פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
אני מטופל בסרוקסט במינון של 60 מ"ג כבר מספר4 חודשים בעקבות התקפי חרדה עקשניים. בעבר ניסתי תרופות שונות בנהם אפקסור ,אנאפרניל,אדרונקס אך הדבר היחידי המשפר את מצבי הוא הסרוקסט. השיפור עם הסרוקסט הוא חלקי ביותר ומפעם לפעם אני חווה התקפי חרדה או לחילופין חרדה מהחרדה מה שמוביל להתקף נוסף . אני בטיפול פסיכולוגי זמן רב. בכל אופן כאשר שוחחתי עם הרופאה שלי והסברתי את מצבי היא יעצה לי להמשיך במינון הנוכחי ולחזור אליה בעוד 3 חודשים לביקורת. כאשר בקשתי ממנה סיוע תרופתי אחר ( החלפה/הוספה וכו) מסרה לי שלדעתה אין צורך וכל התקף ניתן לטפל בו נקודתית עם קלונקס. הענין זה שאני מרגיש שמצבי הולך ומדרדר , אני במצב רוח נורא מיואש מהטיפול והתקפי החרדה מתישים ומתסכלים אותי מאוד. מה לעשות ? האם עצתה הגיונית ועלי למשיך לסבול? האם כדאי להתיעץ עם איש מקצוע נוסף?
אורן שלום, אתה מקבל מינון ניכבד של סרוקסאט. אבל משהו לא עובד עד הסוף. בעבר קיבלת טיפולים אחרים שלא עזרו, ואני מניח שזו הסיבה שהרופאה שלך לא מתלהבת להחליף טיפול. מה תדירות ההתקפים כעת? ישנן עוד אופציות תרופתיות (ציפרמיל ובמקרים קשים נרדיל) אבל באמת צריך לשקול היטב כל שינוי נוסף. ולגבי הטיפול הפסיכולוגי- האם אתה יודע מה סוג הטיפול שאתה מקבל (דינמי/ קוגנטיבי?). זה מאד משמעותי כיוון שלא כל טיפול פסיכולוגי יעיל במצבך.
שלום ברצוני לדעת האם אנשים דכאוניים או עם הפרעת אישיות מתנהגים בדפוסים דומים למשל, בקורתיות יתר, הערות מעליבות, אסור לסרב להם, אגו נמוך מאוד וכתוצאה מכך הוא נפוח, צריך לעמוד תמיד לרשותם, הם תמיד צודקים, והם מתנפלים עליך לאחר כמה זמן, שאתה לא מחכה בכלל על דברים שאמרת כמה ימים או שבועות לפניכן. על העולם סובב סביבים ואתה לא חשוב. האהבה אינה אמיתית, לפעמים לא מרגישים כלום, חשק מיני ירוד, ונתוק רגשי בולט מדי פעם. ראיית המציאות שלהם לפעמים מעוותת, קשה להם לסבול שיש לצידם אדם בריא. לי קרו כל התסמינים האלה עם גבר דכאוני מטופל בכדורים ונסיונות התאבדות. לא הבנתי את גודל הבעיה. הם מסתירים. שהייתי בידייםשלו התעלל בי נפשית עי כל הסימפטומים שהזכרתי. לא שזה יקל עלי עכשיו, אבל אם זו ההתנהגות שנובעת מהמחלה, אולי אכעס פחות, כי אני כועסת מאוד, ונאלצתי לקבל טפול פסיכיאטרי ונפשי עקב הקשר עם הגבר הזה. הוא עורר את חרדת הנטישה שבי. תמיד ניסה להוריד אותי למטה. לעורר בי ספקות, ובסוף נטש כי התנגדתי לו. אודה לך אם תאיר את עיני והאם יש במה שכתבתי מן האמת.
ספיר שלום, התופעות שאת מתארת לא קשורות למחלה (דיכאון) אלא לדפוסי אישיות ולאופי. לפעמים המחלה מעצימה במעט את דפוסי האישיות, אבל כנראה שאותו גבר יתנהג כך גם ללא המחלה. זהו האופי שלו. יש לזכור כי גם האופי שלנו אינו בשליטתנו- חלקו נקבע גנטית, חלקו מעוצב ע"י סביבת הילדות שלנו. אין מה לכעוס עליו- אלא רק להחליט האם גבר כזה מתאים לך או לא, ובמידה ואינו מתאים לעזוב אותו מהר ככל הניתן. נדמה לי שחלק מהכעס שלך הוא על עצמך- על שנתת לעצמך להקלע למצב כזה, על שנתת לזה להמשך ולא עזבת קודם. תלמדי מזה לעתיד, ואל תחששי לעזוב את מי שלא מתאים לך. מגיע לך רק מישהו מתאים וטוב. שתהיה לך שנה הרבה יותר טובה.
במקראה קראתי את מה שתארת ולדאבוני מנסיון עברתי את זה גם בעצמי, אני יודעת עד כמה קשה פרידה מגבר שכזה בגלל ההתעללות שעברת גם הדימוי העצמי שלך נפגע...אני לא אתפלא אם תספרי לי שרוב חבריו תופסים אותו כדמות הרבה יותר חיובית סמפטית ונחמדה ממה שאת פגשת אני קראתי ספר "גברים השונאים והאוהבות אותם" ד"ר סוזאן פורווארד וגואן טורס - נראה לי שתתחברי אילו והוא יעזור לך להבין מה קרה שם בדיוק. שנה טובה לך
חוסר חשק מיני זה בהחלט תופעה ידועה של "טיפול" תרופתי פסיכיאטרי ובוודאי מצב כזה יכול להעצים את רגשי הנחיתות שלו כגבר ואת "דפוס האישיות" המצ'ואיסטי הדי נפוץ להתנפל עליך על דברים שאמרת לפני כחודש: אולי הוא פשוט חשב על איך לומר לך שפגעת בו ואיך להגיד לך את זה בצורה הנכונה ולבסוף זה התפרץ ללא שליטה במהלך ויכוח?? דבר כזה יכול לקרות לכל אחד אם את אוהבת אדם דכאוני עליך 1. להבין שאת במעמד של "מטפלת" עד שיתאושש, ועל כן לא לצפות לךהרבה ולתת כמה שיותר תמיכה רגשית והבנה 2. להיזהר מאד לא להידבק במחלה שנקראת "זוגיות לא-פונקציונלית" מצב שבו כל אחד מבני הזוג מפתח תלות רגשית שמלווה בהקטנה ובחיפוש השלילי אצל האחר. זה מפתח תלות כרונית בבן זוג שמזיק לך ושוב יש שתי דרכים להתמודד עם זה 1. לנתק קשר וגם להתנתק רגשית, להבין שמדובר באדם חולה שבזכותו הבנת כמה דברים חשובים על נקודות התורפה שלך עצמך, להגיד לו תודה יפה ולהתראות 2. לנסות לבנות איתו קשר שבו הטוב שבך יתבטא, עם המון אמפתיה, רגישות והכוונה נכונה של כוחותיו החיוביים לכיוון בניה של עצמו. זה כמובן הרבה יותר קשה ולא מומלץ אם את עצמך לא יציבה רגשית
ד"ר שלום למה הכוונה במונח הפסיכולוגי פיצול? כסוג אולי של מנגון. אני לא מתכוונת לפיצול אישיות. תודה
שלי שלום, ישנם לפחות שלושה שימושים במונח "פצול" בפסיכולוגיה. הכי נפוץ- הכוונה לפיצול שעושים חולים עם הפרעות אישיות מסויימות (בעיקר הפרעת אישיות גבולית ונרציסיסטית) והסתכלות על העולם בשחור ולבן. טובים ורעים. יש אצל אנשים אלו קושי לבצע אינטגרציה של האדם העומד מולם כיצור מורכב שיש בו גם חלקים טובים וגם רעים, והם רואים או את הטוב או את הרע- בלי יכולת לראות את שני הצדדים ביחד. שימוש נוסף במושג- פיצול ברמת התודעה- נקרא גם פיצול הוריזונטלי. זהו בעצם המנגנון שמעביר חוויות קשות מהמודע ללא מודע. שימוש אחרון- פיצול ורטיקלי. זהו המצב שקורה ב"פיצול אישיות" בו ישנם שני מצבי תועה המתקיימים במקביל באותו אדם. ברמה הרבה יותר קלה כולנו מכירים את זה כתופעה שקורית למשל בזמן נהיגה, כשהמחשבות נודדות למקום אחר ואנחנו ממשיכים לנהוג כמו אוטומט, ואף מגיעים הביתה בלא ששמנו לב לדרך. מקווה שכעת זה קצת יותר ברור. שנה טובה!
אני מרגישה שאני חייבת להתייחס לדבר שמקומם אותי. הצורך בתיוג בפסיכאטריה, הכנסה לתת מגירות, ותתי מגירות בשל מוגבלות חברתית של עצמה. דיברת על פיצול למשל, בהקשר של הפרעות אישיות גבולית ונרציסיסטית- ראיית האדם שעומד מולם כטוב או רע, חוסר יכולת לראות את המורכבות באדם ולעשות אינטגרצייה, עד פה, הכל טוב ויפה, האומנם? אני אתן לך דוגמא להמחשה: בתחום האהבה וזוגיות למשל- כאשר האהבה פורחת, רואים רק את החיובי, נכון? בתחילת יחסי האהבה מודגש רק החיובי, לא רואים את השלילי- או מתעלמים ממנו, כאילו לא נודעת לו חשיבות. רק לאחר נישואים וחיים יחד, מתחילים לראות את כל אותם דברים אצל בן- הזוג, שבתחילה היינו עיוורים אליהם (הדברים הרעים). כעבור זמן מה מתחילים להתמקד בדברים השליליים. גם כאשר בן- הזוג מנסה להשתנות, לא רואים את השיפור ולא מתייחסים אליו. זה דפוס התנהגותי מאוד שכיח- אם כך, כולנו סובלים מהפרעת אישיות גבולית או נרציסיטית. ואני שואלת - האם זו לא דרך מעוותת של הפסיכיאטריה "לתקן את העולם"? כשנהיה לראש ולא לזנב חג שמח! שלי
שלום ד"ר , אני בת 23,מזה כשבוע נוטלת מרוניל(אנאפרניל) לטיפול ב ocd . כרגע עומדת על כדור ליום וצריכה להגיע ל2 ביום . שאלתי היא בנוגע לתופעות הלוואי של התרופה : אני מרגישה עייפות , סחרחורות ,טשטוש ראייה ויובש בפה כמו שכתוב בתופעות הלוואי הרגילות .אולם אני חשה גם בקושי מסויים בבליעה, במיוחד אחרי פיהוקים (ויש הרבה ).באופן כללי אי נוחות בגרון. 1. האם להיות מוטרדת מהנושא של הבליעה ? 2. האם שאר תופעות הלוואי יכולות לחלוף או שזה מה שהתרופה עושה לי?האם שבוע זה זמן מספק להתרשם מהנושא של התופעות לוואי?בינתיים לא הרגשתי שהתרופה עובדת , ידוע לי כי יש לתת לזה עוד זמן. תודה רבה
ג'קי שלום, חלק ניכר מתופעות הלואי חולפות תוך 10-14 ימים. שבוע אחד זו תקופה קצרה מידי לבחון יעילות תרופה, ביחוד שמדובר רק בכדור אחד. לטעמי גם שני כדורים יהיו מעט מידי. בד"כ צריך מינון של 225-300 מ"ג להשגת תוצאות. האם לפני האנפרניל ניסית טיפולים אחרים? אם כן- אילו טיפולים?
ממה היא נובעת, ד"ר מחשיבה שלילית, מטראומה, מדכאון האם היא עלולה ללות אותי כל החיים
נעמי שלום, קשה מאד לדעת מהמידע המועט שפרטת. אם תספרי קצת יותר על תחושותיך, על מצבך ובמידה והיית בטיפול- גם על זה- אני מניח שאוכל להתייחס יותר.
בפרוס השנה החדשה רוצה להודות לך מקרב לב על ההשקעה המדהימה במתן תשובות בפורום יהי רצון שתכנס לשנה של בריאות ושמחה ,אתם ובני ביתך תודה רבה חיים
שנה טובה גם לך, לכל משתתפי הפורום ולכל עם ישראל. שנת בריאות, שקט ואושר.
