פורום פסיכולוגיית ילדים

הילד בן 4.5 עם חשש שהוא על ספקטרום האוטיסטי, אבל לא מדובר במקרה קיצוני (אין לו קשיי שפה או עיכוב בהתפתחות. יש קצת בעיות בהתמודדות עם סיטואציות חברתיות, סביבות רועשות, ושינויים ברוטינה). אני הייתי מעדיף לקחת אותו לאבחון אצל פסיכיאטר שמומחה לתחום - כדי שנדע. אשתי אבל לא כל כך רוצה. היא אומרת שברגע שלוקחים לאבחון, הפסכיאטר מחפש מה לא בסדר, וימהר לאבחן אותו כאוטיסט. האם היא צודקת בחשש הזה?

שלום, הבן שלי התחיל כתה אלף בסמפטבר. כשבוע לפני הלימודים התחילה ירידה דרמטית בהתנהגות שלו - התרפצויות כעס וזעם, שכוללות אלימות מילולית ופיזית גם כלפי מבוגרים וגם כלפי ילדים אחרים. לצערי ההתנהגויות האלה ממשיכות בבית הספר. עד לשבועות האחרונוים הוא לא היה ילד רגוע במיוחד, והייתה לו נטיה לכעוס על דברים קטנים אבל שום דבר שמתקרב למה שקורה עכשיו. אציין גם שמדובר בילד מאוד מתקדם במבחינה קוגניטיבית. חוץ מהתחלת הלימודים לא היו שום אירועים או שינויים דרמטיים בבית. אחנחנו בתהליך של לפנות לפסיכולוג לאבחון וטיפול, אבל בינתיים אשמח לשמוע רעיונות ראשוניים במה יכול להיות מדובר, ומה כדאי לעשות כדי לעזור לו להשתלב בינתיים.

שלום רב בני בן 5 והוא הבכור בבית. יש לי עוד בן בן 4 (ההפרש ביניהם הוא 10 חודשים) ועוד בת בת 9 חודשים. הוא תמיד היה יותר רגיש אבל בזמן האחרון הוא ממש פיתח חרדת נטישה. זה מתבטא בזה שלפני השינה הוא לא מפסיק לשאול אותי אם אני הולכת לאנשהו. במקום כמו גימבורי שכולם משחקים הוא נשאר צמוד אלי ולא מאבד קשר עין. יש לציין שלגן הוא הולך בשמחה בבוקר וגם לחבר שמזמין אותו הוא הולך לבד בלי שום בעיה. הבעיה היא בעיקר כשיוצאים החוצה אז הוא לא מוכן לזוז ממני אפילו לשניה ובלילה כשהוא עולה למיטה הוא חייב לשאול אותי כמה פעמים אם אני הולכת לאנשהו. הדבר מדאיג אותי מאוד ואין לי מושג איך להתמודד עם זה ולגרום לו להבין שאני לא עוזבת אותו בחיים ולהחדיר בו יותר ביטחון. תודה מראש

יש לי ילדה בת 5 שיש לי כמה נקודות שאני רוצה לברר לגביהם ואיך להתמודד איתם: : א. מכניסה ידיים לפה או כל מני דברים שיש לה ביד היא יכולה להכניס לפה... זה משגע אותי ואני כועסת עליה.. ב. קשה לה עדיין להיפרד בבוקר בגן ג. כשאנחנו הולכים לחוג היא בוכה רוצה שאני אכנס איתה,\ זה לא אפשרי... ד. לא רוצה ללכת לחוגים או למחנה קיץ או לכל פעילות חדשה ה. יכולה לבכות מדברים קטנים מאוד ו. לא מקשיבה לי אני יכולה לבקש ממנה לעשות דבר מה מספר פעמים והיא לא מתייחסת אליי, זה מכעיס אותי מאוד ח. מאוד מתעניינת באיפור ובפריטי לבוש של נשים אודה לכם מאוד אם תוכלו לתת לי דרכים להתמודד עם ההתנהגות שהעליתי תודה רבה

הילדה שלי בת 5.. יש לה שיער מתולתל ממש יפה.. כבר כמה חודשים שהיא אומרת לי שהיא לא אוהבת את השיער שלה ושהיא רוצה שיהיה חלק וכל הזמן מבקשת שאעשה לה פן או החלקה.. אני מנסה להעצים אותה וכל הזמן להחמיא לה על השיער אבל זה לא עוזר איך אני יכולה לעזור לה לקבל את עצמה איך שהיא ולהרגיש טוב??

"שלום:) בן 2.5 לא אוהב ""להמסר"" בהסדרי ראיה. אך במשך הראיה הוא בסדר. מה אפשר לעשות?"

בני בן הארבע אוהב מאד לשחק במשחקים של בנים, העדפות שלו מאד ברורות לגבי לבוש ומשחקים של בנים, היום אמר לי שהוא רוצה לספר לי סוד שהוא רוצה להיות בת ואז ביקש לא להמשיך לספר לי. התנהגתי נורא כאמא - ממש הכרחתי אותו לספר לי במניפולציות זולות, בגלל הלחץ שלי. לבסוף אמר לי סיימנו לדבר אני הולך לישון. נראה לי שרק החמרתי המצב והפכתי את זה לאירוע. דרך אגב הוא מאד יפה ואני חוששת שאולי אמרו לו שהוא יפה כמו בת. בכל אופן ממש אשמח לעזרה נראה לי שעשיתי נזק במקום לעזור.

שלום רב, בחודשיים האחרונים התחילה תופעה אצל בתי בת ה 6 בה היא אומרת לי כל הזמן כי המוח שלה אומר לה דברים רעים על חברות שהיא בקשר טוב מאוד איתן , על אנשים שהיא מכירה ואוהבת וגם עלינו על ההורים. היא מדברת על כך הרבה ונראה שזה מציק גם לה. האם זו תופעה טבעית לגיל הזה? איך מומלץ להתמודד במקרה כזה? תודה

לילדה יש כנראה חרדות .כדאי מאד להתייעץ עם איש מקצוע.

