משמעת - פעוט כבן 2.9

שלום, כיצד להתמודד עם "המלחמות" של הבוקר. כל בוקר בני ואנוכי מנהלים מלחמה על הקימה, לא רוצה להתלבש, לא רוצה לשתות את השוקו וכן הלאה. עד שאנחנו יוצאים מהבית חולפות שעתיים. התשובות שלו הן: "לא בא לי עכשו", "עוד מעט אני אשתה" וכן הלאה...... כל השכנועים להתלבש והבטחות שנגיע לגן ונפגוש את החברים שהוא אוהב - עולים בתוהו. בסוף אני נאלצת להלביש אותו בכח, לצחצח לו שיניים כשברקע הבכיות שלו. לגבי השתיה של הבוקר - אני לא רוצה להוציא אותו מהבית ללא שתיה. אני מנסה לשכנע אותו בכל מיני דרכים עד אשר "נשמתי יוצאת". עד שאנחנו מגיעים לגן אני באפיסת כוחות נפשיים ופיזיים.וכמובן עם איחור קבוע לעבודה. אני יודעת שזה גיל של "דוקא" ו"לא בא לי", אבל אני לא רוצה להגיע איתו למלחמות אח"כ כל היום אני מרגישה רגשי אשמה על זה שכעסתי עליו בבוקר. אחרי שאני משאירה אותו בגן אני נשארת עם לב כבד מאוד ועצבות על זה שנאלצתי לכעוס עליו. הרבה פעמים כאשר אני פונה אליו ומבקשת ממנו דבר מה כגון: שיבוא, או שואלת אותו מה למרוח לו בסנדביץ לגן, או תחזיר את הצעצוע למקום. יש התעלמות מוחלטת מצידו הוא בכלל לא עונה לי (כמובן שאין לו בעיית שמיעה), אבל אם נניח אני אגיד לו משהו שמעניין אותו אז הוא יענה לי. כיצד אוכל לשפר את המצב? האם כל מה שאני שהעלתי בפנייך הם דברים שכיחים בגיל הזה? אודה לך על תשובתך. בברכה דניאלה

דניאלה, התופעות שאת מתארת- נפוצות, וגם הטעויות שאת עושה מכוונות טובות. את לא אמורה לכעוס עליו ולצעוק אבל גם לא להתחנן ולהסביר לו בציפיה שיסכים. הוא לא אמור להסכים, רק לעשות. את אמורה לומר לו ברור מה את דורשת, בטון חד משמעי, לפעמים תצטרכי לומר יותר מפעם אבל הקפידי להיות ברורה. ילדך מבין שאת לא רצינית בכוונותיך. קראי עוד בנושא באתר שלי, יש שם פרק מספרי 'בגובה העיניים' על משמעת, הוא מאוד יכול לעזור לך. יש שם פרוט רב יותר. בהצלחה חלי