אני מגלה שאני תשושה ועייפה מכמות האנרגיה שהושקעה ועדיין בחרדה ופחד מהפחד. סוג של דחק פוסט טראומטי...אבל הדחק מלווה מרגע קימתי ועד שכבי לישון. אני רוןאה שהיום לעומת 3 חודשים אחרונית ישנו שיפור. אני מרגישה עיפה, חסרת אנרגיות ומדי פעם עדיין פחד עולה וצף, שסוחט אותי . פועלת על "ריק" ולא מתמלא מחדש כי הגוף והנפש עדיין בטרואמה. שאלתי היא- מהו הטיפול הטוב ביותר לכך? טיפול פסיכולוגי דינמי? דמיון מודרך? רייקי? הילינג? שיאצו? בנוסף, הבחנתי שדווקא מתן הטיפול האנטי דכאוני במצב של דחק פוסט טראומה- החמיר את מצבי. הייתכן? מבמט לאחור- אני חושבת שהייתי צריכה לקבל את ההצעה שנתן לי אחד הרופאים, כזה היה המשבר עוד די בתחילתו- לקבל כדורי הרגעה למשך 3 חודשים רצופים, אני מאמינה כי זה היה מאפשר לי 3 חודשים להירגע בכל מקרה - שוב, את הודעתי האחרונה אתה יכול למחוק ולעלות את זו. אני מאחלת לך שנה טובה לך ולבני משפחתך ושתמשיך לטפח ולהשקיע בפורום הזה , שלעיתים נחשב למציל נפשות. מודה לך מראש ומודיעה על פרישתי. כל טוב הלה
הלה שלום, אני מתייחס גם להודעתך הקודמת. איכשהו נראה לי שאת מושכת את הדיאלוג ביננו לכזה בו אני הופך כמעט למטפל שלך. אמנם אינטרנטי- אבל בכל זאת. זו ממש לא כוונתי ואינני מעוניין או יכול להיות המטפל שלך. מטרתי בפורום היא לכוון, לייעץ, לתת במה לשיתוף של אחרים- אבל לא לטפל ובד"כ לא לאבחן. במקרם מאד ברורים אני נוקט גם עמדה אבחנתית, אבל במקרה כמו שלך זה מאד מסובך, ולא נכון שאעשה זאת כאן. אין ספק שהסיפור שלך נוגע ללב. ואולי בשל כך אנחנו מנהלים את הדיאלוג הזה. מאד הייתי רוצה שתגיעי למקום בחייך בו את חשה סיפוק, מקום שטוב לך. ברור לי שכנראה תרופות לא ישנו באופן מהותי את מצבך, ואת זקוקה לאיזשהו סוג של טיפול נפשי. אז מה הכי טוב? כנראה במקרה שלך פחות חשוב סוג הטיפול ויותר סוג המטפל. כימיה, את יודעת.... מקווה מאד שהשנה הבאה תביא עימה רק הצלחות והתחלות חדשות. ובעיקר שלווה ובריאות.
אני נוטלת ציפרלקס 20 מ"ג ליום. כבר תקופה ארוכה אני סובלת מעייפות רבה. בחודשים האחרונים העייפות הולכת ומתגברת ומקשה עליי לתפקד. אני עושה את המינימום בעבודה. אני "חותכת" הביתה מוקדם ככל האפשר. מיד נכנסת למיטה, ישנה כששעתיים שלוש. קמה עייפה וכל מה שאני מסוגלת לעשות הוא לבהות בטלוויזיה. הרופאה הפסיכיאטרית שמטפלת בי אומרת שייתכן שזה בגלל הכדורים. האמנם עד כדי כך? כזאת עייפות נוראית? מה אפשר לעשות? תודה מראש.
ערבה שלום, ראשית חשוב לבדוק סיבות גופניות לעייפות. הכי חשוב זה שלילת אנמיה ובדיקת תפקודי בלוטת התריס. אם הכל בסדר- ונראה שזה מהכדורים- אז פשוט צריך להחליף אותם. הכלל הוא שאם תופעות הלואי הן קלות ולא מפריעות לתפקוד אז מנסים להמשיך, אבל אם התופעות מפריעות אז צריך לשנות טיפול. שנה טובה!
תודה על תשובתך. אני קצת מתעקשת בכל זאת להבין... כמטפלת העובדת בסביבה טיפולית, מעולם לא שמעתי ממטופלים או אנשי צוות אחרים שציפרלקס עלול לגרום לעייפות כל כך קשה ומעיקה. ההתעקשות שלי היא גם משום שאני מאד סובלת מכך וגם משום שניסיתי טיפול בלוסטרל וציפרמיל ועדיין הייתי מדוכאת ואילו עם הציפרלקס אני מרגישה יציבה. אני מרגישה שהעייפות "מקלקלת" לי כעת ולא הדיכאון. מה דעתך? שנה טובה גם לך.
ערבה שלום, אכן עייפות אינה תופעת לואי נפוצה של ציפרלקס, אבל לעיתים ישנן תופעות הנקראות "אידיוסינקרטיות" שמשמעותן שהן אופייניות לתגובה של אדם ספציפי לתרופה ספציפית, ואינן מאפינות את התרופה ככלל (לא קורות אצל אנשים אחרים). אבל הכי חשוב, כפי שציינתי- לשלול בעיות גופניות שיכולות לגרום לזה, כפי שפרטתי בתשובתי הקודמת.
בעלי התחיל לקחת פרוזאק לאחרונה. נאמר לנו שהוא יצטרך לקחת את זה עד חצי שנה. אני קוראת פה בפורום ובכלל על אנשים שכבר שנים לוקחים פרוזאק. למה? זה לא אמור לטפל בבעיה? ולמנוע את חזרתה? דבר שני, קראתי שפרוזאק עלול לגרום למחשבות אובדניות ודיכאון. אז איך בדיוק זה מטפל בדיכאון? צריך להפסיק שימוש בפרוזאק אם מגיעים למצב כזה? ומה אני יכולה לעשות על מנת לשפר את המצב?
שלומית שלום, פרוזאק אינו מרפא- אלא מאזן את המצב. בדיוק כמו שתרופות ליתר לחץ דם אינן מרפאות את הבעיה אלא מאזנות אותה. בחלק מהמקרים הבעיה היא זמנית וחולפת אחרי מספר חודשים, ואז ניתן להפסיק את הטיפול ללא בעיה. בחלק אחר הבעיה היא כרונית וקבועה (כמו יתר לחץ דם) ואז יש צורך בטיפול קבוע לאיזון ומניעה. בענין המחשבות האובדניות- ישנם מספר מחקרים שהראו שהתרופה עלולה להגביר מחשבות אובדניות בבני נוער בשבועות הראשונים של הטיפול. מדובר במחשבות ולא במעשים- ומדובר בבני נוער. מנסיוני עם מבוגרים התופעה לא קיימת. שנה טובה!
אני מקווה שהפורום מתאים לשאלה הבאה: בני בן 5. נבון, חכם וסקרן מאוד. מתעניין ושואל שאלות. ילד פעיל, חברותי, שמח וחייכן ואהוב על כל מי שמכיר אותו. בעת האחרונה מדבר על מוות. אם שואל שאלות - אנחנו כמובן עונים ומסבירים (הסברים שמתאימים לגיל). אבל בנוסף לשאלות, מידי פעם, הוא "זורק" משפטים כמו "אני רוצה למות" או "אני מאחל לי לשנה החדשה שאני אמות". מהמשפטים האלה אנחנו מתעלמים, אך השאלה היא אם זה "נורמלי", האם התגובה שלנו "נכונה", ואם צריך בכלל לעשות משהו בעניין. תודה רבה ושנה טובה ומאושרת
בובל שלום, זה אינו הפורום המתאים, כיוון שאינני מומחה לילדים. כדאי להתייעץ עם פסיכולוג או פסיכיאטר מומחה לילדים.
לפני כשבועיים לקיתי בחרדה קשה השפיעה על יכולתי אפילו לישון. אין לי נטיה חוזרת להתקפי חרדה ומדובר במקרה אחד מבודדים במהלך חיי. מה מומלץ לקחת כתרופה גם במסגרת מרשם כדי לנטרל זאת?
ישנן אפשרויות טיפול ללא מרשם, כמו קלמנרבין להרגעה או אוניסום לשינה. בד"כ הם לא מאד חזקים, אך נותנים מענה לא רע לחלק מהמקרים. במקרים קשים יותר יש צורך בתרופות מרשם- כל רופא משפחה יוכל לתת לך תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים להורדת מתח או לשינה. אין הבדל גדול בין התרופות, כך שזה לא משנה מה בדיוק הוא יתן לך.
שלום אני מעונינת מעאוד להצטרף לקבוצת תמיכה בנשוא בעיות שינה לחץ ומתח. אודה על עזרתכם. תודה
טובה שלום, באיזה איזור את מתגוררת- כך נוכל לכוון אותך טוב יותר.
שמגר שלום אני רוצה לדעת איך אני יכול להחזיר את המינון של הרסיטל בהדרגה בלי להרגיש רע? כלומר איך אני מוריד את הציפרלקס?
כלל בסיסי טוב הוא הורדת חצי מינון כל 10-14 יום, עד לחצי כדור, ואז להפסיק.
אני בן 25, סובל מהפרעת הocd לא ברמה הכי גבוהה כמו שראיתי בסדרות מסויימות אך בהחלט יש לי את רוב התסמינים שמסבכים מאוד את החיים. הפסיכיאטר שהייתי אצלו המליץ לי על רסיטל ולא לקחתי עדיין ( את התרופה ציינתי כדי שתקבל מקסימום פרטים עלי , מכיוון שאינך יכול לראות אותי), אין צורך להתעסק ברגע זה מדוע לא לקחתי עדיין . יש לי כמובן המון המון דברים לשאול אך אני רוצה להתמקד בנקודה קטנה אחת . כשניסיתי לברר ולדון עם הפסיכיאטר מה בעצם עושים הכדורים האלה לבן אדם, הוא אמר ביטוי אחד שבערך שיקף חלק מתחושותיי " אנשים פוחדים שזה ישנה אותם" "שפתאום הם יהיו אדם אחר" כאמור על כל נקודה בנושאים אלה אני יכול לשאול אותך אלף שאלות אך יש לי שאלה קטנה שאולי לא תבין למה אני שואל אך מבחינתי היא מקיפה כמה דברים שמפריעים לי. - אני בהחלט רוצה שהתרופה תקל על חיי אך אם יש לדוגמא דברים שאני רוצה שיישארו בייני לבייני וזה לא שאני לא מספר רק מהבושה אני בהחלט חושב שהם מנותקים מההפרעה, שאלתי היא האם יתכן שאחרי לקיחת התרופה והשפעתה החיובית יכול להיות שתיעלם הבושה ואני ירגיש שאין לי בעיה להגיד דברים שרציתי שישארו בפנים (כפי שציינתי לא רציתי שהדברים יישארו בפנים מתוך ההפרעה, הם לא מסבכים לי את החיים כלל, פשוט אני חושב שאלה דברים אישיים וחושש שאני פתאום יהיה, עקב התרופה, פחות ביישן וזה אמנם יקל על חיי אך כאמור אם אהיה פחות ביישן אולי לא תהיה לי בעיה לספר דברים שלא הייתי רוצה לספר. תודה רבה
שרון שלום, בשורה התחתונה- אין שום חשש שמה שאתה חושש ממנו יקרה. התרופה לא משנה את אופיו של האדם ולא את יכולת השליטה העצמית. זה פשוט לא קורה. זה לא כמו אלכוהול או סמים שגורמים לאובדן שליטה. ממש לא. התרופה מטפלת בחלק הבעייתי, בהפרעת החרדה- OCD במקרה שלך. לפעמים זה משפר את הבטחון העצמי, אבל בשום פנים ואופן לא גורם לאדם לדבר על מה שהוא לא רוצה. אפילו תרופות חזקות פי כמה, שיכולות לשמש כ"סם אמת" לא יכולות לגרום למישהו לדבר על מה שהוא לא רוצה. זה קיים רק בסרטים, ולא במציאות.
אז טיפול בציפרלקס ופרפנאן יהיה כמו רסיטל ופרפנאן? אפשר לקחת את שתי הכדורים ביחד?
