פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

מבקש מובן ופרוש רפואי לביטוי: NEUROPATHY D/T HEAVY METAL INTOXICATION תודה

לא מדובר על מושג פסיכיאטרי אלא נוירולוגי- פירושו פגיעה במערכת העצבים עקב חשיפה למתכות כבדות (כמו כספית, עופרת וכו').

שלום לך אני עובדת כ8 שנים במקום שאני מאוד אוהבת,לדעתי אני עובדת יעילה חרוצה וגם אדיבה מאוד,הבעיה שלי שיש קיצוצים והמנהלת פנתה אלי שהיא תקצץ ממשרתי מפני שאני לא עם תואר אקדמאי ,מה שזה באמת נכון,אבל אני עובדת לא פחות מאחד שיש לו תואר שני או ד"ר,אבל היא מצאה לנכון להגיד לי שהיא מעדיפה לקצץ את אלו שלא נושאות תעודות אקדמאיות,השאלה שלי היא כזאת,אני מבינה שיש צורך בצימצומים ,אבל לבא אלי בטענה שאין לי תעודה זה די העליב אותי מפני שאני התקבלתי לעבודה בגלל שאני עובדת חרוצה ומסורה מה עוד שמשכורתי משכורת מינימום ,כשאלה האקדמאים מקבלים משכורות מכובדות מאוד,מה דעתך איך אני אוכל להרגיש טוב באוירה בעבודה כשאני מרגישה שאני נחותה מאחרים מה גם שיש כאלה שלא יודעים לעבוד,מבלי להעליב את מקבלי התואר שאני מאוד מכבדת שהצליחו ולמדו,אני למשל אוהבת עבודות מעשיות מאשר ללמוד לימודים תאורתיים,אני לא מוצאת את עצמי לומדת (מה שאני לא אוהת מה עוד שיש לי עוד כ8 שנים עד לפנסיה,מה דעתך איך אני עומדת במצב כשהמנהלת שלי מסתכלת עלי מגבוה בעוד שאני מאוד מרוצה מעבודתי,אולי בגלל שאני נהנית מעבודתי יש לה צרות עין מה דעתך אני מודה לך

אסתר שלום, השאלה אינה מתחום הפסיכיאטריה אלא מתחום יחסי העבודה, וכדאי להתייעץ עם מומחה לדיני עבודה. נדמה לי שסיבת הפיטורין אינה העדר התואר אלא אחרת, ואולי יותר נוח למנהלת שלך לתרץ את הפיטורין בחוסר התואר שלך. כאמור, כדאי להתייעץ במומחה לדיני עבודה.

שלום וברכה, אשמח לקבל חו"ד מקצועית קלה . אחייני הינו בחור בן 25 . במהלך חייו עבר תלאות רבות אולם למרות הכל היה תלמיד וספורטאי מצטיין וסיים שירות צבאי . לפני כשנה וחצי חווה תקופה נפשית קשה ביותר שהתבטאה בעיקר בתסכול וכעס רב כלפי הוריו ובבכי תכוף . הוא ערך התחשבנות עם הוריו בנוגע לחוויות קשות שחווה בגללם במהלך חייו (והיה לו צדק רב) וגם עם אחרים . התקופה שככה לאחר חצי שנה והוא נרגע. לצערי הרב הוא בחור צעיר , יפה תואר ומוכשר ביותר אך אינו מוצא את דרכו בחיים. אינו עובד ואם כבר עובד במקום מסויים זה נמשך פרק זמן קצר משום שהוא מחליט שהמקום או האנשים אינם מתאימים לו .הוא הפסיק טוטאלית את עיסוקו בספורט וגם את עבודתו בתחום למרות כישוריו הרבים ושמו הטוב. אין לו חברים וגם אין לו חברה. הוא לא מבלה עם בני גילו . כולם נראים לו (הכוונה היא לבני גילו , משפחתו , הוריו , דודיו וכו') מתוסכלים , או לא בוגרים , חרדתיים ובעלי הפרעות התנהגותיות . המדאיג הוא שהוא מתלונן על עצבות ופחד לא ברור ולא ממוקד. השבוע הוא נעלם למספר רב של שעות ולא הודיע לאן פניו מועדות . התעלם לחלוטין מכל ניסיונות המשפחה ליצור איתו קשר (שיחות טלפון , הודעות סמס וכו' ) כשהגיע הבייתה אמר שאינו חייב לענות . אציין כי אמו אמרה שהיא חוששת לחייו.... שאלותיי הן : 1. האם מומלץ להפנותו לפסיכיאטר או לפסיכולוג (בהתייחס לעובדה שכבר היה בטיפול אצל פסיכולוגית בעלת ותק רב בתחום שטענה שהוא רק עובר גל קשה בחייו ) 2. במידה וכן (טיפול אצל פסיכיאטר) כיצד נצליח לגרום לו לתןבנה שהוא זקוק לעזרה מסוג כזה? הרי אי אפשר לקחתו בכוח לטיפול ומצבו לדעתי אינו מצדיק אישפוז בכפייה ... אודה על תשובתכם במהרה. יום טוב.

לוסי שלום, אכן כדאי לעזור לו להגיע לטיפול. נראה שעדיף קודם טיפול פסיכולוגי. אי אפשר להכריח אותו ללכת לטיפול, ואולי צריך קצת לתת לו למצוא את דרכו בעצמו, בלי לחץ משפחתי. אני לא מכיר מספיק את הדינמיקה המשפחתית שלכם כך שאולי אתם כבר ניסיתם את זה. בכל מקרה לא כדאי ללחוץ עליו- נראה שהוא בלחץ גדול גם ככה.... הרבה הצלחה.

שלום רב, שמי בנצי , אני בן 24 ולפני כמה חודשים החלו אצלי תופעות הידועות כיום כהתקפי חרדה. (ללא שום סיבה מיוחדת....- ההתקף הראשון היה בזמן טיול בדר' אמריקה, כשהיית ממש רגוע ושמח, והמשיך לאחר חזרתי לארץ). התופעה קוראת לי פעם בשבוע/ שבועיים, אך מה שהטריד אותי היא המחשבה על זה כל רגע בחיי היומ-יום, ש:"הנה, עוד שנייה זה עומד להתרחש..." לכן, הלכתי לרופאת המשפחה שלי<!> סיפרתי לה על זה והיא המליצה לי להתחיל שימוש בפאקסט. ביום שבת (לפני 3 ימים) התחלתי ליטול התרופה- כדור 1 ביום, 20 מ"ג, והיא גורמת לי בחילה, יובש בפה, דיכוי הרעב או הרצון לאכול, קצת טשטוש ותחושה מוזרה כזו של "זומבי"...,הפרעות בשינה והפרעות בתפקוד המיני (ואף גם נראה לי כי האישונים שלי קצת יותר מורחבים מהרגיל, וגם זוגתי מאשרת זאת ע"י השוואה לאישונים שלה- אישון עין שמאל שלי מורחבת יותר מימין...שגם היא מורחבת...) השאלות שלי הן כדלקמן: 1. האם זה בסדר שרופאת המשפחה שלי נתנה לי המרשם לפאקסט בלי כל התייעצות עם פסיכולוג או פסיכיאטר ? (מומחים בעניין) 2. האם כדאי להפסיק השימוש וללכת להתייעץ קודם עם גורם מומחה - פסיכולוג / פסיכיאטר ? (שכן יכול להיות שהתרופה רק "מדחיקה" את הסיבה והגורם האמיתי <שאין לי מושג מה הוא!> ושכשאפסיק ליטול אותה ההתקפים ישובו...) 3. ואם כן, למי ניתן לפנות להבחנה, שכן התורים דרך קופ"ח ארוכים מאוד בקפלן! (חודשיים עד 3 חודשים בערך...) (באיזור רחובות) 4. האם תחילת השימוש מביא ל"תלות" בתרופה בהמשך ? 5. אני לא בנאדם מדוכא- הבעיה היא רק התקפי חרדה מידי פעם- האם פאקסט היא התרופה הנכונה למקרה זה ? מפחיד אותי מאוד השימוש בתרופה המשפיעה על המוח !!! והפרשות חומרים כימיים בתוכו !!! שהוא בעצם מרכז הבקרה והשליטה שלנו בחיים! אני לא רוצה "להפוך" להיות בנאדם אחר או שונה ממה שאני כעט... (אחרי כל הסיפורים ששמענו על הפרוזאק...) רצוי לציין שאני בנאדם בריא מאוד ששונא ליטול כדורים, העוסק בספורט, בקשר נעים ואוהב מאוד עם המשפחה/ חברה, ואני בשיא תקופת לימודים. (אני בסדר עם הלימודים- זה לא ממש מרגש אותי...) אודה לכם על התייחסות למכתבי (ומצטער על האורך שלו...) בברכה ובתודה מראש, בנצי.

בנצי שלום, הרבה שאלות, אבל ננסה לעשות סדר.... התקפי חרדה הם בעיה שכיחה מאד, ומופיעה לרוב סתם ככה אצל אנשים בגילך. הטיפול המומלץ הוא ע"י תרופות כמו סרוקסט, ורופא המשפחה בהחלט יכול לתת את הטיפול ללא יעוץ רופא מומחה, בעיקר בגלל שמדובר בתופעה כל כך שכיחה. לסרוקסט ישנן תופעות לואי שנותו שרובן ככולן יכולות להעלם תוך כשבועיים שלושה מתחילת הטיפול. אם אחרי תקופה כזו עדיין התופעות ממשיכות יש לשקול החלפת טיפול. התרופה לא ממכרת ולכן לא מסוכנת. ובענין ההשפעה על המוח- גם אקמול משפיע על המוח (על מרכז החום במוח) וכך עוד הרבה תרופות וגם מיני מזונות. אין שום רע בכך כל עוד יודעים מה עושים. הנסיון עם תרופות כמו סרוקסט הוא על עשרות מיליוני אנשים. לטעמי הטיפול התרופתי נותן לך "נשק" לבעיה שתוקפת אותך במפתיע. צריך לזכור שלעיתים כדור אחד לא מספיק ויש צורך בכדור וחצי עד שניים ליום. בכל מקרה יש עוד הרבה מאד אפשרויות תרופתיות. ובסוף בסוף- אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי מסוג קוגנטיבי-התנהגותי שיתן לך כלים להתמודד עם הבעיה ללא תרופות. זהו טיפול קצר יחסית וממוקד, ובד"כ תוך 12-15 מפגשים ניתן להשיג בכחדה מלאה של הסימפטומים. אם אתה יכול- שווה להשקיע גם בטיפול פרטי כזה. מקווה שהמצב קצת יותר ברור....

