרדה ואחד ה"תופעות" של חרדה נכנס בי עמוק זהו הפחד להשתגע, מאז נטילת ציפרלקס התופעות פיזיות נעלמו ואפילו ירדתי לחצי כדור, אך כל הזמן אני חייה בהרגשה של פחד להשתגע ולקבל סכיזופרניה ומסקרנות אני קוראת על זה המון וזה נכנס לי לראש עוד יותר עמוק, האם יתכן לחלות במחלת נפש בגיל 28? או אלו תופעות חרדה מוכרות? אשמח לעזרצך בנדון

01/07/2009 | 23:24 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא משתגעים כל-כך מהר.... המחשבות שאת מתארת נפוצות מאד במצבי חרדה. יתכן שהן ביטוי לחרדה לא מטופלת. הייתי מציע לשקול להעלות את מינון הציפרלקס ולראות איך זה ישפי על המחשבות. בהצלחה.

02/07/2009 | 12:19 | מאת: גבי

תודה רבה על התשובה , אבל האם קורים מצבים שמתחילים לחלות בסכיזופרניה בצורה כזו כמו שקורה לי שאני חושבת על זה כל הזמן ומפחד לחלות בזה? או שזה קורה בפתאומיות ההפך ללא כל מחשבה על זה? סליחה שאני "מציקה" לך פשוט זה ממש "מציק" לי יום נפלא

30/06/2009 | 22:09 | מאת: ערן

שלום רב, אני בן 25 סובל מחרדה ונוטל ויפאקס 150 מיל' ליום וגם סורבון 30 מיל' ליום. ברצוני לקבל חוות דעת שניה לקבל השאלה ששאלתי את הרופא שלי ויצאתי ללא החלטה והיא האם להעלות מינון תרופתי או לא ? את הויפאקס אני לוקח כבר הרבה זמן- משהו כמו שנה וזה לא ממש משפיע. מכאן באה התוסף של הסורבון - שבא לאחר ניסיונות שונים של תרופות ללא הצלחה. אני מטופל אצל פסיכיאטר כבר 4-5 שנים. אני רוצה לדעת אחרי כמה זמן של לקיחת סורבון אני יכול לדעת האם כדאי לי להעלות מינון ? כי כרגע אני מרגיש שהתרופה עוזרת לי אבל לא מספיק. אני משער שאני לוקח את הסורבון משהו כמו חודש וחצי או חודש וקצת כי היתחלתי מחודש מאי אבל לקח לי משהו כמו שבועיים להגיע למינון המלא וגם לפני כן היפסקתי ליתיום (ואני לא ממש נעול על זמן הפסקת הליתיום) ככה שאני צריך די לחקור יותר לעומק את הנושא. אבל בטוח שלקחתי חודש את המינון המלא. הרופא שלי אמר לי כך : שלתרופה לוקח חודשיים עד שמגיעה להשפעתה המלאה אך אם אני מרגיש שהטיפול תקוע אז אני יכול לנסות להעלות את המינון בכדור וחצי ביום. ופה ההתלבטות כי מצד אחד אני ממש רוצה להרגיש יותר טוב ולהעלות את המינון אבל מצד שני האם עליי לחכות עוד חודש שלם ולראות שיכול שינוי נוסף כי אני לא רוצה סתם להעלות מינון. בסופו של עניין אני ממש חסר סבלנות בזה ופשוט אני נמצא במסגרת לימודית ששם אני יודע שאם אני ארגיש יותר בטוח בעצמי אז אגיע להשגים חברתיים טובים יותר. אך יש צד שני למטבע. הסורבון מקשה לי להתרכז - לא יודע למה. אבל מאז לקיחת הסורבון אני מרגיש די מבולבל כלומר לא יודע איזה יום היום ואני גם מרגיש שאני פחות חד בריכוז בשיעורים ושקשה לי להתרכז לאורך זמן. בקיצור הסורבון כנראה ''נגס'' ביכולת החשיבה שלי. וזה מבלי התקדמות של ממש בקטע החברתי ככה שאני רואה די תצד השלילי של העניין. בכל מיקרה זה עניין כשלעצמו כי אני יודע שהתרופה גורמת לכך - לבילבול- אבל האם זה יעבור ? ואם אני יעלה את המינון אז האם גם הבילבול וחוסר הריכוז יגברו? אני לא פוחד להתייאש כי ת'אמת אני כבר מיואש ככה שכל שאני מאריך את כל עניין הנסיון התרופה אני די מרגיש לא טוב אם זה. נ.ב אנא להתייחס ברצינות לשאילתה הזו זה נורא חשוב לי. תודה מראש אשמח להענות לעוד שאלות אם יש לכם לרופאים כדי להבין יותר לעומק את הדילמה וגם אני לא רואה את הפניה הזו במקום טיפול אצל הרופא שלי תודה רבה

01/07/2009 | 06:08 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, סורבון באמת יכול לפגוע בריכוז ובזיכרון- פגיעה שמתמשכת כל זמן שממשיכים בטיפול איתו. מאידך יעילותו לחרדה לא גבוהה. וכן- לוקח לפעמים מעל חודש עד שמגיעים למלוא ההשפעה המיטיבה שלו. הרבה יותר הגיוני היה להעלות את מינון הויאפקס. המינון הנוכחי (150) הוא מינון שיעיל לדיכאון אבל לחרדה יעילותו נמוכה. לחרדה משתמשים בד"כ בטווח מינונים של 225-300 מ"ג ליום.

01/07/2009 | 22:26 | מאת: ערן

תודה על התשובה. אם ככה אז זה סגור כלומר אני לא יכול להמשיך עם תרופה שפוגעת לי בריכוז וזיכרון. אבל מה היא כן עוזרת לי להרגיש טוב. בכל מיקרה לא פגשתי בחיים שלי תרופה שעוזרת מבלי לפגוע ולקחת משהו בחזרה. לגבי הויפאקס אני לא יכול להעלות את המינון כי כבר ניסיתי והירגשתי שאני לא יכול לישון כי זה מעורר וגם פוגע מבחינה מינית יותר חזק מאשר המינון הנוכחי. אני חייב לומר שהפסיכיאטריה בתחום הזה פשוט פרמיטיבית כי אני מרגיש כמו קוף במעבדה עם כל התרופות האלה. נ.ב מה אני יעשה עם הפסיכיאטר שלי כי אני שלחתי לו כמה מיילים והוא לא חזר אליי בכלל.

30/06/2009 | 19:52 | מאת: רונית

אני בת 24 וכבר חמש שנים מכורה לכדור בשם דקינט. בעבר הייתי נוטלת את הדקינט על תקן כדור נגד תופעות לוואי לכדורים פסיכיאטרים אחרים שהייתי נוטלת. אך אינני נוטלת אותם יותר ובכל זאת אני ממשיכה לשתות את הדקינט באופן יומיומי ולא בכמות המומלצת. אני מאובחנת כחולה סכיזואפקטיבית, ונוטלת בערב כדור שניקרא סרוקוול שעושה לי רק רע ודפיקות לב מהירות ולחץ דם נמוך ואני נירדמת רק אחרי שש שעות אך אני שותה אותו בלית ברירה לאחר שכבר הייתי שפן ניסיונות להמון כדורים אחרים שלא עזרו לי, ואני סובלת כבר 12 שנים מבעיות שינה, וכבר 12 שנים אני לא מסוגלת לישון באופן טבעי- אלא רק עם כדורים. לפי דעתי מערכת הבריאות די דפקה אותי ולא הועילה עימי אלא ההפך הגמור- היא רק החמירה איתי, עזבו את העובדה שאבא שלי אישפז אותי בבית חולים פסיכיאטרי ללא שום סיבה מוצדקת רק בגלל שהוא אוהב לחיות לבד ולא הייה לו איפה לשים אותי אז הוא סיפר טונות של שקרים לפסיכאטר רק כדי להיפטר ממני. ושם בעצם עשו אותי חולת נפש. השאלה שלי היא :איך אני יוצאת מההתמכרות הזאת לדקינט שהיא בעיקר פסיכולוגית?

01/07/2009 | 06:04 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, דקינט הוא בהחלט תרופה שיכולה למכר. בהתמכרות- כמו התמכרות, ישנן שתי שיטות. האחת היא לנסות הפסקה חדה- זה מאד לא נעים, אבל עובר תוך 3-4 ימים. השניה היא ירידה הדרגתית במינון- לרדת לחצי מינון כל שבועיים-שלושה. זה יגרום פחות סבל, אבל ימשך יותר זמן. מה שחשוב זה לסמן את היעד ולהתקדם אליו בלי להשבר. המון הצלחה!!!