שלום, בני בן ה7 מפחד מכל דבר- הוא מפחד מחושך, מפחד להיות לבד בחדר בערב, עד כדי כך שהוא לא מסוגל אפילו להכנס למטבח גם כשהעור דלוק גם במטבח וגם בסלון. הוא מפחד להכנס לבד לחדר שלו, כל פעם מבקש שמישהו ילך איתו, גם להשכיב אותו חייבים ללכת איתו. הוא לא מוכן לישון בלי אור, כל הלילה אנחנו משאירים אצלו נורת לד קטנה. בני גם מאוד מאוד רגיש. אם מרימים עליו את הקול הוא מתחיל ישר לבכות, אומרים לו "לא" - הוא מתחיל לבכות. לפעמים יש לו גם התקפי כעס והוא מתחיל לדבר לא יפה או להתנהג באגרסיביות (בועט ברהיטים או זורק דברים), הרוב זה קורה ברגע שלא עושים/נותנים לו את מה שרצה. חייבת לציין גם שיש לו גמגום (לא ממש קריטי אבל גם לא מעט) וכמה סוגי טיקים. לגבי הגמגום קיבלנו טיפול בו נתנו לנו כלים כדי להקל עליו אך בני מסרב לעשות את מה שהמליצו למרות שיודע שזה עוזר לו מאוד. השאלה שלי היא מה אפשר לעשות עם כל זה, למי לפנות, כי אני מרגישה חסרת אונים כבר, לא יודעת איך לעזור לו עם כל מה שעובר עליו. תודה מראש

שלום, בני בן 5.5, אמור לעלות השנה לכתה א ואנחנו ממש מתלבטים: לצד ההשארה בגן: כנראה שיש לו הפרעת קשב (מתקשה להתרכז במפגש יותר מעשר דקות), לפעמים בוגר אך לפעמים גם ילדותי, מתקשה במעברים (למשל מתקשה להפרד מההורים בכניסה לגן למרות שיש לו חברים שם), ובעיקר קטן בגיל ולפעמים נוטה להגרר אחרי ילדים גדולים יותר. בצד הלהעלות: מבחינה קוגנטיבית מתאים לכתה א, כל החברים שלו עולים וארבעה שנשארים הם לא כאלה שמתחבר אליהם (הם שקטים והוא אנרגטי ומשתעמם לצערי בחברת השקטים וגם הם פחות רוצים אותו. כנראה לא יכנסו ילדי-חובה חדשים). יש לו גם קשיים במוטוריקה עדינה אבל זה השתפר לאחר מספר חדשים של ריפוי בעיסוק, והמרפאה בעיסוק בקופת החולים אמרה שזה לא מה שצריך להפריע לו בכתה א ושנחליט לפי החברים. מה להעדיף: הקניית ביטחון עצמי ע"י השארות שנה בגן או עליה עם החברים? האם סביר שכשיהיה בגן רק עם הילדים השקטים והמופנמים הוא יתחיל פתאום להתחבר אליהם, או שיותר סביר שתהיה לו שנה של דחיה חברתית?

שלום, בני בן השנתיים וחצי, ילד חכם ומפותח, החל לחלום בלילה חלומות רעים, כמה פעמים בשבוע. הוא מתעורר בבכי היסטרי וצועק: "איש מפחיד, איש מפחיד", וקשה להרגיעו. לא ידוע לי על חוויה קשה שעבר לאחרונה, או סרט מפחיד שראה. הוא נמצא כל היום או תחת השגחתנו או במעון- שמח ללכת לשם, אוהב את הגננות וכו'. האם יש מקום לדאגה? האם זה סימן למשהו רע שקרה לו?

האם פסיכולוגית בית ספר יכולה להפנות לבדיקת מסוכנות ילדה בת 8.5 ללא מפגש עם הילדה ו/או הוריה?

בני בכיתה ב , ילד טוב ותלמיד מצטיין. לצערי נמצא בכיתה שכמעט חצי ממנה עם בעיות אלימות . יש לו חבר אחד ועם השאר ככה ככה יותר לכיוון אין קשר. ביקרתי בבית ספר אחר ומצא חן בעיניי , הוא גם מביע עניין . אני מפחדת שלא ישתלב חברתית , הוא לא ילד שנכנס מהר לעניינים . ומצד שני זו לא כיתה שמתאימה לו כל כך עם כל האלימות ...אני מפחדת שההתנהגות שלו תושפע מהם . ומפחדת שלא יהיה לו טוב שם.איך אני אדע מה לעשות ? תודה.

בת 3,5 מתקשה להתאקלם בגן. פעמיים "תלשו" אותה מאבא. אולי שעה וחצי היתה בגן. מאז פיתחה חום, מקלפת ציפורניים ועור מסביב לציפורניים עד דם. לא רוצה להשאר לרגע לבד (באמבטיה, בחדר ). בינתיים חולה בבית (נזלת ושיעול ככול הנראה גם על בסיס טראומט גן). מה עושים. לתת לה להרגע ולהתחיל לאט לאט ללא תלישות או לעזוב את הרעיון ולנסות את הגן בשנה הבאה?

שלום, בני ילד רגיש, ואם מעליבים אותו או מעירים לו, גם אם הוא לא ממש נעלב, מיד נקוות דמעות בעיניו מה שמביך אותו מאוד. אשמח לשמוע על פתרונות. תודה מראש

שלום רב, כבר למעלה מחודש שביתי בת שנתיים ושמונה חודשים לאחר המקלחת בערב מסרבת להתלבש ומתחילה להשתולל על הספה ולקפוץ ללא בגדים. אני מסבירה לה שבחורף אפשר להתקרר ולהיות חולים ללא בגדים אבל זה לא עוזר . אני נמסה להלביש והיא בורחת שוב ושוב. עד שאני מצליחה להשחיל את החולצה ואז היא נרגעת ונותנת להלביש אותה. לרוב אני מנסה להיות רגועה אבל פעמים רבות אני מתעצבנת. איך אפשר לשנות את הסיטואציה ה מאוד מאוד מתסכל ת הזאת

אחותי עם ילד בן שנה וחצי, לדעתי עם ליקוי בהתפתחות, היא סיפרה לי על בעיה שלה ואני חושבת שיש לה בעיה אבל לא בטוחה. כבר בשנה הראשונה הילד סבל מבעיות נשימה היא נכנסה ללחץ והיתה מעירה אותו פעמים שלוש בלילה לבדוק אותו לכאורה הנשימה היתה לא טובה אבל כבר עברה שנה הילד השתפר, אבל הבנתי שהיא מעירה אותו בכח כל לילה בין 3 לארבע בבוקר. בשיחה עם בעלה הבנתי שלפעמיים הילד צועק חצי שעה ואז הוא גם מתעורר הבעל ישן חזק ולא אכפת לו ממש ונרדם שוב. בנוסף הבנתי ממנה שהיא רבה איתו שהוא לא משתתף בטיפול בילד. אני חושבת שיש כאן בעיה קצת קשה לי להגיד לה ואני לא בטוחה גם, לדעתי היא באובססיה עם התינוק מניפולטיבית ומתוסכלת, היא כל הזמן בציעורתה היתה מתפרצת עושה דרמות ובוכה המון. ואני חושבת שהיא ובעלה בבעיה ושהיא מעירה את התינוק אולי כדי לגרום לבעל להתעורר גם, ללא צורך והבעל יודע ומנסה לברוח מזה. הילד לא התפתח טוב ושבאנו אליהם היא נותנת לילד הוראות והוא מתחיל לבכות בלי סיבה אני מרגישה שהילד מגיב באופן לא נורמלי עובר מחיוך לבכי בשניה. הבנתי ממנה שכבר העירו להם אבל היא מתגוננת, היא לא יכולה להגיד שיש בעיה. וכאן בעית השינה, הם עייפים כל הזמן נראים רע, היא נכנסה ללופ כזה עם הערת הילד דרמה הערת הבעל וזה מעגל שמשרת משהו אצלה, האם הערת הילד לא גורמת לילד נזק והגברת ההפרעה הבכי והמצב הגרוע גם ככה? מה הסיבה שהיא עושה זאת? היא דוחה כל התחלה בכלל של הערה בעניין. אני מבינה שגם במקום המגורים שלהם התחילו להבין שיש בעיה והתלוננו בפניהם והיא מכחישה שיש בעיה בכלל. היא ישר ממציאה סיפור למה אותם אנשים מספרים שיש בעיה וגם אם יש בכי בלילה זה טבעי לילד קטן, לי ברור שהיא מתגוננת וישר מאשימה שהם אנשים לא טובים ועוד ועוד רק לא לדבר על הבעיה. יש מה להבין או לעשות ? הסיבה שפניתי התחילה מכך שהיא טוענת שהיא מטמוטטת מעייפות כל הזמן. אבל זה נראה שהיא גורמת לכך לא? ואין סיכוי לפי תגובותיה שתרצה כל סוג של התערבות או עזרה. מכחישה הכל. אני אציין שאימי גם מבינה שיש בעיה. די מנותקת מאתנו רק ביקורים קצרים. אני חושבת שיש לה בעיה נפשית לא פשוטה זה לא מצב טוב ולהאשים את כל העולם ואשתו זו דרך גרועה. שוחחתי עם הבעל שוב הוא בראש אחד איתה נראה ששניהם מתגוננים מפני כל העולם. מה כדאי לעזור כדי לעזור?

