פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

שלום רב, אנו משפחה עם מס' ילדים חלקם ביולוגיים וחלקם מאומצים. הילד שמדובר בו הינו בן 8 שאימצנו עם אחיו לפני 6 שנים. ידוע לנו שהאם הביולוגית הנה חולה בסכיסופרניה. מתחילה לא ידענו לקראת מה אנו הולכים או יותר נכון לא הבהירו לנו מה ההשלכות, ויותר מכך אף אמרו לנו שזה לא עובר בגנטיקה ובטח לא אופייני לאחים. לצערינו הרב נפל בחלקינו משהו שקשה מנשוא. חשוב לי לציין מלחתחילה שאין אנו חלילה מאשימים את הילדים אבל בהחלט הדבר לא פשוט להתמודדות. במשך 5 שנים ניסינו פנינו לכל בעלי המקצוע חיפשנו מי שיקשיב לנו וישמע...ההתנהגויות של הילדים ממש חרגה מהנורמה, יש לנו ילדים גדולים ביולוגיים כך שפחות או יותר אנו מודעים לתהליך גידול ילדים, ברור לנו שיש המון קשיים שילד מאומץ מביא עימו אולם במקרה שלנו הקשיים עולים על כל דבר, כבר משחר קטנותם הם הגיעו אלינו בגיל שנתיים לאחר מוסד ששהו בו שנה...קודם הוצאו בגיל 5 חודשים לאומנה..יש להם הפרעות אכילה דבר שלא היה פשוט אבל התמודדנו...חרדת נטישה כמצופה קשה ביותר, חוסר תפקוד חברתי נכון...בעיות רגשיות לר פשוטות...התנהגויות מיניות חריגות..ולאחד מהם התנתקויות רגשיות..לאחרונה לאחר שנוכחנו לראות ובהמלצת ועדת החלטה נאלצנו לשים ילד אחד בפנמיה טיפולית, כאשר הוא מגיע הביתה לביקורים וכל מה שמשתמע מכך. לציין שעם כל הצער מאז בתינו נרגע ממש וחזר מעט לתפקוד תקין. יתר הילדים ממש התקשו לנהל חיים סדירים...ומצוקתם גם היתה קשה. אנו הולכים לטיפול וסיוע..אולם אני חייבת לשאול אותך דבר שלצערי אנו רואים שהולך לחזור על עצמו עם הילד השני. לאורך כל הדרך אנו ההורים הסבנו את תשומת ליבם של בעלי המקצוע להתנהגויות של הילד שנמצא כרגע בפנימיה...ואילו הם לא הבנו על מה אנו מדברים. אנו מודעים לכך שהוא כלפי חוץ לא פעם הפגין התנהגויות אחרות עד שבסוף גם בחוץ לצערינו הכל פרץ. האח האחר מתנהל מעט שונה...בתחילה אובחן כ-PDD NOS אולם מהר מאוד נאמר לנו שהבעיות בהתקשרות שלו יכולות גם כן להתבטא באופן שהוא מביא את הדברים, אין ספק שההתפתחות שלו לא כפי גילו הכרונולוגי וזה יוצר בילבול עצום. מה שמדאיג אותנו מאוד לאחרונה...העובדה כהוא..פוגע בעצמו בכל מיני אופנים...מגרד עד זוב דם..ולפני מס' ימים ביום רגיל לחלוטין...פתאום תוך שנה...שמנו לב שאין לו גבות...בתחילה מאוד נבהלנו לא הבנו...לקחנו אותו לרופאת עור, והיא ישר שאלה האם הוא מטופל רגשית ואכן הפסיכאטרית נתנהל לו לופיטין 20 מ"ג פעם ביומיים כי היא ראתה שהוא עצוב. המרפאה הרגשית שלו שמטפלת בו במוסיקה אמרה שהוא הראה המון תוקפנות...בבית ממש לא ראינו מאומה נהפוכו הוא היה מאוד חיוני..בחוויה שלנו לא היה "מניע" אני מתארת לעצמי שזה נובע מתוכו...בטח עקב יציאת אחיו אבל לציין שעוד קודם הוא היה עושה המון מעשים מסוכנים, שלא תואמים את גילו. רופאת העור אמרה לנו במפורשות שהוא ילד שזקוק להשגחה תמידית..ראינו באינטרנוט שיש תופעה כזו תלישת גבות ושערות המאופיינת כהפרעת אישיות,שמלבד תרופות חייבים גם עיצוב התנהגותי.נכון שהוא מטופל אבל למה מתימרים כל הזמן לומר לנו שהוא בסדר גמור למה? בעבר פסיכולוג שראה את הילד כתב מפורשות שלדעתו יש לילד הפרעה נפשית...מאז שהוא אצלינו הוא כל הזמן מדבר על המוות ..."רוצה לראות את הבשר של עצמו או אדם מת"ואילו הפסיכאטרית...אומרת שהוא מעט סקרן יותר מילד אחר צריך מעט יותר שמירה...ואני שואלת בשיא הכנות האם באמת זהו זה...? אנו מאוד דואגים לעתיד...יש בנו תחושה שפוחדים לומר לנו דברים בגלל שהוא מאומץ שאולי לא נרצה אותו. זה כל כך לא נכון הוא מקסים אבל אנו רוצים לדעת את האבחנה, יש לנו פחד שכמו עם האחר בסופו של דבר...נפספס...שאלה פרקטית...הוא החליט שהוא רוצה לגדל שיער. אמרנו שאין בעיה כל עוד נשמור על ניקיון הראש, ושהוא ישים קשת שהשיער לא יגיע לעיניים. ועכשו אחרי מה שעשה לגבות בכל הזדמנות שאין אנו רואים הוא נמנע מלשים קשת בשיער...לדוגמא מה לעשות? דבר שני מה לעשות עם הפסיכאטרית...אנו אומרים בקול רם את חששותינו ואילו היא מבטלת הכל... המון תודה וסליחה על האורך סקאי

שלום רב, המקרה מורכב, ואני לא מתמחה בטיפול בילדים ונוער- אבל בכל זאת: אין לי ספק שקיימת בעיה. ההתנהגויות שאת מתארת הן חריגות. נדמה לי שהפסיכיאטרית מנסה להרגיע, אבל יצרה תגובה הפוכה אצלכם. אני לא יודע האם הוא צריך טיפול תרופתי אבל ברור לי שהוא צריך תמיכה מקצועית. אני מציע שתנסו לקבל חוות דעת נוספת מפסיכיאטר ילדים אחר שיבדוק את הילד ויעבור על החומר. זה אולי יוכל לעזור לכם להחליט יותר טוב מה עושים. אני הייתי מבקש מהפסיכיאטרית הכוונה לפסיכיאטר אחר לצורך חוות דעת נוספת. אין צורך ללכת מאחורי הגב שלה. אם היא תתנגד, זה אולי מראה שהיא אדם ממתבצר בעמדותיו לא תמיד מסיבה עניינית. איש מקצוע שבאמת בטוח בעצמו לא יחשוש להפנותכם לעמית שלו. לגבי השיער- אני בגישה שכל מה שהוא שלו (שיער, לבוש) הוא עניינו האישי. כל זמן שאינו גורם נזק לעצמו, כמובן. אתם יכולים וצריכים להביע דיעה, ובמקביל להבהיר לו שזה באחריותו. בגיל הזה וגם הלאה, הפידבקים שיקבל מהחברים חשובים לו יותר מאלו שלכם, וחשוב לשמור את האיסורים רק לדברים שהם מסוכנים באמת, או מזיקים. בהצלחה.

שלום דוקטור יקר! אני בת 20.אני בחורה רגילה ,חיה חיים רגילים.עובדת.לומדת.אוהבת חיים. מה שקרה..שאני במשך תקופה ארוכה (יותר משנתיים) היתי נמצאת הרבה במתח ולחץ נפשי חזק. היו לי המון בעיות. אני לא יודעת אם באמת היו בעיות או שאני פשוט היתי רגישה מדי ולקחתי הכל קשה ללב. בקיצור סבלתי ואולי סובלת עד עכשיו וחרדות בריאות,איידס,שחבר שלי בוגד בי וכו". אבל נגמרו לי הכוחות כבר. אני ממש מרגישה את זה שאין לי כוח,אני נמצאת במצב שאני כברלא מסוגלת להתמודד עם הבעיות האלו והפחדים האלו. אני מרגישה שכל דבר קטן עכשיו פשוט יהרוס אותי ואין לי כוח,אני סחוטה כמו לימון. אני כבר לא יכולה להתעצבן ולדאוג.אני מתעלמת מבעיות.לא רוצה לדעת שום דבר.. גם התחילו לי תופעות מוזרות כמו - אני כל הזמן מרגישה כאילו משהו מפריע לי לנשום,אני נחנקת ביום,מתעוררת בלילה בגלל שאני נחנקת. אני לא יכולה לאכול שום דבר כי אני מפחדת לבלוע אוכל. אני עשיתי בדיקות בקופת חולים והכל בסדר. הרופאים אומרים שבעיה היא נפשית. נרשמתי לרופא פסיכיאטר אבל התור שלי רק עוד חודש ואני כבר לא יכולה עם זה.זה פוגע נורה באיכות חיים שלי.אני לא אוכלת טוב,לא יושנת טוב,אני לא שמחה,לא יכולה ליהנות מהחיים ולא יכולה לעשות דברים.. תעזור לי!!מה יש לי ??????

דיאנה שלום, בהחלט יכול להיות שהתופעות שאת מתארת הן ממקור נפשי. נשמע שאת זקוקה לטיפול משולב- תרופתי ופסיכותרפויטי. גם רופא המשפחה יכול להתחיל טיפול תרופתי נגד חרדה ודיכאון. פני אליו בבקשה להתאמת טיפול. זה לוקח זמן (כשלושה שבועות) עד שתרופות נוגדות דיכאון משפיעות, אבל ישנן תרופות הרגעה שיעזרו לך באופן מיידי.

דיאנה שלום אני מכיר טוב טוב את התופעה, אני לוקח כל יום כדור סרוקסט כבר שנתיים ומאז שאני לוקח אותו החיים שישתנו מאוד לטובה (אומנם יש קצת תופעות לוואי לארציניות יחסית לסבל שעברתי). החוסר אונים הזה שאת נמצאת בו יעבור לך בטוח ,צריך רק סבלנות וכדור מתאים. על דאגה את יוצאת מזה בזמן הקרוב. כל מה שיש לך זה מתח שהצטבר ועכשיו הגוף מפעיל את מנגנוני ההגנה שלו. על דאגה הכל יעבור .

