פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
בפורום הפסיכיאטריה ניתן לקבל תשובות לשאלות על הפרעות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה, דיכאון, הפרעות חרדה כמו פוסט-טראומה (PTSD), חרדה חברתית והפרעות אחרות. אפשר גם לקבל מידע על טיפולים פסיכיאטריים תרופתיים, שיחתיים ואחרים. כאשר התשובות כתובות בלשון זכר הן מתייחסות לשני המינים כאחד, אלא אם כן צויין הדבר במפורש.
8955 הודעות
8795 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

23/06/2009 | 13:24 | מאת: ???? ????

??? ???? ????? ???? ?? ??????? ?? ?????? ??? ??÷??? ??????? ?????? ???? ????? ??????? ??? ????? ????? ????÷? ????? ???? ???? ????? ?? ?? ??? ?? ????? ???? ????? ?????? , ÷?? ?? ???? ???? ?? ????? ???? ???? ????? ?????? ????? ??????

26/06/2009 | 21:54 | מאת: ד"ר שולה ויץ

? מה השאלה?

שלום אם הינך נוטל קלונקס כתרופת שינה רצוי ליטול את התרופה כמה שיותר סמוך לשינה.

23/06/2009 | 13:00 | מאת: רותם לביא

אני רוצה לשאול אתכם על הסימנים של דיכאון האם בעקבות פיטורין מעבודה יכול להגרם דיכאון? אני חוששת שבעלי במצוקה נפשית ואני רוצה לעזור לו אך אני לא יודעת איפה למצוא תשובות , קשה לי לדבר איתו על הנושא לפני שאדע בבטחה שמדובר בבעיה רצינית

26/06/2009 | 21:51 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום פיטורים מעבודה בהחלט עשויים להיות טריגר לדכאון. על מנת להבין האם מדובר בבעיה רצינית חשוב לדעת מה הם התסמינים מהם בעלך סובל. אם תכתבי קצת יותר בעניין זזה אוכל לענות לך ביתר פירוט.

23/06/2009 | 00:36 | מאת: א.

הי, הייתי לוקחת אפקסור 75 מ"ג וההטבה לא הייתה מספקת, ניסיתי להעלות ל-150 מ"ג וזה גם לא עזר, ואז עברתי לציפרלקס. קשה לי לומר אם באופן כללי המצב טוב יותר, כי עוד דברים השתנו בחיים מעבר לשינוי בתרופה. בכל מקרה- בוודאות זה הזיק מאד לחשק המיני וכתבתי על זה בהודעה אתמול. הבנתי שלאחר חודש וחצי של נסיון אפשר להבין שכנראה תופעת הלוואי הזאת לא תעבור, ואני רוצה לחזור לאפקסור. איך אני עושה את המעבר בחזרה? פשוט לוקחת את האפקסור במקום הציפרלקס? או שצריכה לעשות את זה באיזושהי הדרגתיות?

24/06/2009 | 12:42 | מאת: דני

נסי את הויפאקס XR - שם מסחרי של האפקסור הרבה פעמים הוא טוב יותר מהאפקסור וגם נלקח פעם ביום

26/06/2009 | 21:49 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום המעבר בין התרופות צריך להיעשות ע"י ירידה הדרגתית במינון של התרופה שהינך נוטל ובמקביל עליה במינון התרופה החדשה. בכל מקרה התהליך צריך להיעשות בהשגחת איש מקצוע. מאחר ואפקסור כלל לא היה יעיל עבורך ייתכן וכדאי לשקול לעבור לתרופה אחרת ולא לחזור לתרופה שלא השפיעה מלכתחילה.

05/07/2009 | 13:30 | מאת: אני

האפקסור כן השפיע אבל לא מספיק. המעבר מאפקסור לציפרלקס נעשה לפי הוראת איש מקצוע באופן מיידי (לקחתי אפקסור כרגיל וביום למחרת לקחתי את הציפרלקס). האם המעבר ההפוך צריך להיות הדרגתי? תוכלי לפרט איך עושים את זה? (יום ככה יום ככה או שבירה של הכדור?) תודה.

22/06/2009 | 23:05 | מאת: גוני

היי אני בן 28, לאחר שרותי הצבאי נכנסתי למסע הרפתקאות של סמים למיניהם התקופה הייתה בערך 4 שנים של עישון יום יומי של חשיש ומריחואנה וכן מידי פעם LSD ,אקסטות MD וכאלה. עכשיו אחרי שהפסקתי אחרי כמה שנים של צפיה, אני מרגיש את הראש נעול ! אני לא מסוגל לתקשר ברציפות לא יכול לדבר או להגיד משהו, וגם עד שזה יוצא אז זה נשמע כל כך הזוי כי אני מנסה לתמצת שיחה שלמה ל4 מילים. בקיצור אני דיי אובד עצות לפני הסמים הייתי אדם חייכן ,מוקף חברים, והדבר האחרון שהייתה לי בעיה איתה זה תקשורת עם אנשים. בבקשה את עזרתכם תודה

23/06/2009 | 22:01 | מאת: קובי דניאלוב

גוני, שלום, את הבעיה שאתה מתאר לא ניתן לפתור דרך הרפואה הקונוונציונלית. מה שאתה צריך זה לסלק את החומרים הכימיים שהצטברו בגוף. יש דרך לעשות את זה וככה גם "לפתוח את הנעילה" של הראש השיטה עבדה בהצלחה על מאות אלפי אנשים בעולם. אם אתה מעוניין לשמוע עוד כתוב לי למייל ואני אדריך אותך כיצד עושים זאת. [email protected] קובי.

26/06/2009 | 21:47 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום מאחר והשתמשת בסמים תקופה ממושכת ייתכן מאד ומה שהינך חווה כעת הינם תסמיני גמילה. הפסקת שימוש בסמים עשויה להיות קשה וגם אם אין סמני התמכרות לעתים קשה מאד להסתגל לחיים "צלולים" ללא סמים. כדאי מאד להיעזר בטיפול פסיכולוגי במצבים אלה ולהערכתי- עזרה נפשית עשויה להקל עליך מאד בתקופה כזו.

22/06/2009 | 20:20 | מאת: זוקי

אני בת 19 מאז נובמבר 2008 אני מקבלת פריזמה 20 מ"ג בגלל דיכאוןהתרופה מאוד עוזרת לי.התגייסתי, פניתי לפסיכיאטר להמשך טיפול בפריזמה כפי שהמליצה הרופאה בקופ"ח אך בצבא נתנו לי תרופה בשם פלוטין 20 מ"ג הרוקחת בצבא אמרה ,שזו אותה תרופה האם זה נכון?האם לא תהיה לי בעיה, שזה לא בדיוק פריזמה?אגב הפסיכיאטר אמר, שהיה רוצה באוגוסט להפסיק את התרופה. מה יהיה אם שוב אכנס לדיכאון <התרופה הרי עושה לי טוב ואני חוששת להפסיק ומדוע לא להמשיך ?מה דעתך?? שאלה נוספת, האם פלוטין, פריזמה ופרוזק זו אותה תרופה ?מדוע השמות שונים האם ההשפעה וההרכב גם שונים? הרבה תודה על העזרה!!

22/06/2009 | 22:08 | מאת: קובי דניאלוב

השמות הללו הן שמות שונים לאותה תרופה, האינפורמציה שלי מגיעה מאתר infomed. אני מניח שהרופא שלך לא מעוניין, בצדק, שתחלי במחלות נוספות כגון סוכרת שממנה סובלים כל משתמשי הפרוזק למיניו (פריזמה, פלוטין) בעיקבות שימוש בתרופות אילו. ראי דוגמת דודו טופז, השתמש בפרוזק ונהיה חולה סוכרת. אני חושב שהרופא גם חושש מתביעות של רשלנות רפואית. תרגישי טוב, תהיי בריאה ותרדי מתרופות פסיכיאטריות, לא ראית את הכתבה של יואב אבן? הסרטון המלא ביוטיוב. הקישי את המילה "הונאת". בהצלחה, קובי דניאלוב.

לקריאה נוספת והעמקה
26/06/2009 | 21:43 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום התרופות שציינת הן תרופות גנריות - כלומר אותה מולקולה שמיוצרת בבתי חרושת שונים. לא אמור להיות הבדל ביניהן אך לעתים קיימת השפעה קצת שונה. ניתן לנסות להפסיק טיפול בתרופות SSRI בהדרגה לאחר לפחות כחצי שנה של נטילה קבועה וסדירה אולם אם הירידה במינון תגרום להישנות התסמינים בהחלט אין מניע ה להמשיך וליטול את הטיפול עוד מספ חדים.