שלו לך דוקטור שמגר אני ממש לא יודע מה לעשות אני נוטל סרוקסט במשך כ-4 שנים בהתחלה בשנה הראשונה והשניה נטלתי 20 מ"ג ביום והכל היה בסדר גמור לא תחושת חרדה בחזה ללא בחילות וכאבי בטן מצב רח טוב לאט לאט בהדרגה עם השנים החל המצב להדרדר התרופה לא השפיעה ב100% אלא רק ב-80% והיו לי תופעות של החרדה כאבי בטן ובחילת אז ניסיתי להחליף את התרופה לציפרלקס החודש הכי גרוע שהיה לי בחיים בחילות הקאות חרדה בעוצמה ממש חזקה ולא פוסקת ניסיתי לחזור בחזרה לסרוקסט 40 מ"ג הצלחתי לייצב את במצב ולהגיע ל-60% השפעה עדיין היו לי אותם תופעות אבל עם פחות עוצמה אז החלפתי מינון של הסרוקסט יום אחד 20 מ"ג ולמחרת 30 מ"ג והצלחתי לייצב את המצב ולהגיע לרמה של 75% השפעה של עדיין אותם תופעות אבל פחות אני ממש מיואש אם אני מחליף תרופה עכשיו האם היא תעזור? באיזה מינון אני אצטרך לקחת אותה? התופעות של הבטן הבחילות והחרדה יחמירו? ואם זה לא יתאים האם הסרוקסט הוא מאין בסיס שתמיד אוכל לחזור אליו? אני ממש מפחד שיקח לי שנים של סבל ושל חרדות עד שאני אמצא את מה שמתאים לי ולא אהנה מהחיים האם מניסינך נתקלת במטופל עם היסטורי כזו של לא שחור ולבן יש בעיה או אין בעיה אלא הבעיה נפתרת באופן חלקי מה אפשר לעשות?

אורן שלום, יש מצבים כאלו "תקועים". קודם כל כדאי לשקול החלפת יפול, למשל ליפול כמו ויאפקס. ישנן כמובן עוד אפשרויות רבות אחרות ששווה לנסות. בהצלחה.

my name is maian AND i must know what is the diziz ziklomnia answer me in eabrew

שלום רב, ציקלותימיה היא הפרעה המתאפיינת בעליות וירידות של מצב הרוח המלוות בעליות וירידות בנטיה לבלות, לצחוק/ לבכות, אופטימיות/ פסימיות וכו'. השינויים מגיעים בגלים כשכל גל נמשך לפחות מספר שבועות, אבל בד"כ לא מפריע באופן משמעותי לתפקוד היומיומי.

שלום רציתי לישאול על כמה בעיות שמפריעות לי בזמן האחרון קודם כל עשיתי בדיקות בזמן האחרון והתוצאות היו שאין לי כימעט בכלל ברזל רק 18 והמוגלובין רק 11 התוצאות האלו דיי הכניסו אותי לדיכאון כי אני מנסה לאכול בריא אבל ללא הצלחה מרובה אני לא חושבת שהבעיה היא ספיגת ברזל בגלל שהיו תקופות שאכלתי יותר טוב והיה לי ברזל מצויין וגם אז אמרו לי שאני לא אוכלת בריא ... שאלתי היא, האם יכול להיות שאני סובלת מהפרעת אכילה? בגלל שאני בד"כ לא מרגישה רעבה אבל ליפעמים אני מרגישה צורך לאכול וכשאני מיתכוונת לאוכל הכוונה רק לממתקים וכל דבר שקשור לסוכר וקופאין אני כימעט ולא אוכלת אוכל ממש וכל הזמן האנשים שמיסביבי מעירים לי על איך שאני אוכלת אני יכולה לאכול ביום רק טופים ומיבחינתי זה בסדר או רק שוקולד ובלי אוכל אמיתי אני יודעת שאנשים נורמלים לרוב אם הם אוכלים המון שטויות הם גם אוכלים אוכל נורמלי בגלל זה אני תוהה אם הבעיה שלי היא פשוט הפרעת אכילה או שאני פשוט צריכה ללמוד לאכול בריא כי לא ממש יודעת מה הבעיה שלי ואני ממש בדיכאון מאיך שאני אוכלת זה ממש מפריע לי ואני לא יכולה ככה להיתרכז בלימודים וממש חשוב לי להצליח בלימודים ואם אני יודעת שאני הולכת ממילא לא לקבל אתמה שאני רוצה בציון אני כבר יעדיף לא ללמוד וזהו אני כבר שבועיים בקושי עושה דברים גם שאני אוהבת בגלל שאין לי בקושי כוח כללום ואני עכשיו היחלטתי בכל זאת לנסות למרות שזה ממש קשה להתחיל לחזור לחיי השיגרה אבל הגוף שלי פשוט עייףףףףף

שלום רב, לגבי התזונה כדאי להתייעץ עם דיאטנית, גם דרך קופת חולים. אבל ללא קשר לכך, נשמע שיתכן ומתפתח אצלך מצב דיכאוני. כדאי להתייעץ על כך עם פסיכיאטר או רופא משפחה באופן מסודר.

קודם כל תודה על ההיתייחסות... דבר שני, ברור שאני בדיכאון זה באמת ממש מדכא להיות עייפים כל היום אני בטוחה שכל בן אדם שהיה מנסה להתחיל את היום שלו עם כל האנרגיות ולא מצליח להביא אפילו קצת אנרגיה היה בדיכאון אני עייפה לא כי אני בדיכאון אני עייפה כי אין לי -ברזל- וזה מה שמכניס אותי לדיכאון וחוץ מיזה בקשר לתזונה זה לא שאני לא יודעת מה לאכול ברור לי במה יש ברזל ומה צריך לעשות ובכל זאת אני לא עושה לכן שאלתי אותך אם יכול להיות שאני סובלת מהפרעות אכילה.. אבל לפי תשובתך אני מבינה שלא תודה בבכל אופן

שלום רב . במשפחתי - חולה הסובל מדיכאון קשה שניסה כבר את כל התרופות . כיום מצבו מיוצב ברמת תפקוד נמוכה . הרופא המטפל הציע טיפול בשוק חשמלי . התלבטות המשפחה נובעת מ- : מחד : שומעים פציינטים המעידים כי לאחר הטיפול התעוררו מסיוט ושבו לחיים . מאידך : ישנם גם סיפורים אחרים, של חולים שהשוק החשמלי הזיק להם . כמו כן , אם אמצעי זה הוא כל כך יעיל מדוע אין עושים בו שימוש בחולים רבים יותר שתרופות אינן מועילות להם ( מה גם ומבחינה כספית עלות הטיפול בשוק חשמלי הינה זולה יותר מטיפול רב שנתי בתרופות יקרות )? בתודה .

משה שלום, אינני מכיר סיפורים על נזקים של ממש עקב טיפול בנזעי חשמל (זה השם הנכון ל"שוק חשמלי"), ויש לי נסיון עשיר בטיפול באמצעי זה. ה"נזק" היחידי הוא הפרעות קלות בזכרון לטווח קצר שחולפות עם הזמן. ההפרעות מתבטאות, למשל, בקושי לזכור היכן הנחתי את הסלולרי, מה רציתי לעשות בצהרים או משהו חשוב שרציתי לומר לאישתי כשתבוא וכשהיא מגיעה- אז פתאום הזכרון הזה נעלם. זה די דומה למה שיש לרובינו בזמן עייפות או מתח. וכאמור- זה חולף תוך מספר שבועות. אם כן- למה לא משתמשים בכך יותר? ראשית, זה כן טיפול יקר. לא החשמל עצמו, אבל כל טיפול דורש התגייסות של צוות רב מקצועי- פסיכיאטר, מרדים ושתי אחיות, כולל בדיקות מקדימות, אחזקת ציוד הרדמה מלא וכו'. כמו כן בד"כ זה דורש אישפוז. כל הדברים הללו עולים כסף. והרבה... שנית, הטיפול יעיל רק בזמן שנותנים אותו ואחרי שבועות ספורים השפעתו פגה, כך שבכל מקרה צריך להמשיך עם טיפול תרופתי. מסיבה זו מעדיפים לנסות להתאים מראש טיפול תרופתי שגם יחזיק הלאה, מאשר לתת נזעי חשמל ולאחר מכן להתאים תרופה. ולבסוף- קיימת רתיעה פסיכולוגית רבה אצל רוב האנשים מהטיפול, בין השאר עקב מיתוסים איומים שחוללו סרטים כמו "קן הקוקיה" בו ניתן טיפול כזה ללא הרדמה (שזה בערך כמו לעשות ניתוח בטן ללא הרדמה...). רוב האנשים לא מודעים לכך שכיום זהו טיפול קצר, פשוט, בטוח ומאד מאד יעיל. בטח יותר יעיל מכל התרופות הקיימות כיום. אם בן-משפחה שלי היה נמצא בדיכאון עמוק ללא תגובה לתרופות הייתי ממליץ לו על נזעי חשמל ללא כל היסוס. בהצלחה!

