פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

שלום רב ברצוני לשתף אותך בהרגשה שלי.אני לוקח כדור ציפרלקס 10 מ"ג 1 ליום למשך 8 חודשים לפני כחודש החלטתי להפסיק לקחתי כדור ליומים למשך שבועים והפסקתי.כחודש שלם מרגע הפסקת הכדור אני מרגיש מעולה חזק ויציב רק אחרי כחודש התחילו לי תופעות מוזרות יש לי בבוקר למשך כמה שעות כבדות עיפות סחרחורות מה עושים לגבי זה?האים להמשיך לקחת כדורים?

שלום רב, קצת קשה לדעת ממה התופעות הלו. כדאי ראשית כל לערוך בדיקות כלליות אצל רופא המשפחה. אם התופעות שאתה מתאר היו חלק ממה שחשת לפני נטילת הציפרלקס, אז אולי זה סימן שהבעיה חוזרת וכדאי לחזור לטיפול מסודר. אם זה משהו חדש- ניתן לחכות כמה ימים ולראות כיצד זה מתפתח (או נעלם....).

ערב טוב, טופלתי כשנתיים בציפרלקס נגד חרדה. הגעתי אחרי כחדשיים למינון של 2 כדורים. אחרי כשנה התחלתי לרדת ואז לפני כמה חדשים הפסקתי בהצלחה רבה, אפילו ללא תמיכה של נוגדי חרדה. עד כד כך הרגשתי טוב שאפילו לא החזקתי בתיק ולא היה לי מרשם בשבילם. לפני כשלושה שבועות, עקב מתח רציני עם בעלי, שוב חטפתי, לצערי, התקף חרדה. הבעיות לא נפתרו וכמה שניסיתי להתאושש בתמיכה עדינה של נוגדי חרדה, לא הצלחתי ממש. בעצת רופאת משפחה נרשמו לי שוב ציפרלקס. לפני כשלושה ימים התחלתי לקחת בצהריים חצי כדור. אני מרגישה שאחרי כמה שעות, אני מרגישה ממש לא טוב וצריכה להרגיע עם נוגדי חרדה. למרות שכבר עברתי את זה פעם אני מרגישה צורך לשאול מתי עלי להעלות את המינון לכדור, אם בכלל, והאם שעת הצהריים נראית לך מתאימה? אולי עדיף בבוקר? באופן כללי אני מרגישה ממש טוב בבוקר ובערך לקראת חמש מתחילה להרגיש מועקה שמתפתחת לחרדה/דכדוך. תודה על תשובתך

שלום רב, את כבר יכולה להעלות לכדור שלם. בד"כ אפשר להתחיל מכדור שלם, ןאם מתחילים מחצי, תוך 3-4 ימים עולים לשלם. אין משמעות לשעת הנטילה. תראי מתי שיותר נוח לך ותקחי בשעה הזו. אני מבין שכבר יש מגמת שיפור, ואני מקווה שזה ימשך עד להחלמה. המון הצלחה.

שלום לפני חודש בערך פרסמתי את ההודעה הזאת: "שלום, כיום אני בן 17 ולפני שנה התחלתי לחשוב על דברים..כאילו ששכבתי במיטה התחלתי לחשוב על מצבים שונים, שבהם אני מדמה שאני זה לא אני אלא מישהו אחר. חשוב לי להזכיר שלא שמעתי שום קולות ולא ראיתי אף אחד. פשוט שכבתי במיטה ולמשל חשבתי על מצב שבו יש לי חברה ומדברים, אז חשבי בראש על הדברים שאנחנו מדברים עליהם וכל זה.(ידעתי שזה לא באת ולא ראיתי אותה, חשוב לציין שעדיין לא הייתה לי חברה.אז יכול להיות שכאילו בגלל גיל ההתבגרות וכל זה אני רוצה חברה ובגלל שאין לי אז אני חושב על זה?,אני כאילו ממש מדבר בראש על המשפט שאני מדבר איתה למרות שאני יודע שזה לא באמת ואני לא שומע קולות. והחברה הזאת זאת לא מישהי ספציפית שאני מכיר אלא סתם ואני לא יודע מי זאת ואני לא רואה אותה זה סתם כאילו יש לי חברה וזהו- למרות שאני יודע שאין).יש עוד מקרה אחד שאני חושב עליו למרות שאני יודע שהוא לא נכון..זה שאני בכיאלו סוכן שב"כ ואני מתאר כל מיני מצבים בראש ומה הייתי עושה בהם..- גם המקרה הזה אני יודע שהוא לא אמיתי ואני יודע שאני יהיה סוכן שב"כ כי אני לא רוצה. ראיתי פשוט סרט על סוכנים וכל זה וקצת התלהבתי אז יכול להיות שזה בגלל זה?ואם זה בגלל זה אז אסור לי לראות סרטים כאלה? חשוב לי להזכיר שאניי לא אלים ולא עושה שום תנועות מוזרות ולא מדבר בקול. אלא הכל בראש ואני יודע שזה בראש ואני יודע שאני לא סוכן ואין לי חברה. זה התחיל בערך לפני שנה וזה קורה כשאני שוכב במיטה, אז יכול להיות שזה בגלל שיעמום?. אני יספר קצת על עצמי אני קצת ביישן לא הייתה לי חברה כפי שציינתי, אבל יש לי הרבה ידידות וחברים ולא הכו אותי כשהייתי קטן ולא התעללו בי. אני יספר קצת על עצמי אני קצת ביישן לא הייתה לי חברה כפי שציינתי, אבל יש לי הרבה ידידות וחברים ולא הכו אותי כשהייתי קטן ולא התעללו בי.מה הסיבה לכך שאני חושב על הדברי האלה? ואיך אפשר להפסיק את זה?בקיצור אני משוגע או לא?" עכשיו רציתי להוסיף שבעבר היו לי טיקים בעיניים באף...(יש קשר בין השיחות בראש לבין הטיקים בעבר? אולי זה כמו טיקים אבל במח?) ורציתי להוסיף שאני מדבר בראש לא רק עם חברה ומדמיין כאילו אני סוכן שב"כ אלא שמתי לב שאני מדבר בראש עם כל אחד.(ד"א זה שאני סוכן שב"כ זה הפסיק כבר) אני יכול לדבר עם כולם "בראש".רציתי לשאול אם יכול להיות שזה סכיזופרניה?ואם לא אז מה זה יכול להיות? אני מדבר איתם בראש (כמו שאנשים מדברים עם עצמם בלב) והם עונים לי בלב ("בראש") רציתי לשאול אם זה נחשב להזיות שמיעה?ואם מה שיש לי זה סכיזופרניה? ואם לא אז מה זה יכול להיות?אם זה סכיזופרניה אפשר לטפל בזה שזה יעבור לחלוטין?אפשר לבדוק אם זה סכיזופרניה או מחלת נפש אחרת על ידי בדיקות כמו ct וכאלה?אני ממש לחוץ מזה וממש מפחד שזה סכיזופרניה.(אני לא שומע קולות באוזניים ולא רואה כלום- אין לי הזיות ראייה).בן אדם שיש לו סכיזופרניה הוא מודע בכלל למצב שלו (כמו שאני מודע) כאילו הוא מודע לזה שיש משהו מוזר וזה.. או שהוא חושב שאנשים אמיתיים מדברים איתו? אם חסרים פה פרטים שיקלו עליך כדי לזהות את סוג הבעיה אם יש אז בבקשה תשאל ואני אחזיר תשובה. תודה

שלום רב, לא. זה עדיין לא נשמע כמו סכיזופרניה, אלא סוג של תופעה שקיימת אצל הרבה אנשים ביישנים. זה גם לא מתפתח לסכיזופרניה. זה גם ממש לא הזיות שמיעה. מצד שני אני שומע שזה מאד מציק ומטריד אותך. בגלל זה כדאי לפנות לפסיכולוג (ולא בהכרח לפסיכיאטר) בכדי שיעזור לך לעבוד על הביישנות ודרך זה תוכל להתגבר על התופעה הזו.

תודה רבה לך, פניתי להרבה פורומים וכל בכל מקום אמרו לי משהו אחר. בפעם שעברה שכתבתי את ההודעה אמרת שיש לי בעיות חיירת קשר עם אנשים, וזה נכון.תודה. אם אני יעבוד על הביטחון העצמי שלי וידבר יותר עם אנשים ויצור הרבה קשרים עם אנשים וכל זה אז השיחות האלה יעלמו?יש לך שיטה או משהו שזה יעלם? ועוד משהו יש מאמרים בנושא הזה? איך קוראים למה שיש לי?זה לא הפרעה נפשית?שאלה שאחרונה שממש חשבוה לי- אם אני יפסיק את השיחות בכל פעם שזה קורה וישמע שירים או משהו במקום אז זה יעזור או יחמיר? אני ממש מודה לך, תודה רבה ויום נעים.

תודה, רציתי להוסיף משהו. בימים שחשבתי שיש לי סכיזופרניה ממש פחדתי וניראה לי שנוצרה אצלי חרדה מסכיזופרניה (בהתחלה הייתה לי חרדה להשתגע ביגלל השיחות בראש).כמו שאמרתי אף אחד לא מחזיר לי תשובה בראש אלא אני אומר משהו ומחזיר לעצמי בתור אדם אחר. עכשיו לפני כמה ימים עשיתי סלט וכשחתכתי את הירקות הגיעו פתאום מחשבות שאני ידקור מישהו עם הסכין והתחלתי לפחד (לפני שזה קרה מישהו סיפר לי שהיו לו חרדות וזה מה שהיה לו), בקיצור פחדתי ממש ואני עדיין פוחד לפגוע במישהו. יש לי מחשבות שאני יהרוג מישהו ואני שאני יפגע במישהו למרות שאני יודע שאני לא יפגע באף אחד, אבל עדיין יש לי את המחשבות האלה ואת הפחד. יש לי גם מחשבות שאני יהרוג מישהו גם כשאין לי סכין (זה התפתח..).ואני פוחד שאני יהפוך לאיזה רוצח או משהו. זה סוג של חרדה? אם זאת חרדה איך אפשר לטפל בה בלי פסיכולוג/פסיכיאטר?אם אני יתעלם מזה זה יעבור לבד?יש את הספר של לוסינדה באסט- מלחץ להצלחה, אם אני יטפל בעצמי לפי הספר זה אז המחשבות האלה יעברו?מאז ההודה הכי ראשונה שכתבתי בפורום הזה אני במצב קשה ועצוב, אבל כשאני בחברת אנשים ועושה כל מיני דברים אני בסדר.. יכול להיות שזאת סתם תקופה כזאת וכל המחשבות יעברו או שזה יכול להתפתח למישהו רציני? (אני פוחד שאני יהפול להיות פסיכופט כזה כמו בסרטים שרוצח אנשים, יש סיכוי שזה יקרה?). אני מצטער שאני שואל כל כך הרבה שאלות, אני פשוט במצב לא טוב. תודה מראש.

