פורום פסיכולוגיית ילדים

שלום אני אמא לארבעה ילדים ומודאגת מאד מכך שיש לי קושי רב להעניק רגש, אהבה או חמלה לאחד מהם. אני חשה אהבה רבה לילדיי מלבד לאחד, אני מתוסכל מאד. כמובן שאני אוהבת אותה אך קשה לי אתה מאד ולמרות כל ניסיונותיי אני מצליחה בסופו של דבר רק לכעוס עליה, להעליב ולחפש לשווא האת החמלה האימהית שכה חסרה בי בכל הנוגע אליה. היא כמובן חשה בכך, אני מסבירה לה שיש לי קושי לא ברור מנסה לאהוב באופן יבעי,כמו את השאר אך שה שונה. אני לא יודעת מה לעשות. חשבתי כבר על מה שהיא משקפת לי וכו' הדימיון אליי וכיוצא בזה. אין לי רצון לפגוע בה אני חפצה בעיצה או טריק לגלות את החמלה שבי כלפיה.

אם את מתקשה לחוש אהבה כלפי אחד מילדייך, זה אכן עצוב או קשה. אני יכולה להציע לך לנסות ולהתקרב אליה בדרכים שונות וחדשות. קחי אותה אל המקומות בהם את חשה הכי בנוח, קחי רק אותה לבד! ושם תנסי לאט לאט לגעת ולהקרב, לחבק ולנשק קודם כל. הקירבה וההרגל יולידו אהבה חדשה ותהיה לכן הזדמנות להכיר מחדש. לעיתים יש לנו חוסר כימיה גם אם ילדינו- הם לא אשמים וחייבים לחוש נאהבים. מכיוון שאם לא --- זה דופק להם את החיים!!!!!!!!!!!!! אז תשתדלי מאד!!!! תכבדי אותה תעודדי ואפילו תזייפי לעתים!!!!!!!! גם אם היא תרגיש בהתחלה אחרי הרבה פעמים היא כבר תאמין לך!!!! ואולי גם תלמדי לאהוב את עצמך נראה לי שזו גם אחת מבעיותייך!בהצלחה

רוזה, נתקלתי פעמים רבות בהורים שאינם חשים 'תחושות חיוביות טבעיות' עם אחד מילדיהם. זה קורה, את לא אמורה להרגיש אשמה. זה יכול להיות קשור להבדלים באופי, או לדמיון שמעיק. בכל מקרה אין טעם לומר את זה לילד, זה לא תפקידו להבין או לטפל בבעיה. זו אחריות שלך לדעתי, הכיון המעשי של אבי טוב- תתחילי לעשות איתה דברים שמענינים לך ולה, אל תתעסקי ברגשות, תתחילי ליצור מצבים נעימים ביניכן. בלי התנצלות ואשמה. זה יישפר את הדברים בנוסף, יש לי נסיון מצוין עם כך שכשהולכים ליעוץ, אצל פסיכולוג ילדים ומבינים מה קורה, ומה המחסום אפשר 'לסדר את הרגשות' למקום חיובי יותר. לפעמים המועקה 'הפקק' משתחרר. הייתי ממליצה לך לשקול גם את הכיוון הזה מלבד הטריקים המהירים בהצלחה חלי

שלום בני בן 13 וחצי ואין לו חברים, התנהגותו ילדותית ולכן נגרם לו הדבר הזה שילדים לא רוצים להיות בחברתו,וזה יצר לו אי אמון בילדים מהכתה וחוסר בטחון היכן אפשר למצוא קבוצות תמיכה לילד? נ.ב אנו גרים בחולון וילדי מטופל כל השנים אצל פסיכולוגים אבל הטיפול הוא אחד על אחד ויש צורך בטיפול חברתי.

הייתי ממליצה לפנות קצת זמן לילד כדי לשחק איתו ובמהלך המשחקים ללמדו להיות יותר חברותי.. נראה לי שאת כאימא תוכלי לתת לו את כל התמיכה שהוא צריך.. הבטחון מגיעה מהבית.. תשימי לב איך שהוא מתנהג בבית ככה הוא מתנהג גם עם חברים, תאומרי לו בצורה עדינה איך מתנהגים ואיך לא כי אף אחד לא אוהב כשמעירים לו... תעודדי אותו להתחבר עם ילדים ולשחק... תרשמי אותו לחוגים ותזמיני חברים הביתה משהו מזה חייב לעודד אותו... יכול להיות גם שלא בגלל ההתנהגות הילדותית שלו לא משחקים איתו יכול להיות שזה משהוא אומר לך כדי שלא תדאגי...

בן 13 וחצי הוא כבר ילד גדול. נכון, שה חבל ויש דרכים כיפיות יותר לחיות את שנות הילדות ותחילת הבגרות... אבל, ואבל גדול!!!! החיים הם לא תוכנית כבקשתך/י, ויש לעתים את הבלתי צפוי ואני אפרט: קיווינו שמשוש חיינו שהוא הדבר הנפלא ביותא בתבל הכי מתוק ובעיקר שלנו!! כמובן ילדינו היקר, קיווינו שיתפתח להיות איינשטיין בגיל 0, יפה חברותי ואהוב מאד, מוכשר בספורט,דרמה ריקוד אות שחמטאי אדיר. והנה הוא לא!! או רק חלק מהמעלות. אז אם אין לילד שלי חברים שה באמת חבל ואפילו עצוב א ב ל!!! העיקר יש לו אותי ואותנו ואת המפחה האוהבת ובכל מחיר!!! אל תדאגי הוא יגדל ילמד את עצמו יכיר את איכויותיו [ומגבלותיו] יהיה בטוח יותר וכך נגיש גם לאנשים שמחוץ למשפחה. יש כאלה שמתחילים לפרוח מאוחר יותר ואז אנחנו מקטרים שהם בכלל לא בבית! העיקר האהבה!!!!

אם מעבר לתשובות הנוספות, את עדיין רוצה מסגרת טיפולית קבוצתית, דבר שיכול מאוד לעזור, את יכולה לפנות לשרות הפסיכולוגי העירוני, והם הכתובת הכי טובה להמליץ. חשוב לבדוק שהנער מעונין, המוטיבציה שלו מאוד חשובה. יתכן והוא לא מעונין בעוד טיפולים. דעתו חשובה מאוד נסי להעזר בטיפול הקיים כדי לברר 'פנינו לאן', מה ההמשך. לא ליפול לטיפול יתר ולא לשאננות. בהצלחה חלי

אני כבר מחכה יומיים בסבלנות ובסקרנות....)-:

בדרך כלל התשובות לוקחות בין יומיים לשלושה. זה פורום התנדבותי כך שאין כאן 'אמורים' אלא דברים מקובלים חלי

שלום רב. בתי בת 4 והתחילה לקלף את הציפורנים בידיים וברגליים ממש עד הבשר.היא עושה את זה בעיקר כשהיא בבית - הגננת מוסרת שבגן היא לא ראתה תופעה זו. זה נמשך כ- 3 חודשים , בהתחלה התעלמנו, אחר כך הערנו וכלום לא עוזר. יש לציין שלא קרה בבית משהו חריג וזו ילדה שמחה ופעילה ולא ראינו שום שינוי בהתנהגותה פרט לעובדה זו.אנו אובדי עצות,נשמח לעזרה.תודה.

אייל, זה בהחלט מטריד. ראשית הייתי הולכת לבדיקה אצל רופא/רופא עור לבדוק אם איןמשהו פיזי שמטריד אותה. צריכה להיות סיבה שהתופעה התחילה אחרי שהוא ישלול סיבה פיזית, ואם זה לא יפסיק, לכו להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי, מומחה לגילה, אולי יזהה משהו שמלחיץ אותה, אף שאין לכך סיבה גלויה. לדעתי, לכו בשלבים. בהצלחה חלי

בתי בת השנתיים לא רוצה לישון בצהריי יום שישי ולפעמים בשבת, נכנסת למיטה יודעת שצריכה לישון- זהו סדר היום שלה כמו באמצע השבוע, רק שעושה הכל כדי לא להרדם כמו לרצות לשתות, אוכל, משחק, סיפור וכו'... חשוב לי שהיא תישן כדי שיישמר סדר היון וגם לא תרדם מוקדם בערב, גם אם נגיד לה שהיא לא תלך לסבא וסבתא בערב זה לא אכפת לה והיא בשלה. מה לעשות אני חסרת אונים ולא יודעת כבר מה לעשות

ענבר, בתך מרגישה ששישי שבת הם ימים מיוחדים. בגן כולם ישנים ובבית לא. כך שאולי שווה להתגמש בסופי שבוע. עדיין יישמר לה סדר שחמישה ימים ישנה ושניים לא. אתם צריכים לחשוב כמה שווה המאבק בתקופת הביניים עד שלא תישן צהריים ממילא תחליטו אתם, ואם חשוב לכם שתישן, תתעקשו ואולי יעזור אבל אני בעד גמישות בהצלחה חלי ברק שטיין

שלום רב, הנני אמא ל- 2 ילדים בת 6 וחצי ובת שנתיים. בעלי מתפקד כילד נוסף בתוך המערכת הזו , הוא אינו יוזם שום דבר :קניות בסופר, האכלה, מקלחות , הרדמות , בילויים וכד' (כמובן שבישולים וכביסות אני עושה) כך נוצר מצב שאני מתפקדת כמפקד אשר אחרי על הדברים הבסיסיים והשגרתיים ובמהלך היום אני היחידה שמניעה את הגלגל , מצטיירת בעיני בנותיי כטיפוס לחוץ וחסר שמחת חיים, מה שאני לא) . ניסינו בעבר טיפול זוגי , גם לאחר שיחות עמו הדברים מסתדרים לימים ספורים וחוזר חלילה , האוירה בבית לא נעימה שכן לעיתים הוא גם מתנגד לדברים וצולב בי את לשונו בפניהן ותוקע מקלות בגלגלים. בעבר ניסיתי לא להתערב והתוצאה היתה שהילדות לא אכלו ונרדמו בשעת לילה מאוחרת לאחר בכי ןעצבים. אודה לך אם תייעצי לי מה עלי לעשות והיכן אוכל לקבל סיוע (מטפל, ספר , מרכז, שיטה וכדומה) תודה

ענבר, נשמע לי שאת לא מוכנה יותר להמשיך כך. מכיון שנדמה לי שבעלך לא מעונין בשינוי, כדאי שתחפשי מי שיעזור לך להתארגן אחרת, אולי לא יעוץ זוגי אלא יעוץ הורי לך. חפשי בסביבתך פסיכולוג חינוכי או קליני שגישתו קוגנטיבית התנהגותית ויש לו נסיון עם ילדים יוכלו לעזור לך לארגן את המשמעת מוול הילדים, ואולי גם מול הבעל, להתארגן הטוב ביותר במצב הקיים זה הכיוון, כמובן שאת יכולה בעצמך לקרא על משמעת, יש פרק בשני ספרי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע' וזה יחזק אותך גם בפני עצמך בהצלחה חלי

אני בעלי והילד בןהשנתיים גרים אצל ההורים שלי . לפני מספר ימים בעלי עזב את הבית. אני משדרת לילד "עסקים כרגיל". הילד כבר 3 ימים נרדם ביידים של אמא שלי, אתמול בגן הוא היכה ילדים וחטף משחקים דבר שמאוד לא אופייני לו. הוא ילד מאוד בוגר , מבין הכל ומדבר מלא , הוא ילד חברתי ואהוד . חשוב לציין שאבא שלו בא לראות אותו במהלך השבוע. השאלה שלי היא האם הילד מרגיש בשינוי ואיך ניתן להקל עליו.