אין על מה לדבר. היא אגרסיבית ותקופנית. היום שוחחתי איתה היא ממציאה לדעתי כהגנה מפני הבעיה שלא תתגלה, סיפור כזה שלא ממש הייתי מודעת לו, שיש זוג שכנים שגרים לידם שמתנכלים להם בגלל הילד ובכלל. והיא רוצה לפנות למשטרה נגדם. דיברתי גם עם בעלה הוא נראה לי מסתיר את הדברים ועונה בדיוק כמוה. היא המציאה איזה סיפור הזוי על הזוג הזה שלדעתי למעשה בסך הכל הבין שיש בעיה מסכנים כמו שאני מכירה אותה היא תעשה להם צרות קשות. היסטרית דרמטית נורא כואב לי על הילד. אני בטוחה למרות שזו אחותי שהיא גם רבה עם בעלה וצועקת ובטח שומעים אין לה מודעות בחוץ היא מציגה את עצמה כאילו היא מנומסת. לצערי נראה לישהיא משתמשת בילד בשביל השגעונות שלה. ו ילד לא ממש מעניין אותה. בשיחה עם אמא שלי הבנתי שהיא מתוסכלת שהילד לא מגיב במהירות שכתובה בספרים והיא אימפולסיבית נורא ולא יכולה להמתין ונראה פשוט שהיא מתוסכלת ובמקום להתמודד היא מתקיפה. שום הסבר לא ניתן אפילו להתחיל להגיד. ראיתי גם איך בעלה מפחד לדבר לידה ואז גם חוטף ממנה אחר כך שעות. אז איתו אין בכלל סיכוי לעזור. אם היא תדע שדיברתי על זה אני מחוקה אצלה.

לצוות הרפואי שלום רב אשמח לקבל את עזרתכם יש לי ילד בן שנתיים מפותח לגילו מדבר , מבדיל צבעים, מדבר בן יחיד כל פעם שאני באה לקחת אותו ממשפחתון או אנחנו נמצאים בגן שעשועים הוא מושך לילדים בשיער חושב לציין שהמטפלת אומרת שהוא לא מתנהג בצורה אגריסיבת ולא מושך בשיערות בזמן שאני לא נמצאת שם מתארת לי אותו כילד עדין וחמוד ואין אפילו זכר להתנהגות כזו רק בנחכות שלי או סבתא שבאה לפעמים לקחת אותו מהגן אשמח לקבל את עזתכם כיצד עוד אפשר להסביר שאסור למשוך לילדים בשיער כשאנחנו בגן משחקים אני לרגע לא יכולה להתרקח ממנו כי מושך בשיערות תנחו אותי מה ניתן לעשות אני תמיד עוזרת ואומרת שאסור ושום דבר לא עוזר בבקשה עזרה תודה מראש אלונה

מדוע הוא מתנהג בצורה כזו רק לידי וליד אבא שלו או סבא שלו ההתנהגות שונה לחלוטין למה התנהגות קוראת רק כשאנע נמצאת בסביבתו ? וכשאני לא נמצא הוא ילד הכי עדין שיכול להיות

שלום, יש לי בת בת חמישה חודשים שישנה איתנו ובן בן שנה וחצי שישן לבד. בד"כ הוא ישן בלי בעיות, אני שמה אותו במיטה נותנת חיבוק ונשיקה ואומרת לילה טוב והוא נרדם בקצב שלו. בלילות האחרונים הוא מתעורר בבכי וצרחות. הוא לא נרגע כשאני ניגשת אליו , מדברת איתו, מלטפת אותו. הוא צורח ובוכה הוא מתהפך וזז במיטה, מרים רגליים ודופק על המזרון. טני רואה שמשהו מציק לו או כואב לו או מפחיד אותו, אבל אין לי מושג איך למה ומה. אני יודעת שזה לא בכי של פינוק, משהו באמת קשה לו. גם כשאני מושיטה לו ידיים שיבוא אלי הוא לא ממהר לבוא.. עד שאני לוקחת אותו ומרימה אותו אלי. בסופו של דבר כשהוא עלי הוא נרגע... אם אני שמה אותו שוב במיטה הוא שוכב /נרדם לזמן קצר ואז שוב מתעורר בבכי וצרחות. אני חסרת אונים כי אני לא יודעת מה יש לו.. לא יודעת אם כואב לו או יש לו חרדה ממשהו... מיואשת.. אשמח לכל עזרה תודה הילה

שלום, לאחרונה גיליתי התנהגות מוזרה של בת האחת עשרה, והתברר כי זו לא פעם ראשונה שזה קורה. היא לוקחת טיטול של אחותה התינוקת ושמה אותו לעצמה, אפילו מחזיקה אותו צמוד עם הידיים וכך עושה פיפי בטיטול. היא עושה את זה או כשאף אחד לא בבית (כך סיפרה לי אחרי שתפסתי אותה בפעם האחרונה עושה את זה) או בחדר שלה. שאלתי אותה למה היא עושה פיפי בטיטול והיא אמרה לי שהיא לא יודעת למה אבל היא מרגישה ככה שהאי פתאום חייבת להרגיש ששם למטה סגור וחם וככה היא שומרת על זה... אחרי שהיא עושה היא מרגישה טוב היא אומרת שזה כיף לה. יש לציין שזה קורה רק מדי פעם ולא בכל פעם כשהיא מרגישה צורך להשתין. בנוסף לכך יש לציין שזהו ילדה אינטליגנטית חכמה ומוכשרת חברותית ומתנהגת כשורה ובאופן תקין בכל התחומים. ההנהגות הזאת הדליקה לי נורה אדומה ואינני יודעת איך להתייחס לכך. (אני לא יודעת אם זה קשור אבל אציין את זה גם, שלצערי, הילדה הזאת חוותה מגיל צעיר מאוד (ועדיין) מכות חזקות בטוסיק מאביה ולפעמים באמצעות מקל או חגורה בכל פעם כשהוא התעצבן עליה אם לדעתו עשתה משהו שלא כשורה. בדרך כלל זה קרה בחדר סגור וחשוך ונעול ורק אחרי שהיא בקשה סליחה וריצתה את כעסו הוא נתן לה לצאת אך כל זה לא הפריע לה להתנהג כביכול רגיל גם בבית וגם בבית ספר)

