פורום פסיכולוגיית ילדים

הבת שלי תהיה בת 7 חוד'ובדיוק אז אני מכניסה אותה למעון (ללא ברירה) הלוואי והיתה ברירה........ בכל אופן הבנתי שתינוקות מתחילים לפתח חרדת זרים בגיל 7- 10 שנה חרדה זרים.איך עלי להיות מוכנה לכך שאני יצטרך לעזוב אותה...? יש פיתרון להקל על כך? תודה אני ממש מודאגת מכך .... רק המחשבה הורגת אותי!

שכחתי לציין שהתינוקת נשארת עם אמא שלי (היא רואה אותה כל יום ולשעור רבות) אבל בכל זאת .... לאבא שלה היא גם בוכה אחרי כמה זמן (כי רוב הזמן לא בבית) כנ"ל אצל הסבא. כלומר האם יש סיכוי שהיא תתרגל למטפלת ולילדים מסביבה כשתראה אותם יום יום..... והאם את ממליצה כבר ביומיים הראשונים להשאיר אותה לכל כך הרבה שעות ישר אצל המטפלת? מכיוון שאמרתי למטפלת שהייתי רוצה להיות עם הילדה בימים הראשונים.ולעשות את זה בהדרגה.

כרמית, את לא צריכה כל כך לדאוג. יש חרדת פרידה אבל זה לא אמור להיות טראומה. הילדה תתרגל למטפלת. אם לך נוח לעשות את זה בהדרגה- תעשי, אם לא- זה גם בסדר. הילדה תגיב אליך, אם תשדרי לחץ זה לא יסתדר. את צריכה להיות רגועה, לסמוך עליה ועל המטפלת, ואז זה יעבור מצוין. את יכולה לקרא עוד על פחדי ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע', כך תוכלי לפחד פחות בהצלחה חלי

שלום רב, אני לא בטוחה שכאן זה המקום לשאול אבל אנסה בכל זאת. ערכתי מסיבת פיג'מות לבני בן ה- 8 והזמנו 6 חברים לכיתה (כולם בנים), לרגע באחת הפעמים שנכנסתי לחדר גיליתי שאחד החברים הכניס משהו לתיקו שאלתי אותו אם הכל בסדר והוא אמר שכן אבל מאוד גונן על התיק. כאשר כולם יצאו לחצר בני היותר צעיר התלונן שנעלם לו משהו. מיד חשדתי שזהו החפץ שאותו ילד הכניס לתיק . הסתכלתי לתוך התיק של הילד ומצאתי כמה חפצים השייכים לבניי. הוצאתי אותם מהתיק בלי לומר לאף אחד כלום. הילד שלא ידע שהוצאתי את החפצים כאשר חזר הביתה המשיך לגונן על התיק. המסיבה נגמרה וכולם הלכו הביתה. לשאלתי מה לעשות לספר להורים שלו או לא? יש לציין שהילד לא בא ממשפחה שיש בה מצוקה כלכלית. אשמח להכוונה

אני, ילדים גונבים דברים לא להם לא בגלל מחסור פיזי ישיר, אלא בדרך כלל בגלל איזושהי מצוקה נפשית. אולי צעקה לתשומת לב. מצד אחד כדאי להודיע להורים, אולי ירצו להתיחס ולטפל בבעיה, מצד אחר אולי יכחישו ויאשימו אתכם , ואז זו תהיה מילה שלהם מול שלכם. מאוד תלוי מה הכרותכם עם ההורים, האם הם אנשים פתוחים, נוטים לטפל בבעיה. אם כן, כדאי ליידע, אבל בצורה מאוד קצרה, לא שיפוטית, לומר שהתלבטתם, אבל הייתם רוצים שבמצב הפוך היו אומרים לכם. זו החלטה מאוד סוביקטיבית. בהצלחה חלי

יש לי ילד בן 4 שלא מוכן לקבל את המילה לא ברגע שאומרים לא על משהו אם זה לא לגעת לא לקחת וכו' הוא ישר אומר את המילים את מגעילה ובן זו... גם אם זה לסבתות לבעלי ולאחיו ולגננת ולי כמובן אציין שאנו מציבים גבולות מענישים ומסבירים לו והוא מבין ועדיין ממשיך מה עליי לעשות כדי שיפסיק אנחנו בבית לא מדברים כךץ אודה על תשובה מהירה

רונה, מתאור המצב קשה לי להבין מדוע הוא לא מקבל את הגבולות, ומפסיק עם המילים הבוטות. האם המסר הועבר לו בצורה ברורה, שאסור בשום אופן לקלל?! אם כולכם לא מצליחים אולי כדאי לברר עם איש מקצוע מה עובר עליו, האם הוא כועס, עושה 'דוקא'. אין טעם להמשיך בדפוס שלא מצליח לאורך זמן בהצלחה חלי

אני ובעלי נמצאים בהליכי גירושין ומתגוררים בנפרד. ילדי בן ה-12 מאוד כועס עלי מכיוון שהצעד בא ממני ולוחץ עלי להתחרט. הוא מרבה להתפרץ, להעליב ולזלזל במעשיי. כמו כן הוא מפנה כלפיי פרצוף עצוב גם אם צחק עם אחיו לפני רגע. כל השיחות שניסיתי לנהל עימו נכשלו מכיוון שהוא פוטר אותי בהתבטאות מזלזלת או כועסת ואומר שכולם סובלים בגללי. הוא עלה מאוד במשקל לאחרונה ונמנע מהלפגש עם חבריו.אני מאוד חוששת. איך עלי לנהוג עימו והאם התנהגותו צריכה להדליק אור אדום.

ס, . בנך כועס, וזה זכותו, את עשית את הבחירה שלך, וזו זכותך. ועם הנתונים הללו אתם צריכים להסתדר. אם את מרגישה שאת יכולה להיות רגועה ולהגיב בהבנה ואמפטיה לתגובות שלו, אז תני לזמן לעשות את שלו, ובכל זאת אני חושבת שזה בדיוק מסוג המצבים שכדאי להעזר ביעוץ. מישהו מקצועי ונייטרלי, שינסה לשפר את התקשורת ביניכם. זה יכול מאוד לעזור את יכולה לקרא עוד על תחושות ילדים סביב גירושין בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

שלום,אני אם לילדה בכיתה א בסוף שנת הלימודים אחת האמהות שהיא חברת ועד היתה מעורבת במסיבת סיום עקב חרם שאם עשתה עלי יחד עם חברותיה לכיתה ללא שום סיבה(בכנות ) בתי וחברתהלא השתתפו מילולית בטקס הסיום ענין זה כאב לי מאד והרגשתי רעה עקב קיפוח יזום לאחר בירור נאמר לי כי המסיבה אורגנה על ידי הוועד שהחברים בו.חששותי כבדים מאד עד כדי דיכאון נעלבתי מאד כי הורים אלה היו חברותי פשוט אין לי הסבר. מה עלי לעשות לפנות למחנכת או עזרה אחרת אנא יעצו לי רע לי מאד תודה.

אורית, אני בהחלט חושבת שכדאי לך לפנות למחנכת, או ליועצת או למנהלת. מכיון שמדובר בדברים שקורים בתוך בית ספר, הם אחראים על כך. אי אפשר לחייב אף אחד לחבב מישהו אחר, אבל אפשר לדרוש התנהגות מקובלת, בטח בתוך גבולות בית הספר עצמו. את יכולה גם לפנות לועד ולברר איתם מה קורה, אבל את זה עדיף לעשות עם התיווך העזרה של היועצת/ מנהלת. נסי, וראי אם זה עוזר. בהצלחה חלי

יש לי 2 ילדים- בת 6 ובן 4 , מה שקורה זה שהם רוב הזמן רבים,כל דבר קטן שאחד מהם עושה הוא מפריע לשני,אני משתדלת להעניק לשניהם תשומת לב מירבית כשאני חוזרת מהעבודה ומשתדלת לא להתערב,אך מהר מאוד הם מרביצים אחד לשניה ולא ממש פותרים את העניינים בלעדיי. הדבר נורא מפריע לי כי הייתי רוצה שהם יסתדרו בלעדיי או יריבו לעיתים רחוקות יותר ולא על כל דבר.האם להתערב בינהם או להמשיך לנסות שיפתרו בלעדיי את המריבות בינהם?

בטי, הכיוון הוא 'באמצע', גם להתערב אבל לא יותר מידי הכוונה, לומר להם מסר ברור מה מותר ומה אסור, למשל- שאסור להרביץ ואז את כן מתערבת ומפרידה ביניהם. בלי כעס ומילים מיותרות- כל אחד לחדר שלו. וכל מה שעשו- מופסק. זאת הסנקציה הטבעית. לגבי חלק מהמריבות- תתעלמי, ותתני להם ללמוד להסתדר ביניהם. את גם יכולה להגיד להם שתצ'פרי אותם אם יצליחו לא לריב. אם מי שתראי שנותן משהו שלו לאח שלו, או מוותר. להשתמש גם בחיזוקים את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק על אחים בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

בגיל 11 חודשים העברתי את ביתי מהאמבטיה של תינוקות לאמבטיה שלנו ונוכחתי לדעת שהיא מאוד מפחדת . איך שהיא רואה את האמבטיה והדוש היא מתחילה לבכות וכל הרחצה הופכת לבכי גדולי. ניסיתי לתת לה את צעצוע המים שהיה לה באמבטיה הקודמת, ניסיתי לשבת איתה ביחד באמבטיה וכלוםהיא ממשיכה לבכות. מה לעשות? כיצד להרגיל אותה לאמבטיה?

לילך, יכול להיות שהמעבר היה חד לה מידי. האם אפשר להחזיר אותה לאמבטיה שלה לתקופה, או לשים בתוך האמבטיה הגדולה את זו שלה, שתוכל להרגיש בטוחה יותר, ואז לעבור רק לגדולה. צריך להיות גמישים ורגישים איתה, ובהדרגה להביא אותה לגדולה אין מה למהר בהצלחה חל

ביתי בת ה-8 מרבה להביא כל מיני חפצים קטנים מבית הספר בטענה שמצאה אותם בכיתה. חפצים כמו עפרונות טושים החפצים נראים כחדשים ולא כאלו שזרקו אותם או באמת אבדו מזמן והיא מצאה אותם. מן הסתם הם נפלו למישהו בכיתה והיא לקחה מבלי לברר תחילה למי הם שייכים .גם כשיא מבקרת חברות היא מרבה לחזור עם "מזכרות" בטענה שהחברה נתנה לה אותם . אני נוטה להאמין לה כדי לא לפגוע בה כמו כן בחופש מצאתי אצלה מטבע שאינו שלנו וכאשר בררתי איתה הבנתי שהיא לקחה אותו מחברתה בלי רשות. חשוב לציין שאין דבר שהיא רוצה ואינה מקבלת איננו מחסירים ממנה כלום וגם מבחינת יחס ותשתומת לב אנחנו הורים שמבלים הרבה עם הילדים גם בימי חול וגם בסופי שבוע היא אינה ילדה מוזנחת לא מנטלית ולא חומרית. אני אובדת עצות . מה לעשות?

