ילד תחרותי

בני בן הארבע וחצי הוא ילד תחרותי מאד. הדבר בא לידי ביטוי בכל מקום: בבית, בגן וכו'. בעלי ואני ניסינו להתמודד עם העניין בדרכים שונות ללא הצלחה. הבעיהשזה הולך ומחמיר- הוא דוחף את הילדים בגן כדי להגיע ראשון לחצר, לשירותים וכו(יש לציין שהוא ילד שלא מרביץ) כמו כן בבית בכלפעולה פשוטה רוצה לנצח ,זההפך לאובססיה ממש. הוא כל היום עסוק במונחים של :"ניצחתי, "הפסדתם" וכו'. אשמח לקבל את חוות דעתך בנושא.

סיגלית, ההישגיות 'המוגזמת' שאת מתארת קשורה בדרך כלל לחווית חוסר בטחון פנימית. הוא חייב כל הזמן להוכיח שהוא מנצח אחרת הוא מפסיד- לא שווה. חסר לי מידע כדי לדייק בהסבר, מה המיקום שלו במשפחה? אם יש אחים, איך הקשרים שלו איתם? מה המסרים שמועברים במשפחה? (בדרך כלל לא מועברים מסרים של הישגיות ישירות, אבל מה מועבר אליו כמסר אולי סמוי על מה באמת חשוב, שווה מחשבה) יש ילדים שנולדו יותר הישגיים מאחרים, אין בזה רע כל עוד זה במידה. הייתי מתחילה בלהגיד לו שזה בסדר שהוא רוצה לנצח, לא להאבק ברצון שלו. אבל לשים לו גבולות להתנהגות, אסור לדחוף, אסור להרביץ. זה יעשה לו קצת סדר. תבקשו ממנו לספר לכם על הרצון שלו לנצח, לכו הפוך לנטיה לשכנע אותו שלא צריך. שיישתף, שיפרוק, כך תבינו יותר מה שעל ליבו. נסו לבדוק מה קורה עם הבטחון העצמי שלו, לראות איך אפשר לחזק אותו לא דרך הצלחות. אתם יכולים להתחיל לבד, אבל אני חושבת שתוכלו להרוויח הרבה מהתיעצות עם פסיכולוג ילדים שידריך אתכם אישית יותר. אשמח להתעדכן. חלי