פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

שלום. יש לי בעיה קשה בקשר לשכן שלנו. אנו גרים בשכונה פסטורלית עם בתים פרטיים. השכן שלנו בן 60 וכל היום בבית. אישתו עובדת. אני מחפשת עבודה ולכן המון בבית (אינטרנט טלפונים וכ´). בעלי עובד כל היום. מעולם - אבל ממש מעולם - לא אמר או עשה השכן איזו פעולה עם רמיזה מינית. אבל - וזה האבל הגדול : כאשר אני בבית אני מרגישה את המחשבות שלו - עד כמה שזה אולי יישמע אולי אבסטרקטי - והן ברובן מחשבות מיניות עליי. אני יכולה לדעת מתי יצא מהבית - כאשר התשדורת מפסיקה!!! בחיי !!! מה עליי לעשות על מנת לחסום את התשדורת אני רצינית - ובטוח שיש מי שמכיר את זה - אולי זו טלפטיה ? ניסיתי כבר המון המון שיטות : החל מהיגדים "מחשבה שקופה" "אל תחשבי עכשיו" ועוד כהנה וכהנה פעולות הסחה שאני עושה למיינד שלי וכלה בהדמייה של בועה מפלדה שעוטפים אותי ומגינים עליי. עדיין, למרות כל השיטות אני מאוד מתקשה לתפקד באופן בסיסי ביותר מכיון שהמיינד שלי כל הזמן מוסח, מוטרד ומופצץ ללא הפסקה. לצערי, זהו כרגע מצב נתון כי אין בכלל דירות אחרות באיזור (בדקתי). אנא מכם עיזרו לי, אני סובלת מאוד מאוד : האם יש למישהוא עיצה מה הוא היה עושה במצב כזה ? מה להגיד לעצמי ? איך להגן על עצמי ? מה הוא היה עושה במצב כזה ??? תודה מראש.

נושי שלום, נשמע שאת מאד לחוצה מהמצב ומהקושי שלך להתמודד לבד. במצב כזה רצוי מאד להתייעץ עם איש מקצוע, פסיכיאטר או פסיכולוג, שיוכל לעזור לך במציאת כלים להתמודד עם הבעיה.

אני נוטלת בונסרין - רבע כדור למטרת שינה האם כמו רמרון אפקט השינה גדול יותר ככל שמינון הכדור נמוך יותר? האם רבע כדור יכול לגרום לעלייה בתיאבון? תודה

רבע כדור הוא מינון נמוך מאד. עליה בתיאבון, אם בכלל, היא מינימלית במינון זה. בבונסרין אין קשר בין המינון להשפעה על שינה- כלומר ככל שעולים במינון האפקט המרדים עולה.

תודה רבה שלחתי הודעה היום שוב כי משום מה לא ראיתי את ההודעה הזו- אז אנא אל תתיחס

שלום אני לקוחת אפקסור במינון של 75 מ"ג ליום. אני מתכננת להיכנס להריון, הגניקולוג שלי אמר כי לא מומלץ לקחת את הכדור בזמן ההריון, אני מאד חוששת להפסיק משום שהכדור מאד עוזר לי לתפקד. מה דעתך? האם ניתן חובה להפסיק את לקיחת הכדור בזמן ההריון? האם יש משהו חלופי במקומו? תודה מיכל

אפקסור נחשב בטוח יחסית. יחד עם זאת כדאי להתייעץ גם עם הרופא שנתן לך את האפקסור. בכל מקרה ניתן להתייעץ לגבי הסיכונים בהריון עם המרכז הטרטולוגי בהדסה ירושלים בטלפון 02-6243663/9. הם מאד אדיבים ויעילים.

הי , אני בת 29 כ- 8 חודשים לאחר לידה , יש לי בת מקסימה ובעל מקסים , לאחרונה עברנו לדירה חדשה לאחר שיפוץ ארוך שבמהלכו התגוררנו אצל ההורים של בעלי . לכאורה אני אמורה להיות שמחה במקום שאני נמצאת בו , בכל זאת הקמתי משפחה קניתי דירה , העניין הוא שזמן רב אני מרגישה שינוי במערכת היחסים עם בעלי ואינני יודעת איפה הבעיה , גם הוא מרגיש ככה ואומר שהכל נהיה "מתכתי" לצערי אני מסכימה איתו . אני מרגישה גם ירידה גם בחשק המיני, כמובן אנחנו כבר לא יוצאים כמו פעם והכל חג סביב הילדה , וגם אם הוא מציע שאולי נלך לעשות סיבוב בים אפילו עם הילדה אני תופסת כבדות ומוותרת על הרעיון. גם בעבודה אני מרגישה שחיקה רצינית ,לאחרונה אני ממש עצבנית ומתרגזת מכל שטות קטנה אני מוצאת את עצמי מתווכחת איתו על שטויות ממש, ולאחר מחשבה אני מבינה שהכל זה רק תירוץ ומשהו אחר כניראה באמת מציק לי . יש לציין שאני טיפוס חרדתי מאוד וכל שינוי שכזה מערער לי את הביטחון . אני אף נוטלת כדורים במשך כ-9 שנים ששינו אותי ועזרו לי פלאות (SEROXAT 20mg) שאגב לארונה קצת פיקששתי איתם ואולי זה מה שהוציא אותי מאיזון. אגב אני חושבת שאני סובלת מתסמונת קדם ווסתית שמתבטא בכל התופעות שרשמתי כ -10-12 ימים לפני קבלת המחזור. עוד דבר שרציתי לציין שאני מרגישה גדולה לגילי וגם עדיין לא חזרתי לגוף שהיה לי לפני הלידה . וגם זה מערער אותי קצת . אינני יודעת מה לעשות אני מרגישה מדוכדכת מאוד לאחרונה , מצב רוח ירוד ביותר , טוב שיש לי את הילדה שמוציאה ממני אינספור חיוכים. מה אתם מציעים לי לעשות אני לחוצה מהמצב הזה ואני מרגישה שאני לא ממש שולטת בזה . הזוגיות שלי חשובה לי מאוד. אודה לתשובתכם, רונית

הדבר הטוב ביותר הוא להגיע לטיפול זוגי. נראה לי שאת לוקחת הרבה אשמה על עצמך, וחשוב לשאת בקשיים ביחד. בנתיים אפשר לעשות מעט למען הזוגיות- אם יש לכם הורים שקשורים לבת, ללכת אליהם לארוחת צהרים בשבת, להשאיר את הילדה אחה"צ, לישון אחה"צ אחד כמו בני אדם, ללכת אח"כ לסרט ו/או מסעדה, ולחזור מאוחר בכדי לאסוף את הילדה. זה נותן אנרגיות לכמה ימים, אם כי זה לא פתרון לטווח ארוך. אתם ממש צריכים עזרה של איש מקצוע מבחוץ. בהצלחה.

ואני הייתי מציעה תמיכה של אימהות בשלב שלך. התופעות שאת מתארת נפוצות למדי בקרב נשים עובדות אחרי לידה- המשבר בזוגיות, ירידה בחשק המיני, קשיים לעבוד במקביל לגידול הילדה, תנודות במצב הרוח. ללדת זה שינוי, ושינוי יכול באמת לשנות את התמונה, גם בזוגיות כי אתם הפכתם מזוג למשפחה, והשינוי אינו פשוט. ניתן ללכת לטיפול זוגי, אם בעלך ישתף איתך פעולה. אבל ניתן גם להצטרף איכשהו לאיזה שהיא קבוצת תמיכה של נשים ואימהות צעירות, סביב פעילות משותפת של הילדים, בגן השעשועים או בקורסים שונים להורים וילדים - יש למשל באזור תל אביב מרכזים שנקראים דיאדה- יש שם פעילות משותפת והרצאות, לפעמים כשיוצאים קצת מהבועה המשפחתית והפתולוגית ורואים שמתמודדים בעצם עם בעיות שמאפיינות הרבה נשים ואימהות וזוגות אחרי לידה- זה הופך את הכל להרבה יותר נסבל. מה שלא יהיה- אין כמו ילדים! תהני מהילדה, והזוגיות- צריך להשקיע, אין ברירה. גם ההצעה להתנתק קצת מהילדה לסופשבוע ולצאת לבלות- יכולה להחזיר קשר ורומנטיקה לזוגיות. בהצלחה תמי.

שלום ד"ר עופר שמגר בערוץ 8 יש תוכנית- "מפרוע לרגוע", אתה מכיר? סדרה שעוקבת אחר בני נוער שהוצאו מהבית למחנה מיוחד בשל בעיות התנהגות קשות. הם עוברים מסעות ארוכים בתנאים מאוד קשים לומדים להכיר את עצמם מחדש ומקבלים ביטחון עצמי. כשאני רואה את זה אני מרגישה שזה הפיתרון הכי טוב בשבילי. אני מרגישה שאם הייתי נמצאת בכזאת מסגרת שתכריח אותי להתמודד עם הדברים ולא לברוח ולהסתגר, מסגרת שתתן לי דחיפה קדימה ותלמד אותי לקחת אחריות הדברים יכולים להשתנות לטובה. (שנים בבית בין קירות חדרי- הפרעת אישיות תלותית ונמנעת). שאלתי היא האם ידוע לך על מסגרת כזאת או דומה לה שנועדה למבוגרים? תודה

אינני מכיר מסגרות כאלו בארץ, אבל אין ספק שתוכלי להרוויח הרבה מקבוצת תמיכה/ קבוצה טיפולית. קיימות קבוצות כאלו גם במרפאות ציבוריות וגם במקומות פרטיים.

הנני מחפשת פסיכולוגית/פסיכיאטרית המטפלת בהפרעת חרדה בנוער לבתי בת ה 11 בשיטת CBT באזור מגורי - מודיעין ןהסביבה תודה דליה

אינני ממליץ בפורום על מטפלים, אבל אם מישהו מהקוראים מעוניין להמליץ- בברכה.

דליה איני מכירה פסיכולוגים מאזור מודיעין שעוסקים בCBT לנוער. אבל ניתן לפנות למרפאה לילדים ונוער במודיעין או בירושלים, ולהתעניין שם. כמו כן ניתן לבדוק דרך קופת חולים. בהצלחה תמי.