כוכבית, את לא צריכה לחשוש להתעמת איתה ישירות על הנושא. לא בכעס או בביקורת, אלא בצורה ישירה. צריך באמת לברר- האם היא לא מבינה שאסור לקחת, האם יש לה דחף לא נשלט שהיא לוקחת למרות שיודעת שאסור. את צריכים לעשות בירור ראשוני, ולהעביר מסר ברור, שזה אסור. אבל גם לנסות שהיא תשתף אתכם, תגידו שגם אם היא לוקחת אתם לא כועסים אלא רוצים לעזור לה. אם יתברר שהיא לא שולטת בהתנהגות צריך להעזר ביעוץ פסיכולוגי. משהו גורם לכך, וזה לא חייב להיות קשור לתשומת הלב שלכם, אז אל תרגישו אשמים. נסו את הכיוון שנתתי, ואשמח להתעדכן בהצלחה חלי

והיא מוכיחה שהיא מודעת שאסור לקחת, אפילו שאלתי אותה אם למשל בחנות היא תראה משהו שהיא תרצה, האם היא תקח? והיא ענתה חד משמעית שלא, וגם זה לא קרה אף פעם, והיא תמיד מבקשת אם היא רוצה שנקנה לה. ומקבלת בההבנה אם מסרבים ולא עושה סצנות של כעס. כך שאני לא יודעת איך לברר את זה איתה. תודה, על תשובתך

בתי בת 6 ועולה לכיתה א'. בחודשיים אחרונים, לקראת סיום הגן החלה ללכת לשירותים לעיתים קרובות. מזה כשבועיים קצב היציאות שלה הולך וגובר (במעקב בעשינו הלכה תוך שעתיים 24 פעמים לשירותים) ובכל פעם מטילה שתן. בבדיקות שתן שעשתה הכל היה תקין. שאלתי: ממה תופעה כזו נגרמת? מה עושים כדי לפתור את הבעיה (אנו חרדים לקראת כיתה א'), העם טיפול פסכולוגי יעזור? מבקשים עזרה דחופה, תודה.

שלום רב. עצה אולי נכונה ואולי לא - קודם כל רופא ילדים. מנסיון - מתן שתן בצורה שכזו אולי מעיד על סוכר.

כנראה שהתופעה קשורה למתח, אם כל התוצאות הפיזיולוגיות תקינות. אפשר בהחלט ללכת להתיעץ עם פסיכולוג. רצוי אצל מישהו עם גישה קוגנטיבית- התנהגותית שיטפל ממוקד בסימפטום מכיון שהתופעה נמשכת כבר די הרבה זמן, בהחלט הייתי פונה ליעוץ אתם יכולים להתיעץ בשרות הפסיכולוגי העירוני, הם ימליצו לכם על מישהו מתאים. בהצלחה חלי

אני מקווה שאני במקום הנכון... בני בן שנה -8, הוא בן יחיד, הוא התפתח פיזית מהר מאוד (זחילה/ הליכה וכו'), הבעיה שלי היא שהוא עוד לא ממש מדבר יש לו אולי 3/4 מילים וזהו!!! אמרו לי לחכות עד גיל שנתיים אבל אני מחפדת שיהיה מאוחר , מה את חושבת?

אורלי, רשמית אין לך מה לדאוג, אבל אני מבינה את הדאגה אם את רוצה להיות רגועה יותר, נסי לקבוע פגישה עם קלינאית תקשורת, שתאבחן מדויק יותר את מצבו, אולי תציע לך הדרכה איך לעבוד איתו. זה יכול לעזור בהצלחה חלי

שלום רב, אני אמא לילדה בת 12 ובן 9, גרושה כ-6 וחצי שנים. הקשר עם האבא מצויין. התקשורת ביני לבין בתי לא ממש טובה, לצערי. היא גם במשקל עודף של כ-10 ק"ג וזה מאוד מאוד מפריע לי! (גם לה זה מפריע אבל אין לה שליטה על זה כרגע... היא מודעת לזה שהיא משמינה ובכל זאת אוכלת..). קשה לי לתקשר איתה ואני רואה מולי ילדה שמנה לפני כל דבר אחר. יש בה כ"כ הרבה דברים טובים ואני לא מצליחה לראות מעבר למראה השמן שלה. עצוב לי אבל אין לי שליטה על זה. יש לציין גם שיש לה פתיל קצר והיא מתעצבנת מהר, חיי החברה שלה לא ממש זוהרים וזו כנראה אחת הסיבות. היא מאוד פסימית וההתמודדות שלה מול הגירושים ממש לא קלה. עם זאת היא ילדה מאוד מאוד חכמה וחריפה, תלמידה טובה, מוכשרת ויצירתית, יודעת לבטא את עצמה ואת הרגשות שלה, מאוד איכפתית ודואגת ומאוד רגישה. היא היתה בטיפול פסיכולוגי בבי"ח שניידר ולאחר כשנה הופסק הטיפול כי לטענת הפסיכולוגית (הם מתמחים) זה די נתקע ומצידנו גם ראינו שזה כבר לא מוביל לשום מקום. היא גם ביקשה להמשיך בטענה שזה כבר לא עוזר לה. הייתי רוצה לדעת אם יש איזשהו טיפול אחר, לא שיחות עם פסיכולוג, שיוכל לעזור לה קצת להירגע ולהעלות את הדימוי העצמי שלה? אשמח על תשובתך בהקדם. תודה!

יהלי, לפי תאור הדברים שלך מה שיכול לעזור לזמן הקרוב הוא שאת תלכי ליעוץ הורים. יוכלו לעבוד איתך על התחושות שלך כלפיה, ולעזור לך לחזק לה את הדימוי העצמי. טיפול זה חשוב, אבל פעמים רבות כשהילד עצמו לא רוצה, וגם במקביל לטיפול בילד מדריכים את ההורים- והרבה הרבה ניתן לשנות דרך ההורים. את מגדלת אותה, וחוץ מהסבל שנגרם לשתיכן מהמצב, את יכולה להשפיע רבות. את יכולה לקרא פרק בנושא דימוי עצמי ותפקידי הורים להגברתו בספרי 'תקשיבו לי רגע'. ראי אם זה עוזר. בהצלחה חלי ברק

שלום, אני אמא לשני ילדים-בני 5 ו3. לפני כ-3 שבועות חליתי במחלת הנשיקה וכרגע אני בשיאה--שזה אומר שאני לא ממש מתפקדת. הילדים מאוד מאוד לחוצים מזה שאני חולה (הקטנה אף חזרה לגמגם והתחיל לברוח לה פיפי) והם נורא משתוללים, רבים בניהם, ולא משתפים פעולה, לא איתי ולא עם בעלי. הם גם מסרבים לכת לישון בזמן (הקטנה לא מוכנה לישון במיטה שלה-רק אצלנו או עם טלויזיה בסלון). בקיצור, הם יורדים מהפסים, ואני, שבד"כ זו שמחזיקה את הבית, באפיסת כוחות. לצערי אין לי הרבה עזרה, והם גם לא משתפים פעולה עם אף אחד חוץ מאמא שלי (והזמינות שלה נמוכה). ניסיתי להסביר להם שאמא חולה ותהיה בסדר אבל חייבת לנוח, ניסיתי פרסים, ניסיתי בכל זאת לשים קצת גבולות, אך זה לא עוזר. אני משתדלת לא להראות יותר מידי "מסכנה" לידם אך זה קשה בהתחשב שאני בקושי מסוגלת לדבר (גרון כואב ונפוח) וכל מאמץ הכי קטן מעייף אותי. שיא המחלה יכול להמשך עוד שבוע ואח"כ הם בבית (עכשיו הם בקייטנה--וגם לשם הם לא רוצים ללכת) ואח"כ הם מתחילים גנים חדשים.... מה אני עושה ע"מ שכולנו נשאר שפויים??? אני גם נורא דואגת כי רציתי להכין אותם נפשית למעבר הגנים עוד כמה שבועות וכרגע הם במצב כזה שמתח נוסף מאוד יקשה עליהם. אשמח לעצתך!

ע. יקרה, אין ספק שהילדים מגיבים לשינוי המשמעותי עקב מחלתך. אין לך כוחות לתפקד עכשיו, והלחץ שאת שרויה בו רק מוסיף לבעיה. אין טעם להמשיך להסביר להם, השינוי לא יבוא מהם. הם ילדים, והם לחוצים אני חושבת שאבא שלהם חייב להתגייס לטובת המצב, או אמא שלך.צריך להיות מבוגר סמכותי וחד משמעי שיטפל במצב, ולא את. את צריכה לוותר, ולבקש מהם לפעול. כי את לא תצליחי למרות כל מאמציך להשתלט עליהם. ולגבי שבוע הבא, מיצאו סידור. אל תשאירי את הדברים פתוח. זה עדיף גם למבוגרים שאמא תהיה מנוטרלת וזה יהיה ברור, מאשר שאמא מנסה לתפקד וזה לא מצליח ורק מגביר את הלחץ שלהם נסי, והכי חשוב- תרגישי טוב חלי

שלום, יש לי בעיה עם בני בן השבע הוא לא מקשיב לי הוא מכה צועק ויש לו התקפי זעם אינני יודעת מה לעשות ניסתי את כל האפשרויות אבל שום דבר לא הועיל. אני מעוניינת מאוד להיפגש עם פסיכולוג, הייתי רוצה לדעת כיצד אני יכולה להגיע לפסיכולוג אני אישית לא מכירה ואין לי את מי לשאול בבקשה עזרה

עמית, הדרך הטובה ביותר לקבל המלצה על פסיכולוג היא בשרות הפסיכולוגי העירוני, את יכולה לפנות אישית או בטלפון והם ימליצו לך. את יכולה גם לחפש פסיכולוג דרך קופת החולים, במכבי למשל יש רשימות של פסיכולוגים לילדים, זו גם אפשרות. בדקי בקופה שלך, בכל מקום זה אחרת, רופא המשפחה יכול לעזור זה רעיון טוב לקבל עזרה, הוא צעיר ודברים בהחלט יכולים להשתפר בהצלחה חלי

חלי שלום, ראשית תודה על התייחסותך. אני גרה באזור הדרום ואין פסיכולוגים באזורינו המליצו לי לגלוש באתרים ובפורומים שונים ולברר על פסיכולוג. אשמח לעזרתך.

