פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
1. האם כדורים ,בעיקר רסיטל ודומיו פוגיעים במידה רבה או קלה בחשק המיני? או אם יש אחרים כדורים אחרים שפוגעים? (גם גברים וגם נשים) 2. האם פסיכיאטרים יודעים לזהות בני אדם שמשתמשים בכדורים לפי התנהגותם ? אני מדברת לא על חולי נפש ממש אלא ברמה של נוגדי חרדות ודיכאון?
יעל שלום, יש הרבה כדורים שפוגעים בחשק או בתפקוד המיני. רסיטל יכול בעיקר לפגוע בתפקוד המיני, למרות שהוא נחשב ככדור שיחסית פוגע מעט בכך. לשאלתך השניה- לא ניתן לזהות האם אדם נוטל טיפול תרופתי. בודאי לא נוגדי חרדה או נוגדי דיכאון.
שלום , בשאלתי על תתייחס לסדר הופעת הדברים, אני פשוט זורק פרטים שישנם בתוך הראש כי אני לא מבין בזה. אני בן 25 ויודע בודאות שסובל מהפרעות שונות שקשורות ל ocd וביישנות וגם בטוח ביותר מ 99 אחוז שגם מהפרעת קשב . לאחרונה יצא לי לשמוע לא ממישהו ממש רציני אבל שמעת משהו בקשר לכך שיש קשר בין ocd להפרעת קשב או שהפרעת קשב גורמת עם הזמן לתופעות כמו ocd ,ביישנות ועוד. הייתי שמח אם תעשה לי סדר לגבי שני הדברים והקשר,אם ישנו, ביניהם, והטיפול. נקודה מעניינת שעוזרת לי לחשוב שיש קשר ביניהם היא אם למשל אתה עושה משהו שאתה צריך להיות מרוכז בו ותוך כדי מטרידה אותך מחשבה טורדנית לגבי אם נעלת את הדלת למשל , האם זה הפרעת קשב שמונעת ממך להתרכז במה שאתה עושה או מחשבה אובססיבית לגבי הנעילה?
רוני שלום, יש איזשהו קשר בין התופעות, אבל הוא לא קשר סיבתי. אני אתן דוגמה ממקום אחר: לרוב הג'ינג'ים יש עיניים בהירות. זה לא אומר שהשיער הג'ינג'י גורם לעיניים להיות בהירות (או להפך). זה פשוט "הולך ביחד". כך גם OCD והפרעות קשב. זה פשוט לפעמים "הולך היחד".
שלום , בהנחה שאני סובל משני הדברים , מאיפה מתחילים לטפל? התרופה הידועה ביותר להפרעות קשב היא ריטלין , האם יש דמיון בינה לבין התרופות ל ocd ? האם יש מצב שלוקחים שני סוגי כדורים ?
רוני שלום, אין קשר בין טיפול בהפרעה מסוג OCD להפרעת קשב. לפני שמתחילים טיפול ראשית כדאי לאשר ע"י מומחה את האבחנה. אין העדפה ברורה לשאלה "ממה מתחילים לטפל". בשתי ההפרעות קיימת גם אפשרות לטיפול לא תרופתי. ב- OCD טיפול לא תרופתי (קוגנטיבי התנהגותי) יעיל כמו תרופות. לגבי הפרעת קשב שם זה תלוי בעיקר בחומרת הבעיה. מבחינה תרופתית, אין בעיה בשילובי התרופות.
אני לוקחת פריזמה עקב בולימיה קלה מאוד אבל מתמשכת ובקרוב אטופל בתל השומר. בעייתי השניה המאוד מאוד מציקה לי היא שאני אובססיבית לבחור מסויים שהכרתי לפני 3 שנים, הוא לא יוצא לי מהראש גם שניסיתי לצאת עם אחרים ואפילו עזבתי את הארץ לתקופה, ואני מסוגלת להתקשר אליו כמה פעמים ביום למרות שהוא לא סופר אותי כמו שאומרים ובכלל לא רציני. שאלתי היא האם כדור הפריזמה יעזור בכפיתיות זו ואם לא מה לעשות?
מעיין שלום, כבר נאמר "מים רבים לא יכבו את האהבה...". מה שאת מתארת יוכל להרגע רק ע"י אהבה גדולה אחרת או ע"י טיפול פסיכולוגי ממושך. כדורים לא יעזרו לזה בשום אופן.
שלום רב. אחותי סובלת מאיזו אובססיה של מריחת צואתה על קירות חדרה. לי ולאחות אחרת שלי יש וירוסים רבים בזמן האחרון, אני אף התאשפזתי בבי"ח עקב הוירוס שגרם לי לזיהום במוח. שאלתי אליך- איזה טיפול היית ממליצ/ה בכדי לרפא אובססיה מסוכנת לה ולסביבתה והאם אנחנו (משפחה) או אפילו אני בפרט, יכולים לסייע לה ולנסות להסביר לה שזה לא בסדר וזה מסוכן. בתודה מראש.
שלום רב, נראה לי שאחותך צריכה להגיע בהקדם לאיבחון נפשי מקצועי. התופעה שאת מתארת לא אופיינית ל"סתם בעיה" אלא יכולה לקרות במצבים נפשיים קשים. לכו לאיבחון!
שלום אני מיצטער שאני שואל את השאלה עוד פעם אבל לא עניתה לי בדיוק על השאלה אז אם תוכל לענות לי עליה אני יודה לך מאוד בבדיקת SPECT לפעמים במצבים נפשיים היא לא יוצאת טובה האם במחקרים שנתנו תרופות והתרופות עזרו ובדקו עוד פעם את הבדיקת SPECT אחרי שנתנו תרופות האם ראו שהSPECT חזר למצב תקין אני ממש ממש ממש יודה לך אם תוכל לענות לי על השאלה
דן שלום, אולי לא עניתי ברור כי אין תשובה ברורה. לפעמים זה חוזר לנורמה ולפעמים לא. יש מצבים בהם האדם מחלים והבדיקה עדיין "לא טובה" ויש מצבים בהם הבדיקה משתפרת והאדם עדין חולה. אין בזה שום חוקיות, ולכן הבדיקה לא משמשת לאיבחון ולמעקב במחלות פסיכיאטריות.
שפשוט בא לך לגמור את הכל, פשוט לגמור את הכל! את לא מבינה מה את עושה פה, לא מבינה למה את טורחת בכלל להמשיך לנשום בכלל, את לא מצליחה לראות שום קרן אור סביבך. העתיד ניראה גדול ומפחיד ושחור בלי שום תקווה. את מתחילה להתעצבן על עצמך על הרגעים שהרשית לעצמך לחייך אי פעם בחיים שלך, כי פתאום את מרגישה מטומטמת בלל שעשית את זה. אתמול בלילה היה לי רגע כזה, וזה התחיל מהדבר הכי טיפשי בעולם, איזה טעות קטנה שעשיתי, אבל פתאום בשניה הכל ניהיה שחור. התחלתי לעשות הליכה בחוץ בקצב מטורף, חזרתי הביתה עישנתי איזה חצי קופסא. התקלחתי ורק רציתי למות. בסוף נרדמתי, וזה עבר. אני מרגישה עייפה מהחיים, אני מרגישה כאילו אני בת מאה כבר, והגיע זמני ללכת.... לפעמים פשוט נמאס להמשיך ולקוות שהכל יהיה בסדר, אני נלחמת ונלחמת אבל אני מרגישה עייפה. וברור לי שכל החיים יהיו ככה, כל החיים הם ככה. לפעמים מאושרים ולפעמים על הרצפה. ככה זה אצל כולם, אני יודעת, אני לא משלה את עצמי שאני מיוחדת. השאלה היא - למה להמשיך ולהלחם? מה גורם להאנשים להמשיך לקוות? מה מניע אותם? ליפול להישבר להיבנות מהשדים שבנו לא לברוח לא לשקוע לא למעוד..... ים פחדים נהר תיקווה....
למה לתפוס את החיים כמלחמה?? הם קשים גם בלי זה, לא כן?? החיים מציבים בפנינו אתגרים, האתגרים הם הזדמנות לגדילה, הגדילה אפשרית רק אם לא נלחמים בה, משלימים איתה, ועם הכאבים הבלתי נמנעים של החיים.... אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים כשבאנו הנה, ומי שלא מוכן להתמודד עם כאב גם לא מסוגל לחוות את העונג שבחיים.
