פורום פסיכולוגיית ילדים

שלום רב, אני אודה לכל עזרה כי אני אובדת עצות ומיואשת. מדובר בילד בן 4 וחצי, בן יחיד. ילד מקסים, נבון מאוד, חכם מאוד וסקרן ודברן. גם כל הסובבים אותנו וגם הגננות מעירים עד כמה הוא חכם. הידע והתובנה שלו מעל גילו בהרבה. הוא בדרך כלל ילד שמתרכז, מקשיב, משתתף בפעילויות בגן וממושמע. אני הייתי איתו בבית 3 וחצי שנים הקדשתי לו את מלוא תשומת הלב. הנקה מלאה שנתיים. במהלך השנים שהייתי איתו הייתי ממש משקיעה בו, בצרכים שלו, בחינוך, בלללמד אותו בטיולים בהכל. מה שקורא שאם אני מגיעה למשל לגן לקחת אותו הביתה אז מתחיל להשתולל ולטפס על השולחנות למרות שכל היום היה ממושמע ומקסים. או פתאום מציק לאחד הילדים בגן למרות שהוא בכלל לא מציקן ואף פעם זה לא קורה במהלך היום בהיעדרותנו. אם לוקחים אותו לרופא מתחיל להשתולל ולגעת בכל הכלים של הרופא ומסרב לבדיקה. אם לוקחים אותו לחוג שחיה אז לפעמים משתף פעולה ולפעמים משגע את כולם בלקפוץ לבריכה ולהשתולל. אם מגיעים אלינו אורחים אז לפעמים מתנהג יפה ולפעמים מתחיל לרוץ ולהשתולל ולטפס ולדבר בלי הפסקה. התנהגויות מוזרות שנותנות את הרושם שהוא היפראקטיבי או ילד מופרע כזה למרות שהוא ממש לא כזה. בנוסף הוא ילד עקשן. העקשנות שלו באה לידי ביטוי רק איתנו ההורים. לדוגמא, אין מצב להלביש אותו במשהו שהוא לא בחר וכל יום חצי שעה בבוקר עד שיבחר בגדים וכל מה שאני מציעה לא מסכים לו.עוד דוגמא, שיחק במשחקים אין מצב לשכנע אותו לאסוף את המשחקים ולסדר. ולפעמים אני מאבדת את הסבלנות ולמרימה קול ולשווא כמובן. אני ממש מיואשת ולפעמים לא משתתפת באירועים חברתיים ומפגשים בגלל שאני חוששת שיעשה לי פדיחות וגם מאוד קשה לי לשמוע ביקורת עליו. אני לא מבינה מאיפה זה בא? הוא ילד שלא חסר לו כלום, תשומת לב, משחקים, פינוקים, חום ואהבה ומה לא??!! ודווקא בגלל האופי העקשן שלו בחרנו בגן דמוקרטי עבורו למרות שזה עולה לי ים של כסף. איך אני יכולה לגרום לו להיות רגוע יותר ופחות עקשן. תודה

תינוק בן שנה. התפתחות תקינה.כבר זוחל וקם אבל עדיין לא הולך. מדברים בבית שתי שפות. באיזה גיל להתחיל ללמד אותו את השפה השניה ?

יש לי שלשה נכדים אחים בת 12בן9ובת,6 כל דבר שאחד עודה או מקבל גם האחרים רוצים עד כדי בכי ועצבנות למה הם לא קבלו או לא הלכו.גם אם אחד אצל סבתא ומהנה מאוד ברגע שדומע שאחרים עשו משהו כייפי מיד פרצוף חמוץ וכעס וקנאה ..איך לטפל בבעיה .תודה

ערבטוב, בת הזקונים שלנו כבת 7 מאד מאד קשורה אליי. ( עד גיל 4 חינוך ביתי...) ילדה מאד חברותית אך גם מאד רגישה. אני עובדת מהבית ומבלה איתה המון. אני מתכננת נסיעה עם הבן ( בר מצווה) ל 6 ימים 5 לילות. הבת הגדולה שלפני גיוס ( 18) נשארת להשגיח. ברור לי שהיא תהיה זמן רב מול מסכים וכו..מדובר בחופשת חנוכה. האם 5 ימים ( פחות יום) ישנו משהו?? דיברתי איתה והיא מגלה בגרות לצד חששות וישר בוכה שתתגעגע.....

יש לי שני אחים אחד בן 23 ואחד בן ארבע האח הגדול מגמגם מילדות (אמא טוענת שכנראה מטראומה שקרתה לו) אני לא מגמגמת ואחי הקטן מראה סימנים של גמגום, אני לא יודעת אם זה גמגום לכן אפרט מטה מה התסמינים הוא בכללי לא מדבר בצורה ברורה, רק בזמן האחרון האוצר מילים שלו התפתח משמעותית ולא בתקופת השלוש שנים האחרונות. אבל הוא מסתדר. יש לו לעיתים יחסית רחוקות סיטואציה שבה הוא מנסה להגיד מילה והוא נתקע על ההברה הראשונה ומכווץ עיניים זה נראה שהוא מתקשה ולכן מכווץ עיניים האם זה גמגום? האם צריך להתערב ולעשות משהו בנידון או פשוט להיות סבלנים ולקוות שזה יעבור ?

