פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

שלום רב התחלתי להשתמש בציפרלקס לפני כשבוע ודבר זה גורם לי לכאב ראש. האם כאב ראש זאת תופעת לוואי של הכדור? ואם כן תוך כמה זמן יחלוף

שלום רב, כאב ראש היא תופעת לואי שכיחה של הטיפול, וזה בד"כ חולף תוך 2-3 שבועות. קצת סבלנות וזה יעלם. בנתיים ניתן להעזר גם בתרופות רגילות לכאבים, או בכל טכניקה אחרת שמקילה עליך.

תודה על תגובתך המפורטת. סליחה על השאלה אבל אם אני כבר בהריון ותחת קלונקס ועד שאחליף תרופה וכו' העובר שברחמי "ניזון" מהקלונקס. אם הסכנה עבורו כבר ממשית אולי בכל זאת עדיף לבצע הפלה?

שימי לב שמדובר בעליה בשכיחות מומים של כ- 1% בסכ"ה. הרוב המוחלט של הילדים יוולדו בריאים. ויש לזכור כי המום השכיח הוא שפה שסועה, שניתן לטפל בה בד"כ בקלות יחסית. מנגד אני מבין שמדובר בהריון ראשון. החלטה לא פשוטה. כדאי גם להתייעץ עם גיניקולוג בנושא. כך או כך- בהצלחה.

שלום ד"ר, אני יודעת שסרוקוול היא תרופה אנטי פסיכוטית אטיפית אבל רציתי לשאול מה היא אמורה לעשות במינון של "רק" 100 מ"ג? ולאילו תופעות לוואי ניתן לצפות? האם ניתן לקשר סיוטים בלילה וחוסר מוטיבציה ל 100 מ"ג הנ"ל? אני לא פסיכוטית, יש לי ADHD ואני לא מבינה מה היתה כוונת המשורר (הפסיכיאטר) כשהוא נתן לי תרופה זו.

גלי שלום, לפעמים נותנים תרופות אנטיפסיכוטיות כאוגמנטציה (תגבור) לתרופות נוגדות חרדה במצבי חרדה קשים, כמו OCD שלא מגיב טוב לטיפול רגיל. משתמשים אז במינון נמוך יחסית. אין לי כל-כך הרבה נסיון עם אוגמטציה עם סרוקוול, אבל אני מניח שיעילותו בתחום הזה דומה לזו של תרופות אנטיפסיכוטיות דומות. סיוטי לילה וירידה במוטיבציה אינן תופעות מוכרות כתופעות לואי של סרוקוול.

יש אתר מצוין עם מידע על תרופות: www.rxlist.com אם את מסתדרת עם אנגלית, את יכולה לגלות הרבה מאוד.

הבן שלי הובחן שיש לו אישיות ילדותית אינפטלית בבריאות הנפש במיון בבי"ח פסיכיאטרי משלושה ימים של שהיה במיון היה לו התקף פסיכותי הוא קיבל בלילה 8 מג פרפנן ודיקנט יש לתענתו שיפור אולם הוא אומר שהוא עצבני וחלש מאוד לא יכול לתפקד רגיל הוא בן 23 דתי ונשוי פלוס ילד המשכנו בטיפול במרפאה בעיר והוסיפו לו אדרונקס ולאחר שבועים הוסיפו עוד 1 ועוד דיקנט בבוקר 4 מג שאלתי 1 האים אפשר לקחת את האדרונקס 2 כדורים בבוקר או חייב לפצל במשך היום ושאלה שנינ הוא טוען שהוא חלש מאוד וסובל מאוד מאוד מה אתה ממליץ

שלום רב, אין בעיה לקחת אדרונקס פעם אחת ביום. לגבי הרכב התרופות שהוא לוקח- קצת קשה לי לחוות דיעה כיוון שאין לי מספיק נתונים על מצבו בכדי לחוות דיעה.

שלום, אני נוטלת פלוטין (המינון הנמוך ביותר). פעם ביום בבוקר. לקחתי את הכדור בעבר, ונהגתי מדי פעם לשתות יין, ולא היו לי שום תופעות לוואי. קראתי בהתוויות הרפואיות ששתיית אלכוהול אסורה. האם מותר מדי פעם לשתות אלכוהול? תודה, טלי

שלום רב, כאשר שותים אלכוהול תחת טיפול בפלוטין יש סיכון (שלא תמיד קורה) שיווצר טשטוש מוגבר, יותר מאשר כרגיל. בד"כ אין בעיה בשתית אלכוהול במינון מועט. כאמור יש סיכון לטשטוש קשה, בעיקר ככל שכמות האלכוהול עולה. אם כוס אלכוהול לא עשתה לך רע- אין בעיה לשתות כוס מדי פעם בארועים משמחים. לחיים...

האם ציטאלופרם וציפרלקס מכילים אותו הרכב תרופתי ושנוי נובע לפי החברה המיצרת תודה

יונית שלום, מדובר בחומרים דומים אבל לא זהים. ציטלופרם יוצר ראשון, ולאחר זמן מה גילו כי החומר בעצם מכיל שתי מולקולות הזהות לחלוטין בהרכבן הכימי, אבל נראות כמו תמונת ראי אחת של השניה. הסתבר כי אחת מהמולקולות פעילה והשניה אינה פעילה. הציפרלקס מכיל את המולקולה הפעילה בלבד.

איזו תרופה יותר יעילה אני לוקחת כבר חודש את הציטאלופרם ואני לא מרגישה שנוי דרמטי תודה

שלום וברכות בני בן ה26 - מוכשר חכם, סטודנט, מנהיג, חבר, רקדן, זמר והכי נשמה ואיכפתי, לקה לפני כשנתיים באירוע פסיכוטי, טופל במרפאת רמת חן תרופתית וכן בטיפול קבוצתי והשתקם כליל - כך נראה היה, תוך שהוא ממשיך ליטול מינון נמוך יותר של התרופה שנרשמה לו. שוב החל לימודים שהצטיין בהם, מכל מסיימי המכללה היחיד שקיבל משרה מכובדת כקופי רייטר במשרד פרסום ידוע, היתה לו חברה כחצי שנה, והתנהולות החברתית והמשפחתית, שבה להיות רגילה. בקיצור, האמנתי הבן אדם, שב לאיתנו. אפיזודה חולפת חצתה את מעוננו, כעננה שהתאדתה. ולא היא. כעבור זמן עזבה אותו חברתו, ואחרי כחודשיים פוטר מעבודתו.מאז- כמחצית השנה, לא עובד, מדוכא, שב לגור עימי בדירתי הקטנה, מצב רוח רע, מאשים, עיקש, נתפס לאפיזודות שאינן תמיד מהוות פרשנות נאמנה למציאות - אם כי מי שמני לשפוט מה נאמן למציאות ומה לא - משתף פעולה במשורה, קשרים משפחתיים על הפנים, חבריו הנאמנים מצויים עימו בקש הדוק אבל אני חשה שגם שם יש רפיון משהו. מובן שאנו בקשר עם הפסיכיאטור המטפל. הבחור לא שמח עם הרעיון אבל די משתף פעולה עד כה. באחרנה אמר לי חד משמעית. זאת הפעם האחרונה שאת מתקשרת לפסיכיאטר.. המצוקה ששורה עלי קשורה לאמונה שלי שאדם בן 26 אחראי לגורלו, מחד. ואם אינו רוצה טיפול, זכותו. הוא מאמין שייטב לו כך ורוצה לנסות. מאידך, אני חשה כי זאת חוסר אחריות מצידי, לא להתערב. אני עושה הכל למענו. עתה, משנאלץ למכור מכוניתו, משאירה לו את שלי, מבשלת, מנסה לעודד, יוצאת כשהוא מבקש שקט ללמוד (מנסה בפעם השישית למלצר ועליו ללמוד תפריטים בע"פ) . אני זקוקה לקבוצת תמיכה הורית. שמעתי שברמת חן נפתחת כזאת באוקטובר אבל עד אז... שטחתי קבוצת סיפורים שבשורה התחתונה מבקשים מענה לשתי בעיות שאני מתמודדת איתן בעיקר: א. האםניתן בבקשה להמליץ על רעיונות, מומחים, מקורות ספרותיים מקצועיים המאפשרים שיפור המודעות של מטופל ומייצרים מענה למטופלים טרם הגיעם למינון המתאים? כמובן שהמטפל שלו סבור כי המענה היחיד לעת עתה הוא הגדלת המינון. אבל גם לשכנעו לכך - להגעה לרופא- אין רצף הצלחות, שלא לדבר על נטילת התרופה עת כבר נכנסה לסף ביתנו. הגם אני סומכת עליו כליל, שהוא נוטל את שהוא אומר. קר שאין בינינו דיבור סדור על הנושא והוא לא מגיב טוב להעלותי אותו. ב. אני מבקשת מידע על קבוצות תמיכה אפשריות להורים במצב דומה. מודה בכל לשון רותיש

שלום רב, מכתבך נגע לליבי. לדעתי המחוייבות הראשונה שלך היא לבריאותו של בנך. אני מסופק האם הוא מבין עד הסוף מה נכון לו ומה לא. גילו הביולוגי אינו גילו המנטלי. בטח לא כעת. נשמע לי לא מאד אחראי להטיל את האחריות לפתחו של אדם שראית המציאות שלו מעוותת, לפחות חלקית. את חייבת להבהיר לו את הצורך בטיפול ובמינון מתאים- בכל מחיר. כי כשהוא יגיע שוב לאישפוז, ואולי בכפיה- לא תסלחי לעצמך על שויתרת, שנתת לו ללכת עם רצונותיו. לגבי קבוצות תמיכה- חפשי ב'גוגל' "קבוצת תמיכה להורים ת"א". אני בטוח שתוכלי למצוא הרבה אפשרויות. נסי גם בקישור לאתר הבא: http://www.sahar.org.il/helporgs.asp בהצלחה.