שלום, 1. רציתי לדעת האם אסיוול הוא כדור הרגעה הדומה לואבן או לפנרגן (כזה שיכול לגרום להתמכרות אם צורכים בכמויות ולעיתים קרובות)? 2. קראתי ברשת כי ציפרלקס משוייך למשפ' ה-SSRI. אני יודעת כי תרופות ממשפחה זו אמורות להראות סימני שיפור לאחר כשלושה שבועות. אך לסבי, הנוטל את הציפרלקס, נאמר כי התרופה תחמיר את מצבו לזמן מה ולאחר כעשרה ימים יתחיל תהליך של שיפור. הכיצד? בתודה מראש, נילי
נילי שלום, אסיוואל (המוכר יותר כ- וואליום) הוא אכן בעל פוטנציאל התמכרותי, למרות שזה לא קורה תמיד. זה קורה בד"כ כשמשתמשים בזה כל יום לאורך לפחות שבועיים שלושה. לגבי ציפרלקס- לא ברור לי למה אמרו לו שזה יחמיר את מצבו. זה מוזר מאד. ציפרלקס אכן שייך למשפחת ה- SSRI, אבל הוא מתחיל להשפיע כבר תוך שבועיים, מהר יותר משאר התרופות בקבוצה. באופן יחסי יש לו גם פחות תופעות לואי. רק בריאות
אני צריכ עזרה דחוף בבקשה .אני בן שלושים רווק ולפני כשנה וקצת חליתי בדיכאון ניסיתי כמה תרופות כמו ציפרלקס ,רמוטיב,אדרונקס וכרגע אני לוקח איקסל 150 ליום אני חייב לציין ולהדגיש שלפני הדיכאון הייתי מלא בשמחת חיים והמון שאיפות ומטרות היו לנגד עיניי . יש לי בראש כ"כ הרבה מחשבות שליליות שאין לי שליטה עליהן זה כמו רכבת שעוברת בתוך הראש הביטחון העצמי שלי ירוד ואני עושה הכל ועובד ומנסה כמה שיותר שלא ליפגוע בעבודה שלי. אני נפגש עם הפסיכיאטר שלי פעם בחודש ואני לא יכול להרשות לעצמי יותר מזה מבחינה כלכלית . בזמן האחרון איבדתי את הטעם לחיים והתחילו להופיע לי מחשבות לשים קץ לכל הסבל הזה שהוא נורא ואיום . אני כ"כ מתגעגע לחיים שהיו לי ואני יודע שהם לא יחזרו להיות כמו שהיו . אני צריך עזרה בדחיפות אני רוצה את החיים שלי בחזרה וקשה לי להתפשר על זה .מה עושים?????
מושיקו שלום, ראשית אל תשאר לבד. פנה לעזרה. יש לך חבר/ה שאתה יכול לדבר איתם? אם לא- נסה לפנות לער"ן. אם קשה לך לבד בבית, אפשר לשקול פניה לאישפוז במחלקת יום/ מחלקה פתוחה בבית-חולים כללי כמו העמק, רמב"ם, תל השומר או סורוקה. של האוכלוסיה המאושפזת היא לא של חולים כרוניים אלא של אנשים שבד"כ בריאים ומתפקדים ורק נקלעו למשבר, כמוך. ולבסוף, ניתן ליצור קשר טלפוני עם הפסיכיאטר ולהתייעץ איתו. זה לא עולה כסף. יתכן ויש מקום להעלות את מינון התרופה שאתה נוטל או להחליפה. הכי חשוב- אל תשאר לבד.
מטופלת בציפרלקס מספר חודשים הטבה בתסמינים אך בולמוסי אכילה קשים. ידועה בעבר על הפרעת אכילה שטופלה בפרואזק בהצלחה. אני חשה שאני שנלחמת וקשה לי מאוד האם כדאי להחליף תרופה. חוששת מבולימיה בחזרה בשל ההתקפים החזקים.
שלום רב, ישנן הרבה יותר עדויות על יעילות פרוזק לעומת ציפרלקס לבולימיה. אמנם שניהם מאותה משפחה, אבל העדויות תומכות יותר בפריזמה. אני הייתי מתייעץ עם הרופא המטפל לגבי אפשרות של החלפת טיפול.
אני בת 35 ויש לי בולימיה קלה ולוקחת פריזמה כבר שבוע עקב לחץ נפשי (כאבים בקיבה והתרגשויות) הרופא משפחה נתן לי את הכדורים כי הפסיכאטר של הקופה רשם לי אותם לפני שנה ולא לקחתי מסודר (רק חודשיים) ועכשיו הוא אמר לי לחזור לזה כי הזנחתי. בנוסף הוא נתן לי כדורי "וואבן" להרגעה אך הם ידועים לי כממכרים. אני עדיין מרגישה לחץ נפשי הפריזמה קצת עוזרת בינתיים לדיכאון הקל אבל מה עם הלחץ? אני מפחדת לקחת וואבן כל יום בנוסף לפריזמה. האם הפריזמה תעזור אחרי זמן מה גם לתחושת הלחץ? איך נרגעים הכי טוב?
מעיין שלום, זה הכל קצת מוקדם מידיי. הפריזמה מתחילה באמת להשפיע אחרי כשלושה שבועות ומלוא ההשפעה אחרי כחודש. אז עוד קצת סבלנות ואז תראי מה קורה איתך. בהצלחה.
אני סובלת ממחשבות כפייתיות וסכיזופרניה רציתי לדעת אם אני יכולה לעבור טיפול ב-T/MS.טיפול שנערך בשלוותא . או אולי המצב יחמיר את האובססיה שקיימת
קורין שלום, טיפול ב- TMS לא הוכח חד משמעית כיעיל לOCD אבל ישנן עדויות שתומכות בכך. בכל מקרה, לא ידוע על כך שהוא עלול להחמיר OCD או סכיזופרניה. אני מניח שהכל יעשה במעקב רפואי צמוד, כך שכל שינוי במצבך יבדק ע"י הרופאים במקום. ואולי, אולי, זה גם יעזור לך.
היי , אני לוקחת 150 מ"ג נורטילין ביום מזה כשלושה שבועות. הבעיה היחידה הגדולה שאני מרגישה שהבטן שלי מאוד נפוחה, הרגשה של "עומדת להתפוצץ" האם עוד מישהו מרגיש כמוני? ומה עושים ?
אורית שלום, התופעה שאת מתארת אינה נפוצה בטיפול עם נורטילין. כדאי לפנות לרופא המשפחה ולערוך בדיקות כלליות. כאמור, לא בטוח שזה מהטיפול.
אני מטופלת במקביל בבעיה המטולוגית אונקולוגית - לא בשלב אקוטי, לוקחת טופמקס 100 מג' ליום - הגעתי למינון השיא לפני 4 חודשים לגין מיגרנות מאוד קשות. היה מאוד קשה להתרגל לטופמקס - עוד לא ממש התרגלתי, אני מבינה לגמרי את הצורך בסרוקסט, אך מאוד חוששת מתופעות לוואי. אילו תופעות לוואי לתרופה זו בדרך כלל? על מה מדובר? אשאר "אני". אשמין? אגיב באיטיות? יכההו חושי? מה זה אמור לעשות? מה זה אמור למתן? / לטשטש / לחדד קראתי מה שאפשר - לא הספיק לי - מבקשת אותך להסביר עד כמה שאתה יכול. הרי ההחלטה בידי, ואני מנסה ללמוד. מאוד מאוד מודה לך.
אילנה שלום, הכי שחוב לדעת שגם כשאת נוטלת את הטיפול את בשליטה מלאה. משהו לא נוח לך- תמיד אפשר להפסיק את הטיפול ולא יקרה שום אסון. אין שום נזקים בלתי הפיכים. ובכל זאת- עקרונית, רוב המטופלים לא חשים תופעות לואי משמעותיות. אם יש תופעות, בד"כ זו איזו אי נוחות ביטנית או קצת כאבי ראש קלים שכל זה חולף תוך 7-10 ימים. הבעיות שיותר מפריעות, והן קורות רק במיעוט קטן של המטופלים, הן עליה במשקל והפרעות בתפקוד מיני. אם ההפרעות הללו בן במידה ניכרת, תמיד אפשר להפסיק/ להחליף טיפול. אבל כאמור, רוב המטופלים נוטלים את התרופה ללא שום בעיה. רק בריאות.
האם כפסיכיאטר ידועה לך על תועלת מנטילת צמח בשם RHODIOLA כנגד חרדה ודיכאון? ניכר כי הצמח מעכב פירוק של סרוטונין במוח ומעלה את רמתו ב- 30%. האם אתה יודע משהו על כך? אציין שאני לוקח כחודש ומרגיש יותר טוב (פחות חרדות ויותר אנרגטיות ויציבות במצב הרוח).
שלומי שלום, לצערי אין די מחקרים קלינים שיאוששו את הטענות על יעילות הצמח לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות. ישנם קצת יותר מחקרים לגבי סגולותיו כעוצר דימומים ועוד בעיות אחרות, אך גם בהם אין תוצאות חד משמעיות. בכל מקרה- אני תומך בכל מה שעוזר, ולו גם לאדם בודד. אז אם אתה מרגיש יותר טוב ואתה חש שזה בגלל הצמח הזה- אז אני לא רואה סיבה להפסיק את זה. רק בריאות.
שלום , יש לי OCD , כך לפחות אובחנתי. אני מתחיל טיפול תרופתי , וגם בנוסף את כל התהליך של הטיפול הקונקטיבי . השאלות שלי : 1)האם יש אפשרות שאני ארפה מזה לחלוטין ? 2)האם יש סיפורי הצלחות מרובות יותר מאשר כאלו שלא עזר להם ונישארו כך ? 3)לכמה זמן שאני אצפה ליטול את תרופות שנתנו לי (SSRI) ?
שלום רב, עקרונית עם טיפול מתאים (שילוב של תרופות וטיפול קוגנטיבי) יש סיכוי מצויין לשיפור ניכר ולרוב אף העלמות כל הסימפטומים. מידת ההצלחה תלויה בהרבה מאד משתנים, כולל גיל, משך מחלה, עוצמת מחלה, רקע אישי תיפקודי ועוד. בד"כ הטיפול ניתן למספר חודשים לפחות, וממשיך בהתאם למצב. ברוב המקריפ עם הזמן ניתן להפסיק את הטיפול התרופתי.
