פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
שלום רב, אני לוקחת סרוקסט במינון של 60 מ"ג ליום, בגלל OCD. הגב שלי נתפס ואני מעוניינת לקחת אתופן, אך איני יודעת האם הוא "מתנגש" עם הסרוקסט. כבר לקחתי אתופן במקרים קודמים של גב תפוס, אך אלא היו לפני שהתחלתי לקחת את הסרוקסט. האם זה בסדר לקחת את שתי התרופות האלה יחד? תודה
נחמה שלום, אין בעיה בשילוב התרופות שציינת. רק בריאות....
אני בחור בן 26 שמוגדר כסובל מ ocd מטופל כ - 3.5 שנים בפבוקסיל. בחודש יולי פניתי לפסיכיאטר אחר והוא הפסיק לי את הפבוקסיל ונתן לי ציפרלקס ורספרדל, ברצוני לומר שהוא ממש הרס אותי והחזיר אותי למצב הגרוע ביותר בחיי. לאחר כחודש שנטלתי את הציפרלקס והרספרדל פניתי בחזרה לפסיכיאטר הקבוע שלי שהחזיר אותי לפבוקסיל, ברצוני לציין ששקעתי בדכאון קשה ונטלתי סימבלתה 60 מג' כחודש וחצי. כעת הפסיכיאטר שלי בונה לי תוכנית שנוסף ל - 300 מג' פבוקסיל שאני נוטל הוא מעלה אותי במינון של הכדור טומפקס כאשר מטרתו היא להגיע ל200 מג' טומפקס, כאשר העליה במינון היא הדרגתית של 25 מג' בשבוע. אני פשוט כבר מיואש מאד מהחרדות שיש לי שגורמות לי לכאבים בחזה למתח לחרדה חברתית וכללית שממש גורמות לי לסבל רב, ומהמחשבות הטורדניות. מזה כחודש אני סובל גם מכאבים באשכים והכאב מתגבר בשעת לחץ וחרדה. אודה מאד אם רופא הפורום יוכל להגיב
שלום רב, נדמה לי שהדבר הכי חשוב הוא להשאר בידיים של מי שאתה סומך עליו. ניסית לעבור למישהו אחר ונכווית מאד. מבחינה זו אני חושב שיעוץ שלי לא יוכל לעזור, ואולי אף להזיק. טיפול בפאבוקסיל הוא בהחלט טיפול טוב ל-OCD. יש פחות נסיון בעולם לגבי יעילות ציפרלקס ל-OCD. לא כל כך ברורה לי הסיבה להוספת הטופאמקס. בכל מקרה, אני שוב חוזר ואומר שכדאי ללכת עם רופא אחד בכיוון אחד, ואם זה לא יעזור אז לשקול איתו את המשך הטיפול.
אני מודה לך שהגבת לי במהירות כה רבה. הפסיכיאטר שלי טוען שהוא מוסיף את הטמפקס כיוון שיש חלק מחולי ocd שלא מגיבים רק לתרופות ממשפחת ssri וזקוקים לתוספת של תרופה אחרת כדי להשפיע. מה דעתך? למה הוא הוסיף את הטומפקס בנוסף לפבוקסיל ומה הטומפקס עם הפבוקסיל יכולים לסייע במקרה כמו שלי? אודה לך מאד על תשובתך
אני סובל מהפרעת אישיות גבולית מספר שנים מתי זה ייגמר אם בכלל נמאס אני לוקח תרופות ומרגיש גרוע מאוד בעבר היו לי פסיכוזות וטופלתי בנזעי חשמל מה לעשות אני זקוק לתקווה
אלי שלום, נשמע לי שאתה מתמודד עם הרבה בעיות קשות מנשוא. ואתה סוחב את זה הרבה זמן. עברת כבר כל כך הרבה טיפולים, ואתה חש ששום דבר משמעותי לא השתנה. נדמה לי שהכיוון הוא לאו דוקא עוד איזו תרופה. אתה זקוק לתמיכה, אתה זקוק לחברה. נדמה לי שמה שיוכל עזור לך זו קבוצת תמיכה. אני מניח שיש לך קשר עם גורמי רווחה (עובד/ת סוציאלי/ת), ותוכל להתייעץ איתם לגבי קבוצות תמיכה באיזור מגוריך.
שלום.אני זקוקה ליעוץ ותוהה אם כדאי לי לגשת לפסיכיאטר או לנוירולוג?נטלתי תקופה קצרה פלוטין(שרשם רופא המשפחה ) ,אך כעת אני לא נוטלת דבר.אני חשה בלבול רב.קראתי על תסמינים מסוימים שמתאימים לי גם בפורום זה וגם בפורום הפרעות קשב.אודה לך אם תוכל להבהיר לי בקצרה את ההבדלים בכדי שאוכל לנסות לדעת עם מי עדיף לי לקבוע פגישה.
שיר שלום, לא פרטת מה בדיוק מפריע לך. אנא פרטי קצת יותר בכדי שאוכל לנסות לכוון אותך.
לבקשתך,אני אנסה להרחיב.התחושות שמעיקות עלי עכשיו בעיקר הן חוסר בהירות וחוסר ריכוז.אני חשה בכל מצב נתון חוסר נוכחות ממשי(כאילו איזה מסך ערפל מצא את מקומו במוחי) וזה מקשה עלי בכל התחומים .לפני תשעה חודשים חשתי תחושות דיכאוניות ,ובעקבות כך נטלתי פלוטין ,אך כעת התחושות שלי שונות(פחות פאטליות),ואיני יודעת האם זה קשור לדיכאון או להפרעה שונה.אני רוצה לבדוק את זה בצורה מעמיקה ככל הניתן,ולכן רציתי שתכווין אותי במי להתיעץ.
רציתי לברר לגבי הכדורים האלה נאמר לי שהם הקבלה לכדורי פרוזאק והם נוגדי דיכאון.אפשר לשמוע חוות דעת מקצועית בבקשה?תודה.
שלום רב, קריסטל הוא סם. לרוב הסמים יש השפעה רגעית שמעלה מצב רוח, אבל המחיר הוא התמכרות, פגיעה בכל היכולות התפקודיות היומיומיות, והתדרדרות בתפקוד שגורמת לפיטורין, בידוד חברתי ועוד. בנוסף השימוש בו אינו חוקי. פרוזק ותרופות דומות יכולות לשפר מצב רוח, ללא התמכרות, ללא פגיעה בתפקוד ואף לגרום לשיפור בתפקוד לאורך זמן. אני מקווה שההבדל ברור....
שלום רב. אימי בת 84 ובשנה האחרונה חלה אצלה בעייה בזכרון. בחודשים האחרונים חלה התדרדרות רצינית בזכרון ובאישיות (אני חושבת. קשה לפענח את זה) היא אשה מאוד אינטיליגנטית ומשכילה. אני מאוד קשורה אליה ולוקחת את זה מאוד קשה (אני בוכה לעיתים קרובות) האם אפשר להקל עליה במשהו? המון תודה
גלי שלום, כדאי מאד להביא את אימך לאיבחון מקצועי, הכי טוב במרפאות זיכרון (מרפאה קוגנטיבית) הקיימת ברוב קופות החולים וכן קיימות מרפאות עצמאיות (כמו ברמב"ם). אפשרות טובה אחרת היא להבדק ע"י נוירולוג. לחלק מהבעיות הקשורות לזיכרון ישנו טיפול טוב, והוא יעיל ביחוד כשמתחילים טיפול בשלב מוקדם. אל תחכי, והגיעי איתה לאיבחון בהקדם.
שלום רב, אני מעוניינת לדעת מהם הסיכונים לעובר בכניסה להריון בזמן שאני לוקחת לפונקס, תודה
דנה שלום, יש מעט מאד מידע בנושא לפונקס בהריון. אין עדות ברורה לבעיות, אבל גם אין הוכחה שהוא חסר בעיות. ניתן לקבל מידע מדויק במרכז היעוץ הארצי למידע על תרופות בהריון בבי"ח הדסה בירושלים, בטלפון: 02-6243669/3
תודה על המידע
דיברתי עם רופא המשפחה על תחושת הלחץ והחרדה הקלה שגברה אצלי לאחרונה. דנתי איתו בתוספי מזון טבעיים ותרופות מרשם. בנתיים אני מתחיל לנסות דברים טבעיים, ובפעם הבאה שאפגוש אותו אבקש תרופת מרשם אם תוספי המזון הטבעיים לא יעזרו. אין לו התנגדות לרשום לי מה שאבקש, הוא הציע וואבן. בנתיים אמרתי לו שאקרא על זה ואחליט. בעצם מה החיסרון של תרופות ההרגעה הפועלות מידיית מול אלו שהשפעתן מתחילה רק לאחר מספר שבועות ? לפי מה שהבנתי אלו שפועלות לטווח ארוך גורמות לירידה בחשק המיני ופגיעה מסויימת בתפקוד המיני אבל על אלו מהסוג של וואבן לא ראיתי באתרים שקראתי חסרונות כלשהן. האם וואבן יעילה גם נגד חרדות או רק מרגיעה? כי זה ניראה לי אידיאלי לבנתיים. מה דעתך ד"ר שמגר?
שלום רב, גם לואבן יש חסרונות. יש אנשים שהוא גורם להם טישטוש. לפעמים (נדירות) נוצרת התמכרות לטיפול. אבל בסך הכל זו תרופה לא בעייתית. אני לא מכיר אותך מספיק בשביל שאוכל להמליץ לך על הטיפול הכי מתאים למצבך. אבל אוכל לציין עוד אפשרויות: אם אתה לא מתלהב מתרופות, כדאי לשקול טיפול קוגנטיבי התנהגותי. זוהי שיטת טיפול המתמקדת בהתמודדות עצמית עם החרדה והמתח, תוך קבלת תרגילים עצמאיים להתמודדות. תוכל לקרוא על כך בפירוט גם בויקיפדיה : http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%95%D7%AA%D7%99_%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99
שלום אני בן 24 לא מעשן גובה 1.72 מטר ושוקל 77 ק"ג הייתי מתאמן חדר כושר שנתיים בשנה האחרונה התחלתי לקחת ציפרלקס כתוצאה מחרדות וכיום אחרי שנה עשיתי בדיקות מאמץ והיה לי 160-100 לחץ דם לעולם לא סבלתי מלחץ דם לא אני ולא משפחתי בגדול סבלתי מחרדות לפני שנתיים וחצי ואז זה נעלם וחזר אחרי אכילת עוגיות חשיש אירוע שהלחיץ נורא ופיתח אצלי חרדות חברתיות 2 שאלות יש לי 1. האם הציפרלקס פיתח את הלחץ דם אצלי במאמץ(יש לציין שסתם עשיתי בדיקה בבית של קפיצות במקום מהירות ואז מדדתי וגם היה גבוה,אבל ביום יום בלי מאמץ אין לחץ דם) 2.האם האירוע שהיה לי באותו לילה עם הסמים השפיע וגרם ללחץ דם לכל החיים?
