פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
שלום עופר, - האם אפשר לקחת בביטחה ריספרדיל 1 מ"ג + אפקסור 75 מ"ג + שורש צימחי הנקרא רודיולה במינון המקובל שלו שהוא בסביבות 200-1000 מ"ג? מדובר בשורש אדפטוגני שעוזר במצבי מתח ויש הטוענים כי מעלה רמות דופאמים וסרטונין...
שלום רב, אין לי שום נסיון או ידע מקצועי לגבי טיפול בצמחים, כך שלא אוכל להתייחס לנושא.
מה היתרון בלתת אפקסור (75מ"ג) + ריספרדל (1 מ"ג) להפרעות דיכאון המלוות בחרדה בתחילת הטיפול? הרי האפקסור מעלה סרוטונין ונורדרנאלין וריספרדל מוריד רמות דופאמין.. מדוע שנרצה להוריד רמות דופאמין? זה לא יכול לפגוע בעקיפין במהירות של עליית הסרוטונין?
שלום , אני לא מבין משפט אחד שהפסיכיאטר כתב , נדמה לי שהצלחתי לקרוא מה שהוא כתב אז אשמח אם תאמר לי אם הדבר הזה הגיוני ומה הוא אומר. המשפט הוא : " סכיזופרניה עם סימפטומים של oc " נשמע הגיוני? מה זה אומר?
ירון שלום, המשפט מאד הגיוני. OC- הכוונה לקיצור של אובססיב-קומפלסיב, כלומר הפרעה טורדנית-כפייתית. הרבה פעמים בסכיזופרניה יש סימני OC המתבטאים במחשבות טורדניות בעיקר סביב ספקות שונים (ספקות לגבי נקיון, לגבי נעילת דלתות ועוד) ולפעמים גם חזרה על פעולה כלשהיא שוב ושוב, כמו נטילת ידיים, בדיקת הדלת ועוד.
שלום אני נוטל תרופה ארוכה סורבון ולפני כחודשיים הרופא שלי המליץ לי לעלות ל60 מ"ג. דהיינו 4 כדורים ביום(15 מ"ג לכדור). מלבד זאת אני נוטל מירו פעמיים 45 מ"ג,90 מ"ג סה"כ ליום. אני סובל כמה פעמים ביום מרעידות בגוף ולעיתים בידיים ובראש כשהחרדה מחמירה.המצב מוחמר כשאני מחוץ לבית אגב. שאלתי היא האם ניתן לעלות במינון סורבון או שמא זה המינון המקסימלי? תודה
גיא שלום, מינון של 60 מ"ג הוא בטווח המינון המקובל. אין שום בעיה ליטול את המינון הזה.
התחלתי לקחת כדור רמוטיב עקב דיכאון קל ומעט חרדות. כרגע אני לוקחת כדור אחד ואחרי עשרה ימים רופא המשפה אמר לי להעלות לשניים. האם אפשר להישאר עם כדור אחד ליום ועדיין להגיע למצב יותר טוב?
מור שלום, המינון המקובל הוא שני כדורים ליום (כדור כל 12 ש'). מינון נמוך יותר בד"כ לא יעיל.
שלום רב, אני לוקח ריספרדל כבר כשנה וחצי ( בערך ) ולפני כחודש וחצי ניסיתי להפסיק... הסיבה ללקיחתו של הכדור היא התקפי אי שקט שמלווים ברעד בכל הגוף יש לציין שאני רוב הזמן בבית ודיי מנותק חברתית שזה יכול להיות עוד סיבה שהפסיכיאטר נתן לי את הכדור הנ"ל. אז ניסיתי להפסיק, הרגשתי טוב כחודש ולפתע לילה אחד התחלתי להרגיש לא, ומה שהכי מבאס אותי שהרגשתי לפתע שאני עומד להשתגע... והיו גם רעידות בכל הגוף אבל ללא האי שקט. מיד לקחתי את הכדור ריספרדל ואת הכדור לוריבן. לעולם לא הרגשתי את ההרגשה הזאת של כמעט להשתגע ואני שואל : האם פיתחתי איזה תלות בכדור או שהכדור "דפק" אותי בצורה כלשהי ואני עכשיו חייב אותו תמיד ? הרי אם אני אפסיק אז אולי ארגיש שוב פעם לא טוב... אני חוזר - אף פעם לא הרגשתי הרגשה כזאת שכאילו אני עומד להשתגע, האם זה באשמת הכדורים בצורה כלשהי ? האם סמים פסיכיאטרים דופקים את המוח לטווח ארוך ? האם ריספרדל פוגע בריכוז ? האם אני יכול ללמוד איתו מקצוע ? אני סובל גם ממעט אובססיות או משהו כזה זה מתבטא בזה שלוקח לי זמן רב להתקלח ולמשל כשאני שוטף את הידיים בסבון ואחר מסיר את הסבון במיים אני חושב שיש עוד סבון ביד ולכן משאיר את היד מתחת למיים זמן רב יחסית. יש לציין שאני יודע שכבר אין לי סבון ביד ושהמיים שטפו כבר מזמן את הסבון אבל אני חייב לשטוף עוד במיים את היד רק כדי שפתאום אני ארגיש שזה מספיק וכך אני ירגיש "הרגשה נוחה". יש לציין שאם אני לא אעשה זאת אז אני לא אהיה " עצמי" וכאילו משהו יפריע לי כזה בערך, ופה נכנס הפרוזק... הפסיכיאטר שלי אמר לי לקחת פרוזק כדי להקל התחושה שאני מגדיר אותה כ - " לא עצמי" ( כאילו משהו מפריע לי, ואם זה יפתר אז אחזור לעצמי ) אז אני שואל האם פרוזק לא מסוכן בצורה כלשהי ? שמעתי שזה יכול לגרום לבעיות בדם ולהתקרחות, האם זה נכון ? האם מתי שארצה להפסיק עם הפרוזק אני אוכל ללא בעיות ואני לא ירגיש משהו דומה למה שקרה לי עם הריספרדל ? יש לציין שאני לא בדיכאון, האם הכדור ישפיע לי על מצב הרוח ? מצטער על השאלות הרבות זה כמה בעיות ונושאים שהצטברו מעט... בתודה, בן 26
שלום רב, יש תרופות פסיכיאטריות שבשימוש ממושך גורמות תלות. ריספרדל, (וגם פרוזק) לא גורמים תלות. המחשבות שאתה מתאר בזמן שטיפת ידיים נשמעות כמו מחשבות טורדניות, ובמקרה כזה אכן פרוזק (במינון של 3-4 כדורים ליום) יכול לעזור מאד. מאידך, חשוב לזכור שהפרוזק לא מרפא את המחשבות אלא רק מאזן את המצב, כך שבמידה ותפסיק את הטיפול המחשבות בהחלט יכולות לחזור. פרוזק לא גורם להתקרחות ולא גורם לבעיות בדם, כך שמבחינה זו אתה יכול להיות רגוע. בהצלחה.
תודה לך ד"ר תמשיך בעבודה הטובה
שלום, אמא שלי בת 72 לפני 3.5 שנים החלה לקחת סרוקסט דרך נירולוג. לקחנו אותה מאחר והיה לה אי שקט ועצבנות וכמו כן היא אישה שסבלה בחיים אך לא היתה בדיכאון. פשוט רצינו שיהיה לך שקט נפשי ורוגע וזה באמת עזר..היא פחות היתה עצבנית והיה שינוי. כמו כן אמא שלי סובלת מבעיית שינה ונוטלת זודורם כל לילה ...אומרים שזה סימפוטומים של הגיל. היא שמעה בתוכנית רדיו על כדור בשם רסיטל (אני גם נוטלת אותו) שהוא כדור מצויין ורוצה להחליף את הסרוקסט אולי בגלל שישנה הסתגלות לחומר. חשבתי להתייעץ אולי כדאי שתקח רמרון בלילה כדי שזה יעזור לה בשינה.. האם צריך לרדת בהדרגה או שניתן לקחת מיידי את הרסיטל/רמרון. ובמידה ולא עוזר או שלא עושה טוב לחזור מייד לסרוקסט. כמו כן האם צריך ליטול בין לבין כדורי הרגעה עד השפעה מלאה של הכדור. ביום ג' יש לנו תור לנירולוג ורציתי לשמוע עוד דעה. תודה מראש.
ליאת שלום, אמך סובלת ממתח, עצבנות והפרעות שינה. לא ברור לי למה אתם לא פונים לפסיכיאטר. כרגע היא מטופלת ע"י נוירולוג שלא ממש מומחה בטיפול בבעיות הללו, במקביל אתם פונים ליעוץ מורכב כאן- והכל במקום לעשות את מה שיעזור לה הכי הרבה: לפנות ליעוץ פסיכיאטרי מסודר. מגיע לה את הטיפול הכי טוב. יעוץ כאן בפורום לא יכול להוות תחליף לטיפול פסיכיאטרי מסודר. יש בתוכנית התרופתית שאת מעלה כיוון כללי סביר, אבל רק ביעוץ אישי מסודר יהיה אפשר להתאים לה את מה שהיא צריכה בדיוק. המון בריאות.
ד"ר שלום על פי נסינוך במטופלים ועל פי הספרות המקצועית: איזו תרופה יעילה ביותר לחרדה חברתית , כאשר דיסתמיה ו"אישיות דיכאונית" אני כבר מגיל ההתבגרות. אני בן 30 . אני מעדיף טיפול תרופתי: טיפול פסיכולוגי דינאמי (שיחות) אצל פסיכולוג קליני בעבר לא עזר, וגם טיפול cbt בקבוצה לא עזר....או שעזר אולם לאחר תקופה מסיומו הכל חזר לקדמותו. יש התוויה מוכחת מדעית-קלינית לאיזושהי תרופה שתהיה יעילה לחרדה חברתית וביישנות קיצונית? באם אין האם שווה לנסות להוסיף לתרופה משהו במינון קטן נגד אפליפסיה או רספרידל או מודל על מנת שיגביר השפעה? תודה רבה-אני פשוט אובד עצות. החיים שלי על סף תהום-ללא הצלחה בעבודה, בקשרים,,,,,הדבר היחידי שעוזר לי זה "לדפוק" חצי בקבוק וודקה כשאני צריך לעשות משהו-אבל אי אפשר להמשיך ככה לאורך זמן. תודה!
אורן שלום, אין תרופה אחת שהיא "הכי טובה" לחרדה חברתית. האם כבר קיבלת טיפול תרופתי? איזה?
שלום , 1) האם כשלוקחים 60 מ"ג( שלושה כדורים) מה ssri , סרוקסט רסיטל וכו אפשר לקחת את זה ביותר מפעם אחת כלומר בוקר וערב או צהריים וערב? 2) אני רוצה להתייחס בעיקר למחשבות הטורדניות, לא רק אבל בעיקר אם זה מלווה גם בחרדה . זה לא נשמע הגיוני שהטיפול התרופתי יפסיק את המחשבות כי גם אחרי הטיפול אתה תזכור את הדברים עליהם חשבת והטרידו אותך . האם הטיפול יגרום לכך שבדיוק אותם דברים שחשבת והטרידו כבר לא יטרידו אותך ? 3) יש לי קושי בבליעת כדורים , האם אתה רואה את זה כסוג של חרדה שיתכן שתעבור לאחר הטיפול עם תרופות ה ssri ? 4) האם הריספרדל נמצא בסל הבריאות? תודה.