שרית, אני חושבת שחומרת התגובות של בנך היא בעיקר בגלל הנסיון שלך/שלכם לשדר לו שעסקים כרגיל, בעוד שלמעשה הם לא כאלו. ההורים נפרדו, אבא בא רק פעם בשבוע, עולמו עבר מהפך. הוא חייב לקבל מכם מסר ברור שנפרדתם, ואתם צריכים לתת לו אפשרות להגיב רגשית, לכעוס, לבכות, לעשות ישירות מה שמתאים לו. אם יוכל להגיב מולך לא יצטרך להרביץ לאחרים. זו הדרך, את יכולה לקרא עוד איך מספרים לילדים, ואיך מגיבים אליהם בפרק בנושא בספרי 'בגובה העיניים' או 'תקשיבו לי רגע' אני יודעת שזה לא קל, אבל תאמיני לי שזה יעזור חלי

שלום, בני כבן 3. מאז כניסתו לגן לפני כשנה הוא התחיל לקחת מוצץ כמעט כל היום. בגן כאשר ילד בוכה הם דוחפים לו מוצץ לפה וכך בני למד להשתמש במוצץ כמעט כל היום. כל מאמצי לשכנעו לא לקחת מוצץ במשך היום - עלו בתוהו. ניסתי כמה שיטות כגון: תשמור את המוצץ מתחת לכרית ובלילה כשתלך לישון תקח את המוצץ - אך זה נחל כישלון. לאחרונה הרפתי מזה מעט בגלל שהתחלתי איתו גמילה מטיטולים והיום אפשר להגיד שהוא גמול, הוא אף קם בבוקר יבש. אבל כאן מתחילה הבעיה. היום בגן הם מנסים לגמול את הילדים ממוצץ, ע"י כך שכאשר הילד מגיע בבוקר לגן הם תולים את המוצץ על מדף. אבל מה שקורה עם בני זה שבמקום מוצץ הוא "מוצץ" את פתח החולצה שלו ומושך אותה עם השיניים. מיותר לציין איך נראות החולצות שלו היום - לא שמישות. כמה שאני מנסה להעיר לו (אין לי מושג אם זה נכון להעיר) לא עוזר. (דרך אגב לפעמים גם עם המוצץ הוא משחק בפה הוא נושך אותו הוא לועס אותו) כיצד עלי להגיב? מימה נובע הצורך הזה? האם זו תופעה שכיחה? שאלה 2: בני נמצא במסגרת הגן כל יום משעה 8:00 עד השעה 16:00. בגן יש מתקני שעשועים בחצר. יש חדר ג'מבורי וכן נעשות פעילויות מגוונות במשך כל היום. בני לא ישן צהריים מאז היותו בן שנתיים וחצי. כאשר אני באה לאסוף אותו מהגן הוא "שפוך מעייפות" וכמעט נרדם לי ברכב. עד אשר אנחנו מגיעים הביתה השעה היא סביב 16:30 אנחנו אוכלים (תמיד חוזר מורעב הביתה) משחקים בכל מיני משחקי יצירה, עבודות יד ולפעמים סתם בכדור. בסביבות השעה 18:30 שעת המקלחת ואח"כ שתיית חלב ואז בשעה 19:00 הוא מבקש שאלך איתו לישון כי הוא מאוד עייף. לאחר כל ההסבר אגש לעניין. אני בדר"כ לא יוצאת עם בני אחרי הגן בגלל שהוא מאוד עצבני ועייף ונראה לי שהשעתיים האלו בבית הם עבורו מנוחה ורוגע למרות שהוא עייף. האם בכל זאת עלי להוציאו אחצ"ה למרות היותו עייף? האם 8 שעות בחוץ בחברת ילדים ופעילויות בגן מספיקות לו? אני שואלת שאלה זו מאחר שהיתה לי שיחה עם מספר אימהות בגן שהן מספרות שאחרי שעות הגן הן לוקחות את הילדים לפארקים ופינות טבע. (עלי לציין שילדם ישן צהריים בגן) לאחר שיחה זו הרגשתי מעט רגשי אשם שאולי אני לא פועלת נכון וכן עלי לצאת איתו אחרי הגן למרות היותו עייף ואולי בחוץ הוא "יתעורר". אודה לך אם תוכלי לענות לשתי שאלותיי (מתנצלת על אורך הפניה). בברכה, דניאלה

דניאלה, לבנך קשה להגמל מהרגל המציצה, זה טבעי. הוא עבר מהמוצץ לחולצה, זה טבעי. אני חושבת שצריך יהיה לגייס את הרצון שלו, בלי לחץ לנסות למצא למה שווה לו להפסיק למצוץ. אולי בהדרגה כפי שנגמל הוא יצליח גם כאן. אל תוותרי, נסי לעודד אותו, לשכנע אותו להצליח שעה בלי למצוץ, ואחר כך יותר, וכך ילמד. עשי זאת בבית כשאת איתו כי בגן אין לך שליטה על הדברים לגבי השאלה השניה, אני חושבת שאת צריכה לעשות מה שמתאים לך. אני חושבת שבהדרגה כדאי שיצא קצת גם אחר הצהריים, זה יכול להעביר את השעות מהר יותר גם כשעייפים. אבל להתאים את הפעילות שתתאים לו וגם לך. אין כאן תשובה אחידה מה שקובע זה אם את והילד מרגישים נוח עם ההרגלים- לכל ילד יש צרכים אחרים מבחינה אישית וחברתית בהצלחה, חלי

כיצד לנהוג בילד שלפתע לא רוצה לישוןבמיטתו אלה בסלון על המזרן????שבקומה הראשונה? האם לאפשר לו ? האם הוא "מנהל אותי" אותו הילד סטר לגננת - בדכ אינו אלים בכלל - וכשנשאל מדוע עשה זאת ? תשובתו היתה שהגננת זרקה עליון אבן (לא היה ולא נברא )

ליאורה, נשמע שמשהו עובר עליו, דברים לא קורים 'פתאום' , סתם. האם משהו מטריד אותו? משהו השתנה? אולי החופש מעט מבלבל אותו, אולי קרה משהו בגן נסי לברר, בלי לחץ או כעס, ובכל מקרה אתם יכולים להתגמש על השינה כל עוד ברור שזה לחופש, ולגבי המכות, הגננת צריכה לטפל בזה, ואתם צריכים להעביר מסר ברור שזה לא מקובל תגובות ברורות ואוהדות- הן הכיוון בהצלחה חלי

שלום רב, אני ובעלי בתהליך של פרידה. יש לי שני ילדים: בת 6 ובין .3.5 החלק הכי קשה הוא מה להגיד. מה את מציעה לעשות? אני חסרת אונים?

דורה, אתם צריכים לומר ישירות מה קורה, שאבא ואמא לא יגורו יחד, אפשר לומר נפרדים, אפשר לומר 'מתגרשים', תלוי מה נוח לכם ומה מדויק צריך לפרט להם מה קורה הלאה. על הביקורים והבתים השונים. כל הפרטים של היומיום- זה מרגיע אותם. ולתת להם להגיב איך שמתאים להם.. את יכולה לקרא פרק שלם בנושא, עם הדרכה יותר מפורטת בספרי 'בגובה העיניים'. בהצלחה חלי

שלום רב יש לי ילד בן 3 וחצי (שיהיה בריא) הקטע הוא שהוא לא מפסיק לדבר,גם בבוקר שהוא מתעורר הוא מדבר מדבר ומדבר, לאו דורא שאלות אלא פשוט מדבר אלינו. שלא ישמע שאין לנו סבלנות שיהיה בריא אבל הוא לא לוקח אוויר לרגע, אני מבין את עיניין הסקרנות אבל לפי דעתי זה "אובר" אשמח לדעה תודה מראש

היי אסף, בני בן ה - 3.5 גם הוא מדבר הרבה. אין מה לעשות, שיהיו בריאים. הבן שלי מדבר הרבה, שר הרבה, מצחקק לעצמו. בקיצור ילד מאושר. שיהיו בריאים!!!! זה הכי חשוב. כל טוב!

אסף, אני מסכימה לחלוטין עם כרמית. אם הילד בריא ולא מגלה מצוקה אחרת, שימשיך לדבר. הרבה או מעט זה ענין של הגדרה. בו בזמן אתם יכולים לשים גם גבולות, אם אתם רוצים שקט, אפשר להגיד לו לא לדבר עכשיו, ללמד אותו להתאפק. אבל רק קצת... לא להשתיק אותו חלי

אני עדיין מנסה לעכל את מה שארע, אני אמא לילדה אחתבת 4 עוד 3 חודשים בע"ה אין לי ממש תשובות ואני מאוד מבולבלת, אשמח עם תעזרי לי או תתני כיוון לבילבולי.. הבת שלי בשיחה אקראית מסרה כי אחת הילדות בגן החדירה לה עץ בתוך הטוסיק, שכיוונתי אותה ושאלתי היכן היא הצביעה ממש על פי הטבעת. הסברתי לה שזה לא בסדר והגוף ברשותה..היא מסרה כי היא לקחה לך זריקת דם... כששאלתי אותה למה הילדה עשתה זאת היא אמרה כי היא "רצתה".. מה שהטריד עוד את נפשי עד מאוד.. אנני יודעת מהיכן להתחיל לפעול, פניתי מיד לגננות וידעתי אותם על כך , מתברר שאותה ילדה עשתה זאת לילד אחר לפני כחודשיים, משמע תופעה חוזרת. הגננות לא ראו כלום!! ככשאלתי את ביתי היא אמרו כי הילדה קראה לה להתחבא אז אני מסיקה מכך שהילדה יודעת שזה לא בסדר אך ממשיכה את מעשיה רק בסתר.. הבת שלי שאלה אותי היום אם זה בסדר שנוגעים בה בידיים , לדעתי הבת שלי מאוד מבולבלת.. ואני לא רוצה להעביר לה מסר מבלבל לגבי מגע ובטח לא ליצור אצלה תחושה של חוסר ביטחון בילדים ו/או אנשים. אשמח דחוף לייעוץ-הכוונה,כל דבר שיכול לעזור לי בקבלת החלטות לילדתי המקסימה.

אני מבינה את הדאגה, זה אכן מקרה חמור, ולא שגרתי את חייבת לגייס את מי שאחראי על הגן שיתערבו במצב. לא נראה לי שהגננות יודעות מה לעשות וצריך לערב את הפיקוח, וגם אם יש לגן פסיכולוג (של העיריה) שיברר מה קורה. חייבים לנקוט פעולות שיגנו על הילדים. זה מצב לא טוב שהילדים לא מוגנים ואת כאמא לא סומכת על הגננות. לגבי בתך- אמרי לה מספר משפטי הדרכה ברורים, לא לשחק עם הילדה, שזה לא מעשה טוב, שאף אחד לא נוגע בה בגוף, בטח לא מתחת לבגדים. השתדלי שטון הדיבור שלך יהיה עניני ולא רגשי, כי אחרת תחדירי בילדה את הבלבול והחרדה שלך. והיא צריכה יותר מכל הרגעה. אם ההתערבויות האלו לא יעזרו, הייתי פונה ליעוץ פרטי שיכוון עוד אשמח להתעדכן, חלי

דיברתי עם הגננות שוב היום וסיפרתי להם הכל!!! הם מסרו כי ניסו לדובב מהילדות מידע והסיפור לא דמה לזה של הבת שלי, אני מאוד חרדה, הבת שלי לא היתה מוציאה מחשבות כאלו מהראש אם היא לא היתה מודעת לכך, לצערי הבת שלי אכן מבולבלת כרגע לגבי מגע טוב או מגע לא טוב, הם מסרו כי הם מרחיקים את הילדה מהבת שלי ובודקים כל יום מה קורה ומסרו כי ידווחו לאם של הילדה השניה לגבי יעוץ מקצועי - אך מה לגבי הבת שלי!!!! אני ממש מודאגת כי הבת שלי אמרה לי, אמא שלה, אמא לא נוגעים בגופי.. ורציתי פשוט לבכות..

