פורום פסיכולוגיית ילדים

שלום לך ותודה על התגובה אני רק שכחתי להוסיף שהילד מגמגם מגיל קטן לא חזק מדי אבל כשהוא בלחץ זה מתגבר, קשה לו לבטא את עצמו מהר, בבית כולם סבלנים אליו אבל האם הבעיה של הקללות והמצמוץ היא תוצאה של גמגום? תודה

רגינה, הגמגום גם שייך לסימפטומים הקשורים למתח. שווה להתיחס לכל הסימפטומים ביחד כפי שייעצתי. בהצלחה חלי

שלום רב, בני, תלמיד בכתה ג' אינו רוצה ללכת לבי"ס. מדי בוקר (וערב) יש לנו מאבקים עימו בענין. הוא מתלונן שנורא משעמם לו וקשה לו לכתוב כ"כ הרבה. אגב, מגיל צעיר בני גילה יכולות קוגנטיביות גבוהות אך גם קושי בכתיבה.(כתיבתו חזקה ומוקפדת מאד ועל כן גם מעייפת) גם בהפסקות הוא לא מוצא ענין על אף שיש לו חברים, בטענה שמשחקי התופסת ומחבואים נמאסו עליו. שוחחנו עם המחנכת, היועצת ופסיכולוג ביה"ס והגדרנו דרכים לעזור לו ע"י העצמה וניסיון לשלבו בתכנית למחוננים (יום בשבוע) בינתיים הבעיה ממשיכה ומלווה גם בתלונות על כאבי בטן המונעים ממנו לקום מהמיטה... נראה לי שיש מקום לערוך לו אבחון פסיכודידקטי כדי למקד יותר את חוזקותיו וחולשותיו. מה דעתך ? והיכן ניתן לערוך מבדק כזה שיגדיר את מקור הקושי ?

אירה, אני מסכימה מאוד לרעיון של אבחון. נשמע שלבנך אולי יש לקות למידה בתחום הגרפי, והפער בין היכולות הגבוהות לקושי בכתיבה גורם לו מצוקה וקושי להשתלב. יתכן וגם דברים נוספים מציקים לו, וגורמים לו לתלונות ולכאבי הגוף אבחון פסיכודידקטי אפשר לעשות דרך השרות הפסיכולוגי של ישוב מגוריכם. זה אבחון ציבורי , אמור להיות טוב ומקצועי, צריך רק לבדוק כמה זמן המתנה יש אתם יכולים גם לפנות לכל פסיכולוג חינוכי מומחה, והוא מוסמך ומיומן באבחונים כאלו. המלצות תוכלי לקבל מהשרות הפסיכולוגי, הם בדרך כלל יודעים דברי עם פסיכולוגית בית הספר, היא הכתובת בשבילך. בהצלחה, אבחון יכול מאוד לעזור, להסביר את הבעיות ולתת כיוון חלי

יש לי ילד בן שנתיים וחצי בקירוב. יש לו ילד בגן שכל הזמן מרביץ לו בחוזקה (וגם לשאר הילדים) הגננת אומרת שהילד המכה במצוקה כי הוריו בהליכי גירושים מורכבים....ושהבן שלי לא "פראייר" ומחזיר לו..והיא הרימה ידיים ולא יודעת מה לעשות. מה שמציק לי שאני מרגישה שהבן שלי במצוקה כי בכל הזדמנות הוא מספר לי שמרביצים לו בגן-איך שהוא קם בבוקר,לפני שהוא הולך לישון,אם הוא קם באמצע הלילה....מה עלי לעשות?חוץ מזה אני מרוצה מהגן וגם בני תודה רבה

אני מבינה שאם בנך בן שנתיים וחצי הוא בגן פרטי כך שאין גורמי פיקוח לערב במיוחד כשאת לא רוצה לפוצץ דברים ואת מרוצה מהגן. לפי דברי הגננת בנך מתמודד היטב, ולפי תחושתך הוא במצוקה אני חושבת ששווה לדבר עם הגננת בשיחה יותר רצינית, לספר לה על התחושות של בנך ולחפש פתרון. תשובה של 'אין מה לעשות' היא לא מקצועית ולא רצינית. בנך אמור להרגיש מוגן בגן. צריך לחשוב שוב מה לעשות. לא לפגוע בילד שבמשבר אבל למנוע את המכות. אם עוד ילדים סובלים מהמכות אפשר לערב עוד הורים. לבוא בטוב לגננת ולבקש פתרון בהצלחה חלי

שלום ביתי בת 7 בכיתה א' מבחינת לימודים בסדר . ילדה פיקחית מאוד עירנית מאוד ומלאת מרץ הגובל בחוסר מנוחה. בכיתה מידי פעם מתלוננת המורה שהיא מפטפטת ועסוקה עם חברות במקום לבצע משימות. בבית הכנת שיעורי הבית היא משימה לא פשוטה (מקבלת המון שיעורי בית) אינה מצליחה תמיד להתרכז אינה יושבת בנינוחות ,מתרגזת ומורחת את הזמן. מבחינה חברתית היא די מקובלת בחברה ולפי דברי המורה ילדה מאוד אהודה. בבית קשה לה לקבל מרויות, מתחצפת המון. אוהבת להיות תמיד פעילה ומשתעממת בקלות אינה יודעת להעסיק את עצמה לבד בבית לכן מחפשת כל הזמן להיפגש עם חברות בביתן. לאחרונה נמצאת בבית עם מטפלת מקסימה יחד עם אחיה בן ה-11 . המטפלת מתלוננת המון שביתי מתישה אותה, מתנהגת אליה לא יפה, מקללת ואינה משתפת איתה פעולה(ישנם גם ימים שהכל בסדר). ביתי מקנאה מאוד באחיה שהוא ילד חכם מאוד ונעים לסביבתו וכל הזמן בודקת אל מי מתייחסים יותר. הקשיים הללו גורמים לנו לתסכולים רבים וזה מתבטא אם נרצה או לא ביחס שלנו אליה . היחס שלנו אליה הוא אמביוולנטי, אנחנו משוגעים עליה מצד אחד כי היא ילדה מלאת חוש הומור ופיקחית ומצד שני בהתנהגותה יכולה לתסכל אותנו מאוד. האם יכול להיות שאילו סימנים של ADHD ואם כן איך ואיפה מאבחנים? תודה אמא מודאגת מאוד

אמא יקרה, קשה לדעת אם לבתך יש בעית קשב, או בעיה בקבלת גבולות וסמכות. אבל לפי איך שאת מתארת את הדברים הייתי ממליצה בחום להתיעץ עם פסיכולוג ילדים. הוא יוכל להדריך אתכם ההורים כיצד להגיב אליה, לא רק מתוך אהבה גדולה וגם כעס, אלא מתוך גישה חינוכית עקבית שתעזור לה ולכם. היא בודקת אתכם ואת כל הסביבה וצריך לעזור לה. כתה א' היא גיל צעיר מספיק כדי לעשות שינוי בקלות יחסית. ככל שמחכים הרגלים מתקבעים וקשה יותר לשנות. זו המלצתי: פסיכולוג שיוכל לאבחן, וגם להדריך אתכם. לא בטוח שיעשה עבודה טיפולית עם הילדה, לפעמים לא צריך ומספיק להדריך את הסביבה. את יכולה להתיעץ עם השרות הפסיכולוגי באיזורכם והם ימליצו לך

תנו לילדה יותר יחס

שלום רב בני בן כמעט 11. מזה כמה חודשים חרד מאוד להישאר לבד בבית ואינו מוכן בשום אופן שנעזוב אותו לבדו או אפילו עם אחותו בת ה7. כל זה התחיל כהתחלתי לעבוד לאחר תקופה ארוכה שהייתי בבית. בני הגיע מבי"ס ונשאר לבדו בבית ומאז התחילו הפחדים והחרדות. כל רחש קטן בבית מקפיץ אותו והוא מבקש מאיתנו שנסרוק את הבית. טוען שפוחד מפורצים, וממחבלים. עלי לציין שבהתחלה הפחד היה יותר קיצוני והוא ביקש מאיתנו לסרוק את הבית כמה פעמים ביום , היום לאחר כמה חודשים מספר בקשותיו לסריקות הפכו נדירות אבל עדיין אינו מוכן להישאר לבד דבר שגורם לנו ללחץ מתמיד ולתלות מעיקה. למרות שאנו מנסים להיות אמפטים ולשדר שהכל בסדר מותר לפחד ועד שהפחד לא יחלוף אנו לא עוזבים אותך לרגע, בפועל זה יוצר המון מתח. בני הוא מאוד חכם ורגיש הוא קורא עיתונים וקשוב לחדשות דברים שלדעתי מעלים את סף החרדה שלו אבל הוא מתעקש להתעדכן ולדעת. עלי לציין שבני אינו מתבייש במצבו ומספר על זה לכל מי שרק מוכן להקשיב, הוא מאוד מודע להרגשות ולרגשות שלו יודע בדיוק להגדיר ממה ולמה הוא פוחד. שאלותי הן: 1. האם זהו מצב שכיח ומוכר? 2. האם יש דרך לטפל בחרדות או לחכות שיעלמו מאליהן? אודה לתגובתך המהירה

יפעת, ילדך כנראה רגיש וחרד מטבעו. השינוי בהרגלי הבית שאת פחות נוכחת העלו כנראה את סף החרדה. אני מבינה שהוא רוצה שינוי. לא נוח לו עם המצב. אפשר להתחיל לדבר איתו על מה יכול לעזור לו לפחד פחות, שיעלה רעיונות מעצמו, ולנסות אותם. להעביר לו מסר שאתם מקבלים את הפחד, אבל לשים גבול להשפעה. חשוב שהוא כן ילמד בהדרגה להשאר לבד. אולי כדאי להעזר בטיפול פסיכולוגי שבמקרים כאלו יעיל מאוד בהפחתת החרדות. טיפול התנהגותי מומלץ במיוחד. הטיפול יתן גם הדרכה בשבילכם. מנסיוני זה מאוד עוזר את גם יכולה לקרא את הפרק על פחדים בספרי 'תקשיבו לי רגע' כדי להבין יותר על דרך פעולתם של פחדים. בהצלחה חלי

תודה רבה רבה על התגובה

בני בן 13 וחצי .. הבעיה התחילה בגיל די צעיר הוא אוכל כשלא רואים אותו.. ואוכל את כל הארון מה שהוא אוהב כמובן.. זאת אומרת שאם יש דבר מה סגור הוא לא ירגע עד שהוא יגמור את כל הדברים שהוא אוהב.. הבעיה היא שהוא יודע שאני יכעס וזה יהפוך למריבה כי הרבה פעמים הייתי צריכה להגיע למצב של להחביא אוכל ואני לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו אז אני מאוד מצמצמת בדברים .. להזכיר שיש לו עוד שתי אחיות וגם אם יש בארון דברים של אחותו הקטנה או משהו דומה אין לו חשבון הוא ממש לא יכול להשלוט על התאווה לאוכל.. מה את חושבת שאני צריכה לעשות עם הנושא..