שלום , אני בדכאון קל או אולי תגובה דכאונית למחלת עור שיש לי. רציתי לדעת למי אפשר לפנות על מנת לקבל סיוע? אני לא חושב שאני במצב חמור, אני צריך עזרה וכלים כדי לצאת מזה. למי כדאי לפנות? פסיכולוג? תודה.

שלום רב, ניתן לפנות לפסיכולוג אבל גם להתייעץ עם רופא המשפחה בקופת חולים. הרופא יכול לזהות דיכאון קל ולהציע לך כיווני טיפול. רק בריאות....

מזה אומר שבנאדם במהלך נסיעה מתחיל לחשב את המספרים ולעשות כל מיניי פעולות מתמטיות בלוחית הרישוי של האוטו מלפניו?או סתם בהליכה ברחוב?

שלום רב, זו יכולה להיות תופעה נורמלית לחלוטין או חלק מבעיה נפשית. אם אין שום ביטויים אחרים, ואין הפרעות מיוחדות בתפקוד של האדם הזה, כנראה זה משהו חסר חשיבות או בתחום הנורמה.

שלום, אני נוטלת את הכדורים דפלפט, רספרדל ולמיקטל. הפסיכיאטרית המליצה לי לקחת טופמקס להורדה במשקל, והתחלתי לקחת. אבל הרוקחת אמרה לי שלא מומלץ לקחת דפלפט וטופמקס ביחד. אני אשמח לשמוע חוות דעת שניה.

שלום רב, שתיהן צודקות. אמנם מדובר בבעיה נדירה, שלרוב לא קורית, אבל במקרים מסויימים היו עדויות שהשילוב של שתי התרופות עלול לגרום להצטברות אמוניה בגוף, בעיה שגורמת לטשטוש, בלבול ואף עלול להתדרדר לאובדן הכרה. בעקבות מקרים אלו בוצעו מחקרים מבוקרים שלא הראו שום בעיה, כך שזו הסיבה שכיום מומלץ לשלב את התרופות רק אם נסיונות שילוב אחרים נכשלו. כנראה שהסיכון הממשי קטן מאד, אם בכלל הוא קיים.

שלום.אני בן 26 ובשנה האחרונה סובל מרעידות בגפיים העליונות (מן תחושה של מכות חשמל למספר שניות). כל בדיקות הדם המקיפות כולל בדיקות נוירולוגיות E.M.G ובדיקת E.E.G יצאו תקינות. התופעה החלה מספר שבועות לאחר הפסקת נטילת רמוטיב אותו לקחתי חודשיים וקלונקס אותו לקחתי במינון 0.5 מ"ג במשך 12 יום רצוף. האם זה קשור בכדורים?התמכרות/תלות? ממה יכולה להגרם התופעה? (את הכדורים קיבלתי בגלל אירוע שגרם לי למתח וחרדה)

שלום רב, קשה מאד לדעת מה בדיוק התופעה וממה היא נגרמת. לא כל כך סביר שזה מהתרופות. אבל אם יש חשד שזה בגלל הפסקת התרופות, ניתן (בהתייעצות עם הרופא המטפל) לחזור ולקחת אותן לכמה ימים ולראות מה קורה והאם התופעות חולפות.

שלום, אני בת 24, כבר שנים שאני בטיפול פסיכיאטרי אצל מישהי מעולה (גם מוכרת מאוד בתחום) והיא טענה חד-משמעית שאני לא חולת נפש. אני מרגישה אחרת. אני מתנהגת מוזר בחברה. כולם מתרחקים ממני וכרגע המצב הוא שנותרתי לגמרי לבד. כשאני נמצאת עם חברים (זמניים) אני מדברת יותר מידי ובצורה קצת פתטית, צוחקת יותר מידי, מספרת דברים אישיים על עצמי, תלותית, דרמטית ועוד... כשזה קורה אני במצב שאין לי שליטה על זה, אני כאילו לא שמה לב. אבל אז, אחרי שאנשים נעלמים לי ואני נותרת לבד אני מבינה את גודל הפאדיחה ומבטיחה לעצמי שפעם הבאה אני -שותקת!. אבל משום מה זה לא קורה, ושוב חוזר חלילה, אני מכירה חברים מתנהגת באותה הצורה, הם נעלמים לי לגמרי ואני נותרת לבד, חושבת ואז מבינה את הפאדיחה ונכנסת לדיכאון וללחץ. בעקבות ההתנהגות שלי אני נאלצת לעבור עיר מגורים כל כמה זמן בגלל הבושות. קשה לי, אני נורא לבד, בא לי להכיר שוב חברים אבל הגעתי למצב שאני מפחדת מעצמי, מאיך שאתנהג. קרה בעבר ש"פחדתי מאיך שאתנהג" אבל זה לא מנע ממני להכיר שוב חברים ולעשות שוב את אותן פאדיחות. לצערי כל פעם אחרי שאנשים נעלמים לי אני מבינה שהם הסתכלו עליי כמו על "בדיחה". ולא, זו לא רק תחושה שלי. העירו מספיק הערות כך שאני מודעת למצבי. יכול להיות שזו הפרעה נוירולוגית? התסמינים האלה מזכירים איזושהי מחלת נפש? (לקחתי כדורים נגד דיכאון ולא הגבתי אליהם טוב, הם רק הגבירו את ההתנהגות הפתטית+קיום יחסי מין מרובים ועוד...) אני גם רזה מאוד מאוד. אני אוכלת המון אבל משום מה לא עולה במשקל וכולם חושבים שאני אנורקסית, ואני יודעת שאני נראית חולה עם הרזון הזה.

שלום רב, קצת קשה לי להגיע לאבחנה דרך האינטרנט, אבל ממה שסיפרת גם אני לא משוכנע שמדובר במחלת נפש וגם לי נשמע שזה משהו שרק טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לו. אבל אולי אני טועה, ולכן כדאי שתגיעי לבדיקה פסיכיאטרית, לפחות חד פעמית, בכדי לראות האם יש עדות לבעיה נפשית אחרת. התופעות שאת מתארת מוכרות מאד וקיימות אצל הרבה אנשים כחלק מקשיים בתקשורת בינאישית. על דברים כאלו עובדים בטיפול. מקווה שתוכלי למצוא את מקומך, גם במקום מגורים, אבל גם ביחסים בינאישיים.

שלום אני מטופלת בליתיום וברידזין. ברידזין 25 מ"ג אני מטופלת בחצי שנה האחרונה ברציפות עם הליתיום. מאז הופיעו לי פצעים מוגלתיים על הפנים, אקנה קשה. ברגע שמפסיקה רידזין זה נעלם. הפסיכיאטר שלי כרגע לא מוכן להחליף בשום אופו את הרידזין במשהו אחר בגלל הרגישות במצבי וכי סוף סוף אני מאוזנת. הזמנתי תור לרופא עור לפי המלצתו של הפסיכיאטר. אני פוחדת שהרופא עור לא יבין או לא מכיר את הרידזין ויאמר לי שאין מה לעשות. אני בת 32 וכבר עברתי את גיל ההתבגרות והפצעים. אני גם ככה במצב של חוסר בטחון אחרי שסיימתי מאניה קשה ואין לי חברים ואף אחד ובקושי יוצאת. אני גרושה ורוצה להכיר ולצאת, אבל מתביישת מאוד במצב הפנים שלי. מה אפשר לעשות? מה לאמר לרופא עור אם לא יבין?

שלום רב, אין מה לומר לרופא עור אם הוא לא מבין את הבעייתיות שבהפסקת טיפול. יחד עם זאת אינני בטוח שאי אפשר להחליף את הרידזין. אני ממליץ לך, במקביל לבדיקת רופא עור, גם להגיע לחוות דעת פסיכיאטרית נוספת.

בס"ד שלום ד"ר שמגר! אני רוצה שוב להתיעץ איתך לגבי חמותי כבת 71. בשנה האחרונה סבלה מהזיות שמיעתיות וקולות, מצבה הנפשי והפיזי הדרדר מאוד עד שלפני כ-3 חודשיים החלפנו פסיכיאטר והוא פשוט החזיר אותה לחיים, באמצעות רסיטל 20 (כדור וחצי בבוקר) וסרוקוול 25 (כדור אחד בלילה) במקום רספרדל. לפני 3 ימים , להפתעתנו הרבה, ללא כל התראה מוקדמת, חזרו ההזיות בהדרגה וכיום המצב נראה לא מזהיר (מפעם ביום, להזיות שמיעתיות לא מועטות ומחשבות שווא)ומלחיצה אותנו המחשבה שתחזור למצב הגרוע הקודם שבו לא היתה לה מנוחה מההזיות. גם המצב הגופני והתאבון נחלשו בימים אלו כתוצאה ממצבה הנפשי. יום לאחר ההזיה הראשונה העליתי לה מינון סרוקוול ל-1 בבוקר ו-1 בלילה (ע"פ הדרכה קודמת של הפסיכיאטר שלה)ושאלותיי הן:( מכיוון שעדיין אין תקשורת עם הפסיכיאטר, וגם מהסיבה שתמיד עצותיך הועילו לנו) א. המצב מחמיר מרגע לרגע , האם העלאת המינון בסדר? ב. תוך כמה זמן צריך להעלות שוב,במידה ואין שיפור? ג. מהו השלב הבא במינון לדעתך? ד. האם הזיות יכולות לחזור ממצב של לחץ וכאשר מרגיעים תהיה נסיגה?(שמתי לב שאצלה ההזיות חוזרות כאשר נתונה במצב של דאגה/ לחץ אפילו מזערי ביותר) ה. לדעת הפסיכיאטר כנראה שיש לה את מחלת האלצהיימר(התבסס על c.t ותשאול במצב נורמלי)האם זה אומר שההזיות הן חלק מהמחלה הזו ואי אפשר להיפטר מהם אלא באמצעות טיפול תרופתי? ו. שאלה שלא קשורה , אך אולי תוכל לעזור,חמותי משום מה הבינה שאת הכדור וחצי בבוקר של הרסיטל צריכה לאכול בתוך!!!! הכריך ולא עם שתיית מים (וזאת מכיוון שאמרנו לה, ששותים את הכדור עם אוכל או לאחר האוכל), האם ייתכן שעקב כך הכדור לא נספג היטב בגוף? האם יכול להיות לכך קשר כלשהו לחזרה הפתאומית של ההזיות?. מצטערת על ריבוי השאלות, ושוב כמו תמיד אני אזכיר לך כמה עבודתך קדושה ומבורכת מאחלת לך את כל הטוב שבעולם . שבת שלום

