פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

שלום לדעתי אחי סובל מדיכאון בעקבות גירושים והוא לא מוכן לקבל טיפול מה עושים? המצב שלו הוא כזה כבר כמה שנים הוא מתנתק מכל המשפחה בטענה שאנחנו לא מבינים אותו ולא משתף אף אחד. הוא מתנהג בצורה מאוד אגואיסטית.

אם הוא עושה משהו שמסכן פיסית אותו או את הסובבים אותו בצורה משמעותית אפשר וצריך לפעול כדי לטפל בו בכפייה. לשם כך צריך לפנות למשרד הפסיכיאטר המחוזי באיזור מגוריו ולקבל מהם הנחיות כיצד לפעול הלאה. עדיף שהפנייה תהיה לא על ידי בני המשפחה אלא על ידי גורם טיפולי שמכיר אותו: רופא מטפל, פסיכיאר, עובד סוציאלי וכו'. אם הוא לא מסכן את אף אחד, אין הרבה מה לעשות.

שלום, לאחרונה יש אצלי תופעה חדשה ומוזרה במיוחד, כל אדם שאני מדברת איתו פנים מול פנים אני מרגישה שמסתכל לי על אזור האף וישר יוצר אצלי תחושה שיש לי שם משהו-מה שלא נכון כלל. כשאני חושבת על זה במהלך השיחה עם האדם אני שמה לב שגם הוא עסוק פתאום באף שלו וככה שכל השיחה כל הזמן אני חושבת על זה, ושמה לב שגם הצד השני פתאום מרוכז בכך, בהתחלה לא יחסתי לזה חשיבות אך זה ממש התחיל להציק לי וזה קורה עם כל אחד, חשוב לציין שאני מטופלת בויפאקס אך אני לא יודעת אם יש לזה קשר, אני ממש מרגישה שזה מציק לי ומשפיע עלי באינטראקציה עם אנשים, אשמח לתשובה תודה, דנה.

לא שאלת שום שאלה, אך אנסה לענות על מה שאולי רצית לשאול: זה אכן נשמע כמו מחשבות טורדניות. האם היתה לך פעם הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)? הטיפול בויאפקס לא מחמיר מחשבות טורדניות, אך לא בטוח שהוא מועיל נגדן. בהפרעה טורדנית כפייתית, אם זה מה שיש אצלך, אפשר לטפל באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי ביעילות לא פחותה מאשר באמצעות תרופות.

אני מאובחן פוסט טראומה וכמו כן סובל מדיכאון וחרדה לקחתי באופן קבוע סימבלטה 60 לאורך כשנה והפסקתי לפני כחודשיים לפני שבועיים חזרתי לקחת אותו מינון ואני מרגיש חוסר שקט ניכר קשיים במתן שתן עצירות הרדגשה של ריגרסיה במצב הנפשי והרגשת חוסר אונים בלבול וחרדה

כל הדברים שאתה מתאר יכולים במידה זו או אחרת להיות תופשעות לוואי של סימבאלתה, אבל מוזר לי שהן לא הופיעו בפעם הקודמת שנטלת את התרופה. חשוב בבקשה עם הרופא/ה המטפל/ת שלך על השאלות הבאות: האם נטלת אז את התרופה ממש כל יום? האם נטלת תרופה מאותו יצרן? האם השתנה משהו במצב הרפואי הכללי שלך? האם השתנה משהו במצב הפסיכיאטרי שלך- האם אתה מקבל את הסימבאלתה עכשיו לאותה מטרה שנטלת בפעם הקודמת? האם אתה נוטל או נטלת תרופות אחרות?

שלום רב. אני בחור בריא ,בן 40 , נוחר בלילות. מקבל ציפרלקס 10 מ"ג כטיפול בהתקי פאניקה (בעיקר סביב מחשבות על מחלות).לאחרונה נמצא בתקופת חרדות ויש לי קושי להירדם. האם יש בכך סכנה שאדם נוחר יקבל לילה קסנקס(יש לי םחד מדום נשימה)? תודה מראש.

קנקס הוא תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים. תרופות ממשפחה זו גורמות להרפיית שרירים ובכך מחמירות תסמונת דום נשימה לילי (sleep apnea syndrome). לכן למי שיש תסמונת דום נשימה לילית לא מומלץ לקחת קסנקס. מומלץ להתייעץ עם הפסיכיאר/ית המטפל/ת לגבי אלטרנטיבה אחרת לטיפול בחרדה.

שלום, לאימי יש סכיזופרניה והיא מקבלת מינום של קלופיקסול דפו פעמיים בחודש .כרגע המצב שלה הדרדר והיא כל הזמן בהזיות ,מדברת שטויות,לא הגיונית,לא אוכלת כלום,בקיצור מצב נורא! בעבר הרופא המטפל אמרה שניתן לעשות זריקה של קלופקסול אקופז על מנת לשפר את המצב,הרופא המטפל לא עונה ואני לא יודעת מה לעשות! המצב דחוף,יש לי את התרופה אני רק לא בטוחה לגבי המינון. האם אני יכולה לתת 100 מג (שזה שתי אמפולות) או לתת 50 מג ואחרי מספר ימים עוד 50? תודה

אני מאד לא ממליץ לתת קלופיקסול אקופז בבית. זו תרופה שצריך לתת אותה עם מעקב רפואי במסגרת אשפוז, כי יכולות להיות תופעות לוואי רציניות. התרופה משפיעה למשך עד 72 שעות ולכן אינה פיתרון לטווח ארוך אלא להשגת רגיעה בטווח הקצר. מי שצריך קלולפיקסול אקופז, צריך להיות באשפוז.

ד"ר ברקאי שלום אחות של חברה שלי, בת 25, היתה מאושפזת פעמיים בעבר (בגיל 19 ולפני חצי שנה) בעקבות סמים, כיום היא כל היום בבית לא רוצה ללכת לעבוד יש לה התקפות זעם, יש לה התקפות צחוק, יש לה הזיות נשמע לי כמו דיכאון וסכיזופרניה, איננו יודעים אם היא ממשיכה להשתמש בסמים אבל אתמול זה כבר היה השיא היא יצאה בבוקר ולא חזרה עד 00:30 והודיעו למשטרה שהיא נעדרת ואז היא חזרה למזלנו. היא משחקת עם הכדורים (לוקחת כדור בשם ריספונד) יום אחד בא לה לקחת יום אחד לא.. ויש ימים שלא בא לה לקחת את הכדור והיא לוקחת בימקומו VABEN חברה שלי מיואשת ואני הצעתי לה שאני אלך אליה הביתה לדבר עם אחותה ולנסות להסביר לה את הדברים ואת המשמעות של לקחת כדורים בצורה מאוזנת, ואת העובדה שהיא מסכנת את עצמה בהתנהלות שלה,אני גם פגועת נפש שהייתי מאושפזת וכו וכו זה משהו ששווה לנסות? היא לא עושה כלום עם עצמה אבא שלה בעבר לקח אותה לבי"ח פסיכיאטרי ממש בכפייה ללא רצונה והוא שיקר לה כששאלה לאן הוא לוקח אותה, אולי זה גרם לה לחשוב על אשפוזים וכדורים וכו בצורה לא נכונה. כל טוב

שלום ליטל, כל הכבוד לך שאת משקיעה מאמץ ואפילו לחשוף את החוויה האישית שלך כדי לעזור לאדם בצרה. אני מסכים איתך ששקר הוא לא אסטרטגיה טובה ביחסים בין אישיים, כולל גם המקרה של אחותה של חברתך. כל צורה של לחץ ודיבור שאינם שקר ושיכולים להשפיע עליה- שווה לנסות אותם. יש אנשים שפשוט אינם מוכנים לקבל עזרה. לפעמים זה תהליך שלוקח זמן ואין מה לעשות. יש לקוות שיבוא זמן והיא תהיה מוכנה.

שלום כיצד אני מפסיק סרנדה מאה מיל הורדתי שבוע לחמישים כי אני חולה סכרת. ורוצה לעבור לרסיטל

שלום גל, השאלה שיש לשאול היא האם יש סיבה להפסיק טיפול בסרנדה אצל חולה סכרת? למיטב ידיעתי אין מניעה לשימוש ב- sertraline שהוא החומר הפעיל בסרנדה אצל חולי סכרת. גם לא ידוע לי על עדיפות לרסיטל על פני סרנדה אצל חולי סכרת.

שלום רב רציתי לשאול האם כדור פרפנאן 4 מ"ג האם זה מינון אנטי פסיכוטי ומיועד רק לאנשים פסיכוטיים ?,או שזה מיועד לאנשים רגילים שסובלים ממתח וחרדה ?,וגם רציתי לשאול מה ההבדל בין פרפנן 4 מג לפרפנן 8 מג ?,ועוד שאלה,האם פרפנאן 8 מג זה אותו מינון שווה לזיפרקסיה 5 מ"ג ?

מינון של 4 מ"ג פרפנאן הוא בדרך כלל נמוך מידי לטיפול אנטי פסיכוטי למבוגרים ללא בעיות רפואיות כלליות. זה מינון שמתאים יותר לטיפול במתח וחרדה. ההבדל בין פרפנאן 4 מ"ג ל- 8 מ"ג הוא במינון. פרנאן 8 מ"ג שקול בערך לזיפרקסה 7.5 מ"ג.

