פונג-שוו'י מאעכריזיין ומה שביניהם

FENG-SHUI, "מאעכריזיישן" ומה שביניהם באחד מביקורי במולדת צפיתי במקרה (אין דבר כזה 'מקרה' אבל כביטוי...) באחת מתוכניות האירוח בטלוויזיה. הייתה שם "קולבית" (כך מכנים דוגמנית בארץ קראתי איפשהו) שסיפרה למנחה על "פאנג-שווי" . צפיתי בה בתסכול מה , מציעה למנחה ספירלה מפלסטיק כדי שייתלה אותה באולפן וכך יעלה הרייטינג של התוכנית כתוצאה מחילול האנרגיה במקום. איזה שטויות . תכף התעשתי והבנתי שאני צופה בדוגמא חיה ל : "איך עומדים המסרים של FENG SHUIללכת לאיבוד אצל ציבור גדול אשר נחשף לו בפעם הראשונה" . כמי שעוסק כבר כמה שנים בייעוץ ועיצוב פונג-שוו'י , חשתי מחויבות אישית (אולי משום שבזמנו-97'- ניתן היה לספור את אנשי הפונג-שוו'י בארץ על פחות מכף יד אחת) לתיקון העוול שנעשה מסיבות שונות לדרך חיים כל כך מעשירה ומעשית. לדאבוני, ההרצאות הרבות שנשאתי במקומות שונים ,לא הספיקו וכיום סובל הפונג-שוו'י מתדמית של "לרוחניים בלבד". ההתייחסות ל עיצוב-הוליסטי (מאחר והאקדמיה העברית עדיין לא מצאה מינוח עברי ובהתבסס על גישתי לנושא, אני מרשה לעצמי לעשות ע?ברו?ת לא מילולי ולא רשמי לפונג-שוו'י) כאל תורה או פילוסופיה הטוענת שעיצוב הבית (לבדו) יכול ליצור עבורנו את החיים ההרמוניים, המאושרים, לא נכונה ומטעה את הציבור(סימן קריאה). מה גם שתפיסה זו סותרת את עיקרון היין ויאנג העומד כנר לרגלי הפילוסופיות המזרחיות. לא תיתכן עבודה "חיצונית" ללא עבודה "פנימית". במילים אחרות , לא מספיק לעצב את הבית (חיצוני), אלא יש לעצב את הפנים שלנו במקביל. אמני פונג-שוו'י לא מעטים חוטאים לעצמם ומטעים אחרים שלא להזכיר את הנזק העלול להיגרם לדיירים כתוצאה מכך. זה גם לא נכון שפונג-שוו'י ( כמו דברים נוספים) היה קיים רק במזרח (קיים בתרבות היהודית, תרבות האיסלאם והתרבות הנוצרית. חיבור בעניין זה יובא בקרוב ). איך זה קרה? פונג שוו'י קיים בעולם המערבי למעלה משני עשורים אך רק בשנים האחרונות צבר פופולאריות רבה בקרב אוכלוסיות שונות. בארה"ב ואנגליה למשל , החדירה הייתה בכל הרבדים החברתיים החל מבית המלוכה באנגליה (הנסיך צ'ארלס) דרך נשיא ארה"ב (קלינטון) כוכבי קולנוע , אנשי הוליווד רבים ומובילים חברתיים אחרים. רוב החברה המערבית מזהה את העיצוב ההוליסטי כמשהו לאנשים "רוחניים" או "בוגרי המזרח" למיניהם . מה הפלא אפוא שאוכלוסייה איכותית (שגם יכולה להרשות לעצמה כלכלית), הביעה אי שביעות רצון מפתרונות העיצוב -שהם פתרונות חלקיים בעיצוב ההוליסטי- שהציעו אומנים נטולי חושים יצירתיים. כשראיתי איך מתקבל עיצוב-הוליסטי בציבור הישראלי, הבנתי שזה עלול להתפקשש. הרבה אנשים נרתעו ממה שנראה להם כעוד איזה טקס פולחני פרימיטיבי, בעוד שבעצם הייתה זו טכניקה מסוימת לטיהור בית מאנרגיות שליליות , או איזה פריט פרימיטיבי מתרבות במזרח שנתלה בפתח דלת בית פרטי ושימש להגנה. חוסר יצירה ומעוף של "יועצים" שונים הביא לכך שציבור גדול של