ד"ר שמגר היקר מודה לך על תגובתך האמפתית והמקצועית. נהירה לי הגישה המקובלת, המאפשרת לנו ה"בריאים" (לכאורה או לא ) לנווט את שאינם נתפסים על ידינו ככאלה לנתיבים הנכונים לנו. גם משום תפיסתנו - שאנו שבויים ומאמינים בה - כי כך ייטב לו, גם כי בוודאי כך ייטיב לנו, וכנראהגם כך י לסביבה הגרעינית והרחבה יותר. אין לי ויכוח עם הראייה החותכת שלכימיקלים במינון הנכון, המענה להשבת החריגות לנתיב ה"נורמליות", אבל יחד עם זה אני מוצאת שידי כבולות בלי קשר למניעים לחירותו של אדם על גורלו. אני מתכוונת לכך כי בקופת חולים - במרפאה לבריאות הנפש נמסר לי כי מוכנים שאגיע- אם בכלל- אך ורק בכפוף להסכמתו של בני. מכאן אני מסיקה כי גם החוק של הקופה ואולי החוק במדינה, דורשים ממני כהורה לשים עצמי בצד, עד יהא בני, מסוכן לעצמו או לסביבתו. כלומר יש איזו הנחה סמויה שאני יודעת לצייר את הגבול, מהו הרגע בו הוא הופך מסתם עצבני, או לא נחמד ל-מסוכן. ואינני בטוחה ביכולתי לעשות כן. כמה לא נורמלים נוהגים לצידי על הכביש מידי יום ואיש אינו קובל עליהם כי הם מסוכנים לציבור. גם בני אינו כזה על פי קריטריונים רבים, למעט העובדה שאינו מסוגל לשוב למעגל התעסוקה במחצית השנה האחרונה, אם מדברים על קריטריונים הנראים לעין. כמובן שהתבוננותי הסובייקטיבית רואה דברים אחרת במיוחד על רקע השוואה בלתי נמנעת שלדעתי גורמת לי נזק משהו, עם מי שבני היה לפני כן. רציתי לציין גם שהסבתא היחידה שיש לו בוכה כל אימת שהיא רואה אותו ואומרת לו כמה הוא משוגע וחייב טיפול. אני כמובן שהייתי לצידו באירוע הקודם יחד עם חבריו, יודעת שיכול להיות יותר גרוע וכמובן שאם אחוש שזה המצב אדווח על כך. אבל יש לי הגשה שיכול להיות שכל אירוע מתפתח אחרת ויכול להגיע למקום אחר ושגם אם אינני רואה זאת יכולה לחול תמורה, הגם אינני מזהה אותה מנקודת המבט שלי. יש לי דיבור עם הפסיכיאטר המטפל אשר אף הוא טוען כי הבחור אינו מודע למצבו במידה הראויה. המידתיות הזאת היא הבעייתית בעיני. כי גם בני מצוי בקשר עם הפסיכיאטר, נוטל תרופות, טוען כי הוא אחראי דיו כדי לדאוג לבריאותו המנטלית והפיסית, וכי העובדה שאנו איננו מסתדרים- הוא ואני- עתה אינה מצביעה על התדרדרות במצבו. אני מכבדת את דבריו וחושבת שיש בהם טעם מצד אחד, מצד שני אינו מגובש מנטלית וקבוצות התמיכה שלו הולכות ומתדלדלות בשל מצבנו המשפחתי העצוב,והרי מן המפורסמות כי כדי לייצר מוטיבציה להמשך ולהתנסויות חדשות, אין חשוב מקיומן של קבוצות תמיכה. בנוסף לטיפול הנכון, כמובן. בקיצור, אני מסכימה כמובן עם דבריך ואף נוהגת על פיהם. מאידך יודעת שיש לי השפעה חלקית בלבד ולרצון של בני , לאישיות המתפתחת אצלו עכשיו לחברים שעוד בקשר, יש השפעה לא פחותה. יכולה לומר עוד כי למרות המצב אין לי רוח נפולה, אני ממשיכה ליצור, להתעניין, לכתוב לקרוא, לנגן, לשיר, לטייל, לבשל, להתחבר, לאהוב, לגדל ולהגדיל את עצמי וסביבותיי במידה היכולת,מ אמינה בו בבני, כי ימצא את המסילה, בקצב שלו, בדרך שלו, בזמן שלו, ויגיע למינון הנכון לו, של תמצית החיים שנכונים לו. האמונה הזאת כל עיקר , כל כך עמוקה שנדמה לי שהיא גם מייצרת אצלו כוח ועוצמה וידע כי הוא יתגבר על כל מהמורה . יחד עם זאת, יש עיתים שאני חשה חסרת ישע. לאותן עיתים אני מבקשת להתייעץ עמך בנוסף למה שכבר כתבתי ואודה לך אם תואיל להשיב בטובך. נאמר לי על ידי פרסונות מקצועיות במרפאת רמת חן ובער"נ כי בהמצאי בנקודות הללו אני מוגדרת כ"אדם במצוקה" וככזאת אני רשאית לטיפול פסיכיאטרי עצמאי ללא קשר לעובדה שאני אמו של בני. המליצו שאגיע לחדר המיון ברמת חן, למשל. רציתי לכן, להתייעץ עמך גם בנוגע לזאת. אינני בטוחה כי זה יהווה מענה לצרכים שלי אבל אשמח לקרוא את דעתך בנושא. שוב מודה על תשומת בלב והיחס והתגובה רותיש

האם רופא המשפחה יוכל לתת לי מירשם ,או שצריך להזמין תור אצל הפסיכיאטר שזה לוקח הרבה זמן?רבקה

לא ברור לי המשך לאיזו שאלה זו, ולאיזו תרופה את מתכוונת.

שלום. אני סובלת מהתקפי חרדה ודיכאון ברמה יחסית קלה אך מטרידה. טופלתי בעבר בפרוזק והייתי רוצה לדעת האם יש תרופות קצרות מועד להתקפים נקודתיים? (כמובן שאני בטיפול פסיכולוגי צמוד) תודה!

שלום רב, האפשרות היחידה היא תרופות הרגעה, כמו ואבן/ קלונקס/ לוריואן ודומיהן, שמורידות מתח, אבל לא עוזרות לדיכאון. לדיכאון אין שום טיפול קצר טווח.

השינה המרובה החלה ליפני חודשיים ימים ,את הפלוטין אני נוטלת 7 חודשים ,כבר שבוע שאני לוקחת לסרוגין ,על איזה כדור נוגד דיכאון אתה ממליץ ?,גם רסיטל ,וגם פלוטן לקחתי ולא עוזר לי בהמשך לשאלה הקודמת ,בברכה רבקה

נראה לי שאפקסור יכולה להיות בחירה נבונה.

שלום אני בת 17, לפני כשמונה חודשים אובחנתי כבעלת הפרעת אכילה... אני נמצאת זה מספר שבועות בטיפול פסיכולוגי (ותזונתי במהלכו עליתי במשקל והצלחתי להגיע למשקל פרופורציונלי לגובה וקבלת מחזור) והפסיכולוג העלה אפשרות של עזרה תרופתית (פרוזאק ודומיו). ניתן להגדיר כי אני בנאדם דיכאוני זה מספר שנים, פסימי מאוד מאוד ובעל בטחון עצמי נמוך ביותר. כרגע אני במהלך מיונים לצבא ובעלת רצון גדול מאוד להתגייס לצה"ל. הצבא הוא דבר מאוד חשוב לי. השאלה שלי היא אם כן אחליט לטול תרופות נוגדות דכאון, האם צה"ל יסרב לקבל אותי לשורותיו? האם אאלץ לעבור הסתכלות פסיכיאטרית? האם ישנה דרך לקחת תרופות אלו ללא ידעת הצבא? תודה רבה על התשובה

שלום רב, נטילת טיפול תרופתי לא פוסלת אוטומטית משירות, אבל היא מורידה פרופיל ומגבילה בשיבוץ (למשל ליחידות קרביות). לא עוברים שום הסתכלות לפני הצבא גם אם לוקחים תרופות. במקרים מסויימים דוחים את הגיוס במספר חודים עד להתייצבות. זה בד"כ לטובה כי זה מגדיל את הסיכוי ש"תשרדי" את כל השירות, ובטח שזה עדיף על האפשרות שתתחילי שירות ויוציאו אותך באמצע. בכל מקרה, מנסיוני מאד כדאי לומר את האמת בלשכת גיוס ובכניסה לצבא. כך יוכלו להתאים לך יחידה פחות מלחיצה שתוכל להתאים לקשייך, ולהגדיל את הסיכוי שתוכלי לסיים את השירות במלואו. בהצלחה.

הי, בשנה האחרונה הכרתי אדם מיוחד, בעל איכויות רבות, ואנחנו אוהבים מאד. בחודשים האחרונים התפרצה הפרעה כלשהי, אשר השלכותיה גרמו לצערי לניתוק הקשר שלב אחר שלב. חוות הדעת של פסיכיאטרית, אשר שיכנעתי אותו ללכת אליה ע"מ לברר מה הבעייה, העלתה כי הוא בעל הפרעות חרדה וספק אם בעל הפרעה דו קוטבית. נ' התחיל בטיפול, אך מהר מאד התייאש, כמו מדברים אחרים בחייו (בן 30) כגון ניהול שיגרת יומיום נורמלית, מציאת עבודה קבועה, סיום לימודים, ניהול מערכת יחסים, אפילו שינה לא סדירה ועוד... משפחתו של נ' אינה תומכת בו כלל , חבריו כבר התייאשו גם כן, אך לי קשה להתייאש כי אני מודעת לכל האיכויות שבו אם רק ישתף פעולה עם טיפול נכון!! האם יש דרך לשכנע אדם במצב שכזה שהוא יכול עדיין להציל את החיים שלו??? דואגת מאד וזקוקה לתשובה!!!

שלום רב, מה דעתך ללכת איתו לטיפול זוגי? אתם בני זוג, לא? נסי לעבור את זה יחד איתו. לשניכם יש קשיים. לו יש את הקשיים שלו, ולך יש את חוסר האונים בהתמודדות איתו.

אני לא רופאה אבל יש לי ניסיון - אני בעצמי לא רציתי לקבל טיפול כבר כי סה"כ הטיפול הפסיכיאטרי הוא דבר שקשה לקבל. בגלל התדמית של להיות בעל קושי כזה (לפעמים הסטיגמה היא בעיניי המטופל עצמו וזה הכי קשה), בגלל קשיחות של המערכת הפסיכיאטרית (שחייבת להיות כזאת, בגלל אופי המטופלים במקרים רבים) ובגלל תופעות לוואי של טיפולים מסוימים. מה שגרם לי לקבל טיפול, וזה לא בהכרח מה שנכון בשבילכם, אבל אספר בכל זאת, הוא שהמשפחה שלי הבהירה לי שהם לא יוכלו לתת לי לחיות איתם עם לא אקבל טיפול. הם היו רציניים וידעתי את זה ולכן הצלחתי למצוא כוחות לעבור את הסבל ולמצוא דרכים להתנחם. ככה הגעתי למצב טוב יותר, מה שמביא אותי להבנה וקבלה של אישפוזים בכפייה, למרות שזה לא תמיד נכון לעשות.

שלום ד"ר שמגר ושלום לכולם- השאלה שלי היא כזאת- בדרך כלל לקחתי 4 - 4.5 כדורי ליתיום ליום ( כל כדור 300 מ"ג). לאחר אישפוז פסיכיאטרי, צוות בית החולים הוריד לי המינון ל- 3 כדורים ביום, ובקשר הטיפולי שלי עם הפסיכיאטר שלי , דיווחתי לו שאני לוקחת 2 ליתיום ביום ומרגישה עם זה בסדר. והוא אישר, ואמר לי לקחת כדור בבוקר, כדור אחרי הצהרים. אבל אני לוקחת את 2 הכדורים בלילה, לפני השינה, כי לעיתים יש לי קושי להירדם. ***** האם יש לי בכלל רמת ליתיום בדם עם כמות כזו קטנה של ליתיום אותה אני לוקחת ביום? האם הדרך הזו אחראית?- לא רוצה עוד אשפוז. אבל... אני מרגישה מצויין. אז כנראה, שזה עובד. מה דעתך/כם???? תודה. שיבא

שלום רב, לדעתי הרמות שלך בדם לא טיפוליות בכלל. צריך מינימום רמה של 0.6. גם אז זה לא תמיד מספיק. העובדה שהורדת מינון והכל בסדר בנתיים לא אומרת כלום. את בסיכון גבוה. קחי בהקדם רמה בדם ואז תראי איך להמשיך. באמת לא שווה לחזור לאישפוז....