אופיר שלום, 1. אין שום בעיה לחלק את התרופות על פני היממה באופן שנוח לך- הכל ביחד או מפוצל באיזה אופן שתרצה על פני היממה. 2. הטיפול גורם לכך שהמחשבות לא יטרידו. הן לא נעלמות ולא נשכחות, רק העוצמה פוחתת והתכיפות פוחתת, ואז נשאר יותר זמן פנוי לדברים אחרים. 3. קושי בבליעת כדורים יכול לנבוע מסיבות שונות. לא תמיד זה קשור לחרדה. בענין זה אין מה לעשות אלא לחכות ולראות האם הטיפול ישפר את הבעיה. 4. ריספרדל נמצא בסל הבריאות אבל הוא מאושר רק לטיפול בסכיזופרניה (למרות שידוע שהוא יעיל להפרעות אחרות). מקווה שעזרתי לך מעט.
שלום, ותודה רבה על התשובות. רק לגבי הריספרדל . 1) מהם ההפרעות האחרות להן הוא יעיל מלבד סכיזופרניה ? 2) אני יודע שהריספרדל ניתן גם במצבים שהם לא סכיזופרניה , אז מה , יכול להיות שהפסיכיאטרים ירשמו סכיזופרניה גם אם הם רוצים את זה למטרות אחרות? תודה.
שלום, אני לוקח במשך כשבוע סרוקסט 4 ימים ראשונים חצי כדור מאז כדור שלם ואני אמור להגיע ל 3 כדורים , כשבעיקרון הייתי אמור לעלות במינון כל 3 ימים חצי כדור ( אני קצת מאריך את פרקי הזמן של עליית המינון). 1)הדבר העיקרי שאני רוצה לשאול זה לגבי זה שהיום אחרי כ 6 ימים של נטילה פתאום ירדתי לדאון נוראי שמלווה במתח עצום . האם זה טבעי ? ומתי יחלוף? 2) תוך כמה זמן אמורה לחלוף הבחילה? 3) הפסיכיאטרים אומרים שההשפעה מתחילה אחרי 3 שבועות . כפי שתיארתי היום כשבוע אחרי זה הוריד אותי לדאון ומתח רציניים , ואני מתאר שאתה לא קם ביום ה21 ופתאום הכל שונה , אתה יכול לתאר לי מתי בדיוק ומה בדיוק ארגיש כי הרי השינוי מתחיל בקטן אני מניח. ( אני סובל מחרדה , אוסידי בינוני ודיכאון ) תודה רבה.
עומר שלום, בד"כ אין ירידה שקשורה לתרופות. הירידה במצבך כנראה היתה קורית כך או כך, ומכיוון שהטיפול עדיין לא משפיע, אז זה נראה לי יותר צירוף מקרים. הבחילה עוברת בד"כ תוך שבוע-שבועיים מהרגע שמגיעים למינון המלא. ולגבי השינוי- אכן הוא איטי והדרגתי. אני תמיד משווה את זה לטיפוס על גבעה בלילה. ב"כ לא שמים לב כשמגיעים לפסגה, ורק אחרי כמה מטרים של הליכה בשיא הגובה, פתאום חשים שכבר אין מאמץ קשה כמו קודם. לאט לאט הנשימה מסתדרת והגוף נרגע. כך גם עם הטיפול- אחרי 3-4 שבועות תשים לב שביומיים-שלושה האחרונים אתה פחות מוטרד ממחשבות, שאתה ישן יותר טוב וכו'. כלומר בד"כ לא שמים לב לשינוי ברגע שהוא קורה, אלא רק בהסתכלות לאחור על הימים האחרונים.
שלום רב, ( בן 25) יש שני נושאים שמטרידים אותי וקשורים למה ששאלתי אתמול. -דבר ראשון לגבי המצב רוח, * רציתי לדעת, בהנחה שטיפול ב OCD וחרדה מצליח כלומר יש הקלה משמעותית בתסמינים אך הבנאדם שהיה ללא קשרים חברתיים וללא עבודה עדיין לא יוצא לדרך (מרצון), האם הבנאדם שכביכול "בבית" וכאמור אחרי שהתרופה כבר צריכה להשפיע, האם עצם ההימצאות בבית יכולה לפגוע משמעותית ביעילות ההשפעה של התרופה? או שגם כשהוא עדין בבית הוא ירגיש יותר טוב (רקע: כשאני כותב בבית אני מתכוון בעיקר לכך שאין קשרים חברתיים ועבודה, לא באיזה חשש לצאת לרחוב או לחנויות או משהו) * יכול להיות שהשאלה ברורה מאליה אך בכל זאת , אני יודע שבדיכאון מטפלים ב 20 מ"ג ו ב OCD ב 60 מ"ג האם טיפול ב 60 מ"ג מטפל גם בדיכאון אולי אפילו טוב יותר ? אני שואל כי הרי לא לכל מי שיש OCD ( וצריך 60 מ"ג) יש גם דיכאון. - הדבר השני, לגבי הבחילה. אמרת שהיא נמשכת עד שבוע שבועיים אחרי הגעה למינון הסופי לפיכך עלי להזדרז עם ההעלאה . * האם 3 ימים בין העלאה בחצי כדור זה מעט מידי מבחינת תופעות הסתגלות מול למשל לחקות שבוע? * הבחילה היתה נוראה בהעלאה מחצי כדור לכדור , האם היא תהיה גדולה יותר בהעלאה מ2 ל2 וחצי וכדומה ? * האם יש מקרים שאנשים מקיאים מהבחילה? תודה רבה.
שלום שמי יורם יש לי חבר מאד קרוב עם בעיה כבר שנה. רק השבוע הוא סיפר לי עליה ואני הראשון שיודע. הבעיה : הבחור הוא אדם חכם וכל הזמן שואף לדעת ולהבין דברים ומתוך זה התחיל לו הרגל להסתכל על עצמים ולנתך אותם: כיצד ייוצרו איך הטכנולוגיה עובדת וכו וכו. בהתחלה היה נהנה מהמחשבות ומההנה לחקור וללמוד על דברים, אך דבר זה יצר אצלו הרגל אחר: להוכיח לעצמו שהוא מסוגל לתת הסבר על כל דבר. ואט אט הוא התחיל להגיע לשאלות עמוקות יותר מהותיות על החיים וגם מאידך רדודות יותר כמו למה הוא צריך לחצות את הכביש עכשיו? או למה הוא לומד? הוא התחיל למצא עצמו שוקע במחשבות אלו לעיתים קרובות מאד, עד מצב של בפגיעה מלאה ביכולת שלו לתפקד(באמצע תקופת מבחנים אקדמיים הוא מרגיש הוא לא יכול לשבת יותר משעה). יש לו הרגשה של צל כי הוא כבר לא מצליח לענות על השאלות שעולות לו באופן בלתי רצוני לראש, והם לא מרפות לו. הוא אומר לי שהשאלה שהכי מטרידה אותו זה מהות החיים והוא מפחד מאד מהשאלות האלו, זה הדבר שהכי מלחיץ אותו. בעקבות זאת הוא שוקע בדיכאון קם מאוחר וממשיך להשאר במיטה שעות רבות על מנת לנסות להדוף את המחשבות. הוא בהחלט לא מאושר ולא מתפקד כבר יותר מחודשיים באופן תקין, הבעיה מפריעה לו בתדירות גבוהה (לעיתים למשך רוב היום ולעיתים פעם ביום אך לא פחות מזה). הוא חושב על המוות אבל זה מאד מפחיד אותו לחשוב על הנ"ל הוא לא מרגיש שהוא יעשה לעצמו משהו כזה. קצת על הבחור: בן24 הוא מאד רגיש לסביבה ומופנם , בחור חכם יציב מאד מבחינה סוציואקונומית, יש לו הרבה חברים, הוא לא היה בקשר רציני\ מגע מיני בחייו. לחלוטין לא אגרסיבי (גם עכשיו). הוא בחור דתי מאמין. אין לו במשפחה קרובים עם סכיזופרניה . מה עשינו עד כה: רק השבוע הוא סיפר לי על הנ"ל, אני נלחצתי ונגשתי ללא ידיעתו לפסיכאטר לשמוע חוות דעת, הוא אמר שיכול שהוא מאמין שמדובר או ב OCD או חס וחלילה בסכיזופרניה. והודיע לי על החשיבות בטיפול מהיר ככל האפשר. שכנעתי את חברי לגשת איתי לקבל אבחון פסיכיאטרי והוא הוא הסכים והגיע איתי(לפסיכיאטר אחר), האבחון היה קצר, וחבר שלי לא הרגיש נוח לספר את הפרטים ואת הדברים המביכים בעיניו בצורה ישירה ולכן הרגשתי שהאבחון היה גם לא משקף כל כך(הייתי נוכח). אני לא שקט עם מצבו של חברי הטוב ואינני חושב שהוא מקבל כעת טיפול מספק(כדורי הרגעה טבעיים ופגישה עוד חודש) אני אשמח אם תוכלו לתת איזשהיא חוות דעת ועל סמך הדברים שכתבתי לומר לי אם לדעתכם מדובר בOCD או שלבים כלשהוא של סכיזופרניה. אנא עיזרו לי יורם
יורם שלום, מהדברים שאתה מעלה קשה לדעת באופן חד משמעי מהי הבעיה. על-פניו הסימפטומים אינם תואמים באופן ברור את אף אחת מהאבחנות הללו (וגם לא אבחנה אחרת). כל ההסתמנות נראית מאד לא אופיינית לשום הפרעה ספציפית, אבל ברור לחלוטין שהבחור סובל מבעיה כלשהי. אפשרות נוספת לצורך התקדמות באיבחון היא להפנותו לפסיכולוג שיבצע טסטים פסיכודיאגנוסטיים. מדובר בשורה של מבחנים (המפוסם בהם הוא רורשאך- מבחן כתמי הדיו) שיכולים לתת כיוון יותר ברור מבחינה אבחנתית.
שלום לד"ר שמגר, אני חופפת את שערי בשמפו פנטן לשיער וצורבות לי העיניים לאחר החפיפה. הפסיכיאטרית אומרת לי שהבעיה היא נפשית. האם זה יכול להיות? אני חושבת שיש חומרים בשמפו שאני אלרגית להם. כמו כן טוענים שאלו מחשבות טורדניות. אני מתלבטת אם הבעיה היא פיזית או נפשית. מה לעשות? בתודה, אורית
אורית שלום, סיפרת שאת בטיפול פסיכיאטרי, ולא פרטת על מה, כך שאינני יכול לדעת האם יש קשר לבעייתך הנפשית. בכל מקרה, האם ניסית להחליף שמפו?
שלום דר' שמגר לאחר שנה שבני בן 18 מקבלז זיפרקסה ותפקודו הייתי אומרת בזהירות סביר. הוא התחיל שוב, אקרא לזה פרנויה חוזרת על עצמה. בשנה שעברה הוא אושפז בגללה. וכבר העלו את מינון הכדור הנ"ל. שאלתי האם הפרנויה עלולה לחזור אפילו שמטופלים בתרופות? האם אנחנו צפויים לעבור שוב מסכת של סבל כמו בעבר? לא ידעתי ולא הכרתי מצב כזה, איזה חיים צפויים לאנשים שסובלים ממצב כזה. האם יש תרופה, אולי בחו"ל שעדיין לא הגיעה אלינו שיכולה לעזור? מאוד דואגת ומודה לך על תשובתך.