אנשים "נעל" עצמו בפני העיצוב-ההוליסטי וזאת בלי קשר ליכולותיו האמיתיות ותרומתו לשינוי איכות החיים. אוכלוסייה גדולה נחשפה לצורת יישום אחת של אמנות זו הן במסריה והן בפתרונותיה לבעיות (ולאוו דווקא זו המתאימה לרוח זמננו). יישום זה לא הצליח להעביר לאנשים את המסרים הנכונים. במילים פרקטיות, אי אפשר לעצב בית בעידן האלף השלישי לצרכים הוליסטיים, להשתמש בחפצים או פריטים שהיו קיימים בתרבויות קדומות ,לדוגמא: פעמוני רוח מעץ במבוק במסדרון מרוצף בשיש איטלקי וקירות מכוסים בפריטי אמנות יקרי ערך, או איזה הדפס זול של סמל סיני בעל משמעות מסוימת מתחת לשטיח הכניסה לבית , כאמצעי לעידוד ה"ב??ארכ?ה" (צ'י) להיכנס לבית. במסעותיי ברשת נתקלתי בפורומים שונים אשר אירחו "יועצים" למיניהם ושם נתנו עצותיהם לקהל שבא וחיפש תשובות לבעיות שונות. יכולת לראות אצלם את אותה נטייה (שלמרבה הפלא קיימת אצל רבים מהעוסקים בתחום) "להיצמד לכנף בגד המורה". כלומר , חוסר יצירתיות של "המומחה" שהתבטאה בהיצמדות לדו?גמו?ת וכללים של "עשה ואל תעשה" - שלימדו מורים שונים מאסכולות שונות - חטאה כלפי בעלי הבית היות ולא השכילו למצוא פתרונות ההולמים את מצבו של פלוני. חמור עוד יותר מכך, בכל הפעמים בעל הבית אינו יודע להעריך את יכולותיו וכישוריו של אמן הפונג-שוו'י שנמצא לפניו משום שאינו מודע לתפקידו האמיתי של היועץ. כשלא כבת-דודתו האקופנקטורה, יישום אמיתי ומקיף של עיצוב-הוליסטי כרוך בעלויות כספיות שרוב האנשים לא יכולים להרשות לעצמם בימי כלכלה כמו אלה (את זה יסתירו מכם ה"מורים" השונים). במדינה "מודרנית" כבמערב, קשה מאד היה למעצבים הוליסטיים (אשר לכאורה מייצגים את המזרח ו"דבקה" בהם הרוחניות) למכור את שירותיהם לאוכלוסייה בעלת מאפיינים סוציו-אקונומיים גבוהים עד גבוהים מאד, משום בורות של המערב בכל הקשור למושג עיצוב-הוליסטי (אמאל'ה ). אבל , כל זה משתנה . פונג-שוו'י ומרקטינג כתוצאה מריבוי אסכולות פונג-שוו'י מחד ויכולת כלכלית של חלק גדול באוכלוסייה מאידך , נוצרו שלוש קבוצות של צרכני פונג-שוו'י: הקבוצה הראשונה "אוכלוסיית המשוכנעים". כך מכונים כל מי שהתנסו בטיפול אלטרנטיבי כלשהו (מטפלים \מטופלים וחוג מכריהם) ולמדו להעריך את יכולתה של הרפואה האלטרנטיבית לטפל במגוון עצום של אירועים, מרפיון בריאותי (דיקור-סיני במקרה של חולשה) ועד בעיות נפשיות (פרחי באך לטיפול בחרדות). קבוצה שנייה ש"פתוחה" לבחון ייעוץ פונג-שוו'י מקיף (שימו לב להדגשות) הם "אנשים בעלי חתך סוציו-אקונומי גבוה עד גבוה מאד" כפי שמסווגים אותם משרדי השיווק. המוכנות שלה (בלי קשר למידת "אמונם במוצר") לצרוך דברים חדשים היא גבוהה מאד. עובדה זו יחד עם הרצון לשינוי (מי לא זקוק לרענון?) סללו את הדרך לעיצוב-הוליסטי בבתיהם של רבים. קבוצה שלישית התפתחה מעצם חשיפת פונג-שוו'י לקבוצה השנייה. חבורה גדולה של "מקבלי החלטות". מנהלים בכירים אשר נשותיהם עשו פונג-שוו'י בביתם או שמעו על ידיד שעשה וראו את השינויים , "הביאו" את הבית לעבודה. מעצבים הוליסטיים רבים בעולם נהנו משני עולמותיהם של חלק מלקוחותיהם, הבית והמשרד.