שלום רב, בתי האמצעית בת 5, בחודשים האחרונים נמנעת לרדת למטה לשחק עם ילדי השכונה על אף שהיא מכירה את כולם. היא רוצה להישאר בבית, יורדת למטה רק אם אנו יורדים איתה וגם כשהיא למטה היא נדבקת אלינו ולא מוכנה לשחק עם החברות. היא מאוד מפונקת ומקשה גם עלינו וגם על עצמה בכך שהיא משתעממת כל הזמן. מה אוכל לעשות על מנת לגרום לה להיפתח יותראל החברות ולשחק עימן? תוד מראש.

נירית, לא ברור מדבריך אם זו תופעה חדשה, או שבתך תמיד היתה כזו. יתכן והיא ילדה מעט חרדתית, וקשה לה להפתח ולהשתלב חברתית, ויכול להיות שזה הסגנון שלה ונעים לה עם זה. האם הדברים מטרידים אותך או גם אותה? האם גם הגננת מעירה שיש בעיה? בכל מקרה, את יכולה לעודד אותה לשחק עם הילדים, כל פעם קצת יותר. להיות איתה, לתת לה בטחון, לעזור לה, ולא לוותר. כל פעם קצת יותר. בלי לחץ ובקורת כי זה רק מקשה. ראי אם זה עוזר. לגבי הפינוק, רק הערה- ילדים לא נהיים סתם מפונקים, מישהו מפנק אותם, בדרך כלל אנחנו ההורים, ותמיד אפשר להפסיק. לדרוש ממנה מעט יותר, לא להבהל כשקשה, לעודד, כמו בקטע החברתי גם בנושאים אחרים כדאי לך לקרא פרק בנושא התפתחות חברתית בספרי 'תקשיבו לי רגע', תוכלי לקבל עוד מידע על התפתחות חברתית בגילה, ולהחליט אם יש צורך בהתערבות נוספת. בהצלחה חלי

שלום, בני בן 5, אח לבת 9 ולתינוק חדש, מתחבר כמעט רק עם בנות ואוהב משחקים וסרטים של בנות. עד עכשיו לא התייחסתי לכך כי הנחתי שזה קשור לאחותו הגדולה שאחריה הוא כרוך, אבל לאחרונה התחיל להתעורר בי חשש מכיון ששמעתי אותו אומר שהוא היה רוצה להיות בת, ובמשחק ברטצ'יות הוא גם הלביש בובת בן בבגדים של בנות וחששתי שאולי כך הוא מביע את הרצון הזה.גם כשאחותו הגדולה מתאפרת הוא גם מנסה עליו קצת מהאיפור ומבקש שישימו לו בושם. בעקרון הוא ילד די עדין ו"חנון", אבל חשוב לציין שהוא משחק גם עם חרבות ואבירים ורוצה ללכת לחוג ג'ודו כך שמצד אחד רואים אצלו את הפאן הגברי, אבל מצד שני אין לו כמעט חברים בנים והצבעים האהובים עליו הם ורוד וסגול. האם בגיל כזה הסימנים הללו יכולים להעיד על נטיה הומוסקסואלית או שמדובר רק בילד עם צד נשי חזק יותר? האם לנסות לחבר אותו יותר עם בנים או לדאוג שבעלי ישהה איתו יותר ויחזק אצלו את דמות האב? (הבעל עובד בהיי טק ולא נמצא הרבה עם הילדים במשך השבוע). מה לעשות? אנחנו בחברה דתית ואנשים כבר בגיל הזה תוהים על ההתחברות שלו לבנות - כל הבנות בגן חברות שלו ואוהבות אותו מאד, וכששואלים אותו אם יש לו חברים בנים הוא אומר שהבנים מתפרעים ומשתוללים ורק הוא והבנות מתנהגים יפה. אודה על חוות דעתך, נגה

אני גרה בישוב דתי, ואני יכולה לשתף אותך בניסיון שלי כעובדת מתנ"ס לשעבר. היה מקרה של ילדה שהיתה כמו בן - עד כדי כך שהיא כבר שמה כיפה על הראש. קיבלו את זה בהומור קליל ותוך מספר שנים זה התאזן והיא הורידה את זה. אפשר אולי להגיד שהיא קצת "טומבוי" אבל זה הכל. אני בעצמי ביליתי הרבה עם בנים כי האופי שלי מאוד ספונטני, והבנות הדתיות ישובות בדעתן. תוך כמה שנים הבנתי שאני צריכה להחליט, ואני יודעת שאני בחורה ולא גבר. יכול להיות שאחרי הגן, יקרו שני דברים: הבנים בגיל של בנך ירגעו קצת ויתנהגו קצת יותר בעידון ואז בנך יתחבר אליהם יותר. ואולי גם מבחינה חברתית, כשבחברה הדתית שלכם ההפרדה בין הבנים לבנות יהיה חשוב יותר, הוא יבין שהוא שייך עם הבנים. לדעתי כשבנך אומר שהסיבה להתנהגותו הוא התנהגות הילדים - שהבנים משתוללים - זה דווקא מעלה. רגישות היא מפתח להצלחה חברתית בחיים, ותכונה זו וודאי תשרת את בנך היטב. אולי אם תדובבי אותו לדבר יותר על זה, ותגלי הבנה, ייפתח ערוץ תקשורת איתו וככה תשמעי ממנו יותר על מה שקורה: איך הבנים מתנהגים ומדוע הוא בוחר לא להתמודד, אלא לסגת לבנות? במשך הזמן, עם יודע התבטאויות מצידו, כאשר אינך מעבירה ביקורת, תקבלי תמונה רחבה יותר, ותוכלי להבין טוב יותר מה את יכולה לעשות כדי לעזור לו עם הזהות שלו.

אלישבע, תודה על השיתוף שלך בחוויות האישיות שלך. היה לי מעניין ורלוונטי לקרא. שוב תודה, חלי

נוגה, אני מבינה את דאגתך. בשום מקרה אין דרך להחליט היום שזו נטיה הומוסקסואלית, ויתכן מאוד שהוא ילד עדין שנמשך לאופי העדין של הבנות, שם נוח לו, ולכן הוא מחפש את חברתן. בכל מקרה, הרעיון שלך לחבר אותו עם אבא שלו הוא ממש חשוב, הוא חייב דמות הזדהות גברית, קיימת ונוכחת בחייו. אבא שעושה איתו דברים, שמחזק אותו. אין לי מספיק מילים להדגיש כמה זה חשוב. גם אם אבא עסוק שיקבעו הרגל של משהו שעושים, פעם בשבוע. אבא 'יכניס את זה ליומן', ויהיה לזה זמן. זו שיטה שעובדת. תני לילד להיות מה שהוא, ובו בזמן תדגישי לו שהוא בן, ושגם בן יכול להיות נחמד ועדין. וזה מספיק בשלב הזה כתבתי על הנושא של התפתחות זהות מינית בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', את יכולה לקרא עוד בנושא. בהצלחה חלי

שלום רב, אני צריכה להכניס תינוקת למעון יום כאשר תהיה בת 5 וחצי חודשים. התינוקת כיום שמחה,עליזה,מתפתחת יפה מאד. האם שילובה במעון עם עוד ילדים והפרידה שלה ממני, בייחוד שהיא רק יונקת (אני מקווה שבמעון תלמד לאכול מבקבוק)-תוכל להשפיע לרעה על התפתחותה? לאילו שינויים אני צריכה לשים לב בהתנהגותה בגיל הזה שיוכלו להעיד שאולי משהו לא בסדר?

לוני, אם תוכלי לגמול אותה לפני הכניסה לגן, זה ייקל עליה את ההסתגלות. אולי תשאירי הנקה בבקר ובערב, ובמשך היום בקבוק אני מאמינה שהיא תשלב. בכל מקרה תשימי לב לשינויים במצב רוח שלה, בשינה, באכילה, כך רואים את זה אצל תינוקות. ואל תדאגי, יהיה לה טוב בהצלחה חלי

אני ובן זוגי קבענו לצאת מראשון עד חמישי להפלגה, בסוף החודש. אנחנו מתלבטים קשות אם לקחת איתנו את התינוקת, היא בת שנה וחמישה חודשים. כולם אמרו לנו לא כדאי כי אתם לא תהנו אחד מהשני וכל הזמן תרוצו אחריה, יהיו גם דברים שלא תוכלו לעשות כי היא תפריע, עכשיו מיותר לציין שהיא צריכה לישון באמצע היום וכו,, מה שיפריע למהלך הטיול, מניסיון שלי איתה כשאני יוצאת איתה לקניות בשוק או בקניון היא מאבדת את סבלנות מהר, מתחילה לבכות ובגללה אני חוזרת מהר הביתה. פה אנחנו נהיה בארצות זרות ולא ממש נוכל ללכת לפי רצונותיה. הבעיה העיקרית כאן היא הפרידה, מניסיונות שעשינו איתה למשל השארנו אותה לישון צהריים אצל ההורים שלי וחזרנו אחרי 4 שעות בערך כשהיא היתה כבר ערה, כשהיא ראתה אותנו היא חיבקה אותי למשך זמן רב ואח"כ גם את אבא שלה, אבל ברגע שהוא רק הלך למקום אחר בבית והיא כבר לא ראתה אותו (אפילו לכמה שניות) היא בכתה ממש עם דמעות בבכי היסטרי. עוד מקרה שהיה איתה, אני ישבתי במקום שהיא לא ראתה אותי ואחותי התקשר אלי שיחת וידאו לנייד, ברגע שהיא ראתה אותי על המסך ושמעה אותי מדברת היא פרצה בבכי. (וזה למרות שכמה דקות לפני כן שיחקתי איתה. בנוסף אני אמורה להכניס אותה למעון בתחילת ספטמבר, איך היא תסתדר גם מהפרידה מאיתנו וגם פעם ראשונה במעון , אני מפחדת שיהיה לה קשה מידי. או שהיא תפתח חרדת נטישה חזקה שהיא לא תהיה מוכנה לעזוב אותנו בכלל. מה לעשות תעזרי לי בבקשה!

גלי, נשמע שבתכם רגישה במיוחד לפרידה, וכנראה עדיף לא להשאיר אותה לבד לכמה ימים. אתם צריכים להחליט אתם יכולים לקחת אותה אתכם, ולקחת בחשבון שזו חופשה עם פשרה, כשאתם מתאימים עצמכם אליה. בקרוז יש הרבה גמישות, ותוכלו לתת לה את השקט שלה, וגם את הפעילות. כמובן שזה לא יהיה כמו זוג, אבל זה בהחלט אפשרי. אתם יכולים גם ליסוע, אבל נשמע שהיא מגיבה חריף לפרידה. היא לא תתמוטט, וזו לא טראומה, אבל אתם צריכים להחליט מה עדיף מבחינתכם- פשרה וגמישות בקרוז, או סיכון של הצפת חרדה אצלה. אני חושבת שהתשובה שלי די ברורה, אבל אין כאן אמת אחת ברורה, אתם תחליטו. בהצלחה חלי בהצלחה ותהנו.

