פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

אני בן 33 ושוקל 80 קג. בעקבות חרדות אני נוטל כבר מספר חודשים כדור ציפרלקס אחד ביום. איני מרגיש הבדל משמעותי מבחינת החרדה... אך הכדור גורם לי לתחושת סיחרור קלה בראש וטישטוש קל בעיניים שלא עוברים. שאלותיי הן האם יש כדור שנחשב ליותר "נקי" מציפרלקס? האם עליה במינון הכדור יכולה להפחית את הרגשת החרדה?

שלום טיפול בציפרלקס עשוי לגרום לסחרחורת אולם תופעה זו אמורה לחלוף בשבועות הראשונים לטיפול. במידה וכעבור מספר חדשים עדיין הינך סובל מתופעות אלו כדאי מאד לפנות לרופא המטפל ולשקול את החלפת התרופה.

שלום רציתי לשאול האם מותר לחצות לוסטרל 50 או תחליף גנרי שלו בנוסף איזה תחליף גנרי של הלוסטרל מומלץ? 3.ההשפעה של לוסטרל לדיכאון והמבנה שלו דומה יותר לסרוקסט או לרסיטל? תודה

שלום לוסטרל הינה תרופה ששיכת לקבוצת התרופות מסוג SSRI - דוגמת סרוקסט ורסיטל. השפעת תרופות היא אישית ועל כל מטופל כל אחת מהתרופות הללו תשפיע באופן מעט שונה ותגרום לתופעות לוואי שונות. תרופות גנריות הן אותה נוסחה כימית אשר מיוצרת בבית חרושת אחר ולכן ההבדל בשם. עקרונית, מאחר ומדובר באותה מולקולה לא אמור להיות הבדל אולם בפועל מטופלים מדוחים על שוני מסויים בין תרופות גנריות- ברמת היעילות ובתופעות הלוואי . מבחינה זו שוב ההשפעה היא אישית ואין תרופה אחת יותר "טובה" מהאחרת. אזהרות לגבי חציית תרופה מופיעות לרב בעלון לצרכן ועל כן כדאי לעיין בו על מנת לבדוק באם ישנה אזהרה כזו. במידה ולא מופיעה אזהרה מסוג זה ויש קו חציה איני רואה מניעה.

שלום אני נוטל לפונקס 400 מ"ג +200 מ"ג דפרקסן לאחרונה התחלתי ליצרוך אבקת חלבון כי אני מתאמן בחדר כושר רציתי לשאול האם מותר לקחת את האבקת חלבון עם התרופות הנל {אני סובל ממחשבות פסיכוטיות + חרדות}

שלום לא ידוע לי על התווית נגד לנטילת אבקת חלבון ביחד עם לפונקס. אולם- נטילת כמות רבה של אבקות מסוג זה עשויה לעתים לגרום לבעיות כליתיות שונות ועל כן בכל מקרה רצוי מאד להיוועץ ברופא בטרם תתחיל את השימוש באבקה שציינת.

כמה זמן לוקח לוויאפקס[אפקסור] 150 מיליגרם\עד הרגשתה,ואם אין שיפור לאחר 3 שבועות אני אמורה להמשיך לחכות,אין אפילו טיפת שיפור,מה אני אמורה לעשות? אולי זו לא התרופה שלי??

שלום השפעת ויפאקס אמורה להופיע כעבור כחודש של טיפול במינון טיפולי מלא. אם התחלת ב75 מג' ורק בהמשך עלית במינון כדאי לחכות עוד קצת. במידה ומדובר ב3 שבועות של טיפול ב150 מג' של התרופה כדאי להיוועץ עם הרופא המטפל באשר לעליה במינון.

שלום, אני פונה בעניינו של אבא שלי, בן 58, עם אבחון של סכיזופרניה והסטוריה של אשפוזים פסיכיאטריים קשים וממושכים. במשך כשמונה שנים לא אושפז ועם הזמן חזר לתפקוד תקין.כיום לוקח כדורים 3 פעמים ביום: בבוקר 4 מ"ג ארטן ו- 300 מ"ג ליתיום, בצהריים 4 מ"ג ארטן ובערב 600 מ"ג ליתיום ו- 7.5 מ"ג הלדול. בעבר היה מקבל קלונקס במינונים שונים אבל בהוראת הרופאה המטפלת הפסיק את השימוש בכדורים מרדימים. לאחרונה נמצא ב"היי", מתקשה לישון בלילה ושנתו אינה רצופה. מרבה לדבר, גם בנושאים שאינם מעסיקים אותו בד"כ, טון הדיבור גבוה, בוטה וכמעט אגרסיבי, מבע הפנים שונה ואנחנו במשפחה חוששים שהוא לקראת אשפוז נוסף. הוא כמובן טוען שמרגיש טוב (כך היה תמיד, הוא מסרב להכיר במחלה וכל האשפוזים בעבר היו אשפוזים בכפייה, מצב שאנחנו רוצים מאוד להימנע ממנו כעת). הרופאה המטפלת מסרבת לקבלו לטיפול בטענה שאיננו לוקח את הכדורים והוא אינו מוכן להיפגש איתה יותר. אשמח לעצה- מה ניתן לעשות כדי למנוע הידרדרות של המצב?

שלום על פי העולה מדברייך בהחלט ייתכן כי אביך עובר החרפה במצבו הנפשי ובהחלט ייתכן כי אינו נוטל טיפול תרופתי. עם זאת - חשוב מאד כי יגיע לטיפול מקצועי ואם הרופא המטפל מסרב לראות אותו בהחלט כדאי לפנות לרופא אחר. טיפול מהיר ומעקב מקצועי הינם הדרך היחידה למנוע אישפוז כפוי בשלב זה ועל כן כדאי מאד לעשות כל מאמץ להביא את אביך לטיפול מתאים.

שלום,העניין הוא שלפני שנה הלכתי לפגישה אצל פסיכיאטרית בקשר לחרדות ובעיות חברתיות שהיו לי,אני ביקשתי ממנה שתתן לי כדורים ובאותו זמן חשבתי שזה מה שיעזור לי לצאת מהבעיות החברתיות אז כמובן שהיא אמרה לי שזה לא הוקוס פוקוס ואני אצטרך לשלב גם טיפול פסיכולוגי ביחד עם הכדורים ואני לא הקשבתי לה והתעקשתי לקחת רק את הטיפול התרופתי.היא נתנה לי מרשם לפלוטין שלקחתי אותו במשך חודשים וחצי בציפייה שזה מה שיעזור אך זה לא עזר.את הכדורים הפסקתי על דעת עצמי ומאז לא חזרתי לקחת אותם והמצב שלי נשאר כמו שהיה (לא החמיר ולא השתפר) חזרתי לשם לאחר יורת מחצי שנה ואמרתי לה שהכדורים לא עזרו אז הפסקתי אותם,אני ביקשתי שתיתן לי כדורים אחרים והתעקשתי לקבל אותם וכמובן שעוד פעם היא אמרה שאני צריכה לשלב טיפול פסיכולוגי בסוף היא נתנה לי רסיטל ושלבתי את זה עם טיפול פסיכולוגי של שלושה חודשים וגם זה לא עזר.יש לציין שרסיטל גרם לי למחשבות אובדניות שבסופו של דבר גרם לי לעשות שטויות(כמו לקחת יורת מדי כדורים כשאני יודעת שאסור לי) פעמיים עשיתי את השטות הזאת:בפעם הראשונה זה היה בגלל כל הלחץ של הלימודים וגם באותו רגע הרגשתי ממש רע אז אפשר להגיד שהניסיון הראשון היה בשביל "צומי".הניסיון השני היה כי רציתי סך הכל לדעת מה יקרה אם אני אקח יותר כדורים ממה שאני צריכה (כי חשבתי שככה אני אהיה בתחושה של "היי").מעולם לא חשבתי לפגוע בעצמי או לנסות להתאבד לפני שהתחלתי לקחת את הרסיטל.כל המחשבות האובדניות והתוקפנות התחילו מאז שהתחלתי לקחת את הכדורים האלה.הרסיטל גרם לי למחשבות אובדניות ותוקפנות שאף פעם לא היו לפני כן אבל בו זמנית הוא גם הוציא אותי קצת מהדיכאון.לפני חודש וחצי הפסקתי על דעת עצמי לקחת רסיטל אין לי שום מחשבות אובדניות,אני כבר לא תוקפנית לאנשים סביבי,אין לי נדודי שינה ואני יותר מרוכזת.אני לא מרגישה שחלה החמרה בדיכאון.יש לציין שלפני שבועיים נפרדתי מחבר שלי,בשבוע הראשון הייתי בדיכאון ועצובה מאוד אך ככל שעברו הימים מצבי השתפר ועכשיו אפשר להגיד אתו כ"בסדר" עדיין אני לא מאושרת כי זה בכל זאת פרידה אבל אני גם לא בדיכאון,אני יוצאת,אוכלת,עושה פעילויות שתמיד עשיתי ואני בסדר גמור. אני לא מרגישה שאני צריכה להמשיך בטיפול התרופתי.לפני שבוע התחלתי ללכת לפסיכולוגית ששמעתי שהיא טובה,מקווה שהיא תעזור (:. הפחד הכי גדול שלי זה שהפסיכיאטרית שהייתי מטופלת אצלה תגיד לי שאני צריכה להמשיך עם הכדורים,אני באמת מרגישה שאני יכולה להסתדר בלעדיהם אני פשוט לא מרגישה שאני זקוקה להם אין לי מחשבות על לפגוע בעצמי או באנשים סביבי,אני לא תוקפנית ומצבי משתפר מיום ליום למרות שקרה דבר לא קל (הפרידה)ולמרות שהפסקתי. אני חושבת שאם באמת הייתי צריכה אותם אז מצבי הנפשי כרגע היה אמור להיות ממש גרוע,אם באמת הייתי צריכה אותם הייתי צריכה עכשיו לנסות לעשות לעצמי משהו אבל עובדה שאני כאן חיה ונושמת והחיים שלי חשובים לי ואני רוצה לחיות. אני מודאגת ממה שהפסיכיאטרית תגיד. מה אתה חושב?!