שלום, יש לי ילדה בת 4 והשבוע קרא משהו שלא ניתקלתי בו בעבר ואני לא כל כך יודעת להתמודד איתו. יש לנו זוג חברים שיש להם ילד בן 4.5, לפני כמה ימים הם הודיעו לנו (הילדים) שיש להם סוד שהם לא מוכנים לגלות לאף אחד, כמובן שאחרי כמה דקות הבנו שהסוד הוא שבתי מורידה את התחתונים. מאז אנחנו לא נותנים להם להיות לבד, כי בכל הזדמנות הם מחפשים לחשוף אחד את השני! אני יודעת שזה טבעי הסקרנות הזאת אבל זה הגיע לשלב שזה קצת עובר את גבול הטעם הטוב, אם יש כזה, וזה ניהיה כבר מוזר ודיי אובססיבי לטעמי. קניתי ספר שמסביר לילדים על האיברים הפרטים ואני הולכת להקריא לה את זה היום, אבל גם אני וגם חברתי קצת בהתלבטות אם אנחנו עושות מזה עניין וזה יחלוף כלעומת שזה בא או שצריך לטפל בזה יותר ברצינות מה את מציעה לעשות?

שרון, אני חושבת שהילדים צריכים גבולות. להגיד להם ברור מה מותר ומה אסור. גם בתחום המיני, כמו בכל תחום אחר. כך תרד המבוכה, ותהיה להם הדרכה ברורה. הייתי פונה לעזרה אם זה ממשיך להטריד אותך, או אם הילדה מגלה סימני מצוקה נוספים, או אם היא תתנגד באופן דרמטי להנחיה לא להוריד תחתונים או כל הנחיה אחרת. זה הכיוון, את יכולה לקרא עוד בנושא, בפרק על התפתחות מינית בספרי 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה חלי

שלום, אנו הורים לילדה בת שנה אשר עוברים להתגורר בחו"ל בעוד כשבועיים, האם עליי להתכונן לקשיי הסתגלות של הילדה?מגיל 4 חודשים היא היתה בפעוטון וכרגע נמצאת איתי בבית אצל ההורים (עקב פינוי הדירה), האם עלי להכניסה לגן מייד אם הגיענו לחו"ל? כיצד עלי להקל עליה את ההסתגלות ? בכל זאת כאן יש משפחה (סבא סבתא דודים חברים..) יש לציין כי הילדה חברותית מאוד שמחה ומאושרת.. . שאלה נוספת: בזמן האחרון הילדה מתעוררת בלילה בוכה ורוצה לישון רק איתי או על הידיים האם יש קשר לכך שמרגישה שקורה משהו.. כי הרי היא לא בסביבה הטבעית שלה ולא בשגרת החיים שלה היתה רגילה עד כה? אשמלח מאוד לקבל תשובות.. תודה יעל

יעל, את יכולה להיות רגועה, המעבר לא אמור להיות לה קשה במיוחד. לדעתי אל תמהרי להכניס אותה למסגרת, אלא אם כן את ממהרת לעבוד. חכי ללמוד קצת את הסביבה, חפשי אנשים שמתמצאים, קבלי עצות. כשאת תהיי רגועה בביתכם החדש, כך תרגע גם בתך. את יכולה לחפש מידע גם באתרים של 'ישראלים בחו"ל" יש שם דברים מענינים בהצלחה חלי

נכדתי בת 14. בתחילת שנת הלימודים האחרונה התלוננה על עייפות. בבדיקת דם נמצא כי חסר לה ברזל. היא מקבלת ברזל עד היום. לפני 3 חודשים התלוננה שקשה לה להתרכז בלימודים. הפסיכולוגית של בית הספר המליצה על תרופות ארגעה. הילדה בלעה את כל תוכן האריזה בבת אחת, והובהלה לבית חולים. לאחר הטיפול שם הועברה לבית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה, למחלקה סגורה. אחרי חודש וחצי שוחררה לביתה. לאחר חודש חתכה לעצמה את אמת היד מספר חתכים. היא אושפזה שוב. היא סיפרה כי היא לא רוצה לחיות ושהיא בדיכאון. מאז היא מקבלת כדורים נגד דיכאון. היא טוענת שזה עוזר לה רק לחצי יום. בזמן האשפוז לפני שבוע היא חתכה לעצמה את האמה שוב מספר חתכים. הוריה מחפשים לה בית ספר אחר לקראת השנה הבאה. היא מודיעה לנו שהיא תתנהג יפה מעכשיו כדי לחזור הביתה. ההורים שלה לא משתפים אותי בכל מה שקורה. השאלות שלי הן: 1. האם אפשר לסמוך על הבטחתה שלא תעשה שוב אותו מעשה? 2. יש לה אחות בת 16 האם היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי בעקבות המקרה? 3. יש לה אח בן 10 שלא סיפרו לו מה קורה האם צריך לספר לו ואיך? 4. איך אני בתור סבתא צריכה להתנהג עם הנכדה ואחותה? 5. הילדה מבקשת להגדיל את המינון של התרופה בטענה שהיא עוזרת לה רק לחצי יום ובערב היא נכנסת לדיכאון שוב. האם אכן הצעתה נכונה? 6. הוריה התחילו לקבל טיפול פסיכולוגי לפני חודש. האם הילדים צריכים להשתתף בטיפול? 7. האם כדאי לבצע בדיקת דם לגבי רמת B12 ? 8. מה אפשר לעשות כדי להחזיר את הילדה למסלול חיים תקין? 9. האם רצוי שאשוחח עם הרופאים במחלקה? ברצוני לציין שעד לפני 3 חודשים הילדה לא גילתה שום התנהגויות חריגות. היא היתה ילדה שמחה ופעילה חברתית ובצופים. בתודה מראש סבתא דואגת

סבתא יקרה, אני מבינה את דאגתך, וגם את מצבך המתסתכל- את אוהבת ודואגת אבל לא יכולה ממש להשפיע, וגם לא ממש מספרים לך את הכל. זה בהחלט לא נעים לשאלותיך, אני חושבת שאת אמורה להיות בתפקיד של סבתא חמה ואכפתית, מפנקת כמה שאפשר ולא יותר. את כל השאר יעשו ההורים. הם הולכים לטיפול, וגם הילדה מטופלת- אין לך מה להתערב. כשהילדה משתפת אותך בדבריה, למשל על הכדורים הפני אותה למטפל שלה ולהורים, תעודדי אותה לסמוך עליהם. זה חשוב לגבי האח, יחליטו ההורים וגם לגבי השאר אם יסכימו לשתף אותך באחת הפגישות הטיפוליות כדי שגם את תקבלי הדרכה, זה יהיה מעולה, אבל לא בטוח שיסכימו. אני מקווה שהילדה תתאושש, המשבר נשמע קשה אבל זה קורה בגיל ההתבגרות, וכמו שנופלים הם גם קמים בהצלחה חלי

תודה על התשובה ההרחבה.

שלום רב, ביתי בכורתי הנה לקראת דרך חדשה- מעבר מגן לביה"ס . לביתי חברה טובה אשר גרה בסמוך אלינו והן היו יחד בגן חובה , הן מתראות לעיתים קרובות ולאחר שעות הגן הן מסתדרות יפה, אך עיקר הבעיות נוצרות כאשר יש איתן חברות נוספות , אז חברתה של ביתי לא נותנת לה לשחק עם אף אחת ואף גם לא לצרף אותה למשחק , היא מעליבה אותה ומסלקת אותה ורק כשהיא חוזרת הבייתה ומשעמם לה אז היא מגיעה לביתנו ומבקשת לשחק איתה , ביתי מאוד נהנית לשחק איתה ולעיתים אף אני תוהה שמא פשוט היא מוכנה לספוג את יחסה המעליב של חברתה רק כדי שיהיה לה עם מי לשחק , למרות שאני מאוד משתדלת למצוא לה תעסוקה, אך כנראה שלא תמיד מספיקה. בעקבות כך באמצע השנה ביתי חוותה משברון- היא התנהגה באופן אימפולסיבי, בכתה על כל דבר קטן והייתה נתונה למצבי רוח . כשדובבתי אותה היא סיפרה לי בקושי רב ובעצב על מה שקורה בגן ושהיא מעדיפה להשאר בתוך הגן עם הגננת בזמן היציאה של כולם לחצר, ניסיתי להזמין מס' פעמים חברות הבייתה אך הקשר לא התחזק בשעות הגן . ביתי סיפרה לאמא של אותה החברה על המצוקה שלה וגם אני ניסיתי שהן לא ישחקו מעבר לשעות הגן על מנת שביתי תנסה לפתח קשרים אחרים , אך הדבר לא צלח- ביתי המשיכה לבקש ללכת אליה וגם היא המשיכה לבוא , ומה גם שהיא המשיכה להצטרף אלינו בבוקר - בנסיעה אל הגן . כעת אני בהתלבטות לגבי כיתה א' ,שתיהן רשומות לאותו ביה"ס וסביר להניח שיהיו גם באותה הכיתה - מהסיבה שביה"ס מאגד את כל הילדים מאותו הגן בכיתה אחת, כך שלהפריד את ביתי משאר ילדיי הכיתה יקשה עליה אך מצד שני עלול הקשר להתחזק יותר(הכנת שעורי בית / הליכה לביה"ס / התכוננות למבחנים וכד'). שוחחתי עם ביתי בנושא והיא כמובן רוצה להיות בכיתה עם שאר ילדי הגן אך מסרבת להיות עם החברה וכשסיפרתי לה (בעדינות רבה) שהן כנראה יהיו יחד באותה הכיתה היא אמרה לי "אמא יש לי פיפי" ואז הפיפי יצא לה בתחתונים - דבר שלא קרה אף פעם (מאז הגמילה מחיתולים בגיל שנתיים) . האם נכון שהן יהיו יחד באותה הכיתה ולתת לביתי להתמודד עם כל הקושי ואולי כך היא תתחשל ?! אודה לתשובתכם המהירה .

