פורום פסיכולוגיית ילדים

יש לי קרוב משפחה קטין שמתקשה להתמודד עם ההורים שלו כי הם אטומים ולא מקשיבים לו הם אוסרים עליו לצאת עם חברים לא סומכים עליו לצאת לפעלויות חברתיות והוא מתחיל להציג סממנים של דיכאון והוא רוצה עזרה אבל בגלל שהוא קטין זה ידווח וההורים שלו מאוד יכעסו. בעבר הוא פנה לעוס וההורים לא קיבלו את זה בטוב. מה עושים יש דרך לעקוף זאת? דרך לקבל עזרה מבלי שידווחו להורים?

בת 5 חייכנית נבונה אך נורא ביישנית. ניסינו בעבר לרשום לחוג אך כשראתה סביבה לא מוכרת נסגרה ולאחר מכן התקפי בכי וצעקות כמעט חצי שעה. ניסינו טיפול הידרותרפיה אבל פעם משתפת פעולה ופעם לא, אם אין עוד ילדים סביבה היא משתתפת נהדר. בפעם האחרונה היו ילדים נוספים ושוב פעם התקפי בכי וצעקות כמעט חצי שעה. איזה טיפול מומלץ לילדה?

ילדה בת 3 אומרת כך הזמן ״די״ לאנשים, כולל ההורים, הגננת והסייעות והחברים בגן. קיבלנו עצה ממדריכת הורים להתעלם ואל להגיב וזה עבד לשבוע, התדירות ירדה אבל אחרי זמן לא רב זה חזר בעוצמה מוגברת. זה גורם רתיעה אצל הילדים בגן, אחת הסייעות אמרה לנו שהיא מנסה להתקרב לילדה וזו רק צועקת ״די״. חשבנו אולי זו חרדה חברתית אבל זה בכל מיני סיטואציות גם מעלינו ההורים. ממש אובדי עצות- זה גורם לכולם להתרחק ממנה

שלום רב ילדה בת 6, בוכה ומקטרת על כל דבר, אם אומרים ללכת לשירותים מתחילה לבכות, ללכת לצהרון, בוכה, אומרים לה לקום בבוקר-אין יום שלא בוכה. אובדת עצות, מה לעשות איך לטפל? היא ילדה אמצעית(הגדולה 10, הקטן 3)

לא חרדה ולא כלום!!! זה כל ההורים פה בפורום שצריכים הדרכת הורים אינטנסיבית. תפסיקו להפיל הכל על הילדים.

שלום הבת שלי בת 6 התחילה לירוק או לנגב את הרוק בבגדים שלה מלפני 4 חודשים וזה מאוד מגעיל עשינו לה מבצעים אבל היא לא יכולה להתגבר על זה אשמח למי צריך לפנות

אתה מתכוון ל CBT לילדים או משהו אחר?

שלום, הבן שלי בן 4 ילד מתוק ורגיש מאוד, אומר לי המון פעמים ביום אמא אני אוהב אותך,גם שאני כועסת הוא אומר את זה על פניו זה כיף לי לשמוע את זה אבל יש לו צורך לומר לי את זה המון פעמים במהלך היום,בנוסף אומר את זה הרבה לסבתא שלו וגם לצוות הגן לגננת והסייעת ולגננת הצהרון,כבר מהיום השני של תחילת השנה שבקושי מכיר אותן התחיל לומר להן את זה.אני לא יודעת כמה פעמים ביום הוא אומר להן את זה..הוא יתחבר בקלות לגננת והסייעת הוא אוהב חיבוקים והמון מגע ולא מהסס לבוא ללטף להן את היד לפעמים. השאלה שלי האם זה תקין ואם לא על מה זה מעיד?

היי אני בת 16-17 עוד מעט הכרתי בחור בבית הספר הוא בן 17-18 עוד מעט חח. התכתבנו במשך חודש כמעט כול יום,הוא שאל אותי מה שלומי,תמיד התעניין ואז הוא התחיל לשאול שאלות אינטימיות,כמו באיזה גיל את חושבת שאפשר להתחיל ,מה הפנטזיות שלי וכו'. שאלתי למה הוא שואל את זה,הוא ענה שבתם מעניין וזה גיל כזה.. פעם אחת כתבתי שנגעתי בעצמי(עד כזה זה נורא) עכשיו אני חושבת שהוא סתם רצה לדבר איתי בשביל דבר אחד.. הוא אמר שזה לא נכון ובאמת רצה לדבר איתי,ושהוא שאל כי זה גיל כזה וזה הורמונים ועם אחרים/אחרות הן דיברו על זה בקלות ולא עשו דרמה,והוא אמר שכנראה אני אחרת ואנחנו שונים וזה בסדר ואיחל לי בהצלחה בהמשך.. אתה חושב שיש פה משהו חריג? אני סתם דואגת? אם הוא יספר למישהו? לשכוח מיזה ולהתקדם? אשמח לעצה!

תודה רבה!!

בתי בת חמש וחצי צליאקית, רזה ונמוכה לגילה. סובלת מכך שילדות אחרות מרימות אותה. המראה לא נעים לי. הילדה מתחננת שיורידו אותה זה כואב לה ומשפיל. חברתי הטובה טוענת שזה כלום ושום דבר. רציתי לנסות להבין את הצד של הילדות שמרימות. מדוע הן עושות את זה. לי זה נראה שתלטנות והפגנת כוח. כאשר אני מבקשת מהילדות להפסיק הן לא משחררות ממשיכות ללפות את ילדתי ומחייכות. תודה ליאורה

שלום, הבן שלי בן 3 וחצי, והוא הרבה פעמים מדבר בנקבה, אומר "אני בת" (למרות שיודע שהוא בן, ויודע שלבנים יש איבר מין שונה מלבנות), או אומר שהוא רוצה משהו ורוד, בוחר (בין היתר), נעליים של בנות בחנות או כששואלים אותו למה ירצה להתחפש אומר דמות של בת מהתוכניות שהוא רואה. הוא גם שואל הרבה פעמים לגבי כל מיני דמויות שמקיפות אותו (בין אם אמיתיות ובין אם מצוירות), אם הן בן או בת. לצד זה הוא גם בוחר ואוהב "דברים של בנים", אבל השאלה שלי האם אני יכולה להסיק מכך על הנטייה המינית שלו? מתי בכלל ניתן לדעת מהי הנטייה המינית של ילד, ואיך עליי לדעתך להתייחס לאמירות שלו סביב הנושא? תודה רבה ושנה טובה!