אני חושב שאת צריכה להפסיק להתייחס לפסיכיאטרית כאל סגנית אלוהים. היא לא! ואת הכדורים תזרקי לקיבינימט. טוב הם לא עושים כפי שכתבת. אם את לא רוצה לגמור כמו דודו טופז (שהעיד שהוא נוטל פרוזק) או כמו אסי דיין או כמו כל ההורים הסהרוריים האלה שרצחו את הילדים שלהם אז פשוט תתרחקי מפסיכיאטרים הם רק מזיקים. חבל ללכת בדרך הזו היא רק מזיקה. בהצלחה בחיים, קובי.

שלום על מנת שטיפול יצליח חשוב מאד להיות עקבית ולמלא אחר הוראות המטפלים ע"פ העולה מדבריך - נמנעת מנטילת תרופות ולא פנית לטיפול בפסיכותרפיה וחבל. טיפול בתרופות מסוג SSRI עשוי לגרום לעליה בתקפנות ולהחמרה של נטיות אבדניות במי שסובל ממצבים אלה מלכתחילה. מאחר וסבלת מתופעות אלה כדאי מאד להיות בקשר הדוק עם הרופא המטפל בתחילת טיפול תרופתי ולדווח לו על כל תופעה מסוג זה. מאחר והחלטת הפעם להתחיל בטיפול מחדש כדאי לנסות ולהתמיד למרות שהגבר לא תמיד קל. המון בהצלחה.

שלום אני סטודנטית בת 25 מתפקדת עובדת ולומדת... חוויתי התקף חרדה מסוג פאניקה בחו"ל של הקאות ושלשולים וגם כשחזרתי לארץ... אני כרגע בטיפול פסיכולוגי ונוטלת סרוקסט לאחר שהפסקתי...חזרתי למשך חודש וחודש הבא אני צריכה להוריד לחצי כדור לשלושה שבועות לא יודעת אם זה אפשרי בגלל המבחנים וגם אני עדיין לא מרגישה מוכנה... אני מרגישה ממש שונה מאז שכל זה קרה שאיבדתי את הכוחות שלי ושזה קורה רק לי. אני ממש מתאמצת לתפקד ולעשות הכל ולא ליפול כי אני לא יכולה לאמא שלי מאוד קשה היא עצמה חוותה גרושים והיא לבד. אני ממש מקווה שלא כל החיים שלי יהיו כאלה אני באמת מנסה הכל ולטפל. בתקופה האחרונה יש לי כאבי בטן תחושת מלאות והרבה עליית אוויר מהקיבה אבל לא הקאות...באותה תקופה לפני שנתיים של החרדות גילו לי הליקובקטור יכול להיות שהוא חזר? או שזה ממתח נפשי? אני נורא מפחדת לסבול כל החיים מזה? בכל מקרה כשגילו לי את החיידק אמרו שיש לי דלקת כרונית במצב בנוני לא פעילה והרופאת משחה אומרת שזה באמת כלום...אני אוכלת הרבה ג'אנק ומעשנת כמה סיגריות ביום זה יכול להישתפר? אני ממש מחפשת תקווה שהכל יסתדר ושאני לא ימשיך להיות כזאת חרדתית אני עושה הכל למרות התחושות גם אם זה לטייל רחוק למרות שלא הייתיבחו"ל מאז המקרה אבל, נראה לי שאני אטוס בקרוב...

שלום רב, אינני מבין מדוע להוריד טיפול שעוזר בזמן בו את חשופה לכל-כך הרבה לחצים. כדאי להשאיר כעת כל מה שעוזר לך, ובמקביל לעבור בירור גופני לתלונות הגופניות השונות שאת מעלה.

שלום וברכה. אני בת 38. לפני 5 חודשים דיכאון בא לבקר אותי. במהלך חיי הוא ביקר פה ושם אך הפעם הוא החליט לבוא עם מטען כבד. היום אני מטופלת בתרופה שניקראת "אופטימה" (נדמה לי שזה פרוזאק). התרופה עזרה לי לסלק את דיכאון אבל היא גם סילקה לי את החשק המיני. אני מרגישה שהליבידו נוזל לי בין האצבעות. אני כבר לא חרמנית כמו שהייתי לפני הדיכאון (בביקורו האחרון לא הייתי מינית בכלל!) אני רוצה לחזור לרטיבות הטרייה והטובה אבל לא רוצה ביקורים של אורחים לא רצויים (כמו דיכאון) מה לעשות?

שלום רב, אינני מכיר תרופה לדיכאון בשם אופטימה. יתכן שמדובר בתוסף מזון. תרופות לדיכאון גורמות ברובן להפרעות בתפקוד מיני. מבין התרופות הללו, רק ל-וולבוטרין אין השפות על התפקוד המיני. יש לפנות לפסיכיאטר לצורך קבלת מרשם.

בת 82. חולה מזה 30 שנה. כ- 25 שנה טופלה ברידזין.בחמש השנים האחרונות נסיונות בתרופות שונות שאינן מאזנות אותה: סרוקוול, רספירידל (כדור וזריקות), זיפרקסה.הרופא המטפל טוען שיש אחוז חסין מפני תרופות. מציע - ניזעי חשמל.ואז לנסות תרופה חדשה. אמא בריאה פיסית מלבד חולשה ברגליים. רוב שעות היממה שוכבת במיטה. אנא עצתכם. בתודה, בת מסורה וכואבת.

שלום רב, במצב שאינו מגיב לטיפול לעיתים הדבר הנכון הוא אישפוז. במסגרת אישפוז יראו אותה מספר רופאים, יבחנו את מצבה מזוית חדשה ואחרי מספר ימים יוכלו לגבש דעה ברורה לגבי הטיפול הרצוי. נזעי חשמל יכולים לפעמים לעזור, אבל בד"כ זה אינו טיפול הבחירה. לפעמים יש צורך להגיע לטיפול בלפונקס- שזו תרופה יעילה מאד אבל עם הרבה תופעות לואי אפשריות. אבל, כאמור, נראה שבשלב ראשון כדאי לשקול אישפוז.

לבת 16 גילו סכיזופרניה לפני חודש האבחון נעשה ע"י פסיכיאטר פרטי. הנערה שומעת קולות כבר שנתיים אבל התקפים פסיכוטיים של אנשים שאומרים לה לעשות דברים רעים החלו החודש האחרון. היא מטופלת בתרופות אך אומרת הרבה שהיא רוצה למות.ושקשה לה. יש לי מספר שאלות אם נפנה לקופת חולים יאשפזו אותה? כי היא מאיימת עם סכין.3 אירועים כאלה שנמשכו כדקה. איך אפשר לעזור לה במסגרת המשפחה כולל דודה האם יש קבוצת תמיכה מומלצת באיזור חיפה? תודה רבה

שלום רב, הבת שלך במצב מאד מסוכן. מסוכן לחיים. יש לה מחלה ששולטת בה וגורמת לה להרגיש ולעשות דברים מסוכנים, בלי שליטה שלה. הארועים הללו עלולים לחזור בכל רגע, ועלולים להגיע למצב בו היא תפגע בעצמה. הבת שלך עלולה למות. זה יכול לקרות מחר, הלילה, או עוד שעה. בפתאומיות. זה יכול לקרות עוד שבוע- ואולי בכלל לא. את מוכנה לקחת את הסיכון? היא חייבת טיפול דחוף, טיפול שגם יעזור לה לחזור לעצמה ולהבריא, אבל גם יאפשר לה לבור את התקופה הקרובה בשלום. טיפול שיגן עליה. היא חייבת אישפוז. עם כל הבעייתיות שנובעות מהסטיגמה שעלולה להיות אחרי אישפוז, עדיפה סטיגמה שלילית מאשר ילדה מתה. קחי אותה לחדר מיון- ועכשיו.

