פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

שלום לפני מספר שבועות שונה לי הטיפול התרופתי וכרגע אני מטופל ב20 מג ציפרלקס ו0.5 רספירדל וזאת בעקבות התקפי חרדה עקשניים ( מאוד).. בעבר( כאשר טופלתי רק בסרוקסט) לקחתי את התרופה בונסרין כתוספת בשביל התופעות לוואי המיניות של התרופות. שאלתי היא האם מותר להוסיף גם רבע כדור בונסרין לטיפול הנוכחי הכולל כאמור ציפרלקס ורספירדל?

אין שום בעיה עם הוספת בונסרין לתרופות שלך. בהצלחה.

רציתי לשאול האם סרוקסט יכול לעזור בבעיות של מחשבות שווא חשוב לציין שאני לוקחת זיפרקסה 5 מ'ג ובגלל תופעת לוואי קשה של כדור אחר שיכולה לקרות גם בכדור הזה אי אפשר לעלות את המינון

שלום רב, סרוקסאט לא עוזר למחשבות שוא. אם לא ניתן להעלות את מינון הזיפרקסה בגלל תופעות לואי, יש מקום לשקול החלפת טיפול יחד עם הפסיכיאטר המטפל.

שלום רציתילשאול מה זה דיכאון מג'ורי

שלום רב, דיכאון מג'ורי הוא מה שנקרא בשפת העם "דיכאון קליני"- דיכאון בעוצמה כזו שבד"כ יש צורך בעזרה מקצועית בשביל לטפל בו, ובד"כ לא ניתן לצאת ממנו לבד.

שלום רב בעלי נטל ציפרלקס במשך השנה האחרונה לאחר דיכאון ממושך בהמלצת רופא המשפחה והפסיכולוגית שליוותה אותו במהלך תקופת המשבר. לפני כשלושה חודשים חש בטוב התסמינים נעלמו ובהדרגה הפסיק ליטול את התרופה. במהלך השבוע האחרון חש כי תסמיני חרדה המוכרים לו היטב חוזרים ובעוצמה לרבות מיגרנה וכאב ראש במהלך כל יום מימות השבוע. הפסיכולוגית משערת כי המדובר בבעיה ביולוגית של ספיגת סירוטונין המצריכה טיפול תרופתי- האמנם? בעלי עבר תהליך של שינוי קוגניטיבי התנהגותי עמוק, כיום הינו אדם חזק נפשית, יציב, לומד, עובד ופעיל נורמטיבית בכל רמה. האם יש דרך אלטרנטיבית לטפל בבעיה? האם זוהי תופעה חולפת? אילו בדיקות ניתן לבצע כדי לבדוק רמת סירוטונין וספיגתו?

שלום רב, ראשית- לא ניתן לבדוק רמות סרוטונין או את ספיגתו. שנית- טיפול קוגנטיבי אמנם עוזר בהרבה מקרים, אבל יש מקרים בהם זה לא מספיק. לפי מה שאני מבין בעלך הפסיק טיפול לאחר כ-9 חודשים. זהו זמן קצר, ומקובל להמשיך טיפול תרופתי שנה לפחות. בכל מקרה, אל תחכו לאופציות אלטרנטיביות- קודם חיזרו כמה שיותר מהר למה שעזר לו (ציפרלקס). בכל מקרה לוקח כשבועיים עד לתגובה. במקביל אתם יכולים לנסות לחפש עזרה נוספת/ אלטרנטיבית. חשוב לזכור שגם אם בעלך נזקק לתרופה זה לא אומר שהוא חלש. יש מצבים בהם חייבים עזרה חיצונית. גם מי שלוקח תרופות ליתר לחץ דם אינו חלש, וגם מי שמרכיב משקפיים. אילו בעיות שמופיעות עם הגיל, ולא לכל דבר יש פתרון טבעי. זה בסדר גמור להעזר בדברים מלאכותיים, כולנו אוכלים קוטג' שאינו יוצא ככה מהפרה (לא טבעי), משתמשים בגשם במטריות לא טבעיות, מפעילים מזגן לא טבעי- ונהנים בזכות כל אילו מאיכות חיים טובה- אבל לא טבעית. אז מה??? העיקר לחיות ולהנות, ולא לסבול בשם ה"טבעיות".

שלום רב. אני מטופל בסרוקסק למעלה משנה וחצי 20 מ"ג יומי בעקבות משבר גירושין שחלף. לפני כ 9 שנים סבלתי מחרדות די קשות וטופלתי בפבוקסיל למשך 7 חודשים ובמקביל נטלתי Alprozalam לפני השינה. היום למעשה אינני סובל כלל מחרדות אבל עדיין מזדקק ל Alprozalam לפני השינה (1 מ"ג) במקביל לנטילת הסרוקסט. ברור לי שיש קשר עמוק בין העובדה שאני סובל מקשיי שינה קשים לבין המתח/חרדות למרות ששוב אינני מבחין בשום תופעות חרדה פיזיולוגיות ולא מחשבות טורדניות. אני נמצא כרגע בחו"ל (לעוד כ-שבועיים) וברשותי גם סרוקסט ואלפרוזלם. אשמח מאוד אם תעזור לי לנווט נכון יותר את השימוש בתרופות שברשותי או אחרות אם צריך. נ.ב. לא בקרתי אצל הפסיכיאטר שלי למעלה מ 7 חודשים.

מישה שלום, לא ברור לי האם כעת חל שינוי במצבך שגורם לך לרצות לשנות את התרופות, או שפשוט החלטת שברצונך לשנות/ להפסיק אותן. ככלל, אינני מייעץ לעשות שום שינוי בזמן שהיה בחו"ל, רחוק מהמסגרת הטבעית, אלא אם חל שינוי במצבך. בכדי שאוכל לתת תשובה יותר ממוקדת, אנא התייחס לנקודות הבאות: 1. איזה תרופות אתה נוטל לאחרונה, באילו מינונים, וכמה זמן בערך אתה נוטל אותו מינון. 2. האם חל לאחרונה שינוי במצבך.

הי ותודה על תגובתך. שוב; היום אני נוטל סרוקסט (20 מ"ג מנה יומית למעלה משנה וחצי) בליווי אלפרזולם 1 מ"ג לפני השינה. לקיחת הסרוקסט הייתה כתוצאה מחזרה של התקפי חרדה בעקבות תהליך גרושין לא קל. לאחר כחודשיים מתחילת נטילת התרופה, התקפי החרדה פסקו לחלוטין (בהתיחס לסממנים הפיזיולוגים קרי סחרחורות מחשבות טורדניות דופק מואץ הרגשת ריחוף ופחד מלהשתגע וכו') אבל נראה שכל החרדה עברה לשלב השינה ומשום מה אני לא מצליח להירדם אלה ל 4 שעות וזה ע"י העלאת מינון האלפרוזלם ל 1.5 מ"ג. לשאלתך: החרדות (הסממנים הפיזיולוגים) עברו מזמן אך ההרדמות נהייתה קשה יותר. לא חשבתי על שינוי התרופות אלה אולי שינוי במינונים כגון הפסקת סרוקסט, או מאידך העלאת המינון שלו ל 40 מ"ג או יותר. ומה עם Alprozalam שברשותי האם לשנות את מינון הלקיחה לפני השינה? אני כבר עשיתי הפוגות מתרופות פסיכיאטריות בעבר ללא קושי יוצר דופן ואני מודע לקשיים שלהן, אם זאת סוג העבודה שאינני יכול לומר מהי דורשת שעות שינה וכאן טמונה הבעיה שבעקבותיה אני פונה אליך.

למה התרופה משמשת?

עדי שלום, ריספרדל שייכת לקבוצת התרופות האנטיפסיכוטיות ושימושה העיקרי הוא למחלות פסיכוטיות שהשכיחה ביותר היא סכיזופרניה. מעבר למחלות אלו, משתמשים בריספרדל בהצלחה גם במחלות לא פסיכוטיות כגון הפרעות טיקים, מצבים בילבוליים בקשישים, הפרעות בשליטה על דחפים, מחלה ביפולרית (מאניה דיפרסיה) ועוד.

שמעתי דיעות סותרות לגבי התכשיר הנ"ל. יש שטוענים שמדובר ב-HALDOL שמשפיע לשבוע שלם, בעוד אחרים שטוענים שמדובר ב-ORAP. ובכן, מה התשובה הנכונה? האם הוא זהה להלידול או לאורפ, או שזוהי בכלל מולקולה שלא קשורה לאף אחד מהנ"ל? האם היא נמצאת בשימוש במדינות מערב אירופה או בארה"ב?

אסף שלום, מדובר בתרופה המכילה חומר שנקרא Penfluridol. זה לא האלידול ולא אורפ. מבחינת המבנה היא יחסית דומה לאורפ. היא ניתנת אחת לשבוע. בבדיקה שערכתי היא לא רשומה במאגר של משרד הבריאות, למרות שבעבר היא כן היתה רשומה, לכן יתכן שנגמר לה רשיון השימוש בארץ. התרופה מאושרת לשימוש באירופה. בארץ השתמשנו בה בעיקר לאנשים שהתקשו להתמיד בנטילת תרופה ולא רצו צקירות חודשיות, ואז היה קל לתת להם כדור פעם בשבוע.

שלום לצוות הנכבד. אני בן 54. כ 15 שנה חי בחרדה מתמדת וגם בתגובה לחרדה נמצא בריגוש מיני שעות רבות לאיזון הלחץ. האם ידוע לכם על תופעות אלו כגורם אפשרי(מיני רבים אחרים) לאנמיה (פריטין נמוך , ופגיעה במאגרי הברזל) בתודה.

דוד שלום, אין קשר ישיר בין חרדה לאנמיה. אולי קשר עקיף מאד, שכן חולים מתוחים נוטים לפתח כיב קיבה (אולקוס) שיכול לגרום לדימום בדרכי העיכול וזו סיבה אפשרית לאנמיה. אבל ישנן עוד הרבה סיבות אפשריות, ובגילך חובה לבצע בירור מלא של דרכי העיכול העליונות והתחתונות, כולל גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה, במטרה לאתר סיבה לאנמיה.

שלום יש לי בעיה מוזרה בה אני מכה (את אישתי) מתוך שינה או קופץ מהמיטה לרצפה,זה לא קורה כל יום אבל זה קורה. התייעצתי בפורום שינה באתר אחר וזה מה שענו לי : "יתכן ומדובר באלימות משנת חלום בה חסר שיתוק השרירים. לכן ממליץ בדיקת שינה וטיפול תרופתי" נגיד ועשיתי בדיקת שינה וזה מה שיש לי, באיזה טיפול תרופתי מדובר ??? אני מטופל עקב "אגורופוביה" ב"אנפרניל" ו"קסנקס" יכול להיות קשר בין התרופות לבעיה ??? תודה וחג שמח

שלום רב, אינני מכיר קשר בין התרופות שציינת לתופעות הללו. אינני יודע כיצד מטפלים בתופעה שתארת, ויש לפנות למומחה להפרעות שינה בענין. בהצלחה!

שלום דוק, מחר אני נפגשת עם הרופא שלי ואני לא יודעת מה לומר לו. אני מרגישה שאני עוהדת על *טורים* גבוהים, מרחפת, זרה לעצמי...כאילו *התושבת* לא יושבת במקומה. מרגישה נמרצת, מדברת מהר, קופצת מנושא לנושא, מפוצצת באסוציאציות, דימויים, אינספור תובנות, וכל זאת בלי יכולת לווסת ולמתן. יחד עם זאת, חשה במצב רוח ירוד, עצבות ובחוסר תקווה. וגם שינה מועטה (מחשבות). מה לומר לו- שייתכן כי הפגיעה שחוויתי ואיתה ההפרעות האפקטיביות שהיו לי עד אז (שהיו לגמרי תחת שליטה ותפקוד), יצאו מכלל שליטה והתפתחו לכדי הפרעה דו- קוטבית מעורבת וממשית, ובעצם אני צריכה מייצבים ולא אנטי דכאוניים?? מחד, אני פוחדת שמא זה האבחנה, ואולי מעדיפה להשאר בהכחשה מלאה ומאידך, אני לא רוצה להסתובב עוד עשר שנים עד שיעלו על זה.... אני מרגישה כאילו השכל, התובנות, הדעת התפתחו ורצו קדימה ואילו הנפש נשארה מאחור...כמו שני גלגלים שכל אחד פועל בכיוון הנגדי. כמו אדם שנחשף טרם זמנו *לקבלה* והשתגע...התרחק מעצמו, מנשמתו מהוויתו. ד"ר שמגר,רציתי בבקשה לשמוע את דעתך בעניין...ולשאול בנוסף, 1. האם במידה ואכן זה המצב, האם כמו בדומה למחלת הסכרת, היא מחלה כרונית? כאשר האדם על אף שינסה לשמור על איזון ועל רמת סוכר סבירה בדם, תמיד היא תעלה שוב כאשר יאכל ללא קשר לסוג המזון. 2. האם יתכן מצב של דכאון מסויים עם נתק דיסוציאטיבי שנראה לכאורה דומה להפרעה דו- קוטבית על פני השטח? 3. ומה לומר לרופא מחר? קשה לי ההרגשה, שגם וכאשר אני מנסה, לפנות לעזרה בדרך הפסיכאטרית, על אף שזו לא הדרך בה הייתי בוחרת (אם היו לי יותר מדי ברירות), אני ניצבת בפני רופא פסיכאטר מכובד (מנהל מרפאה), שעושה הרושם כי הוא חסר- אונים, לא מצליח לתת לי מענה ומשאיר אותי באפילה, סובלת. ביקרתי זוג חברים בסופשבוע ברמת הגולן ועדיין נפשי לא נמצאה, כאילו התפזרה לה לכל עבר ולא מוצאת את מקומה החם בפנים, בשקט ובשמחה כפי שהיתה במשך 31 השנים הראשונות. ובנתיים מסתובבת כמו פרופלור, בלי תחושת שליטה על חיי ויכולת עקב כך לקבל החלטות על חיי. תודה, הלה

הלה שלום, ראשית- הכי חשוב לתאר את המציאות כפי שהיא בפני הרופא. האפשרות היחידה שהוא יוכל לעזור זה אם הוא ידע את כל הפרטים. שנית, נדמה לי שכבר ברור לך שהפתרון לבעייתך אינו רק בתחום התרופות. תרופות אולי יוכלו לשפר את בעייתך אבל לא להחזירך לחלוטין למצב שהיה- וכאן נדרשת עבודה שלך. הבעיה היא שכרגע היכולת שלך לבצע עבודה עצמית היא מוגבלת. אבל כנראה שאין כאן קיצורי דרך. בענין הכרוניות- קשה לדעת. גם מחלות גופניות כרוניות נרפאות לעיתים. לפעמים שינוי בתזונה, דיאטה או סיבה לא ברורה משפרים ואף מעלימים סכרת. נדיר מאד אבל קורה. זו אינה סיבה לשבת ולכחות שזה יקרה, או להמשיך לחיות כאילו אין מחלה. צריך לחיות עם המגבלות ובמקביל לקוות ולהלחם שהמצב ישתנה לטובה. אני בעד מלחמה בכל הכיוונים- מה שיצליח-יצליח. מקווה שהרגיעה תגיע במהרה.

