לקראת אח חדש - חרדת נטישה של הבכורה

שלום חלי! אני חוזרת אליך עם שאלה נוספת באותה הסוגייה. הלידה קרובה מאוד (לכל המאוחר יילדו אותי ביום ראשון הקרוב) ולכן הסברנו לאביגיל (בת 3) שבקרוב התינוק יהיה מוכן לצאת כי הוא כבר בשל. בימים האחרונים אני שמה לב שהיא מפתחת "חרדת נטישה" שמעולם לא אפיינה אותה, גם לא בגיל צעיר יותר (פרט לתקופה הראשונית בגן... וזה עבר מהר מאוד). גם אם אנחנו קופצות לסבתא יחד היא אומרת לי בדרך, באוטו "אני עצובה, אני אוהבת אותך, אני רוצה להישאר איתך בבית". ואז אני מסבירה לה שאני לא הולכת ונשארת איתה במהלך הביקור. ואם אני באמת נאלצת להשאירה זה מלווה בבכי (לא היסטרי, אך לא אופייני) ובניסיון למניפולציות.היא נרגעת ונהנת מהביקור, אבל רגעי הפרידה קשים לה פתאום. היא לעיתים קרובות שואלת אם מגיעה אלי ילדה מסויימת שאני נוהגת ללמד באופן פרטי ומיד מוסיפה שהיא עצובה כשהיא באה כי אינה יכולה לשחק איתי. לפעמים בערב היא פתאום שואלת אם אני צריכה ללכת לסידורים... אולי "הכנו אותה יותר מידי" לקראת הלידה? בתקופה האחרונה ,כחלק מההכנה אמרנו לה שכשהתינוק יהיה מוכן אסע לבית החולים בכדי שהרופא יעזור לי להוציא אותו ואחרי התאוששות נחזור הביתה. אני מניחה שהיא אמביוולנטית לגבי מה שעומד לקרות. היא מחבקת, מנשקת ומדברת אל התינוק שבבטן, ומצד שני קשה לה להיפרד ממני גם כשהיא יורדת לגינה עם אביה. כיצד להגיב? כיצד לתת מקום לחששות שלה מבלי לנפח אותם או לשדר לה רגשות אשם, שגם כך מציפים אותי? תודה:) פנינה

פנינה, התגובות של הילדה ממש טבעיות. היא חשה בשינוי, אבל לא יודעת בדיוק מה יקרה. הכל חדש ומלחיץ והיא נצמדת למקור הבטחון שלה- אליך. אל תילחצי מהתגובות ואל תיכנסי לעשיית יתר. חבקי אותה, אמרי בשקט שאת כאן, וכשתלכי תגידי לה בדיוק מתי וגם כשאת חוזרת... בלי הרבה מילים אלא מסר ברור ומחזק. אל תרגישי אשמה, את לא עושה לה נזק. זה תהליך טבעי והרחבת המשפחה תהיה גם לטובתה. תדאגי שיש תמיד איתה מישהו אוהב, תחממו אותה באהבה, אבל לא בפינוק יתר מאשמה. זה מזיק. ואת, תתרכזי בלידה המתקרבת. זה מה שחשוב. שיעבור בשלום, ומזל טוב. אני כאן להמשך יעוץ אם תצטרכי, חלי

שלום חלי:) ראשית, תודה על תגובתך. שאלה נוספת בעניין- המשכתי לבדוק ולברר והבנתי, בין השאר, שהתנהגותה נובעת לאו דווקא מהחשש לשינוי בעקבות הלידה אלא מפני בדיוק בשלב בחייה בו היא מבינה שהיא למעשה יישות נפרדת ממני (היא בת 3)ושזהו שלב טבעי שמגיע עם ההבחנה וההבנה שהיא זו היא ואני זו אני, לכן היא מרבה לוודא ולבדוק שאני לא מתכוונת "לצאת לסידורים" או להשאירה עם מישהו אחר, גם אם הוא מוכר ואהוב כמו סבתא. מה דעתך?