לפני כ4 חודשים התחלתי לטפל בבבעיות הדיכאון והחרדות שלי. אני בן 21 ועד לפני 4 חודשים לא טיפלתי בבעיה. בעיות הדיכאון שלי זה בעיקר חוסר משמעות לחיים, עצב והרגשת שימחה לאיטים רחוקות מאוד. בעית החרדות שלי זה לפגוש אנשים חדשים, או להיות במקומות עם הרבה אנשים אני מתחיל לרעוד,לפחד ולהזיע. כמו כן גם הורי סובלים מבעיות אלו ומטופלים מזה שנים רבות. בהתחלה התחלתי טיפול ברסיטל 20mg ביום ובקלונקס כדור לקחת במידת הצורך שאני מרגיש בחרדה דרסטית. לאחר כחודשיים לקיחה של הכדורים הופיעו אצלי בעיות זקפה ובעיות שפיכה. הייתי כ"כ מתוסכל מהמקרה שהפסקתי בצורה חדה לקחת את הכדורים לא הרגשתי שום תופעות לוואי משמעותיות והכל חזר לקדמותו כולל הזקפה והשפיכה הנורמליים שלי. כמו כן הרסיטל והקלונקס עזרו לי קצת להרגשה היום יומית שלי וכמה שבועות אחרי שהפסקתי לקחת אותם הכל חזר למצב של לפני הטיפול. הגעתי לפסיכיאטר סיפרתי לו על הבעיה והוא החליף את ה20מ"ג רסיטל ב200מ"ג של הכדור סרנדה. אני אמור להגיע למינון של ה200מ"ג אחרי חודש וחצי. בנתיים התחלתי שבועיים לקחת את הכדורים במינון של 50 מ"ג ולמרות שאני כבר לא סובל מבעית זקפה אני סובל מבעית שפיכה, אני בקושי מצליח לשפוך בעצמי וביחסי מין זה לא אפשרי בכלל. מה לעשות? אני כבר מפחד לקחת את הכדורים האלה למרות שאני כן לוקח אותם כי הם הורסים לי את חיי הזוגיות שלי. בנוסף קראתי באינטרנט שכזה מינון גדול של הכדור סרנדה (200מ"ג) לוקחים בדר"כ רק אנשים שסובלים מOCD. ואני לא מאובחן בתור סובל OCD וגם לא סובל משם תסמינים של OCD. אני מפחד לעלות את המינון ולא יודע מה לעשות...

המינון השקול ל- 20 מ"ג רסיטל הוא בערך 100 מ"ג סרנדה. כדאי שתשאל את הפסיכיאטר שלך מדוע הוא המליץ על העלאת המינון. שתי התרופות צפויות, כפי שקרה אצלך לגרום לבעיות בתפקוד המיני, בראש ובראשונה- שפיכה מאוחרת עד אפילו העדר שפיכה והעדר אורגזמה. כמו שכבר התנסית, מדובר בתופעת לוואי הפיכה ואם מפסיקים את הטיפול היא חולפת. המענה להפרעה בתפקוד המיני בגלל תרופות ממשפחת ה- SSRI יכול להיות אחד מהבאים: 1. הפחתת מינון התרופה. 2. החלפת התרופה ממשפחת ה- SSRI לתרופה נוגדת דיכאון אחרת שאינה גורמת תופעות לוואי כאלו. 3. הוספת תרופה נוספת שיכולה להפחית את תופעות הלוואי של ה- SSRI. תרופות שיכולות לעשות זאת וקיימות בארץ כוללות בין השאר: סורבון, PK-MERZ, בונסרין, וולבוטרין וריטלין. בחירת ההמענה הנכון תלויה בהרבה גורמים רפואיים ומומלץ שתיוועץ בפסיכיאטר המטפל.

שלום כדורי סרטרלין עשו לי רע מאוד, צרבות והקאות. הרופאה אמרה לי להוריד מינון אבל הפסקתי נטילתם בבת אחת ממינון200 שבכלל לא השפיע. שאלתי: מה יכול לקרות כשמפסיקים בבת אחת ליטול את הכדורים? הכדורים ניתנו לי עבור ocd , נטלתי אותם בהדרגה החל מ50 ועד 200 במשך חודש וחצי אבל לא השפיעו בכלל. האם יכול להיגרם נזק או דכאון חמור פתאום? ראוי לציין שאני בתקופת גירושים קשה בחיי. תודה

שלום רונית, הפסקה של טיפול ב- sertraline בבת אחת יכול לגרום להופעת סיוטי לילה, תחשות זרמים או מחושים אחרים בראש, הזעות, בחילות, חוסר שינה, רעד, סחרחורת ועוד. תיתכן גם חזרה של תסמיני דיכאון וחרדה ששררו לפני התחלת נטילת התרופה. לא צפוי מצב דכאוני חמור יותר ממה שהיה קיים אלמלא היית נוטלת את הטיפול.

אני מגיל קטן פיתחתי אישיות סכיזואידית אני לא ידעתי שיש אישיות כזאת רק כשהרופא המטפל רשם לי שאני נמצא במצב פרה פסיכוטי וקראתי על מצב כזה הבנתי מי אני , ומה שכתוב על סכיזואידי ממש כמו שאני , לא יוצא מהבית אנשי הסוד הם המשפחה , לא יכול לחוש אהבה או שנאה , מתבודד , לא מעוניין בקשרים חברתיים , אינטלגנציה גבוהה , כשאושפזתי בטיפול יום פעם המנהל מחלקה הציג לי שני אנשים ואמר שהם יש להם אותה אישיות אבל עדיין לא השתמש במילה סכיזאיד ..אף אחד לא אמר לי פעם שאני סכיזואיד , אם אני אגיד לפסיכאטרית שהיא רק מתמחה ולא מומחית שאני כזה תוכל לאשר או להגיד אתה לא..? האם יותר כדאי שאגיד את זה לפססיכיאטר מומחה.? איך אפשר להוכיח שאני סכיזואיד ? ושאלה נוספת סכיזואיד הוא חשדן או שזה מתאים רק לפרנאויד?

הפרעת אישיות סכיזואידית היא רק אבחנה פסיכיאטרית. האבחנה לא עושה את האדם ולא מגדירה מה אתה, היא רק מתארת (במידה זו או אחרת של דיוק). היכולת של הפסיכיאטרית לדון איתך על האבחנה הזו תלויה בעיקר בטיב ומשך הקשר ביניכם ולא כל כך תלויה בשלב ההכשרה המקצועית שלה. אדם שיש לו הפרעת אישיות סכיזואידית יכול להיות חשדן לפעמים, כמו כל אדם. אדם שיש לו הפרעת אישיות פרנואידית נוטה באופן מיוחד לחשדנות, עם רוב האנשים, ברוב המצבים ולאורך זמן.

שלום :) רציתי לשאול, האם נטילת קסנקס ולוריוון לסירוגין (יום אחד לוריוון ויום אחד קסנקס וחוזר חלילה), בניגוד לנטילתו היומיומית של אחד מהם בלבד, תסייע לי להימנע מלפתח כלפיהן סבילות ולהעלות מינונים. תודה, מיכל.

זה לא יסייע. בנטילה ממושכת מתפתחת כלפי התרופות האלה עמידות הדדית - cross tolerance. יש לעומת זאת חסרונות לערבוב תרופות מאותה המשפחה- כי קשה יותר לעקוב אחר הנטילה ולהגדיר מה המינון המשוקלל של בנזודיאזפינים שהאדם נוטל.

אני שוקל להתחיל לקחת תרופה ממשפחת ה-SSRI לצורך טיפול בחרדה. אחד הדברים שמטרידים אותי לפני הלקיחה, היא תופעה שקראתי עליה שנקראת Post-SSRI sexual dysfunction, כלומר תופעה של קשיים בתפקוד המיני אפילו שנים לאחר הפסקת לקיחת התרופה. על פי מה שהבנתי לא נערכו כמעט מחקרים עד כמה התופעה הזו שכיחה, אולם דווקא מחקרים שמראים על ההשפעות החיוביות ארוכות הטווח של SSRI בטיפול בשפיכה מוקדמת, מרמזים שההשפעות של הSSRI על התפקוד המיני לא מוגבלות לזמן לקיחת התרופה. הנושא די מטריד אותי, ואשמח לקבל את חוות דעך בעניין.

תופעת ה- Post-SSRI sexual dysfunction, היא לדעתי בגדר שמועה. אין שום ראיות לכך שהיא קיימת באמת, כתופעת לוואי של התרופות במשפחת ה- SSRI ולא כחלק מהתגובה המנטלית אליהן. תרופות במשפחת ה- SSRI יכולות בהחלט לגרום מגוון רחב של תופעות לוואי בתחום המיני בעת שנוטלים אותן. בראש ובראשונה שפיכה מאוחרת, בשיעור של 10-30% מהמקרים. למיטב ידיעתי כל תופעות הלוואי שגורמים SSRI ובהן גם תופעות הלוואי המיניות, חולפות עם הפסקת הנטילה.

אני צריכה להתייעץ דחוף... אבא שלי בן 65 עבר ניתוח מעקפים מאז הכול השתנה אצלו הוא מאוד עצבני , מוציא את התיסכולים והכעסים שלו על הסובבים אותו , הוא כול הזמן מקלל את אמא שלי ויורק עליה , שנוסעים איתו הוא מתעצבן ואז עושה ברקס שלא צריך וזה סכנה בכביש הוא מסוגל לעשות תאונה ככה , מקלל ומציק לאנשים ברחוב , אוכל בלי הפסקה אף על פי שיש לו סכרת , הוא מלכלך את הבית בכוונה כדאי לאמלל את אמא שלי , מנתק לה את הטלויזיה , מקלל אותה בלי הפסקה , עושה את הצרכים שלו לא באסלה מסביב בכוונה שאמא שלי תנקה , אבל בעיקר מקלל ומתעלל בה ובנו מה אני צריכה לעשות במצב כזה למי לפנות... אני רוצה להזכיר כי יש לו אח עם בעיות פסיכיאטריות... שאח שלו מאושפז בבית חולים בטירה. אנחנו במצב שאנחנו לא יודעים מה לעשות איתו......

