פורום פסיכולוגיית ילדים

שלום , בני בן שנתיים ו-10 חודשים מתעקש לבחור את בגדיו לבד, גם אם זה ללבוש רק 2 חולצות כל הזמן, גם אם לבש הפוך לא מוכן כי נהפוך ונסדר אותם וכו' האם לאפשר לו לבצע את הבחירות שלו כל הזמן או להתעקש איתו ?

חנה, זה טוב שהוא רוצה לבחור ולפתח טעם משלו, אך צריך לשים לו גבולות. את יכולה לתת לו כל בקר בחירה בין שתי חולצות שאת בוחרת. זה יאפשר מגוון גדול יותר. ואם הוא מתנגד, לומר לו שאת תחליטי ולגבי להפוך את החולצה. צריך להעיר, ולא לוותר, כי מדובר כאן ברעיון של קבלת משמעת, שחשוב שיופנם בגיל צעיר. שבחלק מהדברים הוא צריך לציית גם כשלא בא לו. את המשמעת צריך לעשותל בנחישות ובאדיבות את יכולה לקרא בנושא בשני ספריי 'בגובה העינים' ו'תקשיבו לי רגע'. שם יש הסברים נוספים וטכניקות בהצלחה חלי

בני בן שנה וחצי. בכל פעם שהוא עושה מעשה אסור לדוגמא פותח וסוגר את הטלוויזיה,מנסה לגעת במאוור, אנחנו מעירים ל, אןמרים לו"אסור" בתקיפות ומזיזים אותו משם. הוא מסתכל עלינו וצוחק וממשיך בשלו. ניסינו גם לתת מכה קטנה על היד ולכעוס שום דבר לא עוזר. האם יש משהוא שאפשר לעשות? יש לציין שכשאר אבי, כלומר סבא שלו אומר לו אסור ומרים מעט את קולו לעיתים הוא עושה פרצוף של נעלב, אבל הוא היחיד, אלי ואל בעלי הוא פשוט לא מתייחס. הוא צוחק לנו בפנים.

דנה, עניתי לאותה שאלה . האם זו את... ראי שם.. חלי

דנה, מדובר באותה שאלה בדיוק של ליאת. מה קורה? חלי

בני בן 18 חודשים. אני מאוד מוטרדת מכך שהוא אינו מתעניין באף משחק. הוא כל היום מחפש להיות בחוץ עם "בימבה" או הליכון או מחפש לפתוח ולסגור מכסים של בקבוקי שתייה. הוא אינו מתעניין גם באף ספר. אם אני יושבת איתו עם ספר הוא מייד קם. מה עליי לעשת?

אביב, בנך כן משחק אלא שהוא משחק משחקים פיזיים, ומטריד אותך שהוא לא משחק יותר בבית ומקשיב לסיפורים חשוב שתדעי שלכל ילד יש את הקצב שלו, והסקרנות לספרים עשויה להגיע עוד מעט. מה שכן,ככל שתלחצי עליו, או אפילו תעבירי לחץ סמוי, זה ירחיק אותו מזה. אז חכי בסבלנות, הוא באמת צעיר. חפשי ספרי עם פעילויות בתוכם, ותהני אפילו מענין קצר שלו, כל פעם יהיה יותר בהצלחה חלי

שלום רב. בני בן שנה וחצי. מהרגע שהוא נולד אני ובעלי מרדימים אותו באמצעות ניענוע של העגלה. יש לציין כי הוא הולך למשפחתון מגיל 9 חודשי ושם הוא נירדם לבד במיטה. השאלה היא האם אחרי שנה וחצי רצוי לעשות את השינוי עכשיו? האם יום אחד להחליט שמתעקשים שירדם במיטה או לעשות את זה בהדרגה?

נעה, זה בהחלט גיל לשינוי, הוא גם מסוגל לכך. אבל לכו בהדרגה. בנחישות אבל בסבלנות . זה יקח זמן, והרגלים לא קל לשנות. אם תהיו נחושים ונעימים, המסר יעבור ולא בהכרח יתפתח מאבק כוח ממושך נסו, ואשמח להתעדכן בהצלחה חלי

בני בן שנה וחצי. בכל פעם שהוא עושה מעשה אסור לדוגמא פותח וסוגר את הטלוויזיה,מנסה לגעת במאוור, אנחנו מעירים ל, אןמרים לו"אסור" בתקיפות ומזיזים אותו משם. הוא מסתכל עלינו וצוחק וממשיך בשלו. ניסינו גם לתת מכה קטנה על היד ולכעוס שום דבר לא עוזר. האם יש משהוא שאפשר לעשות? יש לציין שכשאר אבי, כלומר סבא שלו אומר לו אסור ומרים מעט את קולו לעיתים הוא עושה פרצוף של נעלב, אבל הוא היחיד, אלי ואל בעלי הוא פשוט לא מתייחס. הוא צוחק לנו בפנים.