לד"ר שמגר תודה על תשובתך המאירה הנושא . משה .

אבי נמצא שנתיים בבית לא יצא כלל החוצה. הזמנו לו פסיכאטרית לפני חודש והוא מטופל בתרופה בחודש הראשון הוא טופל בזיפרקסיה והוא עכשיו יותר רגוע הוא ירד במעלית לעזור לאשתו אך לא יצא משם בחודש השני היא אמרה שיטופל בוולוטפ היתי רוצה לדעת שאכן יהיה סיכוי שיצא אי פעם בחוץ והאם התרופות אכן מתאימות לו ואם היו מקרים שאנשים הסתגרו כך בבית ואחר כך יצאו אנחנו במעקב עם הפסיכאטרית אודה לך על תשובתך.

מירה שלום, זיפרקסה אינה תרופה לדיכאון אלא למתח ולמצבים בילבוליים. כדאי להביא את אביך להערכה מלאה אצל רופא המשפחה שיאשר את האבחנה הפסיכיאטרית. דרך האינטרנט מאד קשה לקבוע מה מצבו ומהי בעייתו המדוייקת, מהו הטיפול הנכון והאם יחול שיפור נוסף. לצורך כל אילו יש צורך בחוות דעת נוספת.

אני ממש בדיכאון רק מהעובדה שאני רווקה בת 35 חוץ מזה יחסית לא רע לי אבל בגלל שאני מאוד מוטרדת שאני רווקה זקנה ומפחדת שמרחמים עלי, אני ממש בדאון רוב הזמן ששום דבר כמעט לא מענין אותי חוץ מזה. אפילו לעבוד בקושי בא לי, האם כדאי לקחת כדורים נגד דיכאון עד שאתחתן?

מיה שלום, לצורך החלטה על טיפול יש צורך בהערכה מקצועית מלאה. אפשר לבצע הערכה כזו גם אצל רופא משפחה ולא רק אצל פסיכיאטר.

האמירה האמורה היתה להיות מכוונת אל הד"ר שטיפל בי ה"פסיכיאטר" שטיפל בי ד"ר חליפה( ואולי שם מישפחתו לא חליפה אלא חולצה, כי הרי כול מה שיצא לו מהפה היה רק שקר). ולענייננו. הרי באמת הוא חשב שאקבל על עצמי את הטיפול הבעייתי שלו. הרי חלק מהיות האדם יצור שורד ,לדעתי, חייב להיות בכך שהוא יודע להגיב נכון ובזמן הנכון. וד"ר חליפה חשב שהוא יכול לקחת ממני תכונה או לא תכונה חשובה כזו ולא לתת בימקומה כלום? הוא ממש דביל הרופא הזה? הרי הוא פועל נגד הטבע האנושי. טבעו האנושי של האדם לישרוד בטבע ולפזר את זרעו, ואיך אני אשרוד והוליד צאצאים כאשר אני עצמי איני ברת יכולת להתקיים ולשרוד בעצמי. ובו הבהיר את העיניין בצורה יותר טובה , הוא לקח פשוט לקח ממני את אשר אני לקחתי את אשר חשבתי שהגיע לי. לקח 7 שנים להגיע לאיזון נפשי שנתן לי את היכולת להגיב בצורה מלאה בזמן הנכון במקום הנכון ולאדם הנכון, אז מי הוא ,ד"ר חליפה , שיקח ממני את היכולת הזו ולא יתן בימקום כלום? הוא לקח ולא נתן והרי כידוע לנו רק אלוהים יכול לקחת אבל מיצד שני אלוהים גם נותן חיים, אלוהים גם נותן לאם תינוק ובכך הוא גם נותן ולא רק לוקח. לדעתי מאוד עצוב שבן אדם רק לוקח ולא נותן בימקום כלום. ואל כך אפשר פשוט ליתבוע אותו. השאלה אם כדאי לי להיכנס לעיניין של מישפטים שיכולים להערך שנים. בישביל מה לי להיכנס לזה. אני החלטתי שאעשה מה שטוב לי ואקח את מה שאלוהים מנע ממני אקח בכוח את יכולת התגובה ( הברורה כמובן לכול אדם באשר הוא אדם) . אני למדתי שמה שלא נותנים צריך לקחת בכוח. ואני לא קיבלתי כלום ביתמורה מהרופא הזה ולכן אני המשיך בדיוק באותה דרך ובאותו טיפול תרופתי שלקחתי לפני בואו .אתה יודע רק חבל לי שהמיפגש הראשון והאחרון שלי עם הפסיכיאטרים ועם הפסיכיאטריה היה כול כך עלוב וכול כך עצוב. אבל זה בסדר גם ככה לא ציפיתי מאותו פסיכיאטר לכלום. פשוט לכלום לא ציפיתי ממנו .

רותי שלום, פרסמת כאן מספר הודעות מלאות בהשמצות ומילים גסות. הודעות מסוג זה לא יתפרסמו בפורום הזה. גם מההודעה הנוכחית הסרתי חלק מהביטויים הפוגעים. מותר ואפשר להעביר ביקורת, אבל אבקש לשמור על שפה נקיה ותרבותית. ולגופו של ענין- כואב הלב לשמוע על הפגיעה הקשה שעברת, והתחושות הקשות עימן את מסתובבת. חבל שלא פנית לרופא אחר לקבלת חוות דת נוספת ואולי טיפול אחר. כך או כך- מקווה שתראי ימים טובים יותר. בהצלחה!

ד"ר שמגר שלום וברכה. אנחנו מכירים - אני אמא של מטופל שטיפלת בו ברמב"ם והיכרת אותו עוד לפני כן .שנתיים הוא משוחרר. שוחחת איתנו ואיתו ארוכות. לא המלצת אשפוז למרות שהוא רצה ,אז השפזת אותו למספר ימים ( בזמן המלחמה האחרונה ) אח"כ הוא טופל באישפוז יום. לקח תרופות כמו ויאפקס וקלונקס. הוא גם היה עצבני מאד עם המון התפרצויות זעם. כעת, עברה שנה עם עליות ומורדות לא לומד לא עובד, פוחד לצאת מהבית , פיתח כאבי בטן ( מעי רגיז ) מקבל תרופות לזה ללא השפעה. חרדתי בצורה יוצאת דופן, הוריד לאט את הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי , הרגיש יותר טוב, פחות מסומם לדבריו, עבר מספר פסיכולוגים שגרמו לו ליותר תיסכול. כעת מטופל אצל פסיכולוג באופן פרטי בשיטה קוגניטיבית עם נשימות והרפייה ועדיין ללא שיפור. התחיל ללמוד רדיו - ברדיו חיפה הלמודים פעם בשבוע בערב ל- 3 שעות , התלהב מאד וכבר מהשבוע השני נלחץ מעצם היציאה מהבית וכבר לא לומד. חושב רק על הבעיות שלו , כאבי הבטן- הראש שלו " מתפוצץ" ממחשבות. ניסינו רפואה סינית, אכילה יותר נכונה אך כלום! האמת אנחנו ההורים מיואשים ונואשים ניסינו הכל אך ללא הועיל ! אותך הוא מאד העריץ וטען שאתה היחיד שמבין אותו, אנא אולי לך הפיתרונים? משהו? מחוץ לחיפה ? אנחנו מוכנים להכל. אין לו חברים הוא בודד בחור יפה בן 23 אינטליגנטי וכל כך אומלל. סליחה על האורך של המכתב אך כשראיתי את שמך בפורום שמחתי. אגב סיפרתי לבני שאתה בפורום וביקשתי ממנו לשוחח אתך לכתוב לך הוא לא רצה אבל אישר לי לכתוב. תודה על ההבנה . אשמח לשמוע ממך. שיהיה לך יום טוב . עדי צבר .

עדי שלום, ערכתי מעט את הודעתך בכדי לשמור על החסיון הרפואי של בנך, למרות שלדבריך הוא נתן את הסכמתו לכך. הלואי והיו פתרונות קלים וברורים לבעיה של בנך. אני מניח שאם היו- כבר מזמן הוא היה מגיע לשלוות נפש. אני חושב שהכי נכון בשבילו הוא לפלס את דרכו לבד. גם כעת את כותבת בשבילו, שולחת אותו לטיפולים, וממשיכה להוריד ממנו את האחריות למצבו. ואז כשהו חש ברע כמובן שהוא יאשים את ההורים- הרי אלה הם ששלחו אותו לטיפול שלא הצליח ואלה הם שכיוונו אותו למקומות שמשם לא יצא לו כלום. במובן מסויים גם אתם וגם הוא משמרים מצב קיים בו הוא רוב הזמן בעמדה פאסיבית, נגרר ממטפל למטפל, ואתם נלחמים על בריאותו ועל תיפקודו יותר משהו נלחם. בתפיסתכם הוא כל כך מוכה וחלש עד שהוא לא מסוגל לדאוג לעצמו. הפתרון, לטעמי, הוא לא בטיפול בבנך, אלא בטיפול משפחתי. כל הדינמיקה המשפחתית שלכם מאד בעייתית. אם הבן לא יסכים להצטרף- לכו אתם לבד לטיפול משפחתי בלעדיו. אתם צריכים עזרה והכוונה בהתמודדות עם המצב. בנתיים עזבו אותו לנפשו ותנו לו להחליט מה הוא עושה עם חייו, גם אם המשמעות היא שהוא לא עושה כלום. תתחילו מטיפול בעצמכם. ניסיתם כבר הכל. מה יש לכם להפסיד? המון הצלחה!!!!