דר שלום... כמה שאלות יש לי.... א....האם מצב של סטרס וחרדה מתמשך יכול לגרום לתסמינים פיזיולוגיים?(כמו חום כאבי ראש והרגשת חולי) ב....לאחרונה התחלתי לקחת ציפרלקס...נאמר לי שבהתחלה כדי לקחת חצי כדור..(כדי ש"המערכת תתרגל") האם אחרי 4 ימים אפשר כבר לעלות לכדור שלם? ג....האם זה בסדר לקחת את הציפרלקס בשעות הצהריים ולוריואן בלילה לפני השינה? תודההה

מצבי סטרס יכולים לחקות כל מצב גופני שהוא. ישנן תופעות גופניות שיותר קשורות לסטרס, כמו כאבי ראש, כאבי בטן, רעד. התופעות שאתה מתאר אינן שכיחות, וכדאי לעשות בירור גופני מקיף לפני שקובעים שהכל מסטרס. לגבי העלאת מינון הציפרלקס- עליה לכדור שלם אחרי 4 ימים היא סבירה. אין העדפה מיוחדת לגבי שעת נטילת הציפרלקס, כל עוד זה פחות או יותר קבוע (כלומר- תמיד בבוקר, או תמיד בערב וכו').

שלום, עשיתי בדיקת דם לרמות ואלפורל וטגרטול. טגרטול - 10.6 ואלפורל - 27... האם עליי להפחית כדור אחד של טגרטול? כרגע אני על 800מ"ג. האם עליי להוסיף ואלפורל? כרגע אני גם על 800מ"ג. תודה.

אושו שלום, רמת הטגרטול סבירה ורמת הולפרואל נמוכה. לגבי השינוי במינון- חשוב לעשות זאת דרך הרופא המטפל ולא דרך הפורום, כי הוא מכיר יותר טוב את ההיסטוריה שלך ויוכל לתת מענה רחב יותר לכל תופעה שעלולה לקרות עם השינוי במינון.

שלום כתוצאה מסיבה אישית יש לי פחד ואובססיה מעיוורון יש לי מחשבה כבר כמה שנים ופחד שאני יהיה עיוור כי זה דבר מפחיד.....אני חושב שנכנסתי לזה יותר מידי כנראה בגלל חוסר ידע כי אני לא רופא עיניים ולא פסיכולוג....אני פוחד שבגלל המחשבות שאני עסוק בהם יותר מידי אוליי זה יקרה.....איך אני יוצא מי זה....אני אדם שפוי אבל אני לא איש מקצוע וקיימת המחשבה אם אני יחפור ויטריד את עצמי בזה זה פשוט יקרה....התיעצתי אם אנשים וכולם אמרו לי שזה רק בראש שלי וזה לא יקרה לעולם כתוצאה מהאובססיה......חבר אמר לי שזה כמו שאדם יחשוב שהוא יהיה על כסא גלגלים ובגלל המחשבות הוא באמת יהיה נכה על גלגלים.....מה דעתך המקצועית....איך אני יכול להיות בטוח שזה לא יקרה......אולי צריך לשאול רופא עיניים ופסיכולוג יחד מה דעתך.....תודה מראש מאור אשמח אם תעזור לי כי אתה הראשון שאני שואל כפסיכיטר.

מאור שלום, המחשבה בלבד אינה יכולה לגרום לעיוורון. מאידך אתה מספר שיש סיבה בגללה אתה עסוק בזה. כדאי להתייעץ עם רופא עיניים האם הסיבה הזו אכן דורשת בדיקות או מעקב. במידה שרופא עיניים אומר שאין סיבה לחשש, כדאי מאד לפנות לטיפול נפשי, כי יתכן שמדובר במחשבה טורדנית שניתן לטפל בה. הטיפול הממולץ הוא פסיכולוגי מסוג קוגנטיבי- התנהגותי, שם תקבל הדרכה איך להתמודד עם המחשבות, ובנוסף ניתן לשלב גם טיפול תרופתי נוגד חרדה שישפר את היכולת להתמודד עם המחשבות.

שלום, יש לי שאלה היפוטטית: במקרה של ביישנות קשה ביותר מבנות עד כדי פחד מהן אפילו, אדם שלא היה לו חברה אף פעם, אפשר לומר אפילו כי יש לו חרדה חברתית מבנות, הנובע מבטחון עצמי נמוך מאוד, לפי נסיונך דר', האם היעילות של NRI ( אדרונקס) למקרה שכזה היא הכי טובה או שהיעילות של SSRI יותר טובה? (אולי שילוב של שניהם כאשר האדרונקס יהיה המרכיב הדומיננטי או שלהפך?) נ.ב.בלי קשר-- יש גם דיכאון קשה הן מסוג זומביות וחוסר חשק לכלום, והן לפעמים דיכאון של עצבות ומחשבות אובדניות.

דוב שלום, לחרדה עדיף SSRI או SNRI. לא NRI. בכל מקרה, במקרה כמו שלך נראה כי חשוב מאד לשלב גם טיפול פסיכותרפויטי. הסיכוי שרק תרופות יעשו את העבודה לבד הוא נמוך ביותר. בהצלחה!

שלום רב, אני בטיפול פסיכיאטרי זמן רב, והחלפתי המון תרופות אנטי דיכאוניות, ללא תוצאות. שמעתי על טיפול בנזעי חשמל והעלתי את הנושא בפני הפסיכיאטר שלי. הבעיה היא שהוא פשוט נגד הטיפול החשמלי וטוען שנועד רק למקרים חריגים ביותר ולאנשים בדיכאון קשה מאוד שאי אפשר להוציא אותם מהמיטה, למרות שאני יודע שהטיפול עזר למטופלים רבים הסובלים מדיכאון בדומה למצבי. יש לציין שהרופא שמטפל בי כעת, טיפל בי בעבר כשהייתי מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי עקב נסיונות אובדניים. אני מעוניין להפסיק כבר עם הסבל ולקבל טיפול יעיל כמו נזעי חשמל . האם אני יכול לקבל טיפול בנזעי חשמל ללא ידיעתו ? האם עלי לפנות לרופא אחר? מהו התהליך ומי צריך לאשר ? תודה מראש, זיו.

זיו שלום, טיפול בנזעי חשמל אכן יעיל, אבל יעילותו בולטת בעיקר במקרי הדיכאון הקשים והחדים. בדיכאונות קלים יותר או מתמשכים יעילותו פוחתת. מאידך לא צריך להגיע למצבים בהם לא יוצאים מהמיטה בכדי שזה יעזור. בסוף- בסוף מי שמאשר את הטיפול זה מי שנותן אותו- כלומר רופא במחלקה פסיכיאטרית. בכדי להגיע לשם צריך הפניה או להתאשפז דרך חדר המיון. הכי נכון שתאמר לרופא שלך שאתה מעוניין בחוות דעת נוספת בנושא ותפנה לפסיכיאטר אחר. יכול להיות שהפסיכיאטר שלך אף יסייע בידך להגיע למישהו אחר, בכדי שתוכל לחוש בטוח בהמלצתו. ותמיד אפשר לפנות למישהו אחר גם ללא ידיעתו, אבל נדמה לי שזה לא הוגן. בהצלחה.

האם יש סכנה להתמכר ללוריוון אם לוקחים אותו פעם עד פעמיים בשבוע זאת אומרת כדור אחד או שניים בשבוע

לא, ממש לא. גם בנטילת יומיומית הסיכון להתמכרות קטן, אבל בנטילת שני כדורים בשבוע אין סכנה כלל.

לא נכון! ד"ר שמגר מטעה אותך חד משמעית!!! בנטילת בנזודיזאפינים לאורך תקופה ממושכת כל יום יש סכנת התמכרות אמיתית וקשה מאוד להיגמל!!! למען האובייקטיביות תשאל בפורום המצ"ב http://www.starmed.co.il/Forum/123 את ד"ר הרמן שהינו מומחה לגמילה ותשפוט. כל טוב,

אני סובל מבעיות בקשב וריכוז מאובחנות מאז ילדותי ובנוסף מחרדות בעיקר בתקופות מבחנים (אני סטודנט) או תקופות של מילואים, זה מס' חודשים שנטלתי רסיטל, אך בתקופת המבחנים האחרונה, הבעיות בריכוז הקשו מאוד ולכן פניתי לרופא בבקשה לקבל רטלין. ללא בדיקה מעמיקה, הרופא נתן לי אנדרונאקס ואמר שמדובר בתרופה שתעזור לי גם בבעיות הריכוז וגם בחרדות, אני לא מוצא שום מידע באינטרנט המקשר בין התרופה לריכוז וקשב.

רני שלום, אתה צודק. אין קשר. רופאים רבים נרתעים מלתת ריטלין למבוגרים, בגלל הסכנה ההתמכרותית. האם הרופא מכיר את בעיותיך מהילדות? האם הראת לו מסמכים שמאשרים את מצבך? האם טופלת בעבר בריטלין? - כל אלו שאלות שיכולות לעזור לרופא להחליט לתת ריטלין. ואם זה לא עוזר- תחליף רופא.

את שאלתי הפנתי גם בפורום להפרעות ריכוז וקשב . תשובתו של הד"ר מצורפת "אכן אדרונקס עוזר לקשב וריכוז, במקרים מסויימים מאוד, שבהם יש בעיות נוספות, כמו במקרה שלך. האומנות של הרופאה היא לדעת מה מתאים למי. בריאות והצלחה, ד"ר מ. למפיט" כנו כן , הראתי לרופא שלי את האבחונים, אך לא נטלתי מעולם ריטלין בשל התנגדות אימי. האם תוכל לבדוק שוב בעבורי ולכתוב לי שנית מה עלי לעשות על פי דעתך?

שלום ד"ר שמגר, אובחנתי כחולה סכיזופרניה לפני כ-8 שנים. היו לי שני משברים קשים וכבר 5 שנים שלא היה משבר חריף. אני מטופל בתרופות ואצל פסיכיאטר באופן פרטי אחת לשבועיים בערך. ועכשיו לשאלתי, מתחילת התקופה של 5 השנים היציבות, לא הצלחתי להחזיק מקום עבודה מעל לכמה חודשים בודדים. המצב הוא של תבנית קבועה שחוזרת על עצמה, שכל כמה חודשים אני מתחיל לעבוד ואז עוזב. קשה לנהל כך חיים יציבים. האם יש משהו שניתן לעשות מעבר לטיפול תרופתי ושיחות? אני כבר חמש שנים בטיפול פסיכוטרפיה. יש לציין שמעולם לא הייתי מוכר בביטוח לאומי ואין לי גם רצון להיות מוכר. תודה, שי (שם בדוי).