ליאת, מתאור דבריך והכותרת 'ילד מרדן' נשמע שאת מייחסת משמעויות של אנטי להתנהגות בנך. נדמה לך שהוא עושה דוקא להרגיז. התחושה הזו אולי גורמת לכם לכעוס, וממשיכה את מאבק הכוח ביניכם. הייתי מייעצת לכם לשנות את הגישה. הוא לא מרדן, אלא הוא מנסה לבדוק את הכוח שלו מולכם. אתם אומרים אסור והוא מנסה, זה טבעי לגמרי לגילו. אם לא תכעסו, תוכלו לא להתרגש מהצחוק שלו, אולי הוא חושב שזה משחק, אלא להמשיך להגיד במילים רציניות שזה אסור, להזיז אותו, להפסיק לו משחק שהיה לו. לדאוג שהמסר יעבור. אל תתרגשו כל כך מהתגובות שלו, היצמדו למסר שלכם. הוא יציית בסוף אתם יכולים לקרא עוד בנושא המשמעת, שבה מדובר בפרקים בנושא בשני ספרי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע'. יש שם עוד הסברים וטכניקות בהצלחה חלי

שלום, יש לי בת עדי בת שנתיים וחודש ותינוקת שיר בת שלושה חודשים. וברצוני להתייעץ לגבי שתי נושאים לגבי עדי. לפני כן אספר שעדי ילדה מאוד מבינה ופיקחית לגילה, ומדברת בצורה מאוד ברורה ושוטפת: 1.לפני כשבועיים עדי ביקשה ממני להוריד את הטיטולים, חשוב לי לציין שזה בא ממנה, ועשתה עוד באותו הרגע קקי בסיר. מאותו הרגע היא עשתה קקי ופיפי בסיר/שירותים ולא פיספסה, כנ"ל לגבי הלילה. בימים האחרונים חלה נסיגה בעיקר בקקי. היא מפחדת לעשות קקי, אך לא מהפחד לאן הוא ילך אלא פחד מהעשיה עצמה. ברגע שהיא מרגישה שיש לה קקי, לפני שהוא יוצא היא רצה למקלחת ורוצה לשטוף את הטוסיק. היא מסרבת לשבת בסיר/שירותים, ונלחצת מכך מאוד (רק בקקי מהפיפי היא לא מפחדת כלל). בסוף הקקי יוצא רק שהוא כבר ממש לוחץ ו"בורח" לה. חשוב לי לציין שגם בפיפי היא לא אוהבת לשבת הרבה זמן בשירותים, ברגע שיצא טיפה מבחינתה היא סיימה אפילו אם יש עוד. ביומיים האחרונים היא גם פיספסה פיפי בלילה. 2. לעדי יש פחד מאוד גדול מחיות, היא רק רואה חיה חתול, כלב ומאוד נלחצת מכך, ישר רוצה שירימו אותה. אף אחד מאיתנו לא מפחד מחיות ולעולם לא נתנו לה תחושה של פחד מחיות להיפך אנחנו תמיד מנסים לקרב אותה אליהם. כשהיא לא בקרבת חיות היא מאוד רוצה ללטף, ולחוש בחיה אך בזמן אמת היא נרתעת ונלחצת. מה לעשות?? תודה מראש יפעת

יפעת, יכול להיות שעדי מעט חרדתית. שגם תהליך הגמילה מעורר בה חרדות, של אובדן שליטה, של הלא ידועה, ולכן הנסיגה וגם לגבי בעלי החיים, זה לא חייב להיות קשור ישירות למסרים שלכם, יש לה את החרדות משל עצמה. אני חושבת שאתם אמורים לגלות סבלנות לשני הסימפטומים שלה. לא להכנס לחרדה, ולהקדיש את האנרגיה לקדם אותה קדימה לאט לאט להשריש את הרגלי הגמילה, גם איפה שנתקעת, לא לוותר, לעודד, לחזק כשמצליח. לדבר איתה, שלא אוהבת, שלא קל, שתרגיש שמבינים אותה. ולגבי החיות, לא להתווכח עם עצם הפחד, אלא לחפש איתה דרכים לפחד פחות. מה יכול לעזור. יתכן ויבואו לה רעיונות.וגם לכם. לעזור אתם יכולים לקרא עוד על חרדות, וגמילה בפרקים בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', יש שם עוד הסברים וטכניקות. בהצלחה

שלום שאלתי אותך ב-12.5.08 האם כדאי לספר לבני בן 11 שאני סובל מאגורופוביה, היום תפסתי אומץ וסיפרתי לו,עבר בצורה נהדרת עם הקלה לשני הצדדים (גם לאישתי) הממזר שאל אותי "אם פסיכולוג יכול לעזור ? " חשוב לי שתדעי עד כמה עזרת לי בפתיחת הנושא ,זה ענה על סקרנותו ואותי יביא לפתיחות וחופשיות לידו . תודה לך

