מה עושים עם הקנדידה הזו?

זו פשוט קללת הנשים. שבעה חודשים בנרתיק ובמעי כמו כדור פינג-פונג ולא עובר. והתזונה באמת משפרת את המצב וכל תוספי המזון האלה אבל אין באמת מרפא פשוט מייאש. ואז באות כל התאוריות האלה על המצב הנפשי ומנסות להסביר למה זה עדיין לא עובר, והאיזון האקולוגי שצריך להקפיד שיהיה שם כאילו אתה מגדל איזה בע"ח אבל באופן הפוך- צריך להכחיד אותו במקום לטפח אותו, וכל הפטנטים והטמפון עם היוגורט או עם החומץ- ממש לפתוח שולחן. אני מרגישה כאילו אני יורה בחשכה. הרעבתי את הקנדידה וגם את עצמי בגללה ולחיים נהיה טעם של יוגורט ואשכולית מרה. איך מתמודדים עם היצור הזה? אולי פשוט שותים אקונומיקה וגומרים עניין? למה היא התלבשה בעיקר על נשים- אנחנו לא סובלות מספיק גם כך?