שלום למנהלי הפורום,יש לנו בעיה חמורה עם מתבגרת,בת של חברים טובים. הנערה בת 14 בערך וניסתה פעמיים להתאבד,למזלנו ללא הצלחה.הילדה בקושי מתקשרת עם אימה ואחיותיה.הנערה טוענת שהיא בדיכאון בגלל אביה שנפטר לפני מספר שנים,אנו חושדים שזה לא רק בגלל זה.היא הייתה ימים מסתגרת בחדרה,כל היום באינטרנט ובטלפונים.בשלב הזה,הוצאנו את המחשב מחדרה והיא ללא טלפונים.המשפחה ואנו מנסים לא להשאיר אותה לבד,לשוחח עימה ולהבין מה קורה.היא התחילה להיפגש עם פסיכולוג והפסיקה(בעיקר כי זה היה כרוך בנסיעות ארוכות).השבוע היא צריכה להיפגש עם פסיכיאטר קרוב לביתה ואנו מקווים שהוא יוכל לעזור.אמה טוענת שהיא רואה סימני התאוששת בכך שהיא החלה לתקשר עם המשפחה אך אנו מפחדים שזו רק "הצגה".מה עוד אנו יכולים לעשות?למי להפנותה?לפסיכולוג?לפסיכיאטר?מישהו שעובד במיוחד עם בני נוער?מה אנו כמשפחה וחברים קרובים צריכים לעשות?אבקש את עזרתכם הזריזה בעיניין,תודה רבה - ליאת

ליאת שלום, להיות הורה למתבגר זה לא פשוט. אם נוסף לזה מימד של בעיה נפשית/ מצוקה נפשית- זה מסובך שבעתיים. בעיני הכלל הוא להתערב כמה שפחות. כן חשוב שההורים יגדירו גבולות ברורים- איזה דברים הם לא מוכנים שיקרו בבית. זה באמת צריך להיות המינימום האפשרי. מעבר לזה לתת לנערה לנתב את חייה. לא חייבים לממן לה שום דבר שלא נראה להורים. בהחלט כדאי לקבל עזרה מקצועית. קודם כל מפסיכולוג. אולי גם מפסיכיאטר. בכל מקרה עדיף ממישהו שמטפל בעיקר בבני נוער. מאד כדאי שההורים עצמם יגשו לטיפול משפחתי. זה יתן להם כלים להתמודד עם הבת, ואולי יעזור להם לראות מה בהתייחסותם מקשה עליה את הגישה אליהם. זה גם יעזור לנערה לראות שההורים לוקחים אחריות על המצב, ולא זורקים הכל עליה ולא מסמנים אותה בתור "הבעייתית" במשפחה. בהצלחה.

קודם כל - תודה על התגובה ועל ההתייחסות שלך. רציתי לשאול איך אני יכולה לברר על פסיכולוגים טובים שעובדים עם בני נוער ועם משפחות של מתבגרים?האם ניתן לקבל המלצה כלשהיא ממישהוא מוסמך?אני יודעת שזה בעייתי לעשות זאת כאן,אבל לא נראה לי הגיוני לחפש פשוט בדפי זהב מי הכי קרוב וללכת.היא צריכה עזרה דחופה וגם אנו כל המשפחה - צריכים לדעת איך להתמודד איתה ועם המצב שנוצר. תודה רבה!

שלום במשך שנה לקחתי ציפרלקס 10 מ"ג לחרדות ועצבנות אולם זה לא עזר לי במיוחד ב10 הימים האחרונים אני לוקח פריזמה 20 מ"ג,והפכתי להיות מתוח יותר ועצבני יותר וממש יש לי פחד שאני אתקוף מישהוא מילולית קשה מאוד(בעיקר בעבודה) שאלה: האם זה חלק מהסתגלות לכדור,או כדאי לבקש להפסיק עם הכדור ממש אין לי חשק לקחת כדור נוסף להרגעה,מספיק לי תןפעות הלוואי של כדורי SSRI אודה על התיחסות תודה מראש

אי שקט הינו תופעת לואי שכיחה של פריזמה, ביחוד בשבועיים-שלושה הראשונים. ברוב המקרים זה משתפר אח"כ. במידה ולא- מומלץ להתיעץ עם הרופא על החלפת טיפול. אם זה מאד מפריע כעת, אפשר בהתייעצות עם הרופא לקחת כמה ימים טיפול לסרוגין (יום כן ויום לא) ואח"כ לחזור לכדור כל יום. לפעמים זה עוזר.

יצאתי לטיול, ולא מצאתי היכן לשמור על הסרוקוול, והתרופה היתה מאוכסנת באוטו סגור עם שמש קופחת במשך יומיים, כי לא רציתי את כל החפיסה על עצמי האם התרופה התקלקלה? תודה עבור התשובה רונה

קרוב לודאי שחלק מהתרופה התקלקל בחום הכבד, וכעת יעילותה פחותה. עדיף לזרוק את מה שנחשף לחום כבד וממושך ולהשתמש בכדורים אחרים.

שלום רציתי לדעת היכן אפשר לקבל רשימה של פסיכיאטרים פרטיים באזור מגוריי? תודה

בדפי זהב. בספר הטלפונים או באתר דפי זהב באינטרנט: http://www.d.co.il/?referrer=walla&page=Home

?

יש קומונה למשתתפי הפורום הותיקים, פתוחה לגמרי ובלי צנזורה, אתה מוזמן... http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=27032

אפשר למצוא את דור בקומונה שפתח בתפוז שנקראת פסיכיאטריה לכולם, שם הוא משיב לשאלות ומאפשר דיונים בנושאים הקשורים לפסיכיאטריה, לפסיכולוגיה ועוד... לילה טוב תמי.

הוא נמצא בקומונה "פסיכיאטריה לכל" בתפוז.

דוקטור שלום, ידיד מאוד טוב שלי, (קצת יותר מידיד), מאובחן כסכיזואפקטיב. בעבר היה מאושפז כשלושה חודשים עם מחשבות גדלות ובסוף האשפוז היה לו דיכאון ממש ממש קשה. עכשיו הוא כארבע שנים לאחר האשפוז. כל פעם כשיש לו מצב מאוד טוב, או מאוד רע- הוא תמיד מוצא לזה סיבה. כמעט תמיד יש גורמים חיצוניים שאשמים בדיכאון כשהוא נכנס אליו. הוא מתנגד לתרופות גם בטענה שזו טעות באבחנה והוא לא חולה ולכן לא צריך תרופות. השאלה היא האם יש טעם להוכיח אותו על טעותו, או פשוט להניח לו לעלות ולרדת במצבי הרוח? בדרך כלל הוא לבד מעלה את הנושא של האבחנה כשהוא סובל מדיכאונות, "הפסיכאטרים בטח היו אומרים שאני במצב רוח הזה בגלל שאני סיזואפקטיב" תמיד שואל לדעתי אם הוא חולה או לא. אני תמיד אומרת לו שאין לי מושג ואני לא מבינה בזה. למרות שאני כן מבינה וברור לחלוטין שהוא סכיזואפקטיב. השאלה אם להגיד לו את דעתי ולהגיד לו שלדעתי הוא זקוק לתרופות, שלהן הוא מאוד מאוד מתנגד? תודה ושבוע טוב.

מירב שלום, הידיד שלך לא לבד. יש עוד רבים במצבו המתקשים לקבל את מצבם. זה באמת לא פשוט להגיד לעצמך שאתה "חולה נפש". לא כדאי להוכיח אותו או לכעוס עליו. הוא לא זקוק לכעס אלא לתמיכה. מאידך חשוב לאמר לו אמת כשהוא שואל. אני מניח שהוא מבין באיזשהו מקום בתוכו פנימה שהוא חולה, רק קשה לו מאד להודות בכך. אם את חושבת שהתגובות שלו קשורות למחלתו- אימרי לו את האמת כשהוא שואל. אל תתוכחי איתו. אם הוא מתחיל לנסות לגרור אותך לויכוח צאי מזה ואימרי לו שאת לא רוצה להתווכח. את ענית מה שנראה לך כיוון שהוא שאל. לא חשוב לך להוכיח מי צודק או לנצח בויכוח אלא רק לאמר את האמת שלך ולהמשיך להיות איתו כי הוא יקר לך. אותה גישה צריכה להיות גם לגבי הטיפול התרופתי- אל תיזמי אלא רק תגידי את האמת שלך כשהוא שואל. אל תגררי לויכוח. מדובר בתהליך ארוך, אבל דוקא המסר העיקבי מאדם קרוב, כמוך, יכול לחלחל אט-אט ולעשות את שלו. עוד שנה. עוד שנתיים. סבלנות... מים שקטים חודרים עמוק. בהצלחה!

מירב היקרה מדבריך עולה איכפתיות רבה ואהבה לידיד שלך. בעיני באמת הכי חשוב זה לתמוך בו, בדרך לבריאות נפשית. לא חשובות כל כך ההגדרות. אם יותר קל לו לאדם לא להגדיר עצמו כחולה, למה להתעקש איתו? לפעמים כוחה של האמונה בבריאות הנפשית לא פחותה מכוחן של תרופות פסיכיאטריות. יש משהו מאד פאסימי בהגדרות הDSMיות הללו, כאילו המצב הוא חסר מוצא וחסר רפואה- פרט לתרופות הקיימות שגם הן לא תענוג גדול. בעיני, האדם צריך להוביל את האופן בו הוא מתמודד עם קשייו. ולפעמים הכחשה היא נהדרת, כי היא מאפשרת לאדם להתעלות מעל לסטיגמות שלו על עצמו ושל אחרים עליו, ולפעמים להפתיע אפילו את עצמו ביכולות התפקוד שלו עצמו. לא סוד הוא שאובחנתי כביפולרית, לפני שנה הייתי בעיצומו של משבר מאני פסיכוטי, כשהפסקתי תרופות אחרי בחינת ההתמחות שלי ועליתי שוב למשיחיות השמיימה... באותה תקופה נלחמתי כמו ארייה נגד כל מי שהעז להגיד לי שאני מאנית. והגעתי לפסיכיאטרית שהיתה לי אז, והיא אמרה לבעלי, בנוכחותי- היא מאנית אבל לא מסוכנת. אפשר להניח לה להיות בלי תרופות, בינתיים. עוד מעט הדיכאון יגיע, ואז היא עצמה תרצה בתרופות... כל כך כעסתי. מאיפה היא יכולה להיות כל כך בטוחה שאני אפול לדיכאון? מה, האמת המדעית שלה חזקה יותר מכוחות נפשי ורוחי? לא הסכמתי לחזור אליה יותר ונפגעתי מאד גם מבעלי, שהיה מבולבל בין דבריה לבין כאבי ואמונתו בי. למותר לציין שהדיכאון לא הגיע. נלחמתי בו בשיניים. גם לא חזרתי לתרופות. התחלתי טיפול אלטרנטיבי בעזרת שיאצו שעזר לי מאד, עד היום. איני פסיכוטית היום, גם לא מאנית, וגם לא בדיכאון. האם להתווכח איתי הועיל? אולי רק כדי להגביר את נחישותי לא להאמין לפסיכיאטריה המקבעת הזאת, המלחמה נתנה לי הרבה דלק ובסופו של דבר גם הכימיה התאזנה. לדעתי הרבה פעמים הפסיכיאטריה מייאשת את החולים, מקבעת אותם בתוך תפקיד נצחי וחסר מוצא של חולי נפש. לדעתי לפעמים להכחיש זה בריא יותר מלקבל זאת כתורה מסיני. ובכל מקרה, צריך ללכת עם האדם ועם האופן בו הוא בוחר להתמודד עם מצבו, ולא לכפות עליו ספרי פסיכיאטריה שהם בסופו של דבר סטטיסטיקות... יום טוב תמי.