האם תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור החדש עלולות לגרום לגידולים בהיפופיזה או בבלוטות אחרות? תודה מראש.

שלום רב, כל התרופות האנטיפסיכוטית (חדשות וישנות) הן בעלות פוטנציאל לגרום לעליה בהפרשת פרולקטין, הורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה). בגד"כ זו רק עליה בהפרשה בלי גידול של הבלוטה, אבל במקרים נדירים מאד מאד יש גם הגדלת הבלוטה (למיטב ידיעתי זו הגדלה של כל הבלוטה, ולא "גידול" בתוך הבלוטה). אינני מכיר השפעה דומה על בלוטות אחרות בגוף.

שלום, האם זה נכון שבמינון מאד נמוך ריספרדל לא חוסם דופאמין אלא להיפך? תודה.

מיכל שלום, אינני מכיר תופעה כזו. היכן שמעת על זה? אשמח לבדוק את מקורותיך. יכול להיות שחל עירבוב עם תרופות אחרות כמו פרילק (ברומוקריפטין) ששם התופעה הזו קיימת.

שלום רב.יש לי ארבע שאלות על הפרעת אישיות גבולית, אנא השב לי על כל אחת בנפרד.(אני יודעת שזו הפרעה שנויה במחלוקת) : 1.מה גורם להתפתחות הפרעת אישיות גבולית ? 2.האם זה קורה בשלב מסוים של התפתחות האדם? 3.האם כל בעלי הפרעה זו סבלו מהתעללות או הזנחה? 4.האם יש דרגות שונות בביטוי ההפרעה בהתנהגות? ואם כן מה משפיע עליהן?

שלום רב, 1. לא ברור מה גורם להפרעה. כנראה יש מרכיב גנטי משמעותי. כמו כן יש מרכיב נרכש- ההפרעה מופיעה יותר אצל ילדים שחוו הורות לא יציבה או אף התעללות, אבל זה לא תנאי הכרחי להתפתחות ההפרעה (תשובה לשאלה 3...). 2. ההפרעה מאובחנת בהגדרה רק אחרי גיל 18, אבל במקרים רבים ניתן לראות דפוסי התנהגות האופייניים למחלה כבר מגילאים יותר צעירים. אין שלב ברור בו ההפרעה נוצרת, אבל כנראה שככל שהפגיעות הסביבתיות מוקדמות יותר כך יש יותר סיכוי שההפרעה תופיע. 4. יש בהחלט דרגות שונות של ההפרעה, כמו בכל בעיה נפשית או גופנית. לא ברור מה גורם לחומרה שונה. אולם לפי גורמי הסיכון שציינתי- ככל שיש יותר גורמי סיכון (למשל: גם גנטיקה, גם הורות לא יציבה, גם התעללות בגיל צעיר) כך בד"כ ההפרעה תהיה יותר קשה.

שלום בשנים האחרונות יש לי בעיה נפשית עשו לי בדיקת SPECT והיא לא יצאה טובה יצא זרימת דם נמוכה לאזורים מסוימים במוח האם זה יכול להיות מהבעיה הנפשית והאם זה מוכר שקורה זרימת דם לאזורים שונים במוח מבעיה נפשית

אבי שלום, השאלה שלך כללית מידי, ולכן קצת קשה לי להתייחס לבעיה האישית שלך (אינני יודע מה האבחנה שלך, איזה איזורים ב SPECT נמצאו עם קליטה נמוכה ועוד...), לכן אתייחס לבדיקת SPECT באופן כללי: הבדיקה הזו מדגימה פעילות באיזורי מוח שונים בד"כ לפי רמת השימוש שלהם בגלוקוז, שהוא חומר הדלק של התאים. במחלות נפשיות רבות מוצאים ירידה בפעילות באיזורים שונים, כמו באונות המצחיות ובגרעיני הבסיס במוח. כל אילו ממצאים לא ספציפים והם לא מעידים על קיום מחלת נפש, כיוון שהם יכולים להיות חלק ממגוון שלם של מחלות לא נפשיות, ובמקרים נדירים ניתן לראות ממצא כזה באנשים ללא כל מחלה. מאידך, למרות שאצל הרבה חולים רואים את הירידה הזו בפעילות, הרי יש חולים שאצלם בדיקת ה- SPECT תקינה לחלוטין.

שלום רב , אני סובלת מדיכאון עמוק ומומשך – כבר שנים ( מהילדות) , נסיתי כמה פעמים להתאבד אבל לא הצלחתי , ומפעם לפעם אני מזיקה לעצמי כי כך אני נרגעת ! לפני כעשרה ימים החלטתי ללכת לפסיכיאטר – שלא חשבתי שיהיה כך . מהפגישה הראשונה הוא נתן לי שני כדורים אחד בבוקר ( סירוקוול 100 )וכדור בערב ( מירו 30 ) שלא מסוגלת לקחת אותם , כן אני ממש מפחדת מהתרופות . פגישה אחרי פגישה הוא נסה לשכנע אותי בלקיחת הכדורים ללא שום אוזן קשבת לו ... אתמאול בפגישה הוא הבחין שחתכתי את ידי ( חתך די עמוק ) הוא טפל בזה – תפר - ... ונתן לי " זריקת הרגעה או ..." שקיבלתי אותה רק מתוך חולשה , ונתן לי להחליט , כן נתן שלושה אופציות ובקש לבחור : או שאקבל את הכדורים שנתן לי או שיחליף אותם לכדורים אחרים , טיפות , זריקות או לאשפז אותי ... שאלותי הן האם כן הוא יכול להכריח אותי לטיפול או אפילו לאשפז אותי בכוח ( רוב הגוף שלי מלא צלקות ) ? ושאלה שנייה האם נתן לטפל בדיכאון עמוק ומומשך (כבר מהילדות) בפגישות ובשיחות ללא הסמים האלא ? תודה מראש

שלום רב, לא ציינת בת כמה את. קצת קשה לדעת מהתאור שנתת מה הטיפול העדיף, אבל אין לי ספק שאם הבעיה היא מהילדות אחד הטיפולים החשובים הוא פסיכותרפיה (טיפול פסיכולוגי). בנוסף, אם את חשה שלא בנוח עם הרופא- כדאי לפנות לקבלת חוות דעת לרופא אחר. יכול להיות ששם תקבלי אוזן קשבת ותגלי מישהו שמבין יותר ויוכל להתאים לך טיפול טוב. מאחל לך הרבה בריאות.

ערב טוב , בהתחלה תודה על התיחסותך לשאלתי . אני בת 23 , גרה עם הורי , נמצאת רוב הזמן בדיכאון , כמעט ולא עושה כלום בחיי , שום דבר לא מעניין אותי , אין לי חשק לעשות שום דבר , ממש מתעייפת בקלי קלות , ... הטראומה שקבלתי בילדותי היתה קשה מאוד ( כוויה באחוז גדול מגופי ) . אוקי עד עכשיו לא ענית לי על השאלות ששאלתי אותך . ולכן אני מקווה שכן תעני ! תודה לך ויום טוב

אני נוטלת לפונקס כשלושה חודשים , כחודש וחצי במינון של 500 מ"ג וסימבלתה 60 מ"ג ,אני לא מרגישה שום שיפור במחשבות , להיפך אני מרגישה שהמחשבות התגברו, כל היום יש לי מחשבות על דימוי גוף , שאני הולכת כפוף, זורקת רגליים, אולי יצחקו עלי אנשים במעבר החצייה . עלי לציין שנטלתי המון סוגי כדורים שלא עזרו לי . מה עלי לעשות דוקטור .

מירי שלום, ראשית נשמע לי שאת די מחוברת לעצמך ומבינה שחלק מהמחשבות אינן הגיוניות. זהו המקום בו פסיכותרפיה יכולה לעזור הרבה. מעבר לכך, בהחלט יתכן שיש צורך לשנות את הטיפול מסימבאלתה לתרופה אחרת כמו סרוקסאט, פרוזאק וכו' אבל במינון גבוה (לפחות 60 מ"ג). בענין הלפונקס- לפעמים לוקח לו הרבה זמן להשפיע, והמינון שאת לוקחת הוא ממוצע, כלומר ניתן עוד להעלות במינון בודאי עד 600 מ"ג, ובמקרים מסויימים ניתן להעלות עד 900 מ"ג. אני בטוח שעם עוד קצת סבלנות וטיפול מתאים (שוב, פסיכותרפיה) המצב יוכל להשתפר.

אבא שלי בן 82 עד לפני כמה חודשים עוד ניהל חיים בגפו די טוב. התחילו בעיות זיכרון שהביאו אותו לאיבוד של 15 קג ממשקלו. לקחנו אותו תחת השגחתנו אני ובעלי לביתנו ואז הבנו שהוא בכלל אינו אוכל וכל היום רק מעשן ושותה קפה עם הרבה סוכר. התחלנו לתת לו אנשור -משקה שמספק לו בערך 1300 קלוריות ביום . הוא מטופל עי רופא פסיכיאטר/גריאטר התרופות שניתנו לו הן : ויפאקס 150 מג', אדרונקס 4 מג' , ריספונד 1 מג' .איננו רואים שום שיפור במצבו לא הדכאוני(כל הזמן אומר שכבר רוצה לגמור את החיים , יושן כמעט כל היום, לא רוצה להצטרף לשום אירוע משפחתי)ו ואין לו תיאבון או יותר נכון תחושת רעב. האם יש משהו שיגרום לו מצב רוח טוב ויחזיר לו את תחושת התיאבון? תודה

שלום רב, טיפול במצב כמו שתארת הוא לא פשוט. הטיפול שאביכם מקבל נשמע סביר וטוב למצבו. כמה זמן הוא כבר מקבל את הטיפול? מה הפסיכיאטר שלו אומר?

שלום. חיפשתי באינטרנט ספרות על תולעת האוזן ואני לא מוצא כלום. אני סובל מזה ברמות קשות מאוד וזה ממש מפריע לי בחיים, במיוחד לפני השינה. אני מוצא את עצמי מזמזם שירים בראש בלי סוף ואין לי שליטה או דרך איך להפסיק את זה!! אפשר עזרה בבקשה או ספרות בנושא? תודה.

אלון שלום, נשמע שאתה מאד מוטרד מהבעיה שתארת. אני לא מכיר את הביטוי "תולעת האוזן", אבל בהחלט יתכן שאני מכיר את הבעיה בשם אחר. אז לצורך הבהרה, מספר שאלות: מאיפה שמעת את הביטוי הזה? מישהו אמר לך שזו הבעיה שלך? איך זה קשור לשירים שאתה שומע לפני השינה? אם תוכל לפרט קצת יותר אשמח לנסות לכוון אותך לפתרון.

היי ותודה על התגובה. את הביטוי "תולעת האוזן" שמעתי פעם תוך כדי שיחה עם אנשים וגם קראתי כתבה על כך בYNET . אף אחד לא אמר לי שזאת הבעיה שלי, לפי הכתבה הבנתי שמדובר במה שקורה לי. איזהשהו שיר או מנגינה נתקעים לי בראש וחוזרים על עצמם כל הזמן. אני לא מצליח להפסיק לזמזם את זה, ואני גם קם בבוקר עם השיר מתנגן. http://www.notes.co.il/benbasat/6456.asp הנה מצאתי את הלינק למה שקראתי. "גירוי קוגניטיבי". אצלי פשוט זה קורה כל יום וכל הזמן כאילו אני מטורף או חולה נפש! ההסבר מספק? תודה

אני מטופלת בלוסטרל 50 מ"ג ליום. עקב לחץ גדול בעבודה שאני נתונה בו הרופא שלי המליץ לעלות זמנית את המינון ל 100. הבעיה ש 100 גורם לי לנידודי שינה בלילה ולישנוניות ביום, מה שלא קורה ב 50. חשבתי לנסות 75 מ"ג, בכדור של 50 ישנו שנץ באמצע כך שמאוד קל לחצות אותו, אבל בדף מידע של התרופה כתוב בפרוש שאסור לחצות. למה אסור, למה ישנה אפשרות לחצות אם אסור, מה קורה אם כל זאת נוטלים כדור וחצי ?

איה שלום, אינני יודע ספציפית לגבי לוסטרל, אבל אתייחס כללית לחציית כדורים: ככלל, תרופה שלה שנץ (חריץ) במרכזה ניתנת לחציה. העלון עשוי להיות שגוי. הבעייתיות בחצית תרופה ש"אסור לחצות" אותה היא שתרופות רבות מכוסות בציפוי שמונע פגיעה של מיצי עיכול שונים, בכדי לאפשר לתרופה להגיע שלמה ככל הניתן למעי ורק שם להספג. אם נחצה תרופה כזו, חלק מהחומר הפעיל יהרס, כך שה"אסון" הכי גדול שיקרה זה שבמקום לקחת מינון של 50% מהכדור, את תקבלי נאמר 30% המינון (אולי קצת יותר, אולי קצת פחות...). בכל מקרה- לא יגרם שום נזק.... בקיצור- תחצי ותנסי.

בהריון שלי שתיתי לוסטראל 75 מ"ג ולא קרה לי כלום כמעט שנה וחצי היום אני חוצה ציפרלקסים חופשי ולא קורה לי כלום בקיצור שטויות ..............