שרון, ממה שאת מתארת נשמע שלבנך יש בעיה בשליטה בדחפים. הוא לא מצליח להתאפק. אין לי מספיק מידע אם זה קורה בעוד תחומים, איך הוא מתפקד באופן כללי. האם הוא מודע שזו בעיה או שהוא רק כועס עליך? בכל אופן, הדברים שאת מתארת הם בהחלט סיבה לפנות ליעוץ. למצוא דרך לעזור לו ולכם להפסיק את התופעה הזו. אני יכולה לתאר שזה מטריד מאוד אתם יכולים לפנות לפסיכולוג ילדים והוא בהחלט יעזור בהצלחה חלי

ילדי בן ה 8 מגמגם מגיל 5 כניראה על רקע ריגשי (מאז הגירושין שלי ושל אבא שלו). היינו אצל יועצים מומחים בתחום וכולם אמרו שזה יעבור ואין לי מה לדאוג כמובן שגם היינו בטיפול אצל קלינאית תקשורת וגם היא אמרה את אותו הדבר. הבעיה היא שזה לא עובר ונכון להיום הוא בקושי מצליח להוציא מילה מהפה זה הפך להיות גרוע ביותר. חשבתי שאולי טיפול פסיכולוגי יהיה יעיל, למי פונים? והאם זה יפתור את הביעה?

לילך, אני בהחלט חושבת שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור. הייתי ממליצה על טיפול בגישה התנהגותית שיעזור לו להפחית את הסימפטום של הגמגום. את יכולה לחפש באופן פרטי, להתיעץ בשרות הפסיכולוגי באיזור מגוריכם (את יכולה להתיעץ גם בעילום שם) או לפנות לקופת החולים, הן גם מכוונות לטיפול מתאים אני מאמינה שזה יכול לעזור בהצלחה חלי

שלום, יש לי אח קטן בכיתה א' בן 7 וחצי יש לו בזמן האחרון כל מני דברים שמקשים עליו בריכוז, הוא אומר לי "אני חייב לומר קללה כמו זונה ואני לא יכול לשלוט על זה אני יכול בבקשה פעם אחת וזהוואז כשהוא אומר הוא מתחיל לבקש סליחות המון זמן כי הוא יודע שמה שהוא אמר זה רע אבל כאילו הוא חייב להגות את זה , וכשהוא מנסה לשלוט על זה הוא מתחיל למצמץ עם העניים חזק . איך אפשר לעזור לו יכול להיות שזה זמני או שזה סינדרום מסויים? תודה

רגינה, יש תסמונת שנקראת טורט ובה מקללים ללא שליטה. זה סוג של טיק. אבל זה לא המקרה של בנך, לפי מה שתארת . נשמע שהוא עובר תקופה של לחץ, יש בו כעסים רבים והוא חייב לשחרר אותם. הוא מרגיש אשמה על הכעס שלו ואז הוא עוד יותר במתח וממצמץ אני מציעה שתבררי מה קורה בבית הספר, אולי הכניסה לכתה א' קשה לו במובן מסוים, לימודי, חברתי עם המורים. משהו העלה אצלו את הלחץ . אולי משהו בבית. שווה לברר, להתיעץ, ולנסות להרגיע את המצב כלפיו את יכולה לומר לו שהוא יכול ללחוש את המילה לתוך הכרית, וזה מותר ואת גם יכולה להגיד לו שאת רואה שהוא כועס נורא, ושאולי יספר לך מה מכעיס אותו. אולי אם הוא ישתחרר בדיבור הוא לא יצטרך לקלל. אל תהססי להתיעץ עם בית הספר, עם היועצת.היא יכולה לעזור בהצלחה חלי

שלום רב, אשמח לקבל הכוונה ויעוץ בנוגע לבתי בת ה-7. מאז שנכנסה לכיתה א' השנה, היא מתלוננת על מצב חברתי לא טוב בכיתה, נוטה להתפרצויות זעת ובכי היסטרי, ולאחרונה היא מאיימת לפגוע בעצמה בעת מריבה עם חברות. יום אחד היא חזרה מהכיתה עם שיער גזוז, למחרת היא גזרה את המכנסיים, ומספר ימים מאוחר יותר (כך סיפרה לי חברתה לכיתה) איימה לחתוך לעצמה אצבע בהפסקה. לפני כשבוע, בעת מריבה עם חברה שבילתה עמה בחדר בדירתינו, היא ניגשה למגירת הסכו"ם, הוציאה סכין ואותתה לי בעיניים שרוצה לחתוך את עצמה. כמובן שנבהלתי מאוד וכעסתי מאוד. שוחחתי איתה וניסיתי לברר למה היא עושה את זה, והיא אומרת שמציקים לה והיא רוצה למות. אני מפחדת לעלות את הנושא בבית הספר או במכון להתפתחות הילד כדי שלא תיווצר סתיגמה אודותיה. היא ילדה מאוד פקחית ומקסימה, אוהבת ורגישה. כיצד עלי לנהוג? אני מפחדת להתעלם מהתנהגות זו כדי שהיא לא תעשה משהו נורא באמת... מצד שני, יכול להיות שהיא רואה את תגובותי הקשות ומושכת תשומת לב באמצעים אלו אודה מאוד ליעוץ ולקבלת פרטים/המלצה על פסיכולוג ילדים טוב באזור רחובות. תודה,

לאה, אני מבינה את הלחץ שלך. הילדה אכן משדרת מצוקה רבה דרך כל ההתנהגויות שלה. לדעתי את לא צריכה לדאוג לגבי הסטיגמה יותר חשוב מצבה הנפשי. פני בהקדם לפסיכולוג ילדים. אם את רוצה פסיכולוג פרטי שלא כולם יהיו בענינים פני לשרות הפסיכולוגי בעילום שם ובקשי המלצה. אני לא מכירה אישית פסיכולוגים באיזור אל תהססי ואל תתעכבי. גם אם יש בהתנהגות של בתך מידה של משיכת תשומת לב היא עדיין מדאיגה ודורשת התערבות טיפולית בהצלחה חלי

חלי בוקר טוב, אני מאוד מודה לך על תשובתך המהירה. חיזקת את האינסטינקט שלי ואני בהחלט הולכת לקבוע פגישה עם פסיגולוג ילדים בהקדם האפשרי. תודה,

בני בן 11 חודש. ברצוננו (בעלי ואני) לנסוע לחו"ל ל- 5 ימים ובכוונתו להשאיר את בננו אצל המטפלת שלוי. שאלתי: האם התינוק יכול לחוות חרדת נטישה? מהן ההשלכות לעתיד? חשוב לציין כי בננו אמור לשהות בבית המטפלת בית אשר לא מוכר לו? מחכה בהקדם לתשובתכם. תודה

שחר, הנסיעה היא אולי לא הדבר הכי מוצלח עבורו, זה שינוי מבחינת הבית, והוא עלול לא להיות מרוצה מכך. הרבה תלוי בקשר שלו עם המטפלת וכמה הוא מרגיש נוח איתה, ואיך הוא בכלל במצבי פרידה ושינוי. לא בהכרח שהוא יחווה טראומה. אולי לא יהיה לו נעים, יהיו תגובות כשתחזרו אולי- כעס, זמן להתרגל, ואולי לא. אם אתם צריכים ורוצים ליסוע- סעו. דאגו שהמטפלת תהיה קשובה ונעימה אליו, ותחזרו מהר. בהצלחה חלי

שלום, אני ואשתי טסים לארה"ב באוקטובר. אשתי לשבועיים, ואני נשאר לעוד שבוע למטרות עבודה. יש לנו ילד בן שנה ושבעה חודשים, ותינוקת בת שבעה חודשים, ובהעדרנו חמתי התנדבה לשמור עליהם. למרות שהקשר של הילדים עם חמתי הוא מצויין, והם רגילים לראות אותה על בסיס יומי, אנחנו מאוד חוששים מחרדת נטישה אצל הילדים. האם יש סיבה לחשוש? האם שבועיים זה זמן ארוך מדי? בכוונתנו להיות בקשר מתמיד דרך האינטרנט (WEB CAM) וטלפוני, וגם חשבנו להקליט סרטונים קצרים שבהם אנחנו משוחחים עם הילדים. האם כל זה יעזור? תודה רבה.

יש לי בן בן 4 מאוד בוגר חכם וחברותי ורגיש , הבעיה היא שבגן יש ילדים שמרביצים לו והוא לא מחזיר להם בגלל שהגננת לא מרשה והוא מפחד שהיא תשים אותו בעונש. כל פעם אחרי מקרה כזה בגן הוא לא רוצה ללכת לגן ביום למחרת, אנחנו מנסים לדבר איתו אבל הוא לא משתף פעולה ולא מספר לנו מה עובר עליו. ברצוני לדעת מה כדאי לי לעשות, האם להסביר לילד שמותר לו להחזיר ולגונן על עצמו או שללכת לפי השיטה של הגננת?

נינה, אני חושבת שהדבר הנכון לעשות הוא לדבר עם הגננת, להתיעץ איתה לגבי המצב. הרי לא טוב יהיה להכניס את הילד לדעות מנוגדות בגן ובבית. אתם המבוגרים צריכים לשבת ולמצוא פתרון שיתאים לחוקי הגן אבל יפסיק את הסבל של הילד. הוא צריך להרגיש מוגן בגן. בהצלחה חלי

שלום רב, בני בן שנה ו-10 חודשים, יש מנגינות שונות, שירים שונים שגורמים לו להיות עצוב, לבכות ולבקש ממני להחליף את התחנה (אם מופיע בטלוויזיה), אני מדברת על מנגינות גם בעברית וגם בצרפתית שילדים אחרים תמיד נהנו מהן ואף פעם לא הגיבו כך. הוא קודם כל "עושה פרצוף" של.."עוד שנייה אני בוכה" ואם לא מחליפים מהר או שמיד מפסיקים לשיר זה מגיע לדמעות. לתקופה ארוכה חשבתי שאולי זהו מצב טבעי אבל אני כבר לא כ"כ בטוחה ואני לא רואה שזה עובר עם הזמן.(יש לו צעצועים עם מנגינות שאני לא יכולה להפעיל...) אז אני חייבת לספר כי בגיל 5 חודשים הוא עבר טראומה של תאונת דרכים: אמי טיילה איתו על המדרכה, הוא היה בעגלה, כשרכב איבד את השליטה ועלה על המדרכה והתנגש בשניהם, הוא היה חגור אבל העגלה התהפכה ונתקעה בגלגלים של הרכב, הוא קיבל רק מכות יבשות (נס), אמא שלי נמצאה תחת הרכב,הייתה תקופה קשה אבל יצאה מזה. שניהם פונו באמבולנסים, בנפרד, לבית החולים. אשמח לדעתכם המקצועית,והאם אתם ממליצים שאקח אותו לפסיכולוג ילדים. תודה ושבוע טוב!

דבורה, קשה לדעת מהתאור שלך מה מקור התגובה הרגשית שלו, אבל נשמע שהוא במצוקה, וזה דורש התיחסות. אני בהחלט חושבת ששווה לך להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי, שישמע ממך יותר פרטים, ואולי יראה אותו. זה בטוח ירגיע אותך, ויכוון אותך איך להגיב. התאונה שהוא ואמך עברו כנראה השפיע בדרך כלשהי עליו, ברמה לא מודעת וחושית, שווה להתיחס לנושא, יש לך רק מה להרוויח מזה. בהצלחה חלי

בני בן שנתיים ושמונה חודשים.אוכל מספר מצומצם של דברי מאכל :אורז,קוסקוס,פתיתים,בננה,ביסקווטים,קורנפלקס עם חלב,מעדןגמדים ודייסה. לא מוכן לאכול שום דבר אחר.לא ירקות ,לא פירות ,לא בשר ולא עוף.לעיתים נדירות מוכן לנסות.מכניס לפה וזורק מיד החוצה.כל דבר אחר הוא "איחס.האם אני צריכה להרפות מהנושא עד שיחלוף ?האם נידרש טיפול כלשהו ?