שלום, בתי בת שמונה וחצי ילדה מאוד הגיינית, מתנקה היטב אוהבת לשטוף ידיים. במקרה נכנסתי לשירותים כשהיא עשתה את צרכיה וגיליתי שכל הידיים שלה מרוחות בצואה. די הזדעזעתי ואמרתי לה למה זה לא תקין(הגיינה, פסולת של הגוף וכו') היא התביישה וכשחקרתי טענה שעשתה זאת כמה פעמים כי זה כיף לה... אמרתי לה שזה אסור כי זה מסוכן ולא נכון. השאלה שלי היא האם זו סתם התנסות(דוחה מאוד) או שזה מצביע על משהו אחר

שלום, הבן שלי קיבל הפנייה לטיפול/ ייעוץ פסיכולוגי פרטני ( כך רשום בהפנייה של הרופא משפחה) שבחרתי כהורה להיות באופן פרטני, השאלה היא האם הפנייה כזו נכללת בתיק הרפואי של הילד כשהוא צריך להציג תיק רפואי בעתיד למטרה של לימוד, עבודה, או כל נושא אחר שמצריך הצגת תיק רפואי?? אשמח לתשובה בעניין תודה

שלום יש לי תינוק בן שנה וחצי. לפני שבוע עברנו דירה. ובנוסף נולד לו אח קטן לפני 7 שבועות. אני זוכרת שהיה קטן היה בוכה כאשר הייתי מפעילה בלנדר או כאשר היה שומע רעש מאוד חזק והבנתי שזה תקין לחלוטין... בגלל המעבר דירה נאלצנו לקדוח בקיר ובעקבות כך התינוק בכה בצורה מטורפת ואני עשיתי טעות ולא לקחתי אותו למקום שקט יותר וככה במשך 5 דקות צרח בכי נוראי. למחרת הוא יצא עם המטפלת שלו לטיול בחוץ והיה שם איש שכיסח את העצים בשכונה... המטפלת חשבה שזה נכון לקרב אותו כמה שיותר לבנאדם כדי שיבין מאיפה מגיע הרעש...(טעות איומה) הוא חזר מהאירוע צורח עם דמעות איומות... מאז אותו אירוע עם המטפלת במשך 4 לילות שהוא צורח בלילה ומתעורר מבכי... בדירה החדשה שלנו אנחנו קרובים לקירבת כביש ראשי והוא שומע רעש של אופנוע שנותן גז ונוסע ואז הוא כל פעם צורח גם... בבית הקודם לא הייתה קירבה לכביש... אני בטוחה וסבורה שכל המצב שלו בגלל מה שקרה עם המכסח עצים והטעות שהמטפלת עשתה.... מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו? האם זה נשמע לך תגובה נורמלית שתינוק יבכה ככה במשך 4 לילות ולא יסכים לישון ? בוודאות הוא לא סובל מכאב פיזי או חולה חוץ מלשבת על ידו ולהגיד לו שהכל בסדר מה עוד ניתן לעשות? האם לדעתך נגרמה לו טראומה וכתוצאה מכך יהפוך לילד חרדתי?

לי ולאשתי יש ילד מתבגר כמעט בגיל 15.שנינו אנשים מעשנים.לאחרונה מלפני כחצי שנה הבן מתעקש מאוד לנסות לעשן סיגריות.יוצר סנקציות כועס ויותר מתיחויות.היסברנו לו שהוא יוכל אחרי גיל 18 אבל הוא לא מוכן לשמוע.יש לציין שביתר הדברים הוא ילד ממושמע ולא בעייתי.מה עלינו לעשות,האם אפשר לו לנסות כבר בגיל זה או למנוע ממנו בכל דרך אפשרית ומה האפשרויות להביא למניעת דבר זה?

שלום רב, בן שלי בן 7.5 עולה לכיתה ב', יש לו בריחת קקי עדיין, בעיקר כשהוא משחק ומרוכז במשהו אחר, לפעמים זה התלכלכות על תחתונים לפעמים ממש בריחה, התגבר בחודשים האחרונים, מאז הגמילה זה מופיע ונעלם אבל אף פעם לא עד הסוף נעלם, ניסינו פרסים וטבלאות כשהיה בגן, אנחנו במעקב במכון הרטבה כי מרטיב בלילה גם, אני נוטה כבר לחשוב שזה לא פסיכולוגי אלא פיזיולוגי אולי צריך לבדוק משהו? לאיזה רופא לפנות? הוא ילד מאוד אינטליגנטי, עוד דבר הוא נולד פג בשבוע 27, תודה על העזרה

שלום, יש לי בת 8 בבית ובן 6.5. הבת שלי לאחרונה החלה להתעניין בנשיקות (שמנו לב לזה כבדרך אגב, לא כי היא שיתפה אותי) אתמול קלטתי מהצד שהבת שלי שידלה את הבן שלי "לשחק בגדולים", הניחה את הידיים שלו על המותניים שלה, ליטפה אותו במשך דקה בלחיים ואז המשיכה ופשוט נישקה אותו על השפתיים במשך 10 שניות. הזדעזעתי כולי אבל לא רציתי לצעוק/לכעוס מיד אלא לבוא אחר כך עם תגובה מושכלת. מה עושים? :(

בתי בת 9 וכמה חודשים. היא במעקב אנדוקרינולוגי מאז גיל 4.5 מאחר שהיא נמוכה (אחוזון 3). לאחרונה קיבלה אישור לקבל הורמון גדילה המצריך זריקה כל יום. היא מסרבת בכל תוקף לקבל את הזריקה (מן הסתם, מפחדת מהכאב) ואומרת שלא מפריע לה להיות נמוכה...זה מגיע לבכי כשרק מדברים איתה על זה. די ברור שגם אם עכשיו הגובה לא מפריע לה, בעוד שנתיים שלוש זה יהיה הרבה יותר משמעותי עבורה. מאחר שיש לנו חלון הזדמנויות קטן מאוד להתחלת הטיפול כדי שהוא ישפיע, אשמח לשמוע מה ניתן לעשות בנושא זה.

