שלום רב!

האחיין שלי בן השנתיים התחיל ללכת לגן (לפני 3 שבועות) עם ילדים בני גילו וקצת יותר . ביומיים הראשונים האמהות נכחו ואח"כ כבר לא . מה שקורה מאז זה שהוא מתיישב היכן שישב עם אימו ומסרב לזוז עד שהיא מגיעה , הגננות מספרות שהוא בוכה כל הזמן ומסרב לשתות ולאכול עד שהיא או אביו מגיעים אז הוא קם שמח ואוכל ושותה (כאילו שהוא מעניש את עצמו עד שהם באים!). העניין הוא שזה לא עובר לו כמו לשאר הילדים בגן שכבר התרגלו ומשחקים , הוא פשוט מסרב לשחק ולא מוכן לזוז ממקומו . בבית גיסתי שומעת אותו אומר כל הזמן את המשפט תשב ואמא תבוא , יכול להיות שהגננות אומרות לו את זה כדי להרגיעו מהבכי והוא חושב שאם הוא ישב אז היא תבוא יותר מהר . 3 שבועות ודבר לא משתנה , כל הנסיונות "לפתות אותו" לא עוזרים , איך מתמודדים עם דבר כזה ? יכול להיות שזה בגלל האהבה המטורפת בלשון המעטה שהאם מעניקה לו?

גלית, אין ספק שהמצב של אחיינך לא נעים...ובודאי מדאיג אתכם... לדעתי זה זמן קצר מכדי לשפוט אם יש בעיה רצינית או לא. עם כל ההפסקות של החגים לא היה כמעט רצף גן. צריך לחכות אחרי סוכות, ולראות אם הוא משתלב... בנוסף, הייתי ממליצה לאחותך לקבוע פגישה מסודרת עם הגננות. להתרשם מהגישה שלהם, וממה שהן מתכננות לעשות איתו. אם הגננות רציניות ומקצועיות הן אמורות להיות מסוגלות להתמודד עם בעיה שכזו, היא לא חריגה. אם הגננות משדרות חוסר אונים ואחותך לא ממש מתרשמת שהם תטפלנה טוב בילד, אז שווה לבדוק להוציא אותו ולחפש גן אחר. אני לא יודעת מה מקור הלחץ של הילד. אהבה טובה של אמא יכולה רק לעזור. אבל אולי הוא ילד חרדתי שמגיב רע לשינויים, וצריך את הזמן והתמיכה שלו. זכותו- הוא רק בן שנתיים. מה שקריטי פה הוא תיפקוד הגננת כשילד יש קשיים. ולא פחות חשוב הוא האמון של ההורים בה. זה דורש שיפור מקווה שדברי יעזרו לאחותך, בהצלחה חלי