פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
שלום דוקטור שאלתי היא כזאת ..האם לטיפול הדיכאון דו קוטבי 200מג למיקטל בשילוב עם פריזה והידרונקס הוא נכון ..אשמח לחוות דעתך בהקדם
דודי שלום, השילוב הטיפולי שהצגת: למיקטל, פריזמה ואדרונקס- הוא אפשרות אחת מיני רבות לטיפול בדיכאון של חולה ביפולרי. קיימים שילובים תרופתיים רבים אפשריים והם צריכים להעשות בהתאמה אישית לחולה.
שלום דוקטור האם הטיפול הזה במגנטים (משהו חשמלי לא זוכרת את שמו)יעיל כנגד דיכאון? הטיפול הוצע לי מפרופסור מאוד בכיר בתחום...נ.ב לטיפול צריך להגיע כל יום משהו כמו 5 6 טיפולים וזה אמור על פי דבריו לעזור ב50 60 אחוז (זה טיפול מאוד יקר )אבל לא אכפת לי מאחר ואני רוצה להיות בריאה וכמה שיותר מהר
מיכל שלום, טיפול בגירוי מגנטי- TMS הינו טיפול אפשרי לדיכאון. בשנים האחרונות בוצעו מחקרים רבים על יעילותו. על פי העדויות עד כה, כנראה שהוא קצת פחות יעיל מתרופות, אבל יש לו פחות תופעות לואי. היעילות משתנה גם לפי הנסיון של המטפל. מבחינת זמן התגובה- זה די דומה לתרופות. לסיכום- על פי הידע הנוכחי, מומלץ להתחיל טיפול ראשוני בדיכאון בתרופות ולא ב- TMS כיוון שהן יעילות יותר, מתחילות לפעות תוך אותו פרק זמן של TMS, למרות שיש להן יותר תופעות לואי.
הרופא שלי הוסיף לסימבלטא שאני לוקח - שישים מליגרם - ריספרדל 1 מליגרם ואולי נעלה זאת ל - 2 . שאלותיי הן : 1. האם זה יכול להוריד לי את החרדה ואולי לטפל בדיכאון גם? 2. האם בטוח שהתרופה תשמין אותי ? כי זה מלחיץ אותי ואני לא רוצה להפוך לאדם שמן
ערן שלום, הריספרדל יכול לעזור בעיקר לחרדה ופחות לדיכאון. ריספרדל כמעט ואינו גורם לעליה במשקל, בודאי לא במינון קטן של 1-2 מ"ג. במינונים אלה בד"כ אם עולים בכלל במשקל זה 1-2 ק"ג.
האם יש כדורים שיכולים להחזיר לי את הביטחון עצמי ואת ההערכה עצמית שנפגמה לי בגלל חוסר הצלחה בזוגיות ועבודה? אני יודעת שאנשים רגישים יותר סובלים, יש כדורים שמורידים את הרגישות של האדם ומעלים את הביטחון? דרך אגב אני לוקחת רמוטיב שבועיים אבל זה לא עוזר לבעיה זו
לי שלום, כדורים עוזרים בעיקר כשמדובר בדיכאון של ממש. במקרים כמו שאת מתארת, לטיפול פסיכולוגי יש יכולת תרום ולעזור הרבה- וזהו הכיוון שאליו כדאי ללכת. בהצלחה.
שלום ד"ר שמגר הכל התחיל מדיכאון קל שהלך והתחזק במשך כשנה ומעלה,עד שהגיע לדיכאון מז'ורי בדרגה בינונית ומעלה. לא טופלתי על ידי תרופות (בחירה שלי) אלא בטיפול פסיכולוגי שנמשך כשנה וחצי. בסך הכל אפשר לומר שסבלתי מהדיכאון בערך כשלוש שנים. הטיפול הפסיכולוגי עזר. כבר כמעט שנה, שאני מתפקדת,מצב רוח טוב בדרך כלל,אנרגיות וכו'. לאחרונה,קודמתי בעבודה לדרגת ניהול. חששתי רבות לפני שהסכמתי לתפקיד בעיקר מהחשש שתגיע אפיזודה נוספת וכמנהלת יהיה הרבה יותר קשה... המצב בעבודה קשה,לחצים רבים,שגורמים לי ללחצים נפשיים. צפויים לפחות עוד מספר חודשים קשים. אני מתפקדת,מגיעה לעבודה ועושה את מה שצריך אבל קצת בכוח. הייתי מעדיפה לא להיות שם.קשה לי ואין לי כוח . אני מרגישה קצת ירידה במצבי הכללי. פחות חשק לדברים,מתפקדת בבית אבל בתחושה של אין ברירה,חייבים לכבס ולשטוף כלים... כמעט לפני כל דבר שאני צריכה לעשות,בבית או בעבודה, אני "אוספת" כוחות. זה לא בא בטבעיות. המחשבה שמחר שוב עבודה עושה לי לא טוב. משהו נפגע במצב הרוח,נראה לי. אני לא יודעת אם זו רק תחושה שמשהו שוב מתחיל, או שבאמת הלחץ גורם לי להיכנס לאפיזודה נוספת. איך אפשר לדעת ?
טל שלום, קצת קשה לדעת לאן זה הולך, ועד כמה אלו תחושות סובייקטיביות או משהו אמיתי שמתחיל. לטעמי הכי נכון יהיה, בשלב ראשון, לחזור לטיפול הפסיכולוגי, וכך גם לקבל תמיכה, גם הכוונה וגם כוחות להתמודדות, כך שלא חשוב מה בדיוק מתחיל כעת- את תוכלי להתמודד עם זה יותר טוב. מנסיוני, בהרבה מקרים אחרי הפסקת טיפול פסיכולוגי מוצלח, צריך מידי-פעם זריקת דחף של מספר טיפולים מצומצם, ואז להמשיך לרוץ לבד. כך או כך- הרבה הצלחה!
שלום ד"ר: האם לקיחה של אפקסור 75מ"ג או ריספרדל 1 מ"ג יכולים להיות הסיבה שהדופק הממוצע שלי במשך היום הוא 75 ופעם כזכור לי הוא היה 60 בערך? אם כן, האם זה אמור לעבור (אני לוקח אותם רק 6 ימים) מתישהו בקרוב?
ליאור שלום, אפקסור יכול לגרום לתופעה הזו. בד"כ זה עובר תוך 7-10 ימים. אבל יש מקרים בהם זה לא עובר. אם זה מפריע לך, אפשר לגשת גם לקופ"ח ולבצע שם תרשים ECG ליתר ביטחון.
אחי חולה מזה כמה שנים הוא אובחן במשך חצי שנה בבית החולים לאחר ששהה שם באישפוז יום כל יום . בהתחלה איבחנו אותו פסיכוטי ולאחר מכן אובחן כסכיזופרן. הוא הוכר על ידי המלל כנכה עם אובדן כושר לצמיתות . לעומת זאת בקרן הפנסיה מבטחים הוא מקבל קיצבת נכות זמנית ובכל פעם מאריכם לא את הנכות ללא צורך לגשת לוועדות רפואיות . לצערי אחי מקבל את העובדה שכל פעם הם מבקשים מסמך רפואי על מצבו כולל מכתב של הרופא התעסוקתי . דבר זה מלחיץ אותו והוא חושש שיפסיקו לא את הקיצבה דבר שהוא לא מציאותי. הרופא מנסה לשכנע אותו אך הוא בשלו חרד ונכנס למצבים פסיכוטיים . מה ניתן לעשות על מנת שהוא לא יסבול בצורה הזו. אודה לתשובה .שבת שלום
שלום רב, אינני מתמצא בתחום של ועדות רפואיות ובבירוקרטיה של ההכרה בנכות, כך שלצערי לא אוכל לעזור לך.
שלום אני בת 38, ורציתי לשאול איזה כדור אנטי דיכאוני מומלץ בהתחשב בעובדה שאני סובלת מהפרעות שינה. רוב הכדורים שניסיתי מעוררים מאוד ואף מחריפים את הבעיה. (רמרון אגב....לא ממש עזר) (כיום אני נוטלת את הטרזודיל במטרה לסייע לנדודי השינה, אך הוא ממש לא משפיע על עניין החרדות/המצב רוח) אשמח לתגובה אירית
אירית שלום, נכון שהרבה כדורים נוגדי דיכאון מפריעים לשינה. ישנן תרופות מהדור הישן (טריציקליים) שיותר טובות מבחינה זו, אבל יש להן לא מעט תופעות לואי אחרות. בד"כ נהוג לשלב כדורי שינה עם הטיפול למשך שבועיים-שלושה עד שהטיפול נוגד הדיכאון ישפיע ויעזור בעצמו לשינה.
שלום, לפני כמה ימים שאלתי אותך לגבי כך שכשבוע לאחר תחילת נטילת הסרוקסט הוא הוריד לי את המצב רוח בצורה קיצונית , ואני מצרף לכך שקראתי במקום אחר מקרה דומה וגם את העובדה שקראתי שסרוקסאט מעלה את הסיכוי למחשבות אובדניות . האם זאת תופעת לוואי מוכרת? ומתי תחלוף? -אני כרגע לוקח 1.5 כדור ואמור להגיע ל 3 תוך כמה זמן אמורה להיפסק העייפות? - האם יש מקרים שבהם ניתן לטפל ב OCD קל או בינוני בפחות מ 3 כדורים, 2 או 2.5 ? לא שווה לנסות? תודה רבה.
עומר שלום, מחשבות אובדניות אינן שוות ירידה במצב הרוח. ישנם אנשים (וזה די נדיר) שבשלב הראשון של הטיפול, לפני שהתרופה משפיעה, והם עדיין בדיכאון (באותה העוצמה) מופיעות גם מחשבות אובדניות. כאמור זה נדיר וזה לא קשור להחמרה בדיכאון. אם קורות מחשבות כאלו זה בד"כ עובר תוך ימים אחדים עד שבוע. העייפות יכולה להמשך כל זמן שאתה מעלה במינון, וכן 7-10 ימים אחרי שתגיע למינון המירבי. אח"כ זה דועך לאט לאט. יש מקרים בהם 2-2.5 כדורים מספיקים ל-OCD. זה לא קורה הרבה, אבל כבר ראיתי מקרים כאלו. רוב האנשים צריכים 3 כדורים ולפעמים אפילו 4 כדורים ליום.