קרן, באופן כללי אין טעם ללחוץ על ילדים בנושאי אוכל, זה רק הופך את הנושא למאבק כוח ומחריף את המצב. בכל זאת, אני חושבת שאפשר בגילו להתחיל ללמד אותו לבחור מתוך האפשרויות שאתם שמים לו. למשל, להגיד לו ברור שהוא צריך לאכול גם קצת ממה שהוא אוהב, וגם קצת ממה שהוא לא אוהב. שרק יינסה. אתם יכולים להעביר מסר משמעתי ברור שאתם לא מרשים לירוק ולהגיד איחס, וכך לאט לאט לכוון אותו. יתכן ודברי נשמעים לכם כסוג של לחץ עליו, אבל הכוונה היא שתהיו ברורים ומכוונים, בלי לחץ של כעס ודיבור יתר. הדגש שיהיה כאן תהליך חינוכי של יחס לאוכל. זה יעזור אם את ממשיכה להיות מודאגת בנושא אתם יכולים להעזר בתהליך בדיאטנית של ילדים, או בפסיכולוג התפתחותי שידריכו אתכם. בהצלחה חלי

תודה לך על תשובתך הקודמת. רציתי להתייעץ איתך לגבי השארת הילדה לעוד שנה בכיתה, היא לא רכשה עדיין את הקריאה ומתקשה בהבנת הנקרא וחוץ מחשבון ועברית שעושה מדי פעם 2 עמודים בכל אחד מהם יחד איתי, היא עדיין לא התחילה ללמוד תורה וחוברות מתקדמות יותר, הילדים בכיתה גדולים ממנה כמעט בשנה וגם גבוהים (היא מאוד נמוכה) ורק עכשיו מלאו לה 7. הרגישות שלה והתגובות הקשות שלה לכל דבר גורם לה לתסכולים מרובים. אני מצטערת מאוד שהעליתי אותה בגיל צעיר, מה לעשות האם להלחם למען השארתה כיתה (הילדה מבחינתה לא מסכימה ונעלבת וכועסת כשאני מציעה) למרות שאני לא מסוגלת לראות אותה עולה לכיתה ג' שם החומר הרבה יותר קשה.

אורית, מרגע הילדה עלתה לכתה א', זה לא רעיון כל כך מוצלח להשאיר אותה כתה. בכל מקרה רצוי שתתיעצי עם הצוות החינוכי של בית הספר עם הפסיכולוגית והיועצת, ותחשבו יחד. יתכן והיא לא לומדת בגלל מצבה הנפשי, וכשהוא ישתפר גם הלמידה תשתפר. תחשבו יחד על הדרך. להשאיר כתה לא נראה לי על פניו רעיון מוצלח. בהצלחה חלי

שלום חלי, בתי הבכורה הנה בת 3.5 ויש לנו גם תינוק בן 10 חודשים. הבעיה היא שבתי אינה מסכימה לדבר עם אנשים זרים (גם לא עם ילדים) או כאלה שלא ראתה הרבה זמן (אפילו קרובי משפחה). הקושי מתבטא בכך שאם אנחנו הולכים לחברים/משפחה/גן שעשועים/חנות משחקים (עם ילדים בגילה) ברגע שיש אנשים זרים היא מבקשת שנרים אותה או שהיא נכנסת לנו בין הרגליים ועוצמת את העניים שכביכול לא יראו אותה ופשוט לא תדבר עם אף אחד . יש לציין שהיא נמצא בגן כבר מגיל 3 חודשים. יש לה חברים מהגן שהיא אפילו הולכת אליהם והם באים אלינו אך היא לא מסכימה לדבר עם ההורים של הילדים. היא אוהבת מאד את הגננות ואת הסבים והסבתות. חשפנו אותה לכל דבר כבר מרגע שנולדה. 1- האם לדעתך עלינו לפנות לפסיכולוג/פסיכיאטר או שיש דרך לעבוד על הבעיה לבד? אם לבד, אז מה הדרך? תודה מראש על העזרה...

רון, לדעתי לבתכם יש רמה מסוימת של חרדה חברתית. היא חרדה מאנשים לא מוכרים, וגם משינויים. אתם יכולים לעזור לה בכך שתגידו לה 'את קצת מתביישת לדבר לפעמים עם אנשים'- זה לקרא לדבר בשמו, ולא להכחיש, אבל להגדיר את הבעיה במילים קלות ולא להגדיל את הבעיה. ואז אמרו לה 'אנחנו יודעים שתדברי כשתרצי, עוד קצת...' כך תעבירו לה מסר מרגיע, כי הלחץ שהיא קולטת שמצפים ממנה לדבר, רק מגביר את החרדה ומשתיק אותה. זה ביניכם לבינה אני בהחלט חושבת שהתיעצות עם פסיכולוג התפתחותי שעובד עם ילדים בגילה יכולה לעזור. הוא יקבל יותר פרטים, ויתן אבחנה. הוא כנראה גם יפגוש אותה, ויוכל לעזור לה בעבודה רגשית להפחית את החרדה, להרגיש יותר בטוחה ולדבר. לדעתי אין צורך בפסיכיאטר. בהצלחה, חלי

שלום ביתי בת החמש מפחדת מבעלי חיים כמו חתול וכלב בבוקר כאשר אני מלווה אותה לגן אני מנסה להשאיר אותה ברשית השביל אל הגן כדי שהיא תלך את שארית הדרך עד לגן. בסוף השביל ישנן מדרגות ומהמקום בו אני נמצאת אני לא יכולה לראות אם יש שם בעלי חיים העניין הוא שעכשיו חורף ויש לי עוד תינוקת שאני צריכה להכניס לבמנה אחר. בגלל הפחד מבעלי חיים היא מסרבת ללכת לבד כבר עשינו את הדרך הזו בעבר במשך תקופה של חודשים והיא למדה להתמודד. יש הרבה כלבים בישוב בו אנו גרים ככה שהיא נתקלת בהם במהלך היום. אבל גם אז היא מסתתרת מאחורי. ניסינו להתקרב וללטף ולפעמים היא התגברה והסכימה. עדין יש פחד שורשי. מה אפשר לעשות כדי לעזור לה להתמודד. הכנסת כלב הבייתה לא באה בחשבון כיוון שאנו משפחה שמרבה בנסיעות ואין לנו איפה להשאיר את הכלב ( המשפחות אותן אנו מבקרים לא מעוניינות בביקור של הכלב...) בעבר היה לנו כלב אך מסרנ אותו כוון ששנינו קרייריסטים ולא היה לנו זמן לתת לכלב תשומת לב. ביתי היתה בת 4 חודשים כשהכלב נמסר כך שבעצם לא חוותה אותו. להורי כלב קטן שבהתחלה היא חוששת ממנו ואחרי כמה זמן מתרגלת לנוכחות שלו. הפחד הזה שלה מדיר שינה מעיני כיוון שהיתה פעם אחרת שכלב התקרב אליה והיא מהפחד רצה במנוסה ישר לתוך כביש. במזל לא קרה דבר. שנה הבאה היא עולה לכיתה א' ואני חוששת כיוון שאז לא אהיה איתה בדרך חזרה מבית הספר וה יהיה אז תודה על תשובתכם מיכל

מיכל, הפחד מכלבים אכן נשמע מטריד היא כנראה מאוימת מהכלבים ברמה גבוהה מעבר לשליטה שלה, מה שגרם לה לרוץ לכביש. אולי הפחד התגבר עכשיו כשיש לך תינוקת ובתך קולטת שזו דרך להחזיק אותך קרובה אליה. בכל מקרה , אני חושבת שהתערבות של פסיכולוג התנהגותי, שילמד אותה בהדרגה להפחית את הפחד מכלבים יכולה להיות יעילה. לא טיפול נפשי כללי אלא כזה שממוקד בפחד הספציפי שלה. חפשי פסיכולוגים בגישה הקוגנטיבית- בהביוריסטית cbt הם המתאימים לבת שלך. המלצות תוכלי לקבל מהשרות הפסיכולוגי באיזור מגוריך גם בעילום שם. בהצלחה חלי

בתי בת שנתיים וחודשיים מבקשת שאכין לה חלב כפי שהיה עד כה אך כשאני מכינה לה את הבקבוק היא שותה שלוק ומפסיקה , נסיתי להעביר לכוס אך גם שם שלוק ומפסיקה, מדוע מבקשת היא אם איננה מעונינת לשתות?

טל, קשה לדעת, אולי היא ממשיכה בהרגל של לבקש חלב כמו שהיה עד כה אבל בעצם לא מעונינת. אולי כדאי לברר איתה מה היא רוצה לשתות. או לומר לה ברור, שאם היא רוצה חלב היא צריכה לשתות, ואם לא שותה אז לא תכיני לה יותר. בלי כעס, רק בתקיפות. שווה לנסות לדבר איתה, להבין מה קורה. התשובות אצלה חלי

בתי בת התשע, ממשיכה כל הזמן לאמר שהיא שונאת את עצמה ושהיא רוצה למות. כשאני משוחחת איתה על כך מסתבר שהיא מרגישה ש"כולם שונאים אותה". גם בביה"ס המורה צועקת כל הזמן על כל הכיתה ואז תמיד יש לה חשש שהיא מתכוונת גם אליה, ילד שהיא מאוד מעוניינת בו אומר לה שהיא "שמנה" והיו גם אחרים שאמרו לה זאת וזה גורם לה לדימוי עצמי מאוד נמוך למרות שמדובר במספר קילוגרמים עודפים בודדים ובעלת פנים יפים במיוחד. גם בבית מסתבר שאם אנחנו ההורים כועסים עליה היא מפרשת זאת כאילו אנחנו לא אוהבים אותה. לכן מאז שהבנו זאת אנחנו משתדלים להתנהג איתה אחרת. ולהבליט כמה שיותר את כל החום והאהבה שגם ככה היה קיים בבית. יש לציין שיש לה רק עוד אח אחד גדול ממנה . היחסים ביניהם באופן כללי מצויינים, מלבד פה ושם ריבים נקודתיים נורמליים. היא כמובן מפרשת זאת שאחיה שונא אותה. וגם נדמה לה שאנחנו מעדיפים אותו יותר מאשר אותה. שוחחנו איתה על כך והבהרנו לה את עמדתנו, בקשנו ממנה שכל דבר שמפריע לה תמיד תגיד לנו ולא תשמור בבטן. אני מתכוונת גם לעדכן את מורתה על כך למרות שהיא בקשה מאוד שאני לא אזכיר כלום כי אז היא תרצה לשוחח איתה והיא מאוד מפחדת ממנה. מה עוד מומלץ לעשות?

אורלי, את נשמעת אמא מאוד רגישה וטוב לילדתך שזו האמא שלה אני חושבת שילדתך מאוד רגישה ופגיעה. הבטחון העצמי שלה נמוך, ויש גם ביטויים של שנאה עצמית, אולי ביקורת רבה על עצמה שהיא משליכה ומרגישה שאחרים שונאים אותה. בעצם היא זו ששונאית את עצמה אני חושבת, שמעבר לדברים ששיניתם בעצמכם במשפחה, והם נשמעים מצוינים חשוב שהילדה תגיע לטיפול, שם אפשר יהיה לעשות איתה עבודה טיפולית על התחושות שלה. לעבד איתה את התחושות שלה, וגם לשפר את תחושותיה לא רק דרך ההגיון אלא דרך תהליך טיפולי כל פסיכולוג ילדים יכול לעזור. מנסיוני, טיפול לילדה והדרכת הורים תוכל לעזור מאוד. זה גיל מצוין לעשות טיפול, לפני שהיא נכנסת לגיל ההתבגרות עם סערותיו שלו בהצלחה חלי

בהמשך לשאלתי הקודמת, יש לציין ששוחחתי עם המורה וזו מציינת שדווקא הילדה מתפקדת בצורה טובה בבית הספר ולא מראה כל סימן כאילו חוששת במיוחד מהמורה. להיפך, כשהמורה רצתה לספר לי על מקרה שקרה בבית הספר, בתי התעקשה על כך שלא יספרו לי כי היא "רועדת ממני"... המורה טוענת שהילדה משתמשת במניפולציות כל הזמן. בעלי טוען שנראה לו שהכל כאן הוא דרך למשיכת תשומת לב. האם את מסכימה עם זה? כי לדעתו מדובר בהוצאת כספים מיותרת.