שלום רב, צר לי על התשובה המאוחרת. במצב הדברים שאת מתארת, הדבר הכי חשוב לעשות הוא לערוך לה בדיקות כלליות. בקשישים הסיבה הכי שכיחה להתדרדרות כזו במצב היא בעיה גופנית חריפה. זה יכול להיות שינויי לחץ דם, הפרעות באלקטרוליטים בדם, זיהום כלשהו (הרבה פעמים זה יכול להיות דלקת בדרכי השתן שבכלל לא מרגישים אותה והיא מתגלה רק בבדיקת מעבדה), יכול להיות בעיה מוחית חדשה ועוד סיבות אחרות. רק לאחר השלמת הבירור הגופני ניתן להעלות במינון התרופות.

שלום 1) תוך כמה זמן מהתחלת השימוש בזיפרקסה עלולים ללקות בסוכרת? (חודשים? שנים?) כי אני התחלתי לפני חודשיים וכבר נוצר בי רעב למתוק... 2) האם החלפת התרופה לריספרדל תפחית את הסיכון ללקות בסוכרת? כלומר האם מהבחינה הזו הריספרדל עדיף?

שלום רב, "רעב למתוק" אינו סכרת, כי אם קשור לעליה בתיאבון (ובמשקל) שגורמת הזיפרקסה. סכרת, אם היא מופיעה, יכולה להופיע כמעט בכל שלב, החל ממספר שבועות לאחר תחילת הטיפול. לרוב אין לסכרת סימנים מיוחדים והיא מתגלה בבדיקת דם. אם מופיעים סימנים זה בד"כ צמאון רב והשתנה מרובה. מעבר לריספרדל יכול להקטין גם את התאבון וגם את הסיכון הקטן לסכרת, אבל עלול מצד שני להוציא אותך מאיזון מבחינה נפשית ולגרום לחזרת התסמינים. לפני כל שינוי כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל.

שלום האבחנה הפורמנית שלי היא bipolar affective disorder-depressed עם אפקט דיספורי מטופל ב seroxat 20 mg lamictal 100 mg הוגדרתי כדו קוטבי רק משום שנטלתי סרוקסט לא מייצבים בתחילת הטיפול שהיה מזמן את הדיכאון אני מכיר כלום ואולי חוויתי בתחילת הטיפול היפומניה בגלל נטילת SSRI ללא מייצבים אבל מאניה שמאופיינת בהסתבכויות כלכליות,משפטיות,שינה של שעה שעתיים בלילה מעולם לא חוויתי מעולם לא אושפזתי האם יש סיכוי לקבל אחוז נכות כל שהי בביטוח לאומי

שלום רב, הפרעה ביפולרית מוכרת ע"י ביטוח לאומי. אחוזי הנכות נקבעים כפונקציה של מידת הפגיעה התפקודית שלך. כלומר, אם אתה ממשיך באותו תפקוד מכל הבחינות, תקבל אחוזי נכות שוליים שלא נותנים שום הטבה מעשית. ככל שתוכל להראות ירידה בתפקוד כך יש סיכוי שאחוזי הנכות שיקבעו יהיהו גבוהים יותר.

האם תרופות ממשפחת הסטטינים במקרה שלי "סימבקור" עלולות לגרום לדיכאון/ חרדה או להחריפם ממי שכבר סובל מהם ?

שלום רב, אין קשר ברור ומובהק בין סטטינים לדיכאון- לא בהחמרה ולא בגרימה.

שלום, לוקח ריספרדל ( 1 מיליגרם ) כשנתיים בערך עקב התקפי אי שקט שהיו בעבר והיו מלווים ברעידות בכל הגוף ( כאילו ממש ממש קר אבל רק כאילו ) כמו כן הכדור עוזר לי מבעית התנתקות מסוימת שקוראת לי לפעמים, אני אתן שני דוגמאות קטנות : אם שיערי לא היה מסודר באופן פרפקציוניסטית אז זה כאילו היה " מפריע" לי ואז הייתי נהיה "לא עצמי" שהפסיכיאטר שלי קורא לזה ניתוק... גם כיום עם הכדור המצב לא מושלם אבל לאחרונה עשיתי לעצמי טיפול בחשיפה ( ממשפחת טיפולי התנהגות קוגנטיבית ) וכיום המצב בסדר, אבל... הכדור שאני לוקח משמין אותי הוא גורם לי למצבים לא נעמים בזמן ישיבה עם הרבה אנשים בשולחן אוכל הוא פוגע בי מבחינה מינית ! ואני פשוט חושב שאולי אני יכול ללא כדורים. לפי דעתי טיפול התנהגותי קוגנטיבי יכול לעזור לי מאוד לגביי תופעת הניתוק מעצמי, האם זה נכון ? ושאלה שנייה, האם כאשר אנסה לאפסיק עם הריספרדל יחזורו לי תופעות האי שקט - רעד ? ואם כן אז האם יש לזה טיפול ללא כדורים ? זאת היתה שאלה שלישית ואחרונה, יצא קצת ארוך בסוף... תודה

שלום רב, קצת קשה לי לומר לך מה נכון לעשות כיוון שאינני בטוח מה בדיוק יש לך מבחינה פסיכיאטרית. רוב הבעיות שבגללן נוטלים ריספרדל הן בעיות שלא חולפות בקלות ויש צורך בטיפול קבוע, וכל הפסקת טיפול או הורדת מינון עלולים להחמיר את המצב. טיפול קוגנטיבי יכול לעזור לפעמים, אבל לפני הורדת מינון או הפסקת טיפול כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר שמכיר אותך.

אני בן 36 רווק סובל מפוביות וחרדות קשות נוטל תרופות כמו: 1.סרוקוול 100 מ"ג בערב איזה שלושה חודשים 2. קלונקס 0.5 מ"ג שלוש פעמים ביום חמישה חודשים 3.פרטן 2 מ"ג בוקר וצהריים שלושה חודשים הסרוקוול עוזר לי מאוד אבל משום הקלונקס שאני לוקח כבר חמישה חודשים באופן קבוע שלוש פעמים ביום כבר איבד את אפקט הרגעה שלו ואינני יודע מה לעשות ? פניתי לרופא המטפל שלי והוא אמר לי להמשיך במגמה הזאת כשאני לוקח קלונקס 0.5 מ"ג זה כאילו שלא לקחתי כדור בכלל מה עושים ?

שלום רב, מינון הסרוקוול שאתה לוקח נמוך מאד. עליה במינון הסרוקוול תעזור לך מאד עם הורדת החרדה. מינון רגיל של סרוקוול הוא 300-600 מ"ג ליום. לגבי הקלונקס- קיימת תופעה של התרגלות לתרופה, וזה כנראה מה שקרה לך. עליה במינון תרגיע אבל תוך מספר שבועות תהייה התרגלות גם למינון הגבוה יותר. לכן עדיף לעלות בסרקוול, וכאשר הוא ישיג אפקט מרגיע לרדת בהדרגה ובאיטיות מהקלונקס.

אני נוטל ציפרלקס 10 מ"ג כבר יותר משלושה שבועות לטיפול בדיכאון קליני . אני מרגיש שיפור מבחינת תחושת המועקה בראש וכאבי הראש , אך אני לא מרגיש שיפור בריכוז . האם הריכוז עתיד להשתפר בעוד שבוע שבועיים ? במילים אחרות יש שיפור אבל לא גדול . האם זה עתיד להשתפר ? האם במקרה שהשיפור לא משביע רצון מעלים את המינון וזה עשוי לפתור את הבעיה ? תודה מראש

שלום רב, אם החל איזשהו שיפור רצוי לחכות לפחות 4-5 שבועות עד למיצוי האפקט של התרופה. אם יש שיפור משמעותי אבל לא מלא- ניתן לשקול עליה במינון בחצי כדור. אם השיפור מינימלי אחרי פרק זמן זה- מומלץ לשקול החלפת טיפול. הריכוז הוא רק מרכיב אחד מכלל המרכיבים הנפגעים בדיכאון, ובד"כ חשובה התמונה הכללית, אם כי ברור שלכל אחד יש משהו מסוים "שיותר מפריע לו".

