פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

שלום ד"ר שמגר, אינני יודעת אם תחליט לעלות את הודעתי, אך בכל זאת ברצוני לשאול אותך משהו- ככל הידוע לי כאשר אתה מנהל פורום אתה יכול להגדיל את מאגר הלקוחות שלך. אך אני רואה בכרטיס האישי שלך שאינך מעוניין שיפנו אליך. מדוע? אם ברצונך להשיב למייל האישי אנא ציין זאת.

שלום רב, אין לי קליניקה פרטית כיוון שאני משרת בצבא קבע ולכן אסור לי לפתוח קליניקה. זה כל הסיפור....

שלום רב ד"ר, אני בחורה בשנות העשרים המאוחרות והניסיון המיני שלי מועט. קיימתי יחסי מין מלאים עם גבר אחד עד כה, וזה היה בגיל מאוחר יחסית. אקט החדירה לא נעים, מכאיב וגורם לחרדה, כך שעם הגבר האחרון שהייתי איתו במצב אינטימי, לא הסכמתי שנקיים יחסי מין מלאים. עם זאת, אני מאד נהנת מהמשחק המקדים. כאשר קיימתי יחסי מין, לפני כחמש שנים, לא חוויתי אורגזמה ולא נהנתי מלשכב עם הבן- זוג. יש לציין שהכאב מופיע לעיתים, וכשהוא אינו מופיע- איני מצליחה להגיע לאורגזמה. מה היית ממליץ לעשות במקרה כזה? תודה מראש

שלום רב, הבעיה שתארת שכיחה והרבה נשים סובלות ממנה. כדאי לפנות לסקסולוג/ מרפאה סקסולוגית שיעזרו לך לערוך את הבדיקות הדרושות וילוו אותך בטיפול תוך רגישות ומקצועיות מתאימות. ל תוותרי על הטיפול. מגיע לכל אחד חיי מין מלאים וללא מגבלות. את לא אשמה בקשייך ויש לזה טיפולים יעילים.

ברצוני להעלות בעיה אשמח אם תאכל לעזור או להפנות אותי למטפל הנכון. אבי היקר נימצא בהליכי פרישה מהעבודה (פיטורים) בגיל 62 ועליו להשלים הליל\ך די ארוך בכדי להקדים את הפנסיה עקב מחלה. מיזה חודש הוא נימצא בדיכאון שמתדרדר... כל הזמן פוחד שלא יהיה להם מימה להתקיים ואיך יעזור לאחותי הסטודנטית וכו... הוא רזה 8 ק"ק בחודש מתהלך כל הזמן הנה והנה מדבר לעצמו. קבענו פגישה במירפאה פסיכאטרית רק לעוד שבוע. מראש השנה וזה ממש המון זמן אבי על הפנים או מד מודאגים הוא מקבל כרגע כדורי אסיבל ועוד כדור למצב רוח שכחתי את שמו. אבקש לשאול האם הפגישה עם הפסיכיאטר תהיה על בסיס של פגישות קבועות או חד פעמי ועלנו פשוט לחפש לו בדחיפות טיפול מתאים פסיכולוגי או פסיכיאטרי אודה לך מאד על תשובתך.

צריך להבדיל בין פסיכיאטר פרטי לפסיכיאטר במרפאה ציבורית. כמובן שרופא פרטי יכול לראות את אביך בתדירות גבוהה יותר. אבל ללא קשר, בהחלט כדאי לנסות להגיע גם לטיפול פסיכולוגי.

שלום, אני סובלת מ ocd ומדיכאון ,כשברקע כנראה הפרעה סכיזואפקטיבית, ולוקחת רסיטל. בלי התרופה אני מגיעה למצבים פסיכוטיים ופרנואידים קשים. כעת עדיין יש לי מחשבות שווא אבל הן ניתנות יותר לשליטה. כל נסיון להוסיף תרופה אנטיפסיכוטית, גם במינון נמוך, מחריפה את הדיכאון וגורמת לחולשה קשה ולמתח פנימי רב. עם הזמן התרופות האלו גורמות לדיכאון חמור. האם תרופות אנטיפסיכוטיות מהדור החדש מבטלות חלקית את השפעת תרופות SSRI בגלל ההשפעה על סרוטונין או שמדובר על קולטנים שונים? האם מוכרת אצל סכיזואפקטיביים בעיה כזו של החמרת דיכאון כתוצאה מתוספת תרופה נוירולפטית? תודה מראש.

שלום רב, לכל התרופות מהדור החדש יש פוטנציאל נדיר מאד ליצירת שינויים במצב הרוח. המנגנון לכך לא ברור. מדובר בתופעת לואי נדירה יחסית, כך שאינני יכול להסביר את המצב הספציפי אצלך. יש אנשים עם תגובות לא רגילות לתרופות. אולי כדאי לנסות נוגדי פסיכוזה מהדור הישן?

אני מטופלת כבר 5 שנים בדיכאון ובחרדות. החרדות מופיעות בכל פעם סביב נושא אחר. כרגע אני מטופלת בסרוקסט ורסיטל. מה שמציק לי הכי הרבה הוא, שכשמשהו מציק לי, קשה לי "לשים את זה בצד" החלפתי הרבה תרופות , לא בטוחה שיש הטבה כלשהיא. האם יש משהו שיכול לעזור לי עם האובבסיביות? אל תגיד לי " תשוחחי על כך עם הרופאה". אני מדברת איתה על זה. עזרה בדחיפות. תודה.

שלום רב, נראה לי שטיפול קוגנטיבי-התנהגותי יוכל לעזור לך הרבה בשליטה על המחשבות.

שלום וחג שמח. מזה 12 שנה שאני מטופלת בפריזמה וקלונקס. היום אני נוטלת את הקלונקס רק בשעת הצורך. עשיתי פסיכולוגיה, פסיכותרפיה, הכל. אין ספק שהיום החיים השתפרו ב 85% ובניגוד לפעם, היום אני יוצאת מהבית, עובדת, מטיילת ונהנית מהחיים.אבל הפחד עדיין שם-תמיד! אני כאילו נמצאת במעגל מכושף-כל הזמן בכוננות להיות ערנית בכדי לתפוס את ההתקף הבא על המשמר. האם חיים ככה לנצח? תמיד אחיה עם מועקב בבית החזה ולחץ? עברתי דרך כל כך ארוכה-היום יש התקף קטן פעם בחודש יחסית לפעם שהיו איזה 10 ביום!! מה דעתך? מה עוד ניתן לעשות? תודה ומחכה לתשובה

האם היית בטיפול קוגנטיבי התנהגותי?

בהחלט הייתי בטיפול cbt אצל 2 מטפלים בכירים

אני גבר בן 48, מאוזן כבר 10 שנים באמצעות ליתיום, על פי התוויית פסיכיאטר. שאלתי היא: האם ליתיום גורם/תורם להשמנה, או שאני פשוט צריך לאכול פחות...

ליתיום יכול להעלות תיאבון ובכך לתרום לעליה במשקל. הכי טוב- לנסות להתגבר על הדחף שמעורר הליתיום. בודאי אם זה איזן אותך כל הרבה שנים.....

לבקשתך, אינני מפרסם את הודעתך. כפי שציינתי כאן בעבר, אינני מתכוון להתייחס להודעות שלא לפרסום. הפורום הוא פורום פתוח לכולם. בהודעה שלא לפרסום יש משום מעורבות אישית בין הפונה לביני, וזה חורג ממטרת הפורום.

שלום ד"ר, חבל, דווקא התחלתי להרגיש אינטימיות מסויימת :-) סתם. תודה לך על הכל, אתה עושה רושם של רופא מקצועי,שנוהג משכמו ומעלה. בהצלחה בניהול הפורום, והמשך עבודה פוריה ומועילה. להת' :-) גלי

דוק, מה שלומך? אני שוב מוצאת עצמי (הידועה כהלה) חוזרת לכאן, כי מה לעשות הנגישות הבלתי נסבלת הזו שמאפשרת... . העניין הוא, שבגלל שאני לא נמצאת במסגרת תעסוקתית (לימודים / עבודה) וללא שום תמיכה רגשית. אני יודעת כי אני מתחפרת עוד ועוד לאותו מצב, ויוצרים מצבים more of the same מה שנקרא. היה לי שיטוט אחרון באינטרנט (ונשבעתי שזה פעם וזו היתה הפעם האחרונה), ונבהלתי. אחרי מה שקרה לי (יו נו, גלישה, הצפה היסטרית וממושכת והכי קריטי לרגישות העכשווית, היא פגיעה נרקסיסטית קשה ומקיפה), סף הרגישות שלי עלה, ואני מוצאת שיש לי כל מיני מחשבות יחס. שאולי התכוונו אולי וצוחקים עלי, ואולי בזה שקראו לאזעקת טרול הצביעו עלי, כ"כ נעלבתי. אז נכנסתי ללחץ, וכל אותם תיאוריות פסיכאטריות וכל ה-DSN קפץ למוחי, והתננדתי בין הפרעה פסיכוטית לבין DID וריבוי זהויות. לולא לא הייתי קוראת את מה שקראתי, אני יודעת כי הדברים כבר היו מסתדרים איכשהו מאליהם. אני קמתי הבוקר, אם שוב חרדה כללית, חרדה מהחרדה, פן אני משוגעת, פן אשתגע שוב. אני רק חושבת על אפשרות לדוגמא, להתחיל לצאת לדייטים, אני מתחלחלת רק מהמחשבה שמא אחטוף חרדה/ פאניקה/ התקף ולא אדע מה לעשות. חוסר האונים הזה, משאיר אותי במצב קפוא! ותקוע!שלדעתי, רק חורט יותר את השריטה לעומק. וכל זה שלמעשה הבסיס נפגע קשה מאוד, הפגיעה הנרקסיסיטית מלווה ומלווה אותי בכל מחשבה ונהפכה להיות הווייתי, לצערי. ואני יודעת שאני צריכה לסור מכל התיאוריות הללו, אבל מה לעשות שיש בהם מן האמת. חשבתי לשבור את מעגל הקסמים, ולהתחיל ללמוד יעוץ ארגוני לתואר שני שהתקבלתי השנה(מה שפעם נורא רציתי), אבל זה נראה לי עכשיו, בולשיט, חרטה כעיסוק, "אוויר". ולקחת מהורי עשרות אלפי שקלים ללימודים אלו, מותיר אצלי יסורי מצפון. אבל הרבה דברים אחרים נראים לי כבר מיותרים, ושוללת (מה שלא היה מתאים לאופיי קודם לכן). ודבר שלישי, אני יותר מאמינה שמה שיעזור לי זה באמת לקום בכל בוקר לשגרה שבה העסיק את עצמי (אבל לא סתם בשביל ריפוי לכשעצמו) אלא, לפעול ולהמשיך לבנות את עתידי. אני מאמינה שזה יעזור לי אולי יותר מכל טיפול אחר, ובכל זאת אני מתייעצת אתך, אם כדאי לי לפנות לטיפול בכלל ואם כן, דינמי או התנהגותי- קוגניטיבי. סליחה אם יצא קצת ארוך לקריאה, אבל אלו הם הדברים המסכמים את המצב. אם היה רופא פסיכאטר שמסביר לי מיני דברים (מחשבות יחס וכו..)אולי היה משהו נרגע גם בנושא של המחשבה של הפרעות פסיכוטיות ושאריות שיתכנו ממנה. אגב, נכתב אז..יו נו, שטענת כי מצבי קשה ואני זקוקה לעזרה דח(רוצה ומקווה להאמין שלא אמרת זאת). תודה גלי