(ויליאם ספיר, רוג'ר גרין, ליליאן טו ואחרים). אני יכול לסכם ולומר שאנשים רבים בעולם ובארץ הרחוקים ממה שמכונה "רוחניות" אשר נחשפו לעיצוב-הוליסטי, לא הסתירו את פליאתם לנוכח שינויים שחלו בחייהם לאחר שקיבלו ייעוץ ופעלו על פיו. חברות כלכליות גדולות מאד בעולם, שכרו שירותיו של מעצב הוליסטי (אמן פונג-שוו'י). אורנג' (חב' הטלפון הסלולרי) נעזרה במעצב-הוליסטי לעיצוב משרדיה והוא היה אף זה שמסר להם תאריך יעד להתחלת פעילותם באנגליה. ידע שמזוהה כפילוסופיה שמקורה במזרח הרחוק יכול ליצור כתוצאה ממחסום תרבותי, נתק בכל הקשור לקבלה של הידע מצד העולם המערבי ובכך לגרום להפסד לקוחות פוטנציאליים מצדם של העוסקים בתחום. הפתרון לכך נעוץ במס' גורמים: ראשית, על העוסק בתחום לשאת במחויבות המוסרית שלו הן כלפי המקצוע והן כלפי לקוחו . במילים אחרות, האם מי שעוסק בעיצוב הוליסטי, באמת מבין את התחום ועושה אינטרפטציות אישיות , או שמא הוא עוסק בלמחזר חומרים וללא מעוף ויצירה פולט חזרה את מה שקרא או למד ? לא פחות מדרך הצגת הדברים , חשוב התוכן, הידע. ידע הוא דבר דינמי, נמצא בהתקדמות מתמדת. את הידע שגילו בעבר הרחוק יש צורך "לשדרג" מהימים ההם לזמן הזה, אבל זו כבר אופרה אחרת. (אשמח להציג אותה כאן). במקומות שונים ניתן לקרוא מאמרים אישיים ועצות הניתנות חינם אין כסף. אך כמו כל דבר אחר בכלכלה המודרנית, מה שלא עולה לא שווה (אפילו חלק משורותיי אלו). מעבר לבורות המאד מוחצנת , פועלים ה"יועצים" השונים על גבול הזלזול בציבור קוראיהם בכך שהמידע (או העצה) הניתנים לקורא, לא רק שאינו מקיף (אינו חושף קיומם של אסכולות שונות ודרכי עבודה שונים ), אלא גם מאד מוגבל בפתרונות העיצוב אשר הציעו . כתוצאה מכך, יכולת הבחירה\החלטה של הקורא היא מוגבלת . בחירה מוגבלת=הגבלה מקבילה בחיים. כל מעצב הוליסטי פועל על בסיס מכנה משותף רחב הקיים בין אסכולות העיצוב השונות תוך שמירה על ייחוד דרכו שלו. כמו בכל אמנות אחרת, מביא המעצב ההוליסטי לעבודתו את עולמו הפנימי מעבר ליכולותיו המקצועיות (בהנחה שהוא מקצועי). מכאן עולה כי משפחה שלמה עלולה לסבול כתוצאה מעבודה כושלת של המתכנן. עבודת התכנון והביצוע היא מעבר לסדרה של חוקיות (" אסור כך..רצוי אחרת " ). הנכס הכי חשוב שיש למעצב הוליסטי הוא נסיונו. לא חשוב מה הוא יודע או מה למד, יכולתו "לקרוא" בתים היא זו אשר תעזור לו בעבודתו. יכולת נוספת היא לזהות ולדעת מי הוא הלקוח הנמצא לפניו . לא להיכנע לטכניקות חישוב (תאריכי לידה) ועל פיהן בלבד לבצע את התכנון. במילים אחרות , אישיותו של המעצב היא שחקן ראשי ביכולתו לבצע את עבודתו נאמנה. הדבר דומה בתחומים שונים: מה עושה רופא פלמוני לטוב יותר מרעהו? (והרי שניהם בעלי אותו הכשרה ונסיון ). המשך יבוא.....

מה עם ההמשך?

הבטחות אני מקיים... ההמשך בדרך...