פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
בפורום הפסיכיאטריה ניתן לקבל תשובות לשאלות על הפרעות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה, דיכאון, הפרעות חרדה כמו פוסט-טראומה (PTSD), חרדה חברתית והפרעות אחרות. אפשר גם לקבל מידע על טיפולים פסיכיאטריים תרופתיים, שיחתיים ואחרים. כאשר התשובות כתובות בלשון זכר הן מתייחסות לשני המינים כאחד, אלא אם כן צויין הדבר במפורש.
8955 הודעות
8795 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

02/02/2009 | 06:33 | מאת: ג'וש.

שלום רב, אשתי נטלה תקופה מסויימת כדורים פסיכיאטריים (בעיקר ציפראלקס) ולאחרונה החליטה להפסיק ליטול אותם בבת אחת ועל דעת עצמה. מלבד האפקט הנפשי האם ייתכן שיחול איחור במחזור או שיבושים כאלה ואחרים במחזור עקב נטילת או הפסקת נטילת הכדורים?

03/02/2009 | 08:47 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא, אין קשר בין המחזור החודשי לבין הפסקת הטיפול. יש להתייעץ עם גיניקולוג בנושא.

01/02/2009 | 23:25 | מאת: ליה

אשמח לקבל את חוות דעתך בקשר לבעייתי: אני מטופלת מזה שנה בתרופות אנטי דכאוניות.הטיפול יועד למחשבות טורדניות ואי שקט. התחלתי בציפרלקס למס' חודשים, אך כשזו לא השפיעה הרופא שלי המליץ על סרוקסט שהייתה די יעילה, אך לאחר תקופה בה נטלתי כדור אחד ליום, חלה ירידה משמעותית בחשק המיני ואז הוחלט על וויפאקס(75 מ"ג). כמו כן , התרופות הללו גרמו לעלייה במשקל. הבעיה מתחילה כשאני מנסה להפסיק את התרופה. ניסיתי מס' פעמים ללא הצלחה. בפעם הנוכחית, לקחתי, בהמלצת הרופא, חצי כדור למשך שלושה שבועות, אך מספיק פרק זמן של יום וחצי ללא הכדור, מתחילות תופעות לוואי קשות שכוללות סחרחורת, צמרמורות, מצבי רוח ובכי. הרופא המליץ על טיפול בקלונקס במקביל לגמילה מוויפאקס. האם זה יעיל? האם התופעות הנ"ל שפוגעות משמעותית בתפקודי היום-יומי אמורות להימשך זמן רב, והאם הן מצביעות על חוסר יכולת להיגמל מהתרופה?

03/02/2009 | 08:47 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, תופעות גמילה מויאפקס ומוגדי דיכאון אחרים מוכרות היטב. התופעות הללו נמשכות מספר ימים עד מספר שבועות לאחר הפסקת הטיפול. הן לא תמיד קורות, וגם כשהן קורות בד"כ עוצמתן קטנה מאילו שקיימות אצלך, אבל כנראה אצלך יש תופעות גמילה קשות מאד יחסית. אבל גם במקרה שלך, צריך לזכור שזה זמני וזה לא מסוכן (למרות שזה מאד לא נעים). לפעמים תרופות להורדת מתח כמו קלונקס עוזרות. לא תמיד. מקווה שזה יעבור מהר.

01/02/2009 | 22:13 | מאת: יניב

לאחר שיקום מתאונת דרכים קיבלתי מכתב סיכום מחלה עם אבחנה של הפסיכיאטר השיקומי ,הוא השתמש בדיוק באותה אבחנה שרשומה בפרוטוקול של ביטוח לאומי למרות שמעולם לא הצגתי לו מסמך כלשהו. .כמו כן בכל תקופת השיקום שוחחתי איתו אולי פעמיים שלוש.האם הביטוח הלאומי רשאי להעביר מידע לבית חולים שיקומי? מדוע במכתב סיכום צריך להיות רשום אחוזי הנכות שלי ואבחנה האם זה מקובל?

03/02/2009 | 08:42 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כן, מקובל שבמכתב סיכום של רופא תהיה רשומה האבחנה. בעניין אחוזי נכות- אינני מתצא בעניין, אבל אם זה חלק משמעותי מההשלכות של הטיפול השיקומי נראה לי נכון לציין את זה. אני מניח שרוב מי שיוצא מטיפול שיקומי פונה לביטוח לאומי לצורך עידכון אחוזי נכות, ולכן רוב האנשים מעוניינים שתהיה התייחסות של הרופא לנושא.

01/02/2009 | 20:14 | מאת: רוני

שלום לדר כל המטלות שלי היו תמיד ,התחלה טובה ולאחר מיכן ירידה לאט לאט לדוגמא ספורט 3 חודשים עושה טוב ולאחר מיכן יורד לאט לאט במקום 3 מפעמים הולך פעמיים וכך עד שלא הולך בכלל ,אבל חוזר חלילה,גם בבית הספר שליש ראשון מקבל ציון עובר ואחר כך מתחיל לרדת,גם בדיאטה אותו הדבר, גם בעבודה משאיר דברים לא סגורים. לצערי לא היה לי קשר ארוך טווח עם בת זוג-לפעמים מנסה ויוזם אבל כשלא הולך הופך להיות פסיבי. תחומי התענינות יכולים להיות לי הרבה אני אוהב לדעת. אני אוהב את המלה מצויינות, אבל אני יודע שכדי להיות בציון 6-7 אני צריך המון המון להתאמץ. תודה מראש על ההתייחסות רוני.

01/02/2009 | 21:33 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, נשמע שבאמת לא פשוט לך. עדיין לא הבנתי ממה באמת אתה נהנה לאורך זמן. לא ברור לי מה זה אומר "אני אוהב לדעת". יותר חשוב לי להבין מה אתה אוהב לעשות.

01/02/2009 | 18:05 | מאת: נאור

שלום רב קראתי כתבות באינטרנט על בתי חולים פסיכיאטריים ואני המום כתוב שם שפוגעם בכוונה בחולים באמצעים שונים האם זה נכון?

01/02/2009 | 21:15 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, קשה לי להאמין שמישהו יפגע בכוונה במאושפזים. יתכן שמישהו נפגע בגלל חוסר תשומת לב, בגלל כעס רגעי או דבר מה דומה (שגם זה לא תקין), אבל בודאי שלא בכוונה.

01/02/2009 | 15:05 | מאת: נאור

(ההודעה נערכה והושמטו שמות מוסדות רפואיים) שלום רב שהייתי בבית חולים פסיכיאטרי 5 ימים בעקבות ויכוח עם פסיכיאטרית במיון כללי אולם ככול שעבר הזמן ולאחר השחרור הרגשתי אובדן של תחושות ואיכויות גופניות אציין שאת הכדור שרצו לתת לי כמעט והצלחתי לא לקחת הרופא המשפחתי התלוצץ ואמר שאולי הקרינו אותי בכוונה אני נבהלתי ומקבל את זה מאוד ברצינות האם יתכן שבבית חולים פסיכיאטרי בישראל יקרינו חולים בקרינה כזו או אחרת תודה רבה

01/02/2009 | 21:01 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, קרוב לודאי שאכן זו רק התלוצצות. מתקן להקרנה הוא יקר מאד ומחייב אישור משרד הבריאות וצוות רפואי מיומן ויקר. מלבד זאת- אין שום תועלת פסיכיאטרית בהקרנת אנשים.

31/01/2009 | 23:58 | מאת: רוני

שלום דר אני בחור בין 36 עובד 7 שני באותו מקום עבודה רווק ,ישנם 3 מטלות עיקריות שאני חייב חייב להיות טוב בהם כדרך חיים1. עבודה 2.ספורט 3. מציאת בת זוג מטלה זמנית כמובן . בכל אותם מצבים אני טוב רק פרקיי זמן קצרים ולאחר מיכן מתחיל ",לזייף" גם בעבודה אז קצת מאחר, ולפעמים גם טועה מעל הממוצע. וגם ספורט לאחר מספר חודשים כבר לא מתמיד.מחפש בת זוג לא מוצא ואז מזניח את זה, ולאחר מכן נכנס למצב של דכדוך קל ומצב רוח לא טוב, פעם גם הייתי מזיל דמעה (היום אני יותר עסוק) בבית ספר הייתי תלמיד גרוע, בצעתי איבחון טובה לפני כשנתיים מיוזמתי בגלל הטעויות בעבודה ולא נמצא עדות להפרעת קשב וריכוז אלא לאימפולסוויות רופא המשפחה והנורולוג של קופת החולים אינם רואים איזה שהיא בעיה רצינית, ואינם חושבים שהמקרא מצריך המשך ברור.רופא משפחה שאל אם אני רוצה רימוטיב בנתיים אני מנסה בלי. אבקש להוסיף לעשן הפסקתי לבד,והתחלתי בקורס ללמודיי תעודה בכוונה בחרתי משהו לא קשה כדי לראות אם אני מצליח,שחות אצל פסיכולוג ממש לא הועילו. לסיכום אומר אני חושב שנדרש מאמץ נפשי מאוד גדול בכדיי לעמוד במטלות החיים ולקבל ציון עובר,מה ניתן לעשות כדיי לא לשקוע? בכבוד רב

01/02/2009 | 08:05 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, בכדי להבין קצת יותר, אני רוצה לבדוק איתך מספר נקודות: יש משהו שמצליח לעניין אותך לאורך זמן? שאתה נהנה ממנו לאורך זמן? משהו שתמיד נחמד לך לחזור אליו? היה לך קשר זוגי משמעותי? משהו שנהנית ממנו מעבר לשבועות ספורים של התרגשות ראשונית?