בתי בת 8.5 לאחרונה מורחת צואה על הקירות בשירותים,גם בבית וגם בבתים אחרים.וכאשר אני מעירה לה על כך היא נבוכה ומכחישה.

שלום רב, בשיחה זורמת עם שני הבנים, ( 10.5 ו - 11.5) הסברתי להם שישנם אנשים חולים, וצריך להזהר מכל אדם, וכמובן שתמיד אם מזהים התנהגות "חריגה" צריך מיד לספר להורים. בני בן ה-11.5 שאל כך : "אבל אם מישהו עושה דבר כזה, הוא בטח גם יגיד ויאיים לא לספר לאף אחד"... המשפט הזה מדאיג אותי, הייתי שמח לשמוע את דעתך. תודה מראש.

שלום עכשיו לקראת יום המשפחה הילדים מציירים בגן ציורי משפחה. שני הציורים שראיתי של ביתי בת ה-4.5 לא כללו את אחיה היחיד בן שנה ותשע. כשראיתי לראשונה שאלתי איפה הוא אמרה בבטן שלך. בפעם השנייה כבר לא שאלתי. האם זה צריך לעורר בי איזושהי דאגה? יש לציין שהם אכן רבים הרבה והוא אכן דורש הרבה תשומת לב אך לעיתים גם מאוד נהנים וצוחקים יחדיו. תודה רבה!!

שלום , בני בן 7 , ילד מאוד חכם, המורה מדווחת לי שהוא תמיד בדיעה הפוכה מהתלמידים אחרים, הדיעה שלו היא הנכונה, אפילו אם מובן מאליו שדעתו לא מתאימה, הוא מתעקש.

שלום רב בני בן כמעט 6 סובל מחרדת כישלון המתבטאת בהימנעות מפעילויות מסוימות כגון משחק כדורגל כי אולי לא ינצח, מגיב לביקורת או נזיפות בביטויים מאוד חריפים כלפי עצמו, לעיתים נמנע ממשחק עם חברים לגן כי "אולי לא ירצו לשחק איתי". מכל בחינה אחרת הוא בתפקוד גבוה מאוד: חכם מאוד (קורא וכותב בגן חובה), מאוד ורבלי, רגיש גם לזולת ותמיד היה אהוב ע"י צוות הגנים בהם היה. אשתי ואני שוקלים עבורו טיפול כהכנה להתמודדות עם אתגרי בית הספר בשנה הבאה (למשל ציונים). שאלתי היא כיצד לבחור בין מגוון סוגי הטיפולים המוצעים: רגשי / טיפול במשחק / באומנות / ברכיבה וכן הלאה? איך לדעת מה יתאים לו ויהיה האפקטיבי ביותר?

חברתי

היי אנינפרודה מבעלי 3 חטדשים . אינו גר בבית. לא הפרדנו עדיין חשבונות והוא פוגש המון את הילדים. בתי בת 5 ובהי בן 3. אני בהריון חודש . שאלתי ..? גירושים זה תהליך והילדים עוד לא יודעים. הם וודעים שאבא כעבודה וגר אצל סבתא כדי לעזור לה. הוחלט להתגרש אני רוצהה לעבור דירה. משהו חדש. יהיו המון שינויים בחיי הילדים. נעבר דירה אח חדש הגדולה שנה הבאה כיתהה א והידיעה על פרידה. שאלתן האם לעבור דירה או להישאר כדי למנוע שינויים? מציינת שאני עובדת משרה מלאה עד שלוש ולומדת לתואר 3 דיי שמחה במהותי וכבר דיי אחריי הכאב של הפרידה שיזמתי. זה עובר לילדים ומרגיש לי שהם חזקים ושמחים.

שלום ביתי, בת שלוש נכנסה לגן עירייה רק עכשיו הייתי איתי בבית עד כה. בחודשיים האחרונים פיתחה פחד מזרים, שזה אומר מכל אחד שהיא לא מכירה אפילו מדריכים/ת שמעבירים/ות חוגים, או נשות צוות שבאות להחליף את הגננת או הסייעת במידה ויש צורך. מחוץ לגן זה קורה אם רואה מישהו/י שמתקרב/ת אז מנסה להתחבא או פשוט להרים את היד ולכסות את העיניים. אני לא יודעת אם זה קשור לעובדה שנכנסה לגן בגיל 3, למרות שכן הייתה אינטרקציה עם כל מיני אנשים וזה לא היה קורה איתי כאשר הינו ביחד. אני בעיקר לא יודעת איך להתנהג כשזה קורה וגם האם זה נורמלי בגיל כזה? כיצד לעזור לה . והאם יש צורך בטיפול מסויים? או פשוט לחכות שזה יחלוף . אשמח לשמוע עצות או כל דבר שיעזור לי לעזור לה .

תודה על המענה על איזה הדרכה מדובר למי לפנות?