30/06/2009 | 18:12 | מאת: ר

לפני כמה חודשים התחיל להיות לי משהו , עוברים לי כאלו זרמים בגוף , מין צמרמורות אבל לא בדיוק .. זה בא ביחד עם כעס וסוג של דיכאון. אני לא יודעת מה לעשות עם זה וזה ניראה לי חמור כי פעם אחת כשזה קרה לי פשוט בלעתי מלא כדורים בלי ממש רצון לעשות את זה. הבעיה שאני קטינה ולא יכולה לפנות לטיפול בלי ההורים שלי ואני לא רוצה שידעו מזה כי הם לא יבינו.

01/07/2009 | 06:01 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, קצת קשה לאבחן דרך האינטרנט, אבל נשמע שאת באמת במצוקה הדורשת התערבות ועזרה מקצועית. את יכולה לנסות להתייעץ בנושא עם היועצת של ביה"ס. ואולי בכל זאת את יכולה לפנות להורים ולומר שאת רוצה להגיע לטיפול פסיכולוגי כי יש לך הרגשה לא טובה, אבל זה משהו שתוכלי לספר רק לפסיכולוגית. יכול להיות שהם בסופו של דבר כן יבינו שיש בעיה, וכשיראו שאת מסרבת לפרט זה רק יגדיל את הרצון שלהם להביא אותך לעזרה מקצועית. המון הצלחה!

30/06/2009 | 18:07 | מאת: אבי

שלום אני סובל מסכיזופרניה פרנואידית והפסיכיאטר שלי נתן לי לטיפול קלופיקסול 2 מ"ג . רציתי לשאול האם המינון מספיק לבעיה. שוחחתי עם הפסיכיאטר שלי והוא אמר לי שהמינון מספיק לבעיה . רציתי חוות דעת שניה. תודה.

01/07/2009 | 05:45 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא, ממש לא. המינון המקובל הוא 20-60 מ"ג ליום. יש לציין שקלופיקסול אינה תרופה מאד שימושית עקב יעילות נמוכה וריבוי תופעות לואי.

30/06/2009 | 16:50 | מאת: Yuv

אני חברה בקופ"ח מכבי וחייבת להחליף פסיכיאטר... מישהו/י יכולים להמליץ לי על פסיכיאט/ית טוב/ה באיזור ראשון-אשדוד? תודה

04/07/2009 | 14:05 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום איננו נוהגים להצליץ פרטנית על אנשי מקצוע בפורום ועל כן לא נוכל לעזור.

30/06/2009 | 16:21 | מאת: שוקי

אני מטופל במירו 30 - שני חצאי כדור פלוס לניטין שלשה חצאי כדור. הפסיכיאטר המטפל הפנה אותי למרפאה הפסיכיאטרית ברמב"ם. נבדקתי ע"י פסכיאטרית במיון אשר העבירה את המסמך מהפסיכיאטר יחד עם דוח שלה למחלקה הפסיכיאטרית. מאז אני בהמתנה , מטפס על הקירות. מה עושים ?

01/07/2009 | 05:27 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא ברור לי האם הופנית למרפאה או למחלקה הפסיכיאטרית. למרפאה מתקשרים 04-8542251, ובהתאם למענה הקולי מגיעים למזכירות ומבררים האם החומר הגיע והאם נקבע לך תור. למחלקה מתקשרים 04-8543070 ומבררים האם החומר הגיע. הכי טוב שהפסיכיאטר המטפל שלך יעשה את העבודה. הוא גם יוכל לקבל תשובות יותר ברורות בטלפון, וגם יוכל לנסות לזרז את הגעתך במידה והתור ממושך.

30/06/2009 | 11:33 | מאת: אלמוני

שלום רב, אני בן 35 מטופל בליתיום 10 שניםסובל מהפרעה דו קוטבית רמה 2, אני מרגיש שהליתיום מקבעה אותי ולא ממש מצליח להתחבר לרגשות או להרגיש לצערי הרב, לא יכול להגיד בודאות שזה מהליתיום,אולי גם קשור למבנה אישיות, בנוסף סובל מכפייתיות, מחפש פיצוי למצב רוח המעט ירוד שיש לי דרך התמכרויות לאינטרנט וכו" האם מעבר ללמיקטל יכול לפתור את הבעיות(חושש מתופעת הלוואי של פריחות) האם הליתיום יותר אפקטיבי לטיפול בהיפומניה והלמיקטל יותר אפקטיבי בטיפול בדכאונות? אני חש מיוצב אבל יש נטיה יותר לעצבות/דכדוך שמופיעה כתוצאה מאכזבה מפעם לפעם או אולי תוספת של פבוקסיל (שמטפלת ב OCD )לליתיום שלוקח היום חשוב לי לציין שעברתי 6 פסיכולוגים אבל לצערי אף אחד לא הצליח לעזור אשמח לתגובתך

01/07/2009 | 05:24 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, קצת קשה לאבחן דרך האינטרנט, ולכן קשה לי לומר מה נכון ספציפית אליך. אוכל לתת מידע כללי. למיקטל וליתיום שניהם יעילים להפרעה דו קוטבית עם דיכאון. הסיכון לפריחות מסוכנת תחת טיפול בלמיקטל יורד כמעט לאפס כאשר עולים במינון בהדרגה. דיכדוך המופיע מאכזבה אינו בהכרח חלק מהירידה במצב הרוח של ההפרעה הביפולרית, לכן לא בטוח שאיזשהו טיפול תרופתי יעזור לזה. פבוקסיל עוזר גם למצב רוח ירוד, אבל שוב- חשב לאבחן האם זה מצב רוח ירוד שהוא חלק מהמחלה או סתם דיכדוך כחלק מהחיים. בהצלחה.

01/07/2009 | 10:07 | מאת: אלמוני

תודה על תגובתך מדובר על אכזבה ודכדוך מהחיים שאני לא מתקדם לשום מקום, 10 שנים לוקח ליתיום והליתיום רק מייצב, החלפתי 6 פסיכולוגים,התנהגותי קוגניטיבי,דינאימי,בודאיסטי, לא הצלחתי לשרוד בטיפול, הפסיכיאטר אמר שיש לי בעיה מורכבת ואפילו התנצל שלא יכל לעזור לי עם הפסיכולוגים שנתן לי, הציע לקחת פבורסיל,אגב אותו פבוקסיל לפני יותר מ 10 שנים היה הטריגר להיפומניה, הפרעה הדו קוטבית,אנימוגדר בסוג 2, אבל הפעם אני מטופל בליתיום אז הסיכוי שזה יקרה שוב קלוש,(מתלבט אם לנסות) אני צריך לבחור בין מעבר ללמיקטל שממה שהבנתי ממך פועל כמו הליתיום לבין להוסיף פבוקסיל, (מעניין למה דווקא פבוקסיל ולא ציפרלקס) האכזבה שלי מהחיים שאני עולה עם השנים ולא מרגיש שמתפתח אישיותית, לא במערכת זוגית ולא בעבודה(בעצם עדיין מחפש את עצמי)כתוצאה מהאכזבה פתחתי כפייתיות והתמכורוית לאינטרנט שאמורות לכאורה לפצות על החוסר השגיות בחיים. אני יודע שזה לא לאינטרנט אבל מאוד אשמח אם תוכל ליצור קשר במייל ולרשום אולי דברים נוספים מעבר לפורום או בנוסף

29/06/2009 | 23:41 | מאת: דן

אחי קיבל תרופה בשם וויפקס 150 הוא לא זוכר מתי וכמה פעמים הוא אמור לקחת אותה .הרופא שלו בחול בשבוע הקרוב רציתי לדעת מתי נכון לקחת אותה וכמה לקחת מדובר בבחור בן23 תודה מראש דן

01/07/2009 | 05:19 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אם הוא לא נטל את הטיפול לפני כן- מקובל לקחת כדור אחד ביום. מועד הנטילה אינו חשוב- כל זמן שיקפיד על מועד קבוע (כלומר- שיחליט האם יותר נוח לו לקחת בבוקר או בערב, וימשיך ליטול במועד שיבחר). אצל מי שנטל את התרופה מזה זמן, לפעמים מעלים מינון- אבל אם הוא רק התחיל אז שיקח כדור אחד ביום.

29/06/2009 | 19:42 | מאת: ALON

שלום רב, אני נוטל רסיטל מזה 4 חודשים בשל דיכאון. המינון עימו התחלתי היה 20, ובהמלצת הרופא עליתי ל-40 מ"ג. בסה"כ חל שיפור במצבי, אלא שלפני חודש נפרדתי מחברתי ואז החלו שוב תחושות של דיכאון ועצבות הרופא שלי המליץ לי לעלות את המינון שוב כאשר בשבוע ראשון אעלה ל-50 מ"ג (להוסיף חצי כדור ל-2 הכדורים) ולאחר שבוע להשלים ל-60 מ"ג- כלומר ליטול כל יום 60 מ"ג רסיטל. שאלתי היא עקרונית- האם באמת העלאת מינון בנסיבות שכאלה יכולה להיות אפקטיבית ? האם מקובל להגיע למינון של 60 מ"ג לאחר 4 חודשים ? תודה רבה. אלון

01/07/2009 | 05:16 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, מינון של רסיטל לדיכאון בד"כ לא עולה על 40 מ"ג, ובמקרים חריגים 50 מ"ג ליום. פרידה הגורמת לדכדוך היא נורמלית. התרופות לא אמורות להשאיר אותך שמח כל הזמן, אלא למנוע את הדיכאון שעוצמתו לא נמצאת ביחס סביר לגורמי המתח השונים בחיים. אינני יודע עד כמה מצב רוחך ירד ועד כמה הפרידה פגעה בתפקודך, אבל כפי שציינתי- מעט עצב והרגשה רעה לאחר פרידה הם נורמלים.