תודה על תשובתך, רציתי לשאול בנוסף, אני אמורה להכניס אותה בפעם הראשונה לגן, וזה בדיוק השבוע של הטיול, אם אני אשאיר אותה בארץ אצל ההורים של בעלי (שהם בשבילה דמויות מוכרות ואהובות מאד), האם כדאי שהם יקחו אותה לגן מידי יום? או שלא כדאי להעמיס עליה 2 פרידות וכניסה לסביבה חדשה? החשש שלי הוא שאם היא תשאר בארץ, הכניסה שלה לגן תהיה קשה פי כמה, כי היא לא תסכים לעזוב אותי לכמה שעות מחשש שאני לא אחזור כמה ימים. מה בעניין הזה?

שלום. בתקופה האחרונה תחושתי היא שבתי רגישה מעבר למידה. התנהגותה מתבטאת בכך שמכל דבר היא בוכה ונכנסת לבכי הסטרי(למשל חילקו ללא רשותה חטיף שהביאה לגן, זכותה לכעוס כמובן ,אך היא בכתה בכי הסטרי ורצתה שאבוא לקחת אותה) האם אני צריכהלטפל בזה או לתת לזה לעבור. אני חייבת שאני בתקופה לקראת סיום תואר הדורש ממני זמן רב ולכן במהלך השבוע ובסופי שבוע אני פחות איתה ועם הבת הקטנה, האם אני יכולה לשייך לזה? שאלה נוספת היא גם משמיעה קולות(כמו מ..מ.כחכחוך בגרון.) כאשר היא רואה טלויזיה או שאני מקריאה לה סיפור .זה לא טיק וזה רק בזמן הזה ולאחרונה האם זה משהו שיחלוף האם זה קשור למה שצויין לעיל. תודה על התשובה

מירית, מאוד יתכן שבתך מגיבה לשינוי שאת פחות פנויה אליה. היא נשמעת רגישה ומתוחה, כנראה מעבר לרגיל. היא בעצמה לא מודעת למה היא מתוחה, אבל יש לה אי שקט. כולל כנראה הקולות מהגרון. אני חושבת שאת יכולה לומר לה, שאת מרגישה שמשהו מציק לה, להציע שאולי מפריע לה שאמא פחות איתה... אל תתנצלי, אבל תני לה להבין שזה עוד מעט יעבור. תחשבו על משהו שתעשו יחד, שהיא תתכנן איתך, כך היא תרגיש מעט שליטה במצב, וזה עוזר. מעבר לכך- כשהיא מתפרעת לידך אמרי לה בשקט שאת מבקשת להפסיק. כמו כל תגובת משמעת רגילה. מקווה שבהדרגה דברים יירגעו בהצלחה חלי

המון תודה!

אמא לילד בן 5.5 עולה לכיתה א'(הכי קטן בשכבה) ואני בהריון שבוע33. מזה חודשיים ניכר שינו משמעותי בהתנהגות שלו, מבחינת דיבור (מדבר לא יפה אך לא מקלל), נימוסין,התנהגות כללית, מתעסק במשחקי לחימה כל הזמן במחשב, מירוצי מכוניות... לפני הוא היה ילד שישב יותר משעה ועסק בכתיבה, בלימוד בלשחק ביחד במשחקי יצירה וכו'........ אני חוזרת מהעבודה וישר שואל אותי מתי יכול לצאת לחברים(לא מרשה לו לצאת לבד) ומשכנעת אתו להביא את החברים אליו....חשוב לציין שאנו גרים בכפר קטן שנותנים לילדים בגיל הזה לצאת ואני פשוט לא מאמינה בדבר הזה, אז הוא צריך להיות איתי תמיד. האם הקטע של לשחק נובע מהאי שיחרור שלי ושגילה לאחרונה את המשחק (באיחור לקראת כיתה א')??? האם השינו מההתנהגות נובע מההריון??(כבר שנתיים שהוא כמהה לתינוק ומבקש )?? אפילו בחודש האחרון של שנת הלימודים, הגננת שמה לב לשינו אצלו..... האם זה ניסיון בדיקה לגבולות (אני מאוד קפדנית בין מותר ואסור)????

לילי, אפשר לשער שאם בנך לא ביטא עד היום התנהגות מהסוג הזה, מעט אגרסיבית עם רצונות משלו, יתכן ועד עכשיו ציית לדרישות שלך, ועכשיו הוא מגיב אחרת. עד מידה מסוימת זה לא רע יתכן והוא מגיב בלחץ לשינויים סביבו. בגנים העירוניים מדברים בסוף השנה על המעבר לכתה א', וילדים רבים מגיבים לכך בנסיגה. מדברים איתם על השינוי, ועל כך שהם גדולים, ויש ילדים שנלחצים מזה. אחר כך החופש הגדול, וההריון והשינויים הפיזיים שלך. זה מספיק כדי להכניס ילד לאי שקט. אני מציעה שתהיי סבלנית איתו. שימי לו גבולות בחלק מהמקרים, ובאחרים 'שחררי'. תני לו לצאת לחברים, לפתח עצמאות. אל תתרגשי מהכעסים שלו, זה טבעי אם את תהיי רגועה, הוא יירגע בהדרגה בהצלחה חלי

שלום רב, הופניתי ע"י מטפלת בריפוי בעיסוק לבדוק את בני בן ה-6.5 לפני כיתה א', לאבחון בנושא קשב וריכוז. האם נהוג לפנות לנוירולוג ילדים או לפסיכולוג/פסיכיאטר? דוקא רופאת המשפחה יעצה לי שלא לפנות למרפאות קשב וריכוז כי מבדיקה שם של פסיכיאטר עלולים להדביק סטיגמה לילד... האמנם? אשמח לתגובה מהירה ואם ניתן גם שמות של רופאים/מכונים מומלצים... בתודה מראש, אמא מודאגת

אמא יקרה, לדעתי מומלץ לך לפנות לפסיכולוג חינוכי שיעשה לילד אבחון מקיף- גם דידקטי, גם רגשי וגם את הקשב. פעמים רבות התחומים קשורים, ורצוי שהאבחנה תכלול את הכל. את יכולה לפנות לשרות הפסיכולוגי העירוני , הם יוכלו להפנות אותך למקום הנכון... בהצלחה, ואל תדאגי. את בכיוון הנכון חלי

תודה על המענה המהיר, במכבי הציעו לי פנות למרפאת הקשב בשרון שם יושבת פסיכיאטרית, פסיכלוגית ורופאת התפתחות ילדים. לדעתך עלי לפנות אליהם ולבקש פגישה עם הפסיכולוגית? יש לך אולי להמליץ על מכון/איש מקצוע? שוב תודה

שלום רב, כתבתי לך לפני כחודש-חודשיים לגבי הבן שלי שכל הזמן שואל מתי כבר יהיה לו אח/ות ולמה לאחרים יש ולו אין. מדובר בילד בן 4.5 . ייעצת לי לומר לו שאנו מנסים ולא יודעים מתי זה יקרה, וכשנדע הוא יהיה הראשון שנאמר לו. ובאמת מאז הוא כמעט ולא שואל. לדעתי עברו כבר מספר שבועות מבלי שהוא העלה את הנושא. רציתי רק לעדכן. תודה!

קורן, אני שמחה לשמוע. ילדים בדרך כלל מגיבים טוב למסרים ברורים ואמינים. \ בהצלחה בהמשך תהליכי הפוריות אשמח לעזור אם יעלה צורך, חלי

הבן שלי בגיל שנתיים מאז החל לאכול לבד מקיא את האוכל לעיתים תכופות אנחנו יחסנו זאת לכך שנוהג לאכול מהר ולכך שיש לו הרבה ליחה אנו מנסים להתמודד עם זה על ידי נתינה של כמויות קטנות בחתיכות קטנות ברצוננו לדעת האם יש כאן בעיה אחרת שאולי קשורה להפרעת אכילה אשמח לתגובה

דניאל, בדרך כלל בגיל הזה לא אמורות להיות בעיות אכילה, אלא אם כן משהו מאוד מלחיץ ומציק לו רגשית, האם זה כך? האם בדקתם את ההיבט הפיזי, אולי יש סיבה כזו. הייתי מתחילה בבירור גופני, ואם הכל בסדר, והתופעה ממשיכה, לכו לברור רגשי, אצל פסיכולוג התפתחותי. בהצלחה חלי

יש לי בן בגיל 4 ו-7 חודשים מאוד נבון וחכם. הוא כל הזמן שואל שאלות על המוות. הוא שאל אם גם אנחנו נמות וגם הוא ועניתי כן אבל עוד מלא זמן כשנהיה מאוד מאוד זקנים והעברתי נושא. מדי פעם עולות לו דמעות בעיניים והוא אומר שהוא לא רוצה למות ושאם הוא ימות שניקח אותו לרופא מה לענות לו? לא אמרתי לו שלא מזמינים רופא למי שמת אמרתי בסדר ומייד אמרתי שזה עוד מלא זמן ושלא יחשוב על זה כי הוא ילד. ושאלה שנייה - יש לו חבר שהוריו גרושים והוא אף פעם לא ראה את אביו והוא שאל אם אבא שלו נפטר כי הוא לא ראה אותו אז עניתי שיש לו אבא ושהוריו פרודים ולא פירטתי והוא גם לא שאל. אם הנושא יעלה שוב האם להסביר לו? אני לא רוצה להוסיף לו שיתחיל לבכות בנוסף על המוות ויגיד לי שהוא לא רוצה שאני ובעלי נפרד - הוא ילד רגיש יום אחד שרתי לו את "אמא הו אמא חבקיני חזק ולעולם לא ניפרד" והוא בכה וביקש שלא אפרד ממנו. תודה

שירה, בנך ילד רגיש, והחוכמה שלו גורמת לו לחשוב על דברים שמבחינה רגשית קשה לו להתמודד איתם כמו מוות וגירושין. זה חלק מהמחיר של חוכמה. את אמורה לענות לו, כפי שענית, ולהוסיף משפטי בטחון מרגיעים, שהכל בסדר, ושאתם תדאגו לו. אני מפרטת הרבה על תפיסת המוות של ילדים בספרי 'בגובה העיניים' ועל גירושין בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. את יכולה לעיין שם כדי להבין מעט יותר על המחשבות שלו. אבל באופן כללי, אל תחששי לו, הוא רגיש אבל מגיב טוב לתשובות אמינות ולהרגעה. כשתבוא שאלה או מצוקה, טפלי בה מקומית ותמשיכו הלאה בהצלחה חלי