שי שלום, ראשית - יש מה לעשות, אבל זה ידרוש ממך מאמץ לא קטן, בעיקר מנטלי. למה אני מתכוון? נשמע לי שאתה מאד משתדל לנהל חיים עצמאיים, "נורמליים", לנער מעל שיגרת חייך את המחלה. גישה זו היא מצויינת, ואנשים שדבקים בבריאות ולא במחלה סיכויי השיקום שלהם גבוהים. אבל כאן הכנסתי את מילת המפתח- שיקום. סכיזופרניה היא מחלה קשה, וקשה מאד לחזור לשיגרה ללא מסגרת שיקומית מתאימה. גם חולי לב אחרי התקף לב משפרים את סיכויי ההחלמה שלהם בעשרות אחוזים עם שיקום. העניין הוא ששיקום קיים רק במסגרות ציבוריות וניתן רק למי שמוכר ע"י ביטוח לאומי. אתה לא חייב לקבל קצבה, אבל כן תצטרך לקבל אחוזי נכות. שיקום יכול לתת לך שני דברים עיקריים: 1. עבודה נתמכת- מסגרות תעסוקתיות נורמליות שמקבלות פגועי נפש, ומוכנות לתמוך בהם עד שיתאקלמו. היו לי חולים שהשתלבו כך בחברות הייטק ומקומות דומים, כאשר הבוס ידע על הרקע שלהם ולכן היה יותר סבלני (לא כל מקום עבודה מוכן להשתתף בכך, ומקום שמוכן הוא כנראה מראש באוריינטציה הומאנית יותר). 2. "מטרייה" של מרפאה שיקומית- כולל צוות רב מקצועי המטפל באנשים במצב דומה ומתמחה בכך, וכולל לפעמים קבוצות תמיכה שכוחן אדיר. אני מבין שאתה לא רואה את עצמך משתלב בקלות במסגרות שהצעתי- אבל מה האופציות? ליפול שוב ושוב? להשאר תקוע? אז עם כל הקושי, וחוסר הנעימות- אלו החיים שלך, וחיים רק פעם אחת.... המון הצלחה!

שלום רב! אני רופא משפחה ושאלתי היא: בחולי דכאון על SSRI שלאחר תקופה של שימוש מוצלח בתרופה , פתאום חשים חזרה של דכאון בלי ששינו דבר במינון התרופה - האם בד''כ מדובר בתופעה של Tolerance לתרופה? ואם כן מה ההמלצה במקרים הללו- האם העלאת המינון? מעבר לתרופה אחרת מקבוצת הSSRI? הוספת אוגמנטציה? אודה מאוד על תשובתך!

טוני שלום, אין טולרנס (הסתגלות) ל- SSRI. אם הדיכאון חוזר, הדבר דומה לחולה עם יתר לחץ דם שלמרות טיפול יוצא מאיזון. הדבר הראשון שיש לבדוק הוא האם החולה נוטל את הטיפול כנדרש. אני נוהג לשאול את המטופלים ראשית איך הם הרגישו עם הטיפול, האם היו תופעות לואי וכו'. במידה והמטופל אומר שכן, אני מברר למה הוא המשיך ליטול טיפול למרות התחושות הרעות. זה מאפשר למטופל לראות שאני מבין את מצבו ושאני מבין שקיימת אפשרות שהוא יפסיק את הטיפול על דעת עצמו. בהנחה שהמטופל נטל טיפול באופן מסודר, ראשית מומלץ להעלות מינון למקסימום. ב- SSRI בד"כ מדובר בהכפלת המינון. במידה ואסטרטגיה זו נכשלה ישנן שתי אפשרויות (הספרות לא נותנת עדיפות לאחת על פני השניה): הוספת תרופה מקבוצה אחרת (קומבינציה ולא אוגמנטציה), כגון אדרונקס, רמרון. החלפת טיפול: עדיף ל- SNRI. לגבי אוגמנטציה (בעיקר עם ליתיום)- הדעות חלוקות כיום, אך הנטיה היא שלא לראות בכך קו ראשון או שני במקרה של כשלון תרופתי.

לקראת ארוע חשוב אני חרד מאד וחייב ליטול ואבן האם אוכל במהלך הארוע גם לשתות משקאות חריפים כארבע שעות לאחר נטילת הכדור

עקרונית- עדיף שלא. משך הפעולה של הואבן יכול להתארך עד כ- 12 שעות. ההשפעה של הואבן יכולה לטשטש, ובשילוב עם אלכוהול עלול להיות טישטוש ורדימות ניכרת. ההשפעה המשולבת שונה מאדם לאדם. יש כמובן חשיבות רבה למינון: אם אתה שותה "לחיים", כלומר לגימה או שתיים, סיכוי סביר שלא תהיה השפעה משמעותית. ככל שצריכת האלכוהול עולה- כך עולה הסיכון לבעיות. חשוב מאד שלא לנהוג ברכב או לבצע פעולות מסוכנות לאחר שילוב כזה. בכל מקרה, אם אתה רוצה להיות בטוח- תעשה ניסוי. ביום שאתה בבית, ולא אמור לנהוג, תטול כדור ואבן ואחרי לפחות שעתיים שתה לגימת אלכוהול. אין בכמות זו סכנה, אבל תוכל לחוש עד כמה זה מטשטש אותך. במקרה הכי גרוע תלך לישון מוקדם.... רק בשמחות!

האם קיים כדור לדיכאון שמדכא תיאבון בצורה משמעותית? רדוקטיל לא שיפר לי את המצברוח אך הפחית במיוחד בהתחלה את התיאבון. תודה

רדוקטיל אינו כדור נגד דיכאון, אלא נגד השמנה, וזו כנראה הסיבה שהוא עזר עם המשקל ולא עם הדיכאון. אינני מכיר כדור נוגד דיכאון שמפחית תיאבון. לחלק ניכר מהכדורים יש השפעה מגבירת תאבון, אבל לא לכולם.

דר שמגר שלום, למה תרופה שעזרה בעבר לעיתים כה רבות לא עוזרת עם לקיחתה שוב? לעיתים מעטות היא עוזרת רק עם עליית המינון שלה. איך אפשר להתגבר על רעב שנובע מכדורים פסיכיאטרים? ההרגשה היא של בור ללא תחתית. אני משתדלת לאכול אוכל משביע (ירקות, דגנים מלאים) אבל זה לא עוזר לזמן רב ניסיתי מספר תרופות ממשפחות שונות וכולן בלי יוצא מן הכלל גורמות לי להתקפי רעב שמשבשים לי את חיי אולי כדאי לי לעבור טיפולי ECT? כי הסבל מתופעת הלוואי הזו גרועה כמו תחושות האובדנות שאני חשה כשאני ללא תרופות? תודה רבה

שלום רב, התופעה של תרופה שעזרה בעבר ואינה עוזרת לאחר מכן מוכרת היטב בפסיכיאטריה. איננו מבינים את הסיבות לכך. ישנן השערות שונות, אבל הסיבה האמיתית עדיין לא ברורה. ענין התיאבון המוגבר גם הוא מוכר, אם כי מנסיוני לעיתים קרובות ניתן למצוא תרופות שאינן מגבירות תיאבון. רוב התרופות מהדור הישן (טריציקליים) משפיעות פחות על התיאבון. ישנן גם תרופות חדשות שאין להן השפעה ניכרת על התיאבון, אבל בסוף-בסוף מדובר בהשפעה ששונה מאדם לאדם, ובהחלט יתכן כי את רגישה לתופעה זו יותר מאחרים. ובענין נזעי החשמל- מדובר בטיפול יעיל וטוב, כמעט ללא תופעות לואי. חסרונותיו העיקריים הם שניתן לתת אותו רק בבית חולים, והדבר כרוך בשהייה מינימלית של חצי יום (זאת כאשר מדובר על טיפול אחזקתי, למי שכבר מאוזן וצריך רק למנוע התדרדרות)- בתדירות של אחת ל3-4 שבועות. כמו כן ישנם סיכוני ההרדמה, למרות שהם מינימליים כיוון שזו הרדמה קצרה ביותר (דקות אחרדות). כדאי להתייעץ בנושא עם הפסיכיאטר המטפל.

אחותי כל הזמן הולכת לרופאים להבדק,היא חושבת בעצם בטוחה שיש לה מחלה כמו סרטן למשל.כמה שאנו משוחחים ותומכים כלום לא עוזר היא שוב ושוב מבקרת אצל רופאים.יש לציין שהיא אדם חרדתי ביותר וישנה גם התמכרות כמו למשל לספורט או אכילת דבר מסוים לאורך זמן.עוד דבר היא טופלה ברסיטל תקופה מסויימת והפסיקה כי היא מתכננת הריון. מה עושים? האם טיפול פסיכולוגי יעזור? מה עוד ניתן לעזור לה בל תרופות? בברכה ותודה רינת.

טיפול פסיכולוגי יכול להקל, אבל הסיכוי שהוא יפתור את הבעיה אינו גבוה. חשוב שתביאי לרופא המשפחה שלה את דאגתך. רופא משפחה מיומן הוא הגורם הטיפולי הטוב ביותר במקרים אלו, כי הוא נמצא על הצומת בין הדאגה הגופנית לחרדה הנפשית. הרופא יוכל להעזר בטכניקות מקובלות לטיפול במצבים אלו, כולל הפניה מבוקרת לבדיקות ותמיכה באחותך בזמן החרדה.

בעלי נוטל סימבלטה 60 מ"ג מזה 6 ימים. הוא ממש "מתפרק"- יש הרעה במצבו הנפשי מאז החל לקחת את התרופה. אני דואגת מאד. האם יכול להיות מצב שתרופה מגבירה את הסימפטומים? הוא סובל מחרדה ומדיכאון מישני(כך אובחן), אבל מאז החל לקחת את התרופה הדיכאון גבר והוא בוכה המון. אני מעודדת אותו שיש לתרופה תקופת הסתגלות של שבועיים- שלושה ואח"כ ירגיש יותר טוב. האם אני צודקת? אנא, עזרו לי!

במקרים נדירים סימבאלטה מעלה חרדה בתחילת טיפול. אבל אם המצב הוא כפי שאת מתארת, רצוי מאד שתפנו בהקדם לפסיכיאטר המטפל להתייעצות.

שלום.האם נטילת חצי כדור קלונקס 0.5 מ"ג אחת לשבוע-שבועיים מבטיחה שלא אתמכר? האם חצי כדור יעיל נגד פחד?הבנתי שקלונקס הוא חזק..

קלונקס הוא "חזק" כיוון שדי במינון מנוך להשיג השפעה. למשל 0.5 מ"ג קלונקס הם בערך כמו 10 מ"ג ואבן (תרופה אחרת מאותה משפחה). עקב כך מינון כדורי הקלונקס קטן יותר. כלומר אין הבדל בין מי שנוטל קלונקס למי שנוטל ואבן, השאלה היא המינון. מבחינת סכנת התמכרות, הרי היא נמוכה. התמכרות קיימת בעיקר במי שיש לו נטיות התמכרותיות. בכל מקרה, אם לוקחים קלונקס אחת לשלושה ימים או פחות מכך אין שום סכנה להתמכרות.

שלום רב, אבקש לדעת אלו תרופות (שם התרופה), מקבוצת נוגדי הדיכאון, משפיעות גם על רמות דופמין במח. תודה ויום טוב.

התרופה היחידה מבין נוגדי הדיכאון המשפיעה על הדופמין היא זיבאן, שבארץ רשומה רק כתרופה להפסקת עישון, אבל יש לה גם השפעה אנטידיכאונית.

האים יש אפשרות למיגור תופעת החרדה והתקפיי החרדה לנצח?????.. או שלעולם נזדקק לכדורים נוגדיי חרדה ???????.. פשוט ישנם רופאים שמסבירים שאחריי מספר שנים של נטילת תרופות נוגדות חרדה "החומרים במוח" לומדים להתנהג "נכון" ואז אין צורך יותר בתרופות שכיביכול רק מלמדות את החומרים במוח להתנהל נכון בקיצור: האים לנצח נשתה כדורים ? נחיה ללא רגשות ,אורגזמה מסקס, וערנות, או שיש תקווה???????????????