פוצי, אני כל כך שמחה לשמוע. תודה שעדכנת. מכאן רק יכול להשתפר. אם יש צורך נוסף, אני כאן. חלי

שלום רב, בני בן ה 17 עבר בשנתיים האחרונות משברים קשים במשפחה (מוות של קרוב ומחלה קשה של אביו). אנחנו משפחה חמה ותומכת אך הוא מתרחק מאיתנו. בשנתיים האחרונות אין הוא יוצא מהבית למעט לימודים (תלמיד טוב) נמנע מקשרים חברתיים (הוא כלל לא דחוי), כמעט ולא יוזם דבר: לימודי נהיגה, עבודה לחופש, טיולים עם חברים. הוא עלה במשקל בצורה דרסטית (כ- 25 קילוגרם), הוא עסוק בלהסתיר את מצבו "הכל בסדר...", פשוט יושב בבית ולא עושה דבר. בנוסף עלי לציין כי בעבר היה ילד חברותי וחייכן, כאשר חזרנו משליחות בחו"ל החל מצבו להדרדר: השמנה, הסתגרות, . כולו אומר חוסר ביטחון. והמטריד ביותר שאין אנו יודעים מה קורה איתו, מאוד לא משתף. היה בטיפול פסיכולוגי קצר, הפסיק מיוזמתו - חוות הדעת היתה, שקשה לו להתמודד עם המשברים אבל בסה"כ הוא בסדר (אין משהו קיצוני המחיב התערבות) - בכל זאת אני מאוד חרדה לו, התנהגותו גורמת להרבה מתחים ותחושה שאנחנו מצפים ממנו לדברים שהוא לא יכול לספ. הוא מתוסכל מאוד (נדמה לי שהוא מרגיש שהוא מאכזב אותנו) ואנחנו רוצים שיהיה מאושר - והוא לא נראה כמאושר...מה עושים ?????? תודה מראש אמא מודאגת

אמא יקרה, אני מבינה את הדאגה ואת חוסר האונים. בנך עבר משבר משולב- גם הגירה, גם גיל ההתבגרות וגם מחלות במשפחה. והוא מגיב כהגנה בהסתגרות וצמצום. זה דפוס מוכר. אני חושבת שאתם זקוקים ליעוץ, גם לכם ההורים כדי שתוכלו להרחיב את דרכי התקשורת איתו, שלא יהיו רק מעיקות וביקורתיות. וגם עבורו. זה שטיפול אחד נכשל לא אומר כלום. יתכן והוא לא צריך טיפול 'שיחפור' בתוך רגשותיו, אלא טיפול יותר בגישה התנהגותית- קוגנטיבית, שיוכל לשפר את מצבו בסימפטומים שונים, שהוא יבחר (השמנה, יחסים חברתיים). זה יותר מעשי. לדעתי, מיצאו אתם פסיכולוג בגישה כזו, מיומן במתבגרים, צרו אתם קודם קשר איתו, קבלו הדרכה גם על איך להביא את הבן. מנסיוני, זה עוזר בהצלחה חלי

תודה על התשובה המהירה, האם את מתכונת לטיפול משפחתי או פסיכולוג חינוכי בדבריך אלו : "טיפול יותר בגישה התנהגותית- קוגנטיבית, שיוכל לשפר את מצבו בסימפטומים שונים, שהוא יבחר" לתשובתך אודה

בני בן 8 חודשים, רגוע וחייכן בדרך כלל, אבל תמיד כשהוא רואה את סבתא שלו (אותה הוא פוגש פעם בשבועיים-שלושה) הוא מתחיל לבכות. האם אפשר לעשות משהו נגד זה? גיסתי חושבת שצריך "לחשל" אותו ולהכריח אותו להיות על הידיים של סבתא שלו גם אם הוא בוכה. האם זה נכון?

יעל, זו בהחלט סיטואציה לא נעימה האם את יכולה לשער למה הוא בוכה אצל סבתא. משהו שהיא עושה, אולי לוקחת בכוח, מזיזה מידי. זה לא שייך לאופי, אצל תינוקות מדובר על התאמה פיזית, ובקצב. אם כן, אולי אפשר להסביר לסבתא מה מתאים לו, לא כביקורת עליה אלא כהדרכה. בנוסף, אני חושבת שצריך למצא דרך לקרב אותו לסבתא, בהדרגה. למשל, שישב עליך, בטוח ומוגן, והיא תשב על יד. בלי ליזום כלום, ואת תהיי נחמדה ונעימה אליה, התחושה תעבור אליו. זה הכיוון לדעתי, בהצלחה ואשמח להתעדכן, חלי