שלום טל, ראשית עלי להגיד שאי אפשר לעשות אבחנות רפואיות בהתכתבות. מה שאני כותב בהמשך הוא בגדר כיוונים אפשריים לבירור ולא אבחנה רפואית אמיתית. את מתארת תסמינים שמאד מתאימים לסוג מסויים של פגיעה מוחית באונה המצחית (הפרונטלית) של המוח. אירוע מוחי הוא סיבוך אפשרי ומוכר של ניתוח מעקפים ולכן יכול להיות שזה מה שקרה לאביך. חשוב שתביני שהשינוי שקרה אצל אביך הוא לא דבר שהוא עושה בכוונה אלא בעיה מוחית שיש לו. אני ממליץ לפנות קודם כל להתייעצות עם נוירולוג/ית. כיוון שהביטוי העיקרי של השינוי שקרה אצל אביך הוא התנהגותי, כדאי להתייעץ בהקדם גם עם פסיכיאטר/ית

דר' גבריאל ברקאי שלום, שמי שרון ואני בת 26 נוטלת סימבלטה 60 מג' כחצי שנה לערך לצורך טיפול בדיכאון ארוך שנים בו הייתי נתונה. הטיפול בסימבלטה הניב תוצאות טובות מאוד, אך מאז שהתחלתי לקחת את הסימבלטה התסמינים טרום המחזור השתנו. מאז ומעולם הייתי סובלת מכאבי בטן חזקים שחלפו עם נטילת הסימבלטה לפני כחצי שנה. בחודשים האחרונים במקום כאב הבטן החל מביוץ ועד קבלת הוסת אני סובלת מדיכאון קשה.. נפטרתי מדכאון אחד קיבלתי אחר.. והכל עכשיו בבאלגן.. כמובן שאפנה לפסיכיאטרית שרשמה לי את הכדורים אך הייתי רוצה לשמוע מה להערכתך ניתן לעשות?? תודה!

שלום שרון, אינני ידוע אלו טיפולים כבר ניסית לתסמונת קדם וסתית ולדיכאון, לכן עלל להיות שמה שאני כותב כאן לא רלוונטי לך באופן אישי. תסמיני תסמונת קדם וסתית יכולים להשתנות לאורך הזמן ואף ממחזור למחזור. מאד יכול להיות שהחמרה (או שינוי) בתסמונת קדם וסתית יתרחש כתופעת לוואי של טיפול תרופתי בתרופה כמו סימבאלתה. התרופות נוגדות הדיכאון שעליהן רבים ממליצים כאפשרות טיפולו ראשונה לתסמונת קדם וסתית הן התרופות ממשפחת ה- SSRI (פרוזאק ובני משפחתו). ולכן היה יכול להיות כדאי שתשקלי ליטול אחת מאלה. הדילמה היא שסימבאלתה עזר לך לדיכאון ארוך שנים. אם תחליפי אותו בתרופה אחרת, (שתועיל או לא תועיל לתסמיני הדיכאון הקדם וסתיים), היא עללה לא לעזור לדיכאון בו טיפלת עם סימבאלתה. ואז שוב תחליפי דיכאון בדיכאון. חשוב לזכור שישנם שינויים באורח חיים שאפשר לעשות כדי להפחית תסמיני תסמונת קדם וסתית: הפחתת צריכת קפאין, סוכר ומלח בדיאטה ופעילות גופנית. אני מקווה שעזרתי.

שלום דר אני בת 80 אני אחרי 3שנים מאירוע מוחי אני על כיסא גלגלים יש לי מטפלת זרה ואני מאוד מאוד עצבנית וקצרת רוח מכל דבר הכל מרגיז אותי פניתי לרופא בבקשת כדורי הרגעה והוא רשם לי נרוון אני לא בטוחה בכדור הזה כי בסך הכל אני רוצה להיות אדם נעים ולא עצבני אני לא רוצה להיות ישנונית אני הייתי רוצה לשאול על כדורי סרוקסאט או פאקסט ומה לגבי הנרוון? אשמח לעזרתך ותשובתך ואם תיתן לי המלצה על כדור שיתן לי להיות אדם נעים ונחמד ולא עצבנית אודה לך מאוד מאוד אני אוהבת את המטפלת שלי אך אני חוששת שבהתנהגות שלי כלפיה היא תעזוב מודה לך מאוד ומצפה לתשובה מהירה בבקשה תודה

שלום יעל, אני מניח שאת מתכוונת ל- Nerven Dragees. זהו תכשיר שאינו תרופה ומורכב מפסיפלורה ועוד כל מיני דברים שאינני מבין בהם. אני מציע שתפני לפורום ייעוץ תרופתי http://www.doctors.co.il/forum-2202/ אני לא בטוח שתרופות הרגעה הן הפיתרון הנכון לאישה בת 80, 3 שנים אחרי אירוע מוחי שיש בעיה שהיא עצבנית וקצרת רוח יותר מדי. כדאי לפנות להתייעצות עם פסיכוגריאטר/ית שיכול/ה אולי לתת תרופות או רעיונות אחרים, לא תרופתיים להפחתת העצבנות וקוצר הרוח.

בת עשרים, כבר חודש לא נוטלת את האסטו לאחר כשנתיים בהן אני נוטלת שני כדורים בשל חרדה. יש לציין כי לא עשיתי הפסקה מדורגת ומבוקרת אלא הפסקתי בבת אחת. אני מרגישה ממש טוב ולא חוויתי אפילו התקף אחד מאז שהפסקתי. מאז סובלת מכאבי ראש חריפים מאוד ואנשים שישנים איתי טוענים כי אני מתעוררת מס' פעמים בלילה בבהלה (אני לא זוכרת את זה ) מה עלי לעשות ?

אסטו (escitalopram) יכול לגרום לעלייה בכמות החלומות ולהפוך אותם למלאי חיים (vivid dreams) יותר מהרגיל. הוא יכול גם לגרום לסיוטי לילה. התופעה שיש בזמן השינה לך אינה נשמעת כמו סיוטי לילה או חלומות רגילים ולכן היא לא נשמעת לי קשורה לטיפול באסטו או להפסקתו. כאבי ראש שנמשכים חודשיים לאחר הפסקת הטיפול ואינם דועכים, גם כן לא נשמעים לי קשורים להפסקת הטיפול באסטו. אני מציע שתפני לפסיכיאטר להתייעות.

ד"ר שלום, אני סובל מהפרעות קשב וריכוז ולוקח ריטלין במינונים משתנים 10מ"ג - 40 מ"ג רציתי לדעת אם יש איסור על פעילות גופנית אירובית מאומצת לאחר נטילת התרופה. תודה, גיא

שלום גיא, למיטב ידיעתי אין איסור על פעילות אירובית מאומצת לאחר נטילת התרופה, אבל צריך שתזכור שריטלין יכול לגרום לעליית קצב הלב ולהקשות עליך לעשות פעילות גופנית. זה מביא אותי לשאלה: למה בעצם שתיקח ריטלין לפני פעילות אירובית מאומצת?

שלום, אני לוקח את הריטלין לפני יום לימודים ולפעמים עושה הפסקה בלימודים ויוצא לריצה של 7-10 ק"מ. בד"כ כשאני לוקח 10 מ"ג אני לא מרגיש כלום, בפעם הקודמת לקחתי 30 מ"ג ואחרי 3 שעות יצאתי לריצה והרגשתי קשה מאוד.

ד"ר שלום רב, שמי משה בן 29 כיום סטודנט להנדסה, אני נמצא בתהליכי מיון לחברה העוסקת בתחום הביטחון (אלביט, רפא"ל וכו'), ועליי לעבור סיווג בטחוני. ברור שאני מתכוון לומר רק אמת ולא להסתיר דברים. העניין הוא כזה, בגיל 18 שהתגייסתי לצבא היה לי פרופיל 72 רפואי ויועדתי ליחידה מרוחקת ועם יציאות אחת לשבועיים, כאשר התחלתי להפנים כיצד הולך להראות אופי שירותי התחלתי לחשוש מעט, הסיבה לחשש היא שהיה לי חשוב מאוד להישאר קרוב לאימי ואספר לך מדוע, בגיל 17 לערך הייתי עם אימי לבד בבבית ואימי עברה אירוע מוחי קשה בנוכחותי, המקרה ממש השאיר בי טראומה בזמנו (ממש מפחיד להתמודדות לבד, להזמין אמבולנס ולנסות לדבר איתה) ומאותו מקרה היה בי סוג של חשש לא להיות בקרבתה שמה חלילה יקרה לה משהו ולא יהיה איש בסביבה. בצבא ניגשתי לקבן וסיפרתי על בעייתי והוא המליץ על פרופיל 45 נפשי, הפרופיל גרם שאשובץ קרוב לביתי. חשוב לי לציין בשירותי הצבאי הייתי בולט ותורם מעל ומעבר ואף קיבלתי תעודת הצטיינות יחידתית ושירתתי בתפקיד בעל תקן קבע. כשנה טרם השחרור ביחידתי רצו שאשאר בקבע ושאעשה סיווג ביטחוני, במקביל חשוב לי לציין שהמקרה עם אימי הוקל והמקרה לא העיב עליי רבות. על מנת להישאר בקבע היה עליי להעלות את הפרופיל הנפשי וכך עשיתי, עברתי מספר פגישות עם גורמי בריאות הנפש שאישרו לבטל את הפרופיל הנפשי שלי והפרופיל חזר להיות 72, ובכך גם נשארתי כשנה בקבע וגם קיבלתי סיווג בטחוני. שאלתי כעט היא האם עבר זה יכול להוות מכשול עבורי במעבר סיווג בטחוני לעבודה בחברות שציינתי לעיל. כמובן שמעולם לא טופלתי ולא נזקקתי לעזרה מגורם נפשי. תודה.

האסטרטגיה של אמירת האמת מראש היא לדעתי הנכונה ביותר בתחקיר ביטחוני. אינני מאמין שמשבר רגשי חולף, שקרה בתגובה לגורם דחק רציני, יכול להיות בעיה רצינית בתחקיר ביטחוני, אי אמירת אמת לעומת זאת- כן. לכן כפי שאמרתי אני מסכים עם האסטרטגיה של לומר את האמת ולא להסתיר דברים.

