סיטואציה עם הילד וקושי התמודדות

פשוט לא יודעת איך נכון להתנהג, אפרט פה סיטואציה שקוראת לא מעט הילד קם מוקדם, אנחנו ההורים הבנו שכנראה ממש מוקדם בבוקר ואמרנו לו שהוא יכול לשחק בסלון. כשלא שמעתי אותו משחק קמתי אליו וראיתי שהוא התיישב בפינה במטבח בכיסא שלו. בד"כ בערב נשאר לו מה שהוא בנה ואת שאר המשחקים הוא אוסף כך שיש לו מיד לאן לקום ולהמשיך לשחק. אני בינתיים סידרתי את הבית.... כשהגיע הזמן להתארגן אמרתי לו שאנו נכנסים להתקלח הוא מיד אמר לי לא סיימתי לשחק, אמרתי לו שעוד 5 דקות אנחנו נכנס להתקלח. אמר בסדר ורץ לשחק. עברו 5 דקות ואני באתי אליו התכופפתי לריצפה ואמרתי לו שעברו 5 דקות והגיע הזמן להכנס להתקלח. הוא אמר לא סיימתי לשחק והמשיך. אמרתי לו שאני ממתינה ואנחנו נכנסים להתקלח. הוא אמר לי שניה אמרתי לו אני ממתינה. לקח 2 דקות שאני ממתינה לידו ואז אמרתי לו שאם הוא לא הולך כמו גדול אמא תקח אותו. המתנתי עוד דקה ואז לקחתי אותו בכוח התחלתי להוריד לו בגדים הוא אמר לי שהוא רוצה להניח קודם את הצלחת עם העוגיות על השולחן ואז לבוא אבל שאני ארים לו בחזרה את המכנסיים. אמרתי לו בסדר הרמתי לו את המכנסיים והם כנראה לא היו מסודרות ונוחות. הוא התחיל לצעוק ולהשתתח על הרצפה. ביקשתי ממנו לעמוד ואסדר לו... הוא המשיך לצרוח. לקחתי אותו בכוח והורדתי לו בגדים. קילחתי אותו והוצאתי אותו. הוא המשיך לצעוק שרוצה את הפיג'מה עם הפיפי... בעלי קם בגדול לקראת שעה 9, 9.30 בבוקר. כאשר הילד הולך לגן ב 7.30. היה השעה 7.... ואז בעלי צעק תעזבי אותו תפסיקי בקור רוח לתפקד איתו.... ועוד ועוד. אני הלכתי אליו ואמרתי לו שאני מבקשת שלא יתערב לי בהורות. אגב, אציין שהילד משחק רק איתי. בעלי מציב לו גבולות מאוד מהר וכמובן שאני לא מתערבת. אני לא יודעת להציב גבולות. ועכשיו כשהילד כבר כמעט בן 4 זה מורכב יותר. סיימנו בן ההורים בצעקות כאשר אני עזבתי את הילד בכעס הוא בכה וחייב אותי להלביש את הפיג'מה כמובן שכבר הלבשתי לו כי אני כבר לא יודעת מה לעשות. הייתי עצבנית מאז ופשוט לא התחשק לי לקחת את הילד לגן למרות שידעתי שאני פותחת ריב....