איזה כדור לשינה? שלום ותודה מראש אני סובל מקשיי הירדמות בגלל מתח ,נדודי שינה, שינה לא יעילה,שחלקה נגרם מבעיות גופניות שאין להן פתרון, גם לא במרפאת כאב. יש גם עצבות –יתר בגלל חוסר יכולת לעבוד, עצבות וחוסר כחות נפש, דבר שמפריע מאוד בתפקוד, אך נשלט כשאני מצליח לישון. לכן חשוב לי להגיע לשינה סבירה. אני מטופל כבר כמה שנים לשינה ב-בנזודיאזפינים שכבר מפסיקים בהדרגה להשפיע עלי. אני צריך כדור לשינה שיהיה ע"ח הקופה,שפועל מיידית בתוך שעה-שעתיים ולא לאחר תקופה. לא יכול רמרון,זופיקלון, אדרונקס, מודאל,סורבון.כמובן שלא נייטול או יוניזום או סונגה. דברים טבעיים כ"רגיעון" לא מזיזים כלום. גם לא רמוטיב. -SSRIנסיתי בעקשנות כמה וכמה, שלא עזרו ורק גרמו לתופעות לוואי די קשות. חשוב לציין שהתחלתי בהדרגה במינון מאוד נמוך, ותופעות הלוואי (וגם חוסר היעילות) לא נפסקו גם לאחר זמן רב במינון המומלץ האפקטיוי. כרגע מטופל ב-אלטרול,שעוזר חלקית אך גורם לחרדות, חולשה ומצב רוח רע. (רצוי משהו שלא יתנגש עם ליריקה, שאולי איאלץ להמשיך לקחת אותה בגלל כאבי דיסקים) פסיכיאטרים , רופאת משפ' ונוירולוגים לא מצאו פיתרון.אני יכול לנסות להציע להם. אני סובל כבר שנים מחולשה כרונית,שנשלטת. כמו-כן נגרם לי טשטוש ראיה( פרט לנומבון- בכל העלונים של מה שנסיתי מוזכר טשטוש ראיה בתופעות לוואי, וזה באמת משנה לי כל הזמן את המספר במשקפיים) אך בלית ברירה אתפשר תופעת לואי של טשטוש ראיה. מה לקחת לשינה, שעומד במגבלות הנ"ל? האם טרזודיל פועל מיידית כאמור לעיל, בלי לעייף במשך היום (אם זולפידם הוא זול ואתה ממליץ לי- אנסה לקנותו בפרטי ,כי איננו במכבי)

שלום רב, נדמה לי שעשית עבודת הכנה לא רעה.... לאור כל מה שעברת, באמת אין הרבה אפשרויות. ואת הטובות ציינת. אני הייתי מנסה קודם כל זולפידם. אין בעיה לקנות 5 כדורים ולראות איך זה משפיע, ואם זה יעיל לקנות עוד. בשלב ב' הייתי מנסה טרזודיל. שם כבר צריך לפעמים תקופה ארוכה יותר בשביל לחוש השפעה.

שלום לך ד"ר לפני כמה ימים אני הייתי אצל פסיכיאטר של קשב וריכוז והוא היתחיל לשאול אותי על מחשבות אובדניות כמובן אני הכל היתחכחשתי ואני אמרתי שאני לא ניסתי להתאבד או מחשבות אובדניות ואני לא הייתי מסגול להגיד לה את האמת אני ממש רציתי הפעם להגיד לה את האמת אבל אני לא הצלחתי זה ממש הייה לי על קצה של לשון אבל אני לא יודע משהו עצר אותי ובסוף של בפגישה שיש לי קשב ריכוז רגיל ולא מיוחד לפי דבריה אני כיום נימצא בתת מינון של ריטלין וזה יכול לגרום למצבי רוח וגם דיכאונות כלשהם עכשיו היא רוצה לעלות את מינון מ20 SR ל 90SR אבל הבעיה שיש לי כרגע עבודה שהיא טיפה מסוכנת היא אם קהל והרבה פעמים יש לי היתפרציות של זעם וכעס על אנשים אתמול אפילו הייה לי את זה ואני מרגיש שאני מאבד שליטה על העצבים שלי הבעיה יום לפני שאני הלכתי לרופא אני הייתי במשמרת שלי ואני דיברתי אם ידידה שלי מעובדה ואני ספרתי לה את כל האמת בלי להסתיר שום דבר ממנה והיא הסכימה איתי שאני אהייה חייב לקבל טיפול ואבל אני לא הייתי יכול לספר הכל לפסיכיאטר מה אני מרגיש מה עובר אלי בשנים האחרונות וגם ולקח לי שנה + שאני יפתחה לאותה ידידה טובה שלי מעובדה היתחלנו לעבוד בערך לפני שנה באותה עובדה אומנם אני מעלייה בתפקידים שאני ממעלה והרבה פעמיים אני אחראי משמרת שלה אבל יום לפני שאני הייתי אצל אותה פסיכיאטר היא נתנה לי מאוד הרצאה טובה ואני יכול לשכוח את מילים שלה אני כל הזמן חושב על זה ואם אכן אני הייתי מספר את האמת לאיפה אני הייתי היום כבר אני הייתי רוצה לדעת מה אתה היית ממליץ לי לעשות ד"ר?

שלום רב, לא פשוט לשתף מישהו זר במחשבות אובדניות. זה מפחיד, מלחיץ. בייחוד אם זה פסיכיאטר. מה הוא יחשוב? האם הוא יאשפז אותי? במציאות הדברים קצת יותר פשוטים. לא מאשפזים עקב מחשבות אובדניות. גם נסיון אובדני ברוב הגדול של המקרים לא מביא לאישפוז. מצד שני, עליה במינון הריטלין עלולה להגביר מחשבות אובדניות ועצבנות. לפיכך אני חושב שממש אין ברירה ואתה חייב לספר לפסיכיאטרית על המחשבות האובדניות שלך, בכדי שהיא תוכל לקחת בחשבון את הנושא הזה בזמן התאמת התרופה והמינון.

שלום רב, לפני כ3 שנים בני חזר מהודו לאחר שהות של שנה בני היה תלמיד מצטיין חביב מאוד על הסובבים אותו אך מידי פעם היה מסתגר בחדרו -כשלנו אמרו שככה זה גיל ההתבגרות , רצינו להאמין שאכן זאת בעיית התבגרות לא עברו חודשיים מחזרתו מהודו והוא החל להסתגר ולכעוס על כולם לאט לאט הוא ניתק קשר עם חברים ואיים להתאבד לא הבנו מה קורה לבחור הכל כך מוכשר נעים ומקסים הוא החל לאבד קשר עם הסובבים -ואנו הבנו שהילד שלנו במצוקה לקחנו אותו לפסיכולוג ופסיכאטר והוא קיבל טיפול תרופתי לאחר שנה הוא הרגיש נהדר, אך הרגיש שהוא מאוד היפר ,דיבר ללא הרף לא ישן טוב ועשה דברים שכל אדם אחר היה מתעייף ,והוא החליט על דעת עצמו להוריד את הכדורים לאחר חודשיים החל שוב התקף של דכאון,קשה מאוד תפסנו אצלו כבר חבל תליה שהוא הכין לתלייה ומיד פנינו לפיסכטר והפסיכולוג שלו שנתנו לו שוב את הציפרלקס ושוב זה עזר אבל גרם לו להיפריות לפני חודש הפסיכולוגית שלו התקשרה אלינו ואמרה לנו שהיא חושדת שאולי בננו סובל ממאניה דיפרסיה ואם יש אצלנו משהו חולה במחלה לנו לא ידוע על אף קרוב במשפחה ותחלנו לחשוב על כל מיני כוונים אולי סמים בהודו גרמו לבני את התופעות האלה ?(או החריפו שלא ידענו שהוא במצב כזה ) או שאולי הוא היה בדכאון והציפרקלס גרם לו ליתר פעילות ? ושאלה נוספת אם אין אצלנו במשפחה משהו שחולה ב מאניה דיפרסיה רק בדכאון האם זה יכול להשפיע כי במשפחה של בעלי רובם אנשים עצבניים מאוד ואצלנו גילתי שיש ל2 אנשים דכאון אולי שילוב של שני הדברים האלה גורמים למאניה דיפרסיה? אשמח אם תוכל לעזור לי ,כי אני מוטרדת ולא מבינה כל כך מה קורה סביבי

שלום רב, מאניה דיפרסיה (או בשם המקצועי: הפרעה ביפולרית) היא מחלה הקורית לכ- 1% מהאוכלוסיה, ללא קשר לגנטיקה. כלומר, 1 מכל 100 אנשים יפתח את המחלה. אם במשפחה הקרובה יש מישהו חולה בהפרעה ביפולרית, הסיכוי מאד עולה. אם יש מישהו שחולה בדיכאון, הסיכוי עולה מעט. כיוון שמדובר בחולי דיכאון שלא במשפחה הקרובה (משפחה קרובה = הורים ואחים), הרי שבעצם זה חסר חשיבות. כיוון שלא מדובר באיזו מחלה נדירה (1% זה לא נדיר...) ואין סיבות ברורות למחלה, אין גם צורך לחפש סיבות או תירוצים. זה קרה לו כמו שזה יכול לקרות לי, או לכל אחד אחר. אחד ממאה. סטטיסטיקה פשוטה ואכזרית. כמו שיתר לחץ דם יכול להופיע אצל כל אחד, כמו שמיגרנות יכולות להופיע אצל כל אחד, כך גם הפרעה ביפולרית. מרגע שזה הופיע, חשוב לטפל בזה כמו שצריך, כלומר עם תרופות מייצבות מצב רוח. אם הוא בפעילות יתר (מאניה) הטיפול המועדף הוא בליתיום, זיפרקסה או דפלפט. יש צורך לקבל יעוץ מסודר מפסיכיאטר שבדק אותו לגבי התאמת הטיפול הספציפי. מקווה שבנך יגיע לייצוב מהיר ויוכל לשקם את חייו.

לפני מספר שנים חויתי התקפת חרדה וטופלתי בפקסט היום אני שוב נימצא במצב של חרדה דומה אים פקסט תעזור לי שוב? תודה

שלום רב, יש סיכוי טוב שכן, אבל אין בזה חוקיות ברורה, ולפעמים מה שעזר בעבר לא יעזור בעתיד. אבל נראה לי נכון לנסות קודם כל את הפקסט.

שלום, אני מקבלת סרוקוואל 900 מ"ג, איקסל 50 מ"ג וטופמקס 150 מ"ג ליום. הפסיכיאטר החליט להוסיף גם אטומין 40 מ"ג ליום. בבית המרקחת אמרו לי, שהופיעה להם על המחשב התרעת אינטראקציה בין תרופתית בין האטומין לבין הטופמקס, ושאני צריכה לחתום ולאשר שהם יידעו אותי על כך. השאלה שלי היא, האם האטומין משפיעה על הטופמקס או להיפך, ומהי ההשפעה הצפויה? האם זה נכון לקחת את שתיהן במקביל? אני מקבלת את הטופמקס כתרופה מייצבת אפקט ולא כי אני אפילפטית, אם זה משנה משהו. תודה, ענת.