דליה שלום, לצערי גם תחת טיפול תרופתי יכולה לחול התדרדרות. הטיפול מצליח למנוע את רוב מקרי החזרה של ההפרעה, אבל אינו מצליח ב- 100%. אבל אם מופיעה התדרדרות תחת טיפול, בד"כ זה יהיה פחות חמור מאשר ללא תרופות. קיימת אופציה להעלות מינון (אינני יודע איזה מינון הוא נוטל כעת). במקרים מסויימים יש צורך להחליף תרופה. קיימות עוד הרבה תרופות מצויינות בארץ, ולא צריך לרוץ לחו"ל. אני משוכנע שתחת טיפול ומעקב הולם יהיה ניתן לאזן את מצבו בתקופה קצרה יחסית. המון בריאות.
רציתי לשאול מה קורה עם אישה שמתופלת בתרופה בזמן הריון. אים היא צריכה להפסיק עם התרופות?ואיך זה ישפיע על ההיתנהגות שלה בזמן ההריון
דני שלום, מאד תלוי באיזה תרופות מדובר ומה חומרת המחלה. ישנם מצבים בהם מומלץ להמשיך בטיפול ויש כאלו שלא. זה מאד תלוי בחומרת המחלה. ככלל כל הפסקת טיפול עלולה לגרום להתפרצות המחלה. באיזה תרופות מדובר?
ברצוני לדעת יותר על הפרעה סכיזו-אפקטיבית (f-25) ממנה אני סובלת. בתודה מראש .
דורית שלום, מחלה סכיזואפקטיבית היא מחלה הנמצאת "באמצע הדרך" בין סכיזופרניה לבין מחלות אפקטיביות (מחלות של מצב הרוח, כמו דיכאון והפרעה ביפולרית). המחלה מתאפיינת בשינויי מצב רוח כמו דיכאון או מאניה, אבל ללא קשר לכך ישנן מדי פעם תקופות הנמשכות שבועיים לפחות (ובד"כ סביב חודש) בהן יש מצב פסיכוטי דמוי סכיזופרניה ללא כל מרכיב של שינוי במצב הרוח. זה על-קצה המזלג. אם את רוצה מידע יותר ספציפי תחזרי אלי.
שלום אני בשלב מתקדם של ההריון. זהו ההריון הראשון. אני חוששת מהדיכאון אחרי הלידה... אספר קצת על ההיסטוריה שלי: במשך מספר שנים נמצאת בטיפול פסיכולוגי בעקבות דיכאון וחרדה. במשך מספר שנים קיבלתי תרופה שהפסקתי זמן קצר לפני ההריון. התרופה עזרה מאוד. בשלושה החודשים הראשונים של ההריון היו לי די קשים. לא מעט דיכאון הציף אותי אבל אחרי 3 חודשים מצבי החל להשתפר. במהלך ההריון היו עליות וירידות, בעיקר בגלל הפחד מהנושא של האמהות. כיום, כשאני מתקרבת לסוף ההריון אני יכולה להגיד שאני מעקלת את הרעיון של האמהות ואני די מוכנה להפוך לאמא. כפי שציינתי מקודם אני עדיין נמצאת בטיפול פסיכולוגי. מבחינה נפשית אני מרגישה הרבה יותר חזקה ואני יודעת הרבה יותר לקראת מה אני הולכת. החשש שלי מהדיכאון אחרי הלידה נובע יותר מהצניחה החדה שיש בהורמונים לאחר הלידה, דבר שאני לא יכולה לשלוט עליו. אני מניחה שהחוזק הנפשי שלי מהווה יתרון גדול בעניין הזה. אבל האם השינויים הפזיולוגיים יכולים "להפתיע אתי" ולהפיל אותי לדיכאון? מה הסיכוי שלי לחוות דיכאון אחרי הלידה אם חוויתי בעבר? (האם יש קשר לכך שחוויתי דיכאון בתחילת ההריון?)האם יש סיכון גם לדיכאון פסיכוטי (אין לי עבר כזה)? תודה
נטלי שלום, את צודקת בחששותיך. אכן את בסיכון גבוה יותר לפתח דיכאון לאחר הלידה. אינני יודע לומר לך אחוזים מדוייקים, אבל סטטיסטית הסיכוי שלך גבוה משמעותית מ"סתם אישה בהריון". אני הייתי מציע לך לפנות לרופא שלך ולשקול ביחד התחלת טיפול בנוגדי דיכאון עוד לפני הלידה, בכדי ליצור רשת בטחון כנגד הדיכאון. כיום, כשאת בהריות מתקדם, אין כמעט שום סיכון בכך לעובר. אבל יש לזכור שאם תקחי תרופות לא תוכלי להניק, וגם זה שיקול חשוב. כך או כך- שיהיה במזל.
שלום לד"ר שמגר, מדוע serdolect איננה משווקת בקופ"ח כמו שאר התרופות הפסיכיאטריות וצריך לקנות אותה באופן פרטי? אולי בגלל שאין מספיק נסיון עם התרופה הזו או שהיא יקרה. אורנה
אורנה שלום, מדובר בתרופה יחסית חדשה ויקרה, שאין הוכחות ברורות לגבי יתרונה המיוחד לעומת תרופות אחרות, ולכן משרד הבריאות לא הכניס אותה לסל התרופות. אין קשר לעובדה שיש מעט ניסיון איתה, כיוון שיש מספיק נסיון לקבוע שמדובר בתרופה טובה ויעילה. כאשר מכניסית תרופות חדשות לסל, השיקול הוא להכניס קודם כל תרופות מצילות חיים (כמו לסרטן או אנטיביוטיקות חדשות) ואח"כ תרופות שהן בעלות יתרונות מיוחדים שאין לתרופות אחרות המשווקות כבר בישראל. מכיוון שסרדולקט לא עונה על שני הקריטריונים האלו, אני מניח שהועדה של סל הבריאות החליטה לתת עדיפות לתרופות שכן עונות על הקריטריונים האלו, וזאת מטעמי תקציב מוגבל.
שלום לד"ר שמגר, יש לי בעיה של מחשבות טורדניות. איזה תרופות יעילות למצב כזה? אני נוטלת זיפרקסה 5 מ"ג בערב ו- 2 כדורים של רמוטיב (בבוקר ובצהריים). בתודה מראש, אורה
אורה שלום, לא ברור לי למה כוונתך ב"מחשבות טורדניות". אם תפרטי קצת יותר או תתני דוגמה, אוכל לעזור לך יותר.
שלום רב ד"ר אני נוטל מזה 5 שנים אפקסור XR75 פעם ביום.יש לי ילד מהתקופה של לפני נטילת הכדור הנ"ל.בבדיקת זרע שעשיתי היום לצורך הזרעה התגלה שאין לי זרע בנוזל. האם יש לכך קשר עם האפקסור שאני נוטל?ואם כן והיה ואחליט להפסיק את התרופה בהתייעצות עם הרופא אזי ישתפר מצב הזרע באופן מיידי? בברכה,אייל
אייל שלום, אפקסור אינו פוגע בבתאי הזרע. הוא כן יכול לפגוע בפוריות כיוון שהוא יכול לגרום להפרעות בזיקפה ובשפיכה, ואז תאי הזרע (התקינים) לא יגיעו למקומם. אתה מציין שכלל לא היו תאי זרע בנוזל. אם אכן זה כך יתכן ויש לך הפרעה בשפיכה בגללה תאי הזרע לא יוצאים. כדי להתייעץ עם אורולוג בנושא.
אני חייבת דחוףףףף תשובה לזהה אני היה מודה אים תעזרו ליייייי
שלום רב, לא ברור לי למה את מתכוונת ב''ההסתגלות הגוף למקומות גבוהים''. אם הכוונה לפחד גבהים המילה היא אקרופוביה. אם כוונתך למשהו אחר- אשמח אם תבהירי את הכוונה.
שלום.האם שימוש בתרופה קלמנרבין יעיל כנגד חרדות?
אורן שלום, קלמנרבין היא תרופה טבעית להקלה על מתח. היא אינה עוזרת למצבי חרדה, כפי שפסיכיאטריה מגדירה חרדה.
שלום רב! רציתי לשאול שאלה בקשר לדיכאון. שמתי לב בחיי האישיים שבמצבים קשים, לדוגמה כשחליתי במחלה קשה, הייתי מדוכאת מאוד וכאשר הצלחתי לשפר את הנסיבות, יהיו אשר יהיו, מצב רוחי השתפר. זה עורר בי מחשבות על אבחון דיכאון, כי בתקופות בהן היה לי מאוד קשה ללא ספק היו מאבחנים אותי כסובלת מדיכאון אבל מצב הרוח הדיכאוני נבע מהנסיבות ולא מבעיה נפשית, ולראיה השיפור. תהיתי אם יש הבדל בין דיכאון שנובע ממצב בו נמצא האדם לבין אבחנה של דיכאון כבעיה נפשית. האם מאבחנים דיכאון בשני המצבים הנ"ל? או שיש הבדל מהותי בין דיכאון מצבי (אם אפשר לקרוא לו כך) לדיכאון שמוגדר כמחלה? זה עורר בי שאלות כי אני תוהה אם לא ממהרים לאבחן דיכאון. ברור לכולנו שהחיים קשים ומצבי הרוח, באופן טבעי, נעים מעלה-מטה. האם באבחנה של דיכאון מדובר פשוט בנקודה קיצונית יותר על סקאלת מצבי הרוח? או במצב-רוח שלא תואם את המציאות, להבדיל מדיכאון שנובע מקשיים אובייקטיביים? אלפי תודות!
אפרת שלום, אני לא בטוח שהיו מאבחנים אצלך דיכאון. קיימת אבחנה של "הפרעת הסתגלות" המתאפיינת בסימנים דומים לדיכאון, רק שהפרעת הסתגלות מתאפיינת בכך שהיא מופיעה אחרי שינוי לא נעים בחיים, וחולפת מיד כשהמצב הלא נעים חולף. דיכאון, להבדל, לא חולף כאשר הבעיה חולפת. יש לציין כי הטיפול בשני המצבים דומה (תרופות, פסיכותרפיה), וצריך לזכור שאנחנו לא מטפלים במי שלא פונה אלינו. רוב האנשים עם הפרעת הסתגלות כלל לא פונים לעזרה וזה כאמור חולף לבד. גם חלק גדול ממי שיש לו דיכאון של ממש לא פונה לעזרה. אם כבר מישהו פונה לעזרה, אני אתן לו את העזרה שאני יכול לתת, זאת בתנאי שהוא רוצה אותה, כלומר אוכל להציע לו טיפול תרופתי ופסיכותרפיה, אבל רק הוא יחליט האם הוא מעוניין בכך או לא. אני מקווה שהצלחתי להבהיר את הסוגיה. כך או כך- רק בריאות ושמחה.....