יוגב שלום, הטבע האנושי מנסה לקשור ארועים במציאות. לא תמיד הארועים קשורים זה לזה, והרבה פעמים קורים לנו דברים בצימוד זמנים ואין להם שום קשר סיבתי אחד לשני. אין קשר בין ציפרלקס ליתר לחץ דם. אין קשר בין עישון גראס ליתר לחץ דם. יתר לחץ דם היא בעיה שכיחה, המופיעה ללא סיבה (גנטית או אחרת) אצל הרבה מאד אנשים. אני מקווה שכל בעיותך ישתפרו ותזכה לבריאות (עם או בלי תרופות.....) לאורך זמן.
אני בהצפה רגשית כבר הרבה מאוד זמן מה שמקשה עלי לתפקד. 1. האם יש דרך לפתור את הבעיה ואיך? 2. בגלל שההצפה הרגשית נמשכת 4 שנים- האם זה יעלה לי במחיר כלשהו, למשל החיוניות שחסרה עכשיו, האם היא תשוב במידה וההצפה הרגשית תעלם או תתדעך? תודה ד"ר
לי שלום, אינני בטוח שאני מבין את מצבך עד תומו, מה שברור הוא שכל מצב נפשי הגורם להשקעת אנרגיות (ונשמע לי שאת מושקעת במצב הזה) מרוקן אט-אט את מאגרי האנרגיות של האדם. הפתרון לזה יוכל להעשות ע"י בירור המצב ופרימה איטית של סבך החוטים בו את נמצאת. זה יוכל להעשות ע"י הכוונה ותמיכה של פסיכולוג, במסגרת יעוץ וטיפול פסיכולוגי. בהצלחה.
ביתי בת 16 ומספרת מעשיות שלא היו ולא נבראו האם היא צריכה טיפול פסיכיאטרי?
שלום, אתמול התחלתי לקחת את הכדורק 'למיקטל' במינון של 25 מ"ג. היום בבוקר התחילו לי התכווצויות בבטן בצד(כמו שריר שקופץ) עם הפסקה של כמה שניות בין התכווצות להתכווצות. כרגע כבר כמה שעות שאין לי את זה וזה עבר...אבל עכשיו זה שוב פעם מתחיל מידי פעם. מה אני אמורה לעשות במקרה כזה? ואם זה נחשב לדבר שהוא בסדר? ועוד שאלה לגבי אותו כדור- הוא עוזר לדיכאונות,דיסוציאציה וחרדות? ניסיתי כמעט את כל התרופות האנטידכאוניות וכלום לא עזר לי. אני די מיואשת עם תחושות רעות וקשות כל הזמן בלי הפסקה לפעמים פשוט בא לי כבר למות וזהו. שכל הסבל הזה יגמר.. :( תודה על תשובתך.
ספיר שלום, לא ידוע על קשר בין למיקטל להתכווצויות כמו שתארת. בכל מקרה, את אמורה להשאר במינון הזה לפחות שבוע, כך שאני מניח שתוכלי לראות אם זה נעלם. למיקטל יעיל לדיכאון בחולים ביפולרים (חולי מאניה-דיפרסיה). אין לו השפעה על חרדות. לא ידוע מספיק על השפעתו על דיסוציאציות. אם ההתכווצויות ימשיכו צרי קשר טלפוני עם הפסיכיאטר שלך.
שלום אני באמצע שנות ה- 30 ובמהלך חיי היו לי אפיזודות קצרות של דכאון קל, חרדות, כשהייתי בת 21 היה לי דכאון של שלושה חודשים בו לא רציתי לראות אף אחד וברחתי לשינה. ובגיל 26 היתה לי חרדה למשך מספר חודשים. בכל אותם הפעמים, התגברתי ויצאתי מהם לבד- ללא שום טיפול כזה או אחר. אני מנסה להבין מדוע יצאתי די מהר מהפעמים ההם ועוד לבד ללא טיפולים- כאשר היום אני סובלת מסוג של דכאון מאוד ממושך וחרדה משתקת לפעמים. רציתי לדעת במה הדבר תלוי? הפעם אני סובלת מדכאון ממושך של 3 וחצי שנים אם כי דכאון קל והרבה לחץ נפשי. הפעם עברתי דבר קשה - התפתחה לי חרדה מאוד גבוהה בהתחלה, ממש סערה של מספר חודשים כאשר הבטחון והערכה העצמית שלי נפגעו מאוד חזק בשל קשרים פיטורים ואכזבות קשות. אני מנסה להמשיך וללמוד אבל קשה לי...אני חשה שהתפקוד הקוגניטיבי והרגשי שלי ירוד מה שמשפיע על המוטיבצייה הריכוז הזכרון. הפסיכיאטר רוצה להחזיר אותי לתרופות...ניסיתי עד כה סימבלטה 60 מ"ג, פריזמה, ציפרלקס וסרוקסט- הם עזרו בקטנה. אני זוכרת שהדכאון הראשון שהיה אז בגיל 21 עבר אחרי שלקחתי פרוזק 3 שבועות והפסקתי אבל הדכאון לא חזר. הפעם יש יותר לחץ, מתח חרדה, מצב רוח ירוד, בטחון עצמי נמוך. מדוע הפעם ההיא יצאתי מהדכאון מהר והפעם אני לא מצליחה כלל...ואני סוחבת אותו וסוחבת... הרופא אומר שאם אני לא אטפל באמצעות תרופות וטיפול אני יכולה לסחוב זאת כל החיים. אני רוצה לציין שאני בטיפול דינמי. בחרדה הקשה שהתחילה בזה היו מחשבות פרנואידיות קצת ...מעין פסיכוזה אבל לא כזו שהשאירה אחריה נזקים של ליקויים. אני כן מרגישה ירידה בחיוניות ובתפקוד אבל הרופא אומר שזה בגלל הדכאון. תשובתו אינה מנחמת אותי כי אינני מצליחה משום מה להתמלא חזרה באנרגיות החיוביות ובמרץ ובהתלהבות שהיו. אני אפופה בחוסר אנרגיה, בתחושה של לחץ נפשי ומעמסה כבדה, לעיתים חשה במצוקה של חרדה על חרדה. האם כדאי לשוב לקחת תרופות? האם זה לא פתרון עקיפי שיפסיק את פעולותו לאחר נטילת הכדורים (הרופא אומר שלא בהכרח- לעיתים כן ולעיתים לא)? האם זה יכול להיות סוג של דיסטמיה שמבטיח שלמרות שהירידה בחיות ממושכת היא מבטיחה לצאת מזה בשלב מסויים? האם חרדה שאוחזת בי כל היום- זה יותר שילוב של דכאון קל עם לחץ, מתח וחרדה- יכולה להתחלף ברגיעה וברווחה? מדוע הפעם הזאת זה לא עובר? לעומת משברונים קודמים?
דנה שלום, אינני יכול שלא להמלט מהדמיון בסיפור שלך לסיפור של חברה ותיקה בפורום בשם "הלה". האם זו את? אשמח אם תחזרי ותעדכני אותי, בכדי שאוכל להתייחס לסיפור הלא פשוט שאת מעלה.
הי ד"ר שמגר "עלית" עלי. אז מה אתה אומר? אני רוצה להוסיף ולהזכיר או לוודא שאתה זוכר- אינני סכיזופרנית לכל הדיעות. אבל ההצפה הרגשית החריפה שחוויתי במשך מספר חודשים, עדיין כאילו שבה או למעשה לא חלפה לה לגמרי ואני בחרדה משתקת. אני די איבדתי את עצמי ולא מצליחה להוציא לפועל את פנימיותי שקצת אבדה. אשמח שתתיחס לשיפור הלא פשוט שאני מעלה. ושמחתי לראות שאתה עדיין פה - עושה עבודת קודש.
שלום, אני סובל שנים רבות מעייפות מאוד חזקה . בדיקות הדם הרגילות יצאו באופן שוטף תקינות . וגם בדיקות אחרות ( עשיתי כמעט את כולם - מעבדת שינה , בלוטת תריס , חולשת שרירים ועוד ) . לאחרונה עשיתי בפעם הראשונה בדיקה של ליתיום בדם והערך יצא נמוך ביותר - קטן מ-0.04 mmol/L . האם הכמות הקטנה של ליתיום בדם יכולה להסביר את העייפות . מחיפוש חומר הבנתי שבד"כ חולי מניה דיפרסיה יכולים להיות מטופלים בליתיום , כמו כן שהאיזון של ליתיום בדם הוא עניין מאוד מדוייק . ויש לעקוב אחר הליתיום בדם על מנת למנוע מקרה של עודף ליתיום שהוא מסוכן וכולל סימפטומים מסויימים כמו רעד בידיים , הקאות . אציין שניסתי בעבר לקחת כדורים פסכיאטריים למינהם - בעיקר מאלה המשפיעים על הסרטונין - פרוזאק , רסיטל ועוד ( 6 סוגים שונים ) הכדורים הללו לא השפיעו על העייפות והפסקתי לקחת אותם די מזמן . מיותר לציין שהעייפות החזקה גורמת לי לאיכות חיים ירודה ביותר ולסיכום , השאלה - האם רמה נמוכה של ליתיום בדם יכולה לגרום לעייפות ? האם כדאי לנסות להתחיל טיפול בליתיום על מנת למגר את העייפות ? תודה רבה :) .
ירון שלום, אני מבין שמעולם לא נטלת ליתיום. במצב זה לא אמורות להיות רמות גבוהות של ליתיום בגוף אלא מאד נמוכות, כפי שמצאו אצלך. כאשר נוטלים ליתיום כטיפול זה לא בגלל חסר של ליתיום בגוף, אלא מגיעים לרמות מאד גבוהות, לא טיבעיות של ליתיום, ואז הליתיום משפיע באופן פרמקולוגי ולא באופן טיבעי. אין מה לקחת ליתיום לעייפות. ליתיום עוזר רק לחולי מאניה-דיפרסיה באיזון מצב הרוח ולא לעייפות. אם העייפות שלך היא חלק מדיכאון ניתן לתת תרופות בעלות אפקט ממריץ יחסית כמו אדרונקס. יתכן וזו תסמונת העייפות הכרונית. יתכן ויש לך גם בעיות שינה (יש להבדק במעבדת שינה). כך או כך- ליתיום אינו הפתרון.
