פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
איזה כדורים ניתן לקחת לשיפור השינה מלבד האנטי דיכאוניים? תודה מראש
עופר שלום, ישנם כדורים רבים המסייעים לשינה, החל מכדורים כמו אוניסום שניתן לקנות ללא מרשם רופא, וכלה בכדורים כמו בונדורמין וזודורם המצריכים מרשם.
שלום ד"ר שמגר, ברצוני לשאול מה נחשב לדופק גבוה? כי אני זוכר שפעם היה לי דופק בסביבות 60-65 ועכשיו אחרי שאני לוקח 2 מ"ג ריספרדל ו-225 אפקסור הדופק שלי בסביבות ה-70-75... זה נחשב גבוה? ואגב אני בן 23
ליאור שלום, יש הבדל בין דופק גבוה באופן מוחלט לדופק גבוה באופן יחסי. באופן מוחלט, לבחור בגילך דופק (במנוחה) מעל 80 מתחיל להחשב כגבוה. באופן יחסי, עליה של כ- 15% בקצב הדופק (כפי שאתה מעיד שיש לך), ובהנחה שמדובר בעליה קבועה שנמדדה מספר ימים זה אחר זה- מצריכה בדיקת רופא וביצוע ECG. בהחלט יכול להיות שזו עליה חסרת משמעות, אבל שווה לערוך בדיקה. חג שמח.
שלום דוקטור כתבתי פה שאלה בעבר, וכעת בעקבות שינוי בטיםול התרוםתי שניתן לי אשמח לקבל את עצתך בשנית. נטלתי במשך תקופה ארוכה רסיטל וטגרטול במקביל, בעקבות בעיות עם הטגרטול (מינון נמוך לא הספיק ומינון גבוה גרם לי לתחשות גופניות קשות מנשוא...) הוחלף הטיפול לליתיום, והפסיכיאטר שלי הוריד לי במקביל את הרסיטל כי הוא אמר שעם ליתיום אין צורך בנוגדי דכאון. עברו מספר שבועות ללא הרסיטל וכבר אני מרגישה כי התקפי האכילה שלי חוזרים (דבר שלא היה קיים עם הרסיטל כמובן...) ואני מרגישה שאני זקוקוה לרסיטל , שמעבר לריסון דחפי האכילה הכפייתית והבלתי נשלטת שלי הוא עושה אותי נינוחה וסייע לי בדברים רבים. שאלתי היא האם השילוב בין ליתיום לרסיטל הינו מקובל ואפשרי?? תודה רבה.
נינה שלום, אין בעיה לשלב ליתיום ורסיטל. נכון שבד"כ ליתיום מספיק לבדו למצבי דיכאון, אבל הוא לא עוזר לבולמוסי אכילה. בנוסף, יש לזכור כי יתכן שהתאבון המוגבר נגרם מהליתיום (זו תופעת לואי מוכרת של הליתיום). כאמור, אין בעיה מבחינה תרופתית לחזור וליטול את הרסיטל ביחד עם הליתיום.
שלום ד"ר ברצוני לשאול אני נותל תרופות מסוימות . נגיד בבוקר אני לוקח את התרופות אחרי התרופות הקאתי האם אני צריך ליטול אותם עוד פעם או שזה בסדר להמשיך הלאה? תודה אם תענה לשאלתי חג שמח חמאדה
שלום רב, תלוי באיזה תרופה מדובר, ומתי הבחילה עוברת (באיזו שעה אתה יכול ליטול שוב את הכדורים).
אחרי ששלחתי עכשיו 15 מיילים עם ברכות לחברי ילדות שלא ראיתי שנים בשלוש שפות שונות הגעתי להחלטה שאני כנראה קצת מאנית...ותראה מה שעה ואני פשוט לא עייפה... אז אם במידה הפניה שלי אליך מקודם עם הברכה לא מתקבלת ברוח טובה פשוט תתעלם ממנה,טוב?אותו הדבר עם זאת כמובן.לבחירתך. סליחה.תודה.חג שמח ולילה טוב. אני
שיהיה היפומני..... מותר קצת לפעמים, לא? העיקר שאת עירנית ורואה מה קורה איתך כל הזמן- וזה לא מעט!
:) תודה.
ברכה לחג.תודה שבאמת שאכפת לך. http://youtube.com/watch?v=e_glMo9FtYQ&feature=related חבל שלא מצליחה לשלוח כקישור של ממש... ממני אני
תודה על ברכות, אהבתי את הקטע מיוטיוב..... :-) חג שמח גם לך, חג של אביב, של התחדשות ושל אושר.
קודם כל תודה על המענה המהיר הפסיכיאטר בביקור ראשון אצלו תוך דקה פסל את האנפרניל למרות שהכדור עוזר לי וקבע לי 4 ציפרלקס +חצי רספרידל ליום. למה כמה ואיך הוא אומר שזה "הדור הישן"? חג שמח.
דודי שלום, אנפרניל היא אכן תרופה מ"הדור הישן". מדובר בתרופה המוכרת עוד משנות ה- 60 של המאה הקודמת (בניגוד לתרופות של "הדור החדש" הקיימות כ- 15 שנים או פחות). הדור הישן יעיל כמו החדש, אבל יש לו בד"כ יותר תופעות לואי. מאידך, לפעמים מי שלא מגיב לתרופות שונות מהדור החדש כן יגיב לתרופה מהדור הישן.
שמי עירית. אני בת 33 וגרה בקרית טבעון. אני סובלת מבעיות ריגשיות מגיל שמונה. בגיל 12 התחלתי לפתח הפרעות אכילה (זה התחיל מאנורקסיה שנרפאה בדרך נס), שנהפכו עם השנים להפרעות אכילה קשות. אף פעם לא קיבלתח טיפול להפרעות אכילה. מגיל 19 התחלתי לסבול מבעיות נפשיות ממש (דיכאון). אני מאובחנת כסובלת מהפרעת אישיות והיו לי לא מעט נסיונות אובדניים, לכן תמיד אמרו שהאוכל זו הבעיה המשנית שלי, למרות שזו היתה בולימיה חמורה, אכזרית (יכולתי לבלוע 150 לקסדין ביום. ההקאות היו אכזריות בדרך בה הן נעשו והן גרמו לי לדלקת ולפצעים בוושט) נרפאתח לגמרי מהבולימיה ולגמרי לבד. פשוט דברים משמעותיים שקרו לי בחיים גרמו לזה להיעלם, אם כי זה היה תהליך של שנים. כיום אני גם סובלת מהפרעות אכילה כלשהי, אם כי יותר קלה. יש לי פחד מהאוכל, ואני אוכלת נורא נורא מעט, אולם המשקל שלי תקין. אני הולכת היום לשיחה של חצי שעה פעם בשבועיים אצל פסיכיאטרית. זה ממש לא מספיק נושא השיחה בד"כ זה הכדורים והסל שיקום. זה בשום אופן לא טיפול. אין לי כסף לפסיכולוגית פרטית. מה לעשות?
עירית שלום, את יכולה להתייעץ עם הפסיכיאטרית שלך לגבי אפשרויות טיפול נוספות, בעדיפות במסגרת ציבורית. באיזו מסגרת את נפגשת עם הפסיכיאטרית שלך? (פרטית/ קופ"ח/ מרפאה ציבורית)?
לחבר שלי יש מאניה דפרסיה והוא משתמש בליתיום, לאחרונה הוא החליט שזה פוגע לו ביצירתיות ובתפקוד והוריד את מינון הכדורים מכל יום ליום כן ויום לא. האם הוא יכול לעשות זאת, מה זה אומר, מהי ההשפעה של הכדורים? תודה.
רונית שלום, חולי מאניה דיפרסיה רבים חשים געגוע לתקופות של המאניה, בו כל העולם נצבע בורוד והם חשים מלאי כוחות ויצירתיות. הבעיה בתקופות של המאניה היא שבנוסף להרגשה הטובה הרבה פעמים זה מלווה בקבלת החלטות לא שקולה, ביחוד על הוצאת כספים, יצירת יחסים בינאישיים רבים, כולל יחסים אינטימיים ויחסי מין לא מוגנים ועוד. הורדת מינון הליתיום חושפת את חברך לסיכון גבוה מאד של חזרת המחלה, עם התפתחות מצבי דיכאון או מאניה. המחלה יכולה לחזור בטווח של ימים שבועות או חודשים אחדים מהורדת המינון. כולי תקוה שחברך ישתכנע לחזור ליטול מסודר במינונים שהותאמו עבורו ע"י הרופא המטפל.
הייתי רוצה לדעת מזה בדיוק ocd והאם יש קשר בין הפרעות אכילה ודיכאון לocd
לולה שלום, בכדי לקרוא יותר תוכלי להכנס לאתר ifeelgood ולקרוא שם את ההגדרות למצבים השונים במילון המונחים של האתר. אם עדיין יהיו לך שאלות חזרי אלי. חג שמח,
שלום,אני נוטלת כבר שנה ויפקס לאחר שהוחלף מאפקסור שלקחתי כמה שנים בגלל OCD ורציתי לשאול אם יש קשר בין התרופה לזיעה קרה בשינה למרות ששאלתי את הפסיכיאטר המטפל בי ונעניתי שאין קשר מאחר והזיעה הופיעה בשנה האחרונה ורציתי גם לשאול אם יש איזו דרך לטפל בזה?
שלום רב, ויאפקס ואפקסור יכולים לגרום להזעה. אם ההזעה הופיעה זמן קצר לאחר החלפת התרופה, בהחלט יתכן שזה קשור לזה. כדאי גם לשלול גורמים גופניים אחרים לתופעה, לצורך כך כדאי להבדק ע"י רופא המשפחה ולבצע מספר בדיקות דם פשוטות כולל ספירת דם, שקיעת דם וכו'. אם ימצא שאין סיבה גופנית, אז זה כנראה קשור לתרופה ואין מה לעשות בקשר לזה. אם רופא המשפחה שלך והפסיכיאר יכתבו מכתב להנהלת הקופה ובו יסבירו שהויאפקס גורם לך לתופעות לואי שלא היו עם האפקסור, יש סיכוי סביר שההנהלה תאשר לך לקבל חזרה את האפקסור.