שלום לך (גלי? הלה?), גם אני וגם אחרים ציינו שנראה שאת קצת התמכרת לעולם האינטרנטי, הוירטואלי, המוגן הזה. אי חושב שדוקא טיפול קבוצתי יוכל לעזור לך. ואם טיפול פרטני- אז דינמי. הכל- רק לא טיפול אינטרנטי :-) זה תלוי רק בך.

אינני מפרסם את הודעתך כיוון שכפי שציינתי, הפורום אינו מקום להתנגחויות אישיות בין המשתתפים על רקע אישי (למרות שהודעתך אינה מתנגחת, היא בהחלט יכולה למשוך אש).

שלום. אני בן 25 ואני מעוניין לשאול שאלה לגבי משהו שמטריד אותי לאחרונה וכשאני אומר לאחרונה אני מתכוון שזה משהו שדי מתגבר לאט בהדרגה והוא החל בערך בגיל 21-22. וזה שיש לי מחשבות שמציקות לי בעיקר לגבי העתיד כשהנזק העיקרי הריגעי הוא חוסר יכולת כמעט מוחלטת להינות את הרגע , כמה דוגמאות: 1- אני צעיר די אתלטי, זה נשמע תיאור ספורטיבי אבל אני בעצם רוצה לומר שאני מרגיש בדיוק כמו בגיל 16 ובנושא זה המחשבות שמטרידות אותי זה שזה בעצם עוד מעט נגמר (גיל 30 +קצת) וזה מאוד גורם לי להרגיש רע . 2- אני לא אתן דוגמאות בסעיף זה כי יש המון בנושא אבל אתה רק יכול לתאר, ואני בטוח שאתה יודע מניסיונך , אם הבעיה שרשמתי בסעיף 1 מטרידה אותי אתה בטוח יודע על סוג המחשבות שמציקות לי בנושא העתיד, זקנה , מראה (שלא חשוב לי כלל וכלל בחיי) אבל גם אם הייתי מבוגר יפה אני עדיין הייתי רוצה להיות ילד. 3- לאחרונה היו לי כמה בעיות בשיניים ובתוך כך כמובן הטרידו אותי כמה מחשבות לגבי אובדן שיניים בגיל מבוגר. 4- נושא שפחות מציק בשלב זה אך גם הוא הטריד אותי זה סביב מוות של קרובים , בעיקר של הורים וגם מחשבות על הזקנה של ההורים שמתפקדים באופן מושלם ופתאום יחדלו לעשות כן. יש כמובן עוד דברים רבים. מאוד אודה לך אם תיתן לי כיוון כיצד להתמודד. תודה רבה יובל

יובל שלום, נשמע שמאד קשה לך להתמודד עם ההתבגרות הביולוגית שלך. אני מניח שכל יומהולדת בשבילך הוא יום לא שמח, אלא רק תזכורת כואבת לזמן שחולף. אתה רואה את הבעיה ואת קשייך, אבל לא מצליח להתמודד איתה לבד. לא סתם את לא מצליח. בעיות מסוג זה מאד קשה, וכמעט בלתי אפשרי לפתור לבד. אתה חייב מישהו שיכוון אותך, ואחת הדרכים הטובות ביותר היא בטיפול פסיכולוגי. הפסיכולוג לא יפתור בשבילך את הבעיות. הוא גם לא ישנה אותך ואת מחשבותיך. אבל הוא יוכל לתת לך הכוונה, ואתה זה שתצטרך לצעוד בדרך ולהגיע לפתרון שלך, שנכון לך, ושאתה בעצמך תיצור אותו. הדבר דומה למאמן כדורגל, שלא משחק על הדשא, אבל הידע שלו וראית המשחק שלו עוזרים לשחקנים למצות מעצמם את המקסימום. גם השחקנים כי מוכשרים בעולם, אלופי העולם, צריכים מאמן. כך גם הפסיכולוג יכול לתרום למישהו שהוא מאד אינטיליגנטי וחזק, ולעזור לו להגיע לשיאים חדשים. בהצלחה.

מיזה כחודשיים אני לוקחת ויאפקס כדור ביום וכול בוקר אני קמה עים תחושה של נמלים מיתאלכים לי בגוף ורידות בידיים והפה כאילו נינעל לי ונטיעה למצברוח רע ועדיין לא מרגישה רגועה והתופעות מאוד מפריעות לי ביום יום עים תוכל ליעץ לי אני מאווד ישמח תודה

אורלי שלום, נראה לי שכדאי שתפני לרופא שנתן לך את הכדור ותבקשי להחליפו, שכן הוא גם לא עוזר וגם עושה לך תופעות לואי לא נעימות.

שלום דר' שמגר הייתי אצל פסיכיאטר והוא איבחן שיש לי דיסתמיה. שאלתי היא : האם רמוטיב יכול לעזור לי ? תודה

יוסי שלום, רמוטיב בישראל אינו מותווה לדיסתימיה אלא לדיכאון קל עד בינוני. למרות זאת, בהחלט יתכן שזה יעזור לך. אינני מכיר הרבה מחקרים בנושא, אבל הבחירה ברמוטיב היא סבירה בהחלט.

דר' שמגר בהמשך לשאלתי : האם דיסתמיה יותר חמור מדיכאון קל / בינוני או שזאת הפרעה ממשפחה אחרת לחלוטין ? תודה

1) אני בן 24 לאחרונה יש לי בשנה שנתיים האחרונות יש לי קושי מסויים להרדם בלילה ואם במקרה ישנתי שעה שעתיים במהלך היום אז בכלל הלך עלי. האם יש לך איזה עצה (שאני מתאר שגם לי בימים אחרים היתה אולי ברורה מאליה) לאן לנתב את המחשבות לפני השנה? 2) השאלה השניה שאני רוצה לשאול היא לגבי סטריליות, הייתי שמח לדעת קצת על דרכי הטיפול בסטריליות.קשה לי להיזכר בהכל אבל אנסה לפרט את הדברים הבולטים במקרה שלי: *למשל הכיור במטבח שלאנשים אחרים נראה הכי טבעי כי יש שם בסך הכל אוכל אבל יש במקרה היד שלי תיגע שם אני אפילו לא רוצה לחשוב,זה לא קורה כי אני מאוד נזהר. *גם בכיור באמבטיה זה אמנם הרבה פחות חמור אך גם שם קשה לי לגעת בכיור ואם בטעות נגעתי אז אני מרגיש אי נוחות רבה * יש סוגי מזון רבים שאני לא אוכל ובחלקם קשה לי אפילו לגעת *נושא רחב נוסף הוא העניין שאם מישהו נגע במשהו בטח שאם אחרי אוכל שאני לא אוהב למשל אז קשה לי לגעת בדבר הזה (דבר שכמותו שמעתי מסטריליים אחרים) * לאכול מפה לפה . ועוד המון דברים תודה רבה.

אבי שלום, בענין השינה- אתה קצת צעיר בשביל בעיות שינה, לכן כדאי לברר את זה. ראשית ברור שעדיף שלא תלך לישון בצהרים. במקביל כדאי לבקש הפניה למעבדת שינה בדי לעבור שם איבחון. בענין הסטריליות- ניתן לטפל בזה ע"י טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, שמתמקד בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות. בהצלחה

שלום בעניין הסטריליות אמרת שניתן לטפל בטיפול "קוגנטיבי התנהגותי" , 1) האם אפשר לטפל בסטריליות, ונדמה לי שגם שמעתי משהו כזה מפסיכיאטר, על ידי כדורים. 2) אני מתאר שטיפול קוגנטיבי התנהגותי נעשה על ידי פסיכולוג , האם זה נכון?. האם אתה יכול לתאר לי בקצרה את מהלך הטיפול או למשל סוג אחד של דרך שעובדים בה בטיפול שכזה, כי עצם התופעות וכל הדברים שאני נמנע מהם בגלל הסטריליות זה דברים שנראים לי יותר ברורים ובלתי ניתנים לשינוי מכל דבר אחר. וזה גם מאוד מעניין אותי וגם אולי ייתן לי יותר מוטיבציה ללכת לטיפול.