שלום, בתי בת 5 גונבת כל הזמן. בהתחלה זה התחיל מכמה ביכות של אחותה הגדולה, אח"כ עבר למשחקים ובובות של אחותה ושל חברות או רכוש הגן. כל פעם אנחנו מוצאים אצלה בתיק משהו שלא שייך לה.. והיום לראשונה תפסתי אותה על גניבת כסף מהסלסלה במטבח שבאלי השאיר בה כסף. אני מותרדת נורא מהעניין הזה ולא יודעת כבר איך להסביר לה שתבין שאסור לגנוב. ניסינו לדבר איתה הרבה פעמים, הסברנו לה שאסור לקחת דברים שלא שייכים לה ואפשר לקבל עונש חמור על כך וזה פשוט לא מעניין אותה ולא עוצר אותה. היא מבינה שהיא עושה משהו לא בסדר אבל בכל זאת ממשיכה.. היא גם מאוד אגרסיבית. על כל "לא" שהיא מקבלת היא מתחילה לצרוח ולריב, היא גם כל הזמן רבה עם כולם בבית ומרביצה לאחים שלה ונראה כאילו בכוונה גורמת לכולנו להתעצבן ואז ממשיכה להתנהג כאילו לא קרה כלום. אין יום שעובר רגוע איתה. מה עלינו לעשות? למי לפנות שיעזרו לנו?

היי בני בן שלוש וחצי מתוק אמיתי . דיי ביישן ועדין. היום היינו בפעלטון והיה ילד בן שנתיים שהשתולל והרתיע את הגדול שלי. הגדול שלי מיצמץ כי הילד התקרב אליו בפרעות ואז רץ אליי. התבאסתי שחשש מהילד (בן שנתיים וחצי אך בריא מאד) דבר שמעיד חוסר ביטחון. וגם כשאנחנו מגיעים לשער בגן והוא רואה ילדים שלבנתיים משתוללים הוא עומד לידי . הייתי רוצה שילך להשתולל גם . איך מחזקים ביטחון עצמי לילד? היה קשה לי לראות אותו ממצמץ מההתגוננות מהילד ולאחר מכן נרתע ורץ אליי. באותו רגע רק תיצפתתי ,העדתי לראותו מתמודד ולאחר מכן אמרתי לו ילד שלי לא לפחד מאף אחד ותמיד להגן על עצמך. עזרה

שלום. הבן שלנו בן שמונה וחצי.מאז כיתה בשנה שעברה התחיל להגיד בנות איכסה מכוערות ורק אמא ואחותו יפות.אני יודעת שיש תקופה עד גיל 11 שיש הפרדה בין בנים לבנות והמין השני יכול להיתפס כדוחה. מזה חצי שנה הוא מתייחב למראה חיצוני של בנים.למשל רואה קליפ של שיר או סרט ואומר על בחורים שהם יפים ואם אני שואלת אותו על בחורות בקליפ הוא אומר באופן גורף שהן מכוערות. האם האמירות שלו מצביעות על הנטיות המיניות שלו? תודה

שלום שני הבנים שלי מגיל קטן ישנים יחד באותה מיטה הגדול היום בן 14 והשני 11 הם פוחדים לישון לבד וישנים תמיד באתה מיטה (מיטה גדולה) האם יש עם זה בעיה מסוימת?האם זה פוגע /מזיק לאחד מהם מבחינה כל שהיא?

שלום רב, בני בן ה-7 מסרב להתחסן. בשנה עבר מספר חיסונים, על אף החשד שלו, אך השנה הוא אינו מסוגל לשבת רגוע ליד האחות- הוא מתאר גם בחילות, כאבי בטן והרגשת חולשה ברגע שצריך להתחסן. הבנתי ממנו שהרתיעה היא מהמחט. התלוויתי אליו לחיסון בבית הספר, כולל טכניקות הרגעה שונות שניסיתי, הצעה להתחסן בשכיבה וכו', אך ללא הצלחה. אחת האחיות טענה שצריך לתפוס אותו בכוח ולחסן. אני לא בטוחה שזה נכון, כיוון שהילד היסטרי לגמרי ואני לא רוצה לגרום לו לנזק נפשי. אשמח לדעת מה דעתך ומה אתה מציע, תודה.

היי, זקוקה לעצה. הילד שלי בן שנה וחצי כמעט התחיל לנשוך קצת לפני שנכנס לגן(גן ראשון) ואז עם הכניסה לגן זה פחת וכאשר התאקלם חזר שוב לנשוך הגננת הייתה מספרת.לי על מקרים אבל לא משהו חריג. יצאנו לחופשות ראש השנה, כיפור, וסוכות שבמהלכן גם היה חולה ולכן רןב החודש לא היה בגן. במהלך סוף החופש החל לנשוך גם אותנו בבית אבל ממש בקטנה וכשחזר לגן ליומיים נשך ילדה בשפה מאוד חזק ועוד אחת בלחי. הגננת התקשרה אליי אמרה לי שהיא חושבת שאנחנו צריכים להתייעץ עם מישהו לגבי הנשיכות, שהוא נושך מאהבה בגן לא כי מישהו מציק לו וכשנשך את הילדה בשפה הוא לא שחרר אותה ושהולכים להיכנס שני ילדים קטנטנים מאוד והיא מפחדת. לגננת ניסיון של 15 שנה בתחום אמרה שכבר חוותה נשיכות ושיש את זה תמיד אבל היא רוצה להבין למה הוא נושך ואיך מונעים? כל העניין איתה היה לא נעים כי הרגשתי שהיא מתייגת את הבן שלי, נכנסת להיסטריה וללחצים, מושיבה אותו בצד, עושה מכל העניין דרמה ובלאגן ועוד אומרת לי שיש לי מזל שההורים של הננשכים סומכים עליה אחרת היה לי בלאגן. אני מצידי התייעצתי עם גננות, עם יועצות התפתחות והן אמרו שזו תקופה של התפתחות, שאסור להעניש, שצריך להגיד אסור לנשוך, שזה תהליך שלוקח לו זמן ולאט לאט זה יעבור בשיתוף.פעולה גם בבית וגם בגן. העניין הוא שהגננת.רוצה לדעת למה הוא נושך מאהבה ואיך למנוע? מה עליי לעשות. תודה על העזרה