שלום אני מתחבטת לאחרונה בשאלה האם אני סובלת מדיכאון. אולי דיכאון קל. רציתי לדעת בעצם איך אדע לזהות את המחלה? המצב אצלי מעט מורכב, אני סובלת בין היתר ממחלה נוירולוגית ומטופלת כבר תקופה ארוכה מאוד בתרופות בקומבינציות שונות, ומידי פעם גם תרופות פסיכיאטריות במינונים מאוד נמוכים - אבל לכאבים, לא למצב נפשי. בזמן האחרון ברמוטיב. אני לא יודעת לעשות את ההבדלה בעצם בין המחלה הנוירולוגית והכאבים, למצב הנפשי, כשם שיש ימים שלמים, שבועות, שאני שוכבת במיטה או מסוגרת בבית ללא שום קשר עם העולם, חוסר מוטיבציה אפטיות או התקפי זעם וכדומה. אין לי במשפחה הסטוריה של מחלות נפש ובכל זאת אני מרגישה שלא טוב לי. תודה וחג שמח
שירה שלום, דיכאון הינה מחלה נפוצה מאד. בקרב נשים שכיחות המחלה היא כ- 15% מהאוכלוסיה. מחלות כרוניות בכלל, וכאב כרוני בפרט, הם גורמים שכיחים להתפתחות דיכאון, גם ללא כל רקע משפחתי, ולפיכך מעלים את הסיכון במידה ניכרת מעל לשכיחות הרגילה באוכלוסיה. בהחלט סביר שאת סובלת מדיכאון. כדאי שתפני לאיש מקצוע לצורך איבחון מסודר והתאמת טיפול. אני מניח שעם טיפול מתאים יחול שיפור במצבך הנפשי, ויש אף סיכוי שהשיפור במצב הנפשי יעזור לך להתמודד יותר טוב עם הבעיות הגופניות. רק בריאות.....
ברור לי שהקשר בין הגוף לנפש הוא הדוק. גם האחוזים בקרב הנשים שהצגת הוא לא נתון מעודד. האמת שאני נמנעת מטיפול/איבחון ע"י איש מקצוע, מהסיבה הפשוטה, שגם אם אנחנו ב 2008, עוד יש לנו דרך ארוכה עד שנהייה חברה מתקדמת באמת, ובתור אקדמאית בתחום הרפואה "רישום" שכזה יכול לייצר לי הרבה נזק. בטוחה שאתה יכול להבין. תודה על תשובתך עד כה. חג שמח
שלום ד"ר.אני בן 25 וסובל מחרדה חברתית קלה שמעט הפריעה לי. בעקבות כך,פניתי לטיפול בצמחי מרפא אצל רופא נטורופת אשר הרכיב לי פורמולה שמכילה צמחי מרפא המשפיעים בעיקר על הפרשת המעביר העיצבי גאבא. לאחר כחודשיים נטילה,כיוון שלא היתה תועלת ממשית הפסקתי עם הצמחים. אני כבר 4 חודשים אחרי ומרגיש ממש גרוע. בעקבות ההפסקה החמיר מאוד מצבי ונראה לי שיש לי עכשיו ממש התקפי חרדה מה שלא היה בעבר.אני כבר 4 חודשים ללא הצמחים אבל ההתקפים נמשכים ולא נפסקים.מצבי ממש לא טוב. אני מרגיש תחושה של מחנק במהלך כל היום,אי-שקט ומתח קיצוני ללא כל סיבה, רעד של שרירים שונים בגוף.עברתי בירור נוירולוגי שיצא תקין. אני ממש לא יודע מה לעשות כדי לתקן את המצב. האם לפנות בדחיפות לפסיכאטר? האם הכיוון הוא לקחת תרופה מרגיעה או שלא?
יאיר שלום, מצבי חרדה כמו שתארת הם שכיחים מאד, ומעל 10% מהאוכלוסיה סובל מכך. ישנם טיפולים שהוכחו כיעילים למצבים אלו. סוג אחד של טיפול הוא טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, שזה סוג של טיפול פסיכולוגי הניתן ע"י פסיכולוג או עובד סוציאלי שהתמחה בסוג זה של טיפול. הטיפול נותן כלים להתמודדות עם החרדה באופן עצמי, ללא התעסקות עם שורשי הבעיה (לא מתחילים לבדוק קונפליקטים עם ההורים וכו'- בניגוד למה שקורה בטיפול "רגיל"), אלא התעסקות ב"תכל'ס"- בשליטה בחרדה. אופציה שניה היא טיפול תרופתי. כיוון שהבעיה מאד שכיחה, ברוב המקרים גם רופא המשפחה יוכל להתאים לך טיפול. אם זה לא יעזור אז אפשר להגיע גם לפסיכיאטר.
התחלתי לפני כשש שנים עם התרופות נגד דכאון, זה התחיל בהתקפי חרדה שהביאו לדכאון, קבלתי סרוקסט, זה עזר מאוד, הרגשתי שחזרתי לעצמי ואפילו יותר טוב מעצמי (כן הרגשה טובה של נינוחות), עם הזמן חלו נסיגות בהרגשה ואז העלו לי את המינון, עד 2 וחצי כדורים, גם זה לא עזר ואז עברתי לציפרלקס, עכשיו כעבור חצי שנה עם ציפרלקס שוב יש נסיגה בהרגשה (דכאון ודפיקות לב), שוב המינון עלה לאחד וחצי. השאלות שלי, האם הטיפול בכדורים האלה יעיל לטווח ארוך? האם בטווח ארוך הפעילות של הכדורים נחלשת? האם באמת יש אנשים שצריכים את הכדורים לכל החיים?
שלום רב, חלק ניכר מהאנשים הנוטלים טיפול לדיכאון ו/או חרדה צריכים ליטול את הטיפול לכל החים. בד"כ אין החלשות ביעילות של התרופות לאורך הזמן, אבל במקרים נדירים רואים החמרה בדיכאון למרות הטיפול. אין לזה הסבר ברור, ולא ידוע למה זה קורה אצל אנשים מסויימים, בעוד שאצל רוב האנשים זה לא קורה. כדאי מאד לנסות להעזר במקביל גם בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי שמאפשר שיטה יותר טובה במחלה מאשר רק עם כדורים. המון הצלחה, וחג שמח.
אני בת 38, שנה אחרי לידה. עקב שינויים שעברתי נכנסתי לחרדה. טופלתי ברמוטיב חודש וחצי אך לא הועיל. עברתי לפאקסט 10 מ"ג (למשך שבועיים) ולאחר מכן עליתי למינון 20 מ"ג 1 כדור ליום. אני לוקחת 20 מ"ג כבר 3 שבועות. חל שיפור טוב במצבי. לפני שבוע התחילו לי בחילות. האם יתכן שזה תופעות לוואי של הכדור ? במידה וכן, עד מתי תופעות הלוואי אמורות לחלוף ? ברצוני להדגיש כי הפאקסט שיפר את מצבי, ועדיין לא הגעתי לשיא של התרופה, ולא הייתי מעוניינת להחליף את הכדור. האם הבחילה תעבור לי? אבקש תגובה בהקדם. תודה
גלית שלום, בהחלט יתכן שמדובר בתופעת לואי של התרופה. תופעה של בחילה בד"כ חולפת תוך שבועיים-שלושה, כך שאם זה כבר שבוע, אני מניח שתוך שבוע-שבועיים זה יעבור. חג שמח.
המליצו לי להתחיל טיפול בציפרלקס 10 מ"ג. רציתי לדעת כמה זמן לוקחים את הכדור הזה? זה לכל החיים או שמתישהו הגוף מתאזן ויכול לתפקד באופן נורמלי בלעדיו? ומה יקרה אם אני יפסיק לקחת אותו אחרי כמה שנים למשל? המצב יחזור לקדמותו? תודה
נועה שלום, ציפרלקס משמש לטיפול בדיכאון ומצבי חרדה שונים. הכדור לא מרפא את הבעיה אלא מעלים את התסמינים. מבחינה זו הוא דומה למשל, לטיפול ביתר-לחץ-דם, שגם שם הכדורים לא מרפאים את המחלה אלא מעלימים את התסמינים (לחץ הדם הגבוה) וכאשר מפסיקים את הטיפול לחץ הדם חוזר להיות גבוה כמו קודם. ההבדל הוא שמצבי דיכאון וחרדה לפעמים משתפרים ונעלמים עם הזמן, כך שבד"כ אנחנו ממליצים לקחת את הציפרלקס לפחות למשך שנה ואז לנסות להפסיק. בחלק ניכר מהמטופלים המצב לא חוזר, והם מצליחים להסתדר ללא הטיפול. בכדי לשפר את הסיכויים להתמודד ללא הכדור מומלץ לשלב גם טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, אשר נותן כלים להתמודדות עצמית עם הקשיים, וכך הצורך בכדורים הרבה פעמים פוחת. בהצלחה.
ד"ר שלום לקחתי כדור לוסטרל 50 מ"ג לOCD קל וחרדות קלות לאחר כמה שעות הופיעו לי תופעות לוואי: התעוררתי באמצע הלילה ולא יכלתי לחזור לישון, דופק מהיר, ידיים רועדות, הלסתות נתפסו והאישונים התרחבו. לאחר שיחה עם הפסיכיאטרית שלי היא אמרה שכדאי לרדת לחצי כדור, כלומר 25 מ"ג למשך שבועיים. העניין הוא שאני מפחדת ששוב יחזרו תופעות הלוואי. היא הציעה להרגיע אותם עם ואבן אבל אני חוששת מהכדור משום שלקחתי אותו פעם והוא טישטש אותי והרדים אותי. מהי עצתך? האם לקחת חצי כדור? אשמח לתשובתך אורנה
אורנה שלום, במידה ואין לך שם נסיון עם כדורים אחרים, אני מניח שיתכן והגוף שלך רגיש יחסית לתרופות וזו הסיבה לתופעות שפקדו אותך. במצב זה- כנראה גם תרופות אחרות מאותה משפחה יגרמו לתופעות דומות. לפיכך ההמלצה לקחת חצי כדור היא סבירה. אם את חוששת, קחי את חצי הכדור בשעה כזו שבזמן הצפוי לתופעות הלואי תוכלי להגיע לקופ"ח, ואז תחושי יותר בטוחה (למשל- אם תופעות הלואי החלו 3 שעות אחרי נטילת הטיפול, קחי את הכדור נאמר ב- 8 בבוקר, ואז במקרה הכי גרוע תוכלי ב- 11 בבוקר להגיע לסניף קופ"ח. בהצלחה
שלום רב! שתיתי 20מ"ג רסיטל במשך שנה וחצי והרגשתי ממש טוב פרט לפגיעה בתיפקוד המיני שלי לכן עברתי לויפאקס והם לא עשו לי טוב בכלל, שוב חזרתי לרסיטל וכרגע אני שותה חצי כדור.הפסיכיאטר שלי אמר שאשתה חצי כדור 3 ימים ואח"כ אעבור לכדור שלם. השאלה שלי: האם אני חייבת לעבור לכדור שלם או להמשיך חצי כדור, בהנחה שזה גם יעשה לי טוב? תודה מראש,
גליה שלום, הסיכוי שחצי כדור יעזור הוא קטן מאד מאד, אבל אם מצבך הנפשי לא מאד קשה ואת מוכנה לנסות- אפשר לנסות טיפול בחצי כדור ל- 3 שבועות, ואם לא יחול שיפור אז להעלות במינון.