29/06/2009 | 15:08 | מאת: נועה

שלום רב, אני בת 27, בריאה, מקפידה על כושר ותזונה, עובדת, לומדת (פסיכולוגיה קלינית). למרות שחיי מוצלחים ורגועים בסך הכל, אני שרויה במתח נפשי תמידי, המעמיס עלי, פוגם במצב רוחי ומתבטא בדרכים סומאטיות (עייפות, כאבי ראש של מתח, שרירים תפוסים, בעיות עור). אני ישנה טוב אבל קשה לי סתם ככה לנוח,אני בעשייה מתמדת (קצת כפייתי..). ושאלתי: איזה טיפול תרופתי אינו מזיק לבריאות, אינו גורם עייפות, ותורם לרוגע ולמצב רוח חיובי יותר? האם תרופות אנטי-דיכאוניות מסייעות גם להפחית חרדה? תודה רבה

01/07/2009 | 05:12 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ראשית כדאי לבצע בדיקות גופניות כלליות בכדי לודא שאין בעיה גופנית של ממש הגורמת לתחושות שלך. בבדיקות כדאי לודא ביצוע בדיקות כימיה וספירת דם, תפקודי בלוטת התריס ורמות ויטמין B12. מבחינת התרופות- רוב נוגדי הדיכאון הם גם נוגדי חרדה. לא כולם. ניתן לנסות תרופות ממשפחת ה- SSRI או SNRI. רק בריאות, והצלחה בלימודים.

29/06/2009 | 13:23 | מאת: נחרדת

האים שילוב בין שני התרופות יעיל להתקפיי פאניקה עמידים במיוחד???

01/07/2009 | 05:08 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, למירו אין אפקט נוגד חרדה, אלא אפקט מרגיע. זה נשמע דומה, אבל זה לא ממש דומה. מתח הוא רק אחד המאפיינים של התקפי חרדה. אפקסור יעיל להתקפי חרדה- אבל אם החרדה עמידה חשוב לקחת אותו במינון מירבי- 300 מ"ג ליום, למשך מינימום חודש- ורצוי יותר, בכדי לבחון את יעילות הטיפול. במידה וטיפול זה לא עוזר- ישנן אפשרויות טיפוליות נוספות.

שלום רציתי לדעת תרופות אנטידכאוניות גורמות לכאבים הולכים ובאים בנקודות מסויימות בגוף ? אם כן האם זה מרמז על משהוא? תודה

29/06/2009 | 22:28 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא. ככלל הן לא גורמות לכאבים. כדאי לפנות להערכה אצל רופא המשפחה.

28/06/2009 | 23:31 | מאת: לי

שלום רב בתי בת 15 מתרועעת עם כל ילד מתנשקת עם בנים נותנת לבנים לגעת לה בשדים והיא נוגעת לבנים בביצים נמרחת על בנים בנוסף גם יש לבתי התפרצויות זעם האם כדורים נגד דיכאון ידכאו לה את היצר המיני ? מה עושים במקרה כזה ?

29/06/2009 | 22:27 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לפני שנותנים כדורים, כדאי להבין למה היא מתנהגת כך. נסי להתייעץ עם יועצת ביה"ס. אם זה לא יעזור כדאי לפנות להערכה של פסיכולוג ילדים ונוער.

28/06/2009 | 16:53 | מאת: אינה

שלום וברכה לדוקטור!! לפני כשבוע ( 22.6.09 או ב: 23.6)שאלתי פה שאלה בקשר לקלונקם ודימום ("האם קלונקס במינון 0.5"...)ומיד אחרי שלחתי ההודעה ראיתי שהיא מופיעה באתר..ורק חכיתי לתשובה. ומאז כל יום במשך שבוע כבר בדקתי ושאלתי הופיעה פה אך עדיין בלי תשובה.. והיום נכנסתי לבדוק אם יש תשובה- וראיתי לתדהמתי- ששאלתי נעלמה לגמרי(וחיפשתי היטטב), ..אני מחכה בקוצר רוח לתשובתכם .העניין ממש דחןף. אנא ממכם חפשו לאן נעלמה השאלה שלי במקרה??? אודה לכם מאד!!!

29/06/2009 | 22:25 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אינני יודע לאן היא נעלמה. יתכן שאחד מהמנהלים (אני או ד"ר ויץ) מחק אותה בטעות. ככלל איננו מוחקים הודעות, אלא אם אלו הודעות השמצה. אני מניח שהשאלה שלך לא היתה כזו. לכן אני מניח שכנראה קרתה טעות, וברצוני להתנצל על כך. אשמח אם תוכלי לכתוב את השאלה שוב, בכדי שנוכל להתייחס אליה.

האם יש פתרון טוב ברפואה -לחרדה חברתית (וקצת חוסר אנרגיה). שמעתי על SSRI, ואף ניסיתי ויפאקס, ציפרמיל, ציפרלקס, רסיטל , אולם לא חל שיפור ,ואולם חשתי יותר עייפות ,ישנוניות וחולשה!, גם במינון מקסימלי ולאורך זמן מספר חודשים. עיקר הבעיה היא חרדה חברתית שבתבטאת בד"כ בקיפאון, פחד מלעבור לבד ליד אנשים בפאר/קניון וכו' (מחשבה שחובים עליי משהו שלילי), למרות שאין לזה באמת אחיזה במציאות!, ואני רציונילי ומבין זאת, וכמו כן שאני הולך למקומות סמכותיים כמו בתי משפט משרדים ממשלתיים ,אני מתחיל לחוש דפיקות לב מאוד חזקות והזעה, לעיתים גם רעידת בידיים! -ושוב למרות שאני כל הזמן אומר לעצמי כולם אנשים ףואותו דבר ובכולם "דפקטים" וכו' ,אבל משום מה אני נהיה "דרוך" ואף קצת מפוחד! , לכן זה מונע ממני להתקדם ולעמוד על שלי. לסיכום ,השאלה- איזה כדור אתה ממליץ או קבוצה של כדורים לאור האמור? אני רוצה להדגיש כי אני נוטל קלונקס/אלפרוקס 2 מ"ג ביום כבר כשנתיים אולם ,הטבה חלקית בלבד ותחושה פחות "עירנית". תודה.

קולנקס במשך שנתיים. לדעתי יש לך בעיית התמכרות. קולנקס זה כמו סם. לגבי טיפול תורפתי אני לוקח סירוקסט לבעיות דומות שתיארת. וזה די עובד לגבי. לא תמיד. פעם נסיתי להלחם בחרדה החברתית בעזרים שציינת. לטווח ארוך זה לא עובד.(קלונקס.)

04/07/2009 | 13:59 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום תרופות מסוג SSRI מעלות את סף הרגישות לדחיה חברתית ועל כן עשויות לסייע בטיפול בחרדה חברתית. בנזודיאזפינים גורמים לישנוניות , הפרעה בזכרון ובריכוז ולהתמכרות ועל כן אינם מומלצים כטיפול קבוע בתופעה. טיפול התנהגותי קוגניטיבי עשויי לסייע בטיפול בחרדה חברתית ובמידה ולא ניסית לפנות לדרך טיפול זו כדאי מאד לתת לה הזדמנות. בכל מקרה - מאחר והינך סובל מהתופעה זמן רב והתסמינים לא הוטבו תחת טיפול מתאים כדאי מאד לפנות לאיש מקצוע, לשלול הימצאות בעיה גופנית שעשויה לגרום לתסמינים שתיארת ולבדוק את האבחנה מחדש - ייתכן מאד ןהינך סובל מבעיה אחרת, דומה לחרדה חברתית ולכן הטיפול שנטלת לא עוזר. בהצלחה.

28/06/2009 | 11:01 | מאת: נועה

לקחתי פריזמה פורטה 3 שבועות במינון של חצי כדור 4 ימים, כדור שלם שבוע, ו2 כדורים במשך חודש. הפסקתי לחודש ושבועיים את הכדורים וברצוני לחזור לזה. הרופא שלי נמצא בחופשה ברצוני לשאול האם אני יכולה להתחיל עוד פעם ובאיזה מינון?