שלום רב, אינני מכיר שום בעיה מיוחדת עם השילוב, אולי מלבד העובדה שלשתי התרופות יש אפקט מרגיע ויתכן שהכוונה היתה שיש לשים לב שהשילוב לא גורם לטישטוש יתר. מעבר לכך, כאמור, אינני מכיר בעיות מיוחדות.

שלום, ברצוני לדעת: 1.האם טיפול ממושך בליתיום עלול לגרום לעלייה בדגליצרידים (שומנים בדם) ? 2. האם תוצאה 1 של cretInean בבדיקות הדם לאחר שימוש של שנה בליתיום הוא סביר? 3. האם ליתיום גורם לנשירת שיער ? 4. האם שימוש בתוסף חלבון (אבקה) עלול הוא לגרום לעלייה בדגליצרידים?? תודה על העזרה.

שלום רב, 1. ליתיום לא משפיע על שומני הדם. 2. ליתיום יכול לגרום לפגיעה כלייתית מסויימת עם עליה בקראטינין. הערך האבסולוטי (1) הוא פחות חשוב, יותר חשוב כמה היה קודם ובכמה זה עלה (אם בכלל). 3. ליתיום יכול לגרום לנשירת שיער שחולפת עם הפסקת השימוש. 4. לגבי הקשר בין תוספי מזון לשומני הדם יש להתייעץ עם דיאטנית או מומחה לשומני דם.

יש לנו בן במשפחה, בן 29 עם עבר לתאונת דרכים, פגיעת ראש, סמים , אלכוהול, התמכרות לכדורים גם מלפני התאונה כגון - קלונקס, ובאן, אפקסור, ועוד הרבה שאיני זוכרת את שמם... הוא אובחן אצל כמה רופאים שונים בארץ כאחד שסובל מהפרעות קשב וריכוז, דיכאון , לאחר התאונה שעבר הוא אובחן כאדם שמסוכן לעצמו ולציבור.כיום הוא נוטה להאשים את בני המשפחה למצבו ומאיים להרוג אותם בשנתם , כאשר יש לו התפרצויות זעם שמגיעות לתקיפה מילולית ופיזית כלפי כל הסביבה -הבחור מגלה חוסר איכפתיות כלפי הגיינה אישית כגון: לא מתקלח כמה ימים , לא מחליף בגדים, מסתפר בצורה נוראה לבד. המשפחה משתדלת לא לתת לו כסף על מנת למנוע ממנו קניית אלכוהול, כדורים למיניהם, במצב כזה הוא מלווה כסף מאחרים וגורם לחיכוחים במשפחה בכך שהוא מספר לקרובים שהמשפחה לא דואגת לו ורק עושה לו רע,הוא לא מוכן לעבוד ולטפל בעצמו-הוא רוצה לשבת בבית בחוסר מעש ובאיומים אם לא יעניקו לו מה שהוא צריך יפגע בהם. זהו קומץ מהדברים שמתרחשים ורציתי לקבל אינפורמציה לגבי אופן טיפול כלשהו , חשוב לציין שכבר היה במוסד לגמילה פעמיים וברח משם. ניסינו כמה וכמה פסיכאטרים ופסיכולוגים ומומחים שניסו לעזור אך בכל פעם רשמו לו כדורים וכדי שהוא לא ינצל את הכדורים "לטובתו" הם היו בהשגחת ההורים, אך הוא היה מאיים ולוקח בכוח כמויות. אנחנו חושבים שהבחור לא שפויי ולא מדבר בהיגיון אף פעם , אנחנו מפחדים שיום אחד נתעורר וכבר יהייה מאוחר מידי לנו ולעצמו. מה צריך לעשות במקרה כזה? למי לפנות? איזה סוג טיפול הוא צריך? אנחנו אובדי עצות!!!!! אודה לך אם תוכל לתת קצה של אור למצב העגום.

שלום רב, מדובר בבעיה קשה מאד. אין ספק שבן משפחתכם גורם סבל ניכר לכל סביבתו. בכדי לטפל במישהו בניגוד לרצונו יש צורך בקביעה שהוא פסיכוטי. אני מניח שהפסיכיאטרים שבדקו אותו לא התרשמו מכך, למרות שאין ספק שהתנהגותו מאד מופרעת. במצב דברים זה אין אפשרות לגורמי הרפואה להתערב, אלא רק לגורמי החוק. אם הוא פוגע בבני הבית, מאיים עליהם ומזיק להם ומאידך מסרב לטפל בעצמו- האפשרות היחידה היא לדרוש ממנו לקחת טיפול או שהוא יסולק מהבית (עם כל הצער שבדבר). אם הוא מסרב לצאת מהבית ניתן לפנות למשטרה ובהתאם לצורך גם לעזרת בית המשפט בבקשה לצו הרחקה מהבית. ככה לפחות בני הבית לא יפגעו. אם הוא פוגע בעצמו- לפחות שאחרים לא יפגעו. מקווה שעזרתי במשהו.

שלום לכך אני הייתי רוצה לדעת ריטלין הוא יכול לעשות נזק לכליות או לכבד מיכבן שאני כבר מקבל אותה שנה אבל עדיין לא ביצעתי שום בדיקות דם

שלום רב, אין צורך בביצוע בדיקות דם שיגרתיות בזמן נטילת ריטלין.

האם זה בסדר שכתוצאה מפגיעת ראש התעלמו מהשיקום שהייתי צריכה לקבל מקופת חולים ועשו לי אפוטרופסות לגוף ולרכוש וניצלו אבחון של פסיכיאטר של ביטוח לאומי שקבע לי 60% נכות נפשית, ואני לבד נאלצתי לתבוע ב2 משפטים שחרור אפוטרופסות ולהוריד אחוזי נכות שעשו לי פאדיחה ופגיעה קשה בבטחון העצמי ולחפש לבד ריפוי בעיסוק פרטי שישקם אותי כשכל זה ארך הרבה מאוד שנים? האם אני יכולה לתבוע את ביטוח לאומי?

שלום רב, סיפור לא פשוט. קש/ה מאד לשפוט מה נכון מהמידע שפרשת לפני. כמה נקודות למחשבה: 1. אולי ביטוח לאומי יוכל לטעון כי חל שיפור במצבך ולכן הורדו אחוזי הנכות. 2. האם כדאי לך היום כל הכניסה למאבק משפטי חדש? האם לא נכון יותר להפנות את האנרגיות לשיקום ולחיים חדשים ולשים את העבר מאחור, עם כל הכאב שכרוך בכך? אינני יודע מה נכון, רק לטעמי כדאי לחשוב על ההבטים השונים של תביעה כזו (ואני העלתי רק שני הבטים...) לפני כניסה לתהליך ארוך ומורכב שכזה.

דר שלום רב , חמותי ניצולת שואה מאושפזת חודש ימים בפסיכיאטריה. היא בדכאון ומקבלת כדורים וטיפול במגנט. כרגע מצבה עדיין לא טוב. במשך 34 שנות נישואי לא היה בינינו קשר חם. גם ילדי די מסויגים ממנה. היא לא בקרה בביתנו מעולם. חיה בקמצנות כרונית נוראה ואינה חברותית. השבוע נמסר לבעלי בבית החולים שכדאי לקחת אותה הביתה לשבת היא זקוקה להשגחה צמודה. מאחר ובעלה מאד מבוגר אמרו לו שיקח אותה אלינו הביתה שתהיה באוירת משפחה. אצלי גרים כרגע ביתי וחתני האם עכשיו תהיה זו אוירה משפחתית..? הילדים נרתעים ממנה אני מעולם לא הייתי טובה בשבילה, האם זה הטיפול המתאים שיצליח? בעלי מתעקש שהיא צריכה משפחה. האמנם? עכשיו? מצפה לדעתך, תודה.

שלום רב, צר לי על התשובה המאוחרת. אני הייתי ממליץ לכם לבוא ביחד למחלקה ולשוחח עם הרופא המטפל או עם העובדת הסוציאלית ולתאר להם את הרקע, ולח%

בן משפחה רווק,56,ניפצע לפני חצי שנה בתאונת דרכים,בעל נכות נפשית מלפני התאונה אך מעולם לא טופל .היה שקט,חיי עם הוריו ב-15שנה האחרונים לא הפריע לאף אחד.בעקבות התאונה נותח בראשו ,יש פגיעה באונה הפרונטלית.אין פגיעה במוטוריקה.שפה רהוטה,ירידה קוגנטיבית המתבטאת בירידה בזכרון הקצר,חוסר שיפוט חלקי,חוסר יוזמה,כבדות. קבלנו את המלצת המומחים להצמיד לו השגחת מטפל ל-24 שעות.2 מטפלים כבר עזבו.המטפל השלישי מלפני כמה ימים נחמד מאוד,נשוי+ ,מספר שהאיש נוגע בו ,בצהריים בעת שישן הוא התעורר ממגע ידיו ,ברחוב כשהם מטיילים הוא מלטף לו את הידיים,מבקש נשיקה,אנו לא יודעים איך להתמודד עם הבעייה.כל מטפל יעזור והוא ישאר ללא השגחה מה עושים?

שלום רב, כנראה בעקבות הפגיעה המוחית ישנה ירידה באינהיביציה (בעכבות) שלו והוא מתנהג באופן חסר גבולות. ניתן לפעמים להעזר בתרופות הרגעה שונות לטיפול בתופעה, אך לצורך כך עליו להגיע לבדיקת פסיכיאטר או נוירולוג שמטפל בו.