שלום, בני בן שנתיים ושלוש חודשים החל אמש לפחד לישון בטענה שיש לו "אריה בחדר" כששאלתי היכן הוא הצביע על התיקרה, כשאמרתי לו שהאריה שומר עליו במשך השינה הוא לא קיבל זאת וביקש לצאת מהחדר ולהיות איתנו או שנשב לידו והוא לא נרדם, כיצד יש לנהוג עם הטענה שיש לו אריה בחדר. בברכה, חנה

חנה, הפחד של בנך טבעי לגמרי לגילו. הכיון שהתחלת בו הוא טוב, לדבר על האריה כאל דבר קיים , ולא לנסות להכחיש אותו. אולי רצת מהר מידי לפתרו, אז חיזרי אחורה, ובקשי ממנו לדבר על האריה, לתאר אותו, לצייר אותו, לספר עליו. לאט לאט תוכלי להכניס את הרעיון שזה לא אריה רע או טורף ושאפשר לדבר איתו. בהדרגה הוא יסכים לרעיון. בינתיים לכו לקראתו מעט, שבו לידו, אבל שמרו על גבולות, וצאו בהמשך, שישן לבד. יש ספרים בנושא, כמו בסדרה של איתמר מטפס על הקירות, או פחדרון בארון. זה הגיל להתחיל לטפל בפחדים. גם בספר שלי 'תקשיבו לי רגע' יש פרק על פחדי ילדים, יכול לעזור בהצלחה חלי

שלום הבן שלי עושה פיפי במיטה גיל: 3.7 הוא לא מתעורר מזה אני כל לילה באזור 12:00 לוקחת אותו לעשות פיפי ובאמת זה עוזר אבל עדיין בין פעם לפעמיים בשבוע יוצא לו ואני רואה את זה רק בבקר מה אפשר לעשות? הוא גמול כבר 9 חודשים וביום אין בריחות

יפית, יש ילדים שממשיכים שיברח להם בלילה. קשור לעומק השינה למשל, שאם היא עמוקה מאוד השליטה בשרירים מתרופפת. אני חושבת שאת צריכה להתמיד בלהעיר אותו, אם את מתעוררת יותר מפעם בלילה אז קחי אותו לשירותים יותר מפעם בלילה. שלא ישתה הרבה לפני השינה, שיהיה לו חם. לדעתי, בגיל שלו זה עדיין מספיק. אני מקווה שהבריחות יפחתו. חלי

גיליתי שבני בן ה- 7 צופה ומחפש אתרים הקשורים ביחסים הומיים מה אני אמורה לחשוב בנושא ואיך להגיב אני ממש מודאגת. דרך אגב הוא מכחיש בתוקף ובכה מאוד כששאלתי אותו לפשר העיניין.

אמא, אני מבינה את הדאגה ראשית, חיסמי מיידית את אתרי האינטרנט הללו. בכלל , ילד בן שבע לא אמור לשוטט חופשי באינטרנט, אפשר לחסום אותו בגילו, שישתמש במחשב למשחקים בלבד. אני משערת שבגילו מדובר בסקרנות בלבד, זה טבעי ולא אמור להדאיג, אלא אם יש לך סימנים נוספים לדאגה. אל תלחיצי אותו, אל תשתלי בו רגשות אשם, זה מיותר. פשוט דאגו שלא יעשה זאת שוב, ובהמשך תוכלו לדבר איתו על הסקרנות המינית הטבעית שלו. שזה לא יהיה טאבו. את יכולה לקרא על התפתחות מינית של ילדים בפרק בספרי 'תקשיבו לי רגע' חלי

הוא טועןכי יש לו בלב ילדים קטנים ששולטים עליו ומכריחים אותו לראות את אותם דברים ושהם גם אחראים על סיוטים שיש לו באמצע הלילה. מבחינה חברתית הוא מקובל מאוד ע"י הבנות בכיתה ורק איתן הוא משחק ומרגיש בטוח ויש לו מעט מאוד חברים בנים אם בכלל. יש לציין כי במשפחה הוא בין יחיחד בין 3 בנות ומאז ומתמיד הוא נמשך יותר ל"משחקי בנות מאשר בנים". מעבר לזה אנו חיים במשפחה חמה ואוהבת אך כרגע מאוד לחוצה ומודאגת.

שלום, ביתי בת 7 שנים, בשבועיים האחרונים היא מדברת על כך שרוצה למות כל הזמן וגם הפסיקה כמעט לגמרי לאכול. הדבר היחידי שהיא אוכלת זה שוקולד, אם בממרח או ביסקויט או ביצת שוקולד וכל זה בטענה שיש לה משהו בגרון והיא לא מצליחה לבלוע. שללנו ע"י רופא ילדים וירוס או חיידק בגרון, אני אגש לרופא גרון בכדי לבצע בדיקה מעמיקה יותר אך מפליא אותי שכשהיא בולעת ביסקויט למשל אין שום בעיה או כאב. הצלחתי להוציא ממנה כי ייתכן ויש ילדה בכיתה שהיא גם חברה טובה שכנראה מכניסה לה "רעיונות" לראש. רופא הילדים הפנה אותי גם לפסיכיאטר ילדים, מה עושים, האם עליי להגיע לפסיכיאטר? תודה.

אורית, סליחה על האחור בתגובה. אני מבינה שאת מאוד לחוצה. ובצדק, הילדה מדברת על מוות, ומצמצמת את עצמה בהתנהגות. פחות אוכלת. זה לא סימן טוב. יכול להיות שמשהו מלחיץ אותה, בכתה בבית , יכול להיות שמשהו מפחיד אותה. אני הייתי פונה מיידית לפסיכיאטר או אם נוח לך יותר לפסיכולוג ילדים שיפגוש אתכם, ויבין יותר במה מדובר, ומה צריך לעשות. חשוב שתדעי שפעמים רבות בגילה לא מדובר על רצון ממשי למות אלא על שידור מצוקה. ועזרה יכולה לשפר את המצב. את יכולה לקבל המלצות למי לפנות דרך מכרים או דרך השרות הפסיכולוגי בעיר מגוריך. גם הם עצמם אמורים לטפל במצבים כאלו, אבל אם את רוצה פרטי, רק שאלי על הפניה מומלצת. בהצלחה, אשמח להתעדכן.

שלום, בני בן שנתיים ו-3 חודשים אומר כל הזמן שהוא סגור, כשהוא אמבטיה אומר אני סגור, כאני מחבקת אותו- אומר אני סגור כשקומקף בכריות אומר אני סגור- זה לא נראה לי באופן שלילי כי הוא קצת מחייך באומרו שהוא סגור אך האם זה קשור לכך שאינו מעוינן לשתו עוד חלב בבקבוק/בכוס למרות שאהב מאוד לפני כן לשתות? תודה

ענת, אני מודה שלא הבנתי במדויק את השאלה. את רוצה להבין את הביטוי 'אני סגור'? אולי הוא מנסה לומר 'מספיק לי', 'לא רוצה יותר' את יכולה לנסות לברר איתו, לומר 'אתה מתכוון להגיד ש...' ולפי התגובה שלו להבין או לבדוק עוד מה הוא רוצה לומר חלי

בני בן 4 מבקש לאחרונה שאתחבק איתו עם חזיה או גופיה ורצוי שתהיה שחורה. היום ביקש לסגור הדלת ולאחר שהתחבקנו הכניס ידו לתחתונים. שאלתי אם מגרד לו והוא אמר שכן והראה לי פצע ברגל. איך עלי להגיב בסיטואציה כזו? האם להתנגד? לזרום? האם זוהי תופעה חריגה בגיל זה?

אמא יקרה, ילדים בגיל של בנך אכן נמשכים ומחפשים את קרבתה של אמם. זה נורמאלי. מידת המיניות שבהתקרבות שונה מילד לילד, ותלויה גם בפרשנות את התנהגותו. אולי הוא רוצה להרגיש שליטה בך ולא מדובר בעוררות מינית. קשה לדעת. בכל מקרה, אני חושבת שאת אמורה לתת לבנך אהבה, גם דרך חיבוקים ונשיקות, אבל לשים גבול ברור לבקשות שלו על חזיה או גופיה. אמרי לו ישיר שאת תחבקי אותו כמו שאת, ואת לא מחליפה בגדים לחיבוקים. ככה פשוט בלי יותר מידי לדבר בנושא. ראי איך הוא מגיב. הגבולות יעשו גם לו טוב בכל מקרה. חלי.

שלום רב,בני הבכור בן חמש כמעט והקטן בן שנתיים (כמעט).הגדול נולד פג בשב' 33 במשקל 1400 גר'.ההתפתחות שלו תקינה, כרגע הוא מטופל אצל מרפאה בעיסוק בשל סירבול וקושי במוטוריקה עדינה.קיימת קנאה בין השניים ולא מעט מריבות.מאז שהגדול נגמל מטיטולים,בגיל 3, היה לו קשה לשלוט בצרכים. הגמילה הייתה קשה וארוכה. לאחרונה בורח לו קקי בתדירות מאוד גבוהה, לא ממש את כל היציאה רק חלק ממנה. גם כשיש לו פיפי הוא לא ממהר לגשת לשירותים.תמיד צריך להזכיר לו ולפעמים ממש להכריח אותו.אני ממש מיואשת,ניסיתי להסביר לו אבל הוא לא מבין וזה חוזר חלילה.האם זו בעייה פסיכולוגית, לאן עלי לפנות?!

קשה לדעת מה מקור הקושי, אבל בהחלט שווה לך להתיעץ עם איש מקצוע שמתמחה בנושא. אפשר גם דרך קופת חולים. פסיכולוגים התפתחותיים בעיקר. קושי בשליטה בצרכים בגילו יכול להיות קשור לתחום הרגשי- לכעסים שיוצאים בדרך הזו, למתח שמתבטא בקושי לשלוט בעצמו, למשהו שקשור ליחסים איתך ועם אחיו. בירור מקצועי יכול לתת כיוון, ולחסוך לך חלק מהכעס והיאוש שאת בודאי חווה. בהצלחה.

שלום רב, אני מעוניינת לאבחן את בני אצל ד"ר קורי שולמן אך איני מצליחה ליצור איתה קשר. האם מישהו יודע היכן היא מאבחנת? תודה.

איני מכירה. חלי

יש לי תאומים בני שלוש ותמיד הבת הייתה יותר קשה (בכל המובנים) וכרגע אנחנו עוברים איתה תקופה לא קלה. היא ילדה דעתנית ועקשנית ובמידה ודברים אינם מתנהלים לרצונה היא מתעצבנת ולפעמים זה מסתיים בדרמת בכי. אחיה התאום משלם מחיר גבוה ובד"כ מוותר לה. היא גם מתעוררת בלילות בין פעם אחת ל 29 פעמים, ואנחנו מותשים. אני מחפשת עזרה מקצועית עם החינוך שלה וההתמודדות עמה. אשמח להמלצות, אנחנו מאיזור השרון.