1. הבן שלי בן 9 חודשים ובחודשים האחרונים ההתעוררות שלו משינה היא כמעט תמיד בבכי, אני לא מתכוונת להתעוררות באמצע הלילה, אלא להתעוררות בסוף השינה, גם בבוקר וגם בשנ"צ. בהתחלה, ניסיתי להמתין כמה דקות עד שאני ניגשת אליו מתוך מחשבה שלא ללמד אותו שהבכי מביא אותי - לא עזר. מאז אני ניגשת אליו בחיוכים ומנסה לגרום לו לחייך (מה שבדרך כלל קורה די מהר) אשמח לדעת האם ההתנהלות שלי היא נכונה או האם כדאי לי לנהוג אחרת? והשערות לסיבה בכלל ישמח אותי לשמוע :) 2. שאלה נוספת, היא כללית יותר בעניין השימוש ב"הסחת הדעת" אני הבנתי שיש מקרים שבהם כדאי לנסות להסיח את דעתו של הילד: למשל: אם הוא מנסה לעשות משהו שאסור אז אחרי שאומרים לו את ה"לא/אסור" להפנות את תשומת ליבו לצעצוע או כל דבר אחר. ורציתי לדעת מה "החוקים" לגבי העניין, והאם גם כשילד בוכה כדאי להשתמש בשיטה? ואם כן אז, איך עושים את זה בלי להעביר מסר של "התעלמות מהבכי"

איריס, אין חוקים ברורים, אבל יש כיוון אני חושבת שכשבנך בוכה, צריך לתת לבכי תשומת לב, אבל לא להישאב לתוכו, הכל ענין של מידה .לכן, אחרי שהוא בוכה מעט ואת מתיחסת (חיבוק, מילה טובה) את מצחיקה אותו, או מסיחה את דעתו, וכך מאפשרת גם לו לווסת את עצמו ולהמשיך הלאה. זה חשוב את יכולה לקרא עוד על ויסות רגשות, בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', יש שם עוד הסברים וטכניקות. בהצלחה חלי

בני בן 2.9 שנים גמול מחיתולים חודשיים , החל לפספס פיפי רק כאשר הוא עסוק מאוד תוך כדי משחק עם חבריו, קרו מקרים שהוא פספס 3 פעמים ביום כאשר שיחק עם חברים. בדר"כ איננו מפספס ובגן גם איננו מפספס. יש לציין שכל תהליך הגמילה נשמך כשבועיים ובלילה לא פספס בכלל מהלילה הראשון. לעיתים נראה כאילו הוא עושה לנו דווקא " כאשר הוא איננו מקבל את מה שהוא רוצה (לא תמיד - לעיתים רחוקות) הוא מאיים שיעשה פיפי על הרצפה, ברור לנו שהדבר נובע מכך שהוא מבין שאנחנו קצת כועסים כשהוא מפספס ואיננו מבינים למה פתאום ישנה נסיגה. חשוב לי לציין שהפספוסים הם לעיתים רחוקות וישנם שבועות שאיננו מפספס כלל.

רינה, התהליך שאת מתארת הוא מאוד טבעי, ובנך מתמודד היטב עם הגמילה. כה מעט פספוסים. זה כלום. חשוב שלא תעשו מזה עניין. תתזכרו אותו כשהוא משחק שלא ישכח. וכשהוא מאיים בפיפי, אמרו קצר, שזה לא איום ותמשיכו הלאה. הוא יקלוט אתכם ויחפש דרכים אחרות להאבק בכם במשמעת. ככה זה בגילו בהצלחה חלי

שלום, יש לי שלושה ילדים : ילדה בת 10.5 , ילד בן 8, ותינוק בן 1.8. הבן שלי שבן ה- 8 הוא נבון ומאד חכם, אבל מציק לכולם כל הזמן. בכל מסגרת חברתית בה הוא נמצא הוא מוצא דרכים להציק, הוא לא מקשיב ואי אפשר להשתלט עליו. (הוא גם לא יודע מתי להפסיק). הוא גם מרשה לעצמו לדוגמא: בבית הספר הוא מתעסק עם ילדים בכיתה של הבת הגדולה מקניט אותם, מדבר על אחותו ואפילו הרשה לעצמו לסתור לאחד מהם. הוא יודע שהם גדולים ממנו ולא יכו אותו בגלל שהוא קטן. בימי שישי כאשר נפגשים עם כל הבני דודים תמיד בסוף הוא נפלט החוצה מהמשחקים כי הוא לא מסוגל להיות חלק מכולם - מחבורה אלא בסוף מקשיב לעצמו ועושה רק מה שהוא רוצה וכך לא משתלב עם כולם והם לא רוצים לשחק איתו. כאשר מנסים לנהל שיחה להבין מה הגורם להתנהגות ספציפית או למקרה שהיה הוא בורח בהתקפי זעם וקשה מאד להתמודד עם פתרון לבעיה. מה עושים? ממה לדעתך זה נובע? בהתחלה חשבנו שזה מקנאה באח הקטן אבל אין לזה הצדקה בבית הספר . . בחוגים . . או בכל מסגרת אחרת שהוא מוצא את עצמו . . מה עושים? טל

