פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
אני הייתי מעשן כרוני מעל 10 שנים חשיש וגם בדיכאון.כרגע אני לא מעשן כבר חודש וחצי,ומטופל בקלונקס 3 מייגרם וויאפקס אוטוטו חודש,אני לא אוכל לא יוצא מהבית ,ואין לי חשק לכלום כלום כלום,האם אני צריך מקום גמילה הוא אישפוז יום? כי הציעו לי,או מחלקה אחרת בבית חולים בבריאות הנפש,או רק איזון תרופתי\אני מבולבל וחסר אונים ,האם יש עצה?או תקווה?יש לציין שהטיפול תרופתי לא עוזר לי\ואני ממש מרגיש חסר תקווה,אני מבולבל מאד,ולא יודע לאן לפנות כבר,אני מטופל כבר שנתיים,במערכת הפסיכיאטרית,ומוכר בביטוח לאומי,הקצבה שלי נמוכה ,ואני במצב כלכלי רע במשפחה,מה אני עושה,? תודה מראש רוני..
שלום רב, ראשית חשוב לזכור כי יתכן שבקרוב הויאפקס יתחיל להשפיע ומצבך ישתפר. זה גם תלוי במינון, ויש לקחת לפחות 150 מ"ג ליום (ולפעמים יותר) בכדי להגיע להשפעה מיטיבה. מהמידע שמסרת נראה שמסגרת של טיפול יום היא המתאימה ביותר, אבל רק רופא שמכיר אותך מקרוב יוכל לכוון אותך באופן הנכון והמתאים לך.
ומה לגבי היציאה מהסמים,ותסמיניהם.האם זה לא קשור?
שלום רב, אני לוקה בדכאון ונוטלת ציפרלקס מאז ספטמבר. אין לי מושג למה אבל יש לי צורך לשקר כל הזמן. חלק מהשקרים הם כדי להימנע מהתמודדות וחלקם לא ברורים לי. אני מנסה להפסיק לשקר אבל קשה לי.
שלום רב, לא ברור האם השקרים היו מאז ומתמיד, האם הם החלו עם הדיכאון או שהחלו לאחר התחלת הטיפול. לא ברורה לי כוונתך כשאת אומרת "בריחה מהתמודדות" או "חלקם לא ברורים לי". אם תביאי דוגמאות יותר מוחשיות אוכל לנסות להבין מה קורה לך במקומות בהם את משקרת.
כשאני משקרת כדי להימנע מהתמודדות אני מתכוונת לכך שכשמסיבה כלשהי אני צריכה להיעדר מהעבודה אני ממציאה מחלה או דרמה כלשהי שלא ניתן להתווכח איתה כשהסיבה האמיתית יכולה להיות מוצדקת כשלעצמה כמו ללכת לביטוח לאומי או דברים שבאמת ניתן לסדר רק בבוקר אבל לא רוצה שינסו להתווכח איתי או כשאני לפני מחזור ואז תחושת הדיכאון מאוד מתעצמת וגם עייפות בלתי ניתנת לריסון, ירידה בלחץ דם ואז אני מספר בעבודה שאני או אחד מילדיי חולה. בשקרים הלא מוסברים שלי אני פשוט מספרת או "מגזימה" את סיפור חיי או ממש ממציאה פרטים. אני לא חושבת שהייתי ילדה שקרנית אבל אני חושבת שכשהייתי בת 17 עברתי חווייה טראומטית בתחום המיני וזה פשוט "דפק" אותי לגמרי. אני מרגישה שאני אדם חולה. וזה בא לידי ביטוי בכל תחום בחיי. גם בשקרים. אני חייבת להפסיק לשקר. זה לא עומד בקנה אחד עם חלק אחר בי שהוא כנה ומודע.
שלום לרופא, נטלתי ויפקס 37.5 מ"ג והרגשתי טשטוש ראיה וסחרחורת. בקיצור הכדור לא מתאים לי. איזה תרופות פסיכיאטריות נגד דיכאון לא גורמות לתופעות לוואי כאלו? בתודה על העזרה, אורית
שלום רב, לכל תרופה יש תופעות לואי אפשריות. לא ניתן לדעת מראש האם התופעות הללו יופיעו. מבחינה זו, בד"כ אין מנוס מלקחת סיכון (מיזערי), לנסות לקחת תרופה חדשה ולבדוק האם היא מתאימה.
מכרה שלי התאשפזה מרצונה. אינני יודעת מה הבעיה, אני יודעת שהיא בת 17. היא שואלת: האם בגלל שהתאשפזה מרצונה היא יכולה להשתחרר כשתרצה בכך?
שלום רב, עקרונית כן. במקרים מסויימים יכול להיות שמצבה כרגע מצדיק אישפוז כפוי, ואז אם היא תבקש להשתחרר יוציאו הוראה לאישפוז כפוי. אבל מצבים אלו נדירים יחסית.
ד"ר שלום בן 28. נוטל מזה כמה שנים ציפרמיל 30 מ"ג. התרופה בגדול עוזרת אך עדיין יש לי רגשי נחיתות שמלווים אותי במהלך כל היום. (אני חושב על כך חלק רב מהיום. כל בן אדם שאני רואה אני משווה את עצמי אליו - האם אני יותר שווה ממנו או לא וכו'). האם יכול להיות שמדובר בעצם ב 0CD? תודה.
שלום רב, זה לא כל כך נשמע כמו OCD, אבל יתכן שזו בעיה שדורשת בירור ואולי גם עזרה מקצועית. כדאי להגיע ליעוץ מקצועי מסודר.
ברצוני לשאול האם יש אינטרקציה בין פרפנן לסורקוואל? והאם בעת החלפת תרופה באיטיות כלומר הורדת פרפנן בצורה מתונה והעלאת סרקוול בצורה מתונה יכול לגרום לרגרסיה במצב? בפרט שיש רגישות גבוהה לתרופות? האם סורקוול היא תרופה יותר חזקה מבחינת מחיקת מחשבות לא הגיוניות? אודה לתשובתכם בהקדם. אמא על סף ייאוש מאי הצלחת טיפול תרופתי.
שלום אין מניעה ליטול פרפנאן ביחד עם סרוקוול. תקופות של החלפת תרופות עשויה לגרום להחמרה במצב נפשי אולם אם ההחלפה נעשית באיטיות והדרגתיות ניתן למנוע זאת. תגובה לטיפול תרופתי היא אישית ובהחלט עשוי להיות מצב שסרוקוול תתאים לך ופרפנאן לא, זאת מכיוון שמדובר בתרופה שונה ולוא דווקא ,חזקה" יותר.
אז ככה משהו באמת מוזר, אני בן 25, מה שקורה לי לימים האחרונים מאוד מוזר, קיצר היה לפני שבועיים בערך אירוע מסויים - "שמח" ,על כל פנים נכנסתי בחצר לבניין שקט מוחלט! וחשוך!, ואז אחד האנשים שאני מכיר ,"הבהיל" אותי , כלומר זינק בהרחבה (אזור השיחים), נופף בחושך מולי עם הידיים וצעק!! "בא", קיצר הרגשתי באותה שניה ,שאני "קופץ" מפחד ,תחושב פנימית כאילו "הלב" צנח וזו תחושה מוזרה של פחד או בהלה משהו כזה וזה לקח משהו כמו סה"כ שניה או שתיים ,הקטע של הבהלה--הרגשה באמת מוזרה של "פחר" האמת קשה לי לתאר במילים. אני רוצה להדגיש שבעבר גם עשו לי "תרגילים" כאלו וגם הרגשתי "מבוהל" שניה! אבל בניגוד לפעמיים קודמות ,אני מרגיש כבר כמעט שבועיים מאז "האירוע" קרי הבהלה האחרונה - מוזר! הכוונה היא שפתאום ללא סיבה אני מרגיש את "הבהלה" כלומר את התחושה של השניה הזאת! בלבד! , אבל כל כמה דקות! , זה מאוד קשה, תחושה לא נוחה, זה גרם לי פחות לצאת לארועים למרות שיצאתי בימים האחרונים "בכוח" ולמרות שאמרתי זה יחלוף..אבל זה לא חלף! 1.ראשית האם הרפואה מכירה בתופעה כזאת -ואני מדגיש אני בריא 100% ללא עבר כלשהו, גם בצבא שרתתי ביחידה קרבית פרופיל 97!. 2. אם כן מזה ? למה זה "תפס" אותי פתאום ויש לזה טיפול, אם כן מהו המקובל? 3. קראתי פה שנותנים לחרדות (אולי בהלה ניגזרת של זה) ,כדורים אנטי דיכאוניים) , האם זה הטיפול המסורתי לעניין זה? 4. באמת תודה.
שלום תחושה תמידית וקבועה של בהלה בהחלט עשויה להיות קשורה לחרדה. במידה ותחושת הפחד התמידי שמלווה אותך גורמת להפרעה בתפקוד והימנעות מאירועים חברתיים בהחלט כדאי לשקול עזרה מקצועית.
אני לוקחת רמוטיב עקב דיסתימיה כבר חודש וחצי, אני עדיין מרגישה דיכאון מידי פעם, יש גם רגעים יפים אבל בסה"כ הכללי לא טוב לי ואין לי חשק לחיים האילו. את יכולה להמליץ לי על כדור אחר שממש לא גורם להשמנה?
ראשית אומר שאני לא רופא והידע שלי כללי ואישי מאוד. רמוטיב זו תרופה טבעית מתמצית של פרח. היא מתאימה למקרי דיכאון קלים. במקרים קשים יש צורך בתרופות מרשם יותר חזקות. מציע לך לפנות לרופא המטפל שיתאים לך תרופה על פי מצבך.
