הרפס ואגינלי שחוזר על עצמו

שלום, לפני כשנה היה לי הרפס ואגינלי וקיבלתי טיפול נגדו. כמה חודשים לאחר הארוע התחילו מדי חודש-חודשיים (בד"כ לפני או בזמן המחזור) להופע לי באיזור שבין השפתיים לואגינה פצע אחד, כל פעם באותו מקום, כאשר הפצע הוא כמו כדור קטן מתחת לעור (קשיח ולא יוצא החוצה בצורת מוגלה כפי שהיה לי כשהיה הרפס) וגם די כואב. האם זו התפרצות חוזרת של הרפס או שזה כתוצאה מפתריה ואגינלית (שיש לי גם אותה)? תודה רבה!

המלצה על טיפול לר רפואי ריפוי והחלמה מנגיף ההרפס המושג הרפס (Herpes; בעברית: ש?ל?ב?ק?ת) מתייחס בשפה השגרתית למחלה נגיפית שצורתה הנפוצה המתבטאת בשלפוחיות על העור או בריריות, בעיקר באזור השפתיים או באיברי המין (הרפס סימפלקס). למעשה, ההרפס הוא משפחה שלמה של וירוסים הגורמים למחלות שונות (כגון "ש?ל?ב?ק?ת חוגרת") אצל בני אדם וחיות. סוגי נגיף ההרפס קיימים שמונה סוגים של נגיפים במשפחת ההרפס הגורמים למחלות אצל בני האדם: · HHV-1 - נגיף ההרפס סימפלקס 1 (HSV-1) - מתקיף בעיקר את אזור השפתיים. · HHV-2 - נגיף ההרפס סימפלקס 2 (HSV-2) - מתקיף בעיקר את אזור איברי המין. · HHV-3 - נגיף וריצלה-זוסטר (VZV) - גורם לאבעבועות רוח ושלבקת חוגרת. · HHV-4 - נגיף אפשטיין-באר (EBV), או lymphocryptovirus - גורם למחלת הנשיקה, לימפומה על שם ברקט, סרטן הלוע (נדיר). · HHV-5 - נגיף הציטומגלו (Cytomegalovirus או CMV) - גורם למחלת הנשיקה, רטיניטיס. · HHV-6 - ה-Roseolovirus - גורם למחלת האדמדמת. · HHV-7 - דומה ל-HHV-6, גורם לסימפטומים דומים. · HHV-8 - מוכר גם כ-KSHV, הוא סוג של Rhadinovirus הגורם לסרקומת קפוסי, סוג של לימפומה, ומחלות נוספות אלו סוגי ההרפס הנפוצים יותר. ההרפס סימפלקס 1 הוא הגורם העיקרי לשלפוחיות האופייניות למחלה באזור השפתיים. הוא גם נרכש יותר בקלות, משום מיקומו הגלוי. שלפוחיותיו של ההרפס סימפלקס 2 מתבטאות בעיקר באזור איברי המין, והוא מוכר כמחלת מין. מחלת ההרפס סימפלקס היא, לרוב, לא קטלנית; היא עשויה להוות סכנת חיים אצל תינוקות, בכל הגילאים במקרה בו הנגיף חודר למוח וגורם לאנצפליטיס ובחולים עם דיכוי של מערכת החיסון. ההידבקות במחלה ההרפס סימפלקס היא מחלה מדבקת מאוד, העוברת בדרך כלל דרך מגע עור בעור, או לעתים דרך חפץ משותף (שפתון, מגבת וכו'). הווירוס עובר דרך סדקים זעירים מאוד בעור - הוא אינו מסוגל לחדור מבעד לפיסת עור בריאה לחלוטין. החומר התורשתי של הוירוס משתלב ב-DNA של תאי העצב בגנגיליונים של המערכת הסימפתטית ומתפרץ מהם חזרה אל שטח העור מידי פעם ולפעמים גורם כך למחלות. אחוזים גבוהים באוכלוסייה נשאים בווירוס, אם כי אצל רבים הסימפטומים מתבטאים לעיתים רחוקות, אם בכלל. טעות נפוצה היא כי ההידבקות בווירוס ההרפס אפשרית אך ורק בזמן התפרצות. מחקרים מ-1980 הוכיחו כי הווירוס יכול להיות מושר מן העור גם כאשר לא מתבטאים הסימפטומים הללו. מהלך המחלה החל מרגע ההדבקות, וירוס ההרפס שוכן בגוף החולה באופן כרוני. תדירות ההתפרצויות משתנה מאדם לאדם, ונעה בין מספר שבועות למספר חודשים. באנשים מסוימים המחלה לא תתפרץ בעתיד מעבר להתפרצות הראשונית שחלה עם ההדבקות במחלה. באנשים בהם הישנות המחלה תכופה, ממליצים על טיפול אוראלי, המונע את ההתפרצויות. אולם לרוב, הטיפול ניתן רק באופן חיצוני בשעת הצורך בצורת משחה. גורמים להתפרצות באופן כללי, וירוס ההרפס תוקף את הגוף ומתבטא בעיתות בהן מערכת החיסון של הגוף נמצאת במצב מוחלש. לכן ניתן לראות התפרצויות בעיקר במצבים כגון: · בעת מחלה אחרת · במשך עונות המעבר · במצבים של לחץ נפשי (סטרס) · בתקופות של שינויים משמעותיים בגוף כמו תנודות הורמונליות ההיגיון האבולוציוני בזמני התפרצות אלה הוא בזה שבגוף המאחסן עוברות תשדורות הורמונליות שמעידות על משבר וטפיל ההרפס עשוי לאבד את המאחסן שלו. טפיל שבנסיבות כאלה מתפרץ עשויי למצוא מאחסן חדש. לעומת זאת, התפרצות בזמני רגיעה מסכנת את המאחסן שלא לצורך. הטיפול הטכנולוגיה הקיימת לא מאפשרת ניקוי החומר התורשתי של הוירוס מה-DNA של תאי העצב ועקירה של גנגיליונים תגרום לתופעות לוואי חריפות בהרבה ממחלת ההרפס (כגון שיתוק השפתיים). לכן, בעתיד הנראה לעין, המחלה תשאר חש?וכת מרפא. לפיכך, כל שניתן הוא לטפל בסימפטומים של ההתפרצויות. התרופות האנטיווירליות בהן משתמשים לטיפול בהתפרצויות הן: · אציקלוביר (Acyclovir, שמות מסחריים: זובירקס, ציקלומד ועוד) · ולאציקלוביר (Valacyclovir, שם מסחרי Valtrex) · פמציקלוביר (Famcyclovir, שם מסחרי Famvir) · פנציקלוביר (Pencyclovir) הריפוי וההחלמה בשיטה לא רפואית בטכנולוגיה החדישה של ה"ביו תדר של דליה ודוד" ניתן לקטול ולחסל ולנקות את וירוס ההרפס מגוף האדם לעיונכם לינק לדף מידע ופרטים http://www.metaplim.co.il/a.asp?p=6947 לפרטים נוספים ותאום פגישה 09-8846105 09-8846106