ד"ר שמגר שלום- אני מאוד מעריכה את דעתך המקצועית אבל יש כמה דברים שהייתי רוצה לברר איתך. הכדורים האלה מטשטשים לי את החדות של המוח אני, לא אחת, מרגישה זומבי עם הכדורים. שנים הייתי הצל של עצמי, עם רמת הליתיום עליה אתה ממליץ בדם... אז אני שואלת, למה לא לעשות כמו שהרופא שלי אומר, לקחת כדורים בהתאם להרגשה כלומר, אם יש יום גרוע לוקחים יותר ליתיום, פרפנן ואפילו קלונקס (כמובן, בכמויות המותרות. כי ליתיום יכול לגרום להרעלה). ואם יש יום יותר שפוי אפשר קצת לדלל במינון. זו גישה שמתאימה עצמה לאותו יום ולמצב. ולמה לקחת כדורים בצורה גורפת? הרי אני לא בבית סוהר שחייבת שיהיה לי רמת ליתיום בדם, אחרת לא יודעת מה יעשו לי. אין חוק ללקיחת ליתיום!!! ואולי רמת ליתיום מסוימת מאזנת אותי טוב, גם אם היא נמוכה ממה שקבעו ב DSM? מי קבע ש 0.6 זה מתאים לכולם בעולם, על כל כדור הארץ??? אשמח לתשובה, כי אני מתלבטת שיבא

שלום ביומיים האחרונים התחלתי ליטול ציפרלקס 10 מ"ג ע"פ עצתו של רופא המשפחה. בתהליך ההסתגלות לתרופה - 1. כמה ימים עלי לקחת חצי כדור עד לנטילת כדור שלם? 2. האם תיתכן החמרה בהתקפי החרדה בשבועות הראשונים לנטילת התרופה ? נראה כעת שקיימת החמרה במצב. 3. באיזה כדור נוסף בעל השפעה מיידית אני יכולה להשתמש בתקופת הביניים בה יש החמרה ועד לתחילת ההשפעה של הציפרלקס? בתודה ובברכה

שלום רב, אין בעיה לעלות לכדור שלם תוך 2-3 ימים. אכן בהתחלה הוא עלול להגביר חרדה, ואז ניתן לשלב (בשבוע-שבועיים ראשונים) גם כדור הרגעה כמו ואבן/ קלונקס/ לוריואן/ קסנקס וכו'.

אני בת 57 ונוטלת ציפרלקס 10 מ"ג כבר שנה וחודש. האם אפשר להפסיק לקחת את התרופה או צריך בהדרגה.לפני הציפרלקס קיבלתי קלונקס וכשהרגשתי יותר טוב הפסקתי לקחת והרגשתי פשוט רעד בכול הגוף והרגשה פשוט איומה. האם יש סיכוי שאפשר יהיה לחיות בלי תרופות כאלה?תודה אנה

אנה שלום, הפסקת ציפרלקס חייבת להעשות בהדרגה. לא כדאי להפסיק בלי להתייעץ עם רופא שמכיר אותך ואת ההיסטוריה הרפואית שלך, ויוכל להעריך את מידת הסיכון בהפסקת הטיפול ואת הסיכוי לחזרת הבעיות.

לאור הבקשה שלי הרופא שלי הסכים לעבור לתקופת ניסיון לטופמאקס כמייצב. שנינו מאוד רצינו אותו גם כדי להלחם בעודף מישקל שהצטבר לו בשנה האחרונה. בזה אני באמת כבר רואה תוצעות נחמדות.כרגע אני במינון של 150 מ"ג. זאת הפעם הראשונה של הרופא שלי שהוא משתמש בתרופה הזאת כמייצב והשאלה היא כזאת:עד איזה מינון נהוג להגיע עוד במצבי עם תנודות מהירות? אנחנו מנסים הכל כדי להשאיר את הליתיום כאופציה האחרונה בלבד. אשמח אם תוכל לעזור לי. שבת שלום אני

שלום רב, טופמקס לא משמש כמייצב מצב רוח. המחקרים לא הוכיחו את יעילותו. אם המשקל קריטי, אפשר לשקול שימוש בטגרטול, למרות שיעילותו לא מאד גבוהה ביחוד במצבים של תנודות מהירות. עדיין יש לו יעילות כלשהי בניגוד לטופמקס. ואם זה לא יעזור- אכן ליתיום היא הבחירה הכי טובה מבחינת יעילות האיזון.

אני משתמשת כבר כשנתיים בסטילנוקס (לעתים ברוב הזמן בפחות מכדור של). בהתחלה כשלא השפיע, הרופא הציע שאקח לסירוגין סטילנוקס ובודנרומין. הפסקתי לאחר כשנה, כשהבנתי שהבודרומין משטשט ביום שאחרי וגם אני חושבת שפגע לי בזכרון . מזה כשנתיים רק סטילנוקס, לאחרונה היו ימים שגם סטינלוקס לא כל כך השפיע (בכל אופן לא כדור חלקי). ונזכרתי באפשרות לגוון בכדורים (כי הגוף אולי התרגל). רופאת המשפחה הציעה - נוקטורנו. לקחתי לילה אחד - והיה בפה טעם נוראי למשך רוב היום שלמחרת. האם הנוקטורנו פחות ממכר מסטילנוקס? האם יש תרופה אחרת פחות חזקה מהנ"ל. מאוד מתסכל אותי התלות בתרופות השינה. תודה.

שלום רב, גם נוקטורנו וגם סטילנוקס הם מאותה משפחה, ובעלי תכונות דומות. תוכלי לנסות לקחת אוניסום, אותו ניתן לקנות ללא מרשם. קל מאד לפתח תלות בתרופות שינה. חשוב לברר האם אין הפרעה אחרת שמסתתרת מתחת, ואם תטפלי בה המצב יסתדר. לצורך כך יש להגיע להערכה פסיכיאטרית מסודרת. אם אין בעיה נוספת, יש לשקול שינוי בהרגלי השינה במקביל לנסיון גמילה: לא לישון בכלל בצהרים להכנס למיטה רק כשממש עייפים, בלי טלויזיה במיטה... אם לא נרדמים תוך 10 דקות- לצאת מהמיטה, לעשות משהו אחר (טלויזיה, מחשב, ספר בסלון) ולחזור רק כאשר עייפים. אם לא מצליח- לצאת שוב אחרי 10 דק' וחוזר חלילה. זה יכול לקחת כמה ימים, אבל לרוב בסוף זה מסתדר. צריך לשמור על ה"חוקים" הללו גם בהמשך. בהצלחה.

שאלתי היא לגבי אבחון פסיכיאטרי פרטי האם פסיכיאטר שקיבל לשיחה מטופלת לפחות פעמים שלוש לשיחת איבחון וקיבל את כל סכום הכסף שדרש לבדיקה כזאת (ונתן קבלה) אך וכאן הבעיה לא רצה לתת איבחון בכתב ,וזאת מכל מיני תרוצים . כמלכתחילה זאת היתה המטרה לקבל אבחנה חוות דעת שניה? מה אני עושה במקרה כזה כשאני צריכה את חוות הדעת ועוד שילמתי על כלום בתודה

מינה שלום, לא ברור לי האם שנינו מתייחסים באופן דומה ל"איבחון" ןל"חוות דעת". אבחון- פרושו הערכה פסיכיאטרית שנעשית בכל פגישה עם פסיכיאטר. חוות דעת- פירושה מסמך משפטי לצורך שימוש בבית משפט. השאלה היא האם הבהרת מראש שבאת לצורך חוות דעת או שאמרת שבאת ליעוץ. חוות דעת דורשת זמן והתארגנות שונה מאשר אבחון. אם לא הובהר מההתחלה שמדובר בחוות-דעת משפטית, ולא סוכם על תשלום מתאים, הוא לא חייב לתת חוות דעת אלא רק את סיכומי הפגישות בינכם. בכל מקרה, זכותך לקבל את כל העתקי הרשומה הרפואית שהפסיכיאטר ניהל בעניינך (כל הרישום בתיק שלך שפתח אצלו). לפעמים הרופא יכול לבקש תשלום מסויים עבור הכנת החומר (צילום של הרשומה) וזו זכותו. אם הוא לא מוכן לכך, כדאי לפנות אליו בכתב, עדיף ע"י עורך דין, ולדרוש זאת ממנו, תוך הבהרה שבמידה ולא ימסור את החומר הוא צפוי לתביעה.

שלום אבקש לדעת האם הוכח מדעית שתרגול קבוע של מדיטציה יכול לסייע במניעת התקפי חרדה ופחד קהל? האם זו אלטרנטיבה מספקת לטיפול תרופתי? תודה

מירי שלום, אינני מכיר מחקרים בנושא. אני לא יודע האם זה בגלל שלא חיפשתי מעולם מאמרים בנושא, או בגלל שזה בכלל לא נחקר, או בגלל שזה נחקר והוכח כלא יעיל. לא יודע. ישנן טכניקות טיפוליות רבות לא תרופתיות שהוכחו כיעילות. אני הייתי מציע לך לנסות אחת מהן, כמו טיפול קוגניטיבי.

אני כמעט בת 40 והתברר לי לשמחתי שאני בהריון (לראשונה בחיי). אני מטופלת בקלונקס כבר שנים רבות בגלל התקפים קלים של אפילפסיה. קראתי באינטרנט שהסכנה לעובר היא בדוקה. הפלה בגילי ועבורי היא "אסון" . אנא עזור לי . יש דרך מוצא ?

מיכל שלום, לקלונקס יש שתי בעיות עיקריות בהריון. האחת היא עליה מסויימת בשיעור מומים מולדים. יש לזכור כי גם ללא שום תרופות, שיעור המומים הוא 2-4% מהלידות ועולה ככל שגיל האם עולה. דווח שתרופות מאותה משפחה גורמות לסיכון של 0.7% של שפה וחיך שסועים, ואילו מומים אחרים בשיעור נמוך יותר. כלומר התרופה מעלה בכ- 1% את הסיכון למומים. זה אומר שאין "סכנה בדוקה" לעובר, אבל מצד שני יש עליה בסיכון שאינה מבוטלת. הסיכון הזה הוא בנטילת הטיפול במהלך השליש הראשון של ההריון. הבעיה השניה היא שאם לוקחים את הטיפול לקראת הלידה, זה עלול לגרום לתינוק ישנוני בשעות הראשונות לאחר הלידה, לפעמים עד כדי צורך בסיוע נשימתי למספר שעות. הפסקת טיפול היא בעייתית כי גם התקף אפילפסיה עלול לסכן את העובר. אני מציע לך להתייעץ עם נוירולוג לגבי האפשרות להחלפת טיפול לאפילפסיה לטיפול שאינו מסוכן לעובר. בהצלחה.