אני בחורה (-:בת 32 לפני כחודש היכרתי גבר מאוד איכותי (בן 34) וכשהכרתי את הבחור הכל זרם לאט והתלהבתי שסוף סוף הכרתי גבר שלא מחפש לקפוץ איתי מהר למיטה. כל אותו זמן אני זו שהייתי יוזמת מגע (נשיקות חיבוקים). הוא כל הזמן היה טוען שהוא לא אוהב נשיקות רטובות או נשיקות עם לשון וזה היה מוזר לי. הייתי אומרת לו בצחוק אתה מזכיר לי את הזונות שלא רוצות להתאהב אז לא מתנשקות עם לשון. סיפר שמעולם לא התאהב. עם הזמן הבחנתי שהבנאדם לא יוזם מגע "אפילו לא התמזמזנו"..לפחות משהו בשביל ההתקרבות. הוא יודע להעניק בדרך משלו...להכין לי קפה ארוחה לדאוג לי בכל מיני דברים שהם חשובים שכנראה בהתחלה עזרו לו להעלים את הבעיה שלו.(קל להרשים אישה בדברים קטנים). עם הזמן שהתקרבנו סיפר לי שבתקופת הצבא היה שנתיים בסמים ויצא מזה וזה איפשהו סגר אותו בפי אנשים (התנתק אז מחברים שהיו איתו בסמים) הוא איש של שחור ולבן אוהב או לא אוהב. אין לו הרבה חברים לא אוהב ללכת לאירועים. אוהב שקט.נוטה לחשוב המון . יום אחד אחרי 3 שבועות יחד הרגשתי שאני רוצה כבר לעשות איתו סקס (שתביני הייתי ישנה אצלו הרבה ולא היה כלום חוץ מחיבוק תוך כדי שינה).... אז אני יזמתי ונגעתי בו והוא אמר שלא בא לו ....אחרי שניפגעתי אמר שהוא פשוט צריך זמן..(בליבי צחקתי אמרתי יו הוא ממש כמו בחורה בקטע ניתן לו זמן(-: ) שבוע אחרי עשינו סקס מאוד רגיל בלי משחק מקדים אמר לא אוהב שמפנקים אותו בסקס אוהב ולגבי פינוק אישה צריך זמן . שבוע אחרי באתי אליו לשישי שבת וביום שישי בלילה חשבתי שיהיה סקס לא היה כלום למחרת קמתי .והחלטתי שאני אומרת כל מה שאני חושבת אמרתי לו שזה לא נראה לי נורמאלי ששבוע לא התראינו אתה לא נוגע בי וזה נראה קשר של ידידים (אין התלהבות ותשוקה של ההתחלה)..אמרתי לו שלפי מה שאני מבחינה ומרגישה יש לו בעיה ריגשית מאוד קשה ..הוא אמר שהוא מודע לעצמו ושמע את זה 200 פעם מבחורות אחרות אבל לא יודע אם מסוגל להשתנות ולתת לי את האהבה שאני רוצה.(צריך לחשוב אם מסוגל). אז אני שואלת במידה ויחליט שרוצה לטפל בעצמו איך מתחילים?! אני מוכנה לעזור לו ולהיות לצידו למרות שאני מודעת שזו בעיה קשה מאוד. ואני רק חודש איתו אבל יודעת שהוא בנאדם מאוד טוב והוא מאוד פיקח. ואני מרגישה שיכול להיות ביננו קשר מעולה אם הבעיה שלו תיפתר (אני מודעת שזה בעיה שלא ניפתרת ביום). תודדדדדדדדדדדדדהההה על תשומת הלב מיקי
מיקי שלום, קודם כל קבלי הרבה הערכה על הסבלנות, ע היכולת לראות ולהבין. אני מניח שרוב הבחורות היו כבר מזמן אומרות לו שלום (וכנראה היו כבר 200 שעשו את זה....). אבל (וזה אבל ענקי ענקי)- מאד יכול להיות שטיפול פסיכולוגי יעזור לו. מאד יכול להיות שהוא צריך מישהו שיעזור לו להכנס לטיפול. אבל כניסה לטיפול במקביל ובגלל כניסה לקשר זוגי זה "סופר בעייתי". ולמה? כי במקום לפתח דינמיקה זוגית אתם תפתחו דינמיקה של מטפלת ומטופל (למרות שלא את תטפלי בו- אבל את תהיי שם ברקע ותעודדי אותו). טיפול הוא תהליך אליו הוא צריך להגיע לבד. לא בשבילך, כי כבר כמה הוא באמת קשור אליך? אינני יודע "על מה זה יושב" כל הקושי הזה באינטינמיות, אבל זה בטח משהו מאד לא פשוט ואני לא בטוח שנכון שהקשר שלכם יתפתח מהנקודה הזו. הסיפור שלו יכול להיות קשור להתעללות קשה בילדותו, להומוסקסואליות חבויה, לתקיפה מינית שהוא עבר או למשהו טראומתי קשה אחר. אם הוא יתחיל טיפול כשאתם בקשר, הוא ירגיש איזושהי מחוייבות לשתף אותך במשהו שהוא עדיין לא סגור בו עם עצמו. זה נורא מסובך. אני לא אומר שאין לזה סיכוי, אבל זה להכניס ראש בריא למיטה חולה. אני הייתי מציע שאם הוא יקר לך, תדאגי שהוא יגיע לטיפול ולא תמשיכו את הקשר, ותקבעו שאם הוא מתקדם, אחרי נאמר חצי שנה לפחות, שיצור שוב קשר. תני לו את הזמן. אם הוא יקח את הזמן ויעשה משהו עם עצמו, ואת לא תמצאי מישהו אחר- אז תחזרו להיות שם אחד בשביל השני. אם לא, אז לפחות לא איבדת זמן ולא נגררת אחרי פנטזיות רומטניות. בכל מקרה, זה הולך להיות מאד מסובך. תשמרי על עצמך!!!!
שלום. אני סובלת מכאבים בחזה ודופק מהיר, ולפעמים מהתקפים מוזרים כאלה, שלאחר ששללו בעיית לב קראו לזה הפרעות חרדה. אני לוקחת פלוטין כבר שלושה שבועות. היה לי בשבוע האחרון שיפור מסויים, עדיין כאבים אבל בלי התקפים, וחשבתי שהתרופה עובדת, אבל אתול היה לי התקף נוראי ואני מרגישה ממש רע. מה זה אומר על התרופה? שהיא לא עובדת בשבילי? האם צריך להתחשב בשיפור של הימים האחרונים, או יותר בהתף של אתמול?
אלה שלום, טיפול יעיל אמור להכחיד את ההתקפים לחלוטין. כרגע קצת קשה לשפוט את יעילות הטיפול כי 3 שבועות זה גבולי מבחינת הזמן (בד"כ נהוג לחכות 4 שבועות בכדי לקבוע יעילות או חוסר יעיליות). בנוסף צריך לזכור כי בהתקפי חרדה לא תמיד מספיק כדור אחד, ובהרבה מקרים צריך לעלות ל- 2 כדורים ובמקרים מסויימים גם ל- 3 כדורים ליום (כל זה כמובן בהדרגה, ותלוי בחומרת הבעיה). אמנם לחלק גדול מהאנשים מספיק כדור אחד ליום, אבל עד שלא מגיעים למינון מלא אי אפשר לקבוע שהטיפול לא יעיל.
הי אלה זה בדיוק מה שקרה לי אני לוקחת 3 שבועות פלוטין וההתקפים נעלמו לי ואתמול בלילה היה לי התקף חרדה נוראי וחזק שלא הבנתי מאיפה זה הגיע. במיוחד לאור העובדה שאני נוטלת כדורים כבר 3 שבועות, מקווה שזה היה ארוע חד פעמי לשתינו ושנרגיש טוב:)
שלום לך ד"ר אני סובל כל היום ממחשבות שגורמות לי לחרדות , לכן אנני מתפקד . כשאני יושב נדמה לי שהגב שלי כפוף , כשאני הולך נדמה לי שיצחקו על צורת ההליכה שלי. כשאני מסתכל על אנשים יש לי מחשבות על מין מאוד מגעילים . נוטל תרופות שלא עוזרות לי בכלל , השאלה היא מהן המחשבות האלה - רופא אחד טוען שהן מחשבות כפיתיות O/C/D רופא שני טוען שזה סכיזופרניה ונותן לי כדורים לסכיזופרניה - עלי לציין שהכדורים נגד סכיזופרניה בכלל לא עוזרים לי .
שלום רב, שני רופאים שבדקו אותך לא הגיעו למסקנה חד-משמעית. אני חושב שזו תהיה חוצפה מצידי לנסות להסביר את מצבך ולתת אבחנה לאחר קריאה של מספר שורות כאן בפורום. אבל אנסה בכל זאת לבדוק איתך- האם התרופות ל- OCD עשו איזשהו שינוי? איזה תרופות קיבלת, באיזה מינון ולכמה זמן? האם ניסית להגיע לטיפול פסיכולוגי? לאיבחון פסיכולוגי? אם תחזור אלי עם תשובות, אולי אוכל לעזור יותר.
ראשית תודה לך על התשובה המהירה . נטלתי המון סוגי כדורים שלמעשה אף אחת מהן לא עזרה לי באופן משמעותי. התרופה היחידה שעזרה לי היא הנרדיל שעזרה למשך שנתיים , ולאחר מכן ניסו לחזק לי את התרופה ולא עזר , ניסיתי לוסטרל, אנפרניל , סרוקוואל , הייתי בטיפול פסיכולוגי ,שעזר אך לא באופן משמעותי.
שלום ד"ר עופר שמגר, הייתי רוצה לדעת האם זה אפשרי להתנדב בבי"ח רמב"ם במחלקה הפסיכיאטרית וביחידה לילדים ונוער, סטודנט הלומד לתואר ראשון בפסיכולוגיה + חייל בשירות חובה? כמו כן, הייתי מעוניין לדעת מה כוללת ההתנדבות, האם הדרכות, האם אוזן קשבת וכו'? תודה רבה, מייק.
מייק שלום, נושא ההתנדבות הוא מורכב. אינני עוסק בכך ישירות, אבל אני נתקלתי בכך בעבר. הבעייתיות העיקרית היא בכיסוי ביטוחי. כל מי שבא במגע עם מטופלים בבי"ח חייב שיהיה לו כיסוי ביטוחי, שכן תאורטית הוא עלול לגרום נזק גם שלא במתכוון. ללא ביטוח בית החולים לא מכניס אליו שום גורם חיצוני. לסטודנטים לרפואה ולתואר שני בפסיכולוגיה יש הסדר ביטוחי אוטומטי מול בית החולים, ואם מישהו מהם רוצה להתנדב אחרי שעות הפעילות זה פחות בעייתי. אני יודע שזה עלול להשמע כקשקשת בירוקרטית, אבל לצערי היום בעידן שבו תובעים את גורמי הרפואה כמעט באופן קבלני, בית החולים לא יכול להרשות לעצמו סיכונים כאלו. מספיק שמישהו מכם ינסה לעזור לילד לרדת מהמיטה והילד בטעות יחליק וישבור יד- יש כאן עילה לתביעה. נדמה לי שבהנהלת בית החולים יש מישהו שמרכז את נושא המתנדבים. נסה להרים טלפון להנהלה (דרך המרכזיה- 8542222) ולהתחיל לברר משם. אבל בלי ציפיות גדולות מידיי.... מאידך, לדעתי ישנם אירגונים ומוסדות המטפלים בנפגעי נפש או בילדים עם קשיים כאלו ואחרים שישמחו לקבל מתנדבים. נסה לברר באירגון "אנוש", בפנימיה "אהבה" וכו'. בהצלחה, ושוב- המון הערכה על הרוח!!!