31/01/2009 | 14:44 | מאת: אדם

האם אדם בעל הפרעת אישיות סכיזואידית שלא טופל מעולם עבר חבלת ראש קשה ומאז הוא לא חושש לצאת לרחוב כמו פעם.יש לו מטפל והם יוצאים לטייל,הוא גם הולך למועדונית,הולך לקופת חולים ולא מסתתר כמו בעבר היתכן? האם יש טעם להתחיל לטפל בבעייה הנפשית לאחר חבלת ראש? איזה סוג טיפול רצוי? הבנתי ששיקום חבלת ראש סותר נטילת תרופות פסיכיאטריות

31/01/2009 | 20:32 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ראשית תיקון- בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית אינם חוששים לצאת לרחוב. זה פשוט לא מעניין אותם. אם יש חשש זה לא הפרעת אישיות סכיזואידית. לא בכל הפרעת אישיות צריך לטפל. הטיפול נכון רק אם האדם רוצה בכך כי לא טוב לו במצבו הנוכחי. לגבי המקרה שתארת- אינני מבין כרגע מה הבעיה שבגללה הוא צריך טיפול. אם היתה בעבר בעיה וכרגע היא לא קיימת- אז במה אנחנו מטפלים?

31/01/2009 | 20:45 | מאת: אדם

התכוונתי לסכיזופרניה פראנואידית,הוא היה מנותק חברתית ותעסוקתית,רגשי נחיתות ,מרגיש דחוי,לא רצה לקבל עזרה אף פעם.לאחר תאונת הדרכים נגרם נזק מוחי,אוטם באונה הרקתית.מאז הוא לא נרתע מלצאת לרחוב למרות שהיום הוא ניראה רע מאוד בגלל עיוות בפנים.השינוי שנעשה אצלו ביחס לסביבה הוא מוזרהוא פחות נירתע מלצאת לרחוב..מצד שני הוא מגלה תסמינים של מרה שחורה באמירות שונות כמו "בין כה החיים שלי לא שווים" או מה יוצא לי מי זה" ,אמי מרגיש כלוא,אני רוצה להיות חופשי,זה מצריך טיפול לדעתי אבל איזה?

31/01/2009 | 13:12 | מאת: רועי

שלום, חולה סכיזופרניה מטופל במשך שנים (בהצלחה יחסית) בריספרדל. בבדיקת דם התגלה פרולקטין גבוה (אין השפעות גופניות נראות לכך). פסיכיאטר החליף ריספרדל לסורוקוול, והחולה (אחרי כמה שבועות) מגיב רע. 1. מה הסיכון העיקרי בחזרה לריספרדל? (המטופל גבר בן 50) 2 האם ניתן לחזור לריספרדל ולהוריד פרולקטין בדרך אחרת? 3 אם החזרה לריספרדל בלתי אפשרית, איזה כדורים עשויים להתאים? תודה רבה, רבה.

31/01/2009 | 20:29 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, פרולקטין גבוה גורם הפרעות בתפקוד המיני (אימפוטנציה) ובמקרים קיצוניים גם הפרשת חלב מהשדיים (גם אצל גברים....). חזרה לריספרדל משמעותה פרולקטין גבוה. יש תרופות נוספות חוץ מסרוקוול שפחות מעלות פרולקטין, וניתן להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי החלפת הטיפול לתרופה אחרת.

31/01/2009 | 13:01 | מאת: ענת

הכרתי גבר מדהים, באחד מאתרי ההכרויות, והוא בן זוגי בחצי השנה האחרונה. האיש, יוצא צבא בדרגה בכירה בצה"ל, איש חכם ומלא כרימון. סיפור חייו יוצא דופן ומורכב,(פלונטר אחד גדול) אני, בזהירות מרובה ולאט מנסה להתיר את סבך הקשרים. בתקופה האחרונה, ניראה לו שכל העולם סוגר עליו, שאינו יכול לבטוח בחבריו משכבר הימים, שנירקמה כנגדו קנוניה, ויתכן שאף אני חלק ממנה, לעיתים הוא מזכיר לי את ד"ר ג'קל ומיסטר הייד. בשיחה איתו האיש מפוקס לחלוטין,ער ומודע בכל רגע לכל מה שקורה סביבו. לעיתים הוא מודה שהוא מרגיש כ"הולך להשתגע". אני מרגישה, ורואה אותו מתייסר, והלב שלי נישבר. יש בנינו קשר "הזוי" במובן החיובי של המילה, חיבור שהוא מעבר לפיזי. מבקשת עצה כיצד עלי לנהוג, ובמידה ויש בעיה, איך מביאים אותו להכיר בה, וכפועל יוצא לגשת, לקבל טיפול. תודות גדולות על כל תשובה.

31/01/2009 | 20:22 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, הוא חייב להגיע להערכה מקצועית. איך עושים את זה? זו שאלה מורכבת. את צריכה למצוא את הדרך. ישנה אפשרות (בעיני היא הכי נכונה) לשים את הדברים על השולחן. אם הוא חש מספר שהוא "הולך ומשתגע"- אז בוא לבדיקה, ולו בכדי להרגיע את עצמך שהכל בסדר וזה נורמלי. בדיקה לא מחייבת טיפול אבל היא תקטין את אי הודאות והחרדה עקב כך. אפשרות אחרת היא ללכת ליעוץ זוגי. לומר לו שאת מבולבלת מממה שקורה ולכן את רוצה להגיע ליעוץ מקצועי, ולבקשו שיתלווה אליך. בשום אופן לא יהיה נכון להתפשר ולוותר. את עלולה לשלם מחיר כבד על כך בהמשך. המון הצלחה.

31/01/2009 | 11:35 | מאת: שושנה

לא אמרת לי מתי עליי ליטול את הציפראמיל, שכן מצד אחד כתוב, שהיא פוגעת בערות אך מצד שני, מקצרת שעות שינה.

31/01/2009 | 20:14 | מאת: ד"ר עופר שמגר

אמת. זה מבלבל. לרוב האנשים אין כלל תופעות לואי משמעותיות, אבל לחלק יש באמת פגיעה בעירנות עם טשטוש (ולהם מומלץ ליטול את התרופה בערב) ולחלק אכן יש הפרעות שינה (ולהם, כמובן, מומלץ ליטול את התרופה בבוקר). מבחינת השפעת התרופה (ההשפעה המיטיבה) אין משמעות לשעת הנטילה. לפיכך תוכלי להתחיל לקחת אותה ולהתאים את השעה (אם יהיה צורך - בגלל תופעות לואי) לפי מה שנוח לך. בהצלחה.

31/01/2009 | 11:01 | מאת: אורה

שלום, בן זוגי חולה במאניה דיפרסיה במשך 10 שנים, מאז שירותו הצבאי. אנו עומדים להתחתן בקרוב ובוער בי הרצון לדעת כמה דברים: 1. האם המחלה תורשתית? האם ילדי יכולים לחלות בה מעבר לסיכוי הרגיל? 2. מאחר ואנו יודעים שתקופות לחץ, כמו הצעת הנישואים שלו, גורמות למאניה מה ניתן לעשות סביב החתונה חוץ מהטיפול התרופתי הרגיל? 3. האם אתם מכירים פורום תמיכה או מרכז שמתעסק בבני הזוג של חולי המאניה דיפרסיה? בתודה מראש, אורה

31/01/2009 | 20:04 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אכן מדובר במחלה עם נטיה תורשתית. לצאצאים של החולים סיכון מוגבר לחלות גם במאניה דיפרסיה וגם בדיכאון "רגיל". הסיכון הוא בערך פי 2-3 יותר מאשר באוכלוסיה הכללית. ועדיין, רוב הילדים של הורה חולה יהיו בריאים. לגבי הטיפול סביב החתונה- ניתן להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל לגבי העלאת מינון תרופות לכיוון הטווח המירבי האפשרי. ניתן להגיע גם למספר פגישות אצל מטפל בגישה קוגנטיבית שיכול ללמד אותו תרגילי הרפיה ולעזור לו להתכונן לארוע עם פחות לחץ. שיהיה במזל טוב!

31/01/2009 | 10:27 | מאת: שירה

שלום, במשך שנתיים צרכתי כדורי סימבלטה 60 מ"ג ביום ,לאחר אובדן שחוויתי. לפני 8 חודשים הורדתי למינון של 30 מ"ג ולפני 5 ימים חדלתי לחלוטין. בימים האחרונים יש לי בחילה, כאב ראש, סחרחורת חלשה, תחושה של "הראש לא במקום". הייתכן קשר? תודה

31/01/2009 | 19:16 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כן. אלו יכולות להיות תופעות גמילה. בד"כ זה משתפר תוך 7-10 ימים. במידה ואין שיפור או שיש החמרה- מומלץ לפנות לרופא המשפחה.