מתחילת המאה ה-20, אנשים שלקו באיזושהי מצוקה נפשית או רגשית, באופן משמעותי פונו יחסית מהר מאוד ל"בדיקה פסיכיאטרית". המערכת הפסיכיאטרית חסכה מעצמה התעסקות במקור המצוקה של הפציינט ויצרה את ה"נוסחה לטיפול נכון" שלפיה, הפציינט אמור לקבל "טיפול" באמצעים כגון: "סמים פסיכו אקטיביים" , ריתוק , הגבלות שונות וכו'. כל זאת במקום לדובב את הפציינט ולאפשר לו סביבה חמימה, מרגיעה, מתקשרת ומשקמת. המערכת הפסיכיאטרית קידמה, בין השאר, את התפיסה ש"נפגע נפש" הינו אדם "אבוד" ושהוא נטל לחברה. תפיסה זו התפשטה ברחבי העולם בקרב האוכלוסייה כולה, בכל דרגות החברה וגרמה לעיוות של המציאות הקיימת. מציאות שבה אנשים רגישים שפונים לטיפול (לא תמיד מרצון) לא מוצאים מקור אנושי שיספק להם הדרכה נכונה להתמודדות, תמיכה והכרה למשמעות האמיתית של הקושי הנפשי/רגשי/קוגנטיבי/התנהגותי שהם עוברים. במהלך מחקר ארוך טווח שערכתי נפגשתי, בין השאר, עם אנשים שעסקו רבות במחקר סביב נושא "מקור הקושי הנפשי" ביניהם פסיכולוגים, רוקחים, אנשי מדע ומחקר. על פי סיכום ממציאיהם ניתן לומר ש"פתולוגיה נפשית" אצל אדם נוצרת בהתקיים 2 תנאים עיקריים: 1. האדם הלוקה בקושי הינו רגיש, מעצם אישיותו הטבעית. 2. האדם הלוקה בקושי חי/מתגורר בתקופת המשבר עם "גורם דיכוי". "גורם דיכוי" יכול להיות הורה, אח, מורה וכו'.. ברגע שהאדם הלוקה בקושי מגיב בצורה קשה להתנהגות מגבילה ומאיימת מצד "גורם הדיכוי" ניתן לומר, למעשה, שהוא מפתח חולשה כללית שמובילה לסימפטומים התנהגותיים וקוגניטיביים קשים למדי - ביחס לנורמה המקובלת והדרושה לקיום אורח חיים תקין ובריא. במצב משבר צריך לדעת כיצד לפנות לאותו "מתמודד" ולנסות להביא אותו לרגיעה תוך שימוש נכון במודעות העצמית הקיימת אצלו, בזמן המשבר, אף על פי שבמצבים אלו, על פי רוב , המודעות העצמית הופכת מעורפלת מהרגיל ומתערערת היכולת לעבור תהליך טיפולי נכון וממצא. צריך לזכור שלמרות הקושי לתת אמון בדרך של טיפול ללא אמצעים מגבילים כגון: "תרופות" וכיו"ב והקושי לתת מקום לגישה של "דיבוב" ותקשורת מיטבית עם אדם החווה משבר, שימוש נכון באמצעים אלו ובגישה כזאת עשויה למנוע מה"מתמודד" סבל רב למשך שנים רבות ובנייה של ה"אני", ההתפתחות הרגשית/נפשית/קוגניטיבית/התנהגותית על בסיס המשאבים הטבעיים שלו.תפקידנו להיות ערים לנעשה, להיות בעלי דעה וסמכות להחליט מה נכון לנו כדי להרגיש טוב. להצהיר בעובדה שישנם אלטרנטיבות שהן בעצם מובילות אותנו אל האמת, המקור לקושי, המטרה העיקרית היא להגיע למצב שבוא הממסד יישרת את צרכיהם האמיתיים של הלוקים בקושי נפשי מתמשך, לכל צוריו ולא ישליט סדר על פי החלטות חד צדדיות, החלטות שאינן מקדמות את המטופל לעבר הפתרונות הנכונות לטיפול נכון יעיל ובטוח.

שלום אור, שלחת הודעה ארוכה מאד שנאמר בה הרבה. אנסה לענות לכמה מהדברים: תחילתה של הפסיכיאטריה המודרנית היא בראשית המאה ה- 19. רבים רואים בפיליפ פינל, רופא צרפתי את מייסד הפסיכיאטריה המודרנית. הוא היה מחלוצי התפיסה שהפרעות פסיכיאטריות הן מחלות. עד אז רוב האנשים, כולל רופאים, האמינו שהפרעות התנהגות הן סוג של עבריינות, או עונש על חטאים או עדות להשתלטות גורמים שטניים על נשמתו של אדם. חולים פסיכיאטריים היו נענשים, נרצחים או מנודים בבתי מחסה ענקיים, בתנאים נוראיים. פינל שנתמנה למנהל של בית מחסה פסיכיאטרי כזה התפרסם מאד בכך ששחרר רבים מהחוסים ממתקני הריסון הפיסי הנוראיים בהם היו כבולים והכניס למוסד נהלים של הגיינה ויחס אנושי. הפסיכיאטריה שהתפתחה במהלך המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20 למקצוע רפואי נפרד, היא זו שהחזירה במקרים רבים את החולים הפסיכיאטריים לחברה. החזירה להם את כבודם ואת צלם האנוש שלהם.הטיפול הפסיכיאטרי התרופתי והפסיכולוגי מביאים תועלת ומזור לאנשים רבים זו טעות גדולה לבטל אותם ולהתכחש להם. התנגדות למקצוע הפסיכיאטריה היא התקפה על מיליוני האנשים שמסתייעים בטיפול פסיכיאטרי. חיסול מקצוע הפסיכיאטריה יחזיר רבים מהמטופלים 200 שנה אחורה, לאותם המקומות ולאותן שיטות טיפול שהיו נהוגות אז. בשם הפסיכיאטריה, נעשו לאורך ההיסטוריה הקצרה של המקצוע מעשים נוראים, בתקופת המשטר הנאצי, בברית המועצות, בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד ובעוד מקומות רבים, כולל בארצות חופשיות ודמוקרטיות. אך בכך הפסיכיאטריה והפסיכיאטרים לא נבדלים משאר תחומי הרפואה ושאר תחומי הידע. תמיד יימצאו אנשים וארגונים שינצלו אותם לרעה. יש להילחם באותם אנשים, לא במקצוע. הרוב המכריע של המטופלים שלי ושל עמיתיי למקצוע אינם מטופלים בכפייה אלא מרצון ומתוך תחושה ברורה שהטיפול- תרופתי ופסיכולוגי מסייע להם. ובאשר לאותם מתי מעט שמטופלים בכפיה: ההיסטוריה האנושית עד הולדת הפסיכיאטריה מלמדת שאם לא היו מטפלים בהם רופאים היו "מטפלים" בהם שוטרים, חיילים, אינקויזיטורים או סתם אזרחים זועמים. אני, כמו רבים מאד מעמיתיי למקצוע, מאד גאה להיות פסיכיאטר, אני אוהב את המקצוע שלי ואת מטופליי ואינני משרת שום ממסד, אלא את המטופלים שלי בלבד.

האם זה נכון, שבין היתר , שככל שיש צורך להרגיע מטופל אלים או בהתקף, ישנו ספריי אשר משפריצים על המטופל אשר גורם לאי יכולת לזוז ?

לא.

לפני כ3 חודשים פגש אותי פסיכיאטר צבאי עקב לחץ של המפקדים שלי והגדיר אותי בתור בן אדם דיכאוני עם חרדות והפרעת אישיות קלה... חשוב לציין שאני אכן בן אדם מאוד דכאוני שסובל מחרדות שגורמות לי לרעד ולפחד (זה עובר אצלי במשפחה) אבל לרוב מסתכמות בזה שאני מפחד מכל דבר ורק רוצה לברוח ממנו. ניסו לשכנע אותי להשתחרר מהצבא כדי לקבל טיפול באזרחות אבל לא הסכמתי בגלל הפחד שלי ללכת לאיבוד לאחר השיחרור... בהתחלה התחלתי טיפול ברסיטל ובקלונקס(כדור ליום). הקלונקס גרם לי לבעיות זיקפה ולבעיות שפיכה, בתור בן אדם לגמרי בריא מבחינת יחסי מין לאחר כחודש של נטילת הכדור הגעתי למצב שבו אני כמעט ולא יכול להגיע לזקפה וגם שאני מגיע לזקפה לאחר מאמצים רבים אני הייתי מצליח לגמור, אבל בת הזוג שלי שהכל היה נהדר איתה עד לפני הכדורים לא משנה מה לא הצליחה לגרום לי לשמור על זיקפה אפילו בזמן יחסי מין מלאים(זה היה נופל כל הזמן...). הפסקתי לקחת את הכדורים בהדרגה והכל חזר להיות שוב נורמלי (למרות שהכדורים באמת קצת עזרו למצב הדיכאון והחרדות שלי). לפני כשבוע התחלתי לקחת כדורים חדשים בשם סרדנה בעקבות המלצת הפסיכיאטר. ושוב אותה בעיה רק בגרסא אחרת. אני מגיע לזקפה מלאה וחזקה אבל להגיע למצב של שפיכה אפילו לבד עם עצמי זה על גבול הלא אפשרי וגורם למאמץ רב מאוד. מבחינת יחסי מין להגיע לשפכה זה בכלל לא אפשרי עכשיו. זה מצב שממש מדכא אותי. זה כאילו שאני צריך לבחור בין חיים דיכאוניים עם חרדות אבל חיי מין נורמליים או חיים עם פחות דיכאון וחרדות אבל בלי יחסי מין בכלל...

השאלה היא מה לעשות? ועוד שאלה הפסיכיאטר הצבאי מצפה שאני יקח בשבוע הראשון 50 מ"ג בשבוע השני 100 מ"ג בשבוע השלישי 150 מ"ג ובשבוע הרביעי 200 מ"ג באופן קבוע, האם הגיוני כמות כ"כ גדולה כ"כ מהר?

מה עושים כאשר לאדם מהמשפחה יש סכיזופרניה והוא אינו רוצה לטפל בעצמו למרות כל ניסיונות השכנוע האפשריים? כל הבית סובל מאוד.