שלום רב, כמו שציינתי- יכולים להיות שינויים בין הטיפולים הללו, אבל ככלל זה בעצם אותו טיפול. אין בעיה לקחת את שתי התרופות יחד.
אני ניסיתי להתאבד כמה פעמים ולצערי או לטובתי לא הצלחתי ,לא יודעת למה , אולי התכנון לא נכון ?! אולי עדיין נשאר סבל לסבול ?! אולי... ואולי ...???!!!? גם כן ,אני פשוט עדיין חושבת ומדמיינת את עצמי מתאבדת , מרגישה שהמוות רודף אותי בכל מקום לא מפחדת מהמוות עצמו אלה מחפשת אותו בכל מקום אפשרי ובאיזה זמן- העיקר לשים קץ "לחיים" , אלא החיים מה הם שווים ??? מה ערכם ? בשביל מה לחיות ? -*- אז כך , לפני כשלוש שנים היה הניסיון הראשון בהתאבדות : הלכתי לשכנה שלי כדי לקחת ממנה אופטלגין אבל הכוונה שלי "לקחת" כדורים אחרים ( אני לא זוכרת את שמם אבל מה שהבנתי שאם השכנה תשכח לקחת כדור אחד היא תצא בכבישים בקיצור תשתגע ) ולכן בלעתי ארבעה כדורים ואחרי כמה דקות התעלפתי עם בעיות בנשימה , לחץ דם ירד ... בקיצור אושפזתי בטיפול נמרץ כמה ימים ואח"כ בכירורגיה - בהתחלה חשבו הרופאים שנסיתי להתאבד אבל אני שוללתי את זה ואמרתי שאני לקחתי רק שני כדורים נגד כאבים , הם הזמינו פסיכיאטר שאמר שכנראה היא צודקת ואין שום בעיה או מחשבה להתאבדות . -*- ונסיון אחר זה היה אחרי הנסיון הראשון בכמה חודשים , חשבתי על תאונת דרכים קטלנית ביום גשום (לפחות שלא יגידו שהתאבדתי) בקיצור נסעתי ישר במקום לעשות סיבוב חד ואז הנה אני בתוך האוטו שלי מתגלגלים יחד יותר מעשרה מטרים , ולמרות כל זה יצאתי מזה בשלום ובחקירה התאונה נגרמה בגלל מזג אוויר וכביש רטוב ... והרבה הרבה ניסיונות שניסיתי ועד עכשיו לא הצלחתי .ואפילו לא מיואשת מזה מחפשת ומחפשת דרכים שונות ואולי אצליח בזה !!! אוקי , אז כך , אני יודעת שההמלצה שלך תהיה שצריך לפגוש פסיכיאטר בדחיפות או אפילו נראה לי שצריך אישפוז מידי ופגישות עם מומחיים ולספר להם את האמת ולקחת תרופות ו- ... וו-... , בזה אתה צודק , אבל אני לא יכולה לעמוד בזה , תאמין לי שאני מעדיפה למות ולא להיות שם ולא לקחת שום תרופה ולפעמים אני כן חושבת על זה ואזזזזז אני מתעצבנת ומזרזת את המחשבות להתאבדות . וחוץ מזה אני פגשתי לא מעט פסיכיאטריים ופסיכולוגים במחלקה ( כמעט כל אישפוז בבה"ח הרופאים מזמינים פסיכיאטר כי שם אני נמצאת בדיכאון , חדר רוב הזמן חשוך , מעט דיבור , לא אוכלת , לא זזה מהמטה ,לא משטפת פעולה עם הצוות , ... וכשנפגשת עם הפסיכיאטר הכל משתנה , הכל ההפך ממה שעושה שוחחת איתו ומחייכת וכולי תקווה ואימון באולהים , אופטימית , כמה אני נותנת ערך לחיים והמחלה שלי היא תקופה קצרה ותעבור , ... בקיצור שקרים וזיוף עד אין סוף . אז בו אסכם את זה כך : איך הפסיכיאטרים לא מזהים אם בנהאדם שיושב ומדבר איתם לא משקר למרות שהוא כן נמצא בדיכאון ובמצוקה ? מה קצת שקר וחיוך מוחקים הכל !!! אני לצערי אושפזתי בכמה מחלקות שונות ואפילו ב"ח שונים , וכן נפגשתי עם פסיכיאטרים , אבל כולם כתבו בדוחות שהחולה נורמלית לחלוטין , בחורה סבלינית , חזקה , אופטימית , היא לומדת באונ' , מוצלחת בחיים , ... וגם כן היה כתוב שהיא לא נראה לי שהיא סובלת מדיכאון או חרדה , דווקה היא מודעת למצבה ומתמודדת עם זה ... אז יש משהו שאני יכולה לעשות בקשר למצבי הקריטי ? או עדיף לחפש דרך נוספת לחיים שלי ? ותודה מראש
שלום לאחת, האמת, נראה לי לא פשוט לחיות כפי שאת חיה. לא טוב לך, את מרגישה בלי שום מוצא, וכל פעם שמישהו מנסה להושיט לך יד את אומרת "הכל בסדר". תסלחי על הבוטות- אבל מה כל הסיפור? את רוצה לסבול או לחיות כמו בנאדם? אם את רוצה לסבול- סחתיין- תמשיכי ככה. אין לך בעיה לשטות בשוטרים, בפסיכיאטריים ובכל העולם. זה גורם לך להרגיש לרגע חזקה? סבבה. האם אילו באמת החיים שאת רוצה? אני לא בטוח... אז כן, אני אומר לך שישנן אופציות אחרות. זו רק בחירה שלך, וכמו שאני תמיד אומר, חיים רק פעם אחת. תחליטי איך את רוצה לחיות את הפעם הזו. מקווה שיהיה לך הכוח לשנות משהו בשנה החדשה. לתת יד לעזרה המושטת. לבקש עזרה. לחיות....
שלום ד"ר עופר שמגר,שמי ערן ואני בן 25 וסובל מחרדות ותחושה של התקפי חרדה קלים (לא מתעלף ולא מרגיש שעומד למות אלא דפיקות לב,חום בגוף,תחושת פחד)עוד מגיל נערות,בעיקר סוג של חרדה חברתית(לא קשה אבל מפריעה לאיכות החיים) ומעייפת את הנפש... כיון שאני רוצה טיפול קצר ומצבי סביר אך איכות חיי פחותה,האם יהיה נכון להתחיל שימוש בתרופה בשם SORBON? האם אפשר לקחת אותה במינון נמוך של 15 מ"ג ליום למשך חודש לבדוק את השפעתה או שהמינון הטיפולי האפקטיבי הוא 30 מ"ג,כלומר 2 כדורים כדי לקבל אפקטיביות? אפשר לקחת לתקופה של 4-5 חודשים בתקווה שהתרופה תרפא אותי מהחרדה?
שלום ערן, סורבון היא תרופה להורדת מתח וחרדה, שאינה מרפאת אך יכולה להפחית את התסמינים. בד"כ מינון נמוך מ- 30 מ"ג ליום אינו נחשב אפקטיבי. גם במינון זה אין בטחון שמצבך ישתפר. לאור התסמינים הקלים יחסית, הכי טוב לחפש מטפל מומחה בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי, שיוכל להדריך אותך איך להתמודד עם הבעיה, בלי להכנס להסטוריה של ילדותך ובלי להתעסק בקונפליקטים עם ההורים- אלא תכל'ס- טיפול בחרדה.
שלום ד"ר שמגר כתבתי בעבר,אך חלף הרבה זמן אז קצת רקע - בת 34,לפני כשש שנים התחילו התקפי חרדה מאוד קשים (שכללו סימפוטמים רבים ובעיקר תחושת עלפון/פחד מעילפון), באמצעות טפול פסיכולוגי התגברתי ,וההתקפים הפכו לרחוקים והרבה פחות עוצמתיים. אפשר לומר שבסך הכל למדתי לחיות איתם ולהרגיע את עצמי מבלי להיגרר להתקף קיצוני. לפני כשלוש שנים- דיכאון מז'ורי (שעורר התקפי חרדה אחת לכמה שבועות ואפילו יותר),בחצי שנה האחרונה בערך אפשר לומר שהחלמתי (ללא כדורים, זה לקח בערך שנתיים וחצי). הבעיה - בשבועות האחרונים ,יש לי תחושות קצת מוזרות. פתאום אני מרגישה כאילו הרגלים לא יציבות על הקרקע,תחושת עירפול כזאת,ומן פחד. אני ישר חוששת להתעלף,רצה להביא לי מים(הפה קצת מתייבש) ובערך לאחר כ-10 דקות זה חולף. אני לא יודעת אם זה פחד שנובע מהתחושה או חרדה שגורמת לתחושות פיזיות... ( איך אפשר לדעת??) בסך הכל אני בריאה (רק עודף משקל). לפני כשנתיים עשיתי בדיקות כלליות והכל יצא תקין כולל B12. אני תוהה אם התחושות שתיארתי (שיכולות להופיע פעמיים-שלוש ביום,אך לא ממש כל יום) מעידות על חזרת החרדה,או שמדובר במצב גופני. האם תחושות אלה יכולות לשקף גם בעיה פיזית? האם זה יכול להיות קשור לכאבי צוואר מהם אני סובלת מדי פעם? (כאבי צוואר קשורים אצלי מאוד למצב של לחץ ומתח ,אני בתקופה לחוצה בעבודה אך בסה"כ תקופה סבירה) לפני כשש שנים ניסיתי להניח לתחושות,זה התדרדר עד למצב קיצוני שבקושי יצאתי מהבית,וכעת אני לא יודעת אם לפנות שוב לטפול פסיכולוגי או להמתין. כמו בעבר,גם היום, אני מבולבלת ולא יכולה להגיד חד משמעית שמדובר במשהו פיזי ולא נפשי. אשמח לשמוע את דעתך, תודה לך על הפורום,ובעיקר על ההשקעה הניכרת בתשובותיך, שתהיה לך שנה נפלאה. טל
טל שלום, הסיכוי שהתלונות קשורות למקור גופני הוא קטן. לשלילה מולחטת מקסימום אפשר לבדוק גם תפקודי בלוטת תריס ובדיקת קרדיולוג, כולל הולטר (למרות שכמו שאמרתי זה לא נשמע ממקור גופני). אם אכן אין בעיה גופנית- שווה להגיע לטיפול פסיכולוגי מסוג קוגנטיבי-התנהגותי ע"י מישהו שמתמחה בתחום טיפול זה. כמובן שאפשר גם לקבל טיפול תרופתי- אבל במצבך אני לא בטוח שזה חיוני. שנה טובה ובריאה גם לך!
ד"ר שמגר תודה רבה על תשובתך. מדוע אתה חושב שבמצבי, טיפול תרופתי לא חיוני ? האם הסיכוי שזה יחמיר גבוה?
שלום ד"ר,אני לא יודע כל כך איך להסביר את הבעיה אבל אנסה.אני בן 25 ומאז שאני זוכר את עצמי יש לי בעיה להיות בסביבה עם אנשים,אני חש לא בנוח. חשוב לי לציין שזה לא תחושה של פחד אלא פשוט חוסר נוחות.אני כמעט בטוח שזו לא חרדה חברתית כי יש לי חברה,יש לי חברים, אני מדבר עם אנשים אבל תחושה כללית של אין כח לדבר. נבדקתי בבדיקות כלליות כולל בדיקות דם ואני בריא.כל מפגש עם אנשים מטיש אותי פיזית ואני ממש מרגיש עייפות נוראית ורוצה לישון. אציין בפנייך שכיף לי לדבר ואני אוהב להיות בחברה אבל אי הנוחות הגופנית הזו מטישה אותי.גם 2 פסיכולוגים שהייתי אצלם באבחון אמרו שזוהי לא חרדה חברתית אלא רק חרדה.אני בטוח שאתה מבין שבגלל זה אני לא שוקל בחיוב שימוש קבוע בתרופות אך מצד שני,אני לא רואה טעם בשיחות כי ההרגשה הנפשית היא טובה מאוד זה יותר משהו פיסיולוגי שאני לא יודע מה לעשות עם זה.