שלום ד"ר עופר שמגר, תודה על תשובתך. אני מקווה שזה יתאפשר וככל הידוע לי, יש אפשרות לקבל כיסוי ביטוח מהצבא אולי... אני אברר את זה עם הקצינת ת"ש. בכל מקרה, פניתי לראש המחלקה ואני מחכה לתשובה ממנה אם זה אפשרי. מקווה שנתראה ביום מן הימים [= בברכה, מייק.
שלום, אבא של בן זוגי נמצא בדכאון קליני מעל שנתיים, הוא הולך לפסיכיאטרית אשר מנסה להתאים לו תרופות אך אין שיפור במצבו.. האם מומלץ לשלב טיפול פסיכיאטרי בטיפול פסיכולוגי? האם יכול להיות שזה יעזור לו היכן שהטיפול הפסיכיאטרי נכשל? אני לא יודעת אם יש סיבה להטיל ספק בפסיכיאטרית שלו כי אני בטוחה שהיא עושה כמיטב יכולתה לתת לו את התרופות אשר לדעתה יעזרו לו, אבל זה פשוט לא קורה כבר המון זמן ועצוב לי לראות אותו ככה וגם כמובן את בן זוגי שסובל גם מהמצב. מה אפשר לעשות?
נעמה שלום, בהחלט רצוי לשלב טיפול פסיכולוגי בטיפול פסיכיאטרי. מחקרים רבים מראים כי השילוב יעיל יותר מאשר כל אחד מסוגי הטיפולים לבדו. לצערי זה לא מאד נדיר שמישהו לא מגיב לתרופות לאורך זמן. ושנתיים זה הרבה זמן. רצוי, כאמור, לשלב טיפול פסיכולוגי, ואם מדובר בדיכאון קשה ניתן לשקול גם טיפול בנזעי חשמל, שהוא הטיפול היעיל ביותר לדיכאון כיום. תוכלי לראות את התייחסותי לטיפול זה לפני 4 ימים כאן בפורום. מקווה שהוא יתאושש במהרה.
אני רוצה להגיד לכל הפורום הזה שאני באמת מאוד שמחה, ורגועה לאחר קבלת התשובה מד"ר עופר שמגר, אני מאוד מאוד מעריכה אותו שהוא מנהל כזה פורום ויש עם מי להתייעץ " כן ירבו אנשים כמוך" ותודה לך... ודרך אגב אם אתה זוכר אותי לגבי השאלה שלי בנושא הפסקת הסרוקסאט אכן התופעות לוואי יורדות בהדרגה אבל עדיין יש אותם.. אז מחכה בסבלנות..בכל זאת אתה ממש הרגעת אותי והעדכן אותך בהמשך...תודה!
ידידה שלי לקחה ארופקס 5 ימים בהמלצת הפסיכולוגית שלה, וכרגע היא טוענת שהיא לא יכולה להגיע לאורגזמה. האם הדבר ייתכן? מהן תופעות הלוואי של התרופה?
שלום רב, התרופה שאליה אתה מתייחס אינה מוכרת לי. יתכן והשם לא מאויית נכון או שמדובר בתוסף מזון שאינו תרופה. אוכל לעזור יותר אם תכתוב כאן את השם באנגלית, כפי שמופיע על אריזת התרופה.
שם התרופה הוא ארופקס AROPAX. ניתן לראות מידע עליה פה באתר: http://www.doctors.co.il/m/Medicine/a/Medicine/xMT/3859
האם יכול להיות שלקיחת כדורי זיפרקסה 25 מג ליום גרמו לשיגדון. האדם סובל מהתקפים תכופים של שיגדון בכף הרגל היא נעשית נפוחה וכואבת ורמת חומצת השתן בדם 13.2 למרות שלוקחים כדור אלוריל 1 ליום מה אפשר לעשות והאם הכדורים מתנגשים
אור שלום, לא ידוע על שום קשר בין זיפרקסה לשיגדון, וכן אין בעיה לשלב זיפרקסה עם אלוריל. קורה לפעמים ששתי בעיות מופיעות ללא קשר בינהן.
לדר שלום רב אני מטופלת כ 3 חודשים בציפראמיל 20 .שמעתי על כדורים בשם ציפראלקס גם מהגולשים.הרופאה שלי אמרה שזה לא בסל.וזה עולה כ- 200 שח שאלתי היא מה ההבדל בין שני התרופות מבחינת יעילתם וגם תוצאות הלואי שלהם. המון תודות.
שירי שלום, מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת. לפני מספר שנים גילו שהציפרמיל בעצם מורכב משתי מולקולות (שני חומרים) הזהות לחלוטין בהרכבם הכימי ובמבנה שלהן, חוץ מהובדה שהן נראות כמו תמונת ראי אחת של השניה. הסתבר כי אחת המולקולות היא פעילה נגד דיכאון, והשניה חסרת כל פעילות. לא עוזרת ולא מזיקה. לפיכך לקחו והוציאו רק את המולקולה הפעילה והיא נקראת "ציפרלקס". בפועל, כשאת לוקחת 20 מ"ג ציפרמיל, זה מכיל בתוכו 10 מ"ג ציפרלקס ועוד 10 מ"ג של המולקולה שאינה פעילה. מסיבות שאינן ברורות, הציפרלקס כנראה מתחיל לעבוד קצת יותר מהר מהציפרמיל. מעבר לכך, אין הבדל משמעותי בין התרופות, לא ביעילות ולא בתופעות הלואי. אהה... עוד הבדל: המחיר...... אני מקווה שברור לך שאין טעם להוציא סתם כסף. רק בריאות.
סליחה על התערבותי אולם יש הבדל עצום גם לגבי תופעות הלוואי שלא קיימות בציפרלקס לעומת תופעות רבות בציפרמיל וזאת מנסיון עם מספר אנשים ואיתי. כלוקחים את שניהם מרגישים היטב אולם נכון המחיר גבוהה
שלום לך ד"ר אני בן 23+ לפני כמה זמן אני הובחנתי בעל קשב וריכוז ואני רוצה לדעת האם יש קשור או יש אפשרות להוביל לבעיות פסכיאטריות
יבגני שלום, הפרעת ריכוז וקשב בפני עצמה לא מובילה לבעיות פסיכיאטריות. אנחנו יודעים שלפעמים באנשים עם הפרעות קשב רואים קצת יותר נטיה להפרעות דיכאון, אבל זה די נדיר ולא ברור בדיוק האם הפרעת הקשב ממש גורמת לזה. לגבי הפרעות יותר קשות- לא רואים יותר אצל חולים עם הפרעת קשב בהשוואה לאוכלוסיה הרגילה.
לחבר שלי המליצו על השילוב הזה. מספר ימים לאחר שהתחיל לקחת את התרופות יש לו מדי פעם התקף הזעה/הסמקה ולחץ דם גבוה. הפחיתו לו מינון של האפקסור(75 מג' במקום 150) והשאירו את המירו על 45 מג' ליום. מה דעתך? בתודה
משה שלום, שילוב של אפקסור ומירו הוא מאד מקובל ויש לו הגיון רפואי. אכן אפקסור עלול לגרום לעלית לחץ דם, וטוב עשו כשהורידו את המינון. למירו אין השפעה על לחץ הדם. סכ"ה בנתיים נשמע שמי שמטפל בו יודע מה הוא עושה.
שלחתי הודעת המשך להודעה "תוהה לי" - דפנה. אני לא רואה שהועלתה, האם לא התקבלה?
אני מתייחס לכל ההודעות, פרט לאלו שחוזרות על עצמן לפני שהספקתי להתייחס לראשונה מבינהן. במידה ובטעות לא התייחסתי להודעה כלשהי- אשמח אם תוכלי לחזור עליה.
שלום, נמאס לי כבר לכתוב את הסאגה המתמשכת של חיי הסבל הנפשיים שלי אבל זהו באמת אולי הנסיון האחרון להבין האם יש טעם לנסות תרופה נוספת או שונה. בת 42, ללא משפחה משלי, משפחה קרובה מצוצמת עד מאוד (הורים, אח וגיסה), אישיות מופנמת וסובלת מגיל העשרה מחרדות ומדכאון. למרות נטיות האישיות והחרדות עברתי מסלול חיים יחסית רגיל - צבא, לימודים באוניברסיטה ועבודה יציבה, כיון שכל חיי אני חיה בזיוף התחושות הקשות שלי ובהעמדת פנים אינסופית של נחמדות. לפעמים מרגישה ממש כמו "זונה" שמה שהיא משווקת זו נחמדות והתחשבות מעושה בזולת, כיון שזה מה שיגן עלי מפני הרוע הנורא של בני האדם. רוב הזמן איני סובלת את בני האדם ורואה את מניעיהם האמיתיים, ערה לרכילות המרושעת, לצביעות ולאגו המשתלט על כל חלקה טובה. למרות הסלידה הרבה מבני אדם, גם אני חיפשתי בן זוג קרוב, עימו אוכל לחלוק את עולמי הרגשי אבל גם בתחום הזה (שבו התחלתי מאוחר מאוד) לא צלחו נסיונותי. אני בחורה שמנה מאוד, חסרת מיומנויות חברתיות, תמימה ומתקשה להעמיד פנים, ולכן נתקלתי בגברים שלא מצאו חן בעיני או שלא התאימו לי ברמתם האינטלקטואלית. לפעמים מרגישה כמו "ילדה הסובלת מפיגור", שאמנם האינטליגנציה שלה מפותחת אבל מבחינת התנהגותה בחברה דומה למי שיצאה ממוסד למפגרים וזקוקה לדיור מוגן על מנת לשרוד בעולם המנוכר בחוץ. הכל וכולם מפחידים אותי, יש לי פחד גדול מבעלי סמכות ובכלל מכל "מבוגר" שבשטח. פיתחתי מנטליות של משרתת מושלמת, הערה לכל צרכיו של אדונה. לרוע מזלי, אני בזה לעצמי ולעולם על שכזה הוא מצבי. כל תחומי החיים מוכתבים על ידי החרדות האיומות מהן אני סובלת, כולל חרדה חברתית למרות שרכשתי לי ממש מיומנויות של שחקן תיאטרון בנסיון להסוותן. ולפן התרופתי - לפני שש שנים פניתי לפסיכיאטר והתחלתי עם פרוזק, אחריו אפקסור, ובשנתיים האחרונות סימבלטה - במינון של 90 מ"ג ליום! כל התרופות לא ממש עוזרות לדכאון שנע במחזוריות ובגלים, ההולכים ומתעצמים לקראת המחזור החודשי, יש ימים טובים יותר וטובים פחות וגם החרדות מקננות עמוק בפנים. ניסיתי טיפולים פסיכולוגיים שהיו מבחינתי בזבוז כסף ואיני מאמינה בכיוון זה באופן מוחלט. אני מאמינה שהדבר היחיד שיכול אולי לעזור במידת מה הוא תרופות. שאלתי - מעולם לא ניסיתי לשלב בין תרופת דכאון וחרדה לבין מייצב מצב רוח. האם שילוב זה יוכל לשפר את הרגשתי? ואיזה מייצב מומלץ, לאור משקלי הגבוה? בליתיום איני מוכנה לגעת בשל תופעות הלוואי. אני משלימה עם כל מה שלא איהנה ממנו בעולם בשל נטיותי, אישיותי ובריאותי, לא מקווה עוד למצוא חבר לחיים, להקים משפחה או סתם למצוא חמימות אנושית, ובטוחה שגם יבוא יום ואאבד את משרתי ולא אוכל להתפרנס במינימום של כבוד, אבל ממש קשה לי להעביר ככה את ארבעים (נקווה שפחות) השנים הבאות. אודה לך מאוד על עזרתך וסליחה על אורך המכתב...