היי אני בת 30 ADHD אם זה פרט שיתרום אולי לשאלה.. מס' לא מבוטל של פעמים אני מוצאת עצמי כמה בבוקר בהרגשת חוסר סבלנות וחוסר רגיעה בלתי נסבלים, עצבנית עד כדי כך שאני מגיבה לסביבה הקרובה לי בחוסר התחשבות טוטאלי אין בי את היכולת להרגיע את עצמי ולא את המוטיבציה, ההרגשה נמשכת שעות ארוכות זוהי תופעה שאני מכירה הרבה זמן לפעמים היא בתדירות יותר גבוהה היא מפריעה לי מאוד לסדר יום שלי ולא ברורה לי כשהשעות חולפות אני מרגישה שאני בתוך "בועה"של עצמי ושל העצבנות הזו שלי ולרב אם מתאפשר אני מנסה כמה שפחות להיות באינטרקציה אנושית.. יש לדעתך מה לעשות ? תודה

שלום רב, הבעיה שאת מתארת יכולה לנבוע ממגוון גדול מאד של סיבות. כדאי להגיע להערכה מסודרת אצל פסיכולוג/ פסיכיאטר בכדי לנסות להבין ובהמשך לטפל בכך.

שלום ! האם יש טיפול שאינו תרופתי (תרופות טבע לסוגיהן) לחרדת קהל. חרדה שפוגעת בצורה משמעותית בתפקוד השוטף. תודה !

אבי שלום, למיטב ידיעתי תרופות טבעיות אינן יעילות למצבים כאלו. ניתן בהחלט לטפל בבעיה ללא תרופות כלל ע"י טיפול ממוקד, כמו טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, טיפול של EMDR וכו'. טיפולים אלו נותנים לך כלים לשלוט בחרדה תוך ביצוע תרגילים הדרגתיים והם יעילים ביותר. בד"כ תוך מספר מפגשים מצומצם ניתן ךצמצם את החרדה ובד"כ אף להעלים אותה לחלוטין. בהצלחה!

שלום שמי מיכל, אני סובלת מדיכאון מאז בערך מגיל 10, לאחר ניסיון אובדני אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית (גם לפני הייתי מטופלת תקופה בטיפול פסיכולגי ופסיכיאטרי) ושם איבחנו אותי כסובלת מדיכאון שגובל בהפרעה דו גבולית וסובלת מתגובה פוסט טראומטית לתקיפה מינית מתמשכת שבוצעה שהייתי צעירה יותר. אני מטופלת אצל אותה פסיכולוגית במשך השנתיים וחצי האחרונות, אני מרגישה שהטיפול חשוב לי ומשמעותי אך שאיני מצליחה להתגבר על ההפרעה שלי ולנהל חיים רגילים ונורמטיבים. חשוב לציין שבמרץ חדלתי ליטול תרופות פסיכיאטריות בהמלצת פסיכיאטרית עקב תופעות לוואי קשות ותוצאות לא מספקות. אני חשה שאני אובדת עצות בחיי ושלא משנה כמה אני אנסה אין שום דרך שבה אני אוכל לחיות חיים מלאים ומספקים, הייתי מעוניינת לשמוע את עצתך בנוגע לאיך להתמודד עם מצבי.

מיכל שלום, כמה כיוונים אפשריים: א. פניה למרכז לנפגעות תקיפה מינית. למרות הזמן שעבר- זה רלוונטי. ביחוד אם תוכלי להשתלב בקבוצת תמיכה שם. ב. טיפול קבוצתי במסגרת אחרת. ג. להתנדב. פשוט כך. לעזור לילדים/ קשישים/ חסרי דיור/ בעלי חיים נטושים. אין דבר שנותן יותר מאשר לתת לאחרים. זה ממלא כוח ונותן אנרגיות ששום תרופה ושום טיפול לא יתנו לך. בהצלחה!!!!

שלום רב אבי בן 76 וסובל שנים רבות מעצבנות וכן מהתקפי זעם הכוללים צעקות ואף קללות בעיקר בביתו וכנגד אשתו , מחוץ לבית הוא יותר רגוע ,יתכן וזה נובע מתסכוליו או עקב הלחץ שבו נתון תמיד בבית ע"י אימי, אימי מטופלת ברסיטל מזה כשנה וטוענת לאחרונה שקשה לה מאוד איתו ,כמו כן הוא מאוד אוהב להתערב בכל דבר ובכך גורם למריבות, מה ניתן לעשות ,והאם יש טיפול תרופתי להרגעתו שאינו ממכר או מזיק? תודה.

דודי שלום, לא נראה לי שהכיוון הוא טיפול תרופתי. עדיף להשקיע את האנרגיה בטיפול זוגי/ משפחתי.

ד"ר שלום , רציתי לשאול האם התרופות איקסל וסימבלטה יכולות לעזור בטיפול בחרדה כשתרופות מסוד SSRI גורמות לתופעות לוואי מיניות תודה

שלומי שלום, הנסיון לטיפול בחרדה עם איקסל וסימבלטה הוא מוגבל. מבחינת ה- SSRI ציפרמיל וציפרלקס הם בעלי שיעור תופעות הלואי המיניות הנמוך ביותר. שווה לנסות אותן לפני מעבר לאיקסל/ סימבלטה.

בס"ד תודה דוק' בעד התשובה , הרופאה הפסיכיאטרית הציעה לי שיחות אני לא מוצאת בזה דבר מלבד לפשפש בעברי והזכיר לי נשכחות. יתכן והעומס הנוראי שעברתי הוא ש גורם לחוסר חשק תחושות ורגשות נראה לי כי אצטרך לחפש דרך אחרת ופתרון אחר אם כך מדוע הולכים לפסיכולוג כל אלו שהולכים ותמיד מרגישים טוב מה יש אצך הפסיכולוג שאין בשיחות שנותנים במסגרת קופ"ח מאוד מעניין אותי או שמלאתי את מכסת הסבל שבין אדם יכול לעמוד בו ואולי בגלל זה אני מרגישה מה שמרגישה . עם הרגשה כזו זה לוותר על החיים חבל לי נורא תודה בעד ההתיחסות

סיגל שלום, בשיחות עם פסיכולוג יש לא פעם חשיבות רבה לאיזושהי כימיה שנוצרת או לא נוצרת בין המטפל למטופל. כאש רה"כימיה" הזו לא נוצרת כל השיות נעשות עקרות וחסרות תכלית. יתכן וכך היה במקרה שלך. לא ניתן להסיק מכך על נושא של טיפול שיחתי בכלל. בהחלט יתכן שאצל מטפל/ת אחר/ת החוויה שלך תהיה שונה לחלוטין.

בת 61 עברתי כריתת שד מלאה לפני כשנה וחצי, ללא טיפולי כימותרפיה וללא הקרנות, מטופלת בכדורי טמוקסיפן, כמו כן, מטופלת זה מספר שנים בפבוקסיל בגלל פיברומיאלגיה ותשישות, השאלה היא: האם מותר לקבל את שני הטיפולים הנ"ל ביחד ? למיטב ידיעתי יש חילוקי דעות בין הרופאים בעניין זה. אודה מאוד לתשובה.

שלום רב, קיימת בעייתיות קלה בשילוב התרופות. הבעייתיות נובעת מכך שפאבוקסיל גורם לירידת האפקטיביות של הטמוקסיפן. איננני יודע בודאות האם ניתן לפתור את הבעיה ע"י העלאת מינון הטמוקסיפן. כדאי להתייעץ בנושא זה עם האונקולוג.

האם במצב של מחלה פסיכוטית כרונית - כסכיזופרניה - כשהמחלה מאוזנת תרופתית - האם כדאי להיכנס למחויבות של נישואים? האם קשר ממוסד, יכול לתרום למצב נפשי יציב, או ,חלילה, עלול להרע את המצב , כאשר נוצרים מתחים בקשר? האם הריון עלול לסבך את המצב, ולהוציא מאיזון? תודה עבור התשובה שבת שמחה מיכל

מיכל שלום, החלטה על נישואין היא כבדת משקל תמיד. בודאי כשברקע ישנה מחלת סכיזופרניה. יחד עם זאת נישואין יכולים לתרום ליציבות בחיים בכלל ובמחלה בפרט. לגבי הריון- כאן יש גורמים נוספים המשפיעים, כמו סיכון גנטי למחלה בתינוק וכו'- ועל כך כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל בנפרד.

Dear Sir My hebrew is not good enough for me to write it .I am gambling addicted AND spend hours in different playing rooms . I know i need a psychiater but dont know where i can find one in Tel Aviv. I d be glad if you could help me out. my email:[email protected] thank you

שלום רב, אינני מכיר מטפלים העוסקים בגמילה מהימורים באיזור ת"א, אבל אם מישהו מהקוראים יוכל לתת המלצה על מטפל באיזור ת"א אשמח לפרסם אותה. נסה אולי לפנות לאגודת אל-סם שעוסקת בגמילה מסמים, אבל אולי שם יש אנשי מקצוע עם נסיון בטיפול בגמילה בכלל.

שלום האם מקרה טראומטי שלא טופל ככזה יכול לגרום בהמשך ל -OCD תודה

אין לזה הוכחות ברורות.

שלום, האם לידה טראומתית יכולה להשפיע על תפקוד הגוף?, כלומר, להביא למצב של סטרס, פיברומיאלגיה ואל ווסתבמשך כמה שנים? ןהאם יש טיפול שיוכל להחזיר את המצב לקדמותו, קרי מחזורי וסת סדירים, ביוץ הריון, ואולי אף להפטר מהפיברומיאלגיה?? תודה

תקוה שלום, פיברומיאלגיה אינה מחלה פסיכיאטרית, לכן אינני יכול להתייחס לשאלתך. אבל לידה טראומטית בהחלט יכולה לגרום להופעה של מצבים נפשיים קשים, סטרס, דיכאון ועוד.