כואב לי ועצוב לי. לפני הרבה שנים קיבלתי טגרטול במקום דנטואין בעקבות חבלת ראש ולמניעת אפילפסיה. אחרי המון שנים ראיתי את התרופה אצל מישהו ואמרתי שסתם רשמו את זה כי זה נגד אפילפסיה ואולי עוד כל מיני דברים, אני לא זוכרת כי זה היה לפני כשלוש שנים כמעט. עכשיו ראיתי שזאת למעשה תרופת הרגעה. באמת שהיתה לו סיבה טובה לכל מה שקרה לו כי הוא היה חייב לחיות עם משפחה בלתי אפשרית והוא קיבל יחס בלתי תומך בעליל מהרשויות.בקיצור, הוא התאבד לפני שנתיים וחצי בערך, בדיוק אחרי שהבטחתי לבוא לבקר אותו אחרי כמה פעמים שכבר לא באתי כי היה לי משהו חשוב שיכולתי לדחות אבל שכנעו אותי לא לדחות.רציתי לכתוב עוד משהו אבל מפריעים לי פה ומבלבלים אותי, אז זהו בינתיים. תודה

שלום רב, כנראה שבילבלו אותך כי ההודעה באמת יצאה קצת מבולבלת. טגרטול הוא קודם כל תרופה נוגדת אפילפסיה, אבל יש לה גם שימושים אחרים שאינם קשורים לאפי%E

כשיש אובדנות חריפה ומאובחנות בעיות נפשיות נוספות עפ"י סמפטומים, זה לא קצת יכול להיות מסוכן שיש בהחלה תופעות לוואי מאוד לא נעימות כשרע לבן אדם והוא ונהיה לו יותר רע כשמלכתחילה זה שרע לו גורם לו לנסות לאבד את עצמו? זה לא הזוי בסופו של דבר לטפל ככה?

שלום רב, נכון, זה לא אידאלי לחשוף אדם סובל לתופעות לואי תרופתיות, אבל בד"כ אין תופעות לואי קשות ובד"כ הטיפול בעיקר עוזר ולא כל כך מפריע. לצערי מדי פעם יש תופעות לואי קשות, אבל לא ניתן לצפות את זה מראש.

טוב, אני לא יודעת מאיפה להתחיל אבל בעיקרון אני חושבת שאני בדיכאון. הדבר הכי עקרוני הוא שאני לא יודעת מה לעשות בנידון. אני כל כך עייפה ונמאס לי מהכל. לפעמים אני חושבת שזאת סתם תקופה רעה אבל תקופות אמורות לעבור, לא כך? לא עובר יום שבו אני לא בוכה, אם זה בגלל ההורים שלי או בגלל אח שלי. בעיקרון כל דבר קטן גורם לי לבכות, וזה בגלל שלפי דעתי שום דבר לא מסתדר לי בחיים. אח שלי צעיר ממני בחודשיים (16) והוא בעצם שולט בחיי ואם אני לא רוצה להקשיב לו אז הוא משתמש באמצעים פיזים (מכות, שיברת חפצים וכו'). הדאגה שלי הוא שיום אחד הוא יהרוג אותי, אז בעצם אני גרה בבית עם בנאדם שאני כל כך פוחדת ממנו והבית אמור להיות המקום היחיד בו אני אמורה להרגיש בטוחה וזה לא קורה. אבא שלי בכלל לא מתייחס לבעיות שלי עם אח שלי, הוא לא מודע לקיומן, הוא תמיד מוציא עליי את כל התיסכול שלו והעצבים. זה כל כך כואב כשאין מישהו שמבין. ואמא אומרת שאני צריכה להיות חזקה אבל כמה כבר אפשר להחזיק את עצמך, אני לא מדברת על תקופת זמן של שנה אלא של 4 שנים. אף פעם לא דיברתי עם מישהו, תמיד רציתי לספר אבל לא העזתי הרגשתי שזה מוריד מהכבוד העצמי שלי אבל אני מרגישה שגם ככה איבדתי אותו. אני פשוט לא יודעת מה לעשות...

שלום רב, צר לי על התשובה המאוחרת. מכתבך מאד נגע לליבי. אני שומע שאת חוששת לשתף אחרים בסיפורך. בעיני, לספר זה כוח. לשתוק זה הרבה פעמים מתוך פחד ולא מתוך כוח. פחד שיצחקו עליך, פחד שיזלזלו בך, פחד לאבד את הכבוד שלך. אבל את לא אשמה בשום דבר, כך שאין כאן כבוד שיכול ללכת לאיבוד. הכבוד יכול ללכת לאיבוד כאשר את חושפת חולשות שלך. אבל זה לא חולשה. בטח לא שלך. אולי של אחיך שאין לו די רוחב לב לאפשר לך מרחב. אולי של אביך שלא מוצא בתוכו את הכוחות להיות קשוב לבתו שסובלת. אולי חולשה של אימך שבמקום לעזור באמת רק אומרת "תהיי חזקה". אז אל תשאירי את זה בפנים. תספרי. ליועצת בבי"ס. לחברה טובה. בפורומים באינטרנט. ככל שתוכלי לחלוק את זה עם עוד אנשים זה רק יחזק אותך. מגיעים לך חיים טובים יותר. אל תוותרי על זה. אשמח אם תוכלי לשתף קצת יותר במה שעובר עליך.

אני מעל גיל 18 ואני רוצה פסיכאטר\ית בקופ"ח בגלל היחס הטוב והזמן הרחב יותר מתחנות רגילות לב. הנפש ששם היחס יותר מזלזל ואין זמן למטופלים. עכשיו השאלה שלי האם בקופ"ח כללית יהיה ניתן לקבל פסיכאטר בחינם או אם לא, בכמה תשלום זה ידרש? יש לי כללית מושלם. תודה רבה! [=

שלום רב, בקופ"ח יש מגוון מוגבל של פסיכיאטרים והיא נסמכת בחלק ניכר על פסיכיאטרים בתחנות לבריאות הנפש של משרד הבריאות. ניתן למצוא שמות של פסיכיאטרים בספר השירות של הקופה. מבחינת עלויות, זה כמו כל רופא מומחה, כלומר יש השתתפות עצמית לכל רבעון (שלושה חודשים) ללא קשר לכמות הפגישות.

שלום. גיסי בן ה40 לקה בדיכאון. מטופל בכדורים שלא נראה שעוזרים לו (הפסיכיאטר כבר החליף לו פעם אחת). מצבו אינו נראה טוב ואין שיפור ממשי (עברו כ 4 חדשים מאז שהתחיל לקחת את הכדורים) ישנן מצבים בהם נע מצב רוחו מטוב מאוד לרע מאוד. אך בדר"כ מצב רוחו רע מאוד וקשה לו לתפקד. שאלותיי הן: האם זה הגיוני שמצבו לא השתפר למרות שנוטל כדורים תקופה די ארוכה? האם אפשר להמליץ על מטפל קוגניטיבי באזור המרכז (אם אפשר דרך קופ"ח מכבי-יעזור יותר) אודה לתגובתך המהירה

שלום רב, טיפול נוגד דיכאון אמור להתחיל לעזור תוך 3-4 שבועות. במידה ואין השפעה בפרק זמן זה יש צורך בבחינת הטיפול: העלאת מינון או החלפת תרופה. לגבי מטפלים קוגנטיבים- במידה ומי מהקוראים ימליץ- אשמח לפרסם זאת.

שלום אני סובל מחרדות ועצבנות קשה מזה זמן רב,כמו כן יש לי תחושות שתמיד מנסים לפגוע בי מאחורי הגב,רופא המשפחה נתן לי ציפרלקס האם תרופה זו עוזרת גם למחשבות שמנסים לפגוע בי כל הזמן תודה מראש

שלום רב, לא. ציפרלקס אינה עוזרת למחשבות מהסוג שתארת, אלא כנגד דיכאון וחרדה. כדאי מאד שתגיע לבדיקה מסודרת אצל פסיכיאטר שיוכל להתאים לך טיפול מיטבי למצבך.

אני נוטלת מזה כשנה אפקסור 15בזמן האחרון אני מרגישה שחוזרות לי תופעות הפניקה. אני עומדת לנסוע לארה"ב לתקופה קצרה,ואני חוששת מהתקף כשאהיה בשדה התעופה. האם כדאי להוסיף תרופה ממוקדת ליום הנחיתה? תודה

שלום רב, ניתן להעלות את המינון (שהוא נמוך יחסית). אני מניח שהתכוונת לאפקסור 75 מ"ג, ולא ל- 15 מ"ג. בכל מקרה, מינון כפול של 150 מ"ג נחשב גם לא מאד גבוה. אפשרות אחרת היא להעזר בתרופת הרגעה קצרת טווח, כמו לוריואן, ואבן קסנקס ודומיהן לשלב הטיסה/ נחיתה.

אבי בן 88 . חלה בדמנציה, מטופל באקסלון. אמי צעירה ממנו בכ 8 שנים. מזה 3 שנים לא ישנים יחד.השבוע צלצלו לאמי המפלגה , ומתברר שאבי עשה לאמי את המוות עם מי היא מדברת, עם מי היא בוגדת... כל השנים אבי היה הדמות הדומיננטית בבית. עכשו היא המרכז, ןסביר להניח שקשה לו עם זה. הוא מודה לכך שהוא לא זוכר. אמי עצבנית ברמות. כנראה שבית משוגעים שם. היא לועגת לו על תגובותיו. כאשר אני מנסה להסביר לה שזן מחלה לא מוכנה לקבל. לאמי מצאו גידול שפיר בראש לפני כחצי שנה. בינתיים שניהם מתפקדים: עושים קניות, אמי מבשלת, אבי קורא עיתון ,רואה טלויזיה , יורד לבנק [לדואר וכו. אני אם חד הורית ךילחד קטן.[לא נשאית] עובדת משרה מלאה. עצובה ממצבם . יחד עם זאת לא יודעת במה יכולה לעזור. לאמי היום יום הולדת. אבי לא זכר. קניתי להם שטיח לפינת האוכל [עלה המון כסף]. אמי התחילחה לצרוח ולהשתולל: מה פתאום קניתי... וכל זה ליד בני הקטן. אני נחנקת מדמעות

שלום רב, באמת מצב לא פשוט. ואני לא בטוח שיש לזה פתרונות פלא. אבל בכל זאת כמה כיוונים ששווה לנסות: דברי עם רופא המשפחה שלהם ועדכני אותו על מה שקורה בבית. יתכן שהוא לא מודע לחומרת הבעיות שלהם כפי שאת רואה ולכן לא נותן להם טיפול מיטבי. נסי ליצור קשר עם לשכת הרווחה באיזור מגוריהם. אולי יש מקום להתערבות עובדת סוציאלית גם בעזרה מעשית וגם בהכוונת של ההורים שתעזור להם להסתדר יותר טוב. המון הצלחה.