השאלה שלי האם ההודעות נשארות כאן אנונמיות או שמשהו יכול לדעת מי כתב אותם?

שלום רב, השאלות מתפרסמות תחת השם (ניק) שכל אחד בוחר לעצמו. אתה בחרת אנונימי, וכך זה יהיה. לאף אחד אין יכולת לדעת מי כתב את ההודעה, כולל לא לי.

באותו הנושא יש את עניין כתובת האיי פי של כל מחשב. ויש אפשרות לבעלי אינטרסטים שונים, למצוא ולאתר את המחשב, את מקור הכותב דרך אותה כתובת איי פי. לא ברור לי מי יכול לעשות את זה? למי יש את הגישה והאמצעים הטכנים? עד עמה שידוע לי צריך בסה"כ תוכנה פשוטה שמתקינים על המחשב. ועד כמה שהשמועה רצה באינטרנט, יש לכל מנהל אתר/ פורום תוכנה זו. האומנם?

מה אתה אומר למישהו שבא אליך לקחת תרופות ואז שואל אותך את השאלה (שאני אישית שאלתי אותה מיליון פעם ולא קיבלתי תשובה שתספק אותי) למה אני? למה אני דווקא סובל מ(אני אישית הפרעות כפייתיות עם דיכאון קל)? כן אני יודעת שזו שאלה שלא קשורה לתרופות פשוט מעניין אותי לדעת מה אתה עונה אם שואלים אותך שאלה כזאת... (: יום טוב

שלום רב, שאלה בלי תשובה. לא יודע למה אנשים חולים. אינני יודע למה דוקא למר כהן יש מיגרנה, למה לגברת לוי יש סכרת, למה מר גרינברג צריך משקפיים ולמה גברת וענונו סובלת מאלרגיה לתות שדה. לא יודע. באותה מידה אין לנו הסבר למה דוקא אנשים מסויימים סובלים מבעיות נפשיות מסויימות. כל אחד "נדפק" במקום אחר- אצל אחד זה לחץ הדם, אצל אחר זה סרטן, אצל שלישי זה אפילפסיה והרביעי עם אולקוס. ויש כאלו שזה פוגע בהם בתחום הנפשי. אני מעדיף להתעסק בשאלה מה עושים עם זה, ולא למה זה קרה.

בחודשים האחרונים (7-8 ח') אני מרגישה שתופעות ה"לפני מחזור" מועצמות. החל מהיום ה 12-14 לפני המחזור, אני סובלת מרגישות בחזה, תאבון מוגבר,כאבי בטן, עייפות. הקשה יותר הוא הצד הרגשי, כשהתנודות במצב הרוח קיצוניות וכוללות עצבנות, עצבות, בכי ללא סיבה ולפעמים הרגשה של ריקון אנרגיות ודכאון. ביום קבלת המחזור אני חוזרת להיות עצמי כשעד לפני חודשיים בשלב זה הופיע מיגרנה (לשמחתי יצא אקמול פוקוס לשוק ומשהו אחד נפתר). פניתי פעמיים לרופא נשים. בפעם הראשונה החליפו לי גלולות וכרגע אני על יסמין. לא היתה שום התייחסות של הרופאה מעבר לכך. בפעם השנייה ביקשתי ייעוץ מרופא אחר אבל הוא ביקש ממני לחכות מספר חודשים עם הגלולות החדשות כדי לראות אם יש שינוי. פניתי למרפאת PMS בתל השומר אך קופת חולים אינה מכירה בשיבא בתור גוף ששייך לכללית ולכן לא אושר לי טופס 17. לא ידעו לכוון אותי למרפאה כזו בשירות הכללית. אז השבוע פניתי לרופא המשפחה שהפנה אותי לרופא נשים פרטי אשר ביקש שאסיים את חבילת הגלולות הנכחית, אבדוק תגובות למשך שלושה חודשים ואנסה במקביל משהו מהתחום האלטרנטיבי. ואני מרגישה שאני ממש על הקצה. מרגישה יותר מתמיד שהתפקוד נפגע וששבועיים מתוך כלל החודש אני פשוט לא אני. לא מסוגלת לחשוב על עוד שלושה חודשים עם מעברים קיצוניים כאלו ומסרבת להאמין שאין משהו שיכול להקל בינתיים. למי אפשר לפנות? איפושהו בהרגשה שלי, המושג הזה של PMS נופל קצת בין הכסאות ומרגישה שאני לא מצליחה להגיע למישהו הנכון

שלום רב, ל-PMS מספר טיפולים אפשריים: הטיפולים שהוכחו בודאות כיעילים הם ע"י נוגדי דיכאון מקבוצת ה- SSRI, כגון פרוזק, לוסטרל וסרוקסאט. אפשרות יעילה אחרת היא ע"י תרופה גינקולוגית המכילה שילוב של דרוספרינון ו-אתיל אסטרדיול. טיפולים אחרים שיעילותם לא חד משמעית: ישנן עדויות להקלה בסימפטומים ע"י פעילות ארובית לפחות 3 פעמים בשבוע, מינימום 20 דק' בכל פעם, תזונה ללא אלכוהול, קפה והפסקת עישון. יתכן וגם מזונות עתירי סידן ומגנזיום יכולים לעזור. מחקר נוסף הראה יעילות של מתן ויטמין B6 במינון של עד 100 מקג"ר ליום. כנראה שגם טיפול פסיכולוגי מסוג קוגנטיבי-התנהגותי יכול להועיל. זהו- יש לך לא מעט כיוונים. בהצלחה!

מהם המאפיינים העיקריים של הפרעת אישיות גבולית?

שלום רב, "הפרעת אישיות" בכלל הינו דפוס אישיותי מוקצן המלווה את האדם לאורך כל חייו הבוגרים וגורם לו לקשיים בינאישיים, קושי להשתלב במסגרות, בעבודה וכו'. האדם עצמו בד"כ לא חושב שמשהו פגום אצלו ונוטה להאשים את הסביבה ("הם לא מבינים...."). הפרעת אישיות רבולית מתאפיינת בראית המציאות בשחור-ולבן, הכל או טוב או רע, והדברים יכולים להשתנות ולהתהפך במהירות. מישהו שעד לפני זמן היה החבר הכי טוב הופך בפתאומיות לאויב הכי גרוע. מאפיין נוסף הוא נטיה לדיכאון, נטיה לשימוש באלכוהול וסמים, ונטיה לפגיעה עצמית בכל מיני אופנים. אנשים כאלו נוטים להתחבר מהר מאד לאנשים אחרים, אבל גם להפרד במהירות. כל החיים שלהם מלאי דרמות. לא תמיד יופיעו כל הסימנים שתארתי (ביחוד לא תמיד רואים את השימוש באלכוהול וסמים), אבל זוהי בערך התמונה הכללית.

האם אינך רואה דוקטור את הבעיתיות?? בסביבה הקרובה שלי יש הרבה אנשים כאלה שאם רק יציגו את ה"פרופיל האישי" שלו עם מספיק דגש על הצדדים הזליליים, כל פסיכיאטר חסר תובנה יגדיר אותם כבעלי הפרעת אישיות גבולית, בשעה שבשבילם פשוט מדובר על אורח חיים צריך לבדוק במקביל, קדום כל אם האדם בעצמו סובל מההפרעה הזאת או ראק סביבתו הקרובה המשופעת ב"כוונות טובות" כמו כן צריך לבדוק: האם הוא מצליח לתפקד ביומיום למרות ההפרעה האם הוא מגשים מטרות אישיות האם הוא פועל עם מודעות עצמית האם הוא מתפתח באופן אישי מה כל כך מסוכן בזה שאוהב נהיה לאוייב, אפילו עגנון כותב על זה סיפור שלם, זוהי דרך העולם. מדוע אם מישהו טוען שמזיקים לו דווקא אותו צריך לאבחן???

ד"ר שמגר שלום,אני חושבת שטיפלת בי כשהייתי חיילת עם פריקות כתפיים,אבל לא משנה:) אני לוקחת ציפרלקס( 10) כבר 6 ימים. התחלתי מחצי כדור במשך 3 ימים ועברתי לכדור שלם. אני לוקחת את זה לתופעה של חרדה בעיקרון (אבל יש לי הרבה דברים כמו אגרופוביה, כפייתיות, טריכוטולומניה (קצת קשה לכתוב את זה ) אבל ממש קצת מכל דבר.) בכל מקרה, מאז שאני לוקחת את זה אני רועדת כשאני קמה מהשינה, בעיקר בפה, הלסתות שלי נלחצות בשינה ,אני מרגישה את זה, והברך טיפה קופצת. במהלך היום זה כמעט לא קורה, אולי רק טיפה כשאני מפהקת. התייעצתי עם הפסיכיאטרית שמטפלת בי והיא אמרה שייתכן כי זה ממתח וייתכן שזה מהכדור אך זה חולף. רציתי לדעת בכל זאת מה דעתך. תודה אני.

שלום רב, זה נשמע יותר קשור לכדור. בד"כ זה משתפר עם הזמן, ולאחר כשבוע עד 10 ימים זה נעלם. אם לא- פני שוב לרופאה להתייעצות.

האם טיפול בסרוקסט כרוך בטישטוש נפשי. כי אני מטופל כמה ימים בכדור [מינון פתיחה של 10 מ''ג] ואני לא כרגיל, מטושטש, ולא מעורב רגשית כבעבר. האם זה עובר, או שזה תלוי לפי מבנה של כל אחד, ואם זה עובר אז תוך כמה זמן?

שי שלום, לפעמים זה עובר תוך כשהוע עד 10 ימים. לא תמיד. אם זה לא משתפר כדאי לחשוב על החלפת טיפול. התרופות אמורות לעזור לך להרגיש טוב, ולא להחמיר את מצבך.