היי עופר למרות שכבר שאלתי אותך אני רוצה לשאול שוב כדי לקבל תשובה יותר חדה בעוד שבוע וכמה ימים אני אהיה חודשיים על מינון של 2.5 מ"ג - זיפרקסה. האם לדעתך זה זמן טוב לרדת ל-0 מ"ג? אני שואל מכיוון שאני רואה כל מיני דעות בכל מיני אתרים ואני לא יודע מה נכון בשבילי, האם ישנם שיקולים נוספים שצריך לקחת בחשבון בעניין טווח הזמן? אני אוסיף ואומר שאני לא רוצה לחכות מעבר לטווח הזמן הבטוח. תודה רבה :)
שלום רב, אז אבהיא את עצמי יותר טוב. מבחינת הפסקת הטיפול- הקצב שאתה מתאר הוא בסדר גמור. אבל ועוד אבל- נשאלת השאלה האם זה נכון בכלל להפסיק את הטיפול. אינני זוכר אם פרטת את הסיבות בגללן קיבלת את הזיפרקסה, אבל בהרבה מקרים הפסקת טיפול עלולה לגרום להתפרצות מחודשת של המצב בגללו קיבלת את הטיפול. ההתפרצות עלולה לקרות ללא קשר לקצב ההורדה, והיא יכולה להיות בטווח של שבועות עד חודשים מהפסקת הטיפול. אז.... לתשומת לבך.
היי עופר אז ככה - אני מפסיק את הטיפול התרופתי תוך כדי היוועצות עם הפסיכיאטר שלי. מסתבר שנתנו לי את התרופה לפני כארבע-חמש שנים בגלל אבחנה חסרת בסיס. מעולם לא היו לי הזיות מכל סוג שהוא. אני לא אכנס לפרטי פרטים, אבל מבחינתי אין צורך בתרופה, מה גם שיש לה תופעות לוואי שמשפיעות עלי כבר שנים רבות באופן מאוד מקשה ופוגם, ועוד כשאין צורך בה אז בכלל... בכל אופן - אני והפסיכיאטר הולכים בדרך שאני מאמין בה. גם הפסיכולוג שלי מסכים עם הגישה שלי והכי חשוב - אני שלם איתה. דבר נוסף - אני יודע שממה שכתבתי קשה קצת להבין כי החסרתי הרבה פרטים, אבל זה נושא שאני לא אוהב להיכנס אליו כמעט בשום סיטואציה. מעדיף להשאיר אותו מאחורי, והאנשים שצריכים לדעת יודעים ועוזרים. מאחל שבוע נעים. :)
שלום.רציתי לשאול האם תרופה מאושרת ע"י משרד הבריאות (בפירוש לא תוסף מזון של חברת X כלשהי) של מיצוי צמח ולריאן יעיל כנגד התקפי חרדה? האם אפשר להשתמש בו רצוף למשך זמן רב (כחצי שנה) ללא התמכרות או נזק? ובכלל האם הוא נמצא כיעיל (בכל זאת אושר כתרופה ללא מירשם ב- MEDIC של הרופאים).
אורן שלום, ולריאן אכן יעיל כנגד מצבי מתח קלים, ולכן אושר ע"י משרד הבריאות. למיטב ידיעתי התרופה לא מספיק יעילה בשביל לטפל בהתקפי חרדה. אין פוטנציאל התמכרותי לתרופה זו. ככלל אין נזקים בשימוש לטווח ארוך.
במצב חרדה קשה מאד, אחד מהקשים שעברתי בחיי, קיבלתי ואליום מרופא פנימי (היתה גם חבלה גופנית, נכנסתי למצב הזה בעקבות תקיפה פיזית משולבת בהתעללות נפשית מצד שכנים ונאלצתי לע\זוב את ביתי למספר שבועות על מנת להתאושש) לאחר שבועיים שבהם הואליום עזר חלקית, פניתי לפסיכיאטר שרשם לי קלונקס + תרופה אנטי פסיכוטית. לא נטלתי את התרופות הפסיכיאטריות ובמקום זה עברתי לואלרין. לא רק שהואלרין עזר לי יותר מהואליום ומהקלונקס, אלא גם השפעתו היתה נעימה יותר והמינונים שעזרו לי היו כרבע מהמינונים הרשומים על הבקבוקון. הואלרין הוא הצמח ממנו הואליום מופק, יש לו השפעה מרגיעה מיידית, והיתרון של שימוש בצמח השלם וירסוס הפקת החומר הפעיל ממנו, ידוע לכל מי שלמד קצת על רפואה טבעית. "הרוקח הגדול" שיצר את הצמח הזה הכניס בו עוד חומרים תזונתיים שמסייעים להטמעת החומר הפעיל בגוף ומחזקים את הגופנפש בצורה שעדיין לא נחקרה דיה הואלירן הרבה פחות ממכר מכל תרופת פרמקולוגית, ומנסיוני יעיל לא פחות ייתכן שהסיבה שעלי זה עובד כל כך טוב היא שאני בעיקרון כמעט שלא לוקחת תרופות כך, אקמול אחד עוזר לי כמו משכך הכאבים הכי חזק על מישהו אחר לא לקחתי אנטביוקטיה יותר מחמש או שש פעמים בחיי (הלא כל כך קצרים) אני אדם בריא וחיוני ואני ממליצה לכל מי שרוצה להיות בריא ללכת בעקבותי ולהעדיף בריאות על תלות בתרופות
שלום. האם פסיכיאטר יכול לקבוע אם מישהו הוא סכיזופרן או לא, על סמך עשרים דקות של היכרות, ולקבוע לו טיפול תרופתי בהתאם? בהנחה שאין לו "מחשבות שווא", או הזיות, או דלוזיות. האם לרופא פסיכיאטר ישנה יכולת על-טבעית לקריאת מחשבות? זאת ועוד בהנחה שהטיפול התרופתי לא עוזר לו. האם אם כל מי שמאמין באמונות תפלות הוא סכיזופרן? אם למטופל יש אמונות טפלות שהוא מאמין בהן, והוא נראה "מוזר" (הגדרת הפסיכיאטר), האם יהיה זה נכון לתייג אותו בתור סכיזופרן בגיל 13 ולתת לו טיפול תרופתי של תרופות בעלות תופעות לוואי קשות ביותר? למה אין פיקוח על פסיכיאטרים שרלטנים כגון אלו? הילד שאני מדבר עליו, בנוסף, עשה מבדקים לבחינת אינטיליגנציה, בהם הוכחה אינטליגנציה גבוהה מעל הממוצע, קרוב לוודאי גבוהה מזו של הרופא עצמו. מי שמו? הילד לפני האבחון, הפך לצל של עצמו, והוא שינה את אישיותו מן הקצה, ואיבד את בטחונו העצמי ואת עתידו. אודה לך על תשובה כנה והגיונית.
אלירן שלום, עקרונית ניתן לאבחן סכיזופרניה ב- 20 דקות, אבל כמו שציינת נכון זה קורה בד"כ במקרים בהם יש מחשבות שוא ברורות או הזיות. במקרים אחרים זה יותר מסובך, ואני הייתי נזהר מאד מלקבוע אבחנה כזו, בודאי בילד צעיר. אין בהכרח קשר בין האינטיליגנציה לנוכחות מחלה. לטעמי, אם יש סימני שאלה כה גדולים לגבי האבחנה, כדאי לקחת את הילד לפסיכיאטר ילדים ונוער אחר לצורך קבלת חוות דעת נוספת. אם אכן חוות דעת נוספת תראה שהאבחנה שונה, כדאי לפנות למנהל המוסד בו עובד הפסיכיאטר ולהפנות את תשומת ליבו למקרה. לפעמים מדובר בטעות שנעשתה בתום לב ולא בשרלטנות, ואם גורם מקצועי יעיר לרופא אני מקווה שהוא יוכל ללמוד מכך ולהשתפר בעתיד.
1. האם רק סכיזופרניה מלווה במחשבות שווא ו/או הזיות?? 2. האם יש קו מפריד ברור בין הזיות לדימיון פעיל?? האחד מאד מזיק השני יכול להיות מאד מועיל?? 3. מהי "שמיעת קולות" האם מעבר לכך שהפסיכיאטרים נורא נבהלים מזה, נעשה איזה מחקר שמנסה לרדת לעומק התופעה?? 4. האם נראה לך שרופא מתחום אחר היה מעז לאבחן מחלה כה קשה בעשרים דקות, גם אם הדבר ניתן תאורתית לביצוע?? דוגמא: הילד שלי אובחן בסובל מהפרעת ריכוז וקשב אורגנית וניתן לו ריטאלין, ללא שהפסיכיאטרית (ילדים ונוער כמובן) ראתה את הילד, ורק על סמך עדות של מורה, אני עצמי עברתי התעללות פסיכיאטרית קשה בעקבות מהלך עוד יותר בעייתי שלא אכנס אליו עכשיו. 5. האם הכשרת הפסיכיאטרים כוללת קורס קטן אחד שבו מסבירים לרופאים העתידיים מה יכולה להיות ההשלכה ההרסנית לכל החיים של אבחנה פסיכיאטרית שגויה??