ארבע שנים הוא אחרי אישפוז בלי לקחת תרופות ולא היה לו שום התקף רציני נוסף, ואני לא מתכוון לשינויים במצב רוח או דיכאון קל, אלא מצב פסיכוטי שמצריך אישפוז. שימי לב עד כמה הסטטיסטיקה עובדת לרעתו- מתוך מי שמפסיק תרופות אחרי שנה, 70% מקבלים התקף פסיכוטי! יכול להיות באמת שאיבחנו אותו לא נכון...זה קורה...גם פסיכיאטרים עושים טעויות...

שלום רב, בשבועיים האחרונים אני סובל מדי פעם מסחרחורות ומתחושת איבוד שיווי משקל (שבעקבותיה אני עובר לשכיבה). האם יתכן כי מדובר בסימפטום לחרדה? (אני חש במתח בשל הריון של אשתי) ואם כן, האם טיפול בתרופות ממשפחת הssri או snri יכולות לסייע בעניין? תודה רבה, בועז

בועז שלום, קשה להעריך האם מדובר בחרדה בלי הערכה מקיפה. אם זוהי התלונה העיקרית והבולטת שלך, הרי שזה לא אופייני לחרדה, וכדאי לעבור בירור גופני טוב לפני שנותנים כותרת של חרדה למצבך.

קודם כל תודה על תשובתך המהירה בנוגע לאפקסור ולהתקפי הזעם יש לי עוד שאלה . קראתי באינטרנט שהאפקסור עובד גם על הנאואנדרנלין ויכול להחמיר את התקפי החרדה ואת הספימפטומים האם נכון הדבר האם זה רק בשלבי ההסתגלות? ולמה שהרופא יתן לי כזאת תרופה עם היא עלולה להחמיר תמצב? ואת התקפי החרדה. מפחיד אני נוטלת את התרופה בערך כחודש וחצי וכל פרק זמן עולה במינון אין הטבה כרגע אלה רק דיכאון ... וחרדה בטיפול פסיכולוגי וקגנטיבי הדוק........ אשמח לתשבה ותודה מראש

אפקסור משמש לטיפול בחרדה. למרות זאת, במקרים נדירים הוא עלול להחמיר חרדה. הענין הוא סיכוי מול סיכון. הסיכוי שיעזור בחרדה הוא כ- 60%. הסיכון להחמרה הוא קטן מאד, כנראה לא יותר מאחוזים בודדים. להרבה תרופות נוגדות חרדה פוטנציאל שכזה. מנסיוני הרוב המוחלט והעיקרי נהנים מהטיפול (במינונים מתאימים) וכמעט ולא סובלים מתופעות הלואי. לי אין ספק שהטיפול באפקסור הוא בחירה סבירה בהחלט.

אני בחורה בת 22 במשקל תקין היה לי עבר של הפרעות אכילה בציעירותי לאחרונה עליתי במשקל ונבהלתי התחלתי לצרוך כדור בשם רזין במשך שבועיים וירדתי במשקל אך מיד עם ההפסקה העלתי את המשקל בחזרה ויותר מה שיותר גרוע שמאז יש לי ממש נפילות במצב רוח אני מאוד עצבנית נוטה להתפרץ ולבכות ללא סיבה האם יש קשר בין הכדור למצב הנפשי? ואם כן האם זה דבר חולף או שאני זקוקה לטיפול בתודה מראש ענת

אינני מכיר את הכדור שציינת. אם תכתבי לי את הרכב החומרים הפעילים, כפי שמופיע על האריזה, אנסה לעזור לך יותר.

שלום רב, מזה כשבוע וחצי אני בתהליך הורדה של הסרוקסט ועלייה בפריזמה וזאת מאחר והסרוקסט אמנם מאוד מאוד עזר לי אך במקביל גרם לי לחוסר חשק מיני ולכן הפסיכיאטר שלי ייעץ לי לעבור לפריזמה. כעת אני עם רבע כדור סרוקסט וחצי פריזמה. אתמול היה לי חלום שבמהלכו צעקתי מאוד מואד חזק. החלום לא היה סיוט אלא מעין ויכוח עם איזה שכן שנטפל בכוונה לכלב שלי ואני כל כך צרחתי שבעלי העיר אותי ולא יכל לחזור לישון אחר כך. בנוסף, יש לי מעין סחרחורות קלות ואני מרגישה תחושה שכאילו הכניסו את הראש שלי לתוך ואקום. זה לא כאב ראש. זה כמו לחץ. כל פעם שאני קמה זה כמו זעזוע קל וגם מעין תחושת דיכאון קלה שמלווה בקצת בכי. האם אלו תופעות לוואי שיחלפו בבקשה , אודה על תשובה. אגב, אני נוטלת גם 50 מ"ג של טופמקס ליום. המון המון תודה

שירלי שלום, התחושות של הכבדות בראש ושל הסחרחורת בד"כ נעלמות תוך כשבועיים. אינני מכיר קשר בין נטילת פריזמה לסיוטי לילה. טופמקס יכול דוקא לעזור לסיוטים, אך בד"כ במינון מעט יותר גבוה (100-200 מ"ג ליום). אינני מבין למה דוקא בחר הרופא שלך לעבור לפריזמה, כיוון שלמרות יעילות התרופה, הרי שיש לה יחסית הכי הרבה תופעות לואי בתחום התפקוד המיני. אמנם לא בטוח שזה ישפיע עליך, אבל כמעט כל תרופה אחרת גורמת לפחות הפרעות התפקוד המיני. אני מציע לך לברר איתו שוב את הנושא. בהצלחה.

שלום ד"ר. אני בת 29 והתחלתי טיפולי פוריות (ivf עקב בעיה אצל בעלי ואצלי שחלות פוליצסטיות ולופוס) מחזור שני של טיפולים שנכשל. בתקופת המחזור הראשון של הטיפולים לקחתי זיפרקסה 10 מ"ג כפי שאני לוקחת כבר כמעט שנה לדיכאון והתקפי חרדה. בנוסף לקחתי רסיטל. במחזור השני של הטיפולים אחרי שהראשון נכשל פחדתי שאולי התרופות השפיעו לרעה והפסקתי אותם בבת אחת. הרגשתי נפשית בסדר אך לאחר 3 שבועות של הפסקה שב הדיכאון וחזרתי לקחת רק את הזיפרקסה. לצערי גם מחזור טיפולים זה כשל ואני לא יכולה להפסיק לחשוב שמא זה מהזיפרקסה. האם מותר ליטול תרופה זו בזמן טיפולי ההפריה? לציין שכבר נסיתי בעבר סרוקסט, ציפרלקס, רמרון, מירו, פרוזק ועוד תרופות שלא עזרו לי או עזרו לתקופה מסוימת והפסיקו להשפיע. כרגע אני עם הזיפרקסה שוב וחושבת להתחיל מחזור טיפולים נוסף ואינני יודעת כל כך מה לעשות אודה לך על תשובה אריאל

שלום רב, ככלל לא צריכה להיות בעיה עם זיפרקסה וטיפולי פוריות. זה לא אמור לפגוע בתהליך ההפריה. אם הכוונה היא לגבי סיכון לעובר עקב נטילת זיפרקסה, מומלץ להתייעץ עם המכון למידע טרטולוגי בהדסה, בטלפון 02-6243663/9. בהצלחה

1. האם הרפורמה המתוכננת בבריאות הנפש כוללת גם סגירת המרפאות בבתי החולים הכלליים? (כמו המרפאה הפסיכיאטרית ברמב"ם)? 2. האם במרפאה הפסיכיאטרית ברמב"ם מקבלים כיום פונים חדשים? מה הסיכויים לקבל שם טיפול פסיכולוגי ולא רק תרופתי? תודה

צבי שלום, הרפורמה מתעתדת לסגור את כל המרפאות הציבוריות, כולל ברמב"ם. יתכן שבית החולים יחליט להפעיל את המרפאה בכוחות עצמו, כאשר קופות החולים קונות ממנו את השרותים. המרפאה ברמב"ם קולטת חולים חדשים, אבל התור מאד ארוך. יש לקבל הפניה מהרופא המטפל, ולהמתין בסבלנות.... בהצלחה.

אני שוב שוקעת לתוך דיכאון ולא מצליחה לעצור את זה. המחשבות האלו על המוות והאיך..אני לא יודעת אם כולם לא בסדר ובגלל הדיכאון אני רואה את זה סוף סוף, או שבגלל הדיכאון כולם נראים לי לא בסדר. כך או כך אני לא מסוגלת להיות עם אף אחד, דבר שרק מגדיל את הבדידות והדיכאון. בקשתי מרופא המשפחה שלי רמוטיב והוא אמר שהוא לא מכיר את התרופה ולא ייתן תרופה שהוא לא מכיר. אני לא רוצה כלום, ממש כלום כבר שנים, אין שום דבר שאני יכולה לשאוף אליו. בת 28 וכבר 5 שנים בבית ההורים בלי לעשות דבר. טיפול פסיכולוגי חוץ מלקבע אותי בתוך אבחנה של הפרעת אישיות, לא עשה יותר מידי, וגם זה רק רע. אחותי ילדה וכולם מאוד שמחים ומקרקרים סביב התינוק ואני לא מצליחה להרגיש כלום, ממש כלום. אני מחזיקה אותו (כי היא, אחותי נעלבת אם לא), ומרגישה חלחלה בתוכי, לא מצליחה להתחבר לתינוק הקטן הזה. נקודות האור בחיי כבר מזמן דאכו ונעלמו. לא יודעת לאן אני ממשיכה מכאן, הניסיון מלמד שלשום מקום. ולא יודעת מה אני רוצה ממך...אין ממש שאלה..