הי בתי בת שנה וחצי ומאז שנולדה לא סבלה אף פעם מחרדת נטישה / זרים היא מסוגלת לעבור למוכרת נעליים שבחיים לא פגשה לעבור לאורחים מהשניה הראשונה שרואה אותם ולקרוא להם אבא / אמא עד כדי רצון ללכת איתם הביתה ובזמן הזה היא פשוט לא רוצה לעבור אלינו . יש לנו ילדים נוספים ואף פעם לא ראיתי התנהגות כזאת מה זה אומר ? יש משהו לבדוק? חוץ מזה כבר התחילה לבטא מספר מילים מתקשרת נפלא וחיונית מאד כשהיינו בטיפת חלב היא עברה כמובן לאחות טיפת חלב ובסוף המפגש שאלה אם היא תמיד כך ואם כן יש לבדוק מה עושים במקרה כזה על מה זה מעיד ? תודה

אילנה, מידה של חשש אמורה להיות מהמקום שהילד עושה אבחנה בגיל הזה בין אנשים מוכרים לזרים. בו בזמן יתכן ויש לה בטחון מלא ולכן היא מוכנה ללכת גם לזרים. קשה לדעת בלי לצפות בה יותר מקרוב. לא הייתי רצה מיד למסקנה שיש בעיה, ממש לא. אם את דואגת, לכי לשיחת התיעצות עם פסיכולוג התפתחותי, שזו התמחותו. לא טיפול- רק התיעצות, ואולי תצפית עליה. זה נראה לי רציני, ויכול לתת לך תשובות מדויקות. בהצלחה חלי

שלום. יש לי ילד אחד. בן 2.5. מאז שנולד יש לו יחסים מאוד קרובים ואוהבים עם ההורים שלי. (הסבים מהצד השני גרים בחו"ל).הוא רואה את הוריי כ - 3 פעמים בשבוע. לאחרונה ביקשתי את עזרת אמא שלי בטיפול בו מאחר והתחלתי ללמוד ואי נעדרת מהבית פעמיים בשבוע. מאז הבן שלי כל פעם שהוא בוכה, אם כואב לו מנפילה או אם בגלל ויכוחים איתנו הוא בוכה "סבתא". הוא מדבר עליה ועל סבא המון וכל הזמן מחכה לפגוש אותם. הוא מקבל את פניהם בהרבה יותר חום ואהבה מאשר את פנינו. רציתי לדעת האם זה נורמלי. זה מאוד מעצבן אותי ואף גורם לי לקנאה שהשקעתי את כל כולי בילד שלי ואי לא הדמות האהובה ושהוא זקוק לה ביותר. מלבד זאת אני יודעת שאימי אדם שלא קושר קשרים בריאים. כלומר יש לה נטייה להיות אובססיבית. ואני יודעת שרוב מה שיש לה בראש זה הנכד שלה וככה גם אבא שלי. אני מפחדת שיווצר כאן איזשהו קשר סימביוטי/ לא בריא. מה דעתכם? לצערי אני חייבת את עזרתה פעמיים בשבוע.

אלה, אני מבינה את הדילמה אני לא יודעת למה הילד עסוק בסבא וסבתא, אבל את ממש לא אמורה לדאוג לגבי המקום שלך. את האמא והוא אוהב אותך, וטוב שיש לו גם סבא וסבתא אוהבים. זה לא בא אחד על חשבון השני. יתכן והוא בצורה לא מודעת קולטת שצריך 'לתגמל' את סבתא בהרבה אהבה שתהיה מרוצה , ולכן הוא 'מספק לה את הסחורה'. זה קורה. את אומרת שיש לה נטיה להיות אובססיבית מעט. לגבי ההמשך, קחי את העזרה שאת צריכה, ברגע שתוכלי תפחיתי ותשאירי ביניהם מפגשים יותר משפחתיים ופחות של מעורבות כה פעילה. זה חלק מהמחיר כרגע. שימי עין, אבל רוב הזמן אל תדאגי. זו לא תחרות בינך לבין אמא שלך. כולכם יכולים להנות מהמצב. בהצלחה חלי

שלום, רציתי לדעת מה מומלץ לספר לילדה בת ארבע וחצי על "איך התינוק יוצא מהבטן". האם צריך להסביר דבר אחר לאחיה בן השנתיים וחצי? אני בסוף ההריון (שבוע 39) ואתמול ביתי שאלה "איך התינוק יוצא אם הבטן סגורה", בגלל שלא ידעתי כ"כ מה כדאי לענות אמרתי משהו על זה שאמא הולכת לבית חולים והרופאים עוזרים לתינוק לצאת. האם נכון להסביר שיש חור שדרכו יוצא התינוק? האם זה לא דבר מפחיד מידי לילדה בגיל הזה? אשמח גם להמלצה על ספר/ספרים העוסקים בנושא. תודה רבה!

אמא יקרה, ראשית- מזל טוב ללידה הקרובה כדאי להסביר לילדה, במיוחד אם היא שואלת. את יכולה לומר לה שהתינוק יוצא מהחור של הפיפי, שיכול ממש ממש להתרחב, כך שהתינוק שהוא מאוד קטן יכול לצאת. עם עזרה של הרופאים, וזה לא כואב לא לך ולא לתינוק...לא מדויק אבל מספיק בשבילה. את יכולה להדגיש שזה ככה רק אצל אמהות, ולא אצל ילדים, שלא תקבל רעיונות לנסות דברים על עצמה. אני לא מכירה במדויק ספרים, אבל בטוחה שאם תחפשי על פי מילות קוד באתרי ספרים, או בחנויות ימליצו לך. שתהיה לך עוד תמיכה לגבי האח, אם הוא לא שואל, לא הייתי מרחיבה על פרטי הלידה. רק לומר שאמא תלך לבית חולים, והרופאים יעזרו להוציא את התינוק, וזהו. אם ישאל, את יכולה להסביר עוד קצת. את לא חייבת להסביר לבת ולבן יחד ואותו דבר, כל אחד בדרכו. בהצלחה חלי

שלום רב אני רוצה לעשות לילדה איבחון פסיכודידקטי היא בת 7 ומתנהגת קצת תינוקי במשפט אחד עושה הכל בשביל תשומת לב אשמח אם תמליצי לי פסיכולוגית בכפר-סבא שגם עושה איבחון וגם אפשר לטפל בהמשך אודה לתשובה מהירה

חגית, אני לא ממליצה ישירות על פסיכולוגים, אבל את יכולה לפנות לשרות הפסיכולוגי העירוני, גם בעילום שם, והם ימליצו לך על פסיכולוגים חינוכיים שמתאימים לאבחון הזה בהצלחה חלי

חלי שלום רב, הבן שלי בן שנה וחצי מתעורר בבהלה בלילה ללא שום סיבה נראת לעין. הוא מתעורר מספר רב של פעמים ונרגע כשאנחנו (אני או בעלי) נמצאים בחדר. האם זאת חרדת נטישה? לפי הנתונים שמצאתי עד כה חרדה כזאת לא אופיינית לגיל זה. האם יש דרך נכונה להרגיע אותו? בשלב זה לא נראה לי נכון לא לגשת עליו, היות ואני מרגישה שהוא מאוד מפוחד שהוא מתעורר. תודה רבה

מריה, יתכן וילדיכם חרד, לאו דווקא מנטישה אלא ממקור אחר. קשה לדעת במדויק אני מציעה לגשת, ללטף ולהרגיע, אבל להקפיד שיחזור לישון במיטה. נסו בדרך הזו, וראו איך דברים מתפתחים. בשלב ראשון זה אמור להספיק בהצלחה חלי

מריה, יתכן וילדיכם חרד, לאו דווקא מנטישה אלא ממקור אחר. קשה לדעת במדויק אני מציעה לגשת, ללטף ולהרגיע, אבל להקפיד שיחזור לישון במיטה. נסו בדרך הזו, וראו איך דברים מתפתחים. בשלב ראשון זה אמור להספיק בהצלחה חלי

שלום רב, ביתי בת החמש תעבור בעוד חודש ניתוח לתיקון בקע סרעפתי. (בהרדמה מלאה) כיצד עלינו להכין אותה לניתוח? כמה ואיך לספר? תודה, שירי

שירי, אפשר בהחלט הכין אותה אבל חכו כשבוע, או אפילו 4-5 ימים לפני הניתוח. ספרו לה את הנתונים שהיא צריכה לדעת, לאן תלכו, מה יעשו, מה היא תרגיש. אפשר לעשות סיור מוקדם בבית החולים, יש מקומות שמעודדים זו. תדגישו שאתם תהיו לידה, ושכולם ישמרו עליה. זה הכיוון, להיות מעשיים, ולא לעורר חרדה. יש מחלקות בבתי חולים שמכינים ילדים לניתוח. בררו אם זה קיים והעזרו גם בהם. יש להם נסיון בהצלחה, ובריאות מלאה לכם חלי

שלום בני בן 5.5 לאחרונה התחיל להתעניין בציצי שלי ורוצה לגעת כל הזמן ולהציץ השבוע במשחק עם חבריו הראה להם את הבולבול בקטע של משחק וזה נורא הצחיק אותו בביתי גם מתעניין קצת יותר בנגיעות אני לא יודעת איך להגיב לזה אשמח לקבל עצה ובנוסף בתי עוד חודש בת 3 כבר התחילה עם פחדים בלילה ושיש מפלצת נכנסת ממש להיסטריה רק אם ישנים איתה היא ישנה כל הלילה האם זה טבעי בגיל הזה???