צריך ללחוץ עליו חזק ואם לא הולך- צריך לבדוק אם יש אפשרות לטיפול כפוי. טיפול כפוי יכול להתקיים רק במצבים שהחוק מגדיר. גישת החוק בעניין הזה היא מצמצמת: רק אם המחלה גורמת לאדם החולה להתנהג בצורה שמסכנת אותו או את הסובבים אותו או גורמת להם סבל קיצוני אפשר לפעול. אם אתם מרגישים שאכן יש מצב של סבל קיצוני, אז צריך לפנות למשרד הפסיכיאטר המחוזי באזור מגוריכם. הפסיכיאטר המחוזי הוא המוסמך להורות על טיפול כפוי.

לוקחת מזה כ 5 חודשים ציפרלקס. מינון 15. האם יתכן ששתייה חד פעמית של בירה לפני כשבועיים תשנה את הרגשתי עד כדי כך שהעלאת המינון ל20 לא עזרה ועלי להחליף תרופה? העליתי המנון ל 20 לפני כ4 ימים כדי להתייצב בשל מה שקרה לאחר שתיית הבירה, יומים זה היה בסדר ושוב לא טוב.

שתיית אלכוהול כאשר נוטלים באופן קבוע ציפרלקס יכולה לגרום לכך שהשפעת האלכוהול הרבה יותר חזקה מהרגיל, אבל היא לא נמשכת יותר מהרגיל אלא רק כל עוד יש אלכוהול בדם (ובמוח). מה שקרה יומיים שלושה לאחר השתיה ואילך- לא קשור להשפעת האלכוהול.

שלום וברכה, ההודעה שאכתוב כנראה תשמע מבהילה ואכן היא כך ועל כן אודה להכוונה עזרה או לכל דבר שיוכל לעזור לי. אני נושאה 5 שנים עם2 ילדים. המצב הזוגי שלנו בכי רע היינו בטיפולים וכעת אנו בחיפוש שוב אחרי מטפל זוגי-פסיכולוג. הסיבה להודעה זו היא 2 דברים שמטרידים אותי ראשית בעלי מחביא ממני שתית אלכוהול-בירות ויין ובנוסף נוהג לאחר שתייתם(פוגע באמון שלי בו) דבר שני אתמול גיליתי דבר נורא. בעלי היה בדרכו לאמבטיה כשראיתי משהו מבצבץ ממכנסיו התחננתי אליו שיראה לי. בסופו הוא הוציא משם סכין,שאלתי אותו מה המטרה ואמר לי שרוצה לפגוע בעצמו. בעלי אדם עדין, רגיש בצורה נפלאה ורגיל לחלוטין אך משהו באישיות שלו לא מאוד יציב וגם קיצוני. מה עושים במצב כזה ? מה אומרים?מה אומר התנהגות כזו? ובכלל מה עלי לעשות??

שלום רב, נראה לי שחשוב שבעלך יפנה לפסיכיאטר לטיפול אישי משלו ולא רק טיפול זוגי. חשוב שתדברי איתו על זה בצורה גלויה וברורה. אני מצטער שאין לי משהו יותר מדויק להגיד. כדי להגיד משהו יותר מדויק צריך להכיר את בעלך ואת המצוקה שלו ממש טוב

גיליתי לאחרונה שבעלי לוקח ואבן באופן קבוע , דרך הרופא שלו. אני מרגישה שבעלי השתנה הוא נראה לי רדום גם מבחינה נפשית הוא הפך להיות אדם חשדן מדוכא יש לו הזיות שאני כל הזמן מוטרדת על ידי גברים .מתעצבן כשאני צריכה לצאת אבל הוא לא מונע ממני לצאת .בעלי הוא בן 38 אני בת 33 הבריאות שלו טובה , הוא התחיל לקחת ואבן עקב לחץ בעבודה . השאלה שלי האם ידוע שואבן יש לו השפעה כזאת ? האם מסוכן שהוא ימשיך לקחת ? אשמח לתשובה ועזרה .. תודה

שלום לינא, את מתארת כמה דברים שהשתנו אצל בעלך לאחרונה חלקים יכולים להיות תוצאה של השפעת הואבן וחלקם לא כל כך. ואבן הוא תרופת הרגעה ושינה. לכן אם בעלך נהיה רדום, זו כנראה תופעת לואי. דיכאון, חשדנות ומחשבות שווא הן תופעות לוואי רשומות של ואבן אך הסתברותן נמוכה מאד ולכן סביר יותר להניח שתופעות אלה, אם הן קיימות אצלו, הן נובעות ממשהו אחר. בכל מקרה, נראה לי שהואבן לא מביא לבעלך תועלת. הוא צריך לפנות לפסיכיאטר ולקבל טיפול מתאים יותר למצבו. אם לבעלך יש חשדנות וקנאה כלפייך והוא מתעצבן שאת יוצאת, חשוב שהוא יטפל במצבו וחשוב שאת תרגישי בטוחה. אם את מרגישה מפוחדת או מאוימת מהתנהגותו, צריך שאת תפני לעזרה באופן מיידי.

שלום , אני מיועדת להתגייס לצהל בסוף השנה הנוכחית. לפני שנה וחצי התחילו לי הפרעות אכילה שכללו אנורקסיה ולאחר מכן בולמיה, טיפלתי בזה באמצעות טיפול פסיכיאטרי שכלל היפנוזה, טיפול אינטנסיבי בפסיכותראפיה וכדורים שהיו 1 מ"ג ריספרדל ו40 מ"ג פריזמה. בעקבות התקופה הזאת התחילו להיות לי התקפי חרדה קשים , בעיות בשינה (נטלתי כדורי שינה תקופה של בערך חודשיים) וocd ברוב תחומי חיי. היום אני יכולה להגיד שאני במצב יותר טוב, ירדתי בתכיפות הטיפול הפסיכותראפי, במינון הכדורים (הפסקתי ריספרדל ולוקחת 20 מ"ג פריזמה), אך עדיין יש תקופות שאני מקיאה או צמה או עושה טקסים או לא נרדמת או מרגישה חרדה, אך לא בגדר שאני לא יכולה לתפקד. בצו הראשון לא הצהרתי על שום דבר מהדברים הנ"ל כדי לא לסגור אפשרויות, האם זו טעות? האם לא יגייסו אותי אם אצהיר על הדברים האלה? הפסיכיאטר אומר להצהיר רק כי הוא לא רוצה לקחת אחריות אם יקרה לי משהו בצהל .. אבל מאחר והטיפול שלי פרטי , החשיפה של מידע זה לגוף מדיני עלולה לגרום לכך שכל חיי מידע זה יופיע ויסגור לי אפשרויות.. אשמח לשמוע חוות דעות אולי מידע על צה"ל ומה הוא עושה במקרים כאלה. תודה!

שלום רוני, לשאלותייך: האם זו טעות לא להצהיר על הדברים הנ"ל? לדעתי זו טעות גדולה לא להצהיר. הסתרה של פרטים רפואיים ובכלל זה פרטים רפואיים-פסיכיאטריים חושפת אותך לסכנה של שיבוץ לא מתאים שיכול לגרום להחמרה במצבך ולהקטין את סיכוייך לסיים את השירות. אם חס וחלילה תהיה לך בעיה בריאותית במהלך השירות הצבאי תרצי מן הסתם לתבוע נכות ממשרד הביטחון. הסיכוי שלך במקרה כזה לזכות בנכות יורד מאד אם הסתבר לאורך הדרך ששיקרת בנוגע לרקע הרפואי שלך טרם גיוסך. האם לא יגייסו אותך אם תצהירי על הדברים האלה? ייתכן, אבל ממש לא בטוח. הפרעות אכילה והפרעות חרדה אינן מקבלות באופן אוטומטי פרופיל 21 ולכן אינן מביאות באופן אוטומטי לשחרור מצה"ל. מה קורה עם המידע הרפואי אודתייך בצה"ל? כפי שאולי שמעת בתקשורת בתקופה האחרונה בנוגע לנושא של רישיונות לנשק, הצבא מאד דיסקרטי בקשר למידע רפואי שיש ברשותו לגבי מועמדים לשירות ביטחון וחיילים ומאד לא נוטה להעביר אותו הלאה לשום גורם, כולל לא גורמים ממשלתיים. הצבא לא כפוף לחובת דיווח שחלה על גורמי רפואה אזרחיים במקרים מסויימים. מאד ייתכן שמסד הנתונים הרפואיים הצבאי הוא המוגן והממודר ביותר מכל מסדי הנתונים הרפואיים בארץ. מן הסתם יותר מהתיק הרפואי שלך בקופת חולים.

שלום רב אני בן 33 מאובחן סכיזופרניה פרנואיד מטופל בסרוקואל רגיל לא הXR 200 מ"ג כול יום לפני השינה. האם הסרוקואל מטפל גם בחרדות ודיכאון במינון וזמן לקיחה כמפורט? תודה

התרופה מטפלת טוב גם בחרדה. היא יכולה להועיל גם לסוגים מסויימים של דיכאון.

שלום אישה קשישה בשנות ה80 שמרותקת לביתה עקב בעיות ברכיים ויוצאת בקושי מהבית ואינה רוצה לצאת בקושי, ופתאום התחילו לה דמיונות כאילו מישהו נכנס ולוקח לה בגדים וכד והכל זה דמיון וחושבת על זה כל יום וכל היום ומתגבר לה מיום ליום המחשבות האם זה בגלל זקנה גיל איך מתמודדים עם בעיה זו בגיל זקנה? איך מתנהגים למבוגר ? תודה

שלום אור, מחשבות גניבה שמופיעות אצל אישה קשישה שלא היו לה בעבר חוויות כאלה, הן נורה אדומה שיש להתייחס אליה ברצינות רבה! ראשית צריך לדבר איתה ועם מי שמכיר אותה ולברר איזה בעיות רפואיות יש לה, האם הופיעו לה במקביל לדמיונות גם בעיות אחרות. ועוד הרבה פרטי מידע שצריך לברר. לאחר מכן היא צריכה להיבדק בדיקה רפואית ונוירולוגית מלאה. בהמשך, על סמך הממצאים ייתכן שיהיו נחוצות לה בדיקות נוספות (כמו למשל בדיקות דם, סריקת CT של המוח ועוד). מאד ייתכן גם שהיא תצטרך לעבור גם הערכה פסיכוגריאטרית שזו בדיקה על ידי פסיכיאטר/ית שמתמחה בטיפול בקשישים. במקביל צריך לבדוק כמה עזרה היא צריכה בחיי היומיום שלה וכמה עזרה יש לה בפועל. צריך לבדוק האם תנאי המגורים שלה מתאימים ליכולות הגופניות והחשיבתיות שלה. ככל שהדבר ניתן חשוב שהיא תהיה בסביבה מוכרת וקבועה ויהיו בסביבתה אנשים מוכרים וחפצים מוכרים. חשוב מאד לזכור שדמיונות כאלה מעידים כמעט בודאות, על מצב של מחלה במוח ואינם מין אמצעי לקבל תשומת לב.