אמא, זו אכן התלבטות. הייתי מבררת בבית ספר אם אפשר שתהיה בכתה אחרת, בגיל הזה ההסתגלות יכולה להיות מהירה, וזה יתן לה הזדמנות להתחלה חדשה לכמה שנים אחר כך. אם לא, בקשי פגישה עם היועצת והמורה, יידעי על הבעיה ובקשי שישימו עין. שלא ישבו יחד, שייקרבו את בתך לילדים אחרים. בגיל הזה דברים משתנים כך שיכול להיות שזה יסתדר בהצלחה חלי

כהורה, אין דבר קשה יותר מקשייהם של ילדינו. לעיתים קרובות אנחנו גם מבלבלים את "בעיותיהם" בבעיותינו. אני חושבת שבמקרה שלך רצוי כמה שפחות להתייעץ עם בתך ולהחליט לבדך. ולא משנה מה פשוט תחליטי את. לבתך אין את הקישורים, עדיין, לפתור "בעיות" היא בשלב {שלא נגמר אף פעם}, של התנסות ואלו הם בעצם החיים... תשתדלי לתשאל אותה כמה שפחות, להקשיב רק ולהתבונן ואם כואב לך "לאכול את הלב בפנים" מבלי להראות - לפחות לנסות!!!! יש להם קשיים אובייקטיבים, כישורים נפלאים ויכולות מדהימות, כל אחד משלו - הם יסתדרו. צריך רק להרשות להם שיהיה גם קשה מבלי להכנס לסרטים. אם תעצרי לרגע, תיזכרי שגם לך היו קשיים והנה את גדלת ואמא בעצמך והתגברת וגם אם לא זה שלך... אז לסיכום קשיים שה בסדר וטיבעי העיקר האהבה בבית התמיכה העידוד והצחוק על הכל. כי אסור לאבד פרופורציות - חצי מהבעיות הם בעצם סרטים שלנו!!!! והילדים שלנו לא חייבים להיות מושלמים. רק והלוואי שיהיו /למים חזקים ונאהבים על ידנו.

שלום הבן שלי בן 6 כשמישהו מנסה לעשות שיחה איתו בפורום של מבוגרים הוא פונה אלי ו מתחיל להתנהג כמו תינוק או כשאנחנו ביחד הוא נפלא ברגע שמצטרף אלינו מישהו הוא מתחיל לעשות שטויות ולהביך אותנו ממה זה נובע ?ומה אפשר לעשות?

זה נשמע לי כמו תגובה של לחץ חברתי, המבוכה, החרדה מהמצב החדש, המאיים כנראה מביאים אותו לנסיגה ולהתנהגות ילדותית. גם התגובות אליו עקב 'הפשלות' שכבר היו, בודאי מוסיפות ללחץ. אתם נבוכים, אולי כועסים והוא מרגיש את זה. צריך למצא דרך להרגיע אותו, לדבר איתו, לשאול מה מרגיש, בלי ביקורת, רק כדי להבין. לחשוב איתו מה יעזור לו להרגיש חופשי ולדבר עם מבוגרים כמו שיודע, בחוכמה ובטחון. תחשבו יחד על דרך, על סימן שיעודד אותו. בכל מקרה אל תלחיצו אותו, גם כשהתופעה קורית, תחליקו בהומור, ותמשיכו הלאה, כך זה לא יגביר את הלחץ, ובסוף הוא ילמד להסתדר עם המצב הזה בהכוונתכם נסו זאת, בהצלחה חלי

שלום, בני בן שנה וחצי, בארבעת החודשים האחרונים הוא תולש שיער מהראש, רק בזמן שהמוצץ בפה. אנחנו משתדלים שיהיה כמה שפחות מתוח. איך לנהוג? האם להתעלם או להעיר לו? חשבנו גם לספר אותו, כך שלא יוכל למשוך, וייפתר מההרגל. מה דעתך? תודה, אבי.

אבי, תלישת שיער כפי ששיערת מיוחסת ללחץ. מעניין שהוא עושה את זה עם המוצץ שאמור להרגיע. הרעיון להסתפר הוא לא רע, תמיד אפשר להתחיל איתו ולראות אם משתפר המצב אם לא, צריך לבדוק מה מלחיץ אותו, אולי להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי שיעזור תנסו, ואשמח להתעדכן. חלי

שלום רב, טיפהל'ה רקע: בת 38 +2 (בת 5וחצי ובן 1.5) בתי בת 5.5 גמולה מטיטולים במהלך היום כבר מגיל שנתיים וחצי אך את הגמילה מהלילה עשינו לאט יותר אם כי היא נגמלה אך היו פה ושם פספוסים.. לאחרונה (בשנה האחרונה ) היא מרטיבה לסירוגין פעמיים ואפילו שלוש בלילה ושמתי לב שזה תלוי בהלך החברתי בגן... כל פעם שניסיתי לומר משהו לגננת הי "נפנפה" ואמרה שהיא בסדר... ושאני מפנקת אותה ושהיא צריכה מרפקים. בכל אופן, ביום שישי האחרון הגיעו האחיניות שלה לישון כאן למשך שבוע וחצי וביום (אני חוזרת..) "ביום" שהן הגיעו בתי הפסיקה להרטיב ואפילו לא פספוס אחד.. בתי עולה לגן חובה עם אותן הגננות ואני לא רוצה בריב עם אף אחת (זה לא הסגנון שלי) אך אני חשה שהן לא מבינות את פשר הענין.. יש לציין שאני גם רבה עם בתי כל יום כדי שתלך לגן.. היא פשוט לא רוצה !! ווידאתי שהיא כן אוהבת את הגננות ... אך היא תמיד אומרת שלא רוצים לשחק איתה ושאין לה בת זוג כיוצאים להצגות מהגן וכוליי..... אנא ייעוץ דחוף.... האם יש לשקול פסיכולוג בגיל זה - זה לא מוקדם ?? אני מפחדת לעשות מזה משהו גדול יותר ממה שזה .... תודה מראש, אמא מודאגת וכואבת...

טליה, התחושות שלך נשמעות לי נכונות. משהו שם לא הולך חברתית בגן, וזה מלחיץ את בתך. זו השערה ששווה בדיקה. את לא צריכה לחשוש מעימות עם הגננות, זכותך לבקש לבדוק. דעי שיש לכל גן עירוני פסיכולוג של העיריה שאת יכולה לבקש להתיעץ, עם או בלי הגננת, הפסיכולוג יכול לעשות תצפיות בגן, ולהבין מה קורה. ואז לייעץ מה לעשות. ולגבי שאלת הגיל, זה ממש לא מוקדם.להפך, הגישה היא שכמה שיותר מוקדם מתערבים השיפור גדול ומהיר יותר בהצלחה חלי

שלום אני בת 31 ואם לילד שני תינוק בן 3 וחצי חודשים.תינוק בריא ומשקל תקין. לידה רגילה. אני מניקה באופן מלא ובשלב זה לא עובדת ויושבת בבית על עבודת דוקטורט ולפיכך גמישה יחסית עם הזמן ועם התינוק. משום מה הבן שלי ברגע שנכנס לרכב ויושב בכסא תינוק מתחיל לצרוח. החלפנו כסא והמשיך לצרוח. לבת שלי ( שהיא בת שנתיים וחצי ) לא היתה בעיה כזאת. אני נוסעת פעמיים בשבוע להורים שלי נסיעה של כ 40 דקות להעזר בהם והתינוק ( שיושב מאחורה ) ברוב הפעמים צורח במשך 40 דקות ללא הפסקה. מוצץ לא עוזר והוא יורק אותו. אציין שהוא לא רעב כי אני מניקה אותו לפני הנסיעה. זה ממש סיוט. לפעמים אני יכולה לעצור באמצע בצד בכביש המהיר להרגיע אותו לדקה אבל בדרך כלל זה בלתי אפשרי וממילא הוא חוזר לצרוח. מעבר לזה ההתנהגות שלו ביום יום היא רגילה. אגב גם בנסיעות קצרות בעיר הוא בוכה. זה קורע לי את הלב ואני בוכה מזה אבל חייבת לנסוע לקבלת עזרה מהוריי. קראתי שבכי ממושך בתינוקות מעל 3 חודשים עלול לגרום בהמשך חייהם לבעיות קוגניטיביות והתפתחותיות. ברצוני לשאול האם עלול להגרם לו נזק מבכי עז וצרחות אלה? האם זה עלול ליצור אצלו תחושה נפשית של חוסר בטחון כי אין שם מישהו שייתן לו מענה במשך 40 דקות שזה נצח מבחינתו ( וגם מבחינתי )... במידה ויש סיכוי הכי קטן שזה מזיק לו חשוב לי לדעת זאת ואחליט שבמשך כמה חודשים אפסיק לעשות איתו נסיעות ארוכות ( גם לא להוריי ) עד שיתרגל ויתבגר קצת. מה דעתך?? תודה רבה!!

איילת, אני לא שמעתי על קשר ישיר בין בכי ממושך לנזק התפתחותי. האם ניסית להושיב אותו בכסא מקדימה בדרך בטיחותית צריך להבין מה מטריד אותו, ולחפש פתרונות. יתכן שהניתוק ממך בשילוב הרעש מלחיץ אותו. למרות שאת רוב התינוקות זה מרגיע. אי אפשר לדעת. נראה לי שהוא צריך מישהו איתו, והלבד באוטו קשה לו, אלא אם הוא צורח כך גם כשאבא ואחותו באוטו.האם ניסית להושיב אותו בטיחותית מקדימה שתוכלי לגעת בו. בכל מקרה, אם את יכולה להפחית בנסיעות, למצא תנאים אחרים לנסיעה, ואם לא עוזר, ללכת להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שיעזור להבין מה מטריד אותו בהצלחה , גם עם הדוקטורט חלי

ילדי בן שנתיים ושלושה חודשים ומאז גיל חצי שנה בערבים הייתי מרדימה אותו והיום זה כבר הרגל ממש, אי אפשר לגרום לו ללכת לישון לבד הוא בוכה צורח עד שמקיא בסוף אחרי שעה שעה וחצי אני נישברת ונכנסת לחדרו מלטפת אותו מחבקת אותו והוא נרדם. ואז בלילה הוא רואה שאני לא בחדר הוא מגיע לחדר שלנו ועולה למיטתנו לישון איתנו כשהוא מחבק או יש מגע כלשהו אלי או לבעלי הייתי רוצה לדעת איך ללמד אותו להירדם לבדו, ולגרום לו להישאר לישון בחדרו לילה שלם? תודה

אלי, נשמע שבנכם רכש הרגל שקשה לשנות ראשית, בהרדמות לא הייתי מחכה כל כך הרבה זמן, ולבכי כה חזק ולהקאה, אלא נכנסת הרבה קודם לחבק וללטף כדי שיירדם. זה שלב ראשון... לגבי הלילה, אם תהיו נחושים להחזיר אותו כל פעם למיטה, עם עוד חיבוק הוא בסוף יתרגל לישון במיטה תוכלו גם לחפש איתו 'משהו חלופי' למגע הישיר שלכם. דובי שילטף, כרית, משהו שיהיה המגע הפיזי ויאפשר לו לישון לבד נסו, בהצלחה חלי ברק

תודה רבה

שלום רב בני בן השנה וחצי אינו ישן לילה רצוף ומתעורר מספר פעמים מאז היוולדו. בחודשים הראשונים הוא קיבל בלילה חלב אבל עכשיו הוא מתעורר ושותה מים- עד 200-250 מ"ל ללילה. יש לציין שהוא אוכל יפה בערב וגם שותה 240 חלב לפני השינה. הוא נרדם לבד בשעה 19:30 בערב. האם כדאי להמשיך לתת לו מים לפי בקשתו או למנוע ממנו. ומדוע הוא מתעורר לפי דעתך? מה עושים? תודה, מיכל

מיכל, ההתעוררויות נשמעות חלק מדפוס השינה שלו, זה לא חריג לילדים בגילו להתעורר ולשתות. הייתי נותנת לו לשתות אבל בלי טקס ארוך של חיבוקים. שיהיה ברור שזה לילה וחוזרים מהר לישון. בהדרגה יוכל לשתות בעצמו, כמו שמבוגרים עושים לעיתים זה הכיוון, לכו בהדרגה וזה אמור לעבוד בהצלחה חלי ברק

יש לי ילדה בת 2 וחצי שיש לה רגעים שהיא שוכבת על הריצפה וכיאלו מרוכזת בעצמה מאמצת את רגליה האם זו אוננות או משהו אחר? מה צריך לעשות?ואם בכלל? לתוגובתך אודה.