טל, קשה לדעת במדויק אבל אפשר לשער יש ילדים רגישים מאחרים, שקשה להם לווסת ולשלוט ברגשות שלהם, ולכן הם מתפרצים ולפעמים מתקשים להתנהג בצורה הנדרשת (צריך לברר שהוא יודע איך להתנהג, ורק לא מסוגל). לפעמים מדובר בחרדה שמניעה התנהגות סוערת שכזו. אני הייתי ממליצה לכם בחום לפנות ליעוץ אצל פסיכולוג ילדים, הוא ישמע את הפרטים, יעלה השערה, וימליץ, על טיפול ילד כנראה שיעזור לו לווסת את עצמו, ולהשתלב חברתית, ובדרך כלל זה מלווה בהדרכת הורים. בינתיים אתה יכול לקרא על שליטה ברגשות ועל התנהגות חברתית של ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע' זה הכיוון, בהצלחה חלי

אני כבת 18 ההורים שלי פרודים הם עדיין לא התרגשו סופית. אמא שלי אוהבת את אבא שלי, לכן כל הסיפור הזה קשה לה יותר מאשר לו. ההתנהגות של אמא שלי משפיעה עליי ועל אחותי. וכעת אני רוצה שגם אני וגם אמא שלי נילך לפסיכולוג המצב בבית קשה ואי אפשר לסבול עוד אז מאיפה אתה מוצאת פסיכולוג טוב ?

אני חושבת שהמחשבה שלך טובה, ופסיכולוג יכול לעזור אני לא בטוחה אם את ואמא ביחד או כל אחת לחוד, הרי אבא נפרד מאמא ולא ממך, וחשוב שלא תזדהי מידי איתה אלא תתמקדי בקשיים שלך, והיא בשלה למצא פסיכולוג את יכולה דרך קופת חולים, או באופן פרטי. נסי לשאול בשרות הפסיכולוגי, או אם את בבית ספר את היועצת או פסיכולוגית בית ספר. גם אנשים ממליצים מנסיון אישי. האם זה אפשרי היכן שאת גרה? יידעי אותי, בהצלחה חלי

שלום לך, יש לי בעיה קשה שמנטרלת את אשתי ואותי כבר זמן רב, בני בן השמונה סובל מהתפרצויות זעם ,הדבר קורה כאשר עושים משהו "שלא ניראה לו" בד"כ כגון מפסיקים לו משחק או מסרבים לבקשתו, מעבר לכך הוא מאוד רגיש ונוטה לבכות בקלות לעיתים ממש על כול שטות.כאשר הוא זועם הוא בד"כ צורח צרחות אימים ורץ לחדרו בתיסכול תוך שהוא דופק על משהו בדרך או טורק את הדלת (מספר פעמיים).הדבר קורה לו גם בבית הספר ובחוגים אך שם הוא מגיב בד"כ באלימות וזריקת חפצים(גם כלפי מבוגרים) כאשר הוא בזעמו. התנהגותו גורמת לדחיה חברתית על ידי "חברים" הסובבים אותו, לציין כי זה נמשך דקה או שניים ואח"כ הוא כאילו חדש וכאילו דבר לא קרה. לקחתי אותו לאיבחון והפסיכיאטר שקבע כי אין בעיה נפשית אךהמליץ על סיפראלקס ככלי עזר.מה אתה אומר? קראתי את העלון של התרופה וממש נחרדתי מתופעות הלוואי מה גם שבני אינו סובל מחרדות אלא מההתפרצויות הללו. מה עושים?? אני פשוט לא יודע מה עוד לעשות לפני שאתחיל "להרעיל" את הבן היקר שלי???

ירון, ציפרלקס הוא תרופת הרגעה לחרדות, שיכולה להוריד באופן כללי את רמת החרדה והמתח בו נמצא בנך, גם כשאין התקפים. בכל מקרה, לילד בגילו הייתי ממליצה בחום להתחיל טיפול פסיכולוגי, לפני או במקביל לתרופה. מומלץ לסימפטום שאתה מתאר טיפול בגישה של cbt- גישה קוגנטיבית התנהגותית שמתמקדת בשינוי. או כל טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג ילדים מומחה ומנוסה. הוא צעיר, שווה להשקיע בבניית נפשו, בלעזור לו להתמודד עם ההתקפים שמטלטלים את סביבתו, אבל בודאות גם אותו, ואפילו יותר. מנסיוני, טיפול יכול מאוד לעזור, ואז התרופה תהיה רק חלק מההתערבות, ולא תתלו בה תקווה לניסים. בהצלחה חלי

היום בני בן ה -5 ארח חבר ( בן 6) למשך הלילה. במשך מספר דקות שמתי לב להסתודדויות ותנועתיות מוזרות בינהם, לקחתי את בני לשיחה והוא אמר לי שהחבר ביקש ממנו להראות לו את הפין ולנשק אותו. על פי דברי בני העיניין הסתכם בכך שכל אחד מהם הראה לשני את איבר המין. (אם לא הייתי מגיעה סביר להניח שבני היה מתפטה ועושה את מה שחברו ביקש ממנו). כיצד עליי לפעול במקרה הזה? נא עזרו לי דחוף.