הפסיכיאטר רשם לי ציפרלקס בגלל חרדתיות, רציתי לשאול בתור פסיכיאטר מה התופעות לוואי בדרך כלל שיש לאנשים מתרופה זו?

רשימת תופעות הלוואי האפשריות היא באמת ארוכה. אני מציע לקרוא את העלון לצרכן שנמצא באריזה של התרופה ולהתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל, מה מתוך הרשימה הארוכה הזו רלוונטי אליך באופן אישי.

שאלתי לפני כמה ימים על תחושות של בלבול, חוסר ריכוז וקשיים בזיכרון האם יכול להיות מנטילת ציפרלקס (לוקחת כבר 3 חודשים) וענית לי שלא ולפנות לפסיכיאטרית, שאלתי: אם זה לא מהציפרלקס מה העניין לפנות לפסכיאטרית שלי? אני לא צריכה ללכת לרופא כלשהו? אולי נוירולוג?

שלום יעל, ראשית פסיכיאטרית היא "רופא כלשהו", שמתמחה בפסיכיאטריה. תחושות של בלבול, חוסר ריכוז וקשיים בזיכרון יכולים להיות תוצאה של כל מיני מצבים מוחיים- נוירולוגיים או פסיכיאטריים ולכן הגיוני, בה במידה, מלכתחילה, לפנות לנוירולוג או פסיכיאטר. כיוון שכבר יש לך פסיכיאטרית מטפלת שמכירה אותך ויש לך טיפול פסיכיאטרי קבוע, אני חושב שהגיוני שתתחילי את הבירור אצלה. אבל אפשר גם לפנות לנוירולוג.

אבא שלי חלה לפני שנה במאניה דיפרסיה, מאז אושפז מספר פעמים בבית החולים לבריאות הנפש, כרגע נמצא בדיכאון עמוק מאוד מסרב לאכול לשתות ולעשות דברים בסיסיים. אבי בן 63 עם בעית לב נוסו עליו מגוון רחב מאוד של כדורים אך אינו מגיב טוב כלל לאף אחד מהם, ירד בשנה האחרונה מעל ל 20 קילו טיפול בect לא מומלץ כרגע עקב הירידה המשמעותית במשקל ובעית הלב. האם נשארו עוד אופציות? האם זהו הסוף?

הטיפול הראשון לדיכאון באדם עם הפרעה ביפולרית (מאניה דפרסיה) הוא באמצעות תרופות מייצבות מצב רוח או תרופות אנטי פסיכוטיות. אני מבין שכבר נעשו כמה ניסיונות כאלה אצל אביך. ירידה משמעותית במשקל אינה התוויית נגד ל- ECT (טיפול בנזעי חשמל). יש כל מיני בעיות לב שיכולות להיות וחלקן יכולות להיות התוויית נגד להרדמה. כדאי לבדוק עם הרופאים מה הסיכון בהרדמה ובנזעי חשמל אצל אביך אל מול הסיכון שמצבו הנוכחי יימשך הלאה. פרט לנזעי חשמל יש אולי אפשרות לטיפול בגירוי מגנטי עמוק של רקמת המוח (deep TMS). השיטה פותחה בישראל והיא יכולה להתאים לטיפול בדיכאון קשה. במקרים של דיכאון עמיד מאד יש טיפול ניסיוני של גירוי חשמלי באמצעות השתלת אלקטרודות בעומק המוח (deep brain stimulation - DBS). למיטב ידיעתי קיים מחקר קליני בשיטה זו בבית חולים הדסה ויש אפשרות לקבל מידע נוסף שם, אם הדבר רלוונטי. אינני יודע אם משהו מהשיטות שתיארתי לעיל רלוונטית לאביך, יש לבדוק זאת עם מי שמטפל/ת בו. רק בריאות.

אני לןקחת 3 חודשים ציפרלקס, ובזמן האחרון מרגישה בלבול, קשיים בזכרון וחוסר ריכוז, האם יכול להיות שזה מהציפרלקס? ולאיזה רופא אני צריכה לחכת כדי לבדוק את העניין?

אם את לוקחת ציפרלקס 3 חודשים ללא שינויים במינון, הסיכוי שהקשיים שאת מתארת קשורים לציפרלקס, הוא קטן. כדאי להתייעץ על זה עם הפסיכיאטר/ית המטפל/ת ואם אין לך- אז כדאי לפנות לפסיכיאטר/ית להתייעצות.

נטלתי במשך 5 שבועות ויפאקס 75xr .בשל חולשה קיצונית שהופיעה בתחילת השבוע הרביעי הפסקתי לקחת את הכדור למספר ימים וכעת רוצה לשוב לקחתו...האם הגוף כבר "מכיר" את התרופה, האם צפויות להיות תופעות לוואי חדשות? אשמח לשמוע את דעתך לגבי יעילות הטיפול בחרדה מופשטת אחרי נסיון לא מוצלח עם ציפרקס? האם גם אתה היית ממליץ על כדור זה? האם מינון של 75 הוא מינון נמוך ומתי מחליטים על עלייה במינון? והאם עולים ישר ל150 או קודם 112.5 ואז ל150 מ"ג. האם יש איזשהו כדור פלא שלא גורם לתופעות הלוואי הקשות שכן התחושה היא שמחליפים בעיה אחת באחרת תודה!!! אשמח גם לשמוע על טיפול בשיטת emdr האם יעיל לטיפול בחרדות?

שלום רב, חידוש הטיפול הוא פשוט- עלייך לחזור וליטול את הכדור כמו קודם. ייתכן שאותן תופעות לוואי שהיו בהתחלה, יופיעו שוב. פחות סביר שיהיו תופעות לוואי חדשות. חרדה מפושטת היא התוויה רשומה של התרופה ויאפקס (כלומר יש ראיות לכך שהיא מועילה בהפרעה זו). היא יכולה להועיל גם אחרי ניסיון לא מוצלח בציפרלקס ולדעתי זו המלצה בהחלט סבירה ליטול ויאפקס אחרי שניסיון טיפול בציפרלקס לא הצליח. המינון של 75 מ"ג הוא המינון ההתחלתי המקובל להפרעה זו. צריך לחכות 2-4 שבועות כדי לראות אם יש תגובה. העלייה היא "בקפיצות" של 75 מ"ג ולא פחות כי הכדור הוא בעל שחרור מושהה ואסור לשבור אותו. אין כדורי פלא ואני ממליץ להיזהר ממטפלים שמציעים כדורי פלא.

שלום רב. אני בן 26. היסטוריית הדיכאון שלי החלה כאשר חליתי בצבא בלוקמיה מסוג aml-m1 שם בשל מצב רוח ירוד החלו לי טיפול בציפרלקס. כיום תודה לאל מצבי הפיזי הוא טוב (לאחר 6 שנים מסיום הטיפול במחלה) אבל מצבי הנפשי הוא בתחתית של התחתית וזה כבר מתחיל להמאס - באמת. אני מטופל אצל ד"ר אורית שטיין רייזר, פסיכיאטרית, שהיא ממש ממש נחמדה. לגבי התרופות: בתחילה לאחר שיצאתי מן המחלה המשכתי עם הצפרלקס הכל היה בסדר עד שפתאום התחילו חרדות ודכאונות קשים מאוד. לכן מאז עברתי כמה וכמה סוגי כדורים בערך איזה 5 אני כבר לא זוכר את כולם. האחרון היה אפקסור (וייפקאס) שהיה בתחלה ממש טוב ועזר ממש הייתי אנרגטי וחייכן לתקופה של אולי חצי שנה והרגשתי עצמי שוב. הרופאה בזמנו המליצה עליו כי זה מ"משפחה" אחרת של נוגדי דכאון וזה אכן עשה את העבודה.. אך לאחרונה גם זה הפסיק לעזור וגם הכדור עשה לי עצירות בלתי נסבלת. חוץ מזה אני לוקח מלטונין כדי לאזן את השינה שלי וקלונקס כדי להרגע בערב מהיום שעבר כי לצערי הימים שלי לאחרונה לא משהו בלשון המעטה. העניין הוא שגם הקלונקס כבר לא משפיע כמו בהתחלה. בהתחלה הייתי מרגיש ב"היי-תחוש ריחוף" והיה ממש כיף לקחת את הכדור זה הוציא לי את הלחצים ויכלתי להנות לפחות מכמה שעות ללא סבל. כיום אני מטופל בפלוטין 40 מ"ג ולמוג'ין (למיקטל) 100 מ"ג ליום. האמת היא שאני לוקח בין 4 ל6 כדורי קלונקס בערב וזה עדיין לא מגיע לתוצאה שציינתי קודם ה"ריחוף" וההרגשה הטובה שהוא השרה עליי. אציין שהפסקתי לקחת אותו לשבועיים ואז חזרתי לקחת ועדיין אני לא מרגיש שהוא משפיע עליי. כרגע אני חושב שהכדורים שאני לוקח עושים עבודה חלקית אבל עדיין רוב היום אני מאוד ישנוני חסר אנרגיות (כמי שפעם היה עם הרבה מאוד אנרגיות)..לדעתי אני צריך להחליף אותם, אבל העלנו את המינון לפני כשבועיים לכן הרופאה שלי ממליצה להמשיך ולראות מה קורה לפחות חודש כי היא טוענת שיש הרבה מקרים שלאחר שמעלים את המינון- התרופה מתחילה להשפיע ו"שכל פסיכיאטר מתחיל יודע את זה". אז שאלת השאלות? מה עושים לאיזה כיוון כדי ללכת? אולי לבקש שוב את התרופה מאותה קבוצה של ה"וייפקאס", ולקוות שהיא תעשה את העבודה ללא עצירות. אני תקוע כבר 5 שנים באותו מקום ומפוטר ממקומות עבודה בשל המצב רוח שלי. חשוב לציין שפעם לא הייתי כזה! (לפני המחלה). האם יש סיכוי שאוכל לחזור ליהיות מי שאני? אני באמת אשמח אם תוכלו להתייחס לכל הפרטים שכתבתי אולי תוכלו לעזור לי...אני די בחוסר אונים שזה כשלעצמו מדכא. תודה רבה.