שלום רב, נשמע שאת "סוחבת" תיק כבד מאד כבר הרבה זמן, ואף אחד לא עוזר לך ממש להרים אותו. יש לך המון קשיים בעיקר בתחום הבינאישי- איך אנשים תופסים אותך, איך את תופסת אותם, ואיך, לעזזאל, מחברים בין העולם בחוץ לבינך. יש פער עצום בין היכולות האינטלקטואליות שלך ליכולות הריגשיות, ודוקא בגלל זה את כל-כך מודעת למה שקורה, וכל כך סובלת. את יודעת, בצבא אומרים "אין שכל- אין דאגות". ונדמה שבגלל זה את מוצפת דאגות וכאב. אבל קצת פרקטיקה: אני חושב שבגלל שעיקר הקושי הוא בתחום הבינאישי- שם צריך "לשים את הכסף". אני הייתי מכוון אותך לטיפול קבוצתי, שיאפשר לך לעבוד יותר על התחום הזה. תרופות, לדעתי, לא יחוללו שום שינוי משמעותי בחייך. במקרה שלך התרופות יכולות להקל מעט פה-ושם, אבל לא להוציא אותך מהמקום בו את נמצאת, לא להעלים את הזיוף הזה שאת חייה בו, וגם לא לאפשר לך ליצור קשרים כמו שאת רוצה. עוד כיוון אפשרי- התנדבות. לא כתבת אם את עובדת, אבל גם אם כן וגם אם לא, יש משהו במקום בו את יכולה לתת מבלי לצפות לתמורה שהוא מאד מעצים, מאד מאפשר לנהל קשרים בינאישיים ממקום בו את לא מצפה לתמורה, ודוקא אז, פתאום מגלים איך הדברים משתנים. דוקא במקומות כאלו מגיע האושר מהמקומות הכי לא צפויים. תנסי. מקסימום תגרמי אושר לאחרים, וזה לא מעט.... ולבסוף בענין התרופות: כמו שציינתי ממש לא נראה שמשם תבוא הישועה. המייצב הכי פחות בעייתי, בודאי מבחינת המשקל, הוא למיקטל. אבל אני לא הייתי בכלל מתחיל עם זה. כך או כך, המון הצלחה!
שלום, סבתא שלי בת 84 במוסד סיעודי לאחר אירוע מוחי שגרם לשיתוק צד שמאלי. בנוסף, היא סובלת מאי שקט שמקשה מאוד על הצוות הטיפולי. כרגע היא ומטופלת באפקסור וכן חצי כדור קלונקס בבוקר. הרופאים במוסד הסיעודי מעוניינים לשנות את הטיפול ל50 גרם טריזודיל ולקלונקס בבוקר ובצהריים. מה השלכות הטיפול? האם הם מנסים להרדים אותה על מנת לשפר את אי הנוחות שלהם? יש סכנה לישנוניות יתר? בתודה אסא
אסא שלום, אי השקט גורם סבל גם לסבתא, ויכול גם לסכן אותה כאשר תנסה לרדת פתאום מהמיטה וכו'. בטיפול שאתה מציג קיימות בעיות רבות: קלונקס לא מומלץ בקשישים. טרזודיל עלול ליצור בילבול. עדיף טיפול בתרופת הרגעה כמו האלידול או פנרגן, שקשישים מסתדרים איתן יותר טוב. רק בריאות....
שלום.רכשתי כדורים נגד חרדה בשם RELEXINE(תרופה ללא מירשם) ואני משתמש בהם כבר חודש עם הטבה יפה בחרדות.מהו משך שימוש בתרופה כזו נגד חרדה ממושכת של שנים?האם רצוי להשתמש כמה חודשים(עד כשנה) רצוף כדי להכחיד את החרדה לגמרי?האם צריך לרדת בהדרגתיות? היות ומדובר בתרופה רשומה אבקש את דעת הפסיכיאטר.
ירון שלום, אינני מכיר את התרופה, והיא לא מופיעה ברישומי אגף הרוקחות של משרד הבריאות.
אני נשואה ואמא ל 3 ילדים קטנים ,בשנתיים האחרונות הפכתי להיות עצבנית מאוד כל דבר שקורה בבית מרגיז אותי וזה מתבטא בצעקות וחוסר סבלנות כלפי הסובבים אותי , הדבר פוגע ביחסים בבית , אפילו הילדים הפכו להיות עצבניים ומרדנים , שהם עושים משהו לא טוב אני ישר צועקת ומתרגזת ,אני גם רבה המון עם בעלי אפילו בנוכחות הילדים , כשאני לבד אני אומרת לעצמי שאני חייבת להירגע ולשלוט בעצמי אך בשעת כעס איני שולטת בעצמי וישר צועקת עד שכבר אפילו הילדים לא מקשיבים לי , האם יש דרך לפתור בעייה זו אני מעדיפה ללא כדורים , בבקשה עזרתך כי אני מרגישה שהמשפחה שלי מתדרדרת.
ליאת שלום, הבעיה שאת מציגה לא יכולה להפתר ע"י כדורים. את צריכה טיפול פסיכולוגי. כיוון שהבעיה מופיעה ומפריעה בעיקר בבית, הכי נכון ללכת לטיפול משפחתי, ולגייס את כל המשפחה לעזרה (זה בטח גם מפריע לכולם....)
שלום , רציתי לברר האם ניתן לאבחן מחלה זו לאחר התקף מאני פסיכוטי יחיד? עד ההתקף ולאחריו אני סובלת מדיכאון שנקרא בינוני. (אני בעשור הרביעי לחיי) הרופא שלי אמר שמספיק התקף אחד בשביל לקבוע אבחנה. האם זה נכון הרופאת משפחה שלי שמכירה אותי כבר הרבה שנים העלתה ספק באבחנה זו (למרות שסייגה עצמה כלא פסיכיאטרית) , אמרה שמכירה אותי שנים ותמיד בדיכאון, ואז כמובן העלתה בי שוב את השאלה האם אני מאובחנת נכון? בסה"כ עברתי פסיכוזה (ואשפוז בעקבותיו) לאחר שימוש מוגבר בקנאביס במהלך 4-5 ימים? ומעולם לא חויתי התקף מאני, רק דיכאון אני זוכרת מאז ומעולם (ללא אישפוזים). אני מתקשה מאוד לקבל עובדת היות כסובלת מזה, לא מספיק הדיכאון אז עכשיו גם זה.. ועוד שאלה: היום אמורה להתחיל לקחת ליתיום לאחר שזיפרקסה גרמה לי לעלות במשקל. האם גם ליתיום גורם לעלייה במשקל? אני מאוד חוששת להתחיל התרופה כאשר אולי אני לא זקוקה לה.. אנא תענו לי, אשמח גם כמובן לתגובת הרופא תודה ולילה טוב
תשובה לשאלה ניתנה אתמול.
לא נשמע מעודד, אבל כנראה ככה זה בחיים.. לילה טוב
לד"ר שמגר שלום, אני סובלת מחרדה ודיכאון מזה כשנה אושפזתי פעמיים בגלל נסיונות אובדניים. מזה מספר חודשים מטופלת בסרוקסט 20 מ"ג, אלטרול, דקינט, פרפנאן 8 מ"ג אך לצערי לא ראיתי שיפור משמעותי בתקופת הטיפול התרופתי. לאחרונה התייעצתי עם הרופא המטפל שהחליט על סדרה של טיפולים בניזעי חשמל. לדעתו ישנם 60% של סיכויי הצלחה בטיפול, כמו כן שמעתי שיש תופעות לוואי של אובדן זיכרון לטווח קצר. עם כל זה עדיין הטיפול נראה כדאי. רציתי לשמוע את חוות דעתך על יעילות הטיפול והשלכותיו. בתודה סיגי
סיגי שלום, טיפול בנזעי חשמל הוא הטיפול היעיל ביותר לדיכאון הקיים כיום, יותר מכל תרופה ידועה. הנסיון שלי מאשר שאכן זה כך. מבחינת תופעות הלואי, הפגיעה בזיכרון בד"כ מינימלית ולא מפריעה, וגם אם היא מופיעה היא חולפת תוך שבועות ספורים מסיום הטיפולים, כך שזה ממש לא נורא. כמעט לכל תרופה נוגדת דיכאון יש סיכון גבוה יותר לתופעות לואי..... בקיצור- למרות מה שנדמה, מדובר בטיפול מאד יעיל ומאד בטוח. בהצלחה.
הי רציתי לדעת האם סרוקסט לגבר יכול לפגוע בפוריות? האם הד"ר מכיר משהו שלוקח סרוקסט ותוך כדי זה נולד לו ילד? האם התרופה המקבילה פקסט יכולה להיות שונה בנושא זה? תודה
אורי שלום, לא סרוקסאט (ולא פקסט) גורמים לפגיעה בפוריות כאשר גבר נוטל אותם. לפעמים הן יכולות לגרום לקשיים בתפקוד המיני כולל הפרעות בזיקפה ולכן בעיה בפוריות, אבל ללא פגיעה באיכות הזרע.
שלום.האם 12 כדורי שינה מסוג סטילנוקס (10 מג') יכולים לגרום למוות/איבוד הכרה (75 ק"ג הבן אדם)?
שלום רב, למה את/ה מתעניינ/ת במינון המסוכן? האם זה בגללך או מישהו שאתה מכיר? בכל אופן, בד"כ מינון שמעל 3-4 כדורים עלול להיות בעייתי.
שלום רב, למה את/ה מתעניינ/ת במינון המסוכן? האם זה בגללך או מישהו שאתה מכיר? בכל אופן, בד"כ מינון שמעל 3-4 כדורים עלול להיות בעייתי.
שלום אני עברתי התקף פסיכוטי כשהייתי בטירונות מאז אני מטופלת אצל פסיכיאטר, לאחר ההתקף טופלתי בזיפרקסה כעבור שנה הפסקתי את הטיפול בהדרגה למרות שהפסיכאטר שלי לא הסיכם כעבור כמה חודשים שוב חזר לי ההתקף פסיכוטי ושוב אני מטופלת בזיפרקסה הפסיכיאטר שלי אמר שאני אצטרך לשתות כדורים כל החיים סבלתי גם מדיכאון אז טופלתי בציפרלקס כעת אני משתמשת בזיפרקסה וציפרלקס ומרגישה טוב רק שיש לי מין חוסר מיקוד במבט מין ריחוף שמפריע לי שלא היה לי בהתקף הראשון זה נמשך כבר הרבה חודשים האם זה ייפסק? ממה זה נובע?