22/06/2009 | 16:37 | מאת: תמי

שלום רב, קרובת משפחה קרן(בת 26),סיימה טכניון שנה שעברה עם ציונים טובים, אובחנה בשנה אחרונה על ידי כמה רופאים. רופא אחד איבחן OCD, שני בדק ולא מצא שום דבר,פרופ' אחר לאחר כמה פגישות איבחן סכיזופרניה.מה לעשות,למי להמין. מה הטיפול הכנון? בקצרה, מה קרה עם קרן: במהלך לימודיה בטכניון היא לא הצליחה לממש תוכנית מעבר למקצוע שרצתה אותו מגיל 16, נכנסה לטראומה, חושבת ומדברת רק על זה, בונה בראש תוכניות אחרות ולא מקיימת אותם, כועסת ועצובה כל הזמן, מאשימה את המשפחה ואחרים על מה שקרה, לא עובדת, ישנה שעות, אין חברים,ניתקה כל הקשרים, אומרת שחייה ארוסים וכו'. אף פעם לא היו לה הזיות,מחשבות שווא.תיסמנים שחוזרים כל הזמן הם:כעס על כישלון בחייה,חיפוס אשמים,כל הזמן היא חוזרת על מה שהיה ולא מצליחה לבנות את העתיד.ניתוק מחהברה מאוד מדאיג. משפחה מאוד סובלת מזה,במשפחה יש עוד ילדים צעירים ומצב זה לא טוב להם.חשוב לנו לדעת האיבחון הנכון, האם מדובר כאן במחלת סכיזופרניה. אך לעזור לקרן,מה לעשות, אך לעזור לילדים אחרים במשפחה.האם בנוסף לטיפול תרופתי חשוב גם טיפול על ידי פסיכולוג. תודה מראש על תשובתכם.

26/06/2009 | 21:40 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום על פי העולה מדבריך - קרובת משפחתך סובלת מבעיה נפשית הדורשת טיפול מיידי. עם זאת אבחון מדוייק יכול להיעשות רק ע"י איש מקצוע בפגישה פנים אל פנים. לעתים, בתחילת בעיה נפשית אכן קשה להגיע לאבחנה מדוייקת אולם מעבר בין מספר רופאים עשוי רק להגדיל את הבלבול. עצתי- פנו לרופא אחד, מומלץ ואמין עליכם ושמעו בעצתו. שילוב של טיפול תרופתי ופסיכולוגי הוא אכן הדרך היעילה ביותר להתמודד עם מרבית מצבי המצוקה הנפשית.

22/06/2009 | 12:22 | מאת: נדב

שלום ד"ר, קראתי באחד המאמרים בנוגע לנזעי חשמל כי "היום יודעים להגיד שההליך מייצר שינויים במוח ברמה המולקולארית והתאית. הוא מאפס את האיזון הנוירולוגי והכימיקלי על ידי העלאת רמות הסרוטונין ורגישות תאי המוח לסרוטונין ". האם לדעתך, אחרי טיפול בנזעי חשמל יש שינוי מבני בתאי המוח ורגישותם לסרטונין ? תודה מראש,

22/06/2009 | 16:21 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום מנגנון הפעולה המדוייק של נזעי החשמל אינו ידוע עד היום באופן וודאי. השימוש בשיטת טיפול זו מבוססת על ממצאים אמפירים שהראו כי תחת טיפול זה חל שיפור ניכר במצבם של חולים רבים הסובלים מהפרעות פסיכוטיות והפרעות במצב הרוח.

22/06/2009 | 09:42 | מאת: יוני

שלום לחברי הפורום, האם משהו טופל או מכיר את ד"ר קרני רובין אני רוצה להגיע אליה לטיפול ולא כל כך מכיר ,אשמח אם תעזרו לי

22/06/2009 | 16:22 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום איננו נוהגים להמליץ באופן פרטני על אנשי מקצוע בפורום ועל כן לא אוכל לעזור בנושא זה.

22/06/2009 | 09:34 | מאת: לימור

שלום רב, אחרי קריאה של חומר ברשת, אני מסיקה שאחותי סובלת ממחלת המאניה דיפרסיה. כל הסיפטומים שמפורטים במידע שמפורסם מופיעים אצלה. שאלתי היא איך לשכנע אותה לקבל טיפול מאחר והיא לא מסכימה,וגם אם היא כבר מסכימה לאחר זמן מה היא מתחרטת ואז גם אם קבענו תור לפסיכיאטר אנו מבטלים לאור השינויים שחלים אצלה. לפני כמה ימים היתה לה נפילה (בשפה מקצועית אפיזודת דיפרסיה)ודיבורים על התאבדות. מה עושים? זקוקים בדחיפות לעזרה.

22/06/2009 | 16:29 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום אבחון של בעיה נפשית חייב להיעשות ע"י איש מקצוע. אבחנה ע"פ חומר כתוב באינטרנט עשויה להיות מאד מטעה וכדאי להיזהר מאד ב"אבחנות" מסוג זה. עם זאת, במידה ואחותך סובלת ממצוקה נפשית ואף מוסרת שבכוונתה להתאבד כמובן שרצוי מאד שתפגוש פסיכיאטר בהקדם האפשרי. קשה מאד לכפות טיפול על מי שאינו מעוניין בכך ועל כן כדאי מאד לנסות לשוחח עימה , להציג לה את הפגישה עם הפסיכיאטר כמשהו ש"אם לא יועיל לא יזיק", להזכיר שהיא לא חייבת למלא את המלצות הפסיכיאטר גם אם אינן לטעמה ובאופן זה לנסות להביא אותה לפחות לפגישה ראשונה. בהצלחה

שלום, התחלתי לקחת ציפרלקס לפני חודש וחצי ומאז אני לא מגיעה לאורגזמה וסובלת מיובש בנרתיק. הבנתי שזו תופעה שעשויה לעבור. כמה זמן עלי לחכות כדי לבדוק אם זה עובר? האם חודש וחצי זה זמן מספיק כדי להתייאש ואולי לנסות לעבור תרופה או שעלי לתת לזה צ'אנס עוד זמן מה?...

ציפרלקס ידועה בכך שיש לה תופעות לוואי לא מעטות ובינהן פגיעה בתפקוד המיני. תבררי עם הרופא שלך על תרופא בשם ויפאקס XR שנחשבת ל"דור חדש" בתרופות נוגדות דיכאון ובעלת תופעות לוואי מופחתות בהרבה!

אחרי כמה זמן של נטילת ציפרלקס ניתן לעבור לויפאקס XR בגלל בעיה של חוסר חשק מיני?

22/06/2009 | 16:35 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום חודש וחצי הינם זמן נכבד ואם התופעות לא חלפו עד כה בהחלט כדאי לפנות לרופא המטפל ולהיוועץ בו באשר לנטילת תרופה אחרת.

ובאותה הזדמנות תבקש מהרופא שלך שיסביר לך על ההבדל בין תרופות SSRI ל-SNRI.

09/12/2021 | 19:13 | מאת: שלמה שמואל טמם

שלום ד"ר אני בן 64 עוד מעט מזה 10 שנים אני נוטל ציפרלקס בתקופה אחרונה חזר לי שינוי במצב הרוח דיכאון הלכתי ל4 פסיכיטרים 3פרטי 1כללית 1 נתנה לי ציפרומיל פלוס נגד אפילפסיה השני נתן לי משהו אחר של כללית וימקס לא יודע מה טוב

21/06/2009 | 22:50 | מאת: דנית

מה ההבדל בין סטילנוקס ונוקטורנו, מבחינת ההשפעה שלהם? הבנתי שהם תכשירים דומים. האם זה נכון שנוקטורנו משפיע ליותר שעות? (מה שבטוח שהוא גורם לטעם מר). מה מהשניים פחות ממכר? אני לוקחת קבוע 1/2 סטילנוקס ומאוד הייתי רוצה להפסיק עם הכדורים. האם קיים כדור עם מינון נמוך יותר (כלומר פחות ממכר) - הייתי לפני כמה שנים במכון שינה, וההמלצה היתה לקחת סטילנוקס. האם יש כדור שפוגע פחות בזכרון? (ממה שקראתי באתר- סירקדין מומלץ לבני 55 מעלה ואני צעירה יותר) אשמח לקבל תשובות

22/06/2009 | 16:44 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום שתי התרופות נחשבות יחסית לא ממכרות. זמן מחצית החיים של סטילנוקס ארוך יותר ולכן גם השפעתו ממושכת יותר. הסירקדין הוא תכשיר מלטונין אשר שונה משתי התרופות האחרות שהינן נגזרות של בנזודיאזפינים. עם זאת - להפרעות שינה יש לעתים קרובות בסיס נפשי או פיזיולוגי ועל כן, בטרם בחירת תרופת שינה אחרת כדאי מאד לבצע בירור מקיף באשר למקור הבעיה.

21/06/2009 | 14:47 | מאת: רון

שלום,אני בטיפול בדיכאון באפקסור 225 מיליגרם כבר 50 יום ובסארקואל שבוע וחצי 50 מיליגרם ביום,ואני מרגיש מאד רע עדיין,אני לא יוצא מהבית,ואני מרגיש כאילו אין אור בקצה המנהרה,אני איבדתי חשק בדברים,ובתרופה גם האמת,אני גם הפסקתי לעשן חשיש,חודשיים וחצי לבדי,אני רואה טלוויזיה ממש קצת,ועל המחשב קצת,אני הרבה אם מחשבות,וחרדות,ומדי פעם אני לוקח אלפרליד 0.5 מיליגרם,שזה לא המלצה מהרופא,אני בבוקר מרגיש שאין לי למה לקום ובשביל מה,וקם בחרדה,האם אני אמור יותר להלחם בזה שאני לא יוצא מהבית,אני מרגיש אי זיהוי עצמי,וכאילו אין אותי שיעזור לעצמי,כאילו אני מסתכל במראה ולא יודע מה עומד למולי,מרגיש אפס ,האם זה תסמיני הדכאון,ומה עליי לעשות,האם הסארקואל זה גם לטיפול החרדות והדכאון,ונראה לי שהרופאה רוצה לעלות לי מינון של האפקסור ל300,אך אני בספק אם זה יעזור,כי אני לא מרגיש שיפור כלל,מה לעשות אם המצוקה הזאת,דוקטור בבקשה אנא ענה לי...אומרים לי חברים שאני לא נלחם מספיק למעני,רק אני מרגיש שאין את המעני לעצמי כלל..זה הדכאון?