אחותי הגדולה חולת סכיזופרניה. היא לא מטופלת בתרופות. חוץ ממנה אנחנו עוד 3 אחיות, ואף אחת לא מדברת איתה בגלל שהיא מאוד תובענית. כל שיחה איתה, אפילו שיחה פשוטה על מזג האוויר, מתפתחת תמיד לריב קולני ואפילו אלים. היא חושבת שהיא מושלמת וכולם פגומים, שהיא מבינה ויודעת הכל. רציתי לדעת אם ככה זה אצל כל חולי הסכיזופרניה. תודה. אגב, המחלה הזו תורשתית? אם כן, הגן למחלה הוא דומיננטי או רצסיבי?

שירלי שלום, הביטוי של סכיזופרניה מאד שונה מאדם לאדם. לא כל החולים תובעניים, וזה לא סימפטום שכיח, אבל בהחלט רואים את זה לפעמים. לגבי התורשתיות- למחלה נטיה תורשתית אבל כנראה מאד מורכבת. כנראה ישנם מספר גנים ובנוסף השפעות סביבתיות. מי שבמשפחתו יש חולה סכיזופרניה הוא בעל סיכוי קצת יותר גבוה לחלות במחלה, אבל עדיין רוב קרובי המשפחה לא יחלו. אין כאן עניין של גן דומיננטי או רצסיבי כיוון שאופן התורשה המדוייק אינו ברור.

שלום, אני בת 33, לאחר שימוש של כשנתיים בציפרלקס, הפסקתי לפני כחודש וחצי את לקיחת הכדור [2 כדורים ביום]. מאז, אני מרגישה שאני יותר רגישה, יותר בוכה [ואני יודעת שזה טבעי], אבל מה שמפריע לי זה שמאז אני מאוד עצבנית. חסרת סבלנות. באופן עקרוני, אני תמיד חסרת סבלנות, אבל נראה לי שלאחרונה זה החמיר. אני רוצה לדעת האם זה שכיח? האם זה הגיוני? והאם זה עובר? נ.ב. אם זה חשוב: לקחתי את הכדורים, לא בגלל חרדות, אלא בגלל פחד מזוגיות, חשיבות רבה מידי לניקיון וכד'.... כל מיני דברים קטנים. תודה

טלי שלום, כנראה שהציפרלקס עזר לך להקטין כל מיני סימפטומים חרדתיים נוספים שהיו לך, מעבר לפחד מזוגיות והדאגה לנקיון. כנראה שהוא עזר לך גם עם העצבנות וחוסר הסבלנות. כעת, כשאת לא נוטלת את התרופה, את חשה בחוסר איזון. אם זה מפריע לך- את יכולה לחזור לטיפול ולהקטין את הסימפטומים הללו. אפשרות אחרת היא לנסות ללכת לטיפול (עדיף קוגנטיבי) שיעזור לך להתמודד ללא תרופות.

התחלתי סרוקסט לפני חודש 3 ימים ראשונים הרגשתי שהוא עוזר לי בדכאון ובחרדה ולאחר מיכן פסק. האם כדאי לקחת לסרוגין על מנת להרגיש את ההשפעה תמיד?

עופר שלום, סרוקסט לא יכול להשפיע באופן מיידי, לכן השיפור שחשת בשלושת הימים הראשונים לטיפול כלל לא קשור לסרוקסט. אם אחרי חודש אין שיפור של ממש צריך להתייעץ עם הרופא לגבי התאמת הטיפול- העלאת המינון או החלפת הטיפול, אבל ודאי שלא כדאי לקחת לסרוגין. זה רק יקטין את היעילות.

שלום אני מטופלת 5 חודשים בסרוקסט 2 כדורים (40 מ"ג). חל שיפור במצב , אך עדיין אני מרגישה תופעות חרדה - (רעידות ברגליים וידיים). שאלתי היא , האם שיפור במצב חרדתי -דכאוני לא היה קורה גם ללא טיפול תרופתי ,במשך הזמן? כלומר ,האם הכדורים לא אמורים לרפא לגמרי אחרי 3 חודשים? האם טיפול במצב חרדתי הוא יותר קשה מדכאון? והאם היה רצוי להחליף לתרופה אחרת ואיזה? תודה על תשובתך

שלום רב, שום כדור אינו מרפא את החרדה. הכדורים רק מאזנים את המצב ומעלימים את הסימפטומים. מבחינה זו זה כמו אקמול לחום- שלא מרפא את המחלה, אבל מוריד את הסימפטומים שמפריעים (החום). טיפול לחרדה מצריך הרבה פעמים מינון גבוה יותר של תרופות לעומת טיפול בדיכאון. זה לא אומר שזה טיפול קשה יותר- רק יש תורך בהתאמת טיפול במינון אחר. לגבי ההחלטה להחלפת טיפול- כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל.

ראשית תודה! בענין החלפת טיפול אפנה. אז מה כן מרפא ? שיחות? ספורט? כאשר לא נטלתי שום כדור היה יתרון אחד בולט והוא העדר התמכרות ו/או תלות הן בבנזודיזאפינים והן ב SSRI'S , אבל הרגשתי מועקת הדיכאון. מה תוכל להוסיף בענין תרופות טיבעיות בעלות פחות תופעות לוואי?

שלום רב,2 שאלות ברצוני לשאול: האחת-אני בת 24, נוטלת ציפרקלס 10 כדור אחד ליום,מזה 3 חודשים, בהתחלה הייתי לוקחת בלילה בהוראת הפסיכיאטרית שלי אך לא יכולתי להירדם ואז בהוראתה עברתי לבוקר, אך שמתי לב שכשאר אני לוקחת את זה עם הקפה בבוקר, אני לא מפסיקה לאכול כל היום,ממש בטירוף. מזה כחודש אני לוקחת בצהריים עם הארוחה,אני חושבת שזהו המצב הכי נכון עבורי, אני יודעת שזו שאלה שטותית אבל, האם עלולה להיווצר בעייה שאני לוקחת את זה באמצע היום? השאלה השנייה- אבי בן 55 וסובל מחרדות ודחק שמתבטאים בפוביות,בעיקר לנהוג. מכייון שהוא חולה סכרת,ויש לו גם את כל שאר הנספחים(כולסטרול ל.ד גבוה וכו')המליצה לו הפסיכיאטרית על קסנקס. אני משערת שזה גם בגלל שהוא לוקח אספירין קרטייה וכל זה.. קראתי (ואני גם רואה זאת על אבי שנוטל קסנקס מזה כשנה) שהכדור הזה מפתח תלות מאוד גבוהה, מפסיק לעבוד באיזשהו שלב, מצריך תהליך גמילה קשה, ושעדיף לקחת אותו כמו "ואבן" במקרים מסויימים ולא לטווח רחוק. האם קיים כדור אס אס אר איי, שאבי כן יוכל לקחת ? אני מאוד דואגת לו ויודעת שהוא לא מגדיל את המינון אפילו שיש צורך משום שהוא מפחד להתמכר מה שבטח כבר קרה.. תודה וסליחה על אורך השאלה גיל ג.

גיל שלום, השעה בה נוטלים ציפרלקס חסרת משמעות. רצוי לקחת את הטיפול פחות או יותר בשעה קבועה. מעבר לכך (כלומר- באיזה שעה לקחת) זה חסר משמעות. תקחי איך שנוח לך. ולגבי אביך- גם הוא יכול להנות מאותה תרופה. אני מניח שאחרי שבועיים שלושה עם ציפרלקס הוא ירגיש הרבה יותר טוב.

אני נוטלת את התרופה קלונקס 2 מג כחמש שנים, עקב חרדות ועזרה לשינה. כמו כן עוזר לגלי חם של גיל המעבר כי לא יכולה לקחת הורמונים. (כמובן שאם לא לוקחת ת התרופה הגוף רועד) קראתי באחד הפורומים שיש קושי בהשגת התרופה אצל היבואן. האם זה נכון. יש תחליף אחר לתרופה? ואבן ולוריבן לא השפיעו עלי. אודה לתשובה מהירה.

רזי שלום, אינני מכיר בעיה באספקת קלונקס. גם אם תהיה בעיה, ניתן לשקול תרופות אחרות כמו טרנקסאל, ואליום וקסנקס.