שלום רב, קשה לי לענות על שאלת השאלות (מה עושים לאיזה כיוון כדי ללכת?) בלי לדעת מה בדיוק היו אותם סוגי כדורים שונים שנטלת. אנסה בכל זאת לעזור קצת, בכמה הערות: הפסיכיאטרית המטפלת שלך צודקת לדעתי בכך שכאשר מעלים מינון תרופה, יש להמתין כמה שבועות עד שהיא תעשה את העבודה, בדיוק כמו בתחילת הנטילה. מן העובדה שאתה נוטל מינון גובר והולך של קלונקס ולמרות זאת כבר אין את התוצאה המוצלחת מאד מן הנטילה, כמו שהיה בהתחלה, אני מסיק שעלול מאד להיות שהתפתחה לך תלות בקלונקס. יש באמת עוד שתי תרופות שעובדות באותו מנגנון כמו ויאפקס (סימבאלתה ואיקסל). אינני יודע אם הן מתאימות לך. צריך שתתייעץ על זה ועל כל שאר הנושאים עם הפסיכיאטרית המטפלת.

שלום אני בת 35 ויש לי שני הורים שסובלים מסכיזופרניה אני רוצה לדעת האם זה גנתי ובמידה וכן מה הסיכויים שלי ושל הילדים שלי לחלות במחלה? והאם יש בדיקה גנתית שיכולה לאמת את העניין?

שלום רב, אתחיל בשורה התחתונה: אין כיום אבחון גנטי לסכיזופרניה ולצערי אינני יודע מה התשובה לאף אחת משאלותייך האחרות. קשה לי להעריך מה הסיכון שיש לך לחלות בסכיזופרניה. הסיכון לחלות בסכיזופרניה לאישה ששני הוריה סובלים מסכיזופרניה, מראש (כלומר ביום לידתה) הוא 30-40% (הסיכון שווה אצל גברים ונשים). זה סיכון די גדול אבל חשוב שתזכרי שהנתון הזה נכון לאדם שזה עתה נולד. סכיזופרניה היא מחלה שמתחילה בגיל צעיר (בעשור השני או השלישי לחיים). ככל שמתבגרים- הסיכון לחלות במחלה יורד מאד ובגילך הוא כבר נמוך מאד. לכן אני יכול לומר בוודאות שאצלך באופן אישי הסיכון הוא הרבה יותר נמוך ממה שציינתי קודם, אף כי אינני יודע להגיד כמה. לנכד של אדם שחלה בסכיזופרניה יש לפי מחקר אחד כ- 5% סיכוי לחלות, אך הסיכון לילדייך תלוי בעיקר בך ובאביהם הביולוגי. אם שניכם לא סובלים מסכיזופרניה, אז הסיכון שלהם הוא כמו באוכלוסיה הכללית: 1%. כאמור, אין היום אבחון גנטי לסכיזופרניה. רבים חושבים שהמחלה נגרמת בקשר גומלין מורכב בין גנטיקה לסביבה, לכן ספק אם יהיה פעם אבחון גנטי למחלה זו. גם אין לנו, עדיין, המלצה מושכלת מה תוכלי לעשות כדי להגן על ילדייך מפני סכיזופרניה. בעניין זה, הפרחת המלצות שאין ראיות לתקפותן מסוכנת מאד כי בקלות אפשר להיגרר משם להאשמת ההורים במחלה ולזה בודאי שאין כל בסיס.

שלום אני לוקח אבילפיי במינון 20 מ"ג מזה כחודש הרופא אמר לי לקח את התרופה בבוקר כי היא מעוררת. השאלה שלי היא האם ניתן לקחת כדור בבוקר וכדור בערב וגם האם היא גורמת לנשירת שיער ומה המינון הכי גבוה שתרופה זו ניתנת. וגם האם יש לה השפעה אנטי דיכאונית אני יודע שמאז שאני לוקח אותה אני ישן פחות שעות. תודה שבוע טוב

שלום רפי, אביליפיי ניתן במינון של 10-30 מ"ג ליום, (תלוי בתגובה ותלוי למה נותנים אותו). מומלץ ליטול אותו במנה יומית אחת בבוקר, ללא קשר לאוכל, אך ניתן גם לפצל אם רוצים, הבעיה, כפי שאמר לך הרופא, היא שהתרופה יכולה להיות מעוררת ולגרום לירידה בכמות השינה היומית (כפי שקורה אצלך) ולכן חושבים שמנה יומית אחת בבוקר תפריע הכי פחות לשינה בלילה. אין למיטב ידיעתי קשר בין אביליפיי לנשירת שיער. כדאי שתתייעץ על כל זה עם הפסיכיאטר שלך. אני מניח שהוא יידע הכי טוב לענות על שאלות אלה ולהסביר את שיקוליו. לאביליפיי יש השפעה נוגדת דיכאון

טופלתי ברמרון ההשפעה הייתה נפלאה ופתאום אחרי 4 שבועות זה הפסיק להשפיע. האם התופעה מוכרת?

רמרון הוא תרופה נוגדת דיכאון. אם תרופה נוגדת דיכאון פועלת, לוקח לה 2-4 שבועות להתחיל להשפיע ואז ההשפעה יכולה להמשיך ולהתגבר בהדרגה במשך עד כמה חודשים. כיוון שמהלך הדברים אצלך שונה מאד מהצפוי יש לקחת בחשבון את האפשרות שהשפעתה של התרופה הייתה אפקט placebo (אינבו) של התרופה

שלום רב, הנני בת 30 ומזה מס' שנים, אני סובלת לסירוגין ממצב רוח ירוד בשעות הערב, כאילו שאיך ששוקעת השמש מתרחש תהליך הורמונלי כלשהו שמוריד לי את מצב הרוח והכל משתפר פלאים כלא היה כשאני קמה בבוקר למחרת. אני יודעת שלא מדובר ב"דכאון" רגיל, כי גם בתחושת הדכדוך אין שינויים שקשורים לרעב או לשינה, אבל התחושה היא של מועקה ועצבות. לאורך כל השנים אני מנסה לברר מדוע וכל פעם מנסה להיאחז באי אלו סיבות, אבל האמת היא שלרוב לא קורה דבר חדש, פשוט משתלטות מחשבות שליליות שמעצימות דברים פחות טובים בחיי. מוזר לי מאד שאם כך הדבר, איך זה שבבוקר אני טיפוס שמח והדברים כ"כ מתגמדים? מאד עוזר לי להדליק את כל האורות בדירה (למורת רוחו של בעלי) או ללכת למקומות מוארים כמו קניון. הליכות רגליות מהירות בשילוב מוזיקה קצבית גם עוזרות לי. חשוב לי לציין שאסור לי לקחת כמעט את כל סוגי התרופות בגלל בעיה בפירוקן בדם (תסמונת כלשהי שאני חיה איתה בשלום מחצית מחיי הבוגרים). היש מה לעשות? תודה!

שלום דניאלה, אני לא מכיר תסמונת פסיכיאטרית שמתאימה למה את מתארת. כדאי אולי שתיפגשי עם פסיכיאטר/ית לשיחה ואבחון מעמיקים יותר.

באיזה בית חולים פסיכיאטרי בארץ או בעולם הכי טוב לקבל טיפול ואין שם התעללות או אלימות?

התעללות באדם חסר אונים שמאושפז אשפוז פסיכיאטרי היא דבר נורא. זהו אחד הפשעים הנאלחים ביותר ולכן טוב שמקרים כאלה, כאשר הם מתגלים, הם מקבלים הרבה הד תקשורתי. אך חשוב לדעתי לזכור שברוב המכריע של מקומות הטיפול, הרוב המכריע של אנשי הצוות עובדים במסירות ועושים הכל כדי למנוע מצב של התנהגות אלימה או התעללות כלפי מטופל.

לבני בן ה - 18 הומלץ על מסגרת טיפולית מחזיקה ומשקמת. עם טיפול פסיכולוגי שיקום חברתי ליווי פסיכיאטרי תוכנית לימודית ו/או תעסוקתית וקהילה טיפולית מה זה בדיוק? היכן יש מסגרות כאלו? יש באיזור המרכז? כמה זמן עלול בני להיות שם? האם שמעתם על אנשים שהיו במסגרות כאלו ואחר כך הצליחו בחיים? (צבא, עבודה, משפחה...) תודה!

שלום רב, כדי לענות על שאלה כזו תשובה ספציפית צריך לדעת יותר דברים, לפחות: מה האבחנה של מצבו של בנך ומה תכנית השיקום שהוצעה לו ובאיזו מסגרת (למשל: סל שיקום?) באופן עקרוני, התשובה היא שיש מסגרות כאלה והן יכולות להביא תועלת רבה.