29/06/2009 | 22:22 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כדאי שהחזרה תהיה הדרגתית, כמו בעבר.

28/06/2009 | 10:59 | מאת: יעל

1.האם פריזמה פורטה במינון גבוה לאורך שנים גורם להשמנה? 2.קיבלתי גם טופמקס עם פריזמה פורטה בגלל OCD חמור ורציתי לשאול אם מפסיקים לקחת את הטופמקס ומתחילים שוב כעבור תקופה מסוימת האם היא תשפיע מבחינת הרזיה גם?

29/06/2009 | 22:21 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, פריזמה גורמת להשמנה, גם פריזמה פורטה. זה לא קשור למשך הנטילה של הטיפול. טופמקס יכול לגרום לירידה במשקל. זה לא קורה אצל כולם, אבל אם זו היתה תופעת לואי בעבר, רוב הסיכויים שהיא תחזור גם בנטילה חוזרת בעתיד.

לאחר שימוש של כשנתיים בפריזמה 20 מ"ג בהצלחה חלקית בלבד...החליט הרופא הפסיכיאטר להעבירני ל10 מ"ג ציפרלקס. נאמר לי לקחת את מלוא המינון ולא להעלות בהדרגה בשל היות הציפרלקס מאותה משפחה...וכך עשיתי. הבעייה - לפני יומיים התחלתי לנטול את התרופה ולמרבה הפתעתי מייד החלו תופעות לוואי קשות ביותר...בחילה שהלכה והתחזקה הפרעות קיבה שהתבטאו בהקאות בלתי פוסקות...(אפילו מים אין ביכולתי לשתות בשל ההקאות) והיום הצטרפו להקאות גם שלשולים. שאלות - מה לעשות? (חוץ מאשר ליצור קשר עם הרופא המטפל)... האם הסיבה היא השילוב של הפרוזק עם הציפרלקס?(למרות שהפסקתי לנטול פרוזק ברגע שהחלפתי לציפרלקס? יכול להיות שתרופה זו לא מתאימה לי? למרות היותה בעלת פרופיל תופעות לוואי נמוך יותר מאשר הפרוזק. ומה לדעתכם עליי לעשות באופן כללי...האם להמשיך עם התרופה תוך כדי עלייה הדרגתית? תודה רבה למשיבים

29/06/2009 | 22:02 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, קודם כל להפסיק את הטיפול בציפרלקס. להפסיק- למרות שלדעתי אין קשר בין ההקאות והשלשול לציפרלקס. ציפרלקס אמנם יכול לפעמים לגרום לאי נוחות בטנית, ולפעמים גם בחילות, אבל לא סביר שיגרום לשלשול והקאה. הייתי ממליץ להפסיק- ללכת להבדק ע"י רופא המשפחה, וכאשר יחלפו ההקאה והשלשול לנסות לחזור לטיפול.

28/06/2009 | 02:44 | מאת: מורן ליבוביץ

היי אני כרגע לא בסל שיקום ולא בביטוח לאומי אני חושבת על זה לגבי השיקום אני מחפשת משהו ספציפי איזה שהיא מערכת שיקומית או מרכז שיקומי שיתאים להפרעה שלי הפרעת אישיות גבולית כרגע בגלל הנסיון שקרה לי אני חודש יהיה בלי תרופות אני לא ישנה כבר יומיים קשה לי בלי התרופות מה עלי לעשות תודה מראש מורן

29/06/2009 | 21:48 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא ברור לי מה הנסיון שקרה לך, למה הפסקת ליטול תרופות, האם את במעקב וטיפול פסיכיאטרי, והאם יש לך קשר עם לשכת הרווחה/ עו"ס אחרת. אם תחזרי אלי עם כל המידע הזה אוכל לנסות לעזור לך.

27/06/2009 | 23:41 | מאת: אבי

שלום ד"ר יקר לקחתי בעברי מספר רב של תרופות נגד דיכאון וחרדה אולם כלום לא ממש עזר. ברצוני למנות לך כאן את התרופות כדי שתאמר לי אם איזשהי תרופה יכלה לגרום לנזק כלשהו?(כיום אני בלי שום תרופה כבר כמה ימים התרופה האחרונה שנטלתי זה ציפרלקס פלוס קלונקס)כיום אני נוטל פעם בכמה ימים קלונקס 0.5 כדי לרדת בהדרגה.(הייתה תקופה שהייתי נוטל קלונקס 4 מ"ג ויותר ביום במשך שנה) לוסטראל,ציפרלקס,ויפאקס XR ,רידזין,מודאל,פרפנאן,מרוניל,ריטלין,קונסרטה,סרוקסט,ליריקה,גאבא פנטין,אדרונאקס,קלונקס,קסנאקס,ואבן,.... את התרופות לקחתי על תקופה שמתפרשת מספר שנים. השאלה שלי האם יכל להגרם נזק כלשהו מהתרופות הנ"ל? האם יש מחקרים בנושא? תודה מראש

28/06/2009 | 22:35 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, עקרונית תרופות לדיכאון וחרדה אינן גורמות לנזקים בלתי הפיכים. יש לפעמים תופעות לואי, אך הן נעלמות זמן קצר אחרי הפסקת הטיפול.

27/06/2009 | 21:04 | מאת: ליהיא

תודה על תשובתך.. ורק אם תוכל להסביר אם הנזק שקורטיזול גבוה עושה הוא הפיך? ואת ההשלכות שלו על הטיפול לטווח ארוך? - דורש תרופות במינון גבוה יותר? ועוד שאלה.. בנוגע לרמוטיב, האם לדעתך יכולה להיות יעילה נגד דכאון שבא "בגלים"- כלומר לאדם שמתפקד כל הזמן ומפרנס עצמו , אך סובל לסירוגין מתקופות של ייאוש ומחשבות אובדניות?? הרבה תודה.

28/06/2009 | 22:33 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, הנזק כנראה בלתי הפיך. המשמעות היא תדירות גבוהה ותר של גלים דיכאוניים ועוצמה גבוהה יותר שלהם. זה לא בהכרח משליך עך הטיפול. רמוטיב יעילה לדכאונות קלים עד בינוניים. תקופות של יאוש, ביחוד אם אינן נמשכות זמן ממושך (חודש ומעלה) לא בהכרח נובעות מדיכאון- ולכן רמוטיב לא יעזור לזה. מאידך, אם מדובר בתקופות דיכאוניות ארוכות המגיעות ליאוש ניכר- הרי שמדובר בדיכאון קשה, וגם לזה רמוטיב לא עוזר.

28/06/2009 | 23:25 | מאת: ליהיא

עכשיו באמת נכנסתי לייאוש... אובדת עצות! אז מה עושים?? והאם זה לכל החיים?!?

27/06/2009 | 19:38 | מאת: נונימי

האם ניתן לקבל Propranolol עבור סיפטומים של חרדה כמו דפיקות לב חזקות/תעוקת חזה, flushing. ע"י רופא משפחה, או ניתן לקחת זאת ע"י פסיכיאטר בלבד?

28/06/2009 | 22:14 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כל רופא, גם רופא משפחה, יכול לרשום ולתת Propranolol . חשוב רק לעקוב אחרי לחץ הדם, כי לפעמים זה מוריד לחץ דם ואז זה מתבטא בחולשה.

27/06/2009 | 18:45 | מאת: תמר

שלום רב התחלתי לקחת גילקס 25 מ"ג נגד חרדה ודכאון לפני 5 יום אני לוקחת כדור אחד בערב העניין שאני מרגישה מאוד עייפה כל הזמן ולא מאופסת זה אכן עוזר להורדת החרדה השאלה האם העייפות והרגשת המעופפות יעברו או שאלה תופעות לוואי קבועות של התרופה?

28/06/2009 | 22:12 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, גילקס יכול לגרום לעייפות וחולשה. לא תמיד זה עובר. הוא גם מרגיע, ומבחינה זו עוזר מעט לחרדה, אבל אין לו אפקט נוגד חרדה ספציפי כמו תרופות ממשפחת ה- SSRI או ה- SNRI.

27/06/2009 | 17:30 | מאת: זוהר

יש לי חברה שנוטלת 3 כדורי ובבן 10 מ"ג +2 כדורי זיפרקסיה 20 מ"ג ויש לה עצבות גדולה ודכאון. האם כמות התרופות גבוהה מדי?

28/06/2009 | 22:11 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אינני מכיר כדורי זיפרקסה של 20 מ"ג. האם התכוונת לפעמיים זיפרקסה 10 מ"ג? בכל אופן, מדובר במינון גבוה, אבל בהחלט בתחום המקובל והרגיל. הרבה מטופלים משתמשים במינון כזה. אין קשר בין המינון לבין דיכאון, שכן הטיפול הזה לא מטפל בדיכאון. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר באופן מסודר לגבי המצב הדיכאוני.