תודה על התשובה

איזה כייף לך שאת ישנה כבר 5 שנים עם 2 מג קלונקס גם אני לוקח קלונקס (כבר 3 חודשים) ומאד אהב את התרופה הזאת שלא יגמר לעולם! ושנוכל להנות מהאפקט האדיר והעצום שלו לעד! לקלונקס אין תופעות לואי חריגות ויוצאות דופן! והם לא ממכרות בכלל -חבל שאדם יחיה באשליה שקלונקס ממכר כי הוא לא ממכר כלל שלא נזדקק למשהו אחר כמו סרקוואל (דראק!) הלואי שהרפואה תדאג למצוא תחליף אפקטיבי כמו סרקואל ושלא נצטרך סמים אנט פסיכוטים כדי להירדם

הגעתי למינון של 2 מג וההיתי יושן נרדם כמו על שולחן ניתוכים ההיתי נרדם גם ביום והעיניים היו שורפות לי אז חשבתי לתומי לקחת 3 רבעי כדורים וחצי במקום 2 מג קראתי באיזה מאמר באינטרנט שלא מומלץ להוריד או לחצות מינונים דיברתי עם הפסיכיאטר הוא המליץ לי לחזור ל 2 מג וטען שלא יקרה שום דבר-לצערי קרה הדבר האבסורד ביותר אני כמעט לא מצליח להרדם איתו אני יודע שהוא מציע תחליף לסרקואל אבל אני די חושש לקחת אותו מה גם ששמעתי כנל לגבי סרקוואל שבהתחלה אתה יושן כמו בהמה 24 שעות -ואחרי זמן מה ההשפעה שלו הולכת ופוחתת ואז יש צורך לעלות את המינון עד שאתה מגיע לקטע שאתה לא ישן כמעט בלילה וזה הדבר הכי נוראי שיכול להיות לחולה פיברומיאלגיה (ניסתי את כל כדורי השינה האפשריים גם במינונים גבוהים ללא הועיל) אני נורא חושש לעתידי אם אני ישן איזה 7-8 ביום הכאבים סבירים ואין צורך בטרדמקס (נטלתי אותה 7 חודשים-היא לא משכחת כאבים-היא רק עושה אותך אפטי לכאבים "מעט זומבי" והיא גם לא תרופה לשינה כולל ליריקה) האם יש אפשרות שחברות התרופות ינסו לפתח כדורי שינה יציבים ועמידים וסבירים בבטיחותם כך שאדם יוכל לזכות ב 8 שעות שינה אני נכנס לפורום של פיברומיאלגיה וחושך בעיני בהתחלה ישנים יפה עם קלונקס ואם הזמן ההשפעה שלו הוולכת ופוחטת ואז יש צורך בקוקטיל של כדורים שעלולים לדפוק לנו את הכבד הלואי והרפואה לא תזניח אותנו חולי הפיברומיאלגיה צריך להתפלל לאיזה מומחה שייצר תרופה חזקה ויציבה (להרבה שנים) שיהיה אפשר להנות משינה ולא לקום עייף ועצבני רוב חולי פיברומיאאלגיה מתארים את מחלתם כבלתי נסבלת לחלוטין חברות התרופות לא ממש המציאו תרופה לפיברומיאלגיה וכל מה שהשוק מציע ליריקה סימבלתה קלונקס איקסל פשוט נדחה על הרוב והם מתארים את החיים שלהם כזועת אלהים הם בקושי ישנים 3-4 שעות לאחר תקופת הסתגלות לכדורים מוכרחים לעזור להם-הם גם מקבלים(רק על פיברו) 30 אחוזי נכות פעם לא היו מכירים בהם-אנשים שמחרשה חורשת להם את הגוף!!!

הנני נטול 30 מ"ג סרוקסאט בדר"כ בשעות הבוקר. מס' שעות לאחר הטילה אני חש עצבנוצת בגוף ואי שקט מוחלט דבר המאלץ אותי להיעזר בלוריוואן. אני לאחר 4 חודשים עם סרוקסט. האם הכדור אינו מתאים לי? או שאני תלותי בכל יום בכ- 1 מ"ג לוריוואן וזה מה שגורם לעצבנות הגופנית בבוקר

שי שלום, כנראה שקיימת אצלך תופעת לואי קבועה לסרוקסט, שאתה פותר אותה ע"י הלוריואן. אם השילוב הזה עוזר לך- מה טוב. בהחלט אפשר להמשיך כך הלאה תקופה ארוכה.

אם קיימת תופעת לוואי קבועה לסרוקסט ואני סובל מכך האם לדעתך כדאי להחליפה לתרופה אחרת? אני מעוניין לגשת לרופא המטפל ולתכס איתך עצה לפני כן: ניסיתי את מרבית ה SSRI'S לרבות: ציפראמיל על כל מותגיו, לוסטראל...וה SNRI לרבות: אפקסור ןמשפחותיו,סימבאלטה,...האם יש כיוון לטיפול הרגעתי להתקפי חרדה עם סימטומים גופניים שנוטלים לפני השינה ולא בשעות היום!!! (לא ממשפ' הבנזודיזאפינים ) שעשוי להתאים? בבקשה ציין מס' חלופות תודה

שלום רב, במסגרת עבודה שאני מכינה לאוניברסיטה, אשמח אם תוכל להשיב לי על מס' שאלות בנושא אנורקסיה: * האם שיטת טיפול EMDR מתאימה גם לטיפול באנורקסיה או רק לנפגעי טראומה כזו או אחרת? * האם יתכן כי לאמיגדלה תפקיד מסוים באנורקסיה (התניית פחד ורתיעה למראה עצמן במימדי גוף סבירים)? * שאלה על האמגידלה: האם זכרונות שנצרבו באמיגדלה חקוקים שם לעד, או שהם ברי שינוי? תודה רבה!

דנה שלום, שיטת ה- EMDR אינה שיטה מקובלת לטיפול באנורקסיה. יחד עם זאת יכול להיות שיש מטופלים שכן נעזרים בשיטה זו. לגבי תפקיד האמיגדלה באנורקסיה- אנחנו יודעים שאצל חולות אנורקסיה נצפה שינוי בפעילות האמיגדלה לעומת בחורות בריאות. מה משמעות השינוי הזה- זה קצת פחות ברור. על כך ישנן תאוריות שונות. לגבי הזכרונות באמיגדלה- כנראה שכל הזכרונות הם ברי שינוי. הזכרון שלנו הוא משהו חמקמק ומתעתע. זכרונות לפעמית מתערבבים- חדש בישן. זכרונות ישנים נעלמים, לפעמים דוקא זכרונות חדשים נעלמים. שום דבר לא קבוע לחלוטין, וכל זיכרון הוא תלוי הסיטואציה בה הוא נחקק. אני יודע שזה לא נותן תשובה פשוטה וברורה לשאלתך, אבל זהו המצב- מורכב ומסובך.....

אני בהריון..אני לוקחת מזה שנתיים ויפאקס XR 75 כדור וחצי ביום ...האם אני יכולה לקחת את הכדור במשך ההריון ללא שינוי... יש לציין שמהכניסה להריון כל התסמינים חוזרים של החרדות זיעה קרה חשש לצאת מבית חוסר שמחה והיסתגרות .. מה עושים?ההריון מבטל את הכדור? מה אני יעשה כל תקופת ההריון ..

שלום רב, מהמידע הקיים כיום כנראה אין סכנה גדולה לעובר. יחד עם זאת מומלץ להתייעץ עם המרכז הארצי למידע על תרופות בהריון בהדסה ירושלים בטלפון: 02-6243663/9 אם תסמיני החרדה חזרו כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי עליה במינון.

שלום ! עקב חרדות ופחדים לא מוסברים קיבלתי התייעצות מפסיכיאטר שאיתו נפגשתי... הומלץ לי להפסיק נטילת פאקסט שנלקחה עד כה באופן לא קבוע בגלל החרדות שלי עקב תופעות לוואי כמו בחילה... הומלץ לי לעבור לרסיטל אך יש כמה שאלות שברצוני לדעת לפני: 1. האם מותר לעבור באופן מיידי מפאקסט לרסיטל? 2. האם הפסקת נטילת פאקסט באופן פתאומי מגבירה/מעצימה את החרדות? 3. האם ישנה תרופה שתעזור לי להפחית את החרדה ואת הפחד עד שהרסיטל תשפיע? (עוד שבועיים לפי הבנתי) 4. מה ההבדל בין הפאקסט לרסיטל? א ו ד ה ל ך מ א ו ד ע ל ה ת ש ו ב ו ת !

שלום רב, פאקסט ורסיטל הן שתי תרופות מאותה משפחה שעובדות באופן דומה. לפעמים מעבר מתרופה אחת לשניה מקטין את תופעות הלואי. בכדי להבטיח מעבר קל כדאי להקטין את מינון הפקסט בחצי לשבועיים ורק אז להפסיק. במקביל (כאשר מתחילים להוריד מינון לחצי) להתחיל לקחת רסיטל שלם. בהצלחה.

תודה רבה ד"ר אני מאוד מעוניין לדעת איזו תרופה יכולה לעזור בנתיים עד שהרסיטל תשפיע לפחות לחהפחתה של הפחדים והחרדות האם ישנה תרופה כזו ואם כן באיזה מינון, ובכלל כמה זמן מקובל לנטול את הרסיטל ? (אני חייב לציין שבעבר לא נלקחו תרופות מהסוג הזה בכלל)

אני בן 34 סובל מחרדות ומועקות זמן רב שרק הולך ומדרדר עקב שיתוק חלקי של צד ימין של הגוף,כולל פנים יד רגל החיים שלי נהפכו לגיהנום לא אוכל לא שותה,רק בוכה כל היום כואב לי שלא טיפלתי בזה בזמן כל הזמן אני רק חושב על זה. הפסיכיאטר החליף כל הזמן כדורים שלא עזרו,כרגע לוקח לוריוון,מירו,אדרנקס. אני על סף ייאוש, אנא עזור לי.

אלי שלום, אכן אתה עובר התמודדות לא קלה. האם יש מי שעוזר לך? משפחה? חברים? האם היית בטיפול פסיכולוגי?

יש לי משפחה שמנסה לעזור, אני עובד בעסק משפחתי, אני כל הזמן חושב על זה אני כל הזמן עצוב בקושי מדבר עם אנשים,לא מרוכז,אין לי חברים או חברה. במצב הזה גם לא יהיה לי.המשפחה מנסה להרגיע אותי אבל זה לא עוזר. בטיפול פסיכולוגי לא הייתי.אני בספק אם זה יעזור.כל הזמן יש לי מחשבות על העבר אם הייתי מקבל טיפול,אך הייתי מתפקד היום.נהייתי אדיש לכולם ורק מסתגר בתוך עצמי.אין שמחה רק עצבות,לא נהנה מכלום,רק בוכה.