שלום רב אני בן 26. לפני כשנתיים סבלתי מחרדות בעקבות טראומה, פניתי לפסיכיאטר וקיבלתי לוריוון. במשך הזמן החרדות פחתו אבל התחלתי לפתח תסמינים של דיכאון, לא ייחסתי לזה חשיבות רבה אך לבסוף פניתי לרופא המשפחה. האופציה שעמדה בפני היתה להתחיל טיפול תרופתי לזמן ממושך (ציפרמיל) ומכיוון שלא חשבתי שמצבי הוא כה חמור הרופא הסכים לתת לי במקום זה רמוטיב, בגלל שזה הרבה יותר עדין מהטיפול הרגיל. לקחתי את התרופה כמה חודשים והמצב באמת הלך והשתפר עד שלא נזקקתי כלל לטיפול תרופתי. כיום אני נמצא לפני שינוי משמעותי בחיים וקבלת החלטות מהותיות ואני חושש שבעקבות השינוי אני עלול לפתח שוב חרדות ודיכאון. לכן פניתי לפסיכיאטר וזה רשם לי ציפרמיל לוריוון וקלונקס ואמר לי שעצם הפחד שלי ממשבר נפשי בעתיד הוא מצב חרדתי בפני עצמו שדורש טיפול תרופתי כמו שהוא רשם. שאלתי היא האם במצב שאני כיום: מתפקד, עובד ומנהל חיים תקינים - האם זה נחוץ ומומלץ להתחיל טיפול תרופתי כל כך מאסיבי? חשוב לציין שכל הזמן הזה אני נמצא בטיפול פסיכולוגי אשמח לקבל את חוות דעתך

ניר שלום, אינני מכיר אותך, ומהמידע שמסרת אני יכול רק להעריך מה קורה איתך, אבל אנסה להתייחס תוך הסתייגות מראש הקשורה להכרות המצומצמת: ראשית, הכי נכון להתייעץ עם הפסיכולוג שמכיר אותך לגבי דעתו בעניין הטיפול התרופתי. אני חושב שהוא יוכל לתת דעה בעלת משמעות רבה משלי. שנית, אם כרגע מצבך יציב, לא נראה שיש צורך בכל-כך הרבה תרופות. אני לא הייתי מנסה לתת שום דבר מעבר כיסוי של רמוטיב, שעזר לך בעבר, ולכל היותר להשאיר ברקע אפשרות לקחת לוריואן לפי הצורך. גם לגבי הרמוטיב כלל אינני בטוח שצריך, לאור העובדה שאתה בטיפול פסיכולוגי והטיפול אמור לתת לך כוחות ויכולות התמודדות טובות יותר. בכל מקרה אין הגיון לתת גם לוריואן וגם קלונקס כי שתיהן מאותה משפחה ובעלות אותה פעילות בדיוק.

אני סובלת מדכאון כבר 7 שנים בין השנים היו לי תקופות מאוד טובות והיו תקופות מאוד רעות. הדכאון האחרון שהתחיל לפניי 8 חודשים פשוט לא עוזב אותי כבר החליפו לי תרופות בפעם השישית וכפי שאתה יודע התופעות לוואי מאוד קשות. אני עובדת עבודה פיזית מאוד קשה (ניקיון) פעם היה לי כח להפוך את כל העולם ביום אחד היום אין לי כח אני בחורה צעירה מאוד נקיה ומסודרת אני עובדת 8 שעות ביום (כמובן שיש עוד בית ילדים בעל) העבודה מאוד קשה לי כל השרירים כואבים יש לי ימים שאני לא יכולה לקום מהמיטה במיוחד כשמחליפים לי טיפול הגוף שלי מגיב בקיצוניות להעלת מינון תרופתי או להפחתה במינון 3 פעמים הובהלתי לבית חולים בשל ירידה בלחץ הדם התעוותויות כאבים חזקים בשרירים. השאלה שלי מה לעשות עם העבודה ?המקום מאוד נחמד אני אוהבת את העבודה אבל לא יכולה ואם אין לי מחלה של 3 ימים ברצף הימים לא משולמים האם ביטוח לאומי במקרה שלי יכול לעזור? יש לי ימים שאני מאוד בוכה ולא הולכת לעבודה ולמחרת כאילו כלום בבקשה יעץ לי מה לעשות כולם אוהבים אותי בעבודה ועוזרים לי הרבה אבל אין לי כח ואם אשב בבית מצבי רק יחמיר כי אם אני בבית אני מבלה רוב היום במיטה .אבל בעבודה אני רוצה שקט אין לי סבלנות לשמוע ולדבר והמקום תמיד הומה אדם אני לא יודעת מה לעשות אם מישהו היה פעם במצבי או אם אתה ד"ר מכיר מיקרים כמו שלי אנא עיזרו לי בתודה מראש

שלום רב, במצב כמו שלך שווה לחשוב על אישפוז. אני יודע שזה נשמע דרמטי, אבל ישנן מחלקות בבתי חולים כללים כמו הדסה, תל-השומר ורמב"ם, בהן נמצאים אנשים רבים במצב דומה לשלך. באישפוז ניתן לקבל טיפול אינטנסיבי שיוכל להעמיד אותך על הרגליים תוך זמן קצר.

חשוב לי לציין שאני לא רופאה ומה שיש לי להציע זה לא תרופה וגם עדיין לא הגיע לארץ ועדיין לא קיבל את אישורי משרד הבריאות הישראליים, למרות שיש לטיפול הזה אישורים של משרד הבריאות הקנדיים וגם של משרד הבריאות האמריקאי. יש חברה קנדית בשם Truehope שפיתחה תוסף תזונה בשם EMPowerplus. רוב האנשים מרימים גבה כשהם שומעים על להחליף תרופות בתוסף תזונה. לכן, הרבה מאלה שמנסים את זה הם אנשים שמגלים שהתרופות לא עוזרות להם והם מרגישים שאין להם כבר מה להפסיד. בכל אופן, יש לאמפאוור-פלוס אחוזי הצלחה מאוד גבוהים. כדאי גם לדעת שאמפאוור-פלוס פותח על ידי אב לשני ילדים עם מאניה דפרסיה והשותף שלו כדי לעזור לילדים (שהיו בגילאי הנעורים) להתייצב כאשר התרופות לא עזרו להם כל כך. הילדים התייצבו וככה זה עבר מפה לאוזן. טרוהופ נמצא באתר www.truehope.com וניתן גם לפנות אליי - אמנם אני לא משווקת את זה כי עדיין אין לי את האישורים אבל אני עוזרת ליצור קשר איתם איפה שצריך תרגום ואני גם מכירה רופאים ישראלים שעובדים עם זה. איך? כי אני לוקחת את זה בעצמי! זה עוזר לי - אני עכשיו עוברת מתרופות פסיכיאטריות לאמפאוור-פלוס ובינתיים זה עובד מצוין.

ד"ר שלום ,אני ישנה המון שעות ביום קמה רק לאכול ולשתות קפה בין לבין ,איין לי חשק לנקות את הבית ,ואו לצאת החוצה ,לא עונה לטלפונים ,במשך שנה וחצי נטלתי רסיטל 20 מ"ג ,וליפני חצי שנה הרופא החליף לי פלוטן 20 מ"ג ,בהתחלה הפלטין היה טוב ,עכשיו כניראה אינו משפיע ,החלטתי להפסיק את הפלוטין כי שמנתי מאוד ,אני לוקחת השבוע יום כן ויום לא ,ויש שינוי משמעותי אני פחות ישינה ופחות אוכלת ,האם עשיתי צעד נבון ואייך להמשיך להוריד את הפלוטין בהדרגה. תודה

שלום רב, לא ברור לי ממתי חלה ההתדרדרות במצבך וממתי החלו התסמינים הדיכאוניים לחזור. לגבי הפסקת הפלוטין- אם הוא לא עוזר באמת אין טעם לקחת אותו, ואז אם תמשיכי עוד שבוע לקחת לסרוגין תוכלי להפסיק אח"כ. מאידך לנוכח התסמינים הדיכאוניים רצוי מאד להתחיל טיפול נוגד דיכאון באופן מיידי, בכדי שיעזור לך לצאת מהמצב הקיים. בהצלחה.

שלום רב, אני מתייעץ איתך הרבה בימים האחרונים כי אני פשוט מרגיש נורא ואני מחפש קצת עזרה. השאלה היא קצת מסובכת כך שיתכן שאחרי שתענה אני יוכל יותר לחדד. אני מטופל כשלושה חודשים ב70 מ"ג פאקסט ו 2 מ"ג ריספרדל. -דבר ראשון איך היית מגדיר באופן הכי מדוייק שאפשר בפורום זה את העזרה של ריספרדל לפאקסט במקרה כזה של OCD חמור אצל בן 25 ? -האם ניתקלת בעבר או האם ידוע לך מקרים שבהם הריספרדל דווקא הפריע לטיפול ב OCD ? -אם אני מפסיק את הריספרדל , יכולה להיות אחר כך בעיה לחזור אליו? תודה רבה

עומר שלום, ראשית תוכל לראות את התייחסותי לשאלתך הקודמת בעניין טיפול קוגניטיבי. לשאלתך הנוכחית: ריספרדל יכול להעצים את השפעת הפאקסט. אינני מכיר מצבים בהם הוא מפריע, לפיכך אני לא חושב שהפסקתו תביא איזשהו יתרון. לפעמים הוא פשוט לא עוזר, ואז הפסקתו לא תביא שום שינוי. בניגוד לתרופות ממשפחת ה- SSRI כמו פאקסט, אצל ריספרדל בד"כ לא רואים בעיה לחזור לטיפול אחרי הפסקה. מקווה שמצבך יתאזן במהרה.

שלום לך..... לפני שש שנים ילדתי את ביתי.ולקיתי בדכאון לידה מאוד קשה שארך קרוב לשנתיים. כמובן שקיבלתי טיפול תרופתי.כולל שיחות.עד שהמחלה חלפה.לצערי הרב מזה כ5 חודשים.אני חשה שוב את התופעות הללו.אני נורא חרדה.ומרבה לבכות.שמחת החיים שלי ירדה ואין לי חשק לכלום.אני במצב רוח ירוד מאוד.טופלתי בכדור סרוקסט.שלא עזר לי כלל.רציתי מאוד לדעת האים ישנה תרופה חדשה.שגורמת למצב רוח טוב.אני חוששת לשקוע שוב במחלה הארורה הזו.אנה ממך עזור לי.תודה

נטלי שלום, רצוי מאד להתחיל טיפול בכדי למנוע את ההתדרדרות. ישנן הרבה תרופות שיכולות לעזור, כולל אפקסור, ציפרלקס, רסיטל ועוד ועוד. בהצלחה.

תנסי אומגה 3 זה שומן דגים וזה גם עושה טוב לדיכאון תקחי 2 כמוסות ביחד, ותראי מה קורה לך

אני לאחר לידת בני הבכור קיבלתי התקף חרדה,ניסיתי מספר דרכי טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, אבל תמיד אני דורכת במקום מה לעשות?ניסיתי גם כל טיפולי אלטרנטיבים, אשמח כי אני מרגישה שאין לי איכות חיים זה פוקד אותי בהרבה מצבים, פחד מעליות ופחד סגור וכמוכן פחד קהל המוני, ועכשיו אין אני יודעת איפה להמשיך?

שלום רב, לא פרטת את הטיפולים שקיבלת: אילו תרופות, מינון ומשך טיפול. איזו פסיכותרפיה- כמה זמן? אם יהיה לי יותר מידע אוכל לכוון אותך באופן מדוייק יותר.