האם כדאי להפסיק אישפוז יום ללא תוצאות איזון תרופתי? ולקחת טיפול פרטי,כי אני מרגיש שהמקום לא עושה לי טוב,ולא מבינים אותי שם,אני עובר גם גמילה מחשיש,ויש לי דכאון דיסטמייה,ועל הגמילה שם לא מדברים איתי וגם לא על הלוואי שלה,אני גם מטופל באפקסור ללא תגובה כבר 20 יום במינון 150 מיליגרם,וקלונקס 2 מיליגרם\אחד בבוקר אחד בערב,אני כבר לא יודע מה לעשות ,אני קם בבוקר מת נפשית,אני גם לא רגיל למסגרת,ואני רק בבית,חייב לציין שאני הייתי תלותי ממש בחשיש שנים,אני מרגיש שאני מגיע לאשפוז יום רק לארוחת בוקר וארוחת צהריים,רק פעם בשבוע אני מקבל פסיכולוגית ופעם בשבוע פסיכיאטרית,אולי אני צריך טיפול אחר שנוגע גם בגמילה,אני כבר חודש וחצי לא מעשן,אבל מרגיש שאין לי חיות אני מרגיש כבוי ולא מחובר,ואת עצמי שלי אין לי ככה ההרגשה,חייב תשובה בבקשה,כי אני רוצה לעזוב שם ומפחד מפזיזות..כי אני חסר החלטיות כרגע ,ולפני האשפוז יום הייתי רץ הרבה למיון כשאני חש רע..תודה..מתוסבך.

שלום רב, אני מאד מעריך את היכולת שלך לעצור רגע לפני שאתה חושב לעזוב, ואת העובדה שאתה מבין שיתכן שחלק מהקושי ומהרצון לעזוב קשור לקושי פנימי שלך. אני משוכנע שגם הצוות במחלקה רואה שקשה לך, ואם הם היו חושבים שאין טעם באישםוז הם היו מדברים איתך על זה. אתה גם יכול לדבר על זה איתם. שווה לחכות עוד קצת, לבדוק את העניין עם אנשי המקצוע שכבר קצת מכירים אותך ומכירים את היכולות שלהם, ולראות אם זה מתאים.

בני בן 7 נוטל ריספונד מידיי בוקר מאחר ואני לא רואה שיפור בהתנהגותו עקב הכדור אני רוצה להפסיק את נטילתו האם יש צורך בהורדה בהדרגה או אפשר בבת אחת ?

שלום רב, הכי נכון להתייעץ בנושא זה עם הפסיכיאטר המטפל. יכול להיות שהוא רואה דברים שאת לא רואה. בכל מקרה זכותך המלאה להפסיק טיפול לילד, והכי נכון שה יהיה בליווי של הפסיכיאטר שו, גם אם הוא לא מסכים להורדה. באופן עקרוני כמעט תמיד יותר בטוח להפסיק טיפול בהדרגה.

התופעות שציינתי החלו ממרץ ועד עכשיו שלוש פעמים קריסה של הגוף כאבים עזים בעצמות ובשרירים פעם בשבוע לפחות אני מרגישה גליי חום מתוך שינה כאביי בטן בצורת התכווצויות ומתחילה להקיא .קיבלתי טיפול לחיידק בקיבה אבל הסימפטומים ממשיכים ושוב כואב כל הגוף בעיקר בשרירים ובעצמות אני הולכת לעבודה בכח כיוון שאני עובדת במשמרות אני בוחרת לעבוד צהריים ובשעות הבוקר כשהילדים יוצאים לבית הספר אני חוזרת לישון אבל גם בעבודה אני לא נותת הספק מלא כי הכל כואב והעייפות הורסת אין חשק לכלום בבקשה עזרה !!! כבר לא מאמינים שכואב שאין כח שלא יכולה

שלום רב, אם התופעות נמשכות כבר חודשיים- ואני מבין שעוצמת פחות או יותר יציבה (כלומר- אין החמרה בתדירות או בעוצמה של ההתקפים), יתכן שזה קשור למצב הנפשי. ליתר בטחון ניתן לפנות דרך קופ"ח גם לרופא פנימאי שיבצע הערכה נוספת (אני מניח שאת בטיפול פסיכיאטר ורופא משפחה). אם הכל תקין- אז זה יכול להיות קשור למקור נפשי, וזה דורש טיפול בהתאם. במצבים בהם ישנה התבטאות גופנית משמעותית על רקע מצב נפשי- לוקח בד"כ הרבה זמן לאזן את המצב, כך שיש צורך להתאזן בסבלנות. הרבה הצלחה.

כתבתי כאן לפני שבועיים.סיפרתי שהשתחררתי ממחלקה סגורה בה אובחנתי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית. זה התחיל כדכאון פסיכוטי וטופלתי ברספרידל 3 מ"ג ורספרידל קונסטה 37.5. הפסיקו לי את האנטיפסיכוטיים לפני 4 חודשים. אבל אני עדיין ממשיכה לראות את "ההזיות".לאחרונה גם חזרתי לחתכים.. :\ הפסיכיאטרית המטפלת שלי לא נותנת לי טיפול אנטיפסיכוטי..ב"הזיות" האלה יש איש שאומר לי כל הזמן שאני צריכה למות. אני מפחדת שלאט לאט אני יכולה להיכנע לציוויום שלו. מה לעשות??

שלום רב, כדאי לפנות שוב לפסכיאטרית המטפלת, ואם נראה לך שהיא לא מבינה עד הסוף את מה שעובר עליך, ניתן לפנות לבדיקה והערכה במיון- בכל בי"ח פסיכיאטרי או בי"ח כללי בו יש מחלקה פסיכיאטרית.

אממ תודה על התשובה המהירה. על רקע הזיות הציווי" האלה ועוד סוג אחר של הזיות אושפזתי במחלקה הסגורה ל3 שבועות. אבל בגלל האבחנה שאני אישיות גבולית ולא סכיזופרנית לא קיבלתי טיפול אנטיפסיכוטי. הבנתי שלאישיות גבולית יש נטייה לאפיזודות פסיכוטיות השאלה אם זה לא מצריך טיפול. זה נמשך אצלי כבר די הרבה זמן ומפעם לפעם אני נחלשת יותר. :\

האם שימוש ממושך בתרופות פסיכיאטריות גורם לירידה בצפיפות העצם. תודה

שלום רב, למיטב זיכרוני אין אף תרופה פסיכיאטרית שמשפיעה על צפיפות העצם. אוכל לתת מידע יותר מדוייק אם אדע את שם התרופה/תרופות הרלוונטיות.

שלום כאמור- תרופות פסיכיאטריות אינן גורמות לירידה בצפיפות עצם- זאת אם כוונתך היא לתרופות אנטיפסיכוטיות. עם זאת לאחרונה התפרסמו מספר ממצאים הקושרים תרופות מסוג SSRI לירידה בצפיפות עצם. אני מצרפת לך מאמר בנושא. כמובן שאם תצייני את שם התרופה המדוייק נוכל לענות לך ביתר פירוט. http://www.emed.co.il/emed/new/usersite/content.asp?CatID=15&ContentID=119924

שלום, בעקבות בעיה של התקפי חרדה השתמשתי לפני 3 שנים בציפרלקס (לתקופה של שנתיים +).הגעתי למינון מכסימלי של 2 כדורים והרגשתי ממש מעבר לחרדות. התחלתי בהדרגה להוריד עד להורדה סופית. ממש הרגשתי טוב! כעבור חדשיים, בעקבות משבר אישי, שוב חזרו החרדות. התחלתי שוב ציפרלקס ואני כבר חצי שנה עם שני כדורים. סה"כ אני מרגישה טוב אבל לא מרגישה מעבר לחרדות כמו פעם. לעיתים אני גם מקבלת התקפי חרדה ונעזרת בקסנקס ליומיים. העניין שנראה לי כמפריע לתוצאות טובות כמו אז, הוא שאני עומדת בפני שינויים מרחיקי לכת וחוסר וודאות מלווה אותם. האם כדאי בשל כך להעלות את המינון? הייתי רוצה להיפתר לגמרי מהתקפי החרדה. זה יעזור לי מאוד לביצוע השינויים הנדרשים. תודה לחוות דעתך המלומדת.

שלום רב, בד"כ אין תועלת בהעלאת המינון מעבר לשני כדורים ביום. אם הטיפול לא עוזר באופן מלא- יש לשקול תוספת תרופה אחרת לטיפול או החלפתו. במקביל מאד רצוי להגיע לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי שיוכל לתת לך כלים להתמודד עם החרדה בלא קשר לכדורים. המון הצלחה.

אני בת 38 סובלת מדיכאון כבר 8 שנים מטופלת בבריאות הנפש וגם כדורים יש לציין שיש שיפור רב אבל יש המון מעידות בדרך אני נופלת וקמה . יש דבר שאני לא מוצאת לו פיתרון וגם לא רופא משפחה לכן החלתי לשאול אותכם.לפחות פעם בחודש יש לי מן קריסה של הגוף כאבים בכל הגוף צמרמורות בחילות אין לי כח לקום מהמיטה ישנה כל היום לפחות פעם בשבוע אני מקיא בלילה מזיעה ככה זה לפחות שבוע ימים עשיתי את כל הבדיקות מלבד PTH שיצא גבוהה והרופא לא יחס חשיבות וגם חיידק בקיבה שקיבלתי טיפול הכל תקין האם בפסיכולוגיה יש תשובה לזה? למה זה קורה? איך מסבירים זאת בעבודה?אוליי הטיפול הפסיק להשפיע אני מטופלת ב IXEL? מה גם שאני לא מוכנה לצאת מהבית אלא רק לעבודה איך מתמודדים? תודה מראש

שלום רב, לא ברור לי האם התופעות שתארת, כולן או חלקן, מלוות אותך מתחילת הטיפול. כמה זמן זה? מכל התופעות שתארת, הקאה בלילה היא סימן מאד מדאיג, ואם זה משהו חדש יחסית (ימים או שבועות) כדאי להגיע בהקדם לבדיקת נוירולוג. אם התורים לנוירולוג ארוכים יש לבקש מרופא המשפחה הפניה למיון בימים הקרובים. מצד שני- אם מדובר בתופעות הנמשכות חודשים רבים אין דיחפות. חיזרי אלי ופרטי קצת יותר על התופעות ועל הזמן בהן הן הופיעו.