ילדה בת 3.5 שנצמדת לרגל של אמא שלה בכל מקרה שאנשים לא מהמשפחה הגרעינית נמצאים בסביבה.גם בבית וגם במקומות אחרים. לא עוזבת את הרגל שלה ולא נותנת לה לתפקד. התופעה קרתה גם עם אחותה הגדולה ואנחנו רוצים להמנע מלחזור על התקופה הזו. מה ניתן לעשות?

שלום יש לי ילד, או יותר נכון פעוט - בן שנתיים וארבעה חודשים. הוא ילד מאוד נקי, כשהוא אוכל ומתלכלך הוא מיד מבקש טישיו או לשטוף ידיים, גם אחרי השירותים הוא אומר לי אני צריך לשטוף ידיים, שזה דבר טוב, השאלה אם אני מזהה פה משהו כפייתי?? יש כזה דבר אצל ילד בן שנתיים? אשמח לתשובה, תודה אמא לחוצה...

שלום אשמח לקבל המלצה על מטפל בשיטת CBT בחרדות ילדים דרך קופח מכבי באזור המרכז

ילדה בת 4, עד גיל שנתיים הייתה ילדה מקסימה וקשובה, לא הייתי מרגישה אותה, חברותית שאוהבת חברה ברמת קיצונית, מבקשת חברים כל הזמן, מהקורונה נהיה שינוי קיצוני בהתנהגות שלה מאז הבידודים זה השפיע עליה מאוד כי אני מאוד שמרתי, לא נפגשנו עם אנשים והיינו הרבה בבית, וזה מאוד השפיע עליה ברמה שלא היתה ישנה בכלל (לא בוקר, לא צהריים ולא בלילה) במשך חודש חודשיים ומאז יכול להיות שזה עם גיל שנתיים הנורא, נהייתה ילדה מאוד עקשנית, היא לא יודעת לקבל לא וכל דבר זה בכי וצרחות, בגיל 3 היא עברה גן ואחרי כמה חודשים שם התחיל בבוקר אי רצון ללכת לגן, דיברתי עם הצוות שם והיה קצת שיפור אבל זה חזר שוב, אני בעיקר מרגישה שמהקורונה נהיה שינוי רציני ואני לא מצליחה לנהל את זה, לא משנה מה אני עושה, מתעלמת ואז מסבירה, מסבירה באותו רגע, מבינה אותה, מכילה אותה, אומרת לה אם היא תתנהג ככה וככה אני לא יתן לה לראות טלויזיה (כמדובר בטלויזיה) יש חוקים נורא ברורים בבית, אני בוחרת את הלא שלי, רק בדברים שמאוד חשובים לי, אני עומדת על שלי ועל המילים שלי שאני לא נותנת משהו בגלל התנהגות לא טובה, כן משבחת שיש התנהגות טובה ומבהירה לה שאני רואה את זה ומסבירה לה את ההיתרונות בזה שלה ולנו עכשיו מאוד כיף ככה ומה היא מרוויחה ומה היא מפסידה אבל זה לא עוזר, ואני גם נסיתי לפעמים צעקות אמרתי אולי אם היא ירים את הקול זה יתן לה הרגשה שהפעם היא הגזימה, אבל שום דבר לא באמת עזר לאורך טווח, אני כל הזמן אומרת לה מה כן אפשר ומה לא, ולא תמיד אפשר לקבל הכל ומסבירה לך למה לא, אף פעם זה לא בלי סיבה ומנסה להבין גם אותה אבל שלצערי אני לא יכולה להסכים בגלל ככה וככה אשמח לעצות כי זה כבר תקופה די ארוכה ואני כבר מאבדת הסבלנות שלי ויש לי המון אליהחשוב לי לציין שמלבד העקשנות שלה שאם זה תמיד גם ללכת ממקומות שכיף לה לדוגמא שהיא מסרבת ללכת וישר בוכה על דברים שהיא לא לפי מה שהיא רוצה, היא ילדה מאוד טובה, יש לה סדר יום מאז שהיא נולדה אז היא אוכלת ארוחת ערב בלי להתווכח, להתקלח ולישון כמעט רוב הפעמים בהסכמה מלאה או אם אנחנו הולכים לחנות ואני אומרת לה לבחור רק משהו אחד היא לרוב לא מתווכחת יש לי איתה הרבה ריבים שלא מסכימים לה משהו שהיא רוצה, לדוגמא על זה שבבוקר אני לא מסכימה לה טלויזיה (כי זה פגע לה בעבר בשינה והיא הייתה קמב מוקדם בשביל זה ובבוקר זה מעכב את הזמן לגן) אם היא תרצה ריזה ממתק לדוגמא היא מבינה שזה אני מסכימה רק אחרי הגן (כי זה הזמן היחידי שזה לא לפני ארוחה או שינה) יש חוקים שהיא מכבדת ויש שלא כמו הטלויזיה בבוקר לדוגמא

שלום ביתי גדלה בתוך עולם הקורונה בהתחלה בכל ההיסטרייה שהייתה לא הוצאו אוצה המון והיה זמן מסך.. היום לאחר זמן ממושך הפבסקנו את הטלויזיה! ( שדווקא הייתה ממלמלת) היום פחות ממלמלת לא עושה כפיים לא ידיים למעלה שאני מלמדת אותה ושרה לה מגיל 3 חודשים נותנת נזיקה מסתכלת לאור מרכיבה משקפיים לאנשים כל מי שנכנס מסתכלת אני מודאגת כי היא פשוט לא מעוניינת לעשות כפיים נניח לוקחת לנו את הידיים ועושה כפיים האם זה הגיוני? נניח רוצה משהו שקרוב לה לוקחת לנו את הכף היד ומושיטה לחפץ לא מצביעה לא תמיד עונה לשמה. האם כל הפעולות האלה מגיעות טיבעי??? האם הפעולה שהיא לוקחת חנו את היד תקינה? שהיא נוגעת במשהו היא כן נוגעת עם האצבע שמצביעים האם זה צריך להגיע מפעולה טיבעית או מלימוד? היא מזהה שמישהו זר לידה נניח מסתכלת עלינו בבכי ( שזה מרגיע אותי שיש לה קשר עין ומבינה שאנחנו ההורים שלה) יש שיפור כל יום האם זה יכול להגיע לקראת שנה וחצי? קבענו תור להתפתחות הילד בכל מקרה תודה לך