חגית, אני מבינה את דאגתך. סקרנות מינית של ילדים , גם לגבי אברי מינם היא לא חריגה. מביכה ומדאיגה את המבוגרים- כן, אבל לא חריגה. הבקשה לנשק היא מעט נועזת יותר, ומענין מאיפה החבר קיבל את הרעיון מה שחשוב זה שתעבירי לילדך מסר חד משמעי,ללא כעס וחרדה- שלא נוגעים אחד באברי המין של השני בגיל שלו, גם אם מבקשים ממנו. חד משמעי. ואם החבר מבקש, שיאמר לו לא. חד משמעי במקביל את יכולה לשאול אותו מה הרגיש, ומה חשב, ואם רצה. ולומר לו שסקרנות זה טבעי, לא ליצור רגשות אשם, אבל שזה אסור לגבי להגיד לאם של הילד השני, תלוי ביחסים ביניכן, אולי היא תרצה לדעת, החלטה שלך בנוסף, את יכולה לקרא עוד על התפתחות מינית של ילדים בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה, אשמח להתעדכן חלי

חלי היי, יש לי שתי בנות הגדולה בת 8.5 והקטנה בת 6.5, כבר המון זמן שהן שואלות אותי שאלות רבות בנושא איך באים ילדים לעולם, מאיפה התינוק יוצא והן מאוד סקרניות. אני נימצאת במצב שבו ממש אין לי מושג איך ומה להגיד להן, הבטחתי להן שאני אחשוב איך לספר להן ואני אספר, אך ממש אין לי מושג מה מותר להגיד ומה אסור, איך כדאי לספר? אודה לך על עזרתך המיידית (לפני שאלתן הבאה....)

שלום הדבר הנכון ביותר הוא לספר את האמת אך ברמת הפרוט שמתאימה לך ולהן. דרך קלה לעשות זאת היא בעזרת ספרים. ישנם ספרים נפלאים, מאויירים, מצולמים, העוסקים בעניין. שווה לקנות ולשוות איתן ולדבר. יתכן שכדאי לשוחח בנוסף עם כל אחת בנפרד בגלל הבדלי הגילאים והתפיסה.

יערה, לילדות שלי יש שאלות רבות, הן לא מסתפקות במה שהקראתי להן בספר..... הילדה שלי שאלה אותי אפילו אם אני ואבא שלה שכבנו......

לילך, בנוסף לתשובה של יערה שאני מסכימה איתה אני הייתי בודקת מאיפה בתך בת 8.5 שמעה על כך שמבוגרים 'שוכבים'. יתכן ובמקרה היא נחשפת לתכנים מיניים מעל לגילה ומשם היא שואלת את השאלות. אם השאלות , ממנה אני מניחה, מגיעות עם סוג של לחץ וחרדה, צריך לברר מאיפה זה בא, ופחות להתרכז בתשובות שאולי לא יניחו את דעתה. נסי לברר בנוסף את יכולה לקרא עוד על איך מסבירים לילדים בתחום המיני בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. יש שם העמקה בנושא בהצלחה חלי

שלום חלי בני בן שנתיים בדיוק. לאחרונה הוא מתחיל לומר לי ולבעלי :"אני אחתוך לך את הראש" (ככה בדיוק) וכשאנו כועסים עליו הוא צוחק ולא מבין על מה אנו כועסים, אנו מנסים להראות שאנו אסרטיבים אך בדיוק בשעת כעס הוא צוחק ומתמרח לנו מול העיניים. אין לי מושג מאיפה הוא לומד את המשפטים הללו ( אולי מהגן..) מה ניתן עוד לעשות? להכניס את המושג "עונש" ? שיבין שעונש זה לא טוב ואז במקרים כאלו לקחת אותו לחדר שלו? אודה לתשובתך...

שגית , אני משערת שקשה להישאר רצינית מול שובב מקסים כזה. אבל חשוב שתהיו רציניים. ותגידו לו שזה לא מצחיק, וזה אסור. ותעשו סוג של פסק זמן ממה שעשיתם. שיבין שאתם מתכוונים והמסר יהיה ברור. לא צריך בשלב ראשון להעניש, בוא נראה איך אמירה רצינית עוזרת. אחר כך אפשר לחשוב על סנקציה. בהצלחה חלי

חלי שבוע טוב. השבת שוב חלו מצבים בהם בנינו בן השנתיים עשה דברים ללא הסבר כגון: זריקת חפצים בסלון, פיזור קופסאות והמשחקים שבתוכן, אינני יודעת ממה זה נובע, תשומת לב הוא מקבל-והמון, ניסינו לכעוס ולומר שזה אסור אך הוא רק צחק ולא לקח את דברינו ברצינות. איזו סנקציה את מציעה לנקוט??? אשמח מאוד לעצתך המבורכת...