לד"ר שלום רב, תודה רבה על התשובה מלאת הסבלנות. האם אוכל לשאול הלאה? הנושא מאוד מעניין. אינני בטוחה שאני מסכימה עם האבחנה של "הפרעת הסתגלות" ורציתי לשאול אם הבנתי אותה נכון. אולי לא הבנתי. אם כן הבנתי, היא נשמעת לי מנוגדת לשכל הישר. (אינני מתכוונת, כמובן, לאדם שלא פונה לטיפול אלא דווקא לדוגמה של אדם שכן פונה לעזרה, ומציין שעוברת עליו תקופה קשה.) האם לא נורמלי, ונורמטיבי, מצד אדם שעוברים עליו קשיים בחיים להרגיש עצבות? מדוע יש להגדיר זאת כ"הפרעה" כאשר מדובר במשהו מובן מאליו וצפוי מראש? מובן שיש אינספור כלים להקלה על המצב, מתרופות ופסיכותרפיה ועד לדימיון מודרך, מדיטציה, הישענות על חברים וכו', וזו אחריותנו האישית לעזור לעצמנו. אבל התהליך הצפוי מראש של ארוע קשה, ירידה במצב הרוח והתמודדות עם הקושי נשמע לי נורמטיבי וברור מאליו, על-פי השכל הישר. לצפות מאנשים להיות תמיד באותה רמת אושר, או באותה רמת תפקוד, ללא כל שינוי, נראה לי לא-מציאותי. אף אדם לא היה עומד בקריטריונים שכאלה. כל אחד ואחד מאתנו היה מוגדר כסובל מבעיה נפשית. והאם לא ברור מאליו שכל אחד מאתנו יתמודד עם קשיים במהלך חייו? האם מטרת הטיפול היא לעזור לנו להגיב אותה תגובה רגשית לכל גירוי, יהיה אשר יהיה? הדבר לא נשמע לי הגיוני. להיפך, נראה לי שהייתי מגדירה אדם שמגיב בעצב לקשיים ונאלץ להתמודד עם הקושי והעצב כאחד כאדם בוגר בנפשו, שרגשותיו תואמים את המציאות. האם לא היית מסכים? אם אדם שחלה בסרטן, איבד בן-זוג או קרוב משפחה חלילה או עבר משהו אחר שקשה לעמוד בו, היה ממשיך לתפקד תפקוד מלא בחיוך רחב וטוען שהוא מאושר והכל בסדר, האם *זה* לא היה מצביע על הפרעת הסתגלות? שוב, תודה רבה.
אני בחור בריא נפשי ופיזית אני יוצא עם בחורה שסיפרה לי שיש לה אח שהיה חולה קשה בסכיזופרניה ולפני כמה שנים התאבד. אצל הבחורה גילו לפני 5 שנים גרורות של סכיזופרניה היא טוענת שלפעמים יש לה פחדים ולחצים. כל פעם היא חושבת ששכחה משהו היא תמיד חושבת ששכחה לסגור את הדלת. היא תמיד חושבת ששכחה משהו במסעדה. כמו כן היא לא בחורה משכילה. היא ניסתה כמה פעמים ללמוד אך לא הצליחה ויש לה שאיפות לנסות שוב. החברים שלה הם אנשים עם בעיות נפשיות. היא לא הייתה מאושפזת במחלקה סגורה אלה רק באישפוז יום. היא גרה בדירת עמידר ביחד עם חולי נפש. יש לה רישיון נהיגה והיא נוהגת ברכב כל יום. היא עובדת כמחסנאית. את כל שאר חולי הנפש קל לי מאוד לזהות שהם חולי נפש אך אצלה קשה יותר לראות ולהבחין בזה. כיף לי לצאת איתה. אני לא רוצה להיפרד ממנה בגלל בורות ולכן אני מעוניין לדעת מה זה אומר לגבי העתיד שלה ולדעת יותר פרטים על הבעיה הזאת למה זה יכול לגרום
דויד שלום, אין מונח מקצועי שנראה "גרורות של סכיזופרניה". אני גם לא מכיר מונח עממי בשם הזה. אני יכול רק לשער למה הכוונה. לדעתי יתכן ומדובר בסכיזופרניה ברמה קלה יחסית. עצם העובדה שאתה לא חש בזה מראה שלא מדובר במחלה קשה. כנראה שיש גם מרכיב של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) שמתבטאת בבדיקה החוזרת של הדלת וכו'. הרבה פעמים OCD בא יחד עם סכיזופרניה. לגבי העתיד- קשה מאד לדעת. ישנם חולי סכיזופרניה שעברו התקפים בצעירותם ואח"כ ממשיכים לתפקד ברמה טובה כל חייהם, מתחתנים, מביאים לעולם ילדים וכו'. מאידך יש סיכוי שהמחלה תפרוץ ותפגע בה שוב. אין לדעת. אני מכיר מספר חולים שמעבר להתקף-שניים בתחילת שנות העשרים לחייהם, כמעט ולא סבלו מהמחלה, תפקדו ברמה גבוהה ותחת לחצים והקימו משפחות לתפארת. האם לקחת את הסיכון? זו רק החלטה שלך. אם זה הקשר נראה לך רציני, נשמע לי לגיטימי לבקש ממנה להפגש עם הרופא שלה ולשמוע ממנו פרטים יותר מדוייקים. בהצלחה.
נוטלת תקופה ממושכת תרופות אנטי דכאוניות,ואנטי חרדתיות.בשנה האחרונה המינון הוא אפקסור xr75mg וקלונקס 1mg בבוקר,ובערב נוטלת(עד אמש) סרוקסט 40mg,ו-0.5mg קלונקס. היות ובימים האחרונים חלה החמרה במצבי, התייעצתי כמובן עם הרופא אשר מטפל בי והוחלט: בבוקר להמשיך ללא שינוי ןבערב ליטול אפקסור xr 75mg, וסרוקסט ליטול רק 20mg וקלונקס 0.5mgוזאת למשך ארבעה ימים ואז להיות בקשר עם הרופא. מטרתו ככל הנראה שאפסיק בהדרגה את נטילת הסרוקסט, ואעלה את מינון האפקסור ל-150mg. מבקשת מהרופא בפורום להתייחס למייל, היות וכל שינוי אשר עלי לעשות בטיפול התרופתי מלווה בחרדה ספציפית לאותו שינוי, אך כל עוד אינני מנסה, לא אדע כיצד אגיב... בתקווה שאכן יהיה שיפור. מבקשת עידוד ו"חיזוק" מהרופא בימים "קשים" אלה, על אף שתוכן המייל מאוד כללי לא "נכנסתי" לפרטי פרטים היות ומה שחשוב לי כרגע הוא הטיפול הפרמקולוגי.תודה מראש.
הגר שלום, המידע שמסרת אמנם מצומצם, אבל נראה כי ההמלצה של הרופא שלך סבירה לחלוטין. גם אני הייתי ממליץ לנסות לרדת בהדרגה מהסרוקסאט ולהעלות במינון האפקסור. לדעתי 150 מ"ג אפקסור לא יספיקו, וקרוב לודאי שתצטרכי להעלות את המינון עוד יותר (רוב המטופלים נוטלים 150-300 מ"ג אפקסור ליום). אפקסור היא תרופה מאד-מאד מקובלת, יעילה עם מיעוט תופעות לואי, ולכן נעשה בה שימוש רב. בהצלחה.
שלום וברכה עופר ושאר חברי הקומונה! רציתי לשתף אתכם בהתקפי חרדה שקרו לי ממש לא מזמן, ליתר דיוק ביום רביעי השבוע... אז ככה, אתמול התכוננתי לקראת מבחן בימאות שאני ניגש אליו. עבר עלי לילה רדוף תלאות. עבר עלי לילה עם הקאות, שלשולים, חום ועוד צרות אחרות... יש לציין שלא הייתי חולה בזמן זה. כנראה קיבלתי איזשהו לחץ לקראת הבחינה. משהו מעין חרדת בחינות. בקיצור, בעודי נוסע ברכבת ומגיע לקחת אוטובוס למרכז דניאל לחתירה, ששם המבחנים מתבצעים, תקף אותי ההתקף הראשון. הפעם קיבלתי אותו במינון קטן יחסית. קיבלתי קצת הקאות וסחרחורות מעצבנות ורעידות בכל הגוף. ממש היה בא לי למות באותו זמן. למזלי זה עבר די מהר כשהגיעו החבר'ה שלי שהם באותה "סירה" כמו שלי, תרתי משמע. המבחן עבר בסדר ואני מקווה לתוצאות טובות. בעודי חוזר לכיוון צפון, לבית הקט, פרץ ההתקף השני שהיה הרבה יותר גרוע מקודמתו. בעודי יושב בספסל באוטובוס ופותח חלון על מנת שהאוויר ייכנס (הייתי בסחרחורות מאוד חזקות והייתי מוכרח לאוויר צח) נעמדת מולי אישה מבוגרת וסוגרת את החלון ללא שאלה וללא פניה אלי. הדבר העלה בי תמיהה וקמתי ופתחתי את החלון שוב. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים עד שלבסוף, ככל הנראה, צעקתי עליה צעקה קולנית ביותר. מיד בתום הצעקה ניגש אלי בחור מגודל ושלף מידיו אזיקי מתכת. הוא התכוון לעצור אותי, אבל אז החלו התסמינים להופיע והפעם בצורה מציקה ביותר. התחילו לי רעידות בכל הגוף והיה לי קושי בנשימה. פתחתי באטרף את כל חלונות האוטובוס ורמסתי בדרכי כל מי שהעז להתנגד אלי. היו צעקות וריבים מרובים, עד שהגיע בחור מחבר המדינות וצעק צעקה קולנית ביותר לכיווני. אני נבהלתי ונרעדתי עוד יותר ובטעות כנראה פלטתי קללה לכיוונו בטעות כמובן. הבחור התעצבן עוד יותר ואני כבר הייתי באטרף עוד יותר מכל העניין והתחילו לי עוד פרכוסים בכל הגוף ורעידות מסיביות ביותר. היה לי קושי בנשימה לחלוטין והרגשתי כאילו שאני נחנק. כל אותה עת חיכיתי בציפייה דרוכה שיגיע מועד התחנה שאני צריך לרדת בה. מאוד הייתי מתוסכל מכך שכל הנוכחים במקום צפו בי ואף קיבלו ממני בטעות שתי מנות של קיא שנפלטו ממני בשגגה. הרגשתי חנק אמיתי ואפילו כשלקחתי שתי כדורי הרגעה חזקים, מצבי לא השתפר. כשירדתי לבסוף בתחנה, נפלתי על הרצפה וניסיתי להירגע מכל מה שעבר עלי היום. ניסיתי וניסתי ולא הצלחתי ורק כשהגעתי לביתי וראיתי את החיות שלי מסודרים לכבודי כמו מסדר צבאי, נרגעתי. נרגעתי מהקרבה אליהם ומהאהבה שהפגינו הכלב והחתולה כלפי והרגשתי שכן יש מישהו שאוהב אותי, למרות מה שקרה לי באותו יום. פתאום הרגשתי כבר שאני רוצה להמשיך לחיות בשבילי, בשביל המשפחה שלי ובשביל הקמעות שלי שהם קטשופ הכלב ודינקי החתולה. נו, מה אתם אומרים על זה? אני קצת מפחד שזה יקרה לי גם בעתיד, מה אני יעשה מעכשיו ואילך? הייתי יכול להירגע יותר מהר? הייתי יכול לנהוג אחרת? ויש לי גם שאלה נוספת: בזמן האחרון יש לי קשיי נשימה מאוד מרובים. שאלתי היא, האם זה תוצאה של התרופות? אני מאוד מפחד וגם נורא קשה לי לתפקד ככה. אני נאלץ לקחת המון אוויר כמעט 3 פעמים בדקה אחת. האם אני בסדר? בתודה מראש, אברהם.
אברהם שלום, בהחלט יתכן ואלו התקפי חרדה. אבל בכדי לקבוע את זה עלי להבין כמה דברים: ציינת שאתה לוקח תרופות באופן קבוע- איזה תרופות? לשם מה אתה נוטל אותן? ציינת שלקחת כדורי הרגעה- איזה כדורים? האם היו לך התקפים כאלו בעבר? חזור אלינו ונוכל לנסות לעזור לך יותר.