שלום רב ילדה שיש לה דפוס שת המנעות מדברים, במיוחד לא מוכרים . לאחרונה גיליתי שהיא אוספת שתן בבקבוק במקלחת, מורחת לפעמים קקי על הקיר, הרבה פעמים יורקת בכוונה, אנחנו די מבוהלים ומאוד מודאגים

שלום רב, הבן שלי בן 3.3, גמול ביום (גם פיפי וגם קקי), עם זאת, במהלך השנ"צ ושנת הלילה, הוא עדיין עם טיטול. שמעתי שמבחינה פיזיולוגית, ניתן להוריד טיטול בשינה, רק אם רואים שמס' פעמים הילד קם מהשינה עם טיטול יחסית יבש (זה לא המצב אצלנו). מנגד, שמעתי שאם לא מורידים את הטיטול בלילה, הילד לא ילמד לשלוט במתן השתן, מאחר והוא מודע לעובדה שיש לו טיטול. אם כך, מה לדעתך עליי לעשות? האם לחכות לטיטולים יבשים או בכל זאת לנסות להוריד את הטיטול בזמן השינה? בתודה, אמא מבולבלת.

שוב שלום, לא ניסינו להוריד לו את הטיטול בשינה, כך שאני לא יודעת כמה הוא באמת מודע לזה שאם יהיה לו פיפי הוא צריך להתעורר ולקום לעשות. אנחנו תמיד אומרים לו שבהמשך אנחנו גם נישן בלי טיטול, והוא לא מביע איזושהיא התנגדות. פעם אחת בגן הוא קם עם טיטול יבש מהשנ"צ, אז למחרת הורידו לו, והוא קם רטוב אז החזירו לו ומאז לא הורידו לו יותר (זה היה לפני כמה חודשים). בזמן העירות הוא מאוד מודע והולך באופן עצמאי לשירותים, גם לפיפי וגם לקקי (למרות שבתחילה היה לו קשה לעשות קקי בסיר, אבל עכשיו הוא עושה ואפילו באסלה, בלי בעיה). מקווה שזה עזר לקבל תמונה יותר מלאה. תודה רבה!

ילד בן שלוש ושמונה חודשים. מזה כמה ימים בוכה ללא סיבה, לא רוצה לשחק, לא רוצה לטייל בחוץ, נראה ללא מצב רוח, כששואלים אותו מה הוא מרגיש הוא אומר שהוא רוצה לבכות...נראה מדוכא..יושב בהית ולא עושה כלום.. זה מלווה בחוסר תיאבון מוחלט, במהלך היום יכול לאכול רק פרוסת לחם עם יוגורט וזהו... בקושי שותה מים.. לציין שתמיד היה ילד שמח וחיוני.. האם המצב הזה קשור למשבר שילדים עוברים בדרך כלל בגילאים הללו? מה עלינו לעשות?

שלום, הבן שלי בן 3.4. הוא הבן הבכור שלי. בגיל שנה וחצי נולד לו אח קטן. הוא נכנס לגן לראשונה רק בגיל 2.5, עד אז היה איתי בבית. הוא ילד חכם וחברותי מאוד. שמתי לב, וגם אומרים לי בגן, שהוא מחקה כל הזמן התנהגויות של ילדים/מבוגרים אחרים, ושבגילו זה לא אמור לקרות. רציתי לדעת מה דעתך על כך. תודה רבה!

שלום רב זה נראה לי לא מדאיג וחלק מהתפתחות ומבנה רגשי ואינטלקטואלי. הסירו דאגה מליבכם בהצלחה

שלום רב, בני בן החמש מתלונן בלילה על כאבים לכאורה(אומר "איה" ומוציא קולות של תלונות),מנסים להעיר אותו על מנת לשאול מה כואב אבל הוא ממש בתוך השינה ולפעמים הוא אומר הבטן לפעמים הראש(למרות שלא כל כך בטוחים כי במהלך היום הוא בסדר גמור ולא מתלונן על כאב כזה או אחר). חשוב להדגיש כי הילד לא צורח או בוכה כך שלדעתנו לא מדובר בביעותי לילה. הדבר נמשך כבר כמה שבועות רצוף כל לילה. נשמח לשמוע את דעתך המקצועית, בברכה, איתן.

תודה רבה על התשובה.אנחנו בהחלט נבדוק.

שלום רב בתי בת 11 סובלת מאוד במסגרת בית הספר לדבריה מכל הילדים בכתה , הילדות מתעלמות ,צועקות עליה בכל הזדמנות מתעמרות בה ניסיתי הכל לדבר עם ההורים ועם החברות לשאול לברר למה כך מתנהגים אליה אך המצב לא משתפר אלא להיפך נהפך קשה מיום ליום עד כדי כך שאינה רוצה ללכת לבית הספר עד כה הייתה לה חברה אחת שגם היא נטשה אותה לטובת חברותיה האחרות אני ממש מיואשת, התחלנו שיחות אישיות עם מדריכה בתחום הרגישי אבל כואב לי כל כך לראות אותה במצב הזה, היא הולכת לחוגים מאוד מנסה להשתלב אבל ללא הצלחה לטעמי היא מאוד מפוחדת מהן וכאשר יש סיטואציה מסויימת היא חוששת לענות להן אני ממש חסרת אונים וכואב לי עליה אשמח לעזרה.תודה

שלום.הבן שלנו בן 9 ונראה שהוא כנראה סובל מחרדות.אני כאבא שלו גם סבלתי וסובל מהפרעת חרדה כללית. האם הטיפול בילד בן 9 עם שסובל מחרדות הוא טיפול תרופתי?הוא סובל מחרדות בגלל שאני סובל מחרדות? (גנטיקה).

ערב טוב,בננו בן ה-8 הוא ילד מקסים ונבון ורגיש מאוד מאוד. הוא נבהל בקלות, נעלב בקלות, בוכה מהר, יכולת הריצה והקפיצה שלו איטית והוא נמנע מלשחק כדורגל או בהשתתפות בחוג קראטה במסגרת בית ספר, חוג בו אפילו הבנות משתתפות. לאחרונה, כנראה עקב השילוב של הקורונה + האזעקות, הוא החל להשמיע קולות גרוניים כמו רעש "של עכבר" וזה לא נשלט אצלו. האם סביר שהתופעה תחלוף עם ההתבגרות?האם זה חלק מתסמונת טורט שמתפתחת? איך מקנים לו יותר חוסן נפשי? הוא מרגיש צורך בלילה לבוא אלינו למיטה להתכרבל ומפחד מרעשים חזקים. יש לו בהחלט רגישות יתר. במצבי מתח ופחד הקולות הללו מתגברים גם בתדירות וגם בעוצמה ואנחנו ממש לא יודעים מה לעשות? האם להעיר לו שוב ושוב בכל פעם שזה מתרחש או דווקא לא להתייחס לכך בכלל? אודה לחוות דעתך.