שלום לך, הבת שלי בת כמעט 6, ילדה נהדרת. היא עברה השנה לגן חובה מגן פרטי רב גילאי ששהתה בו 3 שנים קודם. עלי לציין שאיננה מתלוננת ללכת לגן, וגם לא בשובה. אבל זה גם חלק מהאופי הסתגלן והנעים שלה, מהכוחות הטובים שלה. הבעיה היחידה היא שהגננת אמרה, ואני גם ערה לכך, שהתפקדו החברתי מעט חלש...היא מצטרפת למשחקים אבל מהר פורשת..אינה דחויה אך גם לא יוזמת. התחושה שלי היא שהיא מעט חסרת ביטחון מחד, מתקשה בפורום כזה של בנות גילה לעמוד על שלה. מנגד היא גם ילדה עם גאווה כזו, היתה מעדיפה להחליט על הכל ויכול להיות שאם לא מתאפשר לה היא פשוט מעדיפה לפרוש ולא נניח לעמוד על שלה או אפילו להתעקש לנהל את הענינים. אני משערת כך מתוך היכרות איתה, אבל אולי אני טועה. אשמח לשמוע את הבנות שלך. תודה מראש

היי .. הילדה שלי עברה לגן חדש בת שנתים וחצי והתחילה בזמן אחרון להרדים תבובות שלה קצת באחזריות העם זה אומר שזזה מרדימים אותם בגן היא כועסת על בובה ואומרת לה לישון. ומשכיבה אותה על הבטן ואחרי זה אומרה חוצפנית עם זה נורמאלי או שאני סתם משתגעת ???

שלןם אני בת 35 אמא לשניים ובהריון. אני פרודה חודשיים מבעלי עקב חצייה של קוים אדומים. בעלי מעורב בחיי הילדים כמו דדרוש וצריך. ילדיי בני חמש ושלוש. הוא לא גר איתנו כחודשיים וילדיי יודעים שהוא עוזר לסבתא הרבה לכן לא בבית. החודש ה1 לא היה קל אך עכשיו יותר טוב. לבנתיים המצב עדיין רגיש ואין שיח על חזרה . הוא מעורב וטני מרגישה שלילדיי יש ביטחון ולא תחושה של עזיבה או נטישה. האמירה שאמרו לי עד כה הגדול בן 5 הוא אני רוצה שאת ואבא תיהיו פה יחד. שאלתי היא כזו. מכיון שהכל עדיין באויר וקשה לנו לקבל החלטה כיצד עליי לפעול מול ילדיי?אינני רוצה שיחשבו שככה זה זוגיות או החיים. חודשיים הם ככה.מה עליי לעשות כי בכל עוד באויר

אני אמא גרושה בני בן 10 עם בעיות התנהגות קשות מטופל בריספרידקס 1 מג בלילה ובפוקלין xr כדור בבוקר . הואלומד בכיתה רגילה לאחרונה יש לו התפרצויות זעם קשות עם מבט מפחיד עם העיניים אם אני לא מסכימה למשהו שהוא רוצה הוא מרביץ מקלל צורח ואף חוזר ואומר את אמא מכשפה אני ארצח אותך משעים אותו מביהס בגלל שהוא מרביץ ומקלל כמו כן משעות הלילה הוא לא מפסיק לאכול הוא לא מניח לי לישון צובט אותי צועק שרוצה שאני אקום ואכין לו לאכול הוא עלה מאוד במשקל אני דורשת מביהס שידאגו לו לטיפול פסיכולוגי אבל לא מוכנים לתת מה עליי לעשות ???? אנא עזרתכם בעיניין

בני בן 5 לומד בגן ילדים, ולדברי הגננת יש משהו לא תקין בהתנהגותו, הופניתי להתפחות הילד בקופה ומילאתי את הטפסים הנדרשים ואישרו לי בשבילו ריפוי בעיסוק. אולם לא זאת הבעיה שלו, יש לו כל מיני בעיות שאני צריכה שמשהו יראה אותו ויאמר לי מה לעשות איתו ולאן לפנות. מי הוא הכתובת המדוייקת שעלי לפנות אליו שיוכל לאבחן לי את הילד ולאמר לי מה הבעיה שלו. ניסיתי דרך הקופה לבקש תור לרופא התפתחותי וקיבלתי תשובה שזה לא שייך אליו. אז למי כן אפשר לגשת שיכול לאמר לי:

שלום רב, בתי בת 11 וכבר כ-4 שנים סובלת מבעיות שינה. עד גיל 7 הכל היה תקין. מכיתה ב' התחילו בעיות שינה שנמשכות עד היום. בגיל 7 היתה לה בעיה להירדם וכבר שהיתה נרדמת היתה מתעוררת בבהלה מספר פעמים בלילה. היינו אצל פסיכולוגית שלא ממש עזרה , אבל איכשהו המצב נרגע ושוב חזר אחרי כמה חודשים. בשנים האחרונות יש לה בעיקר בעיה בהרדמות. זה קורה כמעט כל לילה. בחופש הגדול נראה היה שזה כבר מאחורינו אבל שוב חזרה הבעיה. לקחנו אותה למעבדת שינה אך הרופא שם הבין שזו כנראה בעיה רגשית ולא פיזית. כיוון שכשהיא ישנה איתנו על מיזרן בחדר שינה שלנו היא כן מצליחה להירדם. גם אם אנחנו עדיין לא בחדר (הידיעה שנגיע מספיקה לה). אנחנו לא מבינים מה הבעיה, במהלך היום הילדה היא ילדה שמחה, תלמידה מצטיינת, חברותית , מקובלת מאוד עם שמחת חיים. לא עברה טראומה, לא נעשה שינוי בבית ובמשפחה. היא לא מוטרדת ממשהו, ילדה שמשתפת ויודעת להתבטא מצוין. גם היא לא יודעת להסביר מה קורה לה בלילה. היא רק אומרת שהיא מרגישה פתאום משהו לא טוב. אודה לעזרתך והכוונתך.