שלום רב ! אני נוטלת מזה כחודש ושבוע ציפראמיל בעקבות חרדות בתקופה האחרונה, כשבשבועיים האחרונים עליתי למינון של 40 מ"ג בהוראת הפסיכיאטר כשזה בעצם יישאר המינון הסופי. הייתי רוצה לשאול האם זה נחשב למינון גבוה מידי ? הייתי שמחה להבין מה ההבדל בין פעילות הכדור במינון של 20 מ"ג לבין 40 מ"ג, באיזו צורה זה משפיע ?, היות ואני סובלת מאוד מנדודי שינה בלי שום קשר לכדור והכדור עוד יותר מחמיר את העניין, רציתי גם לדעת האם מינון גבוה יותר עלול מבחינת רמת העוררות להשפיע יותר....(מבחינת השינה) אני יודעת שהכי הגיוני היה להתייעץ עם הפסיכיאטר שלי על הנושא, אך צר לי לומר שאני נתקלת בחוסר סובלנות מצד הפסיכיאטרים וחוסר נחמדות..דווקא בשעת מצוקה וכשרוצים באמת תשובות.ולפיכך.... אודה מאוד לתגובתך.

שלום רב, הרבה פעמים כאשר מינון נמוך של תרופות משפיע רק באופן חלקי, מנסים להעלות במינון מתוך מחשבה שזה יגביר את השפעת התרופה. אבל יחד עם העליה בהשפעה המיטיבה יש גם עליה בהשפעות הלואי השליליות. לכן אם כעת הציפרלקס גורם הפרעות שינה, עליה במינון כנראה תגביר את הפרעות השינה. אני אומר 'כנראה' כי זה לא בהכרח יקרה. כולי תקווה שהטיפול יביא רק שיפור במצבך.

שלום רב, מדוע רוב מוחץ של הפסיכולוגים בארץ מטפלים עדיין בחרדות ודיכאון בטיפול פסיכודינאמי בלבד למרות שזה לא הוכיח שום יעילות?? אני התחלתי לסבול מOCD מגיל 13.5, לפני כ7 שנים(היום אני בן 20 וחצי). פסיכיאטרית שהלכתי אליה התחילה לטפל בי בSSRI ושלחה אותי לטיפול פסיכולוגי רגיל שבו רק דיברתי עם הפסיכולוג והוא ניסה להרגיע אותי כל הזמן (למעשה זה ההיפך ממה שצריך לעשות לפי התורה ההתנהגותית..), פסיכולוג אחר שהלכתי אליו גם היה אותו דבר, אבל היה אפילו עוד יותר פסיבי וכל הזמן שתק והינהן בראשו. כך 7 שנים בוזבזו לי, עד שגיליתי את הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (מקריאת ספרות לעזרה עצמית), והחלמתי. היום אני כבר לא נוטל תרופות כי אני פשוט לא זקוק להן. מידי פעם אני מעיין בספרי העזרה העצמית לצורכי "תחזוקה". אז המסקנה היא לנטוש דחוף את הפסיכואנליזה ולטפל רק עם CBT, וחבל על הזמן ועל הכסף. תודה...

שלום רב, תודה על דבריך. אכן בארץ פסיכולוגים רבים מטפלים במה שהם יודעים, ולא במה שעוזר. זה כמו לחפש מטבע מתחת לפנס הרחוב ולא היכן שהוא נפל... טיפול דינמי כן טוב ויעיל לבעיות מסויימות, בעיקר הפרעות אישיות, אבל להפרעות חרדה ודיכאון יש עדיפות ברורה לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי.

וזה אכן מה שקרה לי כשבמקום לקבל שיקום מסודר, פסיכולוגית אחת בבית חולים ברעננה שמנהלת עכשיו מכון אינטגרטיבי אמרה לאמא שלי לקחת אותי לפסיכולוגית קוגניטיבית אחת ושהלימודים בבית ספר הם השיקום שלי, ומלא היה לי כיף אצלה כי היא היתה קשוחה והועברתי אצל אינספור פסיכולוגים דינאמיים ושיקומיים שזה אותו דבר בערך ושום דבר לא עזר לי. רק בכי ואןמללות יצאו לי מזה. האם אפשר לעשות משהו ימשפטי בשביל לנקום בפסיכולוגית ההיא?

ערב טוב.. אני נותל אפקסור כבר שבועיים ומאז החרדות אולי טיפה טיפה ירדו בתדירות שלהם אבל עדיין קיימות ואני לא מרגיש אף שינוי במצבי ולא לטיפה.. (האם צריך להמתין עוד קצת) ומאז הנתילה של התרופה אני מרגיש יותר חוסר מצב רוח מעין דיכאון כזה אבקש את עצתכם

שלום רב, זה עדיין קצת מוקדם לחוש את השפעת התרופה. לפעמים עד שהיא מתחילה להשפיע יש ירידה כלשהי, אבל לרוב זה חולף. אני מניח שתוך כשבוע תתחיל לחוש בהבדל.

שלום רב ! אני מטופלת אצל פסי' כבר מעל לשנתיים ונוטלת כדורים וסובלת גם מבעיה אורטופדית קשה האבחון שלי הוא סימנים בולטים של חרדה ודכאון בפעם אחרונה הוסיף הרופא סמנים סומטופורמיים ושאני זקוקה להמשך טיפול ומעקב . שאלתי היא מזה סמנים סומטופורמיים מזה אומר בעצם? בתודה מראש

שלום רב, במונח "סימנים סומטופורמיים" הכוונה לתחושות גופניות המוחמרות (ולפעמים אפילו נוצרות) בגלל מצב נפשי. מאד שכיח שכאבים ובעיות גופניות אחרות מוחמרים עקב חרדה ודיכאון.

אני נותל אפקסור כבר שבועיים ואני לא חש בשום שינוי לטובה עדיין :( הרופא שלי אמר להמתין עוד קצת עוד כמה שבועות.. האם שבועיים זה עוד מוקדם לתוצאות?

שלום רב, כן. שבועיים זה זמן קצר מידי. בד"כ צריך 3-4 שבועות לחוש את תחילת ההשפעה.

שלום, לאחר טיפול ושיחות אובחנתי בהפרעת אישיות גבולית, קראתי באינטרנט על מאפייני ההפרעה,ואני "עונה" על רק על חלק מהמאפיינים של ההפרעה. אם כך האם יש "לתייג" אותי במחלה זאת. תודה על התשובה איריס

שלום רב, ה"תיוג" הוא אמצעי נוח למטפלים להתייחס לבעיה ולתקשר עם מטפלים אחרים. לצורך אבחנה לא תמיד צריך לענות על כל הקריטריונים. יש לזכור שאבחנות ברפואה הן כוללניות. גם מי שסובל מאסטמה- יכול להיות במצב בו מידי עונת מעבר יש לו קצת קוצר נשימה ואז הוא לוקח משאף, ויכול להיות מישהו שבקושי מתפקד בגלל קוצר הנשימה ולכן הוא מגיע כל שבועיים למיון עם אישפוזים חוזרים. ולשניהם יש "אסטמה". כך גם יכולה להיות התבטאות שונה מאד לבעלי אותה הפרעת אישיות. נכון, התיוג מצד אחד בעייתי, אבל מצד שני מאפשר התמקדות מהירה יותר לכל מטפל חדש, שיוכל לנסות להבין איזה מאפיינים של ההפרעה יש לך, במקום לנסות להבין מה בכלל ההפרעה שיש לך.

שלום רב. יש לי שאלה קצת מורכבת. אם אני מכירה אדם שמאמין שיש לו "כוחות על טבעיים" והם יכולים להצילו מכל סכנה לכן הוא אינו מפחד מדבר. בנוסף הוא מאמין שרק אם ילך או יעשה דברים בצורה מסוימת לא יפגע או ימות וכדומה. הוא הלך לדוקטור אשר חשב שזה סכיזופרניה, כאשר הלך לפסיכולוג והוא טען שזה לא סכיזופרניה. הוא התחרט, טען שהוא נורמלי לחלוטין, שדבריו הם נכונים. הוא אינו מסוכן לעצמו ולאחרים, הוא מעולם לא פגע בעצמו או פגע באחרים במכוון. אך דרך המחשבה שלו והאמונה הזאת היא שמדאיגה. הרי הוא טוען שזה נורמלי לחלוטין בעוד שהמחשבות הללו הן אינן דרך מחשבה מציאותית. מה שאני רוצה לדעת זה מהן ההשלכות לכך שלא יטופל? והאם יש איזושהו שם לתסמינים הללו? כלומר הפרעה מסוימת? תודה מראש. אשמח לקבל עצה מאיש מקצוע.

שלום רב, נכון. שאלה מורכבת. מאד קשה להגיע לאבחנה מהמידע שמסרת. זה פשוט דל מידי. אין ספק שמדובר בהתנהגות ותפיסה עצמית חריגה, אבל לא בכל דבר חריג צריך לטפל. השאלה היא האם המצב עלול לסכן את עצמו או להפריע לו באיזשהו אופן. התשובה לשאלות אלו תלויה באבחנה. שתי האבחנות הסבירות הן באמת סכיזופרניה, אבל גם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית. ההבדל הכי בולט הוא האם התפיסה המוזרה הזו ליוותה את האדם מאז ומתמיד, ועוד מילדותו הוא היה מוזר (=הפרעת אישיות סכיזוטיפלית) או שכל מהלך חייו היה נורמטיבי ומתישהו הכל החל להשתבש (=סכיזופרניה). מהאבחנה אפשר לגזור את ההערכה לעתיד ואת אפשרויות הטיפול.

היי, לפי הבנתי התפיסה הזאת איכשהו תמיד הייתה ברקע אבל החלה לתפוף תאוצה בזמן הצבא, לפני כשנה בערך היא החמירה לגמרי, המצב לא עלול לסכן את עצמו מפני שהוא נראה אדם מאוד רגיל מהחוץ, לא תשים לב עליו את כל הדברים הללו אלא אם כן ישתף אותך. אני מכירה אותו כשנה ורק לאחרונה הוא שיתף אותי בכל זה. במקום מסוים זה לא פוגע לו כל כך באורח חיים, הוא טוען שלפעמים כן אך ברוב הזמן הוא מסוגל לחיות אם זה. הוא טוען שהוא שומע קולות והוא מסוגל לדבר עם רוחות, הוא אומר שלפעמים כשהוא מתעמק בפרצופים של בני אדם הם נראים לו לפתע כמפלצות, הוא משוכנעף, שגם אם יעשה תאונת דרכים חס וחלילה דבר לא יקרה לו. גם אם יפול עליו טיל וכדומה, הוא ייצא ללא פגע.