שלום, הלכתי להתייעץ עם פסיכיאטר לעניין טיפול תרופתי בדיכאון. פניתי לייעוץ פרטי בשלב ראשון. מספר דברים לעניין התנהגותו גרמו לי להרגיש לא נוח והחלטתי שלא לראותו שוב. חשוב לי להתייעץ בעניין זה. במהלך השיחה עימו הוא נראה כאילו הוא נרדם. מספר פעמים רב הוא הביט על רגליי (הייתי לבושה שימלה ורק ברכיי היו חשופות). בנוסף, ושלא על רקע דברים שאמרתי כלל למעט העובדה כי אני אישה דתית, הוא שאל אם שכבתי עם גברים, עם מי וניסה לברר פרטים נוספים. לא ראיתי מה הרלוונטיות של השאלות לטיפול בי. הייתי שמחה לדעת אם התנהגות זו מקובלת. החלטתי לראות אישה מטפלת בעתיד. לגופו של עניין, הוא המליץ על טיפול תרופתי בשילוב עם שיחות. הוא סבר כי טיפול תרופתי יעיל רק לתקופה של שנתיים בלבד וכי מעבר לכך אין זה יעיל. אני מודה כי תשובה זו הפתיעה אותי. כל ידיד או ידידה אחרים שלי המצויים בטיפול אמרו לי כי הם לוקחים כדורים על בסיס יומי וכי הטיפול מניעתי וכי אין מגבלת זמן. אשמח לשמוע אם גישה כזו מקובלת ובעלת בסיס כלשהו. תודה דינה

דינה שלום, טוב עשית שעזבת אותו. כל ההתנהלות כפי שתארת לחלוטין לא מקובלת. גם האמירות שטיפול תרופתי יעיל לשנתיים בלבד אינן מבוססות. בקיצור- טוב עשית. בהצלחה עם המטפלת החדשה.

דינה יקרה, אמצי לך כלל- איפה שלא טוב לך - אל תהיי שם. בין אם זה רופא, עורך דין, חנוואני, או השם יודע מה.

שלום, אחותי לוקחת מזה 5 ימים דפלפט 200 מ"ג, לשם טיפול/איזון מצב הרוח וזאת לאחר נסיון אבדני לעת עתה עדיין אין רגיעה/איזון במצבה והיא נוטה להכנס לאי שקט מסויים שניתן לשליטה. ברצוני לדעת תוך כמה זמן התרופה אמורה להשפיע ולהביא לה מעט מנוחה נפשית תודה

שלום רב, דפלפט מאד יעילה, אבל בכדי שתוכל לפעול צריך להגיע למינון מתאים. המינון נקבע עפ"י בדיקת דם של רמת התרופה. בכדי להגיע לרמה טובה בדם, בד"כ צריך לקחת מינון של 800-1600 מ"ג ליום. מתחת לזה התרופה פשוט לא יעילה. לכן בשלב ראשון עליה להעלות מינון ל- 800 מ"ג ליום, ואחרי 5-7 ימים לעשות בדיקת רמה בדם. מהרגע שמגיעים לרמות טובות בדם לוקח כשבועיים עד שרואים שיפור במצב הרוח. בהצלחה.

יש לי חבר קרוב , שאני מכירה אותו מס' חודשים מועטים ,בן 25 שאובחן לפני כשנה כסובל ממאניה דפרסיה ואף אושפז למשך שבוע וחצי.ברגע שהוא חש טוב הוא החליט על דעת עצמו להפסיק את הטיפול שכלל כדורים ולעבור לגור במקום אחר-דבר שגרם לו לטוב בהתחלה אך במהלך החודש האחרון מצבו מתדרדר בשנית וכל סובביו אשר הכירו אותו בתקופה ההיא טוענים שהוא חוזר לכך ואכן כל התסמינים מעידים כי זה חוזר. כמו:לא חיי חיי שיגרה(לא עובד),חוסר בשינה,חוסר תאבון,דיבור שוטף מהיר על נושאים רבים ולא קשורים ועוד' תסמינים אשר הינם קיצוניים ולא נראים כהתנהגות רגילה אופיינית לו. לאחר שיכנועים רבים והצבת אולטימטום ממני הוא הסכים להגיע לפסיכאטר רק איתי ועם אחיו,פסיכאטר אשר טיפל בו בעבר,והוא המליץ לחזור בדחיפות לכדורים שזהו מצב קריטי של התפרצות המחלה בשנית או לגשת להתאשפז. כמובן שחברי סרב לכך וטען כי הוא יתמודד עם זה בכוחות עצמו ויבנה לעצמו חיי שיגרה שיסדרו הכל-שדבר לא קרה מהבטחותיו. כרגע אנו מנסים לשכנעו לקחת את הכדורים ולמנוע את אישפוזו בכפייה. לבחור אין משפחה תומכת,התמודדות שלהם פעם שעברה עם מצבו לא היתה נכונה וכעת הם דיי הרימו ידיים ודיי חסרי אונים ואפטים לנושא ורק החברים ואני נותרנו בתמונה כאשר אני החלטתי להתנתק ממנו אמש כדרך לגרום לו להתאפס ולשנות את החלטותיו . שאלתי היא כיצד צריך להתמודד עימו?-במיוחד כאשר האדם טוען כי הוא אומנם במצב רגיש בחייו אך אינו סובל מדבר ואנו רק מגזימים ואינו מוכן בשום אופן לקחת כדורים והפחד שלו ושלי שיאשפזו אותו שוב-דבר שגרם לו לטראומה גדולה עקב קשירה שעבר שם .האם צריך ל"דחוק אותו לפניה" או להיות שם ולהתנהל לפי מצבי הרוח שלו.חשוב להדגיש כי הוא לא הביע סימנים או אמירות לגבי אובדן חיים אלא ייאוש ואכזבה מסובביו.

יעל שלום, את מתארת דילמה לא פשוטה ולצערי מוכרת מאד. צריך לזכור שבמצב זה, מעבר לסכנה של אישפוז או אובדנות (שכרגע לא קיימת) יש סכנות רבות, כולל בזבוז כספים, יחסי מין לא מוגנים ועשיית שם רע לעצמו. הגישה העדיפה היא אסרטיבית ככל שניתן, כולל איומים מכל הסוגים. הסיכון בכך הוא שהוא יתנתק גם ממך, אבל אם "תלכי איתו" הסיכון להתדרדרות כמעט 100%. באמת באמת לא פשוט. המון הצלחה.

יעל החמודה- הרופא כל כך צודק אני סובלת מהמחלה הזו כבר 11 שנה ובעלי היה רך , תומך עדין וזה נגמר ב-2 אישפוזים בפרק זמן די קצר דווקא בגלל הרכות הזו. הרופא בבית חולים אמר לי- "גברת צעירה, את מגיעה לכאן , כלומר, לאישפוזים, יותר מידיי, ואני לא רוצה לראות אותך יותר פה". ואז ירד לי האסימון. אז נכון שהיום אני עם פחות תרופות- אבל זה צמוד להחלטת הרופא שלי. אבל, כשאני מבחינה בטיפונת של דיכאון, או טיפונת של מניה אני רצה- בריצה, ממש ככה!!! לארון התרופות שלי ולוקחת כדורים!!! אחרי 4 אישפוזים ופסיכוזות, הגעתי למסקנה, שבאמת אין כמו הכדורים!!! גם טיפולים פסיכולוגים עוזרים- אבל הם ממושכים ויקרים.... אז אני קוראת המון ספרי פסיכולוגיה, שעוזרים לי. בהצלחה עם החבר. שיבא

מכירה את זה - הייתי שם. אחד הסיבות שמי שסובל ממאניה לא מקבל טיפול הוא בגלל שזה פשוט כיף. כשנמצאים במאניה מרגישים על גג העולם, מרגישים בעלי כוחות, עם המון אנרגיה, עם המון יצירתיות, מרזים בגלל חוסר התיאבון...זה פשוט כיף. זה כמו הסיבה שנרקומנים לא מוכנים להיגמל. הדרך להתמודד עם מצב כזה הוא למצוא דרך להביא את הבנאדם לתובנה שנכון שהמאניה הוא כיף, אבל התוצאות שלו הם מאוד מאוד לא כיפיות - אולי מחלות מין, חובות כספיים, כישלון בעבודה, כישלון במערכות יחסים, אי התמדה בכל דבר וכו'. הסיבה השנייה שלא מוכנים לקבל טיפול הוא כמו שאמרת - הטראומה באישפוז וגם עצם החיים בתוך מוסד כאשר כל הסובבים הם חולים גם. הוא נשמע בהכחשה אך לא פסיכוטי, ככה שהוא יסבול עם אנשים כאלה, שחלקם מאוד לא הייגנים כשהם לא בריאים ועוד כל מיני דברים לא נעימים. הדרך להתמודד עם זה הוא למצוא פתרונות יצירתיים. למשל: אני כל כך רציתי להשתחרר כבר והפסיכיאטר לא הסכים, אז הסכמנו שאקבל יום אחד בשבוע בו אוכל לצאת כמה שעות מהבית חולים כדי לשאוף אוויר. לגבי ההייגינה - התרחקתי מאנשים מסוימים והתרחצתי פעם-פעמיים ביום. גם עבדתי בריפוי בעיסוק כדי להעסיק את עצמי בחדר הנקי הזה. לגבי קשירה - בשלוותה, למשל, חדר הקשירה הוא דווקא נעים כי זה החדר הכי נקי במחלקה ואולי בכל הבית חולים ככה שבשבילי זה היה הקלה, למרות שבאותו רגע כעסתי מאוד. נכון שאני במצב טוב גם בגלל משפחה מאוד חזקה, יש לי שורשים חזקים ואני ברת מזל. לכן אני כאן - כי כאב לי לראות הרבה אנשים אחרים על הדרך וכל חיי אעזור לאחרים.

שלום רב אבי סובל כבר 20 שנה ממניה דפרסיה לפני 20 שנה עבר אפיזודה דיכאונית ולאחריה אפיזודה מנית שדרשה אישפוז וטופל בליתיום כבר 20 שנה ללא היתקף נוסף של דיכאון או מניה לפני 3 חודשים בהמלצת פסיכיאטרית הופסק הלתיום כי חשבה שאולי הוא לא צריך כי לא עשה הפסקה מעולם לאחר חודש בא גל קשה של דיכאון שנמשך עד עכשיו אנו כבר אובדי עצות לא יודעים מה לעשות הוא לוקח ליתיום כבר 3 חודשים כרגע 6 כדורים ביום 1800 מ"ג היה לוקח 4 כדורים לפני שבוע הפסכיאטר העלה ל 6 כדי להגיע לרמה של 1.2 לפני שבוע היה רמה 0.9 אני צריך להתחתן עוד חודשיים כןלם בלחץ במיוחד אני ואנו לחוצים מאוד מתי נראה כבר את השינוי האם תוך חודשים עד החתונה אבא ירגיש טוב והאם יש עוד משהוא לעשות האם אשפוז יכול לעזור בבקשה אשמח לתשובה.

ירון שלום, אם הדיכאון קשה ולא מתאזן בקלות בהחלט רצוי לחשוב על אישפוז. הרמה הרצויה בדיכאון קשה היא 1.2-1.5, כך שאביך עדיין רחוק מייצוב. אם תחת מינון של 1800 מ"ג ליום הרמה היא רק 0.9 יש חשד משמעותי שהוא לא לוקח את כל הטיפול כמו שצריך. מבחינה זו אישפוז יוכל לעזור כי שם יוכלו לפקח יותר טוב אחרי נטילת התרופות. רק בריאות....