שלום רב, לא תמיד נגרמת השמנה בעקבות טיפול. רוב התרופות עשויות לגרום השמנה, אבל ישנן תרופות בהן הסיכוי להשמנה נמוך יחסית, כמו אפקסור (=ויאפקס, ונלה)
שלום. אני נוטל כל יום 10מ"ג זיפרקסה ו80 מ"ג פלוטין. ברור לי מקריאת עלוני התרופות שאין לשתות איתן משקאות אלכוהוליים. שאלתי נוגעת לבירה בלבד שאחוז האלכוהול בה הוא נמוך (בסביבות ה5%). איזה נזק ייגרם לי אם בכל זאת אשתה פחית/בקבוק בירה (שנפחו בין 1/3 ל 1/2 ליטר)? האם ייגרם נזק בלתי הפיך כלשהו? האם ייגרם נזק למוח או למערכת העצבים או לכל איבר ומערכת אחרים בגוף? שאלתי את השאלה הזו את הפסיכיאטר שלי והוא ענה לי שאני יכול לשתות בירה. האם הוא צודק? כוונתי היא שאת השתיה אבצע 8-10-12 שעות לפני נטילת התרופות. בתודה מראש על תשובתכם אנונימוס.
שלום רב, שילוב של בירה בכמות קטנה עם התרופות שאתה לוקח לא יגרום נזק בלתי הפיך, אבל הוא עלול לגרום לטשטוש משמעותי שעשוי להפריע בפעולות מורכבות כמו נהיגה. בכמויות גדולות יותר, ואם השתיה מתבצעת באופן יומיומי (גם בכמות קטנה), הדבר עלול לגרום להחמרה במצב הנפשי ואף חזרת תסמיני המחלה.
תודה ד"ר שמגר
שלום..........אני בן 21 ומאז שהייתי קטן אני רק סובל מאיך שאני נראה תמיד הייתי מקבל הערות מהסביבה בגלל איך שאני נראה......היום כמעט כל יום אני מקבל הערה כזו או אחרת על איך שאני נראה וזה הורג אותי מבפנים ולא בא לי לחיות אני פשוט מת מהלך זה משפיע לי על כל החיים שלי אני כל לילה בוכה לפני שאני הולך לישון נמאס לי לחיות אני לא רוצה לקום בבוקר וקשה לי להתמודד עם זה האף שלי גדול פרצוף רזה אוזניים גדולות מקריח ושעיר אני עושה לייזר כרגע אני בטיפולים...........בקיצור אני כבר לא יודע מה לעשות עם החיים שלי.....אני מרגיש שאני דוחה אנשים אני מרגיש שכל מקום שאני הולך אליו מתייחסים אלי בגלל איך שאני נראה בקיצור בא לי לקבור את עצמי ואני לא יודע מה לעשות
שלום רב, אינני מכיר קבוצות תמיכה למכוערים. אבל נדמה לי שכל קבוצת תמיכה של אנשים עם תחושה של קושי במימוש עצמי בגלל נכות יכולה להתאים לך. בסכ"ה כל בעל מום חיצוני הבולט לעין (כגון גיבנת, רעד משמעותי, שיתוק ועוד) מתמודד עם קשיים דומים. אני חושב שהכיוון שאתה מחפש (קבוצות תמיכה) מתאים, אבל לדעתי גם קבוצות תמיכה כלליות יותר יכולות לעזור מאד.
קראתי את התגובה למכתב שלך, ולא יכולתי שלא להגיב, אתה חייב, פשוט חייב ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי לתמוך בנפש שלך, שנפגעה כתוצאה מהמראה החיצוני. אם המראה החיצוני שלך באמת מפריע לך, למה לסבול? אתה יודע יש היום אפשרות לניתוחים פלסטיים. לידיד שלי היו אזניים מאוד מאוד בולטות (ואגב זה הפריע בעיקר לו...) והוא עשה ניתוח להצמדת אוזניים. כנ"ל עם אף גדול. פרצוף רזה? יש הרבה שיהיו מוכנים להתחלף איתך... אתה מבין, זה נורא תלוי איך אתה מתייחס לעצמך. אם אנשים בסביבתך העירו לך הערות פוגעות אז הם פשוט טיפשים!! כמה מפורסמים ומצליחים הם מכוערים נורא, ואפילו יודעים לצחוק על זה. רק אנשים יפים יש בעולם? תעשה שיפוץ קטן באף ובאזניים, שיער באמת זה לא בעיה. וקרחת? הגזמת... תחפש בעצמך דברים טובים ובטוח יש כאלה, ותתרחק מאנשים רעים!! חיבוק גדול.
כל מה שאני עושה, אני עושה לאחר התלבטויות רבות, אפילו כל דבר פשוט כמו לסגור בקבוק קולה - האם זו בעיה פסיכיאטרית?
אתה פשוט מנהל את החיים שלך ליד אדם שעוצר אותך בחיים ולא נותן לך לנהל את חייך בעצמך. אדם כזה נוטע באנשים חוסר ביטחון ובעצם מנטרל אותם. תזהה מיהו ותטפל בסיטואציה איתו. בהצלחה, קובי.
שלום רב, קצת קשה לומר. זה יכול לנבוע ממגוון גדול של קשיים, החל מחוסר בטחון עצמי- שזו בעיה הקשורה לאופי שלך, ועד להפרעות כמו OCD שזו הפרעה טורדנית כפייתית. בכדי להעריך נכונה את מצבך כדאי לפנות לאיש מקצוע (פסיכיאטר או פסיכולוג) להערכה.
אימי בת 74. תמיד הלכה לרופאים, אך בשנים האחרונות זה הפך למקצוע. בדיקות, רופאים מומחים, ניתוחים, אומללות אמיתית ושיעבוד הסביבה.היא מחליפה רופאים כשלאלה נמאס ממנה, בתואנה שאינם אנושיים ובמקביל אינה מיישמת במדוייק את הטיפול שנרשם לה.היא לא לוקחת כדורים כי הם "גדולים מידי", "לא עושים לה טוב" וכו'. היא נופלת - אז ברור שזה יוצר שרשרת בעיות אינסופית, הכוללת איבחונים, ניתוחים וכו'. לאחרונה הכריזה שאינה מוכנה יותר להגיע לחדר מיון - אז מזמינה רופאים הביתה ומנהלת "קו חם" עם הקו הפתוח של קופ"ח "רק שירגיעו אותה".היא הולכת עם הליכון רק מחוסר ביטחון וחרדה שמא תיפול שוב. מתנהגת כבת 90 סנילית ושואלת כל שאלה 4-5 פעמים למרות שענו לה כבר.בוכה שלא מקדישים לה מספיק תשומת לב ושהיא לבד לבד לבד. זה נכון באופן חלקי. אני כבת משתדלת להיות שם תמיד עבורה - אך חיי גם לא קלים ואין באפשרותי להיות שם תמיד. אני בטלפון איתה מספר פעמים ביום (דיבורים בעיקר על בדיקות ורופאים כמובן) ומשתדלת לפחות פעם או פעמיים בשבוע להגיע אליה. אלי היא מוזמנת תמיד להגיע - אך לא מגיעה כי "לא מרגישה טוב".עולמה שהיה מורכב מיצירה ואמנות הפך להיות טלויזיה ושינה ודיבור על צרותיה. א. איך ניתן לדעת אם צריך לקחת אדם כזה לאיבחון מינכהאוזן - או שזה סתם אדם נזקק ומעצבן שיש לו בעיות רפואיות אמיתיות? ב. אם לוקה בתסמונת מינכהואזן יקבל תשומת לב ניכרת ואהבה מבני משפחתו - יופסקו תסמיני המחלה או שזה אינו תלוי בכך? תודה - בת מותשת ואוהבת
שלום המונח "תסמונת מינכאוזן" מתייחס לתופעה שבה החולה גורם לעצמו לתסמיני מחלה ומבקש להיות מאושפז ומטופל. ע"פ העולה מדבריך לא נראה כי אמך גורמת לעצמה לתסמיני מחלה במזיד ועל כן איני חושבת שהיא סובלת מתסמונת זו. באנשים מבוגרים דכאון עשוי להתבטא בריבוי תסמיני גופניים ותלונות על כאבים שונים ועל כן כדאי מאד להפנותה לבדיקה מקצועית. בדידות בגיל מבוגר בהחלט עשויה לגרום לדכאון ולפניות מרובות לרופאים ובהחלט ייתכן שמדובר במידה רבה גם בצורך בתשומת לב. בכל מקרה, בראש ובראשונה אנשים בגילה של אימך מועדים לפתח מחלות גופניות שונות ועל כן בראש ובראשונה כדאי מאד לפנות לרופא המשפחה ולבצע בירור מקיף באשר לבעיה גופנית ממנה עשויה אימך לסבול.
שלום רב יש דבר שלא כל כך ברור לי. כבר מספר פעמים נתקלתי באינטרנט בכך שאומרים שהתרופה ק?לו?נ?יד?ין להורדת לחץ דם משמשת גם להפרעת קשב וריכוז. ידוע לי שהתרופה חוסמת שחרור של נוראדרנלין אז איך היא עוזרת בידיוק להפרעת קשב וריכוז? הרי רבה גבוהה של נוראדרנלין דווקא עוזרת לשיפור הקשב והריכוז כמו שעושה לדוגמא התרופה סטרטרה שמעכבת קליטה חוזרת של נוראדרנלין ובכך מעלה את הרמה של נוראדרנלין במרווך הסינפתי אז איך ק?לו?נ?יד?ין שמפחיתה נוראדרנלין משפרת קשב וריכוז? אשמח לקבל תשובה תודה מראש...
אכן קלונידין היא תרופה שחוסמת רצפטורים אדנרגים ולרב משמשת לטיפול ביתר לחץ דם. הטיפול בתרופה זו אינו משפיע על הפרעת הקשב עצמה אלא בעיקר על תסמיני היפראקטיביות.
שלום רב, אתה מציג סתירה כביכול, אבל מעבר להשפעה על נוראפינפרין, יש חשיבות למקום במוח בו משפיעה התרופה. מעבר לזה, כל המנגנון הביוכימי של ADHD אינו מובן עד הסוף, וכנראה מעורבים בו מסלולים עיצביים מורכבים, כולל כאלו הקשורים לדופמין. לפעמים אותו חומר יכול באזור מסויים של המוח ליצור פעולה הפוכה לחלוטין מהשפעתו באיזור אחר.