אמא שלי היא בנאדם דרמטי שלא יודע כלום על עצמו ולא מעריך את עצמו. כפועל יוצא היא לא העריכה אותי ולא לימדה אותי הערכה עצמית מה היא. היא שלחה אותי לפסיכולוגים כל החיים אף על פי שלא הייתה בעיה ממשית, היא לא סמכה עלי באף פעולה, לא בשטיפת כלים, לא בקיפול כביסה כל דבר שהייתי מנסה לעשות היתה אומרת שזה לא מספיק טוב והיתה חוזרת על הפעולה בעצמה. התקשורת שלי איתה היתה רק דרך דרמה. כלומר, הייתי מצליחה לדבר איתה רק אם יש לי סיפור רע לספר לה, לבכות לה, להתלונן, ולהראות לה כמה שרע. מה שיצא הוא שאני כרגע בת 25 ולא ממש מתפקדת כלומר, אני לא עובדת, למרות שהשנה התחלתי קצת ללמוד, לשלים בגרות ופסיכומטרי, גם מבחינה חברתית אין לי חברים. רק גברים, שרוצים לשכב איתי. אני חלשה, אני שוכבת איתם. ההערכה העצמית שלי נמוכה,בנוסף אני סובלת מOCD שמפריע לפני בחינות ובתהליך הלמידה עצמו שצצות לי כל מיני מחשבות טורדניות... איך אני סולחת, איך אני יכולה להמשיך לשמור איתה על קשר, ולא לנתק את הקשר שלי איתה לגמרי -מה שבלתי אפשרי עכשיו כי אני תלויה בה מבחינה כלכלית לגמרי- אני כל כך כועסת עליה, מאהבה גדולה, קיים רגש של תיעוב, אני מתפרצת עליה מקללת אותה ומשפילה אותה בדברי כי אני מבינה איזה נזק אישיותי היא גרמה לי. בדידות, אי כשירות חברתית, וגברים שאני לא יודעת איך להתמודד איתם. אני מפחדת. מה עושים?
שלום רב, נשמע שאת סוחבת המון כעסים על אימך, ואת לא יודעת איך מתמודדים עם כל הכעס הזה. את חשה שלפעמים זה פוגע בך. בכדי לקבל כלים להתמודד עם זה צריך טיפול פסיכולוגי. זה לא בגלל שיש לך בעיה נפשית, אלא בגלל שאת חיה עם תחושות ורגשות חזקים שמפריעים לך ותוקעים אותך בחיים ולכן את לא מצליחה להתקדם. טיפול שעוברים בתור ילדים איננו דומה לטיפול במבוגרים. היכולות שלך השתנו, התבגרת, החכמת, ואני משוכנע שהיום תוכלי להפיק מטיפול כזה הרבה יותר מאשר בעבר. בהצלחה.
שלום בתי אובחנה בגיל 15 כסכיזופרנית (למרות שלא היו לה התסמינים) היום היא בת 20. - הייתי מעוניינת לאחבן אותה שוב- האם זה אפשרי ואשמח לקבל שם של מומחה מאזור הצפון בברכה
אורית שלום, בהחלט אפשר לפנות למומחה אחר לצורך איבחון חוזר. אינני נוהג להמליץ על מטפלים אבל אם מישהו מהקוראים ימליץ- אשמח לפרסם זאת. בכל מקרה, ישנן מרפאות ציבוריות שניתן לפנות אליהן לבדיקה, ואם קופת חולים לא נותנת התחייבות אפשר גם לשלם (משהו כמו 150 ש"ח) לבדיקת פסיכיאטר. מרפאות כאלו קיימות בבי"ח בצפת, העמק, רמב"ם, וכן בנהריה (לא בבית-החולים).
היי אני לוקחת זייבן כבר יומיים רצוף,ואני לא נרדמת בכלל למרות שאני עייפה נורא!! -אני בגמילה מכדורי הרגעה אני לא חשה שזה עוזר לי כרגע,אולי אחוש זאת אם כשאהיה לגמרי ללא כדוריני אהיה כבר בלי כדורים-כי זה הימים ההכי קשים!כרגע אני לאם,כרגע אני עם קסנקס וחצי.הזייבן עושה לי מצב רוח וזה נחמד..אך רק ב3 שעות הראשונות לאחר ששתיתי אותו.האם זה משתנה כשאשתה יותר זמן?האם אפשר לקחת את הזייבן כשאני אהיה ללא כדורים-כי אלה הימים הקשים ביותר... תודה
לינור שלום, הזיבן גורם הפרעות שינה, לכן רצוי לקחת אותו בבוקר. לא כדאי לשלב גמילה מכדורי הרגעה עם טיפול בזיבן, כי הזיבן גורם אי-שקט וגם הגמילה עושה אי שקט. שווה לחכות קצת עם הגמילה, ורק אחרי מספר שבועות עם הזיבן להמשיך. בנתייים- לקחת כדור שינה (קסנקס אינו כדור שינה...) בהצלחה.
שלום אני בת 35 אמא לשלושה ילדים. יש לי בעיה של פחדים וחרדות ממחלות וכבר כתבתי בעבר. היה לי מצב כזה לפני כמה שנים אחרי הלידה של בני ואז יחד עם טיפול תרופתי ופסיכולוגי זה עבר ועכשיו הפסקתי להניק אחרי הריון שלישי והכל חזר. אני מפחדת שיש לי סרטן וכל היום מתעסקת עם זה. יש לי ריפלוקס ועשיתי ביופסיה אז הייתי בטוחה שיש לי שם וכל הזמן יש לי הרגשה של גוש בגרון. עכשיו יש לי כאבים חזקים כבר שבועיים ביד ורגל שמאל וקצת כאבי ראש אז אני בטוחה שיש לי בראש והתחלתי לשים לב שבזמן האחרון אני קצת מגמגמת ולא מרוכזת ושמה דברים לא במקום ולא זוכרת דברים (אני כל היום במחשבות על מחלות) פתאום יצאה לי בלוטה בצואר. אמרו לי שזאת בלוטת התריס אז הייתי בטוחה שיש לי שם . אחרי שהאולטרסאונד היה תקין התחלתי להתעורר עם זיעה במיטה קראתי קצת באינטרנט וגעתי למסכנה שאולי זה בבלוטות הלימפה. בקיצור אין לי חיים בטח שלא זוגיות בעלי כבר מיואש. אני מסוגלת פתאום להכנס לחרדה וללכת למיון וני כבר גם לא מספרת שאני הולכת כי כולם אומרים שהכל בראש ואין לי תמיכה מאף אחד. מה לעשות? אני לא מתפקדת. כל היום קר לי ויש לי צמרמורות למרות שתמיד סבלתי מחום ובבוקר אני מתעורר עם חום של 35.7 ומזיעה במיטה.יש לי בחילות ואין לי תאבון. אני בקושי אוכלת וירדתי במשקל. רופא המשפחה טוען שאין לי כלום ושאני צריכה להרגע. אני מקבלת ציפרלקס אחד ביום שלא משפיע עלי ואני מרגישה איך אני הולכת ומדרדרת. חוץ מביקור אצל נירולוג ושקיעת דם שלא עשיתי עשיתי כל. הרופא אומר שבלוטות הלימפה אפילו לא נפוחות ואני מפחדת. אנא עזרה כי אני מאוד מיואשת.יש איזה מקום של עזרה דחופה? משהו לדבר איתו? טיפול תרופתי אחר? האם כל הסימפטומים האלה יכולים להיות סיכוסומטים? בתודה מראש ושבת שלום. רוית
רוית שלום, ראשית אכן נכון וטוב לפנות לרופא עם כל בעיה חדשה שמופיעה. אם כל הבדיקות תקינות, בהחלט יכול להיות שהתחושות כולן אינן קשורות למחלה של ממש. יש אנשים שמערכת החושים שלהם רגישה יותר, והם חשים כאב או אי-נוחות הרבה יותר מהר מאנשים אחרים. זו אינה בעיה נוירולוגית, ואנחנו לא יודעים מה הגורם לכך. מה שחשוב לדעת זה: 1. מדובר בתחושות שהגוף מייצר בלי שתהיה מחלה שגורמת לזה, כך שמבחינת את מרגישה תחושות הכי אמיתיות בעולם, אבל בפועל אין מחלה של ממש, כך שזה בעצם כמו סוג של תעתוע, כשגופך מתעתע בך. 2. הטיפול לבעיה זו הוא שילוב של טיפול פסיכולוגי, שעוזר להתמודד עם התחושות הגופניות הקשות, וטיפול תרופתי ע"י תרופות כמו ציפרלקס. אם ציפרלקס כלל אינו עוזר- שווה לנסות טיפול אחר. יש לציין כי במצבים כאלו התרופות בד"כ לא מעלימות לגמרי את הסימנים אלא במקרה הטוב מחלישות אותם, כך שלא צריך לצפות לניסים.... חזקי ואימצי!
שלום, אני רוצה לדעת איך אפשר לטפל בהפרעה האיומה הזאת ?
שלום רב, ל-OCD ישנם שתי דרכי טיפול עיקריות, והכי טוב לשלב בינהן: 1. טיפול תרופתי, ע"י תרופות ממשפחת ה- SSRI או SNRI במינונים גבוהים. זהו טיפול מאד יעיל. 2. טיפול קוגנטיבי-התנהגותי: זהו טיפול בו נותנים הדרכה איך להתמודד עם המחשבות והסימפטומים של המחלה, כך שהאדם מקבל כלים להתמודדות בעצמו.
תאונת דרכים הלם רקב אונס וכי"ב, או שהוא יכול גם לנבוע ממחלה של אדם שלקה במחלה איומה בגון גידול סרטני, ניתוחים יום אחר יום וכו.... נראה לי כפי שכתבת לי לפני כשבוע כי יש לי PTSD מהמחלה שעברתי אותה. שני ניתוחים יום אחרי יום לעקירת הריאה בשלמותה. מסתבר שמאן דהוא אומר של- PTSD צריך שיהיה אירוע חיצוני כפי שמניתי לעיל כגון תאונת דרכים וכו... השאלה האם זה כך? תודה על כל תשובה. שושנה.
שושנה שלום, שאלה לא פשוטה. בהגדרה הפורמלית PTSD נגרם מחשיפה לארוע חיצוני מסכן חיים או שיכול לגרום לנכות קשה לאדם או לסובבים לו. ואכן בד"כ מדובר בארועים כמו מלחמה, אונס, תאונת דרכים קשה, פיגועים ואסונות טבע. לא מקובל ש- PTSD נגרם בגלל מצבים רפואיים לא חבלתיים מסכני חיים. יחד עם זאת, לטעמי אם לאדם יש את כל הסימנים והסימפטומים של PTSD והם הופיעו אחרי ארוע של אישפוז/ טיפול במחלה קשה- בעיני זה בהחלט PTSD. אני מניח שיהיו כאלו שיתווכחו איתי, אבל זה מקרה שאינו שחור/לבן, כך שכל אחד רואה את זה קצת אחרת.