הייתי לוקח סרוקסט 5 שנים אך השפעתו פחתה. תודה.
דודי שלום, אנפרניל הינה תרופה יעילה מאד ב- OCD. חסרונו העיקרי הוא ריבוי יחסי של תופעות לואי, בעיקר יובש בפה, ותת-לחץ דם תנוחתי (שמתבטא בסחרחורות בזמן שעוברים משכיבה או ישיבה לעמידה).
לד"ר שמגר שלום רב! רציתי לדעת לכמה מ"ג ביום מתחלקת (risperdal consta 37.5mg שנלקחת פעם בשבועיים במינון שווה ערך למ"ג בכדורים?
ערן שלום, מינון זה שווה בערך ל- 4 מ"ג ריספרדל בכדורים.
אם אני מטופל אצל פסיכיאטר פרטי האם העניין מדווח בצורה כלשהי למשרד הבריאות/ גורם אחר כלשהו?
שלום רב, אין שום דיווח כעניין שבשגרה, רק אם הפסיכיאטר מתרשם ממסוכנות עקב נהיגה או סכנה בנשיאת נשק (אם הוא יודע שיש לך נשק וחושב שזה מסוכן עבורך). בשני המקרים הללו הוא מחוייב לדווח, אבל הוא גם חייב לומר לך שהוא דיווח על כך. בקיצור- אין כמעט מצבים שמחייבים דיווח, ועקרונית אין שום מצב בו הוא מדווח ולא הודיע לך על כך.
האם ציפרלקס גורם להשמנה. או לחילופין יכול לעזור לכח הרצון לדיאטה.? בתודה.
שלום רב, מבין כל התרופות נוגדות הדיכאון, ציפרלקס יחסית לא גורם להשמנה. הוא יכול להשמין, אבל זה נדיר יחסית. אם הוא עוזר לתסמיני חרדה ודיכאון לפעמים הוא משפר גם את היכולת להתמודד עם התקפי אכילה- לא תמיד, אבל זה קורה לפעמים.
שלום אני בת 36 אם לשלושה נשואה הכל אצלי שגרתי ורגיל ללא בעיות מיוחדות בחיי היום יום חוץ מבעיה אחת יש לי תופעות מוזרות וכנראה זה תוצאוה של היפוכנדריות וחרדה מוגזמת. התופעות המוזרות: ביומיים האחרונים יש לי תחושה שאין לי מספיק תחושה בפנים כל חלק שמאלי שלהם כולל קצה האף השמאלי וזה התפשט ליד שמאל וכולל חולשה קלה ביד שמאל וישר אני נכנסת לפאניקה עשיתי לעצמי בדיקה ניורולוגית כגון ללכת עם ידיים מלפנים על קו ישר ולראות שהידיים לא צונחות וזה עבר טוב וגם לגעת באף עם עיניים עצומות גם בזה הצלחתי אבל רציתי לדעת האם התופעות האלה יכולות לבוא כתוצאה מחרדה והיפוכנדריות? עד כדי כך שאני ארגיש קצת חוסר תחושה בצד שמאל של הפנים? אני מעבירה את הציפורן על חלק שמאל של הפנים אני מרגישה את זה אבל פחות מצד ימין של הפנים האם זה יכול להיות ארוע מוחי? בבקשה הרגעיע אותי שזה יכול לנבןע מהחרדה עצמה והיא תחלוף יחד עם חלוף החרדה. ןאם לא איזה בדיקה לעשות? לחץ הדם שלי תקין אני בריאה פיזית (אך לא נפשית- היפוכונדרית) וכל הזמן חושבת שעומד לקרוא לי משהו ולא אראה את ילדי שאני אוהבת יותר. ושיקרה לי הגרוע מכל בעלי לא טיפוס מפרגן אלא להפך ויכול להיות שהתופעות זה גם מחוסר תשומת לב מצד ותודה מלי(דרך אגב לפעמים שתופעות החרדה שלי מוגזמות ואני מתחילה לרעוד אני לוקחת חצי ואבן וזה עובר לי) תודה מלי
מלי שלום, אולי את היפוכונדרית, אני ממש לא יודע. מה שברור לי הוא שכרגע כדאי שתגיעי כמה שיותר מהר לבדיקה רפואית. עוד היום. או בקופת חולים או במיון. אולי זה באמת שום דבר, אבל אני לא הייתי לוקח שום סיכון, ואני ממש לא נוהג לשלוח אנשים למיון כדבר שבשגרה (נדמה לי שעד היום במסגרת הפורום שלחתי אולי עוד מישהו אחד למיון דחוף....). מקווה שזה באמת שום דבר- אבל אל תקחי סיכון.
שלום ! אני לא מסוגלת להתמודד במצבי תוקפנות. היום , אחרי שהעמסתי על רכבי את הקניות, ובאתי לצאת ברוורס, קפץ עלי אחד הפועלים של החנות, וצעק שאני לא יוצאת נכון - האידיוט נתן צרחה לא! והכניס את כל גופו לתא הנהג, והתחיל לסובב את ההגה בדיוק לכיוון ההפוך, תוך שכל סיבוב הוא חובט לי ברגל עם המרפק בחוזקה ביקשתי ממנו שיניח לי, שאני מסתדרת - ידעתי שהוא טועה, ואני יודעת מה אני צריכה לעשות אך הוא המשיך בברוטאליות לסובב ולא הירפה - כשחצי גופו בתוך האוטו. לבסוף הוא צורח - עכשיו תסעי אחורה - נסעתי טיפה אחורה וכמובן עליתי על אבן דרך , ונפגעתי מאחור. כאשר הוא שמע את המכה שהאוטו קיבל - הוא מיד ברח, סובבתי את ההגה, בדיוק לצד ההפוך - כמו שהתכוונתי , ויצאתי חלק, כמו שתכננתי מלכתחילה, לפני שאותו ביריון התנפל עלי. השאלות שלי הן איך אני לא מצליחה להתמודד מול אדם זר - שכופה עלי בכח את רצונו,ואני לא מסוגלת לצרוח ולהעיף אותו. כמובן כאשר התחלתי ליסוע, גיליתי שהאוטו נפגע. האוטו שלי גירגר - והרגשתי תוך כדי נסיעה שהוא כמעט נכבה. נניח ,שאותו אחד בילבל אותי, אך איך הייתי מסוגלת לשתוק - כשבכל סיבוב אגרסיבי, הוא חבט לי בירך בעוצמה עם המרפק- יש לי סימנים כחולים בירך מה קורה לי? למה אני לא מסוגלת להתמודד מול אנשים אגרסיביים? עכשיו אני מתחילה לפחד, שמא הוא גרם לי נזק ברגל שכואבת. אנא עזור לי! דפנה
דפנה שלום, ישנם אנשים רבים שאגרסיביות ואלימות משתקות אותם. התגובה האוטומטית שלהם היא לקפוא מפחד. זוהי תגובה נורמלית לגמרי, אפילו שלפעמיםםם היא לא עוזרת, ולפעמים גם מזיקה. התגובה היא נורמלית כי ישנם מצבים שמול פרץ אלימות הכי נכון זה לשתוק. הבעיה היא שאת לא בוחרת לשתוק, אלא מגיבה כך בין אם זו התגובה המתאימה ובין אם לא. פתרון לקושי זה הוא בטיפול פסיכולוגי, שיוכל לעזור לך לבחור בזמן אמת את התגובה הנכונה ביותר, ויעזור לך להגדיל את טווח התגובות האפשרויות שלך. אינני יודע אם יש לך ילדים, אבל היכולת להגיב נכון מול אלימות (שנפוצה מאד אצל ילדים) היא מרכיב חיוני במיומנויות של הורה, וגם בגלל סיבה זו כדאי לטפל בקושי שלך. בהצלחה.
אני נוטלת כדור ציפרלקס במשך חצי שנה. לפני כן לקחתי 3 שנים סרוקסט והשפעתו פחתה. ביומיים האחרונים אני מרגישה שהדכאון חזר למרות שאני ממשיכה עם הכדור יום יום. איך זה יתכן שהדכאון חזר? אני מרגישה ממש חסרת אונים. לא קרה משהו בחיי והדכאון חזר בכל זאת.
שלום רב, תרופות נוגדות דיכאון (כמו ציפרלקס) מקטינות את הסיכוי שהדיכאון יחזור, אבל לא מונעות אותו לחלוטין ב- 100%, בדיוק כשם שנטילת טיפול קבוע לאסטמה לא מבטיח שלא יהיו בכלל התקפי אסטמה. אם את חשה שיש התדרדרות כדאי להוסיף חצי כדור ציפרלקס (סכ"ה 1.5 כדורים ליום) ולגשת לרופא המטפל להתייעצות. רק בריאות....
תודה דוקטור התייעצתי עם הרופא, הוא אמר לי להמתין מספר ימים ובינתיים לקחת לניטין 3 מ"ג פעמיים ביום, אם המצב לא ישתפר הוא יעלה לי את המינון של הציפרלקס לכדור וחצי למשך חודש ימים. השאלה שלי אם אני אעלה את המינון ואז ארד המצב לא יחזור? למה השפעת הכדורים פוחתת עם הזמן?הדכאון והחרדה חמורים יותר בבוקר עם הקימה לפני נטילת הכדור.
קודם כל, אני חייבת להודות לך על כל התשובות הקודמות והמהירות ששלחת לשאלותיי. באמת מרגיע שיש כתובת להתייעץ איתה כמעט און ליין... השאלה שלי הפעם היא כזו: לפני שבועיים וחצי עברתי מאפקסור 150 מ"ג לפלוטין 20 מ"ג לאחר שהתלוננתי על מחשבות כפייתיות (את האפקסור נטלתי כארבע שנים). השבוע הייתי אמורה, בהוראת הפסיכיאטר, להעלות את מינון הפלוטין לשני כדורים ביום. אלא שהכדור הזה גורם לי לתחושת עימעום שמאוד מאוד קשה לי להתנהל איתה ואני חוששת שכדור נוסף רק יגדיל את התחושה הזו. כתבת לי שהתחושה הזו אמורה לעבור אחרי כשלושה שבועות ואם לא, אז זה כנראה יישאר כך כל עוד אני נוטלת את הכדור. אני ממש לא רוצה לחיות ככה, זה רע ומדכא ואפילו מלחיץ אותי. לכן אני חושבת שעדיף לי לחזור לאפקסור. שאלתי היא איך עוברים עכשיו מפלוטין לאפקסור? האם זה זהה לתהליך של המהלך לפלוטין?(בהתחלה יום כן, יום לא וכו'...). תודה מראש ויום טוב
גאיה שלום, ראשית כדאי לחכות עוד כמה ימים, אולי בכל זאת התחושה הזו תעבור. לגבי המעבר חזרה- עקרונית הוא צריך להיות דומה למה שתארת, אבל כדאי לעשות את הכל תוך התייעצות עם הרופא המטפל שלך.