שלום רב. אנו הורים בגיל 38 ויש לנו בת בגיל 11 ובן בגיל 8. הילדה אינה ממושמעת אלינו ולא מכבדת את המרות שלנו כהורים. האם זה לגיטימי לתת מכה "חינוכית" לא חזקה על היד או בישבן כדי לגרום לה להתרעה? שיחות,הגבלות,עונשים לא עוזרים והיא חוזרת שוב ושוב על ההתנהגויות שלה כמו לא להקשיב לנו שאנחנו מבקשים ממנה להעלות לישון, מושכת את הזמן, גורמת לנו להתרגז ולהתעצבן. אני כאבא מסרב לקבל את זה שילדה בגיל 11 לא תהיה לה יראת כבוד להורים שלה.אם זה היה בגיל 16 הייתי מבין אבל גיל ההתגברות אצלה התחיל בגיל 10 וזה לא מקובל עליי. אודה לעצתך.

שלום רב הבן המתוק שלי בן 4 ושמתי לב שאנחנו הולכים לפארק שעשועים הוא מתחיל לדבר עם זרים. אם רואה ילד בפארק בא ומתחיל לדבר איתו וגם עם אמא של הילד...פעם אחרונה התחיל לדבר עם אמא של ילד על תיק שיש לה...אני לא יודעת מה להגיד כי מצד אחד אני לא רוצה להטמיע בו חרדות ולהגיד שאסור לדבר עם זרים(גם לא מכיר את המונח הזה) מנגד נראה לי לא לעניין שהוא פונה ככה למרות שזה ברור שזה רצון חברתי שלו והוא מאוד מתוק שמדבר ככה כי הוא פשוט רוצה להתחבר...מה ממליצה לי לעשות? האם זה תקין שהוא מתנהג ככה?

מה עושים עם ילד בן חמש שהתחיל בגיל 3 כבר לגעת בעצמו ולאונן ובמשך כמה פעמים ביום. כל הזמן הזה כרגע בן חמש ולא מספיק לגעת בעצמו בכל הזדמנות ,זה פוגע לו בתפקוד בגן ובצהרון ובחוגים כי זה רק מה שמעסיק אותו

ילדה בת 4 גמולה כבר כמעט שנה. עושה בשירותים בכל מקום רק לשירותים בגן לא מוכנה להיכנס. בלית ברירה שמים לה בסביבות השעה 11 תחתון חיתול לפני השינה בגן. לא מוכנה בשום אופן להיכנס לשירותים . ניסינו כבר הכל בעדינות בלי לחץ אבל כלום לא עוזר. אומרת שתהיה בגיל 5 תיכנס לשירותים. יש איזה רעיון לנסות לשכנע אותה? ממציאה כל מיני סיבות כמו אני רוצה ספייס, אין לי, יש שם ג׳וק, יש /אין נייר טואלט ובקיצור אנחנו כהורים מיואשים ולא יודעים מה לעשות. אשמח לקבל הצעות. הגן הוא גן של גמולים וכרגע זורמים איתנו. אני פוחדת שבסוף יתייאשו ויגידו לי להוציא את הילדה תודה

בת 2.5 זרקה את כל המוצצים שלה לפח מיוזמתה ובשל כך גמלנו ממוצצים. בימים הראשונים היה טוב ישנה לבד התחילה לדבר ברור יותר. לאחר מכך סביב העייפות החלו התקפי זעם והקשים מביניהם הם באמצע הלילה, לוקח לה זמן להירגע וליזור לישון צועקת לא בא לי לא רוצה שיגעו בה ומאוד קשה להביא אותה למצב שהיא נרגעת מהמגע בסוף איכשהו נרגעת ונרדמת ונוצנים לה לאורך כל ההתקף חיזוקים למרות שלעיתים זה אף מעצבן אותה יותר איך ניתן לסייע לה? האם זה חלק טבעי מהתהליך?

שלום רב יש לי ילדה בת 4.5 ותינוק בן שנה וחודשיים,אני ובעלי מתכננים חופשה לחו״ל 5 ימים ללא הילדים. השאלה שלי אם הילדים נשארים אצל סבתא שהם מאוד קשורים אליה ורואים אותה על בסיס יומיומי למשך שעות רבות.מה הסיכוי שנגרום להם נזק אם אנחנו נפרדים מהם לפעם ראשונה מאז שנולדו ?! תודה מראש

שלום רב, יש לי 4 ילדים שהגדולה היא בת 10, הומלץ לי מהבי"ס לעשות לה אבחון פסיכולוגי שבו נאמר שהיא צריכה טיפול רגשי כדי להעלות לה את הביטחון העצמי. היא ילדה חייכנית,חברותית,רחמנית שהרבה חברות אוהבות אותה רק שיש לה בעיה שכל דבר שאומרים לה היא לוקחת את זה למקום האישי ומתחילה להפרץ ולריב,גם בביה"ס וגם בבית, כל דבר היא בוכה, היא קטנונית וילדותית לדברי המורה והיא גם מרביצה לפעמים כתגובה לפגיעה, כמו כן היא גם מתקשה בלימודים. מאד קשה לנו איתה גם בבית כי היא כל היום רבה עם כולם וגם איתנו ההורים. המליצו לי ללכת איתה לטיפול רגשי?! איזה טיפול היית ממליץ? תודה רבה

שלום רב בני בן ה3 נמצא במעון פרטי וחווה שם סוג של חרדה מילדה שמסתבר אוהבת למשוך לו בשיער ולנשוך. מסתבר שהילדה אוהבת אותו וככה היא מבטאת את האהבה שלה לפי דברי הצוות והאמא של הילדה שכן הילדה הכי קטנה בגן ולא מדברת שוטף. הוא אומר שהוא פוחד ללכת לגן בגללה. האם היית מציעה לי לקיים מפגש באחד הבתים עם אותה אמא וילדה עם הבן שלי? מצד אחד זה נראה לי דבר שיכול להוריד מתח מצד שני אני מרגישה שאולי זה סוג של בגידה שאני גורמת לו להיפגש עם מישהי שכביכול מתנהגת אליו בצורה לא נעימה אשמח לדעתך