במידה ואבי מגיע לרמה של 1.2 תוך כצה זמן הוא מתייצב ומסיים את הדיכאון וחוזר לעצמו כמו שהיה לפני כן

שלום רב הנני בת 48 סובלת מהתקפי חרדה מתמשכים לחץ ופחד מטיסות ומקומות סגורים כמו מסעדה ובית קולנוע. לאחר החרפה במצב והפרעה מתגברת למהלך חיי הרגיל פניתי לרופא המשפחה שנתן לי מרשם לתרופת ציפרלקס. אני חוששת לקחת את התרופה בגלל כל תופעות הלוואי הרשומות בפתק המצורף אליה. אודה לך אם תפרט לפני את הסכנות מול היתרונות שבתרופה זו ותקל עלי לקבל את ההחלטה לגבי נטילת התרופה. בברכה נתנאלה

נתנאלה שלום, אני משער שכל ה"סכנות" היו רשומות על דף התכשיר, כפי שציינת. מה שלא מצויין שם זה הסיכויים שזה יקרה. ובכן, הסיכוי שהכדור יעזור הוא סביב 70%. הסיכוי לתופעת לואי שתפריע הוא בערך 10-15%. רוב תופעות הלואי הן לא בעוצמה קשה, והן חולפות תוך 10-14 ימים. אם תהיה תופעה שמאד תפריע לך, או שלא תחלוף, את תמיד תוכלי להפסיק את הטיפול והכל יחזור להתחלה תוך יום-יומיים. ככה שזו לא נראית לי בעיה להתחיל טיפול ולראות איך הולך. מנסיוני רוב האנשים מסתדרים מצויין עם הטיפול בציפרלקס. בהצלחה.

אני לוקת אלטלור הוא עוזר לכאב ראש אך לחרדות לא כל כך.שאלתי היא מה לעשות להגדיל את המינון לשתי כדורים ליום ? או אולי להוסיף כדור אחר.? תודה

שלום רב, לא ברור לי מה המינון שאת נוטלת. עקרונית ישנם כדורים יותר טובים לחרדה מאלטרול.

יכול להיות שאחרי חודש נטילה של מאה חמישים מיליגרם יש עדיין תחושות חרדה ? כמה זמן עד שהכדור "יושב טוב" ?????????? אוףףףףףףףףףףףףףף

שלום רב, 150 מ"ג פבוקסיל הוא מינון נמוך יחסית. בחלק מהמקרים זה עוזר, אבל בהרבה מקרים צריכים 200-300 מ"ג ליום להשגת יעילות. מבחינת הזמן- חודש במינון "טוב" הוא בהחלט פרק זמן מספיק. אבל כאמור אני לא בטוח שהמינון "טוב".

שלום, ברצוני לשאול - האם נטילה קבועה של מלודיל במינון 125 מג' ללא הפסקה (לכל החיים) יכולה לספק הגנה מהתקפי דיכאון חוזרים? בשלוש השנים האחרונות היו התקפים כל פעם בחודש אפריל. לפני כן היו בתדירות של אחת לכמה שנים.

שלום רב, עקרונית התשובה היא כן. חשוב להקפיד שמינון התרופה המונע יהיה אותו מינון שעזר בזמן הדיכאון החריף. לא תמיד זה יעזור ב- 100% למניעה, אבל גם אם הדיכאון יחזור תחת הטיפול, הוא יהיה חלש יותר, ויותר קל לאיזון. עקרונית אחרי שני התקפי דיכאון מומלץ לקחת טיפול לכל החיים למניעה.

אשתי עברה תקיפה חמורה בעבודה היא אחות בבית חולים פסיכיאטרי ואובחנה כסובלת מ ptsd אך לא נטלה שום טיפול עברנו הריון קשה עם תופעות קשות של התקפי זעם אלימות פיזית ומילולית התקפי חרדה בכי ודימויי גוף נמוך היו לה גם מחשבות שאני בוגד בה האם זה השלכה של התקיפה או שמה זה גם סוג של דיכאון היא גם לא ישנה בלילות מעשנת המון שותה אלכוהול וסמים קלים וגלולות בסגנון וואליום מה אפשר לעשות היא מכחישה ומשקרת לכולם אודה לתשובתך בתודה מראש

שלום רב, הפתרון הכי טוב הוא הגעה לפסיכיאטר לטיפול מקצועי. אבל אני מניח מדבריך שהיא כנראה לא תסכים לפנות לטיפול מקצועי. אם אני צודק, אתה יכול לנסות להביאה לטיפול זוגי בעקיפין. תקבע תור אצל מטפל זוגי ותגיד לה שאתה הולך לקבל יעוץ מקצועי איך להתמודד איתה, כי אתה חש שכל מה שאתה עושה לא טוב לה. בנקודה זו אתה בעצם הופך את עצמך למוקד הבעיה במקום אותה. הקושי הוא שלך- ולא שלה. בצורה זו היא פחות תגלה התנגדות. אחרי פגישה או שתיים בקש ממנה להתלוות אליך כי המפל רוצה לשמוע ממנה על הקשיים שלך. ברגע שהיא תגיע לטיפול, אני משוכנע שהמטפל ידע איך לרתום אותה לתהליך. הרבה הצלחה.

שלום רב אני זקוקה לעזרה בימים האחרונים אני חשה חרדה ומתקשה להתמודד איתה אני חושבת שמדובר בהצטרפות של כמה אירועים מחליצים ושהגעתי פשוט לעומס יתר אני מרגישה מעין סחרחורת (לא בדיוק סחרחורת, קצת קשה לי להסביר, אולי חוסר מיקוד היא הגדרה טובה יותר) ועצם התחושה הזאת מכניסה אותי לחרדה גדולה יותר וכך אני נכנסת למעין מעגל שאני לא מצליחה לצאת ממנו. אני חוששת שהתחושה הזאת לא תעבור לי ועוד יותר נלחצת. איך אני יכולה להתמודד עם המצב הזה? אני בד"כ אדם אנרגטי ושמח וביומיים האחרונים אני ממש לא מצליחה להירגע אמא שלי, שהיא בד"כ העוגן שלי שמרגיעה אותי במצבים מלחיצים לא נמצאת כרגע בארץ אני לוקחת רגיעון של הדס אבל היום כבר לא מרגישה שזה עוזר אנא עזרו לי אני מעדיפה שלא ליטול תרופות אבל חוששת שכבר אין לי ברירה תודה :)

מורן שלום, ישנן טכניקות לא תרופתיות מאד יעילות, אבל הן לא עוזרות מיד כי צריך לקבוע פגישה עם מטפל ורק אחרי מספר פגישות ותרגול הטכניקה חשים שיפור. אחת הטכניקות היעילות ביותר היא טיפול קוגנטיבי. אם חשוב לך שיפור מהיר (תוך ימים) הפתרון היחידי הוא תרופתי. מאד ברורה לי חוסר ההתלהבות מתרופות, אבל מצד שני גם לסבול זה לא תענוג גדול... גם רופא המשפחה יכול להתאים לך טיפול ראשוני שיקל עליך. את צריכה לזכור שמצב כמו שאת מתארת יכול לקרות לכל אחד, ללא קשר ליכולותיו האישיות ולתפקוד הרגיל שלו. בדיוק כמו שדלקת גרון יכולה לקרות לכל אחד. מקווה שזה ישתפר במהרה.

היי השנה עברתי משבר גדול בנישואי כולל יחסים עם אשה אחרת שהתפוצצו ברעש גדול. נאלצתי להתמודד עם הרבה מעגלים ולאחרונה אני מרגיש רעידות בגוף , חולשה ועצב רב כולל בכי. אני מבין בדיוק מה עובר עלי ואני גם נמצא בטיפול פסיכולוגי זוגי עם אשתי , לאחרונה כאשר סיפרתי למטפלת על התופעות הפיסיות היא אמרה כי יתכן שרצוי שאתייעץ עם פסיכיאטר לכיוון של תרופות. העניין הזה זעזע אותי מאוד ואני מאוד לא רוצה להגיע לשם , אני אדם מאוד מצליח , רץ מרתונים אנרגטי מאוד ואני לא יכול לחשוב על במציאות שאאלץ לקחת תרופות.... גם אני מנסה להתמודד בנתיים לבד בשיטות שונות של הרפייה ושכנוע עצמי.... אודה מאוד לעצות חכמות.... תודה

האם אחת מתופעות הלוואי של ציפרלאקס היא השמנה שמתי לב שמאז נטילת התרופה חלה עלייה בתאבון ובמשקל האם התרופה עצמה מעוררת את התאבון או שמא היא בעצמה משנה את מאזן חילוף החומרים וגורמת בעצמה להשמנה תודה

איה שלום, אכן ציפרלקס יכול לגרום לעליה במשקל. הסיבה לכך היא העלאת התיאבון. דיאטה יכולה לעזור, אבל זה לא פשוט לשלוט בתיאבון המתעורר.

שוב שלום וסליחה שפתחתי נושא חדש. כאמור אני כבר 3 חודשים ב 70 מ"ג פאקסט אבל בימים האחרונים אני מרגיש נורא ופשוט איבדתי עניין בכל דבר שעושה לי כיף ואני פשוט יושב ומחכה שהזמן יעבור והפסיכיאטר אומר שאני באמצע תהליך (אני מקוה) . מה שאני רוצה לשאול זה אם יש דברים שיכולים להרגיע את הלחץ והחרדות לגבי העתיד שאני חווה בתקופה זאת ? כל מיני שיטות כמו דמיון מודרך היפנוזה וכדומה או שיש לך איזה רעיון אחר? (בן 25) המון תודה.

יש שיטות מצויינות לעזרה. הכי טוב זה טיפול קוגנטיבי. תוכל לחפש בגוגל ולקבל מידע נוסף על השיטה ועל מטפלים. היפנוזה לא יעילה לבעיה, ולגבי דמיון מודרך אינני מבין כל כך, כי זו לא ממש שיטה מקובלת בעולם הרפואה אלא מהווה חלק משיטות מורכבות יותר (כמו למשל טיפול קוגנטיבי).

שלום ותודה על התשובה , קשה למצוא פרטים ממש לגבי מטפלים קוגניטיביים ובטח שאת הטובים. אתה יכול להמליץ לי על מישהו טוב מאזור המרכז שיוכל לעשות את העבודה במינימום פגישות? ובכלל כמה פגישות נראה לך שצריך במצב כזה של מצב רוח ירוד? עלתה לי אפשרות שאולי תרגיע אותי קצת והיא : היו הפרסומים שיש סיכוי מסויים למחשבות אובדניות בתחילת שימוש בסרוקסט וכששאלתי אותך לפני כמה חודשים אמרת שאולי המחשבות האובדניות יכולות להיות בהתחלה כשהטיפול עדיין לא הגיע למיצוי (שימוש בזמן מספק) אז האפשרות שעלתה לי היא אולי היום כשלושה חודשים אחרי, אני נמצא בשלב שהטיפול מתחיל להשפיע אבל עדיין לא הגיע למיצוי . אז חשבתי אולי למרות ששלושה חודשים אחרי, זה הרבה זמן אבל אולי זה לקח הרבה בגלל שהאו סי די שלי קשה מאוד? מה דעתך? תודה רבה.