הבן שלי בן 4.5 אובחן לפני חודשיים וחצי כבעל ADD. הנוירולוג ילדים נתן לו לקחת 5 מ"ג ריטלין בבוקר ו-5 מ"ג בצהריים. ההתקדמות שלו הייתה מרשימה. לאחר חודשיים החלה רגרסיה משמעותית. הייתה כתבה בדיוק ב"רק בריאות" של ידיעות שמינון נמוך מדי של ריטלין עלול ליצור בדיוק תופעה כזו. התייעצנו עם רופא הילדים (קבענו תור לנוירולוג במוקדם האפשרי לתחילת מאי). הרופא העלה לו את המינון ל10 מ"ג בבוקר ו-5 מ"ג בצהריים. זה היה בערך לפני שבוע וחצי. התוצאה הראשונית הייתה מצויינת. אתמול בבוקר שמענו שהוא פתאום הרביץ בגן והוא ילד לא אלים בכלל. אתמול בצהריים הוא החל לסבול מהזיות, דמיין שקוראים לו בשמות, נסעתי איתו ברכב הוא החליט שאנשים שראינו קוראים לו בשמות. מאוד דאגתי. הרגענו אותו, אמרנו לו שאנחנו אוהבים אותו ושיבטח בנו, וזה הצליח. אחרי שעתיים הפסקו ההזיות. בערב היו שוב התקפי בכי וטענות שקוראים לו בשמות. עכשיו באמצע הלילה הוא קם ובכה שאח שלו קרא לו בשמות. הוא החליט שסבתא דופקת בדלת ושהיא מחופשת. לא היו דפיקות בדלת וכמובן שלא קראו לו בשמות. הוא שוב בהזיות ואני דואגת מאוד. יש להדגיש שמעולם לא היו לילד תופעות פסיכוטיות. מה עושים? להפסיק לחלוטין עם הכדור? האם עלולה להיות תופעה חוזרת של הזיות? מה דעתך על התפתחויות האלו?
תמר שלום, אינני מומחה בפסיכיאטריה של הילד, לכן לא אוכל להתייחס לשאלתך. תוכלי לברר את הנושא גם בפורום על הפרעות ריכוז וקשב כאן באתר, או בפורום ילדים והתפתחות באתר ifeelgood.
שלום הייתי רוצה לדעת למה מיועד ויפקס XR ואם זה לדיכאון אז האם לדיכאון קל או דיכאון בינוני ומעלה, תודה.
גילי שלום, ויאפקס XR משמש לטיפול בדיכאון בכל דרגות החומרה, וכן למגוון גדול של הפרעות אחרות כמו הפרעות חרדה שונות ועוד.
שמי אלי. אני בן 32 וסובל מדיכאון קל. לפני שנה רשם לי פסיכיאטר כדור רסיטל ביום. מאז אני מרגיש מעולה. השבוע אמר לי הרופא משפחה בקופ"ח מאוחדת שהקופה אינה ממנת יותר את רסיטל ולכן רשם לי ציפראמיל 20 מ"ג. הרופא אמר שזוהי תרופה זהה. מזה כיומיים שאני נוטל אותה אני מרגיש נורא. אי-שקט נפשי ותחושה של "נמלים בפה". האם אכן מדובר באותו חומר? אם כן , מדוע התופעות לוואי?
אלי שלום, מדובר באותו חומר בדיוק אבל מיצרן אחר. כיוון שתהליכי היצור לא תמיד זהים, יש אנשים שמגיבים אחרת לציפרמיל מאשר לרסיטל. אם אתה מגיב כך לתרופה, הרופא שלך יכול להגיש בקשה חריגה לקופ"ח לאישור המשך טיפול ברסיטל.
שלום, ראשית אהבתי את התשובה שלך בענין מאניה דפרסיה ותורשה. כמי שאובחנה רק לפני מספר שבועות, היה בזה משהו מנחם. רציתי לשאול לגבי תגובה לליתיום. התחלתי לקחת ליתיום 900 מ"ג לפני כשבועיים וחצי. במקביל אני לוקחת ויפאקס 225 כבר זמן רב. בהתחלה הכל היה בסדר, ואף התחלתי לחוש רגיעה מסויימת. בימים האחרונים חלה הרעה, בכי עם ובלי סיבה, מחשבות על פגיעה בעצמי. האם זו עדיין ההסתגלות לליתיום?
טל שלום, לא מדובר על הסתגלות לליתיום כיוון שהתופעות שתארת אינן מופיעות בעקבות טיפול בליתיום. חשוב להדגיש כי מבחינת הערכת יעילות הטיפול בליתיום יש לבדוק את רמות התרופה בדם לצורך הערכת יעילותה. הרמות המקובלות הן 0.6-1.2 מא"ק/דצ"ל. ככל שהרמה גבוהה יותר (קרובה יותר ל- 1.2) יעילות הטיפול עולה. רמות כאלו מושגות בד"כ כאשר לוקחים 900-1800 מ"ג ליתיום ליום, כך שאת כרגע לוקחת יחסית מעט ליתיום- אבל שוב, צריך לקבוע את המינון עפ"י הרמה בדם. בהצלחה.
האם אני צריך ללכת לניורולוג לטפל בזה או לרופא אחר,זה מרגיז כי זה כל הזמן חוזר תודה
הטיפול צריך לעשות ע"י פסיכיאטר או פסיכולוג, ולא ע"י נוירולוג.
שלום רב. אני נוטלת את התרופה לסכיזופרניה - "לפונקס"(250 מ"ג). ברצוני לדעת מספר דברים: 1) האם התרופה בטוחה בהריון- לא פוגעת בעובר? 2)האם התרופה בטוחה בהנקה - לא פוגעת בולד? 3)מדוע מיד לאחר לידה עולה הסיכון למצב פסיכוטי באופן משמעותי? א)כיצד ניתן למנוע זאת? ב)כיצד ניתן לטפל במהרה במצב? בתודה ובברכה, דבורה.
דבורה שלום, התרופה נחשבת בטוחה יחסית בהריון ואין עדויות ברורות לפגיעה בעובר. לא מומלץ להשתמש בה בהנקה. הסיכון לפסיכוזה לאחר הלידה קיים כיוון שאז קורים שינויים הורמונליים דרמטיים. תחת טיפול תרופתי הסיכון הזה יורד מאד, כך שאם את ממשיכה עם הלפונקס, הסיכוי להופעת גל פסיכוטי קטן יחסית.
שלום רב מזה כ 5 שנים שאני נוטלת כדורים (בעקבות התקפי חרדה) בתחילה 20 מג פאקסט והיום 25 מג פריזמה, מרגישה טוב ומאוזנת. מתי אוכל להפסיק עם הכדורים? אני חוששת שהתקפי החרדה יחזרו אלי מצבנו הכלכלי לא טוב ובעלי נטול ללחצים, לדעתי הוא חוווה חרדות, היתי רוצה שהוא יתחיל בכדורים קלים להרגעה כדאי שלא יגיע למצבי, מה מומלץ? אנחנו בני 37 תודה
שלום רב, ההחלטה על סיום הטיפול צריכה להתבצע עם רופא המכיר את ההסטוריה של התקפי החרדה שלך. לגבי בעלך- צריך קודם כל לראות מה טיב הבעיה שלו, ולהחליט האם הוא בכלל צריך טיפול תרופתי. גם רופא המשפחה יכול להתאים לו טיפול.
ביתי בת 20 לוקחת מזה מספר שנים ציפרלקס במינון של 2 כדורים ביום, היא הפסיקה על דעת עצמה לקחת את הכדורים מזה מס' שבועות ומצבה הנפשי היה בסדר עד היום. היא במצב רוח ירוד ואני חוששת שתופעות הלוואי התחילו האם יכול להיות שאחרי מס' שבועות מרגישים את השפעת התרופה. אם כן מה לעשות האם לחזור למינון רגיל כמו לפני ההפסקה 2 כדורים או לחזור בהדרגה כמו בהתחלה ? המון תודה.
שלום רב, אני מבין שאת חשה התדרדרות במצב בתך. במצב זה רצוי להתחיל טיפול מהר ככל הניתן. לא בטוח שאם היא תחזור היום לציפרלקס הוא יעזור כמו בעבר, אבל זו הבחירה הכי הגיונית. אם היא חוזרת לטיפול, כדאי שתתחיל מכדור אחד למשך 3-4 ימים ואז תעלה ל- 2 כדורים.
לד"ר שמגר! בהמשך להודעה קודמת שלושה מ"ג ריספרדל - גרמו , כאמור, לעליה בפרולקטין, וכתוצאה מכך הוחלף הריספרדל בסרוקולל 400 מ"ג. היתה תקופה שהמצב היה סביר, אך בעקבות הורדת מינון ל- 300 מ"ג המצב התדרדר, והיום בנטילת 400 מ"ג סרוקוול - המצב לא חזר להיות כמקודם- ויש הפרעות ברצף, בעיקר במצבי מתח יחסי, של קולות, כאבים פיסיים ממשיים בחלקי גוף שונים,לפעמים יש הרגשה של, כאילו התערבות חיצונית, לפעמים לא מצליחה להתרכז בקריאה - נטיה לנתח מפגשים חברתיים שונים - מתוך חשש שפישלתי בהם, כאילו , הרמה השיכלית באותם רגעים לא איפשרה לי להתמודד נכון , או לנצל נכון , מתוך מחשבה, את המפגש, מתוך איזשהו טימטום. הצעת לשנות לזיפרקסה איזה מינון של זיפרקסה תואם ל- 400 מ" סרוקוול? אני מניחה שזיפרקסה, אולי, תרופה יותר פותנטית מסרוקוול, כך שלא יצטרכו להעלות את מינון הזיפרקסה מעבר להתאמה שלה ל- 400 מ"ג סרוקוול. אני ממש מכה על חטא, שהאיזון העדין הופר,בהורדת המינון, שהיה חסר אחריות, וחוששת לאבד סוסים יעילים, שיכולים לעשות את העבודה לטובתי, ובאיזשהו שלב להגיע לתרופות אגרסיביות יותר, שעלולות לפגוע הן בכדוריות הדם והן מבחינה נוירולוגית. האם זיפרקסה מעלה פרולקטין? סרוקוול - לא גרם להשמנה מיוחדת - האם זיפרקסה גורמת להשמנה חריגה ? האם באופן עקרוני טיפול פסיכו' יכול לעזור למגר את ההפרעות השונות בסכיזופרניה? אני מאד חוששת להגיע למינונים גבוהים בטיפול - ומבקשת את דעתך, כיצד להתמודד בצורה הטובה ביותר ולנצח! תודה עבור עזרתך!