לקריאה נוספת והעמקה
27/06/2009 | 16:28 | מאת: ט.

שלום, אבי נבדק ע"י רופא פסיכיאטר, אבי בן 88 ואובחן כחולה דימנסיה והומלץ לו לקבל zyprexa olanzapiine 2.5 מ"ל. מה דעתך. תודה רבה

28/06/2009 | 22:07 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, זיפרקסה היא תרופה מצויינת, אבל בקשישים עדיף לנסות טיפולים אחרים כי היא עלולה לגרום לשבץ מוחי כסיבוך (נדיר, אבל קיים). במקרה של דמנציה עם בלבול ו/או אי שקט עדיף טיפול במינון קטן של האלידול.

לקריאה נוספת והעמקה
27/06/2009 | 13:51 | מאת: שרון

ד"ר שלום נוטל ציפרלקס 20 מ"ג מזה 3 שבועות לאחר שפריזמה גרמה לי לתופעות לוואי מיניות. עדיין יש לי עיכוב באורגזמה. לפני הפריזמה לקחתי רסיטל 30 מ"ג ולא היו לי תופעות לוואי משמעותיות (אולם היו עדיין תופעות של חרדה) האם כדאי לחזור לרסיטל ולקחת 40 מ"ג? האם ציפרלקס לא אמורה להיות עם פחות תופעות לוואי מאשר הרסיטל? האם זה בגלל המינון הגבוה של הציפרלקס? יש לציין שכבר ניסיתי : סרוקסט (פגע מאד במין) , אפקסור... תודה

28/06/2009 | 22:05 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, בד"כ לציפרלקס יש פחות תופעות לואי מיניות, בודאי לעומת רסיטל. אבל לא תמיד. יש הבדלים בין אדם לאדם. יתכן וחלק מהבעייתיות נובע מהמינון הגבוה. מבחינה זו היה הגיוני לעלות ל- 40 מ"ג רסיטל. אבל האם לחזור כעת? לא בטוח. לא תמיד החזרה מבטיחה אותה השפעה...

תשובה גם לד"ר וגם לזו שכבר לא דיכאונית אני כן מטופלת בבריאות הנפש וגם מטופלת בכדורים ושיחות אני לוקחת כדורים IXEL ובכל זאת נכנסת להמון משברים פעם אני למטה ופעם למעלה מחר אני אמורה לחזור לעבודה ולצערי אני עובדת בניקיון עבודה קשה ואני כל הזמן רוצה לישון ואין לי כח מה לעשת מחר נגמרת לי חופשת המחלה איך לחזור?הפסיכולוגית אומרת שאני חייבת להתאמץ ולצאת לעבוד בקשר לויפאקס הייתי לוקחת אך זה לא התאים תודה על תשומת הלב

שלום רב, לצערי אין ברשותי פתרונות פלא. הגבול בין "לא יכולה" לבין "לא רוצה" לא תמיד ברור, ולא תמיד זה או זה- או זה. לפעמים יש תערובת של קצת לא יכולה וקצת לא רוצה. אינני מכיר אותך, לכן אינני יודע איך זה בדיוק אצלך. רק מטפל/ת שמכירים אותך יכולים לתת התייחסות רלוונטית אליך. מקווה שתמצאי את הדרך ואת הכוח.

שלום התחלתי להיות מטופלת ברספרידל בגלל שיש לי חרדה מקולות אמיתיים בעולם. אם אני שומעת את השכנים מעלי עושים רעש אני מרגישה מותקפת, כנ"ל אם אני באוטובוס ועולים תיכוניסטים ועושים מלא רעש זה מכניב אותי לסטרס. אני לוקחת את התרופה כבר שבועיים, אני לוקחת רספרידל ויש לי גם רספרידול ואני לוקחת באופן אקראי כל יום 1 מ"ג מאחד מהם. אני חשה שהתאבון שלי עלה. האם יש הבדל בין 2 התרופות מבחינת העליה בתאבון? דרך אגב אני גם לוקחת קסנקס XR כל בוקר - אולי זה גורם לעליה בתאבון?

27/06/2009 | 10:57 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אין הבדל בין התרופות. זה אותו חומר פעיל בדיוק, רב משני יצרנים שונים. קסנקס לא גורם לעליה בתאבון.

האם יש תרופה אחרת במקום רספרידל שיכולה לעזור בחרדה מרעש וקולות (אמיתיים) כתוצאה מתחושה או מחשבה שאנשים בעולם אינם מתחשבים ואני לא מוגנת. תרופה ללא תופעת לוואי של השמנה? האם זו תרופה שיש לקחתה "לכל החיים" או שמתישהו ניתן להפסיק אותה.

26/06/2009 | 14:40 | מאת: שואלת

אני סובלת מ-OCD שהתחיל לאחר שחליתי במחלה כרונית. אני נמצאת היום במצב טוב מבחינה בריאותית (מדובר במחלה אוטואמונית שאינה קטלנית וניתן לשלוט במידה מסויימת או אפילו לגמרי בסימפטומים) אבל אני ממש סובלת מחרדות. היום החרדות כבר בכלל לא קשורות למחלה אלא כמעט לכל דבר בעולם. אני סובלת בגלללן מ-OCD.כל עוד החרדות היו סביב המחלה חשבתי שזה הגיוני ולגיטימי ושאני בריאה בנפשי אך עכשיו המצב שונה. לא היה לי שום דבר כזה וגם לא כל כך חרדות לפני שחליתי. האם אני יכולה להרפא מה-OCD הזה לחלוטין? להחזיר את המוח למצבו מלפני המחלה? האם כדאי לנסות תרופות או שברגע שמפסיקים אותם הכל חוזר? תודה

27/06/2009 | 10:54 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ברוב המקרים OCD מופי ללא כל סיבה חיצונית. לעיתים קרובות OCD חולף עם הזמן ועם הטיפול. איננו יודעים לנבא מתי ואצל מי זה זה יחלוף, אבל ראוי לציין כי במקרים שה- OCD הופיע אחרי בעיה גופנית הסיכוי שהוא יחלוף גבוה יחסית. תרופות אינן מרפאות את הבעיה, אלא רק מעלימות את הסימפטומים. לכן, ברגע שמפסיקים אותן הסימפטומים שוב מופיעים. טיפול קוגנטיבי-התנהגותי עוזר יותר במתן כלים להתמודדות עצמית עם הסימפומים.

25/06/2009 | 23:58 | מאת: פ

דוקטורים? לאן נעלמתם? אתם חסרים.. אנא ענו בהקדם.. יש פה אנשים לחוצים. בבקשה?

27/06/2009 | 10:46 | מאת: ד"ר עופר שמגר

חזרנו. נשתדל לתת מענה רציף ככל הניתן בהמשך.

25/06/2009 | 01:56 | מאת: יאיר

שלום אני בחור גיי בן 38 . מחשבות טורדניות כמה שידוע לי - תמיד היו לי בנושא זה או אחר כמו: פחד ממחלות - איידס סרטן וכיו"ב וכן מחשבות מטרידות הנוגעות לרגשות אשם וכיו"ב. בחודשים האחרונים המחשבה הטורדנית ה"תורנית" עוסקת בשאלה "האם אני פדופיל". למרות שמבחינה מציאותית אני לא - שהרי בחיי הבוגרים מעולם לא עשיתי מעשה מיני כלשהוא כנגד ילד או ילדה. בכל זאת - כאשר אני נמצא ברחוב/בקניון/בתחנת רכבת או בכל מקום בו נמצאים ילדים - שאלת הפדופיליה עולה וזאת מכיוון שאם ישנם ילדים ובעיקר נערים חמודים או כאלה שנראים טוב - אני מרגיש אשם על עצם ההסתכלות והמבט אליהם למרות שמעבר להסתכלות לא מבוצעת פעולה מינית או אחרת כלשהי. מעבר לזה שאני נמשך לבני מיני ופחות או יותר לבני גילי ולכן על פניו אני לא פדופיל אך כאמור עצם המחשבה מציקה לי מאד. מה יכולה להיות הסיבה לכך ומה עלי לעשות בעניין? תודה וסליחה על האריכות.

27/06/2009 | 10:46 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, קצת קשה לומר בבירור מה הסיבה לקשייך. אין ספק כי ישנה רמת חרדה גבוה הקשורה למצבים שונים בחיים. בכדי להבין בדיוק את הבעיה יש להגיע לאיש מקצוע ולבצע הערכה מסודרת. ישנן שיטות טיפול רבות ומגוונות בחרדה, וכולן יעילות מאד. חלקן דרך טיפול תרופתי, וחלקן דרך טיפולים אחרים (כמו טיפול קוגנטיבי-התנהגותי). אבל לפני הטיפול- יש להבין את הבעיה, וזאת יש לעשות, כאמור, באבחון מסודר.