לימור, לגבי בנך. הסקרנות טבעית אבל צריך לשים לה באדיבות גבולות. לומר במילים פשוטות מה מותר ומה אסור, כמו כל דרישת משמעת אחרת את יכולה לקרא בנושא ההתפתחות המינית בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' לגבי בתך, הפחדים מאוד טבעיים, אבל חשוב שתתמכו בה, תדברו איתה, אבל תעזרו לה להרדם לבד. תחפשו איתה מה אפשר לעשות נגד המפלצת, תעזרו לה להרגיש שיש לה שליטה במצב. ספרו לה דברים על המפלצת, מה מפחיד את המפלצת. לכו עם רעיון המפלצת אבל היפכו את המצב, שהיא החזקה על המפלצת. זה עוזר גם בנושא זה אתם יכולים לקרא עוד בספרי 'תקשיבו לי רגע', בפרק על פחדים בהצלחה חלי

שלום התינוק שלי בן 9 חודשים.תינוק חמוד ושמח אבל כל ערב אצלנו הוא סיפור כי הקטנצ'יק הזה פשוט לא נרדם לבד גם כשהוא מאד עייף. הוא חייב שיקחו אותו על הידיים וירקדו איתו ורק אחרי כחצי שעה ובכי וריקודים איתו על הידיים הוא נרדם. הוא מסרב ותמיד סרב לקחת מוצץ. הוא גם לא מוצץ אצבע כך שהוא לא יודע להרגיע את עצמו. בעבר היה נרדם עם בקבוק שגם זו לא דרך אידיאלית.עכשיו גם כך הוא לא נרדם כשאנו שמים אותו במיטה כדי שיירדם לבד הוא "נכנס" להתקף בכי ממש מפחיד ובקושי מצליח לנשום. לא עוזר שמלטפים אותו או מדברים אליו ועד שלא מרימים אותו ומנענעים אותו הוא לא נרגע.ברגע שמניחים אותו הוא שוב בהתקף בכי האם תוכלי בבקשה לייעץ לנו מה לעשות? תודה

גלית, לצערי אין כאן קסמים שאינך יודעת. השיטה היא נחישות אדיבה. להיות נחושים שהוא יירדם במיטה, עם נענוע אפילו, ומילים מרגיעות. לגמור את התקף הבכי, ולהחזיר למיטה. הוא לא עושה לכם 'דוקא' אבל יש כאן סוג של נסיון שלו להרדם בדרכו, ונסיון שלכם להרגיל אותו לישון אחרת. אתם יכולים להתחיל עכשיו, אתם יכולים לחכות עוד קצת, אבל קחו בחשבון שכל המתנה תעשה את השינוי קשה יותר אם אתם מרגישים שקשה לכם לבד, לכו לקבל הדרכה ותמיכה מפסיכולוג התפתחותי שמתמחה בנושא בהצלחה ולילה טוב חלי

פניתנוו מיום 31 ליולי, אני בלאומית ,האם את מכירה רופא לבעיות שינה אצלנו?

לא מכירה, את צריכה לפנות ולשאול אותם ישירות, הם יגידו לך בהצלחה חלי

שלום רב, בני בן 5, ובחודשיים האחרונים החלה אצלו תופעה בה אינו מוכן להישאר לבד, אם אני לא נמצאת לידו או אביו, אפילו אם אני מבקשת ממנו ואומרת לו כי אחיו הגדול ישהה במחיצתו הוא אינו מוכן, הוא רודף אחריי לכל מקום שאני הולכת בבית אפילו למקלחת וממתין איתי עד שאסיים. כאשר הוא נמצא בקייטנה הוא בסדר גמור ואין לו בעיה להישאר. חשוב לי לציין שלפני כ - 9 חוד' איבדתי את אבי לאחר ששהיתי במחיצתו כמעט 5 חודשים במהלך מחלתו. (אני לא יודעת אם יש קשר אך היה לי חשוב לציין זאת). מלבד זו קיימת אצלו תופעה נוספת, אם במידה ונפצע או כל סיבה שהיא והוא התחיל לבכות הוא מסוגל לבכות במשך חצי שעה ויותר ואין אפשרות להרגיעו.(תופעה זו היתה קיימת גם בגן הילדים והגננת היתה מתקשרת אליי כל פעם בעניין) אינני יודעת כיצד לפתור בעיות אלו מכיון שאני מרגישה שבני במצוקה כלשהי. אשמח אם תוכלו לסייע לי בעניין. מירית

מירית, לפי התאור שלך נשמע שבנך בחרדה אותה הוא מתקשה לווסת. עוצמת התגובות שלו גבוהה, גם לפציעות, או לכל גורם מתסכל- לכן הוא בוכה כל כך חזק וקשה להרגיעו לא ברור למה החלה חרדת הפרידה בחודשיים האחרונים אך נשמע שהיא מטרידה גם אותו וגם אתכם הייתי ממליצה לך לפנות לפסיכולוג ילדים/פסיכולוג התפתחותי, שיקבל יותר פרטים על ילדותו, ועליו כיום, הוא יוכל להמליץ לך אם צריך התערבות טיפולית. הדרכה לכם ולגננת איך להגיב אליו, ויתכן מאוד גם טיפול עבורו. מנסיוני, זה מאוד עוזר, אם כבר בגיל צעיר יעזרו לו להתארגן טוב יותר עם החרדות שלו, וסערות הרגשות שלו, יהיה לו קל יותר בהמשך. בינתיים את יכולה לקרא פרק בנושא ויסות רגשות בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

שלום רב מקווה שתוכלו לסייע לי בהתלבטות שבה אני נמצאת : קצת רקע: בני בן חמש וחצי, עולה לגן חובה, יש לו אח קטן בן שנה. בני עצור מאוד מטבעו וכן בגלל קשיים מוטוריים מוכחים כלומר נולד עם בעייה כלשהי ברגליים שחשוב לציין, אינה נראית ב"עין בלתי מזויינת" הוא חברותי אך רק עם ילדים ספציפים וגם זאת לאחר 5-10 דקות הסתגלות... בדרך כלל, אינו זז ממני אלא אם כן משחק עם חברים וגם אז מקפיד לשמור על קשר עין. שאלתי היא, אני רוצה לבחור לו חוג מסוים שיפתח אותו קצת וישחרר אותו אבל אני בטוחה במאה אחוז שהוא לא יהיה מוכן לעזוב אותי במהלכו, בגיל כזה, בד"כ לא נותנים להורים להצטרף , אז מה עושים? שאלה נוספת: האם כדאי לי לבחור בחוג שיעלה את בטחונו העצמי כמו גודו או קראטה למשל או שמא דרמה או משהו שהוא אוהב מקווה שלא בלבלתי יותר מידי תודה על תשומת הלב א.

גן עדן, חפשי חוג שמעניין אותו, זה תנאי ראשון. חפשי גם חוג שמתאים לו, יתכן וחוג פיזי כמו קרטה פחות מתאים בגלל הדרישות הפיזיות שאולי יהיו לו קשות. יש חוגים שיש בהם גם גוון טיפולי- חוגי אומנות למיניהם. ולגבי הישארותך בחדר- את תצטרכי לשתף בבעיה, ולמצא חוג ומדריך גמיש שיתחשב. זה יהיה גם מדריך שיהיה גמיש וסבלני לבנך ואותו את מחפשת כדי לשפר לו את הבטחון העצמי, נכון? כך שאל תוותרי כל כך מהר מראש. חפשי עד שתמצאי בהצלחה חלי

שלום הבן שלי בן 16 נמצא בבית כל הזמן לא יוצא ולא מדבר בטלפון עים חברים מתחילת החופש הגדול הוא לבד מב עושים

אילנה, זה מטריד אותך או אותו? לפעמים מתבגרים אוהבים להסתגר ככה, והם בקשר עם חברים באינטרנט. בכל מקרה, רצוי שיצא ויפגוש אנשים מה שלא ברור זה אם הוא תמיד ככה, רק בחופש, צריך לברר מה קורה איתו, מה הוא מרגיש, מה הוא רוצה. את צריכה להתחיל בלדבר איתו. בלי כעס וביקורת, רק לברר אולי זה יסביר לך דברים, ואולי גם ישנה את המצב בהצלחה חלי

בתי בת 14 מתקשה להרדם מזה זמן רב,היא נמצאת בחדר לבדה,אבל קרוב אלינו ולאחיה הגדולים ממנה,היא מסוגלת לשכב עד 4 -5 בבוקר עד שאנו מרחמים עליה,ובאים לידה או היא אלינו,היא לא ישנה בצהריים בכלל,אין להפחדים,היא ילדה פתוחה וטוענת שלא מציק לה כלום,היא לא מעונינת ללכת לטיפול,טוענת שאין לה מה לספר,ניסינו לתת לה טיפות אלטרנטיביות ללא פתרון, האם יש איזה פתרון? אשמח ליעוץ תודה רבה

אמא, הייתי פונה להתיעץ עם מומחה שינה. יש כאלו, גם דרך קופות החולים. במכבי יש את ד"ר ירון דגן שהוא מעולה. להתייעץ איתו יכול לתת כיוון. עדיף להתחיל בבירור פיזיולוגי לפני נפשי, במיוחד אם היא מתנגדת. ובהמשך אפשר לברר גם שם אם יהיה צורך אל תחכו, אין טעם לסבול ככה כל לילה בהצלחה חלי

שלום רב, אנו מתכוונים לטוס ל-8 ימים עם הילדים הבוגרים שלנו ומתלבטים אם לקחת איתנו או להשאיר בארץ את ביתנו בת כמעט שנתיים, שמאוד קשורה אלינו ואל אחיה. אנו יודעים כי הנסיעה עימה אינה תהיה קלה ונבלה שעות רבות בנסיעה והליכה רגלית שאינה מתאימה לה.בארץ היא תישאר עם בני המשפחה אותם היא אוהבת ומאוד קשורה אליהם.קראתי מחקרים כי דבר כזה עלול לפתח אצל הילדה חרדות נטישה לטווח הרחוק. מה דעתך בנדון? אנו ממש עובדי עצות.

ורד, לצערי אין לשאלתך תשובה חד משמעית. זה נכון שהילדה עלולה להרגיש נטושה, במיוחד בגלל שהיא מבינה מה קורה, ומבינה שכולם נוסעים והיא לא. בו בזמן, מותר לעיתים לשים גבולות, ולעשות פעילויות מסוימות רק עם חלק מהילדים ולא עם כולם. כך הדברים מתאימים יותר לילדים הבוגרים ולכם ההורים. הרבה תלוי בשני דברים: אחד, מה האופי של הילדה, איך היא מגיבה בדרך כלל לפרידות, לכך שמשאירים אותה מאחור, ועד כמה היא קשורה ומרגישה בנוח עם מי שיישאר איתה שתיים, כמה ברורים וללא רגשות אשם תהיו אתם לגבי כל החלטה שתקבלו. אתם יכולים לומר לה שאתם נוסעים למשהו שמתאים לגדולים, וכשתחזרו תעשו משהו מיוחד גם איתה. ואתם יכולים גם לקחת אותה, ולגלות גמישות בהתנהלות שלכם כך שתתאים ותהיה אפשרית גם לה. לקחת אותה ולסבול- זה טפשי להשאיר אותה בחרדה שעשיתם לה נזק- זה לא שווה תתגבשו עם עצמכם. ולצערי בסוף תצטרכו לקבל את ההחלטה בעצמכם ולהיות שלמים עם עצמכם. מקווה שבכל זאת נתתי כיוון, בהצלחה ונסיעה נעימה חלי

בתי בת חמש וחצי מאוד רגישה אי אפשר לעבור לידה היא כל היום בוכה טוענת שאף אחד לא רוצה לשחק איתה ושאין לה חברים . הגננת מספרת שבמידה ומגיע אורח לגן היא מסתגרת , מפסיקה את המשחק ויושבת בצד עד שהיה מתחילה לבכות וזה יכול להימשך שעה לפחות. יש לציין שהיה מאוד שתלטנית ולא נדיבה שאלתי היה האים חלק או כל התופעות הללו מעידות על בעיות ריגשיות שיש צורך לטפל בהן בצורה רצינית, או שזה הגיל "והכל יעבור"