את זה אתה בטח תמחוק. אם אתה רוצה, אני אביא לך את הטיעונים הדדוקטיבים, המסבירים את העמדה הזאת. אבל אין סיוכי שתפרסם זאת. חוץ מזה, אתה לא מסכים שאם רופא כלשהו פשע, וגרם עוול למטופל חסר ישע, בזדון או שלא בזדון, ראוי ששמו יתפרסם? אני שואל סתם בצורה עקרונית. הרי החוק במדינת ישראל לא באמת נותן את אותן הזכויות למוגדרים (שלא בצדק) חולי נפש, ולאנשים רגילים. והוא מתייחס אליהם כתת-אדם : כאלה שמותר לכלאם ולאשפזם רק על פי התרשמות סובייקטיבית של הרופא הבודק אותם(הרי, הפסיכיאטריה שמרה לעצמה את הזכות לעשות כן, במקום להגדיר הגדרות אובייקטיביות), וותר להתעלל בהם בקשירות (רק נראה אותך אומר שקשירות הם "טיפול"), במכות חשמל (דבר שהוא בעצם עם תופעוות לוואוי הרסניות, כגון מחיקת זכרון, ועודו שאר ירקות), תרופות שמשנות את ההרכב הכימי של המוח, ואפילו לובוטומיה (כריתות אונה). המקצוע של הפסיכיאטריה הוא כל כך לא מפותח לדעתי, והא מזכיר מדע של "גירוש שדים" פרימיטיבי (שפי שאמר הפסיכיאטר הנודע והדגול תומס סאס בשעתו). אלפי אנשים מתים כל שנה בין כותלי המוסדות הסגורים, ורובם יוצאים משם במצב יותר גרוע מאיך שנכנסו. הפסיכיאטריה תמיד תבקש לאשפז אנשים חלשים - כאלו שאין להם תמיכה כלכלית או קשרים אחרים - שמעתם פעם על מישהו ממשפחה עשירה (בן של שר, ח"כ, שופט, עורך דין), "פסיכי" ככל שיהיה שהתאשפז\ במחלקה סגורה? תקראו את ההתעללות הנפשית שחווים ה"מטופלים" במחלקות כאלו - (אפילו בעיתונות כבר כותבים על כך!). אני שומר לעצמי עותק של ההודעה למקרה שתמחוק.

טנא שלום, ראשית אני לא מבין למה העמדה המתגוננת שלך. לפני שדיברתי את/ה כבר החלטת שאני לא אפרס, שאני אמחוק, שאני לא אעז... הפורום בניהולי מתיימר להיות מקום לכל הדיעות ודיון ענייני בכל הגישות השונות. אני לא מפרסם שמות של רופאים כי מצד אחד אינני רוצה להפוך את הפורום לבמת פרסום (אגב אני גם מוחק הודעות פרסום של מכונים פרטיים...) ומאידך אינני רוצה להפוך את הפורום לבמת משפט לרופא זה או אחר. זוהי לא מטרת הפורום. מי שרוצה לעשות משפטים- שיפתח במחילה מכבודו- פורום נפרד. לגופו של עניין- לטעמי אתה (מטעמי נוחות אשתמש בלשון זכר למרות שאינני יודע את מינך) מערב כאן חצאי אמיתות ואף עובדות לא אמיתיות במין תמהיל שמתיימר לשקף את המציאות. והמציאות היא שונה. ראשית אתה אומר שקיימת הגדרה לא מוצדקת של "חולה נפש". בשביל להגדיר מהי מחלה, מקובל בעולם הרפואה לעמוד בכמה קריטריונים: סבל של האדם או בעיה תפקודית, מהלך מחלה המשותף לרוב מי שחולה בה, סיבתיות זהה לרוב מי שחולה בה, ותגובה לטיפול דומה אצל רוב המטופלים. שים לב שאני מדבר על "רוב" ולא "כל" מי שחולה, כי מחלות לעולם אינן הומוגניות לחלוטין בהתבטאות שלהן. לפי קריטריונים אלו אין בעיה להגדיר "מחלות נפש". מהרגע שמחלה הוגדרה, ניתן לבחון מהן שיטות הטיפול היעילות לה. כל נושא הטיפול בכפיה נבחן ע"י משפטנים, מומחי אתיקה ורופאים, ולא רק בארץ. תאמין לי- לרופאים היה יותר פשוט לטפל במחלקות בהן רק חצי מכמות המאושפזים. כמעט רוב הפסיכיאטרים חיים בעיקר מקליניקות פרטיות ולא ממשכורת בית החולים, כך שאיזה אינטרס יש להם למלא את המחלקות??? הטענה שאלפי אנשים מתים כל שנה במחלקות סגורות היא פשוט שקרית (אלא אם תביא בחשבון את כל המחלקות הסגורות על פני כדור הארץ....). לפחות לגבי הארץ שלנו לא מגיעים למספרים כאילו, שאם כן כמעט כל מי שמאושפז במחלקה סגורה היה מת.... (כי יש רק כמה אלפי מיטות במחלקות סגורות בארץ). רוב החולים יוצאים מהאישפוז במצב יותר טוב מזה שנכנסו, ולכן גם הטענה הזו שלך מנותקת מהמציאות. נכון, יש מעט מאד עשירים ומפורסמים במחלקות סגורות. הסיבה לכך היא כפולה: ראשית יש יותר תחלואה פסיכיאטרית קשה בשכבות סוציואקונומיות נמוכות, כפי שקיים בכל המחלות הגופניות. אנשים ממעמד סוציואקונומי נמוך לא תמיד מודעים למצב הבריאותי, לא תמיד יש להם כסף לתרופות ולרוב אינם יכולים לפנות לרפואה פרטית (שכמעט תמיד היא יותר טובה) ולמנוע ע"י כך את ההתדרדרות במצבם. שנית, להרבה עשירים יש יכולת כלכלית לעשות "אישפוז בית". זוהי פעולה לא לגמרי חוקית (על הגבול האפור של החוקיות) בה בעצם נועלים את החולה בביתו, מצמידים לו אחות פסיכיאטרית פרטית 24 שעות ביממה, רופא פסיכיאטר מגיע כל יום לביקור וגם זמין מיידית לפי קריאה לבית. זה מאד מאד יקר, ונותן בעצם מענה כמו של מחלקה סגורה. אני מכיר כמה מקרים בהם זה נעשה. וזה לא עניין של קשרים- רק של כסף. בוא לא נהיה תמימים- העשירים תמיד יקבלו רפואה יותר טובה מהעניים. אפשר להתקומם על זה, אבל זו בודאי לא תופעה ששייכת רק לעולם הפסיכיאטריה. לגבי הטיפולים שציינת- קשירות הן אכן סוג של טיפול. בהיותי במחלקה סגורה נדהמתי לראות מספר חולים שפנו לצוות וביקשו מהצוות שיקשרו אותם כי הם מרגישים רע. אמנם זהו טיפול מאד אלים, אבל אני לא בטוח שלמלא אדם במליון תרופות זה יותר טוב... בעניין טיפולי החשמל- זהו טיפול שלא ניתן לתת בכפיה. גם חולה שכבר מאושפז בכפיה חייב לתת את הסכמתו לכך. זהו, אגב, הטיפול הכי יעיל לדיכאון עם הכי פחות תופעות לואי. אני אומר לך באופן חד משמעי, שלו אני או מישהו ממשפחתי היה חולה בדיכאון קשה, הייתי מבקש לעצמי (או לו) רק טיפול חשמל. כל השאר מיתוסים. ובענין לובוטומיה- אכן טיפול איום, שנעלם מרוב העולם המודרני כבר שהים רבות, אבל משום מה, אילו שאין להם טענות אחרות ממשיכים לנופף בו. ואכן- יש מקרים (לא רבים) בהם מתייחסים באופן קשה למטופלים במחלקות סגורות שלא לצורך. יש משהו בסיטואציה שם שמאפשר מקרים כאילו ביתר קלות לעומת מחלקות פנימיות או כירורגיות. חובה עלינו להלחם בתופעות הללו (גם אם הן נדירות) בכל אמצעי, לפרסם ולהאיר כל נקודה חשוכה. אבל צריך להזהר שלא לערבב חצאי אמיתות ואף עובדות לא נכונות, כי זה רק מפריע למאבק החשוב הזה ומסיט את הזרקורים מהבעיות שקיימות.

לפניי מספר חודשים חברי אושפז באופן פתאומי במחלקה סגורה בלי שום הודעה מוקדמת והוא היה תמיד שפוי עובד ומתפקד הואפשוט התמוטט הוא אושפזבמחלקה סגורה ונקשר ימים ולילות כי לא הצליחו להרגיע אותו תחילה התרעמתי על הטיפול הקשה גם כי קשה לראות אותו וגם כי אני חושבת שאדם שמשתולל וקושרים אותו משגעים אותו עוד יותר חשבתי ששצריך לתת לו להתפרקולפרוק את ההתמוטטות ישנם מקומות בעולם שיש חדרים מצופים במזרונים במקום קירות ואז אפשר להשתולל אבל בישראל אין תקציב לזה וזה עובדה קשה וכואבת כי במחלקות אחרות כיררוג ואונקולוגיה וכדומה מוצאים יפה מאוד תקציב............. לא חשוב זה לא מה שרציתי לומר מה שאכן אני יכולה להגיד זה שנתנו לו ידאחת חופשיה והואיכללעשן מדיי פעם וזה הקל עליו כי רק יד אחת נקשרה לפרקים זה לא שקושרים אנשים וזהו נעלמים להם ..................... אצלנו גם נתנו לנו לשבת איתוולחבק וללטף גם כשהיה קשה לעשות זאת לא אכנס ליותר מידיי פרטים אבל שום מינון תרופתי לא הצליח להרגיע אותו.... ולא הייתה ברירה הואנ קיבלמכות חשמל היום הוא מתפקד עובד וחי את חייו ובוודאות החשמל הציל אותו, זה טיפול טוב ויעיל אז נכון זה פגע לובזיכרון של הטווח הקרוב אבל אני יכולה להגיד לך שזה שהוא שכח מה עבר עליו זה רק לטובתו ................................................................................................... מי צריך לזכור דברים כאלו ???? עדיף ששכח זה קשה גם ככה ישנם פרטים שעדיף שלא ידע שקרו לו ורק שתדע לך טנא היקר שבכול התקופה של האשפוז שכלל 5 חודשים תמיד נתנו לנו להיות איתו ולדאוג לשלומו התנהגו אלו יפה מאוד ומאוד באנושיות אני יודעת שלא אצל כולם זה ככה אבל צריך לשמוע גם את הצדדים היפים למרות שלצערי הם קטנים יותר ומעטים יותר אבל אני יכולה לאחל לכולם שיהיו חזקים וטובים ושתמיד תמיד יצליחו לקבל את הטיפול הטוב ביותר

שלום. לאחרונה קראתי שתוסף המזון גאבה יעיל לטיפול בסכיזופרניה. לכרן רכשתיו, בנוסף לתוספי המזון (חומצות אמינו)- ל-טירוזין, ל-גלוטמין ול-קרינטין. האם ידוע על איזושהי סיבה, לכך שלא אקח את כל תוספי המזון לבד, או יחד עם תרופות לסכיזופרניה שאני מטופל בהן? (ריספרדל קונסטה (לפעמים ריספרדל בכדורים), דפלפט (לפעמים), סרוקסאט(לפעמים), ציפרלאקס(לפעמים). בבקשה אל תסתירו ממני מידע. אני מבקש שלא תמחקו לי את ההודעה כי כבר כתבתי הודעה כזו שמחקתן בלי שום סיבה.

ראשית אני מצטער אם הודעה כזו מחקה בעבר. אם כך קרה, זה היה ממש ללא כוונה. אינני מכיר שום יעילות של תוסף מזון כטיפול לסכיזופרניה. אשמח אם תוכל להפנות אותי למקור בו כתוב על כך. למיטב ידיעתי אין בעיה של שילוב התרופות שציינת עם תוספי המזון.

שלום ד"ר, מהו דיכאון סמוי,באילו סימפטומים הוא מתאפיין ואם הוא סמוי אז איך בכלל עולים על קיומו?

מנחם שלום, דיכאון סמוי הוא דיכאון שלא מתבטא במצב רוח ירוד או בירידה בענין ובהנאה, כמו שדיכאון מתבטא בד"א, אלא במחושים גופניים, הרבה פעמים כאבי בטן או בעיות גופניות אחרות. בנוסף כן רואים מאפייני דיכאון אחרים, כמו ירידה בתיאבון, הפרעות שינה, קשיי ריכוז, האטה כללית וכו'. איך עולים על זה- בד"כ האדם פונה לרופא בשל תלונות גופניות, ובבירור לא מוצאים שום סיבה, ובמקביל כן ניתן לראות סיבה לתחילת דיכאון (פיטורין, גירושין וכו').

שלום ד"ר, אני לוקחת ציפרלקס ואני יודעת שזה משהה אורגזמה. אני לא מצליחה להגיע לאורגזמה וזה מתסכל. רציתי לדעת אם יש משהו לעשות בענין? יש תרופה דומה ללא תופעת הלוואי הזו? רק אל תגיד לי להתייעץ עם הפסיכיאטר כי רופאת המשפחה נתנה לי את זה.. תודה

נועה שלום, אין ממש משהו יעיל לכך. לפעמים ניתן לנסות להפסיק את הטיפול ליום-יומיים לפני סופשבוע, ואז לפחות שבסופשבוע תוכלי לקיים יחסי מין עם אורגזמה. לא תמיד זה עובד. אם לא- צריך להחליף טיפול. יש לזכור שלכל התרופות יש פוטנציאל לפגוע באורגזמה, אבל לא אצל כל אחד זה קורה. צריך לנסות תרופות שונות עד שמוצאים מה מתאים.

לדוקטור שלום האם לקיחת שני כדורי בונדרומין ביום צהריים ולילה יכולה לגרום לדיכאון והאם זה בכלל נורמלי שבחור צעיר לוקח במשך למעלה משלוש שנים כדורי שינה ומרגיש שהוא מכור להם לגמרי תלוי בהם רוצה להפסיק לקחת ולא יכול

ירון שלום, כדורי הבונדורמין לא גורמים לדיכאון, אבל הם כן עלולים למכר, ביחוד לאור המינון והמשך הממושך של נטילתם. צריך לפנות לפסיכיאטר שינסה לעזור לך להגמל מהתרופות ובמקביל יערוך איבחון האם אתה סובל מדיכאון ואיך לטפל בזה.