שלום דוקטור, אובחן אצלי גלובוס בגלל מחנק / כמו משהו תקוע לי בגרון כבר 8 חודשים אני לוקחת כבר חודשים Alpralid 0.5 , זה עוזר לי אבל לא לגמרי , ואני גם מרגישה שאני התרגלתי ולא יכולה בלי הכדורים האלה . אולי יש איזה תרופה אחרת בשביל שההרגשה תעלם לגמרי ? תודה מראש דנה
דנה שלום, ניתן לנסות לשלב תרופות נוגדות חרדה ממשפחת ה- SSRI, וניתן גם לנסות ולהעזר בטיפול פסיכולוגי.
מבוססת על כך שתהליך הריפוי כואב, ועל בסיס הבנה זאת לא מדכאים סימפטומים אלא להיפך, מנסים לאפשר להם להמשיך, על מנת להשלים את תהליך הריפוי אם נתקע לך משהו בגרון, פזית או סימבולית, סימן שיש משהו שאתה זקוק להקיא החוצה אז מה?? תיקח תרופה בשביל לא להרגיש את הלחץ הזה?? תמנע את ההקאה ותישאר עם הבחילה מודחקת פנימה?? לדעתי, לא ממש חשוב אם התרופה יעילה יותר או פחות, חשוב לדעת אם אתה עובר את התהליך נכון!!
לפעמים תקריות חברתיות לא נעימות (אפילו במידה קטנה) מותירות עליי משקעים שטורדים אותי שוב ושוב. תקרית קטנטונת עם קולגה לעבודה יכולה להותיר אותי במחשבות בלתי פוסקות עליה. בכל פעילות שאני עושה אני בודקת איך היא היתה מתנהגת במצב זה. זה יכול להטריד אותי מספר חודשים. אני לא בטוחה שזו מחשבה טורדנית. אבל זה מטריד אותי.מעציב אותי ומוריד לי את איכות החיים. אין פה מעשים כפייתיים. ולפעמים עוברות שנים בלי שיטריד אותי כלום. כך שזה לא מצב תמידי. האם יש דרך לטפל בזה ?
אילנה שלום, את מתארת רגישות יתר לארועים חברתיים. זה לא קשור להפרעה טורדנית-כפייתי OCD אלא לאיזושהי רגישות שהיא חלק מאופייך. הטיפול לסוג כזה של רגישות הוא טיפול פסיכולוגי. הוא לא יעלים את הרגישות הזו, אבל יעזור לך לשלוט בזה במידת מה ולהפגע פחות, כך שאיכות חייך תשתפר. בהצלחה.
שלום רב, זה חביב. מאז שאני נוטל ציפרלקס אני סובל מעייפות עצומה, אני כבר בקושי יכול לתפקד, אני יושן יותר מדי שעות, יותר מ12 שעות ואני עדיין רוצה לישון, הרסיטל היה לי יותר טוב סבלתי פחות מעייפות. האם 10 מ"ג ציפרלקס מספיק עבור הדיכאון שלי? עכשיו אני עם 8 מ"ג פרפנאן, הורדתי 5 מ"ג מהציפרלקס ואני מרגיש שאני סובל קצת מדיכאון? האם זה יעבור, אני שבוע וחצי עם הפרפנאן האם הירידות והעליות האלה גורמים לשינויים במצב רוח?
שלום חביב, עייפות מציפרלקס היא תופעה מוכרת. לפעמים היא עוברת תוך שבועיים שלושה, ולפעמים היא ממשיכה. לגבי התאמת המינון- אינני יכול לייעץ לך. בנושא זה תצטרך להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. בהצלחה.
אז אם היא ממשיכה אני מעדיף להפסיק אותה למה להמשיך לסבול? ודרך אגב הדעה שלך השתנתה פתאום כי אמרת לי פעם שעברה שאין שום קשר בין עייפות לבין ציפרלקס אתה מתבלבל בטח שאני אשלח לך תהודעה להראות לך?
סליחה שאני קצת בוטה, חביב חביב אולי אתה פשוט עייף מלהתלונן כל הזמן?? אולי כדאי לך לאמץ גישה לא תרופתית,כזאת שקשורה בלקיחת אחריות ויוזמה בחיים??
חבר טוב לוקה בהפרעה דו קוטבית. הוא מגיב יפה לתרופות ומתאזן הבעיה שאחרי תקופה הוא מפסיק כדורים ונכנס למאניה או דכאון שכרוך באשפוז מאחר והדכאונות הם קשים ופסיכוטים. שאלתי היא מדוע הוא מפסיק את הכדורים והאם זה חלק מהמחלה?
ברוך שלום, התופעה של הפסקת טיפול נפוצה יותר אצל חולים דו-קוטביים יותר מאשר בכל הפרעה אחרת. למה? לא ברור. השערה אחת טוענת כי הם מתגעגעים לתקופות של רוממות הרוח שהיו במצבים המאניים. אבל זה לא ברור לחלוטין. מנסיוני זהו מאבק לא פשוט. רוב המטופלים מבינים שהם גורמים לעצמם להתפרצויות חוזרות, ולמרות זאת מפסיקים. זה כמעט כמו נסיון לשכנע מעשן כבד להפסיק לעשן. הוא בד"כ מבין את כל הנזקים, אבל לא מצליח להפסיק.
שלום! בני בן 10 שוקל 31 ק"ג. מאובחן כ ADD במשך שנתיים נטל ריטלין LA 20 מ"ג שהשפיע עליו מצויין. עקב רגרסיה וחזרה מובהקת למוסחות, רחפת, חוסר ארגון, התפרצויות לדברי אחרים,וכו' הועלה המינון ל40 מ"ג. ביום השני לנטילה החלו להופיע מיצמוצים בעיניים. האם המיצמוצים חולפים עם השימוש ומכאן עליו להמשיך ? או אולי מחריפים ומכאן עליו להפסיק? יתכן שהמינון גבוה מדי או הקפיצה מהירה מדי והיה עדיף לעבור ל 30 מ"ג? תודה רבה על תשובתך.
יעל שלום, אינני מומחה לפסיכיאטריה של הילד, לכן לא אוכל לענות לך. עלייך לפנות למומחה בפסיכיאטריה של ילדים ונוער. רק בריאות.
שמעתי על מקרה שבו המצמוצים הפכו לטיקים עוד יותר רציניים עד כדי כך שהילד אובחן בטעות כסובל מתסמונת טוראט ריטלין הוא סם ממריץ חזק ויש לו המון תופעות לוואי, בינהן התפרצויות פסיכוטיות' ולא מעט ילדי ריטאלין אבחנו כחולים במחלות נפש, כתוצאה מהתרופות!! תופעות הלוואי הנוראות לא נגרמות רק ממניון יתר, אלא גם משימוש ממושך ב"תרופה" המפחידה הזאת. יש להפרעות קשב וריכוז פתרונות שפויים אחרים שבטעות נקראים "טאלטרנטיביים". אני חושבת שאין אלטרנטיבה אחקרת - רק שילוב של תזונה מתאימה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, תרפיה באומנות, עבודה עם בעלי חיים וכדומה, ובנית תדמית עצמית וכוח רצון, מועילים באמת לADHD הידעת שילדי ריטאלין עושים פי ארבע יותר תאונות דרכים מכלל הציבור?? למה לך, אחותי??
שלום, עקב התקפי חרדה קשים שהחלו אצלי לפני שש שנים קיבלתי קלונקס ועקב חוסר מודעות השתמשתי בקביעות בקלונקס עד שבמהרה התמכרתי , הכמויות שצרכתי גדלו עם השנים והגיעו ל10-12 מ"ג ליום. כרגע התחלתי תהליך של גמילה. הייתי מעוניין לדעת מה הם תופעות הלוואי של הגמילה שאני עלול לחוות.
עידן שלום, ראשית כדאי שרופא ילווה אותך בתהליך הגמילה בכדי להבטיח שקצב הירידה יהיה מספיק איטי שלא יגרם לך נזק. התופעות של הגמילה יכולות להתחיל במתח, אי שקט, הפרעות שינה ורעד, ואם זה נעשה מהר מידיי אז זה עלול להגיע גם למצב של פירכוסים (כמו במחלת נפילה=אפילפסיה). בכל מקרה, חשוב לרדת לאט במינון. בהצלחה.
פסיכולוג טען בפני שלפחות 50% או אפילו 70% מהאוכלוסייה הכללית יש הפרעת אישיות כלשהי ולכן השאלה האם זה נחשב להפרעה נפשית למטרה כלשהי, כמו נכות מביטוח לאומי, או שזה סתם קישקוש שלא מתייחסים אליו ברצינות. ואם זה לא הפרעה נפשית, אז מדוע פסיכיאטרים (לא פסיכולוגים) משתמשים באבחנות מסוג כזה שגורמות לפגיעה קשה בדימוי העצמי של המאובחן וגם בד"כ לא מציעים למאובחן שום טיפול אפקטיבי או אפילו קצבת נכות? רוצה לציין שדעתם של הפסיכולוגים שאין מדובר בהפרעה נפשית כי היא חלה כמעט על כל אדם באשר הוא ורק הפסיכיאטרים ממשיכים להשתמש באבחנות הנ"ל בלי שום אפשרות לעזור.