שלום ברצוני לברר אני צורכת כדור סרנדה, רופא המשפחה נתן לי מרשם לכדורי קסינקל ,יש לי עודף משקל, פשוט קראתי שהקסניקל לא נותן תחושת שובע והרדוקטיל כן,עובד דרך המוח, אבל הרופא אמר שאסור לקחת רדוקטיל בשילוב עם סרנדה זה נכון בתודה מראש,

שלום רב, הרופא שלך צודק! שילוב של רדוקטיל עם סרנדה עלול לגרום לתסמונת סרוטונרגית המתאפיינת באי שקט, גלי חום, טשטוש, חרדה והזעה.

היי, אני בן 24 עוד מעט, התחלתי טיפול בוונלה 75 מ"ג, אחרי שכבר לקחתי סירוקסט ולוסטרל בעבר. כבר אחרי הכדור הראשון שלקחתי, התחלתי להרגיש תופעות לוואי כמו בחילה וסחרחורת- אבל בעיקר חולשה וכאבים בשרירים...ממש קשה לי לקום וללכת, אני מרגיש כאילו אני אחרי שעות רבות של עבודה מאומצת האם זה דורש התייחסות מיוחדת או שזה משהו רגיל? מתי זה אמור להסתיים, אם זה לא עובר אני צריך להפסיק את הטיפול? תודה

שלום רב, מדובר בתופעות לואי שאינן מסוכנות, אבל הן בהחלט יכולות להטריד. בד"כ הן חולפות תוך 3-4 שבועות לכל היותר (לרוב יותר מהר). במידה והן ממשיכות מעבר לכך- יש סיכוי טוב שכל זמן שאתה ממשיך בטיפול הן ימשיכו. במקרה זה, אם זה מאד מפריע לך, כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי המשך הטיפול או החלפתו.

שלום, אני מכינה עבודה על הסמקה במסגרת תואר בפסיכולוגיה. אודה לקבלת הסבר פיזיולוגי לתופעה. אני מבינה שמדובר בהתרחבות כלי דם, אך ידוע לי גם שכאשר פועלת המערכת הסימפטטית דווקא מתכווצים כלי הדם. אשמח גם לקבל סקירה של שיטות הטיפול האפשריות, אני מכירה את הניתוח, אך אני משערת שיש אפשרויות נוספות. תודה רבה.

שלום רב, פסיכיאטריה אינה מתעסקת כל-כך בהסמקה, מעבר להבנה שזה ביטוי גופני של מצב ריגשי. תוכלי להתחיל לקרוא בויקיפדיה: http://en.wikipedia.org/wiki/Blushing יש שם גם קישורים למאמרים בתחום. בהצלחה.

שלום, אני אודה על מתן תשובה דחופה, אבי בן 88 מגלה אלימות מילולית קשה לאימי ונראה כי הוא מפתח את מחלת האלצהיימר, ביקשתי שיפנה לקבל עזרה אבל הוא אינו מסכים. מה לעשות למי לפנות! אנא מבקשת עזרה!! תודה רבה

שלום רב, ניתן להתייעץ בנושא עם לשכת הפסיכיאטר המחוזי באיזור מגורייך. תוכלי מחר בבוקר ליצור איתם קשר. מספר הטלפון מופיע תחת רשימת הטלפונים של ההנהלה המחוזית של משרד הבריאות באיזור מגורייך.

תודה רבה.

שלום רב, אני בת 53 בריאה לחלוטין כבר מ"ס חודשים אני מרגיש תופעות של דופק מואץ ,מיחושים באיזור הכיבה ,הירדמות איברים (ידיים,רגליים) מועקה חוסר יציבות סחרחורת ,חוסר תיאבון ,יובש בפה, הייתי אצל ניורולוג וקרדיולוג מסרו כי מצבי תקין בביקור אצל רופאת המשפחה מסרה כי הכל תקין והיא מסרבת לתת לי טיפול בעקבות בעיות שינה שקיימות כבר שנים אני משתמשת בואבן 10 מ"ג המלצת הרופאה לעלות מינון ל 15 מ"ג בנוסף אני נוטלת חצי דיאובן 80 מ"ג ,ונורמיטן 25 מ"ג בבדיקות הדם של בלואת התריס +B12 נמצא כי הכל תקין אבקש לדעת על איזה טיפול/תרופה את ממליצים והאם אלו אכן תופעות של חרדה תודה

שלום במידה ונשללה בעיה גופנית התופעות שתיארת בהחלט עשויות להעיד על חרדה. טיפול בואבן במצביןם אלה מאד לא מומלץ מאחר והתרופה עשויה לגרום לתלות והתמכרות. כדאי מאד לפנות לפסיכיאטר ולהיוועץ בו באשר לטיפול מתאים יותר.

שלום אני בן 31 ולפני כ15 שנה אני סובל מחוסר תאבון ותפקוד מיני לקויי. הייתי אצל אורולוגים שהפנו אותי לפסיכיאטר, הפסיכיאטר נתן לי רמרון (שגרם לי לייפות קשה - אחרי שבוע הפסקתי) אחרי זה השתמשתי בדפרקסן כחודש( כי גרם לי לעצרויות) לבסוף נתן לי בונסרין שאיתו השתמשתי כ7 חודשים אך לא שיפר את מצבי כלל. האם עליי ללכת שוב לפסיכיאטר? האם יש בדיקה לזיהוי הבעיה? מה עליי לעשות? תודה

שלום ירידה בתאבון ובתפקוד מיני עשויה בהחלט להעיד על דכאון, זאת כמובן במידה ונשללה כל בעיה אחרת שעשויה לגרום לתסמינים אלה. התאמה של טיפול תרופתי עשויה לעתים להיות כרוכה במספר נסיונות של "ניסוי ותעיה". עם זאת- התוצא בהחלט שווה את הטרחה כך שכדאי מאד לא לוותר. בהצלחה.

שלום אני מנסה עכשיו שיטת טיפול אלטרנטיבית לטיפול בהתקפי חרדה שמגיעים לאחר כמה ימים של מתח. בשיטה שוכבים עם מלווה ועוצמים עיניים ומתחילים לנשום נשימות עמוקות ומעגליות (ללא מעצורים). לאחר כמה נשימות כאלו, אני מתבקשת לנשום אותן בצורה מהירה יותר אבל עדיין עמוק. לאחר כ- 10 נשימות, הידיים והרגליים מתאבנות, הרגשה של זרמים חזקים בהן ואני בקושי מזיזה אותן. בשלב הזה המטפלת מדברת איתי על טראומות קודמות מהעבר תוך כדי הנשימות.ואני מנתחת אותן איתה. עד עכשיו הרגשתי רוגע בזמן הטיפול, למרות ההרגשות הלא רגילות בידיים וברגלייים. לטענת המטפלת זו תופעה רגילה ואלו הן אזורים חסומים שצריך לשחרר. בכל מקרה, אתמול חוויתי התקף חרדה כי אני נמצאת בתקופה עם שינויים גדולים (מעבר לארץ אחרת). הייתי ליד אנשים וניסיתי להרגיע את עצמי בעזרת הנשימות שלמדתי. חשתי שזה מקל על המועקה בבטן והחרדה, אבל מצד שני שוב התקשו כפות ידי ורגלי. במקרה זה הייתי ליד אנשים ולא רציתי שיראו את זה ועצם המחשבות הסיטו אותי מהנשימות והחרדה חזרה במלוא עוצמתה. מה אני רוצה לשאול בעצם? קודם כל מה קורה בגוף בזמן נשימות עמוקות ומהירות. האם יש מצב להקל על התקף חרדה בעזרת נשימות עמוקות? תודה רבה על תשובתך

שלום התסמינים שתיארת הינם תסמיני היפרונטילציה שמופיעים בנשימות עמוקות ומהירות כתוצאה מירידה בדו תחמוצת הפחמן. תסמינים אלה עשויים לבוא לידי ביטוי בנימול בכפות הידיים, היעדר תחושה וסחרחורת. היפרונטילציה עשויה אף להחמיר מצבי חרדה. תרגילי נשימה של נשימות עמוקות ואיטיות עשויים להקל על תסמיני חרדה אולם יש לבצע תרגילים אלה באופן איטי ומבוקר ולהימנע מהיפרונטילציה. טיפול פסיכולוגי קצר עשוי לסייע בלימוד טכניקת נשימה נכונה.