דנה, התיעצות עם איש מקצוע בהחלט יכולה לסייע את אמורה לחפש פסיכולוג התפתחותי שמתמחה בגיל הזה. אפשר דרך קופות החולים ביחידות להתפתחות הילד או פרטי. אני לא יכולה להמליץ שמית אבל זה הכיוון. יש בשרון לא מעטים כאלו. בהצלחה. חלי

בני כיום בגיל שנתיים, מגיל שנה ישן עם אביו ביחד, עקב בעיות שינה, כתוצאה מכך נוצר מצב שבו אני מרגישה מאוד דחוייה בקשר , הוא כל הזמן רוצה רק את אבא, רוצה שרק אבא יחזיק אותו , יחבק אותו ואינו נענה לבקשות החיבה מצידי. מה לעשות, כיצד אנחנו פותרים את הבעיה ?

דקלה, לפי מעט הפרטים ששלחת נשמע לי ששוה לך ולבעלך ללכת להתייעץ עם איש מקצוע. מידה מסוימת של העדפה של ילדים להורה זה או אחר- זו תופעה מוכרת. אבל נשמע שאת סובלת ומרגישה מרוחקת מילדך- זה בפני עצמו סיבה לעשות משהו. חשוב שהבן שלך יקבל אמא שמרגישה טוב איתו, ולא דחויה. תראי ששיחות יעוץ יעזרו להבין דברים, ולשנות. הבן שלכם יגיב למסרים ברורים אליו- שעכשיו הוא עם אמא. אבל זה דורש שיתוף פעולה ביניכם, ועל זה כדאי לדבר. בהצלחה חלי

שלום רב, ביתי הבכורה בת חמש וארבעה חודשים. בגן שלה לומדים לזהות את צורת האותיות. הגננת אומרת שביתי לא מזהה יפה את האותיות, בניגוד לרוב ילדי הגן. נראה לי שזה מוגזם להתחיל להלחיץ כבר עתה, וכן להחליט על מוכנות לכתה א'. האומנם?

שלום עינת, נושא המוכנות לבית הספר תופס בשנים האחרונות תאוצה, לאור מחקרים רבים המצביעים על יתרון למודי לילדים שמגיעים לבית הספר כשיש להם ניצנים של שפה כתובה. בגני חובה בהחלט עובדים עם הילדים על זיהוי אותיות, מודעות פונולוגית (כלומר, פירוק מילים לצלילי השפה), ראשית כתיבה ועוד. יחד עם זאת, ההחלטה באם ילד מתאים/מוכן לכתה א' איננה מתבצעת על סמך רמת זיהוי האותיות שלו. קביעה זו מורכבת מהתבוננות בתחומים שונים של תפקוד הילדים - התחום החברתי, ההתנהגותי, קוגניטיבי (חשיבה ושליטה במושגי יסוד). אם יש שאלה בנוגע למידת המוכנות לכתה א', יש להעזר בפסיכולוג הגן. את יכולה לבקש מהגננת שתדריך אותך כיצד את יכולה להעשיר את בתך - בדר"כ מתחילים מזיהוי אותיות השם, שמות של בני משפחה וילדי גן, הצבעה ושיום (אמירת שם) אותיות בספר או על אריזות מוצרים בבית וכו'. בהצלחה, סיגלית אבירם יועצת חינוכית לגיל הרך MA

ביתי בת 4.5. ידוע לי שבגיל זה אוננות הינה טבעית והמסר שאני מנסה להעביר לה הוא שהיא יכולה לעשות זאת אך בפרטיות. עם זאת, היא נוהגת לעיתים להתחיל לאונן בעת שהיא נמצאת בגן, עד שמעירים לה ואז היא מפסיקה. היא מודעת לכך שזו לא הסביבה המתאימה וכשאני באה לקחת אותה מהגן היא תמיד תספר ותגיד לי "היום עשיתי משהו שאסור, עד שהעירו לי והפסקתי". שאלתי היא - האם העובדה שהיא מודעת ובכ"ז ממשיכה להתעסק בכך בגן דורשת טיפול מקצועי ?

לדעתי, יש טעם ללכת להתיעץ. לפי איך שאת מתארת את הדברים נשמע שבתך מודעת לאוננות, ויוצרת דרכה סוג של קשר עם הסביבה. אולי משיגה תשומת לב, אולי משדרת מצוקה ורוצה שישימו לב. אני חושבת שהתיעצות שלכם ההורים, בשלב ראשון בלעדיה עם פסיכולוג התפתחותי יכולה מאוד לעזור. זה יעמיק לכם את ההבנה של המצב, ויתן כיוון לפתרון נסו זאת, חלי

שלום רב! אני לא יודעת אם אני בפורום הנכון, אז אודה לתשובתך או להפנייה לפורום נכון. בני בן השנתיים וחודשיים מוצץ מוצץ אך רק בשעות השינה. במשך היום הוא בלי מוצץ לאחר שהחלטנו לגמול אותו בשעות היום בעזרת המטפלת במשפחתון וראינו שזה עבר בקלות. (גם בשנת הצהריים הוא אינו מבקש מוצץ). הבעיה היא הקושי להיפרד מהמוצץ ומהחיתול (שאיתו הוא ישן) בבוקר. אנו פשוט לקוחים לו את המוצץ, אם אפשר להגיד בקצת כוח, אומרים לו שהמוצץ והחיתול הולכים לישון. הוא קצת בוכה אך לאחר כמה דקות הכל נשכח. האם יש פיתרון אחר למצב הנ"ל? האם צריך לגמול אותו לגמרי? יש לציין שיש עוד אחות בבית בת חמש וחצי שמעולם לא מצצה מוצץ ואני בהריון חודש שביעי עם תאומים. שאלה נוספת: האם לחכות עם גמילת המוצץ לאחר הלידה? האם לחכות גם עם גמילת הטיטול לאחר הלידה? אודה מראש על תשובתך. חגית

חגית, תהליך הגמילה של בנך נשמע לי מתקדם היטב. אולי את מרגישה דחיפות בזמן בגלל הלידה המתקדמת. אבל אל תתני לזה להלחיץ אותך ואותו. מה שאתם עושים- נשמע טוב. הוא הדרגתי, תקיף אבל לא יותר מידי. עובדה שהילד מגיב טוב. הייתי מנסה לקדם עוד קצת את הדברים לפני הלידה. עם החיתול והמוצץ, יודעת שאחרי הלידה תיתכן נסיגה, והוא יחזור למסלול. צריך הרבה סבלנות. העובדה שהגמילה לא הושלמה בבית ובגן כן-היא מעודדת. זה הכיוון , בהצלחה ובמזל טוב חלי

שלום, יש לי ילד בן 3 ילד מאוד חכם לגילו ,וכמה חכם,ככה דעתן.מעבר לכל סוגית הסמכות והגבולות,אתמול קרה דבר שקצת הבהיל אותי. הילד שיחק, ולאחר כמה רגעים כשחיפשתי אותו ראיתי כי הוא בלי מכנסיים,בקיצור הוא עשה את צרכיו על המיטה בחדר ההורים. כעסתי עליו כי הוא כבר גמול שנה והרגשתי שזה היה עוד אחד ממאבקי הכח איתי. האם תגובתי להעניש אותו ולקחת צעצוע שמאוד אוהב היתה מוגזמת? אשמח מאוד לעזרה והדרכה בנושא.. אמא מודאגת מאוד

שלום, לבתי בת ה- 6.5 יש חבר טוב מאז הגן (הם בני אותו מחזור). הם מגדירים עצמם "מאוהבים" ויחסיהם מצויינים. בימים האחרונים הוא מנשק אותה (כמה נשיקות בבת אחת). זה קרה גם בבית הספר וגם מחוץ לבית הספר בשעות אחה"צ. היא אומרת שזה מאוד נעים לה והיא "כמעט מסמיקה" לדבריה. אני מבינה שגילויי אהבה אלו הם תמימים עדיין. למרות זאת חשוב לי לשוחח איתה על הצבת גבולות לגילויי אהבה בין המינים, אך יחד עם זאת אני לא רוצה לגרום לרתיעה ופחד. איך ומה אני אמורה להגיד לה כדי לשמור על פרופורציות נכונות ולא לגרום לנזק? תודה מראש על עזרתך. מירב

מירב, אני מבינה את אי הנוחות שלך. אני חושבת שכדאי להגיד לבתך, וגם לחבר (דרך ההורים שלו כמובן) שזה נהדר שהם חברים טובים ואוהבים אבל שנשיקות נותנים פעם פעם כשבאים פעם כשהולכים, ורק שתי נשיקות על הלחי. כמו מבוגרים. כך תלמדו אותם מודל חברותי של מה שהם אולי רואים אצל מבוגרים אבל תימנעו את ההסחפות לנשיקות שאינן רצויות. להרחבה על הנושא המיני את יכולה לקרא פרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה חלי

שלום חלי, רציתי לדעת מה כדאי לעשות? יש לי ילדה בת שנה ו-8 וכשהיא תהיה בת שנה ו-11 אני אמורה ללדת בת נוספת. אנחנו עוברים דירה כשהתינוקת תהיה בערך בת 4 חודשים. שאלתי היא האם כדאי וזה יעזור לגדולה בקבלת התינוקת אם אשים את שתיהן בחדר אחד? או כל אחת בנפרד? האם יש לכך משמעות האם יקל על ביתי? תודה

עמית, ראשית מזל טוב ללידה ולדירה. אין תשובה אחת לשאלתך. מאוד תלוי בילדתך ובתגובות שיהיו לה. האם בדירה הקיימת יש מקום לשים כל אחת בחדר נפרד, או שזה רק לדירה החדשה? זה משמעותי. לפי הגיל הצעיר שלה אני חושבת שיכול להיות להן נחמד בחדר אחד. אלא אם כן זה יפריע לשינה. אני חושבת שכדאי לך ללכת על 'ניסוי וטעיה'- לנסות כך או אחרת ולשנות לפי התגובות. לא חייבים להחליט לטווח ארוך מראש. בהצלחה חלי

תודה חלי, לשאלתך בדירה הקיימת אין עוד חדר והתינוקת תהיה עד גיל 4 חודשים בערך איתנו בחדר בעריסה, וכשנעבור דירה תהיה אופצייה של חדר לכל ילדה. האם זה לא יגרום למשבר גדול יותר אצל הגדולה גם המעבר דירה וגם שמכניסים את התינוקת לחדר של הגדולה?