רות שלום, זיפרקסה יעילה, לא מעלה פרולקטין, אבל היא כן משמינה, ובממוצע הסיכון להשמנה גבוה. אם נושא זה מטריד אותך, שווה לנסות להעלות את מינון הסרוקוול בהדרגה על 600 מ"ג, לפני שמחליפים טיפול לתרופה שיעילותה לגבייך לא ידועה ויש סיכון לתופעות לואי לא רצויות.
שלום, אחרי כל הבדיקות המקיפות שעשיתי, כמו גסטרוסקופיה ( יש לי בקע סרעפתי ) , CT גרון, רנטגן, US, א.א.ג. בדיקות דם, ממוגרפיה, א.ק.ג. רנגן חזה וריאות , יש לי כבר שנתיים הרגשה של גוש בגרון וחנק. אני לוקחת כבר במשך שנה Alpralid 0.5 פעמיים ביום, בהתחלה זה קצת עזר לי, אבל לא לגמרי. רציתי לציין שאני מאוד רגועה, אין לי דיכאון. היתי אצל פסיכיאטרית, היא נתנה לי בנוסף ציפראלקס 10 ואחרי זה אמרה שבעוד 4 שבועות התרופה תשפיע ולהפסיק עם Alpralid. עברו כבר 3 חודשים. ציפראלקס בכלל לא משפיע עלי, הפסקתי לקחת אותו ונשארתי עם Alpralid אבל המינון שאני לוקחת כבר הפסיק להשפיע. אני ממש לא מבינה, אם אין לי דיכאון, למה יש לי תחושה כזאת כבר כל כך הרבה זמן, והכדורים לא עוזרים? הפסיכיאטרית אמרה שתופעה כזאת נקראת גלובוס היסטריקוס. איך מטפלים בדבר כזה? אולי זה בכלל משהו אחר ולא קשור לפסיכיאטריה ? תודה מראש ענת
ענת שלום, נדמה לי שכבר שוחחנו פעם בנושא, אבל גם אם כן- אחזור על הדברים: גלובוס היסטריקוס (שזו התופעה שאת מתארת) הוא סימן לחרדה ולא לדיכאון. בהרבה מקרים האדם לא חש מתוח או חרד, והסימן היחידי הוא אותו מחנק בגרון. אלפרליד הוא יעיל לטווח קצר, אבל בהרבה מקרים יש הסתגלות אליו (כמו שקרה אצלך) ואז יעילותו פוחתת. הטיפול המומלץ הוא שילוב של תרופות לחרדה, כמו ציפרלקס (ואם הוא לא עזר- יש להתאים טיפול חלופי- יש עוד כמה אפשרויות, אבל אף אחת מהן לא יעילה ב- 100%). יחד עם התרופות מומלץ לשלב טיפול פסיכולוגי מסוג קוגנטיבי-התנהגותי, שיכול לתת לך כלים להתמודד עם התופעה. מקווה שתחת טיפול מתאים התסמינים יעלמו במהרה.
תודה על התשובה שאלה אחרונה,רציתי לדעת אם זה מסוכן מה שקרה לי? תודה
לא, זה לא מסוכן. רק כדאי לטפל בזה, כי המצאות במתח לאורך זמן רב (שבועות וחודשים) מעלה סיכון למגוון גדול של מחלות, גם גופניות (אולכוס, מחלות לב וגם סרטן) וגם נפשיות (בעיקר דיכאון).
מה המינון המקסימלי לנטילת כדור נוקטורנו? האם ניתן ליטול 2 ביחד באותו הרגע, אם אני לא מרגישה שאחד עוזר לי?
טליה שלום, אכן 2 כדורים הוא המינון המקסימלי, ואין בעיה ליטול 2 יחדיו. אם זה לא עוזר יש לשקול החלפת טיפול.
לד"ר שמגר היקר, כתבתי כבר מס' פעמים ונעניתי ע"י כבודו בצורה יסודית ומאירת עיניים, אני מקווה שהפעם תוכל לעזור לי שוב. אני סובל מOCD. אני נוטל היום רסיטל במינון 80 מג ועשיתי גם טיפול התנהגותי בעבר והיום הצלחתי להגיע לרמיסיה מלאה. בעבר כשניסיתי להפסיק את התרופות על דעת עצמי ולהשתמש רק בCBT הכל חזר בעוצמה (ניסיתי בערך 3 פעמים). קראתי במס' מקורות באינטרנט שבOCD צריך לקחת את התרופות לתמיד (indefinately). שאלתי: האם זה נכון שבOCD צריך לקחת תרופות לכל החיים? האם יש חולים שמצליחים להפסיק את נטילת התרופות ע"י CBT? והאם משך הנטילה משנה? (נניח אם חולה מנסה להפסיק את התרופות אחרי חצי שנה לעומת אחרי 5 שנים, האם זה שלקח 5 שנים יהיה "מחוסן" יותר מפני הOCD לאחר שיפסיק את התרופה לעומת זה שלקח חצי שנה וינסה להפסיק התרופה). סליחה על האורך, ותודה מראש.
ירון שלום, ברוב המקרים טיפול ב- OCD הוא לכל החיים. יש אנשים שבעזרת CBT יכולים להוריד במינון התרופות ואף להפסיק אותן לגמרי, אבל זה מיעוט מהמטופלים. העובדה שאחרי CBT כבר שלוש פעמים נאלצת לחזור ליפול התרופתי מעידה שאתה שייך לרוב שזה לא אפשרי אצלם להפסיק טיפול. אין קשר למשך הטיפול וליכולת להפסיקו. התרופות לא מרפאות כלום, הן רק מעלימות סימפטומים. יש קשר לגיל ולמחלה. לפעמים בגיל מבוגר יש דעיכה של הסימפטומים, ואז ניתן להוריד מינון תרופות, אבל מדובר בטווחי זמן של מינימום 5-10 שנים, והרבה פעמים גם יותר מכך. הרבה אנשים מטופלים בתרופות באופן קבוע- ליתר לחץ דם, למיגרנות, סכרת ואסטמה. זה לא נעים, אבל זה מה שמאפשר שגרת חיים סבירה ולא מאפשר למחלה לשלוט בחייך. וגם זה משהו, לא? שיהיה לך רק טוב.
לד"R שמגר אני מודה על תשובתך. עדיף באמת לקחת תרופות ולהיות בריא מאשר לא לקחת ולסבול. אבל בדרך כלל יש עמימות בנושא הזה של משך הטיפול התרופתי ורציתי תשובה כי בכל זאת לא רציתי סתם להמשיך לקחת תרופות אם היה אפשר להפסיק. האם בהפרעות חרדה אחרות כמו התקפי חרדה וחרדה חברתית ניתן להפסיק את התרופות בעזרת טיפול התנהגותי או שהמצב הוא כמו בOCD? והאם OCD נחשבת הפרעה קשה יותר?
שלום לרופא עקב חרדה המלווה בדיכאון טופלתי בסרוקסט בשנה הראשונה לקחתי כדור אחד ליום ( 20 מ"ג ) לאחר מכן בתיאום עם הרופא הורדתי את המינון לחצי כדור ליום ( 10 מ"ג ) למשך כמעט שנה נוספת. לפני שבועיים הורדתי את המינון לרבע כדור ליום ( 5 מ"ג ) ומאז יש לי כל מיני כאבי ראש וסחרחורות. אני יודע שזה מהורדת המינון....כמה זמן זה עשוי להימשך? למה יש בכלל תופעות גמילה אם רק הורדתי את המינון ולא הפסקתי לגמרי? אשמח לתשובות
אייל שלום, התופעות שאתה מתאר יכולות להיות קשורות לגמילה, אבל לא בהכרח. ראשית בגמילה מסרוקסט בד"כ רואים אי-שקט וקשיי שינה (למרות שיכול להיות גם כאבי ראש וסחרחורת- אבל זה נדיר). שנית תופעות גמילה מופיעות בד"כ כשיורדים מכדור שלם לאפס בבת אחת. הורדה כל-כך הדרגתית כמו שעשית לא מלווה בד"כ בתסמיני גמילה. אם התסמינים לא עוברים כדאי לפנות לבדיקה אצל רופא המשפחה.