אני לוקחת רמוטיב תשעה ימים והיום היה לי לחץ נפשי, בילבול וחוסר מנוחה ולקחתי כדור ואבן שקצת הרגיע. האם זה בגלל הרמוטיב, האם זה יעבור אחרי כמה ימים? האם הרמוטיב עוזר קצת להרגעה כמו הואבן, כי הואבן מאוד עזר אבל אסור לקחת אותו על בסיס יומי ואני לא רוצה גם לקחת אותו יותר? תודה
מור שלום, רמוטיב בד"כ לא גורם לתופעות כאלו. אני הייתי מציע לחכות יומיים-שלושה ולראות מה קורה. אין בעיה לקחת גם ואבן יומיים-שלושה. לא מתרגלים לזה בזמן כל כך קצר.
שלום דר שמגר הייתי אצל פסיכיאטר והוא איבחן שיש לי דיסתמיה והוא רשם לי את הכדור רמוטיב. שאלתי : האם לפי ידיעתך וניסיון המטופלים יש לכדור תופעת לוואי של פגיעה בתפקוד המיני וחוסר חשק מיני . כי כל שאר הכדורים שלקחתי גרמו לי לתופעת הלוואי הזאת. אשמח גם לתגובות של המשתתפים ונסיונם !!! בתודה
ארז שלום, למיטב ידיעתי הכדור לא פוגע בתפקוד המיני. בהצלחה.
לאחרונה זומנתי למרב"ד בלי שאני אדע את הסיבה לכך. אני נוהג הרבה שנים בלי שום עבירות או תאונות. לא הייתי מאושפז אף פעם. הפסיכיאטר המטפל אומר שהוא לא דיווח להם עליי כלום. השאלות: 1. כיצד הם הגיעו אליי פתאום? 2. האם צריכת תרופות נגד דיכאון וחרדה כולל בנזודיאזפינים יכולים לשמש עילה לפסילת רשיון? 3. מה הם אמורים לבדוק?
שלומי שלום, אין לי מושג מדוע הם נזכרו בך פתאום. בכל מקרה, אני לא פגשתי מישהו שרשיונו נפסל במרב"ד מבלי שהיתה לכך בקשה קודמת של הפסיכיאטר שלו. ראיתי המון מטופלים בפסיכיאטריה שהגיעו למרב"ד וכולם יצאו משם עם הרשיון ביד והמשיכו לנהוג כרגיל. זה נכון גם לחולי דיכאון, אבל גם לחולים קשים יותר, כמו חולי סכיזופרניה, אם הם במצב מאוזן יחסית. ליתר בטחון, כדאי שהרופא שלך יתן לך מכתב על ההתרשמות שלו מתפקודך היומיומי, מהריכוז שלך והקשב שלך. אתה לא צריך שהוא יכתוב שאין בעיות עם נהיגה- זו מסקנה שיגיעו אליה במרב"ד אם חוות הדעת של הרופא תהיה חיובית. המשך נהיגה זהירה .....
שלום לך ד"ר שמגר!אשמחח אם תוכל להסביר לי מדוע רשם לי רספרדל כי זה ממש לא ברור לי אני בגיל 26 וחצי סובלת מדיכאון כבר שנים, וחרדות (שפחתו בעקבות הטיפול התרופתי)ומ OCD בינוני(השתפר גם כן בעקבות התרופןת).היו הרבה התקפי חרדה בין גילאי 12 ועד לגיל 21 בערך. אחכ נעלמו ההתקפים ורק לעיתים רחוקות ישנם.כמו כן יש חרדה חברתית אם שיפור משמעותילטובה בעקבות התרופות. הבעייה העיקרית היא שאני אישיות הימנעותית מאוד.והדיכאון מתגבר אצלי בערכ ב3 חודשים האחרונים לפחות(אולי אפילו ב- 4 חודשים ויותר...)אני ההיתי במשך השנים בכמה טיפולים פסיכולוגיים ללא תרופות,ורק בשנתתים האחרונות הייתי גם בטיפול פסיכולוגי+וגם תרופות שהן:פאקסט במינון 20 מג בבוקר --שעלה אח"כ למינון של 50 מ"ג כל בוקר(הרופא אמר 60 והסכמתי רק עד ל-50 מג) וגם קלונקם 0.5 מג כל לילה. אני במצב של כרגע לא עושה כלום וניגמר הטיפול הפסיכולוגי וממשיכה רק עם התרופות עדיין .לא עובדת לא עושה כלום כמעט ,מצב רוח ירוד ,בודדה ועצובה,בוכה לעיתים בלילות. לא מצליחה לישון בכלל בשנה ומשו האחרונה ואנינ ממש ערה כל הלילה ורק בבוקר נרדמת לשעתיים וחצי של שינה עם חלומות מוזרים ומפחידים(סיוטים ,חלומות על רעידות אדמה,טילים שעפים ,בתים שנהרסים,אש חיות מפחידות שרודפות,סיוטים מימי ביתספר על מבחנים וכו...ומה לא) .אני עעפה מכל הבלגן הזה של החוסר שינה וחא יכולה לתפקד מרוב תשישות במהלכ היום, הדיכאון מתגבר לאחרונה כאמור ואני פשוט כבר לא רואה עתיד.איכ להמשיכ לחיות ככה??הייתי צריכה להתחיל טיפול התנהגותי ל-ocd אך זה בעיכובים בנתיים שלא באשמתי.לא יודעת מה לעשות ??איך לצאת מהמצב בתקוע הזה. הרופא קרא לזה דיכאון עמיד. ואחרונה רצה לעשות שינויים בתרןפות שלי בטענה ששהם לא טובות עבורי ויהיה צריך להחליפן בהדרגה. רשם לי רספרדל במינון חצי מג אם אפשאות לעלייה ל-1 מג כעבור שבוע אם יהיה בכך צורך, וגמ אמר להמשיך עם התרופות הרגילות שלי בנתייים עד שהוא יחליף אותן בהדרגה.וכשאלתי למה תרופה אנטי פסיכוטית בכלל?? קיבלתי תשובה שהוא התרשם ממני שאני מאוד בדיכאון!וזהו בסהכ מינון ממש נמוך"! אך נשארתי בהלם בתוך עצמי ונפגעתי למה זה ? הרי לא עברתי פסיכוזות או איך שקוראים לדבר הזה...ואומנם זה מינון נמוך אבל למה בכלל תרופה כזו?. קראתי מידע באינטרנט והבנתי שזה מיועד לסכיזופרניה בכלל וחטפתי עוד יותר שוק חזק. אני פוחדת לקחת את זה וחוששת מהתופעןת לוואי החמורות ...אבל הכי הכי מודאגת שאולי הרופא לא אומר לי בדיוק למה הוא נותן לי כזו תרופה פתאום. זה מלחיץ אותי ומדאיג .ממש מציק לי לחשוב על זה. לפי דעתך ד"ר האם זה נכון שאני ייקח רספרדל אף שאין לי סכיזופרנייה או שום דבר שדומה לזה -ובזה אני בטוחה.הבנתי מהרופא שלי שבמינונים גבוהים זה בעצם מיועד לסכיזו ולמצבים פסיכוטיים ,אך במינון ממש נמוך כפי שרשם לי אפשר להישתמש ברספרדל גם לבעיות אחרות פשוטות יותר האם זה נכון,ד"ר? למה לדעתך הוא רשם לי רספרדל ואפילו שזה מינון נמוך??לא השתכנעתי שאני צריכה את זה.מהי דעתך העניין? האם יש צורך שאנסה תרופה זו?או שזה מוגזם? דבר אחר:האם יש קשר בין הרספרדל לקשב וריכוז? (אין לי בעיית קשב לפי ידיעתי).ד"ר,אודה לך מאוד על כל הסבר,עיצה ותשובה לשאלותיי הרבות. מצטערת שיצא ארוך כזה!!
דורית שלום, ריספרדל משמש גם כמוריד חרדה, ללא קשר לסיבה שלה. לפעמים בדיכאונות המשולבים במתח וחרדה מוסיפים מעט ריספרדל, ואז האדם פחות מתוח ויש לו יותר אנרגיות להתמודד עם הדיכאון. רק בריאות...
אני בת 23 . אמא שלי חולה מספר שנים במניה דיפרסיה ולמחלה אין סוף... אני מנסה לעמוד לידה ולתמוך בה תמיד אבל היא תמיד נופלת בחזרה. בשבוע האחרון היא סיפרה לי שהיא רוצה למות(היא אמרה זאת כבר בעבר ) וממש התכוונה לזה אבל ממש . אני מודעת למחלה ולתופעות שלה אני ומשפחתי מושפעים מהמחלה הרבה שנים אני רוצה שתעזור לי למצוא דרך לשמור עליה מיוצבת שלא תיפול שוב.....
שלי שלום, הרבה חולי מניה-דפרסיה חיים עם מצב לא מאוזן. בד"כ הסיבה היא חוסר שיתוף פעולה עם הטיפול התרופתי. האם אימך נוטלת את התרופות כנדרש?
זהו שכאן יש בעיה. היא טוענת שכן ולפי דעתי היא לא מכמה סיבות קודם כל היא שונאת את הכדורים היא מאשימה אותם במצב שלה. נראה לי שהיא פשוט למדה לשחק איתם איך שהיא רוצה דבר שלא תמיד נוטה לטובתה בסופו של דבר . גם על הפסיכאטר שמטפל פעם בשבועיים היא "עובדת". זאת לפי מה שנראה לי ... היא מאד אהבה את התקופה של ה"היי" שהיתה לה בפעם האחרונה בקיצוניות לפני שנה וחצי. אני חייבת למצוא אדם שהיא תוכל לסמוך עליו שהוא יודע מה נכון ומה לא בשבילה כי אפילו עליי היא לא תמיד סומכת וגם אם כן אז לא בשלמות לא משנה מה אני ינסה לעשות.
תודה רבה על תשובתך ד"ר שמגר היא אכן מרגיע ומנחמת.רק עוד שאלה אחת לגבי הנושא בכדי שהיה סגור.אתה בוודאי מכיר את סיפור האומן ואן גוך אשר היה ידוע כחולה נפש יש הטוענים שבזמן שהוא חתך את אוזנו הוא היה בהתקף פסיכוזה עקב הזיות שמיעה. לכן אני מבין מכך שאת ההזיה הוא חש דרך אוזניו ולכן חתך אותה בכדי להפסיק את הקולות. זתומרת שההזיה היא נתפסת אצל החולה היא כחיצונית לא פנימי כלומר דרך אוזנו. עכשיו מניסיוך כרופא שסכיזופרנים מתלוננים על קולות בתפיסתם הם חושבים שהם שומעים אותם דרך אוזניהם או שהם יודעים שמקורם הוא בראש בדימיון? תודה:)
אסי שלום, רוב החולים הסכיזופרנים משוכנעים בכך שהקולות מגיעים מבחוץ. חלקם יודעים להבחין בין הקולות האמיתיים לאלו הדימיוניים, כי לדבריהם משהו באיכות הקול שונה, אבל עדיין הם משוכנעים שמדובר בקול ממשי שבא מבחוץ.