ע, לא ברור אם זו אוננות, האם היא מתחככת, האם יש תגובות הסמקה והנאה על פניה. האם זה תהליך ששיא בסופו, אולי היא שוכבת ומפרקת מתח דרך מתיחת הרגליים. הסתכלו יותר בפרטים. בכל מקרה - מה שזה לא יהיה לא הייתי מודאגת כי אלו תופעות טבעיות לגילה. הייתי רק בודקת שהתופעה לא משתלטת על חייה, והיא עוסקת בה על חשבון דברים אחרים. אז אולי יש מה לדאוג אתם יכולים גם לקרא פרק על התפתחות מינית של ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע' בברכה, חלי ברק

אני אמא לילד בן חמש, לצערי הרב הוא נוטה למצבי רוח משתנים, מדי פעם ההתפרצויות שלו מלווות בקללות, מכות להורים, בעיטות על חפצים, דלתות, זריקת צעצועים. אני נותנת לו מכה בטוסיק, ביד גוערת בו וצועקת, אך הכל לשווא. הוא ממשיך בשלו ולעיתים התגובות שלו אפילו מחמירות. אני לא יודעת מה לעשות וכיצד להתנהג איתו, כל עצה תעזור לי

סילבי, אני שומעת את התסכול שלך, שאת לא יודעת מה לעשות מה שקורה לפי התאור שלך הוא שכשבנך מתעצבן את גם מתעצבנת חזרה, ואז אין מי שירגיע את המצב. את יכולה לנסות גישה אחרת, לשלב תגובה חמה ואוהבת (חיבוק, התענינות- מה קרה) ולשלב גם תגובת משמעת ענינית- לומר בשקט: אני לא מרשה, אתה צריך להפסיק. לכוון אותו לעשות משהו שירגיע אותו. מה שלא תעשי, חשוב שגם את לא תאבדי את העשתונות. את יכולה לקרא עוד על טכניקות משמעת שיעזרו בספרי 'בגובה העיניים' ועל התמודדות עם שינויי מצב רוח בספרי 'כשהילדים יוצאים מהבית' בהצלחה חלי

יש לי ילדה בת 5 שעד לפני כחצי שנה הייתה מזמינה והולכת לחברים באופן רגיל לחלוטין (לא הרבה מידי ולא מעט מידי). אבל הדברים השתנו. הפעמים היחידות שהיא מסכימה להזמין או ללכת זה אם אנחנו למשל נמצאים בחוג ואז היא עם חברים ואני לא נמצאת היא תצא מהחוג בהתלהבות ותזמין חברה או שתיים. אנחנו הולכים לפעמים לבריכה והיא לא מוכנה להיכנס ורוצה לשבת איתי בחוץ. אחרי שעה וחצי היא משתחררת ונכנסת. שם היא מבלה עם החברים ושוב רוצה להזמין רק שכבר מאוחר מידי... לפני כמה ימים היא לא רצתה להזמין חברה שממש בכתה שהיא רוצה לבוא אליה. בסוף איכשהו יצא שהלכנו כולנו לחבר אחר וכשיצאנו ממנו היא התלהבה ואמרה שהיא רוצה ש-X תישן אצלה והן יעשו מסיבת פיג'מות. היא באמת נשארה לישון והיה אחלה. הבעיה היא עד שהיא משתחררת והפדיחות שהיא עושה לי מול ההורים כאשר היא צועקת שהיא לא חברה של X או Y ולא רוצה שהם יבואו או ללכת אליהם. אני מוצאת את עצמי מתחמקת מהורים כדי שלא ייצא מצב שהם יזמינו והיא תשתולל. חייבת לציין שהיא ילדה של אמא מאוד. מאוד קשורה אליי, מאוד מחוברת אליי. תמיד זה היה כך אבל משהו קרה לאחרונה שהיא לא משחררת בכלל. דיברתי עם הגננת שלה והיא גם חושבת שהשתנה בה משהו שהיא יותר מחפשת את קרבתה אבל היא עדיין משחקת יפה מאוד עם חברים. לפני חודש-חודשיים נסענו אבא שלה ואני לחופשה לבד בת 4 ימים ומאז היא יותר דבוקה אליי אבל הבעיה התחילה הרבה לפני. אני לא יודעת מה לעשות מאחר ואבא שלה טוען שיש לה בעיה עם איך שהיא מסרבת ושצועקת שהיא לא מוכנה להזמין אף אחד כי הם לא חברים שלה ומציקים לה. והאמת היא שזה באמת מביך אבל אני גם מבינה אותה שאחרי יום שלם של חברים ולבלאגן היא רוצה לחזור הביתה לסביבה ולשקט שלה. מפליא אותו שאנחנו ההיפך ממנה ואוהבים חברים ולהזמין והיא "בעייתית". אני לא מתביישת להגיד להורים של חברים שהיא לא רוצה (אם זה נעשה בטלפון אז עדיף כי אז אין סצינות) ודי מבינה אותה האמת אבל גם מנסה להבין מאיפה זה נובע ובעדינות לשכנע אותה ללכת. נראה לי שההודעה יצאה מאוד מבולבלת כי זה מה שאני - מבולבלת מכל המצב. אשמח לשמוע מה דעתכם בנושא, תודה מראש, אפרת

אפרת, אפשר להסתכל על הדברים כעל נושא חברתי, עד כמה היא רוצה חברים ועד כמה לא, אבל אפשר גם להסתכל על זה כעל נושא משמעת. על איך היא מתנהגת ומגיבה כשהיא לא רוצה משהו. מה שכרגע מאוד מטריד אותך הוא שני הדברים. אבל אני הייתי מתחילה במשמעת. מלמדת אותה מה ואיך היא אומרת כשהיא לא רוצה חברה, לוחשת לך באוזן, עושה סימן שתקבעו, ובטח לא צועקת ועושה קטעים. זאת התנהגות שהיא צריכה ויכולה ללמוד. לגבי השינוי החברתי, זה קורה. ילדים משתנים, צריך עוד לעבור זמן כדי שתחליטי שיש ממש בעיה. תני לדברים לזרום, אל תשימי עליה תויות, אל תלחיצו אותה. תגיבו ענינית להתנהגות שלה, ותראו איך זה מתקדם תנסו בכיוון, את גם יכולה לקרא בספריי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע' בנושא בהצלחה חלי

תקשיבי לבתך. היא מספרת לך שהיא זו היא והיא שונה ממך ומכם - החברתיים. החא קטנה רק בת 5 מותר לה לרצות וגם לא לרצות. דין וחשבון תני רק לעצמך ולא להורים או לאנשים אחרים. גם הם ממלאים את רצונות ילדיהם. למה שאת לא?

שלום, ביתי בת ה-6 לא אוהבת בלשון המעטה חיבוקים ונשיקות אפילו ממני ומבעלי. היא ילדה מקסימה, שמחה ונאהבת מאוד וכל נסיון שלנו לשבור את החומה שהיא מציבה סביבה עולה בתוהו. אני, עם הרבה סבלנות מצליחה לעיתים "להוציא" ממנה נשיקה למרות שאנחנו לא מפסיקים לנשק ולחבק אותה אך בעלי נעלב מההתנהגות שלה ולא יודע כיצד לנהוג איתה.\ אשמח לכל עיצה, תודה מראש

עדי, היא אף פעם לא אהבה את המגע או שזה שינוי? חשוב לדעת שיש ילדים רגישים למגע, ושהוא לא נעים להם. האם יש לה קטע עם מגע? שלחי לי את המידע וזה יעזור להבין אבל בכל מקרה אין טעם להעלב ולתקוף כי זה רק יחסום אותה. צריך סבלנות. אולי יש בעיה, ובכל מקרה ילדים משתנים. אם אתם ממש דואגים ורוצים שינוי אולי כדאי להתיעץ עם מטפל, ולעשות התערבות טיפולית. כתבו לי ואנסה להמשיך להבין אתכם חלי

קודם כל תודה על התשובה המהירה. הבת שלי תמיד לא היתה הכי "חמה" בעולם אבל עכשיו זה הופך להיות בעייתי כי האח הקטן שלה הוא חולה ידיים ואוהב מאוד ליטופים וחיבוקים ונראה כי היא כן מקנאה ביחס שהוא מקבל. היינו מאוד רוצים שהיא תתן לנו לחבק ולנשק אותה יותר וגם שתדע לתת אהבה חזרה. הנושא מאוד מטריד אותנו - אנחנו משפחה מאוד חמה ואוהבת ולא רוצים שהיא תרגיש בצד. שוב תודה.

כיום, כאשר כל מבוגר מנסה להיות חבר של הילדים, נדמה לי כי הגבול הזה מאוד דק. אצל בתי בת ה- 5 הוא כמעט ולא קיים. אני מנסה להסביר לה שכמה שחברות שלי (שהן מבוגרות בשבילה) אוהבות אותה, הן לא חברות שלה מהגן והיא לא יכולה לדבר אליהן או להתנהג איתן כך. איך אני מחנכת אותה לתת כבוד למבוגרים?? יש לציין שלהוריה היא לרוב כן נוהגת בכבוד.

שירי, עצתי לך היא פחות להסביר לה ויותר ללמד אותה. ברוח הגישה המודרנית מעט יותר מידי מסבירים לילדים ומקווים שיבינו ואז יתנהגו כראוי. לדעתי צריך להפעיל גם שיטות משמעת ישירות וברורות. לומר לה מה מותר ומה אסור, בלי כעס אלא במילים תקיפות המכוונות להתנהגות הרצויה. את יודעת מה לומר לה, איך להתנהג עם חברותיך 'לא כמו עם חברות בגן'? אם לך ההגדרות ברורות, אמרי לה, וזה יעזור לה לשנות את ההתנהגות. את יכולה לקרא עוד בנושא בספריי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע', בכל אחד יש התיחסות למשמעת, גם באתר שלי יש פרק בנושא בהצלחה חלי

שלום בני בן השש עולה לכיתה א'.בשבועיים האחרונים לא מוכן לעזוב אותי לרגע וגם בבית נמצא תמיד לידי.הפרדות בבוקר לקיטנה הופכות לסצנה.מה אעשה בשנה הבאה? מבקשת כיוונים לבדיקה?

דורה, האם קרה משהו בשבועיים האחרונים? הרי כתה א' עדיין רחוקה. יתכן ומשהו בהדגשים בבית השתנה, מדברים יותר על שנה הבאה. יש ילדים שמגיבים לכך בלחץ. נסו לברר איתו מה קורה, להרגיע, אבל לעודד אותו להיות גם לבד. לומר ברור שאתם חושבים שהוא יכול, בודאי אם היה כך עד לפני שבועיים אם זה לא מסתדר מעצמו בהדרגה אתם יכולים ללכת כבר עכשיו להתיעץ עם פסיכולוג ילדים, או לחכות לתחילת שנה ולהעזר ביועצת או בצוות בית ספר בהצלחה חלי

שלום רב. בני בן 10 ובתי בת 6. הם מאד אוהבים להתקלח במקלחת משותפת. אם לאפשר להם להתקלח יחדיו או למנוע זאת מהם?? תודה.