מאיר שלום, למיטב ידיעתי הפסיכולוגים עובדים באיבחון הפרעות לפי אותם קריטריונים של הפסיכיאטרים. יש שתי מערכות איבחון מקובלות בעולם, זו האמריקאית (DSM) וזו של אירגון הבריאות העולמי (ICD). האיבחון בשתי המערכות די דומה, ולפי מחקרים שונים שיעור הפרעות האישיות הוא כ- 15% מהאוכלוסיה הכללית. מעבר לזה לאנשים רבים יש קווי אישיות בולטים שגורמים לעיתים קשיים שונים, אבל זה לא מספיק חמור בכדי להקרא הפרעת אישיות. הטיפול להפרעות אישיות הוא רק פסיכולוגי, ע"י פסיכותרפיה ממושכת, בד"כ בין 2-6 שנים. וגם אז זה לע "נרפא" לחלוטין אלא רק משתפר. לגבי קצבת נכות- אינני מכיר את הקריטריונים של המוסד לביטוח לאומי, לכן לא אוכל להתייחס לכך. האם זו הפרעה נפשית- שאלה טובה. השאלה היא את מי מכלילים בקבוצה של בעלי ההפרעה. בענין זה כנראה יש שוני בין פסיכיאטרים לפסיכולוגים. אם מכניסים לתוך זה את כל אלו עם קווי אישיות בולטים (ולא רק הפרעת אישיות) אז אולי נגיע ל- 50-70% מהאוכלוסיה, אבל ברור שבקבוצה זו הרוב אכן אינם בעלי הפרעה.... הכל שאלה של 'מי נכנס לקבוצה'.
ביטוח לאומי ייתן לעיתים רחוקות הכרה בנכות של הפרעת אישיות גבולית, אם היא לא מלווה בהתפרצויות פסיכוטיות. אני כן מכירה מקרה אחד כזה, מדובר שאם חד הורית לשלושה ילדים קטנים, שחזרה לארץ אחרי הרבה שנים מטופלת בילדים וללא כל הכשרה מקצועית. היתה לה הסטוריה משפחתי קשה ולכן אשרו לה קצבת נכות. זהו מקרה נדיר, ומדובר גם באשה מאד יוצאת דופן. בדרך כלל ביטוח לאומי נותן קצבות לאנשים שהיו פעם אחת מאושפזים לפחות, או שחוסר יכולת ההתמודדות שלהם מאד-מאד קיצוני, עד שהוא ממש נראה לעין, כגון שהבנאדם מקבץ נדבות ברחוב... מכיוון שהפרעת אישיות גבולית היא עניין מאד חברתי וקשור לנורמות של התנהגות, אישית אני חושבת ש"אימון אישי" יכול מאד לעזור זוהי שיטה שאינה נחשבת טיפולית אגב, אלא דרך להעצמה אישית ובנית כלי התמודדות עם בעיות אישיות, חברתיות ומקצועיות
הפרעת אישיות היא דבר סובייקטיבי שתלוי בתרבות ובתפיסות חברתיות מה שנחשב כחריג בחברה שלנו עשוי להיתפס כנורמה בחברה עם תפיסת עולם שונה הוכח שבהודו, למשל, יש הרבה פחות חולי נפש מאובחנים, כי הרבה מהתופעות שנתפסות כאן כפסיכורזות הן לגיטימיות שם חברתית המדד היחידי הרלוונטי, לדעתי זה אם ה"מופרע" סובל בעצמו ולעיתים נדירות, אולי באחוז עד שניים מהמקרים, אם הוא מהווה ממש סכנה לציבור ואתה צודק לגמרי שאבחנות מסוג זה לא רק שמתאימות לרוב האוכלוסיה, אלא גם גורמות לרוב המאובחנים לנזק נפשי גדול!!
כל נושא האבחנות בפסיכיאטריה מתבסס על נורמות חברתיות. הנורמות החברתיות הן שגורמות לאדם לחוש שונה, "לא נורמלי" ולא הפסיכיאטריה גורמת לכך. למשל: אדם בן 30 שלא עבד מעולם וחי על חשבון הוריו נחשב בחברה שלנו חריג. אנשים מסתכלים עליו, שואלים שאלו ואומרים "משהו לא בסדר איתו". קרוב לודאי שאם הוא יגיע לאיבחון הוא גם יקבל אבחנה פסיכיאטרית כלשהי. יתכן אדם כזה בחברה אחרת לא יחשב חריג, ולכן גם ב"פסיכיאטריה" של אותה חברה הוא לא יקבל אבחנה. כלומר- הפסיכיאטריה היא ראי החברה. יותר מכך- בהרבה אבחנות פסיכיאטריות יש קריטריון שאומר שהאבחנה תקפה רק בתנאי שההתנהגות ה"מוזרה" היא לא חלק מנורמה תרבותית כלשהי. לא הפסיכיאטריה גורמת לנזק לאנשים ע"י האבחנות. אם רוצים להאשים מישהו זה את החברה שלא מקבלת שונים ומחליטה להחשיב את השונה כ"בעייתי". הפסיכיאטריה רק נותנת שם לתופעה, ומאידך- בניגוד לחברה המקיאה את החריג מתוכה, הרי הפסיכיאטריה מציעה לו עזרה, תמיכה וטיפול. הפסיכיאטריה עוזרת לפרט בהתמודדותו מול החברה. לא הפסיכיאטריה היא שמסמנת את החריג. אבל תמיד נוח להאשים מישהו אחר (פסיכיאטריה) ולא את עצמנו (החברה).
היי אני בת 24 לפני מס שנים אימי חלתה בOCD ועכשיו לוקחת סרוקסאט והתסמינים חלפו.....היא לא סבלה מהפרעה אלאט מהמחלה.....כלומר כל הזמן ניקתה ידיים התקלחה המון וממש סבלה מזה והייתה חושבת שאם תגע במשהו בבית היתה חושבת שהיא תתעלף .....רציתי לשאול האם זה יכול לעבור בתורשה?
לין שלום, ל-OCD יש מרכיב תורשתי, אבל הוא בולט יותר בגברים. וגם שם, רוב הצאצאים של חולי OCD לא יחלו ויהיו ללא כל הפרעה.
אני עושה מחקר והתחשק לי לשמוע את הדעות כאן בפורום. ובמיוחד של באי הפורום השונים. .
עלמה שלום, הנושא שאת מעלה אינו קשור למטרת הפורום. לפיכך ערכתי את ההודעה ולא אעלה התייחסויות אליה. כיוון שלא ציינת מייל אישי אני נאלץ להשאיר לך את ההודעה כאן באופן הזה, תוך פרסום חלק מהודעתך המקורית. בהצלחה במחקר.
שלום. איך מטפלים בטראומה מפסיכיאטריה? האם ישנו טיפול שלא כולל פסיכיאטרים?
שלום רב, לא ברור לי מה בדיוק סוג הטראומה שעליה מדובר. בכל מקרה, יש מגוון גדול של טיפולים לא פסיכיאטרים שיכולים לעזור, החל מטיפול פסיכולוגי, דרך ריפוי באומנות, ריפוי בהבעה, ריפוי בתנועה, ריפוי בעיסוק, ועוד סוגי טיפול רבים.
נושא מאד כאוב יש אמנם טיפולים פוסט-טראןמתיים, הבעיה שהם לא יכולים להועיל במקרה ש"התקיפה הפסיכיאטרית" נמשכת, כגון שמנסים לכפות עליך המשך טיפול....
לדוקטור שלום אשתי אובחנה כחולה בסכיזופרניה, אבל התרופות לא ממש עוזרות לה. וכמוו כן יש לה בעית אלימות. היא מרביצה, ובעיקר שוברת חפצים מתי שיהא מתרגזת. אולי אני עושה משהו לא בסדר, כי היא חושבת שהיא לא חולה ואני צריך להבהיר לה את זה יותר בנחישות. לאחרונה, קניתי מיטה, והתחלתי לקשור אותה כל פעם שהשתוללה. כמו שעושים בבתי חולים למשוגעים. בהתחלה לשעה, אז לשעתיים. אבל היא המשיכה בשלה וגם התחילה פתאום לקלל אותי ככה סתם. ורק אחרי שהתחלתי לקשור אותה לשלוש שעות היא נרגעה קצת. אבל לאחרונה גם זה לא עוזר. האם אתה ממליץ לקשור אותה ליותר זמן? היא כל הזמן אומרת שהיא לא חולה, ושאני מתעלל בה, אבל היא לא מבינה שזה רופא פסיכיאטר מווסמך קבע את זה, ובבית משוגעים יעשו לה אותו דבר והיא לא יכולה לעשות כלום. הפסיכיאטר אומר שזה חלק מהמחלה שלה, שהיא לא מבינה שהיא חולה, וגם שיש לה פרנויה. אני קיבלתי את הרעיון מבית החולים אברבאנל. חוץ מזה, זה כבר נהיה עסק לקשור אותה, אז חשבתי אם כדאי סוף סוף לאשפז אותה לתקופה של יותר משנה? שיקשרו אותה שמה? היא כבר אושפזה שלוש פעמים, ומשום מה זה לא מרגיע אותה. אולי ישנו לה את הטיפול התרופתי? אולי זריקות? אולי מכות חשמל? היא פשוט שרוטה. אפילו הילדים שלנו כבר אומרים שנאשפז אותה. מה אתה אומר?