שלום 1) הבנתי ששגעון גדלות זה תופעה שקשורה לסכיזופרניה. האם שגעון גדלות זה רק במצב שהבן אדם מאמין ב 100 אחוז שיש לו את הכוחות שהוא חושב שיש לו, או גם במצבים שבנאדם אולי משתעשע במחשבות כאלו? 2)האם סכיזופרניה זה רק כשאדם חושב שהוא מישהו אחר או גם מצבים שאדם חושב שהוא עצמו אך במקום לגמרי שונה מהמקום בו הוא נמצא בחייו? כשאני מתאר לעצמי שגם חשוב עד כמה הוא מאמין בכך . אם הבנת את שאלתי אשמח לשמוע את דעתך. 3)מה דעתך על טיפול שיחתי אצל פסיכיאטר? האם יש בכך יתרונות? איך יודעים איזה פסיכיאטר עושה זאת? 4)במידה ובתחילת טיפול פסיכולוגי יש לי רצון לעשות כמה פגישות בפרק זמן קצר מאוד, בעיקר עקב כך שהמצב מאוד מורכב ומסובך, בערך כ 2-3 בשבוע ואחר כך להתייצב על 1 בשבוע 1 בשבועיים. האם זה נשמע נורמלי? אולי יש פסיכולוג או פסיכיאטר שלא יקבל את זה? תודה רבה רון
רון שלום, 1. שגעון גדלות אינו מונח פסיכיאטרי, אלא מונח עממי. כיוון שכך, לא ניתן לקשור את זה לאבחנה פסיכיאטרית כמו סכיזופרניה. בכדי שאוכל להתייחס לקשר של "שיגעון גדלות" לסכיזופרניה, עליך להגדיר לי למה אתה מתכוון כשאתה אומר "שגעון גדלות". 2. סכיזופרניה אינה פיצול אישיות, ולכן אין שום קשר לכך שהאדם חושב שהוא מישהו אחר. זה גם לא קשור לכך שהאדם חושב שהוא נמצא במקום אחר בחייו. אתה יכול לחפש בויקיפיה את התאור וההגדרה של סכיזופרניה, ואם זה לא יהיה ברור תוכל לחזור אלי. 3. רוב הפסיכיאטרים אינם עוסקים בטיפול שיחתי. כיוון שבד"כ הם לא מפרסמים את עצמם, לא ניתן לדעת מי מהם עוסק בכך, אלא לפי המלצות אישיות. אין יתרון מיוחד לקבל טיפול מפסיכיאטר לעומת פסיכולוג, ואיכות הטיפול קשורה יותר לאדם עצמו (המטפל) ופחות לרקע המקצועי שלו. 4. תדירות הטיפול צריכה להקבע יחד עם המטפל. לא תמיד תדירות גבוהה זה יותר טוב. יש חשיבות גם לימים שעוברים בין פגישה לפגישה. אני מניח שתוכל למצוא מטפל שיהיה גמיש מספיק בכדי להתאים את התדירות לצרכיך ולבקשותיך. המון הצלחה.
שלום, גם אני חשבתי ששגעון גדלות זה ביטוי עממי אך בויקיפדיה רשום שזה "הפרעה פסיכיאטרית". בכל מקרה אני לא שואל על משהו קונקרטי . זיהתי דברים מסויימים שדומים בין ההגדרה של שגעון גדלות וחלק מהתסמינים של סכיזופרניה, בעיקר מתואר לגבי כך שהבנאדם חושב שיש לו כח פוליטי למשל . השאלה שלי היא עד כמה חשוב כמה האדם מאמין באותן מחשבות שווא ? כלומר מצב שאדם יודע שאין את הכוחות אך הוא משתעשע במחשה. *בערך באותו עניין ,אתה יכול לומר לי מה הבעיה במצב שאתאר, בנאדם שנמצא במעמד מסויים למשל במקום עבודה (לא רק). וזה לא שהוא חושב שאובייקטיבית הוא ראוי להיות במקום גבוה יותר אלא שמבחינה אישית הוא מרגיש שהוא צריך להיות יותר גבוה ולא מוצא שום הנאה איפה שהוא נמצא. האם הבסיס של השאלה הובן? *שאלה מאוד כללית- אתה יכול להגיד לי מנסיון כשבא אליך מטופל כיצד ומה הם הסימנים הראשונים לאבחנה של סכיזופרניה קלה ואפילו קלה מאוד. יש לי OCD בינוני, לא יודע אם זה קשור אך כשנוסף הפרט הזה אשמח אם תפרט אילו הרגשות ואילו תסמינים יש למי שיש סכיזופרניה קלה ? תודה רבה.
רון שלום, אתה מדבר על מספר מושגים, אז ננסה לעשות קצת סדר. קודם כל הגדרות: כמו שאמרתי, שגעון גדלות אינו מושג פסיכיאטרי, וזה יכול להתאים למספר אבחנות פסיכיאטריות, מסכיזופרניה, דרך מצב מאני וכלה בהפרעת אישיות נרציסיטית. כל אלו מתאפיינים במחשבות גדלות. מחשבות שוא- הכוונה למחשבות לא הגיוניות ולא מציאותיות לחלוטין שהאדם משוכנע בהן ולא ניתן לשכנע אותו שהוא טועה. אם מחשבות השוא הן בעלות אופי של גדלות, אז זה יכול להגיע לביטוי, למשל, בכך שהאדם משוכנע שהוא שליח סודי מטעם המוסד הישראלי והוא בדרכו למשימת שלום בין ישראל לסוריה. או לחילופין הוא משוכנע שהוא מבין 8 שפות שונות, למרות שכל מי שמכיר אותו יודע שהוא יודע רק עברית ובקושי אנגלית. בסכיזופרניה יכולות להיות מחשבות שוא של גדלות. גם במצב מאני יכולות להיות מחשבות כאלו. אדם שחש שהוא לא מוערך דיו, ושהוא יכול להגיע למקום יותר גבוה בעבודה- בד"כ אלו אינן מחשבות שוא לפי ההגדרה. זה יכול להיות חלק מאישיות נרציסיטית, בה אופייני תחושה תמידית שהאדם מסוגל ליותר ותחושה שלא מעריכים אותו הרבה פעמים יחד עם נטיה להפגע בקלות מאחרים. לגבי סכיזופרניה וסימניה- זהו נושא מאד מורכב וארוך, עליו ניתן לכתוב פי 2 ממה שכבר כתבתי. אתה יכול להתחיל מקריאה בויקיפדיה, ואם אתה זקוק להבהרות לחזור אלי.
שלום התחלתי היום לקחת זיבן ואני חשה שהוא עושה מצב רוח ומעורר....אך לאחר 6 שעות אני חשה ירידה באפקט הכדור ובנוסף לא ישנה.והאם האפקט של הכדור ישתנה כשאתחיל לשתות אותו יותר זמן?או שככה יישאר? האם הזיבן משמין?כי הוא פעם היה אנטי דכאוני -בדרך כלל משמינים. תודה רבה
שלום רב, לוקח לפעמים מספר ימים עד לאפקט המלא של הטיפול. כדאי שתערבי בני משפחה/ חברים שישימו לב שמצב רוחך לא יעלה יותר מידי. זיבן גורם הפרעות שינה, בעיקר בתחילת הטיפול, לכן לא רצוי לקחת אותו בערב. זיבן אינו גורם לעליה במשקל. לפעמים אפילו יש ירידה.... בהצלחה בגמילה!
שלום, אני בת 19 אבא ו אמא שלי מכורים לאלכוהול הם שותים ווקה בלי הפסקה, אבא התפתר ולא עובד כבר חצי שנה רק שוטה וודקה ו הכניס גם את אמה שלי למעגל, כרגה שניהם לא עובדים כל היום ישבים בבית ושוטים וודקה... אני לא יכולה להמשיח לחייות במצב כזה שהם הורגים את הצמם וגם החיים שלי הם לא חיים(אפילו חשבתי להתעבד) אנה אזרו לי בקשה אולי למישהוא יש רעיון כיצד יכל להוצי את שני ההורים שלי מהמצב הזה... שניהם מסרבים בתוקף ללחת לטיפול ומתנפלים עלי בהעשמות, לי כל פעם שאני מנסה לשכנעה אותם לפנות לעזרה ... אודה על כל אצה . מרינה ,תל-אביב
הנה הטלפונים של עמותת אפש"ר העוסקת בגמילה מאלכוהול: 03-6733228 רמת גן 02-5617118 ירושלים 04-8424030 חיפה
שלום ד"ר עופר ושאר חברי הפורום! היום קיבלתי הודעה שנכשלתי במבחן בימאות. אני מרגיש רע מאוד וכבר לקחתי שלושה כדורי לוריוון בבת אחת ושתי כדורי קסאנגיס (קסנקס). אני מרגיש שאין לי תקווה ושממש אין לי כוח כבר להיבחן מחדש... זה נראה כאילו שמנהל הספנות עושה לי דווקא ומכשיל אותי בכוונה. אני מפחד, כמו כן, מהתקפים חוזרים שיהיו לי בדרך לת"א מחר כשאני הולך לחוג שייט של עמותת אתגרים. אגב, מישהו מכם ראה את הכתבה עלינו (עמותת אתגרים) ובהקשר לפוסט טראומה והלם קרב בערוץ 10? אני מפחד מאוד ולא יודע מה לעשות...
לא ראיתי. אשמח לשמוע יותר על עמותת אתגרים.