בוקר טוב ד"ר פלד, בתי בת 2.7 סובלת מחרדת זרים קיצונית, בעיקר מנשים מבוגרות. בכל פעם שרואה אישה צורחת בהיסטריה שאין לתאר כאילו ראתה מכשפה. אני חושבת שזה מאוד החמיר לאחר שהקראתי לה את שלגיה והיא ראתה את תמונתה של המכשפה הרעה. לפני כמה חודשים גם נבדקה אצל רופאת אוזניים והחווייה היתה לה מאוד טראומטית. עם זאת גם לחלק מהגברים היא מגיבה כך בפאניקה. בבקשה עזור לנו לסייע לה. אנחנו לא יכולים לצאת איתה לשום מקום במצב הזה. מפגשים עם המשפחה המורחבת הם בלתי אפשרים. מה עלינו לעשות? תודה רבה מראש, קרן

שלום בני הבכור בן 3 אוהב מאוד חיות וגם אוהב לחקות אותן בהזדמנויות שונות. בעיקר בזמן אוכל אם אני שמה לו נגיד גבינה לבנה הוא מלקק אותה ואומר שהוא חתול... הוא לפעמים כמשחק קופץ כמו צפרדע ואומר שהוא צפרדע.. באמבטיה הוא לפעמים ישכב ויגיד שהוא דג ויחקה עם הפה האם זה משהו שכיח?האם תקין? בנוסף אני חווה קושי בחוץ להסביר לו שאסור ללטף כל כלב או חתול שהוא רואה אני צועקת או מסבירה שאסור ללטף בלי לשאול אם מותר אבל זה לא תמיד עובד ...יש רעיונות? תודה

ביתי בת השנתים +3 תמיד אהבה מאד אמבטיה. לפני יומים בעלי היה איתה פתאום היא החלה לזעוק בהסטריה טיטול שרותים וממש קפצה בחרדה אמיתית מהאמבטיה. היתה לה יציאה קצת של אויר אח"כ. למחרת היא נכנסה לאמבטיה בשמחה ולאחר שי דקות דרשה בהסטריהלצאת ללא פרוט למה. היום כבר כשרגלה נגעה במים היא החלה לצרוח בהסטריה ולא הסכימה להשאר. היא לא יודעת להסביר למה וגם הצעתי לה להתקלח עם טיטול והסברתי לה שלא נורא לעשות באמבטיה אבל היא לא הסכימה בשום אופן, אני אציין שאחנו בכלל לא מדברים איתה על שרותים עדיין. יש לה חברים בגן שהולכים כבר אבל היא לא נכנסה לעניין עדיין ולא שהיו לה פישולים או משהו שהכניס אותה לטראומה. אוסיף שלא נראה שכואב לה משהו שאלתי אותה ובדקתי את גופה והיא אמרה שלא כואב לה. אודה למענה מהיר כי נראה שהחרדה מחמירה.

הילד שלי בן שנתיים וארבעה חודשים. לא מצליחים לגמול אותו מחיתולים. למשל , הוא מודע שיש לו פיפי בחיתול...הוא אומר פיפי... או כשיש לו הרגשה שהוא רוצה קקי...אז הוא אומר קקי... אבל מסרב בתוקף לשבת על סיר.. עומד ועושה בעמידה או בישיבה בחיתול... כשאין לו פיפי או יציאה הוא יושב על הסיר ומשחק....אבל בזמן אמת מסרב. מה עושים?

בן שנה ותשעהחודשים שהולך לגן ילד בריא שבת קופת הסגר היה בבית עם הסבים והסבתות החל לפחד מרעשים.ואומר פוחד או רוצה שירימו אותו וכשהוא רואה ילדים לא תמיד אבל חושש אם ילד לוקח לו משחק הוא בוכה או חושש לקחת. איך לנהוג? תודה

שלום רב,בני הבכור בן 10 הפסיק לנקות את עצמו אחרי שרותים,פשוט עושה את הצרכים ולא מנגב ובנוסף מסרב לצחצח את השיניים בוקר/ערב.שוחחתי איתו כמה פעמים והסברתי לו את המשמעות של הבעיה אבל זה לא עוזר וכל פעם זה מגיע לריב בינינו.אך אפשר להשפיע עליו??

פעוט בן 1.4 זורק כל הזמן דברים ..אני אומרת לו שלא יזרוק ושאסור והוא צוחק לי בפנים. בנוסף התחיל להרביץ לאחיו בן ה3. על זה אני יותר צועקת כבר ואפילו שמה אותו בעונש בלול ברגע שמרביץ לו אבל לא נראה לי שזה עוזר במשהו....ברורה לי ההתנהגות שזו בדיקת גבולות ואןלי אפילו השגת תשומת לב אבל אותי מעניין איך אני מפסיקה את ההתנהגות בעיקר כי גם זה מאןד לא נעים לאח שלו הגדול ההצלפות בפנים וגם הזריקת דברים שלו בבית מהווה מטרד וסכנה מעבר לזה הוא הוא פעוט חכם ופיקח מאוד מתפתח יפה

שלום רב, בני בן 3 , התחיל השנה גן עירייה לראשונה. לפני כן היה שנתיים במעון ויצ"ו. ביוני עבר גמילה מחיתולים שהייתה מוצלחת מאוד. הלך לו מצויין ולא פספס כמעט בכלל. בתחילת ספטמבר כשהתחיל הגן גם כן הלך לו מצוין ולא פספס כלל. ואז התחיל הסגר... בסגר עצמו אני ובעלי שנינו עובדים חיוניים נאלצנו לעבוד אף יותר מהרגיל. ההורים שלי עזרו לנו מאוד ושמרו על הילד כל יום במהלך הסגר. עם זאת, בעקבות חשש מהקורונה הם היו איתו בבית בלבד ואחר הצהריים כשאנחנו היינו איתו לא נפגשנו כלל עם ילדים אחרים כדי לא לסכן את ההורים. כך שכל אותו חודש בסגר היה עם הסבים שלו וההורים שלו בלבד מבלי לראות כלל אנשים אחרים. לאחר הסגר חזר לגן (כבר כמעט שבועיים) ומאז מתנהג מאוד שונה. מפספס רוב הפעמים ומאושר להגיד שהוא עושה פיפי וקקי בתחתונים. פתאום נדיר שאומר שיש לו פיפי או שהולך לסיר. פשוט עושה על עצמו ומתעלם מזה. בשיחה עם הגננת שלו היא אמרה גם שהיא מרגישה שהוא איבד משהו בביטחון העצמי שלו. שהוא נהיה 'תלותי' מאוד בגן . רוצה שיאכילו אותו ושיחזיקו לו את הבקבוק מים כשהוא שותה. יש לציין שבבית הוא מדבר על הגננת שלו הרבה, ומספר רק דברים טובים כך שאנחנו לא חושבים שרע לו בגן. נשמח לעצה מה לעשות, מאוד מתוסכלים מהמצב ופוחדים שנגרם בסגר נזק גדול.