נירה שלום, המוח לא עובר תיקון ע"י כדורים נגד חרדה. הכדורים אינם מרפאים שום דבר אלא רק מאזנים את המצב. הדבר דומה לטיפול ביתר לחץ דם, בו הטיפול לא מרפא את הבעיה אלא מאזן את לחץ הדם, ועם הפסקת הטיפול התופעה נצפית שוב. אז מה עושים? בחלק מהמקרים חל ריפוי ספונטני. אנחנו לא יודעים לנבא אצל מי זה יקרה ומתי. ניתן "לרפא" התקפים ע"י טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי- התנהגותי. ואם לוקחים תרופות, יש לנסות ולהחליף טיפול עד למציאת הטיפול שיעזור לאזן את המצב עם מינימום תופעות לואי.

אני לוקח ציפרלקס כבר שלושה חודשיים. מתוכם חודשיים במינון 10 מ"ג שעשה אותי מאוד עצבני וחסר יכולת להירדם, עוד שבועיים וחצי במינון 5 מ"ג ליום שבהם עדיין הייתי עצבני וחסר יכולת להירדם אולם פחות ועכשיו שבוע וחצי שאני במינון של 5 מ"ג פעם ביומיים (כלומר בממוצע 2.5 מ"ג ליום). אני לוקח את התרופה נגד חרדות כלליות... ויש שיפור - כלומר פחות חרדות... הקטע הוא שעכשיו במינון הנמוך הזה שאני לוקח עדיין ישנה עצבנות מסויימת שמקשה עלי להירדם בלילה... היא שומרת עלי ער יחסית - ואם פעם אחרי יום קשה כפועל של 12 שעות עבודה הייתי חוזר ונרדם ב-6 בערב , היום אני ארדם רק ב-12-1:00 בלילה...

מנשה שלום, הכלל הפשוט הוא שתרופה אמורה לעזור ולא להזיק. אם היא מזיקה (תופעות לואי) צריך להחליף אותה. יש הרבה תרופות טובות חוץ מציפרלקס, ושווה פשוט לנסות משהו אחר, במקום לנסות למצוא איזו נקודת איזון דימיונית בין השפעה מטיבה להשפעה מפריעה.

שלום, האם מישהו מהגולשים טיפל בחרדות אצל דר' אורה גולן או שמכיר מישהו שטיפל אצלה? אודה לכם על כל אינפורמציה שהיא.

האם קיבלת התייחסות כלשהי או ניסית את הטיפול אצל ד"ר גולן? תודה

שלום, יש לי בעייה : מזה שנים אני עושה שימוש יומיומי באטמי אוזניים – יום ולילה - מכיון שאני סובלת מהפרעה של "שמיעת יתר" – ומכאן הסחות דעת בלתי פוסקות בכל שנייה ושנייה, גם בעבודה, גם בשעות השינה וגם בכלל. מכיון שאני אדם מאוד מאוד מנתח באופיי, כל דבר שאני שומעת עובר פרשנויות ארוכות, ספקולציות והסברים אין קץ – בדברים הכי טריוויאלים – כמו : " למה הוא אמר לה את זה" " למה הוא התכוון " ועד ניתוח כוללני ופרטני של כל מערכות היחסים בין האנשים אותם שמעתי מדברים אחד לשני בעבודה שלהם ( לא שלי ) בעבודה (שלי – ללא כל קשר אליי ) או בנסיבות חברתיות שגם הן כלל אינן קשורות אליי. וכך אני חיה שנים חיים של אחרים .... הדבר "מטרטר " לי במוח וגוזל המון המון אנרגיות נפשיות וגופניות ממני – אנרגיות שאין לי לתת, כך שלא נותר לי כוח לדברים העיקריים בחיים. אני כן שומעת : אדם שמדבר ישירות אלי במרחק של עד מטר או שניים ממני + צפירות בכביש + צעקות במרחק 5 מטר ממני ומטה + "בומים" + רעשים קרובים עד 1/2 מטר כמו, לשם הדוגמא, אנשים שמדברים לידי. אני מסתירה את האטמים היטב כי שיערי מעליהם ובזכותם שומעת רק מה שאני צריכה לשמוע. אני מעריכה באופן הגיוני וכלל לא מוגזם, שע"י השימוש באטמים אני חוסכת לעצמי כשעתיים ביום – אם לא למעלה מכך ! • האם ניתן להתייחס לכך כמו אל שימוש – נניח, לצורך העניין - בתרופה המטפלת בבעיות ריכוז וקשב ולכן לתת לזה "הכשר חברתי/רפואי" ? • האם, בהתחשב בכך שה"טריק" עוזר לי כל כך, יש איזשהוא מקום לגינוי / בחינה כלשהיא / הפסקה של העניין ? • האם אני יכולה לראות עצמי כ"מסודרת" בחיים כי פתרתי לי את הבעייה בצורה כ"כ יצירתית והאם אני יכולה להמשיך לחיות לי בכיף עם העניין ? תודה מראש.

שלום רב, נראה שקיימת גם בעיה של שמיעת יתר, וגם צורך פנימי להתייחס לכל גבר ולהגיב. לגבי הבעיה הראשונה כדאי לעבור בדיקת רופא אף-אוזן-גרון. ככלל נראה שאטמים יכולים להיות פתרון טוב. לגבי הבעיה השניה- נראה שיש צורך לברר את הדחף הפנימי להגיב ולהתערב, וזאת דרך טיפול פסיכולוגי.

רציתי לשאול מספר שאלות כשאני יוצאת מהבית נראה לי שכולם מסתכלים עלי מדברים עלי וצוחקים עלי אני מטופלת בזיפרקסה ובציפרלקס, בעבר טופלתי בסרוקסט וזה עזר,ברצוני להתחיל טיפול פסיכולוגי,האם אני צריכה טיפול קוגנטיבי התנהגותי או טיפול פסיכולוגי אחר?האם אני צריכה לחזור לסרוקסט?האם יש לי חרדה חברתית?

שני סוגי הטיפול יכולים להיות יעילים במצב כמו שלך. לגבי ההתאמה התרופתית, חסרים המון פרטי מידע שניתן להשלים רק במסגרת שיחת איבחון פסיכיאטרית, ולכן לצערי לא אוכל לעזור לך כאן.

שלום יש לי בעיה,אני דור שני לניצולי שואה אבא שלי חולה אלצהיימר מזה 8 שנים מטופל בבית ע"י פיליפינית שמטפלת בו יפה ,אמא שלי מזה כמה שבועות נראת בדיכאון בוכה בזמן לא הגיוני ממורמרת וזה נראה הגיוני זה לא קל לחיות עם אדם שחולה באלצהיימר. מה אפשר לעשות . אנחנו המשפחה מנסים בכל דרך לעזור לה אבל זה לא עוזר יש אולי טיפולים של פסיכולוג או תרופה כדי לעזור לה לעבור את הזמן הקרוב נראה שזה מצב חדש שלא היה לפני כן. עזרו לי כדישנעזור לה.

בודאי שניתן לעזור לה. קחו אותה קודם כל לרופא המשפחה בקופת חולים. הוא יוכל לכוון ולהתחיל טיפול תרופתי. אפשר גם לקחת אותה לטיפול פסיכולוגי, עדיף מסוג קוגנטיבי, כיוון שהוא נחשב הכי יעיל בדיכאון.

שלום רב! אני כבר שנתיים בטיפולים כל מני נגד מחשבה מתרידה אחת - כל הזמן חושדד שבעלי בוגד בי בלי שום סיבה. קודם קיבלתיSEROXATE כ 8 חודשים ומצב קצת השטפר. לפני 3 שבועות רופא המליץ לי לעבור ל FAVOXIL. בינתיים מצב לא טוב ומחשבות לגבי בגידה של בעעלי לא עוזבות, לפני שבוע ניסיתי להתבד (בלאתי 30 קדורים של ALPROX) לקחו אותי לבית חולים. עזרו לי בבקשה!!! האם זה נכון במצבי להמשיך ב FAVOXIL או יש דרך אחרת לצאת מזה?

ויקטוריה שלום, אם מדובר על מחשבות טורדניות, צריך להגיע למינון מקסימלי של התרופה. בסרוקסאט זה 60 מ"ג, ובפאבוקסיל זה 300 מ"ג ליום. אפשר גם ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל רק מסוג קוגנטיבי, וזה גם יכול לעזור מאד. בהצלחה!

שלום אני מטופלת בציפרלקס שנתיים וחצי. אחרי שנה הורדתי בהדרגה לכדור וחצי ואח"כ לכדור. מעוניינת להפסיק לחלוטין. האם אפשר לשתות כדור פעם ביומיים ואח"כ שלושה וכו', או שחייבים לקחת מינון הולך ופוחת מידי יום? תודה מראש

השאלה החשובה ביותר היא האם בכלל כדאי ונכון להפסיק את הטיפול? בהרבה מקרים המשמעות היא חזרת ההפרעה תוך שבועות עד חודשים בודדים. בכל מקרה, ההפסקה צריכה להיות דרך הורדת מינון לחצי כדור לשבועיים-שלושה, ואז להפסיק לגמרי.

שלום,אני מקבלת כבר כמעט שלוש שנים פלוטין ושום דבר לא משתנה מלבד המינון שמוסיפים ,כיום אני כבר שנה על פלוטין 80 מ"ג ,ורופאת המשפחה ,רוקחים בבית מרקחת -טוענים שזה מוגזם מידי-שזה כבר היה צריך לרדת .ובכל אופן אני לא נראת כמו אחת שזקוקה ל80 מ"ג . זה התחיל בדיכאון ,חרדה ,הפרעות אכילה ,ותלישת שיער מתונה -אבל אני לא מרגישה שינוי -והרופאה לא מוכנה לשנות כי כבר כמה שנים אני על הכדור הזה . לא יודעת בזמן האחרון כואב לי הראש -האם אין טעם שהרופאה תשלח אותי לסריקת מוח כדיי לראות -אם צריך טיפול אחר ?? או שזה כתוצאהממשהו אחר ,בנוסף האם זה שאני לוקחת מינון מירבי -יכול לגרום לי בעיות בעתיד -כלומר האם זה אומר שתרופה אחרת תנסה ללכת על ניורוטסמיטר אחר -מלבד סרטונין ??

שני שלום, ישנם מצבים בפסיכיאטריה בהם מינון של 80 מ"ג פלואוטין הוא בהחלט סביר. מאידך, את טוענת שהמצב לא משתפר. אני מניח שגם הרופאה רואה את המצב, והיא היתה שמחה אם מצבך היה משתפר והיית מגיעה אליה פחות. אם יש לך ספקות לגבי אפשרויות טיפוליות אחרות, כדאי שתלחי לקבל חוות דעת נוספת, ואז תחליטי על המשך הדרך. בהצלחה!