אודות עמותת אתגרים ופעילות השייט בה להלומי קרב: הלינק: http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/07/issue15/02.htm מחקר שנערך באחרונה במשרד הוכיח כי פעילות מימית דוגמת שיט - מסייעת להפחתה בהופעת תסמיני הלם קרב שחווים נכי צה"ל. כעת נערכים שם לביצוע מחקר נוסף לצורך אישוש ההשערה. משרד הביטחון כבר מחפש אחר משתתפים כתבת "במחנה", מאיה קרני משרד הביטחון עורך בימים אלו מחקר הבוחן האם פעילות אתגרית במים עשויה לסייע בשיקום הלומי קרב. הטיפול המימי נבדק זו השנה השנייה במסגרת שיתוף פעולה ייחודי בין אגף השיקום במשרד לבין עמותת אתגרים, שהוקמה על-ידי קבוצת נכי צה"ל. השיטה הנבדקת במחקר בוחנת האם התנסויות מבוקרות עם מדריכים בים או בסביבתו עשויות להקל על תסמינים של הלם קרב - כעס, עצבנות, קשיי ריכוז וחוסר סבלנות. 22 נכי צה"ל המוגדרים הלומי קרב השתתפו בחלקו הראשון של המחקר, שהחל לפני כשנה, כולם חוו אירוע טראומטי במהלך חמש השנים האחרונות. לצד השפעת הפעילות הימית, נבחנו גם יכולות המשתתפים הדורשות סיבולת פיזית ועבודה קבוצתית. "חשוב היה לבחון פעילות בקבוצה, משום שאלו אנשים המנותקים בדרך כלל מעשייה קהילתית", הסביר ראש היחידה הארצית לשירותי שיקום במשרד הביטחון, זאב וייסמן. "מדובר בפן שבוחן כיצד פעילות משותפת עשויה להקל על התמודדות עם קושי משותף. עד כה העידו הנבדקים על מצב רוח מרומם, ביטחון עצמי מחוזק ותקשורת תקינה יותר עם בני ביתם. על אף שטרם גובשו מסקנות ממשיות, ניתן להבחין כי השיטה מסייעת להם", ציין וייסמן. על מנת להשלים את המחקר ולהעניק לו תוקף מדעי, מחפשים כעת במשרד הביטחון קבוצת ביקורת של נכי צה"ל המונה 30 נפגעים, שחוו אירוע טראומתי לפני כעשר שנים. הפונים למשרד יעברו בדיקה פרטנית בוועדה שתבחן שילוב התאמתו של אדם לסוג הטיפול בהתאם למגבלותיו.
שלום לד"ר שמגר, קראתי שגאודון איננה מתאימה לחולי לב ולא הבנתי מדוע? אשמח להסבר על זה. כמו כן קראתי שגאודון גורמת לכאבי ראש, האם זה נכון? האם סוליאן יכולה לגרום לדופק מהיר? בתודה מראש, אורנה
גאודון יכולה לגרום באופן נדיר הפרעות קצב. לכן היא לא מומלצת לחולי לב. כאבי ראש יכולים להופיע עם גאודון, אבל גם זו אינה תופעה שנצפית הרבה. סוליאן לא גורמת לדופק מהיר, אבל במקרים נדירים מאד היא יכולה לגרום להפרעות קצב, ביחוד אצל מי שהם בעלי דופק בסיסי נמוך (מתחת ל- 55).
שלום, עקב עבודת גמר באוניברסיטה הייתי רוצה לדעת מהו ההבדל בין דלוזיה אשליה ומחשבות שווא. האם הם אינם אותו דבר בבסיס שלהם?
שלום רב, דלוזיה=מחשבת שוא (לועזית מול עברית) אשליה=אילוזיה. תוכלי למצוא הגדרות לא רעות אפילו בויקיפדיה. אם משהו שם לא ברור חיזרי אלי.
לד"ר שלום רב, אני מקווה שלא אכפת לך שהמשכתי בקריאתי ובהרהוריי בנוגע לאבחנה של דיכאון, וממנה להפרעת הסתגלות, וחזרתי לשאול שאלה נוספת. דרך אגב, אני מתנצלת למרבה האירוניה על העובדה שאינני חולה בדיכאון או בכל בעיה נפשית, אלא שאני פשוט סקרנית ומתעניינת בנושא בכללותו. אני מקווה שהדבר לא פוגע במי שזקוק לעצה אישית. ברור לי שזמנך יקר. אני מבינה את ההיגיון שבמעקב אחר מצב שעלול להסתבך, או עלול לא להשתפר בכוחות עצמו. אמנם, מוזר בעיניי להגדיר מצב שעלול להפוך לבעיה כהפרעה; הדבר דומה להכרזה על חשוד בפשע כפושע לפני שהוכחה חפותו (או אשמתו). אבל, אני מבינה שייתכן שעדיף לשגות על דרך הזהירות מאשר לסכן חולים בחוסר אבחנה של בעיות אמיתיות. האם הבנתי נכון? מה שקשה לי להבין הוא את עצם ההגדרה. בחיפושיי אחר מידע קראתי על חלק ב-DSM שנקרא "הערכת תפקוד כוללת" ובה, לדוגמה, אדם הסובל מהתרגשות לפני בחינות או - חמור יותר - מקשיי ריכוז לאחר וויכוח משפחתי - מוגדר כסובל מסימפטומים. אם הבנתי נכונה את תשובתך האחרונה, כשמדובר על סימפטומים מדובר על מחלה או הפרעה. שאלתי היא כזו, ואני מתנצלת אם היא אישית למדי: האם מוכר לך אדם אחד - גבר או אשה, ילד או מבוגר - האם פגשת אי-פעם באדם שלא מגיב בהתרגשות לפני בחינה (אינני מתכוונת לחוסר תפקוד שנגרם מאותה התרגשות כי ברור לי שזה מן הסתם יאובחן כבעיה חמורה יותר, אלא להתרגשות גרידא)? האם מוכר לך אדם אחד שאיננו סובל מקשיי ריכוז לאחר וויכוח משפחתי? ואם אוכל להעז לשאול שאלה אישית עוד יותר, כאשר אתה רב עם בני משפחתך, האם אינך סובל מקשיי ריכוז לאחר מכן? האם לא מוגזם לסווג דברים שכאלה כסימפטומים שמרמזים על הפרעה נפשית? על-פי ה-DSM קיבלתי את הרושם שאדם שיוגדר כמתפקד תפקוד מעולה בכל התחומים וללא כל סימפטומים הוא אדם הנעדר את היכולת להגיב רגשית על גירויים חיצוניים או פנימיים. אם כן, מהי ההגדרה של אדם בריא בנפשו? כיצד מגיב אדם בריא בנפשו על גירויים שונים? שוב, תודה רבה.
אפרת שלום, השאלות שלך מצויינות וחשובות, ואני ממש שמח שאת מעלה אותן. אני מניח שהרבה אנשים מתלבטים ומתחבטים בשאלות דומות, וטוב שאפשר לחשוב עליהן ביחד. לגופו של עניין- לא כל תופעה חריגה שהרופאים מציינים היא בהכרח בעיה. אני אבהיר את המשפט המעט מורכב הזה בדוגמה מתחום אחר: אדם המגיע לרופא עור בגלל שומות על העור, הרופא יתעד כל שומה ושומה (כיוון ששומה על העור היא תופעה חריגה) לצורך מעקב, אבל זה לא אומר שצריך לטפל בזה. האמת- גם לא תמיד צריך לעקוב אחרי זה באופן מיוחד. אבל, אם עוד שנתיים האדם יגיע שוב לרופא עור אחר, הרופא יוכל להסתמך על התיעוד הקודם לצורך השוואה. וזה גם לא אומר שמי שיש לו שומות הוא לא אדם מושלם. אני מכיר הרבה אנשים נפלאים- עם שומות. וזה הכי בסדר בעולם. כך גם לגבי סימפטומים שונים מתחום בריאות הנפש. הפסיכיאטר מתייחס לכל תופעה חריגה. לא כל תופעה כזו דורשת מעקב. לא כל תופעה דורשת התייחסות. אבל כן- כל תופעה דורשת תיעוד. וברור שישנם אנשים נפלאים עם ביטויים נפשיים כאלו ואחרים. ולגבי הסולם התיפקודי עליו דיברת: אכן נראה שמדובר בסולם אוטופי, כלומר סולם בו כביכול קיימת מושלמות. זה רק כביכול, כי הסולם מתייחס למצב הנפשי בשבועות האחרונים, ובהחלט ניתן למצוא אנשים שבמהלך מספר שבועות חוו רגיעה מלאה, ללא מתחים ולחצים מכל סוג שהוא. הסולם הזה יכול להשתנות לגבי אדם מסויים מעת לעת, לפי המתחים בחייו. אז את שואלת- למה מציינים את זה. האם האדם פתאום לא מושלם כיוון שהוא היה בתקופת בחינות? ובכן, לא מדובר על מושלמות, אלא על מצב בחיים. אנחנו יודעים שאנשים הנמצאים בתקופת לחצים מועדים יותר לחלות בכל מיני מחלות, בעיקר גופניות, החל מנזלת וכלה בהתקפי לב. כמובן שיכולות להופיע גם בעיות נפשיות. תלוי בעוצמת הלחץ ובמשכו. לכן מתייחסים למצב הנפשי בשבועות האחרונים. מקווה שהצלחתי לתת מענה לשאלות החשובות. ואם משהו עדיין לא ברור, או סתם נשמע לא סביר- אשמח אם תחזרי ותציפי את השאלות.
שלום. שסכיזופרנים מתלוננים על שמיעת קולות הם מתכוונים שהם שומעים את ההזיה באוזן או שהם יודעים שזה בראשם כלומר בדימיונם? למשל אני שומע קולות בראשי. אך אני יודע שזה בא מדימיוני אני חושב שאני "שומע את מחשבותי" או "מדבר לעצמי בראשי" אפילו אני מדבר עם הפחדים שלי וכך אני מתגבר עליהם ומצליח בחיים. כמובן כל השיח הזה הוא פנימי בתוכי איני מוציא מילה מהפה ולא שומע את זה דרך אוזניי. האם תופעה זו מוכרת? או שזה סימפטום סכיזופרני? יש לציין שאין לי מחשבות שווא לסוגיהם או קושי בויסות רגשות או תורשה במשפחה למחלה.אני פעיל חברתי ועובד.רק קצת חרד בנושא תודה :)
אסי שלום, תופעה של שמיעת המחשבות או דיבור עם עצמך בראש היא תופעה בתחום הנורמה, וקיימת אצל הרבה אנשים נורמליים לחלוטין. כמובן שאינני יכול לקבוע מי חולה סכיזופרני דרך האינטרנט, אך כאמור, אם אלו התופעות היחידות זה בהחלט יכול להיות בתחום הנורמה. רק בריאות....
שלום רב, שמי בנצי , אני בן 24 ולפני כמה חודשים החלו אצלי תופעות הידועות כיום כהתקפי חרדה. רציתי לדעת האם טיפול פסיכיאטרי-תרופתי בלבד, אינו בעצם "מדחיק" את הבעיה עצמה ומטפל ב"תוצר" בלבד- כפי שהגוף מגיב בעצם (רעד, מחנק וכו'...), ואני בעצם לא יודע מה הבעיה ולמה זה קורה לי, וכאשר אפסיק ליטול את התרופה ההפרעות והחרדות ישובו... ? אני נוטל כחודש פאקסט, כדור 1 ביום, 20 מ"ג, וזה ממש עוזר לי ! סבלתי מהתופעה אחת לשבוע-שבועיים. אודה לכם על התייחסות לשאלה, בנצי.