היי עופר, כתבתי לך כאן בעבר.. עברתי אונס לפני 11 שנים , אונס אכזרי , טופלתי בזמנו בצבא , אצל מישהי מקסימה וכשהיא עזבה עברתי לטיפול אצל פסיכאטר , שמסתבר היה חולה נפש .. אמר לי "שאחת כוסית כמוני יכולה רק להנות מהאונס , או שאקח כדורים, או שאראה לו איפה הוא נגע בי ונעשה חוויה מתקנת ,הייתי בשוק העפתי לו דברים מהשולחן .. הוא אמר שאם השיחה הזו תצא ..הוא ידאג שיאשפזו אותי" . מאז כל השנים לא טיפלתי בעצמי, לפני שנתיים פגשתי באופן אקראי את הפוגע שלא הכרתי לפני ..ברחוב והתמוטטתי נפשית.. התחלתי טיפול מאוד קשה אצל פסיכולוג , שנבנה בקשיים מרובים , לווה בשתיקות, וכאב עצום ..טיפול שבו הייתי שנה וחצי . לפני 4 חודשים נפתח בטיפול תוכן מאוד קשה של עבר ..שלי .. של פגיעה מינית בבית שהודחקה המון המון שנים .. הייתי צריכה זמינות יתר , פניות יתר לעבד לעכל את כל הדברים .. והפסיכולוג התקשה לתת מעבר לטיפולים השבועיים ..האינטנסיביות הייתה צורך עצום שלי , נפלתי ..עמוק יותר לא הייתי מסוגלת להתמודד .. והתחלתי לחפש גיבוי נוסף לטיפול של הפסיכולוג אצל פסיכאטר/ת למרות מה שעברתי בצבא .. הכירו לי פסיכאטר ילדים , שבהתחלה הייתי אמורה להיות מטופלת אצלו רק בכדורים , הכימייה זרמה ביננו , הקשר נהייה הדוק יותר , הוא היה עדין, מכיל , והבטיח שהוא מלווה אותי 24/7 .. שיהיה איתי בקשר יום יומי כולל טיפולים בסמס, שיחות טלפון , אי מייל וכו' .. הוא הבטיח להיות לצידי עד שאני אצא מכל הגיהנום הזה .. עזבתי את הטיפול אצל הפסיכולוג לטובת המילים שהובטחו. !!!!!!! כמעט חצי שנה הייתי אצלו בטיפול צמוד ..כולל שיחות פסיכותרפיה פעמיים בשבוע .. הקשר שם הפך לטעון מאוד ,נפתחו תכנים מאוד קשים ,הייתי כועסת עלייו לא אישית אלא משיחזורי עבר קשים , הקשר הפך להיות יותר אישי לדעתי בגלל כל הליווי הצמוד מעבר לטיפול ..ימי הטיפול היו נתונים לשינויים קבועיים כל הזמן , דבר שהקשה עליי לבצע עבודה טיפולית , השפה ביננו הייתה אישית יותר , הטיפול הפך להיות אישי מידיי אבל לא שמתי לב לזה .. לא שמתי לב שהתווסף פה רגש עצום שפגע בטיפול . עד שזה התפוצץ לי בפרצוף.. לפני מס ימים .. ועכשיו אני מעבירה לך מה כתבתי לו בימים האחרונים.. אשמח לשמוע את דעתך , שעזרה לי רבות ..בתהליך שאני עוברת . "כותבת לך ובוכה ..כל השבוע האחרון בוכה ככ בגללך , הכאב שנפער בתוכי בגללך ככ עמוק .. והדמעות לא מפסיקות לרדת. אתה חסר לי ..למרות הכל .. איך עשית לי את זה ?..!!!!!! לא יכולת להבין שכל התגובות הקשות אלייך .. היו משחזורי עבר שלי ?.. לא יכולת להכיל / לספוג כמטפל/ כרופא שמטפל בנפש האדם את הכאב הזה שלי ?... איפה כל מה שהבטחת ?..! איך אתה נוטש אותי ככה בשיחת טלפון ...? לפני ... בדיקת המ.ר.י שאמורה להיות לבעלי שבוע הבא ?... אחרי שנפתחו ככ הרבה דברים מולך שבחיים לא יצאו ממני ... אחרי שבטחתי בך?... אחרי שניסיתי לתת בך אמון?.. איך?.. נתתי את עצמי לטובת כל האהבה הטיפולית שנתת לי, הבטחת לי .. אתה הבטחת !!!! "אנחנו .. נעבור את זה ביחד, אני כאן לא אנטוש אותך, תאמיני בי .. בבקשה .." איך אתה נוטש את הטיפול שלי בשיחת טלפון של צרחות "לא מסוגל יותר, לא יכול יותר, עזבי אותי " איך ?.. שאלת אותי איפה אני עומדת היום אחרי כמעט חצי שנה של טיפול מולך , ואחרי עזיבה של פסיכולוג מדהיםםםם שליווה אותי בדרך ועזבתי אותו לטובת כל המילים היפות שלך ... איפה עומדת סוגיית האמון ביננו ?.... סליחה ?... איזו שאלה זו ?.. לאחת כמוני , שכל עולמה הבסיסי נשבר בהיותה ילדה / נערה .. איך כמטפל אתה מעמיד אותי במצב של שאלה כזו ?.. עניתי לך .. לא יודעת . כעסת . "אחרי כל מה שאני עושה בשבילך ?.. זה אף פעם לא יספיק ?.. דיייי עם המבחנים האלו .. שלך אליי הבדיקות ..של חוסר האמון בי ... לא מסוגל לעמוד בזה יותר" . ((((וואו..נשארתי בהלם , רק בוכה ..))))) השתדלתי להמנע ממילים חלולות אלייך .. אבל חשבתי לעצמי אפילו אם בשקט , שאולי המוחות שלנו כן ..יצליחו להפגש בחצי הדרך הקשה הזו, וכן נוכל לראות מעבר .. שכן נצליח להתמודד... למרות ..הכל , התמסרתי לעבודה הטיפולית מולך .. כאילו ואני בוטחת בך בלב שלם. אבל ..רק כאילו ! שאבתי כח מהמילים היפות שבך , השארתי את הספקות שלי בניסיון קשה ..כל הזמן בצד , ניסיתי להאמין בבפנים שלי , שכן נצלח את הכאב הזה , שכן נצליח לבנות את האמון מחדש . אבל, הצעקה שבי אלייך, הזעם , הכאב האיום , הכאיבו לך .. לקחת את זה אישית מידיי , למרות שכל מטרת הטיפול היה לתקן את שיחזורי העבר , לא הצלחת לקבל את הכאב שלי בצורה נכונה , לקחת אותו למקומות אישיים אלייך !!!!!!! חדרתי מתחת ל"שיריון העדין" שאחז בין שנינו - אני מצטערת !!!! באמת .. הילדה הקטנה שבי , התנחמה אצלך , ממילותייך ..מנוכחותך , שאבה כח , אמונה , רצון , הפחד להנטש מדמות שהפכת להיות עבורי היה ככ חזק, הרגשתי את עצמי ממש מפרפרת בין ידייך שניסו לאחוז אותי , לפעמיים גם במגע אמיתי ככ ... אתה לא מבין שלא למדתי עד היום לבטוח באמת בידיים אחרות / חדשות אחרי כל הפגיעות שנעשו בתוכי ?.. נתתי לך להחזיק את הילדה הקטנה שבי , לא הצלחתי לחשוב בהיגיון בריא, במונחים של "גדולים" כמו שרצית - על אמון נטו . החשדנות שלי הרי מעורערת בכל מקום. אני קוראת כל ניואנס ..כל הבעה .. כל תחושה בצורה אחרת .. דואגת תמיד שמא אפגע שוב. (והנה שוב נפגעתי - צדקתי.). לא הצלחת לראות את האימה שאחזה בי ?.. לא בגלל הכעס הנוראי שיצא מתוכי אלא מפני העמידות העיקשת של הבדידות החזקה שבי.. שבכלל לא שייכת לתקופה הזו ?... לא ראית את הילדה הפצועה שהזדחלה לתוכי על ארבע והוציאה ממני את כל הרוע הנורא?... לא הצלחת לראות את הילדה הקטנה שבי? זו ..שנאחזת בך בכח בתקווה?.. אתה זה שהחזקת בשבילה את התקווה .. אתה יודע את זה ?.. אתה מבין את המשמעות בכלל ?... בעיניים מבריקות הסתכלתי עלייך ..מהצד .. בחנתי .. רציתי .. לא הבנת שהילדה הקטנה שבי עוד ככ מפחדת?! .. כי לא פגשה עוד שום אדם בעולם הזה שלא הצליח לתלוש שכבות מליבה חוצ מעל ידי .. עלבונות, בוז איום לה ולגופה ?..... לא הרגשת אותי בטיפולים מולך ...?!!!! מנסה לצעוד שוב בצעדי תינוק ..לאט לאט .. בלי לצפות ממך לשום תבונה בוגרת ?..!!! אלא רק למילה , יד חמה ומלטפת?... האם תוכל לראות שהמילים הפוגעות שנאמרו על ידי אלייך היו קשורים לרגשות העבר שלי ?.. לכאב האיום שנמצא בתוכי ?... לא היה מדובר .. בשום "התנגדות " לטיפול או אלייך .. אלא המנעות טבעית שלי !!!! לצד הגברי שריסק אותי שנים ועומד מולי היום בהתמודדות הקשה הזו?.. הילדה הקטנה שבתוכי עדיין מנסה לבטוח..להאמין ..לרצות . כן.. גם אם היא עדיין עושה טעויות ..בדרך שלה.. אבל , התנודות האלו.. העליות וירידות ..הם מהמקום של האמון הרע שנטבע בי. זה האתגר שלי .. בדרך הקשה הזו לריפוי ולהחלמה - לשלמות פנימית . האם תוכל למרות הכל לראות רק את הילדה הפצועה אנושות שבי ?.. זו..שישבה מולך בטיפולים ובכתה .. בכי כואב , נלחמה , כעסה , קפאה , שתקה , רק ילדה ... זו שכל חטאה הייתה .. להיות "פרועה" בידיו של " יצור יער" איתו גדלה ?.. זו שהייתה חומר ביד היוצר ?... האם הדרישות שלי , היו מוגזמות ככ ביחס לסבלנות הזו שביקשתי ממך - לעצמי ?.. תקשיב לי לרגע .. בבקשה .. בלי לצעוק .. בלי לכעוס .. רק לרגע אחד.. האם אתה מצליח לשמוע את הילדה הקטנה שבי ? זו הפצועה , השבורה , המרוצצת , שחיפשה רק הגנה ממך ..בכדי שתוכל להחשל שוב מחדש כדי שתוכל שוב לרצות לחיות ?... האם טעיתי שבטחתי בך, נתתי אמון למרות כל מה שעברתי , הרי בתוכי ככ קיוותי ..רציתי .. זו הייתה משאלת ליבי - לרפא את הכאב וחוסר האמון הטבוע בי . האם טעיתי ?.. (((רבאק)))).. האם שוב טעיתי שבטחתי בך , שנתתי בך אמון ..?.. תגיד לי ?.. בבקשה... הרי עכשיו , אני בעצם כותבת לך את הדבר הכי הכי אישי שלי , נותנת לך שוב לקרוא את הכאב העצום הזה שבי , מנתחת אותו ב"דקויות נוראיות" ..מולך , סומכת עלייך אפילו ברגע זה למרות הכל ..