לא ! זה לא עובר!!!!!!!!

שלום ד"ר , אני נוטל ליתיום למעלה מ- 20 שנה במינון מצומצם ( 600 מ"ג ) תגובות טובות בבדיקות דם . אשפוז אחרון היה לפני 25 שנה ! . ללא שינויים אפקטיבים מאז תחילת הטיפול . האם העובדה שהנני נוטל מינון מצומצם שלך ליתיום ללא שינויים אפקטיבים מעידה שמדובר בהפרעה ביפולרית קלה ? . האמת היא שאני פוחד להפסיק טיפול זה , גם אם הומלץ ע"י מספר רופאים מקצועיים בעבר . שוב - האם מדובר בהפרעה מינימלית ? או מגיורית ? תודה לך וחג שמח נף

שלום רב, עוצמת ההפרעה נקבעת על-פי ההסתמנות בזמן פעילות המחלה. כאשר המחלה מטופלת היטב (כמו במקרה שלך) לא ניתן לקבוע את עוצמת המחלה. לפי דבריך אני מבין שהיית חולה מספר שנים עד שהגעת לאיזון, ואף הגעת לאישפוז. במצב דברים זה לא הייתי ממהר להפסיק טיפול, ביחוד אם הוא לא גורם להפרעה משמעותית באיכות החיים. לא כל כך חשוב האם זו הפרעה קלה או קשה. מהרגע שאובחנה המחלה והצלחת להשיג ייצוב ע"י תרופה כלשהי לאחר זמן רב בו לא היית מאוזן, מומלץ להמשיך עם הטיפול לכל החיים.

שלום ד"ר , תודה על המענה המהיר . יתכן והייה לי בלבול בנושא התקופות . תיקון - למעשה לפני 25 שנה הייתי מאושפז שלושה חודשים , ומספר חודשים אחרי האשפוז טופלתי בליתיום במינון של 600 מ"ג קבוע עד היום . לא הייתי מאושז מאז , ומעבר לאשפוז לא ניתפו אצלי שינויים אפקטיבים . כאשר הרקע לאשפוז הייה מצב מאניאפורמי דיי בולט , הייתי ב- מניה אבל קשור בהחלט למציאות . בתום האשפוז התגייסבתי לצבא ( לתקופה של ארבעה חודשים ) . תודה נף

אהלן אם מישהו נוטל כדורים SSRI נוגדי דכאון וחרדה כגון ציפרלקס האם איכות הזרע והיכולת להביא ילדים נפגעת?

גלעד שלום, אין קשר בין התרופות שציינת לאיכות הזרע. מאידך מצבי מתח יכולים לפגוע באיכות הזרע, לכן לכל היותר התרופה יכולה להועיל (ע"י הטבה בדיכאון ובחרדה) אבל בודאי שלא להזיק.

שלום בן 24 נוטל ציפרלקס שנה. בזמן האחרון,מדיי פעם בעיקר בערב מקבל גלי הזעה וחום למשך 5-7 דקות ואז נעלמים ושוב חוזרים,לא כל יום... שותה לפעמים אלכוהול.. תודה

אדם שלום, התופעה לא אופיינית לציפרלקס, בודאי לא אחרי חודשי טיפול רבים. גש להבדק ע"י רופא המשפחה בהקדם. יכולות להיות סיבות גופניות רבות לתופעה, וחלקן מסוכנות, וחשוב לשלול אותן בהקדם.

שלום, התחלתי טיפול ברסיטל ורציתי לשאול על post ssri sexual disfunction נודע לי מקריאה בויקיפדיה , לא הוזכר דבר כזה בהתוויות וגם פסיכיאטר לא אמר לי(להפך,הדגיש שתופעות הלוואי מועטת). האם התופעה נפוצה ?משום שהדבר מדאיג אותי (אני אישה) והייתי רוצה לקבל את כל המידע האפשרי לפני שאקח תרופה .

שלום רב, לא סתם לא הזכירו לך את התופעה, כי מדובר בתופעה נדירה מאד-מאד. בארה"ב בלבד טופלו לפחות חצי מליון בני אדם ב- SSRI ובעולם כולו מיליונים. בנתיים יש דיווחיום על מקרים בודדים, כנראה בסביבות 10 מקרים. סופר-נדיר. יש להבדיל בין זה לבין הפרעות בתפקוד מיני שכן קיימות בשימוש ב- SSRI, אבל גם כאן, ברסיטל יחסית זה נדיר ואם זה קורה זה הפיך לחלוטין עם הפסקת הטיפול. בהצלחה!

ד"ר שמגר, עקב מה שארע, אנא על תעלי את הודעתי האחרונה שהתיחסה אלי. גרמו לי לחוש ברע מאוד עכשיו (וגם לגביך. אני מצטערת שהרעש הזה נכנס לכאן). ואני מתירה את רגלי מכאן כמו מכל פורום אחר, על אף, שאני ממש חשה ברע גם בלי שום קשר. היה לי לילה קשה. ואני עצמי כבר מיואשת ולא יודעת מה לעשות. רב תודות לך ושוב סליחה!

הלה שלום, מקווה שתמצאי את דרכך. כפי שציינתי בהודע שמחקתי, אני יודע שיש בך כוחות שאת מתקשה להתחבר אליהם, כך שאני מאמין שבהכוונה הנכונה תוכלי להשתקם. בהצלחה.

גם אני הרגשתי לא טוב במיוחד ולא, לא פנו אלי במייל אישי, להיפך, אני שלחתי מייל לליאת החמודה והיחידה שיש לה אמפתיה שם במיל, והיא משום מה לא ענתה אני חושבת שאני יודעת את הסיבה, אבל בגלל שאני רוצה שתפרסם את הודעתי לא אכנס לזה עכשיו

אהבה יקרה, הסיבה שליאת לא ענתה קשורה כנראה בגורמים אישיים. כמו שבוודאי הבחנת ליאת לא הופיעה השבוע בפורום בימיה הקבועים. יתכן שהיא פשוט לא מרגישה טוב. הגיוני, לא? לושינקה

האים יש דרך נוספת לטפל במחשבות טורדניות חוץ מכדורים והאים פלוטין הוא הכדור הכי מומלץ לזה אין לי עיניין בכלום אני מרגיש שאין לי תחליט בחיים עפ שאני נשוי לאישה מדהימה אני לא מתפקד אין לי חשק להתמיד בעבודה ואחר כך שאני יושב בבית אני כל הזמן המחשבות משגעות אותי אני רק בן 22 ואני דתי

שלום רב, יש דרך מצויינת. היא נקראת טיפול קוגנטיבי-התנהגותי. חשוב לקבל את הטיפול אצל מי שזה תחום התעסקותו העיקרי. בענין התרופות- ישנן מספר תרופות יעילות ופלואוטין הוא אחת מהן. חשוב לזכור שבד"כ צריך מינון גבוה בכדי לטפל בהפרעה, ובמקרה של פלואוטים 60-80 מ"ג ביום (3-4 כדורים ליום).

שלום! אני בן 30 ונוטל 80 מ"ג פלוטין,200מ"ג דפלפט ו100 טרזודיל. רציתי לדעת אים תרופות אלו יכולות ליגרום לנשירת שיער, והאים זה בילתי הפיך. תודה.

שלום אייל, דפלפט ידוע כתרופה שעשויה לגרום לנשירת שיער אצל חלק מהמטופלים. מדובר בתופעה הפיכה עם הפסקת הטיפול.

שלום אני בת 31 נוטלת סרוקסט ולוריוון כל יום.במשך תקופה לא קצרה. הומאופתית נתנה לי ארג'נטום ניתריקום lm 1 ואמרה לי כל יום לקחת 10 טיפות בחצי כוס מים. רציתי לדעת אם יש התנגדות בין התרופות? ורציתי לדעת האם יש תופעות לוואי כלשהן?מאוד מאוד חשוב!מהתרופה ההומאופתית. תודה מראש

שלום רב, אינני מכיר תכשירים הומיאופתיים, אינני יודע מה הם מכילים, ולכן לא אוכל להתייחס לשילוב הזה.

אני בת 32 ומנסה להכנס להריון בלא הצלחה מזה כ-3 שנים. אצלי ואצל בעלי הכל תקין. אני מאוד לחוצה מחוסר ההצלחה שלנו ועסוקה בכך כל הזמן בצורה מודעת ובצורה בלתי מודעת. כמובן שכל מחזור מכניס אותי לדכאון ואני מסתובבת רוב הזמן עם עננת דכאון מעל לראשי בגלל המצב. אני לחוצה, חרדה( שלא יהיו לנו ילדים) ועצבנית, למרות שעל פניו אני מתפקדת כרגיל. בעבר רציתי מאוד להתחתן ופגשתי את בעלי בתקופה שבה לקחתי קלונקס. האם כדאי לקחת גם עכשיו תרופה שתוריד את המתח והלחץ שאני נמצאת בו. הסובבים טוענים שאצלי הכל פסיכולוגי ושברגע שאני ארגע אני אכנס להריון טבעי - הבעיה שאני לא מצליחה לעשות את זה, למרות שהייתי בטיפול ואני גם עושה פעילות ספורטיבית קבועה

מהצד זה נשמע ממש פשוט: "רק תרגעי ואז תכנסי להריון".... לי זה לא נשמע פשוט. מהצד מאד קל לתת עצות. מנסיוני כמעט כל אישה נמצאת בלחץ רב לפני כניסה להריון, בודאי להריון ראשון. אחרי הלידה פתאום נשכחים כל הלחצים שהיו לפני ההריון. דוקא טיפול פסיכולוגי יכול לעזור. כדי לעזור לך, אני צריך להבין באיזה סוג של טיפול היית- דינמי (=טיפול רגיל בו נכנסים לקונפליקטים מהילדות, חלומות וכו') או קוגנטיבי-התנהגותי. במקביל יש לזכור שרק 60% מהנשים מצליחות להכנס להריון תוך שנה מהרגע בו הן מתחילות לנסות, כך שגם הגינקולוגים לא "נבהלים" מזה שמישהי לא נכנסת להריון בטווח של שנה מאז שהיא מתחילה לנסות, ולא מתחילים שום בירור. אבל בכל מקרה- כדאי להתייעץ גם עם גינקולוג. ויכול להיות שהבעיה בכלל לא אצלך אלא אצל בעלך (גברים ונשים "אחראים" באופן שווה לקושי להכנס להריון).