שלום, יש לי מספר שאלות : 1.אני כרגע מטופלת באופן פרטי אצל פסיכיאטרית בעקבות הפרעות חרדה ודיכאון. רציתי לדעת מנסיונכם האם פנייה לשירותי פסיכיאטריה הציבוריים יכולים לפגוע או להשפיע על קבלה לעבודות מסויימות(כגון- רישיון עו"ד,חברות פרטיות שונות למיניהם וכדומה) ולאיזה אם בכלל? אני סטודנטית וזה די מקשה עליי לשלם באופן פרטי אני הולכת פרטי מתוך חשש שהפנייה לרפואה הציבורית תשפיע או תפגע בקריירה שלי בעתיד.האם יש טעם לחשוש? 2. הפסקתי ציפרלקס ויש לי זרמים בראש מידי פעם רציתי לדעת האם התופעה חולפת ותוך כמה זמן ? תודה מראש,

שלום שר, השאלה הראשונה נוגעת לסודיות הרפואית שלך.בנושא זה פסיכיאטריה אינה שונה משאר מקצועות הרפואה. רופאים חייבים לשמור על סודיות רפואית של מטופלים ואסור להם לדווח לשום גורם, כולל לא מעסיקים, חברות ביטוח, מקומות עבודה וכו'. החוק מגדיר מצבים יוצאים מן הכלל, בהם חלה על הרופא חובת דיווח. למשל: אם רופא/ה חושב/ת שאת לא יכולה לנהוג בעוד שלך יש רישיון נהיגה היא חייבת לדווח על כך לגורם המתאים (המכון הרפואי לבטיחות בדרכים). אם רופא/ה חושב שאינך יכולה להחזיק נשק הוא צריך לדווח על כך לפקיד רישוי כלי יריה. וישנם עוד כמה מצבים חייבי דיווח שהסיכוי שהם יתקיימו הוא בדרך כלל קטן מאד. בנושא הזה אין הבדל בין קליניקה פרטית לציבורית. כל רופא/ה חייב לדווח כשיש מצב חייב דיווח. ההבדל נוצר דוקא במצבים בהם את עצמך חותמת על ויתור סודיות: למשל אם את עושה ביטוח חיים חברת הביטוח יכולה להתנות את הפוליסה בכך שתחתמי על ויתור סודיות רפואית ותאפשרי לה לראות את התיק הרפואי שלך. במקרה הזה יש ייתרון לפניה לפסיכיאטר/ית פרטי כי אז התיק הרפואי אצל הפסיכיאטר/ית מנותק מהתיק בקופת חולים או כל מקום אחר ואין אפשרות לאף אחד לדעת שיש לך תיק אצלו/ה, אלא אם כן את בוחרת לספר על כך (ואני חושב שזו הבחירה הנכונה). באשר לשאלה השניה: תוך שבוע-שבועים.

נאמר לי לקחת ציפרלקס 5 מג במשך שבוע ואז להגדיל ל10.אני חייבת להגדיל או שאם ה5 מג טוב לי אז להשאר במינון זה?

המינון הכי נמוך שמשיג שיפור והחלמה הוא המינון הנכון. בכל מקרה, כדאי להתייעץ גם עם הפסיכאטר/ית המטפל/ת.

האם יתכן שציפרלקס 5 מג התחיל להשפיע מיידית ולא כפי שהרופא אמר 2-3 שבועות?

כן

קיבלתי אסציטאלופרם (אסטו) עם הנחיה לבוקר אחרי האוכל אבל אני שישנם אנשים שלוקחים לפני השינה, התחלתי השבוע אני מרגיש מאד רדום במהלך היום וזה רק מ 5 מ"ג שאני לוקח. האם אפשר להעביר לשעה לפני השינה עם בננה או חטיף או אחרי ארוחת ערב באופן קבוע העיקר להרחיק את הכדור מהבוקר, לדעתי אני יכול להרוויח גם שינה טובה. דבר נוסף מתי אני אמור להעלות ל 10 מ"ג? תודה ענקית

האם אפשר להעביר לשעה לפני השינה עם בננה או חטיף או אחרי ארוחת ערב באופן קבוע העיקר להרחיק את הכדור מהבוקר, לדעתי אני יכול להרוויח גם שינה טובה? כן, אפשר. דבר נוסף מתי אני אמור להעלות ל 10 מ"ג? על זה צריך שתתייעץ עם הפסיכיאטר/ית המטפל/ת. אם אתה נוטל פעם ראשונה את התרופה ואם המינון שאליו אתה אמור להגיע הוא אכן 10 מ"ג ליום, ואם אין תופעות לוואי (כמו ישנוניות), אפשר להעלות כבר אחרי כמה ימים.

אני מנמנם עם 5 מ"ג אז אולי עדיף להישאר על 5 למספר שבועות שהגוף יתרגל ואז להעלות ל 10....מה דעתך?

אחייני בן ה-11 מאובחן כלוקה בהפרעת קשב ומקבל 30 מ"ג ריטלין רגיל בחלוקה לפעמיים ביום, בסבות השעה 17:30 ל-18:00 הוא מקבל זיפרקסה 2.5 מ"ג. הילד מפחד להישאר לבד בבית ובמיוחד להתקלח שאין איש בסביבה, כמו כן יש לו בעיות להרדם. האם במקרה שלו הזיפרקסה משמשת כנוגד חרדה וכמשרה שינה לילד? רציתי לדעת האם דיכאון וחרדה הם גנטיים?

באשר לשאלה הראשונה- אני פסיכיאטר מבוגרים ואינני מבין מספיק בפסיכיאטריה של ילדים כדי לענות. לגבי השאלה השניה- האם דיכאון וחרדה הם גנטיים? יש משפחתיות בדיכאון וחרדה- כלומר אם יש בן משפחה אחד עם דיכאון או חרדה יש סיכוי גדול יחסית שגם לבן משפחה אחר יהיה מצב כזה. אבל טרם נמצא גן ספציפי ואין ספק שלסביבה יש תפקיד גדול בגרימת דיכאון והפרעות חרדה. צריך לציין גם שיש הפרעות חרדה שונות והן אכן שונות מאד זו מזו מכל הבחינות- הסימנים, התסמינים, המהלך וגם הגורמים.

האם נאופטיל מתאימה לילדה בת 11? או לילדים בכלל

אני פסיכיאטר מבוגרים, אני לא בטוח שאני יודע את התשובה לשאלה הזו. מצטער

שלום ד"ר. יש לי שתי שאלות: 1. אם פעם התאשפזתי במחלקה פסיכיאטרית עקב בעיה רפואית(צרכים לא נשלטים) הבעיה כבר עברה לי, אבל אני רוצה לדעת אם פותחים לי תיק רפואי שם, האם זה בעיה נפשית? כי אני עומד להתנדב במשטרה ואני לא רוצה בעיות. השאלה שלי היא האם זה נקרא בעיה נפשית שהתאשפזתי שם? או שיש גם אנשים עם בעיות רפואיות? ושאלה שניה: 2. אם מישהו מתאשפז במחלקה פסיכיאטרית, האם הרישום מתווסף לתיק הרפואי בקופת החולים? כי חתמתי על כתב ויתור סודיות במשטרה, ואני לא יודע אם המידע נשלח למשטרה מהמחלקה הפסיכיאטרית, או שפשוט כל האבחנות הרפואיות והנפשיות עוברות לקופת החולים? והאם בעיות רפואיות נחשבות בעיות נפשיות? כי יש לי העתק של האבחנות של ההווה ושל העבר, ולא מצויין שם אף בעיה נפשית. האם בעיות רפואית הם גם נכללות כבעיות נפשיות? תודה רבה!

1. אם פעם התאשפזתי במחלקה פסיכיאטרית עקב בעיה רפואית(צרכים לא נשלטים) הבעיה כבר עברה לי, אבל אני רוצה לדעת אם פותחים לי תיק רפואי שם, האם זה בעיה נפשית? כי אני עומד להתנדב במשטרה ואני לא רוצה בעיות. השאלה שלי היא האם זה נקרא בעיה נפשית שהתאשפזתי שם? או שיש גם אנשים עם בעיות רפואיות? עליך להסתכל במכתב השחרור שלך (ואם אין בידך מכתב שחרור עליך לפנות למחלקה בה התאשפזת ולבקש מהם העתק שלו, זו זכותך לפי החוק). במכתב השחרור כתובה האבחנה או האבחנות בשחרור וליד כל אבחנה הקוד שלה לפי ICD-10. אם הקוד מתחיל באות F, יש לך אבחנה פסיכיאטרית. אם הוא מתחיל באות אחרת, אז לא. 2. אם מישהו מתאשפז במחלקה פסיכיאטרית, האם הרישום מתווסף לתיק הרפואי בקופת החולים? כעיקרון לא. מרבית בתי החולים בארץ אינם שייכים לקופות החולים ואינם מעבירים להן מידע באופן אוטומטי. כמה בתי חולים כן שייכים לקופות, כמו בית החולים גהה ושלוותה ששייכים לקופת חולים כללית. אינני יודע מה המגבלות על העברת מידע במקרים אלה מן המוסד הפסיכיאטרי לתיק הרפואי הכללי בקופה. אני מניח שיש מגבלות.

שאלתי היא יש לי סינדרום טורט ואני לוקח כדורים נוגדי דיכאון האם ניתוח טבעת לקיבה לשם דיאטה יגרום בעיה כל שהיא בגלל הכדורים שאני לוקח?

איזה כדורים אתה לוקח? בכל מקרה- כדאי שתתייעץ עם הכירורג/ית שאיתו אתה מתכנן את הניתוח

איך להעלות מינון? אני נוטלת 150 אפקסור וצריכה להוסיף עןד 75 מג. האם לקחת ישר 75מג על ה 150מג, או שצריך אחרת?

שלום סילבייה, עליית מינון מ- 150 ל- 225 מ"ג אפקסור נעשית על ידי הוספת הכדור של 75 מ"ג על הכדור של 150 מ"ג. נהוג לפצל את המנה, בדרך כלל 150 בוקר + 75 ערב. בכל מקרה מומלץ לבקש הוראות מפורטות מן הפסיכיאטר/ית המטפל/ת שיכול/ה להתאים אותן לצרכייך האישיים