תודה על תשובתך המהירה.. אני יודעת שהיפרונטילציה היא נשימה שטחית ומהירה. האם גם נשימה עמוקה ומהירה נחשבת כהיפרונטילציה ברפואה? תודה שוב

האם Social Phobia היא מחלת נפש? כיצד מטפלים ,מתמודדים עם הפרעה הנקראת Social Phobia? האם אדם הלוקה בה כשיר מבחינה משפטית. האם אדם ערירי הלוקה בה יכול לנהל את עצמו ללא סיוע?

שלום חרדה חברתית אינה נחשבת למחלת נפש במובן המשפטי של המונח. הטיפול המתאים להפרעה הינו טיפול פסיכולוגי ולעתים טיפול תרופתי. חרדה חברתית אינה גורמת לכל הפרעה מבחינת כשירות משפטית או הפרעה בניהול בסיסי של חיי יומיום.

אני נוטלת כבר 3 חודשים שני כדורים ציפרלקס (20 מג} בבוקר. רק בימים אחרונים אני מרגישה בשיפור קל. האם זה בסדר ?

שלום זמן השפעת הציפרלקס הוא כשבועיים- שלשה מעת העליה למינון טיפולי מקסימלי ( כלומר יש לספור מרגע שהעלית את המינון ל20 מג'). 3 חדשים הינם זמן ממושך אולם אם חל שיפור במצבך הנפשי- מה טוב.

שלום, האם תסמונת add מופיעה בדרכ עם תוספות של מחלות רגשיות, כמו דכאון , מצבי רוח ? התקפי זעם ? תודה

שלום הפרעת קשב וריכוז עשויה להיות מלווה בדכאון וקשיים רגשיים. אולם- לא בהרח. בהחלט עשויים להיות תסמיני ADD ללא כל פסיכופתולוגיה נלויית.

חבר קרוב סובל מדיכאונות חוזרים ונשנים, ערך עצמי נמוך, תחושה שהעולם נגדו ובמילים שלו: "אם כולם חרא למה אני צריך להיות זה שסובל ולקחת כדורים". בעבר החבר נטל כדורים והרגיש שהוא מנותק מהמציאות (לפי המידע שאספתי באינטרנט - זו התחושה הנפוצה בהתחלת טיפול). כיצד ניתן לשכנע אדם שכזה לנטול כדורים? ניסיתי להסביר לו שהטיפול הוא אינדיבידואלי ויש לשחק עם המינון והסוג אך שום דבר לא עוזר - הוא בשלו ומסרב לפגוש פסיכיאטר. מנסיונכם, האם ניתן לעשות משהו?

שלום אכן, לרב קשה מאד "לשכנע" אדם שאינו מעוניין בטיפול שהוא זקוק לכך. יחד עם זאת - כדאי מאד לנסות לשוחח עם חברך, להסביר לו מדוע מצבו מעורר בך דאגה ולמה אתה חושב שטיפול עשוי לעזור. לעתים- שיחה ממקום של קרבה ודאגה עשויה לעולל נפלאות ובכל מקרה - כדאי לנסות. בהצלחה

שלום לד"ר אני בן 28. נוטל כרגע לטיפול בחרדה: ציפרלקס 15 מ"ג וסורבון 30 מ"ג. התרופות אכן עוזרות אך עדיין אני מרגיש תסמינים כגון: - תחושה גופנית של לחץ רוב שעות היום . אני מרגיש שהמוח שלי כאילו תקוע ובזמן שאני מרגיש את התחושות לרוב אין לי מחשבות כל שהן.... כשהמוח תקוע אני לפעמים מרגיש מין כאב ראש מוזר . קשה לי להתרכז כשמדברים איתי , כשאני רואה סרטים וכו'. יכול להיות שחרדה מופיעה גם ללא מחשבות? כשאני עושה פעולות כמו פתירת תשבץ , כתיבת יומן או משהו שמסיח את הדעת אני מרגיש שאני מרוקן את המוח וישנה הקלה. אולם לאחר כמה שעות אני עדיין מרגיש שהמוח נתקע (כתוצאה מארועים שונים ) מה יכולה להיות האבחנה של הבעיה שלי: חרדה? יכול להיות שאלה תסמינים של הפרעה טורדנית? יש לציין שניסיתי כבר את התרופות: ציפרמיל 30 מ"ג , סרוקסט 20 מ"ג , מודל , אפקסור ללא הבדל משמעותי בין התרופות. (הסרוקסט השפיע הכי הרבה אולם גרם לתופעות לוואי מיניות). תשובתכם חשובה לי . תודה

שלום על פי העולה מדבריך בהחלט ייתכן כי הינך סובל מתסמינים טורדניים המתבטאים במחשבות כפייתיות.מחבות כאלה עשויות להופיע לא רק במצבי טורדנות כפייתית אלא גם בהפרעות חרדה. בכל מקרה נראה כי הטיפול שהינך נוטל מסייע לך באופן חלקי בלבד ועל כן כדאי מאד לפנות לרופא המטפל ולהיוועץ בו באשר לעליה במינון או לשינוי בתרופה.

וזוהי פנייתה כלשונה : שלום לכם אני בת 49 סובלת מדיכאון דו קוטבי מזה 6 שנים אושפזתי שלוש פעמים על רקע התמוטטות ודיכאון חזק האבחנה היתה חד קוטבית ואישפוז אחרון דו קוטבי אני לא מסכימה עם זה כי אני כל הזמן במצב של למטה אני מקבלת תרופות קלונקס 0.5 פעמיים ביום ליטיום 2 וחצי כדורים 750 מ"מ אדרונקס 4 מיליגרם טרזודיל 50 מיליגרם בונדרומין 250 מיליגרם רסיטל 30 מיליגרם מצבי אינו משתפר אני נוטה לבכיות ולאפטיות ולזרמים בגוף הוצע לי- טפול במכות חשמל רוצה אני לקבל מכם חוות דעת האם כדאי לי? אני מרגישה שאין לי מה להפסיד שמצבי כל כך גרוע ותופעות הלוואי הורגות אותי האם זה מקובל טפול כזה במכות חשמל? אודה לכם על תשובתכם אשה נואשת ---------- אודה אם תסייעו לי במתן עצה כדי שאוכל לעודד אותה מחר

שלום טיפול בנזעי חשמל הינו טיפול ששמו יצא לפניו כטיפול מאד "מפחיד" ומסתורי. עם זאת טיפול בנזעי חשמל נחשב לטיפול בטוח ויחסית מועט בתופעות לוואי כשלעצמו. עם זאת כדאי לזכור שהטיפול כרוך בהרדמה כללית קצרה ויש "להוסיף" את הסיכון המסויים שקיים בכל פעולה שנעשית בהרדמה לשכלול הכללי. הטיפול נמצא יעיל מאד במצבים שבהם טיפולים תרופתיים לא יעילים ואם זה המצב כדאי מאד להביא אפשרות זו בחשבון. בכל מקרה - באשר לכל מקרה באופן פרטני רצוי מאד לשוחח עם הרופא המטפל באשר ליתרונות ולחסרונות שבגישה זו עבור המטופל הספציפי .

שלום אני בן 20 ובמהלך השנה האחרונה הרסתי הרבה מאוד מערכות יחסים רק בגלל שאני משקר הרבה, רוב הפעמים אני לא שם לב שאני משקר בכלל. אני משקר כי אני רוצה להרשים את האדם מולי או לתת לו הרגשה טובה. מה שמוזר שאלו שקרים שלא ממש משנים לאף אחד, אבל בסופו של דבר זה מעצבן את האנשים שהם מגלים שאני שקרן ומתפוצצת להם בועה בפנים. בגלל התקריות האחרונות אני יותר מודע אל התופעה הזאת שלי ואני עושה את זה פחות. אך עדיין אני מרגיש חוסר שליטה בזה. מה לעשות?

שלום שקרים עשויים לבוא ממקום של חוסר בטחון וחוסר הערכה עצמית, רצון להרשים מתוך תחושה פנימית שה"אני" האמיתי, שלך אינו משכנע או מרשים מספיק. אכן שקרים עשויים לגרום להרס ניכר של מערכות יחסים וכדאי מאד לבדוק עם עצמך מה מביא להתנהגות כזו ולעשות כל מאמץ לשנות אותה. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור מאד העניין זה.

שלום רב, עקב כאבי ראש חזקים והיקפיים אני אמורה להתחיל לקחת למשך 6 שבועות 35 מ"ג אלטרול ליום. רציתי לדעת מה יהיו תופעות הלוואי והאם הגוף מתרגל אליהם. תודה ,איריס

תופעות לוואי של אלטרול הן בעיקר תופעות לוואי אנטיכולינרגיות - יובש בפה, עצירות הפרעות בקצב הלב. עם זאת המינון שהינך נוטלת הינו מינון מאד נמוך וייתכן מאד ולא תסבלי כלל מתופעות לוואי.