לילי, בנך על סף הגיל שעדיף ללמדו שמקלחת היא דבר פרטי, מבחינת התפתחות הגוף, וצניעות. אתם יכולים להתחיל בתהליך, שיתחילו להתקלח לחוד, והם יכולים להמשיך להנות לעשות דברים ביחד בתחומים אחרים. לא צריך לעשות את זה בבת אחת, וכמובן לשמור שלא תהיה ביקורת, אבל לכוון לשם. בהצלחה חלי

אני אב לבן יחיד, כבן 9 שנים לאחרונה גליתי כי הוא מחפש תמונות ערום של גברים/ אברי מין גבריים באינטרנט כמובן שהדבר לא עלה בידו מפני עשיתי חסימת חומר שכזה מבעוד מועד. מילות החיפוש גם נכתבו בשגיאות כתיב, ונעשה שימוש במילים שמעידות על חוסר בשלות והכרות עם עולם המין כמו "גברים אם בולבול" וכו... בבית הספר הוא משחק עם בנים אולם אומר לנו שהוא מעדיף חברת בנות ושהבנים טפשים אלימים משחקים רק בכדורגל ולא מעניינים אותו... למרות שאנחנו יודעים שהוא מוערך ומקובל בכיתתו אין הוא חש כך שאלתי היא האם בגיל 9 המיניות כבר נוצרה או שמא זהו שלב התפתחותי מוכר. האם יש צורך בעזרה מקצועית או שמא אני הוא חרדתי תודה

אני מבינה את חרדתך, אבל בוא נתחיל שלב שלב. יתכן ומדובר רק בסקרנות מינית, נורמאלית לגיל שהפנה אותה לאינטנרט. טוב שהיה חסום. פחות נראה לי לפי התאור שלך שמדובר במשיכה לבנים. התאוריות לגבי התפתחות זהות מינית טוענות בחלקה שהנטיה היא מולדת, וחלקן טוענות שהיא מתפתחת. אתה יכול לקרא עוד בנושא בפרק בספרי 'תקשיבו לי רגע'. הייתי מחפשת זמן רגוע לדבר איתו, בלי לחץ וביקורת, להבין, רק להבין מה משך אותו למחשב. אולי אם הוא ישתף אתכם תבינו יותר ולא תצטרכו להעלות השערות. אשמח להתעדכן, בהצלחה חלי

האם צעקות בבית וצעקות על התינוק יכולות לפתח אצלו חרדה ? והאם מכה קטנה על היד גם? מה הנזק? ואיך אפשר להציב גבולות לפעוט?

כן, צעקות על תינוקות משפיעות עליו לרעה. הוא לא מבין הרי את תוכן הדברים, אבל מרגיש את התוקפנות שבצעקות, ובודאי של המכות (הקטנות בעיניך ולא בהרגשה שלו). זה ממש לא יעיל להשגת משמעת, ובהחלט יוצר נזק יש דרכים אחרות להשיג גבולות ומשמעת, למשל- לומר דברים חד משמעית, לשלב המחשה מעשית, להזיז אותו למשל. נחישות שקטה- זה מה שעובד את יכולה לקרא בנושא בפרק שכתבתי על כך גם בספר 'תקשיבו לי רגע' לתינוקות, וגם לגיל ילדות בספר 'בגובה העיניים'. שם יש טכניקות נוספות בהצלחה חלי

שלום, יש לי ילד בן חמש וחצי והוא מאובחן כ-ADHD הוא אינו אלים. אך היום היה מקרה שהוא לקח עוד 2 ילדים והם היכו ילד אחר, הם סתמו לו את הפה והכו אותו באגרופים ובעיטות. דיברתי איתו והסברתי לו את חומרת המצב. מה עוד אני יכולה לעשות על מנת שהוא יזכור ולא יחזור על המקרה ? זה פעם ראשונה שהוא התנהג בצורה הזו. במה אני יכולה להתריע עוד? תודה רבה, אתי

אתי, בניגוד לתקווה שלך אין דרך של 'זבנג וגמרנו' לגרום לו להבין, ושזה לא יחזור. לכן אני ממליצה לא לדבר על זה יותר מידי, לא לשתול בו אשמה וכעס, זה לא יעיל. מה שכן, צריך להגיד לו ברור וחד משמעי-שאסור להכות. ושיש לכך תגובה. חישבי על משהו מסוים, שיהיה תגובה. וחשוב שגם הגננת תגיב ענינית אם וכשיהיו עוד פעם מכות. אל תיבהלי, זה קורה שילדים מכים, צריך ללמד אותם להפסיק. \ בנוסף, צריך לראות מה הרגיז אותו, או מה קרה שם, כדי ללמד אותו דרכים לשליוטה עצמית. זה תהליך שצריך לעשות בבית, וגם בגן. את יכולה לקרא עוד בנושא בפרקים בנושא משמעת בספריי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

ביתי בת 3-לוקח לה הרבה זמן להרדם (בין שעה לשעה וחצי-ולא לפני 21:00). אני יושבת איתה במיטתה (ע"מ לא להרגיל אותה להרדם אצלנו--חוץ מבפעמים שאני "נשברת" מרוב עייפות-למרות שזה גומר לי את כל הערב). אני מאמינה שזה יעבור ברגע שתפסיק לשון בצהרים (בגן). הבעיה היא שהיא מתעוררת בבכי לא פעם (בד"כ בין 1:00 ל3:00 בבוקר) ואז אנחנו מעבירים אותה אלינו (לא חינוכי אך הכרחי השרדותית כי אני לא מסוגלת לחזור להרדם אם אני קמה מהמיטה). איך אני יכולה לדעת אם משהו אמיתי מציק לה או שזה שלב התפתחותי (היא מדברת קצת על מפלצות וכו) ומתי מדובר בבעיה ולא ב"תקופה"? אגב היא ישנה עם אחיה הגדול בחדר והוא "קורס" ונרדם מהר מאוד.... תודה!

לאמא העייפה. אני מבינה שאת רוצה שינוי במצב. קשה לדעת בוודאות לפי התאור שלך כמה מהמצב קשור לבעיה אמיתית, פחדים למשל, וכמה קשור להרגל שהתפתח אצלכם לגבי השינה. הרגל שצורך מכם המון אנרגיה, ובסוף לא מצליח להביא את הילדה לישון במיטה שלה. התחושה שלי היא שמדובר יותר בהרגל. הילדה למדה שלבכות זה יעיל, ומרתק אתכם אליה, ובלילה מאוחר יותר היא ממילא מגיעה למיטה שלכם. כך שיוצא שרוב הלילה אתם סביבה. העייפות בודאי לא נסבלת. אני חושבת שבגיל שלוש אפשר לומר לה שגם אם היא בוכה, אתם בחדר על יד, בענינים שלכם. אם היא מפחדת, תמצאו יחד מה שמרגיע אותה, אור, בובה, והמסר הוא שהיא צריכה לישון, וזהו!!! מסר קצר וברור, ולא להישבר מהבכי. אם לא תהיו כל כך עייפים תוכלו להחזיר אותה למיטה גם באמצע הלילה. לדעתי, תצטרכו להתאמץ תקופה, אבל אם המטרה ברורה, שתלמד לישון לבד ובמיטה שלה, אולי תצליחו להיות נחושים וברורים. וזה יעבוד אתם יכולים לקרא עוד בנושא בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

שלום רב, ביתי בת ה -11 לא מוכנה בשום פנים ואופן שאחותה תיכנס לחדר שלה. (אחותה בת 8). בשל כך יש בינהם המון מריבות ואני לא יודעת מה לעשות. האם זה בסדר שהיא לא מוכנה שאחותה תיכנס לחדר שלה ולהוציא אותה כל פעם שהיא נכנסת. או שצריך להסביר לה שזאת אחותה ושיהיא צריכה להבין ולהסכים לה להיכנס ? אני באמת לא יודעת מה לעשות!!!!!!!!!

חן, אציע לך כיוון מעט אחר. אני לא חושבת שצריך להסכים למצב שאחות לא יכולה להכנס בשום אופן לחדר של אחותה. זו כניעה להתנהגות לא מקובלת. מצד שני אין טעם להסביר לילדה שתבין, כי היא לא רוצה, וההתנגדות שלה באה ממקום רגשי ולא הגיוני, אז היא כנראה לא תבין. ואולי זה גם מה שקורה עכשיו. הייתי ממליצה על גישה ישירה וברורה. לומר לה חד משמעית שבבית שלכם כל אחד יכול להכנס לחדר של האחר, ואין חדרים 'בלי כניסה'. כמובן שכל מי שנכנס לחדר של מישהו אחר צריך להתחשב בו ולפעול לפי הכללים. את הכללים תגדידרו יחד איתה. תדברו איתה בשקט ותנסו באמת להבין מה מטריד אותה בכניסה של אחותה לחדר. אולי תבינו משהו, ומשם תגדירו איתה את הכללים. למשל, שאחותה צריכה לדפוק על הדלת, שהיא לא נכנסת כשיש חברים או כשהיא עושה משהו. אתם אמורים לשלב- מסר ברור של משמעת, עם דיאלוג איתה שגם היא תרגיש משפיעה אתם יכולים לקרא עוד על התהליך בפרקים בנושא משמעת בספריי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

שלום, כתבתי פה בעבר לפני כשבועיים לערך על בני בן ה - 3 שמפחד לעשות את צרכיו מחוץ לחיתול ומתנהג בהיסטריה כאשר מבקשים ממנו לעשות כן, ובכן, מאז היה שינוי ענקי לטובה, לא ויתרנו לו ואמרנו שאין חיתול ואכן בסוף הוא עשה בסיר, מאז עשה כבר שבוע בסיר פיפי וביום שבת גם קקי פעמיים, אך מאז יש לנו בעיה חדשה, הוא מתאפק, לא מוכן לעשות קקי, הוא מושך את זה יומיים ואחרי זה מגיעים כאבי הבטן, הוא נעמד בהיסטריה ושוב הצרחות, פעם שעברה הוא לא היה מוכן לשבת בסיר ובכה מאוד, בסוף אחרי שעתיים לערך יצא לו על הרצפה, אין לנו בעיה עם זה אך אנחנו מפחדים מההתאפקויות האלה. האם הבעיה מוכרת ? אשמח לקבל טיפים ... תודה.

ליאור, אני חושבת שהוא מגיב אולי ללחץ החד משמעי לשינוי. הוא שיתף פעולה אבל נסוג עכשיו לדפוס של התאפקות. אתם אמורים להרגיע אותו, להוביל אותו לשירותים בואפן קבוע מספר פעמים ביום, בעידוד שיעשה קקי ולא יתאפק. אפשר לקשר את ההתאפקות לכאבי בטן, אבל לא זה יעשה את השינוי המסרים החד משמעיים יעזרו, ואם יש צורך אפשר להתיעץ עם רופא אם יש דרך להקל עליו את היציאות, אולי מעורב כאן גם מרכיב פיזיולוגי. הייתי בודקת. בהצלחה חלי

יש לי 3 ילדים ביולוגיים וילד נוסף בן חמש וחצי שאימצנו לפני כחצי שנה. בזמן האחרון מתהווה בעיה בין הילד הקטן בן השבע וחצי ובן המאומץ בן החמש וחצי. ילדי בן השבע וחצי מתלונן כל הזמן שאחיו הקטן "עושה אחריו" אני מנסה להסביר לו שזה צריך להחמיא לו כי הוא "עושה דברים יפים" ומהווה לאחיו הקטן דוגמא אבל זה לא עוזר הוא ממש בוכה מכל הלב ונעלב עד עמקי נשמתו. דיברתי עם הפסיכולוגית של הבן הקטן, שהוא נמצא אצלה בטיפול אחת לשבוע. לטענתנה, הוא פוגע במרחב שלו ומכאן נוצרת מועקה, לכן עלי לנסות להיות מידי פעם עם בני הביולוגי לבד. האם יש לך רעיון נוסף?