ד"ר שלום, יש לי 2 שאלות הקשורות לטיפול, אשמח לתגובה מתוך נסיונך, תודה מראש: 1.האם מידע (סיכומי פגישות)על טיפול ומעקב אצל רופא פסיכיאטר המקבל חולים במרפאת חוץ פסיכיאטרית של שירותי בריאות כללית (בבית חולים של הכללית) מועבר ישירות דרך מייל לתיק של רופא המשפחה ? 2.והאם איש צוות רפואי של הכללית (ממחלקות אחרות באותו בית החולים בו ממוקמת המרפאה לפסיכיאטריה או רופאים אחרים של הכללית במרפאות אחרות שבקהילה), שאינו חבר בצוות הטיפול הפסיכיאטרי, יכול לעיין בתיק הטיפול הפסכ' של חולה ?
שלום רב, אינני מכיר את התוכנה איתה עובדים בשרותי בריאות כללית, כך שלא אוכל להתייחס ישירות. ברמב"ם, שם אני עובד, אין נגישות לרישום הפסיכיאטרי במחשב למי שלא שייך לצוות הפסיכיאטרי של ביה"ח. למיטב ידיעתי בקופ"ח כללית יש קישור של כל הגופים (בתי חולים ומרפאות בקהילה) ונשמע לי הגיוני שרופא המשפחה יוכל לראות את כל הרישומת הנוגעת למטופלים שלו. בכל מקרה- תוכל לשאול ישירות את הפסיכיאטר שלך, את רופא המשפחה ואת הפקידות במרפאה.
לפני שנה ילדתי וכל ההריון סבלתי מחוסר אויר ושיעןל טורדני עברתי את כל הבדיקות ולבסוף גילו אסתמה קלה וריפלוקס.ועדיין לא יכולים להסביר לי למה התסמי נים יותר חזקים ולא תואמים את הממצא.יש לציין מאז שאמרו לי אסתמה אני מאוד פחדנית הולכת ברוב היום למקומות שיש בהם רופאים ולא מקומות אחרים כי כל הזמן אני מפחדת מהתקפת אסתמה הפחד הזה מפריע לי והורס את חיי ...כי רוב היום אני בבית עם מאווררים ומזגן,ושאני יוצאת מחוץ לבית אז אני סמוך לקופת חולים או בית חולים כל הזמן לא יוצאת מרחקים בילווים בקיצור חיי לא חיים....מה עלי לעשות על מנת לעזור לעצמי אני כל כך רוצה.....אני מבוטחת בלאומית איפה מטפלים יחד עם הקופה
שלום רב, נשמע שאת חיה בחרדה מתמדת. הדרך הטובה ביותר לטפל בזה היא דרך טיפול קוגנטיבי-התנהגותי. פני לרופא המשפחה ותבררי איתו האם קיימת אפשרות לקבל טיפול כזה במסגרת הקופה. אם לא, קיימות מסגרות ציבוריות בהן ניתן לקבל את הטיפול. אם תצייני את איזור מגוריך נוכל לנסות לכוון אותך.
אני גרה בראשון לציון ואני בקופת חולים לאומית,מודה לך על תשובתך.
השמטתי בטעות שורה מהודעתי הקודמת. התכוונתי לומר שאנחנו בפלונטר, מצד אחד הפרפנן די עוזר לבן שלי, אך מצד שני יש את הסכנה של תופעת הלואי הבלתי הפיכה. מה עושים?
התייחסתי בתשובה הקודמת.
שלום ד"ר, אתחיל ואספר שאבי היה חולה מאניה דיפרסיה שנים טרם קיבל אבחון פסיכיאטרי. היו לו אפיזודות מאניות חזקות שנמשכו דיי הרבה זמן. במהלכן הוא עזב את משפחתו, בזבז את כל כספו, שרף את כל גשריו בארץ ועבר לחו"ל. לפני כ3 שנים אבי נפטר מדום לב שנגרם מהזנחה בריאותית. זכור לי שכשהיה בארץ בפעם האחרונה טרם פטירתו, נראו סימני מצוקה בריאותיים אך הוא סירב להאמין שמשהו עלול לקרות לו ופסל זאת על הסף (הבנתי שזהו סימן נפוץ במאניה משמע אולי שהוא הפסיק ליטול את תרופותיו). מגיל 15 בערך, התחלתי לסבול מירידה ניכרת במצב הרוח, הסתגרות עד שלב של כניסה לדיכאון. בגיל 17, מהכרתי ומהכרתם של בני משפחתי (לא אובחנתי ע"י פסיכיאטר), עברתי מה שנראה כאפיזודה מאנית. חשוב לי לציין שהאפיזודה לא יתקרבה למימדים שהיו לאבי. מאז התגייסתי לצה"ל (לפני שנה), ונכנסתי לדיכאון נוראי. הורד לי פרופיל ל45 נפשי והתחלתי טיפול בכדורי SSRI. תחילה לקחתי את הכדורים, לא הרגשתי שינוי משמעותי אבל פחדתי מאוד שהכדורים יגררו אותי למאניה לכן הפסקתי ליטול אותם. לאחר כמה זמן נכנסתי לדיכאון קליני, הקב"ן והפסיכיאטר שמו לב לזה אך סירבתי לשתף איתם פעולה. לא סיפרתי להם שעברתי אפיזודה מאנית, אני חושש שהם יוציאו אותי מהצבא אם ידעו שאני לוקה במחלה. מצד שני אני לא רוצה אפילו להתחיל לחשוב מה אני אעשה עם נשק במידה ואני אכנס לאפיזודה מאנית, או מה אני מסוגל לעשות עכשיו במצב הדיכאוני עם הנשק. אני ממש אובד עצות. אשמח לשמוע תגובתך. תודה!
החיים שלך לא פיקניק לדעתי, שלמות חייך ובריאותך עדיפים על שירות בצה"ל
שלום מאחר ואביך סבל ממאניה דפרסיה ואתה מתאר אירועים דכאוניים ומאניים שעברת בהחלט ייתכן שהינך מפתח את המחלה.אכן שירות צבאי במצבי דכאון ומאניה עשוי להיות מאד מסוכן ודאגתך באשר לשימוש בנשק היא מאד במקום. על כן- כדאי מאד להיעזר בשרותי בריאות הנפש בצבא ולהיות גלוי באשר למצבך הנפשיבמידה והינך לוקה במחלה אתה אכן עשוי להיות משוחרר משירות צבאי אולם לדעתי מצב זה עדיף מהסיכון הגדול שבשירות צבאי בהיותך לא מטופל.
לד"ר שולה ויץ שלום בהמשך להודעותיי הקודמות. בני מגיב יחסית טוב למינון 32 מ"ג פרפנן, אך הדבר המדאיג הוא תופעת הלואי החמורה שיש לתרופה זו. ואני מתכוונת לדרטיב דיסקנזיה או משהו כזה- העוויתות בפה ובגפיים. האם תמיד תרחף עננה שיום אחד זה עלול להתחיל? זו הדאגה הגדולה שלי. כי הוא מאוד רגיש לתרופות באופן קיצוני. ריטלין (10 מ"ג)עשה לו טיקים, ריספרדל (3 מ"ג) אי אצירת שתן, וכמו כן זיפרקסה (10 מ"ג) גרם לו לאי אצירת שתן, ולסיוטים. ההתלבטות שלי היא אם להמשיך עם התרופה או להחליף תרופה שד.א. בבית החולים בו הוא מאושפז ושם התחיל לקבל פרפנן, מעדיפים להחליף תרופה לתרופה מהדור החדש. אך מצד שני אף אחד לא מבטיח לי שתרופה חדשה תעזור לו? הבנתי שאם מתחילה תופעת הלוואי קשה מאוד לצאת ממנה (סיכוי אפסי), אם לא תופסים אותה בזמן. בטח ובטח לאחר שיחsלים וישתחרר לא אוכל לעקוב יום יום, או לחיות בחשש כזה גדול. אני ממש חסרת אונים כי אני מרגישה שאנחנו בפלונטר, מצד אחד התרופה על הבן שלי. שאלה נוספת : האם לפרפנן יש תופעה של פגיעה בהנאה? בהתלהבות? בני ילד מלא אנרגיה והתלהבות, ומאז העלאת המינון הוא שקט יותר, פחות מתלהב, מין פני פוקר כזה. אודה לתשובתך בהקדם. תודה
שלום שלום טרדיב דיסקינזיה זוהי הפרעת תנועה עמידה יחסית לטיפול אשר עשויה להופיע שנים רבות לאחר נטילת טיפול אנטיפסיכוטי גם אם הטיפול הופסק ( ולעתים מופיעה דוקא בהפסקת הטיפול). ההפרעה מתבטאת בתנועות לא רצוניות של שרירי הפנים והגו . הפרעה זו עשויה להופיע בכ10 עד 20 אחוז מהנוטלים תרופות אנטיפסיכוטיות . שכיחות טרדיב דיסקינזיה עולה ככל שזמן נטילת הטיפול ממושכת יותר, שכיחה יותר בנשים, ילדים או מבוגרים מאד, אנשים שסובלים מפגיעה מוחית ובמי שטופל בתכשירים אנטיכולינרגים במקביל לטיפול האנטיפסיכוטי. תופעת לוואי זו עשויה להופיע בשמוש בכל תרופה אנטיפסיכוטית. החברות המייצרות את התרופות החדישות יותר טוענות לשכיחות נמוכה יותר של טרדיב דיסקינזיה אולם- מאחר ומדובר בתופעה שעשויה להופיע אף שנים רבות לאחר טיפול אנטיפסיכוטי לטעמי- התרופות אינן נמצאות בשוק מספיק זמן על מנת לקבוע זאת. בסך הכל- אכן מדובר בסיכון מסויים ואיש אינו מבטיח שבנך לא ילקה בה אולם- כפי שציינתי כאן לא בהכרח כל מי שמשתמש בתרופה ילקה בתופעה זו ובכל מקרה, כל מי שמטופל בתרופה אנטיפסיכוטית נוטל על עצמו סיכון מסויים לטרדיב דיסקינזיה ומאחר ובנך זקוק לתרופה זו לא נראה שיש מוצא. החלמה ממצב פסיכוטי עשויה להיות מלווה בירידה מסויימת בחיות ובהתלהבות וייתכן מאד שהתופעות שתיארת קשורות למצב הנפשי של בנך ולוא דוקא לטיפול התרופתי. מצב נוסף שעשוי להופיע לאחר התקף פסיכוטי הינו דכאון לאחר פסיכוזה שגם כן עשוי לבוא לידי ביטוי בירידה בחיות ובהתלהבות וכדאי מאד לפנות לרופא המטפל ולברר באם בנך סובל ממצב זה.