שלום שלום יש לי שאלה בקשר להפסקת רסיטל, אני בת 23 וחצי, חשוב לי לציין שלקחתי רסיטל בעקבות מצבי רוח דכאוניים שהיו לי, לא קשים במיוחד אבל מציקים, חרדה ובדידות, היום המצב דיי שונה. לא ב-100% אבל אני רוצה לראות איך אני אסתדר בלי הכדורים. התחלתי לקחת רסיטל 20 מ"ג מתחילת ינואר השנה (1.1.07) עד תחילת חודש 9. בסוף חודש 8 לקחתי כשבוע כדור וחצי רסיטל - 30 מ"ג וירדתי חזרה ל-20 מ"ג שוב עד 1.9. ב-1.9 ירדתי ל-10 מ"ג לשבועיים וחצי ואז הפסקתי לקחת בכלל את הכדורים. מיום הפסקת הרסיטל התחלתי לקחת אנטיביוטיקה עד היום ואני עדיין ממשיכה לקחת, ומאז התחלתי להרגיש בחילות, רעידות קלות בגוף, בעיות קצת בעיכול, כאבי בטן, הרגשה כללית לא הכי טובה. וזה נמשך עד היום, אני לא יודעת מה עלי לעשות, האם התופעות האלה קשורות להפסקת רסיטל, לאנטיובטיקה?! ומה אני צריכה לעשות? להמשיך לקחת רסיטל? אני לא רוצה לקחת את זה כל החיים שלי אשמח לקבל תשובה תודה

לרסיטלית שלום, מה שאת מתארת יכול בהחלט להיות תופעת גמילה מרסיטל, לפחות בחלקו. בד"כ זה נמשך 2-3 שבועות, במקרים קשים יותר עד חודש. אינני יודע איזה אנטיביוטיקה את נוטלת, אבל כאבי הבטן והבחילות עשויים להיות קשורים לזה דוקא. בקיצור- קצת סבלנות, ויתכן שהכל ידעך תוך ימים אחדים. בהצלחה.

מטופלת עקב חרדות כבר 5 שנים ועכשיו בציפרלקס 15 מ"ג ליום . בתקופה האחרונה אני חשה מעין תחושות מוזרות בזמן דיבור והליכה ובזמן שאני רואה אנשים מדברים הכול נראה לי כמו סרט כזה לא אנושי , כמו הזזות שפתיים ללא משמעות בהליכה שלי אני מרגישה מעין ריחוף מחוץ לגוף ומבחינת רגשות אני מרגישה כהות חושים וחוסר רגש אבל הכי מפחיד זה שאני כאילו לא מרגישה את הגוף עושה את מה שהוא עושה (מדבר, הולך) אלא רק עושה את הפעולה כמו רובוט בקיצור תופעות נורא מוזרות של אני זה לא אני מקווה שתדע לחוות דיעה על המצב אולי כדאי להחליף תרופה??. האים המצב מסוכן??

אורית שלום, התופעות שאת מתארת יכולות להגרם הן עקב חרדה והן כתופעת לואי של הטיפול. כך או כך- נראה שהפתרון הוא החלפת טיפול. בכל מקרה- חשוב לדעת שזה לא מסוכן, אבל זה לא נעים. אז אל תסבלי- ותבקשי החלפת טיפול.

זה לא ייתכן שום תרופה לא מתאימה לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה לא שתיתי סרוקסט לוסטראל ציפרלקס ועוד רבים וטובים מהדור החדש ונמאס לי לכול אחד יש תופעות לוואי אחרות מה יהיה???? בכולם אני מגיעה למינונים מפוצצים סרוקסט 60 ציפרלקס 20 וגם אחריי שנה אין הפסקה של תופעות הלוואי אולי תציע לי משהו<<<<<<<<< התופעות של הכול הולך בלי דיבורים כמו שכתבתי קודם הם בטוח לא חרדות כי החרדות שלי נראות אחרת לגמריי ויותר מאיימות ולא מאופיינות בכהות חושים אז אני מניחה שזו תופעה של הציפרלקס אני מאוד נרגעתי ממה שאמרת שזה לא מסוכן כי דיי חששתי לשלומי הנפשי הרגשתי שהכול הולך לאט כזה ושאולי אני מפתחת שיגעון בכול מקרה אני שמחה שזה לא ומאוד מודה לך אשמח עים תוכל להמליץ לי על תרופה עים פחות תופעות לוואי מבחינת השמנה אני פחות היסטרית כי כבר עליתי 49 קילו אז זה כבר לא יישנה העיקר שלא יהיה תופעות נפשיות קשות כמו אלו אשמח עים הקוראים גם יוכלו להמליץ על כדורים עים פחות תופעות

לד"ר שמגר היקר שלום : תודה על עבודת הקודש ההתנדבותית שאתה עומל לעזור , ליעץ ,לעודד ולחזק . יש לי קרובת משפחה המאושפזת קרוב לשנתיים בשל הלם פוסט טראומטי עקב "טרגדיה" בילדותה . עתה לאחר כל הטיפולים והעזרה היא ולדעתי גם המטפלים שלה למרות כל המאמצים,האהבה והתמיכה עם כל הכבוד " התברברו" לקראת נקודת היעד . אשמח מאוד אם תוכל לעזור בניווט ואילו במעט להמליץ על כמה רופאים הבקיאים בתחום שנוכל להעביר את " המקרה " ואף להפגיש בינהם . לציין כי הכל נמצא בתיאום ובאישור המטפלים. מודה לך מקרב לב על הנכונות והרצון ממני חי

חי שלום, אינני נוהג לתת בפורום המלצות על רופאים, אבל אני מפרסם ברצון כל המלצה של מישהו מהמשתתפים בפורום. בכדי לעזור למי שקורא את הודעתך, כדאי לציין איזור בארץ בו קרובת משפחתך מטופלת, בכדי שהמשתתפים יוכלו לכוון לאיש מקצוע מאותו איזור. בהצלחה!

שלום ד"ר פניתי לכאן אחרי שהבנתי שאחת המחלות שיש לי היא "אי עשיית מה אני מתכנן" לפני שנה אני תכננתי לבקר אצל פסיכולוג ולדבר איתו על הבעייה שלי אבל עד כתיבת השורות האלו אני לא הגעתי אליו וכמעט כל יום אני אומר הנה אני חייב ללכת אליו אז נתגלתה אליך בעייה ראשונה אבל זה לא מה ש"מדכא" אותי אדוני אני לומד מקצוע כבר שנתיים בטכניון אני עד היום מנסה לאהוב את המקצוע הזה הייתי בן 19 כשנכנסתי לטכניון לא ידעתי כלום על לימודים על תארים עם אוניברסטאות ופשוט כי אבא הוא מהנדס אזרחי שאלתי אותי אם זה טוב אמר לי שכן המקצוע טוב . מהר נרשמתי לטכניון ללמוד הנדסה אזרחית מבלי לדעת במה אני יתעסק בעתיד אבא שלי עוסק במועצה מקומית ללא קשר בהנדסה היו לי ציונים מעולים 700 בפסיכומטרי ובגרות מצוין כאילו הייתי יכול להתקבל לכל מקצוע שאני נרשם לו מהר התקבלתי והתחלתי ללמוד עד הימים האלה הייתי חושב שאני טס שאני נמצא במקום הכי טוב בעולם ושאר העולם עושים סתם דברים (אלה שלומדים מקצועות אחרים) פתאום התגלה לי שאני לומד דברים שמעולם לא עניינו אותי ולא אהבתי אותם והתחיל להתגלות את תחום העבודה שלי שמנהל עבודה שהייתי יכול לעבוד ללא לימוד וכאלה דברים שכל בנאדם יכול לעשות ללא לימודי 4 שנים מפרכים כל הבלגן הזה קורה באמצע הלימודים הפסקתי להגיע להרצאות והייתי תמיד אומר "אני בנאדם חכם וזה מה שלומדים שה לא בשבילי התחלתי להתעניין בכל מיני מקצועות וכל בן אדם שלומד או עוסק במקצוע התחלתי לקנא בו פתאום כל מקצוע הוא מעניין פתאום כל מקצוע הוא הכי טוב לעבוד בו אני פשוט התחלתי להתבייש כששואלים מה אתה לומד ומתחיל להסביר שאני למדתי כך כך כך אבל יש לי פסיכומטרי גבוה לא יודע למה המלים סתם ממהרות לצאת וזה שאני חושב שאני גאוני גם משפיע מאוד והרעיון גם התוודא לי בראש כשאני עובר בכל הקורסים של ההנדסה שאני לומד להם 3 ימים לפני המבחנים אדוני הרופא אני יודע שמה שכתבתי לא מסודר ואולי לא תבין מה שכתבתי אבל שתדע שעברית זה לא שפת האם שלי והמצב שלי גם עוזר לבלגן הזה אדוני מאוד רוצה שתעזור לי לקרוא היטב ואולי לדעת איפה הכאב שלי :S

שלום לסטודנט, נשמע שאתה ניצב לפני דילמה לא פשוטה, אתה מבולבל, מוצף בתחושות שמתנגשות אחת בשניה ולא יודע מה להחליט. ופתאום אתה מוצא שלמרות האינטיליגנציה הגבוהה שלך- אין לך יכולת לדעת מה נכון במצב הזה. וזה מאד מלחיץ. למרות זאת נראה לי שאתה בתחילת תקופה נהדרת של חייך. תקופה בה אתה מחובר יותר לעצמך, פחות הולך לפי מה שאבא או הסביבה מצפים ממך, ויותר הולך לפי הקול הפנימי שלך. אם לא היית עוצר היום ומנסה להחליט בעצמך מה טוב לך, בהחלט יכול להיות מצב בו היית מוצא את עצמך בעוד 10 שנים עובד במקצוע שלא מעניין אותך, חי חיים שלא טוב לך בהם ורק סובל. אז תנצל את ההזדמנות. אל תנסה להתמודד לבד. בכל מוסד אקדמי יש שרות פסיכולוגי שנועד לעזור לסטודנטים בדיוק במצבים האלה- של התלבטויות וקשיים הנוגעים ללימודים או לדרכם בחיים. השירות ניתן חינם או בתשלום סימלי. אז תנצל את ההזדמנות, תעזר באיש מקצוע בכדי להחליט מה באמת טוב לך, ולך עם הלב שלך. הוא המצפן הכי טוב בעולם.

שלום רב, גילי: 29, מצב בראותי: תקין, מצב נפשי: תקין, אין עבר נפשי במשפחה. בימים האחרונים אני שרויה בפחדים אדירים לגבי המצב הביטחוני. בנוסף לכך, חיי ה"רגילים" לחוצים מאוד: מעבר דירה, לימודים קשים, תנאי עבודה לחוצי מאוד (אני בעלת תפקיד ניהולי), המצב הביטחוני ודאגה להורים ולמשפחה אחותי, אמורה הייתה לנסוע באוטובוס היום - ואילו אני לא הייתי מסוגלת להתנתק מהמחשבה הנוראה שמא יקרה לה משהו בפיגוע חבלני. היום, קמתי בבוקר, ופשוט לא ידעתי את נפשי מרוב דאגה... הסתובבתי כמו סהרורית בביתי תוך כדי שאני מדמיינת בראשי תסריטים נוראיים ... פיגוע- הודעה למשפחה- הלוויה- התאבלות-אבדן ועוד .... לאחר מס' דקות של דמיונות עד כדי חלימה בהקיץ, אחותי האחרת הגיעה מולי תוך כדי שאני במחשבותיי .... אינני יודעת איך לתאר זאת אלא שהרגשתי כאילו היא "מפריעה" לי .... ולפתע, בלי שום הודעה מוקדמת, פרצתי בצווחות אימה כשאני תופסת את אחותי בידיה ותוך כדי שאני מנערת אותה .... הרגשתי כאילו יוצא ממני אדם שני ..ולא הצלחתי לשלוט על עצמי או על הצווחות... אדגיש כי לא אמרתי כלום אלא רק צרחתי צרחות נוראיות ... (אאאאאההההההההה !!!!!). לאחר מכן התחלתי לבכות בכי עמוק שממש יצא מתוך בטני ....כרגע אני זוכרת את כל האירוע שנמשך מס' דקות אך יש לי "בלקאוט" קטן ממנו. אדגיש כי מעולם לא קרה לי דבר דומה ואני נחשבת לבחורה חזקה, רצינית, בוגרת ואחראית- הן למצבי האישי והן לסביבתי... אני ממש "אשת-שליטה" שחייבת להיות בשליטה תמידית. ברור לי כשמש כי עברתי היום התמוטטות עצבים ... אני גם מסוגלת להצביע על הנסיבות (הנ"ל), אולם לאחר מכן מיד קמתי והלכתי לעבודה, עבדתי יום שלם ותפקדתי מצוין - כל זאת תחת לחץ גדול וכמובן כאשר ברקע מחשבותיי לגבי האירוע שקרה בבוקר. אני מעודדת מזה שקמתי ויצאתי מהר מאוד מהסיטואציה - ומה שהיה היה ונגמר... אבל הפחד מהעתיד מציק לי מאוד ואני פוחדת פחד נוראי מהאפשרות שמא יקרה לי בשנית ואולי אף באופן מואץ וחזק יותר. אני מבקשת בכל לשון של בקשה לקבל עצת מומחה - מה עלי לעשות ??!!! אוסיף כי המילה "פסיכיאטר" מרתיעה אותי מאוד- בעיקר מהשפעות נזקים עתידיים שיכולים להיגרם אחרי פניה לפסיכ' והרבה בגלל שזה נוגד את אופיי החזק בעני עצמי. תודה רבה מראש, חג שמח, ליאורה

שלום ליאורה, אכן נשמע שעברת חוויה קשה ולא נעימה. אני ממש לא בטוח שאת צריכה פסיכיאטר. מה שאת מתארת נשמע כמו התקף של חרדה מפושטת אדירה, שחלף. אבל תחושת אובדן השליטה, ביחוד אצל אישה כמוך שרגילה להיות כל הזמן בשליטה, מפחיד מאד. ומכאן נגזר גם הפחד שמא זה יקרה שוב. ראשית, חוויה כזו יכולה לקרות לכל אחד, גם ללא כל הפרעה נפשית. בהרבה מקרים זה חד פעמי. לפעמים זה עלול לחזור- ואין משהו שיכול לנבא האם ומתי זה יחזור. אם את צריכה עזרה- אז זו עזרה של פסיכולוג, שיתן לך כלים איך להתמודד עם החרדה. זו לא הצגת חולשה אלא חוזק- מוכנות ללכת לאיש מקצוע בשביל ללמוד ולהתפתח. גם הטניסאית שחר פאר (שאני מניח שאינה סובלת מבעיות נפשיות משמעותיות) לאחר ניצחונה בתחרות הודתה קודם כל לפסיכולוג שלה ורק אח"כ למאמן. מה שמתאים לך זה טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, בו הדגש הוא על דרכי התמודדות עם החרדה, ביצוע תרגילים ו"שיעורי בית", בלי לכהנס בכלל לקונפליקטים מהילדות, ל"אמא אבא" וכל מה שרואים בד"כ בטיפולים פסיכולוגיים. אבל, כאמור, בהחלט יכול להיות שזה חד פעמי ולא יחזור. חג שמח ושקט.