ליאת, הכיוון של זמן פרטי איתו מעולה. הייתי מוסיפה דיבור אמפטי שלך איתו. שאת מבינה שזה לא קל עם אח קטן, שלפעמים הוא מרגיש שנדחפים לו לחיים. אם הוא יכול להרגיש שאת מבינה אותו, גם אם לא בהכרח מסכימה, רק מבינה, בלי להסביר לו איך להרגיש אחרת- זה מאוד ירגיע אותו. את יכולה לקרא עוד על הגישה של אמפטיה, שהיא מאוד יעילה, ובכלל על דיאלוג רגשי עם ילדים בשני ספריי 'בגובה העייניים' ו'תקשיבו לי רגע' בהצלחה חלי

שלום בני בן ה-13 עבר תקיפה קלה ע"י כלבתנו. מאז כל פעם הכלבה מתקרבת אליו בריצה או נובחת הוא נחרד, נכנס להיסטריה עד דמעות. למרות זאת הוא זה שמטייל איתה במשך היום, משחק איתה ונותן לה אוכל. הוא טוען שתנועות שלה במהירות מלחיצות אותו. האם יש טיפול לשיחרור מטראומה בגיל הזה, נוסח NLP . אשמח לקבל הצעות

לימור, למה דווקא נ.ל.פ? זאת שיטה אפשרית אם את מאמינה בה, ובמטפל לפיה- זאת אפשרות. אבל אני הייתי ממליצה לחפש במקביל פסיכולוג שמטפל בגישה קוגנטיבית התנהגותית cbt, שיטה שתעזור להוריד את החרדה בהצלחה חלי

הבן שלי מפחד מחפיפת הראש, הוא בן שנתיים וממש מתנגד לחפוף זה מלווה כל מקלחת בבכי כשמגיעים לשלב החפיפה. מה עושים?

ענבר, זה תמיד היה ככה או חדש? יעזור להבין בכל מקרה, יש ילדים רבים לא אוהבים לחפוף ראש. תנסו לחפש יחד איתו מה יעזור. תציאו 'פטנטים', כמו לכסות עיניים, שהוא יחזיק את המיים. כל מה שיתן לו קצת יותר שליטה. תנסו. במקביל נסו להתעלם בנעימות מהבכי, להסיח את דעתו, ולגמור את זה מהר. ובסוף לשבח אותו שגמרתם. לאט לאט הוא יתרגל. זה אמור לעזור בהצלח החלי

רציתי לדעת האם יכולה להיות בעיה בגלל גנן לילדים בני שנתיים? אני ובעלי קצת חוששים. לגן של בתי בת השנתיים הגיע גנן במקום הגננת, היום לאור המצב אנחנו חוששים מאוד מהחשיפה הממושכת במהלך היום במיוחד במקום שבו הילדה אמורה לסמוך ולהרגיש הכי בטוחה, האם לא יכולה להיווצר בעיה כלשהי? תודה

עמית, לדעתי עם הגנן מקצועי , משלב ידע וחום הוא אמור להיות טוב. האם אבא למשל פחות טוב בטיפול בילדה מאמא? עם זאת , אם אתם לא רגועים זה ישפיע על הילדה, ואז אולי עדיף שלא תהיה בגן. הרבה תלוי בעמדה שלכם, אם תוכלו להרגיש בטחון, הגנן יכול להיות אפילו מפתיע באיכויות שלו כי בדרך כלל מי שבוחר במסלול כזה לא סטנדרטי יכול להיות אדם מיוחד לכם להחליט בהצלחה חלי

שלום רב, בני בן 2:5 החל בתהליך הגמילה לפני 3 חודשים. אציין כי התהליך החל מיוזמתו ורצונו ובנוסף כמובן גילה בשלות התחלתית לכך: הודיע לפני קקי תקופה מאוד ארוכה קודם לכן, ואת נושא הפיפי היה צורך יותר לתרגל, אך בהתחלה ממש ביקש לעיתים כשהיה צריך גם פיפי - בתחילת התקופה כשתירגלנו זאת לפני הורדת הטיטול ממש. לאורך כל 3 החודשים נושא הפיפי מאוד בעייתי, והוא עלול לפספס, אלא אם כן מזכירים לו, ואז הסיכוי לפספוס פוחת. כלומר ביומיום, בבית ובגן, הוא לא פונה ומבקש לעשות פיפי בשירותים כמעט בכלל, ורק מודיע לנו בדיעבד אם בורח לו (הוא לא מביע צער על כך). בנוסף, בחודש האחרון הוא ממש מתנגד פעמים רבות ללכת לשרותים גם כשמתזכרים אותו (לעיתים הדבר נקשר לכך שעסוק בפעילות אחרת, ולעיתים זו לא הסיבה הנראית לעין). והוא ממש אומר שאין לו פיפי, אך אם על ידי שכנוע כלשהו אנו מצליחים לשכנע אותו לשבת בשרותים יוצאת כמות גדולה (למרות שמתאר שאין פיפי...), אציין כי בפעמים שאנו לא מצליחים לשכנע אותו הוא עלול לפספס כמה רגעים לאחר שאמר שאין לו פיפי. אציין כי בשלב זה הגמילה ביום בלבד, וכלל לא בלילה כיצד ניתן להסביר דפוס כזה, האם התחלנו מוקדם מידי, והוא עדיין לא בשל? ומה אפשר לעשות בשלב זה בכדי לשפר זאת? תודה

גל, יתכן שהתפתח דפוס של מאבק כוח ביניכם לבינו. אולי לא היה בשל, אולי חווה לחץ מכם. בכל מקרה הגעתם למקום של מאבק. לדעתי, עליכם להיות נחושים וברורים במסרים ובדרישות ממנו. לא להקלע לויכוחים, לא לשכנע. פשוט להוביל אותו לשרותים, להזכיר. לא להיות תלויים כל כך בתגובותיו. בהדרגה הוא ייכנס לתלם. אם אתם מרגישים צורך בתמיכה נוספת כדאי להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שמתמחה בתחום, יוכל לקדם דברים בהצלחה חלי

בתי בת ה 3.5 גמולה במשך היום בלילה הייתי מרימה אותה לפיפי ב 12 בלילה ולרוב היתי מוצאת אותה יבשה בבוקר אך מ שקניתי לה ולאחיה מיטת קומותים היא ישנה למעלה וקשה לי להוריד אותה לשירותים מאחר שהמיטה גבווה מדי והילדה שוקלת לא מעט בארך 14 קג ובנוסף לקול אני בחורה נכה לכן התחלתי לשים לה טיטול שלפעמים היא קמה יבשה ולפעמים עושה פיפי בטיטול האים עשיתי טעות וכיצד עלי לנהוג בתודה מראש

דפנה, אני מבינה שנוצר סיבוך טכני שמקשה על המשך הגמילה, שהיתה מוצלחת עד כה. לדעתי חבל לחזור אחורה לחיתולים. אולי תוכלי למצוא פתרון טכני, להחליף את מיקום הלינה של הבנות כך שתוכלי להרגיל אותה לגמילה. קשה לי לחשוב על דרך אחרת. בהצלחה חלי

שלום רב, לאחרונה בני בן ה-2 ו-11 ח' מראה פחד היסטרי מחושך, הוא לא מוכן להיות בחדר חשוך לבד גם במהלך היום , הוא כל הזמן שואל אם הדלת נעולה כי יש זאב , סרטנים, חתולים ועוד כל מיני בעלי חיים אחרים שרוצים לאכול אותו . הוא "אימץ" שלוש מזהויות חבריו לגן ומשחק במשחקי תפקידים כשזהותו נעלמת . הוא נהייה אלים ותוקפני הוא משתמש בשפה אלימה , מעיף דברים ולעיתים אף מכה (בעיקר אותי). הוא ילד מפותח מאוד מבחינה התפתחותית שכלית ושפתית אך נמוך וקטן במימדי גופו ביחס לבני גילו . הוא הקדים את כל חבריו בדיבור בשפה עשירה ואחידה . לאחרונה עבר ניתוח בקע ומאז אני חשה בשינוי בעיקר בשפתו שהפכה למובנת הרבה פחות (הוא בולע אותיות ומדבר מהר). יש לציין שהוא בני בכורי ואני בחודש שישי. הוא יודע על ההריון ואנו משתדלים לשתפו ככל שניתן. אני יודעת שציינתי המון נושאים שונים - לא יודעת לאן לפנות אשמח למיקוד

אני מבינה את דאגתך, וחושבת שאת מרגישה משהו נכון יתכן והניתוח היה זעזוע עבורו, האובדן שליטה שבניתוח, אולי הכאב, הבית חולים, קשה לדעת בוודאות אבל משהו החריד אותו. החרדות תוקפות אותו, וכעסים, והוא בנסיגה. העובדה שהוא מפותח שכלית ושפתית, לא מגנה עליו מהחרדות. אני חושבת שצריך לפעול בשתי רמות אחת, את כהוריו צריכים להיות סבלניים אליו. לשים לו גבולות להתנהגות לא ראויה ולהרגיע ולנחם בכל השאר. לחפש איתו פתרונות לפחד, כל דבר שיעזור שתיים, פנו לפסיכולוג התפתחותי העובד עם הגילאים שלו, שיפגוש אותו, ויעזור להבין במדויק מה עובר עליו. לפי האבחנה ניתן יהיה לעזור לו. אם דרככם או ישירות בטיפול איתו. יש עוד זמן עד הלידה, אל תחכו. מנסיוני התערבויות כאלו עוזרות מאוד בהצלחה חלי

ילדה בת 4ץ5 שעדיין מפספסת בלילה. נגמלה בגיל שנה ו-8 חודשים מרצונה. מאז שנולד אח קטן, היא הפחה להיות הסנדוייץ ומרטיבה בלילה באופן קבוע. איך יוצאים מזה??

מאיה, לפי המצב שאת מתארת, שיש נסיגה כזו להרטבה, ובגילה- הייתי הולכת להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שמומחה בנושא, ומקבלת אבחנה והדרכה איך להחזיר אותה להיות גמולה אל תהססי, זה עוזר בהצלחה חלי ברק שטיין

שלום, הבת שלי כמעט בת 8. היא נכנסה אלינו לחדר לילה אחת בשקט כאשר בעלי ואני התנשקנו במיטה. פתאום שמנו לב שהיא נמצאת-למזלנו זה היה בתחילת ה-"love-making". אבל היינו די בהלם לא ידענו מה להגיד לה. היא יודעת פחות או יותר איך עושים תינוק-אבל מה צריך להגיד/להסביר לה על מה שהיא ראתה??

