חרדות בגיל 11

שלום רב בני בן כמעט 11. מזה כמה חודשים חרד מאוד להישאר לבד בבית ואינו מוכן בשום אופן שנעזוב אותו לבדו או אפילו עם אחותו בת ה7. כל זה התחיל כהתחלתי לעבוד לאחר תקופה ארוכה שהייתי בבית. בני הגיע מבי"ס ונשאר לבדו בבית ומאז התחילו הפחדים והחרדות. כל רחש קטן בבית מקפיץ אותו והוא מבקש מאיתנו שנסרוק את הבית. טוען שפוחד מפורצים, וממחבלים. עלי לציין שבהתחלה הפחד היה יותר קיצוני והוא ביקש מאיתנו לסרוק את הבית כמה פעמים ביום , היום לאחר כמה חודשים מספר בקשותיו לסריקות הפכו נדירות אבל עדיין אינו מוכן להישאר לבד דבר שגורם לנו ללחץ מתמיד ולתלות מעיקה. למרות שאנו מנסים להיות אמפטים ולשדר שהכל בסדר מותר לפחד ועד שהפחד לא יחלוף אנו לא עוזבים אותך לרגע, בפועל זה יוצר המון מתח. בני הוא מאוד חכם ורגיש הוא קורא עיתונים וקשוב לחדשות דברים שלדעתי מעלים את סף החרדה שלו אבל הוא מתעקש להתעדכן ולדעת. עלי לציין שבני אינו מתבייש במצבו ומספר על זה לכל מי שרק מוכן להקשיב, הוא מאוד מודע להרגשות ולרגשות שלו יודע בדיוק להגדיר ממה ולמה הוא פוחד. שאלותי הן: 1. האם זהו מצב שכיח ומוכר? 2. האם יש דרך לטפל בחרדות או לחכות שיעלמו מאליהן? אודה לתגובתך המהירה

יפעת, ילדך כנראה רגיש וחרד מטבעו. השינוי בהרגלי הבית שאת פחות נוכחת העלו כנראה את סף החרדה. אני מבינה שהוא רוצה שינוי. לא נוח לו עם המצב. אפשר להתחיל לדבר איתו על מה יכול לעזור לו לפחד פחות, שיעלה רעיונות מעצמו, ולנסות אותם. להעביר לו מסר שאתם מקבלים את הפחד, אבל לשים גבול להשפעה. חשוב שהוא כן ילמד בהדרגה להשאר לבד. אולי כדאי להעזר בטיפול פסיכולוגי שבמקרים כאלו יעיל מאוד בהפחתת החרדות. טיפול התנהגותי מומלץ במיוחד. הטיפול יתן גם הדרכה בשבילכם. מנסיוני זה מאוד עוזר את גם יכולה לקרא את הפרק על פחדים בספרי 'תקשיבו לי רגע' כדי להבין יותר על דרך פעולתם של פחדים. בהצלחה חלי

תודה רבה רבה על התגובה