שלום יש לי בת בת חמש. לפני כחודשיים נולד לנו תינוק נוסף ב"ה. ההתמודדות שלה עם התוספת החדשה (אחרי פער כזה גדול), היתה יחסית בסדר תודה לאל. סצינות קנאה טיפוסיות, וחוסר שינה בלילה... כיום עושה רושם שהיא כבר יותר רגילה למצב... שאלתי היא לגבי שינוי מסגרת לימודים. אני לא מרוצה מהגן בו היא נמצאת עכשיו, ואני שוקלת להעביר אותה עוד השנה לגן אחר. חשוב לי לציין שבגן האחר היא מכירה את רוב הבנות, ואפילו לקחתי אותה לשם השבוע להתרשם ולשאול לדעתה, והיא מאוד נהנתה ואפילו שואלת מתי עוברים לגן החדש. אני שואלת אם עדיין, בגלל שמדובר בשינוי מסגרת, אם זה יהיה בסדר לעשות את הצעד הזה לאור השינוי בהרכב המשפחתי שחוותה. תודה

שלומית, קשה לנבא כמובן, אבל נשמע שאם הילדה בסך הכל רגועה, והמעבר לא נשמע דרמטי, והיא משתפת פעולה- אז למה לא? האם היא הולכת בשנה הבאה לכתה א'? אם כן אולי לא כדאי שתעבור עוד מסגרת. אם היא בטרום חובה, המעבר יותר הגיוני. בהצלחה חלי

שלום רב, בתי בת ה 10 תולשת ריסים. כשאני שואלת אותה למה היא עושה את זה היא אומרת שהיא נהנית מהרעש בזמן הפעולה. אני מניחה שיכולות להיות סיבות נוספות להתנהגותה. אודה לך אם תתיחסי אליהן. בברכה סיגל

סיגל, התחושה שלך נכונה בדרך כלל תלישת ריסים היא תופעה של מתח. אי שקט. כמו תלישת שערות מהראש. העיסוק בשערות, והתלישה שלהן, כולל הכאב- מרגיעות את המתח הפנימי. רצוי לבדוק מה מציק לה, היא לא יכולה לספר לכם ישיר כשאתם שואלים, כי יתכן והיא עצמה לא יודעת. יתכן והמתח הוא פנימי. חסר לי מידע כמה זמן התופעה מתרחשת, מה עוצמתה, מי הילדה בכלל. אני מאוד ממליצה לכם ללכת להתיעץ, לפחות כדי לקבל הערכה מדויקת מפסיכולוג ילדים. הוא יכול לדעת מה הסיפור מאחורי ההתנהגות, ולהעריך מה כדאי לעשות בהצלחה, חלי

שלום, בני בן ה-5 הוא ילד מקסים, חכם וחברותי שבגן מתנהג כמו "מלאך" ממושמע ועדין, אך בבית "משחק" איתנו כל הזמן משחקי כוח. כל דבר שאומרים לו לעשות הוא לא רוצה, ותמיד רוצה ההיפך. על כל דבר קטן שהוא לא מקבל במיידי הוא מתחיל בסצינות של צעקות ובכי, כשעושים משהוא בניגוד לרצונו הוא נכנס להתקף זעם (למשל אם חופפים לו ראש בניגוד לרצונו הוא ממשיך לצרוח "לא רוצה לחפוף ראש" גם רבע שעה אחרי שכבר יצאנו מהאמבטיה), בבקרים למשל לוקח שעה לארגן אותו כי הכל דוקא ו"לא רוצה" והכל צריך להיעשות בזמן שלו ואיך שהוא רוצה בדיוק. הוא באופיו מגיל ינקות מאד עקשן, יודע מה הוא רוצה ובדר"כ משיג זאת. לאחרונה אף החלו אצלו ביעותי לילה של צעקות והשתוללות מתוך שינה שבבוקר אינו זוכר כלום מכך. חשוב לציין שהוא ילד שני במשפחה, יש לו אחות בכורה שגדולה ממנו ב-4 שנים שמרבה לוותר לו כדי להימנע מעימותים. למרות העקשנות והכוחנות שלו הוא גם מאד רגיש וכשמרימים עליו את הקול הוא ישר פורץ בבכי. אנחנו לא יודעים איך לנהוג איתו, האם לשים לו גבולות ברורים ונוקשים או להיות יותר גמישים ורכים איתו, וחשבנו לפנות לייעוץ בנושא. אשמח לשמוע את דעתך, ענת

ענת, אני מסכימה בהחלט עם המחשבה שלכם שיעוץ יכול לעזור. יעוץ יכול להדריך אתכם, ולכוון אתכם לדרך הביניים- שילוב של נחישות בדרישות, לא לוותר גם מפעיל את כל כוחו כנגד הדרישה, ובו בזמן- אדיבות ונעימות. לא לכעוס או להשפיל אותו. זה לא קל, אבל בהחלט אפשרי את יכולה לקרא בינתיים באתר שלי פרק מספרי 'בגובה העיניים' שעוסק במשמעת, הוא יתן לך גם כיווני מחשבה ופעולה. שווה לכם להשקיע בנושא עכשיו כשהוא קטן, מנסיוני- בהחלט אפשר לשפר את המצב בהצלחה חלי

בני שלו בן 7 יש לו בעיית יציאה (צואה, ושתן), הוא מתאפק אני מדברת איתו מסבירה לו על התוצאות של התאפקות הראתי לו גם תמונות על האנטומיה של הגוף , הוא גם אמר לי פעם אחת שבגלל שאבא שלו בחו"ל הוא מתאפק, אביו עובד בחו"ל חודש ובה לחופש שבועיים, זה הסדר, פעם אמר לי שאני הראה לו את התמונות והסביר לו אולי הוא ילך לשירותים. הוא ישן חזק ולא קם לשירותים, אני כל ערב כשנרדם לאחר שעה וחצי לוקחת אותו לשירותים, הוא לומד בבית ספר בכיתת שילוב, נסיע של שעה הלוך חזור בהסעה, בבי"ס מגיב באלימות אם ילד לקח לו משהו, כועס, קשה לו להסתגל למורים מחליפים כשהמורה שלו נעדרת, קשה לו לבקש עזרה שהמורה תעזור לו מושיט לה את החוברת בגסות, רוצה להחזיר לילדים באותה מידה שהם פגעו בו, יש לו גם ויסות תחושתי בידיים כל נגיעה זו כמו מכה, והזזת ילד מהדרך שלו זה דחיפת הילד עם כאב. המורה רוצה להכניס אותו לכיתה רגילה בשיעור חשבון הבעיה שקשה לו עם הרבה ילדים איך הוא יתמודד, גם אני שאלתי אותו ואמרתי לו כי המורה רוצה שהוא יהיה בכתה השנייה, הוא לא רוצה. אני חושבתשיש לו בעיות קשות עם היחסים ותקשורת עם אבא שלו רק שאבא שלו לא מבין ולא רואה את התמונה , גם הגישה של אבא לדעתי פוגעת בשלו אבל אבא לא יוזם ולא לוקח ברצינות את המצב רק מתלונן איזה ילד יש לו. איך אני יכולה להתמודד עם שלו ואיך אני יכולה להעביר לאבא שלו את התמונה שיעשה משהו בנדון. איזה בעיות רגשיות את רואה שיש לשלו ?למה הוא נמצא במצב הנ"ל?, האם פסיכולוג (גבר) יעזור למצב ובאיזה תחום ואם יש לך המלצה על פסיכולוג באזור פ"ת, ר"הע,הוד השרון השמח לקבל תשובה מכל הלב עינת

עינת, אני מבינה את המצוקה. לא קל לך עם בנך, ועם בעלך. חסר לי מידע מה הקושי שלו, מלבד הרגישות החושית, למה הוא בכתת שילוב? מה מקור הקושי שלו? אולי זה יכול להסביר את הכעס והתסכול. נראה לי שהבעיה הרגשית שלו היא שקשה לו לווסת את התחושות שלו, את הכעס והתסכול. הוא מגיב במצוקה לגירויים חזקים ולשינויים וללחץ, וזה מציף אותו. אני משערת שאם כועסים עליו זה מקשה עליו יותר, אבא שלו למשל אני בהחלט חושבת שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור. גם לילד וגם בהדרכה לכם ההורים. בגיל הזה הטיפול בדרך כלל משולב. אפשר שהמטפל יהיה גבר אבל זה ממש לא הכרחי. אני יכולה להמליץ לך על מספר פסיכולוגים, אשמח לעשות זאת במייל ישיר אליך אם תכתבי למייל שלי. בברכה, חלי

שלום חלי בני בן השנה ו 7 חודשים בעוד 3 חודשים יתחילו בגן של בני את תהליך הגמילה יחד עם עוד ילדים נוספים התחלתי לקרוא איתו את הספר "סיר הסירים",הוא אוהב אותו מאוד, הוא מבחין בין פיפי לקקי ויודע לכנות כל אחד בשם המתאים לו, הוא יודע היכן מבוגרים עושים צרכים ואפילו יודע להעביר מים בכוחות עצמו, מה גם שלעיתים הוא מנסה להוריד את המדבקה שמחזיקה את הטיטול. האם אני צריכה להתחיל להראות לו מה זה סיר? או ישר להתחיל עם ישבנון לאסלה? מה עדיף??? (אגב, בגן אין סירים אלא שירותים קטנים) שאלה נוספת, לתרגל איתו אפילו עם טיטול את עצם הישיבה או ללא טיטול?? תודה רבה רבה על תשובתך..

שגית, התמזל מזלך והגננות עושות גמילה משותפת. הן כנראה מומחיות בנושא. הייתי ממלה להתיעץ ולעבוד בתאום איתם. שהילד לא יתבלבל מכמה גישות. למשל, אם בגן אין סירים עדיף ישבנון, זה דומה. אפשר לתרגל ישיבה עם חיתול, אין כאן כללים חד משמעיים, אפשר לנסות, לראות את התגובה ולהחליט איך ממשיכים. העזרי בגננות כבנות הברית שלך בתהליך, זה יעזור. בהצלחה חלי

שלום, יש לי 2 זאטוטים מתוקים - בן כבן שנתיים ובת כבת חצי שנה. כיום כל אחד מהם הולך לגן אחר ואני מרוצה משניהם עד מאוד. אני מתלבטת לגבי השנה הבאה - האם להשאירם ב- 2 גנים נפרדים או לרשום אותם לאותו הגן (של הבן הגדול). מבחינת נוחות והקרבה לבית - כמובן שאני מעדיפה את אותו הגן, אך איני יודעת האם זה טוב לילדים. אמנם הם ב- 2 קבוצות גיל שונות, אך עדין יש להם פעילויות משותפות יחד (אוכלים, חוגים, שעת סיפור וכו'). האם זה בריא לקשר שלהם להיות באותו גן,ואולי אף יחזק אותו, או שלחילופין יכול להפריע ואז שכדאי שלכל אחד יהיה את העולם שלו ? יש לציין שהגדול קיבל את אחותו הקטנה יפה מאוד והאהבה פורחת (מקווה שלא רק בינתיים). כמו כן - השינוי של גן חדש הוא טוב עבור הקטנה ? אני יודעת שתינוקות הם סתגלנים, אך טוב לה היכן שנמצאת ואולי כדאי להשאירה כך. בתודה מראש אמא נעה המתלבטת

נעה, לשאלה שלך אין תשובה חד משמעית, והיא תלויה בעיקר בך. התחושה שלי אומרת לא לשנות, אם לכל אחד מהם טוב במסגרת שלו, ההפרדה עדיפה, למרות אי הנוחות לך. אין הרבה רציונל בלעשות שינוי כשהמצב הקיים טוב. גם עם הילדים ביחסים טובים, לא הייתי מעמיסה על היחסים צמידות גם בבקר. כמובן, שאפשר לנסות להעביר, ויתכן ויעבוד טוב. תלוי כמה הנוחות משמעותית, וזה נימוק לגיטימי בהחלט חלי

שלום, בני בן השלוש כמעט, בתקופה האחרונה מתעורר כל לילה ובא אלינו למיטה. בהתחלה היינו מאפשרים לו(כי לעבור אלינו לפעמים זה משהו שהוא די רגיל אליו מאז ומתמיד). חשוב לציין שהוא ישן בחדרנו (בלול שלו) עד גיל שנתיים!וכאשר עבר למיטת נוער עבר לישון בחדרו. אני בהריון בחודש 7, ולכן לפני זמן מה החלטנו שהגיע הזמן "לגמול" אותו מלישון איתנו. אין ספק שזה קשה אבל אנחנו משתדלים לדבוק "משימה". כשהוא בא אנחנו מחזירים אותו לחדרו ומרדימים אותו במיטתו, דבר שמלווה כמובן בבכי רב (בעיקר בתחילת התהליך). אנו עוישם זאת כבר חודש בערך ועדיין את תוצאות סופיות. יש לילות שאמנם הוא בא פחות ממה שהיה בעבר(בכל פעם אחרי שהיה נרדם אצלנו היינו מחזירים אותו למיטתו, אך כשהיה פתאום מתעורר היה חוזר אלינו), אבל זה לא שהוא הפסיק לגמרי לבוא. רציתי לדעת קודם כל, אם השיטה שלנו נכונה ואם כדאי להמשיך בזה, או אולי יש עוד רעיונות שיעזרו לנו. בנוסף רצית לדעת האם את מכירה ספר שמתאים לנושא.(הוא מאוד אוהב ספרים ואין לי ספק שזה יוכל לעזור). תודה רבה מראש ויום טוב!!!