דני שלום, אכן אתה מתאר הפרעה שאינה שכיחה, אם כי היא נשמעת בתחום של הפרעות החרדה. זו לא נשמעת בעיה שבגללה כדאי להתחיל טיפול תרופתי (לפחות לא כעת). מאידך שווה להשקיע במספר פגישות עם מומחה בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי, שילמד אותך טכניקות התמודדות עם לחץ, טכניקות הרפיה ועוד.
ד"ר יקר! אני בת 23,נוטלת 10 מ"ג ציפרלקס כ-4 שנים(בהתחלה המינון היה 20 מ"ג וירדתי בהדרגה בשנתיים האחרונות נוטלת 10 מ"ג בקביעות) לפני כחודש ניסיתי לרדת במינון ובלעתי קצת יותר מחצי כדור. עשיתי זאת בהדרגה,אך יום אחד פשוט התמוטטתי ,הייתי באפיסת כוחות,בקושי נהגתי הבייתה ולא הפסקתי לבכות יום שלם,ההרגשה הייתה כאילו אני מרחפת באוויר ממש חסרת אונים. נלחצתי מאז שפיתחתי תלות לכדור! אני מאוד מעוניינת לרדת במינון למרות שהוא מצויין ועזר לי מאוד אך שמעתי שבמהלך הריון אסור לקחת אותו,וזו עוד שאלה שחשוב לי שתענה לי עליה כי זה ממש מלחיץ אותי. מחכה לתשובתך.
לילך שלום, העובדה שהפסקת הטיפול גורמת לחזרת הסימפטומים אינה מלמדת על תלות. גם חולה עם יתר לחץ-דם שיפסיק טיפול יגרום לחזרת לחץ הדם הגבוה. גם מישהו קצר רואי שיסיר את משקפיו יחזור לראות מטושטש. כך גם אצלך- יש לך בעיה כרונית שהטיפול מאזן אותה היטב, ובלי טיפול הבעיה מרימה ראש. לגבי הריון- קיימת בעייתיות קלה. כשזה יהיה רלוונטי תוכלי להתייעץ ולקבל מידע עדכני במרכז היעוץ הארצי בהדסה עין-כרם בטלפון 02-6243663/9.
ד"ר יקר קראתי מספר תגובות שלך לאנשים פה בפורום והתרשמתי מהגישה העניינית שלך ושאתה לא ממהר לדחוף תרופות לאור זאת תמוהה בעיני תגובתך זאת הבחורה מקבלת תרופה נגד דכאון מגיל 19 4 שנים מתוך 23 שנותיה הקצרות היא לא מפרטת על הרקע האישי שלה היא רק כותבת שהיא ניסתה להוריד מינון (אולי לא בליווי רופא) והיתה לה התפרצות רגשית דכאונית. אולי מדובר ברגשות שלואים שמבקשים לצאת?? איך אתה יכול לקבוע בודאות שאין זו תגובה להפסקת התרופה. האם ייתכן שארבע שנות שימוש במינונים גבוהים לא תגרום לשום תופעת גמילה?? זה נוגד את השכל הישר כיצד אתה יכול לקבוע על סמך הודעתה שיש לה בעיה כרונית?? האם די לך בכך שהיא מקבלת תרופות בכדי לקבוע זאת?? ממה שקראתי בפרסומים על דיכאון הוא בדרך כלל חולף, עם טיפול או בלעדיו בתוך תשעה חודשים בממצוע יתכן שלאנשים צעירים יש דפוס אחר אני לא יודעת אם ניתנה לה בכלל ההזדמנות לעבור את גל הדיכאון עם המינונים הגבוהים שקיבלה למה אינך ממליץ לה על טיפול גמילה משולב???
ד"ר שמגר שלום רציתי לדעת אם אני יכולה לפנות אליך באופן אישי, לשאול שאלה אחת בודדת? אני לא יכולה לציין את כתובת האיימיל שלי מאחר ושמי המלא מצויין שם. יש דרך? זה מאוד חשוב לי לאור בהירות הדברים וגילויים חדשים. ואני זקוקה בדחיפות להסבר או הבהרה בעניין הנדון. בתודה הלה
הלה שלום, אינני נותן יעוצים שלא מעל דפי הפורום. את יכולה לכתוב כאן שאלה ולבקש שלא אפרסם אותה, אלא רק את השורה התחתונה (או את הכותרת), וכך תמנעי מחשיפה מיותרת. תשובתי, בכל מקרה, תהיה רק כאן.
דוקטור איך אפשר לתת מענה אישי לשאלה שאתה לא מפרסם? הרי אם אתה עונה, אתה כבר חושף את השאלה... באופן הזה אתה מחייב את כולם לחשוף את עצמם. מה ההבדל אם אתה עונה באופן אישי, מבחינתך, או על גבי הפורום? הרי גם כך וגם כך אתה נותן מענה לכל שאלה, בצורה יפה ואנושית. האם הצבא אוסר עליך לענות באופן אישי לשאלות? האם זאת מדיניות האתר? שנה טובה תמי.
ד"ר שמגר, האם הצריכה ההולכת וגוברת של נוגדי דיכאון וחרדה בשנים האחרונות נובעת ממודעות הולכת וגדלה בחברה להפרעות אלו,או שזה בגלל שהעולם נהיה מקום מסריח בלי יסודות יציבים להישען עליהם(מערכות יחסים,מקומות עבודה וכו')?איזה משני הגורמים יותר דומיננטי להערכתך?
לאסף שלום, לדעתי הסיבה הראשונה היא הדומיננטית. אנשים היום רוצים לטפל בכל דבר שמפריע להם, גם עם בעבר זה לא נחשבה בעיה שדורשת טיפול. לכן היום עושים ניתוחים פלסטיים, טיפולי הפריה, טיפולי anti-aging, לוקחים ויטמינים ותוספי מזון "בשביל לשמור על הבריאות" ועוד ועוד... אנשים לא מוכנים להריש רע, כשיש פתרון מעבר לדלת. למה לסבול? אין הוכחה שיש כיום יותר הפרעות חרדה או דיכאון מאשר בעבר. רוב המחלות הפסיכיאטריות כמעט לא משנות את שכיחותן משך השנים. אולי רק אנורקסיה זו מחלה של העת המודרנית, בדיוק כשם שתופעות היסטריות הן בעיקר נחלת העבר.
לפני שלוש וחצי שנים אובחנתי כסובלת ממחלה דוקוטבית.עיבדתי אתהנושא (ונושאים אחרים ) עם פסיכולוגית במשך שנתיים.ואני לוקחת כדור וחצי אפקסור ליום(112.5ג' סה"כ) ודפלפט אחד(200 ג' סה"כ). לקראת מחזור (כעשרה ימים !) עולה אי השקט מאוד (עוררות גדולה מדי ולא טבעית) ואני מעלה את המינון של האפקסור והדפלפט ל- 2 כ"א. ואח"כ (אחרי שמגיע המחזור כלומר לאחר 10 ימים)מורידה בהדרגה. נורא קשה לי להתמודד עם הגליות הזו ועם גידול הילדים והעבודה והיום יום. מה ניתן לעשות?נגמרו לי הכוחות והאופטימיות שהמצב יכנס לשגרה של רוגע. רציתי להבהיר שבמהלך החודש בין מחזור למחזור יכולים לעבור 3 שבועות שקטים ונינוחים,אני לומדת באוניברסיטה, הולכת לעבודה וכו'. אבל לא תמיד. הלחץ היומיומי יכול לגרום לקריסה ונפילה או להפך- להגברת עירנות ועשייה מוגברת.ואח"כ לנפילה.יש לזה כמובן השפעה על הבית והילדים,על המסוגלות בעבודה. נדמה לי שהעיסוק (שבעיני נתפס כהכרחי במצבי ) בנסיון לייצר שיגרה,בלהיות קשובה למצבי הרוח,בנסיון להרגיע את עצמי ולהמשיך את הסטטוס קוו,גוזל ממני כל כך הרבה כוחות ואני שואלת את עצמי- עד מתי יהיו לי הכוחות הללו לכך?אני רק בת 39 ולא רואה יכולת להמשיך כך עוד הרבה זמן.אני משוועת למנוחה של הראש שלפעמים נראה שלוח ה"המראות והנחיתות" שבו מלא אורות דולקים.מה עושים? ה.
הררית שלום, קרוב לודאי שאת בתת-טיפול. מינון של אפקסור 112.5 מ"ג ליום הוא בד"כ נמוך יחסית. דפלפט 200 מ"ג הוא קרוב לודאי בכלל לא אפקטיבי (מתי בדקת רמות בדם?). התרופות הללו לא עוזרות בזמן גל רע של כמה ימים, אלא יכולות לעזור כמניעה בתנאי שהן ניטלות במינון מספק (בד"כ לפחות 150 מ"ג אפקסור ולפחות 800 מ"ג דפלפט- תלוי ברמה של התרופה בדם). אם המינון לא מספק זה בעצם כמו לקחת מים או קמח- חסר תועלת לחלוטין. מעבר לכך- העיסוק הטורדני במחשבות על "מה יהיה" מצדיק טיפול ספציפי בעזרה על שליטה על המחשבות הטורדניות. זה יכול להעשות בטיפול פסיכולוגי קוגנטיבי-התנהגותי ע"י פסיכולוג שזו התמחותו (אין הרבה פסיכולוגים כאילו....). אל תסתפקי במי שטוען שהוא משתמש באלמנטים קוגנטיבים, או בטיפול משולב. לכי למומחה בלבד. זהו- יש לך לא מעט צידה לדרך. בהצלחה!
בהמשך להודעתי יקיצה מוקמת ב27.8 רציתי להמשיך ולשאול האם חזרתי לקחת ריסטל כבר 4 שבועות ואחת לשבוע יש לי איזה יומים שאני לא מצליחה להירדם טוב וכרגע זאת ממש הבעיה למרות שאני לא ישנה טוב אז אני חושבת על זה כל היום וזה מציק לי מעבר לזה אני מתפקדת רגיל והחזרה לריסטל היתה על רקע יקיצות מוקדמות והפרעות בשינה. אני לוקחת מידי פעם קלונקס להירדם אבל זה עוזר רק לחלק מהשעות ולא לכל הלילה. רופא המשפחה לא נתן דבר עבור זה וביקש שאני אעייף את עצמי ואעשה ספורט, ובכלל הוא צחק על כל נושא הכדורים וטען שהכל טמון בראש והחשיבה שלי היא לא טובה תור לפסכיטר יש לי בעוד חודש וחצי ואני לא יודעת מה לעשות מעבר לזה שאני משתמשת בקלונקס מידי פעם.יש לציין שהריסטל עזר לי בפעם הקודמת מאוד והפסיקו לי החרדות,וישנתי טוב יכול להיות שיצאתי מאיזון ויקח לזה עוד זמן, ואם הריסטל שעזר לי בפעם הקודמת יעזור לי גם עכשיו.
סיגל שלום, כמה שעות את ישנה בממוצע ביממה? האם את הולכת לישון "כי צריך" או "כי את עייפה"?
במצב רגיל שאיו לי בעיה אני ישנה 7-8 שעות בלילה לפעמים אני ישנה שעה וחצי בצהרים אם אני לא ישנה טוב בלילה. בימים שאמי עולה לשון ואני לא נרדמת אני ממש בלחץ כאילו אני מאבדת את יכולת השינה ושאני לא אישן ולא אתפקד בעבודה וכו . לא תמיד אני עולה לשון כי אני עייפה אלא כי צריך כי הגיעה השעה שצריך לפעמים אני נרדמת תוך צפיה בטלוזיה או קריאת ספר ולפעמים אני עולה למיטה לא עייפה ואני ערנית ולא הולך לי לשון ואז אני לוקחת קלונקס וזה עוזר לכמה שעות ולא לכל הלילה.
אני סובלת מסכיזפורניה מספר שנים , ניסיתי את כל התרופות הקיימות בשוק, עכשיו אני נוטלת לפונקס כחצי שנה במינון של 500 מ"ג וגם הכדור הזה לא עוזר לי בכלל, כל הזמן יש לי מחשבות שיצחקו עלי . הרופא רוצה להעלות לי את המינון , אנני מוכנה להעלות את המינון , גם ככה אני עייפה ד"ר מה אני אמורה לעשות , קראתי שישנם אנשים שלא מגיבים לתרופות. אני ממש מיואשת
עירית שלום, אכן- דילמה לא קלה. לעיתים נידרש מינון גבוה של לפונקס לצורך מיגור התופעות שאת מתארת. והמחיר- כפי שציינת- יכול להיות תופעות לואי לא נעימות כמו עייפות. אם לפונקס לא עוזר ניתן לשקול טיפול בנזעי חשמל, למרות שבד"כ הוא פחות יעיל מהלפונקס. נסי להעלות את מינון התרופה. אם העייפות תהיה קשה מדי, תמיד תוכלי לחזור למינון הנוכחי ותוך יום-יומיים העייפות תחזור לרמתה הנוכחית. מאידך- יש סיכוי שהתופעות יעלמו והעייפות לא תגבר. לא שווה לנסות?