משה שלום, נשמע שמאד קשה להתמודד עם אשתך בבית. אני הייתי נמנע מלקשור אותה בבית. במידה ומצבה ישתפר בעתיד היא תתקשה לסלוח לך על כך. המצב נשמע קשה עד כדי כך שכדאי להגיע איתה לפסיכיאטר לצורך החלטה על שינוי בטיפול או אישפוז. אל תקח את הכל על עצמך. זה לא יעשה לכם טוב, בודאי לא לטווח הארוך.
1) האם יתכן מצב שללא הודעה למטופל אצל פסיכולוג או פסיכיאטר יהי נוכח בגלוי או שלא סטאז'ר, האם אפשר להתנגד? 2) יש בעיה קטנה שמטרידה אותי , אני לא יודע בדיוק איך להגדיר את זה,אבל אפשר להגדיר את זה שסף המבוכה שלי נמוך , הדבר בולט שאני מובך לפעמים בסיטואציות שלא קשורות אלי. כיצד ניתן לטפל בכך? תודה.
שרון שלום, עקרונית חובת המטפל לעדכן אותך על כל מי שנוכח בחדר או צופה בכם מהצד. זוהי חובה חוקית. זכותך כמטופל לבקש טיפול ללא נוכחות סטאז'ר. יחד עם זאת חשוב שתדע כי גם המטפל שלך היה פעם סטאז'ר והוא למד דרך התבוננות בזמן טיפול של אחרים, ובלי זה כנראה הוא היה יוצא מטפל פחות טוב, כך שבעיניי זו כמעט מצווה לאפשר לסטאז'ר להיות נוכח בחדר. ועדיין, אם זה מפריע לך זכותך לבקש טיפול ללא נוכחותו. בעניין המבוכה- כאן יכול לעזור בעיקר טיפול פסיכולוגי, בד"כ זה תהליך טיפולי של לפחות מספר חודשים.
האם רסיטל לא מאפשר להגיע לאורגזמה? האם זה נכון ברוב המקרים או שרק במקרים נדירים, אני אמורה להתחיל לקחת את הכדור וחוששת מהעניין.
דנה שלום, מדובר בתופעת לואי שקיימת אבל רק במיעוט קטן של המטופלים. מעל 90% לא ירגישו שום הפרעה לתפקוד המיני. במקרה הכי גרוע, תמיד אפשר להחליף טיפול, והכל חוזר לקדמותו. בהצלחה.
שלום, יש לי בעיה של חרדת טיסה. עד היום לא נטלתי טיפול לכך, ובמשך הטיסה סבלתי מלחץ נפשי לא קל. אני עומד לטוס בקרוב וביקשתי מרופא המשפחה תרופה כלשהי לזמן הטיסה. הרופא נתן לי מרשם ללוריון. אני מבין כי תרופה זו הנה בעלת השפעה חזקה, ביחוד שלא נטלתי תרופות מסוג זה מעולם. אני חושש ליטול אותה. עם זאת תרופות כגון קלמנרבין ודומיהן לא יעזרו לי. האם יש תרופות נוספות שיכטלות לעזור לי ךחרדה מוגבלת שכזו? תודה
דוד שלום, לוריואן אינו תרופה חזקה, וההשפעה שונה מאדם לאדם. יש אנשים עם חרדות כמוך שזה בכלל לא משפיע עליהם ולעומתם אחרים נעשים מאד עייפים ומטושטשים. רוב האנשים מגיבים היכנשהו באמצע, כלומר המתח יורד והם לא מטושטשים. אתה יכול לנסות ליטול כדור אחד סתם כך בערב בבית, ללא קשר לטיסה, ולראות איך הוא ישפיע. חשוב מאד לזכור כי קרוב לודאי שבבית תחוש יותר השפעה מטשטשת מאשר בטיסה, כי בבית אתה לא במתח ולכן הכדור לא מוריד את המתח העודף, אלא את ה"מתח" הנורמלי שבו כולנו חיים והוא לא מפריע לנו. אם בבית לא יהיו תופעות קיצוניות, אתה תחוש יותר בטוח ליטול את הכדור בטיסה. אתה גם יכול להתחיל בבית מחצי כדור ולחכות שעה בערך ואם אין שום שינוי להוסיף אחרי שעה עוד חצי. כך תדע כמה אתה צריך. אפשר להעזר בתרופות אחרות כמו ואבן או קסנקס (=קסנגיס, אלפרוקס) אבל לוריוואן הוא בהחלט בחירה סבירה.
קיבלתי מרשם לרסיטל היות ואני סובלת מחרדות וOCD , שמעתי שגם ציפרלקס טוב לטיפול בנושא, השאלה היא האם יש הבדל? מה התופעות לוואי של הכדורים והאם הן שונות? איזה כדור נחשב ל"קליל" יותר?
יעל שלום, "בגדול" מדובר באותו חומר. ובכל זאת- יש שוני. הסתבר כי הרסיטל (ציטלופרם) מכיל בעצם שני סוגים של חומר שהמבנה שלהם זהה לחלוטין, והם שונים בכך שמבחינה מרחבית הם נראים כמו תמונת ראי אחד של השני. הסתבר עוד כי רק אחד מהחומרים הוא פעיל והשני לא. החומר הפעיל זה הציפרלקס (אסצילופרם). לכן כדור של רסיטל הוא של 20 מ"ג ושל ציפרלקס הוא 10 מ"ג. לציפרלקס מעט פחות תופעות לואי והוא נחשב "קליל" יותר. מבחינת היעילות הם זהים, כיוון שבעצם זה אותו חומר.
שלום רב, האם מלבד טיפול תרופתי ונזעי חשמל קיימים טיפולים נוספים נגד דיכאון ? תודה מראש, נאור.
נאור שלום, בהחלט כן. טיפול קוגנטיבי-התנהגותי נחשב יעיל מאד. טיפולים פסיכולוגיים אחרים גם הם יעילים, אבל העדויות לגביהם פחות חד-משמעיות.
שלום אני נוטלת כבר שנה ציפרלקס אחריי ניסיונות כושלים של טיפול בהתקפיי חרדה עים לוסטראל ועים סרוקסט במינונים אטומיים ........... הציפרלקס אומנם לא נותן להתקפים להתקיים אך תופעת הלוואי של העייפות הקשה בלתי נסבלת ואני מאבדת רצון לזוז מהמיטה כי אני יודעת שאהיה עייפה תוך שניה .... אני לוקחת מינון של 15 מ"ג כי 20 היה כבד מידיי ורוצה להחליף מאוד את התרופה ופוחדת משלב הבניים בו הגוף לא מאוזן ללא תרופה עד לנטילת תרופה חדשה ואיזונה בגוף ... אולי תמליץ לי על תרופה שלא תגרום לעייפותץ כו כרונית ולהשמנה כזו (40 קילו) .... ומה כדיי לעשות כדיי לעזור לגוף בזמן הגמילה מהתרופה וחוסר האיזון שבו הוא יהיה שרוי עליי לציין שאני אם לתינוקות וכל שינוי משפיע על התיפקוד שלי איתם מאוד ,ולכן קשה לי יותר מאחר ואני חייבת להיות עירנית וחיונית כל הזמן סליחה על האורך ותודה רבה לך ד"ר שמגר או בעצם סוג של מלאך ................
אורית שלום, לרוב התרופות נוגדות הדיכאון פוטנציאל לגרום עייפות ו/או השמנה. התרופות ה"טובות" יחסית הן פרוזק ופאבוקסיל. לגבי תקופת ההחלפה- אפשר לקחת חצי מינון מהחדש וחצי מהישן למשך שבועיים-שלושה. בהצלחה.
שלום רב, האם יש בדיקה של רמות סרוטנין ? האם ניתן להסתמך עליה ? תודה
ענית שלום, אין בדיקה כזו בעיקר כיוון שזה לא רלוונטי. מה שחשוב זה הרמות במוח ואילו הרמה בדם לא משקפת כלל את הרמה במוח. מעבר לזה, במחקרים גילו שגם לרמה במוח יש קשר לדיכאון אבל לא קשר שתמיד הוא ישיר (אם כי בד"כ הקשר ישיר) כך שגם על זה לא ניתן להסתמך ב- 100%.
איפה ניתן לעשות אותה?
הילדה שלי בת 3 וחצי והיא מאוד קשורה למוצץ איך אני גומלת אותה ?
שני שלום, אני לא מומחה לפסיכיאטריה של ילדים, אבל קצת מנסיון אישי: ראשית, זה לא מאד חריג להיות בגיל כזה עם מוצץ. לכל ילד הזמן שלו. כמובן שבגיל חמש זה קצת מאוחר.... אז מה עושים? אני בעד שילוב של מסר של ציפיה ומעבר לכך שום התייחסות. למה כוונתי? מדי פעם לומר לילד בקול רגוע, ולא תוך כעס: " אתה גדול ואני חושבת שבתור גדול אתה כבר יכול להסתדר בלי מוצץ". המסר הוא שהוא גדול. אסור לשדר מסרים שליליים (כמו "מוצץ זה פויה"). הוא הרי אוהב את המוצץ וכעס רק יבצר אותו בעמדתו. וכאמור- מעבר לזה לא להתייחס, לא ללעוג לו על המוצץ, לא לכעוס על זה, רק לחזור מדי פעם על מסר שמשדר גדילה וציפיה. אפשר לנסות לקבוע איתו ביחד תאריך יעד לגמילה. למשל יומהולדת שלו או של מישהו קרוב, חגים (חנוכה) או כל תאריך בולט אחר שהוא יוכל להתחבר אליו. את זה כדאי לעשות רק בשיתוף פעולה והסכמה. לדבר איתו לקראת המועד ולשדר ציפיה והתרגשות חיובית. להעביר אליו אחריות: "אתה תזרוק את המוצץ לפח לבד כי אתה גדול". ולתת לו לזרוק את כל המוצצים. אחרי שהוא זרק הוא לא יוכל לבוא בטענות אליכם שלקחתם לו את המוצץ. כי זו היתה פעולה שלו. להתקשר אח"כ לסבתא ושהוא יספר לה בגאווה כמה הוא גדול. והכי חשוב- לתת לו את הזמן. בסוף הוא יראה גם ילדים אחרים שנגמלים, וזה הכוח המניע הכי חזק. בהצלחה.