רציתי לחזק אתכם בדרך שלכם. זו הדרך, אין קיצורי דרך וצריך הרבה נחישות וסבלנות. בסוף הוא יבין את המסר. אינני מכירה ספר ספציפי, אבל את יכולה לעשות חיפוש באינטרנט ושם אולי תמצאי. לילה טוב, ומזל טוב ללידה המתקרבת. חלי

אני רוצה להתחיל לטפל אצל הטרפיסתית עידית שלו האם מישהו מכיר אותה ויכול לתת לי מידע עליה? אשמח לקבל תשובה מהירה.

שני, אינני מכירה את המטפלת, אם קיבלת המלצות והתחושות שלך טובות, נסי. בהצלחה חלי

קודם כל תודה על התמיכה .... בהמשך למה שנרשם היום אני יזכיר שהוא בן 5 הוא חזר מהגן כועס עצבני בוכה ואז הוא חיבק אותי ואמר אנשים זקנים מתים אז אמרתי לו שכן ואז שהוא שאל סבא מנחם זקן אמרתי כן והוא אמר אני לא רוצה שסבא ימות והחל לבכות ואז הוא שאל ומה עושים הסברתי שמי שמת שוכב במיטה ושמים אותו מתחת לאדמה ואז הנשמה שלו עולה לשמים ועוברת למישהו אחר ואז נולד בן אדם חדש והוא היה מבוהל מהתשובה שלי וגם אני הוא תפס אותי ממש לא מוכנה ואז הוא אמר שוב שהוא לא רוצה שהוא ימות ועניתי גם אני לא רוצה שהוא ימות ורק אלוהים יודע מי ימות ואנחנו לא נמות כי אנחנו עכשיו צעירים ובריאים ועושים כיף חיים.... אני ממש הסתבכתי אני ממש לא יודעת מה עשיתי נראה לי שעישיתי רק רע יותר אני אשמח לקבל תשובה ברורה לשאלה אם סבא הולך למות??? זה מאוד יעזור לי תודה לימור

לימור, הוא כנראה באמת תפס אותך לא מוכנה. את יכולה לומר לו שאף אחד לא יודע מתי סבא ימות, וגם את לא רוצה, ושבינתיים אתם רוצים להיות שמחים עם סבא ולא לחשוב על המוות שלו. אין ספק שהוא מוצף חרדה, אבל צריכה להקפיד לא להסחף איתו. לא לענות תשובות כה מפורטות. אבל אל תדאגי, לא בטוח שהוא זוכר כל מילה שאמרת. הקשיבי להמשך תגובותיו, שימי לב אם הן מחמירות או נרגעות. את יכולה לחפש ספר ילדים לגילו שמדבר על המוות, אני לא יודעת שם מדויק אבל יודעת שיש. לפעמים דרך סיפור על מישהו אחר קל לילדים להתחבר. נסי ועדכני אותי.

כשלושה שבועות אחרי שבתי נולדה סבלתי מדכאון אחרי לידה והתינוקת עברה לגור אצל הסבא והסבתא ואני לא ראיתי אותה כחודשיים וחצי. גם אחרי שהדכאון עבר לא נתתי לה הרבה יחס וחום. עכשיו התינוקת בת שנה ושלושה חודשים ומגיל שנה מקבלת יחס והרבה חום. אבל עכשיו היא נצמדת אלי לכל מקום, בוכה שאני הולכת ורצה אחרי בכל הבית.והיא כל הזמן רוצה על הידיים (ונמצאת על הידיים). לא ראיתי את זה אצל תינוקות אחרים ואצלה זה נראה לי ממש מוגזם. זה נראה לי קשור לנטישה. מה אפשר לעשות?

יעל, ילדים רבים בוכים ונצמדים להורים, זו לא תופעה נדירה. יתכן שהחסך המוקדם, והמעברים שהתינוקת עברה מגבירים את חרדת הפרידה שלה. יתכן. מה שכמעט בטוח שהיא חשה, בלי מילים, את החרדה שלך ואולי גם את האשמה שפגעת בה בילדות המוקדמת. יתכן ומשהו בתגובות שלך מגביר את הבכי. יתכן ואת לא שמה לה גבול ברור מה מותר ועד מתי. ולכן היא עוד ועוד נצמדת. האם דברי מתאימים לך? התחילי לשים לה גבולות, למשל לא לקחת אותה כל הזמן על הידיים. אל תחששי שבכך את מקפחת אותה. אם תרגישי שאת צריכה סיוע, הדרכה מפסיכולוג התפתחותי יכולה מאוד לסייע במקרים כאלו. בהצלחה, חלי

יעל, ילדים רבים בוכים ונצמדים להורים, זו לא תופעה נדירה. יתכן שהחסך המוקדם, והמעברים שהתינוקת עברה מגבירים את חרדת הפרידה שלה. יתכן. מה שכמעט בטוח שהיא חשה, בלי מילים, את החרדה שלך ואולי גם את האשמה שפגעת בה בילדות המוקדמת. יתכן ומשהו בתגובות שלך מגביר את הבכי. יתכן ואת לא שמה לה גבול ברור מה מותר ועד מתי. ולכן היא עוד ועוד נצמדת. האם דברי מתאימים לך? התחילי לשים לה גבולות, למשל לא לקחת אותה כל הזמן על הידיים. אל תחששי שבכך את מקפחת אותה. אם תרגישי שאת צריכה סיוע, הדרכה מפסיכולוג התפתחותי יכולה מאוד לסייע במקרים כאלו. בהצלחה, חלי

שלום, מצטערת על האורך. בני הבכור בן ארבע ורבע, בני השני בן שנה וחצי. הם די שונים זה מזה: הקטן רגוע, אוהב לחייך ולצחוק, יודע לשחק באופן עצמאי, ילד נעים מאוד. הבכור (בקצרה) תמיד היה ממש סוער, אנרגתי, מגיב לכל דבר שמפריע לו בקיצוניות, יחד עם זאת מאוד כריזמתי. שאלותיי: 1) הבכור לא יודע להיות עצמאי, לא יודע לשחק באופן עצמי (אפילו לצידי) כשאני צריכה קצת שחרור ממנו (בשביל להקדיש מעט תשומת לב גם לקטן או בשביל דברים אחרים). את רוב תשומת הלב הבכור מקבל - ע"י משחק משותף או ע"י וויכוחים ומריבות על עצם העובדה שאני לא משחקת איתו, אפילו מייד אחרי שהייתי רק איתו לבד במשך 40 דקות. רק מול הטלויזיה הוא נעצר ונרגע לחלוטין ויכול להיות לבד. הקטן כ"כ טוב ורגוע ועצמאי, לא דורש תשומת לב, ובגלל הנסיבות גם לא מקבל הרבה. הוא בסוף ילמד שכדי לקבל תשומת לב הוא צריך לעשות דברים שליליים... איך תוקפים את הבעיה? 2) בשבועיים האחרונים הבכור התחיל לרצות לא לאכול ביחד עם הצעיר, ומעדיף לעבור לשולחן השני (יש שולחן ילדים ושולחן גדולים - כל פעם שולחן אחר). הרשתי את זה רק פעמים בודדות ואני לא מרשה יותר, אני רוצה שיהיו ביחד בפעילויות השגרה היומיומיות - גם שירגישו יותר כמקשה אחת, מה גם שאני לבד איתם רוב הזמן (בעלי נוסע הרבה) ואין לי אפשרות לעשות הכל בכפילות. מה דעתך?

גלי, אני חושבת שבנך הבכור זקוק לתשומת לב, ואותה צריך לתת לו בהחלט, אבל הוא גם זקוק לגבולות. לומר לו בברור מה כן ומה לא. למשל, שאוכלים יחד, שעכשיו את עסוקה. אם את תהיי החלטית וברורה לעצמך המסר יעבור ברור והילד יציית. זה עובד ככה. אם את מהססת, וחוששת מהתגובות העוצמתיות שלו, וזה מעייף ומציק- אז את מוותרת ואת זה הוא קולט וממשיך לדרוש. חשוב שתדעי שהצבת הגבולות היא טובה גם לך וגם לאחיו (שיקבל יותר זמן שיתפנה לך) אבל גם לבנך הבכור. זה טוב לילדים ללמוד לוותר, ולהתאפק, זה חשוב לכל החיים. זה לגבי חלוקת הזמן, ותשומת הלב, תחליטי ותבצעי את, זה תפקידך ואחריותך, ולא שלו. הוא ידרוש, ואת תשימי גבולות לגבי העצמאות, למדי אותו כל פעם קצת לעשות דברים לבד. תני לו הרבה חיזוקים ותשומת לב כשהוא עצמאי, וזה ידרבן אותו. כל פעם קצת יותר אשמח לשמוע את תגובתך לדברי, חלי

ההי בתי בת השלוש החלה להכות כשהיא כועסת להעיף חפצים בעבר היא הכתה את אחיה הקטן היום בן שנה והבנתי שקשה לה ויש קצת קינאה אך המכות הפכו קשות יותר ומסוכנות ואני לא מסכימה ואומרת שאסור היא סוחבת לו שערות היום היא כעסה על אביה שהכין סנביצ עם ממרח שהיא לא רצתה אז היא בעטה בו. וגם הוא הגיב בחומרה . יש סוג של רגרסיה היא נגמלה בעבר גם בלילה וגם ביום ועתה היא חזרה לטיטול בלילה וביום מהרגע שהיא יוצאת מהגן יש פיספוסים (לא ברור אם בורח לה בגןהיא חוזרת עם אותם בגדים אבל אדום לה). אני משתדלת פעם בשבוע להיות רק איתה בכיף כל ערב כשהוא נרדם אני או אביה איתה סיפור כיף ולישון. אבל משהו לא טוב ואני בדילמה איך לעזור והאם נכון היה להחזיר לה טיטול בלילה ץ בגן היא עם גדולים ממנה והיא פיקחית והחלה להיות חברותית ובבית היא החלה להיות תינוקית במודע. איפלו לעיתים כשאומרים לה לא על משהו פתאום פורח לה הפיפי. בשולחן האוכל היא החלה לעשות אכילה תינוקית כשקודם היא אכלה בצורה בוגרת. יש מצבים כפים של משחק ביחד ופתאום מלחמה היא מכה את אחיה. בקיצור יש רגרסיה ואני לא יודעת איך להגיב לה. האם זה נכון להגיד את גם קטנה וגם גדולה (או כשהיא רוצה פתאום שהאכיל אותה כמו תינוקת להענות לה?)