22/06/2009 | 16:48 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום סרוקוול היא תרופה אנטיפסיכוטית אשר מיועדת לטיפול במצבים פסיכוטים. השפעת נטילת התרופה מופיעה כ6 שבועות לאחר תחילת נטילת מינון טיפולי מלא אשר גבוה בהרבה מהמינון שתיארת. על פי העולה מדברייך - אכן הטיפול באפקסור כפי הנראה אינו יעיל דיו עבורך. ייתכן ויש מקום להעלות את המינון, להחליף לתרופה נוגדת דכאון אחרת או לעלות במינון התרופה האנטיפסיכוטית. החלטה כזו יכולה להילקח רק לאחר בדיקה פנים אל פנים עם הרופאה המטפלת.

אני מטופל מזה מספר שנים , כרגע מטופל בשני חצאי כדור מירו בוקר וערב ובלניטין שלש פעמים חצי כדור. אני בורח מספר פעמים ביום לנמנום או שכיבה במיטה בעיניים עצומות ושוכב לישון מוקדם בלילה - בסביביות תשע וחצי עד עשר. אני ישן עד שבע בבוקר כמעט ללא הפרעה. מה מקור הצורך ב"בריחה" למיטה ואיך נגמלים ?

שלום טיפול במירו ובלניטין עשויים לגרום לישנוניות רבה ובהחלט ייתכן שזו הסיבה לתסמינים שתיארת. כדאי מאד לפנות לרופא המטפל ולשקול שינוי בטיפול התרופתי.

21/06/2009 | 10:56 | מאת: מישהי

הבת שלי סיפרה שיש לה חבר סודי שכל הזמן עוקב אחריה והוא נמצא עם מצלמות שיודעות כל הזמן מה היא עושה, ויש מסוק מעל הבית שצופה בה ויש לה מצלמה בתוך הבטן וכו'.. כל הסיפור התחיל לפני שבועיים מה לעשות???, איך להתייחס לזה? אני ממש מבקשת המלצות של פסיכיאטר\ית שמתעסקת בנושא זה וניתן ללכת אליה באזור מרכז. ומה לעשות אם היא לא רוצה ללכת לפסיכיאטרית? בבקשה תעזרו לי כמה שיותר מהר

22/06/2009 | 16:55 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום על פי העולה מדברייך ייתכן מאד שביתך סובלת ממצב פסיכוטי וזקוקה לעזרה בהקדם האפשרי. איננו נוהגים להמליץ בפורום על אנשי מקצוע באופן פרטני אולם אני מאמינה כי חיפוש מהיר באינטרנט או ב"דפי זהב" יעזור. קשה מאד לשכנע אדם שאינו מעוניין בטיפול לפנות לעזרה אולם לעתים שיחה כנה ממקום של דאגה ואכפתיות עשוי לעזור בהצלחה

21/06/2009 | 02:50 | מאת: אוסי

שלום, אשמח לקבל תשובה לשתי השאלות הבאות: 1. האם כל תופעות הלוואי שעלולות להגרם כתוצאה מנטילת תרופות ממשפחת ה-SSRI (ובמיוחד ציפרמיל) הן הפיכות כאשר מפסיקים ליטול את הכדורים? 2. בשביל אדם שנוהג לעסוק הרבה בספורט (בין 8 ל-15 שעות ספורט בשבוע). האם תרופות ממשפחת ה-SSRI כטיפול בחרדות ו-OCD עלולות לפגוע לו בהתקדמת בספורט או בהנאה ממנו? האם ידוע על אנשים שמתעסקים הרבה בספורט שנוטלים כאלו כדורים? או שזה נדיר? תודה

22/06/2009 | 16:57 | מאת: ד"ר שולה ויץ

1. כן 2. אין מניעה לעסוק בספורט בעת טיפול בתרופות מסוג SSRI ולא ידוע לי על כל מגבלות בפעילות גופנית הקשורות לטיפול התרופה

20/06/2009 | 23:29 | מאת: גלי

שלום, בת 33, נוטלת מזה 8 שנים ציפרלקס ל-OCD, חרדה ודיכאון. בשנתיים האחרונות נוטלת גם חיזוק של 1 מ"ג ריספרדל. בעקבות התדרדרות בדיכאון וחרדה המטפלת שלי הוסיפה לי גם לפני חצי שנה 150 מ"ג זייבן ומאז אני מרגישה טוב. אני רוצה להיכנס להריון בחודשים הקרובים ורציתי לשאול האם אחרי חצי שנה אפשר להפסיק ליטול את הזייבן בלי שתהיה התדרדרות בעקבות ההפסקה או שצריך משך זמן טיפול ארוך יותר? האם זייבן מתקן את חוסר האיזון במוח או כשמפסיקים הכל חוזר? בכל מקרה אם אוכל להפסיק, מהי הדרך הנכונה להפסקה? בבת אחת או שאפשר אחרת? תודה

20/06/2009 | 23:37 | מאת: גלי

אני שואלת כי הזייבן לא בטוח בהריון ואי אפשר ליטול אותו. דיברתי עם המרכז הטרטולוגי ואמרו לי שעם ציפרלקס וריספרדל אוכל להמשיך

22/06/2009 | 17:03 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום החלטה על נטילה או אי נטילה של טיפול תרופתי בהריון היא החלטה מורכבת אשר בעיני, הדבר הנכון ביותר הוא ליטול אותה בשיתוף עם הרופא המטפל. לרב יש ליטול תרופה לתקופה ממושכת יותר מחצי שנה על מנת להתרשם מהשפעתה אולם לעתים, במידה ואת רוצה להרות ייתכן וקיימת אפשרות להפסיק את הטיפול קודם לכן ולהיעזר בטיפול התנהגותי קוגניטיבי לשם הקלה סמפטומטית. בכל מקרה, כאמור, זו אינה סוגיה שהתשובה לה חד משמעית וכדאי מאד להעלות אותה בפני הרופא המטפל .

20/06/2009 | 21:17 | מאת: ירון

שלום רב, האם התפתחות טרדיב דיסקינזיה קשורה גם בגיל המטופל? מה הסיכוי של אדם בן 21 ללקות בטרדיב דיסקינזיה מטיפול בריספרדל במינון 1.5 מג? (בעבר הופיע משתמש אמין בפורום מסויים שטען שלקח 2 מג ריספרדל למשך חצי שנה ולקה בטרדיב דיסקינזיה שאף החמירה עם הפסקת הריספרדל, אך גילו אינו ידוע לי). 

22/06/2009 | 17:05 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום טרדיב דיסקינזיה מופיעה לרב שנים רבות לאחר טיפול אנטיפסיכוטי אולם ישנם מצבים נדירים שהתופעה מופיעה באנשים צעירים ובסמוך לתחילת הטיפול. כאמור- מדובר במצב נדיר.

לקריאה נוספת והעמקה
20/06/2009 | 19:01 | מאת: אני

מה עושים במקרה שאדם הוא פסיכוטי, לא מסוכן לעצמו ולא מסוכן לאחרים, ואינו מוכן לקחת כדורים ולא זריקות ארוכי טווח. אי אפשר לשכנעו לקחת שום טיפול.

20/06/2009 | 20:10 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום ניתן לכפות טיפול על חולה פסיכוטי רק במידה וקיימת מסוכנות לו או לסביבתו. במידה ולא- אין הרבה מה לעשות אלא לנסות לשכנעו ליטול טיפול.

20/06/2009 | 09:05 | מאת: אורן

שלום , לפני כשבוע התחלתי טיפול באדרונקס במינון 4 מ"ג ליום (2*2mg) לטיפול בדיכאון (בהמשך עליי לעלות ל8 מ"ג ). יש לי תופעת לוואי של אימפוטנציה שמאוד מטרידה , האם היא אמורה לחלוף ? במידה והיא לא תחלוף , האם טיפול בזייבן יכול להחליף טיפול באדרונקס ? תודה מראש

20/06/2009 | 20:09 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום הפרעה בתפקוד מיני עשויה לחלוף בהמשך הטיפול ועשויה גם לא. במידה ותמשיך לסבול מאין אונות יש תרופות רבות אחרות לטיפול בדכאון שתוכל ליטול, זיבן ביניהן.

אחת מהן ברר עם הרופא שלך לגביה

20/06/2009 | 08:10 | מאת: שנהב

כדורים נוגדי חרדה כמו פרוזק, שניתנים בטעות לחולה סכיזופרניה שיש לו תסמינים שליליים, ושהוא אובחן בטעות כאו סי די, יכולים לעורר את המחלה הרדומה ולגרום לו להתקף פסיכוטי כמו מחשבות שווא של יחס לדוגמא?