הבן שלי בן שנה ושמונה חודשים, לאחרונה כל פעם שאומרים לו משהו שלא מוצא חן בעיניו או עושים משהו שהוא לא רוצה הוא בוכה בהיסטריה מרביץ (מושך שערות מושך את הפנים וכו) ומשטטח בבכי על הריצפה. הוא מתנהג כך גם איתי וגם אצל המטפלת שלו. אני מסבירה לו שזה אסור ומנסה להפסיק את ההתנהגות האסורה שלו למשל: אנחנו משחקים ופתאום הוא זורק את המשחקים בפראות אני אומרת לו שאסור ואמא לא מרשה אז הוא מתעצבן ומתחיל לבכות ולהיות אלים כלפי ואז אספתי את המשחק והחזרתי אותו למקום ואסרתי עליו להמשיך לשחק בו אז הוא עוד יותר בכה והשטטח על הריצפה . כך קורה בסיטואציות שונות מה עושים??.

אמא, מה שעובר על ילדך הוא טבעי ונורמאלי לגיל הזה. הוא עושה התקפי זעם להראות לך שהוא לא מרוצה. זה רגע קריטי בהתפתחות בו את אמורה להתחיל ללמד אותו משמעת. בלי להבהל, ובלי לכעוס. את אמורה להגיב כמו שעשית- קצר ולענין. לומר לו 'אסור', להפסיק דברים טובים שעסקתם בהם כשהוא משתדל. להגיד לו שהוא צריך להפסיק. בשעות אחרות, כשהוא לא משתולל את יכולה להגיד לו קצת, לא בהרבה מילים, שהוא לא יכול להשתולל. שאתם לא מרשים, שאת אוהבת אותו וכו'. בהדרגה הוא יבין את יכולה לקרא עוד על משמעת, על טכניקות, בשני ספרי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע'. מידע באתר שלי זה מאוד חשוב שתגיבי כך, וזה יעזור בהצלחה, אשמח להתעדכן, חלי

שלום. התחלנו עם בני גמילה מטיטולים לפני כחודשיים [כאשר היה בן 3.3]. ב 3 השבועות הראשונים כלום לא הלך עד לפני כחודש וחצי. כעת הוא עושה ללא בעיות פיפי בשירותים [הוא מבקש לבד ללכת]. במהלך היום הוא עם תחתונים למעט בשעות הלילה. הבעיה: קקי הוא לא מוכן בשום אופן לעשות בשירותים. כאשר הוא צריך הוא מבקש שנשים לו טיטול. אנחנו מנסים לשכנעו בדרכים שונות [כגון פרסים או מתנות], אך זה לא הולך. חשוב לציין גם כי אני עומדת ללדת בכל יום והחשש הוא מרגרסיות או תופעות טבעיות אחרות הקיימות כאשר מגיע אח חדש... איך נצליח לשכנעו לשבת בשירותים? תודה.

קרן, בנך הוא כנראה אחד מהילדים שהתהליך מתקדם אצלם לאט, כך היה עם הפיפי וכנראה כך יהיה עם הקקי. תמשיכו עם מסרים חד משמעיים שהוא צריך לעשות קקי בשירותים. נסו לדרבן אותו לכיוון, ובהדרגה הוא יתרגל. ולגבי הרגרסיה- יתכן והיא תקרה, אבל אם לא תילחצי זה יעבור יותר קל. אי אפשר לנבא מה יהיה, אז אין טעם לדאוג מראש שמרו על הגיון ואהבה, זה מה שחשוב אשמח להתעדכן בהצלחה חלי

אחותי בת 17, השתחררה מאשפוז של חצי שנה ואובחנה קציקלותמית, היא עדיין לא הגיע לאיזון תרופתי מלא. נא המליצו לי על פסיכיאטר מומחה בתחום חוץ מפרופסור וויצמן? האם יש מסגרת תומכת לחולים ולמשפחותיהם? אילו תרפויות מומלצות? וכל עצה טובה אחרת? לאחותי יש ביטוח כללי מושלם האם ישנם הטבות? תבורכו!

דני, לצערי אני לא מתמצאית בתחום. אולי תפנה לפורום של מבוגרים יותר. בהצלחה חלי

יש לי תאומים (זהים) בני 3 וחצי והאחד מתנהג באגרסיביות רבה כלפי השני (תמיד אותו אחד). הוא אינו אגרסיבי או מגלה סימני אלימות כלפי ילדים אחרים לא בגן ולא במסגרות אחרות רק כלפי אחיו. האח לעומת זאת לרוב אינו מחזיר אלא מקבל את המכות "בהכנעה" ובוכה. אני אעיד עלינו כהורים כי איננו נוקטים בכל אלימות שהיא כלל, לא כלפי הילדים ולא כלפי אחרים, ובאפן כללי אנחנו מנסים לחנך לסבלנות, סובלנו ואדיבות כך שלא ברור לנו מהיכן מגיעה התנהגות כזו ומה משמעותה. (היום שמתי לב כי ההתנהגות לא באה רק כדי למשוך תשומת לב, מאחר והוא הכה את אחיו בעודו יושב על ברכי). ברוב המקרים יש לתגובה האגרסיבית סיבה, והיא לא "סתם" אך היא תגובה קיצונית לסיבה שעוררה אותה, מה גם שניתן להגיב בדרכים אחרות. כיצד ניתן לטפל בילד המכה וכיצד ניתן לטפל בילד המוכה כך שיפסיק לקבל את המכות בהכנעה. תודה