גם לי יש מידי פעם מחשבות שיצחקו עלי בייחוד לאחר האירוע הפסיכוטי שעברתי, האם זה סימפטום מספק עבור אבחנה כ"כ קשה? אחרי שחוויתי פגיעה רגשית מאד קשה...בטוחני לא רק שהוא נעלם אלא, ראיתי עצמי אדם משוגע, הרסני ומקלקל..אז, מה...אני שואלת כי באמת אני לא יודעת...האם אלו הם סימפטומים של סכיזופרניה?
לא, ממש לא. סנונית אחת לא מבשרת את האביב, ופסיכוזה אחת לא עושה סכיזופרניה. גם לא שתי פסיכוזות.
אודה לך באם תצייני את המייל שלך , אני מאוד מעונניית לשוחח איתך על הבעייה שכל כך מציקה לי ,
ד"ר שמגר שנה טובה אני בתחילת הריוני ובעלי נוטל ציפרלקס מזה חודשיים. האם יש איזשהו חשש להריון ולבריאות העובר? תודה רבה על התיחוסתך
יעל שלום, אין כל קשר בין טיפול תרופתי של הבעל לבין ההריון שלך. המון הצלחה בהריון!
תודה רבה על תשובתך הרגעת אותי מאד שנה טובה בריאה ושפוייה לכולנו
מה עושים יש טיפול לזה? התחלתי לקרא בנושא ואני מבקשת עזרה למי ומה לעשות. תודה(תלישת ריסים וגבות בצורה קשה שיכול להעסיק אותי כול היום ואני מסתגרת בבית בגלל זה עזרו לי בבקשה
שלום רב, יש בהחלט טיפול לבעיה, אבל הוא חייב לעשות ע"י בעלי מקצוע. הכי טוב לשלב טיפול פסיכיאטרי (תרופתי) עם טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי-התנהגותי. קיימות מרפאות ציבוריות רבות שמטפלות בבעיה וניתן כמובן להגיע גם לטיפול פרטי.
מזל שלקחתי יום חופש מהעבודה. אתמול לא הצלחתי לישון מרוב פחד כללי, דאגה. לקחתי קלונקס אבל זו לא דרך טיפולית. כנראה ופיתחתי כבר הפרעה מאוד קשה, מאין דחק פוסט טראומטי. כל הזמן שרויה במאין בהלה, אימה ופחד...גם ההתנהלות שלי מוזרה...דרוכה, כל זמן העיניים והמבט מופנה כלפי חוץ, במקום שיופנה בשקט ובביטחון כלפי פנים. יש לי בעיה גם בעיה פסיכולוגית, להצליח ולהרגע כשאני מתגוררת בעיר מגוריי, קרוב למשפחתי. רציתי לשאול אותך, אם יש לך רעיון למקום התנדבותי ?(אני מאוד אוהבת ילדים). שיהיה יום טוב
הלה שלום, אפשר לפנות ישירות לגנים של ילדים ולשאול את הגננת. אפשר לברר במנהל החינוך בעיריה לגבי מעונות/מוסדות לילדים הזקוקים לעזרה.
הילה נשמה ילדים זה מצויין אולי בבית חולים, במחלקת ילדים, צריך מתנדבים שישחקו איתם קצת. אצלינו בברזילי יש כיתה בתוך מחלקת ילדים, ושם משחקים עם הילדים, מציירים איתם, עוזרים ומעודדים אותם. אני משוכנעת שלא יגידו לך לא אם תרצי להצטרף לצוות המתנדבים בבית חולים בחיפה, בית חולים כללי, ותוכלי פשוט להנות קצת ולשחק איתם... חיבוק ושינה טובה, נטולת דאגות נשמה תמי.
שלום ד"ר שמגר זה חביב אני כרגע שותה 25 מ"ג רסיטל אני יכול להחליף ישר לרסיטל או שצריך לרדת במינון של הציפרלקס ואז רסיטל? בערב טופלתי בריספרדל ורסיטל, ולא הרגשתי טוב עכשיו אני גם לא מרגיש טוב אבל לא כמו שטופלתי עם רסיטל, ואמרת שציפרלקס זהות אז איך זה אפשרי?
שלום רב, דומות מאד- אבל לא זהות. כך התייחסתי לתרופות. בעצם, אם נרד לרמה הביוכימית, אלו שתי תרופות זהות לחלוטין. אלא מה- מסתבר שלאותה מולקולה ישנם שתי צורות הופעה שהן תמונת ראי אחת של השניה, ורק אחת מצורות ההופעה היא הפעילה. ציפרלקס מכיל רק את הסוג הפעיל, ואילו רסיטל (או ציפרמיל) מכיל הן את החומר הפעיל והן את התאום הלא פעיל. זו הסיבה שכלל מינון ציפרלקס מקובל הוא חצי ממינון רסיטל. כיוון שהתרופות לא זהות לחלוטין, בהחלט יתכן שינוי בתגובה ובתופעות הלואי בינהן. מקווה שכעת העסק קצת יותר ברור.
לצערי, אני נחרדת לנוכח כל קריסת המערכות שעברתי, פשוט התמוטטתי, והתחרפנתי באובססיה כפייתית מעגלית של מחלות, איבחונים, תיוגים ושיוכים אלי מכל עבר של מודעות עצמית יתרה. מרוב הצפה לצערי, אני כבר לא מסוגלת להיות מכוונת עשייה ויחיים...אני נזכרתי שגם באישפוז יום, הרופא נתן לי את המינוח- של "אי ספיקה". אני לא מצליחה לנוח מכיוון שנטשו אותי בטיפול ברגע טראומטי שקיבל נפח לא פרופרוציונאלי. אני מבקשת עזרה, נואשתי, הרמתי ידיים...אני יודעת שאני טיפוס טוטאלי, שהולכת עם הדברים עד הסוף, לטוב ולרע (והפעם זה היה לרעה). כמו "חרב פיפיות" שנכנס בכיוון הלא נכון. אני מנוטרלת מכל חיות, אנרגיה ושפיות...מלווה בחרדה אובססיבית- OCD NOS עכשיו, מה אני יכולה לעשות לדעתך בכיוון התרופתי? האם כדאי לי לקחת משהו להקלה "כקביים" על מנת לצוף איכשהוא? או שזה רק יעמיס על המערכות? ואם כן, מה לדעתך כדאי? איזה כדור? להתייעץ אם הרופא שלי כבר אזלו כוחותיי, הוא לא מקשיב. אני חושבת מה מבחינת היומיום יכול לעזור לי...חשבתי כן על לימודים , אולי משהו כמו תרפיה באומנות, שיירגיע וייחבר לרגש ולא לראש. אנסה אולי גם התנדבות. ומה שבטוח, שאת הטיפול הדינמי החדש שהתחלתי, אפסיק. אולי טיפול התנהגותי- קוגניטיבי, אני לא יודעת... בכל מקרה אני חושבת שגם אניח לפורום לזמן מה. אני עייפתי, הגעתי עד לקצה גבול היכולת שלי...אך, הפחד שלי, שאני לא אעצור כאן ואמשיך לכלות עצמי עד בלי די, כמכה על חטא. מצטערת אם ההודעה נשמעת כה עצובה וטרגית...פשוט, יותרי לבד, בלי אף תמיכה, התנתקתי מחברים, מה גם שאין לי כרגע כח ואין לי מה להציע לאף אחד. הרי מי ירצה לשבת עם אדם תשוש, רצוץ ומדוכא. אני מופתעת מעצמי לאיזו נקודה נמוכה הגעתי. עד כדיי מחשבה לשלם לפסיכולוגית, שרק תשב איתי שעה- בלי דיבורים. לילה טוב. הלה
הלה שלום, למדי אומנות בשביל עצמך. זה יכול להיות נהדר. דוקא טיפול באומנות נראה כקפיצה רחוקה מידי. תתחילי עם האומנות, ותראי איך זה מתגלגל. בענין תרופות- אין מנוס מלהתייעץ עם הפסיכיאטר באישפוז יום. אחרי הכל הוא מכיר אותך טוב ממני. ובכלל- אני מעדיף שלא לתת כאן יעוץ תרופתי ספציפי. ליבנו איתך.
הילה כל פעם שאת רוצה מישהו שישב איתך ללא מילים, תדמייני שאני שם איתך, ומביאה איתי את יהב... חיבוק אהובה תמי.
שלום. היום החלטתי סופית ביחד עם הפסיכיאטר שלי שאני יורד לחלוטין מהתרופה, תהליך שכבר התחלתי לפני מספר חודשים. היום אני מתחיל לקחת 2.5 מ"ג במקום 5. בעוד שלושה חודשים אני מפסיק לקחת את התרופה כלל. כמה שאלות: תוך כמה זמן הגוף מסתגל למינון החדש, והאם תופעות לוואי שהתרופה גרמה לגוף יתפזרו כאילו לא היו ותוך כמה זמן זה יקרה? אני במיוחד מודאג מהכרס שמעט נוצרה לי למרות שאין לי בעיות משקל או אכילת יתר, אך שמעתי שהתרופה גורמת גם לחילוף חומרים איטי יותר ואני מניח שזה מה שקרה לי, האם תופעת לוואי זו הפיכה? תודה רבה ויום נעים :)
שלום רב, התרופה לא משנה את חילוף החומרים, אלא יכולה להגביר תיאבון. בנוסף, עקב המחלה ועקב הטיפול התרופתי לעיתים קרובות יש ירידה בפעילות הגופנית- וזו סיבה נוספת לעליה במשקל. לזיפרקסה אין שום תופעות לואי בלתי הפיכות, וכלל כל תופעות הלואי אמורות להעלם תוך ימים עד שבועות אחדים. מאחל לך בריאות שלמה ושנה טובה.
ערב טוב דוקטור ברשותך שאלה: מה יהיו תופעות לוואי של הפסקה פתאומית ולא הדרגתית של זיפרקסה???
ערב טוב , - האם אם מישהו חושב על התאבדות הוא בן אדם נורמלי או לא ? - האם הוא כן מודע למילה עצמה או לא ? - ואם כן הוא עושה את זה ( מתאבד ) , האם זה מתוך חולשה או אומץ לב ? - ואם הוא ניסה להתאבד וזה לא הצליח ולא טופל בבעיתו , האם יש סיכוי לנסות את זה עוד פעם ועוד פעם עד "שיצליח" ?
לאחת שלום, כמעט כל אחד חושב על התאבדות מתישהו בחייו. בעצם המחשבה אין שום דבר לא נורמלי. יש במחשבה כזו לא פעם פנטזיה על העלמות הצרות והקשיים, פנטזיה על החזרת שליטה בתוך תחושה של סיחרור ואובדן שליטה, פנטזיה על "להראות להם"- לכל מי שהרגיז ועיצבן ולא הבין מה קורה לך. מי שמתאבד עושה זאת תמיד מתוך חולשה- או אובדן הכוח להתמודד, או העדר יכולת להתמודד באופן אחר (שגם זו סוג של חולשה). אני לא רואה בחולשה ביטוי גנאי, אלא יותר משהו תיאורי שמעיד על כך שעם עזרה נכונה הדברים יכולים להפתר אחרת. סטטיסטית, מי שניסה גדולים סיכוייו לנסות שוב, כנראה בגלל שעבר את מחסום הפחד הראשוני מפני ההתאבדות.