שלום, בני בן 7.5 . אובחן כילד עם הפרעת קשב שבעיקרה מתאפיינת אצלו באימפולסיביות משמעותית. הוא מטופל ברטלין la . בבית הספר בסך הכל מאז לקיחת הכדור ( אפריל 2016) ישנו שינוי משמעותי בהתנהגותו , הוא רגוע יותר. לפני היו תלונות רבות על חוצפה רבה, פתרון בעיות באלימות אם מישהו היה מציק הוא היה דוחף, מכה , צועק . ניראה כי הכדור עזר לו למתן את התנהגותו. בבית נזקק לתיווך, סדר יום ברור ומאורגן ונוכחות הורית משמעותית. בחופשת הקיץ מ21/7 עד סוף אוגוסט הפסקנו את הטיפול התרופתי. והתחלנו שוב בספטמבר . בני ילד עקשן , וכחן מאוד ונראה כי ישנה החמרה במצבי רוח משתנים מאוד באופן קיצוני. הוא יכול להתנהג באופן רגוע כל היום , להקשיב ופתאום מסיבה שאינה נראת לעין נכנס למצב רוח כועס, צועק בבית, לא מקשיב , מאיים ולצערי אפילו מנסה להרביץ לי ולבעלי. אני מציבים גבולות ברורים מאוד, אך לצערי הסיטואציה נראת לא בשליטה. אנו נאלצים לאחוז בו בחוזקה ולהושיבו , לקלחו ואז הוא נרגע ומבקש שיחבקו אותו ורוצה לדבר. לאחר שנרגע יודע שלא התנהג בהתאם ואומר סליחה ושהוא ישפר את התנהגותו. ישנה קיצוניות רבה בהתנהגויות שלו דבר שקשה עבורו ולנו כמשפחה ממש קשה , התסכול רב ונראה כי ממש אנו מתפרקים. האם ייתכן שההתפרצויות נגרמות עקב לקיחת הרטלין ? תודה רבה, עדי

שלום, בננו הבכור בן 11, תלמיד כיתה ו. תמיד היה מופנם בצורה קיצונית, חרדתי, ומבחינה חברתית- פסיבי, נמנע, לא יוזם, מתקשה ליצור אינטראקציות חברתיות. מגיל קטן קיבלנו הדרכת הורים והוא טופל מספר שנים אצל פסיכולוגית קלינית ובנוסף גם טופל אצל פסיכולוג התנהגותי. כל הטיפולים עזרו מאד ומילד שלא יצר קשר ונמנע, הוא נענה לקשר, יצר חברויות אבל עדיין הכל קשה (בתחום החברתי). הוא ילד יפה תואר, תלמיד מצטיין. בסהכ בכיתה הוא ילד אהוב, אבל שקט מאד. יש לו מספר חברים, אבל אין לו חבר טוב או אחד שמחשיב אותו כחבר הכי טוב שלו. הוא מאד מנותק מהווי בכיתה- לא נכנס בכלל לוואטצפ, לא מתכתב עם אף חבר, לא מעניין אותו מה הילדים בכיתה קובעים, הוא לא מזמין חברים, לא יורד לשחק איתם במגרש (כולם יורדים). כשאנחנו מנסים לדרבן אותו אז הוא בקושי רב מזמין איזה חבר (שולח הודעה ואם החבר לא עונה אז לא מנסה להשיגו), הוא מאד ממדר אותנו ממה שקורה בכיתה (לא מספר כלום, לא מסכים שנקרא הודעות וואצטפ), אנחנו קוראים הודעות וואטצפ של הכיתה ורואים שהוא ממש לא בעניינים (למשל ילדים כותבים על סדרות טלוויזיה שלא מעניינות אותו, עושים אחד לשני לייקים באינסטגרם, מחפשים פוקימונים) שום דבר לא מדבר אליו. הוא חוזר הביתה ומשחק באקס בוקס או קוביה הונגרית. בסהכ הוא לא נראה עצוב או בדכאון אבל אני בטוחה שהמצב מפריע לו, שהוא נמנע, שזה לא נורמאלי. אני יודעת שהמצב יילך ויחמיר משום שככל שעולים בכיתות אתה חייב לשכלל את היכולות החברתיות שלך ואצלו הכל תקוע כמו בכיתה א (שאני זאת שהייתי צריכה להזמין עבורו חברים). מצד אחד, כשאנחנו לוחצים- זה לא ממש מניב תוצאות (הוא לא משתף ומתעצבן) ומצד שני- נראה לנו בעייתי. אחהצ הוא פעיל במובן שהולך לחוגים (כדורגל, גלישה) אבל זה לא בא במקום הציפייה שילד בכיתה ו יהיה קצת יותר מעורב וירצה קצת יותר להפגש עם חברים. לפני שבוע הכרחנו אותו ללכת למפגש כיתתי בערב שבת והוא נהנה מאד ואפילו ביקש להישאר כשביקשנו שיחזור. אבל מפגש כנל מתקיים כל ערב שישי והוא לא מתעניין בכלל ולא מבקש לבוא שוב (למרות שנהנה פעם קודמת). מה עושים? להרפות? ללחוץ כל הזמן? תודה מראש על תשובה ושנה טובה

ביני לבן בני בן 17 יש המון חיכוכים , החיכוכים הם בעיקר בנושאים כספיים,אני לא חושבת שצריך כל הזמן לתת ולתת בעוד שהוא עובד(מטייל עם כלבים) ויש לו חשבון בנק בו יש סכום מכובד. אנו גרים בסביבה בה מסתכלים על לבוש/ הנעלה מותגים . לפני שבוע חגגנו יומהולדת במסעדה יוקרתית כל המשפחה(אנו 4 נפשות)כעת הוא רוצה/מבקש לנסוע לחופשת סופש עם אביו כמתנת יומהולדת. אני מסרבת ומכאן התחיל/ממשיך כל הבלגן. היינו בקיץ ב3 נופשים שונים בארץ ישנן עוד הוצאות לא מעטות ואני לא חושבת שהנסיעה לסופש כרגע באה בחשבון כי זה גם כן הוצאה. פרט לנושא הכספי עולה בעיה נוספת הילד מסתובב כל אחהצ מחוץ לבית לא מיידע היכן הוא,לא עונה לשיחות /הודעותחוזר הביתה קרוב ל21-22 אחרי שהיה 4-5 שע בחוץ. לשאלתי איפה היית ?מקבלת תשובה מה אכפת לך ,הייתי איפה שהייתי ,אין לך מה לדאג וכו.. בעלי אומר לא לשאול כיוון שסומך עליו שלא מסבכך..אך אינני מקבלת את זה. להעלם ולא לומר בכלל איפה את מדאיג. אשמח לעצות... תודה