יש לי ילד מקסים. עדין, נעים, חכם יפה מוכשר ומחונן שפשוט לא מפסיק לדבר. יש לנו ארבעה ילדים וזה נכון שהוא נאלץ לא מעט לדחות סיפוקים ולהמתין עם הדיבור ואולי זה מקשה עליו אבל מאז ומתמיד הוא מדבר בלי הרף. הוא לא מזהה מצבים שבהם אני או בעלי עסוקים במשהו אחר הוא לא עוצר אם קורה משהו באמצע שיחה איתו למשל אם מישהו מבני הבית שואל משהו הוא ממשיך לדבר ולספר מה שרצה הכל במקביל למישהו אחר. כמובן שזה לא גורף ומוחלט אבל זה קורה לעיתים רבות מדי על בסיס יומיומי.הוא יכול לתפוס אותי בדלת כשאני אומרת שאני ממהרת ולנסות להסביר לי למה המורה שגתה בהסבר של כללים בשפה האנגלית ולנסות להדגים לי את את כללי הדקדוק וכשאני כועסת או מתוסכלת הוא אומר בתמימות אמיתית שחשב שזה ממש יהיה פשוט וקצר זה פשוט קורה הרבה. אני מבינה שהוא עמוס מחשבות בהיותו מחונן והוא אינטיליגנט מאד ובסך הכל בן 9 אבל אני דואגת לו שהוא לא מזהה מצבים ולא מבין את הגבול ובעיקר דואגת חברתית. אני חוששת שחברים לא יוכלו להכיל את זה שהוא מתחיל לדבר ולא ער למתרחש. אני רוצה לסייע לו והסברים לא עוזרים. איך אוכל לעזור לו להבין ולאבחן מצבים. בעבר הכרנו אדם שמדבר ללא הפסקה. אב של ילד שהיה איתו בחוג והבן שלי ראה איך הורים נמנעים משיחה איתו פשוט בורחים כי הוא לא מרפה ולא מאפשר מנוחה לרגע בשיח אבל גם דוגמא חיה לא הועילה. הגור שלי גדוש מחשבות ומילים ופשוט יורה עלינו את המלל בצרורות. מעבר לזה שאני מותשת מזה שאין שנייה של שקט למעט כאשר הוא קורא והוא קורא לא מעט או כמובן כשהוא עסוק במסך, במצבים אחרים הוא פשוט מדבר המון. איך עוזרים לו??

שלום רב, בת בת חמש, נכנסה לראשונה לגן עיריה אחרי כמה שנים בגן פרטי - חממה. היא לא מכירה אף אחד, וגם לא ממש משתפת..אנימוצאת עצמי מודאגת ודואגת, וממנה לא מקבלת שיתוף...היא הולכת בבוקר לגן, לא בשמחה אך לא מוחה, לפעמיםמבקשתשאקח אותה מוקדם אך לא מתעקשת. נפרדת בבוקר יפה, בלי שום דרמה, אבל אני יודעת שאין לה שם אף חברה ושקשה לה ליזום...מה עושים?

שלום, הבת שלי בת 3 ושלושה חודשים. ביום הולדתה בחודש מאי נעלם המוצץ שלה והחלטנו שזה הזמן לגמילה. מאותו יום הבית שלנו הפך לאזור קרב. הילדה צורחת בלי סיבה, נהייתה אלימה ושעות אחהצ הפכו לסיוט. שלא נדבר על השינה שמתעכבת עד לחצות. האם כדי להחזיר מוצץ לאחר תקופה כזו ארוכה ללא המוצץ? ואיך גורמים לילדה להרגע ולא להגיע למצבי אלימות מצדה כלפי בני הבית. תודה

שלום אני גרוש , ויש לי שני ילדים בני 16 ו-12. מאז שאני לא גר בבית, אני מעורב פחות בחיי הילדים באופן מובן. בכל פעם שאחד הילדים ירצה להגיע, אם אני בבית אני לא אגיד להם שלא ניתן . אני מרגיש שאני זקוק לכמה ימים רק לעצמי, וכשאני מנסה קצת להתנתק אז אחד הילדים רוצה להגיע ואני כמובן אומר לו לבוא. חבר אמר לי שזה בסדר אם פעם אחת אגיד שהיום אני לא יכול (למרות שאני בבית) ואקבע עם הילד למחר,כדי לקחת לעצמי קצת אויר. אני לא מסוגל להגיד לא יכול כשאני בבית, אני רוצה שהילדים ירגישו שהם יכולים להגיע תמיד. אשמח לשמוע את דעתך המקצועית. תודה

שלום, בן שנתיים ועשרה חודשים. כבר חודש גמול.. שולט במתן שתן.. הולך לשירותים לבד... אבל רק כשמדובר בפיפי. את הצואה הוא עושה בתחתונים. הוא יודע שיש לו והוא מתאפק עד הרגע האחרון ועושה התחתונים. גם כשאני אומרת לו שייגש לשירותים ומנסה לשכנע אותו לבוא איתי ואני יודעת שיש לו.. הוא לא מוכן והוא מתאפק עד שעושה בתחתונים. ניסיתי הפתעות ומתנות וחיזוקים וזה לא עוזר.. אשמח לעזרה הברכה שיר

שלום בתי בת השנתיים וחצי בוכה וחרדה מזרים במיוחד במישהו מרים את אח שלה ואת בת דודה שלה או שמישהו מתקרב לאח שלה היא צורחת ובוכה מסיבה לא ידועה מה זה יכול להיות?תודה מראש

ילדה מתוקה מאוד בת שלוש היא קצת שקטה אבל משתלבת חברתית ורואה אותה עצמאית אין לה בעיה לשחק לבד בכיף שלה ולא צריכה בחברת תינוקות זה בסדר איזה פעולות אפשר לעשות לעידוד תינוקות להשתלב בחברת תינוקות

נכדתי בת 4 עברה לפני 3 שבועות ניתוח: כריתת שקד שלישי, כפתורים וכריתת שקדים. מאז הניתוח כל לילה היא מתעוררת עם בכי מספר פעמים. ביום היא בסדר. ההורים כבר לקחו אותה לישון איתה במיטה בתקווה לתת לה ביטחון. עדיין מתעוררת בבכי עז. מה עושים??? תודה.