הנני סובל מהפרעות חרדה מלוות בסימטומים גופניים כגון: לחץ בחזה , חנק, כאבי בטן, בחילות... לאחר מס' שנים של אי הסתגלות למגוון התרופות הפסיכיאטריות הקיימות בשוק הומלץ ע"י הפסיכיאטר לעשות STOP .(תרופות הרגעה השפיעו) בהדרגה הורדתי 10 מ"ג ציפראלקס וכן הפסקתי בהדרגה לאחר כ 8 חודשים מקלונקס 0.5 מ"ג ליום באמצעות אסיוול. הכיצד יתכן שלאחר שלושה שבועות עדיין כל הגוף כואב, ישנם בחילות מידי פעם וחוסר איזון טוטאלי לרבות חנק בא וחולף? האם כדאי בכל זאת עדיין להמתין עוד תקופת מה כדי לתת לגוף להתאזן והאם יש סיכוי שאוכל להתמודד ללא כל תרופה מכל סוג שהוא? במידה והסבל העובר עלי יישנה איזו תרופה פסיכיאטרית ניתן ליטול בליילה בלבד כאשר יש לה השפעה מרגיעה ולא מעוררת?

שלושה שבועות היא תקופה גבולית. כדאי לחכות עוד שבוע. ישנם מצבים בהם תרופות לא עוזרות, ולכן אין טעם לקחת אותן, אלא ללמוד כיצד לחיות עם הבעיה. יתכן וזהו מצבך. אפשר לתת תרופות שונות ללילה, אבל זה רק ביעוץ אישי עם הפסיכיאטר, לאור הרגישות הרבה שלך לתרופות. כדאי לחשוב היטב האם זה יהיה צעד נבון לחזור לתרופות כעת.

ראשית, תודה להתייחסותך, במידה וכל הבדיקות הרפואיות תקינות, איך זה יתכן כי אינני יכול לנהל אורך חיים תקין? כלומר, רוב שעות היממה סובל מבחילות, חוסר איזון + כאבי ראש, כאבים ברגליים, כפות ידיים נרדמות.... האם כל אילו הינם תופעות גמילה? פסיכיאטר מפורום אחר רשם לי ש 3 שבועות זהו בדיוק זמן גבולי לפני השיא של סוף הגמילה ועדין ישנם תופעות שבאות וחולפות. עוד המליץ לי על טרבמין לתקופה זו וקראתי כי זהו למעשה ויטמין קומפלקס ויטמין B . פסיכיאטר נוסף המליץ על טרזודיל 100 מ"ג בליילה שהנו נוגד דיכאון + מרגיע. פסיכיאטר נוסף המליץ לא לגעת בבנזודיזאפינים ולהשתמש בטרגטול או דפלפט (של מחלת הנפילה) מה דעתך? האם כדאי לתת צ'אנס בלי תרופות לעוד תקופת מה? ואם כן מהי התקופה הסופית של גמילה? מה דעתך על התרופות הנ"ל למצבי? אודה מאד לתשובתך

בעקבות דיכאון נוטלת אפקסור חצי שנה+פסיכותרפיה.הייתה הטבה.עכשיו יש ירידה.מחשבות אובדניות.דחף חזק.למה?מה לעשות?

קשה לי לדעת למה יש ירידה, אבל זה יכול לקרות. אפשר להתייעץ עם הפסיכולוג ועם הפסיכיאטר לגבי הסיבות לירידה. אפשר לחשוב עם הפסיכולוג כיצד להתמודד עם זה. אפשר להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי העלאת מינון התרופה (אפשר להגיע עד 300 מ"ג ליום).

לד"שלום! אני עברתי תאונת דרכים קשה.כשנתיים.יש לי התפרציות קשות מלוות בבכיי כל היום.אני מטופלת.לצערי הרופא שלי תקבל אותי רק עוד שבועים אני סובלת מאוד.ואני מתפרצת על בני החייל.אין לי שליטה אני מתמוטטת. קשה לי אין לי עם מי לדבר..מבקשת הכונה דחופה. תודה.

נשמע שאת מאד לבד. את יכולה לפנות ל"ערן" בטלפון (שרותי עזרה ראשונה נפשית) ואם זה לא עוזר, אפשר לפנות לחדר מיון גם בבתי חולים בהם יש מחלקה פסיכיאטרית (כמו רמבם, תל השומר, הדסה וסורוקה)

איך יוצאים מקשר הרסני. אני בזוגיות של 15 שנה. אני יודעת שהזוגיות הזו מזיקה לי מאוד ובכל זאת אינני מצליחה להתנתק. מה כובל אותי לגבר שגורם לי סבל? למה אינני מצליחה להשתחרר ממנו וכל היום אני רק חושבת עליו - האם היום יהיה בסדר או לא? האם היום הוא יתנהג יפה או לא?. אני כבר אובססבית בנושא של הגבר הזה - בעלי. האם ככה נראים נישואין? אני נוטלת סימבלטה 60 מ"ג ביום ועדיין מלאת חרדות. מה עושים? האם כדאי להחליף תרופה?

הולכים לטיפול זוגי! אם יש איזושהי התלבטות, שם התשובות. אם יש קושי- משם תבוא העזרה. במידה והוא לא משתף פעולה ולא רוצה להגיע לטיפול, את יכולה להציב את זה כתנאי: טיפול זוגי או גירושין. אל תתפשרי!

שלום : רציתי לדעת : האם אפשר לשב כדור כמו ואבן (או כדור אחר ממשפה זו) עם תוספי תזונה כמו ויטמינים C , ואומגה 3.?

אין שום בעיה!!!

חשבתי לעצמי שמכל ההודעות האחורנות שלי בטח יהיה קשה להבין אותי ומה אני רוצה ולכן החלטתי לשבת ולשתף אותך במחשבותיי ומקווה כי הפעם אצליח להבהיר ולהסביר עצמי כפי שהייתי רוצה. אז כמו שכבר אתה יודע, לפני שנתיים וחצי בעקבות תקופה סוערת (טיפול פסיכולוגי כושל שדרדר מאד את מצבי, לחץ ופיטורים בעבודה,חשיפה בפורום, העתקת מקום מגורים ) נכנסתי לסערת נפש בלתי מוסברת שבה הייתי בחרדה חריפה וממושכת, מחשבות יחס ולמעשה זו היתה גלישה פסיכוטית. עד היום לא קיבלתי אבחנה של מחלה. בכל מקרה המצב לאשורו הוא די מורכב- הוא מכיל את מצבי בהווה + חששות אודות ליקויים בלתי הפיכים מקריאה אני יודעת שאחרי פסיכוזה תתכן ירידה קוגניטיבית ורגשית והתאוששות ממנה מצריכה חזרה לעשייה כאשר זמן ההחלמה הוא שנה. אני לאחר המשבר נשארתי בבית מעבר לשנה ולא עשיתי כלום, אבל ממש כלום. סבלתי מעיקר מסוג של נתק. איך אוכל לתאר לך את מצבי כיום בצורה הטובה ביותר על מנת שתבין אותי ואולי תוכל לעזור לי כי אני מאוד מתוסכלת. הרופא שלי אמר שאלו שלוקים בליקויים אחרי פסיכוזה הם לא מודעים לכך, זה נמצא כ"כ עמוק בתוכם שהם אפילו לא מודעים לכך. אז למה ע"פ מה שקראתי 4% מחולי סכיזופרניה מתאבדים אחרי שהם מבחינים כי איבדו חלק מאישיותם? היה רופא אחר שטיפל בי במשך שנה שלמה ואמר לי שלא ניתן לדעת בוודאות אם אחזור למצבי הקודם באופן מלא! אף על פי שאני לא מאובחנת כסובלת מהמחלה. אוקיי, עד לפה?! עכשיו למה אני מנסה בכל כוחי לחזור ולהסביר עצמי?! כי אני ממש אבל ממש לא מוכנה לקבל ולהשלים עם המצב הזה שאשאר ככה לכל החיים. אני בת 34 וקודם לכן, הייתי בנאדם שמח , מצליח ומאושר. ועכשיו לעניינינו: הדרך הטובה ביותר לתאר לך את מצבי על מנת שתוכל לומר לי מה זה, זה לנסות ולהמחיש את זה בכמה דרכים: 1. אני מרגישה כאילו מחוקה. כאילו כל אישיותי נמחקה. 2. מרגישה מוגבלת בתפקוד, כאלו לא יודעת איך ומה לעשות. 3. לא מכוונת מטרה ותכלית. 4. כאלו אין אף אחד ב"בבית", בפנים אין אף אחד. 5. ניכור וזרות., לא מחוברת לכלום, ריק בפנים וריק בחוץ- וואקום. 6. חסרת חיות!!!!!!!! אולי רגש שטוח?(לא יודעת) 7. והכי עיקרי- כאלו איבדתי את דעתי (עכשיו תאמר שאם הייתי מאבדת את דעתי, בטח לא הייתי מיודית בכך) איבדתי את האינטלקט!!!!!!! מה זה ???? אני לא מרגישה עצב, כך ששללתי דכאון על אף שאני מטופלת בסימבלטה 60 מ"ג+מירו 30 מ"ג. אם תשאל מה זה נראה לי (ואני מאד מאד מקווה כי משהו סופסופ יאמת או יפריך את דעתי אבל לא משהו עמום באמצע) האם אלו הליקויים שמדברים עליהם שנוצרים ונשארים אחרי פסיכוזה???????? אני לא מאמינה לצערי שאחזור למצבי הקודם- ולו רק בגלל שכ"כ הרבה זמן אני כבר לא אני, ששכחתי לגמרי - מי אני ומי הייתי ואיך עושים את זה שוב. זמן רב לא תירגלתי יכולות שונות ומגוונות שלי ולשם כך הם נכחדו. אשמח מאד אם תוכל להבין ולהסביר לי בטח עוד יצוצו לי דברים וסימפטומים להוסיף אך אסתפק בכך

הלה שלום, ראי את התייחסותי אליך מלפני ימים אחדים. העלתי שם מספר שאלות אליך- ונותרתי ללא מענה. אשמח אם תחזרי אלי עם תשובות יותר ברורות, ואז אולי אוכל לחזור אליך עם תשובות יותר ברורות :-)

היום, כמעט כל רופא שיניים מבקש שימלאו שאלון בריאות, דבר לגיטמי ואחראי לחלוטין. אך אליה וקוץ בה. בשאלון יש גם שאלה אם יש בעיה פסיכיאטרית, ואיזה תרופה נוטלים? האם סרוקוול במינון של 400 מ"ג יכול להוות סיכון בטיפול שיניים כלשהו, כעקירות, השתלות , טיפולי שורש , כתרים ובמקרה הקל סתימות. האם קיים איזשהו סיכון באי דיווח לרופא על נטילת סרוקוול, במהלך איזשהו מהטיפולים? החלק הארי של רופאי השיניים, לא מוכנים לקבל אנשים שנוטלים תרופה פסיכיאטרית, למרות, שהמצב הריגשי תקין ומאוזן לחלוטין, וזאת בגלל סטיגמה לא הוגנת שקיימת כלפי אנשים עם בעיות ריגשיות. מאחר, ואין הרבה בעלי מקצוע (רופאים בלעז) שאפשר לסמוך עליהם, עצם הדיווח גורם לכך,שלאחר שנמצא הרופא המיוחל ,הרופא לא יהיה מעוניין לטפל בפאציינט, בעקבות השאלון. (אפילו שמדובר ברופאים פרטיים תמורת תשלום לא מבוטל) ובכן, האם סרוקוול מסכן באיזשהו אופן את המטופל בטיפולי שיניים, או האם אפשר לא לדווח על נטילתה, אם הדבר לא מסכן באיזשהו אופן, ורק גורם לכך שהרופא לא יהיה מוכן לטפל, למרות שיש לו את הכלים לטפל במצב הבעייתי בו נמצאות השיניים? אנא בבקשה ממך, תשובה הוגנת, מהי דרך התגובה הנכונה והטובה ביותר, ולא מהי הדרך שמשרתת את הדיעות הקדומות והפחדים של רופאי השיניים. תודה מקרב לב עבור התשובה דפנה

הבעיה אינה בדעות קדומות, אלא בסכנה של תגובות בינתרופתיות, בין זריקת ההרדמה, למשל, לבין תרופות אחרות. כיוון שאינני בקיא בתרופות שניתנות ע"י רופא השיניים, אינני יכול להגיד האם תהיה בעיה עם סרוקוול. לדעתי רוב רופאי השיניים כלל לא מכירים את התרופה. ולגבי דעות קדומות- לצערי הן קיימות גם אצל רופאים מכל המקצועות והצבעים. אני מקווה שימצא רופא השיניים המשוחרר מדעות קדומות (ואני בטוח שזה לא נורא מסובך למצוא אחד כזה....)