שלום לד"ר שמגר, מהם תופעות הלוואי של התרופה פלואנקסול fluanxol המיועדת לסכיזופרניה? האם היא יכולה לגרום לאי-שקט? בתודה, אורנה
אורנה שלום, ישנן תופעות לואי רבות, העיקריות שבהן הן יובש בפה וטשטוש. אי-שקט בזמן נטילת התרופה יכול לנבוע גם מהתרופה עצמה, אבל גם ממינון לא מספיק של התרופה (ואז צריך להעלות מינון). ככלל- אם התחושה היא של מתח כללי ולחץ- אז יש מקום לשקול העלאת מינון. אם יש רק תחושה של אי-שקט ברגליים, ללא מתח, כאילו הרגליים רוצות לזוז כל הזמן- אז זו יכולה להיות תופעת לואי שנראת אקטיזיה, ואז יש צורך להוסיף תרופה נוספת שתמנע את זה (תרופה כמו קמדרין, ארטן או דקינט).
לדוקטור שלום, לא מזמן התייעצתי כאן לגביי הטיפול שאני מקבל שילוב של ציפרלקס ובונסרין. (התחלתי עם 10 מ"ג ציפרלקס ) לפני כשבועיים הרופא המטפל העלה את מינון התרופות וכיום נוטל 20מ"ג ציפרלקס בבוקר ורבע כדור בונסרין בלילה. מעבר לעובדה שההפרעות בתפקוד המיני חזרו והבונסרין שוב אינו מטרל הפרעות אלא, אני מרגיש פחות טוב משציפיתי. לא חשבתי שאני אהיה ב"היי" אבל עדיין יש הרבה רעים של עצב תהומי, כאילו חור נפער בי. כמובן שיש שיפור במצבי לעומת התקופה שלפני התרופות, אבל למיטב הרגשתי אין שיפור נוסף מרגע העלאת המינון של ציפרלקס. (יש שינוי ברוך אחד והוא הגברת התיאבון, סוף סוף עליתי קצת במשקל ) מה לדעתך עליי לעשות כרגע, האם מומלץ להמתין ? או שעליי לשקול ייעוץ לגביי החלפת הטיפול התרופתי. ? האם תוכל לעשות עבורי קצת סדר מה ההבדל בין תרופות כגון ציפרלקס,סרוקסט ותרופות כגון אדרונקס. חשוב לי לציין שלמרות הכל, ועל אף הקשיים אני אדם מתפקד ועובד. יחד עם זאת , אני ממעט לצאת מהבית למעט לעבודה, ודי מתבודד. נמצא במקביל בטיפול פסיכותרפי. אודה לך על תשובתך, מצטער כי הארכתי בשאלותיי. רק טוב אלון
אלון שלום, הרבה שאלות, אבל ננסה לעשות סדר: לטעמי כדאי להמתין עוד כשבוע בטרם יוחלט על המשך הטיפול. אם באמת לא יחול שיפור עקב עליית מינון הציפרלקס, כדאי לרדת חזרה ל- 10 מ"ג, כי סתם חבל על הכסף. לפני החלפת הטיפול יש הגיון להוסיף אדרונקס לטיפול, ו/או להחליף את הבונסרין ברמרון. האדרונקס, בניגוד לציפרלקס וסרוקסאט, אינו עובד דרך העלאת רמות הסרוטונין אלא דרך העלאת רמות הנוראדרנלין. השילוב של שתי תרופות שעובדות במנגנונים שונים נותן לפעמים תוצאות יותר טובות. סכ"ה נראה לי שהכיוונים שמתווה הפסיכיאטר שלך נכונים, ואני מניח שעם הזמן וההתאמות המדוייקות הדברים יסתדרו לטובה. אז באמת- רק טוב.
עופר שלום.. כתבתי את ההודעה השנייה שלי כי אמרת שאם הייתי מציינת את מקום מגוריי אוליי יכולת לדעת לאן לפנות אותי (אני מרמת גן)..ולגלית נתנו לי ציפרלקס וזה גרם לי לשטפי דם בעיין ובגוף ופריזה לאחר מכן גם גרמה לתופעות לוואי..אני מיואשת כבר לגמריי
לילך שלום, לא מצאתי את הודעתך המקורית ואינני זוכר את ההקשר של דבריך. אודה לך אם תוכלי לחזור ולפרט את הבעיה כאן.
שלום, יש לי ילד בן תשע ויש לו לפי דעתי חרדה וחוסר יכולת להפרד בבקר לבית הספר כאשר הוא בכיתה הוא פעיל מאוד עם מצב רוח לא דיכאוני חברותי ומצחיק את כולם . הבעיה היא לא כל יום אבל גם מתבטאת אחר הצהריים כאשר הוא לא תמיד מוכן ללכת לחבר . יש לציין שחברים באים אליו. התייעצתי עם פסיכולגית על כך והיא טענה שהבעיה היא אצלי, באופן החינוך, יותר מידי מגוננת עליו ולא נותנת לו את העצמאות. ראוי לציין שזהו ילד רביעי אחרי שלוש בנות. אשמח לשמוע את חוות דעתך לגבי מקרה זה ולאן אני יכולה לפנות בנושא. בתודה, רונית.
רונית שלום, האם לבן שלך המצב הזה מפריע? האם הוא מרגיש שזה לא בסדר שהוא לא הולך לחברים, שהוא היה רוצה אבל הוא חושש שלא יסתדר שם? אם כן- יש מקום לפנות איתו ליעוץ ו/או טיפול אצל פסיכולוג ילדים. אם הוא לא מאד מוטרד מהמצב (וכשאת מעירה לו התגובה היא "די אמא, תפסיקי לנדנד...") אז יש מקום לשקול ללכת לטיפול/ יעוץ משפחתי.
שלום רב, לפני כ- 4 שנים התחלתי טיפול פסיכיאטרי בשל התקפי חרדה ודיכאון קשים. את הרופא מצאתי דרך מישהי שעבדה עימו. בשל הכרות ביניהם לא רצה כסף על הטיפולים, אך קניתי לו ולמשפחתו תמיד מתנות. בפעמים האחרונות הוא אמר לי שאני ממש סקסית, ורצה לשמוע על יחסי מין שהיו לי עם גברים לאחר שציינתי בפניו את הבעיות שיש לי עם גברים. בסוף הפגישה ששוב הצעתי לו כסף הוא אמר שאינו רוצה, אך "זיון" הוא מוכן. האם זה תקין? האם עלי להמשיך וללכת אליו?
שירה שלום, ההתנהגויות שאת מתארת חמורות ביותר. הן חורגות מכל נורמה אתית מקובלת. העצה שלי- עזבי אותו. עכשיו ומיד. בלי הסברים, בלי התנצלויות. אל תעני לטלפונים ואל תתייחסי למסרונים (SMS). כל תגובה שלך אליו תגרום לו לחשוב שיש לו איזשהו סיכוי. לחתוך- מיד, וחד וחלק. גם אם הוא יעביר לך מסר שהוא מבין שהוא טעה והוא לא יתייחס אליך ככה יותר. הטיפול כבר אף פעם לא יחזור למה שהיה. חבל שזה נגמר ככה, אבל חייבים לחתוך את זה. היי חזקה.
האם חוסר שביעות הרצון שלי מצורתי החיצונית היא מה שגרם לי דיכאון קל? אני עכשיו מטופלת ברמוטיב אבל האם שינוי חיצוני ירפא לי את הדיכאון או שריפוי הדיכאון יעלה לי את הביטחון עצמי לגבי החיצוניות שלי, כי אני ניראית טוב בסה"כ אבל לא מרוצה כי אני לא מושלמת בפנים (האף לא משהוא) ועליתי 5 קילו? תודה. אולי עדיף ניתוחים פלסטיים ונגמור עם זה או שזה לא קשור
שני שלום, קצת קשה לדעת מה התשובה הנכונה בלי הכרות יותר עמוקה איתך. יש מקרים בהם אדם תולה את קשייו הפנימיים סביב המראה החיצוני שלו, ויש מקרים בהם באמת כל הבעיה היא רק המראה, ואז באמת ניתוח יכול לפתור את זה בקלות. לצורך הערכה מה נכון לך יש צורך ביעוץ פרטני שלם ומקיף. בהצלחה.
שלום, אני מתאר שאתה נתקל המון באנשים ששבורים לגמרי עקב מוות של בן משפחה, ככה שאני יכול לחסוך ממך את התיאורים הרבים . מה שאני רוצה זה אם בכל זאת תוכל לתת לי איזה שהן עצות נקודתיות למקרה הנוכחי שפקד אותי ובכלל כדי שאוכל לקחת בעתיד מקרים כאלה בצורה טובה יותר כי זה לא סתם , יש לי תחושה שאני לוקח את זה יותר קשה מאחרים , אני פשוט לא יכול להשלים עם זה שלפני שבועיים היה בן אדם שיכולת לפנות אליו ופתאום אין ולא יהיה עם מי לדבר. תודה רבה.
רוני שלום, צר לי על הארוע שפקד אותך. לצערי, אין בנושא הזה פתרונות פלא. אפשר להעזר בטיפול פסיכולוגי סביב המקרה האחרון, ומשם לצאת לקשיים שלך עם אובדים בכלל, וכך להצליח להתמודד עם אובדנים גם בעתיד. שלא תדע עוד צער.
קיימת כזאתי תופעה בספרות? כיוון שקלטתי שמעולם לא חוויתי עצב, או אהבה, או פחד או משהו כזה... כל היום אני פועל לפי שיקולים רציונאליים בעיקר ולא רגשות או דחפים.... (אולי יש פה הדחקה רצינית). הלכתי מסיבה זו להמון פסיכולוגים אבל אף אחד לא הצליח לחדור אלי באמת , ולאף אחד לא נקשרתי... לאחד אפילו אחרי 3 שנים של פגישות אינטנסיביות של כמה פעמים בשבוע - פשוט התקשרתי ואמרתי לו: "טוב שמע, אני מפסיק להגיע..." והייתי הכי קר ואדיש בעולם... שהודיעו לי שחבר טוב שלי מת - אמרתי: "אהה... אוקי... וחזרתי לישון....כמובן שלא הרגשתי שום צורך לבוא לשיבע או להלוויה וזה לא נובע מאיזה רצון להיות גבר או מאצ'ו... זה פשוט כי שום דבר לא מתעורר אצלי..." עוד דוגמא: "ילדה כבת 12 שהיא חברה של המשפחה התקשרה אלי ואמרה שאין לה מה לעשות ועם מי לדבר ובכתה לי בטלפון וסיפרה לי שהכו אותה ואנסו אותה וכדומה... ואני כל השיחה חושב לעצמי... ממממ מעניין מה כדאי להגיד עכשיו.... ממממ.... מעניין מה אומרים במצב כזה.... וכמובן שיצאו לי סתם תשובות קרות ולא קשורות..." ולכן... לאחר שלא הצלחתי עם שיחות רציתי לשאול האם לדעתך תרופות יכולות לעורר חלק רדום זה שבי ?
צדיאל שלום, קיימת תופעה של חוסר יכולת לחוות רגשות והיא נקראת אלקסיטימיה. בהרבה מקרים זה יותר קושי להתחבר לרגשות ואז טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לפעמים. תרופות בד"כ לא עוזרות במצבים כאלו.