בס"ד שלום. בן שנתיים לפני כשלושה שבועות התלונן על כאב בטן פעמיים... לאחר מכן היתה יציאה... התלונה חזרה שבוע לאחר מכן שוב .ואחר שבוע . היום היתה תלונה על כאב בטוסיק ובבטן... חשוב לציין שהילד רגוע משחק לא מראה סימני מצוקה ישן טוב ..אין הקאות או שלשולים מידי פעם עצירות . יש יציאות...מאחר והילד הוא לא אכלן וכל ארוחה נתקלת בקשיים ורק כאשר מלווה עם ספר או משחק תוך כדי אז הוא אוכל פחות או יותר..הפעם האחרונה הראה התנגדות לא רוצה לאכול...כאשר אחרי שכנוע מצידי שרק יישב איתנו בשולחן הסכים וגם אכל איך מומלץ להתיחס לענין. האם יש צורך לעשות בירור אצל רופא משפחה או להתעלם. תודה רבה .

הבן שלי נותן לי ראסיות עם המצח שלו ומכות עם הצעצועים שלו מה עושים אשמח לתשובתך

שלום רב, הבת שלי בת 4 וחצי לערך ולאחרונה יש לה מספר בעיות התנהגות שהייתי שמח לדעת כיצד לטפל בהן 1. היא חזרה להתנהג ולדבר כמו תינוקת. 2. היא בזמן האחרון ממש נצמדת לאמא שלה ברמה של דבק וללכת איתה אפילו לשירותים 3. מתלוננת הרבה שאף אחד לא משחק איתה בגן. ראוי לציין שהיא בגן עירייה בקבוצת גילאים 3-4 אשר קטנים ממנה ויכול להיות שחלק מההתנהגות היא לוקחת מהם. אשמח לחוות דעתך כיצד לטפל במקרים אלו. תודה

הי לפני חודש אימי נפטרה והילדה שלי הייתה מאוד קשורה לסבתא שלה היא מסתגרת בחדר היא לא רוצה לחזור לבסיס היא בקושי אוכלת היא לא מחייכת היא פשוט בנאדם אחר מה אפשר לעשות אני מאוד דואגת לה

שלום אני בן 46, גרוש + שני ילדים בני 16 ו-10. לפני כחודש הכרתי בחורה והקשר רציני ומשמעותי עבור שנינו. אני מאוד רוצה שילדי יכירו את חברתי, אך חברתי טוענת שהקשר טרי מידי וזה לא הזמן להכיר את הילדים, צריך לדעתה לבנות יותר את הקשר לפני ההיכרות עם הילדים. אני לא מסכים איתה, וחושב שהיא חלק מחיי כרגע ולכן הילדים צריכים להכיר אותה. אשמח לשמוע את דעתך בנושא. תודה רונן

היי שוב אני, החלפתי רכב לחדש יותר ממה שהיה והמתוק מסרב להיכנס אליו.. הוא בן שנה ושלושה חודשים, התרגל כנראה לרכב הישן עם מושב הבטיחות שלו מקדימה ליד הנהג.. עכשיו ברכב החדש המושב שלו מאחור, לרכב החדש צבע ברונזה והקודם לבן, אני לא יודע איך לקשר בין הדברים ולמצוא את הבעיה הוא פשוט ממרר בבכי ולא מוכן להיכנס לרכב אפילו לא להסתכל עליו.. אנחנו ממש מתוסכלים מהמצב ואשמח לרעיונות.. תודה רבה

היי הבן שלי בן שנה וחודשיים ומזה כמה ימים הוא מסרב להיכנס לאמבטיה להתקלח וצורח ובוכה, לפני כמה ימים הוא החליק לי קצת בין הידיים מרוב סבון אבל לא נפל, רק איבד קצת שיווי משקל כשאשתי חפפה לו, לדעתי מאז הוא מסרב להתקלח וקשה להכניס אותו לאמבטיה, ניסינו למלא אותה במים עם צעצועים וכו' אבל לא עוזר אשמח לרעיון תודה רבה

תודה רבה ננסה

שלום רב! לי ולבעלי יש מדי פעם ויכוחים ומטבע הדברים לצערי קורה שהם מתרחשים ליד התינוק היקר שלנו כרגע בן 11 חודשים. אנו משתדלים להמנע שזה יקרה לידו אבל לעיתים זה מגיע למצב בלתי נמנע, בעיקר כי לבעלי ocd והוא מתקשה להבליג על דברים מסויימים שחש ברגע מסויים. אני רואה שהילד נלחץ וזה גומר אותי. אני מנסה תמיד למנוע מהויכוח לעלות לטונים גבוהים אבל רואים בבירור שהילד מרגיש ונלחץ. האם חלילה עלול להיות נזק בגיל כזה לטווח ארוך? מה ניתן לעשות? יש לציין שבעבר זה היה הרבה יותר גרוע ואחרי שיחות רבות בעלי למד להשתלט על עצמו יותר ליד התינוק אבל עדיין זה קורה מדי פעם ומטריד אותי מאדדד. מצפה להתייחסותך... בתודה מראש...