שלום, אחי בן ה30 סובל מבעיות פרנואידיות. הוא מאושפז בבי"ח פסיכיאטרי, מחלקה סגורה. אני לא מרוצה מהטיפול שלהם, ולטעמי הוא לקוי כיוון שפעמיים הוא ברח מהבי"ח, הרופאים והאחיות מתיחסים בחוסר סבלנות כלפי המטופלים ובני משפחותיהם וכמו כן הוא נמצא בחוסר איזון תרופתי מה שמשפיע מאוד על התנהגותו. אני נמצאת במצב של חוסר אונים. אני לא יודעת מה עלי לעשות וכיצד לפעול בנידון. קודם כל רציתי לדעת האם יש עמותות שיכולות לעזור ולהפנות אותי לגורמים מטפלים ומהן? האם בנוסף למוסד לחולי נפש יש עוד גורמים שאפשר לערב אותם בטיפול על מנת שיוכלו לעזור לאחי? מה העלויות של מקומות פסיכיאטריים פרטיים והאם יש אפשרות לקבל עזרה במימון? ומי הגורם האחראי על בתי החולים הפסיכיאטריים? אודה לכם על עזרתכם, א. (ההודעה נערכה והושמטו ממנה שמות בתי חולים)

שלום בארץ כיום לא קיימים בתי חולים פסיכיאטרים פרטיים. במידה ואינך מרוצה מהטיפול בבנך ומיחס אנשי הצוות כדאי מאד שתנסי לקבוע פגישה עם מנהל המחלקה ולשוחח עימו. גם אם תחושתך היא שהטיפול התרופתי אינו מתאים זו הזדמנות טובה להעלות את הנושא ולבקש הסבר מלא לטיפול שבנך מקבל. זכותך גם לפנות לפסיכיאטר באופן פרטי ולבקש ממנו שיגיע לבית החולים ויבצע הערכה ויביע את דעתו באשר לטיפול של בנך. התייעצות כזו צריכה להיעשות בתיאום עם צוות בית החולים אולם לא צפויה להיות כל בעיה עם עניין זה. החלק מבתי החולים הפסיכיאטרים שייכים למשרד הבריאות וחלקם לקופת חולים כללית. כל בתי החולים נמצאים בפיקוח משרד הבריאות.

מה עושים עם בן משפחה שמסרב טיפול? שמאשים את כולם במצבו ולא לוקח אחריות על כלום? הוא מעשן מריחואנה באופן במשך רוב שעות היום, סובל מנטיות פרנואידיות (תמיד חושד בסובבים אותו ובעיקר בבת-זוגו), יש לו גם אובססיביות לגבי נושאים מסוימים, בעיקר כספים ומיניות. אנחנו מאוד אובדי עצות, הוא מסרב להכיר שיש משהו בו, אם כי בפני חברים הוא התוודה שהוא יודע שהוא חולה.לציין כי אינו עובד כבר שנים, וחי על כספים שהמשפחה העשירה שלו נותנת לו. (מעין תרומה לאח "הדפוק"). בעבר הוא עשה מעשים איומים, כמו להוציא כספים מחשבון בנק משותף, יש לו בעיות עם כספים, הוא מבזבז בכמויות, ומצד שני יכול להיות קמצן נוראי, יש לו כל מיני רעיונות של גרנדיוזיות (המצאות, פטנטים וכו'), אשתו פנתה אינספור פעמים ליועצים ולעורכי-דין, וככשמע על כך הודיע שהוא בחיים לא ייתן גט. ומכיוון שמשפחתו מסובכת בחובות (בגללו), זה גם לא פשוט לפרק את החבילה. לציין שמדובר בהורי, והנושא הזה מאוד כאוב לנו, ובמיוחד על אמא שלנו, שהיינו רוצים לראות אותה מחייכת, המצב הגיע לכדי זה שכולנו מחכים כבר שיסתלק מחיינו. יש דרך לאשפז אותו? או להכריח אותו ללכת לטיפול?

שלום רב, אישפוז שלא בהסכמה יכול להתבצע רק אצל מי שהפסיכיאטר המחוזי השתכנע כי הוא סובל ממחלת נפש המסכנת אותו או את סביבתו. לצורך כך יש צורך שיבדק ע"י פסיכיאטר מומחה שידווח על כך לפסיכיאטר המחוזי. אם אביך לא מוכן להגיע לבדיקה, ישנה אפשרות להביאו לבדיקה כפויה. צרי קשר טלפוני עם לשכת הפסיכיאטר המחוזי (המספר נמצא בספר הטלפונים תחת הטלפונים של משרד הבריאות המחוזי באיזור מגורייך) ודווחי לו על הבעיה, והוא יוכל לייעץ לכם כיצד להתקדם. לרוב מדובר במצבים לא פשוטים שלא ניתן להביאם לאישפוז. המשמעות היא המשך החיים ככה או נקיטת צעדים חד-צדדיים כגון פירוק החבילה.

האם יכולה להיות איזו שהיא בעיה מלקיחת רמוטיב יחד עם עישון מריחואנה. צריכת אלהוכול? אני מטופלת ברמוטיב כחודש ולא מרגשיה שיפור ניכר. מעשנת מריחואנה לפעמים- מעט מאוד (פעם בשבוע- שבועיים) בתודה מראש

שלום רב, שימוש במריחואנה בתדירות של פעם בשבועיים לא אמורה להשפיע לרעה. לא ברור לי מה תדירות ומינון צריכת האלכוהול שלך. יש לזכור כי גם ללא שימוש באלכוהול, רמוטיב יעיל רק לדיכאונות קלים-בינויים, וגם אז יעילותו מוכחת רק בכ- 60% מהמקרים. בכל מקרה, כדאי לחכות עוד שבוע-שבועיים בטרם מחליטים על שינוי.

תודה :-)

דר' שולה וייץ תודה על תשובתך לגבי כפייתיות. לאיזה תחום אני צריכה לפנות פסיכולוגיה ? פסיכיאטריה ? תודה על תשובתך ועזרתך.

בראש ובראשונה כדאי מאד לפנות לפסיכיאטר.

שלום שמי רונית ואני מתגוררת בחו"ל, אני סובלת זה זמן מה מדיכאון שאובחן ומטופל בציפרלקס. בעבר חוויתי דיכאון שלווה בכאבים פסיכוסומטים, טופלתי בשני כדורים האחד היה ללילה (אמטרפטילין) והשני ביום (סרטלין). לאחר תקופה מאוד ממושכת הפסקתי עם הטיפול כי חזרתי לעצמי. לאחר תקופה של שנתיים שוב אני נמצאת באותו המצב וחזרתי לטיפול תרופתי. אך הפעם קיבלתי ציפרלקס (כדור אחד ביום) ללילה לא קיבלתי שום דבר אך לדעתי הבעיות שלי נובעות מהלילה, אני ישנה טוב אך חולמת באופן שיטתי חלומות רעים וקמה עם הרגשה מאוד רעה בבוקר וכאבי קיבה. מיכיוון שאני מתכננת הריון (ילד שני) איני רוצה להרבות בכדורים ולכן הפסיכיאטר נתן לי רק כדור שישפיע על מצב רוחי במשך היום. אך רציתי לדעת מה אפשר לעשות בנוגע ללילה? האם ניתן לשלב עוד כדור יחד עם הציפרלקס? האם הוא מותר בתקופת ההריון? איך נפתרים מהחלומות הרעים וקמים עם הרגשה טובה בבוקר? ולא של עצבות תמידית? תודה

שלום רב, אם את קמה בבוקר עם מצב רוח ר- סימן שהטיפול לא השיג את מטרותיו. אם עבר מעל חודש עם הציפרלקס והשיפור אינו מלא- כדאי לשקול את העלאת המינון. אם לא עבר חודש- פשוט כדאי לחכות. לגבי השינה- אפשר לשקול בינתיים שימוש בכדורי שינה.

שלום, כתבתי בפורום לפני זמן מה בעניין החלפת כדורים מזיפרקסה לסרקוול. אנו נמצאים ביום ה12 להחלפה בהדרגה, ואומנם בימים הקודמים לא הרגשנו שינוי, אך ביומיים האחרונים חל שינוי בהרגלי האכילה והשינה, זאת אומרת שפתאום היא מסרבת לאכול בכלל, היא מחזירה את הכריכים מבי'ס ,מסרבת לאכול ארוחת צהריים ומסרבת לאכול בכלל. גם בעניין השינה עם כדור פרוטיאזין עדיין מתקשה להרדם, נרדמת מאוחר ומקיצה ב-5 בבוקר, תופעה נוםפת היא הפטפטת הבילתי נגמרת חזרה על חוייות של היום, איני יודעת אם זה קשור לשינוי התרופתי או לכך שהשבוע יש טיול בבי'ס וממנו היא נרגשת ,כך נראה כיוון שהיא ממש מצפה ליום המיוחל. שאלתי האם סימנים אלו מודיעים על התקף צפוי[אף על פי שהיא מדברת לעיניין וגם שאלתי אותה אם היא שומעת קולות והיא ענתה בשלילה.]שאלה נוספת היא האם יש כדורים טבעיים שניתן להשתמש על מנת להקל עליה. נורא כואב לראות אותה חיורת עייפה, אני מאוד רוצה לעזור לה.דבר נוסף כמה זמן יכול להמשך תקופת המעבר? מודה על ההתייחסות.