אני בת 50 עם כאב כרוני שעובר עכשיו לכתף ולייד לוקחת מס שנים ציפרלקס בזמן האחרון חסרת מצב רוח לחלוטין נוטה לדיכאון עם הכדור. עובדת ומתפקדת אבל עם הכאב נוטה לדיכאון הכאב מוריד את שמחת חיי ואיכות חיי מה דעתך? תודה

31/01/2009 | 08:44 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כאב כרוני ידוע כגורם לדיכאונות. דיכאון ממושך הופך את האדם לרגיש יותר לכאבים. לאחר זמן "הביצה והתרנגולת" כבר הופכים תלויים זה בזה. בכדי לשפר את המצב חשוב מאד לטפל בשתי הבעיות. בכאב- הכי נכון לפנות למרפאת כאב. לגבי הדיכאון- אם ציפרלקס לא עוזר יש מקום לשקול החלפת טיפול, למשל לאפקסור. ככל שתטיבי לטפל בשתי הבעיות ביחד, גדלים הסיכויים שהן ישתפרו.

לקריאה נוספת והעמקה
31/01/2009 | 12:25 | מאת: מנחם

מניסיון, הכאב יכול להיות ממש מעיק ותמיד חשבתי שהמצב רוח הלא טוב זה חלרק מהעניין. קבלי המלצה למטפל המשלב מספר שיטות טיפול כולל היפנוזה.. תוכלי למצוא את הפרטים באתר הבית שלו: http://www.psychiatry.co.il

30/01/2009 | 22:33 | מאת: אלכס

שלום רב. בעלי חלה ב דיקאון רב ואז נתנו לו תרופה צ'פרולקס. מאז 3 שנים הוא מקבל את התרופה. הוא הוריד את המינון לחצי כדור ביום. האם אפשר להפסיק את התרופה ובאיזה זמן. תודה.

31/01/2009 | 08:47 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, בד"כ לאחר גל דיכאוני בודד מומלץ לקחת טיפול לפחות לשנה. אם מדובר בגל דיכאוני חוזר- מומלץ כבר לקחת טיפול לכל החיים, שכן הסיכוי לגלים חוזרים מעל 90%. אז אם אכן זה רק גל אחד- והוא הוריד כבר מינון לחצי כדור למספר שבועות, ניתן לשקול הפסקת טיפול. תמיד יש בזה סיכון מסויים, כי בחלק לא מבוטל מהמקרים הדיכאון בכל זאת יחזור, אבל מאידך רוב האנשים מעדיפים לחיות ללא כדורים, כך שקשה לי להביע עמדה נחרצת בנושא. כך או כך- בהצלחה.

30/01/2009 | 20:27 | מאת: שושנה

לאחר-שהרסיטל לא היה יעיל עבורי, רופא המשפחה שלי החליף לי לציפראלקס, אך מאחר-שלא יכולתי לממן את זו האחרונה, הוא נתן לי ציפראמיל. 1. האם ציפראמיל ורסיטל אינם אותה תרופה עם שם שונה? 2. מתי עליי לקחת את הציפראמיל (בבוקר או בערב), שהרי יש לו מעט השפעה מרדימה. תודה.

31/01/2009 | 08:50 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, רסיטל וציפרמיל הן בדיוק אותה תרופה. ציפרלקס הוא מאד דומה לרסיטל, ורק מכיל את החומר הפעיל בלבד של הרסיטל (כלומר- זו תרופה "נקיה" יותר, אבל החומר הפעיל זהה לחלוטין). לא ברורים לי השיקולים לבחירת התרופות שהומלצו לך. אני הייתי ממליץ לך לשמוע חוות דעת נוספת, אם אפשר של פסיכיאטר, לפני בחירת הטיפול.

30/01/2009 | 13:01 | מאת: גיא

שלום אני בן 32 מאובחן כסובל מדיכאון מלווה בחרדה עם ocd יותר באופן המחשבה עמיד. נוטל כחצי שנה איקסל ובחודש האחרון מ-200 מ"ג על 150 מ"ג לכיוון המאה. בחודשים האחרונים טופלתי בפרפנן, ריספונד ומודאל נגד חרדות, שהן עיקר הבעייה שלי, מאופיינות ברעידות בלתי נשלטות, שמופיעות בגלים ומגבילים את תפקודי וחיי. בעבר נטלתי ללא הצלחה לאורך זמן תרופות שונות כגון: רסיטל, סרוקסט,אפקסור xr, פבוקסיל, מירו, סורבון, קלונקס וקסנגיס וכאמור ריספונד, פרפנן ומודאל שהשביתו לי את התפקוד המיני לחלוטין. יותר מהכל אני מרגיש שאין לי מענה לסימפטומים החרדתיים שלי ואני כמעט מיואש לחלוטין. לפני שבוע התחלתי טיפול בטרזודיל וכרגע אני עם 100 מ"ג וכן קסנקס xr יחד עם האיקסל. קסנקס במינון של 0.5 לתקופה מוגבלת עד השפעת הטרזודיל. שאלותיי הן: האם מספיק מינון של 0.5 בקסנקס והאם עלייה ל-1 מ"ג לתקופה מוגבלת של חודש גורמת לתלות? האם עלייה היא בכלל הכרחית או שמינון כזה אמור להספיק? האם טרזודיל היא תרופה יעילה לחרדות ובאיזה מינון? היא ניתנה לי כיוון שאת רוב התרופות כבר ניסיתי ולרופא שלי לא היו הרבה ברירות. אודה לכם על תשובתכם המהירה.

31/01/2009 | 08:58 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, קסנקס בכל מינון שהוא יכול לגרום להתמכרות. ההתמכרות היא יותר פונקציה של זמן הטיפול ולא של מינון. מקובל להניח שטיפול של פחות משבועיים אינו ממכר. בהרבה מקרים גם טיפול של יותר משבועיים לא ממכר, אבל אז האופציה של התמכרות כן קיימת. לגבי שאר הטיפול: טרזודיל יעיל לדיכאון ולא כל כך לחרדות או OCD. באמת היו נסיונות טיפוליים מגוונים, מה שחשוב זה שאם אתה סובל מ-OCD לראות שקיבלת מינון מלא המתאים להפרעה זו. מדובר במינון של לפחות 60 מ"ג סרוקסט או רסיטל, ו- 300 מ"ג אפקסור. בהנחה שאכן קיבלת את המינון המתאים לתקופה של חודש וחצי לפחות במינון המקסימלי, ניתן לשקול טיפול באנפרניל, ואם גם זה לא יעזור אז ניתן לנסות להעזר בנרדיל. בהצלחה.

29/01/2009 | 22:48 | מאת: פוצי

שלום אני סובל הרבה שנים מסדקים בצידי השפתיים עד דימום ,פתיחת הפה יותר מידי גורמת לפתיחת השפה .(כמו כן זה מלווה בפיטריה ) גם לאימי ז"ל היה בדיוק אותו דבר . אימי טופלה בתרופה "מלודיל" ואני ב "אנפרניל " אתה רואה קשר בין התרופות לסדקים בשפתיים ? (זה לא שפתיים יבשות ) אני מטופל גם -בקסנקס - ואוסמו אדלט - תודה מראש

31/01/2009 | 09:13 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, סדקים בצידי השפתיים אינה תופעת לואי שכיחה בטיפול באנפרניל. כדאי לפנות ליעוץ רופא עור בנושא.

29/01/2009 | 20:28 | מאת: חן

יש לי בעיה שמאוד מפריעה לי כשאני צריכה להופיע במקומות ולדבר בפני אנשים בכל מיני סיטואציות, אני מקבלת פיק ברכים ודפיקות לב מואצות ולא מסוגלת להעביר את המסר שאני רוצה, גם שהבוס קורא לי לחדר לדבר איתו המצב חוזר על עצמו. האם יש פתרון? אני רוצה לציין שזה לא קורה לי תמיד, אבל בעיקר עם אנשים בעלי סמכות ובפורום גדול של אנשים. תודה, חן

31/01/2009 | 09:20 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, את מתארת בעיה שנקראת חרדה חברתית. מדובר בתופעה מאד נפוצה, וכ- 15% מהאוכלוסיה סובלת ממנה. ישנן מספר דרכי טיפול בתופעה. טיפול קוגנטיבי הוא סוג של טיפול פסיכולוגי העוסק במתן כלים להתמודדות עצמית עם התופעה. לא נכנסים בטיפול לבעיות בילדות ובעיות עם ההורים, אלא מתמקדים בבעיה ולימוד דרכים להתמודדות עצמית. יש לקבל טיפול זה מפסיכולוג שמתמחה בסוג זה של טיפול. אפשרות נוספת היא טיפול תרופתי. ישנן תרופות שניתן לקחת באופן קבוע, ואז אין בעיה שפתאום תופתעי אם תצטרכי להופיע לפני קהל "מעכשיו לעכשיו". ישנן תרופות שניתן לקחת רק לפי הצורך, בזמן שאת עומדת לדבר מול קהל. לגבי התאמת טיפול תרופתי מומלץ להגיע לפגישת יעוץ עם פסיכיאטר. בד"כ אין צורך במעקב ממושך, ואחרי התאמת הטיפול גם רופא המשפחה יוכל להמשיך את הטיפול הזה. בהצלחה.