שלום רב, בני בן ה 6 חובב מאד דברי מתיקה וחטיפים. מדי יום הוא התרגל להגיע הביתה אחה"צ ולקבל פינוק קטן מתוק. ולא ראיתי בזה בעיה . משקלו תקין ויחסית הוא אוכל בצורה סבירה דברים בריאים אחרים. יחד עם זאת, הדחף למתוק הוא קבוע ואף אובססיבי ואנו מנסים לשלוט בזה בבית בנימוקים של בריאות וגיוון מזון. אך הוא מסתובב סביב המזווה כמו דבורה וכל הזמן תר אחרי משהו מתוק - לעיתים אנו מסרבים ולעיתים מאפשרים. בימי הולדת המצב גרוע בהרבה היות ואז הוא מאבד כל רסן; כשאנחנו נוכחים, אנו מנסים למתן את האכילה חזרת הרסן בנימוקים קצרים של: " זה לא בריא להגזים" תהנה מהכיבוד, תטעם קצת מכל דבר אבל צריך לאכול במידה ". טיעונים שאנו מקווים שעשויים להיקלט אצל ילדבגילו. לאחר חגיגת יום הולדת אחת הוא הקיא ובחגיגה שניה בה לא נכחנו מסתבר שהוא פשוט אכל ללא הפסקה. מאד כעסנו עליו מה שגרם לו לבכות כמובן (הוא גם נבהל מעוצמת הכעס של אביו) וכעסנו גם על עצמנו כהורים על כך שאחד מאיתנו לא היה שם כדי להשגיח. חשוב לי לציין כי בבית אני אופה על הילדים, במזווה לרוב יש עוגיות, קצת שוקולד מדי פעם כי אנו מאמינים כי איסור אכילה או אי החזקה של מזון מסוג זה יעשה את הפעולה ההפוכה ויחמיר את האכילה הלא מבוקרת כאשר יגדל ויהיה לבד יותר, אצל חברים, משפחה וכו. אתייעץ עם תזונאית כיצד לפעול בסוגיית גיוון המזון אבל חשוב לי לקבל סיוע מקצועי לטובת התמודדות עם הסוגיה בהיבט הרגשי, כיצד לפתור את הנושא מול הילד, אילו מסרים להעביר שייקלטו בצורה טובה יותר, ואיך להתמודד עם האובססיה הזו ? חשוב לי מאד מצד אחד שלא יגדל להיות ילד שמן ויסבול מתחלואים הקשורים באכילה מופרזת של דברי מתיקה ומצד שני שלא ייפתח הפרעת אכילה לכיוון השני וידאג מכל דבר שהוא מכניס לפה.. בנוסף אציין כי כאשר בסופש למשל אנו נחים בצהריים לא פעם מצאתי חבילת עוגיות שחוסלה בהיחבא וזה בהחלט איתות לכך שהוא מבין שזה לא בסדר ויודע שנכעס אם נדע). אני לא דוגלת בהסתרת מזון מתוק בבית או בהוצאתו הגורפת אחרת כיצד ילמד הילד שליטה? . חשוב לי להעביר מסר של מידתיות אבל בזה ככל הנראה אנו כהורים לא מצליחים כך הנושא של ממתקים עוגות וכו נהיה כבר issue . אודה לעזרתך בלהבין את התנהגותו , ממה היא נובעת (אני כל הזמן חוזרת על כך שיש הכל בבית ושאנו לא מחסירים ממנו דבר והכל מותר אך במידה) ובעיקר כיצד להתמודד עם זה בצורה טובה יותר כהורה ולסייע בהפחתת האובססיה שהוא פיתח סביב הנושא. בתודה מלאני

היי אנו מתכוונים לעבור לעיר אחרת. האם להוציא את הילדה מהמסגתר הנוכחית ? לחכות לסוף שנה? או במידה ויש אפשרות לעבור לעיר אחרת ולהשאיר את הילדה עד סוף שנה וגם שנה הבאה באותו גן. והאם יש במעבר סוג של נזק עבורה כי אנו עוברים כל שנה בית.

3.5 שנים

היי אישתי ואני מתווכחים המון...מןל הילדה לפעמיים ומפחדים שזה פוגע בה.. האם יש חשש?

שלום רב, הילדה שלי בת 3.5 וב3 שנים האחרונות הספקנו לעבור 3 דירות ועכשיו שוקלים את המעבר ה4 שהוא יהיה לפרק זמן ארוך יותר משאר מעברי הדירה שהיו לשנה וקצת.. הסיבה אי הסתגלות לבית שלי ושל אישתי.. חשוב לי לציין שבכל המעברי דירה לא החלפנו גן. כעת אני שוקלים את המעבר ה-4 ובסוף השנה הנוכחית להעביר את הילדה לגן אחר בעיר החדשה... זאת אומרת שהיא בגן העירייה כעת תהיה רק שנה ואז ץעבור לגן עירייה חדש בעיר אחרת. שאלתנו היא כזאת... האם כל המעברי דירה והמעבר הקרוב יפגעו בה מפחינה נפשית או שיעשה איזה הפרעה התנהגותית או שכמו שכולם אומרים שילדים בסוף מסתגלים? האם לדעתך יש מניעה לבצע את המעבר הזה? אין חובה למעבר םשוט קושי שלנו חהסתדר לדירה ולאחרי שיצאנו מאיזה משבר כלכלי אנו יכולים לעשות מעבר לדירה מיחידת דיור מרתפית. תודה