קרן שלום, קצת קשה להעריך דרך האינטרנט על מה מדובר בדיוק. בכל מקרה זו אינה תופעה נפשית שכיחה וגם לא תופעת לואי שכיחה לתרופות. האם התייעצת עם הפסיכיאטר שלך? מה הוא אומר?
שלום לך, אני רוצה להתייעץ איתך בקשר להפסקת כדורי סרוקסט שניתנו לי על -ידי רופא מטפלת רגילה רופא מישפחה. היתה לי חברה שניפתרה ודוד שלי לאחר מכן, כתוצאה מכך ניתפקתי בחרדה הלכתי לרופא המישפחה סיפרתי לה היא הציעה לי למשך שבועיים לקחת כדור כל בוקר 20 מילגרם ניראה לי של סרוקסט...לאחר מכן (שבועיים) שאלתי אותה אם איפשר להמשיך לנטול את הכדורים כי הרגשתי ממש טוב לאחר מכן מצאתי את עצמי עם הכדורים האלו במשך חצי שנה עד לפני שבועיים. החלטתי להפסיק לקחת את הכדורים, התייעצתי עם הרופאה איך להוריד והיא אמרה לי בהדרגה הדריכה אותי ואכן עשיתי כדבריה, היום אחרי 4 ימים שאני לא לוקחת את הכדורים אני מרגישה הרגשות מוזרות, אני מדגישה זאת לא חרדה אלא רעידות קלות, קפיצות של העניים, בכילות אני נורא פוחדת מכך... ואני רוצה לשאול אותך אם אכן בענייך זה קשור להפסקת הכדור...אני פוחדת שהגוף שלי אכן מכור כבר לכדור אני מאוד חוששת וצריכה את דעתך בנושא אשמח לקבל תשובה...
שלום רב, אכן בהפסקת סרוקסאט יכולות להופיע תסמונות גמילה כולל מתח, עצבנות, קפיצות שרירים שונים בגוף וכו'. זה לא מסוכן ובד"כ נעלם תוך 7-10 ימים. עוד קצת סבלנות....
שלום רב, אני אמא לבן 7 שאובחן עם ADHD ובן 4. בן ה- 7 מטופל בריטאלין LA 30MG ובריספרדל (קיבלנו הנחיה להעלות את המינון ל- 1 מ"ג ביום). הילד הגדול מביע חרדה בביה"ס (ורק בביה"ס), הוא מנודה חברתית ולאחרונה חלה נסיגה נוספת והוא סובל מעצירות קשה ופיסורה ומהרטבה (שוב, רק בביה"ס), על בסיס כמעט יומיומי. הוא מטופל אצל פסיכולוגית שלא הצליחה עדיין לשים את האצבע על הגורם למצוקה הקשה בה הוא נמצא.צוות ביה"ס תומך ורוצה לעזור אבל לא יודע איך. הצעיר, גם הוא מרטיב במשך היום (אבל מאז ומתמיד). גם לו יש קשיים חברתיים בגן וקושי בקבלת גבולות. קיבלנו הפנייה למכון להתפתחות הילד לצורך אבחון מלא (בדומה למה שאחיו עבר כשהיה בגן). שאלתי: מאחר ומדובר בתהליך ארוך ומייגע, בינתיים הילדים שלי במצוקה ואני לא יודעת כיצד לעזור להם. אני חשה חוסר אונים מוחלט בהתמודדות עם המצב. רוצה בכל ליבי לעשות משהו ולא יודעת מה (מעבר לקבלת הסיוע המקצועי). אשמח לעזרה.תודה!
שלום רב, אינני מומחה לילדים ונוער. יש לפנות לפסיכיאטר המתמחה בתחום. בהצלחה.
בהמשך אלי אני גרה בנתניה בפולג אבל עוברת אם חבר שלי לאילת ידוע לך אם יש שם בכלל משהו שיכול לכוון אותי... אנימאוד רוצה עזרה הבלבול שאני נמצאת בו מאוד מציק ומפריע לתפקוד שלי לפעמים... אני באמת רוצה להבין למהומאיפה זה מגיע???בבקשה תפנה אותי לגורם הנכון... תודה על עזרתך
מעיין שלום, למי שלא זוכר אני מזכיר שאת מחפשת מטפל, לשיחות ואולי גם טיפול תרופתי, עקב מצב בילבול עם עליות וירידות במצב הרוח. אינני מכיר היטב את אפשרויות הטיפול באזורים שציינת. ניתן לנסות לברר את האפשרויות דרך קופ"ח. אם מישהו מהקוראים יכול לעזור יותר אשמח לפרסם את הודעתו.
שלום! אני בת 26 וסובלת כבר קרוב ל- 10 שנים מדכאון וחרדה, טופלתי בכמה סוגי תרופות, כרגע מטופלת בציפרלקס 15 מ"ג ליום. כשהייתי בשנות העשרה ובתחילת שנות ה-20 היה לי חשק מיני ובשנים האחרונות הוא כמעט נעלם. האם זה קשור לתרופות? למצב הנפשי? אני זוכרת שגם בצעירותי נטלתי תרופות ועדיין היה לי חשק. האם אני צריכה לשנות תרופה? האם כדאי לי לקחת תרופות מעלות חשק? המצב המיני שלי מתסכל אותי ואת בן זוגי, אשמח לקבל עזרה. אניטה
אניטה שלום, ירידה בחשק המיני יכולה להיות קשורה להרבה סיבות. תרופות יכולות לעשות את זה, אבל יחסית ציפרלקס כמעט ולא פוגע בחשק המיני. גם דיכאון מוריד חשק. כאן השאלה היא עד כמה את חופשיה מסימפטומים של דיכאון. עם אין שום סימפטום של דיכאון ורק ירידה בחשק- אז שווה ללכת ולברר את הסיבה. אם יש עוד סימפטומים של דיכאון- זה בהחלט יכול להיות חלק מהדיכאון. הכי טוב ללכת ליעוץ סקסולוגי. סקס הוא חלק מרכזי בחיינו, ולחיות בלעדיו זו פגיעה קשה באיכות החיים. ומכיוון שחיים רק פעם אחת- אז שווה להתגבר על הבושה, ולטפל בזה. בהצלחה!
הדיכאון אצלי הוא די גלי, כלומר בא והולך בצורה סינוסואידית, בעקרון אני די מתפקדת בחיי יום יום (כמובן שיש לי קשיים ופחדים). בזמן יחסי מין אני מתחילה לחשוב על כל מיני דברים ולא מרוכזת באקט עצמו. ממה זה נובע? לגבי הסקסולוג - האם הוא בקי גם בבעיות אישיות, דכאון, חרדה, תרופות פסיכיאטריות? מחכה לתשובתך, אניטה
אני אגיד לך מי מכריח אותי לקחת את הטיפול- אמא שלי .היא מכריחה אותי לקחת את הטיפול המחורבן הזה.נקודה. היא ולא אחר. אני מצידי לא הייתי לוקחת אפילו כדור אחד מימה שהוא נתן. היא חושבת שהיא יכולה לקחת אחריות לחיי. היא חושבת שהיא אני. זו בעיה שתמיד היתה לי ולה. תמיד לא היתה הפרדה ביני ובינה , היא חשבה שהיא צריכה להישתלט לי על החיים וכך היא עושה עד היום. אפילו כשאני יוצאת מהבית ולבושה איך שאני רוצה ולא איך שניראה לה היא מציקה לי לגבי זה עד למצב שאם היא יוצאת איתי היא תואמר לי שהיא לא תצא איתי כך. אז בוא אשאל אותך מי הקוקו פה היא או אני? אז אני הקוקויית והיא משחקת את עצמה קוקוית. אתה יודע נימאס לי מכולכם מכול הפסיכיאטרים האלה. אני לא אלך בחיים שלי יותר לפסיכיאטר. וזו תשובה על שאלתך השניה למה לא עברתי לפסיכיאטר אחר. קודם כל הייתי מטופלת אצל המיפלצת הזו 8 חודשים ולא 8 שנים כמו שרשמת, כי אם הייתי מטופלת 8 שנים ודאי כבר הייתי מיתאבדת אחרי שנה שנתיים כך שלא הייתי מגיע לטיפול של 8 שנים אצלו.ואתה יודע מה אני גם לא חושבת שצריך לתת לפסיכיאטר צ'אנס של יותר מחודשיים שלוש אני נתתי לו צ'אנס של 8 חודשים שזה דיי והותר ומה קיבלתי ביתמורה הידרדרות אין סופית אל תוך התהום.אז באמת ניראה לך שאני אלך עוד לפסיכיאטר? גם לפסיכיאטר אחר לא בא לי ללכת. אז מה יעשו לי? ישחטו אותי? ימשכו לי בשערות ויקחו אותי בשערות אליו? מה יכולים לעשות לי? אה? אבל אתה יודע מיסתבר שמציאות עולה על כל דימיון, יש גם את אלה שמכריחים ומושכים בשערות ויש גם מצבים ופה הרמוז לך למה המשכתי בטיפול והמשכתי לקחת את הכדורים אף על פי שלא רציתי, יש מצבים שפשוט אתה מאבד שליטה על חייך ועושה דברים שהם פשוט בניגוד גמור למה שאתה רוצה ולמה שהנפש שלך רוצה. ואתה יודע מה זה חמור מאוד. כי לדעתי מצבים כאלה יכולים להוביל רק לדבר אחד. להיתאבדות. לרצון לחסל את החלק/צד שמנסה להורסך. וביגלל זה אמרתי שאתבע את הפסיכיאטר הזה. אבל אתה יודע מה אני ממש מרחמת עליו ולכן חבל לי להיתעסק עם תביעה של בחור מיסכן כזה.אני מרחמת עליו שהוא גרם לי לכול כך הרבה סבל ואפילו לא ראה עשירית מהסבל שאני עוברת אני פשוט הייתי שקופה הייתי שקופה בישבילו. אז למה ביכלל הלכתי אליו? אני שואלת את עצמי היום. בישביל שהוא ביכלל לא יראה אותי ולא יבין אותי. ואם הטיפול שהוא נתן וברור שגם הוא ימשיך לתת כי הטיפול שלו לדעתו הכי טוב בעולם הוא בחיים לא יראה אותי ואני תמיד הסבול עד שהתאבד.אז לא תודה אני רוצה עוד לחיות. ממש לא בא לי למות בגיל 33. עדיין לא היתחתני ועדיין לא עשיתי הרבה דברים בחיים שמגיע גם לי ,אני חושבת בכול אופן לחוות אותם.