בנצי שלום, הטיפול בחרדה הוא אכן סימפטומטי בלבד (כמו אקמול לחום). יחד עם זאת לפעמים אחרי מספר חודשים של טיפול החרדה לא חוזרת גם אם מפסיקים את הטיפול. אפשרות נוספת לטיפול שיכולה לאפשר להסתדר בלי כדורים הוא טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, טיפול שנותן לך כלים להתמודד עם החרדה בעצמך, ולמנוע התפתחות סימפטומים, לפעמים גם בלי תרופות. שוה לנסות....
שלום רב אנ נמצאת בשבועות הראשונים להריון.לפני כשלושה חודשים הפסקתי טיפול בציפרלקס (לאחר שנתיים וחצי טיפול בהמלצת פסיכיאטר). אני מרגישה חרדה מההריון ואולי מהפחד להיות שוב בדיכאון למרות שההריון היה רצוי. האם אפשר וכדאי להתחיל שוב לקחת ציפרלקס?והאם להתחיל לקחת בהדרגה? תודה יעל
יעל שלום, עקרונית הסיכון בטיפול בהריון עם ציפרלקס הוא נמוך מאד. עיקר הסיכון הוא בשימוש בשליש הראשון של ההריון. אין משמעות להדרגתיות בשימוש בהריון. אם את רוצה לחזור לטיפול- כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי סיכון מול תועלת.
שלום רב, הני מתחילה טיפול באמצעות סרוקסט. הרופאה הסבירה באופן כללי על התרופה ותופעות הלוואי שלה, אולם צצו מאז מספר שאלות נוספות: 1. האם סרוקסט יוצר ריאקציה שלילית עם גלולות נגד הריון? 2. מה אחוז הנוטלים סרוקסט שהעלו במשקל כתוצאה מהשימוש בתרופה? 3. האם קיימת השפעה חדה על התפקוד המיני? 4. מה ההבדל העיקרי/מהותי בין סרוקסט לרסיטל? אודה לתשובה. בברכה, אפרת
אפרת שלום, 1. אין אינטראקציה בין סרוקסאט לגלולות. 2. אינני יודע בודאות מהו האחוז, אבל חלק לא מבוטל מהמשתמשים עולים במשקל. הרוב לא עולים במידה ניכרת. 3. יש לפעמים הפרעות בתפקוד המיני תחת טיפול בסרוקסאט. 4. אין הבדל מהותי בין סרוקסאט לרסיטל. יעילות התרופות דומה וכך גם הסיכון לתופעות לואי. יש לציין כי מבחינת העליה במשקל- סרוקסאט גורם עליה כזו בשכיחות גבוהה יותר מרסיטל.
האם הזעות לילה יכולות להיות תופעת לוואי של סימבלתא?
רוני שלום, הזעה באופן כללי יכולה להיות תופעת לואי של סימבאלטה. אם ההזעה היא רק בלילה כדאי לפנות לרופא לצורך בדיקות כלליות לשלילת גורם אחר.
שלום רב ב4 החודשים האחרונים סבלתי מחרדות ודכאון לפני כחודשיים התחלתי טיפול פסיכולוגי ובהשארת הטיפול גם לקחתי רסיטל. הניסיון היה רע מאוד והיו לי תופעות קשות מאוד בינתיים תוך כדי שיחות חל שיפור ניכר במצב החרדות אבל נותר בי דכאון. לאחר התייעצות עם רופא ניתן לי רמוטיב. חלפו 6 ימים מאז שהתחלתי לקחת את הכדור ויש לי תופעות כגון בחילות מתח פנימי ועצבנות ומצבי רוח משתנים דבר שלא סבלתי ממנו קודם. היום חשתי דכאון קשה ביותר כמו שלא הכרתי מעולם ורציתי לדעת האם התופעות שציינתי מוכרות או ידועות כיוון שבכל מקום שקראתי דובר על מעט מאוד תופעות לוואי של הכדור אם בכלל ולא דובר בשום מקום על שינויי מצב רוח אני נחושה להמשיך את הטיפול לפחות כחודש על מנת להתרשם מהתוצאות אם יהיו כאלה רק מאוד חשוב לי מהו התהליך והאם יש קשר לכדור ולתפעות אותן ציינתי תודה
שלום רב, בחילות בהחלט יכולות להיות חלק מתופעות הלואי של התרופה. כמו שציינת לא ידוע על שינויי מצב רוח כתופעת לואי של התרופה. יחד עם זאת לפעמים קיימת תופעה נדירה שמופיעה רק אצל אדם מסויים בודד. בד"כ תופעות לואי שונות חולפות תוך שבוע-שבועיים. לפיכך אני הייתי ממליץ לנסות לחכות עוד כשבוע, ואם לא יחול שיפור במצב- להתייעץ עם הרופא לגבי אפשרות להחליף טיפול.
רשמתי לך בשאלה הקודמת על הרמוטיב שאני לוקחת די על דעת עצמי כי הרגשתי דיכדוך וקיבלתי מרופא המשפחה, היום הייתי אצל מישהוא שמאבחן בבני ברק ואיך שהוא ראה אותי הוא אמר שלפי ההתנהגות שלי אני סובלת מחרדות ויש לו ניסיון רב עם הפרעות, אני מאוד מבולבלת כי התחלתי עם הרמוטיב, מה אני עושה על מי עלי לסמוך לגבי ההבחנה? הוא שלח אותי לתל השומר ואני כבר לא יודעת אם להמשיך עם הרמוטיב? איך אני אדע אם זה חרדות או דיכאון. תודה
מור שלום, לא ברור לי האם המאבחן שהיית אצלו הוא פסיכולוג/ פסיכיאטר או בעל מקצוע אחר. לפיכך קשה לי להתייחס לשאלתך. עלי לציין כי ההודעה נערכה ונמחקו שמות מקומות או מטפלים.
מספר ימים אחרי שהתחלתי לקחת תרופה נגד דיכאון בשם סימבלטה 60 מ"ג,תדירות ההשתנה שלי עלתה בערך פי 2-1 במהלך היום ופי 6 במהלך הלילה כשאני ישן). לפני שהתחלתי ליטול את התרופה הייתי מתעורר בלילה לכול היותר פעם אחת להשתין. עכשיו זה קורה כל שעה במהלך הלילה(כן ,בערך 7-8 פעמים במהלך הלילה אני קם לשירותים). אני נוטל את התרופה בד"כ בשעות הבוקר המאוחרות והולך לישון בסביבות חצות ולפעמים יותר מאוחר. אני לוקח את התרופה כבר 3 שבועות+. האם זה ימשך? אני לא מצליח לישון טוב רק בגלל שאני קם בלילה 7-8 פעמים. ודרך אגב אני לא שותה הרבה,פחות מהממוצע ובכול זאת זה קורה.מה לעשות???? תודה מראש בן (49)
שלום רב, יתכן ומדובר בתופעת לואי נדירה של התרופה. לאור העובדה שעברו כבר 3 שבועות, הסיכוי שזה יעלם הוא נמוך. אם זה מאד מפריע כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל בקשר להתאמת הטיפול.
שלום רב. אני בן 61-בריא, אך לפני כמעט שנה התלוננתי אצל רופא המשפחה על חרדות ומאז אני נוטל ציפראלקס (ההתחלה היתה עם סרוקסט כחודשיים ובגלל הפרעות קשות בתיפקוד המיני עברתי לציפראמיל-כחודשיים- שלא כל כך שיפר את המצב ). שאלתי הינה לאחר כמה זמן ניתן להפסיק הטיפול או לחשוב על ירידה במינון? התועלת מהטיפול התרופתי הינה גדולה ביותר והייתי נותן לטיפול בסולם מ-1 עד 10, ציון קרוב ל-9, למעט עינין התפקוד המיני שבשפה מתמטית הייתי אומר שמציון של 10 לפני הטיפול איכשהוא התיצבתי על בקושי 7 ואיכשהוא לומדים לחיות עם זה כי התועלת מהכדור ציפראלקס הינה עצומה ולמעט הנושא המיני אין בכלל תופעות לוואי- ולכן החלטתי שהמחיר -שווה! להתיחסותך אודה. X
שלום רב, בד"כ מומלץ לקחת את הטיפול חצי שנה לפחות. חשוב להפסיק את הטיפול בהדרגה בכדי להמנע מתופעות לואי.
אם לקחתי לוריון שבוע רצוף והפסקתי לקחת כל יום לקחתי כדור אחד האם התמכרתי אליו?
אלי שלום, קשה מאד להתמכר ללוריואן לאחר שבוע של טיפול. יכול להיות שעם הפסקת הטיפול תחוש באותו מתח שחשת לפני כן, אבל זה לא מעיד על התמכרות.
שלום רב, בן 25 ראשית אני יודע בודאות שאני סובל מ OCD לא קשה אך גם לא הכי קל וגם מחרדות לגבי פרנסה, חברה משפחה ועתיד בכלל. אני רוצה להתייחס למשהו מאוד ספציפי, שמעתי פסיכיאטר שדיבר על העובדה הידועה שאנחנו (OCD) כל הזמן חושבים ובעוצמה ותדירות גדולה מאוד בעיקר בזמן הפנוי ! הוא נתן דוגמא שבעוד שאדם רגיל יכול בזמן פנוי ( כנל לגבי הירדמות) להירגע, לשבת בנינוחות ולהוריד את המוח להילוך ראשון אנחנו ממשיכים לחשוב בהילוך חמישי גם בזמן הפנוי. ואני הזדהתי ב 100 אחוז עם מה שהוא אמר ואני משאר שהמחשבות בשילוב עם החרדות שציינתי עושה את זה חזק פי כמה. אני פשוט לא יכול ליהנות ב100 אחוז עם נגיד יש לי שעה שעתיים פנויות כי מטרידות אותי דאגות משני סוגים , דאגות כלליות לגבי החיים ודאגות ספציפיות לגבי מה שבאותו יום או לגבי מה שיהיה מחר ,אם הזמן הפנוי הוא בערב. זה אף חמור יותר שכשמדובר בחופשה של כמה ימים אז בימים האחרונים אני לא מצליח ליהנות כמו שצריך כי אני מרגיש שזה כבר הסוף (יש איזה מן רצון שזה ימשך כאילו לנצח), לאחרונה אפילו הייתה החמרה ויש לי אפילו קשיים מליהנות ממשחק כדורגל או סתם תכנית טלויזיה. תודה על הזמן שהקדשת ,אשמח אם תמליץ לי על טיפול ובעיקר תנסה לתאר לי מה ארגיש אחרי הטיפול כי זה לא נראה לי הגיוני שאני יפסיק לחשוב כי הרי מספיקה פעם אחת שבזמני הפנוי אני יזכר בנושאים המטרידים. שוב תודה
שי שלום, טיפול מוצלח יכול לגרום לכך שעוצמת המחשבות תאפשר לך לנהל חיים נורמליים ללא טרדות מיותרות. אם אובחנת כסובל מ- OCD אני מניח שכבר הציעו לך טיפול. האם כבר קיבלת טיפול כלשהו?