אני ניסיתי להתאבד כמה פעמים ולצערי או לטובתי לא הצלחתי ,לא יודעת למה , אולי התכנון לא נכון ?! אולי עדיין נשאר סבל לסבול ?! אולי... ואולי ...???!!!? גם כן ,אני פשוט עדיין חושבת ומדמיינת את עצמי מתאבדת , מרגישה שהמוות רודף אותי בכל מקום לא מפחדת מהמוות עצמו אלה מחפשת אותו בכל מקום אפשרי ובאיזה זמן- העיקר לשים קץ "לחיים" , אלא החיים מה הם שווים ??? מה ערכם ? בשביל מה לחיות ? -*- אז כך , לפני כשלוש שנים היה הניסיון הראשון בהתאבדות : הלכתי לשכנה שלי כדי לקחת ממנה אופטלגין אבל הכוונה שלי "לקחת" כדורים אחרים ( אני לא זוכרת את שמם אבל מה שהבנתי שאם השכנה תשכח לקחת כדור אחד היא תצא בכבישים בקיצור תשתגע ) ולכן בלעתי ארבעה כדורים ואחרי כמה דקות התעלפתי עם בעיות בנשימה , לחץ דם ירד ... בקיצור אושפזתי בטיפול נמרץ כמה ימים ואח"כ בכירורגיה - בהתחלה חשבו הרופאים שנסיתי להתאבד אבל אני שוללתי את זה ואמרתי שאני לקחתי רק שני כדורים נגד כאבים , הם הזמינו פסיכיאטר שאמר שכנראה היא צודקת ואין שום בעיה או מחשבה להתאבדות . -*- ונסיון אחר זה היה אחרי הנסיון הראשון בכמה חודשים , חשבתי על תאונת דרכים קטלנית ביום גשום (לפחות שלא יגידו שהתאבדתי) בקיצור נסעתי ישר במקום לעשות סיבוב חד ואז הנה אני בתוך האוטו שלי מתגלגלים יחד יותר מעשרה מטרים , ולמרות כל זה יצאתי מזה בשלום ובחקירה התאונה נגרמה בגלל מזג אוויר וכביש רטוב ... והרבה הרבה ניסיונות שניסיתי ועד עכשיו לא הצלחתי .ואפילו לא מיואשת מזה מחפשת ומחפשת דרכים שונות ואולי אצליח בזה !!! אוקי , אז כך , אני יודעת שההמלצה שלך תהיה שצריך לפגוש פסיכיאטר בדחיפות או אפילו נראה לי שצריך אישפוז מידי ופגישות עם מומחיים ולספר להם את האמת ולקחת תרופות ו- ... וו-... , בזה אתה צודק , אבל אני לא יכולה לעמוד בזה , תאמין לי שאני מעדיפה למות ולא להיות שם ולא לקחת שום תרופה ולפעמים אני כן חושבת על זה ואזזזזז אני מתעצבנת ומזרזת את המחשבות להתאבדות . וחוץ מזה אני פגשתי לא מעט פסיכיאטריים ופסיכולוגים במחלקה ( כמעט כל אישפוז בבה"ח הרופאים מזמינים פסיכיאטר כי שם אני נמצאת בדיכאון , חדר רוב הזמן חשוך , מעט דיבור , לא אוכלת , לא זזה מהמטה ,לא משטפת פעולה עם הצוות , ... וכשנפגשת עם הפסיכיאטר הכל משתנה , הכל ההפך ממה שעושה שוחחת איתו ומחייכת וכולי תקווה ואימון באולהים , אופטימית , כמה אני נותנת ערך לחיים והמחלה שלי היא תקופה קצרה ותעבור , ... בקיצור שקרים וזיוף עד אין סוף . אז בו אסכם את זה כך : איך הפסיכיאטרים לא מזהים אם בנהאדם שיושב ומדבר איתם לא משקר למרות שהוא כן נמצא בדיכאון ובמצוקה ? מה קצת שקר וחיוך מוחקים הכל !!! אני לצערי אושפזתי בכמה מחלקות שונות ואפילו ב"ח שונים , וכן נפגשתי עם פסיכיאטרים , אבל כולם כתבו בדוחות שהחולה נורמלית לחלוטין , בחורה סבלינית , חזקה , אופטימית , היא לומדת באונ' , מוצלחת בחיים , ... וגם כן היה כתוב שהיא לא נראה לי שהיא סובלת מדיכאון או חרדה , דווקה היא מודעת למצבה ומתמודדת עם זה ... אז יש משהו שאני יכולה לעשות בקשר למצבי הקריטי ? או עדיף לחפש דרך נוספת לחיים שלי ? ותודה מראש
התאבדות היא גם אופצייה ואולי לא תמיד היא נעשית מתוך מצוקה נפשית. לפעמים יש מצוקה בגוף, שהאדם עייף מלהתמודד איתה, והדרך שהוא בחר היא לסיים את חייו. לא מתוך דיכאון, אלא מתוך עייפות וקושי להמשיך. תרגישי טוב אחת ושנה טובה, באמת תמי.
אני מנסה בכל כוחי להצליח להתקבל עוד השנה ללימודי תואר שני, בכוונה שאני מקווה כי היא ריאלית (עקב הזמן הרב שעבר מאז המשבר) להצליח להחזיר לי במעט את היכולות הקוגניטיביות. מה אתה אומר? שווה את הכסף והמאמץ. כי היה רופא שהסביר לי שככל שזמן המרחק גדל בין האירוע לעשייה כך, קטנים הסיכויים לשוב למצב שהיה אופייני קודם לכן. ובכל זאת עברו שלוש שנים ואני אכן מבחינה כי נהיה לי קשה יותר ויותר.... את הודעותיי האחרונות את ה בהחלט יכול לבטל. אם כי, אולי התברר לי בהמשך כפי שמתקיים בסכיזופרניה פרנואידית (ע"פ קריאה), שלאט, לאט עם הזמן חלה ירידה והתדרדרות נוספת כשרק לבסוף התפקודיים היומיומיים נפגעים. תודה
הלה היקרה, לפי בקשתך מחקתי את שתי הודעותייך האחרונות, למרות שראתי אותן בעיון והן נגעו לליבי. אני שומע את זעקתך וקריאתך לעזרה. לא אוכל לעזור לך אישית כיוון שאני משרת בצבא קבע ואסור לי להיות מעורב בטיפול של מי שהוא לא בצבא. אני שמח על יוזמתך להתקבל ללימודים, אבל אני חושש שזה לא הכיוון הנכון. את מנסה לשפר את היכולות הקוגנטיביות דרך הכנסתן לבחינה במסגרת לימודי- וזה בד"כ מתכון לאי-הצלחה. את עסוקה מאד בליקוי ובחסר, ופחות במה שיש. את כלל לא מגיבה להצעותיי בנושא התנדבות. כשמישהו מראה לך אופציות התמודדות אחרות ממה שאת חושבת, את מבקשת "אל תבלבל אותי עם עובדות". את תקועה בהיפותזה של ליקוי. אז אני מבין שיש ירידה בתפקוד שלך ברוב המובנים. מי אמר שזה חייב חהיות ליקוי? עברת בירור ששלל זאת. ואת שוב ושב מבקשת שלא אבלבל אותך עם העובדות. את מקווה שלא פספסת את הרכבת- ואת מזכירה לי את הסיפור על המפוזר מכפר אזר שרצה להכנס לרכבת לירושליים, ונכנס לקרון מנותק בתחנת ת"א, ונרדם שם. מדי פעם הוא פותח עיניו, מברר האם בכר הגיעו לירושלים, וכשאומרים לו שלא, הוא חוזר לישון, וכן הלאה וכן הלאה. כל הזמן הוא "נוסע" לירושליים, ובעצם נשאר באותו מקום. והכל כי הוא החליט שזה הקרון הכי טוב. תחליפי רכבת. קראי שוב את הודעתי הקודמת. אני בקטר, מחכה לך....
הילה היא בחורה מאד חכמה, והיא מחפשת תשובות. בעיני לימודים הם מתכון בטוח להצלחה עבורה. היא רוצה לדעת, היא רוצה להבין. היכולות הקוגניטיביות שלה לא נפגעו כלל ועיקר. היא התנדבה מספיק- היתה פעילה בפורומים, היתה באישפוז יום שרק הזיק לה, כתבה לך. הגיע הזמן הילה- שתלמדי ותעשי לעצמך טוב כך אני חושבת טוב, מזל שלא נותנים למשוגעת כמוני לנהל את העולם... שנה טובה יהב מתעורר תמי.
שלום ד"ר, קראתי באחת ההודעות כאן בפורום שהציפרלקס עושה את הבנאדם "פלסטיק", נטול רגשות. האם זה נכון? חברי משתמש בכדור זה 5 מ"ג ביום ורציתי לדעת מה הההשפעה עליו מזאת אומרת פלסטיק למה הכוונה , למה הכדור גורם?
ליאת שלום, תופעה בה אדם חש "פלסטיק" או תחושה כללית מוזרה תחת טיפול בציפרלקס היא מאד-מאד-מאד נדירה. מעל 99% מהמטופלים לא חשים סוג כזה של תופעות לואי, כך שאינני רואה סיבה לחשוש עם חברך נוטל את הטיפול. ככלל זהו טיפול מצויין לחרדה ודיכאון, כמעט ללא תופעות לואי.
אני מאוד מודה לך ד"ר, על שני המשובים, אגש לרופא המשפחה ואטפל בבעייתי. תודה רבה !!!
שלום דוקטור, שמי ליאת, בת 22, אני הרבה זמן סובלת מהבעיה אך אף פעם לא חשבתי לטפל בזה כנראה התביישתי להודות שיש לי בעיה. אני כל דבר לוקחת ללב אני נורא רגשנית ממילה קטנה יכול לחרוב עליי עולמי, אני מרגישה שרויה בדיכאון עמוק לפעמים זה בא לי בלי סיבה מסוימת, כל הזמן יש לי רצון לבכות, כל הזמן כעס ועצבים ולפעמים גם לא מסיבה אחת ברורה. אם זאת אני סובלת מעייפות ממש חזקה כל הזמן אני מחפשת את המיטה רק לישון כל הזמן מפהקת, זה הגיע עד למצב שזה פגע לי ביכולת שלי לעבוד, אני כבר לא עובדת אני לא מצליחה אני תמיד עייפה אני יכולה לישון 14 שעות בלילה וביום אחרי שעתיים שקמתי שוב להיות עייפה. אין לי כאילו חשק לכלום. יש לי חבר משפחה טובה אני נורא נורא נאה לא חסר לי כלום ואני מרגישה כ"כ מבוזבזת. רציתי שתגיד לי איך לטפל בבעיה שלי, למה העייפות הזאת? איזה טיפול תרופתי אני צריכה? לפסיכולוג/פסכיאטר אין לי כסף ללכת. תעזור לי בבקשה.
ליאת שלום, קצת קשה לאבחן דרך האינטרנט, אבל בכל זאת: ראשית, חשוב שתגשי לרופא המשפחה בקופת חולים. ישנן סיבות רבות לעייפות, שחלקן הגדול גופניות (אנמיה, תת פעילות בלוטת התריס ועוד). בהנחה שלא תמצא סיבה גופנית, רופא המשפחה יכול להתאים גם טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון. בעניין הרגישות והפגיעות- תרופות לא יפתרו זאת. אם אין לך כסף, ישנן מרפאות ציבוריות רבות בהן הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי ניתן חינם. אם תצייני את איזור מגורייך ננסה לכוון אותך למרפאה כזו באזור.
גם לי יש את זה אני כל הזמן עייף כמוך את יכולה להתייעץ איתי כנסי אלי אם יש לך איסיקיו 332283398
שלום רב, שמי חביב, פניתי אליך כבר בנוגע לציפרלקס והריספרדל. בעבר טופלתי ברסיטל ופרפנאן. האם ציפרלקס ופרפנאן זהו אותו טיפול כמו רסיטל ופרפנאן ואם אני אקח ציפרלקס ופרפנאן אפשר לקחת אותם ביחד או כל אחד בשעה אחרת?
חביב שלום, ציפרלקס ורסיטל הן שתי תרופות כמעט זהות. אין חשיבות בנטילת ציפרלקס ופרפנאן ביחד, אבל כדאי לקחת כל אחת בשעה פחות-או יותר קבועה ביממה.