שלום רב, בתי בת ה- 20 התחילה לאחרונה טיפול בסימבלתה ואמורה לקבל בעתיד הקרוב טופמקס. תופעות הלוואי של התרופה מאד הפחידו אותי (גלאוקומה, פגיעה בזיכרון ובדיבור ועוד). למרות מצבה הנפשי הקשה והעובדה שבמשך השנים האחרונות נעשו ניסיונות טיפול במגוון תרופות נוגדות חרדות ודיכאון ולייצוב מצב הרוח ללא תוצאות חיוביות, ולמרות שאני מבינה שלא נותרו לה ברירות רבות- אניט מאד מפחדת מנזק בלתי הפיך כגון גלאוקומה, או מירידה קוגניטיבית. אני מתלבטת קשות לגבי הבחירה הנכונה ומאד מתענה מכך שנקבל החלטה שאולי תפגע בה. אני מבקשת לברר עד כמה גבוהים אחוזי הפגיעה של תופעות הלוואי של טופמקס. בתודה מראש, עדי

עדי שלום, מדובר בתופעות נדירות מאד (פחות מ- 1% מהמטופלים), למרות שכשהן מופיעות זה לא נעים. יחד עם זאת לא מדובר בנזק בלתי הפיך, כך שאם זה קורה אז אין בעיה להפסיק את התרופה. לרוב המייצבים ישנו פוטנציאל לתופעות לואי קשות דומות. אינני יודע, למשל, אם בתך טופלה בליתיום, אולם שם שיעור ההפרעות הקוגנטיביות הוא כ- 5%. כמעט לכל תרופה שהיא קיבלה או מקבלת סיכון לתופעות לואי, אבל צריך לזכור שרוב רובם של המטופלים רק נהנים מהיתרונות ולא סובלים מתופעות לואי. ככלל טופמאקס נחשבת תרופה נוחה מאד מבחינת הסיכונים לתופעות לואי.

שלום רב קבעתי תור ראשון אצל פסיכיאטר עקב בעית חרדה. עדיין לא הייתי אבל יש לי כבר חששות אם ללכת... בעלי אומר לי " מה את צריכה את זה ? אחר כך לא יחדשו לך רישיון נהיגה ללא הזמנה לבדיקות כאלו ואחרות בגלל שמדווח להם שהיית ואולי יש לך בעיה פסיכיאטרית..." האם זה נכון ? האם לאנשים שמבקרים אצל פסיכיאטר יהיו בעיות בעתיד בתחומים מסויימים של החיים? מי צריך לדעת מזה בכלל? אני כבר מפחדת ללכת לשם... מה דעתך על כך? בתודה מראש

ממש לא. דיווח מגיע רק על חלק מהמאושפזים, לא על כולם. תלוי באבחנה. אין עקרונית שום דיווח מפסיכיאטרים בקופ"ח או פרטיים לשום גורם, אלא אם הפסיכיאטר מתרשם שמדובר במחלת נפש קשה עם סיכון של ממש לנהיגה. לשם פרוורציות, אני עובד בפסיכיאטריה מזה 12 שנים. יצא לי לראות מאות מטופלים, רובם באישפוז. יצא לי לדווח על שני חולים בלבד. אז באמת שאין סיבה לדאגה.... ומה עדיף? לסבול מהחרדה? , טפלי בעצמך. חיים רק פעם אחת!

עקב הפרעות של דיכאון והתקפי חרדה/פאניקה בילתי נשלטים וללא כל סיבה מיוחדת ולאחר שהשתמשתי ברוב התרופות המצויות בשוק ללא הצלחה מרובה, רשם לי הפסיכיאטר את התרופה שבנדון במינון 150 מ"ג פעמיים ביום. אבקש מידע בעניין התרופה: 1. תופעות לוואי נפוצות. 2. כמה שנים בשימוש. 3. האם אפשר לשלב ספורט מאומץ מיד לאחר הנטילה? 4. תוך כמה זמן משפיעה? 5. תופעות הגמילה בסיום טיפול פשוטה/ מורכבת? תודה מראש

שי שלום, בניגוד לנוהגי בד"כ, אני חייב כאן לציין את דעתי בקשר לטיפול. הנסיון שלי ושל עמיתי עם התרופה הוא ממש לא טוב. התרופה נכנסה לשימוש בארץ לפני כעשר שנים בקול תרועה רמה. תרופה העובדת במנגנון שונה משאר התרופות, כמעט בלי תופעות לואי. ממש יופי. רק לצערי עם הזמן ראינו שהיא פשוט לא עובדת. אמנם לא גורמת כמעט לתופעות לואי, אבל גם לא לשום שיפור. ניסינו לא מעט חולים עם התרופה, וכלום. אין בעיה עם ספורט, וכאמור כמעט ואין תופעות לואי. ההשפעה אמורה להיות תוך 3-4 שבועות. אין בעיות גמילה. אם כבר הולכים לכיוון הזה, שווה לנסות קרובת משפחה של תרופה זו הנקראת נרדיל NARDIL. לתרופה זו המון תופעות לואי, אבל היא עוזרת במקומות שכל השאר נכשלו. ראיתי חולים סובלים מתופעות לואי שלא מוכנים בשום אופן לעזוב את הנרדיל והם טוענים בתוקף שעם הנרדיל הם חזרו לחיים למרות כל התופעות הגופניות. בהצלחה!

ד"ר שמגר תודה רבה! אני בכלל לא הולך לכיוון הזה . מי שכיוון אותי הוא פסיכיאטר עם לא מעט ניסיון שלאחר שעיין ברשימת התרופות שנטלתי החליט לנסות את הכיוון הזה X 2 ביום ולפי ניסיונו התרופה עובדת. אני אישית מעדיף תרופה: 1. שנוטלים בליילה ולא ביום! 2. שניתן ליטול פעם אחת ליום ולא יותר! 3. כמה שפחות תופעות לוואי. 4. שמטפלת גם בתופעת כאבים גופניים. האם יש לך כיוון?

אני נוטל אדרונקס כשבוע, לפני כיומיים התחילו לי כאבים במפשעה משני הצדדים נראה כדרכי השתן. האם יכול להיות קשר? בתופעת הלואי צויין עצירת שתן, האם זה הכיוון? בתודה זאב

זאב שלום, ראשית- אצירת שתן ולא עצירת שתן. זה מלשון אוצר (כמו אוצר במוזיאון ששומר על כל התמונות, כך גם כל השתן נשמר, נאצר, בשלפוחית). ומכאן שאצירת שתן היא מצב בו השתן לא יוצא, ובד"כ מרגישים כאבים עזים בבטן התחתונה ולא במפשעות. בדיקת רופא פשוטה תראה הגדלת שלפוחית השתן (די לרופא להניח יד על הבטן בשביל לאבחן את זה). בקיצור, זה לא נשמע קשור לאדרונקס, אבל שווה לקפוץ לרופא להבדק. לפעמים כאב יכול להקרין לכל מיני מקומות, ובודאי מהבטן למפשעות.

האם נטילת שתי התרופות ביחד מותרת? הרופאה שלי רשמה לי את שתי התרופות, פסיכיאטרית אחרת אמרה לי ששתיהן ביחד אסורות. מחיפוש באינטרנט מצאתי מעט מאד (סרוטונין סינדרום). אני מבולבלת..

ענבל שלום, על פי הנחיות היצרן (שאושרו ע"י משרד הבריאות) אסור לקחת את התרופות יחד. אינני יודע באיזה שכיחות יופיע סינדרום הסרוטונין ובאיזה עוצמה, אבל למה להסתכן? יש מספיק אפשרויות אחרות לטיפול.