שלום לאחי נרשם פרפנאן. הוא מסרב לקחת לדעתי בגלל המשמעות של זה וההכרה בעוברה שיש בעיה נפשית. כיצד אני יכולה לשכנע אותו? האם יש תרופה עם השפעות דומות שאפשר לתת לו דרך האוכל או השתיה?

דיינה שלום, חשוב להעביר לאחיך מסר ברור שאתם חושבים שיש לו בעיה נפשית- ושזה בסדר גמור. ושאתם אוהבים אותו לא פחות, ואולי יותר בגלל יכולתו להתמודד עם כך ולקחת אחריות על מצבו (שזה אומר לקחת טיפול). ישנן תרופות שניתן לשים באוכל/ שתיה, אבל זה טוב לזמן קצר. אנחנו משתמשים בזה בד"כ באופן חד- פעמי או לימים הראשונים באישפוז. הוא יעלה על זה במוקדם או במאוחר. לגבי תרופות ספציפיות יש להתייעץ עם הפסיכיאטר.

שלום אני בת 29 סובלת התקפי פאניקה כבר 5 שנים טופלתי בסרוקסט 40 מיליגרם. לוסטראל בהריון , וכעט בציפרלקס מינון מקסימלי 20 מיליגרם מאחר ומינונים קטנים לא משפיעים עליי בכלל ולא ממגרים את החרדות . הבעיה היא שאני סובלת מאוד מעייפות כרונית ולא מסוגלת לעבוד או לטפל ביעילות בתינוק שלי אני מרגישה שאני יכולה לישון שעות רבות ,וכל פעולה גורמת לי לעייפות רבה יש לציין שאנני סובלת מדיכאון -ולא סבלתי מעולם כשאני ערה אני מתפקדת יוצאת ומבלה ובדרך כלל מלאת מצב רוח פשוט כל הזמן העייפות מקננת ואני מנסה להילחם בה,אני מדברת עים אנשים וחושבת שאני נרדמת להם בפרצוף .............. הורדתי מעט מהמנינון כרגע של התרופה אך ללא הואיל היש סיכוי שמדובר בתסמונת התשישיות הכרונית???????? וכיצד ניתן לטפל ?? או לאבחן בכלל???

נירה שלום, חסרים מספר פרטים בכדי להעריך את מצבך: מתי ילדת? מתי התחילה העייפות ביחס לתחילת הטיפול בציפרלקס וביחס ללידה? האם עברת בירור גופני כלשהו עקב העייפות?

בהמשך לשאלתייך ילדתי לפני 11 חודשים העייפות היתה גם כשנטלתי סרוקסט ולוסטראל אך לא בצורה כזו. בשנה האחרונה זה החריף מאוד, עד כדיי אי יכולת לצאת לעבוד למרות שאני מאוד רוצה. כשפניתי לבדיקות דם מקיפות חוץ משקיעת דם נמוכה- הכול בסדר גמור, אחריי הלידה היו כמובן שומנים בדם שירדו, במהלך ההריון מצב העייפות היה מחריד וכלל כל היום שינה. רופא המשפחה טוען שזה אולי דכאון ואני מוחה בתוקףףףףףףףףף, כי זו עייפות ממש קשה ללא שום קשר למצב רוח בכלל האים ישנה בדיקה שניתן לעשות בכדיי לברר את המצב הקשה הזה? מה אתה מציע לנסות??????????

צרי קשר

האם התרופה איקסל נמצאת בסל הבריאות של כללית? ואם לא כמה יעלה מינון טיפולי לחודש. (פחות או יותר כמובן- בממוצע)? תודה

התרופה לא נמצאת בסל. אינני בקיא במחירים. לחלק מהקופות יש הסדר להשתתפות חלקית. ניתן לברר זאת במזכירות הקופה.

אני בטיפול פסיכולוגי 3 שנים..

דן שלום, אני לא בטוח עד כמה תרופות יעזרו. אני מניח שהיית בטיפול רגיל (דינמי). שווה מאד לנסות טיפול €וגנוטיבי.

ד"ר שלום בן 42 לאחר כשלוש שנים של סבל איום בכל הנוגע לבעיות בריאותיות (לטעמי לא היפוכונדריה)אלא פחד ממחלות החלטתי לקחת על פי מרשם רופא משפחה לאחר עיון ובדיקה ציפרלקס10 מ"ג לאחר כשבועיים חשתי שינוי מהותי ולאחר כחודש וחצי חשתי מצויין(כל הבעיות הכעסים הלחצים "עברו לידי" למותר לציין שזה מאוד הפריע לבת זוגתי היות והייתי מאוד "פלסטיק" ללא רגשות. כיום שנה אחרי הכדור כאילו איבד משהו חשוב מצד אחד והחזיר לי את הרגשות מצד אחר (כולל רגשות של מתח ועצבים פחות פחדים אך קוצר נשימה מתח בלסת סף התעצבנות נמוך כאילו יש כדור וכאילו אין כדור. המצב כבר נמשך למעלה מחודש כמעט ברציפות א. האם תופעה זו מוכרת לך? ב. מהי המלצתך היות והייתי רוצה לחזור למב של כמעט"פלסטיק"היה לי נוח היות ואני אדם סופר רגשני והחברה אינה מעריכה זאת אלא מנצלת אנשים אלו ממתין לתשובתך ומודה לך על הפעלת פורום חשוב זה תודה מראש עופר

נשמע כאילו משהו לא למרי רגוע גם כיום. יכול להיות שזה עקב תת-מינון של התרופה. אפשר לנסות לקחת כדור וחצי למשך שבועיים-שלושה, ולראות האם זה יועיל.

נשמע כאילו משהו לא למרי רגוע גם כיום. יכול להיות שזה עקב תת-מינון של התרופה. אפשר לנסות לקחת כדור וחצי למשך שבועיים-שלושה, ולראות האם זה יועיל.

מה לפי דעתך נחשב לכדור השינה טוב/הטוב ביותר: כשהמטרה היא עזרה בהירדמות עצמה ולא בשמירה על כל השינה (כלומר אין צורך בזמן חיים ארוך) ושאינו גורם/הכי פחות גורם לקימה "מסטולית"? ומה הכדור הטוב ביותר לשינה עמוקה יותר ואיכותית יותר כאשר המטרה היא שמירה על איכות ועומק השינה למשך כל הלילה? (ושוב רצוי הכי פחות ממסטל בבוקר)

זודורם, או סטילנוקס (שני שמות מסחריים שונים של אותה תרופה ) הוא בעל טווח ההשפעה הקצר ביותר, אבל מאידךהוא ארוך מספיק בכדי לשמור על השינה, וקצר מספיק בכדי לגרום למינימום עייפות כשמתעוררים..

אני בן 30 עסוק בלהאשים את הורי מה שלא הולך בחיי כמו זוגיות חוסר ביטחון עצבנות כי הורי היו אלימים ולא נתנו לי בטחון. אני עסוק כל הזמן בלהאשים אותם בגורלי אף על פי שמבין שזו היסטוריה. האם כדאי להתחיל טיפול תרופתי?? פסיכולוגיה לא ממש מושיעה לי. מעבר לעצבנות וחוסר הסיפוק מחיי אני מרגיש ריקנות ובוכה המון על מר גורלי....... וכמובן מאשים בכך את הורי

דן שלום, לא ברור לי כמה זמן היית בטיפול פסיכולוגי. זה מאד משמעותי לצורך המשך הכוונה.

אני בן 32 ננטשתי לפני מס חודשים על ידי חברתי לחיים שעימה עמדתי להתחתן. מאז לא מתאושש....... בוכה המון נובר בזכרונות עצבני על כולם ולא נהנה מכלום..... הולך לפסיכולוגית. מבין תיאורטית אבל לא מצליח להרגיש טוב יותר אני עסוק באופן אובססיבי לחזור לתקופת הקשר בזכרונות וכו. האם טיפול תרופתי יכול לעזור לי ??

טיפול תרופתי בהחלט יוכל להקל עליך. גם הטיפול הפסיכולוגי יכול- רק לא ברור כמה זמן אתה בטיפול. אם מדובר בטיפול דינמי (הטיפול הפסיכולוגי הרגיל, כמו שרואים הרבה פעמים בטלויזיה) זה יכול לקחת לכל הפחות 6-4 חודשים, והרבה פעמים גם יותר מכך. טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי יכול לעזור תוך כ- 3 חודשים ויעילותו נחשבת גבוהה יותר.

לד"ר שלום אבקש לדעת מהי תרופת סם אפ ומה המינון המומלץ תודה

ערן שלום, כתבתי התייחסות לנושא לפני יומיים כאן בפורום. אם אחרי הקריאה עדיין יש לך שאלות חזור אלי.

ברצוני לדעת, מהם הסימנים של התמוטטות עצבים ? אילו תחושות, סימנים פיזיים, נפשיים, מעידים על כך שאכן מדובר בהתמוטטות עצבים ?

התמוטטות עצבים היא שם עממי לבעיה נפשית המלווה במתח. ישנו מגוון עצום של בעיות נפשיות היכולות להקרא התמוטטות עצבים, החל מתגובת הסתגלות, שזו תגובה כמעט נורמלית לארועי חיים לוחצים, וכלה במחלות כמו סכיזופרניה. הרבה אנשים עוברים מצבים בהם הם חשים קריסה נפשית קשה, ומתאוששים בכוחות עצמם. לעיתים זה סימן למחלה. האבחנה לא תמיד פשוטה, וכמו שכאשר כואב החזה כדאי ללכת לרופא לשלול התקף לב (למרות שזה הרבה פעמים סתם שריר תפוס), כך גם במצבי משבר נפשי משמעותי כדאי לפנות לאיבחון מסודר, אפשר גם ע"י רופא המשפחה בקופת חולים.