שלום, הילד שלי בן 11 עם בעיות רגשיות שמקשות עליו מאוד בחברה ובבית הספר, זה מתבטא בתגובה של בכי לכל דבר קטן, ובהפיכת כל בעיה קטנה למשהו גדול ודרמתי. הוא עבר כבר כמה אבחונים ולא מצאו אותו חסר קשב או ריכוז ומדובר בתלמיד טוב בלימודים. כל מה שניסינו עד כה - טיפולים ושיחות עם פסיכולוג תראפי וכו' לא ממש עוזר לו. לפי האבחון גם ריטלין לא יעזור לו. השאלה שלי האם ישנה תרופה או כל דבר אחר שכן יכול לעזור לו? הילד סובל ולנו קשה לראות אותו בסבלו. תודה אביגיל
אביגיל שלום, אינני מומחה לילדים ונוער ומוטב להתייעץ עם פסיכיאטר מומחה בתחום. בד"כ תרופות לא עוזרות במצבים כאלו. בכל מקרה- כדאי לקבל חוות דעת של מומחה בתחום (פסיכולוג או פסיכיאטר).
שלום רב, רציתי לדעת על התרופה רמוטיב, הבנתי שהיא בטוחה בהריון והיא יחסית טבעית. אך האם היא אפקטיבית יחסית לרסיטל. האם היא יכולה לפתור לי את בעיית השינה כאשר רסיטל רק גורמת לי לישון 3 שעות. האם ניתן להתחיל לקחת עם ירידה במינון של הרסיטל מ-20 מג'.. והאם אפשר לקחת תרופות הרגעה במשך היום עד שהתרופה תקלט בגוף. ודבר אחרון האם ניתן לשלב בלילה תרופה כמו טרזודיל לשינה/או מירו? לעזרתך אודה. ליאת
ליאת שלום, אינני יודע מאין שאבת את המידע על רמוטיב בהריון. להבנתי המידע עליה מאד מוגבל ולכן היא לא מומלצת (זה לא שראו שהיא גורמת נזק, אלא שהנסיון העולמי איתה קצר מידי ועל מעט מידי נשים בהריון). אכן רמוטיב היא תרופה טיבעית עם מעט (יחסית) תופעות לואי. מאידך, ככלל הרמוטיב חלשה יותר מרסיטל, ולכן אם רסיטל לא נותנת לך מענה מלא, אני בספק אם רמוטיב תעזור יותר.
יום אחרי יום. בניתוח הראשון כרתו לי רק אונה, אבל מכיוון שהיו בעיות הובהלתי לניתוח שני יום למחרת לכריתת כל הריאה. מאורע זה מציק לי עד היום כיוון שבכיתי הרבה והיה הרבה כאב וסבל. התחלתי טיפול פסיכיאטרי ואבחנתי ע"י פסיכיאטרית כאחד שסובלת מליקוי נפשי עקב כריתת הריאה. אחד ממכרי טען שדבר כזה יכול לגרום ל- PTSD וכנראה שיש לי את זה. האם ייתכן שיהיה לי דבר כזה דוקטור חוץ מההפרעות הנפשיות האחרות. הפסיכיאטרית קבעה לי נכות של 30% לפי סעיף 34(ג) למבחנים של המוסד לביטוח לאומי. יש לי ביקור בקופת חולים אצל פסיכיאטר ואוכל לשאול אותו על כך, אבל הייתי מבקשת ורוצה לדעת מה דעתך בעיניין ה-PTSD. בנוסף ברצוני להוסיף כי הריאה נכרתה בשל גידול בריאה שבזמן שמצאו את הגידול לא ידעתי אם הוא סרטני וזה הפחיד אותי. בסוף התברר כי הגידול היה גידול שפיר. תודה רבה לך דוקטור על תשובתך.
שושנה שלום, מתי היה הניתוח? מה בדיוק הדברים שמפריעים לך עד היום? חזרי אלי ואוכל לנסות לבחון את העניין באור יותר ברור.
הניתוח לפני 16 שנים לאחר שחרור מהצבא הסדיר. מיד לאחר הניתוח סבלתי מדכאון חזק, הסתגרתי בביתי, נמנעתי מללכת ללמוד לימודים אקדמיים או מקצועיים ת פחדתי להוציא רישיון נהיגה, היה הרבה בכי, היו לי פחדים מהחברה, וסבלתי מחרדות באופן כללי, מידי פעם היו לי זכרונות מהניתוחים ויש לי זכרונות כאלו עד היום. בחרתי לעבוד כמוקדנית ב-144 כי סבלתי מפחד במגע עם אנשים. העבודה במוקד 144 לא הצריכה מגע ישיר עם אנשים. סבלתי מאדישות ואפטיות עד היום וזו הסיבה שלא רציתי ללמוד. לפני 9 שנים התחתנתי ונולדה לי בת. אז התגלתה אצלי ייתר פעילות בבלוטת התריס ונטילת כדורים גרמה לי תוך זמן קצר לירידה במערכת החיסונית של הגוף ואז אושפזתי למשך שבוע בבידוד בבית חולים והייתי עוד שבוע בבידות בבית לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי להסרת בלוטת התריס, כאש אסור היה לי להתקרב לילדה הקטנה שלי. המקרה הזה גרם לי להחמרה בפלשבקים (שהיו לי גם מקודם) על ניתוחי הריאה. מצבי הנפשי החמיר מאז יותר כאשר לתופעות הדיכאון והאדישות נוספו התפרצויות זעם בלתי נשלטות. בעקבות זה פניתי לטיפול במסגרת קופת חולים ואני מטופלת בפלוטין ובונסרין. כיום המצב הוא שהדכאונות פחתו אבל התפרצויות הזעם גברו, לפעמים אני סובלת מרעידות בידיים, מפילה דברים ושוברת כוסות, עובדת כמנהלת חשבונות ללא מגע עם קהל. לא עומדת בלחצים, נלחצת בקלות, ואני מרגישה שטווח הריכוז שלי לאורך שעות ארוכות ירד לכן אני עובדת רק 4 שעות. בנוסף מאז מחלת הריאות אני סובלת מנדודי שינה חזקים, כל פיפס קטן אני מתעוררת בלילה, דבר שגורם לעיתים לעייפות וקוצר רוח. תודה רבה לך ד"ר.
כתבתי לפני מספר ימים הודעת המשך להודעה הזו: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-2212,xPG-52,xFT-26016,xFP-26016,m-Doctors,a-Forums.html משום מה היא לא הועלתה, בכל אופן רוח השאלה היתה: בהתחשב בזה שהמינון לסרוגין נמשך כ - 4 שבועות, והמינון הרגיל( הגבוה) מאז כבר לפחות עוד 4 שבועות, ויש ירידה והחמרה במצב רוח ובמחשבות, האם ניתן להגדיר פרק זמן סביר לאיזון שאתה דברת עליו. תודה, ט.ל.
החזרתי לך תשובה היום. מצטער על העיכוב.
שלום רב אני לוקחת ציפראמיל אחד ביום . בתקופה האחרונה קרה ששכחתי לקחת וזה קורה מידי כמה ימים. עד כמה זה פוגע באפקטיביות של הטיפול שאלה שניה מה השוני בין זה לבין ציפראלקס? והאם אפשר לקחת אותו ביחד עם אומגה שלוש? המון תודה
שירז שלום, כל זמן שתדירות הפספוסים לא עולה על פעם בשבועיים בממצע- אין כל בעיה. מעבר לזה יכולה להיות בעיה אבל גם אז לא תמיד זה מפריע. ציפרלקס הוא בעצם ציפרמיל "נקי" יותר. הציפרמיל מורכב משתי מולקולות זהות לחלוטין שנראות כמו תמונת ראי אחת של השניה (ימין של אחת דומה לשמאל של השניה ולהפך). ם הזמן הסתבר כי רק אחת המולקולות פעילה, ולשניה אין כל השפעה, וציפרלקס זוהי המולקולה הפעילה בלבד. ואין בעיה לשלב את זה עם אומגה שלוש.
שלום רב! אני חייל,סובל מחרדות, מטופל בפריזמה מזה כשנתיים. הרופאה הצבאית הביאה לי היום סינופד ומוקיסויט כי יש לי סינוסיטיס. לקחתי כבר 2 כדורים מהסינופד, ועיינתי לאחר מכן בעלון שם רשום שרצוי להיוועץ עם הרופא במקרה בו לוקחים בין השאר תרופות נגד חרדה. שכחתי לציין בפני הרופאה שאני לוקח פריזמה (היא לא מנפקת לי את זה אלא הפסיכיאטר הצבאי). האם אפשר לשלב את שתי התרופות?
עמית שלום, אין שום בעיה לשלב בין התרופות הללו. האזהרה רלוונטית לנוגדי דיכאון מהדור הישן, שכמעט ולא בשימוש כיום.
מתי הוא הזמן המומלץ לנטילת ציפרלקס?
גיא שלום, אין כל חשיבות למועד הנטילה. רק בריאות.
שלום רב, אני סובל שנים רבות מחרדה ממקומות סגורים, בייחוד במצבים בהם אין לי שליטה ויכולת לצאת מהסיטואציה, כמו למשל במערות, או שאני פוחד שהמעלית תיתקע או שאתקע בחדר וכו'... לפני כשנתיים לראשונה החרדה התפרצה גם במטוס, לפני ההמראה לטיסה ארוכה, וברחתי ממנו כל עוד נפשי בי. מאז הספקתי לעבור טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי, שאמנם שיפר את מצבי ודרכי ההתמודדות שלי עם החרדה, אך לא פתר אותה. אני עדיין מבועת ממחשבות על טיסות, במיוחד ארוכות, וזה פוגע לי בחיים. לקחתי תקופה מסוימת פלוטין, אבל לא הרגשתי שיפור במצב. לפני טיסות קצרות לאילת ולטורקיה לקחתי 3-4 כדורי לוריוון בעצת רופא, אך גם זה לא עזר. רציתי לשאול איזה טיפול תרופתי נקודתי יכול לעזור לי לקראת ובמהלך הטיסה, והאם ניתן לשלב אותו עם כדורי שינה. אני לא מעוניין לקבל טיפול תרופתי ארוך טווח, אלא משהו נקודתי בלבד. תודה רבה
אלעד שלום, ניתן לנסות תרופת הרגעה אחרת, כמו קסנקס, ואליום או קלונקס. אני בכל זאת הייתי ממליץ ללכת ל"רענון" קוגנטיבי-התנהגותי, אולי אצל מטפל אחר, בכדי לתת חיזוק ושיפור למה שכבר השגת, גם אם זה חלקי.
שלום , כתבתי לך לפני כמה ימים שהפסיכיאטר נתן לי לקחת ריספרדל לטיפול בדיכאון אוסידי וחרדה חברתית, הוא נתן לי את זה בתחילת הטיפול בשילוב עם הסרוקסט. אתה אמרת שאם הטיפול עם הכדורים שמעלים סרוטונין לא לגמרי עוזר אז ישנה אפשרות להוסיף את הריספרדל אך ציינת שידוע לך שפסיכיאטרים נותנים את הקוקטייל הזה. אני לא יכתוב את כל מה שמטריד אותי ומניע אותי לשאול . מה שאני רוצה לשאול זה האם ידוע לך במצבים שכאמור הם לא סכיזופרניים או פסיכוטים, מה הערך המוסף שנותן הריספרדל לטיפול בדיכאון אוסידי וחרדות לראייתם של אותם פסיכיאטרים שמשלבים? תודה.