20/06/2009 | 20:06 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום קיימת דיעה המבוססת בעיקר על מתפיות ונסיון שתרופות מסוג SSRI עשויות לגרום להתקף פסיכוטי במי שמועד לכך. עניין זה לא הוכח באופן מחקרי

20/06/2009 | 20:21 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לחולי סכיזופרניה רבים יש תסמינים של OCD. במקרים אלו משלבים טיפול בתרופות אנטיפסיכוטיות יחד עם תרופות ל- OCD כמו פרוזאק. מתן פרוזאק לבד, ללא נוגדי פסיכוזה, לחולה סכיזופרניה, יכול לגרום להחמרה במצב ולהופעת מצב פסיכוטי.

21/06/2009 | 09:20 | מאת: שנהב

אני חושבת שזה מה שקרה לבני, ומבלי להיות מומחית גדולה אני חושבת שהיו לו כמה התקפים פסיכוטיים בגלל זה, כיום הוא נוטל בנוסף 3 מ"ג רספרידל, אבל אני חוששת מאוד לקוגניציה שלו שנפגעה. האם בגלל כמה התקפים פסיכוטיים הקוגניציה נפגמת באופן משמעותי? האם בזמן שהסכיזופרניה היתה רדומה (תסמינים שליליים) גם הקוגניציה נפגמת? כי אני מבינה שאחד המאפיינים לסכיזופרניה הרדומה - מחשבה לא מאורגנת, האם מחשבה לא מאורגנת כזו גם פוגמת בקוגניציה? האם אפשר לשקם אותה?

21/06/2009 | 00:16 | מאת: מטופלת

כדורים נגד דכאון שניתנים לאנשים עם רקע פסיכוטי, ללא "גיבוי" של אנטי פסיכוטי, עשויים בהחלט להוביל להתפרצות של התקף פסיכוטי. זה קרה לי בשל חוסר זהירות של פסיכיאטרית, שהחליטה שאני "בסדר", ונתנה לי רק ציפרלקס, בלי שום אנטי פסיכוטי. תוך שבועיים הפסיכוזה התפרצה שוב.

21/06/2009 | 09:21 | מאת: שנהב

אודה לך

דוקטור יקר, מה יכול בית חולים לתת מעבר למה שהתרופות נותנות?

שלום רב, בשביל תרופות לא צריך בית חולים. תרופות אפשר לקחת בבית. בבית חולים מציעים טיפולים רבים, גם אישיים וגם קבוצתיים. יש טיפול פסיכולוגי, ריפוי בעיסוק, ריפוי בתנועה, באומנות ועוד. בבית חולים יש אפשרות להתרחק (באופן זמני) מכל הקשיים בבית ובעבודה, התרחקות שיכולה לפנות אנרגיות לטיפול בעצמי. ובבית חולים יש מעקב וליווי צמוד, על בסיס יומיומי. זה לא מעט, לא? :-)

19/06/2009 | 16:12 | מאת: שרלי

שלום רב אני יוצאת עם בחור ללא ניסיון חיים אישי וניסיון עם בחורות חוכמת חיים אין לו אפילו אנחנו יוצאים כשנתיים והקשר הולך מאוד קשה הוא יותר מידי ילדותי זה מתבטא בכך שאין לו טקט לדברים שאומר לא חושב פעמים על התגובה שלו . והוא שומר הרבה בבטן ולא משתף אותי מה קורה איתו גם שאנחנו רבים או שאנחנו רבים הוא פשוט בורח וכול הרבים מסתכמים בכך שכול פעם הוא בורח ולא יושב איתי להיתמודד היחס שלו אל ההורים הוא כול היום צועק אם אומרים לו משהו בטובתו אל החברים שלו היחס שלו טוב ואפילו עוזר מעל ומעבר ואל האחים שלו הוא תוקפני גם שרוצים שיעשה טוב לכולם וישנה הוא כועס והוא באופי שלו מאוד חצוי הוא דומה לאבא ולאמא שלו בתכונות שלו לאחרונה גילתי שהוא טיפוס שנוטר טינה ואף נקמן באופיו מה שגורם לנו הרבה מריבות ומחלקות ולדעתי לפני מה שמתי לב אבא שלו לא לקח חלק בדמוי העצמי שלו ובביטחון העמי לא נתן לא חינוך ודרך ארץ מה שמשתמע מכול זה שיש דברים שלא ברור לו שלא עושים וככה לא מתנהגים אני מוצאת את עצמי כמחנכת אותו אני בנאדם עם ביקורת עצמית גבוהה שמנסה לרסן את את עצמי אבל כול פעם שזה קורה הוא עושה משהו והורס את הכול לדעתי אימו גם להשקיע מספיק בחינוך שלו או שהוא בנוי לשגרה רטונית ואני בדיוק ההפך לצאת להתאורר קורה פעם ב.. כי הוא כול הזמן עייף מהעבודה ולימודים ואנחנו רבים על זה כול הזמן וגם שאומרים לו ביקורת בדרך טובה הוא אומר טוב הבנתי וחוזר שוב על אותה טעות בצורה אחת וחוץ מזה הוא אומר נתקן נתקן יש סכוי שהמצב ישתנה או יחמיר יותר עם הזמן ??? מה עושים כדי שהקשר ישתנה או ?? שאיאפשר לתקן ממש מיואשת אין לי כסף לטיפול זוגי ולא בטוחה אם להישאר או להפריד

20/06/2009 | 19:55 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אכן סיטואציה מורכבת, שנדמה שרק טיפול זוגי יוכל לקדם. ובכל זאת: עם כל הקשיים הללו, מה חיבר אותך אליו כשהכרתם? מה ממשיך לחבר אותך אליו כעת?

20/06/2009 | 21:37 | מאת: שרלי שוב

אני פונה מאחר ואני נורא מתוסכלת מהמצב הזה אני נורא אוהבת אותו ומה שחיבר ביננו זה החוסר שהיה לי התמיכה ההבנה האכפתיות שקבלתי בבית וגם מצד גברים והדברים שחיברו בנו כמו הדת שנינו מסורתים ,ויש לו משפחה טובה ,הוא בוחר שלומד לתואר ראשון ועובד בנאדם חרוץ מאוד דאג להורים שלי וגם לי שהינו צריכים את העזרה ותמיכה שלו והבילוים המשותפים שאנחנו אוהבים ביחד לבלות בחיק הטבע לפעמים ודברים שהם מכנה משותף שיש לנו הרבה במשותף שנינו אוהבים לשמור שבת ,להיות עם המשפחה ,יש בו משהו שונה מגברים שהכרתי והוא הקשר הראשון הרציני שלי אפילו לפניו יצאתי עם בחורים לא רצינים מחפשים להעביר את הזמן והוא ממש לא כזה אבל יחד עם כול זאת תנסה להסתכל על שניי מכתבים לקבל תמונת מצב ואף לעזור לי הבעיה שיש לו קשיים בגלל הפערים שציינתי קודם ואין לנו כסף לטיפול זוגי בבקשה תעזור לנו דרך האתר כול עזרה וטיפים יתקבלו בברכה

קראתי קצת על סכיזופרניה ואני מפחדת שאני כזאת. חשוב לי לציין שאני עם הדמיונות האלה הרבה זמן.. אני חושבת שאני היחידה שסובלת מדבר כזה אני יודעת שהדברים שאני מדמיינת לא מציאותיים, אני לא מאמינה שזה נכון אבל שאני בתוך הדמיונות זו הרגשה נעימה וכיפית..אחר כך באה המועקה ואני פשוט מרחמת על עצמי עם האובססיה הזאת.. זה נמשך משהו כמו 5 שנים בחיים שלי אפילו יותר ואני פשוט כאילו חיה בסרט אני לא שומעת קולות, לא חושבת שיש לי כוחות, אין לי הזיות, אין לי חום ואני לא מרגישה בן אדם שחי בתוכי . אני פשוט מודעת לדמיונות אבל זה נהיה הרגל ואני לא יודעת איך להיפטר מזה.. גם מבחינה חברתית אני לא כ"כ מתחברת לבנות..יש לי חברות ואני יוצאת.. (אני חוזרת בתשובה כבר שנתיים) אבל אני רואה בנות שתוך שניה מתחברות, ולי לוקח קצת זמן.. אממ זהו.. אני מקווה שהמחלה שלי לא חמורה \=

שלום רב, המצב שלך לא נשמע כמו סכיזופרניה. מצד שני, נשמע שזו בעיה שמלווה אותך זמן ממושך ומקשה עליך לתפקד במישור הבינאישי וליצור קשרים. להערכתי הכיוון הטיפולי הוא טיפול פסיכולוגי, ופחות נראה שטיפול פסיכיאטרי (תרופתי) יכול לעזור. כדאי לפנות לפסיכולוג להערכה ולהחלטה על הטיפול המתאים.