שלום, אני כבר שנים סובלת מהתקפי חרדה ומתמודדת באמצעות פסיכותרפיה. הם תמיד מופעים בתקופות שאני חווה אותן כמאתגרות ( שליליות וחיוביות כאחד) ובלשבי מעבר בחיים. וכשהכל מסתדר, הן נעלמות. אחרי התייעצות עם פסיכיאטר, הוא הציע לקחת חצי עד שלם כדור לוריבן לפני אירוע מלחיץ וזה אכן שפר באופן משמעותי את איכות החיים שלי. היו תקופות ש לקחתי 3 לוריבן בשבוע והיו כאלה שחודשים לא היה לי צורך. השאלה שלי האם אני יכולה לקחת כדור לוריבן מיד אחרי הלידה כדי להרגע מהטראומה וכמה זמן אחרי הכדור מותר להניק? ( אחרי לידה קודמת זה מאוד עזר וחסך ממני הרבה חרדות ואי תפקוד בהמשך, אבל לא הנקתי). הפעם אני רוצה להניק אבל זקןקה לאישור, כמו גלגל הצלה ליתר ביטחון שאם אחווה את תחושות הקשות של התקפי חרדה, אוכל להרגע ובמהירות לשוב לטפל בתינוק. אגב בהריון עכשיו יש לי חרדות, אך כמובן אני לא נוטלת כלום, עושה יוגה וטיפול פסיכולגי. תודה, סיגי

31/01/2009 | 09:25 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אכן לוריואן עוברת לחלב האם. אינני מומחה לתחום, ומומלץ להתייעץ עם גיניקולוג לגבי הזמן שלוקח עד שהתרופה יוצאת מהחלב. בכל מקרה יש צורך לשאוב את החלב בכדי להוציא את החלב עם התרופה. ישנה אופציה אחרת, והיא להעזר בדרלין, שגם עוזרת לחרדה אבל לא מפריעה בהנקה. ניתן לקחת 10 עד 20 מ"ג. יש לשים לב כיוון שהתרופה לפעמים מורידה לחץ דם, ויכולה לגרום לחולשה.

29/01/2009 | 11:11 | מאת: רוני

בתי נתקפת מדי פעם בבולמוסי אכילה בלתי נשלטים ללא הקאות או משלשלים, ולאחר מכן בדכאון, רגשי אשמה ושנאה עצמית עקב ההשמנה. האם זו בולימיה או שבולמיה בהגדרה מלווה בהקאות? איך אפשר להתגבר? מלבד זאת היא פעילה, עובדת, עוסקת בספורט במצב רגיל ועוד.

31/01/2009 | 09:27 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כיום אנחנו מכירים קשת רחבה מאד של הפרעות אכילה, ולא רק אנורקסיה ובולימיה, כמו שהיה בעבר. כל מצב בו דפוסי האכילה גורמים לסבל הוא הפרעת אכילה, ומומלץ לפנות לעזרה מקצועית בתחום. במרפאות בתל-השומר וברמב"ם יש מענה טלפוני והן יוכלו לכוון אותך טלפונית בנושא.

29/01/2009 | 07:01 | מאת: גידי ארנס

יש לי בן משפחה יקר מאד, שהתברר שיש לו נטיה לפגוע בעצמו (הדבר התגלה רק לאחר שגרם לעצמו נזק שכמעט המית אותו). בנוסף - מדי פעם הוא מסתגר ושוקע, בפעמים אחרות הוא עליז ושמח. כל כשלון, ולו הזעיר ביותר, גורם לו להסתגר ולהתרחק מכולם. כשהןא עושה משהו (ולו הזעיר ביותר) - אין שמח ממנו. דוגמא: מאז אירוע הפגיעה הקשה הוא לא עובד. הוא החליט לקחת את עצמו לידיים ושלח קורות-חיים לחברות שונות. באותו יום היה שמח ונפלא. כשהלך לראיון עבודה ולא מצא את המקום (כי טעה בדרך) - הוא חזר הביתה והסתגר כמה ימים בחדרו. מאז הוא שוב לא מחפש עבודה. הבעיה היא שהוא מסרב לשמוע על טיפול, או בכלל לדבר בנושא. חשבתי לספר לו כמה סודות על עצמי ועברי - כדי שייפתח אלי קצת. השאלה היא - אם גילוי הסודות עלי לא יגרום לו עומס נוסף על עצמו. האם אני נוהגת נון?

31/01/2009 | 09:32 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אכן בעיה קשה. לפעמים האפשרות לחלוק עם מישהו אחר שעבר חוויות קשות היא המפלט האמיתי מהבדידות. לא תמיד. אין בזה חוקים ברורים. לפעמים גם חשוב איך חולקים במידע אישי. האופן בו מובא המידע לאחר, הטון והעיתוי יכולים לקבוע הרבה. כלומר- אינני יכול לומר אם זה נכון או לא. אבל אני מאמין בתחושות הבטן שלנו, וברוב המקרים אם תחושת הבטן אומרת שזה נכון- אז זה נכון. בהצלחה.

28/01/2009 | 23:55 | מאת: יעל

שלום, אני לוקחת ציפרלקס 10 מ"ג כבר במשך חצי שנה בשל התקפי פאניקה. מצבי ממש טוב, אני מתפקדת באופן מלא ומרגישה מצוין. ברצוני להיכנס להריון ואני רוצה להפסיק לקחת ציפרלקס. האם ניתן כעת? תודה, יעל

31/01/2009 | 09:34 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, חצי שנה זה זמן קצת גבולי. מומלץ להמשיך בטיפול שנה. אבל אם במקביל נעזרת בטיפול קוגנטיבי, וקנית לעצמך כלים להתמודדות עצמית עם ההתקפים, אז יהיה יותר קל להפסיק כי יש סיכוי גבוה שתוכלי להתמודד גם ללא תרופות. רוצה לומר- פני לטיפול קוגנטיבי ואז הכל יהיה יותר פשוט. בהצלחה בטיפול ובהריון.

28/01/2009 | 20:21 | מאת: שואל

שלום לרופא ! האם השילוב אפשרי ? בין רסיטל+וולפורל תודה רבה.

31/01/2009 | 09:36 | מאת: ד"ר עופר שמגר

אין בעיה בשילוב הזה.

28/01/2009 | 19:38 | מאת: .

למנהל הפורום שלום,לפני כחצי שנה רשמתי לך שתי שאלות ועניתה לי עליהם אך בהזנת הודעה לא ציינתי את האפשרות שיוצג דואר האלקטרוני שלי אך משום מה הוא מופיע ואנשים מידי פעם שולחים לי הודעות לדואר וזה נורא מפריע לי והדבר שהכי מפריע זה שהדואר האלקטרוני שלי מופיע בתור השם שלי ושם המשפחה שלי ואינני מעוניין שידעו איך קוראים לי אודה לך מאוד מאוד אם תוכל למחוק או לבטל את האפשרות שדואר האלקטרוני שלי יוצג בהודעה.אלה שתי ההודעות: 1.XXXXXXXXXX אודה לך מאוד על העזרה :)

31/01/2009 | 09:45 | מאת: ד"ר עופר שמגר

המייל נמחק משתי ההודעות.

28/01/2009 | 18:09 | מאת: moshe kohen

שלום הייתי מבקש לשאול בקשר להפרעה בשם סכיזואידיות,מה מאפיין אותה ומה הטיפול האפשרי תודה

31/01/2009 | 09:48 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, תוכל לקרוא על המאפיינים בויקיפדיה. מצ"ב קישור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%96%D7%95%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%AA הטיפול הוא פסיכותרפיה ארוכת טווח, לרוב נדרשות לפחות שנתיים של טיפול.

28/01/2009 | 12:01 | מאת: ענת מזרחי

שמי ענת , יש לי ילד בן 13.5 לפני 4 חודשים הוא קיבל את מחלת הנשיקה , שהיו תופעות של כאבי ראש והקאות עשיתי את כל הבדיקות וראו שהיתה לו מחלת הנשיקה. לפני שאני מתחילה את בעית בני , בני נמצא בחוג כדורגל שמצריך מימנו הרבה לחץ גם בבית הספר שהוא צריך להצליח וגם באימונים ,כי הוא נמצא בליגה וכל יום יש לו אימונים. כל הזמן בני מפחד שהוא יקיא באימונים ואז נכנס לו פחדים איומים עד כדי כאבי ראש , לפני שבוע שוב פעם כנראה שהוא נדבק בוירוס של שיעול והקאות ואז שוב פעם התחילו הפחדים , קניתי לא תרופות נגד שיעול ועכשיו הוא בסדר אבל הוא מתלונן על כאבי ראש שלדעתי זה חרדות , שאלתי היא האם יש לזה פתרון כי זה כבר מאוד מלחיץ אותי , בני כבר כמה ימים לא הולך לאימונים כי שוב פעם הוא מפחד מהקאות וכאבי ראש, עוד דבר שרציתי להגיד כשיש לו באותו היום אימון הוא לא אוכל כמעט כלום בשביל שהוא לא יקיא. אני כבר לא יודעת מה לעשות בתודה ענת

31/01/2009 | 09:50 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אינני מומחה לפסיכיאטריה של הילד, לכן לצערי לא אוכל להתייחס לנושא.