ד"ר עופר, אני רוצה להודות לך מקרב לב על התשובה המפורטת והמתחשבת. אכן אבחן את האפשרויות - ואפנה לפסיכו' שנה טובה לכולנו ! ליאורה

שלום רב, אני סובלת מאז ומתמיד מהפרעות חרדה ודיכאון. כשנה אני לוקחת רסיטל אחד ביום אחרי ששנים טופלתי בבנזודזיפינים בלבד. אני מרגישה שאין לי איכות שינה ושאני קמה בבוקר עצבנית ובמהלך היום בא לי לבכות ללא סיבה וזה מלווה אותי גם בהמשך היום. הרסיטל עזר לי לבלום את התקפי החרדה ומיתן אותי אבל הוא לא מספק לי רוגע . אני במקביל מטופלת בשיחות שמאד עוזרות אבל בכל זאת ממשיכה לסבול.. האם כדאי להוסיף חצי קלונקס/קסאנקס לרסיטל או לשקול לרדת ממנו? או לחזור לקלונקס לבד? תודה

גאיה שלום, האם ההפרעה באיכות שינה, העצבנות והרצון לבכות היו גם לפני תחילת הטיפול ברסיטל, או שהם הופיעו אחריו?

שלום ד"ר עופר לשאלתך אם ההפרעות היו גם לפני הרסיטל התשובה היא שהם תמיד היו לפני ואחרי אבל אם מדברים על העוצמה היתה תקופה יחסית רגועה בתחילת הטיפול ברסיטל ועכשיו קיימת נסיגה ,הרופאה שלי מייעצת לי לא להפסיק רסיטל כי זה בדומה לאינסולין אצל חולה סכרת ..אבל אם יש לי סימפטומים גם תוך כדי טיפול מה התועלת? אולי עדיף לחזור לבנזודזיפינים על בסיס SOS ..מה דעתך? אני גם מאלו שחרדים שהתרופה מזיקה כשהטיפול ארוך טווח ובשלה להפסקה.. תודה.

זה קצת עצוב שאין לכם מידע וודאי איך הטיפול שלכם ישפיע ועדייין יש לכם אפשרות לכפות אותו, וכמו כן יש אפשרות שהוא ישפיע לרעה, ובאותה נשימה לא פשוט להתחמק מהטיפול, אם זה בכלל אפשרי. מאוד מצער.לפי ההגיון הנאיבי שלי זה לא עובר את מבחן הכל אזרח נגד הממסד שנדמה לי נקרא מבחן בוזגלו.

שלום רב, לא כל כך ברור לי למה כוונתך. יש מידע מצויין כיצד הטיפול הפסיכיאטרי משפיע, כולל השפעות מיטיבות ותופעות לואי. אם מישהו משתמש בסמכויות שלא לצורך, ללא ביצוע הערכה מספקת, זה לא תקין, אבל זה לא מלמד על הכלל. אין ספק שצריך לצמצם למינימום את הטעויות או אף את המקרים שבהם השימוש בטיפול נעשה ללא הערכה מספקת, ללא בחינת המצב לאשורו וללא בדיקת האפשרויות האחרות, אבל שוב, אילו מקרים מועטים שאינם מלמדים על הכלל. צריך להאיר כל טעות ולנער אבק מכל פינה, אבל לא צריכים לשפוך את המים עם התינוק...

תכף אני אעיין במה שכתבתי ואסביר לך בדיוק למה כוונתי. המידע המצויין הקיים כיצד הטיפול הפסיכיאטרי משפיע, לא הופך את תופעות הלוואי לקלות יותר , בפרט אם הן מופיעות לפני ההשפעות המיטיבות של הטיפול הפסיכיאטרי ו/או הן מאפילות עליהן. גם אם מישהו משתמש בסמכויות ללא הערכה מספקת וזה מלמד על המיעוט המוחלט זה לא תקין כי זאת אלימות כלפי מישהו שהפכו אותו לחסר ישע. לכן צריך חד משמעית לא לאפשר כלל את הטיפול ללא הערכה מספקת, מקיפה ופרטנית וללא בדיקת האפשרויות האחרות, גם לא במקרים מועטים. אנחנו מדברים על בני אדם שחייהם יקרים לא פחות מחיי כל אחד מאיתנו. צריך קודם להאיר כל טעות ואחר כך גם לתקן אותה. וזה לא נקרא לשפוך את נמיים עם התינוק. זה רק אומר אותי שפסיכיאטריה מורכבת מיותר מדי דברים לא נכונים. תודה ולילה טוב.

מה יש, ענף הפסיכיאטריה לא מסוגל להתמודד עם חשיפה למציאות המרה???? רק למכור אשליות וכדורים לאזרחים תמימים ולשתף פעולה עם הקנוניה??? מאוכזבת מרה

עקרונית אני מפרסם כאן כל הודעה, מלבד אלו שעוסקות בהשמצה אישית של אנשי מקצוע, משתתפים אחרים בפורום או מוסדות רפואיים. אין כאן מקום להשמצות. אם תסתכלי תראי שיש כאן הרבה מקום למגוון דעות, גם דעות שאינני מסכים איתן, כאמור- כל זמן שהדיון ענייני ולא עוסק בהשמצות אישיות.

המבוססת על ניסיון רב ומר בפורום אחר, שם שעברו כבר מזמן את גבולות הטעם והריח בכלל

האם ידוע לך על השימוש בפטרייה זו או קקטוס באותו שם או על תופעות פסיכותיות של השימוש ומה החומר הפעיל?

ירון שלום, תוכל לקרוא יותר בקישור http://www.antidrugs.gov.il/template/default.asp?maincat=6&catId=49&pageId=183 המצוי באתר: www.antidrugs.gov.il

מדובר בצמח שגדל בגינות בארץ כצמח נוי והוא בעל התכולה הגבוהה ביותר של מסקלין (החומר הפעיל בפיאוטה למשל) בעולם הצומח הסכנה הגדולה ביותר שלו היא שריכוז החומר הפעיל בצמח משתנה משתיל לשתיל ומעלה לעלה, כך שצריכה קטנטונת של הצמח (באכילה) יכולה לפעמים להיות "אוברדוז" עם סיכון פסיכוטי. הצמח אינו מעורר הזיות אבל הוא מחדד את החושים ויוצר תחושה הרמונית שבה "כל הדברים קשורים" זוהי חוויה רוחנית נפלאה עם זאת, באוברדוז, ההרגשה הזאת שכל הדברים קשורים יכולה לגרום לבלבול ולפרנויה החומר נשאר זמן רב בסיסטם ויכול לצוץ בעקבות טריגר כגון שימוש בקנביס או בתרופה פסיכיאטרית. רצוי מאד להיזהר יש המשתמשים בסן פדרו בעישון, דבר זה מסוכן מאד, ורב התופעות הקיצוניות שמופיעות בפלייר של אנטידראגס כנראה קשורות לצורת צריכה זאת

אני באמת מנסה להבין מדוע למשל, יש הרגשה מצד הגישה הפסיכולוגית ו/ הפסיכיאטריה. קודם, לגשר על הפער בין מה שהיה לבין מה שיש, ולקבל המצב, לאחר אירוע פסיכוטי. הרי אצלי למשל, לא נותרו ליקויים (כך אני מקווה לפחות), וזה לא שכיאלו איבדתי ילד או אהוב. לדוגמא: אני מביאה לך לכאן ציטוט, מפי פסיכולוג בפורום פסיכולוגיה: "דרך עבודה טיפולית ניתן להקטין את הפער. את בעצמך נתת את התשובה - למצוא את האפור, אבל לא לחיות עם תחושת החמצה, אלא עם תחושה של יכולת לשלב בין מה שיש וניתן להשיג תוך השלמה אמיתית עם מה שלא ניתן. ואני שואלת אותך כאחת שעברה משבר קשה- מדוע אני צריכה להשלים עם מה שלא ניתן להשיג? אני לא סובלת מפיגור שכלי, אני לא אוטיסטיט, ואני לא נכה. לכן, מדוע הסברה הזו? שלאחר משבר שכזה...האדם לעולם לא יחזור להיות שלם כפי שהיה קודם. זה מוביל אותי לתחושה שכאילו לא היו חיים לפני המשבר, ורק לאחריו הם התחילו כאשר כל פעם אני מסתכלת בהבנה שלעולם יהיו דברים שלא אוכל להשיג, שקודם לכן יכולתי! באמת כאילו אני פגומה או מוגבלת ונכה עכשיו . שאלה שניה, מדוע הפסיכיאטריה...או לפחות בקטן, ממה שראיתי כאן אצלך בין ההודעות- יש מעין תחזית פסימית, נבואתית משהו לגבי נושא הדכאון. זה כאילו אתה בעצם אומר חד- משמעית: לא משנה מה האדם יעשה, לא משנה אם יוריד ממשקלו ויחזור להרגיש טוב לגבי חיצוניותו, לא משנה אם ימצא אהבה חדשה, לא משנה אם יימצא לו עיסוק שיניב סיפוק....שום דבר מכל הגורמים החיצוניים, שלכאורה- הגיוני לחלוטין שאמורים לשפר את מצב רוחו של האדם הסובל מדכאון, ואולי אף תודעתו תעבור לפאזה חיובית. שום דבר מכל אלו- לא ישנו כהוא זה.... ואני כמעט משוכנעת שכך הבנתי אותך וכך אמרת. ואם אכן, דברים אלו מדוייקים אזי, מצבם של הדכאוניים- חסרי תקווה לחלוטין!!!! חבל בכלל שיטרחו ויתאמצו....הרי התוצאה תהא - אותה תוצאה. כרוניקה של מצב הידוע מראש, הלא כן? אתה יודע במה הופתעתי?!- כשנכנסתי לפורום הפסיכאטריה והפסיכולוגיה לראשונה- נתקלתי בהודעות של אנשים שטוענים כי הם סובלים מדכאון של 7,9 שנים, ואני לתומי חשבתי והאמנתי תמיד, שדכאון זה משהו שעובר בכל מקרה, ויהיה מה. ופתאום באה אותוריטה סמכותית שבחזקתה ידע וכוח- ומודיע ברוב חוצות- שיש דכאונות שלא עוברים והם לכל החיים, ובייחוד אלו שלא עוברים אחרי שנה. ואז אני באה ומסיקה שציפיות הם נועדו לכריות בלבד, ושאין טעם לנסות כלל- הרי הד"ר אמר כמו המשחק הזה שהיינו ילדים- "המלך אמר"....והנתינים עובדים את המלך. אני לא מוכנה להשלים עם העובדה שמעכשיו לא אשיג דברים כפי שיכולתי קודם לכן, ושעולם לא תשוב אלי שמחת החיים, הכפיות, החופש, הזרימה, האהבה.... לא מוכנה! ושכל העולם יקפוץ לי! הלוואי שבאמת הייתי מתכוונת לזה...אין בדמי טיפה אחת של חמצן. והתחושה באמת כאילו (כפי שתמימי תארה להפליא- נפלטתי טרם זמני מהרחם), או שחתכו לי את חבל הטבור בברוטליות (שהיה מחובר למרכז הקיום), והעולם כמנהגו ממשיך...ואני עלומה ולא ניראית לאיש. לעיתים אני חשה, כמו האלו המאכילות ומגדלות אלפי חתולי רחוב, אבל ללא החתולים. אז כנראה, אחרי הכל- יש דכאון לכל החיים- ושאין דבר שיכול לו! להת' ושנתראה רק בשמחות מעכשיו. הלה

הלה שלום, את באמת כועסת עכשיו. אבל יאללה יאללה- מה כל הפוזה? היה ארוע, יש צלקת/ נכות, וממשיכים הלאה. בנאדם שעבר תאונת דרכים ונדפקה לו הברך וכעת הוא צולע וסובל מכאבים לכל החיים לא ממשיך הלאה? מה האופציה? להתחפר בכאב? להגיד "אני לא נכה"? "אני אתגבר והכל יעבור"? נו, באמת.... הברך כואבת, הצליעה קיימת, והחיים ממשיכים. רוצה או לא רוצה. השאלה היחידה היא מה את עושה עם המצב אליו נקלעת. את מכירה את דרכי ההתמודדות של freeze, fight OR flight. כלומר: לקפוא ולא לעשות מאום, להלחם או לברוח. את, לטעמי, קצת קופאת, קצת בורחת, ועושה הרבה רוח של "כאילו-נלחמת". תסתכלי קצת אחורה, ותראי מה עשית עם החיים שלך בחודשים/שנים אחרונות. התקדמת? השתנית? נדמה לי שאת עסוקה בעיקר בלצעוק "אני לא נכה נפשית". מי שלא מתפקד הוא נכה. אבל גם נכה יכול לנצח באולימפיאדה. נכות אינה סוף הדרך. היא רק התחלה של משהו חדש. אז תחליטי אם את רוצה להמשיך לקטר כאן, לשאול, להבין, לכעוס. או לחיות. לחיות עם מה שיש, גם אם הוא פחות ממה שהיה. החלטה רק שלך.

אין שום דבר שפגום בהילה או שמונע ממנה להיות יותר ממה שהיתה לפני המשבר, להיות בריאה וחזקה ומחושלת וצומחת ואופטימית יותר מכל ספרי הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה שנכתבו עד כה. הילה יכולה להוכיח לכל כותבי הספרים, שאפשר הכל. אם היא רוצה אפשר הכל. מנחם בגין סבל ממניה דיפרסיה וניהל מדינה והביא שלום. ואן גוך היה אומן מוכשר ומשוגע ידוע. יונג עבר משבר פסיכוטי וממנו פיתח תיאוריה מדהימה על הנפש. אז למה שהילה שלנו לא תגיע לגדולה? למה לשכנע אנשים בתיאוריה שאירוע פסיכוטי הוא סממן של מחלה, או שמצב של דיכאון וקיפאון כמוהם כצלקת שלא תעבור? נו נו נו, עכשיו אני כועסת... ודווקא בהילה הייתי גאה. סוף סוף דיברה דברים של טעם! אחותי- אני ואת נשנה את העולם!!! כנגד כל הסיכויים של אנשי המקצוע, את ואני נוכיח להם שהתיאוריות שוות לספרים, אבל המציאות היא מעל לכל תיאוריות. ובזכות האמונה נראה להם שצריך קצת לרענן את הטיפולים באנשים שחווים פסיכוזות. קצת יותר להאמין ברוח האנושית, שמגר. אם היית מכיר אותי לפני שנה, עם המשיח שהייתי, עם הסערה, בוודאי לא היית מאמין שזו אותה תמי שכותבת את הדברים הללו עכשיו, עם שלושה ילדים בריאים טפו טפו טפו, זוגיות נהדרת, ומקצוע מבוקש... הכל אפשרי, שמגר, אם לא מאבדים את האמונה. ומה שקרה לה, להילה, זה אובדן אמונה. הלכה שבי אחרי הפסיכיאטריה המתייגת. האמינה לה, בתמימותה. אני שמחה הילה ומקווה שלא תיפלי יותר במלכודת הפסיכיאטרית שמונעת ממך להאמין בכוחך וביכולותיך העצומות לצאת מהמשבר ולהיות חזקה יותר ממה שהיית אפילו קודם. שלך באהבה ותבואי כבר לבקר צאי מהמחשב... תמי.