19/06/2009 | 01:15 | מאת: מעיין

אם אפשר בבקשה לשלוח לי את התשובה למייל אז ככה יש לי אובססיה למישהו שהכרתי מיזמן סבלתי מחרדות וטופלתי על ידי פסיכיאטר והחרדות נירגעו.. פעם הרגשתי בבועה אני מטופלת בסימבאלה ריספרדל וציפרלקס הבעיה שכבר הרבה זמן יש לי אובססיה ודמיונות למישהו ואני חושבת שאני סוג של סכיזופרנית.. אז ככה, אני מדמיינת כ - ל היום שהילד הזה כאילו רואה סרט עליי כמה אני מוצלחת, כאילו התחתנתי, כאילו בנים רוצים אותי.. והוא רואה את זה.. והסרט הזה לא ניגמר וכל פעם שאני רואה משהו בטלויזיה איזה סצנה של מאוהבים אני מדמיינת שזו אני והוא רואה את זה.. זה יוצא מצב שאני כל היום הולכת מהר ומדמיינת את זה כל דבר שקורה לי ואני יוצאת בו טוב, אני מדמיינת שהוא רואה את זה! חשוב לציין שלא היה בינינו כלום... אני מדמיינת כאילו אני שחקנית מישהי מוצלחת.. אשמח אם תעזרו ובבקשה שלחו את התשובה למייל

20/06/2009 | 19:39 | מאת: ד"ר עופר שמגר

ראי תשובה למעלה

18/06/2009 | 17:30 | מאת: קרן

שלום אני באמצע שנות העשרים לחיי, גרה לכאורה, בדירה משלי. הבעיה היא שאני אספנית כפייתית, אני לא מסוגלת לזרוק דבר, בנוסף אני בלגניסטית, הגעתי עם עצמי בעבר לכמה מצבי דיכאון שמנעו ממני לסדר ולנקות את החדר (מעין סוג של יצר הרס עצמי ככל הנראה) כך שהחדר שלי נמצא במצב קטסטרופלי. אני כבר שנה גרה בכל מקום אחר פרט לחדר שלי. ישנה על ספות.... ובשקי שינה בתוך הבית! החדר נעול כדי שלא יכנסו אליו... אני כבר למעלה משנה אומרת לעצמי ולמשפחה שאני אסדר אותו אבל אני פשוט לא מסוגלת, כל פעם שאני פותחת אותו ורואה את הזוועה שמתחוללת בו אני הולכת ונועלת אותו שוב. זה פשוט עושה לי רע, איך אני אשתלט על כל זה. חברים ומשפחה הציעו עזרה אבל אני לא בטוחה שהם מבינים במה מדובר. הם חושבים "נו בלאגן, מה כבר יש" אבל זה נראה כמו אתר זבל ואני פשוט מתביישת מעצמי להכניס אליו אנשים שאני לא יודעת עד כמה ישמרו על דיסקרטיות. מיותר לציין שלא הכנסתי כמעט אף פעם חברים לחדר, ולצערי הרב אני גם נמנעת מלהביא אליו בני זוג מה שיוצר חשדנות כלפי, כל הזמן שואלים למה אי אפשר להכנס ואני ממציאה תירוצים כמו אני בדיוק משפצת, אני בדיוק מסדרת ולא נעים לי שיראה את הבלאגן וכיו"ב... יש כאלה שכבר הבינו שזה לא יקרה. יש שמועות ורכילות עלי שאני לא מכניסה אנשים לבית. זה נכון, אני לא מכניסה כי החדר במצב לא טוב. אני ממש סובלת גם כי אין לי חדר למעשה, אני חיה עם ארגזים וחפצים וזבל בכמויות שלא לדבר על זה שאי אפשר לנקות שם, זו לא אגרנות אסתטית מקובלת, זו אגרנות מטונפת. זה לא מסודר, זה מבולגן. זה אחד על אחד וקשה להשתלט על זה. מהצד אני משדרת שאני אדם נורמטיבי לחלוטין, עובדת, חיה, מבלה. בעלת חברים רבים, אטרקטיבית, אסתטית. נגעלת מלכלוך (זה נכון) אבל עמוק בתוך החדר אני כמו אדם חולה, זה פשוט מפחיד. שלא לדבר שזה מבודד אותי, כלומר אין לי בן זוג וזו אחת הסיבות, כי אני לא יכולה להכניס לחיים שלי אף אחד, אם אני יוצאת לדייט אני כל הזמן מקווה שהוא לא ירצה לבוא אלי ותוך כדי אני מנסה לחפש תירוצים. אני רוצה לחיות חיים נורמטיבים עם חדר ובית מסודרים אבל כל הזמן זה מגיע לזה, החפצים מקנים לי ביטחון עצמי אבל יחד עם זה אני רוצה להפטר מהם אבל אני לא מסוגלת, אני רוצה אותם אבל אני לא יכולה לחיות איתם. מקרה זה כבר חזר על עצמו, בעבר הייתה לי בעיה דומה עם החדר בבית המשפחה ובסוף המשפחה נאלצה לפרוץ לחדר ולנקות, זה לקח שבוע, הבלאגן היה אדיר, בלאגן של שלוש שנים לפחות. אולי אתה מכיר מישהו, אולי מטפל שמכיר את העניין ושאני יכולה להכניס אותו לשם שיעזור לי לעשות את זה? אני מניחה שזה דורש טיפול נפשי ארוך ולא פשוט. אבל בינתיים, שאני אוכל לחזור לדירה, שאני לא אקלקל לעצמי את החיים. לפחות לעכשיו, מישהו שיכול לעזור לי להתחיל. תודה לעזרה

20/06/2009 | 19:18 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, נשמע שאת סובלת מאגרנות כפייתית. זו תופעה מוכרת שאכן גורמת לסבל רב. כיום נוטים לשייך הפרעה זו לתת סוג של הפרעה טורדנית-כפייתית (=OCD). הטיפול מורכב מטיפול קוגנטיבי-התנהגותי ולעיתים נעזרים בתרופות. טוב ויפה- ומה בינתיים? יש חברות מקצועיות שעוזרות בסידור בלגן. תקישי "סידור בלגן" בגוגל ותמצאי מספר חברות פרטיות שתמורת תשלום יעשו את העבודה וגם ישמרו על דיסקרטיות. בהצלחה!

18/06/2009 | 11:44 | מאת: ענת

האם מחשבת שווא של "נרדפות" מלווה גם בחרדה עצומה ובאגרסיביות? האם תמיד זה כך? האם "אני מרגיש שאני נרדף" יכולה להיות גם מחשבה אובססיבית, כי היא כל הזמן חוזרת על עצמה בסיטואציות מסויימות?

20/06/2009 | 19:06 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, קצת הגדרות: מחשבת שוא= מחשבה שאינה מציאותית והאדם משוכנע בה ולא ניתן לשכנעו שהוא טועה. מחשבה אובססיבית= מחשבה שחוזרת שוב ושוב, לרוב האדם חש שהיא מטרידה אותו (לא תמיד). בהרבה מקרים מחשבה אובססיתית קשורה לספק: יש ספק האם נעלתי את הדלת, האם ידי מספיק נקיות אחרי שרחצי אותן וכו'. לא תמיד זה קשור לספק, אבל לרוב זה ככה. במחשבות אובססיביות האדם לרוב מבין שזה מוגזם ולא סביר, אבל עדיין הוא לא מצליח להרגע בעצמו. אני מקווה שההגדרות יעזרו לך להבחין בין המושגים.

18/06/2009 | 05:33 | מאת: שם בדוי

מאז גיל עשרים ועד היום (11 שנה) אני סובל ממצב שבו אם יש לי קושי ריגשי בעקבות משהו וזה מכניס אותי לדכאון אני לא מסוגל לתפקד ולעשות דברים שאני אמור לעשות. בזמן האחרון זה מפריע לי יותר כי יש לי יותר מה להפסיד. הבעיה שמצד אחד אני חושב שתרופה אנטי דכאונית יכולה אולי לעזור לי אבל מצד שני אני לא מסוגל עכשיו לשבת מול פסיכיאטר ולהתחיל לדבר על החיים.. השאלה היא אם הדילמה הזאת אמיתית ויש פסיכיאטרים שאפשר להתמקד איתם רק בתסמינים בלי קורות חיים.. תודה

20/06/2009 | 18:55 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ראשית כדאי לזכור שגם רופא משפחה בקופ"ח חולים יכול לתת טיפול נגד דיכאון, ולא תמיד חייבים להגיע לפסיכיאטר. אני מניח שתוכל למצוא פסיכיאטר שלא יבדוק את קורות חייך בהגיעו לטפל בדיכאון, אבל כל פסיכיאטר רציני ירצה להבין את המצב קצת יותר לעומק ויבקש לברר את ההיסטוריה שלך. יותר מכך- למרות שלא פרטת על עברך, נדמה לי שבלי לגעת בעבר יהיה מאד קשה לטפל בהווה, ובהחלט יכול להיות שטיפול תרופתי לא יוכל לתת מענה לכל קשייך- אבל זו בחירה שלך, ואתה יכול לנסות לחפש רופא (משפחה או פסיכיאטר) שיסכים לתת לך תרופות מבלי לברר את עברך. כך או כך- המון הצלחה.