אני מבינה את המבוכה. זה בהחלט לא נעים. האם היא שאלה אחר כך משהו? לדעתי צריך להסביר בהתאם לרמת הרצון שלה לדעת. אפשר להתחיל ולומר שאבא ואמא אוהבים אחד את השני, ואחת הדרכים להראות זאת זה רך נשיקות וליטופים. שזה מה שעושים מבוגרים. לא הייתי מרחיבה יותר בודאי לא אם היא לא שואלת. זה הסבר הוגן יחסית למה שהיא ראתה. אל תרחיבו מאשמה ומבוכה, זה רק יירע את המצב. לא עשיתם שום דבר רע, להבא צריך לחשוב על התחלת העברת המסר שכשאבא ואמא סוגרים דלת צריך לדפוק. וצריך להדגיש שיכולות להיות הרבה סיבות שסוגרים דלת, שלא תיכנס לחרדות כל פעם. את יכולה לקרא עוד על הנושא של התיחסות לתחום המין בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. יש שם עוד הסברים והנחיות בהצלחה חלי

שלום, יש לי תאומים בן ובת בני שנתיים. הבת מאד עצמאית ופתוחה ואילוהבן סגור יותר ומאד תלוי באחותו. לפני כחודשיים הכנסתי אותם לגן. הם הסתגלו יפה מאד. לאחרונה הבת אשר מצאה את מקומה בגן כמעט ולא מתייחסת אליו בגן מה שגרם אצלו לנסיגה הוא אינו רוצה ללכת לגן, הוא מאד עצוב בגן הואלא רוצה לשחק עם ילדים אחרים רק אם אוחותו. גם בגינה הציבורית אם יורדים איתו לבד הוא מאד עצוב וכל הזמן מחפש את אחותו. כשהם שניהם ביחד הםא מרבה להרביץ לה ולריב איתה על כך דבר שיש לה בנוסף הוא כמה ימים לפעמים בוכה מתוך שינה מה עושים? אודה על עזרתך? דבר נוסף האם זה נכון שכדאי להפריד ביניהם עוד לפני בית הספר אם כן מתי? תודה מראש רונה

רונה, אני מבינה את ההתלבטות. אני חושבת שיתכן ובאמת כדאי להפריד ביניהם כי היחסים כרגע מסבים מצוקה לשניהם. הוא סובל בגלל התלות בה, והיא סובלת בגלל המכות והלחץ עליה. הייתי ממליצה לך לפנות להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שמומחיותו בגיל הזה. הוא ישמע יותר פרטים, ויחליט יחד אתכם. בהחלט צריך להתערב, כי היחסים כרגע מסבים נזק לשניהם בהצלחה חלי

היי, בני אובחן כסובל מחרדה ומחרדה חברתית (מגיל 13 בערך). עד היום לקח פלוטין20 למשך מס' חודשים ולפני כן פבוקסיל במשך כשנתיים. הוא מטופל אצל פסיכולוג שהוא זה שקבע לו פגישה אצל פסיכיאטר ולהחליף את התרופה, היות וחל שיפור ניכר במצבו, בעיקר בשנה האחרונה, אך כנראה שלא מספק לדעתו של הפסיכולוג. כיום הוא בן 18.5 והיום נטל גלולה ראשונה של ריספונד1 (1 מ"ג), תוך שעתיים מנטילת הגלולה חש בעייפות רבה, חסר מצב-רוח, לא פצה פיו במשך כל היום, נראה מדוכא משהו... את הכדור הזה הוא כבר לא ייקח! השאלה היא, האם זו תופעה מוכרת? האם התרופה בכלל מתאימה לו, כשקראתי על התרופה הבנתי שהיא מתאימה לחולי סכיזופרניה, ואחי לא אובחן ככזה עד היום.

היי, בני אובחן כסובל מחרדה ומחרדה חברתית (מגיל 13 בערך). עד היום לקח פלוטין20 למשך מס' חודשים ולפני כן פבוקסיל במשך כשנתיים. הוא מטופל אצל פסיכולוג שהוא זה שקבע לו פגישה אצל פסיכיאטר ולהחליף את התרופה, היות וחל שיפור ניכר במצבו, בעיקר בשנה האחרונה, אך כנראה שלא מספק לדעתו של הפסיכולוג. כיום הוא בן 18.5 והיום נטל גלולה ראשונה של ריספונד1 (1 מ"ג), תוך שעתיים מנטילת הגלולה חש בעייפות רבה, חסר מצב-רוח, לא פצה פיו במשך כל היום, נראה מדוכא משהו... את הכדור הזה הוא כבר לא ייקח! השאלה היא, האם זו תופעה מוכרת? האם התרופה בכלל מתאימה לו, כשקראתי על התרופה הבנתי שהיא מתאימה לחולי סכיזופרניה, ובני לא אובחן ככזה עד היום.

לצערי איני מתמצאית בתרופות, צריך להפנות את השאלה לפורום של רופאים, לפסיכיאטר, לקבל חוות דעת שניה. בהצלחה חלי

יש לי ילד בן 2.2 הוא מאוד חכם ומפותח מדבר ומבין הכול לפני שבוע פתאום הוא התחיל לגמגם קניתי לו לפני שבוע מיטה חדשה מיטת קומותים הוא ישן למטה ואחותו בת 3 וחצי למעלה השנה במיטה הלכה בסדר בלי בעיות כמו כן מדי פעם הגננת בגן מורידה לו את הטיטול וכך גם אני עושה בבית הוא עושה בסיר פיפי אך קקי לא קרה פעם אחת שכן אך רוב הפעמים מחקה שנשים לו טיטוול ואז עושה הוא לא בוכה כשמורידים לו טיטול כל פעם ששמים אותו על הסיר עושה פפי אך לא מבקש בעצמו אני גרושה מגדלת את הילדים לבד אני מאוד לחוצה ועצבנית על הילדים ענין הגמגום מאוד מלחיץ אותי כיצד עלי לנהוג?

דפנה, גמגום של שבוע עוד לא אומר כלום. הרבה ילדים מגמגמים במהלך ההתפתחות של השפה. כי פעמים רבות המחשבות מהירות מהמילים וזה גורם להיתקעות. אל תילחצי כלל בשלב זה. כי ידוע ובדוק שלחץ מגביר גמגום. חכי בסבלנות. הוא מתרגל עכשיו להרבה דברים, תני לו הרבה אהבה וחיזוקים, וראי מה מתקדם. אשמח להתעדכן. אם הגמגום לא יעבור ואף יחמיר את אמורה לפנות לקלינאית תקשורת שתאבחן ותכוון אותך מה לעשות. אבל חכי קצת. בנוסף, אני בטוחה שאת בעומס גדול, לגדל לבד שני ילדים קטנים, בבקשה תהיי סבלנית גם לעצמך. נסי להוריד גם קצת מהביקורת שלך על עצמך, וזה יעבור טוב גם לילדים בהצלחה חלי

תודה רבה עזרת לי המון אחזור לעדכן במקרה של שיפור

שלום, השבוע לבתי מלאו 3 חודשים ואני מעוניינת להסדיר את נושא השינה. היום היא נרדמת ברוב הפעמים במיטה אך כל פעם בצורה אחרת ולפעמים ההירדמות מלווה בבכי רב. אף פעם לא ישנה במיטת הורים. מלפני שבוע ישנה בחדר משלה. שמעתי על שתי שיטות : הרם / הורד ו-5 דקות. האם שתי השיטות מתאימות לגיל 3 חודשים? אני אישית מתחברת יותר לשיטה הרם / הורד אבל היתי רוצה לדעת שהשיטה גם מיטיבה עם התינוק ולא גורמת לשום נזק פסיכולוגי. האם יש עוד שיטות? האם שיטה של 5 דקות מומלצת? תודה.

לורה, אני לא מכירה את שמות השיטות שאת מתארת. אבל מנסיוני, לאף שיטה לא אמור להיות נזק פסיכולוגי כל עוד היא מיושמת בהגיון וללא נוקשות יתר. לכי עם השיטה שיותר מדברת אליך, הבטחון והרוגע שלך יעבור לבתך, ויעזרו לשיטה להצליח. בהצלחה חלי

שלום, התגרשנו לפני כ-4 שנים. בני בן ה 11, חווה לאחרונה קשיים באי רצון לעזוב את אימו ואף לא לבוא אליי כאשר הוא אמור (בניגוד לאחיו הקטן). אמו ואני הבנו שיש לו קשיים, והתנהגותו לאחרונה היא מאד שתלטנית, וכשהוא לא מקבל את מבוקשו, הוא מתחיל לבכות ולהתעצבן. הילד הוא מאד רגיש ושומר הכל בבטן. החשש שלנו שאם ניקח אותו לפסיכולוג, הדסר עלול לפגוע לו בדימוי העצמי ובבטחונו העצמי. א. נשמח לקבל מכם התייחסות למצב זה. ב. האם ניתן ומקובל שרק אנו (הוריו) נפנה לפסיכולוג ונקבל ממנו כלים כיצד לנהוג בילד? או שזה לחלוטין לא מקובל? ג. איך יודעים מיהו פסיכולוג ילדים טוב?

עודד, אני שומעת את הדאגה. ובהחלט רוצה לעודד אותך שאפשר לעזור אפשר שההורים ילכו קודם ליעוץ, יקבלו כלים לתקשורת איתו, ולעיתים זה מספיק. פעמים אחרות גם הילד צריך לבוא, ומנסיוני זה לא פוגע בדימוי, להפך- השיפור המושג דרך הטיפול רק מחזק את הדימוי אתה יכול למצא פסיכולוג לפי המלצות, וכשתיפגש תרגיש בעצמך אם נוצר אמון, ואם אתה מרגיש שיש תקשורת טובה, זה מדד ראשון לפסיכולוג טוב אתה יכול לקרא עוד על תקשורת עם ילדים בנושאי גירושין בשני פרקים בנושא בספרים שלי 'בגובה העיניים', 'תקשיבו לי רגע' ו'תקשיבו לי רגע'. זה יכול לעזור לך להבין יותר את הנושא. בהצלחה חלי

יש לי אחיינית שלאחרונה החלה לצייר דמויות ללא גפיים עליונות. בכל ציור שלה זה מה שרואים. כשאחי ביקש ממנה לצייר משפחה, היא ציירה את אבא ואמא, סבא וסבתא (מצד אחד), דודים מצד אחד, את אחותה ואת עצמה. כולם היו ללא גפים והיא עצמה הייתה גם ללא פנים... את אחי היא ציירה כדמות גדולה מאוד, את שאר האנשים היא ציירה קטנים ואת עצמה קטנה במיוחד לעומד השאר. האם זה אומר משהו? האם יש מקום לאבחון מדוקדק ומקורב יותר על ידי גורם מקצועי. אציין בנוסף, כי בזמן שהילדה הייתה בגן, הציורים היו אחרים לחלוטין (כללו גפים ופנים) ורק מתחילת החופש זה השתה.

איציק, על פי המידע שאתה שולח נשמע שמשהו עובר עליה. בעיקר מורגש השינוי. פעם היא ציירה עם פרטים ועכשיו לא. בדרך כלל בלי ידיים ובלי חלקי פנים קשור לתקשורת, או לחוסר תקשורת. אם יש עוד סימנים מדאיגים בהתנהגות אתם יכולים ללכת להתיעץ עם פסיכולוג חינוכי אבל רק אם יש סימנים נוספים אפשר גם לשאול אותה אם היא שמה לב שמשהו חסר, ולראות אם מוסיפה. כחלק ממשחק, לא ביקורת. בהצלחה חלי