מאחר ואתה חבר ברשת דוקטורס, אולי תצליח להאיר את עיניי בדבר תמוה לחלוטין שאיני מצליחה להבין. מצב אמיתי שקורה כרגע ומתרחש בפורום פסיכולוגיה קלינית: ישנה משתתפת בשפ "אהבה" שברור כשמש, כי היא סובלת מסוג של פרוניה, פסיכוזה,הזיות וכו'.. לא רלוונטי כרגע מה היא מעלה שם, את מי ומה היא מאשימה ויוצאת למסע הירואי של גילוי אחר צדק, אמת, עוולות שנעשו לה... אם לי ברור לעין בלתי מקצועית כמו- כן, לשאר משתתפי הפורום שהיא לכל הפחות לא יציבה ובמצוקה אמיתית של ממש, ולכל היותר במצב פסיכוטי שדורש טיפול ממשי (כדורים או כל עזרה נפשית אחרת שהיא נמנעת מלקבל). בכל אופן, שאלתי היא- מדוע מנהלי הפורום ששם (3 פסיכולוגים קלינים), אינם עושים מהומה על מנת ליידע אותה- שעצם השתתפותה שם, מזיקה לה לעין ערוך. היא מותקפת, כולם עויינים לה שם, כל הודעה מציפה אותה בתכנים רגשיים והיא מייחסת להם את דמויותיה בחיים, חושבת שהם ממש מתכתבים איתה שם. כמובן, שהיא לא נעימה לסביבה שם, מתגרה, תוקפנית ועוד.. אבל אותי הכי מדאיג- זה שאנשי בריאות הנפש שמנהלים את הפורום- הם חוטאים ואינם מטפלים בזה כמו שצריך. מדוע אינם פונים אליה במייל האישי (אשר חשפה), ומזהירים אותה בדבר הסכנות לגביה? האם עד כדי כך לא מזיז להם, לה אכפת להם?! אני כל כך כעוסה ולא מבינה אותם. מדוע הם יושבים על זרי דפנה- שישנה עלמה במצוקה אמיתית וממשית, עכשיו - לא מחר! כושר השיפוט של "אהבה" כרגע לקוי, היא כ"כ מסכנה שהסתבכה ברשתה וככל שהיא כותבת שם יותר...כך היא מסתבכת עוד ועוד... אני עצמי חטאתי בסיפור מאוד דומה...לא היה שם אף מנהל או איש מקצוע שנחלץ לעזרתי. אומנם אני לא פסיכוטית אבל אני משלמת את המחיר הכבד עד היום.אני לא אותה הלה....אני סובלת מפוסט טראומה, מחרדות מציפות, מבחילות, מפגיעה, מדכאון שלעולם אבל לעולם לא אצא ממנו מאחר ועברתי סף כל כך גבוה, שלראות אותי בחזרה במצב של שמחה, בטחון...לא נראה לי מציאותי. מדוע לדעתך יש צורך בפורום כמו פסיכולוגיה קלינית שעושה יותר נזק מתועלת? הרי נסיון לטפל דרך המחשב- פשוט אבסורד והתעללות לשמה. פסיכאטריה- זה כבר יותר מובן...יעוץ תרופתי ועוד...מה גם, שההודעות עוברות אצלך קודם וזה חוק בל יעבור לדעתי בפרומים שעוסקים בבריאות הנפש ופתוחים לכל מאין דבעי. אז לכל הפחות, שמנהלי הפורום יבדקו את ההודעות טרם פרסומן. מה יהיה.... אנחנו מילא, מטופלים..., לא אחראים, טיפשים, לא בוגרים...רחמנא ליצלן אבל- שאנשי בריאות הנפש?! יאפשרו ויקלו ראש בעניין- זה כבר סיפור אחר.

הלה שלום, ראשית, אני לא מתיימר לשפוט אנשי מקצוע אחרים, בודאי מבלי ששוחחתי איתם קודם לכן. לגופו של עניין- אני יכול רק לשער: ראשית, אולי כן פנו אליה במייל אישי, ובגלל שזה אישי את לא יודעת. שנית, אולי הם מתרשמים שמצבה הוא כזה שכל "דחיפה" לטיפול רק תרחיק אותה מהפורום ומאיזשהו סיכוי להגיע לטיפול. ואחרון חביב- מה איתך? אני מניח שאמרת שם מילה או שתיים לגבי דעתך על הנושא. איך הם הגיבו?

להלה, אהבה, ושאר המעורבים, קיבלתי מכן כמה הודעות, ואני חש שגם כאן מתחילה להווצר התנגחות והתנצחות בין משתתפים בפורום על רקע אישי. הפורום אינו מקום להתנגחויות אישיות. הפורום הוא מקום ליעוץ, תמיכה והחלפת דיעות. לפיכך אינני מפרסם את המשך ההתייחסויות, ומבקש שלא להכנס לנושא זה שוב. חג שמח.

שלום אני כותבת לאחר חצי שנה של ייסורים קשים. בן הזוג שלי שעד לפני זמן לא רב היה אדם מן המניין ואפילו מעבר לכך (בעל תואר שני מאונ' בעלת שם בארה"ב) אדם חיוני בעל קשרים חברתיים רבים אמנם קצת אדיש ונוטה לספרסיפורים ולהגזים אבל נסבל... לאחרונה, הפך להיות שקרן פטולוגי, במו ידיו הוא הורס את כל מה שהוא בנה בעסק הפרטי שלו, חוסר האכפתיות שלו לגבי כל מה שקורה בבית מבחינה כלכלית גובל בשגעון ואני לא יודעת מה לעשות. יש לנו פעוט ועוד תינוק בדרך (בדיוק באמצע הדרך), ואני לא יודעת מה לעשות איתו, הוא לא ממש מבין מה קורה ופותר את כולם בתשוןבות כמו את צודקת או אני אשתף ואני אפסיק לשקר וכו ושום דבר לא קורה. נתקלתי בספר על אינטיליגנציה רגשית של ד"ר גולדמן שם הוא מספר על בחור שהיה לו הכל ובגלל שהסירו לו בצורה לא נכונה גידול במח הוא פשוט ירד לאשפתות... אני מחפשת כל הסבר הגיוני, האם יכול להיות שזה המצב...האם לשלוח אותו לבדיקות נוירולוגיות אנא מיצאו את הזמן להשיב במהרה תתתווודדדהה!

שלום רב, נשמע שכדאי להביא את בן זוגך לאיבחון פיכיאטרי/פסיכולוגי. אפשר גם להביאו לנוירולוג, אבל זו לא נשמעת כמו בעיה נוירולוגית. המון הצלחה!

אבל איך עושים את זה ...הרי הוא לא פשוט יקום וילך בגלל שאני אגיד לו כבר דיברתי על זה מס פעמים

שלום ד"ר האם ידוע לך קשר בין הפרעת חרדה, פוסט טראומה לבין דלקות אוזניים? תודה

לא. אין שום קשר.

האם זה קל לקבוע ולאבחן אם מדובר בדפרסיה (מהפרעה דו קוטבית) לבין דיסטמיה? נראה לי מאוד קשה ואולי עד בלתי אפשרי. איך רופא יכול לקבוע מי מהם סובל הפציינט.

ליאת שלום, ראשית, ישנם קריטריונים ברורים לאבחנה בין המצבים, וע"י מספר שאלות פשוטות (הקשורות למשך ולעוצמת הסימפטומים) ניתן להבדיל בין המצבים. אבל הכי חשוב, בעצם אין משמעות מעשית להבדלים כי הטיפול בשני המצבים דומה.

1. האם תרופות הרגעה/שינה טבעיות כמו רסקיו אכן פועלות ? באיזו מידה? 2. האם תרופות הרגעה רגילות פועלות גם על מצבי לחץ. אתמול הייתי ממש לחוץ,ולא דווקא חרד או פוחד, אלא תחושה פנימית גרועה. האם זה היה עוזר?

ערן שלום, ישנן תרופות הרגעה טיבעיות, למשל על בסיס פסיפלורה או ולריאן, שלהן השפעה מרגיעה קלה ולכן הן עוזרות למצבי מתח קלים. לשאלתך השניה- תרופות הרגעה אמורות לעזור במצבים כאלו.

יש לי בעיה שמציקה להרבה אנשים (אני מתאר) אבל היא מפריעה לי באופן יוצא דופן . אם אני נניח נמצא אצל רופא שיניים (במקרה הספציפי שמתריד אותי היום) או ספר ועוד בעלי מקצוע אחרים ואני נמצא איתם ביחסים מצויינים וחמים , ופתאום מגיע רגע שאני רוצה לעזוב למקום אחר,למשל למישהו שאולי קצת יותר טוב , ויש חוסר נעימות עצום לעשות זאת. האם יש דרך לפתור את זה? תודה.

ערן שלום, לא ברור לי האם מדובר בארוע חד פעמי, או שאתה מכיר אצל עצמך תופעה בה כמעט תמיד אחרי מספר פגישות עם בעל מקצוע כלשהו אתה מתחיל לחוש שאולי יש מישהו טוב ממנו. תחזור אלי, כי ההבחנה בין שני המצבים חשובה לפתרון.

שלום ותודה על תשובתך המהירה. שאלתי היתה לגבי הקושי לעזוב בעלי מקצוע כמו רופא שיניים ועוד, איתם נהיו לי יחסים חמים מאוד, ושאלת אותי אם זה קורה לי באופן קבוע שאני רוצה לעזוב למקום אחר (טוב יותר). התשובה היא שבפרוש בפרוש לא!!!, אני בנאדם מאוד סנטימנטלי בכל מערכת יחסים שלי עם יצור חי ודומם ולא פוזל כלל הצידה, אם אני אצל רופא או אפילו בת זוג כל דבר שאני רואה , הוא מראש דרגה אחת פחות טוב בשבילי , אני אפילו לא נכנס למחשבה אם הוא יכול להיות יותר טוב בשבילי מהרופא או בת הזוג או כל יצור חי ולא חי אחר.

שלום האם אתה יכול לתאר לי מה בדיוק עושה התרופה הספציפית רסיטל במוח? ואיך ועל מה זה משפיע בהתנהגות של האדם שמשתמש בה?

ערן שלום, רסיטל גורם לעליה ברמת נוירוטרנסמיטור (חומר המקשר בין תאי עצב) בשם סרוטונין, ע"י כך שהוא מונע את ספיגתו חזרה לתא העצב. באופן נורמלי תאי עצב מסויימים מפרישים סרוטונין כאשר הם רוצים לתקשר עם תאי עצב אחרים. הסרוטונין מופרש ומיד נספג חזרה ע"י התא שהפריש אותו, כך שהוא משמש לקישור בין התאים לחלקיקי שניה. בדיכאון יש ירידה בכמות הקולטנים לסרוטונין, כך שהתא הקולט בעצם "חש" כאילו הופרש פחות סרוטונין. התרופה, כאמור, מעכבת את הספיגה חזרה של הסרוטונין, כך שהוא נשאר יותר זמן באיזור התא הקולט, ויש לו יותר אפשרות להשפיע, למרות שכמות הקולטנים קטנה. באופן זה נוצר פיצוי לחסר הקולטנים. אנחנו יודעים שירידה בפעילות של התאים העובדים על סרוטונין קשורה למצבי דיכאון וחרדה, ולכן העלאת הסרוטונין עוזרת להפרעות אלו. התרופה בד"כ לא משפיעה על התנהגות של אדם בריא, אלא רק משפרת מצב של מי שחולה. מבחינה זו אפשר להשוות את זה לפעולה של אקמול, שמוריד חום גבוה, אבל מי שחומו תקין לא יושפע מהאקמול (החום לא ירד מתחת לנורמה).