18/06/2009 | 05:15 | מאת: שרון

שלום וברכה אני סוסל מחרדה קשה ברמה קבועה בחילה שלא מפסיקה בכלל שמידי פעם בא התקף גדול ואני מקיא אני בקושי יושן בקושי מצליח לאכול אני מטופל בסרוקסט 30 מ:ג שעזר לי כבר 5 שנים עם עליות וירידות עכשיו המצב נורא אני בחוסר תפקוד שאני יושב איכשהו אני בסדר אבל עייף אבל שאני שוכב מתחילים לי פעימות לב מואצות מאוד כאבי שרירים בידיים וברגליים תחושת מיחוש בקיבה ובחילה ורצון להקיא אני מיואש לא יודע מה לעשות אנא עזרו לי בבקשה אני מיואש שתי שאלות:אם לקחת כדור הרגעה לכמה זמן ואיזה תקופה אפשר לקחת אותו? אם המצב יחמיר יאשפזו אותי בבית חולים ואאבד את מקום עבודתי וביטוח לאומי יתערב? תודה

20/06/2009 | 18:50 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, בהחלט ניתן להעזר במצב חריף בכדורים להורדת מתח כמו ואבן, קלונקס, קסנקס ואסיואל. אם יש החמרה כה קשה כדאי לפנות בהקדם לפסיכיאטר המטפל או לרופא המשפחה. במקרים חמורים גם ניתן לפנות למיון. אישפוז אינו גורם אוטומטי לפיטורין. יש הרבה אנשים שאושפזו וחזרו למקום עבודתם, כולל רופאים, מהנדסים ועוד. במקרה שמישהו אינו עובד הוא זכאי לקצבת אבטלה, כמו כל אזרח במדינה. במקרה של קשיי תעסוקה מתמשכים הקשורים לבעיה רפואית (נפשית או גופנית) ניתן להגיש בקשה להיות מוכר כנכה ואז להיות זכאים לקצבת נכות קבוע. גם מי שמקבל 100% נכות מקבל כיום קצבה של כ- 2000 ש"ח בלבד, כך ששווה לעשות מאמץ ןחזור לעבוד גם אם מתאשפזים. בהצלחה.

17/06/2009 | 18:24 | מאת: הפחדן

יש לי שתי פוביות מוזרות מאוד. אחת מהם הרבה יותר חריפה מהשנייה, והיא פוביה מיונים, כן כן מהחיה יונה, אני לא יודע למה אבל היא מפחידה אותי, מגעילה אותי, מבהילה אותי, שאני שומע יונה עפה זה גורם לי צמרמורות, ואני תמיד מנסה להמנע מהן... הבעיה שאני עובד עכשיו ברפת, וברפת יש המון יונים- וזה מקשה עלי מאוד את העבודה, כי כל הזמן עסוק בלהבריח את היונים, או לברוח מהן. מה זאת הפוביה הזו? האם יש אותה לעוד אנשים? למה היא נגרמת? ואיך אפשר לטפל בה. הפוביה השנייה שלי היא מכפתורים, אבל היא פחות רצינית ומפריעה לי הרבה פחות

20/06/2009 | 18:38 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אכן אלו פוביות שאינן שכיחות. אבל למרות זאת, הטיפול בהן הוא כמו בכל פוביה אחרת. הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי. תוכל לקרוא על כך יותר וגם על מטפלים בתחום באתר של האגודה הישראלית לטיפול קוגנטיבי. ניתן גם להעזר בתרופות. וקיימת גם אפשרות לטיפול פסיכולוגי "רגיל", הנקרא טיפול דינמי, שגם הוא יכול לעזור במקרים רבים. בהצלחה.

17/06/2009 | 15:28 | מאת: תמר

שלום רב, אני בת 33. לקחתי רסיטל כ-4 שנים עד ספטמבר השנה. הכדור מאוד עזר לי לצאת מדכאון שהייתי בו אבל גרם לי להעלות כ-30 קילו. בעקבות פרידה מבן זוג שהייתה לפני שנה וחצי החל שוב הדכאון להחמיר. הפסקתי את הרסיטל בצורה לא מסודרת ולאחר מכן גם השתמשתי בסמים (בעיקר חשיש) כ-3 חודשים. המצב שלי התדרדר. הפסקתי את הסמים ורציתי לנסות טיפול תרופתי חדש. לקחתי איקסל שגרם לי לכאבי ראש ולתחושת מעופפות וחוסר זכרון, אחר כך לקחתי סימבלטה שגרמה לי לנדודי שינה נוראיים ועלייה בחרדה, ציפרלקס שגם העלה לי את החרדה ואחרון סרוקסט שגם העלה לי את החרדה. אני כבר חצי שנה לא מצליחה למצוא כדור שיעזור לי. כל הכדורים הנ"ל רק החמירו את מצבי. האם יש איזה עיצה או המלצה לתרופה אחרת שכדאי לי לנסות? והאם זאת תופעה ידועה שכדור נגד חרדה ודכאון רק מגביר את החרדה במקום להוריד אותה? ברצוני להוסיף שכמובן שכל הכדורים שניסיתי היו ע"י פסיכיאטר. אשמח מאוד לתגובה אני פשוט מיואשת מזה כבר תודה

20/06/2009 | 18:26 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, רוב האנשים מסתדרים עם טיפול תרופתי ללא כל קושי מיוחד. לעיתים קורה שמופיעות תופעות לואי, ולעיתים יותר נדירות תרופות שונות גורמות תופעות לואי שונות, כך שקשה למצוא את התרופה שתעזור ולא תפריע. אכן יכול לקרות שתרופות אלו גורמות לאי שקט, ולפעמים גם ממש חרדה, אבל זה נדיר יחסית. ישנן עוד לא מעט אפשרויות טיפוליות, כמו אפקסור, וולבוטרין ועוד רבות אחרות- אותן ניתן לנסות כנגד הדיכאון. בהצלחה.

מנסיון אישי שלי, הויפאקס לא גורמת להשמנה וגם עזרה לי לצאת מדיכאון כבד מאד..

17/06/2009 | 14:20 | מאת: דנית

שאלתי כמה זמן נערך מצב מני האם יש הגדרה שבוע ? שבועיים

20/06/2009 | 18:22 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, מצב מאני אינו מוגבל בזמן. הוא נבחן בעיקר לפי העוצמה שלו, ובד"כ לא נהוג לקרוא למצב "מאני" אם הוא נמשך פחות משבוע.

17/06/2009 | 12:08 | מאת: גל

שלום. אני כיותר משנה סובל מבעיית ערנות, כלומר, אני מוצא את עצמי מתעורר בשעות אחר הצהריים המאוחרות, או בלילה לאחר שינה של יותר מ 12 שעות(כמעט ללא הפרעות),שלשום הלכתי לישון בשעה 10 בלילה והתעוררתי רק בשעה חמש אחר הצהריים. בערך בשעה 7 בערב חשתי עייפות רבה וכאבי ראש חזקים ומטע סחרחורות. אמרו לי זה יכול להיות מחלת נפש כלשהי. הלכתי לבדיקות עצל פסיכולוג ופסיכיאטר. הבדיקה עצל הפסיכיאטר הראתה חשד לדיכאון קל והמליץ לי על תיפול פסיכולוגי, הוא אמר שהוא לא יודע ממה בעיית השינה. הפסיכולוג שלח אותי לבדיקה עצל ניורולוג, אך גם הוא אמר שיכולים להיות הרבה גורמים. אני רוצה לדעת האם יש דרך לישון מעט יותר נניח 8 שעות(כמו בן-אדם נורמלי)ולהיות ערני רוב היום?

20/06/2009 | 18:18 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אכן רוב הסיכויים שמדובר בבעיה שאינה פסיכיאטרית. ישנם סוגי דיכאון שמתאפיינים בשינה מרובה, אבל לרוב מדובר בתוספת של 2-3 שעות שינה ליממה, ובאופן ברור יש ירידה במצב הרוח, ירידה בהנאה מדברים שקודם נהנית מהם הרבה פסימיות וכו'. אם החלקים הללו אינם בולטים ואינם מפריעים לך במיוחד, קרוב לודאי שמדובר בהפרעת שינה כלשהי, ויש לברר אותה במסגרת מעבדת שינה. הרופאים העוסקים בחקר שינה הם בד"כ נוירולוגים, אבל לכל קופת חולים יש גם קשר עם מעבדת שינה המתמחה בתחום זה.

17/06/2009 | 11:34 | מאת: שירי

שלום אני סובלת מחרדות קשות ומפרנויות הפסיכיאטר שלי רשם לי לטיפול קלופיקסול . אני לוקחת את הכדור כבר שבועיים ללא הטבה כלל. שאלתי היא תוך כמה זמן אני ארגיש שינוי והטבה מהפרנויות ומהחרדות.

20/06/2009 | 18:05 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, הכי מוקדם ניתן לחוש שיפור אחרי 3 שבועות, אבל לפעמים לוקח חודש או קצת יותר לתחילת השיפור.