רותי שלום, את נשמעת מאד סובלת. את חיה ביחד עם אמא שלא עושה ך חיים קלים, אבת סוחבת בעיה נפשית לא פשוטה, והכל לבד. מצד שני, נדמה לי שאת מרגישה שאת לא ממש יכולה לעשות הכל לבד. לכן למרות הסבל הגדול את נשארת עם אמא, ואת ממשיכה ליטול טיפול. כי בפנים -בפנים את חוששת מהיום שתצרכי להתמודד עם הכל לבד, ואת חוששת שאולי זה יהיה קשה מידיי. בתחושה שלי- לחשש הזה יש בסיס. אני אמנם לא מכיר אותך מספיק, אבל נדמה לי (רק נדמה לי) שבאמת אם תפסיקי את הטיפול ואם תפרדי מאמא המצב רק יתדרדר. וגם את רואה את זה, וחוששת. יש לך מישהו שאת יכולה להתייעץ איתו? אולי עובדת סוציאלית? חברה?
שלום 1) במה שונה פסיכולוג קליני מפסיכולוג רגיל? 2) יכול להיות שיהיה לך קשה לענות על השאלה אבל תנסה לענות באופן כללי. קצת רקע: אני בן 24 סובל קצת מהפרעות ocd (ברמה בינונית לדעתי ) , גם דיכאון בינוני שמתבטא בכך שאמנם אני מצליח מעט להנות אך סובל קצת מחוסר תקווה וחשש מהעתיד, אובדן חשק חברתי וביישנות , אלה הדברים העיקריים. הומלץ לי על רסיטל , מקריעת הרקע שלי אני מעוניין שתגיד לי בהנחה שהכדור עובד אז באופן כללי איך זה ישנה לי את המצב בהתחשב בדברים שרשמתי? האם הכדור אולי יכול לשנות דברים שאני אוהב בעצמי ולא רוצה שישתנו? תודה
אלעד שלום, אין דבר כזה "פסיכולוג רגיל". פסיכולוג שעוסק בטיפול בשיחות הוא פסיכולוג שסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה ועשה תואר שני במגמה קלינית. מי שרק סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה אינו ראשי לטפל באנשים. בענין הטיפול: ראשית חשוב לדעת שיש טיפול לא-תרופתי מאד יעיל שנקרא טיפול קוגנטיבי-התנהגותי. חשוב לקב אותו רק מפסיכולוג קליני שזהו תחום התמחותו העיקרי. יחד עם זאת, שילוב הטיפול הזה עם תרופות מניב תוצאות יותר טובות. לגבי רסיטל- התרופה לא משנה את האדם. היא עוזרת להקטין סימפטומים של מחלה, כמו OCD. מה שתקין אצלך- לא ישתנה. זה כמו שאקמול רק מוריד חום של מחלה, אבל אם אדם לא חום גבוה יטול אקמול טמפרטורת הגוף שלו לא תרד בכלל.
שלום , אני לא יודע איך מתבצע טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אז אם אפשר הסבר קצר?
שלום , רציתי לברר האם ניתן לאבחן מחלה זו לאחר התקף מאני פסיכוטי יחיד? עד ההתקף ולאחריו אני סובלת מדיכאון שנקרא בינוני. (אני בעשור הרביעי לחיי) הרופא שלי אמר שמספיק התקף אחד בשביל לקבוע אבחנה. האם זה נכון הרופאת משפחה שלי שמכירה אותי כבר הרבה שנים העלתה ספק באבחנה זו (למרות שסייגה עצמה כלא פסיכיאטרית) , אמרה שמכירה אותי שנים ותמיד בדיכאון, ואז כמובן העלתה בי שוב את השאלה האם אני מאובחנת נכון? בסה"כ עברתי פסיכוזה (ואשפוז בעקבותיו) לאחר שימוש מוגבר בקנאביס במהלך 4-5 ימים? ומעולם לא חויתי התקף מאני, רק דיכאון אני זוכרת מאז ומעולם (ללא אישפוזים). אני מתקשה מאוד לקבל עובדת היות כסובלת מזה, לא מספיק הדיכאון אז עכשיו גם זה.. ועוד שאלה: היום אמורה להתחיל לקחת ליתיום לאחר שזיפרקסה גרמה לי לעלות במשקל. האם גם ליתיום גורם לעלייה במשקל? אני מאוד חוששת להתחיל התרופה כאשר אולי אני לא זקוקה לה.. אנא תענו לי, אשמח גם כמובן לתגובת הרופא תודה ולילה טוב
מיכל שלום, ערונית הפסיכיאטר שלך צודק. די בהתקף מאני אחד, ולא משנה מה הסיבה לו, בכדי לאבחן מאניה-דיפרסיה. הסיבה לכך היא שאנחנו יודעים שמי שפתח התקף אחד- מועד לעוד התקפים. אמנם זה די נדיר שהתקף המאני הראשון מופיע רק אחרי שנים כל כך רבות של "רק דיכאון", ובודאי אם התקף הופיע אחרי שמוש בקנביס- אפשר להבין את הרצון והצורך לשקול היטב את האבחנה. כאמור- פורמלית הפסיכיאטר צודק. מאידך אני יכול לשער שיהיו פסיכיאטרים שלאור הנסיבות לא ימהרו לתת מייצבים. אבל זה יהיה מיעוט בקרב הפסיכיאטרים. בענין התרופות- לליתיום גם פוצנציאל להעלות תיאבון/ משקל. אבל גם תרופות אחרות כמו דפלפט מעלות במשקל (לא תמיד)
שלום לכולם, אני מקווה שנחתתי במקום הנכון... אני עושה עבודה על מחלת המאניה דיפרסיה ולצורך כך אני מחפש מאמרים באנגלית בתחום, מאמרים שמתארים את המחלה, את הטיפול התרופתי ואיזשהו סיפור על חולה שמתאר מה עובר עליו. האם ניתן להיעזר כאן ביודעי דבר? תודה רבה .
דני שלום, ראשית, אולי מי מהקוראים יוכל לשתף אותך בסיפור האישי שלו. שנית, יש פורום תמיכה של מטופלים ב"תפוז", ואולי שם יש מישהו שיכול לשתף אותך בסיפורו האישי. ובענין המאמרים- א. חפש בגוגל. ב. האתר הכי מקצועי למאמרים הוא pub med. בד"כ יש שם רק את כותרות המאמרים, ומשהו יותר רחב תצטרך למצוא בסיפריות רפואיות. ג. נסה גם בקישורים הבאים: http://www.medscape.com/psychiatry http://www.mentalhealth.com/ בהצלחה.
אני מרגישה שאני כבר מיתפוצצת מהטיפול הפסיכיאטרי של הפסיכיאטר שלי , הוא אעלה לי את כל הנרבים ואני שוקלת ליתבוע אותו גם על אובדן הכנסה לאורך תקופה מאוד ארוכה שנימשכת כבר כ-8 חודשים. הפסיכיאטר הזה החליט על דעת עצמו , וכמובן אסור לערער על החלטתו, שאני צריכה להיגמל מכדורי הקלמנרבין שלקחתי משך 7 שנים ושאיזנו אותי בצורה טובה ביותר ובימקומם הוא התחיל לתת לי כדורים , שכמובן, ניתנים ע"י פסיכיאטר, כדורים שרק דירדרו יותר ויותר את מצבי הנפשי כשכיום אני בקושי קמה בבוקר כל היום יושבת בבית לא עובדת ולא עושה כלום עם עצמי. הוא ממש עשה ממני זומביט וכולם צועקים עלי שאני מדברת שטויות ומקשקשת שטויות ושיש לי מחשבות משוגעות כאלה על הפסיכיאטר, דבר שלא היה לי כלל וכלל לפני הטיפול שלו.הוא הרס אותי נפשית ופיזית, אני כול היום יושבת בבית ולא רוצה לצאת לשום מקום כי כבר איבדתי את שימחת החיות שלי ואת הרצון שלי לחיות ביגללו. הוא ממש הרסני ברמות שלא יאמנו.והוא עדיין מיתעקש על הטיפול שלו, חושב שהוא מצויין שאין יותר טוב מיזה, הוא ביכלל לא מודע למה שעובר עלי גם מפאת העובדה שביגלל שמצבי הידרדר קשה לי מאוד לבטא את שעובר עלי ביום יום ביגלל הטיפול הזה. אני לא מבינה מה הקטע שלו בלידחוף למטופלים תרופות לא מתאימות רק ביגלל שאיבחן אותם כלוקים במחלה זו וזו. הרי התרופות שלו גם ככה לא מועילות לי בכלום ממש בשום דבר .לקחת אותם או לא לקחת כלום זה אותו הדבר.ולעומת זאת כשלקחתי יום יום קלמנרבין היתה לי נסיגה עצומה במחלה הזו,ממש חייתי אז. ממש הרגשתי שאני ממצה את החיים. כיום אני לא ממצה כלום כיום אני שבר כלי ביגלל הטיפול הזה שלו. אז מה דעתך על כך שאתבע אותו? הרי כל מה שקורה לי זה ביגללו , לא ביגלל אף אחד אחר, אני מאשימה רק אותו בזה.אז למה שלא אתבע אותו? למה שלא יקח אחריות למעשיו, ויהיה מודע לכך שאם הוא הורס חיי מטופלים הוא יהיה גם עשוי לשלם על כך. מה דעתך?
רותי שלום, ושוב- מי מכריח אותך לקחת את הטיפול? מי מכריח אותך לחזור לפסיכיאטר הזה? למה לא עברת במשך 8 שנים לפסיכיאטר אחר? זו קודם כל אחריות שלך. אלו החיים שלך, ואת צריכה להוביל אותם לאן שמתאים לך.
שלום ד"ר שמגר אני תוהה לי עם עצמי... והחלטתי לשאול מה דעתך.... אני יודעת שלפי הספר, מחלות הנפש כוללות מחלות שחלק מהסימפטומים שלהם פסיכוזות למינהם. כמו מאניה-דיפרסיה,סכיזופרניה וכו' ואני תוהה מדוע דיכאון מז'ורי לא מוגדר כך (ותקן אותי בבקשה אם אני תוהה)?? הרי בסך הכל מדובר בבעיה נפשית. והרי מניה דיפרסיה כוללת בתוכה דיכאון.... האם מעדיפים לא להגדיר דיכאון כמחלת נפש כדי להימנע מסטיגמות? אנשי מקצוע מתייחסים לדיכאון המז'ורי כמחלה שחולפת גם ללא טיפול (ואולי זו הסיבה?). לא כל כך ברור לי,מכיוון שמדובר במשהו נפשי שמוטמע בנו. ויש הרבה מקרים שזה חולף ולאחר תקופה זה חוזר, ומי שחווה דיכאון מז'ורי, הוא בעל נטייה לדיכאון בעיקר במצבי לחץ . אשמח לשמוע את דעתך המפורטת.. תודה. :-)
דפנה שלום, המונח "מחלת נפש" אינו מונח מקצועי. זהו ביטוי עממי שגם פסיכיאטרים משתמשים בו לעיתים בכדי להסביר למטופלים על הבעיות שלהם. לפיכך אי אפשר לומר שדיכאון אינו מחלת נפש, כי דיכאון מג'ורי הוא מונח מקצועי ומחלת נפש אינה מונח מקצועי. אלו שתי שפות שונות לחלוטין, וכל חיבור בינהן הוא על דעת הצופים בלבד..... :-) אכן, כפי שתארת, דיכאון הוא מחלה לא קלה. אם מדובר בארוע אחד יש סיכוי סביר שזה יהיה חד פעמי. אם זה ארוע חוזר, כמעט בטוח שמדובר בהפרעה שתחזור שוב ושוב, ולכן ההמלצה היא שלאחר גל דיכאוני שני לקחת טיפול מונע לכל החיים. אני מקווה שהצלחתי להבהיר את ראייתי.