1. האם יש בעיה בכניסה להריון אם הגבר לוקח פלוטין? 2. האם תהיה השפעה ולו הקלושה ביותר על התינוק ברמה הגנטית?
ירון שלום- לא ולא (לשתי השאלות). הדבר הכי קרוב למה שתארת הוא שלעיתים התרופה גורמת לקשיים בזיקפה או באורגזמה ועקב כל יש בעיה, אבל אם אין קשיים כאלו, אז מעבר לכך אין לתרופה שום השפעה על הזרע או על נוזלי הזרע הקשורים להפריה.
לפני כשנה התחלתי בטיפול ברסיטל חצי כדור ביום, עקב השמנה חריפה , כ- 12 ק"ג ברציפות הוחלף הכדור ב - פבוקסיל מזמן ההחלפה עבור כחודשיים, ואין שום שינוי בירידה במשקל . האם יש זמן המתנה ? האם הכדור שהוחלף אכן מתאים ואינו גורם להשמנה..? האם יש כדור אחר שאוכל להחליפו בנוכחי..? תודה !
פאבוקסיל נחשב ככדור שיחסית אינו מעלה במשקל, אבל גם רסיטל נחשב כזה- כך שאי אפשר להסיק מסקנות ברורות מכך. כלומר- גם כדור שנחשב "טוב" מבחינה זו עדיין יכול לגרום אצל חלק קטן מהמשתמשים לעליה במשקל. וכנראה אתה בקבוצה קטנה זו. למה אתה לא יורד? שאלה טובה. קשה לדעת אם זה בגלל הכדור או שפשוט הגוף שלך כבר "התאזן" על המשקל הגבוה. מבחינת אפשרויות אחרות- פרוזק (אפקטין/פלואוטין) גם יחסית "טוב". בכל מקרה, צריך לשלב את השינוי בתרופות בדיאטה ופעילות גופנית. בהצלחה.
האם בגיל הזה כדאי לפנות לפסיכיאטר ילדים או מבוגרים ?
אפשר גם וגם. יש יתרון קל לפסיכיאטר ילדים שבד"כ יש לו נסיון טוב יותר עם בני נוער. אבל זה לא קריטי.
שלום, לכאורה זה נשמע ההפך מבעיה אבל אני מניח שמנסיונך אתה יכול לדעת שסנטימנטליות יתר יכולה להקשות על החיים . באופן כללי זה מתחלק לשני פנים, אחד מול אנשים והשני מול דברים שהם לא אנשים כמו חפצים . לגבי אנשים אין לי דוגמא רצינית כרגע אבל אתה רק יכול לתאר , יש מצבים שפשוט צריך לדעת לקבל החלטות להיפרד מאנשים וסנטימנטליות יתר מונעת את זה. ולגבי חפצים , לפעמים צריך להחליף דברים מסויימים (צריך ברמה של כמעט חובה) ואני פשוט יכול להישאר אם הישן זמן רב, או למשל הריהוט בחדר שלי שגורם לי באופן טבעי לזכרונות טובים מהעבר , לא משהו ספציפי אלא החדר כמו שהוא מרוהט כרגע גורם לתחושה טובה וקושי לעשות שינוי לדברים אחרים שאני רוצה כי אני מניח שבמקרה של חדר זה לא אסון גדול אם אני מחליט להישאר אם משהו ישן הבעיה היא שיש לי רצון להתחדש אך הסנטימנטליות יתר מונעת זאת . האם יש דרך לטפל בזה? תודה!
רונן שלום, בעיה היא כל דבר שמפריע לך. זו כמעט ההגדרה של בעיה. והטיפול? טיפול פסיכותרפיטי (= טיפול פסיכולוגי). אתה צריך מישהו שיעזור לך להבין את שרשי הקושי ויעזור לך למצוא את הדרך לשנות. אתה נשמע בחור עם מודעות עצמית גבוהה וזה תנאי מצויין לטיפול מוצלח. כשם שספורטאים טובים יכולים להרוויח יותר מאחרים כשהם מבצעים אימון עם מאמן צמוד, כך אתה תוכל להרוויח יותר מאחרים מטיפול. בהצלחה.
רציתי לשאול האם ישנם מחקרים או עדויות על שילוב לא רצוי בין נטילת ריטלין לנטילת תרופות אנטי-דיכאוניות, אצל אנשים הסובלים מתסמיני דיכאון ומהפרעת קשב. אני זוכרת במעורפל מלימודיי, שלעיתים תופעת הלוואי של הריטלין היא דיכאון, ולכן כשיש חשד להפרעת קשב וריכוז, למשל בעת עריכת אבחון דידקטי, מומלץ להפנות לפסיכיאטר, ולא לנוירולוג, כדי שיוכל לתת מענה שלם יותר לשתי הבעיות, מבלי להגביר תופעות דכאוניות, במידה ואלה קיימות ממילא אצל המאובחן. אשמח לקבל ידע נוסף בנושא, אם תוכל תודה וערב נעים, לילך
שלום רב, אין בעיה לשלב עם כל נוגדי הדיכאון השכיחים. קיימת בעיה מסויימת עם נוגדי דיכון טריציקליים, אבל כיוון שקבוצה זו כמעט ולא בשימוש, אז ניתן לאמר שאין בעיה.
שלום רב לקחנו את בננו בן החמש למיון לאחר שבאמצע הלילה התעורר בצעקות ומלמל במשך עשרים דקות מלמולים חסרי פשר , לא הגיב לדברינו ולא שיתף פעולה. במהלך הנסיעה לבית החולים התעורר בהדרגה ועד שהגענו הוא חזר לאיתנו לחלוטין, מצב רוחו היה מרומם והוא לא זכר דבר מהאירוע. מאוחר יותר הרופא במיון הגדיר את מצבו כ night teror attacts הוא צין כי יתכן ומדובר באירוע חד פעמי וכי אם יישנה הדבר עלינו לפנות לנוירולוג. מספר שאלות: כשעיינתי בחומר ספרותי גיליתי כי מדובר בגילאים בוגרים יותר (11) ולא בגילאי 5. האם עדיין ההגדרה תקפה? בנוסף, אם יישנה הדבר , מה עלינו לעשות? האם לזרום עם התופעה ולחכות שתחלוף, האם היא תחלוף במשך הזמן? עליי לציין כי מדובר בילד בריא ומקסים, מאוד אינטיליגנטי, עובדה שלעיתים מביאה לפחדים 'בוגרים' גם במהלך היומיום. אשמח לשמוע תשובות, תודה מראש.
לאמא שלום, אינני מומחה בפסיכיאטריה של הילד לכן לא אוכל להתייחס לשאלותיך. כדאי לפנות למומחה בפסיכיאטריה של ילדים.
האם יתכן שכאבים בפרק ברגל, הינם תופעת לואי של התרופה? תודה.
נתן שלום, כאבים בפרקים/ ברגליים אינם תופעת לואי שכיחה של סורבון. פנה לרופא המשפחה לבדיקה ומציאת סיבת הכאב.
ערב טוב , באמת קשה לי , ואפילו לא יודעת מאיפה להתחיל ! יש לי אחות שגדולה ממני בשנתיים ( בת 21 ) בשבוע האחרון היא השתנתה לגמרי ההשתנתה 180 דרגות , לא יודעים מה קרה לה , השנה הזאתי עשתה הפסקת לימודים ללא שום סיבה ניכרת ( היא סיימה רוקחות שנה ראשונה בממוצע טוב מאוד ) . נראה לי שהיא נכנסה לדיכאון קשה ולא מצליחה לצאת ממנו , רוב הזמן בחדרה , "כאילו רגועה" , כותבת הרבה וכששואלת אותה מה את כותבת ? אז תשיב עוד שבועיים תדעי-ביום ההולדת שלי . וכשיושבת איתנו אז רק בגופה ואפילו לפעמים לא יודעת על מה מדברים , מתרגזת וצועקת עלינו בקלי קלות ואח"כ היא באה ומתנצלת , תמיד ( בשבוע האחרון ) היא אומרת שהחיים חסרי ערך , לא נשאר לי עוד ... , וגם כן , היא קנתה יותר מ-200 פרחים ואמרה שזה ליום ההולדת שלה ( זה ממש מוזר בשבילי והיא בקשה ממני שלא להגיד לאף אחד על זה זאת הפתעה ) היא נתנה לי את הטבעת שלה , ואמרה לי תשמרי עליה היטב , זאת מתנה ממני , אל תשכחי אותי !!! כאילו שאנו נפרדות ! בכינו הרבה ... אני מאוד מפחדת עליה , ההתנהגות שלה ממש מוזרה , אני ואיתה בחדר , אף אחד לא יודע מה קורה , אני מרגישה שאנו כל כך רחוקות זו מזו )בשבוע האחרון (, זה ממש קשה , מה אני יכולה לעשות
מיה שלום, אחותך נשמעת במצוקה גדולה מאד. זה בהחלט יכול להיות דיכאון. מעבר לזה- היא משדרת משהו על סוף החיים, ואני הייתי מתייחס לזה במלוא הרצינות. זה נשמע לי ממש מסוכן. קחו אותה בהקדם לפסיכיאטר- לפני יום ההולדת שלה. אל תתפשרו ואל תתפתו להאמין לדברי הרגעה. קחו אותה לבדיקה. והכי מהר שאפשר.