17/06/2009 | 11:27 | מאת: לירון

שלום הסיפור קצת ארוך, אני אתחיל מההתחלה כדי שיהיה כמה שיותר פרטים. בת 25, אובחנתי לפני כמה חודשים כבעלת הפרעת קשב וריכוז והתחלתי טיפול בריטלין. בסופו של דבר התברר שיש לי רגישות יתר לממריצים. הריטלין גרם לי לתופעות לוואי קשות ביותר שהתבטאו בהפרעות קצב וחרדה. הדופק שלי היה מאוד מהיר (100-120), כשהייתי בודקת את הדופק הייתי מרגישה שיש לי הפסקות בדופק. בנוסף היו לי פעימות מוקדמות, דבר שמעולם לא היה לי. ניסיתי כבר את כל סוגי הריטלין בכל המינונים, גם לאחר הורדת המינון ל 10 מ"ג, שזה מינון מאוד נמוך בשבילי (משקלי 58 ק"ג) עדיין היו תופעות לוואי של מינון יתר :הפרעות קצב, סחרחורות. (הבעיה היא רגישות למתילפנידאט שקיים בכל סוגי הריטלין). בנוסף היו לי חרדות קשות עקב מצבי הבריאותי שכבר הקשו על התפקוד: לא יכולתי ללמוד, בקושי לעבוד, אפילו לא לראות טלוויזיה, המחשבות פשוט היו משתלטות עליי. לאחר כל זה הפסיכיאטרית שלי אמרה לי מיד להפסיק לקחת את הריטלין ואחרי שהפסקתי (אני כבר חודשיים בלי) תוך זמן קצר כל התופעות לוואי נעלמו לחלוטין וחזרתי לתפקוד תקין והחרדות עקב מצבי הבריאותי הפסיקו לגמרי. אמרו לי שאני צריכה לקחת סטרטרה במקום ריטלין, אבל העלות ממש יקרה – 650 ¤ לחודש, אין לי אפשרות לקחת את התרופה (סטודנט לתואר ראשון לא מרוויח כזה הרבה). כל הזמן אני בדאגות בקשר ללימודים (מאחר שיש לי קשיים) וזה יוצר מתח רב בחיים שלי. המצב מאוד מתסכל אותי ואני מרגישה שאני כישלון ושאני כל הזמן מאכזבת את עצמי. אני מרגישה לחץ בחזה והרגשה שאין לי אוויר, הרגשה שאני צריכה לקחת נשימות עמוקות. אני לא יודעת אם אני בחרדות או שאני בסטרס, מה ההבדל, איך אפשר לקבוע? הנושא של הלימודים ללא ספק נמצא במחשבות שלי הרבה ומאוד מטריד אותי. בנוסף יש לי קצת בעיות שינה. אני מוצאת את עצמי לפעמים מתעוררת בחמש בבוקר ולא מצליחה לחזור לישון או שאני ישנה מלא, כמו 10 שעות בלילה, אני מרגישה עייפות. עשו לי בדיקות כמו אק"ג ואקו לב, בדיקות דם והכל יצא תקין. הרופא שלי לא מוצא שום בעיה פיזית. רציתי לדעת האם לפי התיאור אני מצאת בחרדה, בסטרס?, האם טיפול תרופתי יכול לעזור?

20/06/2009 | 09:27 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, סטרס אינו מונח רפואי. אני מניח שאת מתכוונת למתח "נורמלי" הקשור לארועי חיים מלחיצים. בהחלט יתכן שאת סובלת מהפרעת חרדה. אבל לצורך קביעת האבחנה יש להגיע להערכה פסיכיאטרית. אם אכן כך- ניתן להעזר בתרופות. ברוב האוניברסיטאות קיימת יחידת יעוץ העוזרת במצבי מתח. אפשר לפנות גם לשם לצורך הערכה וקבלת עזרה. בהצלחה.

בחורה בת 20 + שמאובחנת בהתקף פסיכוטי מספר חודשים נמצאת במסגרת טיפולית שיקומית ובפיקוח רפואי 24 שעות ביממה הייתה מטופלת ב רידספרדאל 3 חודשים והכדור הוחלף לseroqual 600 מ"ג ביום שני כדורים .הבחורה עושה בעיות לעיתים ומסרבת .לקחת את הכדור בטענה שאין לה צורך בכימיקאלים ואצלה הכול בסדר וסבבה בעבר כשהתגלה ההתקף הבחורה הופנתה על ידי פסיכיאטר לב"ח פסיכיאטרי ואף נבדקה שם במיון אך לא אושפזה כיון שסירבה . מאז הבחורה נמצאת במסגרת טיפולית שיקומית מעולה אך ייתכן שה"חופש" במסגרת זו אינו מתאים לאופייה וכדי להירפא היא זקוקה לאישפוז בכפיה . הייתי מבקשת את דעתכם המלומדה .

שלום רב, טיפול בכפיה אפשרי רק כאשר חולה פסיכוטי מסוכן לעצמו או לסביבה. אם החולה אינו מסוכן, ולא מוכן לקחת טיפול- אין דרך חוקית לכפות עליו את זה, והאפשרות היחידה היא לנסות לשכנעו להסכים לטיפול. בהצלחה.

17/06/2009 | 09:17 | מאת: אייל

שלום אני סובל מפרנויות ומחרדות קשות ביותר הפסיכיאטר נתן לי לטיפול סרדולקט 4 מג וקלופיקסול 2 מג שאלתי היא תוך כמה זמן אני ארגיש הקלה

18/06/2009 | 21:30 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום השפעת טיפול אנטיפסיכוטי מופיעה כ6 שבועות לאחר תחילת נטילת מינון טיפולי מלא.

17/06/2009 | 08:51 | מאת: ורד

האם מקובל להעלות את המינון של הרספרידל בחצי מ"ג כל 3 שבועות (אם אין הטבה)? מדובר באו סי די קשה עם פסיכוזה, והמטופל כבר מקבל אנפרניל 300 מ"ג, שלא הטיב במיוחד, והאם רצוי במקביל להוריד חלקית את המינון של האנפרניל?

17/06/2009 | 21:49 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום תוספת של טיפול ברספרדל בהחלט מקובלת בטיפול בהפרעה כפייתית אשר אינה מגיבה לטריציקלים. במידה והשפעת הטיפול אינה משביעת רצון מאד סביר לעלות במינון רספרדל. תוספת הטיפול ברספרדל היא "חיזוק" לאנפרניל ועל כן אין מקום לרדת במינון.

18/06/2009 | 09:24 | מאת: אני

ואם זו סכיזופרניה לכל דבר עם סממנים אובססיביים, והיתה טעות באבחנה (חשבו מלכתחילה שזה או סי די), האם גם אז לא מקובל להוריד כמעה את האנפרניל? ושאלה שנייה, בני חש באופן חזק שהקוגניציה שלו נפגעה משמעותית - האם זה בגלל התקפים פסיכוטיים שהיו לו מבלי שנדע? האם אפשר לשקם זאת בעזרת הרספרידל?

16/06/2009 | 20:40 | מאת: בינה

האם טיפול בזריקת ריספרידל קונסטה אחת לשבועיים כטיפול בסכיזופרנייה הוא הטיפול המתאים? והאם לא ניתן לקבל כדורי ריספרידל במקום זריקות?

17/06/2009 | 21:46 | מאת: ד"ר שולה ויץ

שלום טיפול בזריקות רספרדל קונסטה הוא טיפול אנטיפסיכוטי ומתאים מאד לטיפול במחלת סכיזופרניה. בהחלט ניתן ליטול רספרדל גם בכדורים אולם דרך טיפול זו מחייבת נטילה יומיומית של התרופה פעמיים ליום.

16/06/2009 | 19:07 | מאת: ע

שלום רב, בעבר טופלתי בציפרלקס ובטופמקס בשל OCD ודכאון, ותופעות הלוואי היו,בין היתר, רעידות בידיים וברגליים אך הן חלפו. כיום אני מטופלת בפרוזאק ובטופמקס ותופעות הלוואי הן רעידות של הידיים והרגליים (בעיקר האצבעות) וזה לא עובר כבר מספר חודשים. בנוסף, אם אני עומדת על קצות האצבעות- הרגל מתחילה לרעוד לי. הטיפול טוב לי, אך אני חוששת מהתופעות. בנוסף, אתחיל לעבוד בקרוב, ואני חוששת שזה יבלוט... מה עליי לעשות? תודה רבה

16/06/2009 | 22:28 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כדאי להתייעץ עם נוירולוג. לפעמים הוספת מינון קטן של דרלין עוזר- אך כאמור כדאי להתייעץ בנושא עם נוירולוג.

16/06/2009 | 19:06 | מאת: רננה

קיבלתי היום מהפסיכיאטר פריזמה פורטה. הפסיכיאטר יודע שאני פוחדת להשמין והוא אמר שכדור זה דווקא מדכא תאבון. ברצוני לשאול האם גם לתקופה של שנים זה מדכא תאבון. תודה.

16/06/2009 | 22:26 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כן, לרוב האפקט מדכא התאבון (אם הוא מופיע) נשמר לאורך כל תקופת הטיפול.

21/06/2009 | 10:13 | מאת: שילה

בהמשך לדיון, גם הויפאקס אינו גורם להשמנה, נכון? איך זה עובד? יש לו גם אפקט מדכא תיאבון?