25/06/2009 | 00:22 | מאת: ליהיא

האם דכאון לא מטופל עלול לגרום נזק מוחי הפיך או בלתי הפיך? ואיך זה מתבטא? בהרס תאי מוח? בתפקוד מוחי לקוי? האם זה מוכח? ומה קורה במצב שבו אדם כביכול מטופל אך התרופות לא משפיעות עליו? האם גם אז ייתכן נזק מוחי? תודה.

27/06/2009 | 10:42 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ישנן עדויות לכך שדיכאון ממושך גורם לעליית רמת הקורטיזול בדם, שהיא גורמת למוח להיות מועד יותר לדיכאון דרך שינויים בתאים שונים במוח. כשאני כותב "דיכאון ממושך"- כוונצי היא שאין זה משנה האם הדיכאון אינו מטופל, או מטופל בתרופות שלא עוזרות.

24/06/2009 | 22:10 | מאת: ray

מה עושים דוקטור יש לי יותר מידי בעיות בחיים שלי אני בדיכאון בינוני עד קשה לעיתים וסובל מחרדות פחדים וגם או.סי.די. קשה ביותר שמציף אותי ולא מאפשר לי לתפקד כלל.יש לי טראומות מילדותי ...אני היום לא עובד לא לומד,לא עושה כלום. רק בבית כל הזמן אין חברים כי יש לי גם חרדה חברתית ותמיד נמנעתי... יש לי בעיות שינה קשןת בנוסף ואני בטיפול גם פסיכולוגי וגם תרופות ולא עוזר מספיק.... איון לי כוח להמשיךך ליששרוד ככה את החיים... מעולף מעייפות קשה ומאוכזב מעצמי.. סוחב איתי גם ליקויי למידה שאובחנו ממש באיחור(בערך כשהפסקתי לחיות ולעשןת משו)- ניסיתי ללמו ולא הלך! ,וגם קשב וריכוז- יש חחשש אצלי לבעיה כזו...ואולי גם זה יאובחן בקרוב.. זהו, מקווה שלא שחכתי משו. אהה וגם.... אני מוגדר בודר ליין.. "החבילה" הזאת כבדה עליי ואני על סף ייאוש ... רוצה להציל את עצמי ואין יותר כוחות לי תמודד אם כל הבלגן הקשה הזה!!!1!

27/06/2009 | 10:38 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אכן נשמע שאתה סוחב קשיים מרובים כבר הרבה זמן, ואתה חש שנגמר הכוח. זה באמת לא פשוט. מנסיוני במצבים דומים- לוקח הרבה מאד זמן לשינוי ושיפור. בד"כ מספר שנים. החלק החשוב ביותר בטיפול הוא הטיפול הפסיכולוגי. מנסיוני- טיפול פסיכולוגי ארוך טווח (לפחות שנה וחצי, ולרוב יותר...) מביא לשינוי משמעותי, להתייצבות ולכניסה למסלול חיים נורמטיבי. כן, זה ממש לא קל, ארוך ומתיש, אבל התוצאה שווה הכל. הייה חזק! המון הצלחה!

24/06/2009 | 15:02 | מאת: מכיל

שלום אני אישה בת 58 לפני כ-2 התחיל אצלי דיכאון מז'ורי נטלתי לתרופה של כ-6 חודשים סימבלתה ולפרקים קלונקס לאחר מכן הפסקתי טיפול וכעבור 6 חודשים זה חזר שוב לקחתי כדורים לאותה התקופה הפסקתי וכיום שוב לאחר 6 חודשים חזר לי הדיכאון אני נוטלת שוב היום סימבלתה וקלונקס אבל המרשם ניתן לי ע"י הרופא משפחה השאלה שלי אם לחזור לפסיכיאטר או לא? אני סובלת ממצב רוח ירוד ואני לקחתי כשבועיים מינון של 30 מ"ג ועכשיו כשבוע חזרתי למינון שלקחתי לפני כ 2 ל 60 מ"ג. בנוסף גם האם כדאי לי להפסיק את עבודתי לתקופה מסויימת

27/06/2009 | 10:34 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, דיכאון שמופיע פעמיים או יותר מחייב טיפול לכל החיים בתרופה והמינון שיעזרו לך לצאת מהמצב הנוכחי. לפעמים תרופה שנלקחה בעבר לא עוזרת בהווה. את עוד בתחילת הדרך, ורוב הסיכויים שמינון של 60 מ"ג כן יעזור. לאור מצבך הלא יציב- כדאי להגיע להערכה פסיכיאטרית. ההחלטה אם לחזור לאותו פסיכיאטר היא שלך, ולא אוכל לעזור לך בזה. גם לגבי העבודה- מדובר בהחלטה מורכבת, וכדאי להתייעץ באופן מסודר עם הפסיכיאטר עימו תפגשי.

24/06/2009 | 14:48 | מאת: רועי

אני נכה צה"ל,מאובחן בסכיזואובססיב.רופא מסויים טען שאם אטול אפקטין הדבר יכניס אותי לפסיכוזה,ורופא אחר טוען שלא ייגרם שום תופעות כאלו. כרגע אני לוקח 300 מ"ג לפונקס ,300 מ"ג סוליאן עם כוונה לירידה כללית.לוסטרל 50 מ"ג,דרלין 3X10 ביום קלונקס ומודאל לפי הצורך.בשנת 1999 קיבלתי פריזמה 90-80 מ"ג מצפה לתשובה, בתודה מראש 

25/06/2009 | 23:18 | מאת: מישהי

מה זה סכיזואובססיב? אין כזה דבר...

04/07/2009 | 13:54 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום אכן קיימת דיעה כי נטילת תרופות נוגדות דכאון במי שמועד להתקף פסיכוטי עשויה לעורר התקף כזה אולם דיעה זו אינה מבוססת במחקרים כפולי סמיות. בשילוב עם טיפול אנטיפסיכוטי אין מניעה ליטול תרופות נוגדות דכאון במידה ויש בכך צורך אולם כדאי להיוועץ ברופא המטפל האם אכן זה הטיפול שאתה זקוק לו.

24/06/2009 | 12:48 | מאת: יסמין

כמה זמן הוא נמשך?

27/06/2009 | 10:30 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ראי את תשובתי - שלוש שאלות למטה. זה יכול להיות מדקות אחדות ועד לכל החיים.

24/06/2009 | 10:43 | מאת: דויד

בס"ד שלום רב שמי דויד אני בן 25 ללא עבר רפואי נפשי, בעייתי קשורה לשרות המילואים- בשרות הסדיר שרתי ביחידה עורפית ופתוחה כלומר כל יום בבית בתפקיד משרדי ללא שום קשר לקרבי , במילואים שיבצו אותי ליחידה קרבית בתור איש חימוש, יחידה זו נוטלת חלק בשמירה בקווי הגבול ובמקרה הצורך ח"ו נלחמת באופן פעיל במלחמה בקו ראשון . מאז ששיבצו אותי ליחידה הספקתי להיות פעמיים בכלא צבאי על עריקות ממילואים וזאת מכוון שאני לא מסוגל נפשית למלא תפקיד ביחידה קרבית ולהישתתף בתרגילים הכוללים ירי וכד' , אני לא רגיל ולא מסוגל לעכל את כל אוירת המלחמה הזאת הכרוכה בשירות ביחידה כזאת ,אני סובל מלחץ ופחד, אני רק מקבל צו זימון למילואים הראש שלי תפוס כל היום וכל הלילה במחשבות מה יקרה לי אם אני אלך לאימון /לקו , דימיונות וחלומות על מלחמה שנפתחת ,שיורים עליי ,הלוויות (לפעמים החלומות מאוד מוחשיים) לפעמים רק מהמחשבות אני מגיע למצב של דופק מהיר הרגשה חנוקה, גלי חום בגוף,כל דבר קטן שמזכיר ירי/אזעקה מעלה בי פחד ופאניקה שהתחיל משהו לא טוב ובאים לגייס אותי למלחמה, פחד מהמוות, לא מסוגל להסתכל על נשק על חיילים במדים הם מזכירים לי שבכל רגע נתון הצבא יכול לבוא ולקחת אותי למצב חירום, ההרגשות שאני מתאר התעצמו לאחר שגוייסתי בצו 8 לעופרת יצוקה ,למרות שתפסנו כוננות בגיזרה אחרת ושקטה התחושות והפחדים שהזכרתי לא עזבו אותי לרגע (בקושי אכלתי/ישנתי)הסיבה היחידה שהלכתי לצו 8 מכוון שלא יכולתי לחשוב על "לבלות" חצי שנה בכלא - אופצייה שהיא מבחינתי ירדה מהפרק לאחר שמאוד סבלתי משני הביקורים שלי שם ,אני לא מסוגל לחזור לכלא. מה עליי לעשות? מתוך מה שתיארתי במידה ואלך לקב"ן ישנו סיכוי שייפלטו אותי מהצבא? שיעבירו אותי ליחידה עורפית? יורידו לי פרופיל נפשי?