27/01/2009 | 21:22 | מאת: רוני

מה פוסל אדם מטיפול בגישה הקוגניטיבית? שואלת לאחר שנפסלתי , ללא הסבר אחרי פגישה אחת ויחידה?? האם זו בעיה של המטפלת שאולי חסרת ניסיון, או שאכן יש "תנאי קבלה" שלא מגלים אותם למטופלים? תודה מראש!

31/01/2009 | 09:54 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לטיפול קוגנטיבי יש צורך ביכולת אינטיליגנטית מינימלית (אם את גולשת באינטרנט- אני מניח שזו הוכחה שיש לך יכולת כזו....) וכמובן יש צורך בכסף. זה הכל. למה בכל זאת נפסלת? אינני יודע. ישנן סיבות שלא תלויות ישירות בך: לפעמים מטפל חושב שהאינטראקציה שלו עם המטופל לא טובה ואז הטיפול לא יצליח. ישנן בעיות שטיפול קוגנטיבי פחות יעיל בשבילן. ויכול להיות שזה באמת עניין של הנסיון המקצועי.....

27/01/2009 | 20:38 | מאת: יפה

שלום, אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון.(מתנצלת על הסיפור הארוך) אבי כבן 58 וכבר לפני כשלוש שנים מאז צאתו לפנסייה חלה הדרדרות קוגניטיבית ומוטורית במצבו, הוא החל ללכת לאט, מועד לעיתים יחד עם זאת הוא החל לדמיין מחשבות שווא כגון שאימי בוגדת בו , גונבת לו כסף- מחשבות אלו אינן מבוססות , הוא חוזר על משפט או סיפור מספר רב של פעמים הוא אובחן אצל מספר פרופסורים כשהאבחנה הינה תחילתה של התנוונות במוח הקטן וכן דילול בנוזל המוחי. המצב רק מחמיר ומחמיר הן מבחינה מוטורית ומבחינה קוגניטבית זה פשוט בלתי נסבל הוא מרבה לצרוח ולהאשים את אימי בהאשמות קשות ומרובות / מדבר שטויות- המצב הגיע עד כדי כך שלעיתים אני חוששת לחייה. זה המקום לציין כי אבי מתכחש בכל תוקף לעצם מצבו ומסרב בתוקף ליטול טיפול תרופתי כולשהו. רופא המשפחה שלח אותו לפסיכאטרית אך הוא "העלים" את המסמכים אני חושבת שהלך פעם אחת אך לא חזר לשם איני יודעת מה לעשות , הוא בוגר אנו לא יכולים לכפות עליו טיפול שלא מרצונו. הפתרון היחיד שנתנו לי בקופ"ח הוא להתלונן במשטרה ולהתחיל הליך כנגדו. כמובן שזה מאוד קשה לי. שאלותי: האם מלבד טיפול תרופתי ייתכן טיפול נוסף התנהגותי , או טיפול קבוצתי? מה עלי לעשות,כיצד לנהוג? אני רוצה להקל עליו בראשונה אך גם על אימי אודה לכל התייחסות כולשהי

31/01/2009 | 10:03 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לצערי אינני איש בשורות. מקרים מסוג זה של אביך הם קשים מאד לטיפול. טיפול התנהגותי או קבוצתי לא יעזרו כאן, כי אפילו אם הוא יסכים ללכת לטיפול כזה (וכנראה שהוא לא יסכים) בגלל בעיות הזיכרון הוא לא יוכל להפנים את התהליכים והמידע והכל יהיה לשוא. אז מה עושים? מנסיוני באמת אין ברירה טובה. אפשרות אחת היא לתת לו טיפול ללא ידיעתו. ישנם תכשירים מתמוססים שניתן להעזר בהם, אבל גם זה בעייתי כי אף רופא לא יתן בידך טיפול בלי שבדק את אביך. לכן הפתרון שהוצע לך, עם כל הכאב שבדבר, הוא הפתרון היחידי- לערב משטרה. מנסיוני, לפעמים עצם הגעת השוטר, גם בלי שקורה משהו מעבר לכך, תספיק בכדי "ליישר" אותו ולגרום לו להגיע לטיפול. השוטרים בד"כ מבינים שמדובר באדם עם בעיה מוחית אורגנית והם משתפים פעולה. במקרי קיצון של אלימות יש לבקש מהשוטרים להביאו לבדיקה במיון גם בניגוד לרצונו. לפעמים זה הפתרון היחידי. תהיו חזקים.

01/02/2009 | 10:51 | מאת: יפה

תודה ד"ר שמגר על תשובתך. אכן טיפול התנהגותי וקבוצתי הוא בעייתי. העניין קצת יותר קשה ומסובך ממה שנראה. אבי יצא לפנסייה לאחר שירות של כ- 30 במשטרת ישראל ומאז יציאתו לפנסיה החל מצבו להידרדר. פתיחת הליך כנגדו מול המשטרה יהיה עבורו קשה ביותר ומביש ביותר ואולי יכול לגרום להרעת המצב ולסערת רוחות בבית . בהתייחסותך רשמת כי ישנם תכשירים מתמוססים שניתן להעזר בהם, האם לאחר אבחנה של רופא -במידה ונצליח להביאו לאיבחון , קיימת אפשרות שימוש בהם. אשמח לקבל מידע על האפשרות הזו. על מנת להקל את מצבו ואת התפוררות משפחתינו. תודה מראש על התייחסותך.

27/01/2009 | 19:49 | מאת: דקלה

אבי בן 75. בשנתיים האחרונות חלה ירידה במצבו. הוא היה תקופה בדכאון ,ירד המון במשקל 6-7 ק"ג .גם ככה הוא היה רזה מאוד ועכשו הוא ממש רזה. איבד הרבה מהזכרון - לא זוכר הרבה דברים. הוא קיבל מהרופא כדורים בשם: סרוקסט 1. האם זה נגד דכאון? 2.האם זה גם משפר את הזכרון? במידה ולא האם יש משהו שהוא יכול לקחת כדי לשפר את הזכרון שלו? 3. האם יש ליטול כל יום מהכדורים הללו?

31/01/2009 | 19:10 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, סרוקסט הוא כדור נוגד דיכאון שגם מעורר תיאבון. בכדי להשיג את מלוא ההשפעה יש ליטול אותו יום- יום. תחילת השפעה נצפית אחרי כשלושה שבועות, ואם יש הטבה מומלץ להמשיך בטיפול שנה לפחות. אינני יודע מה הסיבה להפרעות הזיכרון. אם זה בגלל הגיל (דמנציה) אז יש לפנות למרפאה קוגנטיבית או לנוירולוג בכדי לבחון האם יש משהו שניתן לעשות. אם זה בגלל הדיכאון- אז עם השיפור בדיכאון יחול אט-אט שיפור בזיכרון.

האם המידע הבא בנוגע לקלונקס הוא נכון? הקישור מאתר קופת חולים "כללית" -מאגר תרופות. http://www.clalit.co.il/ClalitApp/Calculators/med_desc.aspx?n=4706 בעיקר התחום של המינון ליום, אני בן 27 נוטל 4 מ"ג לפי 2 מ"ג בוקר ו 2מ"ג בערב למעלה משנה רצופה עוד מתקופת השירות החובה שלי עקב חרדה. ואפשר ללומר שזה די עוזר. קיום ,למרות הנטילה במינון 4 מ"ג ביום אני מרגיש תחושה של מתח נפשי ,אי שקט שבעצם מקפיאים אותי ואת התפקוד היום יומי, לכן האם ניתן להעלות את המינון כפי שכתוב בקישור שהבאתי עד 20 מ"ג ליום. כמובן אני מדבר כעת על העלה של 6 מ"ג ביום או 8 מ"ג. אחרת אני לא מתקפד, אני בחוסר שקט, מתח!! נפשי, "קפוא". כמובן שניסיתי במהלך כל ה-10 שנים האחרות את כל קבוצות הכדורים של דיכאון ואף מעבר לזה אני לא נוטלתי תרופות אולם ללא הועיל וגם שיחות פסיכולוגיות לא הועילו/טיפול קוגנטיבי. (לא קבוצתי), החרדה בעיקר בין אנשים וגם לעיתים כשאני בבית אפילו במצב רגוע מול הטלויזיה בסלון "פתאום" זה מתחיל... בכל מקרה חשוב לי לדעת ממך על המינון....אגב תרופות הרגעה מסוגים שלונים כמו לוריון , קסנקס, ועוד... לא הועילו.

31/01/2009 | 20:44 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא, זו טעות. מצ"ב קישור לאתר של איגוד הרוקחים בישראל, שם תוכל לראות שאכן לא מדובר על מינונים כאלו. http://www.drug.co.il/bygeneric.asp?gen_id=329&drugID=1274 לכל היותר, במקרים חריגים מגיעים ל- 8 מ"ג ליום.