שלום רב, אנחנו זוג גרושמזה שנתיים שגר במרחק רב אחד מהשניה. הילדים (בנים בני 7,5) חולקים את הזמן בינינו באופן קבוע כך שפעמיים בשבוע + סופ"ש שני הם אצל האב (אמצע השבוע לא כולל לינה). לאחרונה האם עברה דירה ואני שוקל לעבור דירה עמ"נ לגור בסמיכות אליהם (אותה עיר רדיוס של 1 ק"מ לערך). האם נכון להמשיך באותה מתכונת, בה לילדים יש מסגרת קבועה, זמנים קבועים והם יודעים בדיוק מתי הם אצל כל הורה, כאשר בגישה זו הזמנים נשארים כמו שהיה לפני מעבר הדירה ויש זמנים שהות ברורים. או שמה אפשר לפתוח את זה כך שאם בימים מסוימים הילדים רוצים להיפגש עם ההורה השני אחר הצהריים, ארוחת ערב, לינה וכו' (וזה מתאפשר לשני ההורים) - לאפשר זאת? כמובן שתהיה את המסגרת מתי הם אצל מי, אבל תהיה הרבה יותר גמישות. בגישה השניה, הילדים אחרי הצהריים (בגיל מעט מבוגר יותר) יוכלו להחליט אם הם הולכים לבית של אבא, או לבית של אמא. כמובן שבשתי הגישות, תהיה אפשרות להיפגש בטקסי סיום של בית ספר, חוגים, ארועים (רק שבגישה השנייה ברור לאן הילדים הולכים בסיום האירוע) תודה מראש לעונים

הבת שלי בכיתה ב', ומזמן האחרון היא משקרת בצורה בוטה ביותר. לדוגמא, הקלמר בבית והיא טוענת שהיה לה קלמר בבית הספר למרות שבוודאות לא היה. דוגמא נוספת, היא היחידה שאכלה בננה, והיא לא זרקה את הקליפה, ןהיא מתעקשת שהיא כן השליכה את הקליפה לפח. בהתחלה לא ייחסתי חשיבות, אך לאחרונה אני כבר אובדת עצות. אני לא יודעת איך להתמודד עם המצב.

שלום, בתי הבכורה(בת7) החלה ללכת בצליעה מזה שבועיים . אינה מתלוננת על כאב. היית בבדיקה אצל אורטופדיה אשר אמר שזה פסיכולוגי.אין כל בעיה רפואית.האירוע שקרה לפני שבועיים זה שנולדה לה אחות חדשה. (בבית יש עוד ילד בן 5). ניסיתי לדבר איתה,ניסיתי להסביר שלאור הצליעה לא נלך לחוגים,פעילות בחוץ וכו. כלום לא עוזר. ניסיתי לבלות רק איתה ולהקדיש את מלוא תשומת הלב אך ללא כל שינוי. אשמח להכוונה כיצד עלי לנהוג. תודה

שלום, בתי בת השלוש מאוד חכמה, עדינה, ורגישה לסביבה, רגישה מאוד, שמה לב לכל דבר שקורה סביבה למשל כאשר רואה ילד אחר בוכה שואלת מה קרה לו למה הוא בוכה, או אם ילד מרביץ- למה הוא מרביץ וכו'. היא רוצה תמיד ליצור קשרים חברתיים. היא מאוד חברותית וממש נלהבת לשחק עם ילדים אחרים. יוצא שהיא ממש "רודפת" אחרי ילדים בגינה ובגן כדי לשחק איתם, בעוד שהם לא ממש שמים לב ולא תמיד מעוניינים, היא לא מבינה למה ונעלבת לעיתים. הסברתי לה שילד לפעמים לא מעוניין לשחק ושהיא חברותית וילדה מקסימה ושהילד שלא רוצה לשחק לא חייב לשחק. לא יודעת איך לגשת לעניין. אציין שהיא ילדה בכורה (יחידה כרגע). איך להסביר לה את המצב? חוששת שהיא תבין את המצב בצורה לא נכונה ותחשוב שלא רוצים לשחק איתה. ילדים אחרים לא רגישים וקשובים כמוה לצרכים של ילדים אחרים בגיל הזה. אודה לתשובה תמר

שלום רב, ילד שלי בן ה 3.5 רגיש ונעלב בקלות. היה לו מאוד קשה להתרגל לגן ולגננות, הוא לא אוהב שצועקים לידו אבל מה שהכי מפריע לי שהוא נעלב בקלות. הוא דעתן ולא נותן הרבה פעמים ללמד אותו דברים חדשים. כשמאירים לו הוא נעלב בקלות ואז אין אם מי לדבר. הוא בוכה או לא נותן להתקרב אליו זמן ארוך מאוד. או שיושב בצד או שמרביץ. בגן הוא גם נעלב אבל שם הוא לא מרביץ אלא תמיד הוא חוטף מכות. אני מבינה שבבית הוא משחרר את הלחץ שהיה בו כל היום . אבל מאוד מפריע לי שהוא נעלב ואז ישר אומר לי "אני לא רוצה לשחק איתך". ניסיתי להתעלם ואז הוא יכול לבכות או לשעבת עצוב פרק זמן ארוך מאוד. ניסיתי להפך לתת לו את התשומת לב המירבית. גם לא עוזר כלכך אלא להפך הוא רוצה להישאר לבד ומתעצבן עוד יותר. השאלה איך לתרום לכך שלא יעלב על כל דבר וישמור טינה להמון זמן. תודה רבה על תשובתך

שלום רב, ילדי בן החמש, בריא בדרך כלל ומפותח לגילו, כבר כמה שנים יש לו הרגל להתנדנד קדימה ואחורה בישיבה ולהטיח את הראש בספה וגם לפני השינה הוא מנדנד את כל הגוף מצד לצד כדי להירדם. בעבר לא ייחסנו לזה חשיבות כי הוא היה קטן יותר וחשבנו שהתנהגות זו תחלוף עם הגיל. כרגע הוא בן 5 ועלה לגן חובה השנה והגננת האירה את תשומת ליבנו לכך שהוא מתנדנד בישיבה על כסא בגן (מנדנד את גופו לא את הכסא). היא שמה לב שזה קורה במצבי לחץ כאשר הוא צריך להחליף קבוצה או פעילות כלשהי או לעזוב וללכת לצהרון. היא גם שמה לב שבכל סוף יום הוא בוכה. מדובר על גן חדש והכל חדש בשבילו אך מלחיץ אותי נורא ההרגל הזה של הנדנוד. יש לו אחות תאומה שבשלב מסויים למדה ממנו את ההרגל ועכשיו גם היא מתנדנדת בישיבה. כאשר אני קוראת בשמם או מסיחה את דעתם הם מיד מפסיקים ללא שום בעיה. מה אומרת ההתנהגות הזאת? האם יש טיפול לזה או שזה יחלוף מעצמו?