27/06/2009 | 10:29 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כל זמן שהפרופיל הרפואי שלך מתאים לשרות ביחידה קדמית, הסיכוי שמישהו יתחשב בך שואף לאפס. מטרת הפרופיל היא בדיוק זו- להבהיר למפקדים ולגורמי השלישות את מגבלותיך ולא לאפשר להם לשבץ אותך ביחידה שלא מתאימה למגבלותיך. מכיוון שהמקור למגבלותיך הוא נפשי- הפרופיל שאמור להגיע לך הוא על סעיף נפשי. אבל גם זה לא כל כך פשוט. בכדי להוריד פרופיל עליך להביא מסמכים מגורמים מטפלים אזרחיים (פסיכולוג/ פסיכיאטר) עמם נפגשת אשר יחוו דעה על בעייתך. המקרה שלך מורכב במיוחד כי הוא בעצם נוגע רק לבעיות בצבא וכביכול לא אמור להשפיע כלל באזרחות, כך שגם אם תגיע למטפל כלשהו, הוא לא יוכל להתרשם ממצוקתך (מעבר למה שתספר לו). נסה לקבל חוות דעת בכתב ממפקדיך, במידה והם ראו אותך במצוקה בזמן המלחמה. זה מאד יעזור. אם לא פנית לאף אחד בזמן המלחמה- העסק יהיה יותר מסובך. בקיצור- בעייתי, אבל אפשרי. דרך ארוכה לפניך. אם ידחו את בקשתך להורדת פרופיל- אל תהסס לפנות לנציב קבילות החיילים. אני מניח כי בסופו של יום תוכל להוריד פרופיל ולהגיע ליחידה המתאימה ליכולותיך.

כבת זוג לבעל חולה מזה 20 שנה, אשמח לדעת מהו הטיפול הטוב ביותר לאדם הסובל ממחלה זו. כיום בעלי במצב של דיכאון ולוקח: דפלפט, קלונקס, אפקסור ואף כדורי שינה - וזאת כדי לגרום לו לחזור לאיזון. האם הטיפול הנ"ל מתאים? שמעתי שיש כדור חדש לטיפול במחלה, אם כן, מהו? אשמח לשמוע! תודה.

27/06/2009 | 09:19 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לעצרנו אין טיפול שהוא "הכי טוב" למאניה דפרסיה. קיימות מספר אפשרויות טיפוליות וצריך להתאים לכל אחד את הטיפול הנכון בשבילו. לצערנו חלק גדול מההתאמות הללו נעשה בשיטת ניסוי-וטעיה, כלומר מנסים עד שמגיעים לטיפול שהכי טוב לו. אין תרופות פורצות דרך, אם כי ישנן מספר אפשרויות טיפוליות שהן יחסית חדשות (כ- 5 שנים או קצת יותר). אם תפרטי את כל סוגי הטיפול שקיבל, אוכל להציע אפשרויות נוספות.

24/06/2009 | 08:53 | מאת: הראל

האם פסיכוזה היא אירוע או התקף פסיכוטי? האם מי שחווה פסיכוזה הוא סכיזופרן? האם או סי די + פסיכוזה הופך את האדם לסכיזופרן?

25/06/2009 | 23:20 | מאת: מישהי

לא כל פסיכוזה מעידה על סכיזופרניה. ולכן לא כל מי שחווה התקף פסיכוטי יחיד הוא סכיזופרן. גם בהפרעת אישיות גבולית יכולות להיות 'גלישות' פסיכוטיות למשל.

27/06/2009 | 10:21 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, פסיכוזה היא מצב בו קיימות מחשבות שוא ו/או הזיות ו/או הפרעות קשות מאד בארגון החשיבה ובהתנהגות. פסיכוזה יכולה לבוא כהתקף של שעות, ימים, או להמשך שבועות ובמקרים נדירים גם להפוך למצב כרוני המלווה אדם לכל החיים. ארוע פסיכוטי הוא כאמור סוג של פסיכוזה. לא כל מי שעבר ארוע פסיכוטי הוא סכיזופרן. פסיכוזה יכולה להגרם בגלל מצבים גופניים שונים, כמו סמים, אלכוהול, הפרעות הורמונליות, מחלת אלצהיימר, גידולים מוחיים, שבץ מוחי, אפילפסיה ועוד. גם מצבים נפשיים שונים שאינם סכיזופרניה יכולים להיות מלווים פסיכוזה, כמו שצויין- גלישה פסיכוטית אצל הפרעת אישיות גבולית, דיכאון קשה יכול להגיע למצב פסיכוטי ועוד. OCD עם פסיכוזה אינו בהכרח סכיזופרניה, אם כי רוב הסיכויים שהשילוב בין השניים קשור להתפתחות סכיזופרניה.

24/06/2009 | 08:17 | מאת: מיכל

שלום אני בת 29 כיום בגיל 17 ספרתי לכמה ידידים שלי שנאנסתי למרות שזה לא קרה לא יודעת למה ספרתי דבר כזה יכול להיות בגלל שאהבתי שככה קבלתי מהם תשןמת לב יש לציין שאני תמיד מזדעזעת שאני שומעת תמילה אונס ומפחדת ליסוע במוניות וללכת ברגל וכל מיני דבררים מוזרים כאלה כאילו משהו בי עבר מעין אונס יש לציין שעברתי גם ארועים לא נעימים מבחינה מינית כמה פעמים אבל לא אונס מלא כיום שאני בוגרת נורא קשה לי עם ההמצאה הזו שאני לא מבינה בשביל מה עשיתי את זה ומה זה אומר עליי יש לציין שאני עדיין בקשר עם הידידים האלה שדברתי איתם ולפעמים מעלים את נושא האונס ואני מדברת רגיל כאילו זה ממש היה מה דעתכם בנושא? נתקלתם פעם בתופעה כזו? האם זה אומר עליי משהו פסיכוזי אם כן מה? ואיך להתמודד עם רגשי האשמה כאשר אני מדברת עם הידידים האלה כיום שאני בוגרת על משהו שכביכול היה תודה

24/06/2009 | 17:41 | מאת: קובי דניאלוב

תכתבי להם מכתב, לכולם בנוסח אחיד שבו את מסבירה את הנסיבות שהביאו אותך לעשות את המעשה. האנשים האלה והקשרים שלך איתם בוודאי חשובים לך שאם לא זה לא היה מטריד אותך ולכן אני ממליץ על גילוי לב, זה עוזר. זה מקל מאוד לגלות סודות שאתה סוחב איתך בעיקר עם אנשים שאתה אוהב. בהצלחה, קובי.

27/06/2009 | 09:29 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אין ספק שהיתה לך סיבה טובה מאד להמציא את זה. בין אם זה סתם צורך בתשומת לב, ובין אם זה בגלל חרדה מאונס שתורגמה להמצאת סיפור שיעזור לך להתמודד. אבל כיום את חשה שזה לא במקום, אבל אינך יודעת מה עושים עם זה. ראשית חשוב להבין מה גרם לך להמציא את הסיפור. לצורך כך מאד רצוי להגיע למספר שיחות עם פסיכולוג שיעזור לך להבין את זה. אחרי שתביני את הסיבות, אני בטוח שיהיה לך הרבה ותר קל למצוא את הדרך להמודד עם נושא ההסתרה שקיים כיום. המון הצלחה.

24/06/2009 | 08:13 | מאת: דיכאונית

שלום אני בת 38 נשואה אמא לילדים סובלת כבר שנים מדכאוןעם ירידות ועליות תקופות טובות תקופות רעות מאוד בשבועיים האחרונים אני בנפילה קשה אני בחופשה כבר שבועיים אני עובדת בניקיון 8 ת ביום 5 ימים בשבוע כרגע נורא קשה לי לתפקד הגוף נורא נורא כואב הגב העצמות השרירים אני ישנה המון אין לי סובלנות לשוחח עם אף אחד ביום ראשון אני אמורה לחזור לעבודה בעלי מתעקש שאחזור איך אני יכולה לחזור במצבי?בבית אני לא עושה כלום חוץ מאוכל לילדים ומעט כביסה עד שנשארים בלי מגבות אני לא מכבסת אין לי כח אני מיואשת הלוואי והייתי מתה לא חיה ככה יעצו לי בבקשה מה לעשות עם העבודה האם עליי לפרוש וללכת לביטוח לאומי?האם עליי להמשיך את חופשת המחלה?ודבר נוסף וחשוב לא פחות איך מרפאים את הכאב ניסיתי המון משככי כאבים משחות מסאג' לא עוזר תודה מראש

24/06/2009 | 12:33 | מאת: כבר לא דיכאונית

שלום לך זה נשמע שמצבך לא טוב ואת צריכה להמשיך לתפקד האם את מטופלת? חיש היום תרופות מצויינות שיכולות מאד לעזור לך ולהקל עלייך ועל הסימטומים של הדיכאון אני יכולה לספר לך שלי היו כאבים קשים בגוף כתוצאה של דיכאון ונטלתי ויאפקס XR שזו תרופה שמטפלת גם בכאבים וזה הציל אותי תשאלי את הרופא משפחה שלך בריאות!