תודה על המלצתך , אבל נסיתי לדבר איתה על מצבה , לעודד אותה , לתמוך בה , לגיד לה שאני דואגת לה הרבה ,... היא תמיד אומרת שהכל יסתדר אחרי שבועיים( תאריך יום הולדה) ולא צריך לדאוג ועדיף לא לשתף גורם נוסף ובמיוחד הוריי בתמונה ... וגם כן היא אומרת לי שאני סומכת עליך , אל תבגדי בי , תהי החברה והאחות הקרובה ללבי , לא רוצה שמישהו ידע מה קורה איתי , ובוכה ובוכה ... ולכן אני נמצאת בדילימה קשה ומסובכת : האם כדאי להעריב מישהו בתמונה או לא ? !!! ...
באמת משהו בקטנה.... יש לי לעיתים תכופות...חרדה, חרדה מהחרדה (בגלל ההתפרקות הסוערת שהיתה), לעיתים, נלחצת ממצבים שתכנם אז היו קשים וכואבים... בקיצור, יש גם חרדה ודחק (אולי פוסט טראומטי), ברקע. וזאת בהמשך לשאלתי לגבי טיפול תרופתי או טיפול במגנט? ובכלל, לשמוע מחדש את חוות דעתך. להת'
שלום רב, אני ממש מרגיש שיותר חשוב לך להיות כאן, להשמע, לקבל תמיכה, מאשר ממש לשמוע את דעתי. השמעתי לך את דעתי אינספור פעמים. אני לא מתכוון לחזור על זה. מאידך אני חש שאת עדיין במצוקה, ללא מענה. ודי לבד עם כל המתח, החרדה ואי הוודאות. את מוזמנת לשתף כאן במה שעובר עליך, וננסה ללות אותך אבל זה לא תחליף לטיפול ולא סביר שכל שבוע-שבועיים תבקשי חוות דעת מחדש או על סוג טיפול אחר. אני ממש לא רוצה לפגוע בך, אבל אני חש שאת משתמשת בי בשביל לתת לעצמך מקום . אז אני בהחלט מציע לך כאן מקום. זו אחת הסיבות לקיום הפורום, אבל אני גם מבקש שלא לבקש את חוות דעתי בכל כמה ימים מחדש. את בהחלט מוזמנת לשתף, אבל לא תמיד חייבים לשאול. זה בסדר גמור רק לשתף. וכל אחד מהקוראים (כולל אני) יוכל להחליט באיזה אופן הוא יתייחס למה שעובר עליך. מקווה שנוכל לתרום לך גם בהמשך.
דוק, מה דעתך על טיפול באלקטרומגנט? אני רוצה כבר לצאת מעידן הקור, לצאת בחזרה אל החום. לצאת מהשיממון, לא לחוש בניכור, בחוסר אונים, בעצבות. מעולם לא הייתי כה הרבה זמן במצב עם רצף ארוך שכזה. האם זה מעיד על אפשרות לא לצאת מזה, על דכאון כרוני? אפילו דיסטמיה מסתיים מתישהו, לא? אגב, אחרי כמה זמן? אני גם פוחדת מזרמים 'חשמליים' שיש לי מדי פעם לפעם בראש, זה מבהיל ומעיד על המצב הנפשי הממושך. תחושה של ריקנות שאין לה קץ... לעיתים נבהלת שחזרתי להיות כמו ילדה קטנה ע"פ התחושות: חוסר אונים, בדידות, עצבות. האם כדאי לעשות מאמץ ולפנות לרואפים המטפלים במגנט? אולי כדאי לנסות טיפול תרופתי אחר (בסה"כ ניסיתי עד היום: סרוקסט, פריזמה, ציפרלקס וסימבלטה)? ושוב תודה כרמית
שלום רב, אין הוכחות ברורות לגבי יעילות הטיפול בגירוי מגנטי. לגבי טיפול אחר- כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל, אך כפי שציינתי אני בספק אם תרופות או כל טיפול ביולוגי אחר יתנו מענה הולם לבעייתך.
שלום רב, הכרתי בחורה שמשתמשת בתרופה מרוניל 75 ס.ר., CLOMIPRAMINE HCI 75 MG היא סיפרה לי על טיפול בדיכאון , אבל אני חושש מאוד לגבי מצבה הנפשי ולגבי השפעתה על הקשר הזוגי. אשמח להבין ולדעת יותר על הטיפול התרופתי. תודה.
משה שלום, אין קשר בין הטיפול למצב הנפשי. הטיפול שהיא מקבלת מעיד על כך שיש לה דיכאון- ולא כלום מעבר לכך. הוא גם מעיד שהיא בחורה שלוקחת אחריות על חייה ודואגת לטפל בקשייה, ואם היא סיפרה לך על זה זה מעיד שהיא מספיק בטוחה בעצמה ופתוחה. מה שמפריע לקשר זוגי זה לא דיכאון, בודאי לא אם הוא מיוצב ומטופל, אלא האישיות והאופי. וזה לא קשור לדיכאון. אז איך האופי שלה? זה רק אתה יודע. ורק אתה תחליט. כך או אחרת- בהצלחה.
שלום דוק, אני כה מפוחדת, חוששת ודואגת שמא אני לא מעמיסה על עצמי מידי. במקום לעשות את הדברים באורח הדרגתי, יצא שאני גם מתחילה לעבוד במשרה מלאה (דורש נסיעות מחוץ לעיר), וגם במקביל ממשיכה את לימודי האקדמיים (שגם דורשים נסיעות מחוץ לעיר). אני לא מרגישה במצב "עילאי" (בלשון המעטה), כרגע ועדיין.... מרגישה כי אני עובדת על 'פול גז בנוטרל' , וממשיכה לעבוד על ריק, בתקווה שאולי מתישהו אצליח למלא חזרה את המאגרים והכוחות שאבדו. קשה לי...אני במעין מתח, דחק ולחצים פנימיים ואנטנסיביים ללא רגיעה. נמצאת במצב רוח כבד, ירוד וחשה שפועלת כאוטומט, ללא תחושת רווחה, חיות, שמחה וחיוניות. האם זו אכן הדרך הנכונה??? אני חשה בדרך ללא מוצא, המצב הכספי שלי גרוע ביותר, ואני חייבת להתחיל ולהחזיר חובות ולחוש חזרה את הרווחה הכלכלית. לגבי הלימודים, חשבתי שזו יהיה אולי דרך חדשה להסבה מקצועית ולהיות בין אנשים, ואז הגיע הצעת העבודה שאני לא יודעת לכמה זמן זה יימשך. כרגע אני ללא שום טיפול או עזרה תרופתית, האם כדאי לקחת משהו שייתן קצת אוויר לנשימה? אולי שווה לנסות לקחת רמוטיב? אני במלכוד- ולא יכולה אחרת. תודה מהמותשת.
הלה שלום, כמה שאת זקוקה לעזרה, לתמיכה, לא להיות לבד. אני לא חושב שכדורים יעזרו לך. בני אדם- כן. אני חוזר וממליץ לך למצוא קבוצת תמיכה כזו או אחרת. לצאת למסגרת עם אנשים פגועים שיבינו ללבך. לא להיות לבד. היי חזקה!
וואי, ד"ר שמגר! איך לפתע נהייתי 'לפגועה' בעינייך? יש לי התחושה שלא קיבלת רושם נכון עלי כלל וכלל, אני תוהה מדוע. להת'
שלום ד"ר שמגר. ב9.8 פניתי אליך לראשונה , בקשר לנטילת אנדרונאקס כפתרון לחרדות ובעיות קשב. ביקשת שאעדכן אותך. לפני מס ימים הוספתי לך תגובה תחת אותה הודעה מה9.8 " אנדרונאקס במקום רטלין" תודה. רני (לא יכולתי להעתיק את ההודעה, כי היא לא מופיעה בפורום)
רני שלום, למען הקוראים אציין כי בהודעתך ציינת כי אתה נוטל כחודשיים אדרונקס במינון 4 מ"ג לטיפול בהפרעות ריכוז וקשב - ADHD, בנתיים ללא שינוי, וכעת אתה מתוכנן להעלות מינון בחצי כדור. ראשית תודה רבה על העידכון. ביקשת את חוות דעתי, ובכן, כפי שציינתי אדרונקס לא מותווה בארץ לטיפול בהפרעות ריכוז וקשב, ולכן גם אין לי נסיון בטיפול כזה. לפיכך אינני יכול לחוות את דעתי על הטיפול. בכל מקרה- אני מאחל לך המון הצלחה.