ומה זאת אומרת אין ברירה אלא לתת תרופות כאלה או תרופה כזו? איך אדם מגיע לכזה חוסר ברירה אלא ליטול תרופות מהסוג הזה? כלו כל הקיצין? אין דרך לעזור לאדם כזה בדרכים שאינן מזיקות? מה עשית בזה? פתרת בעיה לסביבה ויצרת בעיה אחרת לאדם עצמו שגם היא באיזשהו אופן בעיה לסביבה.
תרופת קונצרטה באגף שיקום לנכי PTSD? שמעתי שאגף השיקום קיבל חוות דעת רפואיות ממומחים כי לא רצוי לתת תרופת קונצרטה לנכי PTSD ולכן בכל הארץ לא מקבלים את התרופה. נאמר לי כי רק למי שיש סעיף מיוחד של קשב וריכוז באופן נפרד , שלא במסגרת סעיפי הנכויות של PTSD , אז הוא זכאי לקבל קונצרטה. אם ככה מהוא הסעיף הזה לפי מבחני הנכות לקביעת דרגת נכות תש"ל של אגף השיקום , כי אני לא ראיתי שיש סעיף כזה מיוחד במבחני הנכות של משרד הבטחון. אשמח להכיר את הסעיף הנפשי הזה. אני יודע שבסעיפי הנכות של הביטוח הלאומי יש סעיפי נכות נפשיים שהם מספר סעיף 33 הדן במצבים פסיכוטיים, וסעיף 34 הדן בהפרעות פסיכונוירטיות. ואילו באגף השיקום יש את סעיף 33, 34 מצומצם הדן בתגובה נפשית לנכות גוף, וסעיף 34א הדן בנכויות PTSD.
שלום רב, אינני מכיר בג"ץ כזה וגם אינני מכיר את תקנות העבודה באגף השיקום. יחד עם זאת אינני יודע שהוכחה יעילות של קונצרטה ב- PTSD, כך שבכלל אינני מבין על מה המהומה. למה לנסות לקבל תרופה ל-PTSD שלא עוזרת ל-PTSD???
שלום רב. אני בחורה בת 32 . שאלותי: האם אפשר להיכנס להריון בזמן נטילת כדורים נגד דיכאון/חרדה? האם כדורים מסוג זה יכולים להגביל באיזה שהוא אופן את האפשרןת לקבל תרומת זרע מבנק הזרע? בתודה מראש, אורנה
שלום רב, הסיכון בנטילת תרופות נגד דיכאון הוא בד"כ נמוך, אבל כדאי להתייעץ באופן ספציפי עם המרכז למומי-לידה (טרטולוגיה) בבי"ח הדסה. ההתיעצות היא טלפונית ובחינם. ניתן ליצור קשר בטל'. 02-6243669/3
ד"ר שלום בשבועיים האחרונים אני חש בדיכאון, לא בא לי לצאת מהבית, לא טלוויזיה, ורק רק לישון, אני בן 60, בריא בד"כ ומלא שמחת חיים, אך לא יודע מה קרה לי ואני אין לי חשק לכלום האם תוכל להמליץ לי על פסיכיאטרים באיזור חיפה או הקריות על מנת שאקבע עמם פגישה ונוכל לפתור את הבעיה המטרידה הזו? תודה רבה
שלום רב, אינני נוהג להמליץ על פסיכיאטרים פרטיים מעל דפי הפורום. אבל יתכן שמי מהקוראים כאן ימליץ. אגב, ברוב מקרי הדיכאון גם רופא המשפחה יכול לטפל, ולא חייבים להגיע לפסיכיאטר.
שלום, בת 45, טופלתי שנתיים בציפראלקס(20 מ"ג) עקב דיכאון, ולאחרונה עקב אי שקט והחמרה במצב הופחת הציפראלקס (לכדור ביום),והוסף סימבלטה (30 מ"ג ליום, מזה שבועיים). קיים שיפור באי השקט אך עליה ניכרת בתיאבון-בעיקר כמיהה למתוק ועקב כך עליה במשקל. האם תופעה זו מתמתנת עם הזמן, או שנמשכת לכל אורך הטיפול בסימבלטה? תודה רבה
שלום רב, העליה בתאבון בד"כ נמשכת אבל מגיעה ליציבות- כלומר התאבון לא חוזר למה שהוא היה, אבל גם לא ממשיך לעלות, כך שהמשקל בד"כ נשאר יציב, אם כי גבוה ממה שהיה. לפעמים בעזרת דיאטה קפדנית ופעילות גופנית ניתן לשלוט בזה.
שלום לכולם קוראים לי אלמוג ואני בת 17. כבר 3 שנים אני לוקחת כדורים שונים בעקבות דיכאון ומחשבות אובדניות. לקח המון זמן עד שמצאו לי את הכדור שהתאים לי ועכשיו אני כבר שנתיים עם זיפרקסה של 5 מיליגרם ומשו כמו חודש-חודשיים עם פבוקסיל 150 מיליגרם לפני זה הייתי על לוסטרל במשך שנה וחצי בערך. לפני כמה ימים החלטתי שנמאס לי מהכדורים ושאני מפסיקה. לא הפסקתי בהדרגה ולאט לאט אני מתחילה להרגיש את התופעות גמילה כמו עייפות כאבי ראש בכי פתאומי. הייתי רוצה לדעת לאיזה עוד תופעות לצפות. תודה. אלמוג
שלום רב, ישנן תופעות גמילה מיידיות, כמו שאת חשה, אבל הבעיה העיקרית בהפסקת הטיפול, ובעיקר בהפסקה חדה, היא חזרת הדיכאון, ולפעמים בעוצמה גדולה יותר ממה שהיה קודם. הדיכאון יכול לחזור בד"כ בטווח של שבועות עד חודשים ספורים. רק את יודעת כמה סבלת מזה, ולכן רק את יכולה להחליט האם את מוכנה לחזור לדיכאון. כך או כך- מקווה שהתופעות הללו יעברו במהרה.
שלום רב חוויתי מספר פעמים חרדות חזקות מאוד שנמשכו חצי שנה, בלי הפסקה, בלי יכולת לתפקד. תחושות של בחילה, רעידות, חולשה חזקה ועוד. לא יכולתי לתפקד כלל ורק להיות במיטה. טופלתי במספר כדורים סרוקסט, ציפרלקס, רסיטל, לוסטרל - אך לא הרגשתי בשינוי ממשי. בתחילה מופיעים סימנים ראשונים של חרדה מתונה ובהמשך לאחר שבועיים הם מתגברים עד לחרדה קיצונית. שאלתי היא כיצד ניתן למנוע השנות של תופעות אלו עם בוא הסימנים הראשוניים? תודה
שלום מאחר והינך מזהה את התסמינים הראשונים של מצבי חרדה טיפול בשלב זה עשוי למנוע החמרה. לרב שילוב של טיפול בפסיכותרפיה ותרופות עשוי למנוע הישנות של מצבי חרדה ועל כן כדאי מאד לפנות לטיפול בפסיכותרפיה במקביל לטיפול התרופתי. לא ציינת- במשך אילו תקופות טופלת בכדורים הללו? באילו מינונים?
שלום, אני בת 40. אני לוקחת מזה 4 חודשים ונלה. הגעתי למינון של 75 בבוקר ו-37.5 בערב. בשבוע הבא עולה ל- 75 גם בערב. מרגישה טוב יותר וישנה הרבה יותר טוב מאז שהתחלתי לקחת ונלה (מעבדת שינה קבעה כי יש לי הפרעות על רקע רגשי) עד שהגעתי לקחתי ריטלין 20 מ"ג רק פעמיים בשבוע בזמן הלימודים. יכולתי לשבת ללמוד. הרופא אסר עליי לקחת ריטלין עם הונלה והתוצאה עכשיו שאני רגועי יותר אך הפרעת ה-ADD שלי לא נותנת לי ללמוד. אני מתקבעת על המחשב או הטלוייזיה ולא זזה. אני עומדת לפני מבחנים. האם הונלה ב- 150 מ"ג ליום תעשה את ההבדל? האם יש כדור שאפשר לקחת עם הונלה עבור ה-ADD? בבקשה אל תפנו אותי לתשובה לרופא. מבקשת לדעת אלטרנטיבות לפני הגעתי אליו. אודה לתשובה מבהירה. ה-ADD מטריף אותי. ערב טוב רננה- ירושלים
שלום לא ציינת- איך אובחנה הפרעת הקשב והריכוז שלך? אי שקט וקושי בריכוז עשויים להיות ממקור רגשי וקשורים לחרדה או דכאון ועל כן טיפול יעיל בהפרעה הבסיסית יכול לעזור. אכן אין ליטול ריטלין ביחד עם ונלה אולם נמצא כי לעתים טיפול בתרופות נוגדות דכאון שפעולתן במנגנון נוראדנרגי, כגון ונלה, עשויות לעתים להביא להטבה בהפרעות קשב וריכוז על כן כדאי בכל מקרה להתאזר בסבלנות ולחכות להשפעת התרופה שהינך נוטלת כעת.