יעל שלום, נשמע שממש לא פשוט לך בעולם. את מאד לבד ואף אחד לא ממש מבין אותך. לדעתי כדאי שתבקשי הפניה למרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך. יש צורך גם בטיפול פסיכיאטרי והתאמת תרופות נכונות, ויותר מכך טיפול פסיכולוגי. העובדה שהטיפול בעבר לא עזר לא מעידה על העתיד. יש בענין זה הרבה דברים שקשורים ל"כימיה" עם המטפל. אל תוותרי. מגיע לך יותר. מחזיק לך אצבעות.

שלום אני בחור בן 24 סובל מה הפרעת סכיזואפקטיב ודיכאון אני מטופל בתרופות שהם ליתיום1200מ"ג ואבן 30מ"ג לוסטרל 100מייג דקינט6מ"ג סירוקוול800מ"ג וזריקה קלופיקסול אחת לשבועיים200מ"ג. השאלה היא אני מאד עייף ומרגיש דחפים לקנות הרבה דברים בחוב בלי לשים לב כמה יש לי וכמה אין ל ידרך אגב לפני חודש וחצי הייתי מקבל דפאלפט הפסיקו את הדפאלפט עכב אנזמי כבד גבוהים אני רוצה לדעת מה היא התופעה שנותנת לי לבזבז והאם יש טיפול למצב הזה ואיזה תרופה יכולה לעזורבלי שתיפגע בכבד או האם אפשר לעלות בליתיום תודה אבי

אבי שלום, התרופה הכי משמעותית שיש לבחון את העלאתה היא הליתיום. העלאת המינון תלויה ברמה בדם, וניתן להגיע עד רמה של 1.2 מא"ק ללא חשש, ובמקרים מסויימים עד 1.5 מא"ק. גם הסרוקוול יכול לעזור, ובמידת הצורך ניתן להחליפו לזיפרקסה שנחשבת יעילה במצבים אלו. התרופות שמניתי אינן פוגעות בכבד.

תודה דוקטור על התשבובה רק רציתי לדעת כמה מ"ג 1.2מא"ק וכמה מ"ג 1.5מא"ק אודה לך אם תענה לתשובתי. אבי

שלום אני בן 48 כל הזמן נמצא בחרדות ועצבנות תמידית(מצאת החמה עד צאת הנשמה...) רופא המשפחה נתן לי ציפרלקס שלקחתי במשך שנה אבל זה לא עזר לי באופן משמעותי אבל גרם לעליה במשקל ובעיות של קושי בגמירה בסקס אני שוקל לעבור לפרוזק שאלות: א:שמעתי מ"ס פעמים מפסכיאטר ברדיו שפרוזק רצוי לקחת רק את המקורי כי הגנרי לא מוצלח,מה דעתך? ב:האם מנסינך פרוזק יעיל לחרדות ובעיקר לעצבנות? ג:האם נכון שפרוזק טוב גם למצבי בולמיה? תודה מראש

יש ויכוח האם התרופה המקורית עדיפה על גנרית (אותו חומר מתוצרת אחרת). אני לא משוכנע ביתרון התרופה המקורית במקרה של פרוזק. אבל דוקא במקרה של פרוזק יש פתרון פשוט, כי חברת "אלי- לילי" המייצרת את פרוזק ארזה את אותם כדורים ממש באריזה אחרת ומשווקת אותם כגנריקה בשם "אפקטין". גם האריזה די דומה, אבל כאמור זהו בדיוק-בדיוק אותו כדור. פרוזק מאד יעיל לחרדות, ויעיל גם (אבל פחות) לבולימיה ועצבנות. חשוב לזכור שסטטיסטית פרוזק גורם ליותר הפרעות בתפקוד מיני מציפרלקס, אבל זה רק סטטיסטית, ולא אומר חד משמעית שיפגע גם בך.

שלום רב לד"ר שמגר אני מטופלת במרפאה לבריאות הנפש וכך גם חברי אני בת 30 וחברי בן 35. (גם הוא מטופל) .ובכן הוא לא לוקח כדורים באופן מסודר לדוגמא: מתחיל לקחת כשהוא לא מרגיש טוב , מפסיק כשמרגיש טוב וחוזר חלילה, בזמן האחרון הוא סיפר לי שלא חש בטוב ולכן התחיל שוב טיפול בכדורים ,כששאלתי מה הוא מרגיש הוא אמר שהוא רואה את עצמו במראה מעוות. שאלתי היא האם הוא חולה בסכיזופרניה.

שלום רב, קשה מאד לדעת מהתאור שנתת האם חברך חולה סכיזופרניה. מטופלים רבים לא נוטלים תרופות באופן קבוע מסיבות שונות. הסיבה העיקרית היא התחושה שלהם שאם הם נוטלים תרופה הם בעצם מאשרים במו ידיהם שהם סובלים מבעיה נפשית. כל זמן שהאדם לא מסוגל לקבל את העובדה שיש לו בעיה נפשית, הוא לא יקח טיפול, או לפחות לא יקח טיפול באופן מסודר. כדאי לדבר ולנסות להבין מה קשה לו בנטילת טיפול באופן מסודר, ודרך זה אולי ניתן יהיה לעזור לו.

היו לי חרדות והתחלתי לקחת ציפרלקס עכשיו אחרי חודשיים אין חרדות אבל יש עצבנות... האם יתכן שעצבנות היא בעצם חרדה במינון נמוך? שאלה קטנה נוספת: האם מינון 5 מ"ג נחשב טיפולי לחרדות? (ונניח שהעצבנות לא נובעת מהציפרלקס לצורך השאלה רק...)

ציפרלקס אינו גורם עצבנות. מינון 5 מ"ג הוא קטן יחסית, ויכול להיות שעם העלאת המינון העצבנות תעלם. שווה לנסות לשבועיים שלושה להעלות מינון ל- 10 מ"ג. אם לא יעזור, תמיד אפשר לרדת חזרה במינון.

הייתי במינון 10 מ"ג ושם העוררות יתר הייתה חזקה יותר... היה קשה להירדם... הרגליים מקפצות כל הזמן... הצוואר לפעמים נתפס... סוג של עודף אנרגיה... עכשיו במינון 5 מ"ג עדיין יש אנרגיות עודפות - אומנם טיפה פחות אבל יש ואני צריך כדורי שינה כדי להירדם. האם יכול להיות שמדובר בהשפעה האנטי דיכאונית של הכדור? היא יכולה להיות עד כדי כך חזקה אפילו במינון 5 מ"ג בלבד?

בן זוגי איבד בן לפני פחות משנה,בלי קשר הוא עבר המון קשיים בחייו אבל החזיק את עצמו נפשית מצויין אומנם מעשן המון אבל זה בלי קשר.יש לו רגעים שהוא אכן עצבני אבל...פתאום החליט ללכת לרופא מישפחה והרופא שבכלל אינו מכיר אותו היפנה אותו לפסיכיאטר ונתן לו כדורי וואבן למשך 10 ימים 3 פעמים ביום,ניראה לי מטורף מה עוד שהבחור ממש לא צריך את זה אבל הוא אומר אם רופא נתן אני לוקח,אומנם לא לוקח 3 פעמים אבל הפחד שלי הוא מהתמכרות לכדור ואז מתחילה תלות והחיים הופכים בלתי ניסבלים.מה דעתך?

ואבן הינו כדור "קל" יחסית. נדיר שמתמכרים אליו. לפעמים באמת קשה להפסיק, אבל זה לא כי מתמכרים, אלא כי הבעיה לא התרפאה. הדבר דומה למי שמתחיל להרכיב משקפיים ולא יכול להפסיק אחר כך. זה לא בגלל שהוא "התמכר" למשקפיים, אלא בגלל שהוא התרגל לאיכות החיים הטובה שהעניקו לו המשקפיים ולא מוכן לותר עליה. כך גם עם ואבן ותרופות דומות. הן מעניקות איכות חיים טובה, אבל לא מרפאות את הבעיה, וכאשר מפסיקים אותן הבעיה שוב מציקה. אין רע בלקחת טיפול כמו ואבן אפילו לכל החיים, אם זה מה שנותן איכות חיים. לאף אחד לא מגיע לסבול, ואם יש פתרון לסבל ע"י כדור, גם אם לוקחים אותו תקופה ארוכה, ואף כל החיים, אני חושב שזה מוצדק. לגבי המינון- מומלץ להתחיל בכדור אחד ליום ולהעלות בהדרגה. רק לשם פרופורציה, בארץ כדור ואבן הוא במינון 10 מ"ג. בארה"ב מינון כדור ואבן הוא 30 מ"ג.... אז לא להבהל.

אני לוקחת שתי סרוקסט ביום בביקור אחרון שלי אצל הרופא הוסיף לי כדור אדונקס ולן היתיצתי עם רופא אחר והמליץ לי אל אפקסור אס אל אני מזיעה ללא הפסקה מהסרוקסט בשנים האלה וזה הורס לי את החיים אני מיתלבטתת עם להחייף באמת לאפקסור בימקום הכדורים שאני מישתמשת לחן אני מבקשת יעוץ מה טוב יותר ועם כן אייך אני מתחילה את האפקסור ביזמן שאני מקבלת את הסרוקסט ושנית גם מה עלול להיות התופעות י אני מזיעה הרבה ועלית מישקל גם וירד החשק המיני שלי כבר כמה שנים עם לקיחת הסרוקסט

זיוה שלום, בפניתך ישנן הרבה טעויות הקלדה, לכן לא הבנתי חלק ממנו. אין ספק כי יש הגיון רב בהחלפת הטיפול מסרוקסט לאפקסור. הרושם שלי שאת מרבה להתייעץ ברופאים, ומרוב מידע את מבולבלת. כדאי להצמד לרופא אחד שאת סומכת עליו (לעבור רופא אם הנוכחי לא מתאים לך) וללכת איתו באופן עקבי. יותר מדי רופאים שמתערבים בטיפול זה כמו יותר מדי עקרות בית שמכינות עוגה ביחד- שמים פעמיים קמח, ואף אחת לא שמה סוכר. זה פשוט לא יכול לצאת טוב. אם תכתבי לי מה יעצו לך לגבי החלפת התרופות אשמח להגיד לך את דעתי על הדרך שהוצעה לך.

שלום, בשבועות האחרונים נכנסתי למצב חרדתי שמקשה עלי להרדם בלילות, רופאת המשפחה רשמה לי קסנאגיס להרגעה וכדורי שינה שונים שעבדו באופן חלקי - על בסיס בנזודיאזפינים ונונבנזודיאזפינים - זודורם, ברוטיזולאם, סטילנוקס. שאלתי היא מה השילוב העדיף מבין שלושת כדורי השינה עם הקסנאגיס? בנוסף אני רוצה לציין שהתפתח אצלי (ככל הנראה מהמתיחות הקשה) גסטריטיס ואני מטופל עם פמוטידין במקביל לכדורים הנ"ל.