לד"ר עופר שלום רב ! ברצוני לברר אם אפשר לחלק כדור פרפנאן 8 מ"ג לחצי ? כלומר 4 מ"ג. האם תהיה אתה השפעה כמו 4 מ"ג? כאשר מחלקים את הכדור לחצי? אשמח לקבל הסבר בברכה שרון

שרון שלום, אין הבדל בין 4 מ"ג בכדור בודד ל-חצי כדור של 8 מ"ג.

בוקר טוב, אמי בת 81 נוטלת 30 מ"ג סרוקסט. בגלל כאבים בברך היא קבלה מרשם מאורתופד לנטילת XEFO 8MGאלא שהוא ציין שכנראה יש התנגשות עם סרוקסט וצריך להתייעץ. אבקש את דעתך המלומדת בנושא. תודה

שלום רב, לצערי לא הצלחתי למצוא מידע לגבי שאלתך.

האם invega הנה תרופה המאושרת לשימוש בישראל? האם ניתן לקבל אותה באמצעות קופות החולים?

מורין שלום, למיטב ידיעתי התרופה טרם אושרה לשימוש בישראל בכלל, ובודאי שלא נכנסה לסל התרופות ולקופות החולים.

שלום , רציתי לדעת מה הכוונה אפקט לבילי נטייה לדיספורי . נבדקתי ע"י רופא והוא איבחן הפרעת אפקט זו . תודה נף

נף שלום, אפקט לבילי- פירושו: ביטוי של מצב רוח לא יציב, עם עליות וירידות מהירות תוך כדי השיחה. למשל מעבר מבכי לצחוק באופן יחסי מהיר. נטיה לדיספורי- פירושו: מצב הרוח נוטה לרגוז, עצוב, מבואס.

שלום רב, אני בת 17 וכבר תקופה ארוכה שאני בדיכאון (בערך שנה וחצי) כשבזמן האחרון זה נורא החמיר!!!! המורה שלי בבית ספר ניסה לדובב אותי וממה שהוא הצליח להוציא ממני הוא אמר לי שהוא חושב שאני חייבת לדבר עם פסיכיאטר, אני לא כ"כ רוצה (זה נראה לי צעד קיצוני מדי!). השאלה שלי היא האם יש אולי דרך אחרת לצאת מדיכאון חוץ מאשר להפגש עם פסיכיאטר? חשוב לציין שאני אחת ששומרת הכל בבטן ונורא קשה להוציא ממני דברים. תודה רבה!

נהורה שלום, ממש לא חייבים להפגש עם פסיכיאטר. ראשית אפשר ללכת לפסיכולוג. אם את מתקשה לשתף בתחושות ורגשות יכול להיות שכדאי שתפני לפסיכולוג שמתמחה בטיפול קוגנטיבי. במסגרת הטיפול הזה מתמקדים בעיקר בתרגילים לשליטה במחשבות ולא נכנסים לכל מיני תסביכים מהילדות ולא לבעיות עם אמא ואבא.... בכל מקרה חשוב לציין שבד"כ הדיכאון הזה לא נעלם מעצמו, ושאם לא מטפלים בזה זה גורם לנטיה לדכאונות בעתיד. בהצלחה.

קודם כל תודה על התשובה הסבלנית! השאלה שלי היא האם יש דרך לפתור את זה בלי משהו מהצד או שהכי טוב לטפל בדיכאון זה לערב משהו מוסמך מהצד?

ולמה אתה מתכוון כשאתה אומר "סוג אחר של מחשבות שחוזרות"?

מחשבות שחוזרות יכולות להיות מסוגים שונים, וקשורות לבעיות שונות, החל מטרדות של יומיום (דאגה מבחינה קרובה, למשל), דרך מצבי חרדה שונים וכלה במחשבות שוא שהן חלק ממצב פסיכוטי. לצורך החלטה מה בדיוק אופי המחשבות יש צורך בהערכה באמצעות פגישה עם פסיכיאטר.

לקחתי ציפרלקס 20 מ"ג במשך שנה עקב דיכאון לאחר לידה. כעת לאחר שהורדתי את המינון במשך חודשיים, כל פעם בחצי כדור, הפסקתי לגמרי ליטול את התרופה. יש לי תופעה של מן צמרמורות ורעידות פנימיות בגוף לאורך כל שעות היום. רציתי לשאול האם זוהי תופעת לוואי מוכרת בהפסקת ציפרלקס? ואם כן, כמה זמן לוקח עד שהגוף מתרגל להיות ללא התרופה? תודה!

גלית שלום, התופעה יכולה להמשך במשך כשבועיים+/-. קצת סבלנות וזה יעלם.....

שלום דוקטור אני יודעת שקצת קשה לתת חוות דעת פסיכיאטרית על סמך הודעה בפורום, אבל אשתדל לתת כמה שיותר פרטים, אני זקוקה לחוות דעת נוספת. אני סובלת כבר הרבה מאד שנים מדכאון, בערך מגיל 15, היום אני בת 22 עם הרבה טיפולים פסיכולוגיים ללא הועיל. החלטתי ללכת לטיפול פסיכיאטרי, והתחלתי ליטול רסיטל, שלא עושה רושם שהוא משפיע יותר מדי בנתיים....אבל אולי גם עוד לא עבר מספיק זמן... תוך כדי שיחות עם הפסיכיאטר הוא אבחן אותי גם עם הפרעה דו קוטבית מסג 2 אם אינני טועה, הוא הסביר לי שזה מצב דו קוטבי שלא מגיעים בו למאניות ופסיכוזות, אלא פשוט מצב של היפומאניה, שלצערי אני נוטה להסכים כי פעמים רבות בחיי הייתי במצב הזה של "פעם למעלה פעם למטה". החודשיים האחרונים שהיו לפני הדכאון האחרון (שאגב הוביל אותי ללכת לפסכייאטר סוףסוף כי הוא פשוט התרסקות אמיתית...) היו קיצוניים במיוחד, ולצערי על סמך מה שקראתי באינטרנט אכן היו בחודשיים האלו הרבה מאד מאפיינים של היפומאניה, ישנתי מעט מאד שעות והייתי ערנית כל הזמן, כל היום הייתי עושה המון ספורט רק כדי לשחרר אנרגיות, ירידה רצינית במשקל ובזבוז כספים הרבה מעבר למה שאני יכולה להרשות לעצמי....הפסיכיאטר רשם לי טגרטול, שעדיין לא התחלתי לקחת, כי אני מודה, שבאיזשהו מקום בא לי לשוב ל"היפומאניה" היה לי שם טוב, אני רק לא אוהבת את התרסקות הדכאון שמגיעה אחרי זה.....ואני גם לא ממש מצליחה להבין עם על סמך אפיזודה אחת אפשר לאבחן בן אדם עם הפרעה דו קוטבית, אני כן זוכרת את כל החיים שלי בעיקר עם דכאונות ותקופות קצרות מאד של עליות (ככל הנראה היפומאניה..) שנמשכו ממש לתקופות קצרות ושוב התרסקות לדיכאון.מה דעתך??

נינה שלום, את מתארת שבתוך כל ים של גלים דכאוניים היתה תקופה של כחודשיים בה היו מאפיינים היפומניים ברורים. ובכן- זה אכן מספיק בכדי לאבחן הפרעה דו-קוטבית. יחד עם זאת, לאור הדומיננטיות של הדכאונות בחייך, אני חושב שעדיף לבחור מייצב מצב-רוח שלו השפעה חזקה יותר על דיכאון, כמו ליתיום או למיקטל. ואחרי 7 שנים של חוסר יציבות ושל סבל לא מועט- למה לא לנסות לשלוט על חייך יותר טוב? בעיניי התרופות הללו הן הנשק שלך כנגד הבעיה שמטלטלת אותך כבר שנים. את יכולה לשלוט בזה במקום שזה ישלוט בך. ועכשיו יש לך את המושכות שיאפשרו לך שליטה. המון הצלחה!

שלום דוקטור קודם כל תודה על התשובה. שנית, יש לי חרדה נוראית מהשמנה וגם בעיות אכילה וזו הסיבה שהפסיכיאטר רשם לי טגרטול כי הוא אמר ששתי התרופות השניות שציינת עלולות לגרום לעלייה במשקל, וברור לו שאם זה כך אני פשוט לא אטול אותם.....האם טגרטול לא מתאימה למצבי?? בנוסף, האם הרסיטל לא אמור לשפר את הדכאונות בכל מקרה והטרגטול פשוט אמור להוות איזשהי "תקרה" כדי לא להגיע למצב של היפומאניה? בנוסף, סובלת מבולמוסים, הרסיטל אמור לסייע גם לכך, נכון? תודה רבה

שלום אני מחפש פסיכיאטר בארץ המתמחה בהפרעת קשב וריכוז. היכן אפשר למצוא רשימה כזאת? תודה

לבני שלום- אני מטופלת של דר' גיורא הידש, שהיה בעבר מנהל הפורום הזה. הוא מעולה בהפרעת קשב וריכוז. הטלפון שלו- 04-9833437 הוא מקבל באזור חיפה והקריות. לבנת