היי, קראתי את התגובה שלך ואני לוקחת ויפאקס XR (ועוד כל מיני) ובנוסף בגלל הפרעת קשב התחלתי לקחת השנה גם ריטלין. הפסיכיאטרית שלי לא אמרה לי שום דבר על תגובות בין תרופתיות בין שתי התרופות האלו. מה הסכנות שיכולות לקרות מזה שאני לוקחת את שניהם? תודה,
אני בת 20,בטיפול פסיכולגי שבו הומלץ לי על תרופות נגד חרדה/דיכאון. בעקבות מצב נפשי מסוים שהחל בחודשים האחרונים. אני גם סובלת מבעית הורמונליות(רמת טוסטסרון גבוהה) ונוטלת 50 מ"ג אנדרוקור+גלולות נגד הריון. אפשר לקחת בנוסף לכדורים שאני לוקחת גם תרופות פסיכיאטריות למיניהן?ושאלה שניה- האם יכול להיות שבעקבות איזון הטוסטסרון החל הדיכאון? (דיכאון קל)
שלום רב, אין בעיה לשלב תרופות נוגדות דיכאון או חרדה עם הטיפול שלך. לגבי הופעת דיכאון- אנדרוקור יכול לגרום לירידה במצב הרוח. זוהי השפעה של התרופה עצמה ולא של הירידה בטוסטסטרון.
מאז שהעליתי את המינון ל-2 כדורים בוקר וערב נהיה לי סטרס, עצבנות וקצת אכילה מופרזת וזאת אחרי חודשיים שאני לוקחת. 4 ימים אני לוקחת רק כדור אחד ואני מרגישה יותר טוב, האם זה בגלל שזה אחד או כי אין השפעה בכלל ואז זה כאילו שאני לא לוקחת בכלל. תודה
שלום מינון מומלץ של רמוטיב הינו 250 מג' פעמיים ליום. עצבנות היא תופעת לוואי שיכולה להופיע בתחילת טיפול ברמוטיב אולם במידה ולא חלפה לאחר חדשיים כדאי לפנות לרופא המטפל ולשקול את החלפת הטיפול. כדור אחר של רמוטיב לא נחשב למינון טיפולי.
שלום רב, הנני בת 37 מטופלת מזה כמה שנים ברסיטל ומרוצה מאוד מהטיפול. מאז שהייתי ילדה הנני סובלת מבעיות שינה ומסיוטים. לאחרונה עברתי בירור מקיף במעבדת שינה שלא העלה דבר וההמלצה היא לשנות את הרסיטל. ביום א' שעבר ביקרתי אצל הנוירולוג ששלח אותי לבדיקות והוא ביקש שאנסה לאורך תקופה של חודש לקחת מלטונין ולראות איך הוא משפיע. התחלתי לקחת את התרופה ביום ה' האחרון מיד לאחר ארוחת הערב. התוצאה היא שאני "נופלת" מיד לאחר לקיחת הכדור, מתעוררת אחרי שעתיים, ערה עד שעות הבוקר המוקדמת ונרדמת לעוד זמן קצר עד שהשעון מעיר אותי. כתוצאה מכך אני עייפה בצורה קיצונית במשך היום ומרגישה חסרת חיוניות ומעט מדוכאת. במקביל אני ממשיכה לקחת את הרסיטל כרגיל. ביום א' הבא של לי תור אצל הפסיכיאטרית כדי לבדוק את נושא השימוש ברסיטל. האם לוקח זמן עד שהמלטונין יוצר שינוי חיובי? האם להפסיק איתו? האם להפסיק בנתיים עם הרסיטל? אשמח לקבל את חוות דעתכם כי אני מרגישה תלושה. תודה
שלום רב, למלטונין השפעה מיידית ולא מצטברת. קרוב לודאי שהאופן בו הוא משפיע כעת ימשיך גם בעתיד. מכיוון שאת מתארת דפוס שינה שאינו מתאים לך, כדאי להתייעץ עם הרופא שהמליץ על הטיפול (הנוירולוג) לגבי המשך הטיפול או הפסקתו.
שלום אני לוקחת מזה כחודש ושבוע את הויפאקס במינון של 2 כדורים ליום, כל אחד 75 מ"ג. אני לוקחת את הכדור בבשעות הבוקר המוקדמות. רציתי לשאול האם הויפאקס מעורר יותר מהציפרלקס או ציפראמיל ? היות וקשה לי מאוד מאוד להרדם, האם זו תופעת לוואי שאמורה לחלוף במשך הזמן? אני ישנה מעט מאוד...... (לפני כן לקחתי את הציפראמיל אך היות והכדור גרם לי לחוסר חשק מיני הוא הוחלף לויאפקס, למרות שגם כעת לא מרגישה כל שינוי בחשק המיני) אודה לתגובה ליאת
אין לך תהיות שאולי הפסיכיאטרים האלה לא באמת יודעים על מה הם מדברים? שאולי הם משחקים בגוף שלך איזו רולטה עד שתגידי להם "וואלה, חבר'ה, שיחקתם אותה אני מרגישה מגניב, כאילו. את לא שמה לב שהם מדברים על חוסר איזון כימי אבל עושים אפילו בדיקה אחת וגם לא קובעים מה היא נקודת האיזון!! ואם זה גנטי כפי שהם טוענים אז למה הם לא יודעים להגיד איזה גן זה ואיך קוראים לו?? כי אין. כל הפסיכיאטריה לא עומדת בסטנדרטים מדעיים, הסיבה היחידה שפסיכיאטריה מוערכת בקהיליית הרופאים היא כי הפסיכיאטריה מביאה לרופאים המון כסף למחקר ו"דמי כיס" וזו הסיבה האמיתית שבגללה את מקבלת תרופות. לא כי הן עוזרות למישהו שהוא חולה הן עוזרות למשהו שרוצה להתעשר על הגב של אנשים שגורמים לם להאמין שיש להם מ-ח-ל-ה. קובי.
שלום ליאת טיפול בויפאקס עשוי לגרום לעוררות יתר והפרעות בשינה. הפרעה בתפקוד מיני עשויה להופיע בטיפול תחת ויפאקס, עם זאת בשכיחות נמוכה יותר מאשר בSSRI. יחד עם זאת כדאי לזכור שירידה בחשק המיני אפיינית גם להפרעות חרדה ודכאוןועשויה לחלוף עם השפעת הטיפול.
ד"ר שלום בן 29 . מזה כשנה נוטל ציפרלקס לטיפול בחרדה (ואולי גם דיכאון ) בעבר עשיתי אבחון של הפרעת קשב והרופא אבחן ADD קל. כשחזרתי לפסיכיאטר שלי הוא טען לפי דעתו אין לי הפרעת קשב והכל תוצאה של החרדה. רציתי לשאול האם כדור פריזמה יכול לעזור לי במצב הזה , שכן הבנתי שהוא הכדור המעורר ביותר בקבוצה זו . (ניסיתי בעבר אפקסור וסימבלטה - ללא הצלחה). תודה
איך זה ששני בעלי מקצוע חלוקים כל כך כשהם בוחנים באותו הזמן את אותו הדבר? איך זה שקיבלת תרופות שלא עזרו לך? איך זה שלא עשו לך בדיקת דם או בדיקת רקמות בשביל DNA או CT? איך זה? מאוד פשוט, הפסיכיאטר שלך לא באמת יודע מה הוא עושה וזה בגלל שבמקצוע שלו אין חוקים ובוודאי שאין בדיקות פיזיות. יש רק חוק אחד, כמה תרופות אני יכול לדחוף למטופל וכמה כסף זה יכניס לי? והכלל הזה עובד כל הזמן. אף פסיכיאטר לא חושב על המטופל שלו. אלא על הכיס שלו. חבל, טמנו לך פח.
שלום רב, הפרעות חרדה דורשות טיפול במינון גבוה ולמשך זמן ממושך. לא ציינת מה המינון בו טופלת ולמשך כמה זמן טופלת. מבחינת יעילות תרופתית- אין תרופה אחת שנחשבת ליעילה יותר מאחרות (לפחות מבחינה סטטיסטית). לחלק מהאנשים עוזרת תרופה מסויימת ולאחרים אחרת. אין דרך ודאית לדעת מראש איזו תרופה תעזור לך.
אבי חולה נפש מזה 30 35 שנה. אשפוז אחרון לפני 8 שנים. באותו אשפוז אמרה לי רופאה שאבחנתו סכיזו'. הפסיכיאטר שלו אמר לי לפני כמה שנים שאבחנתו ביפולארית. אני מבולבל. הוא מטופל בליתיום. אך הבנתי שיש מקרים שזה ניתן גם לסיכזו'.
המחלות מפוברקות וכך גם האיבחונים. למה שלא תהיה מבולבל? כל אחד היה מתבלבל אם ה"מקצוענים" בעצמם אינם תמימי דעים וכל אחד מחזיק בדעות אישיות לגבי איבחונים ודרך הטיפול בהם. פסיכיאטרים לא באמת יודעים מה הם עושים. קובי.
שלום רב, לליתיום השפעה אנטיפסיכוטית חלשה, והוא לא טיפול מקובל לסכיזופרניה. יש מצבים בהם יש מאפיינים של סכיזופרניה והפרעה ביפולרית ביחד. זה נקרא הפרעה סכיזואפקטיבית, ואז בהחלט נהוג לתת גם ליתיום (בנוסף לתרופות לסכיזופרניה.
במתן התרופה הנ"ל במידה ומורידים במינון האם קיים נזק לחולה, רגרסיה או כל דבר דומה. לילדה בת 15 עם מצב מני ושילוב של משבר גיל ההתבגרות האם כדור זה יעיל והאם יש מחקרים בנושא לגבי זמן משבר ומצב כזה
שלום רב, הורדת מינון זיפרקס עלולה לגרום לחזרת התסמינים שבגללם הוחל במתן הטיפול. לא כדאי להוריד מינון ללא התייעצות עם הרופא המטפל. זיפרקסה יעילה בטיפול במצבים מאניים. יש על כך הרבה מאד מחקרים. משך הטיפול משתנה ממטופל למטופל, אבל בד"כ לא פחות מחצי שנה עד שנה (ולרוב יותר מכך).
מה הם הנתונים להופעת סכיז' אצל ילדים של חולים? ואותה שאלה לגבי הפרעה ביפולארית. תודה
הרופא שלי מאמין שמניה דפרסיה ומחלות נפש אחרות נגמרות בעיקר בשל תנאים סביבתיים קשים בהם החולים שרויים ופחות בשל סיבות גנטיות כל אחד והאמונה שלו בנושא..............