אין יתרון או חסרון לשילוב זה או אחר ממה שציינת. הרבה פעמים יש התרגלות לבנזודיאזפינים, ומבחינה זו יש יתרון מסויים לתרופות שאינן ממשפחה זו. יש לשים לב שאתה מגיע למינון מקסימלי לפני שמחליפים טיפול. ניתן לשלב בטיפול גם תרופות ממשפחת האנטיהיסטמינים, כמו פנרגן, לצורך השגת שינה.

למה מטפלים- פסיכיאטרים ופסיכותראפיסטים -לא ששים לטפל באנשים עם הפרעת אישיות גבולית? הרופא שלי אמר לי שהוא לא ממליץ לי לעבור טיפול פסיכולוגי כי הטיפול לדידו יחמיר את מצבי- מה הפשר לקביעה הזו שלו - לאילו סוג של אנשים עם הפרעה זו לא מתאים טיפול פסיכולוגי (וזה ברור לי שיש אנשים עם הפרעה זו שטיפול פסיכלוגי כן יכול לתרום להם) הבנתי שההפרעה מתמתנת עם השנים- אז למה אצלי היא לא התמתנה, אפילו החריפה? פחד חריף ממגע פיזי/תקשורתי עם אנשים ודימוי עצמי נמוך עוד יותר מבעבר אני נוטלת תרופה אנטי דכאונית במינון גבוה תודה רבה.

הטיפול בחולה עם הפרעת אישיות גבולית הוא ארוך, מסובך ומרתק. המטופלים שהכי ריתקו אותי ועניינו אותי היו בעלי הפרעת אישיות גבולית. מאידך, זהו טיפול שדורש הרבה תשומת לב, הרבה זמן ואנרגיות נפשיות מצד המטפל. ההמלצה להמנע מטיפול פסיכותרפויטי אינה ברורה לי. פסיכותרפיה הינה הכלי הטיפולי הכי יעיל להפרעה זו. יש לזכור שאורך טיפול מינימלי בהפרעת אישיות גבולית הוא 5-6 שנים!!! פחות מכך לא מספיק בכדי לחולל שינוי של ממש. בד"כ ההפרעה מתמתנת לקראת שנות ה- 40-50, אבל לא תמיד. אני ממליץ בחום על טיפול פסיכותרפויטי, אם יש לך את המשאבים לכך (רוב המסגרות הציבוריות לא נותנות טיפולים כל כך ארוכים).

שלום, רציתי לשאול לגבי טיפול בחשמל, האם ישנה אפשרות להגיע לטיפולים אלה באופן פרטי או רק דרך אשפוז במחלקה פסיכיאטרית? כמובן אם ישנה התוויה שאכן הטיפול יכול לעזור לחולה שמוגדר כדיכאוני קשה ע"י פסיכיאטר? תודה רבה מראש, מאי

טיפול בחשמל הוא הטיפול הטוב ביותר הידוע לדיכאון. הוא טוב גם בגלל שהוא יעיל יותר מהתרופות, מתחיל לעבוד מהר יותר ויש לו פחות תופעות לואי. לו אני הייתי בדיכאון, או שבן משפחתי היה בדיכאון קשה, הייתי ממליץ לו על הטיפול בחום רב. את הטיפול חייבים להתחיל באישפוז, כיוון שהוא דורש הרדמה. אינני מכיר מקומות פרטיים לא אישפוזיים שנותנים את הטיפול. לעיתים עם השיפור אפשר לעבור למעמד של חולה יום ולהמשיך את הטיפולים כחולה יום, אבל ברוב המחלקות מתנגדים לכך.

שלום אני בת 27 סובלת מחרדה חברתית קשה ואוסידי קשה בעבר נטלתי סרוקסט 6 שנים פוס התמכרות קשה לקלונקס עד היום מקבלת בטיפות 19 ליום הסרוקסט עזר חלקית והעלים רק את המחשבות לכן נוסו תרופות אחרות כמו לוסטרל ציפרמיל ועוד רשימה ארוכה של SSRI שלא עזרו כרגע אני עם אפקסור בערך כחודש ושבוע במינון של 112 מ"ג. אני מרגישה מאוד עצבנית ותוקפנית ישנה ממעט בלילות ונוטלת גם מירו או בונסרין מחליפה בינהן שמתרגלת לאחת. בטיפול פסיכולוגי וקוגנטיבי. 2 שאלות האם התוקפנות זה מהתרופה? ככשאלתי את הרופא אמר שאין קשר... מתי תתחיל התרופה להשפיע? בחרדה החברתית היה שיפור משמעותי עד שעברתי טראומה נוספת.. והאם האפקסור עוזר לאוסידי קשה כולל טקסים?? ומתי אוכל לישון בלילות ללא עזרה???. אם יש תרופה אחרת שנראה לך שתעזור לי טשמח לדעת אולי תרופה שעוד לא ניסיתי גם מייצבים לקחתי. הא והפרעת אישיות גבולית איך שכחתי תודה מראש

אפקסור יעיל ל- OCD, אבל להפרעות כמו שתארת יש צורך להגיע למינונים גבוהים של אפקסור, סביב 225-300 מ"ג ליום. המינון שאת נוטלת כעת אינו אפקטיבי. אפקסור לא גורם לאגרסיביות. יתכן שאת במתח כי הטיפול לא פועל עדיין. אין ספק כי הפרעת האישיות מקשה על המצב ומחמירה את סבלך. אני מניח שעם העלאת המינון השינה תשתפר וכן הטכסים. הטיפול במייצבים לא אמור לעזור ל- OCD אלא להפרעת האישיות. יש תקוה. גם הזמן עושה את שלו (בד"כ חלק מההפרעות שתארת משתפרות אט-אט עם השנים ללא קשר לטיפול) וגם הטיפול הפסיכולוגי והתרופתי יעשו אט אט את שלהם. לעיתים זה לוקח הרבה זמן, אבל אסור להתייאש. בהצלחה רבה!

לד"ר שלום בתי מאובחנת כסכיזופרנית מזה כ-14 שנה. מצבה הנפשי מאוזן, ע"י תרופות. בעבר קבלה תרופות סאמפ, רסיטל , סרוקוול כעת היא מקבלת זיפרקסה 15 מ"ג. לפני כ-7 שנים החלה לסבול מעיוותים בפנים, מיצמוצים בעיניים, הוצאת לשון, ושינוי בדיבור (דיבור לא ברור),היינו אצל פסיכיאטר וניורולוג שניהם אמרו שזה כתוצאה משימוש בתרופות- תופעות לוואי, אומנם זיפרקסה היא תרופה מהדור החדש אבל גם היא עושה תופעות לוואי, כעת רוצים להעביר אותה לתרופה שנקראת לפונקס, שאמורה לנטרל את התופעות הלוואי האלה. אבל השימוש בתרופה זו מצריך מעקב צמוד, בדיקות דם אחת לשבוע ו-א.ק.ג גם כן, ויש סיכון להתפתחות מחלת לב, כבד וכליות, אני דיי חוששת מלקיחת התרופה הזו, אבל זה הסיכוי שלה להתפטר מהתופעות מהן היא סובלת שמפריעות לה מאד. שאלתי היא: האם התרופה לפונקס באמת יכולה לנטרל את התופעות שהזכרתי? האם כדאי להתחיל בתרופה לפונקס? ומה לגבי הסיכונים שהתרופה יכולה לעשות? תודה מראש מחכה לתשובה בהקדם

רוחי שלום, מדובר בדילמה קשה. לא בקלות אנו ממליצים על מעבר ללפונקס. זוהי תרופה שאינה נוחה לחולה ואינה נוחה לרופא. מבחינת הרופא משמעות הטיפול בלפונקס היא "חתונה קתולית" עם המטופל, צורך ביותר פגישות ומעקבים והגברת העומס. אינני מכיר הרבה רופאים שששים לכך. אבל לפעמים אין ברירה. מאידך, ברבה מקרים בעייתיים (ולא רק בגלל הפרעות התנועה שתארת) הלפונקס פשוט עושה פלאים. לרוב הגדול של המטופלים אין תופעות לואי ואיכות חייהם משתפרת. הסיכונים שתארת נמוכים מאד מאד, וכמעט ולא נראים. דוקא תופעות לואי אחרות יותר שכיחות, כמו עייפות ניכרת, ריור (פליטת ריר רב, ביחוד בשינה), השמנה וסחרחורות במעבר משכיבה לעמידה. רוב התופעות הללו משתפרות עם הזמן, אבל לא תמיד. התופעה המסוכנת יחסית היא ירידה בספירת כדוריות הדם הלבנות, אבל ע"י מעקב מסודר של ספירת דם ניתן לאתר זאת בזמן ולהפסיק אם יש צורך (מדובר בהפרעה שקורית ב- 1% מהמטופלים). אני מניח שאם הומלץ לכם על הטיפול, זה נעשה אחרי שיקול דעת מעמיק. אם תופעות הלואי מטרידות אותה, בהחלט ראוי לשקול בחיוב את השינוי הטיפולי.

לפני חודש בעלי התחיל טיפול בכדורים נוגדי דיכאון בשם ציפרלקס כי היו לו נטיות אובדניות אני מאוד מודאגת אם זה יכול להיות מצב כרוני או שזה יכול לעבור והאם אחרי תקופה של שמונה חודשים כמו שאמרו לנו המצב יכול לעבור והוא לא יצטרך יותר לקחת כדורים? דבר נוסף שמטריד אותי זה האם יש איזו מחלה פיזית שיכולה לגרום לדכאון שמלווה בנטיות אובדניות?

נטלי שלום, לדיכאון המופיע פעם אחת בחיים ולא הגיע לעוצמה המצריכה אישפוז, סיכוי טוב להיות חד- פעמי. כדאי להמשיך ולקחת טיפול לפחות שנה בכדי לשפר את הסיכויים. עדיין יש סיכוי לא מבוטל (אין מחקרים טובים אבל כנראה מדובר בעשרות אחוזים בודדות) שהדיכאון יחזור. מבחינה זו המצב דומה להפרעות רבות אחרות, כמו יתר לחץ דם, שלהן נטיה להיות כרוניות ולדרוש טיפול לכל החיים. כמעט ואין מחלות גופניות שממש גורמות לדיכאון (פרט להפרעות הורמונליות נדירות, שאז ישנם סימנים גופניים רבים להפרעה ההורמונלית). יחד עם זאת אנו יודעים שמצבי מתח גורמים לדכאון, והרבה מצבי מתח קשורים להופעת תחלואה גופנית (כמו המתח הנגרם סביב גילוי מחלת לב חדשה, וכו').