שלום לכם... שמעתי את אחי מדבר לעצמו מילים ממש מוזרות וזו תקופה מאוד ארוכה שהדבר הזה קורה...לא רק בדיבור,אלא גם בהתנהגות מוזרה. (כמו מכות בראש) הדיבור לעצמו כולל מילים ממש מוזרות ולא מובנות. אשמח לעזרה תודה

31/01/2009 | 20:45 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, בן כמה אחיך?

26/01/2009 | 12:15 | מאת: רויטל

האם משהו בפורום יודע היכן אפשר לקבל תמיכה נפשית לחולי קרוהן?

31/01/2009 | 20:46 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, נסה באתר הבא: http://www.crohn.co.il/ או פשוט חפש ב-גוגל "תמיכה לחולי קרוהן"

12/07/2009 | 13:10 | מאת: הילה

בYNET בפורומים הרפואיים יש פורום נפלא לחולי קרוהן בהצלחה

25/01/2009 | 22:57 | מאת: נורית

שלום אני בת 28, נוטלת ציפרלקס כארבעה וחצי חודשים לטיפול בחרדה. בשילוב טיפול פסיכולוגי הרגשתי שיפור במצבי כבר לאחר חודש והמצב הלך והשתפר בהמשך. לאחרונה אני מרגישה נסיגה במצב, מידי פעם הסחרחורות חוזרות. אני שרויה במתחים ולחצים (תקופה לחוצה מאוד בעבודה, עזיבת בית ההורים לדירה משלי) ואני יודעת שיש לכך השפעה אבל האם תיתכן נסיגה שכזאת? אני מוצאת את עצמי מרגישה כמו בימים הראשונים בהם הציפרלקס התחיל לעבוד, עדיין פגיעה, נלחצת מדברים קטנים. ומוזר לי שאחרי שיפור כל כך גדול אני שוב נסוגה. האם זה טבעי או שעליי לקבל טיפול נוסף? יש לציין כי אני לא מגיעה לרמת החרדה שהייתי בה בעבר מבחינה פיזיולוגית (דפיקות לב מואצות ותחושת חרדה עמוקה) תודה

31/01/2009 | 20:59 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כן, זה קורה שעקב מתחים בחיים יש נסיגה. ניתן להעלות זמנית את מינון הציפרלקס (אם את לוקחת כדור, ניתן להוסיף חצי כדור) למשך חודשיים-שלושה. לרוב זה נותן מענה הולם לבעיה.

25/01/2009 | 12:26 | מאת: א

אני סובלת מספר חודשים מחרדה. מכל מה שקראתי באינטרנט הבנתי שזו חרדה כללית. אך מה שנלווה לחרדה הזו אלו מחשבות מטרידות שגורמות לחרדה להתעצם. שאלותיי הם: 1. האם המחשבות האלה בנוסף לחרדה זה נקרא OCD.? כי מכל מה שקראתי גם על OCD הבנתי שמחשבות טורדניות זה חלק מאיבחון של OCD. 2.OCD יכול להופיע בכל גיל? האם יש גיל ממוצע שבו זה מתחיל? במאמרים על חרדה כל הזמן מופיע הענין של מחשבות טורדניות, (שהרי הם עושים לנו חרדות). האם OCD זה משהו נוסף על חרדות או שזה קשור אחד בשני? 3. אפילו שעברה לי תקופת ההתקפים, עדין מלווה אותי תחושה קשה של מחנק וגוש בגרון בימים מסוימים (לא כל יום) כמו אבן ששוקלת טונות על בית החזה , שלפעמים אף נדמה לי שזה פיסי וזה ממש גורם לי לסבל. האם זהו חלק מהחרדה? התחושה הזו מופיעה גם שאני לא חרדה ולא עצובה.האם זה משהו אחר שאיני מודעת אליו? האם אלו מחשבות שנמצאות בתת מודע וגורמות לחרדה מוסווית? 4. בנוסף אני מרגישה ששבוע לפני ווסת החרדה מתעצמת, האם יש קשר? משהו עם ההורמונים? 5. ושאלה אחרונה. האם כל זה עובר מתישהו החרדה? תחושת מחנק וגוש בגרון? אציין שאני לא מטופלת תרופתית ומעדיפה לסבול בשקט עד שזה יעבור. האם יש למה לקוות? בעבר (לפני כ-5 שנים) גם היתה לי תקופה של חרדות, ולאט לאט זה עבר והייתי ממש בסדר במשך 4.5 שנים. אודה לתשובתך

31/01/2009 | 21:31 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ב- OCD בניגוד לחרדה כללית יש מחשבות טורדניות תמיד סביב נושא אחד בלבד, כמו נקיון (ואז יש עיסוק רב ברחצה) חשש שהדלת לא סגורה (ואז יש בדיקות חוזרות של הדלת ) וכו'. בחרדה כללית יש חרדה סביב כל מיני נושאים שונים ומגוונים- פציעות, מחלות, מוות של קרובים, כשלונות ועוד. לרוב התופעות מופיעות בשנות ה- 30 אבל זה יכול להופיע כבר בשנות העשרה. לפעמים יש החמרה בגלל המחזור. ניתן לשפר את המצב במידה ניכרת גם ללא תרופות ע"י טיפול קוגנטיבי, שזה טיפול הניתן ע"י פסיכולוגים שמתמחים בטיפול קוגנטיבי. בטיפול הזה לומדים טכניקות לשליטה במחשבות ובחרדה. המון הצלחה.

25/01/2009 | 12:20 | מאת: ארמנדו

בביקור אצל פסיכאטר קבע לי קוד F-43.2 מה אומר קוד זה כמו כן קיבלתי כדורים בשם סקסנט 20 מ"ג האם תוכל להכבין אותי לספרות בהקשר לקוד תודה ד"ר שמגר

31/01/2009 | 21:48 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, הקוד הזה משמעותו הפרעת הסתגלות. ישנם הרבה מקורות לקריאה, למשל כאן: http://www.clalit.org.il/geha/Content/Content.asp?CID=34&u=220 באופן כללי ניתן לומר שזו תגובה מעט קשה למצבי לחץ. מדובר בתופעה שקורית להרבה אנשים בהרבה מקרים.

לריספרדל קונסטה בזריקה? מבחינת תופעות לוואי הבנתי שריספרדל עשוי לגרום להשמנה , האם ריספרדל קונסטה יגרום גם באותה מידה? או שפחות ? איזה עוד הבדלים יש, או שאין? וזה בדיוק אותו דבר? תודה!

31/01/2009 | 22:14 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אין הבדל בתופעות הלואי בין התרופות. מדובר באותו חומר בדיוק רק בצורת מתן שונה.

23/01/2009 | 22:59 | מאת: עינת

שלום רב. אני לוקחת פלוטין 20 מ"ג ביום. ברצוני לדעת מה התופעות לוואי של צריכת הכדור ושתיית אלכוהול(וודקה+רדבול) 3 כוסות פעם בשבוע? האם זה יכול להגביר את החרדה? תודה מראש.

31/01/2009 | 22:22 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אלכוהול במידה מתונה לא מהווה בעיה. במידה גבוהה הוא פוגע ביעילות הפלוטין. מה זה מידה מתונה? כנראה זה משתנה מאדם לאדם, ואין מידע ברור בנושא.

23/01/2009 | 19:50 | מאת: אור

זה עבור אחותי שסובלת מסכיזופרניה פראנואידית והיא במעקב של בי"ח מזה כשלושה חודשים אחרי אשפוזה שהיה כשבועיים. היא נטלה בהתחלה זיפרקסה והאלדול ואח"כ עברה לליתיום. ואז ללפונקס שהשפיע לרעה על ספירת הדם שלה. ואז נתנו לה סמאפ שגרם לה לתופעת לוואי לא נעימה במיוחד [קושי בהבעות פנים וחוסר גמישות בתנועה ואי שקט פנימי] - תרופה זו הופסקה אחרי כמה ימים בגלל התופעות והחזירו אותה שוב לזיפרקסה. אבל נראה שיש שיפור מאוד מאוד מזערי ואנחנו כבר לא כ"כ יודעים מה לעשות הלאה. כיוון שנתנו לה הרבה תרופות והן לא עזרו במיוחד. בנוסף היא גם חזרה בתשובה כחלק מההתקף הפסיכוטי שלה והיא ממשיכה לדבוק בדת וטוענת שהיא אשמה במחלה שלה. ההתנהגות שלה והתגובות שלה מאוד איטיות. היא לא קוראת שום דבר חוץ מתהילים וכמעט ולא צופה בכלל בטלויזיה, לא מתעניינת בכל מיני דברים והולכת לישון בשמונה כל יום [בת 34 גרושה עם ילד]. לקחנו אותה לפסיכיאטרית פרטית ששאלה אותה שאלות והיא לא ממש רצתה לשתף פעולה ולספר דברים כמו על מחשבות השווא שלה וכו'. האם זיפרקסה יכולה לעזור לה למרות השיפור האיטי מאוד? עכשיו היא עברה למעקב של פעם בחודש ואנו מודאגים מכך שהיא לא ממש מתקדמת בשיקום שלה ובחייה בכלל. תודה מראש

31/01/2009 | 22:50 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, סכיזופרניה היא מחלה שיכולה לפגוע בדרגות שונות. אמנם במקרים קלים הפגיעה מינימלית וניתן לחזור לתפקוד כמעט מלא, אבל בחלק ניכר מהחולים יש פגיעה עמוקה יותר שגם עם טיפול מיטבי לא מאפשרת להם לחזור לתפקוד. במקרים אלו חשוב מאד לשלב בטיפול מעבר לתרופות גם טיפול הדרכתי אישי שניתן בחלק מהמרפאות הציבוריות לבריאות הנפש. באותן מרפאות קיימת לפעמים תת-מרפאה המתמחה בטיפול בחולי סכיזופרניה ועוסקת גם בהדרכה וליווי של אותם חולים, דבר המאפשר מיצוי יותר טוב של יכולותיהם גם מעבר למה שהתרופות יכולות לעשות.