רוי, לי זה נשמע שבתך נאבקת על מקומה בבית מול האח הקטן. יתכן ודוקא עכשיו כשהוא בן שנה ומתחיל לזוז יותר 'ולהיות בן אדם' הוא יותר מאיים עליה. היא כועסת,וחרדה ולכן הרגרסיה בהתנהגות והרצון גם להיות תינוקת שיטפלו בה. אני חושבת שהתגובות שלכם צריכות להיות שילוב- מחד לשים לה גבולות ברורים של מה מותר ומה אסור, ומאידך להיות מאוד חמים ואמפטיים אליה. הכוונה- לתת לה להגיד שהיא כועסת, אפילו לכעוס על האח, לתת לה לפעמים להיות תינוקת. המשפט שלך של לפעמים גדולה ולפעמים קטנה הוא מצוין. אתם צריכים סבלנות כי היחסים בין האחים הם נושא שילווה שנים. אם לא תהייה רגיעה בהתנהגות שלה, אולי כדאי להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שירד יותר לעומק הדברים בהצלחה, חלי

חלי שלום בני בן שש וחצי לומד שחיה כבר מספר חודשים, הוא יודע לשחות כבר מזמן ללא עזרים (מצופים) כשאנחנו הולכים לבריכה הוא שוחה ללא המצופים אבל בשיעורי שחיה הוא מתעקש לשים את המצופים וממש מפחד להוריד אותם אלא אם המורה ממש שוחה לידו. איננו יודעים מה לעשות כל הילדים האחרים כבר מזמן שוחים ללא המצופים והוא מתעקש על כך מה שמתסכל זאת העובדה שאנחנו יודעים שהוא לא זקוק להם עוד. איך לנהוג?

רונית, באמת מוזר הפחד שלו דוקא בשיעור ולא בשחיה חופשית. אולי משהו ברצינות של השיעורים, בזה שמדובר בקבוצה ואין לו הגנה ישירה של ההורים - משהו הכניס בו חרדות שמתבטאות בקושי להוריד את המצופים. אני חושבת שלחץ לא יעזור, זה נשמע לי נושא שהמורה צריך לטפל בו. אולי שווה שהמורה יעשה לו שיעור לבד, אולי כמה, ואז באווירה של בטחון הוא ישתחרר ויוריד את המצופים. מה דעתך? חלי

רעיון מצוין, לא חשבתי על זה אדבר עם המורה תודה

בני ילד בן , כשהיה בין נפתרה ביתי עקב מחלה . בני עיין היה קטן ולא כל כך הבין את המשמעות אנחנו בבית מדברים עליה בצרה נורמלית ויש תמונה שלה בסלון , היום הוא מודע לה ואנחנו מסבירים לו עליה ומה קרה לה היות שהוא שואל עליה כל הזמן אך עקב כך הוא כל הזמן מדבר על מוות ועל אלוהים עד כדי שזה לפעמים מלחיץ , אני מנסה להסביר לו אך אומרת לו שלא צריך כל הזמן לדבר ולחשוב על זה היות שזה עצוב , די קשה להמתמודד , הוא שואל על מחלות ומתי מבוגרים מתים.... אם אפשר לייעץ לי אין להתמודד

מיכל, אשמח לעזור, אבל במייל לא כתוב הגיל של בנך והגיל בו היה כשבתך נפטרה. אני בטוחה שהעיסוק שלו במוות מטריד ומעיק, אנסה לכוון אותך כשאקבל את המידע. הגיל מאוד חשוב אחכה לשמוע, חלי

הגיל שלו היום בין6.5 , כשביתי נפטרה הוא היה בין 2.5 אין ספק שזה מטריד אותו או מפחיד אותו הנושא ואני כן רוצה לענות לו כדי שיוציא הוצה את הרגשות שלו והפחדים מעבר לזה הוא ילד מקסים חברותי מאוד שמגלה סימני מנהיגות

שלום בני עוד חודש בן 5 לפני כ 9 חודשים איבד את סבתו אמי במפתיע לאחר אירוע מוחי היא חיה אבל במוסד למונשמים והוא לא יכול לראות אותה עוד מס ימים אני הולכת לאבד את סבא שלו אבי וגם איו הוא מאוד קשור זה סבא שהיה מוציא אותו כל יום מהגן קונה לו הפתעות ופתאום בשלושה חודשים האלה כלום הוא רואה אותו מדי פעם ושואל למה אתה לא בא אלינו יותר וכל הזמן בוחן אותו בגן הוא מספר שסבתא שלו חולה וסבא יבוא ליום הולדת שלי אבל כנראה שזה לא יגיע לזה יש לו גם שינוי התנהגותי של התבכיינות ורגישות גבוהה [\ איך אני אמורה לעשות את זה במיוחד שאני נמצאת במצב הכי לא טוב איך מספרים לו שזה לא יהייה טראמוטי???? אודה על תשובתך בהקדם

לימור, אני איתך באבלך. את מאבדת בתקופה קצרה את שני ההורים. אין מילים כמה זה קשה. בנך לא מבין מה קורה סביבו ולמה אנשים נעלמים. לכן הוא בחרדה ומבוהל. אני חושבת שצריך להתיחס ליכולתו לתפוס את המוות ולהסביר לו מה קורה. להגיד לו שסבא חולה, ולא יכול לראות אותו כמו פעם. לתת לו אפשרות לצייר לסבא, לכתוב לו. חשוב לאפשר לו להגיב, להרגיש דברים. לא להגן עליו בחוסר ידיעה שרק מעוררת חרדה. אם וכשסבא ימות (מצטערת על בוטות המילים) תאפשרי לו להתאבל ולהגיב. אין טעם לדבר על כך מראש. בספרי 'בגובה העיניים' יש פרק שלם על שיחות עם ילדים בנושא מוות את יכולה לקרא ולהעזר. אל תחששי לדבר איתו, יהיה קשה וזה בסדר. המצב קשה. מותר לו לבכות ,ולכעוס ולהתגעגע. אבל זה לא חייב להיות טראומה. אל תשמרי את הדברים בסוד, כי זה רק עוד יותר מעורר חרדה. מקווה שיסתדר, תשמרי גם על עצמך. אני כאן אם צריך חלי

תודה רבה אני אשתמש בזה

חלי שלום, אני אם לילדה בת 8 וילדה בת 5. לאחרונה הילדה שלי בת ה 8 מתחצפת אלינו נורא, מתבטלת בכל מה שקשור לשעורי בית, ונראה כאילו כל מה שבאמת מעניין אותה זה חברות והיא עצמה. היא נורא כועסת שהמורה מעירה לה אפילו אם המורה צודקת, היא טוענת שהיא שונאת אותה והיא מעצבנת, בנוסף בחוג שבו היא נמצאת המורה כעסה עליה ולכן היא החליטה לעזוב את החוג יחד עם חברה שנמצאת איתה. אני מרגישה כאילו יש לי בת מתבגרת בת 8, יש לה חברה מאוד טובה שנראה כאילו כל מה שהיא אומרת ועושה הבת שלי עושה אחריה אפילו אם אלו דברים שלילים, וזה קשה לי לראות מהצד עד כמה ההשפעה שלה על ההחלטות והבחירות שלה הן משמעותיות. אני יכולה להוסיף עוד ועוד........ קראתי את הספר שלך "בגובה העיניים", הספר מעולה אך היכולת שלי לממש את הדברים שונה באופן מעשי. אנא, אשמח לקבל את עצתך.

ליאת, תודה על המחמאה לספר, אבל אין ספק שבמצבים אמיתיים לא תמיד ההבנה והידע עוזרים. כי הרי אנחנו מעורבים כל כך רגשית בדברים. זה קשה. מה שמענין בסיפור שלך שאת כותבת שהדברים קורים 'לאחרונה'. מה קרה לאחרונה שיכול להסביר את השינוי? האם משהו השתנה בסביבתה, בבית ספר, בבית. אפילו לא משהו גדול, אבל השתנה. היא עדיין לא מתבגרת, אבל יתכן שהיא אכן מתחילה להלחם יותר על הדעות שלה, נגררת אחרי החברה כי חברות חשובות לה. זה מאוד תואם לגיל. יכול להיות שהיא לא מצליחה לאזן בין החברות ללימודים ולדרישות שלכם. צריך לעזור לה למצוא איזון לעוצמה של התהליך. לדבר איתה, לא בכעס אלא לראות איך אפשר שגם תהיה עם חברות וגם תעשה שיעורים. אתם עדיין יכולים לשים גבולות, קודם שיעורים אחר כך חברות. היא בגיל שיש לכם השפעה. זה הכיוון, אשמח לשמוע את תגובתך ולהמשיך לייעץ. חלי

חלי היי תודה רבה על תשובתך המהירה. אכן עבנו דירה השנה, וגם העברנו אות בית ספר, אך הסתגלותה לחברה היתה די מהירה. התחושה שהיא משדרת היא שאסור לבקש ממנה כלום, כשאני מנסה לדבר איתה בשיחה שקטה אני מרגישה שהיא לא באמת מקבלת את הדברים כאילו שכל מה שאני אומרת ממש לא מעניין אותה, רק היא עצמה, רק מה שהיא חושבת ומה שהיא רוצה, כשאני אומרת לה שהיא לא יכולה ללכת לחברה (החברה הטובה)או כל דבר שלא מוצא חן בעיניה היא נורא כועסת וטוענת שאני הורסת לה את החיים, שונאת אותה ומתאכזרת אליה, היא מאוד מעצימה את הדברים, אין דבר עליו היא אינה מתווכחת. אפילו הדבר הקטן ביותר. אני יודעת שהיא עדיין אינה מתבגרת אך זה נורא מבהיל לחשוב מה יהיה כשזה יגיע אם היום המצב הוא כזה. גם המורה שלה טוענת שהיא מאוד עסוקה בחיי החברה ונדמה שזה רק מה שמעניין אותה גם בכיתה. לצערי הרב אני מרגישה מחסום נורא גדול בכל מה שקשור אליה עקב המלחמות הרבות איתה אני עוברת, ניסיתי את האסטרטיביות ניסיתי את הרכות לא נראה שמשהו ממש חודר אליה. תודה רבה והמשך יום נפלא.

בני בן ה- 4 כרגע בגן טרום חובה שאותו התחיל השנה ילדים לא מזמינים אותו למרות שאני יודעת על הרבה ילדים שהולכים אחד לשני. כששאלתי אותו את מי הוא רוצה להזמין הוא אמר רק ילדים מהגן הקודם שלו ועוד ילד מהגן הנוכחי שגם היה בגן הקודם שלו ונעשו מבחינתי שנה שעברה נסיונות להזמין אותו ואמא שלו התחמקה "בעדינות" השנה עוד לא ניסיתי להזמין אותו מכיוון ששנה שעברה זה מאוד איכזב את הבן שלי שהוא לא הגיע אני מנסה להזמין גם את הילדים מהגן הקודם בגן אני יודעת שהוא משחק המון לבד - מצייר , בונה אבל לא אם ילדים אחרים אלא לידם האם מצב זה נורמלי בגיל כזה ? יכול להיות גם שזה בסדר מבחינתו ואני רואה את הדברים לא טוב אבל אני צריכה לדעת אם בגיל הזה מבחינה חברתי זה בסדר ? בתחילת השנה הזמנתי ילדה אחת מהגן ובני לא התנהג אליה כ"כ יפה כמובן שהאמא לא התקשרה יותר אשמח לתשובה ועזרה אמא עם מועקה גדולה

אמא יקרה, אני מבינה את המועקה, כשלילד יש בעיות חברתיות זה מדיר שינה מעיני ההורים. כשלא רוצים אותו, זה ממש קשה לעכל. אני חושבת שכדאי שתתיעצי עם הגננת, אם את סומכת עליה, לבדוק מה קורה איתו בגן. האם אכן יש לו קושי חברתי, במיומנויות, בקשר שלו עם ילדים. המידע חשוב כדי לראות אם יש צורך להתערב. ילדים בגילו כבר בהחלט מעונינים וזקוקים לקשרים חברתיים. את יכולה לקרא עוד על התפתחות חברתית של ילדים במאמר באתר שלי, וגם בפרק שלם בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. נסי לברר עוד מה קורה, ואז אפשר יהיה לראות לאיזה כיוון להמשיך את הדברים. אשמח לשמוע חלי