עכשיו אני קונה צליעה ברגל, אתפשר על פזילה וגם גמגום. יאללה יאללה אתה! איך אתה מעז לבוא אלי עם הקבלה שכזו, זה בכלל לא אותה רמת נכות ופגיעה באיכות החיים (אתה תעליב מטופלים עם הדוגמא הזו, ואני קוראת תיגר למטפלים, להפסיק לתת אותה כדוגמא מקבילה). נכון, מודה ומתוודה אנוכי כי כועסת אני היום, יש עימי סיבות מוצדקות. מקווה שתסלח לי על הבוטות, אבל יש בדברי מן האמת. אני מודה לך ד"ר שמגר, על אישיותך הלבבית. אם אי פעם אצטרך שוב פסיכיאטר- אשקול להתגייס לקבע, בשביל להיות מטופלת שלך. רב תודות ומקווה שלא יהיו לך יותר הלה'יות פה. להת' ן

הלה שלום, כמו שאמרתי לך פעם- את לא פשוטה, והדיאלוג איתך מורכב, אבל גם מרתק. אני מסכים שזו לא אותה פגיעה באיכות החיים, ממש לא, אבל בסוף צריך להחליט אם לקבל את המצב או להתמודד ונלסות להוציא את המקסימום, כשהמקסימום לפעמים הוא חזרה למצב הקודם. מקווה מאד שתוכלי לחזור למצב הקודם.

שהתמודדות נכונה עם משבר נפשי אינ "השלמה" עם מצב של חסר, אלא להיפך, מנוף להעצמה רוחנית יש אנשים שכתבו ספרים על המצוקות שלהם יש אנשים שביטאו את זה באומנות ויזואלית יש אנשים שהלכו לטפל באחרים מה שחשוב לדעתי זה תהליך ההתמרה וזה הולך ככה, לדעתי ומנסיוני האישי: 1. הכרה בבעיה והפנמה של זה שקיימת בעיה, להרפות מהצורך הדוחק ל"שנות את המצב" באופן כפייתי כי זאת התחפרות 2. לקבל את המצב כנתון זמני, לנסות להבין מהו המסר הפנימי לגבי ההתנהלות שלך בחיים, אצלי זה באופן עקבי בעיה של חוסר אסרטיביות מספקת, אצל אחרים זה יכול להיות בדיוק ההיפך, או משהו שונה לחלוטין 3. לא להיבהל ממצבים נפשיים, הנפש היא מדהימה ביכולותיה, גם דיכאון יכול להביא לתובנות והתפתחות רגשית 4. לא להיבהל ממה שהסביבה חושבת עליך ולא לחפש את הפתרונות בחוץ 5. לבדוק מהי הגישה הטיפולית הנכונה לך באופן אישי, יש אנשים שפסיכולוגיה קלינית מתאימה להם, יש אנשים שגישה יותר גשטלטית, או תרפיה באומנות, יש אנשים שיפנו לתהילים ולתפילות, יש כאלה שיקחו פרחי באך ותרופות צמחיות, העיקר פה הוא השליטה על התהליך ולא השליטה הכפייתי במצב השלילי 6. חשיבה חיובית תמיד עוזרת - לבנות מציאות וירטואלית חיובית מביא בסופו של דבר לבחירת כיווני פעולה מועילים 7. אם הבעיה היא ביחסים עם אנשים אחרים אין מנוס מלהתמודד עם זה איתם ומולם 8. להאמין בכוחותי וביופי של נפש האדם כפי שבורא עולם יצר אותה ולא לנסות לשנות אותה עם טיפולים משני כימיה במוח, זה לדעתי צעד לקראת נכות נפשית 9. כל דבר שקורה לנו זה השתקפות, מכוונים אותנו מלמעלה, כך אני מאמינה, להתמודד עם "ISSUES מסויימים בחיים וכל מה שקורה "בחוץ" זה טריגר להתבוננות פנימית 10. ללמוד לעשות הפרדות: מה אני ומה הזולת, מה טוב בי ומה רע, מה אני מקבלת בעצמי ובאחרים ומה אני דוחה, זה בהדרגה נותן כלי ל"דחיית סיפוקים מיידיים" שעל פי הגדרה של פרויד המדד לבגרות נפשית. לא חייבים להגיב מיד, לא חייבים לקחת כל דבר באופן אישי. מצד שני אם משהו חשוב לך מאד אז כן לקחת את זה באופן אישי ולהילחם על זה. לגייס למטרות החשובות לך באמת את כל כוחות הנפש ולא לבזבז אותן על מעגלים חסרי תכלית. אם את תופסת שאת במעגל הרפי ועזבי. התובנה תגיע ותעלה מעצמה אם לא תתעקשי על ההזדהות עם הנודניק הפנימי

תמימי, תודה גדולה לך שאת כל כך מאמינה בי. את יודעת, עברתי בחיי כבר אי אלו משברונים בחיים, ותמיד, תמיד בלי יוצא מהכלל, לעולם לא קרה שהירפו ידיי, שלא מצאתי את כוחות הנפש להמשיך הלאה, ולחזור ביתר שאת. לכן, כ"כ קשה לי הפעם, קשה כפליים- אני חושבת שהפעם הפגיעה , בעיקר פגיעה נרקסיסיטית (שאגב, שאין לי מושג אם זה מאפיין בעלי הפרעות אישיותיות, או שלמעשה כל אדם עלול לחוות פגיעה כזו קשה), אינה מאפשרת לי למצוא את עצמי בתוך כל החוויות הקשות והמבהילות דאז, שכולם לועגים לי...שכולם יודעים ורואים לי... "מצביעים" עלי ...ששמים אותי לקלס וללעג...כאילו צמחו לי קרניים. מעולם לא חשתי כל כך תקועה במשך זמן כה רב. אני יודעת שהיום יותר קשה. אם אז, סמוך למשבר הייתה ניתנת לי הזדמנות בדבר- מקום עבודה ועשייה רבת סיפוקים, סביר להניח שחיש מהר, המצב היה משתנה ותופס תאוצה אחרת משעכשיו. איבדתי כל בטחון עצמי, ולא רק. הנסיון השלילי והחוויה שקרתה לראשונה בחיי, שאני נותנת שיעשו בי ככל העולה על רוחם, מתוך כניעה מוחלטת, ללא יכולת לווסת ולשלוט בזה, מתוך אמירה- יאללה...הנה אני- אני גדולה לכם בעיניים אז קחו אותי ותעשו בי כאוות נפשיכם-כמזון לטרף. נשבעתי לעצמי שלעולם לא אתן לעצמי לחוש כקורבן בנסיבות כאלו ואחרים, והנה עכשיו אינני מסוגלת לצאת מהקורבניות. כאילו - מפנה כל פעם מחדש את הלחי השנייה לסטירה. כאילו שמעולם לא התנהגתי אחרת..כאילו זה הדפוס היחיד שאני מכירה עכשיו. מסתובבת בתחושה שאני חשופה, עירומה, כתוב לי על המצח :דפוקה ופגומה. מעולם לא האמנתי שיכחדו כוחותיי ויכולתי באופן כזה, שלא ישאר יותר דלק שמניע. מילא, על הפגיעה של הפסיכולוגית, שנדמה לי כי כבר התגברתי אבל על הטעות שעשיתי כשנכסתי לפורום כהמשך שלילי שלה עלי- גרמה לי נזק, כיוון שחווית הפגיעה נעשתה וירטואלית!! לא כמו באופן של קשר ממשי, שניתן לעבד ולהתגבר- כי את יודעת מי האוייב. אבל- פורום?! וירטואליות?! אנשים לא מבינים את זה. הזכרון הקשה , החוויה שאני עם עצמי "אנונימית" וירטואלית, שהורגש לי כמציאותי ביותר, מותקפת ללא משוא פנים לעיניי קבל עם ועדה (חוויה קשה ומבהילה של העדר הגנה באופן פתאומי), ומשפט המפתח- שההתקפה היתה בעצם הכל בראש לי (בספקיולציות, בפירושים), נכון שהיו הודעות קשות, אבל לאן שזה התגלגל.... זה כבר סיפור אחר. כמה טיפשי ואידיוטי לחלוטין!!! אבל כמה שזה נחווה היום כאמיתי! לא מסוגלת להתגבר על דבר עלום, לא ממשי, וירטואלי, דיפוזי שנתפס כעויין ומאיים על שפיותי והערכתי העצמית- כאילו שכל העויינות והתוקפנות, ושלא היתה שלי ומשוייכת אלי (או שכן היתה מכוונת אלי), הופנמה בנפשי כדיבוק שלא מרפה- מעניין אם לזה יש הגדרה פסיכיאטרית? (ואני באמת שואלת ברצינות ולא בציניות) וליקויים- או, הליקויים...לך תמצא מחט בעירמת השחת. אומרים ליקוי, פתאום נדמה שאתה ליקוי אחד גדול. פתאום, הכל מואר באור אחר. ואולי- באמת אובייקטיבית נותרו ליקויים בלתי הפיכים. אוי הספק, הספק .... הלכתי לאיבוד בים התאוריות, נוטה לכתיבה ולדיבורים פאסדו- פילוסופים וללא עשייה (זה בטוח סימפטום להפרעה פסיכוטית מובהקת). כמו שמזלי הרע מלווה אותי בחיים, אז גם פה...בפורום,בחוסר אבחון לגבי. בתום האשפוז (יום) כולם קיבלו אבחנות במכתב סיכום, גם אני קיבלתי... אבל גם היא לא היתה חדה, ברורה, חד משמעית. סייגו אותי באשכול B כאילו אני ליד דברים...לא ממש ממלא אחר הקרטריונים של כל הפרעה והפרעה, טעימה מכל דבר (שזה בפני עצמו , נראה לי כמו הפרעת אישיות גבולית.B כמובן), וכמו באבחנה כך גם אני בחיים- תמיד ליד, כ"כ קרובה עם זאת כ"כ רחוקה. אז איך שעד היום (ובכל זאת, זה לא כאילו אני בת עשרים ואחת), הסתדרתי יופי בחיים, צלחתי כשלונות, אכזבות והצלחות, איך זה שעד היום אהבתי את החיים וכל מה שבתוכם וכו'... איך זה שפתאום באמצע החיים - נתקעתי ללא יכולת עצמית להיחלץ. תמימו'ש את שואלת אותי מתי אצא מהמחשב- "נאה דורש נאה מקיים", לא?! אני חושבת שאת פרק המחשב מציתי עד תום, שבא לי כבר כמעט להקיא. אזי, שולחת לך את ברכתי ואיחולי לרגל הולדת יהב ושתהיה לך שנה טובה. וגם לך דוק. הלה

אהבתי את דבריך, אהבה מאד מאד ומאחלת לך הרבה אהבה בחייך ולכולנו- שנהיה בריאים ונסלח לעצמינו על כל מה שעדיין לא בא על פתרונו... תמי.

שלום רב , אני חולה בסכיזופרניה כבר כ- 12 שנה .אני עובדת ומתפקדת כרגיל ומטופלת בריספרדל והלידול. עשיתי בדיקת דם והתברר כי הכולסטרול שלי הוא גבולי אני עולה במשקל וצורכת הרבה אוכל ומחפשת דיברי מתיקה בעיקר בצהריים אחרי האוכל אני מטופל ת אצל פסיכולוגית ,ניסיתי דיאטה וירדתיכ- 5 קילו ואחרי ביקור אצל דיאטנית חזרתי הביתה ואכלתי עד שהתפצצתי ועליתי שוב . אני מפחדת מדום לב או בעיות נילוות לכך אני מזיעה ובמישפחתי יש עבר של בעיות לב (אבי ניפטר מלב)ספורט אינני מתלהבת כל כך לעשות ואני מתעייפת מהר ,אני התעניינתי בספורט במתנ"ס המקומי אבל אני מפחדת להיות לבד ללכת בחושך . בינתיים אני משמינה והכולסטרול שלי עולה למעלה ! רק אחרי שאני לוקחת הרבה סוכר ( שוקולד ,סוכריות )אז אני נירגעת ולכן אני צריכה עצה מה לעשות ... דבר אחד ברור לי אם אני מעוניינת להמשיך לחיות (דרך אגב עשיתי דיאטה על דעת עצמי וניזקקתי לכדורי ברזל כי היה נמוך מדי ). אשמח לשמוע את דעתך המקצועית ולפעול לגביה ... תודה רבה וחג שמח ממני דיאנה

דיאנה שלום, השמנה היא המחלה של הדור החדש, ללא שום קשר לסכיזופרניה. אם הכולסטרול עולה- צריך לטפל בו (גם בתרופות). איך מתמודדים עם השמנה? שאלה לא קלה. נשמע לי שאת בכיוונים הנכונים. כדאי מאד למצוא קבוצת תמיכה. הרבה פעמים זה עוזר.

תרופוות אנטי-פסיכוטיות ידועות כבר זמן רב, כגורמות העיקריות להשמנה אצל חולי סכיזופרניה, וחבל שפסיכיאטרים מנסים לטשטש את העובדה הזאת, כמו שהם מנסים לטשטש את שאר העובדות המזיקות משמעותית לתדמיתה של הפסיכיאטריה. ממך לא ציפיתי

בין השאר, הטיפול התרופתי גורם למצבים של נפילות אנרגיה קיצוניות הנטיה לרוץ למקרר ולאכול משהו מתוק היא סימפטום שצריך להדליק אצלך אור אדום לגבי שני דברים 1. איזון רמת הסוכר בדם, ניתן לעשות בדיקות, אבל חשוב להבין שצריכת סוכר לבן מקפיצה את רמת יצור האינסולין לצורך פרוקו המהיר, דבר שגורם לנפילת אנרגיה נוספת ולצריכת סוכר נוספת וטכן הלאה זהו תהליך מסוכן חשוב לעבור לדיאטה המבוססת על דגנים מלאים מבושלים, לחם שארו אם אפשר, לפעמים לחם שיפון עדיף, והרבה ירקות, טריים ומבושלים. לידיעתכם תפוחי אדמה ועגבניות אינם "ירקות" לצורך זה 2. לבדוק מחדש את הנושא של הטיפול התרופתי, אולי כדאי לרדת בהדרגה מהמינון הנוכחי?? בלשון המעטה...