בשנה האחרונה לקחתי ציפרלקס ובבדיקות דם שגרתיות רואים שהכולסטרול הכללי עלה מ 190 ל270 , גם ה LDL עלה מעל הנורמה, האם ישנה אפשרות שזה כתוצאה מהכדור?

ציפרלקס לא ידוע כמשפיע על שומני הדם, כך שקרוב לודאי שאין קשר בין הכולסטרול הגבוה והעליה ב- LDL לתרופה.

אני בת 19 וסובלת מטיקים. האם מניסיונך יש סיכוי להפתר מהם מתישהו ?? יש תרופות חדשות לטיפול??(אני מטופלת אצל ניאורולוג)

ליאת שלום, ההודעה שלך מאד לקונית וקצת קשה לי לעזור באופן כזה. ככלל- טיקים מטופלים ע"י נוירולוגים. אבל אם תפרטי איזה טיקים יש לך (האם יש אבחנה ספציפית יותר?) ואיזה תרופות ניסית ובאיזה מינונים- אולי אוכל לכוון אותך יותר טוב.

שלום רב, אני בת 56, ולאחר שנה וחצי של נטילת 20 מ"ג פקסט ביום (תרופה שגרמה לי לרוגע וליציבות), עשיתי הפסקה של שבוע בנטילת הפקסט והתחלתי לקחת 20 מ"ג פריזמה ביום (בהתייעצות רופא ולאחר שהפקסט גרם לעלייה בתאבון והקשה על הירידה במשקל).כעת אני כבר לאחר חודש וחצי של נטילת פריזמה, אך מרגישה רע מאד: יש לי סיוטים בלילה, אני מתעוררת מוקדם, מבוהלת ועם דפיקות לב. כמו כן ישנו אי שקט (בעבר הפריזמה דוקא עשתה לי טוב אך הפסקתי בגלל תופעות לוואי). האם כדאי לחזור לפקסט ואם כן, באיזה אופן להפסיק הפריזמה? תודה, תהילה

תהילה שלום, לא הייתי ממהר לפקסט. דוקא הייתי מנסה לקחת רסיטל (ציפרמיל) שהוא דומה יותר בתכונותיו לפקסט, אך פחות מעורר תיאבון.

שלום לך ד"ר שמגר. אודה לך אם תענה לי על השאלות הבאות: א. בשנת 1995 פניתי למשטרת ישראל ע"מ להגיש תלונה נגד בעלי לשעבר בגין הפרת צו הרחקה שניתן כדין ע"י משטרת ישראל. יצוין שלבעלי היה רישום פלילי בגין אלימות ועבריינות מין טרם נישאתי לו, וכמו כן טופל הנ"ל במרפאה לבריאות הנפש בעניין זה. כתוצאה מהשפעה לא הוגנת נרקמה נגדי עלילה ואושפזתי למשך כחודשיים בבי"ח פסיכיאטרי, שוחררתי כסרבנית טיפול, ומאז שנת 95 ועד היום חייתי בגפי וגידלתי לבד את שתי בנותיי לתפארת, אחת השתחררה מצה"ל והשנייה עושה את שירותה הצבאי כעת. ב. אובחנתי כחולת מאניה דפרסיה, ואני מעידה על עצמי שאיני כזאת, השתלשלות האירועים, אורח חיי, וההישגים שהשגתי, (גידול בנותיי, ניהול חשבון בנק, אחזקת משק הבית, לבד, כל אלה מפריכים את סממניה של המחלה הקרויה מאנייה דפרסיה, כך לעניות דעתי...תקן אותי אם אני טועה). שאלתי הראשונה אם כן, האם יכול אדם המאובחן כחולה מאניה דפרסיה לעמוד במטלות שצוינו למעלה בתמצות, אף שזהו קצה הקרחון של הישגיי, וזאת ללא נטילת תרופות וללא כל טיפול מכל סוג שהוא? ג. אחת האינדיקציות לאבחון היא עדותה של אחות מביה"ח אשר העידה עדות שקר וטענה שהאשמותיי כלפי בעלי לשעבר אינן נכונות,(זאת כאשר יש בידי את המסמכים המעידים על כך מהמשטרה ומהמרפאה לבריאות הנפש בה טופל) עוד טענה שהינה מכירה את בעלי ואותי ואת מערכת היחסים בינינו, עובדות שאינן נכונות...האם מותר לאחות להתבטא כך, מבחינה חוקית, אתית, וכו'? ציפי א.

ציפי שלום, העובדה שהגעת לכל ההשגים שציינת אינה מעידה שאינך חולה. חולים במאניה דיפרסיה יכולים להגיע לכל ההשגים שתארת ואפילו הרבה מעבר לזה. גם אי-נטילת תרופות לא מעידה על כלום. אצל חלק מהחולים המחלה קלה יחסית והם מסתדרים ללא תרופות. בעניין האחות- אינני מכיר את פרטי המקרה, אבל ברור לכל בר דעת שעדות שקר היא לא חוקית, לא אתית ולא מוסרית. מאידך היא בהחלט יכולה להעיד על כל ענין, זאת במידה ונדרשה לכך ע"י בית המשפט. אם דבריה הם אמת או שקר- לא לי היכולת לקבוע. ואסיים בהערכה, בכל זאת, על כל ההתמודדות. גם למי שלא סווגה כחולה זה מאד קשה לגדל שתי בנות לבד. על אחת כמה וכמה למישהי שקיבלה תיוג כחולה.

אתה רואה, דוקטור, איני היחידה במערכה הקשה הזאת של אשפוז כפוי ע"ס עדויות שקר וקשירת קשר נגד אדם שעצם הצהרותו שמעלילים עליו משמשת כ"ראיה כנגדו" ולאבחנתו כמחוסר תודעה זה כואב לקרוא על מקרים כאלה, כיוון שמעבר לעוול הנורא והנזק הנפשי העצום שנגרם עקב כך ל"מטופל" הוא עוד צריך לחיות עם סטיגמה פוגענית במיוחד לשארית חייו, מה שאומר שחיין יהיו כמעט בלתי נסבלים וכל דבר פשוט יהפך אצלו לסחבת ביורוקרטית שלמה לכן אני מרימה לך את הכובע, ציפי, על כך שהצלחת לגדל את ילדיך לתפארת, ואין לי ספק שהגעת גם לעוד השגים בחייך, שמפאת צניעותך אינך מפרטת כאן בהצלחה - הצלחתך הצלחתי, מחזיקה לך אצבעות

לדר שמגר שלום לפני כמה ימים רשמתי לך שיצא לי בדיקת SPECT לא טובה ויש לי בעיה נפשית שאלתי אם זה יכול להיות מזה רשמתה שזה יכול ליקרות באופן כללי מבעיה נפשית השאלה שלי היא כזאת איך מחזירים את התאים לפעילות רגילה שהSPECT יצא טוב אני לוקח זיפרקסה וסרוקסט וזה לא מחזיר את התאים לפעולה רגילה אלו תוצאות הSPECT שלי מודגמת ירידה לא ניכרת וסימטרית בקליטה עד כ 2 סטיות תקן באונות הפרונטליות באספקט האינפריורי באזורים 12 11 על שם ברודמן וכן ירידה בקליטה טמפורלית בעיקר באזורים 38 כאמור הירידה בקליטה איננה ניכרת וסימטרית לסיכום ירידה לא ניכרת בקליטה סימטרית באספקט האינפריורי של האונות הפרונטליות ובאונות הטמפורליות

אבי שלום, לא ברור לי למה בכלל עשו לך בדיקת SPECT. זו בדיקה שבכלל לא מקדמת את הבנת המחלה או את הטיפול בה. אין שום קשר בין תוצאות הבדיקה לטיפול הרפואי. התרופות נועדו לשפר את מצבך, את המתח, את התיפקוד וכו', ולא את בדיקת ה- SPECT. לדעתי כל העסק עם הבדיקה רק מבלבל ולא תורם לטיפול בך.

בת 29 נשואה,היתי רוצה לדעת למה אני נמשכת לגברים מבוגרים ממני בהרבה שנים, יש לציין שאני נמצאת בקשר עם גבר שגדול ממני ב25 שנה,הוא נשוי+וגם סבא. הנני יודעת שאין לנו שום סיכוי לחיות יחד,אני גם לא מתכוונת לסיים את חיי הנישואין שלי.הבעיה היא שעכשיו אני מאוהבת בגבר הנ"ל יותר נכון ממש אוהבת אותו,אנחנו מכירים יותר משנה.אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי שלא ממש מוציא אותי מהאהבה המטורפת הזאת,אציין שהוא אוהב אותי גם.למה התאהבתי במישהו שיכול להיות אבא שלי?אך זה קרה?אני ניהית מטורפת מיום ליום בגלל שלא יכולה להגשים את החלמות שלי איתו.לאחרונה ניסיתי לנתק איתו את הקשר וממש ההשתגעתי,התחלתי לקחת כדורי קלנמברין זה הרגיע אותי מעט,אבל עדיין נמשכת לכל גבר מבוגר שמתחיל איתי.האם אני מטורפת?תעזרו לי.לא מבינה מה קורה איתי.

סימה שלום, לא, את לא מטורפת. המשיכה שלך אמנם לא נפוצה, אבל בודאי אינה מעידה על שיגעון. מה הפסיכולוג/ית שלך אומר/ת על זה? כיצד הוא/היא רואים את המשך הטיפול?