שלום הבן שלי בן 2.9. היה איתי עד כה במסגרת ביתית. נכנס בתחילת השנה לגן מפוקח (לא גן עייריה) . בהתחלה נראה שהוא בסדר אך אחרי יומיים התחיל לבכות שלא רוצה לגן. לאחר כמה ימים בגלל שידעתי שהולכים להכנס לסגר הוצאתי אותו מהגן ככה שהיה שם כולה שבועיים (במקום 3). מאז ועד היום כל פעם שאנחנו רוצים לצאת איתו מהבית הוא נכנס לסוג של חרדה ואלף פעם שואל אם יוצאים לטיול ואנחנו אומרים לו כן והוא עדין לא נרגע וממש אלף פעם שואל וכל פעם אני עונה לו שיוצאים לטיול אבל הוא עדין בסטרס(אולי עשינו טעות ובימי הגן לפעמים אמרנו שהולכים לטיול ) וזה מגיע למצב שאני ממש צועקת עליו כי זה גורם לי לחירפון שאני רואה אותו במצב ככ נואש למרות שאני מסבירה לו שהולכים לטייל והולכים לעשות כיף (הוא כנראה פוחד ששמה אותו בגן)... אני לא מבינה למה אחרי חודש שהוא לא בגן הוא עדין ככ חושש... והקטע הזה שבזמן שהוא בסטרס ככ הוא אלף פעם שואל אם יוצאים לטיול למרות שאני אלף פעם עונה לו שכן ...למה הוא עושה את זה וכיצד להתמודד עם זה בצורה נכונה כי עד כה אני מתעצבנת עליו.... בנוסף שאני מציינת את המילה גן הוא ישר סוגר את האוזניים עם הידיים לדעתי זה קשור לרעש של הילדים הבוכים שהיו בגן...ושאני מראה לו סרטון של הגננת גם ישר שם ידיים על האוזניים (לא יודעת אם זה ויסות שמיעתי אבל הוא שם ידיים על האוזנים גם שנתקל ברעש של מפוך עלים או מקדחה/מסור) לעומת זאת לא מפריע לו כלל מןזיקה חזקה בלנדר אופנוע .... תודה

שלום, אני חוששת שהילדים יפגשו עם חברים בעת הזו. מדובר בבן 13 ובת 8. לפני הסגר הם נפגשו. העניין שכל הסובבים אותנו כאן לא מקפידים על ההנחיות במה שנוגע לעטיית מסכה בעיקר, ונפגשים באופן חפשי, גם ילדים וגם מבוגרים. מעבר לזה שזה מכעיס, אני באמת חוששת. עכשיו בסגר לא אפשרנו להם להפגש והם שומעים ורואים חברים שנפגשים באופן חפשי כאילו אין קורונה בכלל. הם מאוד מאוכזבים מזה שהם לא יכולים להפגש. ואני מבינה לליבם אבל לא יודעת כיצד לנהוג כשהסביבה נוהגת באופן כל כך שונה מאתנו. אשמח להתייחסותך. תודה, גבי.

שלום רב, ביתי בת 19 וכרגע חיילת. כבר מגיל צעיר היא הייתה ילדה נוקשה מאוד עם עצמה ועם אחרים, לא הסכימה לקבל חיבוקים או להראות אהבה וחיבה והייתה מאוד קרה. היא אינטיליגנטית מאוד, לאורך כל השנים הצטיינה לימודית באופן יוצא דופן, היא מנגנת בכינור מדהים ורוקדת בלט באופן מקצועי. בקיצור, הילדה מצטיינת מאוד בכל מה שהיא עושה. אבל, כבר מגיל צעיר יכולתי לראות אצלה דברים חולניים באישיות. מעבר לצורך האובססיבי להיות בתחרות עם כולם כל הזמן ולהיות הכי טובה, היא פיתחה הפרעות אכילה ופגיעה עצמית (חתכה את עצמה). כמובן שברגע שעלינו על זה (בערך בגיל 14) היא נשלחה לטיפול. בטיפול היא לא הסכימה להוציא מילה, פשוט ישבה וסירבה לדבר וכך היה במשך שנים. ניסינו גם אנחנו לדבר איתה על זה והיא פשוט חוותה התקפי עצבים מטורפים ברגע שהעלינו את הנושא. היא המשיכה לתפקד מצוין בכל תחום אחר בחייה למרות שההתנהגויות הללו לא חלפו. כיום היא חיילת כבר שנה, סיימה כמובן מצטיינת בקורס יוקרתי ומבוקש. הילדה כבר לא נראית אנושית, היא בקושי מתקשרת איתנו, גם כשיושבים לאכול ביחד היא בוהה בקיר או בטלפון. היא התרחקה מחברים שלה ומהדברים שהיא אהבה וכמעט לא מעוניינת לצאת מהבית. היא מלאה תמיד בשריטות וסימנים כחולים שנדמה לי שהיא עושה לעצמה, למרות שהיא טוענת שזה מהחתולים (ויכול להיות שזה באמת מהם ואני סתם פרנואידית...). הצעתי לה טיפול פסיכולוגי במימון שלנו והיא הסתכלה עליי במבט מלא בוז ואמרה שהיא ממש לא זקוקה לעזרה. אני כבר אובדת עצות. ייתכן שהיא סוחבת מחלת נפש כל כך הרבה שנים למרות שהתפקוד שלה היה (ועדיין) כל כך טוב? מי שמסתכל עלייה מבחוץ תמיד אומר כמה היא מושלמת- כל כך מוכשרת, יפיפייה, תמיד לבושה יפה ומנומסת. יכול להיות שפשוט האופי שלה הוא כזה? אני כל כך רוצה לעזור לה... תודה רבה