26/06/2009 | 22:14 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום ציינת שהינך סובלת מדכאון ועל כן הדבר החשוב ביותר עבורך הוא לפנות לעזרה נפשית. האם פנית לטיפול אצל איש מקצוע? תחת טיפול מתאים תוכלי להרגיש הרבה יותר טוב ואז תחליטי אם את יכולה לחזור לעבודה.

24/06/2009 | 08:04 | מאת: ענבל

שלום בתי בת 5 חודשים ילדתי אותה בלונדון ואני נמצאת בדכאון אחרי לידה שכוללים מחשבות לפגוע בתינוקת ולפעמים מחשבות לפגוע בכל מי שאני רואה בחיים לא היו לי מחשבות כאלה אני מטופלת בתרופות פלוקסטין וזיפרקסה רציתי לדעת עד מתי ארגיש ככה זה פשוט נורא ואיום בשבילי ולמה זה קורה???

האם את מניקה? אם את מניקה זה לא טוב כי החומרים בתרופות שאת לוקחת עוברים גם לתינוקת וזה מחריף את הבעיה בטיפול בילדה. אני ממליץ בחום לרדת מהשימוש בתרופות הן רק מזיקות. לגבי זיפרקסה היא גם גורמת לסוכרת!! אם את רוצה עוד אינפורמציה תקישי את המילה "הונאת" (עם ת' בסוף) ביוטיוב ותסתכלי בסירטון הראשון. קובי.

לקריאה נוספת והעמקה
26/06/2009 | 22:11 | מאת: ד"ר שולה ויץ

http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=454 http://www.doctors.co.il/ar/2798/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F+%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99+%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94 שלום העברתי לך קישורים למאמרים המתארים את תופעת הדדכאון שלאחר הלידה. התופעה חולפת בטיפול מתאים אולם מאחר ותיארת מחשבות על פגיעה בתינוק חשוב מאד להיות במעקב צמוד של איש מקצוע בתקופה זו.

בני בן 7. מאובחן מגיל שנתיים+ כ-PDD NOS בתפקוד גבוה מאוד ובגיל 5 לערך אובחן גם כ-ADHD. הוא משולב כרגע בגן חובה רגיל עם סייעת אישית. בקרוב יעלה לכתה א' ואותה סייעת תלווה אותו אף לשם. הוא מקבל כרגע ריטלין LA ובזמן האחרון אנחנו חשים כי זה אינו מספיק ויש בו חרדות (כנראה בגלל המעבר הקרוב לביה"ס) ולנו, ולגורמים הנוספים המטפלים בו, מאוד קשה איתו בתקופה האחרונה. הפסיכולוגית של הגן, איתה אנחנו נמצאים בקשר ומשוחחים איתה רבות, המליצה אולי לחזור לטיפול של פסיכיאטר לצורך מתן טיפול רחב יותר בבעיות שיש לאחרונה (התפרצויות בכי, אלימות, צרחות וכו'). שאלתי היא: האם תוכלו לתת המלצה לפסיכיאטר ילדים עם התמחות בילדי PDD שמקבל דרך קופ"ח כללית או דרך הביטוח המושלם? רצוי באזור נתניה-חדרה ועד חיפה (אנחנו מפרדס חנה). תודה

24/06/2009 | 22:23 | מאת: קובי דניאלוב

את מבינה בדיוק מה זה אומר PDDNOS? זה מה שזה אומר ו- PDDNOS - Pervasive Developmental Disorder Not Otherwise Specified (הפרעת התפתחות נרחבת שאינה מאובחנת). זה מאתר INFOMED. אינה מאובחנת, אז אם אינה מאובחנת כיצד היא מאובחנת? רק בגלל שפסיכיאטר "מלומד" אמר? מאוד קשה לך איתו בגלל השימוש בריטלין, הילדים מפתחים תלות בתרופה כי זה סם לכל דבר, הקריז (ריבאונד) שלו, החרדות ועוד תופעות שאולי את לא יודעת לקשר לריטלין הכל מהסם הזה! את לא צריכה פסיכיאטר את צריכה מטפל משפחתי, מספיקה העובדה שבעלך לא נמצא בבית ברמה מספקת כדי לייצר סיטואציה כמו שהילד חי בה. אני מקווה שתורידי את הילד מהריטלין כי זה לא מועיל לו להיפך, תקראי את העלון לצרכן. קובי.

24/06/2009 | 22:38 | מאת: לימור

מי אתה שתאמר לי מה לתת ומה לא לתת לילד שלי. אתה לא מכיר אותי, את בני, את הנסיבות, ובטח שלא את בעלי (מאיפה אתה יודע כמה זמן הוא נמצא בבית?). ביקשתי המלצות, לא ביקשתי ביקורת על דרך הגידול של ילדי. אני מקוה שמלבדך, אקבל תשובות קצת יותר ענייניות...

26/06/2009 | 22:04 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום איננו נוהגים להמליץ על אנשי מקצוע בפורום ועל כן, לצערי, לא אוכל לעזור.

24/06/2009 | 02:04 | מאת: ליאור

יש לי חרדה מזה זמן רב ואני כל הזמן במתח מה אני אגיד לפסיכיאטר , כי החרדה שלי היא לא ממשהוא ספציפי כמו חרדת טיסה או משהוא , זה יותר חרדה כללית לא מוגדרת , אז זה כבר כמה חודשים שהמצב נמשך מה לעשות? האם אפשר לחיות בבלבול גדול ובחרדה בלתי פוסקת כל החיים או שלכולם מגיעים חיים טובים ורגועים ומספקים בסוף? יש אנשים שסובלים כל החיים? אני בן 18 תודה רבה

24/06/2009 | 12:38 | מאת: מישהו שמבין

החרדה שאתה חש היא מוכרת ונפוצה מאד הייתי שם יש תרופות נגד חרדה ודיכאון מרד יעילות שמשפרות את המצב לגמרי הכי חשוב - אל תתן למצב להדרדר טפל בעצמך במהירות בהתלחה

26/06/2009 | 22:03 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום חרדה הינה בעיה ניתנת לטיפול ובהחלט אין סיבה לסבול לשווא. כדאי מאד לפנות לפסיכיאטר ולתאר לו באופן הברור והפשוט ביותר איך אתה מרגיש ומוטב - בהקדם האפשרי. חבל על כל רגע של סבל מיותר

23/06/2009 | 23:27 | מאת: שלי

שלום, האם זייבן במינון של 150 מ"ג ביום יכול לגרום לירידה בלחץ הדם? תודה

26/06/2009 | 22:00 | מאת: ד"ר שולה ויץ

טיפול בזייבן עשוי לגרום לעליה בלחץ הדם

23/06/2009 | 16:30 | מאת: שני

חולי סכיזופרניה מטופלים נשארים עם התסמינים השליליים לכל החיים?

25/06/2009 | 23:22 | מאת: מישהי

תלוי באיזה שלב אובחנו, התחילו לקבל טיפול ואם מתמידים בטיפול התרופתי.

26/06/2009 | 21:57 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום כיום אין טיפול יעיל לתסמינים שליליים של סכיזופרניה כך שלמרבה הצער מדובר בנזק בלתי הפיך.

23/06/2009 | 15:41 | מאת: אינה

במשך 3 שנים רצוף , יכול ליגרום לאיזה סוג של דימום (או חבלה פנימית שמדממת)?? האם ייתכן והקלונקס יכול לעשות זאת?? זה חשוב מאד כי לאחרונה התחלתי לדמם (מאיבר המין)והדבר הדאיג וחיפשתי ממה זה אולי קרה וקראתי לראשונה את העלון לצרכן של הקלונקס והיה כתוב בו" במקרה של חבלה או דימום להפסיק ולפנות לרופא".. אומנם שאלתי כבר רופא על כך וענה לי שאם הדימום היה קורה מהקלונקס אז זה כבר היה קורה לי בתחילת השימוש בו ולא אחרי כ-3 שנים, וזה נשמע הגיוני ,...אך שאלתי היא האם לא יתכן שדווקא ההיפך הוא הנכון אולי:כלומר שדווקא השימוש הממושך היומיומי הזה במשך תקופה כזו ארוכה הוא זה שגרם לי לדימום פתאומי כזה דוקא עכשו???? אשמח לתשובתך המהירה!! בכבוד רב.. אינה

26/06/2009 | 21:56 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום מאד לר סביר שהתופעה קשורה לטיפול בקלונקס. כדאי מאד לפנות לרופא המשפחה ולהיוועץ בו בעניין זה.