שלום , ניתקלתי כמה פעמים גם בהקשר של סכיזופרניה וגם בהקשר של ocd בביטוי "מחשבות שווא". אתה יכול בבקשה לתת לי מספר דוגמאות כיצד זה מתבטא בחולים? איזה סוג מחשבות ?
רועי שלום, מחשבות שוא קשורות רק לסכיזופרניה ואינן קשורות ל- OCD. מחשבות שוא הן מחשבות לא מציאותיות שהאדם משוכנע בהן ולא ניתן לשכנעו אחרת. למשל- אדם שמשוכנע שהמוסד רודף אחריו ומנסה להרגו. או אדם שמשוכנע שמדברים עליו בטלויזיה.
אני טוענת שיש לי סכיזופרניה קלה ובגלל שהפגיעה אצלי היא מינמלית היא לא ניתנת לראייה בעין ולכן גם הפסיכאטר המטפל בי מכחיש את טענתי בכל תוקף. אני מטופלת רק באנטי דכאוני. הלכתי לחוות דעת נוספת שגם לא היתה חד משמעית אלא דיברה יותר על משהו אפקטיבי, מעבר לזה הוא לא ידע לומר לי על פי מראית עין. העניין הוא- שאני כל כך סובלת מבפנים לעומת החוץ שאני חשה יותר בודדה מאי פעם. אני מרגישה כמו אוטיסטית, חשה באובדן פנימי משמעותי משהו באישיותי השתנה באופן קיצוני, אני אפאטית, חוסר הנאה ועניין בכלום, ירידה תפקודית בכל המישורים בצורה כה דרסטית שאנני יודעת איך להתחיל בכלל לחשוב על חזרה למעגל התעסוקה. משפחתי חשה שמשהו בי השתנה אבל מעבר לזה לא יודעים כלום! אני בקרוב 4 שנים מהאירוע הפסיכוטי אם כי לא היו בו כל הסימפטומים אלא יותר פחדים חרדות ופרנויה לא מלאה- היה בחציי אמיתות אולי יותר חשדנות אבל בכל זאת היה שם משהו מאוד קשה ומוזר ושונה ממני שנהגתי בו אחרת- כאילו אני אדם אחר ומאז באמת לא חזרתי לעצמי כמקודם. ראשית, הייתי מבקשת לדעת אם יש סבירות גבוהה לנסיגה טוטאלית עד לתפקוד ותחושות קודמות? שנית, אני מניחה שהרופא שמטפל בי שאגב הוא מנהל מחלקה לבריאות הנפש באחד ממרפאות החוץ , מבקש להגן עלי ולהתחמק ממתן אבחנה חד- משמעית וסופית בייחוד אולי כשמדובר בשנים הראשונות (שמשום מה הוא די אופטימי לחזרה מלאה לתפקוד), אולי גם מאחר והמחלה פרצה אצלי בגיל 30 ואני אקדמאית בהשכלתי. בכל מקרה- אני מדברת על סכיזופרניה אבל אבחנה אבחנה מרופא מוסמך לא קיבלתי ואני איבחנתי עצמי...זה די ברור שזה המצב הגרוע שמאפיין אותי. ומאחר ואני אבודה הייתי רוצה לדעת מה עושים עם זה? עם חוסר היכולות של הרופא המטפל הבכיר בי לתת לי אבחנה? לא מספיק שאני מתוסכלת מהשינויים המהותיים שחלו בחיי ואנני יודעת מה לעשות בנוסף לכל זה אני צריכה גם להילחם על קבלת תשובות כנות וגלויות? מה הטעם אם אמשיך לזרוק כספים על עוד חוות דעת כאשר רופא חדש יבדוק אותי כחצי שעה ועל זמך זה יחליט בייחוד שוב, שהפגיעות שלי אינן חיצוניות ואינן נראות לעין. עשיתי טסטים פסיכודיאגנוסיטים- שרק ציינו שאין לי מחשבות פסיכוטיות- בשביל זה לא הייתי צריכה אבחון- זה כן נראה שאני לא במצב הפעיל והחיובי. אודה לך אם תקל עלי בעצה שאולי לא חשבתי עליה כבר... תודה
אילנה שלום, קצת קשה לי לעזור לך. רבים וטובים בדקו אותך באופן יסודי וקבעו מה שקבעו, ואת כעת מבקשת ממני שלאחר קריאה של כמה שורות אדע מה יש לך ומה צופן לך העתיד. לי זה נשמע ממש לא רציני להגיע למסקנות אחרי קריאה של כמה שורות כאן. אז מה עושים? שאלה לא פשוטה. נדמה לי שאת עסוקה מאד במלחמה על האבחנה שלך ולא ברור לי כמה אנרגיה נשארת לך לטפל בעצמך. בשולי הדברים- סיפורך מזכיר לי מאד מישהי אחרת שכתבה כאן לפני מספר חודשים, וקשה לי להשתחרר מהמחשבה שאולי מדובר באותה גברת בשינוי אדרת.
נניח וזה אותה הגברת בשינוי אדרת, אז מה? ד"ר שמגר. אני פשוט לא כ"כ מצליחה להבין אותך- כאילו אתה חש נרדף או משהו...
שלום רב אני בת 52 יצאתי לפנסיה לאחרונה לפני כשנה וחצי ולפני כחודש ימים הרגשתי באופן פיתאומי במצב ישיבה מן גל שעולה לי מכפות הרגלים עד לכיון הצוואר. והרגשתי זרמים באיזור הכתפיים שהתפשטו לכיוון החזה ומן סוג של קרה נוראית...התופעה חזרה על עצמה לאחר בדיקות מקיפות בבית חולים לא נמצא ממצא פתלוגי ומאז כחודש אני מרגישה איזו שהיא מועקה וחוסר שינה וצמרמורות ותחושת down כללית לאחר שפניתי לרופא המשפחה מייד רשם לי תרופות לשינה ונוגדות דיכאון(סרוקסט) .....ברצוני לשאול האם מדובר בתופעות גיל המעבר או שעליי להמשיך בטיפול אקוטי בתרופות קונבנציונליות או טבעיות שקשורות לדיכאון וחוסר שינה בפרט? תודה מראש דלית.......
דלית שלום, התפעות שאת מתארת אינן אופייניות לגיל המעבר וגם אינן אופייניות לדיכאון. נראה כי ישנם אלמנטים של דיכאון וחרדה, אבל הביטוי הכללי אינו אופייני. אז מה עושים? אני דוקא בעד נסיון טיפולי בסרוקסט. זו תרופה שרוב האנשים מסתדים איתה לא רע, והאי לא יכולה לעשות נזק, כך ששווה לדעתי לנסות- בבחינת "אם לא יועיל-לא יזיק". מאידך- יתכן בהחלט שהתרופה תגרום שיפור ניכר במצבך- ואז הרווח כולו שלך.
שלום רב ! כאשר קיימת שאלה משפטית לגורם לליקוי נפשי האם לפסיכיאטר המומחה קיימים הכלים לאבחון הגורם בסבירות גבוהה? אודה לתשובתך
ירדנה שלום, תלוי מאד מה הבעיה, מי הוא הנפגע ומה הרקע. ישנם מקרים מאד ברורים, כמו למשל מישהו שחזר מהמלחמה עם הלם קרב, וישנם מקרים הרבה פחות ברורים (ואלו הרוב) בהם יש מקום נרחב לפרשנות שאינה חד-משמעית.
שלום לד"ר שמגר, רציתי לשאול על שתי תרופות לסכיזופרניה: גאודון וסוליאן. מהם תופעות הלוואי שלהם והאם הם יכולים לגרום לאי-שקט? כעת אני נוטלת זיפרקסה ללא הטבה ויש לי אי-שקט. בתודה מראש, אורנה
אורנה שלום, מבחינת הרגעת אי-השקט יש עדיפות לסוליאן. גאודון יכול לגרום אי-שקט, אבל זה נדיר יחסית.
שלום רב.. הנני נוטל תרופות פסיכיאטריות...... לאחרונה אני לוקח תוספי תזונה למתאמנים כגון קריאטין מונהידרט(טהור).. האם מותר לי לקחת קריאטין כזה???האם הוא לא מתנגש עם הכדורים?? הפסקתי את הקראטין לא מזמן והתחלתי לקחת אבקת חלבון.............והתחלתי להרגיש ממש ממש רע. פניתי לפסיכיאטר והוא אמר שהוא לא מכיר את זה... אתן לך את החומרים שמרכיבים את האבקת חלבון ותגיד לי אם זה אפשרי לשתות את זה.... רכיבים: חלבוני מי גבינה מרוכזים.פפטידים של מי גבינה.גליצ'ין. פרוקטוזה.דקסטרוזה. אבקת חלב רזה.חומצת לימון.אבקת תות שדה.מלח.צלולוזה.אבקת סלק כצבע טבעי.אססולפאם-קיי. חומצות אמינו: ל-לאוציןBCAA ל-איזולאוציןBCAA ל-ואליןBCAA ל-ליסין ל-ארגינין ל-חומצה גלוטמית ל-תראונין ל-מתיונין ל-פניל-אלגין ל-טריפטופאן ל-היסטידין ל-צ'יסטין חשוב לציין שבכל פעם שאני לוקח את זה... אני מתחיל להרגיש שחוזרים לי תופעות של דיכאון...סימפטומים...
שלום רב, גם אני אינני מתמצא בעולם תוספות המזון, אבל ההגיון שלי אומר שאם משהו גורם לך להרגיש רע- לא כדאי לקחת אותו. בהצלחה.