למרות כל מה שעשית לי להרגיש ... אז למה ?.. למה בעצם עשית לי את זה ?..!!!! כן ..המילים הפוגעות שלי אלייך .. יצרו קרע עמוק ונוראי בקשר הטיפולי שנבנה בהמון המון קשיים אבל המילים האלה שנאמרו ..היוו רק רשת הגנה וביטחון לכל הפצעים העמוקים שבי , הקרועים והמדממים שנפתחו מחדש ..שהסתתרו מהלב שלי ש- נ - י - ם !!!! האם .. תצליח לשמוע את הבכי הזה המתייפח בי ללא הפסקה בתוך עוד בכי קורע.. השני שבתוכי ?... זה שמבקש ממך ..רק סליחה ... האם תצליח לענות לי .. ולא להשאיר אותי כזו חסרת אונים למצב הזה ..שנוצר?.. האם יהיה אפשר לסיים את זה אחרת?... בצורה מכובדת ?.. בלי כל הכעסים הנלווים ?.. רק לסיים את זה ..פנים מול פנים ולא להשאיר בתוכי עוד כאב עצום ככ ?... אתה יודע שהייתי מסורה כל כולי לכל התהליך הזה ..איתך.. עד כמה שזה דרש ממני ...!!!!! ככ רציתי להצליח בחיבור הזה מהעבר הדפוק שלי להווה הקיים . ככ רציתי . תאמין לי .. ככ רציתי . אז איפה טעיתי ?... לעזאזל.. כן.. עופר ..לא הגיעה אליי שום תשובה ממנו .. שקט שזועק ..שהפך לככ כואב .. יותר גרוע ממילים .. שקט שחודר לגופי ומזעזע אותי . אז זהו .. ככה הסתיים טיפול דרך הטלפון ..שחשבתי שהיה מיטיב עבורי , אמורה לפגוש אותו לשיחת סיום מחר , רגע .. לא להתלהב ..זה רק בגלל שהתעקשתי , צעקתי , השתוללתי שככה לא מסיימים קשר , שהוא לא יכול לעשות לי את זה אחרי כל מה שנתתי מעצמי , אחרי כל מה שהוא נתן לי לחשוב עלייו , שאני מתחננת ..שיקבל אותי ויתנהג כמו מטפל ולא כגבר שזורק חברה. שאני רוצה להגיד לו דברים פנים מול פנים ולתת לו בפגישת הסיום תשלום פנים מול פנים . אויי עופר ..אני ככ פגועה ..איך אצליח לבנות שוב מחדש אמון ..?... איך אני ימשיך מכאן הלאה ?... זה מרגיש לי כמו איזה "סינדרום של אישה מוכה" ..שהבעל צועק ..וכו' והיא מנסה בכל זאת להאחז בו ..?.. למה אני לא מפסיקה לחשוב עלייו ?.. האם זו תלות חולנית שפיתחתי אלייו ?.. מה קורה לי עופר ?... למה אני לא מצליחה להגיד "רגע..היי ..שרית ..תראי איך דיבר אלייך, איך הוא ניתק את הטלפון בפרצוף וסיים את הקשר " כאילו והיה איזה "מאהב" ולא מטפל מסור כמו שחשבתי ?... למה ככ קשה לי להפרד ?.. הרי מהצד זה נשמע איזה חסרת עמוד שדרה שאת .. אבל ממש לא !!!!!! אני פשוט לא מסוגלת לחשוב שזהו .. שהטיפול שהיה ככ יקר לי ללב הסתיים בקול תרועה .. אחרי כל ההבטחות והפתיחות שלי אלייו .. מה אתה אומר עופר ?... תודה שקראת .. חיבוק ממני לשבוע טוב. תודה רבה ,שרית
שרית שלום, לא פשוט לקרוא את דבריך. כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה פגיעות. ואת כל כך רוצה להאחז במישהו, במשהו- שיהיה, שיחזיק. את לוקחת על עצמך אחריות לחלק ממה שקרה, סינדרום האישה המוכה- קראת לזה. ויש בזה משהו. אבל אם אני מנסה להסתכל על כל מה שקרה (כפי שאת מספרת את זה)-נראה שמשהו מצידו של המטפל לא התנהל כשורה. בודאי לא באופן בו הסתיים הקשר. מטפל אמור להכיל את הקשר, לנתב אותו. אם המטפל חש שהקשר הרסני מבחינתו- עליו לדאוג לסיים את השר ולנסות לנתב את המטופל למטפל אחר. זה חלק מהאחריות המקצועית. ונשמע שכאן זה לא קרה. אז נכון שכנראה את תרמת לאותו קשר בלתי-אפשרי שהוביל לפיצוץ הגדול. אבל עיקר האחריות לניהול הקשר היא על המטפל. חשוב שתדעי את זה, כי רק כך אולי תוכלי להבין שזה לא "עוד פעם את". כולי תקווה שפלחות את הסיום האחרון וכלו לנהל באופן שישאיר טעם קצת אחר. יקח עוד זמן להתגבר על הפגיעה הזו, אבל את נראית לי אחת שלא מוותרת בקלות. היי חזקה.....
תודה לך על התגובה , על העידוד .. ועל הניסיון לתת לי לראות את הדברים בצורה קצת "קלה" יותר.. אעדכן אותך , לגבי רוח הפגישה שאחווה היום מולו .. פנים מול פנים . רק שלא אתפרק אחכ ..:-( אנסה לחשוב על המילים שלך .. " אבל את נראית לי אחת שלא מוותרת בקלות. היי חזקה..... " חיבוק ממני מכל הלב. שרית
שלום.אני נוטל ציפרלקס קצת יותר מחודש.החודש הוזמנתי לשתי חתונות של אנשים קרובים.אני יודע שלא ממש מומלץ לשתות בזמן הטיפול.האם עלי להתנזר לחלוטין ואם לא אז מה הגבול ומה הנזק אם קיים?הודה על תשובה כנה ואמיתית.תודה רבה.
מיקי שלום, עדיף לשתות כמה שפחות תחת הטיפול כיוון שזה עלול לגרום להופעת טשטוש יותר מהר מאשר בד"כ. עוצמת הטשטוש תלויה בכמות שאתה שותה ובכמות שאתה רגיל לשתות (לפני הטיפול). אם אתה נוהג לשתות מדי פעם, אני מניח שכוסית אלכוהול לא תגרום לך לטשטוש רציני. אם אתה רוצה להיות בטוח, נסה ערב אחד לשתות קצת בבית ולראות כיצד הגוף שלך מגיב. רק בשמחות....
שלום רב.כבר קרוב לחודש שאני נוטל ציפרלקס.אין ספק שמצב החרדה השתפר פלאים אך מצב הרוח לא משתפר.האם עלי לשקול החלפת הטיפול?יש לציין שבעבר נטלתי סרוקסט שפתר לי את כל הבעיות אך בגלל תופעות הלוואי נאלצתי להפסיק.
מיכאל שלום, אתה בעצם מתאר שיפור חלקי עם הטיפול. במצב זה מומלץ להעלות מינון לכדור וחצי ולחכות שבועיים שלושה לפני החלטה על החלפת טיפול.
שלום רב. לאחר שנים רבות של נטילת SSRI'S מכל הסוגים והמינים לאור OCD, הוחלט לתת אפקסור וכיום הכדור יחד עם טיפול התנהגותי מאוד מאוד עוזר לי. אולי זה בעיקר הטיפול ההתנהגותי, לא יודעת. אני נוטלת 150 מ"ג ביום של XR. יש לי כמה שאלות חשובות: 1. אני בהריון צעיר, ממש בהתחלה. לפני כניסתי להריון שוחחתי עם המרכז הטרטוגני בהדסה והם ציינו בפניי לאחר שיחה ארוכה וסבלנית מצידם, כי אין כל בעיה עם נטילת התרופה. וכי נערך מחקר שבדי ע"י קבוצה מוכרת והכדור עלול לגרום ללידה מוקדמת מעט ולתינוקות במשקל נמוך. האם מנסיונך הקליני העוברים בסדר ולא סובלים מתסמיני גמילה? 2. האם תסמיני הגמילה, במידה וקיימים, דומים במהותם לתסמיני גמילה מ - SSRI? 3. בבוא היום (ואולי הוא קרוב) ארצה לעבור חזרה לכדור אחר, אולי שוב SSRI, כיצד הכי מומלץ לבצע את המעבר כי למיטב הבנתי תהליכי הנסיגה מהאפקסור עלולים להיות לא נעימים בכלל בלשון המעטה. אני פחדנית מטבעי וברור שאצור קשר עם הפסיכיאטר אך רק כדי לסבר את האוזן, בתוך כמה זמן ניתן לשנות תרופה והאם יש הצלחות בתסמיני הפסקת הכדור? 4. לפי דברי הפסיכיאטר שלי 75 מ"ג אפקסור זהים בהשפעתם ל SSRI ורק החל מ - 150 הם משפיעים כ - SNRI. האם כדאי לסגת ל - 75 מ"ג ובכך להיות רגועה שהעובר יקבל, כביכול, SSRI? (בהריוני הראשון נטלתי פרוזק כל ההריון ולקראת הלידה הפחתתי בהדרגה לכדור בשבוע. התינוקת יצאה בריאה ב"ה ללא כל תופעות גמילה או חום וכו'...). אנא תשובתך. תודה .
שרון שלום, אין לי נסיון רב עם נשים שהשתמשו באפקסור בהריון, ואת עיקר המידע אני שואב מהספרות המקצועית. יש עדויות על קשיי נשימה בילודים שאימותיהם נטלו אפקסור. ניתן להחליף את הטיפול עם SSRI, אבל עדיף שזה יהיה אחרי השליש הראשון של ההריון. ההחלפה צריכה להיות עם ליווי של פסיכיאטר, כאשר מורידים במינון של אחת התרופות תוך עליה במינון של השניה. אינני יודע האם הורדה למינון של 75 מ"ג לא תיצור את אותה השפעה על ילודים. חשוב לזכור כי העדויות על בעיות נשימה הן חלקיות ובכל מקרה לא מדובר על בעיה שהיתה מאד מסוכנת.
שלום לך אני בן 36 וקורה לי לפעמים,שאני עייף ובלי חופש שאני מרגיש לשניה שאני מעבד את עצמי הייתי אצל נירולוגית והיא אמרה שאני מאוד עייף וסחוט כמו לימון,אני גם לחוץ לפעמים מאוד זה גרם לי קצת בעיות זיכרון אני לוקח בדרך כלל הכל ללב .קראתי שזה יכול להיות דפרסונליזציה. רציתי לדעת אם יש טיפול בזה זה מעצבן אותי שזה קורה ולא יודע מה לעשות תודה זאב
זאב שלום, אשמח אם תוכל לפרט מעט יותר למה אתה מתכוון כשאתה כותב "מאבד את עצמי". כך אוכל להבין יותר מה אתה חש ולכוון אותך בהתאם.
זה קורה לי בתקופות שאני לחוץ אני מרגיש כאילו אני בבועהתאני יודע איכן אני נמצע אבל אני לא מרגיש את זה בלי רגש,אני לא יודע מה זה ,אני בטוח שזה מלחץ וחרדה ועייפות שמצתברת אני כבר לא יודע מה לעשות אתה ממליץ על הזה כיוון?
האם התרופה ריספרידק 2 מ" ג מנפחת משמינה גם ששומרים על תזונה נכונה ופעילות גופנית (לפי הוראות היצרן רשום שעולים מעט, במשקל מה זה מעט?)