אני במצב של טיפול ואני לוקח כדורים נוגדי דכאון .ואני לא כל כך מחובר לעצמי .האם כדאי לי ללכת לפסטיבל טראנס הוא שזה יכול להזיק.אשמח לתשובה
סער שלום, דיכאון, כמו כל מחלה, דורש מנוחה ואגירת כוחות. פסטיבל טראנס, כמו כל פעילות אינטנסיבית אחרת, הוא ההפך הגמור למנוחה שנדרשת במצבך. אך תלך עכשיו. יהיו עוד הרבה פסטיבלים, וחבל שבגלל פסטיבל אחד תאריך במאוד את ההחלמה מהמצב בו אתה נמצא.
ד"ר יקר, אני כבר עוד מעט שנה בטיפול דינמי אבל טרם הבנתי: איך החיטוט בכל הדברים הכואבים,המציקים,המדכאים והמעצבנים של הנפש אמור להביא לנפש את תחושת ההרמוניה?מה ההגיון? שכנע אותי בבקשה...
חי שלום, וואו- שאלה קצרה, אבל התשובה מורכבת. אנסה לענות בתמציתיות. ה"חיטוט" הזה תכליתו לאפשר מגע עם תחושות וחוויות לא נעימות השוכנות בפנים, ויוצרות לחץ פנימי מתמיד. טיפול טוב מאפשר מגע יותר טוב עם החוויות הללו, כך שתצטרך להשקיע פחות אנרגיה בהדחקתן, וכך תשאר לך יותר אנרגיה לתפקוד. בנוסף התחושות הללו יהיו פחות מפחידות, ולכן פחות ינתבו את דרכך, אלא אתה תוכל להוביל את עצמך למקומות שאתה באמת רוצה. למשל- אם היה לך קושי ביחסיך עם אימך, ולכן בכל קשר עם בחורה אתה משליך עליה משהו מחוויותיך עם אימך, הרי שלאחר הטיפול תהיה "מיודד" יותר עם החוויות הקשורות לאימך ולא תשליך אותן באופן לא מודע על הבחורות שאתה מכיר, וכך תוכל ליצור קשר יותר בריא והרמוני. כל זה ממש על קצה המזלג, אבל מקווה שזה נתן איזשהו כיוון.
יש לי בן 23 ,משקל 57 ק,ג, גובה 185 ,עם פיגור שיכילי קל עד בינוני. מטופל ב- RISPOND מ"ג 1 - 2 כדורים ביום +טרגטול 600 מ"ג ליום +סרוקסט 20 מ"ג כדור ביום. יום אחד החליטו להסיף לכל התרופות הנ"ל קלונקס 0.5 מ"ג ואז הבן איבד לאחר זמן מה את ההכרה. לאחר המקרה יותר לא מקבל קלונקס. לציין שלפני הריספדנון קיבל ריספרדל 1 מ"ג 2 כדורים ביום ומצבו היה די די טוב, היה מאוד רגוע אכל יותר טוב היה לו שמחת חיים ועכשיו אני מרגיש שאני מאבד אותו ויורד במשקל אפשר להגיד שעומד להפך לאנרוסקי. מקבל תרופות, כמעט שאינו אוכל כלום במשך היום. שאלותיי אלייך: 1. האם היו צריכים להחליף את הריספדל שקיבל במשך 6 שנים בריספדנון? 2. האם היה מתאים להוסיף לכל התרופות שציינתי קלונקס למרות שמצב הילד היה לא טוב, עובדה שאיבד את ההכרה, לציין אף פעם משום כדור ובכלל לא איבד בחיים את ההכרה. רציתי לדעת גם איך אפשר להפסיק בכלל את כל הכדורים האלו וכן ואם כדורים צמחיים יכולים להחליף את הכימי. בתודה
שלום רב, נשמע שאתה מתמודד עם טיפול מורכב מאד בבנך, ואני מלא הערכה על הדאגה והמסירות. עקרונית ריספרדל וריספונד אמורים להכיל אותו חומר בדיוק, רק מתוצרת חברה אחרת. בפועל אנו יודעים שלעיתים אנשים מגיבים יותר טוב לכדור מתוצרת מסויימת ולא מתוצרת אחרת, למרות שכאילו הם אותו דבר. אם אכן יש קשר ישר בין שינוי הטיפול להתדרדרות במצב, קופ"ח (לאחר פניה מהפסיכיאטר) בד"כ מוכנה לאשר אישור חריג לתרופה השניה. זה יכול להשתלם להם, למרות המחיר המעט יותר יקר, כי זה מונע ביקורים חוזרים במרפאה ואף אישפוזים. לגבי הקלונקס- אינני מבין את הקשר בין הקלונקס לאובדן ההכרה, כי אין בזה הגיון רפואי. יחד עם זאת, אני מבין שהרופאים שטיפו בבנך לא רצו לקחת שום סיכון ולכן הפסיקו את הטיפול. אי אפשר להסיק מכך שמתן הקלונקס היה טעות. בענין התרופות הצימחיות- למיטב ידיעתי לרובן אין שום יעילות של ממש, בודאי לא בהשוואה לתרופות שבנך נוטל כעת. שתהיה לכם רק בריאות.
שלום רציתי לשאול אם השפעת מודאל או רידזין על הרגעה וחרדה היא מיידית בערך שעתיים או שצריך זמן התרגלות לתרופה כבערך 3 שבועות?(במידה ונוטלים את התרופה בנוסף לציפרלקס) פסיכיאטר אחד אמר לי שההשפעה היא מיידית ואחר אמר לי שההשפעה היא לוקחת 3 שבועות בערך
יריב שלום, מודאל ורידזין לא מורידים חרדה אלא מרגיעים מתח. השפעתם להורדת מתח היא מיידית (בטווח של שעות).
שלום האם ניתן לשלב שתי תרופות ממשפחת ה SSRI כאשר תרופה אחת עזרה באופן חלקי ולא יציב ושילוב SSRI עם תרופות כגון מודאל ורידזין גם לא עזר וגם לא שילוב עם הבנזודיאפינים לא עזר וגם SNRI לא עזר ? חשוב לי לדעת האם שילוב של תרופות ממשפחת ה SSRI ביחד הוא אפשרי? זה כרגע הפתרון היחידי שנראה לי הודה לך על דעתך בנושא אני כרגע נוטל ציפרלקס 20 מ"ג ובלי תופעות לוואי כלל אחרי שלוסטראל עשה את אותה השפעה אבל עם יותר תופעות לוואי. אני סובל מחרדות מחשבות טורדניות ועייפות ודיכאון הנגרמים מכך וגם דפרסונלזיצה הנגרמת מכך. הודה לך על דעתך בעקבות הידע שלך כי הנסיון שלי עם התרופות עשיר ולאורך זמן ושום דבר לא עזר חוץ מה SSRI שעזר חלקית ובאופן לא יציב, אני לא מתפרד כמעט בחיי היום יום ולא יכל לבנות את חיי הודה לך אם תתיחס לנושא של שילוב התרופות כי אני חייב לפחות לתת לזה ניסיון וסיכוי ואולי זה מה שבאמת יעזור לי. אשמח גם אם תאמר לי אם ידוע לך על מיקרים שבהם שילבו שתי תרופות ממשפחת ה SSRI והייתה השפעה טובה?
אבי שלום, אין שום בעיה לשלב שתי תרופות ממשפחת ה-SSRI, אם כי אין בזה שום הגיון. אפשר פשוט להעלות מינון של תרופה אחת. על פי הטיפולים שציינת, נראה כי יש עוד הרבה אפשרויות שלא נוסו. אפשר לנסות תרופות טריציקליות, כמו אנפרניל או טופרניל. ואפשר גם לנסות חוסמי MAO כמו נרדיל. אלו תרופות עם יותר אפשרויות לתופעות לואי, אבל הן מאד יעילות. שווה במקביל לנסות גם להגיע לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי. בהצלחה.
ההגיון של שילוב תרופות SSRI הוא בכך שנגיד ציפרלקס מעל 20 מ"ג לא הוכח יעילות שלה אז מוסיפים מתרופה אחרת שהוכחה היעילות שלה במינונים נמוכים יותר וגם ציפרלקס תרופה יקרה 2 כדורים בחודש אחרי הנחה זה 200 שקל אז להוסיף עוד כדורים אני יפשוט תרגל
מה הקשר בין תרופה זו לכאבים פיזיים , ומה מנגנון פעולתה ? היש סכנת התמכרות ותופעות לוואי?
ילי שלום, אלטרולט נחשבת כתרופה יעילה מאד למגוון גדול של סוגי כאב, בעיקר כאבי ראש, אבל גם סוגי כאב אחרים. מנגנון הפעולה הוא חסימת ספיגה חוזרת של סרוטונין ועקב כך העלאת רמות הסרוטונין במוח. לא ברור בדיוק איך זה משפיע על כאב, אבל יעילות התרופה הוכחה בהרבה מחקרים, ויש איתה נסיון קליני עשיר מאד. אין סכנת התמכרות לתרופה. בד"כ במינונים הרגילים (20-80 מ"ג ליום) כמעט ואין תופעות לואי. במינונים גבוהים יותר רואים יובש בפה, סומק, לעיתים סחרחורות. במינונים גבוהים מאד (מעל 300 מ"ג ליום) יש לעיתים גם אצירת שתן, עצירות, ובמיקרים נדירים גם הפרעות קצב לבביות.
ברצוני לשאול איך מתגברים על תופעה פיזית לדעתי פסיכוסומטית אני סובלת מהתקפי חרדה כבר חצי שנה ששינו את מצב רוחי בחיי היום יום שלי ובמקביל אני מרגישה שמתפתח אצלי שיעול לא מוגדר יבש כזה ויותר מחודש ימים מה הפתרון , איזה הסבר יש לזה ? יש לציין שאני לא נוטלת שום תרופה ובהתחלה לפני חודש וחצי שהשיעול התחיל שתתי סירופ לשיעול
אורלי שלום, כל שיעול ממושך מחייב הערכה גופנית מקפת. בד"כ הסיבות לשיעול אינן פסיכוסומאטיות. ציינת שאת סובלת מהתקפי חרדה. האם שוחחת על כך עם רופא/ פסיכולוג? מי איבחן שאכן מדובר בחרדה? האם היה איזשהו נסיון טיפולי? חזרי אלי ונראה איך ממשיכים.
שלום.אני בן 26 בריא ביותר פיזית ונפשית.בילדותי עברתי אירוע אלים ומאז נוצר בי שיתוק/קיפאון אם אני נמצא בסיטואציה של צעקות או אלימות מילולית ופיזית ובעיקר תחושה של פחד אימים משתק.כיון שאין ברקע דיכאון ואו חרדות נוספות האם לדעתך בכל זאת יש מקום לקחת זמנית SSRI האם זה יפתור את הבעיה?האם אתה מכיר פתרונות אחרים יעילים(פרט לטיפול שיחתי שלא היה יעיל עבורי).
אייל שלום, כל טיפול תרופתי זמני לא יוכל לפתור את הבעיה. אינני בטוח שגם טיפול תרופתי ארוך טווח יפתור אותה. אבל צריך להבין קצת יותר את מהות הבעיה בכדי להחליט. אתה מציין שעברת טיפול שיחתי. האם אתה יודע מאיזה סוג היה הטיפול? אם לא- פרט קצת כיצד הוא התנהל (האם המטפל בעיקר הקשיב לך? עד כמה הוא נתן לך הוראות והנחיות? כמה הוא עסק בעבר וכמה בהווה?) ואוכל להעריך האם הטיפול שקיבלת מתאים למצבך, ואיזה אפשרויות נוספות קיימות עבורך.
אני אינני מרוצה מאף טיפול שניתן לי לטיפול במחלת הסכיזופרניה. כל הטיפולים שניתנו אינם עוזרים לי ואינם גורמים לי להיות אדם מתפקד ומועיל בחברה . מאחר וכך רציתי לדעת מה אפשר כן לעשות, האם הטיפול התרופתי במחלה זו הוא כול כך מיושן שאיננו כלל משפיע כלל על התסמינים השליליים? מדוע אין הוא משפיע עליהם?ומה באשר לכדורי הרגעה צימחיים כמו קלמה שהרי ידוע לכולנו כי הינם סמים, מדוע הם כן משפיעים על כל התסמינים השליליים והחיוביים יחדיו? ואם הם משפיעים מדוע אף פסיכיאטר לא מטפל בעזרתם?למה כי זה סם? כי הם יגרמו לאדם להיות מכור, להיות נרקומן. למה בעצם שאקח כדורים שאינם מיטיבים עימי הרי לעשות דבר כזה זה ללכת נגד הטבע, נגד הרצון להיטיב עם איכות חיי ולאפשר לי לתפקד בצורה נורמלית בחברה. מבקשת אם אפשר מענה לפחות לחלק מהשאלות
רותי שלום, מחלת הסכיזופרניה היא מחלה קשה, שלא תמיד ניתן להתאושש ממנה לחלוטין, ולא תמיד מספיק רק טיפול תרופתי. חשוב מאד לשלב טיפול פסיכותרפויטי יחד עם התרופות. אם התרופות הנוכחיות לא עוזרות, יש לשקול גם שינוי תרופתי. ובענין הקלמה- זו אינה תרופה פסיכיאטרית, ולכן לא אוכל להתייחס אליה. אם תכתבי לי מהם המרכיבים הפעילים בכדור הזה, אולי אוכל להתייחס יותר.