אני נכה צה"ל בן 46 ומוכר על סכיזופרניה !- ומעשן כבד ! בבדיקה שיגרתית אצל קרדיולוג (היום) הוא נתן לי כדורים ל-דילול הדם בשם :"טבעפירין" מהוא אותו כדור זה ? (אותו אני צריך לקחת פעם ביום - אחרי אוכל- למשך חודש ימים !) האם אחרי חודש אני צריך להמשיך לקחת אותו ? אני לא מוכר על לב ואין לי בעיות לב ! - כאמור זו בדיקה שגרתית אצל קרדיולוג - מה השפעת אותו הכדור לדילול הדם ? (יש לציין שמעולם לא לקחתי כדור מסוג זה) יש לציין שהרופא הזה שלח אותי לבדיקת מאמץ (ארגומטריה) אני לוקח בקביעות כדורים : נגד שומנים בדם,קלופיקסול,זיפרקסה וקלונקס תודה מראש למשיבים ! נ.ב. אם הודעתי זאת לא מתאימה לפורום הזה - אנא הפנו אותי לפורום המתאים ! חג שמח לכולם !

גילי שלום, טבעפירין הוא בעצם אספירין. ואכן הוא משמש לדילול דם. ישנם מחקרים המראים את יעילותו במניעת מחלות לב אצל מי שנמצא בסיכון (בגלל משקל יתר, כולסטרול מוגבר, עישון וכו'), גם אם עדיין אין סימני מחלת לב. לתשובה יותר ספציפית עליך להתייעץ בפרום של קרדיולוגיה או של מחלות פנימיות.

האם אני צריך לקחת את ה"אספירין" גם אחרי 30 יום שהוא נתן לי ? והאם זה לא סותר את לקיחת התרופות הפסיכאטריות אותם אני לוקח במקביל (צינתי את התרופות הפסיכאטריות אותם אני לוקח בהודעתי הראשונה ! ) תודה מראש !

שלום רב. אני מרגיש בחודשים האחרונים שלא טוב לי, ואני לא יודע מה, אז אני משליך את זה על נושא הזוגיות שאני בודד ובן עשרים אגב. אני גם הפכתי לדי אדיש לסביבה ולאנשים סביבי די אפאטי כזה. אני גם לא כל כך אוהב אוכל כמו פעם, ולא ממש מרגיש סיפוק או אושר- חוץ מרגעים רגעיים ושטחיים שאני לא ממש מחשיב. לכן אני רוצה לדעת מה ההגדרה והקריטריונים לדיכאון לדעת אם עלי לשקול טיפול ואצל איזה איש מקצוע

שלומי שלום, בהחלט יכול להיות שיש לך דיכאון. כל מה שתארת מופיע בדיכאון. בנוסף יכול להיות (לא חייב) גם הפרעות שינה, קשיי ריכוז, תחושת חוסר ערך עצמי ולפעמים יכולות להיות גם מחשבות אובדניות (לא תמיד). גם ללא מה שהוספתי, נשמע שיש מספיק בשביל לפנות לטיפול. האפשרויות: פסיכיאטר- כנראה יתמקד בעיקר בתרופות. פסיכולוג- עדיף מומחה לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי. שתי האפשרויות טובות. הכי יעיל זה שילוב שתיהן. אבל ממש בסדר לבחור רק נתיב אחד שאתה חש שיותר מתאים לך. חזק ואמץ.

שלום רב! שמעתי על פרוזאק צמחי (פרוזאק מן הטבע) האם הוא עוזר גם בירידה במשקל? מה מידת יעילותו? אשמח לדעת תשובה בהקדם המון תודות

הילית שלום, כנראה הכוונה לצמח ה-היפריקום, הנמכר בארץ בשם רמוטיב. זה לא עוזר לירידה במשקל. הוא יעיל בדיכאנות קלים עד בינוניים כמו פרוזאק.

למרות המהות ה"הזויה" כמעט של התרופות של ד"ר באך, מניסיוני הן מאד מאד יעלילות לטיפול בכל בעיות הנפש. זנ לא טיפול בסימפטומים אלא ירידה לשורש ה"בעיה הקיומית" הקשורה יותר למבנה האישיות של המטופל יצאתי מדכאון כבד שנמשך כמה חודשים באמצעות טיפול קצר בפרחי באך (לאחר שדיקור סיני ותרפיה פוסט טראומתי הועילו רק במקצת במצב מצוקה אחר שהייתי בו עם תופעות "היפו-מאניות" טיפול חד פעמי בפרחי באך ונטילת נוזל הפלא הזה במשך חמישה ימים הרגיעו אותי יותר מואליום וקלונקס, ועם תגובה גופנית ונפשית הרבה יותר נעימה!

ד"ר שלום רב, מהי schizotypy וכיצד נקראת התופעה בעברית? תודה מראש וחג שמח

סנופי שלום, אין אבחנה כזו. הכי קרוב זה schizotypal personality disorder. כנראה זו הכוונה. בעיברית: הפרעת אישיות סכיזוטיפלית. מדובר בקווי אישיות מוקצנים המתאפיינים בהתנהגות מוזרה ולא שיגרתית, לפעמים גישה פרנואידית, לפעמים שימוש לא מותאם או מוזר השפה ובמילים, לבוש מוזר, נטיה להאמין באמונות טפלות, בכוחות מיוחדים כמו פאראפסיכולוגיה ועוד. כל אילו גורמים קשיים בינאישיים, קושי במציאת זוגיות וחברים, קושי להשתלב בעבודה ועוד.

מכירה אנשים כאלה והרשה לי לנתח את התופעה בצורה מאד חובבנית התנהגות מוזרה ולא שגרתית - אני בטוחה שתסכים איתי שזאת לא הגדרה של מחלת נפש אלא אם כן מדובר על "שיטור חברתי" \גישה פרנואידית - יתכן ש"המוזר" המסכן אכן סובל מהתנכלויות מצד החברה בגלל השונות שלו ועל כן מפתח פרנויה נראה לי שהטיפול המתאים הוא סדנה כלשהי שתיתן לו כלים חברתיים לבוש מוזר ו"אמונות טפלות" - שוב, לא כל מה שמקובל חברתית הוא האמת לאמיתה, אני מאמינה שתסכים איתי על זה שימוש "מוזר" בשפה - יש אנשים שמפתחים חשיבה עצמאית עם שפה מושגית אישית זה לא מועיל בהייטק ולא בחברות ממשלתיות אבל אנשים כאלה בדרך כלל גם לא שואפים להגיע לשם ייתכן שהוא אמן או סופר או פילוסוף קושי במציאת זוגיות וקשיים במציאת עבודה - כמובן!! שוב אנחנו חוזרים לבעיה של תקשורת חברתית אני חושבת שאדם כזה צריך לעזור לו בשיטות של אימון אישי או טיפול קוגניטיבי להתגבר על תחושת השונות שלו ולהחליט לבד עד כמה הוא רוצה לחיות את עולמו הפנימי ועד כמה הוא רוצה לצאת החוצה ולתקשר אבל לתייג אותו כסכיזופרן ולתת לו תרופות שישתקו את תהליכי המחשבה המקוריים שלו זה פשוט רצח איטי מכירה אחד כזה בסביבתי הקרובה בחור יפה תואר וחכם לא מתפקד פיתח טיקים לא רצוניים כתוצאה משימוש ארוך טווח בתרופות פסיכיאטריות עדיין מבודד חברתית חוץ מזה שכיערו אותו וטמטמו אותו לא הועילו לו הרבה

שלום רב, הפסיכיאטר בקו"ח אמר לי אתמול שלפי מה שאני מספר יש לי bipolar affective disorder בצורה קלה. הוא נתן לי מרשם לריספונד. אני קראתי קצת באינטרנט הן על המחלה והן על התרופה. ואני מפחד לקחת אותה ומפחד מהמחלה. אני לא בטוח שהאבחון שלו נכון. אני מפחד מתופעות לווי. האם יש דרכים לעבור אבחון רציני יותר ולהיות יותר בטוח. אני לא רוצה להיות שפן ניסויים לחומרים כימיים. מה לעשות? למי לפנות? אני גר בירושלים. תודה רבה!

אילן שלום, אם מדובר בהפרעה קלה, לעיתים יש טעויות באיבחון. תשקיע קצת כסף ולך לחוות דעת אצל מישהו פרטי. חפש המלצות. אל תכנס ל"רומן" עם אבחנות ותרופות לפני חוות דעת נוספת, עדיף ממישהו רציני.

שוב אני פונה בעינינה של אמי אבי ניפטר לפני כמעט חודשיים באופן פתאומי ואמי נישארה בהלם {הורי היו נשואים למעלה מ50 שנה וחיו חיים טובים יחד} אחרי השבעה לקחנו אותה מביתה{כיוון שהיא גרה בצפון ואנחנו במרכז} חשבנו שאחרי חודש היא תירצה לחזור לביתה אבל לא והיא עדיין נימצאת אצלינו וצמודה אליי {אני הבת} איננה מוכנה להשאר לבד בביתי וצריכה שיגישו לה אוכל אחרת היא לא אוכלת אחרי חודש פנינו לרופא פסיכוגריאטי שרשם לה ציפרלקס אותם היא נוטלת כבר שבועיים{וללא שינוי} נוסף לציפרלקס בעצת רופאת המישפחה היא לוקחת 2 כדורי לאורבן שמהם היא{ותצטרך ליפטר תוך שבוע }יש צורך טיפות ולריאן וללילה בונדורמיל אלו הכדורים שהיא לוקחת ובנוסף להם גם כדורים לכולסטרול ללחץ דם וכו יום יום אחרי הצהריים אנחנו יורדות להליכה של 45 דקות אנחנמו הולדות שלובי זרועות ולי יש תחושה שבאופן ההליכה שלה היא הולכת לא ישר אני חשה שהיא כאילו דוחפת לצד ימיןו שבעצם אני צריכה להפעיל כוח נגד על מנת ללכת ישר מה זה האם זה קשור לכל התרופות????? האם זה סימן כלשהו? בתודה זיוה

זיוה שלום, התרופות לא אמורות ליצור הטיה לצד אחד. שווה להתייעץ עם נוירולוג.

בני בן 13. מדי פעם בוכה מרוב תיסכול ואכזבה. הוא שוקע עמוק בכאבו וקשה לי להוציאו מזה. חשבתי על יעוץ. שיתפתי אותו בזה. הוא כל כך חרד מהיועץ/ת שהחליט שבפעם הבאה כשירגיש מתוסכל, ינסה להתגבר על כך בעצמו. הוא מבקש שאעזור לו להתגבר. שאלתיו אם בזה שאביא אליו את החתולה או הכלבה שלנו, זה יעזור,, אמר שחושב שכן. האם אפשר להעזר בתרופות, כמו ציפרלקס ?

מרב שלום, אל תרוצי לתרופות. ממש לא. זה לא שאני נגד תרופות, להפך. רק שאצל ילדים זה לא יעיל כל כך, ובודאי זה לא יעיל כשהסיפור הוא קשור לאיזושהי רגישות ופגיעות ולא לדיכאון של ממש. לכי איתו לפסיכולוג ילדים טוב. חפשי המלצות. בבתי ספר לרוב היועצים הם לא אנשי טיפול מהשורה הראשונה. זה משפיע על יכולתם ליצור קשר ולהתחבר לילד. פסיכולוג טוב יעשה לו פלאות!

תודה רבה לך ישנה בעיה לקחתו לפסיכולוג. ישנה בעיה למצוא את הטוב שבינהם.

שלום ד"ר שמגר.הייתה לי חברה למשך 4 שנים ונפרדנו בנסיבות כואבות מאוד(היה קשור בחזרתה בתשובה ונישואיה לאחר מכן).נותר בי מאז כאב ריגשי אומנם לא דיכאון יום יומי אבל בהחלט תחושת כאב וגעגוע קשה מאוד.לעיתים יוצא לי לראות אותה וזה נורא קשה לי למרות שבמקרה באותו יום שראיתי אותה הייתי במקרה בהשפעת כדור קלונקס מה שהקל את התסמינים מעט.טיפול פסיכולוגי לא הועיל והמועקה לא השתחררה למרות חלוף הזמן. א. רציתי לשאול האם תרופות כמו SSRI הן יעילות נגד כאב ריגשי? ב. ארצה לדעת מה דעתך על התרופה סורבון בהיבט הזה והאם יכולה לסייע? ג. האם נטילת קסאנקס לעיתים (במקום הקלונקס שאני לוקח עכשיו) תיתן גם תחושה של שמחה בעת הנטילה פרט להרגעה? הקלונקס מרגיע אותי אבל לא משפר את מצב הרוח... ד. יש בעיה עם נטילת קלונקס/קסאנקס פעם עד פעמיים מקסימום בשבוע?

מושיק שלום, אפשר לקחת את כל התרופות שציינת ללא סכנה. אבל הן לא יעזרו. רק טיפול פסיכולוגי יכול לעזור. בהחלט יכול להיות שהטיפול לא היה מוצלח. קורה. לך למטפל/ת אחר. בחר במישהו שמטפל בטכניקה אחרת. זה הכיוון.

האם כדור אחד של סמאפ יכול לפגוע בראייה??? בבקשה תגיד לי את האמת

שימי שלום, לא ברור לי האם מדובר בכדור חד-פעמי או אחד לשבוע. אם זה חד פעמי זה יכול לעשות טשטוש זמני שעובר. אולי אם היתה בעיה קודמת, כמו גלאוקומה, אז יכול להווצר נזק בלתי הפיך. אם לא- אין למיטב ידיעתי עדויות על נזק בלתי הפיך מכדור אחד.

הרופא המליץ על לקיחת כדור שינה נוקטורנו פעם ביום עד פעמים, אולם אני מרגישה שרק 3 כדורים ביום עוזרים לי, האם הדבר מסוכן?

ניסית 2 ביחד? ניסית 3 ביחד?

אכן, לקחתי 3 כדורים אך במרווחים של שעות ספורות, לא ביחד בבליעה אחת, אלא כדור אחד בבליעה נגיד בשעה מסוימת וכדור אחר יותר מאוחר.... למה כוונתך? האם כוונתך שעליי לבלוע 2 כדורים בבליעה אחת?