שלום רב אני כותבת כאן בסערת רגשות אני מאבדת את עצמי מרוב תסכול . הבן שלי בן 7 עולה לכיתה א בקרוב כרגע בכיתה א' גנית עקב אי בשלות רגשית ..עקשן מאוד לא ממושמע עושה מה שבא לו יש לו התקפי כעס איומים עד שהוא מתחיל להרביץ לחבוט בי בדברים ואף לקלל ולהתפרע . ניסיתי כל טיפול אפשרי , טיפול רגשי , רכיבת סוסים , ריפוי בעיסוק , קייטנות חוגים , מבלה איתו מלא זמן . ניסיתי לדבר איתו ולהסביר ולהכיל את כעסיו אך ללא הועיל ממשיך להתפרע , איומים , עונשים ..כלום לא עוזר הוא הופך לילד יותר אלים וכועס . ההתנהגויות שלו מביכות אותי אני כבר חוששת לצאת איתו מהבית , הצעקות שלו בלתי נסבלות , משתטח על הרצפה זורק חפצים מרביץ לי מקלל אותי כל האנשים סביבי מאיצים בי לעשות משהו בנידון אבל מה אפשר לעשות ??? יש לציין שבהיותו יותר צעיר הייתי סטודנטית להנדסה מה שדרש ממני המון היעדרויות והבן שלי היה המון אצל סבתא הבעיות שלי עם בעלי היו גלויות לעיניו , אני חושבת שזה גורם מאוד משפיע . מה עליי לעשות ?? האם המצב הפיך ??

פעוט בן שנה ושמונה חודשים...נמצא בבית איתי ולא במעון...מזה חודשיים לא משתף פעולה, לא מקשיב לאף אחד,. כל היום מחפש איזה נזק לעשות... מנסה להפיל את הטלוויזיה, מפיל כל דבר שרק רואה, .במטבח מסובב את כפתורי התנור...מושך את המפה של השולחן כשעליה צלחות,.קורע את העמודים בספרים...מתרוצץ בבית סתם...לא משחק עם הצעצועים שלו...ויש לו הרבה צעצועים . זורק את הצעצועים שלו לכל עבר, מתנהג ממש בצורה כמו פרא אדם... ניסינו את כל הגישות שרק אפשר - להסביר לו שזה אסור, לנסות יחד איתו להחזיר הכל למקום,לנסות להסיח את דעתו למישחק או לפעילות אחרת...וכשכלום לא עוזר אז לצעוק עליו ואפילו לתת מכה קלה על הידיים כשהוא עושה את זה... כדי שיבין שזה אסור.. אבל הוא רק מחייך וצוחק וממשיך בשלו... וזה פשוט הרגשה נוראית כאילו הוא מזלזל... לא נשמע להוראות שלי.... לציין שאני מוציאה אותו החוצה לשעתיים בבוקר ושעתיים בערב, כדי שירגע...אז בחוץ הוא רגוע, משחק , מטייל איתי, נותן לי יד... ממש ילד שונה לחלוטין... אנחנו כבר ממש מותשים... לא יודעים מה לעשות

שלום לכולם, הבן הגדול שלנו בן 4 (אח גדול לבן שנה) בעל יכולת ורבלית מעולה, יכולת חברתית נפלאה וילד טוב שמאוד אוהב ודואג לאחיו הקטן. את תהליך הגמילה שלו החל בגיל 2.8 ולאחר כמה חודשים הגמילה מהקקי הסתדרה באופן סופי. לעומת זאת הגמילה מפיפי עדיין מאוד בעייתית וניכר שבעת משחק בגן, משחק בחצר או בסוף יום הצהרון (חוסר ריכוז, עייפות) בורח לו פיפי. חשוב לציין שבמהלך הלילה הוא יבש לחלוטין כבר חצי שנה וגם אם יש לו פיפי בלילה הוא קורא לנו שיש לו פיפי ואנו לוקחים אותו לשירותים. רק אם הצוות מזכיר לו בתדירות גבוהה הוא נשאר יבש. ניסינו הכל: לכעוס עליו, להביע אמפתיה, שיחות מוטיבציה, שיחות הסבר, לתת לו מתנות/ לא לתת לו מתנות. כל דבר. שום דבר לא עובד. האם אתם מכירים טיפול לנושא הגמילה? תודה רבה !

שלום רב ,‏ בנינו בן 8 , ‏ סובל מתופעה של "להחזיר נגיעה" ז"א אם נגעו בו ברגל אז הוא חש אי שקט ולחץ עד שהוא מחזיר ‏נגיעה ברגל של זה שנגע בו .‏ כמו כן אם מנשקים אותו או שהוא מנשק אחרים ,זה חייב להיות מספר זוגי של נשיקות .‏ בעל זיכרון חוויתי יותר מהממוצע , חווה סיפורים וסרטים ברמת חוויה גבוהה שיכולה להוביל לפחדים.‏ אנחנו לא יודעים בדיוק לאיזה סוג טיפול לפנות או יותר נכון איזה סוג של הפרעה זאת ,‏ האם אלו תסמינים של ‏OCD‏ ?‏ תודה רבה ‏

תודה רבה !!!

תודה מראש על התשובה, בתי בת 7 לאחרונה הולכת עם קפוצון עם כובע גם עכשיו שחם, במיוחד לימי הולדת של הכתה ובביקורים אצל הסבתא. ל בית הספר היא הולכת עם מסכה על הראש, כמו כיסוי עיניים לטיסות אבל של ילדים. איך מתחילים בירור מה עובר עליה ? ששואלים אותה הכל בסדר. אשמח לשמוע עצתך. תודה

שלום רב, בני בן 10, מזה כמספר חודשים משתעל שיעול יבש/ מכחכח בגרון ברוב שעות היום. היינו אצל מומחה ריאות ואא"ג ששללו בעיה רפואית. הם הסבירו שזה סוג של "טיק". הוא לא שרוי בלחץ, ילד חברותי שעוסק בספורט אבל השיעולים האלו מפריעים לו. לאיזה מומחה או סוג טיפול אני צריכה לקחת אותו? תודה.