יש לי בת בת 27 חולת פיברומיאלגיה כ-9 שנים. לפני כשנתיים החלה להשתמש בתרופה טרמדקס להקלה על כאבי מחזור חזקים במיוחד, כ 2-3 ימים מדי חודש. בחודשים האחרונים, מסיבות שונות, היא הגבירה את תדירות השימוש בתרופה. לפני כשבועיים הופיעו אצלה הזיות ומחשבות שווא מסוג רדיפה. כיום היא מאושפזת עקב כך ומקבלת זיפרקסה 5 מ"ג ביום (זה ההיקף שהיא מסכימה לקחת בגלל תופעות הלוואי) וכן נוטלת את הTRAMADEX, מספר פעמים בשבוע. ברצוני לשאול האם מותר ליטול טרמדקס (TRAMADOL HYDROCHLORIDE) במצב פסיכוטי, כלומר האם יכולה להיות לתרופה השפעה על התסמינים של מצבה הפסיכוטי? בנוסף, האם לטרמדקס ולתרופות אנטי-פסיכוטיות מהסוג שהיא מקבלת יכולות להיות תגובות בין תרופתיות? שאלה נוספת: האם יש תרופה מתאימה יותר מזיפרקסה או בנוסף המתאימה יותר לחולי פיברומיאלגיה? בתודה.
שלום רב, טרמדקס אינו גורם למצבים פסיכוטיים. שילוב של טרמדקס וזיפקרסה אינו טומן בעייתיות מיוחדת. ישנו תאור מקרה בודד בספרות המקצועית בו השילוב היה בעייתי עקב הופעת פירכוסים, אבל אם אין הסטוריה של אפילפסיה או הפרעה מוחית (גידול, מום מוחי אחר) הסיכון הוא זניח, ביחוד במינונים הנמוכים שבתך נוטלת. אינני מכיר תרופה אנטיפסיכוטית שיעילה יותר מהאחרות במקרה של פיברומיאלגיה. ללא קשר לפיברומיאלגיה, זיפרקסה היא אחת התרופות הטובות שישנן, ואם היא תועיל הרי מה טוב. בברכת החלמה מהירה ושתהיה לכן שנה בריאה.
ד"ר שמגר, מקווה כי תענה לי על כל ההודעות האחרונות בנוסף לזו האחרונה. תאמר לי - האם התחושה שאני מסתכלת על עצמי מבחוץ. שהעיניים לא מופננות כלפי פנימה אלא, כלפי חוץ. האם זה נחשב בכל מובן המילה לדפרסונליזציה? או ששירבבתי בטעות משהו כי אני לא מבינה בתחום זה חשוב לי להבין, כי עד כמה שהבנתי אחרי 3 שנים אם אכן זה נחשב לדפרסונליזציה אזי, המצב ישאר כרוני לכל החיים, האומנם????? זה הכל עד פה. אם תהיה "ילד טוב" ותענה לי אחד לאחד, נראה לי כי סיימתי את שאלותיי. מה שכן אני יכולה לגלות לך ...שמהלך חיפושי אלו...התנדבתי להיות מטופלת באשפוז יום כאשר האבחנה הסופית שניתנה היא - ocd nos אבל לך תדע.... להת' הלה
הלה שלום, קראתי את כל ההודעות, אבל אני אנסה לרכז את ההתייחסות כאן, במרוכז. ראשית- העלית בי חיוך גדול על "ההתנדבות" שלך. בכל זאת יש לך חוש הומור.... שנית, לגבי הליקוי- כפי שאמרתי הדעות מאד חלוקות. ב'ליקוי' מדובר על ירידה ביכולות השונות לעומת העבר. כיוון שחלק מהעסק יכול להיות בעצם ביטוי לדיכאון כרוני, אני בעצמי לא כל כך בטוח שאפשר לדבר על ליקוי בדיכאון. ושלישית, אני לא מתכוון להיות "ילד טוב". ילדים טובים יושבים איתך כבר שנים כמטפלים ושום דבר לא זז. אז אני לא רוצה להיות עוד אחד כזה. את מומחית למילים ולהגדרות- אבל בדיוק כמו הקילוגרמים- זה הכל כיסוי. שום הגדרות ושום הבהרות שאתן לך- לא על ליקוי ולא על דפרסונליזציה לא יפתרו את בעייתך. אז למה להתעסק בזה. לעשות "אוננות של מילים" את מצליחה גם בלעדי- אז אם זו הכוונה- בהצלחה! אני רוצה שאת תתחילי לשלוט בחייך, במקום שמצבך ישלוט בך. אני רוצה לראות כיצד את מתחילה לעשות- ולא רק לדבר. את יכולה להמשיך לשקוע בהאשמות עצמיות, ברחמים עצמיים, באוכל מיותר ובהשד יודע מה עוד. ומה? כלום לא יזוז. בין כל ההצפה המילולית אני רואה בחורה אינטיליגנטית, שיכולה (אמנם בקושי רב) להזיז את עצמה, לשנות ולהשתנות. אם לא הייתי מאמין בזה- לא הייתי משקיע כל-כך הרבה בדיאלוגים איתך. לי אישית באמת לא יוצא מזה כלום. אבל אני כל-כך רואה את הפוטנציאל- והדרך היא לא בעוד בירור של המצב, אלא כפי שכתבתי לך- לקום ולעשות. וזה בהחלט ביכולת שלך. אני לא משוכנע בקשר לנכונות של אישפוז-יום כעת. זה בקלות רבה יכול לההפך לסוג של בריחה מהתמודדות. אז תשבי שם בקבוצות, תדברי בצורה מאד חכמה (כפי שאת יודעת), תשתתפי בריפוי בעיסוק, כולם יהיו נורא מרוצים מההשתתפות הפעילה שלך, ותכל'ס כלום לא יזוז. את חייבת, אבל חייבת, לנצל את ההזדמנות הזו לפעילות של ממש. הכי טוב להתנדב, אבל אם ימצאו לך מסגרת תעסוקתית מעניינת- גם טוב. שימי את זה כמטרה עיקרית לאישפוז. המון הצלחה, ושנה טובה (אם כי אני מניח שעוד נדבר לפני סוף השנה....)
דוקטור יקר, הילה יקרה מרגש הדיאלוג בינכם. מרגשת הנכונות של, דוקטור עופר, לענות על השאלות מתוך איכפתיות בלי לראות בהילה נודניקית. נראה לי שזו חוויה טובה. למרות שנראה לי שגם די מתישה. ולך, הילה יקירתי, הלוואי ויהיה לך טוב ואנצל את ההזדמנות הזאת לאחל שנה טובה לכולנו- תשסח- תהיה שנת תקווה, שלום, סליחות לעצמינו ולאחרים, וחירות פנימית אמן וכן יהי רצון שבוע טוב ושנה טובה באהבה תמי.
השאלה לגבי תסמונת אישיות אורגנית- organic personality syndrome 1. לאיזה מצבים אורגניים מתייחסת אבחנה זאת? האם הכוונה גם לבעיות אורגניות מולדות? או בעיות אורגניות שהיו במהלך החיים? או אחרות? 2. כיצד ניתן לדעת האם השינויים באישיות הם תוצאה של הבעיה האורגנית או שהיתה בעיה באישיות עוד לפני כן? 3. איזה שינויים באישיות יכולים להיכלל כאן? אני יודע שיש 10 סוגים שונים של הפרעות באישיות ואילו כאן מדובר על אבחנה אחת.
מאיר שלום, באבחנה של הפרעת אישיות אורגנית בד"כ הכוונה לשינויים אישיותיים נרכשים עקב פגיעה מוחית, שהשכיחה מכולן היא חבלת ראש קשה. סיבות נוספות הן גידולים מוחיים, שבץ מוחי, אפילפסיה ועוד שורה של מחלות הפוגעות במוח. יחד עם זאת לפעמים נותנים את האבחנה למי שמוחם פגוע מהלידה. הכי חשוב מבחינת האבחנה היא העובדה שחל שינוי של ממש בדפוי האישיות שלו, בעיקר כפי שיכולים להעיד המכרים הקרובים ובני משפחתו. הרבה פעמים רואים ביטויים של ירידה קוגנטיבית, אי שקט או לחילופין אפטיות, אי יציבות רגשית ונטיה לחוסר תגובה רגשית, התפרצויות זעם, אווילות, מעט חוסר שיפוט בסיטואציות חברתיות, לעיתים התנהגות מינית לא תואמת ולעיתים עבריינות. מה שפרטתי אלו חלק ממכלול התנהגויות שלעיתים רק חלקן מופיע.
אפשר לדבר על הפרעת אישיות בעקבות שינוי דרסטי בדפוסי התנהגות לאחר ארוע כופני או נפשי טראומתי איך אפשר לאבחן הפרעת אישיות אם לא מתרחש ארוע כזה ואם לא נצפים שינויי התנהגות?? ואם הפרעת אישיות היא דבר מולד איך ייתכן שהיא "תתפרץ" בגיל מבוגר (מעל ארבעים) כ"התפרצות פסיכוטית"??? (מקרה שידוע לי אישית...)
אני לא מצליחה להתגבר על שתי הנטישת האחרונות מצד חברי ומצד המטפל האחרון שהיה לי (הוא הרגיש לדבריו שאני שואבת אותו רגשית ואני גוזלת משום כך יותר מדי מזמנו- אין לי טענות כלפיו) בכל מיקרה כבר שנה וחצי עברו מאז ואני לא מצליחה לתפקד באופן אפילו מינימלי. אני נמנעת לחלוטין מאינטראקציה עם אנשים מחשש לנטישה. למעשה אני נמנעת לחלוטין מלחיות. אני מסוגלת להתמודד עם הכל אבל לא עם מצבי הרוח המשתנים מדקה לדקה והסערות הרגשיות שאצלי נמשכות ימים רבים- הרופאה המליצה לי על מייצב רוח אבל אני חוששת שהתרופה תגרום לי לירידה ביכולות הקוגניטיביות- האם חששותי מוצדקות. אני נוטלת כרגע פריזמה וכנראה בגלל ההפסקות הרבות (לרוב בגלל סערות רגשיות (שאצלי נמשכות ימים רבים)) התרופה כבר לא עוזרת.
שלום רב, לא ברורה לי האינדיקציה לטיפול במייצבי מצב רוח אצלך, אבל אני מניח שזאת מכיוון שבמסגרת הפורום אינני יכול לקבל את התמונה המלאה וכל ההיסטוריה הרפואית שלך. בכל מקרה, מבין מייצבי מצב הרוח רק לליתיום פוטנציאל לפגיעה קוגנטיבית, וגם אז זה רק במיעוט מהמטופלים. בין השורות נשמע לי שטיפול פסיכולוגי בהחלט היה יכול לעזור לך, וחשוב שתמצאי את הדרך לקבלת טיפול זה, כי נדמה לי שתרופות בלבד לא יעשו את העבודה.
שלום.. יש לי שאלה בקשר לאבחון סכיזופרניה לפי מיטב ידיעתי כדי לאבחן סכיזופרניה התסמינים אמורים להימצא לפחות 6 חודשים אם כך אז האם יש סיכוי להחמרה בזמן זה? ומה עושים בינתיים?
למוטרדת שלום, בד"כ בכל חשד להתחלת סכיזופרניה מתחילים טיפול, ולא מחכים. בד"כ אין בעיה לאבחן גם תחת טיפול תרופתי.