שלום ד"ר. אני חיילת בת 20, ארבעה חודשים לפני שחרור. במהלך שירותי הצבאי אני חשה שהתדרדרתי באופן משמעותי. תמיד הייתי חברותית ושמחה באופיי, ובשנה האחרונה הגעתי למצב שאני בוכה בלי הפסקה, אני לא מסוגלת לתפקד באופן נורמאלי, אני נוטה למצבי רוח קיצוניים והקשר עם משפחתי נעשה רופף גם בעקבות דברים שקרו בבית. אני מרגישה שאינני קשורה לתא המשפחתי בו אני מתקיימת ובצבא אני לא בקשר עם אף אחד ורק המפקד שלי מודע למצבי. בנוסף, אני נשאית HPV ובבדיקה האחרונה התגלה ריכוז גדול של DNA בצוואר הרחם שלי, כלומר חשד לגידול. נלקחה ביופסיה ומחר אדע את התשובה. בחודשים האחרונים אני רוצה להיות בבית כל הזמן וחרדה מלהיות בחוץ, לצאת לבלות ובכלל לבלות בחברת אנשים רבים שאינני מכירה. התאבון שלי ירוד ואני מרגישה שאינני יכולה לדבר עם אף אחד, למרות שאני שומרת על קשר רציף עם חבריי הקרובים ומבלה איתם הרבה. היה לי קשר זוגי אחד במשך שנה וחצי שנגמר לפני שנתיים. בשבוע שעבר טיפסתי על אנטנה בבסיס לגובה רב ונשלחתי לקצין בריאות הנפש, בנוסף שוחחתי עם המפקד שלי שהוא פסיכיאטר בהכשרתו. שניהם המליצו לשחרר אותי מהצבא עם פרופיל 21, אך לא הסכמתי מאחר ואני רוצה ללמוד רפואה בעתיד ולא אוכל לעשות זאת אם ישחררו אותי עם פרופיל נפשי. נשלחתי לפסיכיאטר לפני ארבעה ימים. בתדפיס נכתב "מביעה תסכול עקב קשיי השירות, בעיותיה המשפחתיות והרפואיות. מצב רוחה עם גוון דכאוני-חרדתי, אך ללא רושם של הפרעה אפקטיבית קלינית. אפקט לבילי, סף גירוי וסף תסכול ירודים, בוכה במהלך השיחה. אינה פסיכוטית, אינה אובדנית, אינה תוקפנית. רושם של הערכה עצמית בלתי מגובשת ונטיה להכללות ופיצול בתאור של עצמה והזולת. ללא פגיעה בתפקודים קוגנטיביים, בשיפוט או בתובנה. סטטוס מנטלי: יש עדות להפרעה." היום רבתי עם אימא שלי ואני בוכה כבר כמה שעות מאז. הפסיכיאטר הציע תרופות וסרבתי, אך היום אני מרגישה שמצבי החמיר ויש לי מחשבות אובדניות שלא היו קודם, לכן אני שוקלת האם באמת כדאי לי ליטול תרופות, אך פוחדת מתופעות הלוואי, ובעיקר פוחדת שהמפגשים עם הפסיכיאטר ונטילת תרופות ישפיעו על עתידי בנושא לימודים או מקום עבודה. אין לי כסף לממן טיפול נפשי פרטי ואני פוחדת מאוד לעשות משהו במסגרת הצבא מחשש שישחררו אותי עם פרופיל 21 או שיכתב משהו בתעודת השחרור שלי שישפיע על עתידי. אני צריכה עזרה ולא יודעת מה לעשות.

שלום רב, נדמה לי שמרוב חששות לעתיד את הפסקת לחיות, וכמעט שגם החיים שלך נגמרו ברמה הכי מעשית.... עוד 4 חודשים תשתחררי, וגם אז לא תגיעי לטיפול, כי תחששי שמא זה יהיה רשום בקופת חולים ויפריע לך להתקבל ל.... למה בעצם? את באמת חושבת שתוכלי לעבוד או ללמוד במצב הנוכחי? ואם לא- איך זה יעבור? "יהיה בסדר"? "עם הזמן זה יעלם"? זה פשוט לא יקרה. את זקוקה לטיפול נפשי. אינני יודע האם תרופות או טיפול שיחתי או שילוב, אבל קחי כל מה שיציעו לך. אין לך למה לחכות. זה לא יהיה טוב יותר בלי טיפול. נצלי את ארבעת החודשים הקרובים בכדי לטפל בעצמך. אחרי הצבא זה יהיה הרבה-הרבה יותר מסובך. אפשר למצוא עבודה גם למי שהיה בטיפול נפשי. מצד שמי לא ניתן למצוא עבודה למי שמצבו הנפשי לא מאפשר לו לתפקד. וגם אם הוא יתקבל- עקב המצב הוא יפוטר תוך זמן קצר. קחי את כל מה שנותנים לך, טפלי בעצמך. מגיע לך לחיות. מגיע לך איכות חיים. ובעתיד? תשברי את הראש אח"כ. אני משוכנע שעם הטיפול יהיו לך די כוחות להתמודד עם הכל- ולהצליח! רק בריאות.....

האם ד"ר עופר או אחד הקוראים יכול להמליץ על פסיכיאטר טוב בנהריה?

דן שלום, אינני נוהג להמליץ כאן על מטפלים, אבל אשמח לפרסם המלצות.

האימייל שלי הוא : [email protected] בתקווה שכך תהיה אפשרות להמלצה. אם ידוע על מישהו ממש מעולה אז אני אתפשר על המרחק כמובן (במידה ). נ.ב. אני מחפש גם פסיכולוג טוב שילווה את התהליך.

אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון מבחינת התכנים של השאלה - אני יודע שהנושא בעייתי אבל, בכאל זאת אשמח לתשובה. אני בשלבים אחרונים של לקיחת "זייבן" להפסקת עישון. התרופה עובדת ואני כבר לא מעשן שבוע (נותרו לי עוד 14 יום לסיום כמות הכדורים - 2 בכל יום). הזדמן לי סופ"ש עם חברים באמסטרדם (טסים בחמישי הקרוב) והכוונה להנות מאקסטזי ושאר מיני כימיכלים. שאלתי: האם קיים סיכון כלשהו בעירבוב הכדורים והכימיכלים עם ה"זייבן"? (כידוע, ה"זייבן" הומצאה כתרופה פסכיאטרית). אני שוב מתנצל על הבעיתיות בנושא השאלה...

נדב שלום, למה לערבב שמחה בשמחה? אינני יודע כיצד סמים שונים משפיעים על זיבן ולהפך, אבל בהרבה תרופות פסיכיאטריות עלול להיות אפקט של הגברת דיכוי הפעילות המוחית או להפך. במידה ויש דיכוי מוגזם זה עלול להתבטא בעייפות, ישנוניות עד אובדן הכרה. פעילות יתר עלולה להתבטא ברעד, אי שקט ועד פירכוסים (כמו במחלת נפילה ) ומוות. בקיצור, אני חושב שזה ממש לא רעיון מוצלח. רק בריאות....

מה יותר טוב לחרדה קשה(אולי פוביה) לפני בדיקה רפואית לוריוון או אלפרליד (או שיש משהו טוב משנייהם ) ובאיזה מינון . תודה רבה.

דויד שלום, שתי התרופות יעילות וטובות. ההתאמה הספציפית משתנה מאדם לאדם. בכל מקרה צריך לנסות ולראות עם איזו תרופה חשים יותר בנוח.

שאלתי אותך כבר על ריספרדל בהריון וקיבלתי תשובה . בהמשך לשאלתי,האם יכול להיות שהעובר יסבול מבעיות שנחשבות קלות ולא מייד ניתן לאבחן אותן כמו הפרעות קשב וריכוז או דיכאון בגלל שאימו לקחה ריספרדל? אני מזכירה לך את הנתונים:הריון ראשון שבוע 9 לוקחת בקביעות 0.75 מ"ג ריספרדל בגלל פסיכוזה מאנית בעבר.לא יכולה בלי הריספרדל. תודה מראש.

איילה שלום, כפי שציינתי המידע לגבי ריספרדל בהריון מוגבל, אולם מהמידע שנאסף בנתיים אין סיכונים ברורים. זה לא אומר שאין סיכונים, אבל גם לא אומר שיש. בכל מקרה, לא ידוע על סכנות ספציפיות דוגמת הפרעות קשב וריכוז בילדים שאימותיהם נטלו ריספרדל.

סליחה על שאני מטרידה בעניין אבל זה ממש חשוב לי,תודה לך על הסבלנות! מה בעצם עושה הריספרדל לעובר?הרי החומר מגיע אליו איכשהוא. האם זה משפיע על התפתחות הכימיה של המוח באיזה שהיא צורה? אני רוצה להדגיש שאני שלמה עם זה שאני בהיריון עם הריספרדל וברור לי שאין לי אפשרות לא לקחת אבל אני תוהה בכל זאת ואשמח לקבל הבהרות כמה שניתן. תודה רבה רבה.

יש לי בולימיה קלה הרבה שנים. לפני שנה נתנו לי פריזמה אבל בין היתר בגלל דיכאון קל שהיה לי. הפסקתי כי אני מאוד נגד כדורים אילו. אבל עכשיו אני רואה שזה רק החמיר ומכיוון שאני לא בדיכאון ורק מקיאה עקב חוסר שליטה לא לאכול שטויות אני כן מעונינת לקחת כדורים שפותרים את עינין החוסר שליטה חוץ מפריזמה. אילו לדעתך מתאימים? נ.ב שלא יהיו גם לדיכאון

יערה שלום, הטיפולים התרופתיים המוכחים נגד בולימיה הם ע"י נוגדי דיכאון. זה ממש לא אומר שמי שסובל מבולימיה סובל מדיכאון. הדבר דומה לטיפול באספירין שיעיל גם לחום, גם לדלקות פרקים וגם לדילול דם. אותה תרופה עם השפעות שונות על מחלות שונות. ישנן תרופות נוספות המשמשות לפעמים לטיפול אבל אין להן הרבה נסיון והידע לגביהן מוגבל.

מה זה נירופסיכולוג? האם אובבסיביות היא בכלל בעיה נירולוגית?

שלום רב, אובססיביות היא בעיה פסיכיאטרית ולא נוירולוגית. נוירופסיכולוג הוא פסיכולוג עם התעמקות בבעיות שיש להן מרכיב נוירולוגי, כמו דיסלקציה, מצבים נפשיים שמופיעים אחרי בעיות נוירולוגיות כמו שבץ מוחי ועוד.