סוזי, נשמע שבתך ילדה עם נטיה לחרדה, היא מתקשה להשתלב בסביבה בגמישות ונוחות, וכל דבר מטריד אותה וגורם לה לבכי ובלבול. היא 'לא אדיבה' כדבריך כי היא כל כך עסוקה בחרדות שלה, שהיא לא פנויה להיות נעימה לאחרים. אני בהחלט חושבת שכדאי לחפש לה עזרה טיפולית, אפשר לעזור לה. להבין מה היא מרגישה, בלי כעס ושיפוט, לתת לה כלים להתגבר על החרדה והבלבול שלה. וכמה שיותר מתחילים בגיל צעיר, השינוי טוב יותר. תמיד יש אפשרות 'שזה יעבור' אבל מנסיוני דברים נוטים להחמיר כשהם לא מטופלים. חפשי פסיכולוג התפתחותי או פסיכולוג ילדים, ולכי להתייעץ. עדיף להגיש לה עזרה לפני כתה א', זה גיל טוב בהצלחה חלי

הבן שלי בן שנה וחצי , התופעה היא כשהוא עייף הוא נוהג להרביץ לעצמו או שהוא נוגח עם הראש במיטה או בחפץ קשה כמו שולחן ולעיתים עם הראש אלי במצח חשוב לציין רק שהוא עייף מה התופעה המוזרה הזו ? אני ממש מודאגת שלא יהפוך להרגל . תודה רבה טלי

טלי, יתכן שכשהוא עייף, הוא מרגיש שהוא 'מאבד את התחושה' והוא דופק את הראש כדי להרגיש, אפילו את הכאב... מבחינה חושית זה ממקד אותו, ועוזר לו להישאר ער, או להרדם אני חושבת שאתם צריכים לעזור לו להפסיק. מבחינה התנהגותית קודם כל, אל תתנו לו להכות את עצמו. או שתשימו כרית בינו לבין המיטה, תחזיקו אותה, שלא ייפגע. תנסו לכוון אותו לפעולה אחרת. כל זאת בטון רגוע ובלי כעס, אבל בצורה נחושה וברורה נסו זאת, בהצלחה חלי

נכדתי בת 10 סובלת כנראה מטרדנות כפייתית. מדובר על הפרעה הנמשכת למעלה משנה המתבטאת בשאלת שאלות סתמיות חוזרות ונשנות את אימה בלבד (מה אמרת? למה התכוונת? תחזרי על מה שאמרת! ועוד). זה יכול להמשך כשעה ביום ובדרך כלל מסתיים בבכי. כשהילדה נמצאת (ללא אמה) אצל קרובי משפחה או חברים גם למספר ימים לא קיימת התופעה. היא טופלה ע"י פסיכולוגית וכן קיבלה תרופה (דומני פבוקסיל) שגרמה לתופעת זעם נוראית והשמנה ובסה"כ שום דבר לא מועיל. בשלב זה מנסים להחליף את התרופה ל- קלומיפראמין וכן מנסים למצוא טיפול פסיכולוגי מתאים. האומנם מדובר ב-OCD? שהרי על תופעה ספציפית זו כמעט ולא שומעים. איזה סוג טיפול פסיכולוגי מתאים במקרה זה (התנהגותי ?)? והיכן מוצאים מומחים שהתנסו גם בתופעה ספציפית זו? בתודה, אדי

אדי, יתכן וזו תופעה של ocd ויתכן שזו תופעת חרדה שיוצאת מול אמא שלה בהקשר ליחסים ביניהן. קשה לדעת. מה אמרו הפסיכולוגים/פסיכיאטרים? יש טיפול שהוא קוגנטיבי התנהגותי, שעוסק במחשבות ובהתנהגות והוא ממוקד ומתאים לבעיות כאלו. הוא נקרא cbt אינני יודעת היכן אתם חיים גאוגרפית, אבל בדרך כלל אפשר להתיעץ עם השרות הפסיכולוגי העירוני, הם מכירים היטב את המטפלים באיזור. אינני יודעת אם הם מכירים אישית את התופעה, אבל איש מקצוע טוב אמור להתמודד איתה בהצלחה, מקווה שימצאו לה איזון חלי

שלום, נכדי בן ה- 4.5 סובל מהפרעת קשב וריכוז קלה. מזה כשנה, כשנמצא בקירבתי או בקירבת דודתו, הוא מביע סימני משיכה לכתפיים שלנו: מחפש בכל דרך אפשרית לגעת בכתפיים ובחזה שלנו וכתוצאה מהמגע שלו ומהישתחקות שלו בנו, הוא מקבל זיקפה. ניסינו בדרכי נועם ובתירוצים שונים להוזיזו ולהסביר שהמגע אינו נעים לנו, אך הוא ממשיך במעשיו. עלי לציין כי הוא בן בכור ויש לו אחות קטנה ולהסב את תשומת ליבך כי אינו מקבל חום, אהבה ויחס להם הוא ניזקק מאימו. האם יתכן שכאן טמונה הבעיה או שמא מדובר בבעיה אחרת. ברצוני לדעת כיצד לטפל בבעיה וכיצד עלינו לנהוג. אודה לתשובתך המהירה.

סבתא יקרה, יתכן וההתנהגות שלו קשורה לצורך שלו בגריה חושית, לאו דווקא תשומת לב. זה קורה פעמים רבות עם ילדים עם בעיות קשב שהם זקוקים לגרייה חזקה. בכל מקרה, אתם אמורים לכוון אותו ישירות לא לעשות זאת. לא לרמוז לו בעקיפין, אלא לומר לו ישירות- אל תעשה את זה. להתכוון לזה, להזיז אותו. באדיבות , בלי כעס אבל עם מסר ברור הוא יבין נסו בכיוון הזה. לגבי יחסיו עם אמא שלו, זה משהו שקשה יהיה לכם להשפיע מרחוק, אולי בהדרגה היא תבין ותשנה מעט את יחסה אליו בהצלחה חלי

שלום רב. בני כבן 6 ועולה לכיתה א אנחנו עוברים חוויות קשות בזמן השינה כגון עצירת נשימה, חריקות שיניים קשות, בכי מס' רב של פעמים בלילה, קריאות חוזרות ונישנות אי מהחדר שלו. אין לי מושג מה לעשות וממה נגרמת התנהגות זו. חשבתי אולי שזה קשור לחרדות שלו מעליה לכיתה א אבל נראה לי שזה מוגזם מדי. הבן שלי עם קשיי ריכוז. ילד מקסים, נבון וחכם. אבא שלו ואני לא חיים יחדיו כבר 3 וחצי שנים. ילד אהוב על כולם, ילד שמח, מצחיק ואנרגטי. השינה הורסת לו את כל היום והחשש שלי (מעבר לנזק או חוויה שעבר) שזה יקשה עליו את הריכוז בעליה לכיתה א. אבקש הכוונה מה אני יכולה לעשות כדי להקל עליו. המשך יום נעים, שני

שני, הייתי רוצה לענות לך, אבל חסר לי מידע חשוב : ממתי קיימת התופעה? היא חדשה רק עכשיו, ממתי התחילה אחכה שתעני, ואמשיך משם חלי

שלום שמי אורית, אם לילדה בת 6.5 עם פציאליס. כיום הילדה עולה לכתה ב' מאובחנת עם בעיית הפציאליס מגיל כחצי שנה. אני מאוד רוצה לשבת ולהסביר לה על קיומה של הבעיה, אבל איני יודעת האם זה הזמן הנכון?איך להסביר לה בדרך הנכונה והמתאימה לגילה? וכל זאת כאמור לא לגרום לילדה פגיעה רגשית או חברתית. מה עליי לעשות??

אורית, אני מאמינה שילדים יודעים ומרגישים דברים, ולכן טוב להסביר להם ישירות. האם היא לא שאלה כלום עד היום? הייתי מתייעצת עם הרופא המטפל מה המידע שחשוב לה לדעת,ובוחרת לומר לה את הדברים שהיא ממילא רואה ומרגישה, כך תדע יותר ברור מה עובר עליה. זה מרגיע שתדע שיש עצב משותק בפנים, לכן אולי קשה לחייך או הפנים נראים כך או אחרת. שתדע שלפעמים אנשים מגיבים כך או אחרת, אבל היא תמיד יפה ומקסימה. לגבי ההמשך- אפשר לומר מסר מעורפל אבל אופטימי בהצלחה חלי

האם קיימת מסגרת ללימוד קישורים חברתיים באיזור אשקלון?

????, ?????? ????? ??? ????? ?????????? ???????, ?? ?????? ??????. ?? ?????? ?? ?? ???? ????? ?????? ???

שלום רב! יש לי נכד בן 4.5 מאוד מאוד חכם וסקרן הוא שואל שאלות מסובכות ולא תמיד אני יודעת לענות עליהן יום אחד הוא שאל אותי אחרי התעניינות של חודשים רבים בנושא המוות אם הדוד שלו שנפטר מאירוע מוחי בגיל 55 באופן פתאומי יקום לתחיה ביום בהיר יש לציין שאמא שלו מבית מסורתי ולא מאמינה בתחיית המתים ובמשיח ואבא שלו בכלל לא מאמין אפילו באלוהים מאחר וראיתי שהוא מודאג חשבתי שבזה שאומר לו עד שהמשיח יגיע תהיה תחיית המתים וכולם יתעוררו - ככה לימדו אותי בבית הדתי שלי בילדותי וקיבלתי זאת ואפילו שמחתי שאוכל לפגוש את כל מי שאני אוהבת כשתהיה תחיית המתים ויותר לא התעסקתי בזה הנכד שלי שכנראה יותר מתוחכם שאל אותי, ומתי המשיח הזה יבוא? עניתי לו שלי סיפרו שהוא יבוא כאשר כל האנשים יהיו טובים והוא שאל אותי ואני טוב? אמרתי לו אלוהים אוהב את כל הילדים ואתה לא שייך בכלל לרשימת הרעים הוא שאל אותי אז מי כן נחשב לרע אמרתי לו הגנבים הרוצחים וכל האנשים הרעים מהסוג הזה שמכניסים אותם לבתי סוהר לאו דוקא לרוע רגיל של סתם עקשנות וכו' בתי שהיא אמו אומרת שמאז הוא כל הזמן מוטרד ושואל אם הוא מספיק טוב כדי שבתחיית המתים גם הוא יקום ושואל מתי הדוד שלו יקום? היא עכשיו באה אליי בטענות איך להוריד לו את המחשבה הטורדנית הזו מהראש היא אמרה לו שבכלל אין משיח אני חושבת שמאחר וכל אחת מאתנו נתנה לו תשובה אחרת לכן יש לו את הבלבול אשמח אם תוכלו לעזור לי לשחרר אותו מהחרדה הזו במתן ייעוץ אני כבר מצטערת שאמרתי את מה שאמרתי סבתא מודאגת