שלום האם ואלפורל יכול לגרום להזעת יתר, השמנה או ירידה במצב רוח

ולפרואל ידוע כבעל פוטנציאל לגרום להעלאת תיאבון ומשקל. ולפרואל אינו גורם להזעת יתר או לירידה במצב הרוח.

שלום, אני עתידה להתחתן עם גבר הסובל מ-OCD. הוא מודע למצבו ומטופל אצל פסיכאטר בטיפול התנהגותי ותרופתי. בתור ילדה טופלתי אצל פסיכאטר בשל חרדת נטישה ו-OCD שנעלם ממזמן... אני לא יודעת אם זה קשטר אבל בן זוגי סובל מOCD של ניקיון (שטיפות ידיים, מקלחות ממושכות) בעוד אני בתור ילדה עשיתי טקסים כדי שלא יקרה משהו לאנשים להם דאגתי. כיום לעיתים נכנסות לי מחשבות לראש על ניקיונות אבל אני מסוגלת לשלוט בהם ול"העלים" אותם. שאלתי... ע"פ הסטיסטיקה מה הסיכוי שיוולד ילד עם תסמונת טורט? תודה דניאלה

דניאלה שלום, ידוע על רקע גנטי משותף לשתי ההפרעות, וידוע שילדים להורים עם אחת ההפרעות נמצים בסיכון מוגבר לפתח את ההפרעה האחרת. אינני יודע בודאות מהם האחוזים, אולם סטטיסטית רוב המוחלט של הילדים יוצאים בריאים, גם כאשר לשני ההורים היסטוריה של OCD. בכל מקרה, מדובר בהפרעות שכיום הטיפול בהן הולך ומשתפר.

ידוע לי שרמוטיב היא תרופה טבעית שמשתמשים בה למקרים של דכאונות, האם היא טובה ויעילה גם למקרים של חרדות ? אני גם קראתי ש לרמוטיב פרופיל בטיחות גבוה ומיעוט תופעות לוואי. תופעות לוואי המאפיינות תרופות אחרות לטיפול בדיכאון (כגון פגיעה בתפקוד המיני, בתאבון ובעירנות, עלייה במשקל והפרעות בקצב הלב) אינן מאפיינות את רמוטיב.והוכח שהתרופה רמוטיב יעילה כמו SSRI ומכיוון שאני מחפש תרופות טבעיות ( במקום הציפרלקס ) הייתי מאד מעוניין לנסות אותה בתנאי כמובן שהיא מתאימה למקרים של חרדות האם זה מתאים למקרים של חרדות או רק דיכאונות קשים ? האם נתקלת באנשים שלקחו תרופה זו ונרפאו ללא צורך בשילוב של תרופה כימית ? תודה מראש על היתייחסותך

שלום רב, הנסיון האישי שלי עם רמוטיב הוא דל, כיוון שרוב המטופלים שמגיעים אלי סובלים מדיכאון ברמה קשה- בינונית, ואילו רמוטיב מומלץ לדכאונות קלים עד בינוניים. אינני מכיר מחקרים שהוכיחו יעילות של רמוטיב בחרדה. יש לזכור שאסור לשלב בין רמוטיב לתרופות רבות שנוגדות חרדה, למשל ממשפחת ה- SSRI. אני אישית מאד שמח שהתרופה נכנסה לשוק הישראלי לפני כשנה, כי ממחקרים שקראתי כבר לפני שנים רבות היא מצליחה מאד כבר זמן רב באירופה, וכנראה לא סתם... יש לזכור שהיא לא נחשבת יעילה לדיכאון קשה.

שלום , בעלי סובל מחרדות הוא מטופל אצל פסיכולוג, הפסיכולוג המליץ לו ללכת לפסיכיאטר פעם אחת כדי שיאבחן אותו ויתאים לו כדור , הכדור שניתן לו הוא : ציפרלקס 10 מ"ג וקסנאגיס 0.5 מ"ג החשש שלנו הוא שנאמר לנו שיש מקרים שהציפרלקס יכול להשפיע על התיפקוד המיני . אני רוצה להוסיף שקראתי באינטרנט על הציפרלקס ושם נאמר שבארה"ב נאסר השימוש על התרופה הזאת מפני שהיא גורמת למצבים נפשיים קשים ביותר ושאנשים רבים ביצעו התאבדויות כתוצאה ממנה השאלות שלי הן : האם ידוע לך עלו מקרים כאלה גם בארץ ? האם אתה ממליץ על התרופה הזאת , יש לה הוכחות הצלחה ? אנחנו יודעים שיכול להיות חוסר חשק מיני אך האם היא פוגעת גם באיכות הזרע ? איזה תרופה אחרת מומלצת לחרדות שאינה משפיעה על התיפקוד ואיכות הזרע וכמובן שאינה ממכרת ? האם הקסנאגיס אמורה להקל או למנוע את תופעות הלוואי של הציפרלקס ? זה נורא חשוב לנו אנחנו מנסים להרות , וכמובן אנו מחפשים את התרופה הטובה ביותר עם כמה שפחות תופעות לוואי מסוכנות . חשוב לנו שבריאות הנפש לא תבוא על חשבון בריאות הגוף תודה על ההיתייחסות

שלום לזוג המודאג, טוב שאתם בודקים כל דבר בשבע עיניים. הטיפול שהומלץ לכם הוא טיפול מקובל וטוב, וממועט יחסית בתופעות לואי. כמעט כל נוגדי הדיכאון/ חרדה עלולים להשפיע על התפקוד המיני, אבל יחסית לאחרים אצל ציפרלקס זה לא שכיח. הפגיעה אינה בזרע אלא על תחומים אחרים. אם יש פגיעה (וזה לא קורה הרבה) זה יכול להתבטא הירידה בתשוקה, אין אונות וקושי להגיע לאורגזמה- יכולות להופיע כל אחת מהתופעות או כמה ביחד. התופעות הפיכות לחלוטין עם הפסקת הטיפול, והתפקוד חוזר לעצמו תוך ימים עד שבועות ספורים. לאור כך שהתופעות נדירות, ושלא נגרם נזק בלתי הפיך, אני חושב שאין מקום לחשוש. רוב המטופלים שהכרתי והתנסו בתרופה זו לא דיווחו על כל תופעות לואי ורק נהנו משיפור ניכר באיכות החיים. במקרה הכי גרוע תמיד אפשר להחליף לטיפול אחר, אבל מנסיוני בד"כ אין צורך בכך. הקסנאגיס לא משפיע על התופעות של הציפרלקס. רק בריאות, ובהצלחה עם ההריון!

שלום, האם ואלפוראל יכולה לגרום להשמנה יתר?

כן. זו תרופה שעשויה להעלות תאבון וכך לגרום להשמנה. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי דרכי ההתמודדות עם זה.

לא סיפרתי, אבל אני בחודש תשיעי ויוצאת לחופשה לקראת לידה מהעבודה. אז ארזתי את פקלעותי, ובמסגרת האריזה לקחתי איתי קלסר של ברכות וכתובים ממטופלים לשעבר. התחשק לי (בהסכמת המטופלת שנשארת באנונימיותה, כמובן) לשתף אתכם במשהו שכתבה לי די מזמן מטופלת מדהימה שאז היתה בת 13, משהו שכתבה על החוויה שלה בעולם. "הייתי רוצה שיהיה לי מן ספר הוראות לחיים. בהקדמה יהיה כתוב: לכל אחד מאיתנו מדבר פרטי בו הוא חי. המדבר מלא בגבעות חול. לעיתים אתה בעלייה, שבמהלכה תיתקל באבן ואולי אפילו תמעד אבל בסופו של דבר אתה תבחר ואתה תחליט אם להתדרדר לאחור- למטה או להמשיך ולטפס למעלה למעלה - עד שתגיע לאותה נקודה מרה שבה תגלה שאין יותר לאן לעלות ועכשיו בלי שתשלוט על זה בכלל אתה תרד ותרד ותרד- לעיתים העליה תהיה גדולה מן הירידה ולעיתים להיפך, בדרך כלל אין לנו על זה שליטה אבל מדי פעם נופלת בידינו הזדמנות ואנו בוחרים אם להמשיך ולחפור או לשנות כיוון ולהתחיל ללכת- לעלות. לעיתים נרגיש כאילו מישהו אחר מבין אותנו- כמעט כמעט חודר למדבר, יוצר מעין פינה שקטה שבה נוכל לנוח- ושאליה נברח- היא תהיה שם בעליות ובירידות. אבל הוא לעולם לא יוכל באמת לחדור, להבין את כל החוויות והזכרונות שמכיל בתוכו המדבר. לפעמים חם מאד במדבר כל כך חם שנראה שעוד רגע נתפוצץ מרוב אהבה. ולעיתים קר. קר כל כך עד שנראה כאילו כל האש- כל החום שבעולם לא יצליחו להפשיר את נשמתינו הבודדה..." מקסימות החוכמות של ילדים בעיני. ושנמצא תמיד את נווה המדבר הפנימי בנפשינו, בו יבינו אותנו ונמצא מנוחה וחום נכונים. לילה טוב, ושבת שלום תמי.

היי תמי איזה כיף לראות הודעה שלך... חשבתי רבות על הותיקים בפורום..... שתהיה לך לידה קלה.ושיהיה במזל טוב כמובן. :-) טל

תודה, טל וזו ההזדמנות להזמין את כולם לקומונה מקסימה שפתח דור בתפוז, קומונה שנקראת פסיכיאטריה לכולם, ושם יש דיונים ושירשורים מאד מעניינים על נושאים חברתיים ואחרים בפסיכיאטריה, עם כותבים ידועים גם מכאן כמו מיכאל, צביאל רופא ואנוכי... ועוד אחרים. אחלה קומונה, כולכם מוזמנים. שבוע טוב תמי.

התחלתי לקחת רמוטיב לפני כחודשיים כטיפןל בדיכאון. אני מרגיש שיפור משמעותי. האם יש הגבלה למשך הטיפול או שיש להמשיך לקחת את הכדורים ללא הגבלת זמן.

המלצות משרד הבריאות הן לשקול המשך טיפול לאחר 12 שבועות, למרות שההסבר לכך הינו מעט מעורפל לטעמי (אפשרות לא ברורה לתופעות לואי שבעצם אף פעם לא נראות...). לסיכום- אינני רואה בעיה עם טיפול ממושך, וגם משרד הבריאות לא ממש מבהיר שיש בעיה כזו, ואף אומר שניתן לשקול טיפול ממושך.