אבי שלום, הריספרדל עוזר בהפחתת החרדה והמתח, גם ללא קשר לסכיזופרניה או פסיכוזה.
שלום לד"ר היקר, יש לי לחצים בכל מיני מקומות בגוף (בטן,חזה, צוואר,שכמות,ראש וכדומה) שלא נמצא להם שום בעיה בריאותית פיזית - נאמר לי שכנראה מדובר במשהו פסיכומסמטי רגשי, בנוסף לפעמים יש לי פרצי בכי ואני מרגיש מיואש מהחיים... רציתי לשאול - האם למצבים כאלה ישנם תרופות שיכולות לעזור? תודה
ליאור שלום, במצבים כאלו תרופות יכולות לפעמים להקל- לא לתת פתרון מלא. הפתרון היותר טוב הוא טיפול נפשי. זה יותר ממושך, אבל הרבה יותר יעיל.
אני כבר שבועים וקצת עם הציפרלקס אך עדיין אני לא מרגישה טוב יותר. יש לי חרדות ממחלות וכל פעם אני מוצאת סיבה חדשה להכנס לפניקה בגלללה. לפני שבוע התנפחה לי בלוטת התריס. ישר אני חודבת על הגרוע מכל. רופא המשפחה שלח אותי לבדיקת דם לתפקוד והבדיקה יצאה תקינה אז הוא שלח אותי גם לאולטרסאונד. התור עוד יותר מחודש וכמובן שאני לא יכולה לחכות כל כך הרבה (זה בעצם המחלה שלי ) אז איך שהוא אני כבר אחרי האולטרסאונד שיצא תקין אך עדיין אני לא נרגעת. הרופא אמר ששתי הבדיקות האלה מספיקות כדי שהוא יהיה רגוע אך אני כל היום רואה את הבלוטה בראי וממששת את הצואר ולא יכולה להרגע. בטוחה שיש לי את הגרוע מכל. האם אפשר בתקופות השפל האלה לקחת גם שני ציפרלקס ביום? כבר הייתי בסרט הזה בעבר אך לקחתי רסיטל ואחרי תקופה היתה הטבה. דבר שני האם הרגשת גוש בגרון יכול אכן להיות מלחץ כמו שטוען רופא המשפחה? בתודה מראש רוית.
שלום רוית, גוש בגרון בהחלט יכול לנבוע מלחץ נפשי. הציפרלקס יכול לעזור רק אחרי שלושה שבועות- אז עוד קצת סבלנות. ואין טעם להעלות מינון לכמה ימים. אם המצב מקבל מענה חלקי יש מקום לשקול עליה קבועה במינון אחרי התייעצות עם הרופא. רק בריאות.
לרופא שלום. אני בת 27, נמצאת בטיפול פסיכולוגי במשך שנתיים. בתחילת הטיפול, הייתי מאד מוצפת (בכי לעתים תכופות, תחושה של חרדה) ועם הזמן זה התמתן. בתקופות הקשות ביותר חשבתי על פנייה לטיפול תרופתי- כאשר הרגשתי שהדברים מציפים מדי. למשל כשאני בתקופה קשה במיוחד או לחוצה- אני סובלת מהקאות. וגם אני מרגישה לעתים קרובות חרדה שמתבטאת לא באיזשהו פחד ספציפי אלא בתחושה שהכל מפחיד, הכל מציף, הכל יותר מידי, ובדרך כלל התחושה הזאת גם מתבטאת בבכי. כעבור מספר דקות זה עובר בעקבות הסחות דעת או שכנועים עצמיים שתיכף זה יעבור ושזה מצב זמני. אני בחורה פעילה מאוד, עובדת הרבה, לומדת הרבה, השגית ושאפתנית. כלפי חוץ אני ממש בסדר... מתפקדת, עושה אינסוף דברים. העניין הוא הפער בין מה שבחוץ למה שבפנים. אני שוקלת לפנות לטיפול תרופתי, אבל זה די מלחיץ אותי משתי סיבות מרכזיות: האחת היא שאני חוששת מתופעות לוואי של תרופות, מכך שהן "ישנו" אותי במובן של השטחת הרגש או שיפגעו ביצירתיות שלי, שחשובה לי מאד. והסיבה השניה שהיא, מן הסתם, עמוקה יותר- היא התחושה שלי שלקחת תרופות זה באיזשהו מקום לוותר לעצמי, לא להתמודד לבד, בכוחות עצמי. אני ממש לא חושבת שמי שלוקח תרופות מוותר לעצמו או שהוא "חלש", אבל לגבי עצמי- התחושה שלי בנושא היא שאני לא מספיק חזקה או לא מספיק "מנסה חזק" אם אני פונה לטיפול תרופתי. ובכל זאת- יש בי משהו שמאד חושב על זה, כי המצבים האלה של החרדה שבאים כביכול משום מקום- נהיו כבר מציקים מאד, ואני לא יודעת מתי והיכן הם יצוצו. הרבה פעמים אני גם מרגישה שאני חווה את הכל בעוצמה מאד קיצונית- דברים עצובים שאני רואה ברחוב למשל עשויים מיד לגרום לי להתקפת בכי. כאילו אני הולכת על קרקע מאד לא יציבה, שהכל בה יכול להתערער בכל רגע נתון. זה על קצה המזלג. אודה לך אם תוכל לעזור לי בהתלבטות ולהאיר את עיני לגבי תופעות הלוואי של תרופות שעשויות לשפר את מצבי- אולי אם תרגיע אותי בנושא, זה יעזור לי לקבל החלטה. הרבה תודה.
תמר שלום, בעיניי תרופות יכולות להיות כלי נשק בידייך כנגד המצב הזה ששולט בך. במקום לוותר לחרדות ולתת להן לשלוט בך- שלטי את בהן. אין בזה שום חולשה. כשקר לנו בחורף אנחנו לובשים מעיל. זה לא מתוך חולשה אלא מהכוח שלנו להתמודד עם גורם זר ומפריע (מזג האויר) ולא לתת לו להפריע לנו ולהגביל לנו את החיים. חיים רק פעם אחת- וצריך לחיות טוב. ואפילו נניח שזו חולשה. האם את נהנית לסבול? אני מניח שלא. אז יש פתרון פשוט, והוא בטווח נגיעה. אם התרופה לא תעשה לך טוב- אין שום בעיה להחליף או להפסיק את הטיפול. תחיי. תהני. אל תכנעי למצב.
שלום ד"ר שמגר, תודה לך על התשובה. כשאתה מציג את זה ככה- זה באמת נשמע כל כך הגיוני ופשוט... אני באמת אנסה לראות את עניין התרופות דווקא כשליטה במצב ולא ככניעה. נראה לי שזה יוכל לעזור... זה מעניין שאתה מציג דווקא את אי לקיחת התרופות ככניעה למצב. נתת לי נקודה למחשבה. תודה.
אבי בגיל 82,לפני 3 חודשים עבר ניתוח מעקפים בלב,ההחלמה היתה איטית כי היה סיבוך.בחודש האחרון מצבו התייצב .הוא גר עם אמא שלי שדואגת לתזונה נכונה ,ועושה מאמצים שהחיים יהיו נוחים עד כמה שאפשר. הבעייה עם אבי היא שלפני הניתוח הוא עישן,ואחרי הניתוח הוא אמר שהריח מגעיל אותו .בימים האחרונים אימי הריחה בבגדים ריח סיגריה בהתחלה הכחיש ואתמול הודה.אנחנו השתוללנו וצעקנו עליו מרוב לחץ.הוא נישבע שלא יתקרב לסיגריות.קשה לנו להאמין לו .ישנה תופעה נוספת אצלו כניראה נפשית שהוא אוסף בדלים מהריצפה (זה היה גם בעבר) ומעשן.זה מין מאניה כזאת.מה עושים איתו? איך מסבירים לו שזו התאבדות? יש לו יכולת שיכלית גבוהה אך משהו באישיות אצלו דפוק (מהשואה)
רות שלום, אני מבין שרוב ההתנהגויות של אביך מוכרות לך מהעבר. אם כן- כנראה איבחנת נכון שמדובר במשהו אישיותי שכנראה "יושב" על משהו מהעבר. אין טיפול פשוט למקרים כאלו. לפעמים טיפול פסיכולוגי יכול לעזור- אבל זה רק במקרה שהוא מעוניין ורוצה להגיע לטיפול כזה. ואגב- התנהגויות כאלו בכלל לא קשורות לאינטיליגנציה. זה קורה גם אצל אנשים מאד משכילים ואינטיליגנטים.
ד"ר עופר שמגר שלום רב, שמי רועי, בן 26, סטודנט באונ', מאובחן עם ADHD ו- OCD, מטופל באופן פרטי ונוטל מזה שנים ריטלין (כיום נוטל קונסרטה לאור היותי סטודנט במשרה מלאה) ובשנתיים האחרונות נוטל SSRI. פרט לכך בריאותי תקינה וכן תפקודי, ואינני נוטה לסבול מתחלואה נלווית או מדיכאון. עד לפני כחודשיים נטלתי יום יום, ציפראלקס וקונסרטה, ומצב רוחי היה תקין לחלוטין ולא היה שום דבר חריג. אולם, בשל מחירם היקר של התרופות, ביקשתי מהפסיכיאטר שיחליף לי את הציפראלקס שעלותו כ- 100 ש"ח לקופסה בתרופה אחרת יותר זולה, והרופא רשם לי רסיטל 20 מ"ג, 2 טבליות ליממה, דהיינו 40 מ"ג יומי (עלות קופסא כ- 25 ש"ח). נטלתי את התרופה בעקביות כחודשיים ימים, ותחילה הרגשתי תשישות ועייפות כרונית, אולם במהרה התחלתי לסבול מדיכאון קשה פעם ראשונה בחיי, ותפקודי נפגע לחלוטין עד לכדי חוסר תפקוד מוחלט שהוביל אותי לקחת הפסקה מהלימודים וממקום העבודה. אין הדבר מאפיין אותי, אני מתואר כאדם מאוד אופטימי עם המון שמחת חיים, ולפתע, ביום בהיר אחד, אני סובל מדיכאון קשה. לא ראיתי את זה מגיע... אפילו לא חששתי מהדבר עבור אדם כמוני... אבל מה אתה יודע... זה קרה... וב-ג-ד-ו-ל !! מפה לשם, הפסקתי במיידית ולחלוטין את הרסיטל וכעבור 3 ימים הרגשתי הרבה יותר טוב, ולשם טיפול מיידי בדיכאון חזרתי ליטול ציפראלקס ואני לאט לאט ובהדרגה מתחיל לחזור לעצמי... :-) שאלתי אלייך היא האם רסיטל עלול לגרום לדיכאון, ואם ניקח את זה יותר רחוק, האם טיפול בתרופות ממשפחת ה- SSRI, עלול בחלק מהאנשים לגרום לדיכאון ??? אני תוהה כיצד כדור שהתוויתו אנטי-דכאוני סרוטונרגי, גורם "לעזאזל" לדיכאון ???? (סליחה על המילים הקשות, אני פשוט מנסה להבין מה פשר הדבר). תודה מראש, רועי
רועי שלום, למיטב ידיעתי (ובדקתי שוב את הנושא...) רסיטל לא גורם דיכאון, גם לא כתופעת לואי נדירה. יחד עם זאת רסיטל לפעמים גורם לתחושה של כהות חושים, חולשה ועייפות, שכמובן נעלמים עם הפסקת הטיפול בו. במקביל יתכן ודיכאון יופיע תחת טיפול ברסיטל, שכן רסיטל (כמו שאר נוגדי הדיכאון) עוזר רק לכ- 70% ממקרי הדיכאון. מקווה שהבהרתי את הענין. ואגב- המילים שלך לא קשות מידיי- נראה לי לגיטימי לגמרי לחוש כעוס אחרי מה שעברת. מקווה שהעתיד יהיה קצת יותר נעים. ובהצלחה בלימודים.