סבתא יקרה, את ניסית לעשות את מיטבך, ולצערנו המצב הסתבך הילד עסוק בסופיות המוות, מאוד אופיני לגילו. הוא גם עסוק בכמה הוא טוב, וגם זה אופיני. מה שכנראה קורה זה שהוא ילד מעט חרדתי, וזה אופיני לילדים חכמים. החרדה התעוררה עם המוות עצמו והמשיכה עם ההסברים. את לא אשמה בכול החרדה. יתכן והוא לא היה נרגע גם עם הסברים אחרים. אני חושבת שבתך צריכה למצוא דרך להרגיע את החרדה שלו, בעצמה או עם יעוץ מקצועי. הגירוי היה רק 'תירוץ' לחרדה את יכולה לקרא עוד על חרדות של ילדים, ועל המוות בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. זה יעזור לך להבין יותר על תפיסתו בגיל שלו. אני מציעה לך להפסיק לדבר בנושא, לא להתנצל ולהרגיש אשמה, לתת לדברים להמשיך. לדבר על דברים אחרים, להסיח את דעתו, ליזום דיונים חכמים על דברים אחרים. זה יעזור לחרדה בהצלחה חלי

שלום . אנחנו הורים לתינוקת בת 11 חודשים . אנחנו מעוניינים לנסוע לבד למס' ימים(שבוע) ולהשאיר אותה עם הסבתא . היא מכירה טוב את הסבתא ואוהבת אותה . זו הפעם הראשונה שנצטרך להשאיר אותו כל כך הרבה ימים לבד. כבר השארנו אותו מס' פעמים בודדות ללילה אחד עם הסבתא אך מעולם לא יותר מלילה אחד . האם לא יגרם נזק נפשי לילדה ? הילדה קשורה מאוד אלי (לאמא). האם לחכות ליותר מאוחר ולנסוע איתה או בלעדיה כשתהיה גדולה יותר ? נא עצתכם .

שושי, קשה לדעת ולנבא. יתכן והנסיעה תעבור בשלום, היא תהיה עם סבתא אהובה, בגילה אין תפיסת זמן כך ששבוע או שלושה ימים זה די דומה. ויתכן והיא תיכנס ללחץ וחרדה. אתם צריכים להיות שלמים עם עצמכם והרצון שלכם בנסיעה, ולקחת בחשבון את הסיכון המסוים שתמיד ישנו. בגדול, זה לא אמור להיות נזק נוראי אם אין לכם נסיון קודם איתה של קשיים בפרידות. בהצלחה חלי

יש לנו ילדה בת 2.5 כשאומרים לה לא או לא מסכימים איתה על משהו היא מתחילה לבכות ואז זה מחמיר לבכי צעקות ירידה לריצפה וקשה מאוד להרגיע אותה זה יכול לקחת 20 דק' כי היא מסרבת שירימו אותה והיא מתפרעת כמו כן איננו מוותרים לה כאשר זה משהו עקרוני רציתי לדעת כיצד יש להיתנהג להיתעלם? או להכניס אותה לחדר להירגע? כיצד צריך לפעול שאני לא יגרום לה נזק נוסף תודה רבה עזרי לנו אנו אובדי עצות כל אחד אומר משהו אחר

א. לצערנו בתך מדגימה את סערות הזעם של הגיל. חשוב למצוא שילוב בתגובה בין נוקשות יתר לבין ויתור. אתם יכולים לעזור לה להרגע בחדר, או להתעלם. אבל לא לזמן ארוך מידי, חשוב גם להרגיע אותה, ללטף, להחזיק ולעטוף אותה כדי שתרגיש שלא עוזבים אותה. כל שיטה טובה כל עוד אתם לא מגיבים בכעס, זה העיקר את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק בנושא משמעת בספרי 'בגובה העיניים' ובפרק בנושא 'ויסות רגשי' בספרי 'תקשיבו לי רגע' תהיו סבלניים וגמישים. דברו אליה, אבל לא יותר מידי, והשארו רגועים כך גם היא תרגע אם זה לא עובד, אפשר ללכת להתיעץ, אבל נסו קודם לבד בהצלחה חלי

בכל פעם בזמן האחרון כאשר יש פגישה משפחתית בצד של בעלי (פעם בשבועיים), בתנו נתקלת בבעיה חברתית: הנכדה הגדולה (בת 10) מקבצת סביבה את כל הנכדים האחרים (כ-5 ילדים בני 4-6) ומשחקת רק איתם, ואת ביתי מבודדת, מתייחסת אליה לא יפה ואומרת לכולם לא להיות חברים שלה. יש לציין, שאני והוריה של הילדה רבנו בעבר ולא דיברנו תקופה. הוריה של הילדה אינם מוכנים לדבר איתה כשזה קורה, אלא טוענים שהם לא מתערבים בהעדפות שלה בבחירת החברים. ומבחינתם שלא תשחק עם ביתי. מה עושים?

ראשית, לא להרגיש מנודים!!!! ילדה אחת קטנה וזוג הורים לא מחנכים, לא יגרמו לכם או לבתכם להרגיש מנודים ובטח לא כשבתכם נמצאת עם הוריה. במפגשים המשפחתיים הללו, תספקו אתם את בתכם, לסרוגין, את ובעלך, כדי שלא תחוש לבד או משועממת - יהיה לה כיף אתכם. נכון זה מעצבן, אבל אין מה לעשות.. לא כך רציתם... ויחד עם זה - להוריד את המינון. אני לא נמצא איכן שלא טוב לילדיי. אז זה משפחה ונושא עדין, כך שכל מה שנותר הוא להפחית. בעיקר שלא עושה רושם שמצדם נעשה מאמץ אחר. אז שיסבלו מכך שיראו אתכם פחות!

דורית, אני מבינה את הבעיה ואת הרגישויות. צריך לפעול בתבונה. צריך לבדוק אם הסבא והסבתא יכולים אולי להתערב ולעשות סדר בין הנכדים והנכדות, בסך הכל מדובר בבית שלהם, וכל הנכדים אמורים להרגיש טוב. אני חושבת שאין טעם להכנס למריבה עם הורי הנכדה, אלא לשמור על בתכם, שלא תרגיש מנודה, ואולי לפעול דרך הסבא והסבתא בהצלחה חלי

יש לי ילד בן 11 , יש לו חבר טוב אחד ועוד שניים שהוא בקשר איתם מהכיתה, הבעיה היא כשהחברים האלו עסוקים , אין מצב שהוא יצור או יזום קשר עם מישהו אחר, כשהוא סמסגרת כיתתית הוא לא מתקשר עם אף אחד למעט חברו הקרוב, שמתי לב שגם הם לא מתייחסים אליו , נראה לי שהוא פשוט חושש מלהתחיל לדבר איתם, איך אני עוזרת לו לפתח ביטחון??האם פסיכולוג יוכל לעזור לו? או עדיף משהו אחר?

רות, אני מבינה את הדאגה. את רוצה שילדך יהיה יותר מקובל ופתוח חברתית חשוב להבין- האם זה מטריד בעיקר אותך או אותו, אם אותך- אין טעם ללחוץ עליו כי הלחץ יעשה נזק ויפגע בבטחון שלו. במקרה כזה כדאי לך למצא דרך להלחץ פחות (למשל, קראי על התפתחות חברתית של ילדים , למשל בספרי 'תקשיבו לי רגע' ודעי מה לצפות בגילו). אם זה מטריד אותו, אז בהחלט שווה לפנות לפסיכולוג שיעזור לו לרכוש בטחון עצמי ויוזמה שיעזרו לו להפתח חברתית נסי לברר, לאיזה כיוון הדברים נוטים בהצלחה חלי

שלום אני אמא לארבעה ילדים ומודאגת מאד מכך שיש לי קושי רב להעניק רגש, אהבה או חמלה לאחד מהם. אני חשה אהבה רבה לילדיי מלבד לאחד, אני מתוסכל מאד. כמובן שאני אוהבת אותה אך קשה לי אתה מאד ולמרות כל ניסיונותיי אני מצליחה בסופו של דבר רק לכעוס עליה, להעליב ולחפש לשווא האת החמלה האימהית שכה חסרה בי בכל הנוגע אליה. היא כמובן חשה בכך, אני מסבירה לה שיש לי קושי לא ברור מנסה לאהוב באופן יבעי,כמו את השאר אך שה שונה. אני לא יודעת מה לעשות. חשבתי כבר על מה שהיא משקפת לי וכו' הדימיון אליי וכיוצא בזה. אין לי רצון לפגוע בה אני חפצה בעיצה או טריק לגלות את החמלה שבי כלפיה.

אם את מתקשה לחוש אהבה כלפי אחד מילדייך, זה אכן עצוב או קשה. אני יכולה להציע לך לנסות ולהתקרב אליה בדרכים שונות וחדשות. קחי אותה אל המקומות בהם את חשה הכי בנוח, קחי רק אותה לבד! ושם תנסי לאט לאט לגעת ולהקרב, לחבק ולנשק קודם כל. הקירבה וההרגל יולידו אהבה חדשה ותהיה לכן הזדמנות להכיר מחדש. לעיתים יש לנו חוסר כימיה גם אם ילדינו- הם לא אשמים וחייבים לחוש נאהבים. מכיוון שאם לא --- זה דופק להם את החיים!!!!!!!!!!!!! אז תשתדלי מאד!!!! תכבדי אותה תעודדי ואפילו תזייפי לעתים!!!!!!!! גם אם היא תרגיש בהתחלה אחרי הרבה פעמים היא כבר תאמין לך!!!! ואולי גם תלמדי לאהוב את עצמך נראה לי שזו גם אחת מבעיותייך!בהצלחה

רוזה, נתקלתי פעמים רבות בהורים שאינם חשים 'תחושות חיוביות טבעיות' עם אחד מילדיהם. זה קורה, את לא אמורה להרגיש אשמה. זה יכול להיות קשור להבדלים באופי, או לדמיון שמעיק. בכל מקרה אין טעם לומר את זה לילד, זה לא תפקידו להבין או לטפל בבעיה. זו אחריות שלך לדעתי, הכיון המעשי של אבי טוב- תתחילי לעשות איתה דברים שמענינים לך ולה, אל תתעסקי ברגשות, תתחילי ליצור מצבים נעימים ביניכן. בלי התנצלות ואשמה. זה יישפר את הדברים בנוסף, יש לי נסיון מצוין עם כך שכשהולכים ליעוץ, אצל פסיכולוג ילדים ומבינים מה קורה, ומה המחסום אפשר 'לסדר את הרגשות' למקום חיובי יותר. לפעמים המועקה 'הפקק' משתחרר. הייתי ממליצה לך לשקול גם את הכיוון הזה מלבד הטריקים המהירים בהצלחה חלי