כל הכבוד לרופא שלך ששם לב לזה, זו האמת. תנאים סביבתיים הם אלה שמשפיעים על האדם ולא הצופן הגנטי שלו אולם הרפואה מאמינה והיא מאמינה ולא יודעת וכך גם מלמדים סטודנטים חדשים לרפואה שהכל גנטי ואין לסביבה שום השפעה. חבל אבל זו המציאות, הרופא שלך צדק. קובי.
חקרתי קצת את הנושא דרך שני אנשים שהכרתי בפורום הזה , בעבר. אז שניהם באים מרקע חברתי כלכלי יותר גבוהה משלי, ושניהם לא אושפזו, עם תסמינים יותר חלשים ממני. ולמה? כי היה ויש כסף לטיפולים פרטיים, טיפולים רצופים שבאו מוקדם מאשר אצלי. וזה ממש לא אומר שיכולת התפקוד שלהם גבוהה משלי. להיפך. בגלל שלי אין ברירה, אני מתפקדת יותר טוב משניהם. 2. אני חושבת שהאנשים שמחזיקים בסיבות גנטיות למחלות נפש, זה מסיבות ורצון להשתיק. כי אם נשים את הכובע על סיבות סביבתיות, זה אומר, שהמדינה והחברה צריכים להשקיע משאבים בטיפול. ואת זה לא ממש רוצים. עדיף להשתיק עם כמה כדורים.... וגם לזה מסכים הפסיכיאטר שלי- שהכדורים נועדו להשיג שקט תעשייתי. אז נכון שהכדורים עוזרים, ואני לא הולכת לוותר עליהם. אבל בבואי לגדל את ילדתי, אני שמה דגש על הרקע החברתי שלה, משפחתי, ולא רק שאיזה קסם גנטי יקבע אם היא תחלה במניה דפרסיה, כמוני, או שלא. ואגב, שני ההורים שלי לא חולים במחלות נפשיות, וגם לא הסבים והדודים. נו, אני פלא גנטי חחחחח
שלום רב, יש אמת במה שאת אומרת, אבל אמת חלקית. העובדה כי קיים מרכיב גנטי אינה אומרת שאין מרכיב תורשתי. עובדה שגם בתאומים זהים, בעלי אותו מטען גנטי בדיוק, אם אחד חולה אז הסיכוי של השני לחלות הוא כ- 50%. למה לא 100%? כי השאר זו השפעה סביבתית. ועדיין, הסיכוי של אותו תאום לחלות הוא 50%, בהשואה ל 1-2% סיכוי לחלות אצל מי שאין לו רקע תורשתי/ משפחתי. כיוון של הגנים איננו יודעים להשפיע, נותר לנו לנסות להשפי על הסביבה, בדיוק כמו שאת עושה. הבעיה היחידה היא שאין לנו ידע ברור איך להשפיע על הסביבה. זה לא אומר שלא צריך לנסות, אבל צריך לנהוג בצניעות בבואנו להמליץ על האופן בו נגדל את הילד והשפעת אופן הגידול על הסיכוי להתבטאות מחלות נפש. ואחרון חביב- לגביך, שיבא. את באמת מיוחדת, אבל לא בגלל העדר תורשה. תורשה היא גורם סיכון, אבל לא גורם למחלה. היא מגדילה סיכון, אבל לא מהווה סיבה ישירה ומידית למחלה (ראי דוגמת התאומים הזהים). אז תמשיכי להיות מיוחדת, ולגדל בת נהדרת, וכולי תקוה שהיא תהיה בריאה, כיוון שגם במונחים גנטיים/ סטטיסטיים, אפילו כשיש אמא חולה, עדיין יש כ- 85% סיכוי שהבת תהיה בריאה.
אני סובל מדיכאון כבר 4 וחצי שנים וחרדות ומטופל בכל מיני תרופות ממשפחת ssriכרגע אני מקבל 3 מיליגרם של קלונקס,ו22.5 רמירון.וויאפקס כבר שבוע 75 מיליגרם,אני קם בלי חשק לחיים,אין לי חשק לחברים,ואין לי חשק לכלום ממש...אני רק עושה הליכה מהירה בליילה כמה קילומטרים..ניגשתי כבר כמה פעמים למיון..יש לציין שהייתי מעשן חשיש מילדות,וכרגע אני כבר 40 יום לא מעשן בכלל.נגמלתי כבל הכוח.אני קם כל יום אם כאבי ראש איומים ולחץ בחזה,אני מוכר בביטוח לאומי ומקבל מהם קצבה..רציתי יעוץ לגבי טיפול היום בבית חולים שהוא יקח זמן עד שיהיה לי מקום,כך טענו שכרגע אין מקום..מה ההצעה לבינתיים והאם זה טיפול שיהיה לי טוב..אשמח לקבל תשובה ..
שלום קובי על פי העולה מדברייך אתה מטופל במספר תרופות נוגדות דכאון במינונים חלקיים ובנזודיאזפינים. התרופות אשר הינך נוטל כעת אינן שייכות למשפחת הSSRI. על כן, כעת בראש ובראשונה כדאי מאד לפנות לפסיכיאטר ולברר עימו אילו שינויים כדאי לבצע בטיפול. איזון תרופתי טוב יותר יכול להקל מאד על מצבך הנפשי.
את יכולה בבקשה להיות טיפה יותר מפורטת?מה זה אומר שאני לא מטופל טוב? והאם אשפוז יום יכול לעזור לי לדעתך?
שלום רב אבי לפני כחודש קיבל דום לב בצעתי בו פעולת החייאה וכן נט"ן במהלך החודש הוא כבר פקח את עיניו התאושש מהמצב הקרדיולוגי אך עדיין נמצא בקרדיולוגיה. על פי ממצאי הסיטי מוח לא נראה כי יש פגיעה בלתי הפיכה ולכן הטיפול מצריך שיקום אבי בנוסף חולה סרטן מח העצם, מושתל דיפיברילאטור וכן מטופל דיאליזה מצב הנוירולוגי שלו הפכפך הוא באי שקט רוב הזמן וכן לא תמיד עונה לעניין. עד לפני שבוע הוא היה בחדר לבד עם אחות ששומרת אך ביום שבת האחרון חל הדרדרות במצב והיה כנראה זיהום כלשהו בריאות שגרם לו לשיעול. בשל היותו באי שקט וכן על פי פסיכאטרית הוא קיבל זיפרקסה אך הופסק הטיפול כי תופעות לוואי נגרמו ולכן התחיל בטיפול בהלידול. כאשר כדור זה גם גרם לו להיות אפטי מאוד והדרדרות במצב הנפשי חלה. אנו ביקשנו להפסיק בטיפול עם הלידול אך משום מה המשיכו לתת לו בטענה שהוא באי שקט.זו היא לא תרופה של חיים או מוות והיא נתנת לו רק בגלל שלאחיות\אחים לא ממש יש רצון להתעסק עם האי שקט של אבי. לכן גם קושרים את ידיו בכדי שלא יוריד את החוטים שמחוברים אליו. האם יש לנו כמשפחה את הסמכות כאשר אימי היא האפוטרופוס הרפואי של אבי להפסיק את הטיפול בתרופה זו או בכלל תרופות פסיכוטיות אחרות.
גיא שלום. יש לכם את הזכות ואת החובה לדעת ולהסכים לתת לאביכם את הטיפול ואם הרופאים לא מספקים את כל האינפורמציה עומדת לזכותכם הזות לתבוע את הרופאים על רשלנות רפואית. אי ידוע החולה הוא עבירה פלילית. קובי.
ישנו קישור http://www.youtube.com/watch?v=nuaDbpHWItI תראו אותו ותוכלו לקבל מושג נוסף לגבי חומרת מעשיהם של הרופאים.
אני סובל מחרדה ודכאון כבר שנתיים מטופל בציפרלקס רציתי לשאול אם יש סיכוי גבוה שאפתח מחלת נפש יותר חמורה כגון סכיזופרניה או כל מחלת נפש חמורה של ניתוק מהמציאות... תודה
שלום רב, לא, ממש לא. אינך בסיכון גבוה יותר. הסיכון שלך לפתח מחלת נפש קשה הוא כמו של כל אדם אחר בגילך.
האם מחלת נפש ניתנת לריפוי? ממה היא נובעת? מדוע לא עושים בדיקות גופניות כדי לקבוע אם יש מחלת נפש או לא? תודה על התשובה. קובי.
האם יש תופעת לוואי בטיפול בציפרלקס, בה המטופל מפתח לאט לאט סוג של נתק רגשי וחוסר יכולת למעורבות רגשית לבעיות החיים ולסביבתו וגם סוג של היפומאניה- קניות, דיבור בלתי נפסק וכו.
שלום טיפול בתרופות מסוג SSRI בהחלט עשוי לגרום לעליה בסף הרגישות לגירויים אשר עשויה לעתים להחוות כקהות רגשית. תופעות היפומניות עשויות להופיע תחת טיפול בתרופות מסוג זה והופעה של תסמינים מסוג זה עשויה להוביל בהמשך להתקף מאניה על כן כדאי מאד לפנות לרופא המטפל בהקדם האפשרי
תודה רבה
שלום יש לי ילדה שסובלת מזה כחודש מהתקפי פאניקה שמלווים בדפיקות לב, סחרחורות, מחנק בגרון וכו'. בנוסף היא פוחדת ללכת לבד ברחוב מחשש שתקבל התקף פאניקה ו"תתעלף". היא עומדת להתחיל טיפול פסיכולוגי ובנוסף הפסיכיאטר נתן לה ציפרלקס. התקפי הפאניקה נובעים מלחץ בבחינות ובנוסף מהגיוס לצהל. היא חוששת להיות רחוק מהבית במהלך השירות הצבאי. האם עליה לדווח על כך בצו הראשון , והאם ישנה התחשבות בנושא זה. הפסיכיאטר אמר שהוא יכול לכתוב מכתב לגבי שירות קרוב לבית האם זה יכול לעזור? בנוסף היא סובלת ממגרנות בתדירות של עד פעמיים בשבוע. שאלה נוספת האם הטיפול הפסיכולוגי יכול להועיל.