אחד מקרוביי נמצא כבר כמה זמן במצב שכמה אנשים ששמעו תיאורים שלו הגדירו כמאניה. הוא מדבר בשטף, לא ישן, ולי באופן אישי קשה להבין האם הוא מבדיל בין מציאות לדמיון. אין לו הלוצינציות אלא יותר מחשבות כאילו הכל קשור, הכל עמוק וסמלי. יש כמה דברים שהוא עושה שלטענתו גורמים לו סבל אבל הוא לא יכול להמנע מלהמשיך ולעשות אותם. אני כמובן לא מבקשת אבחון מדוייק דרך הפורום מגורם שלישי (אני), אלא פחות או יותר האם זה מצב שכדאי לו לראות פסיכיאטר? אם כן, איך לשכנע אותו ללכת? ואיך אפשר לקבוע תור לפסיכיאטר דרך קופת החולים (מכבי)? האם יש השתתפות כלשהי של הקופה ואיך עושים את זה? או שאולי שיחות (תרפיה) יספיקו כדי לחלץ אותו מהעניין? במילים אחרות, אני שוקלת האם רצוי שהוא יראה קודם כל פסיכיאטר שיאבחן אותו ויקבע אם הוא צריך טיפול תרופתי, ורק אחר כך יתחיל שיחות, או שמספיק לשלוח אותו למטפל רגיל (קליני)?

שלום רב, במצב שאת מתארת הוא חייב לראות פסיכיאטר ולקבל טיפול תרופתי. שיחות לבד לא יכולות לעזור. אבל זו באמת בעיה להביאו לטיפול, ביחוד כשאני משער שהוא מרגיש שהכל איתו בסדר, אפילו מצויין. אפשר לנסות להביאו לרופא המשפחה כצעד ראשון. אביעת תור ישיר לפסיכיאטר ברשימה של הקופה היא אפשרית ואין עלויות מיוחדות (מעבר להשתתפות עצמית סמלית כמו כל ביקור אצל רופא). יש לעשות כל מאמץ להביאו לטיפול, אם בדרך של שיתוף פעולה ואם בדרך יותר אסרטיבית.

שלום, אני לוקח 70 מ"ג פאקסט ו 2 מ"ג ריספרדל כשלושה חודשים אך כאמור (שאלתי אותך לפני כמה ימים) כרגע זה עדיין לא משפיע (לאחרונה היתה ירידה חדה אחרי עליה מסויימת שהיתה בהתחלה). רציתי לדעת מה דעתך על שימוש בכדורי הרגעה בתקופה זאת? * אם אפשר לשלב SSRI עם כדורי הרגעה. * איזה מינונים אפשר לקחת כי הבנתי שז ממכר.

אין בעיה ליטול גם כדורי הרגעה. הסיכון להתמכרות לא גבוה, ביחוד אם לוקחים את זה לזמן קצוב (עד שבועיים-שלושה). בכדי להקטין את הסיכון עוד יותר ניתן לדלג מידי פעם על יום ולא לקחת את כדורי ההרגעה יום-יום רצוף.

אני בת 34 נשואה+ אני סובלת שנים מדיכאון מסויים..הייתי אצל פסיכיאטרית לפני כמה שנים דרך קופת החולים, אך הרגשתי שזה לא זה אלו היו שיחות מבלי לקבל תרופה כלשהי..הפסקתי .. לפני כחודשיים ניגשתי שוב פעם לקופת החולים לבריאות הנפש ושם נאמר לי כי אני צריכה טיפול תרופתי ושיחות..ויצאתימשם עם רשימה ארוכה של מקומות שאני יכולה לקבוע אליהם תור..וכאן מתחילה הבעיה התורים ארוכים מאוד!!! אני מרגישה שאני פשוט מאבדת את עצמי אני עצבנית ,וזה משליך על ילדי ובן זוגי.אני מתקשה למצוא עבודה,אני בהערכה עצמית נמוכה ביותר,יש לי כוונות אובדניות אבל אני כל הזמן אומרת שמי שמתאבד הוא אדם אמיץ..ואני כנראה לא מספיק אמיצה.חשוב לי לציין כי כלפי חוץ אני נראת לסובבים אותי כאדם שמח וחייכן..אבל אני לא הנפש שלי כל כך פצועה.אני מלאה במשקעים מהילדות,מהעבר,ומהווה..לשאלתי..מה עושים על מנת לקבל טיפול דחוף לפני שיקרה אסון??????????

שלום רב, האפשרות העדיפה היא לפנות לרופא המשפחה. הוא גם יכול להתחיל לך טיפול תרופתי נוגד דיכאון, וגם יכול ליצור קשר עם המרפאות הרלוונטיות ולהסביר את מצבך ולזרז את התור. אפשרות שניה ופחות טובה היא להגיע למיון פסיכיאטרי בבית חולים (יש בכל בית חולים פסיכיאטרי וגם בחלק מבתי חולים כללים, כולל תל-השומר, הדסה, סורוקה, רמב"ם והעמק), להבדק שם ושהם יפנו אותך לטיפול דחוף במרפאה. בהצלחה.

שלום בירצוני לדעת האם (אלטרולט)עוזר גם לחרדות ופחדים חוץ מהדיכאון עצמו? האם זה יכל לעזור גם להרגלים רעים? והאם יש פה מישהוא שלקח או לוקח את התרופה? והאם התרופא שיפרה את מצבו והרגשתו? תודה

חוה שלום, אלטרולט לא משמשת לטיפול בדיכאון, למרות שהתרופה עצמה כן עוזרת לדיכאון. הסיבה היא המינון. אלטרולט ניתן בד"כ במינונים של 10-20 מ"ג, ובמינון זה היא יעילה לכאבים, בעיקר כאבי ראש. בשביל דיכאון יש צורך במינון של 150 מ"ג ליום, ואז משתמשים באותו חומר רק בכדורים גדולים יותר הנקראים אלטרול. לא ברור לי למה כוונתך ב"הרגלים רעים". באופן עקרוני לא נהוג להשתמש באלטרול לדיכאון עקב ריבוי תופעות לואי.

הרופא נתן לי את האלטרולט לטיפול בכאבים בקיבה (סובלת מרמת חומציות גבוהה) האם זה עוזר באיזה שהוא אופן גם לקיבה? האמת היא שיש לי גם קשיים בנשימה אני חושבת בעיקבות הבעיה בקיבה וגם אי נוחות בעזור הקיבה ומעלה (גרפסים תקועים וכאלה)האם הכדורים יכולים לעזור גם לזה? תודה

האם רמרון יעיל נגד חרדות? עד איזה מינון במ"ג מותר להגיע גג? האם יכול להיות שבשלב מסויים של העלאת מינון של ה רמרון מופיעים מעין צירצורים עדינ ים בראש, כמו רחש רקע מרוחק (לא באוזן). אם כן, מה עושים? מפסיקים, ממשיכים, האם יכול להגרם נזק לטווח הרחוק ? איך מפסיקים רמרון בבוא היום ? האם מקובל להפסיק בבת אחת? או בהדרגה? אם בהדרגה אז באיזו הדרגה - האם באותו קצב של העלאת המינון? רב תודות חנה

שלום רב, רמרון לא יעיל לחרדות. לטיפול בדיכאון ניתן להגיע עד מינון של 4 מ"ג ליום. אינני מכיר את התופעה של הזמזומים שאת מתארת. אולי זה קשור לסיבוך נדיר של רמרון של אפילפסיה, וזה בעצם ביטוי לאיזושהי הפרעה חשמלית במוח. אבל זו השערה פרועה בלבד, כי כמו שאמרתי אינני מכיר את התופעה שתארת. הפסקת טיפול ברמרון יכולה להיות מהירה יחסית, ואפשר לרדת ב- 15 מ"ג כל 3-4 ימים.

תודה על התשובה החשובה . 1. אתה כותב "לטיפול בדיכאון ניתן להגיע עד מינון של 4 מ"ג ליום"(רמרון) האין כאן טעות? האם כוונתך ל 40 מ"ג ביום? או 45 מ"ג ליום? הכדור הוא הרי 30 מ"ג שאפשר לחצותו. 2. בקשר להשערתך אודות הזמזום בעקבות העלאת מינון הרמרון (מ-30 ל-45 מ":ג), אתה כותב:...."אולי קשור לסיבוך נדיר של רמרון של אפילפסיה" אתה מתכוון שיכול להיות אולי סיבוך למי שיש לו אפילפסיה, או שזה יכול לגרום לאפילפסיה...אני יודעת ומבינה שזו השערה תיאורטית בלבד.בכל זאת הייתי רוצה להבין את המשפט. אגב - אין לי אפילפסיה. יש לי לחץ דם מטופל. 3. איך אתה היית מתייחס לתלונה כזו של פציינט שלך? האם אתה היית מפסיק או מוריד מינון מהרמרון אם חולה מתלונן על זמזום צירצור או מלא צפצופים עדינים כאילו ברקע , לפעמים מתחזקים לפעמים נחלשים.? או אולי המוח יסתגל? או שהסיכון גדול מדי? אשמח לשמוע גישתך לענין.

מבקשת לדעת האם לדעתך חזרה ל30 ממ"ג רמרון יכול להפסיק את המעין זמזומים צפצופים . הם התחילו 5 ימים לאחר העלאת מינון מ30 מ"ג ל-45 מ"ג. 2.. בקשר לירידה מוחלטת מהרמרון. כאינפורמציה להשכלה הכללית, מענין אותי איך הירידה משפיעה על החומרים במוח (כמו הסטרונין), האם יש צניחה, האם אפשר ליפול שוב למצב ההתחלתי? באיזה קצב השינוי קורה אם יורדים בהדרגה ( כל כמה ימים 15 מ"ג כהמלצתך) מה קורה אם מפסיקים בבת אחת? אני התחלתי את כל הסיפור לפני כחודש וחצי. לפני כן לא היו נסיונות בתרופות אנטי חרדתיות או אנטי דכאוניות אחרות, רק קסנקס לחרדות, עד שהוא הפסיק לפעול . ת ו ד ו ת

שלום רב, הנני בת 30 ומיזה שנה וחצי הנני נוטלת ציפרלקס במינון 5 מ"ג שנתן לי פסיכיאטר במח' גסטרו באיכילוב עקב שריר במעיים שהתכווץ עשיתי בדיקות רבות בבי"ח וולפסון ועם כל התוצאות ניגשתי אליו בתחילה שלחו אותי לביופידבק ..מאז היה לי בן זוג בחו"ל והפסקתי ללכת אליו כל חודש הטיפול שלו מאז עזר השיחות הקצרות אפילו עזרו והתחלתי לפרוח ועקב טראומה שנגרמה מצד החבר שהסתיים בבית משפט אני שוב ברצפה ולא יודעת מתי אוכל להפסיק כרגע רופאת משפחה כל חודשיים רושמת לי התרופה ....האם אוכל אי פעם לצאת מיזה ..השריר שמתכווץ הוא הריפלקס היחד שלי ללחץ ופחדים ..הכדור עוזר ...במהלך הזמן עם הבן זוג החלפתי 4 עבודות ו-7 דירות כי לא הסתדרנו וגם היו בעיות רבות ...היום אני גרה לבד ויום א' אמרוה להתחיל לעבוד סוף סוף בתקווה שזה יעבוד ואני צריכה שקט כל הזמן אתמול היו אצלי חברים והצטערתי..הארוע בביהמ"ש היה לפני שבועיים אינני יודעת איך לטפל בעצמי רווחה ביטוח לאומי הורים לא עוזרים מה לעשות?