המפלצת מאניה דיפרסיה היא מפלצת מבלבלת מאד למעשה, היא קרוייה על שם סבתא שלי סבתא מניה שכשאבא שלי היה בן 14 היתה כלכך בדיפרסיה שהרגה את עצמה... המפלצת מאניה דיפרסיה היא מלכה באיבוד שליטה. היא מתחילה בקטן קצת רוממות רוח קצת מהירות המחשבה חדות החושים יופי של יחסי אנוש והולכת, ומתנפחת, וגדלה ופתאום יש לי כוחות כמו לאלה ויש לי המון המון כסף 12,800 שקל אני תורמת לצה"ל כך ביום בהיר אחד הנדבנית הידועה תמי בחסות המפלצת מאניה ואז היא הולכת, ומסתחררת והופכת לפסיכוזה מפוארת כלכך שלום לכולכם, הידעתם שאני משיח בן יוסף? עוד מעט יגיע משיח בן דוד ואני אלד את הגילגול הבא של אליהו הנביא ואביא גאולה לעולם כל העולם מסתובב סביבי ואני מבינה את כל סודותיו ומאזינה לקולות הייקום המסתוריים שמדברים רק איתי, בשפה המובנת רק לי בני האדם הפשוטים אינם מבינים הם אינם מורמים מעם כמוני, המשיח האישה והנבואה ניתנה לי במתנה אז למה נעלמת ממני השינה? ולמה אני רבה עם כל העולם? זה לא נשמע הגיוני למי שאמורה להביא את השלום לכולם... המפלצת מאניה הופכת לדיפרסיה אחרי מספר חודשים של אובדן חושים, ואובדן מציאות לגמרי לא פשוטים הדיפרסיה היא איבוד הכוחות הטוטאלי נסיקה לבור השחור של המוות ובעיקר- הפאדיחות יו, עוד פעם פידחתי את עצמי בפני כולם איך יכולתי להיות משיח בפורום מקצועי מדופלם מול אנשי מקצוע שהם השמנא והסלתא ועכשיו בורחים ממני כולם ושולחים אותי לפסיכיאטרית שרק מעליבה אותי ונותנים לי שוב את התרופות האלה שמסממות לי את בוחן המציאות היה הרבה יותר נעים להיות משיח מלהיות משוגעת הסיפור הפסיכוטי היה הרבה יותר מעניין מהביוכימיה של המוח איך זה יתכן ששוב אין לי לאן לברוח לעולם אין צבעים הכל רדוד, חסר תקווה זה בגלל שדיפרסיה נכנסה לתמונה... הוי, מפלצת מפלצת הלוואי ותעלמי ולא תחזרי לעולם תשאירי אותי סתם, כמו כולם לא משיח, לא גאון ולא מורמת מעם סתם, להיות סתם ולא בדיכאון, הכי חרה זה דיכאון עונש משמים על חטא ההיבריס על התחושה שאני מורמת מעם... ערב טוב תמי.

אין דבר שלם יותר מלב שבור כך אומרים כשהלב נשבר, זורח אור גדול שר אביתר בנאי אז למה דליה רביקוביץ' שהביאה לנו כלכך הרבה אור היתה צריכה למות ערירית וגלמודה ספק התאבדה, ספק מתה משברון לבב כשכולנו היינו צריכים לחבק אותה לערסל אותה, להודות לה על שירי העצב והגבורה שהנחילה לכולנו פרט לעצמה? למה כל הלבבות השבורים נשארים כל כך לבד בבדידותם עם הסודות השמורים בהם כגוויות עם האכזבות החוזרות ונשנות עם הציפייה שהפעם זה יהיה אחרת וכל פעם, כמו גלי הים, מתנפצים אל קירות המציאות המנוכרת, האטומה המשתתקת תדיר מול סבל אנושי מול קריאה לעזרה מול שברון לבב? קשה שסלעים נשברים קשה הרבה יותר כשאדם נשבר ומה שהכי קשה היא לא תחושת השיברון ברגע האצת אלא המוות שבא בעקבותיו כשאנשים חולפים על פני גווית האדם המפרפר לא עוצרים להביאו לבית המרפא לא חשוב כמה הוא זועק שם, בכביש עד שנופח את רוחו ממש כמו בארצות הברית שם אדם יכול להשאר עם סכין נעוצה בליבו ועובר האורח ממשיך בדרכו כדי שלא יבולע לו. סכינים בלב הם מדבקים שיגעון גם בואו נתרחק מעלובי הנפש הללו פן תדבק בנו עליבותם מה שהם לא יודעים, המתרחקים למינהם זה שבתוך הלב השבור יש כלכך הרבה אור שיכול לחלץ גם אותם מיסוריהם. תמי.

תמי את מקסימה! את יכולה להיות סטנדפיסטית. אפשר לביים הצגה , מהשיר שכתבת - תאמיני לי, היא תשבור קופות. לילה טוב! רויטל

מגניב לביים הצגה, אני בעד... בכלל אני חושבת שזה יכול היה להיות נורא יצירתי לצאת עם הדמויות הפנימיות שלנו לאקרנים, ולשתף בהן את הציבור. להפסיק להתבייש בחולשות ובטירוף הפנימי שלנו, וללמד את העולם שאפשר הכל לראות גם בהומור, ולהנות מזה- מהתבוננות מהצד... להציג את הטירוף להציג את הדיכאון להפוך את הכאב מזבל וחרה- לזהב אמיתי כי העצב הוא נורא צבעוני, ויש לנו כלכך הרבה צבעים בתוכינו, חוץ מהשחור של הדיכאון ויש כלכך הרבה על מה לספר חוץ מעל הסימפטומים כל האומנים התחילו את התהליך האומנותי שלהם מכאב נפשי. כאב נפשי הוא מנוע ליצירה- לא חשוב אם היצירה היא כתיבה, שירה, מוסיקה, הצגה או ספר. כל אחד במדייה שלו. אני מאמינה גדולה בטיפול באומנות, בסדנאות כתיבה, וצילום ובכלל. זה הופך את המסע הנפשי שלנו להרבה הרבה יותר מעניין ואסתטי... מה דעתך? לילה טוב תמי.

תמי את מקסימה! את יכולה להיות סטנדפיסטית. אפשר לביים הצגה , מהשיר שכתבת - תאמיני לי, היא תשבור קופות. לילה טוב! רויטל

אני סובל ממחשבות טורדניות כבר כמה זמן..... הייתי אצל פסיכיאטר של הקופה והוא רשם לי את התרופה רסיטל קראתי עליה ודי ניבהלתי מתופעות הלוואי שיכולות להגיע עימה שמעתי על התרופה סיפרלקס....דרך אתר זה... ולפי הבנתי זו כמעט אותה תרופה רק מדור חדש יותר....ושהיא כמעט ללא תופעות לוואישפניתי לרופא...הוא אמר שהוא לא מוכן לשנות לי את המרשם לסיפרלקס....מכיוון שנהוג להתחיל עם הרסיטל ואז לעבור (אם מגיבים לה לא טוב)לסיפרלקס אני ממש חושש מהרסיטל...ולא רוצה לקחת אותה....מצד שני אני בהחלט הייתי מעוניין לנסות את הסיפרלקס... איך אני יכול לקבל מרשם לסיפרלקס..... תודה ...המוטרד

שלום למוטרד, כנראה שבכדי לקבל ציפרלקס תאלץ ללכת לרופא אחר. אבל אני לא בטוח שצריך. שתי התרופות באמת מאד דומות, רק שציפרלקס מכילה רק את החומר הפעיל, ללא חומר שאינו פעיל. מצב זה יוצר שיפור מסויים בשכיחות תופעות הלואי. בפועל, גם לרסיטל מעט מאד תופעות לואי, ורוב המטופלים מסתדרים איתה מצויין בלי ההוצאה הכספית המשמעותית של ציפרלקס. אני בהחלט חושב שכדאי להתחיל עם רסיטל, ורק אם יופיעו תופעות לואי משמעותיות (והסיכוי שזה יקרה נמוך!) לעבור לציפרלקס.

רק שתדע המוטרד, שבתור אחד שלקח את שניהם - הגבתי הרבה יותר טוב לרסיטל ודווקא מהציפרלקס קיבלתי יותר תופעות לוואי... אז באמת שזה לא כזה עקרוני...

שלום ד"ר עופר א....תודה על התשובה....... :-) ב...ממה שהבנתי גם מטפלים וגם ממה שקראתי פה באתר...ובאתרים אחרים הסיפרלקס נחשבת ל"מרצדס" של התרופות הללו.... לעומת תגובות על תופעות לוואי שכן קראתי שיש לרסיטל...(שכמובן שאותי הכי מטרידה הירידה בלבידו..) כמעט שלא נתקלתי בתגובות שכאלה על הסיפרלקס....(לא אגיד שלא ביכלל...אבל מעטות מאוד..) מה גם שהבנתי שבסיפרלקס הסיכוי לשיפור "מהיר" הינו גדול יותר.... גם פיתחתי לי מאין "אנטי" לגבי הרסיטל....ביגלל התגובות ודברים ששמעתי עליה..... נראה לי מגוחך......להתחיל לקחת אותה בידיעה שמתי שהוא יש סיכוי שאעבור לסיפרלקס...לא עדיף ישר להתחיל עם השניה.....? האם יש מקרים שבהם רסיטל תעזור וסיפרלקס לא...?? או שזה שיקול פיננסי של הקופה?? תודה (קצת פחות)מוטרד

שלום אני בת 48 מצויה במתח נפשי רב,המלווה בהתפרציות זעם כלפי אנשים,בעבודה ובמשפחה הרופא נתן לי פריזימה(שאני מבינה שזה פרוזק)20 מ"ג אני לוקחת את הכדור 3 שבועות ואין שיפור משמעותי האם תרופה זו יעילה מנסיונך להתפרציות זעם? תודה מראש

פריזמה הינה תרופה לטיפול בדיכאון וחרדה. לעיתים מתח והתפרצויות הם ביטוי לדכאון- אך בד"כ זה סימן לבעיה אחרת. בכל מקרה, שלושה שבועות זהו זמן גבולי לראות השפעה של פריזמה. בד"כ ההשפעה נצפית תוך 3-6 שבועות, כך שבהחלט יכול להיות שבימים הקרובים יחול שינוי, ואם לא אז תוך שבוע-שבועיים. מצב כמו שאת מתארת יכול להיות תגובה לארועים מלחיצים בחיים, ואז הטיפול המועדף הוא פסיכולוגי.