שלום טיפול פסיכולוגי עשוי להועיל מאד בטיפול בחרדה והשילוב בינו לבין טיפול תרופתי נחשב לדרך היעילה ביותר למנוע התקפים מסוג זה. כדאי מאד לדווח על מצבה הנפשי בתהליך הגיוס- המלצה על שירות קרוב לבית מהרופא המטפל בהחלט עשויה לעזור ובכל מקרה - חשוב מאד שבמהלך שירותה הצבאי תקבל טיפול נאות ותנאי שירות שיקלו עליה את ההתמודדות עם החרדה. בהצלחה
שלום רב, אני לוקחת ציפראמיל 20 מידי יום קרוב לשנה עקב חרדות ורגישות יתר.אני מרגישה בד"כ טוב אבל במצבים מסוימים שבא לי לבכות, וכאילו אין לי דמעות,הבכי היה אצלי סוג של תרפיה וזה חסר לי.האם זה השפעה של הטיפול? שאלה אחרת מה זמן המקסימום שאפשר להמשיך ,והאם ישנן תוצאות לואי לטווך רחוק,מעבר לאלו שיש בהתחלה. עליי לציין שאני בת 55 ולא לוקחת תרופות אחרות. המון תודות על ההקשבה והעזרה.
שלום טיפול בתרופות מסוג SSRI עשוי לגרום לעליה בסף התגובתיות לגירויים וייתכן מאד שזה ההסבר לתחושות שתיארת. תופעות הלוואי של התרופה מופיעות בתחילת הטיפול ובהמשך ישנה הסתגלות ונסיגה בהן. אין כל עדויות על נזקים ארוכי טווח בטיפול בתרופות מסוג SSRI, גם בטיפול שנמשך שנים רבות כך שתוכלי ליטול את התרופה כל עוד היא מועילה לך.
שלום אני אמא לנערה בת 17 עם פיגור שכלי, שעברה התקף פסיכוטי לםני כשנתיים מטופלת בבריאות הנפש.נוטלת דפלפלט וזיפרקסה, מאוזנת אם כי מפעם לפעם שהיא נרגשת קשה לה להרדם.העניין הוא שהיא אוכלת בצורה שאין שליטה עליה, פנינו לפסיכיאטר ובקשנו עזרה הוא הסכים איתנו והמליץ לעבור לסרקוול . שלפי דבריו לא מגביר תאבון. ראיתי באתר תגובה , ובתגובה הבנתי שבעצם גם הסרקוול מעורר תיאבון. אז בעצם אולי להישאר במקום הבטוח? אשמח לשמוע דעה מקצועית.
שלום עניתי בשרשור הקודם.
שלום אני אמא לנערה בת 17 עם פיגור שכלי, שעברה התקף לםני כשנתיים מטופלת בבדיאות הנפש.נוטלת דפלפלט וזיפרקסה, מאוזנת אם כי מפעם לפעם שהיא נרגשת קשה לה להרדם.העניין הוא שהיא אוכלת בצורה שאין שליטה עליה, פנינו לפסיכיאטר ובקשנו עזרה הוא הסכים איתנו והמליץ לעבור לסרקוול . שלפי דבריו לא מגביר טאבון . ראיתי באתר תגובה , ובתגובה הבנתי שבעצם גם הסרקוול מעורר תיאבון. אז בעצם אולי להישאר במקום הבטוח? אשמח לשמוע דעה מקצועית.
שלום אכן טיפול בזיפרקסה עשוי לגרום לאכילה מרובה ולאור התופעות שציינת בהחלט כדאי לשקול שינוי בטיפול התרופתי. גם טיפול בסרוקוול עשוי לגרום לתאבון מוגבר אולם תגובה לתרופות היא לעתים קרובות אישית ולא כל תופעות הלוואי יופיעו בכל המטופלים הנוטלים את הטיפול כך שבהחלט כדאי לנסות ולהחליף את הטיפול לתרופה אחרת.
תודה על התשובה. באותו עניין אני בחרדה מהמעבר לסרקוול גם מפני שהבנתי שיש סיכוי שביתי תצא מהאיפוס והתפקוד אני חרדה מכך מאוד , וכבר הודעתי שכנראה אעדר מספר ימים. כמובן שהשינוי בתרופה יבוא בהדרגה. מעניין אותי לדעת לקראת מה אנו צועדים? ואם מהנסיון שלכם אפשר לדעת תוך כמה זמן יחול האיפוס?? או האם ההתקף יהיה חריף? כעקרון הערב נתחיל בשינוי,מבקשת אני לדעת יותר כך שאהיה מוכנה נפשית, מיותר לציין שהלא נודע מביא עימו חרדות.
שלום בני בן 25 כילד סבל מבעיות התנהגות וקשב וריכוז בכתה ג קיבל ריטלין לתקופה של חדשיים והפסיק לאחר שהמורה טענה שנעשה שקט מידי. בכתה ד עבר לבית ספר לחינוך מיוחד שם הצוות היה נפלא ועזר מאוד. כאשר עבר לחטיבת הביניים בבית ספר הרגיל הבעיות צפו שוב והמורים טענו כי יש קשיים חמורים בלמידה, קשיים בהבעה, מוטיבציה ירודה הנובעת מתסכול ואכזבה,חוסר ריכוז, קשיים בשליפה . עם זאת בנושאים כמו ידיעת הארץ ופוליטיקה היה פעיל וההשתתף בדיונים.ההתנהגות באותה תקופה טובה מאוד. את השירות הצבאי עבר ללא בעיות מיוחדות. כיום כמו תמיד לאורך כל השנים הוא מאוד רגיש, נפגע מכל הערה ,נלחץ כאשר צריך לעשות יותר מפעולה אחת, כועס מהר אך גם נרגע מהר ומצטער על מילים שזרק בשעת הכעס .יצוין כי הוא נשוי לבחורה מאוד חמודה וסבלנית במיוחד אך בזמן האחרון היא טוענת שקשה לה מאוד איתו כמעט מכל נושא צץ מצידו וויכוח שמסתיים מהר אמנם אך מתאסף לאוסף הגדול והמצטבר של כעסים. אודה מאוד אם תמליצו על דרך כלשהי לטפל במצב זה. תודה.
שלום הפרעות קשב וריכוז עשויות לבוא לידי ביטוי בגיל מבוגר יותר באימפולסיביות, נטיה לכעוס וקשיים בריכוז והתמקדות. לעתים טיפול תרופתי עשוי לעזור ומאחר והתנהגות זו גורמת לבנך לסבל כדאי מאד שיפנה לאיש מוע ל מנת לשקול אפשרות זו.
תודה לך אבקש לדעת לאיזה איש מקצוע לפנות?
לאחותי יש מספר בעיות רגשיות. לפני מספר חודשים החלה עבודה חדשה במשרד. לאחרונה היא טוענת כי מיילים ושיחות טלפון שהיא מנסחת במשרד חוזרים אליה במהלך היום. היא ממלמלת אותם לעצמה תוך כדי הבעות פנים. העניין הזה לא רצוני. האם זה מביע בעיה ? מה ניתן לעשות?
שלום ע"פ העולה מדבריך בהחלט ייתכן כי אחותך סובלת מבעיה ובמידה וסבלה מקשיים רגשיים לפני כן מקום עבודה חדש עשוי להוות גורם שיוצר מתחים והחמרה במצבה. כדאי מאד לנסות לשוחח עימה באופן גלוי, להסביר מדוע מצבה מדאיג אותך ולנסות לברר האם אכן יש קשיים מיוחדים במקום העבודה החדש אשר גורמים לה להגיב באופן זה בהצלחה
לפני כ3 שנים חלתה אחותי אובחן אצל מחלת הסיזופכרניה, לאחר מאמצים רבים אושפזה אחותי באשפוז כפוי, לאחר חודש של אשפוז אחותי החלימה וחזרה לחיים תקינים לאחר 4 חודשים, כמובן עם לקיחת כדורים , במשך הזמן הרופאה הורידה לה את המינון לרבע כדור ביום, להפתעתי גילתי כי אחותי כבר כמה חודשים לא לוקחת את הכדורים , בזמן האחרון התחלתי לראות סימנים של המחלה כמו שהיא לא רגועה,מסתגרת בחדר ולא רוצה לדבר כמעט עם אף אחד, כשהעלתי את הנושא איתה, היא התעצבנה ומסרבת לדבר איתי, איך אני יכולה לשכנע אותה שתמשיך לקחת את הכדורים? אני מפחדת שהמצב ידרדר שוב
שלום אכן מצבה של אחותך נשמע מדאיג. כדאי לנסות ולשוחח עימה באופן גלוי, להסביר לה מדוע מצבה מעורר דאגה ולנסות להבין מה הסבה שהיא נמנעת מנטילת הטיפול התרופתי. ייתכן מאד והיא נוטלת את הטיפול אולם המינון נמוך מדי ועל כן ההחרפה במצבה לכן כדאי מאד שתיפגש עם הרופא המטפל בהקדם האפשרי על מנת לשקול שינוי בטיפול שהיא נוטלת.