אין לי כ"כ את המילים לתאר את מה שאני חווה..אני מסוייטת, מבפנים... מוטרדת קשות- מהכל! אני יודעת שאני במתח וחרדות- חורקת שיניים- והכל טבעי- יחסית לעובדה שאני בת 30, בלי כלום כמעט, מנסה לסלול לעצמי חיים אבל הבילבול שאופף אותי מקשה עליי. ואין לי חשק או רצון אמיתי לעשות משהו. ואין לי תחושות לפעמים, פשוט זומבי- נכנסתי למצב של כהות חושים כנראה מרוב שנאלצתי לאטום הרבה רגש בתוכי. עברתי הרבה אירועים קשים בחיים, והרבה פסיכולוגים בחיים והציעו לי הרבה סוגים של כדורים בחיים- שהפרנויה שלי והמוסריות באשר לבחירה! באיזושהי פעולה!- עיקבו אותי מלקחת... אני לפעמים רוצה להתאשפז אבל יודעת שזה רק יקח אותי למקומות יותר קשים עם עצמי... ואם היתה לי התמיכה הנכונה- יתכן שאין הכך צורך. עד היום אני לא יודעת מה יש בדיוק.. לפי הפסיכיאטרים שפגשו אותי החלפתי כמה מחלות.. מדיכאון מגורי לפסיכוסוציאליזם לדיכאון וחרדה. התרופה האחרונה שרכשתי אבל טרם לקחתי יתה סרוקסט בשעות קשות של זעם הייתי לוקחת קסנאגיס... עכשיו אני רק מעשנת שזו התרופה שלי מאז ומתמיד... ורע לי ואין לי כוח ואני פוחדת שבאדישות שעוטפת אותי אני גם אמות. אני מאמינה שלכל אדם יש את התרופה הנכונה לו, ושאם אבא שלי היה בחיים והיה לו כסף כבר היו דואגים לי לתוכנית שהיתה מוציאה אתי מזה. המצב הוא שאני אפילו לא יודעת מה יש לי בדיוק ע"מ לחקור את זה ולסות לבנות לעצמי תוכנית.. מי יכול לעזור לי מבלי שהתאשפז? האם ניתן לאבחן מחלה בהסתכלות קצרה? איזה טיפולים יש לא תרופתיים שאוכל לעשות לעצמי? האם חולה נפש צריך יותר ללמוד לחיות עם המחלה שלו מאשר לקוות שהיא תעבור? האם אין זה לכשעצמו שובר את הרוח?
רנה שלום, את מתארת מצב באמת לא פשוט. לא כל בעיה נפשית מחייבת אישפוז. לרוב הבעיות ניתן לתת מענה ללא אישפוז. הכי נכון שתגיעי למרפאה ציבורית שם יש צוות רב מקצועי, הכולל פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים ועוד, שיוכלו לנסות לבחון את מצבך ולתכנן תוכנית טיפולית. זה לא תמיד כזה פשוט. ישנם הרבה מצבים שלוקח הרבה זמן לאבחן ולייצב. לפעמים מדובר בשנים רבות, אבל אסור לוותר. ברוב המרפאות הללו ישנן קבוצות תמיכה, וזו מסגרת נוספת שנראה לי שתוכל להועיל לך. המון הצלחה.
שלום רב. בשנה האחרונה אני סובל מתחושות כמו הגברת התאבון, מצב רוח ירוד, בלבול , חוסר שקט פנימי ושינה, איבוד עניין בחיים ולחברה ועוד. ברצוני לדעת לאחר שקראתי מעט, האם התרופה "רמוטיב" הינה טובה והיכן ניתן להשיגה? תודה מראש.דחוף.
יואב שלום, יתכן וטיפול ברמוטיב יכול לעזור לך. לצורך כך יש צורך במרשם רפואי, אותו ניתן לקבל גם מרופא המשפחה, לאחר שיתרשם ממצבך. עם מירשם ניתן לקנות את התרופה בכל בית מרקחת.
רמוטיב משמינה בטירוף,והיא על הפנים לדעתי לא עושה כלום אלא רק התקפי זעם...
תודה על התשובה הקודמת. אני אקח שני כדורים אבל מכיוון שלקחתי מרשם מרופא המשפחה, מתי אדע להפסיק? אם אראה שיפור ואפסיק אחרי כמה זמן? האם זה ממכר? האם הפסקת התרופה תחזיר אותי לדיכדוך ולחוסר מוטיבציה לעשות דברים בחיי?
מור שלום, הרמוטיב לא מרפא את הדיכאון אלא מאזן אותו- בענין זה הוא כמו אקמול לחום- לא מרפא אבל מעלים את הסימפטומים. ברגע שתפסיקי את הטיפול יש סיכוי טוב שהדיכאון יחזור. אין דרך לדעת באופן ודאי מתי ניתן להפסיק את הטיפול, אבל מומלץ לחכות לפחות חצי שנה לפני הפסקת הטיפול, כי לפי הנסיון שהצטבר, אחרי תקופה זו הסיכוי שהדיכאון יחזור יחסית נמוך יחסית.
שלום לך, אני מוצאת עצמי מקללת את בעלי ובנותיי כל הזמן (עלי לציין שגדלתי בבית עם אבא אלים שקילל הרבה וזרק חפצים אבל לא היכה אותנו), יש לי בת אחת קשה לגידול ואני הרבצתי לה הרבה כשהיתה קטנה ועם הגדולה שהיא חוצפנית אני מרשה לעצמי לקלל אותה חזרה, בעלי לא מתערב ותמיד מסכים איתי ואין לו אף פעם דעה וגם אותו אני מקללת המון. נמאס לי מעצמי ומהקללות שלי שהן באמת איומות, הרמות הידיים מדי פעם וכל הגועל נפש, לא חלמתי שאגיע למצב הזה ואני יודעת שאני אשמה בזה. אני שונאת את הוריי, את ילדיי ובעלי ורוצה רק לברוח רחוק ולפעמים בא לי להרוג את כולם, אני בדיכאון ומרגישה שכלום לא מעניין וכלום לא שווה. מצד אחד יש הרגשה של מאין שחרור בקללות ובמכות ואח"כ הרגשה איומה שבא לי למות. מה עושים וממי מקבלים עזרה ודחוף כי ביתי בת ה-10 כבר לא מדברת איתי יותר, תודה.
שלום רב, כדאי מאד להגיע לטיפול ויעוץ, עדף במסגרת משפחתית. תוכלי להתייעץ במרכזים של ויצ"ו ונעמת, או באתר הבא באינטרנט: http://www.sahar.org.il/violence.asp בהצלחה.
שלום 1. יש המון מאכלים שאני לא אוהב לאכול ובחלקם גם לא יכול לגעת , בעיקר ירקות . מה שאני יכול להגיד זה שיש לי או.סי.די ברמה בינונית. האם יש קשר בין הדברים? אני שואל כי אני חושב שיש דמיון בין זה שאני לא יכול לגעת או לאכול מאכלים מסויימים לבין זה שאני לא יכול לגעת בכיור (ocd) . -בלי קשר לתשובה האם אתה יכול לתאר לי כיצד טיפול קוגניטיבי התנהגותי פותר בעיה כזאת כי כך או כך אני יצטרך להיחשף וזה לא פשוט . 2) אתה יכול בבקשה לפרט לי את ההבדלים בין פחד (שהוא נורמלי) לבין חרדה (לא נורמלי), אם תוכל אז עם דוגמאות יותר בכיוון של פחדים וחרדות יותר בתחום הקיומי והאתגרים שיש במהלך החיים ופחות פחדים מחיות וכדומה. תודה רבה.
גיא שלום, 1. השאלה היא מהי הסיבה שאתה לא נוגע בירקות מסויימים. יכול להיות שהסיבה דומה לזו שבגללה אתה לא נוגע בכיור. אגב, גם לא כל מי שלא נוגע בכיור זה בגלל OCD. לפעמים זו סתם רגישות קיצונית לנקיון. המנעות בלבד לא בהכרח מעידה על OCD. לגבי טיפול קוגנטיבי- אם תסביר לי קצת יותר את הסיבות להמנעות שלך, אוכל להסביר לך איך הטיפול יעזור (כיוון שהיפול מכוון לטפל בסיבה לבעיה, ואני לא משוכנע שאני מבין את הסיבה לקושי שלך). 2. ראשית- גם חרדה זו תופעה נורמלית. החרדה נעשית בעייתית כאשר היא פוגעת במסלול החיים. פחד קשור לאיום חיצוני ברור. למשל- מי שגר בשדרות מפחד להפגע מקסאם. דוגמה אחרת- ילד שלקח את האוטו מההורים ועבר תאונה, ועכשיו מפחד שכשההורים ידעו על זה הם לא יתנו לו יותר את האוטו. חרדה היא לא רציונלית, קשורה בד"כ למשהו פנימי, ולפעמים זה מושלך על דבר חיצוני. החרדה היא גם יותר מפושטת. למשל- חרדה מכניסה למעליות. זה כביכול משהו חיצוני, אבל בהבנה הפסיכולוגית זה לא רציונלי ובד"כ אפשר למצוא קונפליקט פנימי שגורם לאדם חרדה ממעליות. דוגמה אחרת- חרדת בחינות. סטודנט אינטיליגנטי, שכשהוא יושב עם חברים ומתכונן לבחינה הוא עונה ללא כל קושי על השאלות. אבל בזמן אמת מתעוררת בו החרדה (=פחד לא רציונלי) זה מציף אותו והוא נעשה משותק ולא מצליח להתמודד עם השאלות, אותן ידע מצויין רק יום קודם לכן. ברור שהחרדה שלו לא הגיונית וחסרת ביסוס, אבל היא מגיעה לעוצמה כזו שהיא לא מאפשרת לו להצליח בלימודים. כאמור, חרדה בעוצמה קטנה היא נורמלית, ואז זה לא גורם להפרעה אלא מעלה את הריכוז ואת יכולת ההתמודדות (כולנו קצת חרדים בבחינות, ואז הריכוז שלנו עולה, הדופק קצת עולה ויותר דם מוזרם למוח- כל זה נובע מחרדה נורמלית וזה עוזר לנו להתמודד). מקווה שכעת ההבדל יותר ברור.
שלום, ראשית , העניין של הכיור כבר אובחן כ OCD . לגבי הבקשה שלך לדעת את הסיבות להימנעות ובנוסף לפי מה שאמרת גם טיפול קוגניטיבי מטפל בגורמים לבעיה ובכן זאת בעיה מאוד קשה כי אני פשוט לא יכול לדעת איפה זה התחיל . במקסימום אני יכול להיזכר ברגעים מסויימים בעבר שכביכול "הגעילו" אותי ( לגבי המאכלים) אבל לדעתי זה רק רגעים שהיו סוג של קיצוניות ב"היגעלות" מהאוכל ולא הגורמים לבעיה . ומה שנותר לי זה לשאול אם יש לך איזה עצה לאיזה כיוון ללכת לפיתרון הבעיה או למציאת הגורמים? תודה רבה.