שלום רב! אני בת 67 תקופה ארוכה לקחתי הורמונים לשם הורדת גלי חום אך בתקופה האחרונה חדלתי ולכן עלה לי הדופק ובנוסף חזרו גלי החום. לפני שלושה שבועות התחלתי לקחת את התרופה, "ציפרלקס" ובימים האחרונים התנפחו לי הפנים ואני סובלת מכאבים עזים. האם זוהי תופעת לוואי מוכרת לתרופה זו.

נפיחות בפנים וכאבים (לא ציינת היכן) אינן תופעות לואי שכיחות של ציפרלקס. כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה ולחפש סיבות אחרות. רק אם לא תמצא סיבה ניתן לחשוד בציפרלקס. ציפרלקס אינו תחליף הורמונלי, וללא קשר לנפיחות בפנים, יש לשקול האם לא עדיף פשוט לחזור לקחת הורמונים.

נאמר לי ע"י הרופא המטפל כי זריקה שהוכחה בעבר כטובה עבורה בשם פלודקט, וא לא יכול לתת וזאת מכיוון שסבלה מתופעות לוואי בעקבות לקיחתה. האם זה מוצדק? האם אחרי שניסו לתת לה תרופות שלא הוכיחו את עצמן , לא כדאי לחזור למה שכן הוכח. רק כדי להחזירה למצב יציב? האם לא כאי היה לחכות עוד קצת עם הריספרדל? תודה. אנו אובדי עצות

כפי שאמרתי- יתכן והיה מקום לחכות קצת יותר זמן, אבל ההחלפה אינה בהכרח טעות. אם תרופה עשתה בעבר תופעות לואי- לא כדאי לחזור אליה. כיום ישנן תרופות מצויינות שלא היו קיימות בעבר, וכאמור צריך להתאזר בסבלנות עד לאיזון.

אמי חולה בסכיזופרניה. מאושפזת במחלקה סגורה בבי"ח מזה חודש. כשנכנסה לאישפוז -ניתן לה קלופיקסול, אחרי שבוע ללא תוצאה חיובית ניתן לה רספרידל קונסטה 50 מ"ג + כדורים- הטבה קטנה- אך לא משמעותית. אחרי 3 שבועות- הוחלפה- לזיפרקסיה בכדורים. היא סובלת מאוד מעצם הימצאותה שם,חברתית,תעסוקתית ונפשית. מה עוד ניתן לעשות?לתת לה?לא מאפשרים לה לצאת, לדברי הרופא כי אין תובנה. עד מתי יכולים להחזיק אותה שם?היא לא משתפת פעולה במיוחד.היא חולה כבר 17 שנה וקשה לה מאוד להודות ולקבל את המחלה.

טלי שלום, ככלל הכיוון של הטיפול התרופתי נשמע סביר, אם כי עדיף לחכות לפחות חודש לפני החלפת טיפול. לעיתים, בשל לחץ של המטופל ובני משפחתו הצוות מחליף מהר מידי תרופות ולא נותן די שהות לטיפול להשפיע. הבחירה בתרופות נשמעת נכונה, והדבר הכי חשוב כעת זה סבלנות- והרבה. אני מבין שהיא סובלת, אבל צריך להסתכל על הטווח הארוך. גם חולה במחלקה כירורגית סובל מכאבים לאחר ניתוח, אבל זה מתוך הבנה שלבסוף הוא יחוש הרבה יותר טוב. כולי תקווה שהעסק יסתדר במהרה, והיא תוכל לחזור לביתה.

אחי אובחן לפני כשנתיים וחצי כחולה סכיזופרניה. מאז הוא מטופל ונוטל כדורים אניטי פסיכוטיים כגון הלידול זיפרקסה ועוד . האם ניתן לשנות אבחנה למרות שהוא אושפז בעבר מספר פעמים . הוא חושב שהוא יכול לחזור למקום עבודתו ? הרופא אמר לא שהוא לא מאשר את חזרתו לעבודה עקב מחלתו . האם ניתן לחייב את מקום העבודה להחזירו ללא אישור רופא ? נראה לי כי אחי לא מודע למחלה למרות כל הסבריי ומעט הבנתי. אודה לתשובתך

קשה מאד להעריך את מצבו של אחיך דרך הפורום. יחד עם זאת, אני מניח שבמסגרת האישפוזים החוזרים הוא נבדק ע"י מספר רב של רופאים, גם במיון וגם במחלקה. אם היו ספקות לגבי האבחנה, אני מניח שהן נדונו בין הרופאים. אם בסופו של דבר האבחנה נשארה סכיזופרניה- הרי שאין סיכוי של ממש לשנות אותה. זוהי הפרעה כרונית, ללא ריפוי, אך ניתנת לאיזון ע"י טיפול תרופתי. לחלק ניכר מהחולים יש ירידה תפקודית. קשה לי להעריך את יכולותיו של אחיך מבחינה תפקודית. בד"כ באישפוז החולים עוברים הערכה תפקודית לעבודה במסגרת ריפוי בעיסוק. ניתן לבצע הערכה כזו בחלק מהמרפאות הפסיכיאטריות הציבוריות ובמרכזי שיקום של משרד הרווחה. הדרישה של מקום העבודה לקבל אישור רפואי לחזרה לעבודה היא סבירה. הרי איננו מצפים שמקום עבודה יחזיר לעבודה מי שכעת אינו כשיר לבצע את משימותיו. קיימות מסגרות שיקומיות העוסקות בהכוונה מקצועית בטווח רחב- החל מעזרה בהשתלבות במקומות עבודה רגילים לחלוטין, וכלה במפעלים מוגנים, הכל בהתאם ליכולותיו של האדם. נשמע שאחד הקשיים העיקריים הם הקושי של אחיך לקבל את מצבו. זהו אכן קושי אמיתי. לפעמים, ניתן להעזר בפסיכולוג בנושא, זאת כמובן שאחיך יסיכים להגיע לטיפול כזה.

האם כדור מירו ניתן גם למי שמוגדר כאישיות גבולית?

מירו משמש לטיפול בדיכאון. כיוון שלאנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית יש נטיה לפתח דיכאונות, לעיתים קרובות הם מטופלים בתרופות נוגדות דיכאון, כמו מירו. כאמור- התרופה משמשת לטיפול בדיכאון- ולא בהפרעת האישיות עצמה.

שלום אני לוקחת מזה חודשיים סרקוול והוא גורם לי לעצירות ובעיקבותיה להשמנה אני שותה כ10 כוסות מין ליום אוכלת סיבים ובכל זאת זה נמשך האם יש תרופת תחליף לסרקוול שלא גורמת את התופעות האלא? אגב..בפרוספקט רשום שזה עלול לגרום להשמנה בתחילת הטיפול..כמה זמן זה?

ההשמנה והעצירות הן שתי תופעות לואי שאינן קשורות זו לזו. ההשמנה נובעת מהעלאה בתיאבון שגורמת התרופה. ההשמנה אכן נצפית בד"כ בחודשים הראשונים של הטיפול- עד שנה מתחילת הטיפול. לגבי העצירות- הגישה שלך נכונה. ניתן להעזר גם בשיזיפים מיובשים, ואם זה לא עוזר- בשמן פראפין. קיימות עוד תרופות מקבילות לסרוקוול, אולם ההתאמה צריכה להעשות ע"י הפסיכיאטר המטפל.

מקריאה הבנתי שסכיזופרניה היא מחלה בעלת אופי מתקדם. האם גם במצבים, שהמחלה בשליטה,במצב של רמיסיה שמלווה בטיפול אנטיפסיכוטי , מתוך מודעות -קיים המרכיב הדגנרטיבי, או שהירידה הקוגנטיבית חלה רק במצב פסיכוטי פעיל? תודה עבור התשובה דפנה

דפנה שלום, בד"כ הירידות קורות רק בעקבות התקפים פסיכוטיים ואין ירידה בזמן שמאוזנים. קיימים מקרים נדירים מאד בהם נראית ירידה גם תחת טיפול וללא גל פסיכוטי, אבל אלו מקרים ממש נדירים, ולהערכתי מעל 95% מהמקרים מתנהלים במסלול הראשון שתארתי.

שלום דר שמגר הפסקתי תרופה אנטי דכאונית שעזרה לי פעמיים מסיבות שלא אכנס אליהן (אך מבחינתי זה היה או להפסיק או למות) וזו הייתה טעות חמורה כי הדיכאון חזר וביתר עוצמה ניסיתי תרופות אחרות- למשל אפקסור- ותופעות הלוואי הגסטרולוגיות שחוויתי (עצירות, בחילה, חוסר תיאבון) גרמו לי להפסיק את התרופה באישור הרופאה חזרתי לתרופה הראשונית (והפעם תוך הבנה שזו התרופה הכי טובה עבורי ומתוך מוכנות לסבול את חסרונותיה) -ולא נראה שהתרופה כבר עוזרת כמו שעזרה - מה הסיבה לכך? תודה רבה

בנושא טיפול בנוגדי דיכאון- אין חוקיות ברורה. בד"כ מה שעזר בעבר יעזור בעתיד, אך לא תמיד. יש כ- 15 תרופות נוגדות דיכאון בשימוש בארץ, ואני בטוח כי אחת מהן תתאים לך. לעיתים לוקח זמן בכדי למצוא את התרופה שגם עוזרת וגם לא גורמת תופעות לואי, אבל לא צריך להתייאש. בכל מקרה, אם חווית לפחות שתי תקופות דיכאון מומלץ לקחת טיפול באופן קבוע ולכל החיים, כי הסיכוי שהמחלה תחזור (ללא טיפול) מתקרב ל- 100%.