מודה לך מאוד על התשובה! נרגעתי מעט. תודה.

שלום אשמח לקבל את עזרתכם אני אם חד הורית ומתגוררת עם אמי ואחותי מאז שבני נולד , לפני שבועיים בערך הכנסתי את ילדי למעון יום לראשונה בחייו ביומיים הראשונים הכל היה בסדר לאחר מכן בכל פעם שהלכנו לגן הוא היה הולך בבכי, כשמגיע שינת הצהורים הוא ניכנס להיסטריה והגננת מתקשרת אלי שאי אפשר להרגיע אותו ושצריך לבוא ולקחת אותו הביתה , הבעיה היא שהלחץ והחרדות נימשכות גם לזמן שהוא בבית אם אני הולכת לסידורים ומשאירה את הילד עם אמי או אחותי הוא כל הזמן בוכה שהוא רוצה אותי ולפני שהכנסתי אותו לגן זה לא היה קורה , אשמח לקבל תשובה האם להשאיר אותו בגן או שעוד לא הגיע הזמן ומה אני יכולה לעשות עם החרדות האלה וממה זה ניגרם ? תודה רבה על העזרה

הבת שלי ילדה שמחה וחזקה נכנסת למצב של חרדה בכל לילה לקראת ההליכה לישון. היא שואלת אותנו כמה וכמה פעמים אם נשאר ערים אחריה, קמה וחוזרת למיטה לעיתים גם עשר פעמים ולרוב הקימות מלוות בבכי שהיא לא מצליחה להירדם. המצב מאוד מתסכל וקשה גם לה וגם לנו. מה ניתן לעשות? האם תוכלי להפנות אותנו למישהו שיכול לסייע? תודה.

שלום רב אחיינית שלי בת 6 קטנטונת מאוד לגילה עלתה השבוע לכיתה א היא לא מפסיקה לבכות בזמן שהותה בביהס וכשמגיע הלילה בידיעה שגם מחר תלך מתחילה לבכות כל הלילה לפניי שעלתה לכיתה א לא בכתה בגן אולם היא לא מוכנה ללכת לחברות מבלי שאחד ההורים ישאר איתה לימי הולדת אם הורהלא נשאר לא תלך או שתלך ותכה כמו כן לחוגים שנה שעברה רשמו אותה אבל לא הלכה כי בכתה כל הזמן אז לא הולכת לחוגים וחברות באות אליה איך יוצאים מהמצב הזה? בטח שאי אפשר להחזיר לגן דרך אגב בגן היה המקום היחידי שהסכימה ללכת לבד גם כשהייתה חולה הייתה מתעקשת ללכת אנא עצתכם תודה מראש

שלום רב ביתי בת 3.5 החלה לפני שבוע לערך לפחד מרעש של אופנועים. הכל החל שהיינו ביער בטיול משפחתי ועברו שם להקה של אופנוענים מרעישים במיוחד. מאז , בכל פעם שיוצאים מהבית והילדה רואה אופנוע , היא ישר שמה את ידיה על האוזניים ( גם אם האפנוע חונה ) בנוסף , היא לא מוכנה לצאת מהבית אם לא מרימים אותה על הידיים וגם זה מלווה בבכי. אני רואה שמדובר ממש בבעתה. איך מתמודדים עם תופעה כזו??? תודה מראש

שלום, כתבתי בפורום כירורגית ילדים והציעו לי להיעזר בפסיכולוג ילדים לכן אודה לעזרה ראשונית פה... הסיפור הוא כזה.. בתי היחידה בת שנה ושלוש. בגיל חצי שנה עברה ניתוח לתיקון הירשפונג (בעיה במעיים) במהלכו נכנסו דרך שלושה פתחים קטנים בבטן ודרך פי הטבעת. מאז הניתוח אנחנו כל פעם באים לביקורות בבית החולים, בהתחלה היה כל שבוע שבועיים כי עשינו טיפול הרחבות בבית, כשנגמרו ההרחבות התחלנו לבוא כל חודש חודשיים. לילדה בוודאות יש טראומה מהבדיקות הרקטליות שעושים לה כל ביקורת, היא רואה את הרופא במדים מרחוק, והיא בוכה, היא מבינה. אנחנו כמובן נמשיך לבוא כי זה מאוד חשוב... באיזה גיל לדעתך מתחילים להסביר לה? כי מצד אחד היא באמת כבר מבינה ופגועה ומצד שני היא עדיין קטנה כך שאי אפשר באמת להסביר. מה עוד שככל שהיא גודלת היא יותר מתנגדת ובועטת ברופא. איך עושים את זה? איך גורמים לזה שזה לא יפגע בה נפשית? בתודה ובהערכה

עוברת לאחרונה תקופה לא קלה עם בן ה1.4, אשמח להכוונה. הוא נמצא איתי עד היום בבית, בספטמבר מתחיל גן מאחר ואני צפויה ללדת עוד שלושה חודשים. הזמן שלו איתי בבית היה די אינטנסיבי. אין לנו כמעט עזרה ובעצם עזבתי אותו מאוד מעט, כמעט תמיד נשאר עם בעלי. אולי בגלל זה הוא לא ממש פיתח לפני גיל שנה חרדת נטישה קלאסית עם בכי חזק כשאני יוצאת מהחדר, ותמיד היה מאוד עצמאי - מתחבר בקלות לזרים (גם אם חשש מהם במקרים מסוימים), משחק עצמאית בגינה, מאוד אוהב חברת ילדים אחרים. ראיתי בזה תמיד סימן לביטחון ושלווה. בגיל שנה גמלתי אותו מהנקה בגלל ההריון ואז התחיל להראות סימנים של חרדת נטישה יותר ברורים, בעיקר נצמד אלי כל היום במשך שבועיים-שלושה. נתתי לו כמה יחס שהיה צריך וזה מאוד השתפר. בשבועות האחרונים שוב יש גל של חרדת נטישה. אני דואגת כי קראתי שאם חרדת נטישה לא יורדת בהדרגה זה סימן להתקשרות לא טובה בין ההורה לילד, ובתור אחת שלפחות ניסתה כמה שיכלה לגדל את הילד שלה תוך מענה תמידי לצרכים זה קצת מבאס אותי

בני בן שנה וחצי, מגיל ממש קטן הוא ממש " קופץ" ומחבק בהתלהבות בעיקר גברים שאנחנו לא מכירים לעיתים רחוקות גם נשים גם בנוכחות של אבא שלו. אנחנו לא יודעים כיצד להגיב לזה, מה לומר לו ובכלל למה הוא מתנהג ככה אשמח לתובנות בנושא.