סיגל שלום, נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה. עד שתתייצבי נשמע לי מאד סביר להסתמך על התרופות. כולי תקוה כי תוך חודשים אחדים מצבך יתייצב. בנתיים בהחלט שווה לשקול העלאת מינון הציפרלקס ל- 10 מ"ג (כדור שלם).

אבקש לקבל פרטים נוספים על דיכאון אטיפי - אבחון ודרכי טיפול. תודה.

נירה שלום, דיכאון אטיפי הוא דיכאון שמופיע בעקבות מצב חרדה ממושך ומאופיין בסימנים הפוכים (בחלקם) לדיכאון רגיל, כמו עליה בתיאבון ובמשקל, שינה מרובה והחמרת הדיכאון בערב. הטיפול הוא ע"י תרופות כמו SSRI, אבל בחלק לא מבוטל מהמקרים לא מגיבים לתרופות רגילות ויש צורך בטיפול בנרדיל או באמפטמינים.

שלום באחת רעידות האדמה שהיו ישנתי והתעוררתי כאשר המיטה שלי זזה ממקום למקום מאז אני נכנסת לחרדות בהתחלה הרגשתי שהמיטה שלי זזה וכרגע יש לי פשוט פחד גדול מאוד מפני רעידת אדמה שאמורה להתרחש . אני מפחדת שזה יקרה בלילה לפעמים אני ממש מתקשה להירדם. האם יש דרכים להתמודד עם הפחד חוץ מטיפול תרופתי תודה רבה, אלה

אלה שלום, אני לא בטוח שמדובר ב- PTSD, אבל אין ספק שיש לך סוג של הפרעת חרדה. סוגי טיפול שיכולים להתאים לך הם EMDR וטיפול קוגנטיבי. תוכלי למצוא יותר מידע אם תחפשי בגוגל 'EMDR ישראל'.

שלום רב (בת דודתי נכנסה לאחר הלידה לדיכאון רב שאינו עובר , היא אינה מתפקדת ( לא מסוגלת לעבוד ) , לא נוהגת , נתקפת מדי פעם באירועי חרדה ופניקה היא מטופלת בתרופות נוגדות דיכאון בהשפעה מועטה כיצד ניתן לעזור לה לא ברמה תרופתית תודה מראש, אלה

אלה שלום, אפשר לנסות לפנות לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי, שהוא מאד יעיל למצבים אלו, וניתן ע"י פסיכולוגים שמתמחים בסוג זה של טיפול. תוכלי לחפש ב'גוגל' מטפלים קוגנטיבים אם תכתבי 'טיפול קוגנטיבי' ואת איזור המגורים שלה (עדיף לכתוב עיר גדולה שלידה היא גרה). ככה תוכלי לקבל שמות של מטפלים ומרפאות המתמחות בכך.

אני בן 46 נשוי+4 . אשתי ואני נשואים כבר 20 שנים. תקופת נישואינו היתה עדה למשברים לא מעטים..חשבתי פעמים רבות על פרידה וזה לא יצא לפועל. בשלוש השנים האחרונות נתגלע גם סכסוך בין אשתי לבין שתי בנותיי. אמם התנהגה אליהן בגסות והתייחסה אליהן כאל משרתות שצריכות למלא אחר הוראותיה בלי הסתייגות. היא נהגה להכות ולהעליב אותן כשסירבו את בקשותיה הבלתי פוסקות לעשות את עבודות הבית באופן אובסיסיבי. לימים היינו ביעוץ זוגי ואצל פסיכולוג שאבחן אצל אשתי אופי של אישה שתלטנית עם חסך רגשי..היא לא ידעה להרעיף אהבה על הבנות ולכן הן התרחקו ממנה רגשית ופיזית.. אני הואשמתי שאני מסית את הבנות ולכן זה הביא למשבר חזק מאוד שהגיער היא תבעה אותי בבית המשפט לענייני משפחה וגם התלוננה נגדי במשטרה בהאשמות סרק קשות מאוד ומהן יצאתי זכאי ע"י בית המשפט. כל זה קרה במהלך החודשים האחרונים ובהם קיבלתי תמיכה גורפת מן המשפחה ומהחברים לכיוון גירושין ופרידה מהאישה האכזרית הזאת.. ככל שהתקרב הדיון בבית המשפט, התמלאתי ברתיעה מפני הפרידה זה היה קשה מאוד לחשוב שאני נפרד מאשתי למרות שאני משוכנע מאוד שאנו צריכים להיפרד.. מבחינתה אני רואה שזה דווקא קל. אינני יודע להסביר מדוע אינני אוזר אומץ ועושה את הצעד הנכון..האם זו תלות כמי שמפתח תלות לסמים.. אולי מפני הפחד שהיא תתחבר עם בן זוג אחר (הרי ידוע שזהו דבר מקובל וזו זכותה אם אינני חפץ להישאר עימה). אני מאמין במאת האחוזים שטובתי היא להיפרד ממנה.. אבל כאשר אני בא לעשות את זה אני נכשל.. כוחות רגשיים אדירים בתוכי מונעים ממני לעשות זאת. בינתיים אני ממשיך לסבול וזה בלשון של המעטה. אני ידוע כאדם רגשן.. אני מוצף ברגשות ואילו היא אשה נטולת רגש כמעט.. היא כזו פרקטית וחדה כמו סכין. הבנות במהלך המשבר האחרון עמדו לצידי מול תוקפנותה של אמם ובמיוחד כשנעצרתי ללילה .הן האיצו בי כל הזמן להתגרש ממנה, אבל אני סחבתי את זה במשך כל הזמן. הן ראו בי קורבן להתעללותה, ורצו שאני אנצל את מה שנותר לי לחיות עם אישה אחרת. אנא עזרו לי לעזור לעצמי..אני ידוע כאדם הססן מתלבט כרוני ובמיוחד בפני החלטות גורליות.. האם טיפול תרופתי יכול לעזור לאחר שטיפול פסיכולוגי לא עזר?

דני שלום, טיפול תרופתי לא יכול לעזור במצב כזה. אני מבין שהיית בטיפול זוגי, אבל לא בטיפול אישי. נדמה לי שטיפול אישי יכול לעזור. אולי מה שאתה צריך זה מאמן אישי (כמו אלון גל מהטלויזיה). שווה לנסות כל פתרון שיוציא אותך ממצב התקיעות בו אתה נמצא היום.

אני בת 31 סובלת מירדה קוגנטיבית לתווך הארוך והקצר ומפרכוסים מזה כשלוש שניים אני מטופלת במרפאת הזיכרון ואצל נירולוג ואצל פסיכיטר ופסיכולוג מצבי הפיזי הולך ומחמיר אני מפרכסת לעיתים קרובות ומצב הזיכרון שלי הולך ודועך ביצעתי אין ספור בדיקות ואיבחונים בניהם נירופסיכולוגים שמעידים על החמרה במצב מאידך אנני סובלת מבעיות נפשיות מלבד דיכאון תגובתי וחרדה תגובתית בגלל הקושי שלי להסתגל לחיים עם המחלה בבית החולים מצינים כי מדובר במקרה מסובך ומורכב ככל שאני עושה בדיקות אני יוצאת עם שאלות במקום תשובות הדבר היחיד שברור שמדובר במשהו אורגני ולא נפשי בגלל שעדין לא עלו על הגורם לבעיה אנני מקבלת טיפול תרופתי לירדה הקוגנטיבית תיעצו לי מה לעשות ואולי לכם יש ידע בנושא בכבוד רב מיכל

מיכל שלום, פירכוסים מרובים גורמים בעצמם לירידה קוגנטיבית שאין לה טיפול. אפשרות נוספת היא שחלק מהירידה קשור לטיפול התרופתי, שלפעמים גורם לירידה קוגנטיבית. תצטרכי להתייעץ על כך עם הנוירולוגים שלך. מעבר לזה, בכל מקרה של ירידה קוגנטיבית חשוב לשמור על תזונה נכונה, בעיקר עם ויטמינים בכמות מספקת, ולתרגל שוב ושוב את המוח בתרגילי שינון, פתרון בעיות וכו'. זה עוזר להקטין את ההתדרדרות, ולפעמים גם משפר מעט את המצב.

לבעלי יש כאבים חזקים במפרק .לאחר התיעצות עם אורטופדים נאמר שהוא חייב לעבור ניתוח מפרק .החל מהוודעה ההמלצה של הרופאים בעלי נכנס לחרד ודיכאון עמוק. ויש לו ריגשי אשמה שכביכול הוא גרם לבעיית המפרק , ולכן הוא לא מסוגל לעבור את הניתוח .הדבר גורם לכך שהוא לא יושן , לא מרוכז בעבודה, אין לו תיאבון מדוכה. בנוסף הוא מסרב לקבל טיפול .לא מוכן להפגש עם פסיכיאטר או פסיכולוג . מה ניתן לעשות .

מלי שלום, באמת נשמע שיש לו דיכאון. לא חייבים בשביל זה פסיכיאטר או פסיכולוג. גם רופא משפחה יכול לעזור. כדאי שתדברי עם רופא המשפחה קודם לכן ותתארי לו את המצב, ואח"כ שבעלך יגיע אליו לבדיקה והערכה. בהצלחה.

שלום, אני מלווה במשך כמה חודשים נערה בת 19 ומנהלת איתה שיחות רבות. בעקבות קשיים וכשלונות מן העבר, לנערה השקפת עולם פסימית, והיא סובלת מביטחון עצמי נמוך. לפני כשבועיים חשתי שהיא נכנסת לדיכאון, שבא לידי ביטוי בכך שבשיחותינו היא נשמעה שלילית מהרגיל, היא בכתה הרבה, סיפרה שלא בא לה לבלות עם חברות, וציינה שהיא לא רואה טעם בחייה. אני מתלבטת האם להציע לה לפנות לאבחון אצל פסיכאטר, כיוון שקשה לי להחליט האם מדבור ב"דיכי" אופייני לנערה בגילה, או שמדובר במשהו שמצריך טיפול (גם תרופתי). אשמח אם תוכל לציין האם יש סימנים שעלי לחפש, במטרה להבין כיצד לפעול. ובנוסף מה הפרוצדורה לגבי חיילת שמעוניינת לפנות לפסיכיאטר. תודה

שלום רב, אם היא חיילת, היא יכולה לפנות לקב"ן בצבא, בעצמה או דרך הפניה של הרופא. היא יכולה גם להגיע להערכת פסיכיאטר פרטי (אך לא לטיפול). בדיכאון בד"כ יש (בנוסף למה שתארת) גם ירידה בתיאבון ובמשקל, קשיי שינה וקשיי ריכוז. רצוי מאד מאד שתגיע להערכה בהקדם. ואגב, לא לכל דיכאון חייבים טיפול תרופתי, אבל את זה רק הפסיכיאטר/ קב"ן שיבדוק אותה יוכל לקבוע.

תודה רבה.