ד"ר שמגר שלום! ראשית תודה רבה על תגובתך החמה, זה בהחלט שינוי מרענן בפורום כאן :) שנית, רציתי להתייעץ איתך ולשתף אותך במה שעברתי שמשפיע עלי משמעותית היום. ומאוד הייתי מייחלת לחזור למצב/ לתחושות הקודמות מאחר ואני אשמה ואחראית למה שעברתי. בזמנו, לפני כשלוש שנים לערך...עברתי סערת נפש שלכאורה היא בלתי מוסברת. אומנם עמדתי בפני שינויים ומתחים דרסטיים בחיי (אגב, אני בת 34) עבודה תובענית אם אנשים שלא היו בטובתי, עזיבת מקום העבודה שאהבתי את העשייה בה שהביאה לי המון סיפוק ותחושת ערך, רצון לעזוב את הטיפול הפסיכולוגי הכושל שעברתי בזמנו ועזיבה, חשיפה בפורום פסיכולוגי שהכניס אותי לפחדים וחרדות. למעשה הייתי בבהלה ותחושת איום וסכנה על חיי..ראיתי שכתבת כאן למשהי - שטראומה היא באה ממקור חיצוני אך, מה שאני עברתי..תחושה שרוצים ברעתי, תחושות קשות של פגיעה בי, תחושות נרדפות (פארנויה קלה) חרדה גבוהה ואינטנסיבית, תחושות קשות של רצון לברוח ואין לאן ...כל אלו הותירו בי משקעים כמו של טראומה נניח. זו היתה בעצם גלישה פסיכוטית שנמשכה זמן רב והיציאה ממנה גם לא היתה טובה..כי המחשבות המוזרות פסקו אך נותר הנתק (דפרסונליזציה, דראליזציה) ולמעשה רק לפני זמן מה, השתחררתי מהנתק. אבל כיום אני מרגישה עדיין קצת מוזר (לא באופן מחשבתי) אלא, כאילו היתה זו השפעה דרסטית על אישיותי, על הבטחון והדימוי העצמי וכיום אני לא מסוגלת להשתחרר או לחזור להרגיש חיונית, מלאת שמחת חיים, יוזמה. זה לא ממש דכאון אלא יותר תחושה של צמצום...ובעיקר התסריט הדימיוני שבניתי לי בזמנו בראש עדיין מלווה אותי ביום יום, בתחושות הקשות והמפחידות...בתחושות של חוסר אונים (נלמד) שקודם לכן, הרגשתי כ"כ קומפוטנטית, עם מסוגלות רבה, רצון להצליח, שמחת חיים ופלפל. איך אפשר לשכוח את החוויה הכה לא נעימה הזו שצובעת לי את העולם בצבעים אפורים וכבדים???? קרוב לשלוש שנים אני מהחוויה ועדיין אני חשה כאלו זה היה רק אתמול!!!!! אני לעיתים דרוכה למשמע טלפונים או בכלל התקלויות במצבים שונים שאותם אני מנסה למזער ולהמנע..אני עובדת חצי משרה ומיד רצה ושבה לבית הריק בסוף המשמרת. אני לא יכולה להתגבר על התקיפה שלכאורה היתה בראשי שזכור לי כאירוע טראומטי בו אני חסרת אונים שמחפשת מקור הרגעה ובכל פעם מחדש נכשלת. דבר נוסף הוא, שבכל הזמן הזה שעבר שבו עדיין הייתי במאין חרדה ונתק, דאגתי רבות אודות ליקויים אפשריים שיש להשתקם ע"י עשייה ואני רק ישבתי בבית. דבר קטנטן נוסף...לעיתים תכופות אם כי זה פחת - יש לי מאין זרמים חשמליים כאלו בצד האחורי של הראש. אני נוטלת סימבלטה 60 מ"ג + מירו 30 אשמח לשמוע את דעתך בעניין וכמו כן, מה עלי לעשות בשביל למזער את "השריטה"?והאם שככל שיעבור הזמן התחשות הטובות הקודמות יחזרו? כל טוב

הלה שלום, מספר שאלות הבהרה, ברשותך: האם היית בטיפול מקצועי לאחרונה? איזה סוגי טיפולים עברת (פסיכולוגים או תרופתיים)? כמה זמן נמשך כל טיפול? כיצד הגדירו המטפלים האחרונים את בעייתך? האם היו מספר הגדרות? האם אנשים קרובים לך מעירים על השינוי שחל בך, או שזו בעיקר תחושה סובייקטיבית שלך? אחרי ההתיחסויות אשמח להמשיך ולבחון את הבעיה.

בוקר טוב :-) קמתי הבוקר עם תחושה גדולה של חור/ חסר.... אני חושבת שהמשבר שלי מקבל תפנית של חיפוש אחר מימוש עצמי. מרגישה שהייתי הרבה מן לבד ומרגישה בחסרים...קמה בבוקר עם תחושה של חור ענק בתוכי , משהו ריק שמחפש להתמלא (מבחינתי זה כבר שינוי לטובה). אין הגדרות או אבחנות קליניות מלבד חרדה שהיתה ועדיין ככה מרגישה שהמשבר שעברתי השאיר אותי במאין חרדה כללית סתמית, השאיר בי חותם על כמה שאנחנו והחיים שבריריים ולמעשה בודדים. אני משערת שהמשבר הזה הוא מאין הזדמנות (משבר= הזדמנות בסינית) מחד, אני מקבלת כל הזמן חלומות של מה עלי לעשות על מנת לממש עצמי ומאידך, עדיין סוג הדכאון , חוסר הבטחון שנגרם בעקבות המשבר. ריקנות שמקשה על תחושת המלאות הנעימה שמדרבנת , חסרה לי. מרגישה כאילו מתחילה הכל מההתחלה, מאוד לבד, ללא כסף, עם משקל עודף, עם פגיעה כנראה נרקסיסטית שמתקשה לגבור עליה. איבדתי זה זמן רב את התחושות הטובות הקודמות..של מלאות, שביעות, סיפוק.. כאילו משהו בתוכי נאכל אולי אני מנסה כאן להיות יותר פלספנית ואופטימית אך בכל זאת כנראה וזה סוג של דכאון שלעולם לא יעבור. חסר ל הויטליות הרבה שהיתה לי, שקמתי אתה בבוקר עם חיוך ושביעות עצמית. האם ניתן לדעתך, להחזיר את התחושה הפנימית של המלאות אחרי משבר כה ארוך ומורכב? אני מרגישה שהכדורים הם רק המעטפת החיצונית..משהו בפנים התמוטט ונעלם אני רוצה ללמוד משהו..אך כל כך הרבה זמן אני רוצה ולא יודעת מה, לאן לפנות, מה הכיוון, לא יודעת להחליט!!! המשך יום נעים

הצלחת להעלות חיוך על פני :-) מזה זמן רב שלא נתקלתי בתחושת מסירות ואכפתיות אמיתית ומקצועית מצד פסיכיאטר , חן חן! דילגתי מעל שאלותך מאחר ולא חשתי אותן כרלוונטיות יותר על אף שנותרתי קצת אובססיבית :) בדבר ליקויים עקב הפסיכוזה מאחר והצלחת להרשים אותי , להלן תשובותיי: 1. כיום אני מטופלת ע"י עו"ס קלינית. 2. עברתי מספר טיפולים תרופתיים וכיום נותרתי עם אנטי דכאוניים. 3. המטפלים אינם טוענים לסכיזופרניה או כל מחלה נפשית אחרת מלבד חרדה ודכאון שהייתי נתונה בה. 3. הסובבים אינם חשים בשינויים. ובכל זאת (עכשיו לאובססיה שלי :) מאחר ולצערי, קראתי רבות אודות הפרעות ומחלות שמתקשרות לפסיכוזה, אני נוטה לשייך אלי דברים שמהן אני חוששת: ליקויים, דכאון כרוני, תחושת אובדן וכו'.. למשל, עכשיו שאני מתחילה לחוש בטוב , אני נוטה לנכס זאת להיפומאניה, אבל זה הכל תסמין של סטודנט שנה א' - מה שנקרא. בכל אופן, רב תודות לך ..אני רוצה לאמר בשיא הכנות שהותרת עלי רושם חזק לעומת עמיתך למקצוע. ועכשיו לקראת סיום אני רוצה לחתום באמת עכשיו וברצינות בדבר מה שארע לי לפני כשלוש שנים- ע"פ הלמידה שלי בנושא, היתה לי חרדה גבוהה עם מחשבות שווא של תכנים שיכים: רדיפה וגדלות אך הכל היה בהקשר לסיטואציה האינטנסיבית שהיתי בה, כלומר: לא היו דברים ביזארים וחריגים וכמו כן לא היו קולות , לא הזיות ולא שאר מטעמים. אלא רק מחשבות רדיפה בגדר ההגיון . כיום מצב רוחי עדיין לא משהו, אני עברתי שינוי עקב כך...ויתרתי על קריירה מזהירה והתפשרתי על משהו זוטר כעסוק, סביר להניח כי בטחוני ירד פלאים זאת ועוד שלא רכשתי חזרה את תחושת היציבות והבטחון בחיים עם תחושת שייכות (אני חיה בגפי). אני מאד הייתי מקווה לחזור להלה הקודמת שלא נפגעה נרקסיסטית ושתחזור להיות מלאה בויטליות ובשמחת חיים..מה שחסר עדיין. אשמח לשמוע את תגובותך ביי

שלום. כבר כמעט שלוש שנים שאני לוקחת רסיטל, נגד דיכאון.כדור ביום. עכשיו אני רוצה להיכנס להריון ואני לא יודעת אם זה בריא. רסיטל פוגע בעובר? צריך להפסיק את הכדורים לפני ההריון? מה יקרה לי במהלכו בלי הכדורים? אולי צריך לקחת תחליף? ומה לעשות עם דיכאון אחרי לידה שסביר מאוד שיתקוף אותי? אשמח מאוד לקבל תשובות בתודה מראש נועה

הסיכון של פגיעה בעובר ע"י רסיטל הוא מינימלי, ומאידך מיש לקחת בחשבון את הסיכון שלך. את צריכה להתיעץ עם פסיכיאטר שיעבור על כל ההיסטוריה שלך ויוכל ליעץ לך לגבי חיוניות הטיפול ברסיטל והאפשרות להפסקתו. בכל מקרה, מידע מדוייק ועדכני ביותר לגבי הסיכונים בהריון ניתן לקבל בטלפון במרכז הארצי לטרטולוגיה (מומים עובריים) בהדסה, טלפון: 02-6243663/9.

שלום ד"ר.האם ידוע לך מידע על צמח מרפא שנקרא רודיולה / RHODIOLA. קראתי ברשת (באנציקלופדיה) שתמצית הצמח מעכבת פירוק של סרטונין ועל כן יעילה לטיפול בדכאון קל ובחרדה בפרט כיון שגם חוסמת הפרשת יתר של אדרנלין בזמן סטרס. אשמח לדעת את דעתך בנושא.

לא הכרתי את הצמח עד להודעתך. עיינתי במספר מחקרים מדעיים, שרובם ככולם עוסקים בהשפעת תמצית הצמח על תאים ועל אנזימים, ולכל היותר על עכברים. לא נערך מחקר מדעי מסודר על השפעת הצמח על בני אדם בכלל, ובדיכאון בפרט, כך שבמצב זה אינני יכול לאמר דבר על יעילותו או אי-יעילותו של הצמח.