האם תרופות מסוג SSRI כטיפול לדיכאון , יכולות בסופו של דבר לאחר תקופה מסוימת להביא את הגוף לייצר לבד סרוטונין (כלומר , להפסקת התרופות )? תודה מראש

שלום רב, לא. התרופות אינן משפיעות כלל על יצור הסרוטונין. אבל במקרים מסויימים יש התאוששות ספונטנית והגוף מצליח להסתדר ללא תרופות.

שלום, אני אמא ל-4 בת 31 עם רקע אקדמאי בתחום פארמצפטי. אני לא יכולה לשחזר ממתי זה התחיל אבל עם הלידות זה החמיר. אני מוצאת את עצמי בערך פעם בחודש במצב רוח דיכאוני, לא מחוברת, כמו לא נמצאת, תחושת ניתוק מהמשפחה, דיבורים על רצון לברוח ולפעמים אפילו מחשבות אובדניות. אני יודעת שאני לא אעשה כלום לעצמי, אולי זו צורה לסחוט רגש, לא יודעת. אבל זה מכניס אותי לכמה ימים של בלגן רגשי, ניתוק שאני לא מכירה את עצמי, כעס על הסביבה וחסימה רגשית. פעם חשבתי שזה מהגלולות, אבל כרגע אני עם התקן נחושת וזה עדיין קורה. האם לדעתך עדיף לטפל בזה למשל ב-Remotive או משהו לדיכאון קל אחר, מאשר לנסות לכבות שריפות כל פעם? איך יודעים איפה הגבול בין מצב טבעי של מצב רוח ירוד לבין דיכאון קליני? ואם אני אחליט לקחת משהו- עד כמה הגוף מתמכר ל"עזרה" החיצונית הזו? תודה. א.

שלום רב, בעיני פחות חשובה ההגדרה הפורמלית של הדיכאון, ויותר חשוב כמה זה בעצם מפריע. אם זה מפריע- אפשר ורצוי לנסות לעזור בכך. רמוטיב הוא חלש יחסית, אך בעל מעט תופעות לואי, ולכן הגיוני להעזר בו כבחירה ראשונה. אין התרגלות לכדור, אבל אפשר "להתרגל" למצב המאוזן שנוצר ממנו ולא לרצות ליפול לחזרה למקום הלא נעים בו את היום. לטעמי- אם איכות החיים שלך נקנית בבליעת כדור ליום- מה טוב. חיים רק פעם אחת וצריך לחיות את זה הכי טוב שאפשר (כל זמן שלא פוגעים באחרים ולא עושים דברים לא חוקיים...). אז טפלי בעצמך. בשבילך. בשביל הילדים שלך. בשביל החיים שחולפים ושלא יחזרו. מגיע לך לחיות טוב. רק בריאות.

האם קיימים בארץ בתי חולים פסיכיאטריים פרטיים? אם כן, איך קוראים להם ואיפה הם נמצאים? תודה.

שלום רב, למיטב ידיעתי אין מוסדות כאלו בארץ. יש מקרים בהם ניתן לארגן תמורת תשלום הולם "אשפוז בית" עם אחות צמודה 24 ש' ביממה וביקורי רופא כל יום. לא כל רופא מוכן לקחת בזה חלק, אבל ניתן למצוא רופאים שיסכימו לכך.

האם אפשר לקחת סרקוול כחיזוק לאלטרול ? תודה מראש,

שלום רב, כן, זה אפשרי.

בן משפחתי, כבן 25, בעל נטיות מוכחות להתאבדות ו/או לפגיעה עצמית, מסרב לקבל טיפול נפשי מכל סוג, מחשש שמא יוודע לרשויות - ואז יישללו ממנו זכויות מסויימות (כגון נהיגה). האמנם יש מקום לחששות כאלה? האם לא חל כאן חיסיון רפואי?

שלום רב, אין חסיון רפואי על מי שרופאו חושב שנהיגתו מסוכנת. יחד עם זאת לא מדווחים למשרד התחבורה על כל מטופל נפשי, אלא רק במקרים בהם המטפל חושב שיש סיכון של ממש בנהיגתו של המטופל, כמו אנשים עם בעיות ריכוז קשות או הזיות.

מאז התחלתי טיפול בסרוקסט אני לא שליטה בדחפים מיניים , מפלטרטט עם מגוון של גברים אין טיפוס מסוים מבני נוער ועד בכלל , מגיבה לפעמים כמו בת טיפשעשרה מסוגלת לקום פתאום וללכת לראות מישהו שמצא חן בעיני או לרצות להשאר במקום שבו יש מישהו שמוצא חן בעיני , לעשות "עיניים" , לפלטרט בטלפון , ללטף יד של גבר , להציג ישבן , רגליים מביטה בצורה מוגזמת "סידרתית" בחבילות של גברים ללא שליטה / מחשבה , קורה גם כשבעלי נוכח , וקרה גם כשהילדים נכחו , כאילו ומשהוא ייצרי משתלט עליי , או ישות אחרת האם התופעה מוכרת/ידועה

שלום רב, כן, זה מוכר. זה נראה כמו חלקים של מאניה, ובד"כ יכול לבוא עם זה גם דברנות מרובה, הוצאות כספיות רבות, ומיעוט שינה. אם בזה מדובר, כדאי ליצור קשר בהקדם עם הרופא המטפל לצורך החלטה על הפסקת הטיפול בסרוקסט או החלפתו.

שלום, בעבר וגם היום אני מטופל בתרופות פסיכיאטריות שכללו גם אישפוז לפני זמן רב , הנסיבות הביאו לאישפוז אך בדבר שלא היה נכון הפך אישפוז מרצון לאישפוז כפוי בבקשה של רופאה להוציא הוראת אשפוז עליי בתואנה שסירבתי לקבל טיפול תרופתי ונהגתי באלימות כלפי אנשי צוות דברים שלא היו ולא נבראו לדעתי הנסיבות הקיצוניות של אותו אישפוז ושל המצב החדש שנוצר גרמו למחלה נקרא לזה כך , דבר נוסף שהיה שתמיד הייתה לי הרגשה של שמש שזרחה לי בלב ובאותו יום שנודע לי כי לאחר שהגעתי לבי"ח מרצוני כי לא אוכל להשתחרר עד להודעה חדשה הרגשתי כאילו בבת אחת נעלמה לי השמש משהו כמו כיבוי טוטאלי של כל מתגי החשמל בגוף ושל חרדות עמוקות שנקלעתי אליהם העניין הוא שהיום אני על תרופות יחסית לא חזקות ומה שאני לא מצליח להבין מה הם עושות לי בגוף האמת שאני מרגיש שהם איכשהוא נטמעו לי כ"כ חזק בגוף עד שהחילוף חומרים שלי האישי מושפע מהן ישירות , נכון לציין כי לפני חודש חשתי נסיגה במצב רוחי ועירנות מוגברת ואף עצירות דבר שנמשך כחודש ולאחר התייעצות עם הרופא שלי הוא החליט להעלות לי את המינון במ"ג נוסף ואז כבדרך קסם כל התופעות עברו כולל העצירות מה שאני לא מצליח להבין לגמרי איך התרופות השלטו לי ככה על הגוף ואם זה טוב או רע זה קצת מבלבל כי מצד אחד כנראה שהתרופות באופן מפתיע גרמו לעלייה בכוח ובסיבולת ובחילוף החומרים ומצד שני מתוך רוב הסיבות האלו הגוף כנראה מסרב להתנתק מהן ומצד שני אני אישית הייתי חייל קרבי בצבא וחשבתי על עתיד ביטחוני והאשפוז והמחלה והתרופות כביכול שינו לי את העתיד הזה וזה עוד סיבה לבלבול שלי מה שהייתי רוצה להבין מה קרה לגוף שלי בעקבות התרופות ואיך זה שחילוף החומרים שלי עלה כשלפי מה שידוע במחקרים הרפואיים תרופות מהסוג הזה מאיטות את תהליך חילוף החומרים... אודה לתשובה. דבר נוסף שרציתי לציין כי אני נוטל רספרידל במינון של 6 מ"ג ו-1 מ"ג קלונקס ואובחנה לי הפרעה נפשית. Z

שלום רב, התרופות שציינת אינן משפיעות על חילוף החומרים. לגבי התופעות שציינת- הן הופיעו בתחילת האישפוז, כך שקצת קשה לדעת מה מהן קשור לבעיה ממנה אתה סובל ומה נגרם מהתרופות. רק רופא שמכיר אותך אישית יוכל לתת לך תשובה יותר מדוייקת.

בן 23 מגיל 18 וחצי לאחר חשיפה לטראומה מאיימת על חיי נטלתי ועדיין נוטל כדורים בלי סוף מכל הסוגים נוגדי חרדה ודיכאון אך מצבי לא מתייצב ,מצבי מתבטא בכאבים עזים וחזקים במקומות רגישים באזורים שונים בגוף כגון:אשכים,שריר פי הטבעת,והרגליים כאבים כגון:דקירות,כאבי פיזי איום לאחר מלא בדיקות אורגניות לא נמצא שום דבר הקשור לגוף ובראש איני מתייצב כלל כעת לוקח לוסטרל + מודל פורטה ובמידת הצואך קלונקס 2 מיליגרם אשמח אם תוכלו לעזור לי ולייצב אותי נפשית ופיזית כדיי לחזור לחיים נורמטבים כגון:עבודה ושאר הדברים תודה מראש

שלום רב, תרופות לא יכולות לסלק לחלוטין את כל התופעות הללו, ורצוי מאד להגיע לטיפול מסודר. ישנן טכניקות ספציפיות לחוויות טראומטיות כמו PE=prolong exposure או EMDR. אם עברת תקיפה מינית ניתן להתייעץ עם המרכז לנפגעי תקיפה מינית לגבי עזרתם בקבלת טיפול.