16/06/2009 | 18:45 | מאת: רוני

שלום דר אני בחור בין 37 עובד 8 שנים באותו מקום עבודה, פוטרתי מעבודתי ובעוד שבועיים אני אמור למצוא לעצמי קריירה חדשה זה פחות מפחיד אותי הבעיה שאין לי מוטיבציה /וחשק להתחיל דף חדש, עם מרץ, ועם אור בעניים. בגלל שאני שחוק והמון שנים לדוגמא לא הייתי בחופשה,בגלל גם שאני לבד ללא בת זוג.עברתי לאחרונה איבחון תעסוקתי ויצא בסדר, אפילו ספורט אני כבר לא עושה בשלושה שבועות האחרונים.אני יודע שכדי להצליח צריך להלחם,אבל מה עושים כשאין חשק וכוחות.וללא בת זוג מאוד קשה לי , אני לא אדם מתפשר, ניסיתי טיפול פסיכולוגי בנושא הזוגי ולא עזר,אימון קצת גורם לשינוי בתודעה. מה לעשות כדיי לקום בבוקר עם מרץ. בכבוד רב רוני כשהולך לי אני פתאום מקבל מרץ אדיר

16/06/2009 | 21:55 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, יכולות להיות סיבות שונות לחוסר החשק. הסיבה השכיחה ביותר היא דיכאון. בכדי להעריך מה הבעיה יש להגיע לבדיקה פסיכיאטרית מסודרת, ולפי הבעיה שתאובחן ניתן יהיה להמליץ על טיפול.

16/06/2009 | 17:14 | מאת: אמיר

מבקש לדעת מהי הדרך היעילה בנטילת 2 התרופות קרי : מינון התחלתי ? לכמה זמן ? ובהמשך באופן קבוע ? אודה למענה מהיר

16/06/2009 | 21:52 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ישנם אופנים שונים ומינונים שונים של התרופות, אותם יש להתאים לכל אחד לפי מצבו, גילו, נסיונות תרופתיים בעבר ועוד. אם תפרט מה הומלץ לך, אוכל לחוות דעה האם ההמלצה היא בגבולות הסביר והמקובל.

16/06/2009 | 14:55 | מאת: צביקי

אני בן 35 ונוטל אפקסור 150 כ7 שנים בעבר נגמלתי מקסנקס וטרנקסל לאחר שימוש ארוך עברתי גמילה קשה ביותר, רופא המליץ לי בזמנו על אפקסור תוך הבטחה שלא ממכר ואין בעיה להפסיקו בכל עת! בגלל הבטחתו והמלצת הרופא שוכנעתי לקחת אפקסור,,,אולם למרות ההבטחות אני לא מצליח להפסיק את לקית האפקסור למרות הרבה נסיונות כולל הפסקה מדורגת ..כיום אני על 75 ולא מצליח להפסיק תופעות קשות מאוד ואני שואל..למה נאמר לי בזמנו שאין בעיה להפסיק?? ושנית איך אני מפסיק?? תודה

16/06/2009 | 21:50 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, בעבר לא הכירו את נושא תופעות הגמילה של נוגדי דיכאון. אני מניח שזו הסיבה שלא הזהירו אותך מכך. לגבי ההפסקה- ראשית צריך לזכור שמעבר לתופעות הגמילה, יש סכנה של חזרת הדיכאון בטווח של חודשים בודדים. כעקרון, במקרים בהם היו שני גלים דיכאוניים או יותר מומלץ לקחת טיפול לכל החיים בגלל הסיכון הגבוה. ככל שההפסקה יותר הדרגתית כך היא קלה יותר. אפשר לרדת לחצי מינון כל שבוע עד לרבע כדור- ואז להפסיק. בהצלחה.

16/06/2009 | 14:06 | מאת: אייל

לפני חודשיים ניסתילהתאבד ודקרתי את עצמי פעמיים מצבי הנפשי לא טוב מה עליי לעשות? 0549004754

16/06/2009 | 21:12 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כדאי שתפנה בהקדם לעזרה מקצועית. אם היית בקשר עם פסיכיאטר צור איתו קשר ותאם פגישה כבר למחר. אם זה במרפאה ציבורית נסה להגיע לשם מחר בבוקר. אם אתה לא מצליח ליצור קשר, או שאין תורים דחופים, או שאתה חש שלא תוכל לחכות עד מחר- גש עוד היום לחדר המיון בבי"ח הקרוב למקום מגוריך.

16/06/2009 | 13:48 | מאת: אברהם

שלום מתחיל טיפול בויפאקס XR רוצה לקבל מידה מהרופא ובעלי ניסיון וגם נאמר לי שמטפלת בכאבים הנלווים לדיכאון ולהרגשה הכללית, זה נכון?

16/06/2009 | 21:09 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ויאפקס XR היא תרופה מצויינת לדיכאון המטפלת בדיכאון ובכל התופעות הנלוות לו. חשוב לזכור כי יש לחכות מינימום 3 שבועות (לפעמים מעט יותר) לתחילת השפעת הטיפול, וכן שלרוב צריך 75-150 מ"ג לצורך השפעת הטיפול. בהצלחה.

16/06/2009 | 12:00 | מאת: אורית

לקחתי פריזמה פורטה במשך שלושה שבועות, 4 ימים חצי כדור כל בוקר ומהיום החמישי כדור שלם למשך שבועיים וכשהייתי צריכה להתחיל 2 כדורים הפסקתי לקחת. עכשיו אני כשבועיים ללא הכדורים ואני מאוד רוצה לחזור אליהם הרופא המטפלת שלי נמצאת בחו"ל ואין תור קרוב לרופא פסיכיאטר אחר וזה מאוד דחוף לי. ברצוני לשאול אם אני יכולה להתחיל שוב את הכדורים ובאיזה מינון, אם להתחיל ישר באותו מינון או ישר עם 2. תודה.

16/06/2009 | 12:02 | מאת: אורית

שכחתי לציין שהכדור הוא פריזמה פורטה

16/06/2009 | 04:13 | מאת: אורנה

שלום רב אחותי קיבלה בעבר ציפרלקס במשך שנה עקב דיכאון וחרדה והרגישה טוב איתו וולאחר שנה החליטה להפסיק מבלי להבין היטב את ההשלכות של הפסקת התרופה כמובן שהגיעה ירידה קשה ובמשבר האחרון היא החלה ציפרלקס ופשוט לא יכלה להסתגל בגלל התקפי פניקה קשים ולאחר מספר ימים הפסיקה והרופא רשם לה מירו היא קיבלה את המירו למשך כחודש והוא השפיע יפה ומהר אולם גרם לה לשיבושים הורמונליים ולגודש בחזה וזה הלחיץ אותה מאד מכיוון שהיא אמורה לעבור ניתוח בשד להסרת גידול היא הפסיקה את המירו ומצבה החמיר ובלית ברירה התחילה לקבל שוב את המירו לאחר הפסקה קצרה כרגע היא עלתה לכדור שלם (שבוע בכדור שלם ) אבל הכדור ממש לא משפיע בניגוד לפעם הראשונה שהיא התחילה איתו היא עדיין חסרת מנוחה מסתובבת בבית בחוסר שקט מוחלט לא מתפקדת לא ישנה (רק עם כדורי שינה) וחווה התקפי חרדה במשך כל היום אנחנו לא יודעים מה לעשות האם יכול להיות שהגוף לא יצליח להסתגל הפעם? האם יש סיכוי עדיין למירו לעבוד? היא אם לשני ילדים וכל הבית לא מתפקד ושאלה נוספת ואבן עוזר לה להרגע בזמן התקף פניקה (בזמן שלקחה ציפרלקס)האם ניתן לשלב אותו עם המירו? אם לא מה את ממליצה לעשות בינתיים להתמודד עם התקפי החרדה? אשמח לתשובה סליחה על הטקסט הארוך אנחנו רוצים לעזור לה כל המשפחה ולא יודעים כיצד אורנה

16/06/2009 | 20:54 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, מירו אינה תרופה מאד יעילה לחרדה. גם אם בעבר היא עזרה, בהחלט יתכן שהיום היא כבר לא תהיה יעילה. ישנן תרופות רבות וטובות אחרות לחרדה. ואבן יכול לעזור בנתיים, וניתן לשלב אותו עם כל התרופות לחרדה, כולל עם מירו.

שולה תודה על תשובתך המפורטת, זו העלת עוד שאלה אשמח אם תוכלי להשיב עליה: מהם הסיכונים בהפסקה מידית של התרופה שאני נוטלת (פלוטין) וכמה זמן אני צריכה להיות "נקיה" ממנה לפני התעברות?

הפסקת טיפול בתרופות מסוג SSRI עשויה להיות מלווה בתופעות של סחרחורת, בחילה, תחושת "ריחוף" והרגשה כללית לא טובה. ניתן למנוע תופעות אלה ע"י ירידה איטית והדרגתית במינון. הפסקה חדה של הטיפול עשויה לגרום גם להישנות המצבה אשר בעטיו הוחל בנטילתה מלכתחילה - סיבה וספת שהפסקה כזו אינה מומלצת. פרוזאק מתפנה כעבור כ48 שעות לחלוטין לאחר נטילת הכדור האחרון.

15/06/2009 | 22:06 | מאת: ריטה

בתי בת 26 נוטלת זיפרקסה 5 שנים. היא לא השמינה מזה. אני חוששת מהסיכון לסכרת. אבקשת חוות דעתך. בתודה מראש

16/06/2009 | 20:50 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ברוב המקרים הפרעות במאזן הסוכר נצפות בחודשים הראשונים לטיפול ומלוות בעליה במשקל. אם עד עתה לא הופיעו סיבוכים אלו, הסיכון בהמשך לכך נמוך ביותר. רק בריאות.