12/01/2009 | 15:09 | מאת: דד

שלום רב, חזרתי ליטול פלוטין לאחר הריון ולידה וברצוני לדעת האם ניתן להפסיק את השימוש בו בצורה בטוחה לאחר תקופה של כ- 3 חודשים או פחות במידת הצורך. עד כה נטלתי כ- 5 כדורים בלבד, האם ניתן להפסיק את השימוש בתרופה כבר כעת? תודה

13/01/2009 | 09:46 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ההחלטה על הפסקת טיפול צריכה להיות קשורה לבעיה בגללה הוחל הטיפול מלכתחילה. ישנם מצבים בהם אפשר להפסיק טיפול עם סיכון מיזערי, וישנם מצבים בהם קיימת סכנה של ממש לחזרת הבעיה עם הפסקת הטיפול. בכל מקרה הפסקת הטיפול צריכה להיות הדרגתית, למשל לקחת טיפול לסרוגין (יום כן יום לא) למשך 3-4 שבועות ורק אז להפסיק.

09/01/2009 | 03:06 | מאת: ירון 27

שלום רב ד"ר ראשית אני רוצה להתנצל מראש על חצי מגילת אסתר שתבוא לפנייך ותודה על הסבלנות. אני בן 27 סה"כ בריא ולא מזמן חזרתי משהייה ארוכה של 4 וחצי שנים בחו"ל. לאורך השנים שלי גם פה וגם בחו"ל וכמו כל בן אדם חויותי חויות טראומטיות, פוסט-טראומטיות שונות. (איני הולך לפרט כאן כי זה בסוף יתפרס כספר בעל 10,000 עמודים לפחות). לאחרונה אני חש בכמה תסמינים שונים ומשונים חלקם הייתי מודע להם בעבר(ללא אבחון מקצועי אלא דיי בהבנה עצמית בוגרת) וחלקם צצו לי לאחרונה. לפני כחודש וקצת אובחנתי במחלת הספחת (פסוריאזיס) בקצות אצבעות היד (רוב המחלה ביד ימין החזקה שלי) . ממחקר שעשיתי הרבה מן ההתפרצויות האלו נגרמות מכתוצאה של מצב נפשי כלשהו יחד עם הקשר הגנטי של המחלה. אני איני שולל את הממצא הזה לקשר עם המחלה כי, אכן הייתי במצב נפשי לא טוב במשך כמה חודשים טובים בשל אירועים ומקרים שונים. אך יחד עם זאת הבעיה כאמור גדלה והפכה מטרידה יותר כשאני מוצא את עצמי מתמודד עם המחלה עצמה. בהרבה מן הפעולות הרגילות שאני רגיל לעשות ביום יום, אני נתקל ביותר ויותר קושי רב וכאב אמיתי אשר מוקרן על התפקוד הפיזי היום יומי שלי וכתוצאה מזאת זה מוקרן למצב הנפשי שלי, למשל: *התחום הפיזי - כתיבה בכלי כתיבה, אחיזה בסכו"ם, נשיאת חפצים בידי, המנעות מרחיצת ידיים וממקלחת ארוכה ומרגיעה (בשל ההשפעה של המים על עור האצבעות), כיפתור כפתורים, לחיצת יד או "כפה" עם אנשים אשר לפעמים מלווים בכאבים באצבעות היד (מן טריגר של דיכוי נפשי בפעולה זאת) וכשהמצב ממש חמור אפילו הקלדה על המקלדת עלולה להביא עד כדי לידי כאב ועוד ועוד דברים בסיסיים בפעולות היום יום ובמיוחד מעיסוק התחביבי שלי שהוא ניגון בגיטרה שלי. רציתי לציין שכל פעולות אלו שאני הזכרתי לעיל מלוות בכאבים חדים תוך השפעה כלשהי על העור, ולעיתים חריגות תוצאה של דימום בקצות האצבעות!!! וזהו רק תמצית הנסיבות בתחום הפיזי. *התחום הנפשי - ההתמודדות החדשה עם המחלה הזאת (הערה: אני סובל נגלקטיות מצד רופא העור המקצועי שכלל לא עזר לי עד כה בהסברה "חוץ" מרישום תרופות שלא עוזרות כלל) גורמות לי למצב נפשי ירוד ולא דיי ששהיתי במצב מסוים עוד מלפני המחלה ועכשיו אני מוצא עצמי בהחמרה במצבי הנפשי: אין סוף מחשבות רודפות על המשך תפקודי בחיי היום בצל המחלה, כאבים בחזה כתוצאה ממתח, התקפות חרדה, רעדים בידיים ורעדים פתאומיים כמו של קור, חוסר שינה, עייפות, חוסר ריכוז, פגיעה בזכרון, חוסר מוטיבציה, חוסר בהתערבבות חברתית (כגון: יציאות למקומות בילוי), עצבנות בלי סיבה עם ליווי של הרגל בלתי נשלט של נשיכות עור השפתיים שלי וקילופם, פליטות דיבור כעסניות באופן פתאומי לעצמי מעודף מחשבות רודפות של הווה ושל עבר... ועוד ועוד כמה תופעות שונות ומשונות שקשה לי כאן לפרט ולהסביר. כאמור אני בן 27 חיי עוד פרוסים לפני ויש לי תוכניות בחיי להתקדם ולעשות דברים עם עצמי כגון: לימודים, עבודה, חיי חברה, וזוגיות כמובן. אך המצב שנקלעתי לו בשל המחלה ועוד עם כמה התערבבויות שונות של מצבי רוח נפשיים שונים גרמו לכך שאני מוצא את עצמי תקוע במן לופ שקשה לי לצאת ממנו ומפחד מאוד ליפול לתוכו! ובכך יוצר ניטרול מוטיבציה בהיבט חיי היום היום ובכלל הייתי היום אצל הרופא בגלל תופעת כאבי החזה והיא ביצעה א.ק.ג שתוצאתו אגב תקינה. היא איבחנה שאני במצב של מתח מסוים ונתנה לי בנתיים מוקסול לכאבי השרירים שלי בחזה ולוריבן חצי כדור לפני השינה ל 4 ימים. היא רשמה לי 2 הפניות – אחת לניורולוג ואחת לפסיכיאטר אני איני בן אדם של תרופות פסיכוטיות כאלה אני מאמין שיש אופציה אחרת רק שאין לי את הכלים ואת הדרך. אז משיתוף רקע זה יש לי מספר שאלות אלייך דוקטור ושוב סליחה על המגילת אסתר הזאת: 1.מה האבחון הראשוני שלך? 2.האם כדי לקחת לוריבן?האם זה ממכר? האם יש לו תופעות לוואי שצריך לדעת ולשים לב להם? 3.מה ההשלכות בטיפול פסיכאטרי על רישום הרקע הבריאותי שלי?(כגון: עבודה וכו') 4.האם כדאי לראות גם בנוסף ניורולוג? 5.האם יש כלים/עזרים אחרים חוץ מתרופות? 6.אם כבר תרופות בתקווה שלא – לאלו להסכים ולאלו כדאי להמנע/להזהר? תודה ד"ר על הסבלנות ומקווה לשמוע את דבריך

18/01/2009 | 21:54 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, ראשית, לפני העיסוק בבעיה הנפשית, כדאי לציין שפסוריאזיס הרבה פעמים מלווה בבעיות בפרקים ובגידים, ואולי זו הסיבה לכאבים בידיים (חוץ מבעיית העור). כדאי למאד לפנות ליעוץ של ראומטולוג שמתמחה במחלות פרקים. ולענייננו: לא חייבים תרופות. ניתן לפנות לטיפול קוגנטיבי, הניתן ע"י פסיכולוג שמתמחה בתחום. טיפול זה עוסק בעיקר במתן כלים להתמודדות עצמית בתופעות של מתח, חרדה וירידה במצב הרוח. לגבי טיפול פסיכיאטרי: ככלל זה לא מדווח למקום עבודה, אלא אם תצהיר על זה. אם הטיפול במסגרת קופת חולים וידרשו ממך אישור על היסטוריה רפואית הרופא שלך יהיה חייב לציין זאת. אם הטיול יהיה פרטי אף אחד לא יוכל לדעת אם לא תספר. לוריבן עוזר לחרדה, אבל בשימוש יומיומי קבוע מעל מספר שבועות יש סכנת התמכרות. ניתן להשתמש בזה מדי פעם לפי הצורך. במקביל ניתן להעזר בתרופות כמו רסיטל, אפקסור ועוד. המון הצלחה.