רק פייר להזהיר מעכשיו שהמכתב רוב הסיכויים יהיה ארוך. אבל אינ זקוקה לעזרה שלכם. פרטים יבשים: מספר שנים שאני לוקחת תרופות נגד דיכאון. התחלתי מפריזמה אחרי כמה שבועות הרופא החליף את התרופה לסרוקסט. תוך כדי לקיחת התרופה לא הייתי במעקב רפואי את המרשם הייתה מחדשת לי רופאת המשפחה. אחרי מספר שני ומאוד על הסף ביקשתי מרופא משפחה (אחר) לעבור לתרופה אחרת שאולי תעזור! תוך כדי השנים האחרונות הייתי במצב נוראי של דיכאון וכל פעם שניסיתי להפסיק את התרופה קיבלתי תופעות לווי של גמילה. כן הרופא אמר לי שאין סיכוי שאחרי יום אחד ארגיש את התופעות גמילה אבל אני לא משקרת וזה לא פסיכולוגי. אחרי יום אחד הרגשתי תחושה מוזרה בשיניים סחרחורות נוראיות ועוד הרבה דברים לא נחמדים. כמובן החיי מין היו ממש נהדרים על סרוקסט! (ציניות). הרופא משפחה העביר אותי לתרופה אחרת בשם וונלה (זיוף ישראלי) לוייפאקס נדמה לי. ממה שהבנתי מאוד דומה לסרוקסט (מהמשפחה) סרוטונין וכו'. אני כבר שנה על התרופה. המצב שלי מתדרדר מיום ליום. התרופות לא עוזרות. עוד חתיכת מידע הוא שאני לא חיה בארץ כעט, אני עובדת בחול. אניל א דוברת את שפת המקום וזאת אחת הסיבות שאיני יכולה ללכת לפסיכולוג או משהו דומה. כן אני יודעת שאני צריכה כן אני חיפשתי כן אין אופציה כזאת כרגע. אני ניסיתי לכתוב הודעה בפורום אחר לבקש עזרה לפני שאני אגיע לנקודת שבירה מוחלטת. כמובן שזה לא עזר... החלטתי לגשת לעניין מנקודת מבט מדעית לשם שינוי ולא מהרגש. הזהרתי שזה יהיה ארוך אני מצטערת. אני חייבת להבין מה התרופה עושה ואיך היא פועלת עלי. אני חייבת להבין איך זה עובד. ולמה זה לא עובד ליתר דיוק עלי. למה תרופות שאמרות להיות בסדר גמור לא עובדות עלי. או שהאם הן עובדות ואני במצב כל כך גרוע שהתחושה הזאת היא כבר אחרי שיפור של התרופה. אני לא מסוגלת יותר אני רק רוצה למות אני רוצה שהכל יגמר אני לא יודעת מה לעשות ולא יודעת כמה עוד זמן אוכל להחזיק מעמד.... שנים.. חודשים... ימים? אני לא יכולה יותר ואני מתחננת בפניכם לעזור לי. זה הנסיון האחרון שלי. אין לי דרך אחרת. אין לי יותר מה לעשות. בבקשה מישהו שיסביר לי מה לעשות עם התרופות. בבקשה אני לא יכולה לחיות ככה יותר וזאת לא מתאפורה אני באמת לא יכולה. בבקשה.

שלום לנואשת, בחלק ניכר מחולי הדיכאון יש צורך בטיפול קבוע, כיוון שלרוב מדובר בהפרעה כרונית. בהפסקת טיפול עשויות להיות תופעות גמילה, אך גם חזרה של סימני הדיכאון. ככל שהדיכאון נמשך ללא שיפור (אם או בלי טיפול) הוא מעמיק והופך עמיד יותר לטיפול, לכן חשוב טיפול אגרסיבי. יעילותן של רוב התרופות נוגדות הדיכאון נעה סביב 60-70%, כך שהעדר תגובה אינו בהכרך מעיד על כך שיש משהו בעייתי אצלך, אלא שאת נופלת באחוז הגבוה של אלו שאינם מגיבים. חשוב להמשיך ולנסות להתאים טיפול. זמן התגובה המקסימלי מתחילת טיפול במינון מלא הוא 6 שבועות, כך שאם אין שיפור אחרי תקופה זו חשוב להחליף טיפול ולא להתפלל לנס. כמובן שהיה רצוי לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכותרפויטי קוגנטיבי, הנחשב יעיל בדיכאון. כדאי מאד שתפני לפסיכיאטר, שכן הוא רשאי להשתמש במגוון תרופות גדול הרבה יותר מזה של רופא המשפחה. בהצלחה.

קודם כל תודה על התגובה המהירה. שנית כמו שציינתי אני לא יכולה כרגע לפנות לפסיכיאטר בגלל מגבלות שפה במדינה בה אני חיה ולא מצאתי אחד שדובר אנגלית. מה שכן נתת לי רעיון של לגשת לרופא כזה כאשר אהייה בארץ פעם הבאה. האם יש אפשרות שפסיכיאטר ירשום לי כדורים אחרים מבלי שאצטרך להיות במעקב אצלו? אין שום סיכוי שאוכל לקחת חופשה בת 6 שבועות לראות האם הטיפול עובד או לא. והדבר הכי חשוב אסור בשום צורה שבעבודה שלי יגלו שאני מטופלת בתרופות אלו ובהתחשב בעובדה שחתמתי על ויתור סודיות רפואית... זה באמת יצטרך להיות מפגש אחד לצמצם את האפשרות שיגלו. מעבר לזה האם יש המלצה לתרופה מסויימת? משהו שהוא יותר חזק מהתרופות הרגילות? אולי אוכל לבקש מהרופאים הרגילים פה לרשום לי את זה... אני לא יודעת...

הנה חלק מקטע מאד לא משמח(התחלתי לקחת את התרופה) שקראתי בויקידפיה, על סרטראלין: ...Other experts emphasized that the drug's effect on inpatients is not different from placebo... הייתכן שהיעילות של לוסטראל היא בעצם אפקט פלאצבו, ואין בו שום תועלת אמיתית? (מדובר שם על דכאון) כמו כן, האם אתה מכיר מחקרים אמינים שבדקו את היעילות של סרטראלין בטיפול באוסידי? אני מתכוון כמובן למחקרים שהשוו יעילות מול פלאצבו. לינק לקטע הבעייתי: http://en.wikipedia.org/wiki/Sertraline#Approved

שוקי שלום, קיימת בעיה מטודולוגית כמעט לכל המחקרים על תרופות נוגדות דיכאון. המחקרים בד"כ בודקים אוכלוסיה מאד "נבחרת"- ללא מחלות גופניות או נפשיות משמעותיות, בטווח גילאים מצומצם, הם לא מתחשבים במה שקרה למי שנשר מהמחקר ועוד. יחד עם זאת, כמי שחי את השטח, אני יכול להעיד בודאות שהתרופות עובדות. אני מכיר לפחות תרופה אחת שכמעט כל הפסיכיאטרים שאני מכיר חושבים שהיא חסרת יעילות לחלוטין בדיכאון, ובאמת בשנים האחרונות לא פגשתי אף מטופל שקיבל את התרופה (שאגב הוכחה כיעילה במחקרים...). אני מכיר יותר מדי מקרים בהם ניסינו להחליף טיפול בתרופות עקב תופעות לואי- והדיכאון התפרץ. מבחינה זו לפחות לוסטראל נמצא במקום טוב. אם תקרא היטב את המקורות המצוטטים רק בויקיפדיה, תראה שהמידע שאתה מביא נכון ל- 1990, ומאז פורסמו עוד מאמרים רבים המחזקים את ההוכחות ליעילות התרופה (חלקם מצוטטים בויקיפדיה). קיים מעקב מתמיד של ה- FDA אחרי מאמרים אלו, ובמידה והיעילות שהוצגה להם לא משתחזרת במחקרים נוספים התרופה מורדת מהמדפים (וכבר היו מקרים כאלו). לגבי היעילות ל- OCD- גם כאן הוכחה יעילות במספר מחקרים, אולם יש לשים לב שהתרופה לא רשומה בארץ באינדיקציה זו בעיקר מסיבות תקציביות (כל רישום באינדיקציה נוספת עולה סכום ניכר, שרבות מחברות התרופות לא מוכנות לשלם).

אבי עבר ארוע מוחי שני. הוא בגיל 84 ונמצא בבית מוגן עם פיליפיני 24 שעות ואמא שלי- באותו בית . אבי החל לפתע לשלוח ידיים לנשים אחרות בדיור המוגן בכל הזדמנות שנקרית בפניו.. ללא בושה- בחזה ובישבנים.. אמי חסרת אונים.. הוא קיבל כדורים אצל פסיכיאטר גריאטרי אבל ללא הועיל... משתדלים למנוע בעדו אבל בכל זאת מצליח מדי פעם וגורם לבהלה והיסטריה מצד אמי- ובצדק.. היא חיה בקרבת הנשים המוטרדות. במה נוכל לעזור לאבא וכמובן גם לאמא להתמודד עם הביעה??? האם תוכל להמליץ על כדוירם מסוימים שאולי כן יעזרו בתודה מראש

רונית שלום, ההפרעה שאת מתארת נובעת מחוסר אינהיביציות (עכבות) שנגרמו כנראה בעקבות הארוע המוחי. הדבר אינו בשליטתו של אביך. מבחינה זו הוא כמו תינוק בן חודשיים שלא שולט על צרכיו, ואין מה לכעוס עליו כי הוא פשוט אינו יכול אחרת. הטיפול התרופתי יכול בהחלט לעזור. אם אתם מטופלים אצל פסיכוגריאטר הרי אתם בידיים טובות. אם תפרטי לי איזה טיפול (ומינונים) נוסו, אוכל לנסות לראות האם ישנם עוד כיוונים, למרות שאינני מתמחה בפסיכוגריאטריה.

ד"ר שמגר שלום, קבלתי מקרה לעבודת הגשה על קשיש שמטריד מינית את העובדת שלו, ברור לי שהסיבה היא על רקע מצבו הנפשי ריגשי ואשמח אם תפנה אותי לחומר בנושא.

שחום ד"ר אני נוטלת לוסטרל מזה שנה לחרדות אובססביות ב"ה הכדור עובד עלי נהדר החלטתי שכדאי שאתחיל להוריד מינון לקחתי יום 50 יום 100 עד כאן בסדר,ומאז שהתחלתי לרדת ל50 חשתי עייפות מרובה וחוסר חיות רב,החרדות לא חזרו,חזרתי שוב ל100 והכל עבר מה אתה חושב ד"ר? אולי זה רק תופעת גמילה?

לא נראה שמדובר בתופעות גמילה, אלא יותר נראה כי את פשוט זקוקה עדיין למינון המלא, ואולי אף תזדקקי לו לתקופה ארוכה יותר, זאת בשל כך שהבעיה עדיין קיימת (התרופה לא אמורה לרפא את ההפרעה אלא לאזן את המצב). הדבר דומה לחולה עם יתר לחץ דם שמפסיק טיפול ולחץ הדם עולה. גם כאן התרופות לא מרפאות את לחץ הדם הגבוה אלא מאזנות אותו, ובהפסקה לחץ הדם שוב יעלה. אלו אינן תופעות גמילה אלא עדות לכך שההפרעה עדיין קיימת.