שלום רב בני בן ה4.5 ילד מאוד חברותי, חכם פיכח ואנרגטי לפני כשנה כשעלה לטרום טרום חובה התחילה אצלו תופעה מאוד מוזרה..התעסקות ואובססיה אחרי לבוש ובגדים. (מדובר בילד שיש לו שפע של בגדים ומבחר כך שזה לא נובע ממחסור) בהתחלה חשבנו שהוא מבקש להתלבש בבגדים מסויימים כי הוא רואה בגן ילדים גדולים ממנו ומנסה לחקות אותם ולהיכנס לחבורה אז שיתפנו פעולה ועודדנו את המצב..פשוט זרמנו כשביקש ללבוש לגן בגד או נעל מסויימת. כי רצינו שישתלב במסגרת החדשה. אך לאט לאט התחלנו להבין שכנראה יש פה בעיה הוא פשוט כל הזמן עסוק בלבוש שלו מהרגע שהוא קם בבוקר רץ לארון הבגדים ורוצה ללבוש x בגד... לעיתים אנחנו מבינים שהוא רואה בבגד מסויים שהוא לובש חוזקה למשל בגד עם כפתור בחולצה נותן לו יותר כוח. דוגמא נוספת היא כשאנו הולכים ופוגשים חברים הוא לאחר מכן מבקש להתלבש כמו שהם התלבשו או שנקנה לו גם כמו של החבר... אם אנחנו לא משגיחים הוא יכול להחליף בגדים כל הזמן....או להמציא שקרים שפתאום החולצה עוקצת אותו כי הוא רוצה ללבוש משהו אחר. ממש מרגיש שהוא מנסה להתאים את עצמו למצבים מסויימים כדי שלא יהיה חריג...(למרות שהוא ילד מאוד חברותי) הנושא הזה מאוד מתיש אותנו ניסינו להוריד הילוך..להתעלם אך הבנו שזה אולי דורש טיפול אשמח לשמוע לחוות דעתך? מה כדאי לעשות ולמי כדאי לפנות.... תודה רבה

שלום, יש לי ילדה בת 5, אינטליגנטית מאוד עם יכולת זכרון והתבטאות מעולים. היא כמעט ולא מעוניינת לשחק משחקים כגון זכרון, פאזל, משחקי קלפים למיניהם. היא מעדיפה רק משחקי דמיון ומשחקי חשיבה עצמאיים. לא אוהבת בכלל משחקי קופסה. אני רואה שבני גילה משחקים המון במשחקי קופסה בגן ובקייטנה והיא לא רוצה להשתתף, בהתחלה חשבתי שהיא נמנעת מפחד להפסיד, אך כעת אני כבר לא בטוחה. האם זה מעיד על משהו והאם יש משהו שאני יכולה להועיל? תודה, יעל.

הבן שלי הוא בן ארבע שנים רציתי לשאול מהי ההתפתחות התקינה שצריכה להיות מבחינת מידע מבחינה קוגניטיבית ותפקודית הוא חייב לצייר בית ולדעת לכתוב השם שלו בגדול מה צריך לדעת בגיל 4שנים

שלום. מה הדרך הנכונה ביותר לספר לילדים על בן זוג חדש אחרי גירושין והאם כדאי להכין גם את הגרוש לעניין (בהנחה שכרגע מערכת היחסים בינינו היא טובה יחסית ועד כה לא היו בה בעיות אמון או כעסים גדולים). מדובר על הרגע בו ממש מספרים ,טכנית, מה לומר ולא על כל התהליך שיכול להיות ארוך ואליו אני מוכנה. תודה

יש לי תאומים בן ובת בני 11 חודשים, כל דבר שהבת לוקחת הבן רוצה וחוטף לה, גם אם יש לו ביד דבר מעניין אחר או אותו דבר בידיוק, כשאומרים לו אסור, הוא מסתכל עלי וממשיך. מה עושים?

הבת שלי מתקשה לשחק משחקי דמיון וזה אומר שגם לא משחקת עם עצמה לבד. תמיד צריכה שיהיו איתה ויעסיקו אותה ומבטאה פאסיביות בליזום משחקים בעצמה. גם כשמגיעות אליה חברות נוטה יותר להשתולל איתן ולעשות שטויות ופחות להתמקד במשחק כלשהו או להציע פעילות לחברה. אם אין לי זמן לשחק איתה היא מתחילה להציק לאחיה הקטן או לשוטט בבית בחוסר מעש.. פשוט מתסכל!!! למה זה ככה? ואיך אפשר לשנות את העניין?

מה זאת אומרת לא תואמות את יכולותיה? ילדים בגילה כבר אמורים לשחק לבד לא? או להפעיל יצירתיות ודמיון כלשהו במשחקים שלהם..הבנתי שזה שלב התפתחותי מאוד חשוב אצל ילדים. יש לציין שהיא ילדה מאוד בוגרת, עצמאית, אחראית, נבונה, חברותית ותקשורתית,, יש לה יכולות חברתיות מאוד גבוהות אפילו מעל הממוצע לגילה. נראה שהיא פשוט בוחרת לשחק יותר עם אחרים מאשר לבדה, או שפשוט מתקשה מסיבה כלשהי להיות אקטיבית ביצירת עניין משלה..זאת הסיבה לשאלתי- האם להניח לילדה? או שאני יכולה לסייע לה איכשהו לעשות זאת? אודה לתגובתך..

ערב טוב שני, אודה לך אם תוכלי להעביר את השאלה שלי לצוות באופן אנונימי. ילדה בת שנתיים וחצי פיתחה חרדת זרים די קיצונית מפתיע. עד לפני כמספר שבועות לא הייתה לה בעיה להימצא במקום הומה אנשים ולא פחדה מהם. אמנם היו לה חששות מגברים מדי פעם, אך לאחרונה, שמנו לב כי כאשר עוברים מולה גברים בבניין, ברחוב, בסופר, גן שעשועים היא תופסת לנו חזק את היד ומתחילה להתבכיין, מראה פחד. גם למתקנים בפארק שעשועים מסרבת לגשת בלעדינו, בפרט למגלשות ובוכה היסטריה. לא זכורה לנו סיטואציה שיכלה לגרום לכך. כיצד עלינו לנהוג? איך אפשר להבין מה גרם לכך וכיצד להתמודד?

בתי השנייה, בת שנתיים מתחילה גמילה מרצונה. היא מבקשת להוריד את החיתול, לעשות פיפי באסלה, יודעת להתאפק וכמעט ולא מפספסת. אנחנו עוד לא הורדנו את החיתול לגמרי ופשוט נענים לבקשותיה (בעיקר אחר הצהריים כשאנחנו בבית) בכל הנוגע לקקי , היא לא מסוגלת להתמודד עם זה שאין לה חיתול. בפעמים הראשונות היא פשוט בכתה בהיסטריה וכשניסיתי להציע לשים חיתול או לעשות באסלה היא לא הסכימה ופשוט התאפקה. השאלה אם לעודד אותה להוריד את החיתול כשנראה שהיא עדיין לא מוכנה לגמילה מקקי? ואם כן, איך להתמודד עם התגובה שלה והעצירות שהיא מפתחת? אולי כדאי בכלל להניח לנושא ולא לגמול כרגע? אודה מאוד לתשובתכם