שלום לכם, בני בן 14, לוקח כמה שנים ריטאלין 40 מ"ג LA,פלוטין ו2 מג' ליום רספרידל. התרופות בהחלט עוזרות לו. הוא סובל מהפרעות קשב וריכוז, וגם מאפיזודות מסויימות של חוסר שיפוט, התנהגות מוזרה. הוא עובר הרבה סוגי טיפולים, וחי בבית חם ותומך. שאלתי היא מה הפרוגנוזה במתבגרים? האם יש סיכוי שהוא יוכל להפחית או אף להפסיק בעתיד חלק מהתרופות הללו? בתודה,
עניתי בשרשור הקודם
שלום לכם, בני בן 14, לוקח כמה שנים ריטאלין 40 מ"ג LA,פלוטין ו2 מג' ליום רספרידל. התרופות בהחלט עוזרות לו. הוא סובל מהפרעות קשב וריכוז, וגם מאפיזודות מסויימות של חוסר שיפוט, התנהגות מוזרה. הוא עובר הרבה סוגי טיפולים, וחי בבית חם ותומך. שאלתי היא מה הפרוגנוזה במתבגרים? האם יש סיכוי שהוא יוכל להפחית או אף להפסיק בעתיד חלק מהתרופות הללו? בתודה,
שלום קשה לדעת מה תהיה הפרוגנוזה מאחר ולא ציינת בדברייך מה האבחנה שניתנה לבנך. במידה ותוסיפי מידע זה אוכל להיות יותר לעזר
שלום רב עבדתי במשך 5 שנים באחת מחברות ההיטק הגדולות בארץ בפיתוח חומרה והצלחתי מאוד אני חייב לציין שלפני העבודה הזאת עבדתי מספר שנים ב 2 חברות אחרות ולא היתה לי שום בעיה בכל שנותי בחברה זו בחורף הייתי בדיכאון אבל לא קשה ותפקדתי היה לי מאוד קשה אבל לא הרגישו בזה נתתי את כל כולי כדי לעבור את התקופות האלה ובקיץ הייתי בהיפומאניה תפקדתי מצוין וגם במצב הזה לא הרגישו בכלום להפיך תפקדתי מצוין וההספק שלי בעבודה היה הרבה מעבר לממוצע התקדמתי מאוד בחברה לאחר בערך 3 וחצי שנים שלחו אותי ל relocation במרכז אמריקה בתפקיד מצוין והכל היה בסדר הייתי שם בסך הכל שנה וחצי ב 3 חודשים האחרונים של הפרוייקט עבדתי מסביב לשעון 18 שעות ביום 7 ימים בשבוע בלחץ אדיר וכשהיסתיים הפרוייקט הגעתי למצב של מאניה חזקה מאוד לא שלטתי במה שאני עושה ביזבזתי מאות אלפי שקלים ובעקות המצב רבתי עם מנהלים שלא ידעו מה קורה איתי החזירו אותי לארץ ופיטרו אותי למרות שהבאתי מסמך מפסיכיאטר שאני לא כשיר לעבוד לאחר חודשיים לערך נכנסתי לדיכאון עמוק חוסר תפקוד מוחלט לא הייתי מסוגל לצאת מהחדר שלי עברתי לגור עם ההורים ו.. לאחר מספר חודשים מצבי השתפר לא לגמרי אבל אני כבר שנתיים וחצי לא מצליח למצוא עבודה בכל מקום שהייתי וכבר עברתי את כל הראיונות התקשרו לחברה שעבדתי בא ומישהו ליכלך עלי סיפר שהשתגעתי או משהו דומה ואף אחד אחרי ששומע דבר כזה לא מוכן לקבל אותי לעבודה אני לא יוצא הרבה מהבית אין לי חברה רצינית וכשאני בבית אני לא יכול לחזור לחיים רגילים החברה שעבדתי בא כל כך מתגאה שהם עוזרים לקהילה ותורמים וכאלה אבל עובד שנתן את כל כולו לעבודה וקרה לי משהו שזה מחלה זה לא באשמתי פיטרו אותו ולא רק זה לכל מקום שאני מנסה להתקבל אליו מלכלכים עלי ולא נותנים לי לחזור לחיים ואני לא יודע מה לעשות אשמח עם מישהו יכול ליעץ לי מה לעשות תודה מראש
שלום האירועים שתיארת אכן מאד מצערים ואתה מתאר את אחד הקשיים הגדולים ביותר שבהם נתקלים אנשים הסובלים מבעיות נפשיות. עם זאת חשוב מאד לזכור כי אחד הדברים החשובים עבור מי שסובל מבעיה נפשית הוא שמירה על סדרי יום פחות או יותר קבועים והימנעות ממצבים קיצוניים של חוסר שינה או חוסר אכילה. ייתכן ובראיונות העבודה הבאים כדאי לספר על מחלתך, להסביר בכנות מה קרה בעבודה הקודמת ולהסביר כי הפקת לקחים, תקפיד לשמור על טיפול ואורח חיים קבוע ולמעשה מדובר באירוע יחיד לאחר שנים רבות של עבודה ללא כל בעיות מסוג זה. סביר להניח כי לא מדובר במשימה קלה אבל אני מאמינה כי בסופו של דבר יימצא המעסיק שייתן לך הזדמנות. מה שחשוב לזכור זה שהמחלה אינה הדבר היחיד שיש לך להציע וכדאי להביא את הדברים באופן זה גם בפני מעסיקים פוטנציאלים בהצלחה
מניסיוני האישי, מעסיקים לא רצים וששים לעזור לחולי נפש זה מתייג!!!! אף מעסיק לא ישמח לקחת "תיק" כזה על עצמו. אני כן מסתירה את המחלה ישראל היא לא בדיוק חברה סובלנית בכלל, ובטח לא כלפי אנשים עם בעיות נפשיות. אנשים פה מתביישים ללכת לפסיכולוג לייעוץ, אז לא חושבת שמקום עבודה מן השורה, ישמח להתעסק עם בעיות נפשיות של עובד. מקום עבודה בא לשמור על תפוקות גבוהות, ופחות להתעסק בשיקום. זו דעתי, וכן מניסיון אישי שלי כעובדת עם מחלה נפשית אבל כל אחד שינהג לפי צו מצפונו
א. הייתי מסירה מקורות החיים שלי את מקום העבודה שיודע שהשתגעת לפחות מנסה זה עושה לך נזק ב. למה אתה לא לוקח מאזן על בסיס קבוע? למה אתה מביא את עצמך למצבי מניה ודפרסיה קשים? ואם המאזן לא עוזר יש תוספות לתקופות קשות. אני יודעת מנסיוני, שהפדיחות האלה במניה, יכולים ממש להרוס אחר כך קשה למחוק את התקופה הזו. מה אגיד לך שלא נדע תקופות כאלה קיצוניות- מניסיון
ד"ר שלום, אני בחור בן 30 ,הסובל מ-OCD ודכאון.אני מטופל מזה מספר חודשים אצל פסיכולוגית . לפני חמישה חודשים התחלתי לקחת כדורים (לאחר ייעוץ אצל פסיכאטר) הכדור הראשון היה רסיטל כדור ביום במשך חודש .תוצאה : שלוש עד ארבע שעות שינה בלילה . השני היה פאקסט 20 מ"ג .גם איתו במהלך חודש חזרה אותה תופעה של שינה קצרה בלילה . השלישי רסיטל 50 מ"ג לכדור ברגע שעליתי לשני כדורים ביום (הייתי אמור להגיע לארבעה) החלה אותה תופעה של שינה קצרה בלילה לחזור . הרביעי פרוזאק 20 מ"ג עם כדור אחד ביום ישנתי תקין .עם הכדור השני ובמשך החודש האחרון שלוקח אותו שוב חזרה אותה תופעה .למרות שמרגיש טוב עם הפרוזאק זה די מטריד ענין השינה הקצרה . תופעות לוואי אחרות לא קיימות. מה תמליצ\י ? תודה רבה אבי
שלום רב, כל הטיפולים התרופתיים עלולים לגרום להפרעות שינה. באופן יחסי אנפרניל פחות גורם להפרעות שינה. ניתן גם לפנות לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי (לא תרופתי) שהוא מאד יעיל ועם פחות תופעות לואי....
שלום בנוסף לנטילת תרופות, אני מחפש טיפול קוגניטיבי התנהגותי מישהו יכול להפנות אותי למטפל מתאים או לאתר שאפשר למצא בו רשימת מטפלים תודה
שלום רב, נסה באתר של האגודה הישראלית לטיפול קוגנטיבי התנהגותי: http://www.itacbt.co.il/
שלום..אני חדשה כאן.בת 23. השתחררתי שבוע שעבר אחרי אישפוז של 3 שבועות ממחלקה סגורה. זה היה האישפוז השלישי בתקופה של פחות מחצי שנה. בהתחלה היה חשד ל"סכיזופרניה" אבל שללו את זה ולכן לא קיבלתי טיפול תרופתי של אנטיפסיכוטיים רק אנטידיכאוני "מירו" שאני נוטלת במינון 30 מ"ג כבר יותר מ3 חודשים ללא שום השפעה חוץ מזה שהוא עוזר לי לישון.גם משו. והגדירו אותי כ"הפרעת אישיות גבולית". אני מטופלת 3 שנים אצל פסיכיאטרית מדהימה. באישפוז האחרון המליצו לי לעבור טיפול DBT. לפי השיחות עם הפסיכיאטרית שלי היא אומרת שיש לי "הזיות" אבל שזה כחלק מ"הפרעת אישיות גבולית". האם לא מקובל להשתמש בתרופות אנטיפסיכוטיות להפרעה הזו? (אציין שהיה ניסיון של רספרידל 3 מ"ג וגם רספרידל קונסטה 37.5 שהחריפו את "ההזיות") בשבוע הזה שאני בבית מאז השחרור אני מרגישה גרוע..אני לא מרגישה שהאישפוז עזר לי חוץ מזה ששמרו עלי שלא אפגע בעצמי. עכשיו אין לי את השמירה הזו ומרגישה שיכולה למעוד בכל רגע ושזה לא יהיה בשליטתי. תודה מראש.שירן.
שלום רב, תרופות לא תמיד מקילות על הסימפטומים של הפרעת אישיות גבולית. בודאי שהן לא מאזנות את ההפרעה. בחלק מהמיקרים הן יכולות להקל על חלק מהסימנים. ככלל הטיפול הוא פסיכולוגי. אם כרגע קיים מתח ניכר ניתן לנסות להעזר בתרופות. התאמת הטיפול הספציפית תעשה בהתיעצות עם פסיכיאטר שמכיר אותך. וכן, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי בהקדם. בהצלחה.
תודה על ההתייחסות. הפסיכיאטרית שאני הולכת אליה פעם בשבוע כבר 3 שנים היא גם פסיכוטרפיסטית.. אני לא הולכת אליה רק לקבלת תרופות.. הטיפול הפסיכולוגי שהומלץ לי הוא DBT אז עכשיו ההורים שלי מחפשים מטפלת שמתמחה בזה. לא הבנתי לגבי התרופות..אם יש לי מה שאתם קוראים בשפה המקצועית "הזיות".. למה לא לתת טיפול תרופתי שיכול "להעלים" אותן? או שמי שסובל מהפרעת אישיות גבולית ולא מסכיזופרניה התרופות לא יעלימו את ההזיות..?