שלום הילדה שלי בת 1.11 ילדה מהממת הולכת לישון לילה שלם כ12 שעות מגיל חודשיים. אוכלת יפה. רגועה. מעסיקה את עצמה. מגיל 7 חודשים היינו הולכות לפיזותרפיה כפעמיים בשבוע. ריפוי בעיסוק ושחייה לפני הקורונה היינו רק בפיזותרפיה ובשחייה והיינו רואים את הורי די הרבה . הילדה מגיל 5 חודשים בגן בקיבוץ ואחרי הגן היא הייתה רגילה להיות אצל חבר שלה מהגן שאימו גם חברה שלי כל יום כמעט ממש הגענו למצב שהם היו אוכלים ארוחת ערב כל יום וגם מידי פעם מקלחות ביחד מהקורונה כמובן הכל הפסיק והיינו רואים רק את המשפחה הקרובה שאיתנו בקיבוץ שגרים לידנו מהגינה עוד קצת לפני הקורונה היא התחילה להיות קצת פחות ילדה רגועה ממה שאני הכרתי אבל מהקורונה זה בכי כל פעם שחוזרים מטיול הביתה או שרואים מרחוק מישהו כל דבר הכי קטן שלא מתאים לה או לא מתחשק לה בכי. כל היום אמא אמא גם כשהיא רואה טלויזיה שהיא הכי אמורה להיות שקטה ואז היא פחות אכלה דברים עכשיו שהיא אוכלת כבר טוב בכמעט שבוע האחרון היא פתאום לא מסכימה ללכת לישון היא ממש מפוחדת שנכניס אותה למיטה ואני חשבתי אולי שזה בגלל שבחודש האחרון התחלתי לתת כ4 שעות טלויזיה בבוקר וכ4 שעות טלויזיה בערב בגלל שלא הייתה נרדמת . (עד גיל 1.9 היא לא הייתה רואה טלויזיה או מסך כמעט בכלל) לא הייתי רואה לידה טלויזיה רק אחרי השינה. אני מתחילה לחשוב שהחשיפה לטלויזיה פתאון להמון שעות דפקה לה את השינה וגרמה לה אולי לחרדה שאני לא לידה כי בזמן הזה הייתי הולכת לישון/ מבשלת ולא לידה ממש כמו כל היום את חושבת שיש קשר? אני גם מהקורונה ממש עשיתי לה שיגרה של הגן פלוס מינוס אז אני מרגישה שהילדה עוברת משהו . היא הגיעה למצב שהיא לא רוצה בקבוק כי היא יודעת שאחרי זה הולכים לישון/היא נרדמת וזה מבהיל אותה יש לציין גם כשהיא לא הייתה אוכלת בהתחלה היא רצתה פתאום בקבוק הלילות האחרונעם היא נרדמת רק בנדנודים גם כשהיא גמורה (היא ילדה שנרדמת ללא עזרה בכללי ואין לה מוצץ ולא אצבע) היא לא ישנה צהריים גם כשהיא עייפה בשבוע האחרון רק כשאני נותנת לה בקבוק היא נרדמת איתו ואפילו אם זה לחצי שעה אנע רואה בלילה שזה מקשה עליה מה ניתן לעשות? והאם יש מקום לדאגה שמשהו נדפק אצלה. יש לציין לפני הקורונה הייתי נורא רגועה איתה ומאוד קשובה ובתקופה הזאת מן הסתם הכל אחרת מהצד שלי גם הבכי שלה מאוד מתסכל אותי וגורם לי לאי שקט אחרי שנרגעתי מהפחד מהקורונה עצמה .תודהההה

שלום, אשמח להכוונה בנושא, הבן שלי בן 6.5 שנים. הוא בכיתה א', מבחינת לימודים הוא טוב מאוד אפילו מהמצטיינים, מבחינת התנהגות הוא מאוד בעייתי!! אולי זה נשמע פחות תקין אבל באמת זה המצב, הרבה פעמים עובר על הוראות המורה, לא מתייחס אליה, ועושה מה שבעיניו " נכון ", עובר התקפי זעם בלתי מוסברים ומתחיל לצעוק, לשבור חפצים בכיתה ואפילו להרביץ לתלמידים אחרים, דבר זה מתבטא עם מורים שהדמות שלהם פחות סמכותית ופחות משתלטים על הכיתה, כשהמחנכת מדברת איתו על ההתנהגות הוא פשוט עונה שזה לא בכוונה ואין לו את היכולת להשתלט על עצמו, אציין שישנה תקופה שהוא נרגע לגמרי וזה אחרי שהוא ביקש בעצמו לשיר בבוקר בפני הילדים לפני כניסת התלמידים לכיתות, הוא נהיה ילד רגוע ונהנה מכל דבר בחיים!! אבל לצערי זה נמשך לשבוע וחזרנו על המצב, האמת שאני כל יום שולחת אותו עם יד על הלב שיעבור משהוא לא לפי "הצפיות האישיות" שלו וזה יסתיים בהתקפי זעם ומכות חזקות לילדים אחרים, באמת אינני יכולה להמשיך את החיים כך, מה דעתך בנושא?? אגב המחנכת והמנהלת מודעים למצבו וכולנו יחד מנסים למצוא דרך שתקשר אותנו ותוביל אותו למקום טוב יותר

שלום, בני בן 3 ו4 חודשים תמיד היה ילד ביישן מופנם אך אני ובעלי חוששים להיום שהוא סובל מחרדה כלשהי זה בא לידי ביטוי כאשר יש התקהלות או מפגשים עם אנשים זרים או שלא פגש הרבה זמן ובסביבה שהיא לא מוכרת לילד.. למשל שאנחנו לוקחים אותו להצגות לילדים הוא חושש להיכנס לאולם ומתחיל לבכות , מחזיק אותי חזק ומבקש לחזור הביתה , גם בטיולים זה קורה או בפארק שעשועים כאשר יש מתקנים בהם עולים עוד ילדים הוא מתחיל להילחץ או לקפוא במקום . במקרים שהוא לא רוצה לחזור הביתה הוא מבקש שאני אהיה צמודה אליו במתקנים .. חשוב לציין שבגן שלו ופארק שעשועים ליד הבית כאשר הוא פוגש חברים מהגן למרות שהוא נוטה להיפגע בקלות הוא מתנהג בצורה מאוד חברתית ולא מראה התנהגויות חריגות . בנוסף נולד לו אח לפני חודשיים וגם איתו הוא מפגין התנהגות חברתית ואוהבת האם נדרש לדעתך טיפול פסיכולוגי?