07/01/2009 | 22:21 | מאת: יובל

אני מטופל באיקסל 50 מ"ג בבוקר ופרפנאן 4 מ"ג ךפני השינה האם ישנה בעיה שאקח תוסף תזונה בשם gaba? תודה...

16/01/2009 | 07:26 | מאת: ד"ר עופר שמגר

לא, אין בעיה.

07/01/2009 | 21:46 | מאת: השואל

שלום, רציתי לשאול לגביי תרופות להרגעה והפחתת חרדה. כפי שהבנתי, תוספי המזון כגון וליריאן ידועים כמפחיתי חרדה, מה שרציתי לשאול הוא מה חוזקם לעומת תרופות מרשם. האם ניתן בכלל לבצע השוואה כזאת? (השוואה שתוצאותה תהיה שתרופת מרשם חזקה פי X מאשר וליריאן). השוואה נוספת שרציתי לעשות היא בין תרופות מרשם שהשפעתם מיידית כגון ווליום וובאן לבין תרופות מרשם שלוקח מספר שבועות עד שהם משפיעות: מי מהן נחשבות חזקה יותר בסופו של דבר, והאם הם מטפלים באותה סוג של בעיה בעצם ?

16/01/2009 | 07:26 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, הטיפולים הצימחיים כגון ולריאן אינם עוזרים למצבי חרדה, אלא משמשים להרגעת מתח קל בלבד. אני לא יודע לציין מספרים המבטאים פערי יעילות, כמו שביקשת. עקרונית לחרדה יש שתי קבוצות של תרופות: בנזודיאזפינים- כמו ואליום, ואבן וכו'. הם מאד יעילים אבל חסרונם שבשימוש ממושך (שבועות רבים מאד או חודשים) האפקט יכול לדעוך ולפעמים מופיעה התמכרות, לכן מעדיפים להשתמש בהם בעיקר בתחילת הטיפול, למשך כמה שבועות, עד שהתרופות ארוכות הטווח מתחילות לעבוד. הקבוצה השניה היא נוגדי דיכאון וחרדה, כמו פרוזק, סרוקסט, רסיטל, ציפרלקס ואפקסור, שמתחילים לעבוד אחרי כשלושה שבועות. יעילותם לא תמיד 100% אבל אין התרגלות לאפקט שלהם ואין התמכרות.

07/01/2009 | 11:45 | מאת: ליטל

שלום רב האם אדם שחוזר על דבריו יכול להיות סכיזופרן או האם צריכות להיות תופעות לוואי נוספות ואם כן מה הם? מדובר בבחור שהכרתי מזה שבוע על כן אצטרך סימפטומים לזיהוי תודה מראש

16/01/2009 | 07:20 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא ברור לי למה כוונתך ב"חוזר על דבריו". האם על כל משפט? האם זה תמיד? בסכיזופרניה לרוב יש עוד סימנים, שאדם ללא השכלה פסיכיאטרית/פסיכולוגית יראה בהם "התנהגות מוזרה", אבל גם זה לא אומר שמדובר בסכיזופרניה.

07/01/2009 | 11:41 | מאת: אושרת

שלום רב בשניים האחרונות עברתי חוויות קשות הן חשש לחיי בן משפחה והן בעיות כספיות קשות. תמיד הייתי חזקה זו שלוקחת הכל על עצמה ומטפלת בכולם לפני קצת פחות משנה נפרדתי מחבר שהיה בן זוגי מספר שנים וחטפתי את התקף החרדה הראשון. תחילה התדירות הייתה של פעם בשבוע ולאט לאט זה התחיל להתרחק ללא טיפול תרופתי אך עם ליווי פסיכולוגי.מזה חודשיים לערך לא חוויותי חרדות ופתאום זה הופיע שוב כאשר אני מסוגלת להבין מה גם לכך. התסכול הוא גדול כי התחושה הייתה שעברתי את זה האם אתה חושב שעלי לפנות לפסיכיאטר לבחינת אפשרות לקבלת טיפול תרופתי ?

16/01/2009 | 07:18 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא בהכרח. לא ברור לי באיזה טיפול פסיכולוגי היית. אם עוד לא היית בטיפול קוגנטיבי- כדאי מאד לנסות את זה. אם כבר היית- אז יש מקום לשקול טיפול תרופתי. לפעמים יש רופאי משפחה עם נסיון בתחום- לא כולם. אם לרופא המשפחה שלך אין נסיון כדאי לפנות לפסיכיאטר. בהצלחה.

07/01/2009 | 05:03 | מאת: ליאור

שלום ד"ר, אני בן 25,נוטל מזה תקופה ארוכה כדורי שינה במרשם מרופא משפחה.אני מאוד הייתי מעוניין להגמל,אך לצערי אינני מצליח ורופא המשפחה שלי אינו מוצא את הנוסחא שתאפשר לי לעשות זאת. האם יש טעם לפנות לפסיכיאטר? תודה.

13/01/2009 | 00:22 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, כן. בד"כ לפסיכיאטרים יש נסיון רב יותר בטיפול בהפרעות שינה. הפסיכיאטר גם יוכל לנסות לראות אם מאחורי הפרעות החרדה יש בעיה נוספת שגורמת להן ואולי בגלל זה קשה להפסיק את התרופות.

06/01/2009 | 15:48 | מאת: רוני

שלום ד"ר שמגר, לא יודעת אם אתה זוכר אבל שאלתי אותך לא מזמן על טיפול בחרדה ו/ או דכאון. הצעת טיפול קוגניטיבי ואכן ניסיתי.. אחרי פגישה אחת שבה התפרקתי לחלוטין (יכול להיות קשור למחזור?) והפתעתי אפילו את עצמי.. המטפל נבהל והחליט שזה לא טיפול שאוכל לעמוד בו כרגע מאד קשה לי עם זה, כי תליתי בזה הרבה תקוות ומרגישה מאד מאוכזבת ודחויה. בכל אופן רציתי לשאול אותך, מכיוון שסובלת מאד ממיגרנות והוצע לי טיפול בדראלין, האם זה יכול להשיג את 2 המטרות ולעזור לי גם עם החרדה או הדכדוך שאני שרויה בו? תודה רבה מראש! מאד מעריכה את תשובותיך האנושיות והמכבדות ושוב תודה!

13/01/2009 | 00:20 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, דרלין יכול לעזור לחרדה, אבל לא לדיכאון. באופן עקרוני, אנשים שסובלים מרמת חרדה מאד גבוהה צריכים להתחיל עם איזשהו טיפול תרופתי בכדי שיוכלו להתמודד עם הטיפול הקוגנטיבי. אחרי שהחרדה קצת יורדת, ניתן להתחיל בטיפול. אחרי שהטיפול מתחיל להשפיע- ניתן אט-אט לרדת במינון התרופות. המון הצלחה.

05/01/2009 | 23:53 | מאת: OASIS

שלום דוקטור אני לוקחת תרופה של 10 מ"ג ZYPREXA, והייתי אצל רופא עור שרשם לי תרופה נגד אקנה מאוד חזקה ROACUTANE מ"ג20 - שתי קפסולות ביום . אני אמרתי לו שאני נוטלת את ZYPREXA אבל הוא טען שאין בעיה . למרות זאת אני מוטרדת והפסיכיאטר שלי אוכל להשיג בעוד יומיים לכן אני שואלת אם באמת אין סכנה שאני אקח את ROACUTANE , כי קראתי בהוראות של התרופה שצריך לשאול אישור רופא למי שהיה לו בעיות או יש לו בעיות דיכאון ובעיות נפשיות. אני מחכה לתשובה סופית כדי לדעת איפה את עומדת. תודה רבה

06/01/2009 | 12:50 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, אין כל בעיה בשילוב התרופות הנ"ל

06/01/2009 | 15:08 | מאת: OASIS

תודה רבה!

05/01/2009 | 23:39 | מאת: יעקב

האם הם אותה התרופה?

13/01/2009 | 00:17 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, לא. רסיטל נקרא גם ציפרמיל, ולוסטרל נקרא גם סרנדה. שתי התרופות מאותה משפחה, לכן הן דומות, אבל לא זהות.

05/01/2009 | 22:10 | מאת: אנונימית

שלום וברכה ! בעקבות התגברות של מצבי חרדה - עברתי מ-4 מ"ג ל-8 מג' של פרפנאן ( 4 בבוקר 4 - בערב ).( אחרי התייעצות פסיכיאטר כמובן. ) מחר, אני חייבת לגשת לרופא שיניים, וכנראה שטיפול יהיה כרוך בהרדה מקומית כמובן... האם אפשר ? תודה מראש, אנונימית.

13/01/2009 | 00:15 | מאת: ד"ר עופר שמגר

שלום רב, קצת מאוחר אבל בכל זאת- אין בעיה לקבל טיפולי שיניים כולל זריקות הרדמה.