שלום בתקופות של החלפת ופות עשויה להיות החמרה במצב הנפשי והתסמינים שתיארת עשויים להעיד על כך לכן בהחלט כדאי לפנות לרופא המטפל בהקדם הרפשרי ולמסור לו על התסמינים שביתך מתארת. בניגוד לדיעה הרווחת לכדורים טבעיים למיניהם יש תופעות לוואי ותגובות בינתרופתיות בדיוק כמו לתכשירים "כימיים". תכשירים אלו לא עומדים בדרישות הפיקוח המחמירות שיש לתרופות מרשם ועל כן השימוש בהם עשוי להיות מסוכן ובמצב זה כדאי מאד להמנע מכך.

עניתי בשרשור הקודם

שלום אני באשפוז יום כבר שבוע וקצת,הגעתי מרצוני לשם,אני כבר שבועיים לוקח וויאפקס,ומאז אני מרגיש יותר רע ,לא אוכל ,לא יוצא מהבית,העלו לי מינון ל150 מ"ג ,אני מרגיש כל היום במצוקה,והמקום לא כל כך עושה לי טוב,אני כל יום שוקל לעזוב,אני לוקח גם 2 מיליגרם קלונקס ביום,האם אני אמור להרגיש כל כך רע,לפני שהגעתי לשם הייתי יותר פעיל ואם תרופות אחרות,אך ביקרתי במיון כמה פעמים,למרות התרופות שקיבלתי,מאז שאני שם ירדתי במשקל,אני מגיע משם ונכנס ישר למיטה ,ומתכנס בתוך עצמי,אני הייתי גם מעשן כרוני של חשיש ,כמה שנים כל יום וכל היום,כרגע אני כבר כמעט 50 יום לא מעשן בכלל,אני לא יודע מה לעשות,אני מרגישמצוקה איומה כל היום,האם לעזוב שם זה פזיז מדי,או אולי המקום הזה לא מתאים לי בכלל,יש לציין שאני הייתי ממש תלותי בחשיש,כרגע אני מונע להפגש אם אנשים,ומונע כל דבר שקשור לזה,מה אני יכול לעשות,והאם יש דרכים אחרות??מה אני עושה אם הלחץ הזה?? אולי אני צריך עדיין גמילה נפשית?כי שם אנחנו לא מדברים בכלל על תלותיות וסמים,אני יודע שלמרות שהסמים לא עשו לי טוב.עדיין אני מרגיש שזה מילא לי הרבה בחיים.למרות שזה שיקרי,למה אני אמור להרגיש כל היום שאני במצוקה ,למרות הטיפול,אני מרגיש שאני משתגע כבר,מחיפוש אחר המה טוב לי לעשות,ורק מסתבך אם עצמי,וגם לאשפוז יום עד שהגעתי לקח לי זמן,ורצתי הרבה למיון בשביל זה,מה עושים?? תודה רוני,ההרגשה נוראית מאד.תודה רוני.

שלום רב, ישנם הרבה מאד גורמים היכולים להשפיע על הרגשתך: הפסקת השימוש בחשיש, הטיפול התרופתי, שינוי המסגרת- ואולי זה שילוב בין כולם. אני חושב שדוקא אתה, שלוקח לך כל כך הרבה זמן להגיע להחלטה, צריך לנסות להתאזר בסבלנות ולתת צ'אנס אמיתי לטיפול החדש. כדאי מאד לשתף את הרופא באישפוז במה שקורה לך ולנסות להבין איתו למה אתה חש ברע. המון הצלחה בהמשך!

לד"ר עופר וד"ר שולה שלום, אבי בן 60 סובל מסכיזופרניה פרנואידית החל מגיל 33 מאז ועד היום אינו נוהג לצאת כל כך מהבית וגם לא אוהב חברה. בשנת 93 גם קיבל לצערנו CVA ומשותק בפלג גוף ימין. שילוב של שני מרכיבים אלו הפכו אותו עוד יותר לאדם עצוב, שאת רוב יומו מבלה בכיסא הגלגלים, בבליעת כדורים שונים, בעישון רב של סגריות (אולי 4-5 קופסאות ליום). ואינו מעוניין בשום דבר אחר בחייו. יש לו סיפור חיים קשה ואני מאוד עצובה לראות אותו מעביר ככה את ימיו מסתכל על הקיר ובוהה, ולא כל כך רוצה להשתתף בדברים בבית (ארוחות, פעולות וכו') יש לו פסיכיאטר (לצערי קצת עייף ממנו) שמלווה אותו כל התקופה אך מאז ועד היום הוא בולע את אותם כדורים בכמויות לא נורמליות, הרופא אף פעם לא התעניין בו, ולא שואל מה קורה איתו מבחינה נפשית או מציע משהו עבורו. היום הוא בכלל אינו במעקב נפשי כלל הרופאת משפחה רק נותנת לאמא שלי כל הזמן את אותם מרשמים כבר שנים, והוא פשוט מעביר את חייו ככה בצורה הזאת. רציתי לדעת האם אפשר לבצע לו דיאגנוזה מחודשת, לנסות לעורר אותו רגשית ולחדש לו את המוטיבציה,פעם הוא היה הולך על רגליו, היום הוא כבר לא רוצה ללכת אפילו, ומתחיל לעשות צרכים במכנסיים למרות שהוא יכול ללכת, הוא חרד מכל דבר, ושואל כל דבר 20 פעם, מחליט שאומרים עליו כל מני דברים ומתווכח קשות איתנו שאנחנו (בני הבית) נגדו. האם ישנה האפשרות שהכדורים שהוא בולע כל כך הרבה שנים אינם כבר משפיעים עליו והוא צריך להחליף אותם? זה יכול להיות כמו כל דבר אחר שהגוף מתרגל אליו וצריך לעשות שינוי סוף סוף. ממש כואב לי עליו וקשה לי לתקשר איתו. התקשרתי לרופא שלו כדי להתייעץ אך לא כל כך קיבלתי מענה לשאלותי. מה עלי לעשות? האם אפשר להחליף לו רופא? האם בקדמה של היום יש אפשרות לשפר את חייהם של אנשים הסובלים מבעיות נפשיות? לתשובתכם אודה נועה

שלום מאחר ואביך סבל מפגיעה מוחית בנוסף למחלת הסכיזופרניה ייתכן מאד והתנהגותו קשורה לא רק למחלה אלא גם לאירוע המוחי שעבר. למרבה הצער חלק ממחלת הסכיזופרניה עשוי לבוא לידי ביטוי בירידה בחיות ביזמה וברציה עם הזמן וסביר להניח שמגבלותיו הגופניות מחריפות את המצב. יחד עם זאת- אם את חשה שרופאיו עייפים ושחוקים מהטיפול בו ייתכן ויש מקום לפנות לרופא אחר לשם הערכה מחדש ונקודת מבט רעננה על מצבו של אביך. סביר להניח שלא ניתן יהיה ממש להחזיר את הגלגל לאחור אבל ייתכן והערכה מחדש תעלה פתרונות לשיפור איכות חייו שלא עלו עד כה.

שלום רב, מזה חמישה ימים אני לוקחת לאחר המלצה של פסיכיאטר רסיטל מיליגרם ליום. יש לי כאבי בטן חזקים ובחילות. האם להפסיק את הטיפול? האם זה מסוכן? אני גם מזיעה בלילה, שזו תופעה נוספת של התרופה, אם כי פחות מטרידה. האם לפרלקס יש פחות תופעות מסוג זה? מה ההבדל בניהן? מדוע בוחרים לתת אחת ולא אחרת? תודה רבה.

/

שלום התופעות שתיארת הן תופעות לוואי שעשויות להיות אפייניות לתחילת טיפול ברסיטל. התופעות הללו צפויות לחלוף בהדרגה אולם עשויות להיות מאד מטרידות בשבועות נראשונים לנטילת התרופה. אחת הדרכים להקל עליהן היא להתחיל את הטיפול בהדרגה ועל כן כדאי להתחיל בנטילת 10 מג' רסיטל ולעלות למינון של 20 מג' רק בהמשך. ציפרלקס היא תרופה מאד דומה לרסיטל אשר גם היא עשויה לגרום לתופעות לוואי דומות בתחילת הטיפול אם כי לא מדובר בדיוק באותה תרופה ועל כן התגובה עשויה להיות מעט שונה. בכל מקרה - לא כדאי לדלג מתרופה לתרופה מאחר ולכולן יש תופעות לוואי בתחילת הטיפול. נסי להתחיל במינון של 10 מג' ולעלות בהדרגה - זה אמור לעזור.

הבת שלי בת 20 יש לה כפייתיות ברחיצת ידיים (כל הזמן היא רוחצת ידיים - ממש משחקת במים מעבירה מיד ליד). מה עלינו לעשות?

שלום על פי העולה מדברייך ייתכן מאד וביתך סובלת מהפרעה כפייתית. הפרעה כזו גורמת למצוקה גדולה מאד אצל הסובלים ממנה ועל כן כדאי מאד לפנות לעזרה מקצועית בהקדם. הטיפול יחסית פשוט ויעיל וחבל על כל רגע של סבל מיותר.