שלום, בתי בת השנה ו-4 חודשים לאחרונה פיתחה דפוס התנהגות שאני לא מצליחה להבין וגם לא יודעת כיצד להתמודד איתו בצורה הכי טובה. אם חמותי/בעלי מוציאים אותה מהגן היא יכולה להיות במצב רוח מאוד טוב, לשחק , לצחוק.. עד לרגע שאני נכנסת הביתה. כשהיא רואה אותי היא רצה אליי ומתחילה לבכות . אני מרימה אותה ומנסה להרגיע אותה אבל היא כאילו נכנסת למעין סוג של מצב רוח רע ושום דבר לא עוזר (מוצץ, שירים, ליטופים...). כמובן שהיא לא מוכנה לרדת מהידיים שלי עד שהיא נרגעת ולוקח לה זמן להתאושש מהמצב רוח הזה כאשר לבסוף היא נרגעת. מרגיש לי שהיא מתרגשת מאוד לראות אותה ולא מצליחה להכיל את ההתרגשות שהופכת לבכי ואז היא לא מצליחה לצאת מהבכי הזה. באופן כללי, אני מבלה עם בתי זמן רב : אני אוספת אותה רוב השבוע מהגן ומבלה איתה את כל האחה"צ וכמובן שבימי שישי ושבת אני כל הזמן איתה. אין יום שאני לא בבית לתת לה ארוחת ערב, לעשות לה אמבטיה ולהשכיב אותה לישון. הייתי רוצה לדעת על מה זה יכול להעיד ומה הדרך הכי טובה להתמודד עם המצב הזה (יכול להיות שלהרים אותה זה לא הדבר הנכון לעשות באותו רגע?) תודה! ורד.

שלום רב, לבני בן השנתיים יש פער גדול בין ההתנהגות שלו בבית לבין ההתנהגות בחברת אנשים ובעיקר בגןֿ בבית הוא לא מפסיק לדבר, יודע צבעים, צורות, מצייר עיגולים וקווים ואילו בגן הוא פאסיבי, לא רוצה להשתתף, לא מדבר בכלל. בבית הוא שר את כל השירים שהוא לומד בגן, מספר לי איך היה בגן אבל בגן הגננת בקושי שמעה אותו מדבר. הוא לא משתף פעולה בכלל היא המליצה לי לקחת אותו לפסיכולוג התפתחותי רגשי חשוב להדגיש כי הוא ילד מופנם גם בחברת המשפחה שלי ובחברת אנשים שהוא מכיר. זה לא רק בגן . נכנס ללא קושי אבל פשוט פאסיבי רוב היום ובבית לא. אני לא חושבת שהוא מחייך רוב הזמן שם ובבית הוא שובב וחייכן זו השנה השנייה שלו בגן עם גננת שונה.

שלום וברכה! בתי בת ה-7, ילדה נבונה ושמחה. לומדת בכיתה ב'. בת יחידה. נמנעת מכל משחק שיש בו אלמנט של תחרות. כשמשחקים משחקי קופסא, היא תמיד מתנדבת להיות ה"קופאית", ה"מחלקת" וכו' - ואף פעם לא מוכנה להשתתף באופן פעיל במשחק. במשחקי חצר - גם כן נמנעת. למשל, יודעת לקפוץ היטב בחבל, אבל אף פעם לא משתתפת במשחקי חבל עם החברות. (כשיש אתה חברה אחת או שתיים - היא כן משחקת, אבל כשזו קבוצה היא כנראה מרגישה מעט יותר מאויימת ופשוט נמנעת). כשפונים אליה בשאלה שדורשת מעט חשיבה ו"יציאה מהקופסא", היא ישר עונה: לא יודעת. למרות שזה לא כך. לא תמיד זו שאלה של ידע. אני המון המון אומרת לה ומדברת אתה על כך שבלי לנסות - אי אפשר לדעת ולהתקדם, ומספרת דוגמאות. כמובן בלי להלחיץ. נושא המשחקים בגיל הזה, חשוב כמעט כמו הנושא הלימודי. בלימודים היא בסדר גמור - חוסר הבטחון כמובן גורם לה גם להשתתפות מעטה יותר בשיעורים, אך היא אוהבת לרכוש ידע ובבית אני רואה שהיא מפנימה כל מילה ומשתמשת בידע שהיא רוכשת. היא לא אוהבת ללכת לבית הספר. המורה לא כל כך מוצאת חן בעיניה, אבל נראה לי שאם ההפסקות שלה היו "מלאות" בהתעסקות ובמשחקי חברה - היא הייתה שמחה יותר ונהנית יותר. יש דרך לגרום לה להפסיק לחשוש, לא לפחד מכישלון ולהיות פעילה יותר? יש לציין שלפני שנתיים, בגן, הנושא עלה בפעילויות הגן - שם היא נמנעה מפעילויות רבות, בטענה של "אין לי כוח" וכו', כשגם שם הבנו שזה נובע מחשש של כשלון או מפחד מתחרות. אז לקחתי אותה לטיפול רגשי. לאחר מספר טיפולים - המטפלת אמרה שבעבודה אחד על אחד אין לה שום בעיה, וחבל להמשיך עם הטיפולים. אולי הייתי צריכה איזו קבוצה חברתית. אבל זה חלק מהעניין - היא לא מעוניינת להשתתף בשום חוג. מקווה שהובנתי. אשמח לייעוץ ולעזרה בחשיבה. ריקי

תודה רבה!

שלום , בני בן ה8 הבכור מבין 3 ילדים , כבר ארבעה ימים מאז חזרה ללימודים הוא איבד שמחת חיים , נורא עצוב ולא מפסיק לבכות , ממש כבוי, ניסיתי לברר מה הסיבה ככל הנראה חברתית ,יש לו מעט חברים בביה"ס והוא "מרגיש בודד" לדבריו, ניסיתי לחקור יותר ומצוא יחד איתו פתרונות , אני ממש מודאגת ולא יודעת למי לפנות ואיך לטפל. אני צריכה עזרה !!!