שלום , הפסיכיאטר נת לי כדורים לדיכאון והעלאת מינון כל 3 ימים כדי לטפל גם ב או.סי.די, *באיזה שלב של היום כדי או חייב לקחת את הכדורים ? לפני/ אחרי ארוחה? *במידה ושוכחים יום אחד לקחת, האם זה נורא ? האם צריך לקחת במידה ונזכרים ממש מאוחר? או ששכיחה של יום פה ויום שם זה לא נורא? תודה.
יעל שלום, אינני יודע איזה תרופה קיבלת, אבל ככלל ברוב התרופות אין חשיבות לשעת הנטילה או לחלוקתן משך היום. בכל מקרה כדאי שתצרי קשר עם הרופא שלך ותקבלי ממנו הנחיות מדוייקות. אין בעיה בד"כ לקחת את התרופות מספר שעות לאחר המועד המתוכנן. גם לא קורה כלום אם שוכחים יום אחד טיפול תרופתי. זו כן בעיה אם שוכחים תרופות בתדירות גבוהה. מה זו תדירות גבוהה? יותר מפעם בשבועיים. כלומר, אם פעם-פעמיים בחודש שכחת כדור זה ממש לא נורא.
אין שיח רופאים בין רופא המשפחה לבין רופא בבית חולים לבריאות הנפש. אני בעצמי הכרתי מישהו שאחרי שנים של מצוקות קיצוניות משפחתיות ורגישות גופנית קיצונית למזג אוויר ולעוד דברים, שלא זכתה לטיפול, חוץ ממשאף לאסטמה, הגיע למצב לא טוב ואושפז בכפיה וכמובן שאובחן בצורה שלא התייחסה למה שקורה בבית שלו אלא רק להתבטאויות של עייפות וחוסר יכולת להתמודד עם יתמות, עם אבל, עם קשיים כלכליים, עם מגורים רק עם אח עם התפרצויות סכיזופרניות ,ועם עוד דברים שונים, וכמובן שלא צדקתי כשאמרתי שאבקר אותו בעוד כמה ימים כשהוא מאוד ביקש שאבוא ביום מסויים. פסיכאטריה לא רק שלא מסוגלת לטפל נכון או ביעילות בחלק ממחלות הנפש, אלא שהיא בנויה מהגדרות שלא תמיד חופפות את המציאות ומאבחנת בצורה לא נכונה התנהגויות שיכולות לנבוע מאינסוף סיבות ותחושות שחלקן לגיטימיות ואינן תוצר של מחלה נפשית וחלקן הן תוצאה של דברים שלא ידועים לרופא הפסיכאטר או הרופאה או האח. וגם, לא כל בעיה התנהגותית שנראית כמו סמטומים של הפרעה או מחלה, היא באמת כזו, ולפעמים תופעות הלוואי של הטיפול גורמות להחרפת ההתנהגות או להתפתחות הפרעה.
שלום רב, אתה (את?) מעלה בעיה סבוכה ולא פשוטה. אני מסכים עם חלק מהנאמר, אך לא עם הכל. ככלל, אין ספק שגישה יותר כוללנית יכולה לתת מענה יותר טוב למטופל. התייחסות להבטים רחבים ככל הניתן, ובעיקר על מה שקורה בבית, יכולה לתת מענה הרבה יותר נכון למטופל. אבל- הבעיה הזו קיימת לא רק בפסיכיאטריה, אלא בכלל ברפואה. במחלקות הפנימיות שוכבים המון מטופלים שאושפזו בגלל מה שקורה בבית שלהם. זה גורם להם לחוסר איזון בלחץ הדם, בסכרת ועוד ועוד. גם שם תרופות הן לא הפתרון לכל הבעיות. יחד עם זאת, לשים את הכל על "נסיבות החיים"- גם זו טעות במקרים רבים. להרבה אנשים ישנן נסיבות חיים קשות, לפעמים קשות מאד. רובם לא מגיעים לטיפול פסיכיאטרי ובטח שלא לאישפוז כפוי. בד"כ הגורמים לכך הם אחרים. בכל מקרה- אין ספק כי ניתן וצריך להסתכל במבט הכי רחב שאפשר על כל בעיה, וככל שנטפל יותר טוב בכל המעטפת כך לאדם תהיה יכולת טובה יותר להתמודד עם קשייו.
שלום רב, אני בן 25 והמצב שלי נורא קשה וקשה במיוחד בתקופה זאת. אני יתקשה לתאר לך את כל המצב אך בכל זאת אנסה למקד איזה נקודה. בערך בגיל 20 היתנתקתי מרוב האנשים שהכרתי ( בעיקר החברים ) וגם התנתקות ריגשית מבני המשפחה, כלומר פיזית גר איתם או פוגש את בני המשפחה הרחוקים אך הדיבור לא נכנס כלל לאיזור של מה ואיך מרגיש בפנים. את הניתוק עשיתי כי פשוט לא יכולתי להמשיך בצורה שהייתה(נושא רחב) כשכביכול היתה לי תכנית לעשות שינויואז לנסות לחזור לחיים נורמלים, את השינוי שרציתי לעשות עדיין לא הצלחתי, אבל כנראה שאנסה בכל זאת לחזור לחיים בתקופה הקרובה . מעבר לבעיות דיכאוניות רגילות כמו חשש מהתבגרות ומיכולת לפרנס אני מרגיש שאין לי כוחות להתמקד על איזה משהו (עבודה , לימודים) וללכת עליו בכל הכח וכמו כן אני מרגיש שנעלם לי החשק החברתי כליל. כאמור אני יכול לכתוב עוד שעות אך אני רוצה לשאול הפסיכיאטר נתן לי סרוקסט שאני אמור להגיע עד 60 מ"ג . -אתה יכול לתאר לי מה תהיה התחושה כשהתרופה תתחיל להשפיע בהתחשב במה שרשמתי ? - האם גם במצב של בנאדם שמנותק מקשרים ריגשיים עם החברה כמוני, התרופה יכולה פשוט להרים אותי ? לגרום לי לשוב לרצות ולהנות מקשרים חברתיים? בבקשה תעזור לי , וסליחה על האורך תודה רבה
עומר שלום, אני לא בטוח שאני מבין עד הסוף את הקשיים שלך, כיוון שאתה מדבר יותר על קשיים חברתיים והתלבטויות של גדילה ופחות על דיכאון של ממש, אבל משהו בדברים שכתבת "מרגיש לי" יותר כמו בעיה שדורשת טיפול פסיכולוגי, מאשר טיפול פסיכיאטרי (תרופות). לפיכך אני לא ממש עונה לשאלותיך, ויותר חשוב לדעת האם היית בטיפול פסיכולוגי או האם נושא אפשרות לטיפול עלתה בכלל לדיון?
שוב שלום, הייתי בטיפול פסיכולוגי 3 שנים ומעבר שיש ובמיוחד לאחד כמוני מישהו לדבר על הרגשות שלי זה לא יכול לעזור כמעט בכלל לבעיות הקשות שיש לי היום. אני כבר כמה שנים סירבתי לטיפול התרופתי (הסיבה לסירוב לדעתי לא רלוונטית למה שאני רוצה לשאול אך אם זה חשוב תאמר לי ואני יכתוב) אך ממש בימים אלה אני מתחיל טיפול בחצי כדור סרוקסט כשכל שלושה ימים אני מעלה חצי כדור עד 3 כדורים . אני רוצה למקד את השאלה שלי לשני תחומים. *כפי שתיארתי לך הטיפול הפסיכולוגי לא עוזר לבעיות אלו ( גם הפסיכולוגית הפנתה לפסיכיאטר שהמליץ על כדורים), אני חושב שכמעט כל הדברים להם מיועד הסרוקסט יש לי (דיכאון חרדות ocd ) , אני מרגיש גמור , בלי כוחות, בלי סביבה תומכת ריגשית וכאמור החלטתי שאני רוצה לחזור למסלול ואחד האספקטים זה קריירה ואני מרגיש שאין לי כוחות להתמקד במשהו ולהשקיע בו הכל כשהגורם העיקרי זה חולשה מנטלית וגם הרבה תחושות שהכל זמני ולמה לבנות דברים כשבסוף הכל יגמר. *הדבר השני הוא העניין החברתי שהוא מאוד רחב ואם היה תקין אולי היה פותר בעיות אחרות. אני מרגיש שפשוט עברה לי החדווה החברתית (שהיתה פעם ) . אני מאוד רוצה לחזור לקשרים חברתיים ( עם אנשים חדשים) אך אני מרגיש שאין לי כוחות . האם אתה חושב שאחרי שאני "ירוץ" עם הכדורים אני יהיה יותר שמח ואולי תחזור לי החדווה החברתית ? - אשמח לשמוע את דעתך . הנושא החברתי מאוד מסובך ויתכן שאחרי שאשמע את תגובתך לשני הנושאים אנסה להתמקד במה הם הדברים שגורמים לבעיה החברתית. תודה רבה .
שלום אני בן 26 וסובל כנראה מחרדה חברתית מסוימת. במשך 3 השנים האחרונות ניסיתי מגוון טיפולים שמשפיעים על מערכת העצבים המרכזית במטרה להרגע וכחלופה לתרופות מירשם קבועות. הטיפולים כללו: קלמנרבין, ולריאן, קלונקס, רמוטיב, פורמולת צמחי-מרפא, קומפלקס ויטמיני B וחומצת אמינו GABA.כל פעם טיפול אחר אבל לא הייתה תקופת מנוחה של יותר מכמה שבועות בין טיפול לטיפול. לאחר שכל אלו לא הועילו עבורי,ב-9 החודשים האחרונים יש לי קפיצות שרירים בכל הגוף,רגליים,ידיים, גב. הפסקתי לפני כחודשיים לגמרי עם כל חומר שמשפיע על מערכת העצבים המרכזית אבל זה לא עובר. נבדקתי בבדיקות דם וגם אצל נוירולוג בבדיקת EMG והכל תקין. א.האם יתכן שזוהי תגובת השפעה החומרים על מערכת העצבים?(הרופא אומר שיתכן וזה קשור בתזוזת טרנסמיטורים במוח..). האם זה צפוי לחלוף מתישהו? ב. האם למרות תסמינים של רעידות השרירים אפשר ליטול סוף סוף תרופה אמיתית כמו רסיטל?
אור שלום, אני לא מכיר נזק כל-כך מתמשך אחרי נטילת תרופות. אינני יודע האם נגרם נזק מתכשירים לא תרופתיים שלקחת (פורמולת צמחי-מרפא, קומפלקס ויטמיני B וחומצת אמינו GABA) כיוון שזה לא תחום עיסוקי. לפיכך גם לא אוכל לומר האם זה יחלוף. לגבי הטיפול ברסיטל ותרופות דומות- אין שום בעיה לקחת אותן במצב כזה. חוץ מזה אני שומע שאתה לא מאד מתלהב מתרופות. האם חשבת/ ניסית טיפול קוגנטיבי-התנהגותי?