שלום, אני נשואה ויש לי ילדים, התאהבתי במקום העבודה שלי בגבר מקסים, חכם ומלא שמחת חיים. אני עצמי סובלת לדעתי מדכאון קל במשך כל ימי חיי כשזה מתבטא בחוסר חשק לתחביבים ולא עושה עם עצמי כלום בזמני הפנוי, הכל נראה לי מיותר ולא מעניין. הגבר הזה ממלא את חיי ולאחר שאני נפגשת עימו אני מאוד בוכה ומדוכאת ורוצה אותו מאוד, הוא גם נשוי עם ילדים. שאלתי היא איך מתגברים על הרגשת הדכאון והבכי ואיך בכלל מפסיקים את כל הרומן הזה? תודה.

שלום תחחושות של ריקנות ודכאון בהחלט עשויות להביא להתאהבויות מהסוג שתיארת ובהחלט ייתכן שרומן מסוג זה ממלא מם של חסרים שאת חווה בחייך האישיים. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור מאד בבדיקה של תחושת הריקנות והדכדוך ולסייע לך לבחון את רגשותייך כלפי אותו גבר. על כן- מומלץ מאד לפנות לעזרה מסוג זה בהקדם. בהצלחה.

שלום, אבי סובל ממאניה דיפרסיה ומטופל בדפלפט, עקב התנהגות מאנית בתקופה האחרונה הוא הופנה לביצוע בדיקת דם והרמה היתה תקינה. הבדיקה בוצעה יומיים או שלושה לאחר קבלת ההפניה, והיות ויש לו נטיה לשקר הרבה, קיים בי החשש כי הבדיקה אינה מייצגת מצב אמיתי. השאלה היא, האם ניתן במהלך יומיים ליטול כדורים ברמה כזו שלא תהיה מסוכנת מצד אחד ושתעלה את רמת הדפלפט בדם במהירות? ובאופן כללי תוך כמה זמן ניספג הדפלפט ומופיע בדם? אנחנו דואגים מאוד כי התנהגותו עדיין אינה יציבה, אשמח לתשובה מהירה, תודה מראש, לילי

שלום בהחלט ניתן "לזייף" תוצאות של בדיקת רמת דפלפט וייתכן מאד וזה מה שקרה. עדיין- חשוב מאד לזכור כי מה שחשוב הוא מצבו הנפשי של אביך כך שבכל מקרה אם יש רושם של החמרה כדאי מאד לפנות לרופא המטפל בהקדם האפשרי.

שלום רב, אני בן 24 רציתי להתייעץ בנוגע לדכאון קליני, אני לא יודע אם יש לי איזשהי בעיה ורק רוצה לדעת אם מה שאני עובר הוא נורמלי. אני סובל מחוסר יציבות רגשי אני מזגזג באופן קיצוני בין מצבי רוח פתאום ללא שום התרעה אני נשטף בגל עצב\עצבים\אדישות\חוסר איכפתיות תהומית שמציף אותי נסיתי למצוא סיבה כמו תזונה מסויימת או אפילו לבדוק מחזוריות של ההתקפים אבל אין שום תבנית או סיבה נראית לעין הדבר היחיד שבדרכ מסייע הוא שינה וגם לא בצורה משמעותית השינוייםהם חדים יום אחד אני פקעת עצבים ועצב ויום אחכ אני בסדר גמור,אני חסר אנרגייה ובדרכ נראה עייף לאנשים סביבי אני יודע שישנו קשר הדוק לתזונה ופעילות גופנית ואני משתדל לשמור על אורח חיים תקין אני גם יודע שלתהליכים כימיים בגוף קשר ישיר[רמות סרטונין וכד],ממה שקראתי אלו הם תסמינים קלאסיים אבל אשמח לקבל דעה חיצונית ומקצועית לנושא כי לפני שאני מגדיר את עצמי כחולה דכאון\נפש הייתי שמח לטעות ולגלות שאני נורמלי ומה שאני עובר קשור לפסיכולוגיה יותר מאשר לפסיכיאטריה תודה רבה

שלום התסמינים שהינך מתאר עשויים להיות קשורים בדכאון אולם קיימות עוד מספר הפרעות בהן עשויים להיות שינויים קיצוניים במצב הרוח (למשל בהפרעות נרציסטיות קיימת רגישות ותגובתיות יתר לסביבה - מה שעשוי להביא לשינויים קיצוניים במצב הרוח). בכל מקרה - התסמינים שתיארת עשויים לגרום למצוקה רבה ועל כן כדאי לפנות לאיש מקצוע ולהיוועץ בו בעניין זה.

אלן היקר, את החוויה שאתה מתאר עוברים כל יום מיליארדי אנשים ברחבי העולם, הסיבה לזה היא שיש בסביבתך הקרובה אדם שעוצר אותך, שמפחית בערכך ושלא נותן לך לממש את מטרותיך. אתה צריך לזהות את האדם הזה ולהתרחק ממנו או לפחות לצמצם את נקודות החיכוך איתו אם זה קרוב משפחה כגון הורים או אחים וזה יגרום להפסקת שינויי מצבי הרוח שאתה חווה. תזונה ופעילות גופנית הן חשובות אבל הן לא הסיבה למה שאתה חווה גם לא "בעיות גנטיות". בהצלחה, קובי

אלן היקר, את החוויה שאתה מתאר עוברים כל יום מיליארדי אנשים ברחבי העולם, הסיבה לזה היא שיש בסביבתך הקרובה אדם שעוצר אותך, שמפחית בערכך ושלא נותן לך לממש את מטרותיך. אתה צריך לזהות את האדם הזה ולהתרחק ממנו או לפחות לצמצם את נקודות החיכוך איתו אם זה קרוב משפחה כגון הורים או אחים וזה יגרום להפסקת שינויי מצבי הרוח שאתה חווה. תזונה ופעילות גופנית הן חשובות אבל הן לא הסיבה למה שאתה חווה גם לא "בעיות גנטיות". בהצלחה, קובי

שלום רציתי לדעת כמה זמן לוקח לדעת על אפקט התרופה ואם היא הנכונה לי,המינון שלי הוא 150 מ"ג כל בוקר אחרי שבועיים וחצי של 75 מ"ג,אחרי שלא הייתה תגובה של הרגשה יותר טובה,והבעיה היא דכאון\ אני לא עושה כלום ,אני רוצה רק להסתגר,ונוטה לרצות לישון כל הזמן,אני לוקח גם מ"ג קלונקס בבוקר אם נטילת הוויאפקס ,ומ"ג בלילה ,האם אני צריך לכעוס על עצמי עלחוסר העשייה הזאת.כי אני ממש ממש מודאג מזה וכועס על עצמי מ לשקוע יותר,או שזה תופעה לגיטימית? מה עושים?היום התחלתי את ה150 מ"ג,גם התיאבון לא משהו,תודה מראש ,דן..

שלום רב, כל העלאת מינון דורשת זמן עד להשפעה המיטיבה. מכיוון שאינך מתחיל מאפס (לקחת קודם 75 מ"ג) לפעמים אפשר לראות שיפור יחסית מהיר, בטווח של שבוע עד 10 ימים. אבל בהרבה מקרים יש לחכות יותר זמן, כיוון שבמקרים מסויימים יעברו 4-5 שבועות על לשיפור במצב הרוח. במצב של דיכאון אינך מסוגל לעשות כמעט כלום, לכן אין טעם לכעוס. מצד שני אם אתה יכול להיות מעט יותר פעיל- זה רק לטובה. כלומר- תקשיב לגוף. תהיה פעיל כמה שאתה יכול, ובמידה שאינך יכול- זה בסדר גמור. חכה עד לשיפור במצבך, ואז תראה שזה מגיע בקלות.

קראתי מאמר על למיקטל,בו מדובר על שינוי במצב הרוח במהירות גדולה ,לעומת שינוי במהירות סופר מהירה מה הזמן המוגדר כשינוי מהיר לעומת שינוי סופר מהיר

שלום רב, שינוי מהיר- הכוונה ל-לפחות 4 ארועים של דיכאון ו/או מאניה בשנה, כל ארוע כזה (של דיכאון או מאניה) נמשך בד"כ שבועות או חודשים ספורים. שינוי מהיר מאד- זהו מינוח שעדיין לא התקבל באופן רשמי (מכיוון שיש ויכוח האם בכלל הוא תקף). בד"כ הכוונה לשינויי מצב רוח המזגזגים למעלה ולמטה בטווח של יום-יומיים.

רציתי לדעת, אם הפסקתי ליטול ציפרלקס במשך שבוע כיוון שלא היה לי מרשם, האם עדיף שכעת המשיך לקחת רגיל את התרופה לאחר שבוע של הפסקה או שעדיף כבר להפסיק ליטול את התרופה..?אין לי תור לפסיכיאטר בזמן הקרוב ואני לא יודעת מה כדאי לעשות..

שלום רב, הפסקת טיפול מסכנת אותך בחזרה של התסמינים מהם סבלת. ללא טיפול יש סיכוי גדול שתוך מספר שבועות התסמינים יחזרו. מסיבה זו כדאי לחזור לטיפול ושקול את הפסקתו רק בהתיעצות עם פסיכיאטר שמכיר אותך.

אתה כאן? היית חסר . לא היית המון זמן. ברוך בואך. שרית

:-) תודה. נעים לשמוע. אכן נעדרתי תקופה ארוכה, אבל אני מקווה שביחד עם ד"ר שולה ויץ נוכל לתחזק את הפורום ולשמור על דיאלוג שוטף עם כל הפונים.