לד"ר היקר! אתה ממש לא חייב לעלות את ההודעה בימים הקרובים, במקרה ולמשהו תתפתח פריחה רק מלראות את שמי מסיבה אישית זו או אחרת (וייתכן, שממש עכשיו בשורות אלו אני "פורצת לדלת פתוחה" מי יודע, מה?!) בכל מקרה, אני אומר לך איפה השריטה שלי באה לידי ביטוי ומדוע באמת אני כותבת בפורום זה לא מעט. אני מכה על חטא. וזה אומר, שאני לא מסוגלת לסלוח לעצמי על הטעות שהובילה אותי למשבר זה (שיקום האחד שמסוגל לסלוח לעצמו יותר מאשר לאחר). ולכן, אני מחפשת כל הזמן תחזיות שליליות, כלומר: אם זה דכאון ממושך יותר משנה, קרי- כרוני. מעין לאפקט הפיגמליון "נבואה המגשימה עצמה". אולי משהו מאגי...מעין חזון חסר תקווה ושליטה. אופק, שאליו אני הולכת. וכמובן יש משהו אובססיבי ש"בזכות" הקריאה - אני משייכת בצורה פשטנית ועושה חיבור למחלה, דהיינו: חשיבה מאגית= סימפטום של הפרעת אישיות גבולית= זזה מה יש לי! וכך הלאה, והלאה...חגה לי בחשיבה מעגלית. בהחלט מצאתי לי עסוק מעניין. סביר להניח כפי שאני מכירה את עצמי, שלא רחוק הזמן וכ"כ ימאס לי מעצמי עד לכדי גועל, ואז אפסיק לחטט ולכתוב כאן (זה גם חלק מהפרעה גבולית, לא?! :) רק טוב

הלה שלום, יש לך את זה- את יודעת? מין קסם כזה. כמה חבל שכל-כך מסובך לך לנתב את זה למקומות בריאים ומתפקדים. כן, רק טוב....

אני רואה שאת בכיוון הנכון, עוד קצת ללחוץ על נקודת האמת וכל המוגלה תצא החוצה ואז יתחיל תהליך הריפוי - מול עצמך ומול "האחר"

יכול להיות שיש לי מאניה דפרסיה , ד"ר שמגר? (רופא אחד טען שכן, אם כי ראה אותי 15 דקות). הרופא שלי יכול לראות אותי רק באמצע אוקטובר!!!! ומספיק כבר התפזרתי אצל מיליון ואחד רופאים. אבל אני לא יכולה להמשיך , לחכות ולסבול. המצב הוא- שאני כאילו כל הזמן במעין אדרנלין- גם כשאני במנוחה!!!!! ואני לא מדברת על אנרגטיות חיובית התואמת נסיבות חיצוניות. אלא על, דיבור מהיר, הקלדה מהירה, מעין דחף או ריצה פנימית ...השד יודע לאן יש לי לרוץ... ויש גם כל הזמן מעין רטט בראש, זרמים כאלו חזקים (זנ נשמע כמו זזזז..מכות חשמל כאלו). יכול מאוד להיות שיש לי הפרעה דו קוטבית משולבת. אני לא יודעת...נשאיר לכם הפסיכיאטרים לאבחן (מה שלא הצליחו לעשות בשלוש שנים אולי אתה תצליח לעשות). תחושת החוסר שקט, והתזזיתיות מעולם לא היו לי ברמות אלו...והם בלתי נשלטות. הקשה ביותר במצב זה- שהגוף והנפש לא ממש מצליחים לנוח על באמת!!! נראה לי ששתי ההודעות היום, מיצו עד תום את מה שיש לי לומר אחת ולתמיד. כל טוב הלה

תרוצי הלה, תרוצי. לא יודע איך קוראים למה שיש לך, אבל אל תפסיקי לרוץ. כמו שכתבתי למטה- בסוף תגיעי. רק אל תשכחי להסתכל מסביב על הנוף, לראות כל יות שהתקדמת, ולו גם חלקיק פסיעה. לפעמים מרוב שרצים ומתנשפים שוכחים להסתכל על הנוף ולראות שאכן התקדמנו. כמו שקראתי היום על הפילוסופיה הבודיסטית: הנחל לא שואל את עצמו כל יום למה הוא זורם ולאן. הוא פשוט זורם. אם הוא היה מתחיל עם השאלות, כנראה שזה היה עוצר אותו. אז תמשיכי לרוץ.

כפי שהחתול השיב לעליסה בארץ הפלאות. כשנעמדה לפני צומת דרכים- היא שאלה את החתול: לאיזו דרך עלי לפנות? החתול: לאן את רוצה להגיע? עליסה: אני לא יודעת! החתול: אם כך, זה לא ממש חשוב לאן תפני. אז אפשר להסתכל על זה בשתי ורסיות: האחת, לזרום םכמו בודהיסט וכמו הנחל שלא שואל עצמו שאלות , לכן...גם לא משנה ממש לאן יגיע - כי זה לא היה חשוב לו מלכתחילה. ורסיה שניה: כפי שנדמה לי, שהנך דוגל בה- להחליטט החלטות, יעדים, מטלות וזמנים- בשיטת הקוא'צינג ...שלימים תניב תוצאות וימלאו אחר משאלות ורצונות. אגב, נדמה לי כי בימים האחרונים קצת דיללת את נוכחותך (משום מה) אולי עקב עומסים וכל החגים וכו'... בכל מקרה, הבעיה שלי היא עמוקה מאחר ונפגעתי פגיעה נרקסיסיטית קשה ביותר, שכיום פוגעת באיכות חיי. רק מה שמעניין אותי לדעת, האם מי שחווה פגיעה נרקסיסיטית ברובד עמוק עד לכדיי ממש איבוד כל הערכתו העצמית, למעשה ובהכרח- סובל מהפרעת אישיות נרקסיסיטית, או לאוו- דווקא? והאם בבוא הימים, יש סיכוי שאחזור למלוא הנפח והתהודה שלי? כאשר היום, אני חשה כאחת שאיבדה את עמוד השדרה שלה כליל. לילה טוב

היי הילה אני מצטרפת לעידוד של שמגר. לא חשוב איך קוראים למצב הזה, מה שחשוב הוא מה עושים איתו. אני הייתי במאניה פסיכוטית קצרה בראש השנה. מה שאת מתארת בדיוק. אז ניצלתי את ההזדמנות שאני לא ישנה, וסידרתי את הבית, כולל חדר שאותו אני רוצה לייחד לקליניקה פרטית בשנה הבאה עלינו לטובה. תוך כדי סידור היו לי המון מחשבות עליונות על היותי משיח, על עבודת המקדש וכאלה דברים. מגניב. אבל תוך כדי סרט גם סידרתי את הבית. ולא אירע רע. פשוט בית מסודר ושפע רעיונות מופרעים על משיחיות וגאולת עולם. מגניב, לא? במילים אחרות, הקטע הוא להפסיק לפחד ממצבי הנפש האלה. להפסיק לפחד לרוץ. תרוצי, נשמה. את חזקה כדי להגיע לסוף הדרך. ואז תראי שהיה כדאי... חיבוק תמי.

במהלך "הסתכלות פסיכיאטרית" הוזרקה לגופי זיפרקסה למיטב ידיעתי על טופס השחרור כתוב בכתב יד שטופלתי בקלונקס (לאחר שהתלוננתי על כאבי שרירים חזקים), למיטב ידיעתי לא נתנו לי כדורים אחרים ליד המילה ZYPREXA מופיע כיתוב בכתב יד לא בורו שנראה כמו 5REEG האם זה מתייחס למינון הזריקה?? מהו טווח ההשפעה של זריקה כזאת?? מעבר לקלונקס במשך כ-10 ימים לא היה כל "טיפול המשך" - מבחירתי סבלתי מאד באותה תקופה מדפיקות לב מהירות, כאבים בצד שמאל, דיבור מהיר באופן בלתי נשלט, פרנויה קשה, תזזיתיות וכדומה לא יכולתי לסבול את עצמי ברוך השם זה עבר תוך כחודשיים האם תוכל להבהיר לי מה קרה לי???

כנראה מדובר בזריקה של זיפרקסה 5 מ"ג (מינון מקובל). זה משפיע לכמה שעות, פחות מיממה, ונעלם לחלוטין מהגוף ללא עקבות. יתכן שחלק מההרגשות שחשת קשורות ישירות למשבר הנפשי שהביא אותך מלכתחילה לאישפוז. קצת קשה לי לדעת בלא שראיתי אותך אז. איזו אבחנה כתובה על טופס השחרור?

מה אמורה להיות ההשפעה?? באופן אישי עצם ההזרקה גרמה לי להתפרצות זעם (יש לזכור שהייתי קשורה!) ולכך שלא ישנתי כל הלילה, כאשר מחמש בבוקר עד שבע אף אחד לא שמע את קריאותי ל"מים!!!!" אחר כך ישנתי במשך 36 שעות ברציפות והייתי מטושטשת במשך עשרים וארבע שעות נוספות האם זאת "השפעה של כמה שעות????" המצב איתו הגעתי היה הסטרי, תקפו אותי והאשימו אותי בתקיפה אבחנתי כ"סובלת ממצב פסיכוטי ומסוכנת לעצמה ולסביבה" כאבחון ראשונה ש"הצדיק" את הכפיה. השתחררתי עם אבחנה של "הפרעת אישיות גבולית עם רמיסיה חלקית" הא הא הא אני באמת אדם אקסנטרי (לא מאד אבל אני אומנית, מה לעשות??) באמת הייתי במצוקה קיומית בסיסית (סכסוך העסקה וצו גרוש מהמבית, ובמקביל הטרדות מצד המשפחה) כל מה שעשיתי זה לצעוק על המעסיק שלי בטלפון ולהתנגד לאשפוז כפוי ש"הוצע" לי כפתרון "סופי" לכל בעיותי הייתי מאד נרעשת ונסערת בעקבות זה שהופיע לי פסיכיאטר בפתח הבית בלי תאום איתי בשעה שישבתי עם לקוחכ ומאד כועסת על הפרת הפרטיות והביזיון סרבתי לדבר איתו והא טען "שסרבתי לבדיקה מרצון" למרות שלא הסביר לי שזהו חלק מהליך סטנדרטי של אשפוז בכפיה לא נאמרו לי מהן זכויותי כשהגעתי למחללקה לא נאמר לי מה הקריטריונים שעל פיהם מאשפזים לא נאמר לי שמותר לי להזמין עורך דין לא נאמר לי שתוך 24 שעות (כמדומני??) צריכה לראות אותי ועדה, וועדה כזאת לא התקיימה עד היום הרביעי של האשפוז וגם אז לא נאמר לי שמדובר בועדה לא נשאלתי, לא במהלך הבדיקה הכפויה ולא בהמשך השבוע ש"ביליתי" במחלקה אף שאלה לגבי הטענות הספציפיות שהיו "ראיות לכאורה" לזה שאני מסוכנת ותוקפנית אף אחד מאלה שעל פי ההאשמות שנודע לי עליהן רק עתה לאחר שלוש שנים, "תקפתי אותם ברחוב ללא סיבה" לא הגיש נגדי תלונה ולא צרף את שמו למכתבים שהקרובים לי הוציאו "לטובתי" אין ספק שתופעות הפארנויה הקיצונית שנתקפתי בה בעקבות כל זה אינן קשורות בהכרח לתרופה אבל אני כן מאמינה שיש תופעות לוואי גם לתרופה עצמה כאשר (וגם לא כאשר) אין טיפול המשך (אליו סירבתי בכל תוקף והצלחתי להשתחרר בעזרת ועדת ערר, שאמנם שחררה אותי מצו טיפול תרופתי כפוי אבל אישרה מחדש את ה"אבחנה" של המחלקה) אודה לך מאד אם תאמר לי מהן תופעות הלוואי של התרופה זיפרקסה למען אדע תודה

מאז עליתקרנה שלהפסיכיאטריה, זהנעשהעלבון שכיח ומקובל לקרוא לבנאדם בפניו "חולה נפש", ואף להוסיף את האמירה ההמתבקשת "כדאי לך ללכת לאבחון!!!" כיוון שזה נאמר בלשון זלזול ובמטרה להשפיל זה בודאי אומר משהו על היחס החברתי ל"פציינטים" (ראיתם מישהו צועק לחולה אחר בפנים שהוא "חולה סרטן"???) אבל זה גם אומר משהו על ה"מטפלים" לדעתי הקללה הכי קשה שאני שמעתי עד היום זה "לך לאבחון"

שלום רב, יש הרבה אמת בדבריך. הסטיגמה קיימת גם בקרב עוסקים במקצועות הבריאות. אני לא בטוח שהקללה הכי קשה זה "לך לאיבחון", אבל אין ספק שקיימת אפליה קשה (מוכח באינספור מחקרים) של חולי נפש בכל מקום כמעט. אבל גם לפני עידן הפסיכיאטריה זה היה קיים. ראה "החסר משוגעים אנוכי?". וכמו שלא כל החולים דומים, גם לא כל המטפלים קורצו מאותו חומר. ההכללה שאתה עושה על "מטפלים" אינה טובה יותר מהכללה שעושים רבים על חולי נפש.... נקודה למחשבה.

מסכימה איתך דוקטור נחמד וגם איתך על הסטיגמה- מכירה את שני המצבים- את מצב התיוג ההדדי של מטופלים על מטפלים ולהיפך, ואת הקללה שמחלת הנפש הפכה להיות בציבור. יש מחלה והיא לא קללה. היא אפילו ברכה בהרבה מובנים. אבל בציבור היא קללה... מוסר השכל- להתרחק מאותם אנשים וציבורים המקללים אותנו, ולהתמקד רק במקומות הפתוחים לכולנו, כמו כאן למשל... חיבוק תמי.

ד"ר עופר יקר עצם זה שאני כותבת אליך ואתה מפרסם את הודעותי מוכיח שיש פסיכיאטר אמין אחד לפחות במדינה בטוח שיש עוד כמה אבל מהו היחס??? בין כמות האנשים שנעשה להם עוול על ידי תיוג משפיל ומפלה והיחס הכמותי שלהם לאוכלסיה הכללית לבין אחוז אנשי המקצוע האמפתיים והתומכים בתוך מערכת הבריאות הממשלתית?? לדעתי 1/10 לרעת הפסיכיאטרים סתם הערכה גסה

האם ידועה לכם איזושהי מניעה לכך שאקח, בתור חולה סכיזופרניה תוספי המזון הבאים: ל-טירוזין ל-גלוטמין ל-קרניטין GABA ואותה שאלה בהנחה שאני מטופל בריספרדל או ריספרדל קונסטה. תודה ולהתראות

גבי שלום, לא, אין מניעה. רק תזהר ממינון יתר. שום דבר במינון יתר אינו בריא החל בתרופות , דרך תוספי מזון, וגם מזון ואפילו מים במינון יתר עלולים להיות מסוכנים (יש דבר כזה הרעלת מים). רק בריאות....