תודה על תשובתך ד"ר שמגר. עוד שאלה קטנה בבקשה לגבי אירועים חוזרים... סיקרנת אותי.. האם מניסיונך ועל פי ידיעתך, אירועים חוזרים של דיכאון מופיעים לאחר זמן מסויים (לא מדוייק, כמובן שזה משתנה מאדם לאדם)? כלומר, האם אירוע חוזר (אני מתכוונת לאירוע שני) יופיע בטווח של שנה-שנתיים, או יכול להופיע גם לאחר 4-5 שנים ויותר? האם עוצמת הדיכאון באפיזודה הראשונה, יכולה לנבא אירוע חוזר (או האם יש מנבאים אחרים?) אציין כי ברור לי שאף אחד לא יכול לנבא במדוייק, אבל סטטיסטית,ע"פ מחקרים,ניסיון אישי והספרים.... תודה רבה לך. דפנה
שלום.אני בן 25 ונוטל מידי פעם כדור ממשפחת הבנזודיאזפינים נגד חרדות. הכדור הראשון היה קלונקס 0.5 מ"ג, אשר גרם לי לקפיצות קטנות בשרירי הגוף(ידיים,רגליים,ישבן,גב) עברתי ללוריבן אותו הדבר, כנ"ל וואבן. ניסיתי ואלריין טבעי וגם קפצו השרירים. אני מניח שזה קשור לעודף GABA כיון שהתרופות כולן משפיעות עליו. כשאני לא נוטל את התרופות הקפיצות מתמעטות כמעט נעלמות. האם קפיצות/רעד שרירים שכזה הוא מסוכן?
ירון שלום, התופעה שאתה מתאר לא ידועה כתופעת לואי של בנזודיאזפינים, אבל לפעמים יש תופעות יחודיות לאדם מסויים שלא מתוארות בספרות. ואף להפך- בנזודיאזפינים משמשים לטיפול בקפיצות שרירים קלות. כיוון שמקור התופעה אינו ברור לי, אינני יכול לומר האם זה מסוכן. שווה להתייעץ עם נוירולוג.
רציתי לדעת האם יש מחקרים כלשהם המראים כי תרופות הרגעה מסוג קלמה(קלמנרבין) שהן תרופות על בסיס צמח הפסיפלורה יכולות לעזור במקרים קשים של סכיזופרניה? האם יש איזשהו קשר בין מרכיבים כימיים החסרים במוח החולה הזה ובין מרכיבי התרופות הללו? ומה עושים עם אני לא מגיבה טוב לאף תרופה כימית? למה לא ליפנות לתרופה צימחית? מה רע בה בתרופה הזו, חוץ מי זה שלטווח הארוך היא אולי יכולה להיות ממכרת.אני משהתחילו לטפל בי בתרופות כימיות היתדרדרתי נפשית מצבי היום כל כך מדורדר עד שאני אפילו לא מוכנה לעבוד ואפילו דברים יותר פעוטים כמו לישטוף רצפות אני לא מוכנה. לדעתי המדיניות של הפסיכיאטר שלי כבר גובלת בהתעללות כי אני כל הזמן במצב של השוואה, אני כול הזמן משווה את מצבי כיום למצבי לפני שלקחתי או ליתר דיוק אולצתי לקחת את התרופות הפסיכיאטריות הללו. מצבי אז היה בסדר גמור והמחלה היתה בנסיגה מלאה וכיום נהפוך הוא המחלה הישתלטה עלי. לפעמים כבר ניראה לי שאני רושמת פה רק בישביל אוזן קשבת, כי גם ככה אני יודעת ששום דבר כבר לא יעזור. פעם הייתי שמחה היום עצובה. נהייתי דיכאונית ומיסתגרת בבית כל היום . חבל שהרפואה בתחום לא היתקדמה. חבל שאלה איצע התרופות שיש לפסיכיאטר להציע, כי לי הם כלל לא עוזרים, דווקא עם הקלמה היתה לי יותר שימחת חיים יותר חיות ויותר מהכול פשוט מהכול.לפעמים אני כבר מיואשת וממש נימאס לי לחיות כי אני יודעת שתמיד השאר כך ואף פעם לא אחזור להיות מה שהייתי. אם הקלמה הייתי כמו פרח , פרח בין החוחים. ממש פרחתי באותה תקופה מבחינה נפשית בכול אופן והיום אני כמו בן אדם כבוי בן אדם מת כזה חסר רצון וחסר מוטיבציה לעשות איזה צעד בחייו ליראות עולם ולהנות מימה שיש לו להציע. תודה מראש על תשובתך לשאלות שרשמתי בתחילת ההודעה
רותי שלום, קלמה אינה טיפול יעיל לסכיזופרניה. נקודה. אני לא מבין מי "מכריח אותך לקחת תרופות". את בטח לא נמצאת עכשיו במחלקה סגורה שמכריחים אותך לקחת תרופות. את נמצאת בבית. מי מכריח אותך? בטח לא הפסיכיאטר שרואה אותך מקסימום פעם בשבוע. חשוב להדגיש שאינני מציע שתפסיקי לקחת תרופות. להפך, אני חושב שצריך להמשיך בטיפול או לנסות טיפול יעיל יותר כפי שימליץ לך הפסיכיאטר. אבל אל תאשימי את הפסיכיאטר בכך שאת לוקחת תרופות. את לוקחת אותן פשוט בגלל שלרוע מזלך תקפה אותך מחלה מאד לא נעימה, וללא טיפול כנראה מצבך יתדרדר.
שלום אני מטופל מזה שנתיים וחצי ברסיטל . בתחילה לקחתי למשך חצי שנה והפסקתי. לאחר מכן חזרו לי החרדות וטופלתי ב2 רסיטל ליום + אדרונקס. הכול היה בסדר תיפקדתי מעולה ואני בירידה הדרגתית של המינון כרגע אני רק עם רסיטל אחד. לפני כשבועיים הייתי חולה. וטופלתי בזינת. מאז פחות או יותר אני מרגיש ירידה בהרגשה. הפחדים חזרו והחרדות. אני מרגיש מאד מבולבל ולא מרוכז. עייף כל הזמן ומתחיל להימנע מכול מיני דברים. אני לא רוצה לעלות את המינון אני רוצה לנסות לנצח את זה מה עלי לעשות?
שלום רב, אני מאד מעריך את רצונך להתמודד עם המצב בכוחות עצמך. לפעמים זה ניתן, לא תמיד. בכל מקרה, מאד קשה לעשות את זה לבד. בשביל להתמודד אתה חייב הכוונה והדרכה, ואת זה ניתן לעשות בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי ע"י מטפל שזה עיקר עיסוקו. לפעמים עד שתוכל להתמודד לבד, יש צורך בליווי תרופתי בכדי לפנות את האנרגיות הנפשיות לטיפול (כי לעיתים המצב הנפשי כל-כך סוחט ומוציא אנרגיה, שאין די אנרגיה להתמודדות). במקרים כאלו ממשיכים בטיפול תרופתי לחודשים ספורים (משהו כמו 3-4 חודשים) ואז מפסיקים בהדרגה. בכל מקרה, אתה חייב לזכור שמדובר בהפרעה שיש לה בסיס ביולוגי, שניתן לטפל בו לפעמים גם ללא תרופות, אבל לפעמים אין ברירה. זה כמו שבנקע לפעמים אפשר לטפל לבד, ע"י מנוחה וכו', אבל יש מקרים מאד קשים שמחייבים גבס ואף ניתוח.
האם תוכל להסביר מזה דיכאון פסיכוטי ??במה זה מתבטא?? האם זה נחשב לדיכאוןןחמור וקשה?? ומדוע הוא נקרא כך???האם זה אומר שיש חשש לפסיכוזה(שאני לא יודעת מה זה רק שמעתי פעם מושג כזה)או לסכיזופרנייה???
נירית שלום, דיכאון פסיכוטי הוא דיכאון חמור מאד. פסיכוזה אינה מחלה בפני עצמה אלא סימפטום היכול להופיע במספר מחלות. במונח "פסיכוזה" הכוונה להפרעה נפשית קשה בה אובד חלקית הקשר עם המציאות. בד"כ המצב מתאפיין בהזיות (תחושות גופניות לא מציאותיות, כמו שמיעת קולות דימיוניים, או ראיית דמויות דימיוניות), במחשבות שוא (מחשבות לא מציאותיות, כגון תחושה שמישהו רוצה לפגוע באדם, מחשבה שיש לו חייזר בתוך הגוף, מחשבה שמדברים אליו מהטלויזיה וכו') או הפרעות קשות באירגון החשיבה (בילבול קשה מאד, מחשבות שנקטעות או מתחברות זו לזו ללא הגיון). דיכאון פסיכוטי הוא דיכאון שהחמיר עד מצב בו מופיעה פסיכוזה, שמתאפיינת למשל במחשבה שהגוף נרקב מבפנים, שהוא עשה מעשה איום ונורא ולכן רוצים להרוג אותו וכו'. בכל מקרה- זה לא קשור לסכיזופרניה (שהיא מחלה פסיכוטית שונה לחלוטין).
לאחר שימוש של כשנה בציפרלקס (10 מ"ג ליום), החלטתי להפסיק (בעידודה של הפסיכולוגית שלי). עשיתי את זה באופן מאוד הדרגתי - כשבוע לקחתי יום כדור, יום חצי כדור וכך הלאה, אח"כ לקחתי מספר ימים חצי כדור, אח"כ מספר ימים רבע כדור והפסקתי כבר כשלושה ימים יש לי תחושות שמעולם לא הרגשתי - סחרחורות ותחושות של נימול בפנים רציתי לשאול אם ייתכן שזה קשור - והאם יש צורך לבדוק את זה תודה רבה
דלית שלום, סחרחורות יכולות להופיע בהפסקת הטיפול, אם כי זה לא שכיח, בודאי לא בהפסקה הדרגתית כזו. נימול בפנים ממש לא אופייני להפסקת טיפול, ושווה לבדוק את זה.
האם יש בעיה ליטול טלפסט (אנטיהטמני) יחד עם פבוקסיל (SSRI) ?
לא, אין בעיה בשילוב הזה.