שרה שלום, את כנראה מתכוונת לריספרדל. אכן התרופה גורמת לעליה במשקל כיוון שהיא מעלה את התיאבון. לא יכול להיות מצב בו עולים במשקל עם אותה תזונה כמו במשקל הקודם. משקל הגוף לא נוצר יש מאין, אלא מהאוכל שאנחנו אוכלים. קשה להתמודד עם העליה בתאבון, ולכן חלק ניכר מהמטופלים בריספרדל עולים במשקל. העליה הממוצעת היא כ- 10% ממשקל הגוף, שזה לא מעט, אבל יחסית לתרופות דומות מדובר בעליה מתונה (ישנן תרופות המעלות הרבה יותר במשקל). דיאטה קפדנית יכולה לעזור, אבל כפי שציינתי- קשה מאד לשמור על דיאטה תחת טיפול בריספרדל.
לפני שבועיים התחלתי לקחת כדור אחד של פלוטין. אציין כי עד לפני שבועיים לקחתי אפקסור 150 מ"ג ליום לטיפול בהתקפי החרדה שלי. על ההחלפה לפלוטין הוחלט לאחר שהתלוננתי על מחשבות כפייתיות.. בכל מקרה, מאז שאני נוטלת את הפלוטין יש לי תחושת שקט פנימית שלא היתה לי מעודה. אני מרגישה כאילו כל הפחדים והתהיות נותרו ברמת המוח, אבל אני לא מסוגלת להרגיש את זה בגוף. הגוף כאילו חסום מתגובות פיזיות לפחד וחרדה, וזו כלל לא תחושה שמוכרת לי מעצמי או מהאפקסור. העניין הוא שהבועתיות הזו שאני נמצאת בה גורמת להרגיש שאני חווה דברים בפחות עוצמה ובקיצור אני לא ממש אני. האם התחושה הזו חולפת או שזו בעצם השפעתו של הפלוטין? מתי אם בכלל אחזור להרגיש אני? תודה מראש...
גאיה שלום, פלוטין לפעמים גורם תחושות דומות למה שאת מתארת, כלומר מדובר בתופעת לואי מוכרת. ברוב המקרים היא חולפת תוך כשבועיים-שלושה, אבל אם היא לא חולפת היא עשויה ללוות אותך משך כל הטיפול. לא כל כך ברור לי למה הופסק האפקסור. הוא גם יעיל למחשבות כפייתיות, רק במינונים יותר גבוהים, וניתן להגיע עד 300 מ"ג ליום לצורך טיפול במחשבות הכפייתיות. בתקווה שמצבך יתאזן במהרה.
הפסיכיאטר שלי החליט להעביר אותי מאפקסור לפלוטין, משום שאני נוטלת אפקסור כבר הרבה שנים (למעלה מארבע לדעתי...) וברוב הזמן במינון של 150 מ"ג. אם תחושת הבועתיות הזו לא תיפסק, האם יש אפשרות לחזור לאפקסור או שמומלץ להמשיך לכדור אחר? אגב, הפלוטין ניטרל לי לגמרי את המחשבות הכפייתיות אבל אני לא מוכנה לחיות בשקט פנימי שכזה שגורם לי לחוות את החיים מבעד לזכוכית. כבר עדיף מחשבות כפייתיות וטיפול פסיכולוגי....לא כך? תודה מראש, גאיה
שלום, הדכאון שלי חזר והוא קשה ומטריד...לצערי הפסיכולוגית שלי בחופשת מחלה ( שתהיה בריאה) ואין לי גם עם מי להתייעץ אז אני פונה אליכם. בעבר טופלתי ברסיטל שלא עזר ואז עברתי לפלוטין. הייתה הקלה מסויימת וביחד עם הטיפול הפסיכולוגי צלחתי את הדכאון והפסקתי את הטיפול. עכשיו הכל חוזר ובגדול אני מלווה במחשבות של " הלוואי ולא הייתי קיים" וזה מאוד מטריד. אני חושב לפנות כבר ביום א לרופאת המשפחה שלי- שאלותי - האם לרופאת המשפחה סמכות לתת טיפול נגד דכאון או שאני צריך לפנות לפסיכיאטר. האם כדאי לפנות שוב לפלוטין - הוא עזר אומנם אבל לא היה שוס גדול- האם כדאי לנסות ציפרלקס הבנתי שהוא מהיר יותר - אבל בגלל הניסיון הכושל עם רסיטל האם זה חכם? אולי אפקסור - אבל אני מטופל בלופרסור ליתר לחץ דם - בקיצור אני מבולבל ומדוכא אנא תעזרו לי אני חייב פתרון מהיר כי אני משתגע תודה
שלום רב, העובדה שפלוטין עזר בעבר אינה מבטיחה עזרה שלו גם כיום. לכן כדאי ללכת לכיוון שיתן לך מענה מהיר וטוב. ציפרלקס בהחלט נשמעת אופציה טובה- אבל תלוי ביכולות הכלכליות שלך. אפקסור יכול לתת מענה- והדבר רק ידרוש מעקב אחרי לחץ הדם. כיוון שאתה כבר מקבל טיפול- יש סיכוי סביר שלא תהיה עליה משמעותית (אם בכלל) בלחץ הדם. רופאת המשפחה יכולה לרשום חלק גדול מהתרופות. אם לא- היא תוכל להפנותך לפסיכיאטר. בתקווה להחלמה מהירה.
אם אני מבין נכון - ציפרלקס הוא המועדף מבחינתך להתחיל איתו אם אין בעיה כלכלית? הניסיון הלא מוצלח עם רסיטל לא ישפיע על סיכויי ההצלחה - הבנתי שהם דומים? אני לא כל כך מאוזן מבחינת הלחץ דם על אף הכדורים אני מניח שזו עוד אחת מהתגובות גוף-נפש - אז עדיף שלא להתעסק עם אפקסור? אפקסור ולופרסור לא סותרים אחד את השני? המון תודה על העזרה
בשבוע שעבר, דיסקסנו כאן בנושא של שיפוט לקוי,חרדות ואי שפיות. סליחה שאני מנדנדת, אבל אמרת שבחרדות - כל מקרה לגופו. קצת קשה לי לחדד את השאלה: הכוונה במילים "מקרה לגופו" הייתה "כל סיטואציה לגופה" או "כל אדם והמצב שלו"? קצת קשה לי לחדד את השאלות, אבל שאלתי את הפסיכולוגית האם לאנשים עם חרדות ממנים אפוטרופוס בגלל שיפוט לקוי, והיא ענתה לי שלגבי עצמי, אין לי מה לדאוג, כי אני אחראית מאד. אבל חשבתי לעצמי, שאנשים עם חרדות הם בדרך כלל אחראים. מקווה שהבנת את שאלתי......האם לאנשים אחראיים אך שקרה להם סיטואציה של שיפוט לקוי עקב חרדה ממנים אפוטרופוס? והאם יש קשר אם האדם מוכר ע"י הביטוח הלאומי? ובכלל האם משהו מפקח על מה שהאפוטרופוס עושה לאורך זמן או שהוא עושה מה שבא לו לאחר שממנים אותו?בבקשה בבקשה בבבקשה ושוב בבקשה שתענה לי תשובה אובייקטיבית ולא כדי להרגיע אותי ושוב סליחה על הנודניקיות ותודה מראש על הסבלנות וחג שמח.
שלום רב, אני מבין שהנושא עדיין מטריד, אז אנסה לעשות סדר. אבל ללא קשר- אשמח אם תסבירי לי מדוע את כה טרודה מהנושא? איך בדיוק זה נוגע אליך? ולענייננו: בד"כ מצבי חרדה לא מלווים בהפרעות בשיפוט. במקרים קיצוניים של חרדה עצומה יכולים להיות זמנים עם הפרעה מסויימת בשיפוט גם בחרדה. באותם מצבים, לאור העובדה שמדובר בארועים קצרים וחולפים- אין טעם למנות אפוטרופוס, ולכן לא ממנים אפוטרופוס למי שבעייתו היא חרדה. אפוטרופוס ממנים רק למי שיש לו הפרעה תמידית בשיפוט. בד"כ זה קורה אצל אנשים עם פגיעה מוחית אורגנית שיצרה הפרעה קשה בשיפוט (כמו גידול במוח, חבלת מוח קשה וכו'). בהפרעות נפשיות מגיעים לעיתים רחוקות לאפוטרופסות. המצבים בהם ממנים אפוטרופוס עקב בעיה נפשית הם סכיזופרניה קשה מאד ובמקרים נדירים מאד מאד של חולי מאניה-דיפרסיה. האפוטרופוס נתון לפיקוח, אבל בד"כ הפיקוח אינו הדוק. אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לפנות שוב :-) שבת שלום.
אכן, הנושא הטריד אותי, מסיבות השמורות עימי. בכל מקרה תודה רבה רבה וחג שמח מאד.
שלום רב דודתי סובלת מחרדות מאז מותו של בעלה שארע לפני שלושה שבועות. היא בת 70 הלכה לרופאת משפחה וקיבלה ציפרלקס (כדור לפני השינה) וקנאגיס ( 1 מ"ג ליום ארבע פעמים) היא חסרת חשק לעשות כלום, ישנונית למדי , אין לה תיאבון (ממש כמעט לא אוכלת) אני מאוד רוצה לעזור לה היא הייתה מאוד פעילה ועתה היא שבר כלי ממש לא היא. שאלות האם מינון קסנאגיס סביר. האם לא גבוה מידי איזו תרופה מבין השתיים עושה אותה ישנונית האם ניתן לקחת ציפרלקס באמצע היום או בבוקר או מומלץ רק לפני השינה? המון תודה שרון
שרון שלום, מינון הקסנגיס נשמע לי גבוה מידיי. בד"כ לא נהוג להשתמש במינון כה גבוה, ביחוד באנשים מבוגרים. מינון יתר של קסנגיס עלול לגרום לעייפות וטשטוש. יש לשקול את הורדת המינון בהדרגה. ציפרלקס לפעמים גורם הפרעות בשינה, בד"כ בתחילת הטיפול, לכן מומלץ בהתחלה לקחת אותו בבוקר. אם דודתך ישנונית זה בודאי לא מהציפרלקס, ואז ניתן לקחת את הציפרלקס בכל שעה שנוח, כל עוד זה פחות או יותר אותו זמן ביממה (לא קריטי שזו תהיה אותה שעה בדיוק). הציפרלקס מתחיל להשפיע אחרי כשבועיים-שלושה, כך שאני מניח שיש לחכות עוד קצת בכדי לראות את השפעתו המיטיבה. שווה גם לשקול מספר פגישות עם פסיכולוג שיעזור לה להתמודד עם השבר הגדול שהיא חווה. בהצלחה.