אני סובל מדיכאון שנים , ללא טיפול , נסיתי להתאבד כמה פעמים ולא הצלחתי . ולכן העדפתי ללכת לפסיכיאטר " כדי לטפל בבעיה " הוא נתן לי CIPRALEX 10 AND SEROQUEL 25 , האם אם אני אקח קופסה מכל סוג אז..........בטוח אמות ? בבקשה לא רוצה להתאשפז בבה"ח !!!... תודה

למיואש שלום, כנראה שלא תצליח למות עם התרופות הללו. אבל מי מדבר על אישפוז? למה לא לנסות טיפול תרופתי או פסיכולוגי? וגם אם אישפוז- זה יותר גרוע ממוות???? אני מכיר כמה אנשים נפלאים שהגיעו לאישפוז, בינהם רופאים, מהנדסים וגם עקרות בית ועובדי ניקיון- כולם החלימו וחזרו למסלול חיים תקין. לעומתם, הגיעו גם כמה מטופלים שבגלל הדיכאון לא הצליחו להסתגל לשום מסגרת ואחרי טיפול באישפוז פתאום החלו לעבוד, מצאו זוגיות ועוד... מהמקום בו אתה נמצא אפשר רק לעלות- בתנאי שאתה מוכן לנסות את כל הסולמות שלידך.... אל תוותר!

שלום רב דוקטור, אני כבר עייפה מלחקור ולשאול ולחשוב ולקרא באינטרנט וכו.... אני רוצה עוד ילד (יש לי ילדה בת 10 ) אך רק מהמחשבה שיקלט הריון אני נכנסת לחרדה קשה עד כדי הקאות ואי תפקוד וכמובן לא ישנה בלילה,(כך קרה לי כשחשדתי שאני בהריון ובסוף לא הייתי). דוקטור, שאלת השאלות: האם אפשר להיכנס להריון, להיות בהריון, וללדת תינוק בריא , כל זה תוך כדי שימוש באיזו תרופה נגד חרדות?? שמעתי כבר הרבה תשובות חלקן מאשרות חלקן אוסרות אני מיואשת ומבולבלת והכי כואב לי בלב שבגלל המפלצת הזו שקוראים לה חרדה , לא יהיה לי ילד נוסף! (עלי לציין שהיו לי חיים לא קלים מילדות עם בית של אלימות מילולית , צעקות ,פחד וחרדות) זה בטח השפיע עליי כי כל החיים הייתי חרדה לאמא לאחותי ובמיוחד חרדה מאבי ז"ל. אך למרות הכל הריון ראשון היה לי וללא שום חרדה אך היום שאני יודעת מזה תינוק וגידולו זה מה שמכניס אותי לחרדה הקשה של פחד מכל התהליך הזה שוב. האם אתה מכיר אישית נשים שעברו הריון בריא וילדו תינוקות בריאים תוך כדי שימוש בתרופות נגד חרדה ??? רק מהמחשבה שאני אגרום נזק לעובר וכו... אני מעדיפה לא להיכנס לזה בכלל אבל לא יכולה לסבול את המחשבה שבגלל החרדה הזו לא יהיה לי עוד ילד אחד(לא 3) וזה עצוב מאוד ואני מרבה לבכות על זה...עלי לציין שאני אמא אוהבת, עם חוש הומור, ובסך הכל בחורה על הכיפק. בתודה רבה דוקטור

מעיין שלום, הסיפור קצת מורכב, אבל אנסה בכל זאת. אתחיל מהסוף: מגיעה לך האפשרות להביא עוד ילד לעולם. זה אפשרי. ולילד שיוולד מגיעה אמא כמוך, שאיכפת לה, שלא מזלזלת בסכנות בריאותיות. אבל.... נדמה לי שגם את חשה שחלק מהתגובות שלך מעט מוגזמות, והכי חשוב- קשה לך לשלוט בהן. מנסיוני, חרדה כזו אינה מקובעת רק להריון והיא עלולה להפריע במקומות אחרים כדאגנות מופרזת לילד, שלפעמים חונקת. אז גם בגללך (כדי שתוכלי להכנס להריון) וגם בגלל ילדייך (שלא יחושו שאמם לחוצה מידי) את חייבת לטפל בחרדה המוגזמת. הדרך הטובה ביותר אינה תרופתית אלא טיפול קוגנטיבי-התנהגותי. זהו סוג של טיפול פסיכולוגי שמיועד להפרעות חרדה ועוסק בהתמודדות עם התגובות המוגזמות, כולל תרגילי הרפיה ועבודה עצמית על המחשבות הלא-נשלטות. לא נכנסים לבעיות בילדות ולדברים אחרים מהעבר, אלא הכל "כאן ועכשיו". חשוב לקבל טיפול כזה ע"י פסיכולוג או איש מקצוע אחר שמתמחה בסוג טיפול כזה. בעניין התרופות- כמעט כל התרופות נוגדות החרדה הן בעלות איזשהו פוטנציאל לפגיעה בעובר, אבל בד"כ מדובר בסיכון נמוך מאד (במקום סיכון של 1.5% אצל נשים רגילות, התרופות מעלות את הסיכון לכ- 2.5%). רוב המומים מינימליים וחסרי חשיבות, כך שבעצם רוב הנשים (97.5%) שנכנסות להריון עם תרופות יולדות ילדים בריאים. אבל, כאמור, אני חושב שאם טיפול קוגנטיבי-התנהגותי יוכל לעזור לך, זה הכי טוב, וזו גם השקעה שנותנת פירות לכל החיים ולא רק בזמן ההריון. לגבי תרופות ספציפיות- יש להתייעץ עם הרופא המטפל. המון הצלחה!!!

אני בן 30. מעשן גראס באופן קבוע. אני נתקף בהתקפות עצבנות וחוסר שקט קשים מידי פעם(במיוחד כשלא מעשן) האם יתכן ואני מכור?? האמת שהגראס מוריד לי את רף העצבנות. נשאלת השאלה אם עלי לגשת לקבל כדורי הרגעה במקום הגראס או בנוסף. מה תופעות הלוואי של הגאס לאורך זמן??

רוני שלום, כנראה שאתה מכור לגראס, או לפחות שהגראס משמש לטיפול בחרדה שקיימת, ולכן כשאתה לא משתמש בו החרדה פורצת. הסיכון בשימוש ממושך הוא פגיעה קוגניטיבית וסיכון יתר למצבים פסיכוטיים. לפני שבועות אחדים התפרסם מאמר בעיתון מוביל ורציני ברפואה לפיו הסיכוי של מעשני גראס לפתח מצב פסיכוטי מתישהו בחייהם גדול ב- 40% יותר מהאוכלוסיה הכללית המקבילה. כדאי לשקול יעוץ מקצועי והתאמת טיפול תחליפי. לא כדאי לקחת תרופות עם גראס כי זה מוריד את האפקטיביות שלהן.

שלום לך האים זה נכון שישנו דיכאון שמחקה את מחלת האלצייהמר???????????? בדיכאון בו שוכחים אך לא באמת חולים באלצייהמר? וכיצד ניתן לטפל כשכדורים לא עוזרים?

לא ממש, בדיכאון יש לעיתים גם קשיי ריכוז כמו באלצהיימר, אבל זה לא הביטוי הבולט של ההפרעה. לרוב המטופלים זה לא הדבר שמפריע כל-כך בדיכאון. בענין הטיפול- ראשית יש להקפיד לקבל מינון מתאים למשך זמן מתאים (לפחות חודש) בכדי לקבוע שתרופה מסויימת לא עוזרת. שנית סיכויי התגובה לתרופה ספציפית הם 60-70%, לכן קורה שלא מגיבים לתרופה אחת, ואפשר לנסות ולהחליף עד למציאת התרופה המתאימה. שלישית- ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי מסוג קוגנטיבי-התנהגותי, שנחשב יעיל כמו תרופות. חשוב לקבל זאת ממטפל שזהו תחום התמחותו העיקרי. בהצלחה!

אני מכירה מישהי שסובלת משיכחה פתאומית שנראית כמו אלצייהמר אך הרופא שלל זאת ונתן לה ציפרלקס כי הוא טוען שזה דיכאון שמחקה את האלצייהמר תמוה לא? בכול מקרה היא סובלת מחוסר חשקות לפעילות ותיפקוד נורא ואיום בבית אך הוא טוען שזהוא רק דיכאון למרות שהיא שוכחת ממש דברים בסיסיים כמו מקומות שהיתה בהם ממש לפניי שעות ספורות מדובר על אישה בשנות השישים שלה האים נתקלת בתופעה ? ומה כדאי עוד לבדוק כדיי לדעת בוודאות עים זה אכן אלצהיימר או דיכאון ?????

ד"ר שלום , בן 29 . שבוע שעבר קיבלתי מרשם למודאל 50 מ"ג (פעמיים ביום) לטיפול בחרדה (ואולי קצת דיכאון ) ( וזאת לאחר שהתרופות מקבוצות SSRI SNRI )לא עזרו באופן מלא ופגעו קשות בתחום המין. שאלותי: מה טווח המינונים המקובל של מודאל לטיפול בחרדה , האם אמור לחלוף זמן עד השפעה מיטבית. האם התרופה בטוחה לשימוש לארוך זמן. תודה תודה

שלומי שלום, מודאל אינה תרופה מקובלת לשימוש בחרדה. היא כן יכולה לעזור בהורדת מתח, אבל לא בהפרעות חרדה על-פי הגדרתן. אם תפרט קצת יותר מהם הסימפטומים והסימנים של בעייתך, אוכל לנסות לכוון קצת יותר. אגב טווח מינונים של מודאל הוא בד"כ 150-300 מ"ג ליום, ואף יותר. אפקט הרגעתי אמור להתרחש תוך שעות מהנטילה.