יתכן ובנך רגיש במיוחד למאבקי הקנאה והתחרות המתרחשים מן הסתם בין תאומים זהים. יתכן גם שסף התסכול שלו נמוך ולכן הוא מגיב במכות. אני חושבת שבשלב ראשון אתם צריכים להגיב ברמה משמעתית. לומר 'אסור' ו'תפסיק' כל פעם שהוא מכה. לעשות 'פסק זמן' מהפעילויות שהוא עושה כשהוא מרביץ (יושב עליך למשל). שיבין דרך המעשים והמילים שאסור להכות. מסר חד משמעי יעזור לגבי אחיו, חשוב לזהות מה המסר שאת רוצה להעביר. שיחזיר? אז תגידי. אבל לא נראה לי שזה הכיוון. את יכולה לעודד אותו לכעוס, להגיד 'תפסיק' או 'די'- כל פעולה אקטיבית כנגד המכות את יכולה לקרא עוד בנושאי משמעת באתר שלי, או בשני ספרי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

התינוקת שלי לעיתים בוכה מתוך שינה (למשך הרבה זמן) כך שאני לוקחת אותה בידיים ומרגיעה אותה. הבכי הוא לא צווחני או משהו יותר בכי שקט עם נשימות שמלוות כמו קוצר נשימה. האם תינוקות חולמים חלומות לא טובים וכתוצאה מזה בוכים? והאם תינוק מסוגל לזכור חלום או פרטים ממנו ובשלב מאוחר יותר לפחד מאותם גורמים שהפריעו לו בחלום? ולהירתע מהם?

דינה, יותר סביר שבתך חווה סוג של אי נוחות בשינה שמייצר את הבכי. יתכן ויש לה סוג של מראות, אבל בגיל הזה היא לא חולמת במילים ומשמעות כמו מבוגרים. אז אין לך לך מה לדאוג לגבי השפעות עתידיות חלי

שלום קראתי את המאמר שלך על ילד סנדוויץ' אני מעוניין לעשות מחקר איכותני על ילדי סנדוויץ' מהתחושה של ההורים. רציתי לדעת אם את יכולה לתת עזרה במציאת חומרים עבור זה תודה אייל

אייל, אני לא מתמצאית במחקר בתחום, נסה באחת האוניברסיטאות לפי חוקרים שזה תחום המחקר שלהם בהצלחה חלי

שלום רב, הבת שלנו היא בת 11 סיימה (אתמול) כיתה ה. היא פוחדת להישאר לבד בבית. הדבר מגביל אותנו מאוד במספר דברים. אם אנחנו (אשתי ואני) רוצים לצאת להליכה של כחצי שעה, היא פוחדת להישאר לבד, ולכן אנחנו לא יכולים ללכת. אם אנחנו חוזרים מהעבודה בשעה 14.00 והיא מסיימת ללמוד בשעה 13.30 , היא פוחדת להיות לבד ולכן צריך לבקש מחברה שתבוא אליה, עד שנגיע. אם אנחנו רוצים לעשות קניות ומבקשים שהיא תישאר - היא לא מוכנה כי היא פוחדת. הפחד לא נובע מאירוע כלשהו שקרה, לא היו פריצות , גניבות או אירועים חריגים בסביבה, הפחד נמשך כבר מספר שנים והשאלה עד מתי ומה לעשות ? דרך אגב - הבית מוגן וגם יש לנו כלבה שנמצאת בתוך הבית. אני לא מוצא סיבה רציונאלית לפחד. מה לעשות ? בתודה מראש, דני.

דני, פחד הוא לעיתים מדבר רציונלי, אבל חרדה כפי שיש לבתך להשאר לבד היא בדרך כלל עמומה ובלי מקור מדויק. יתכן והיא מרגישה חוסר בטחון להשאר לבד (היא בת יחידה?) או שמא זה סוג של אמצעי להחזיק אתכם קרוב אליה ובשליטה? פעמים רבות זה תפקידו של הפחד. בכל מקרה, אני הייתי מייעצת לכם לפנות לפסיכולוג ילדים , עדיף כזה שגישתו התנהגותית, שיעזור לה ולכם לשנות את הסימפטום של החרדה. זה לא בטוח יעבור מעצמו, וחבל על הסבל של כולם. מנסיוני ניתן להשיג שיפור בהצלחה חלי

שלום חלי! בני בן שנתיים בדיוק. לאחרונה חלה אצלו ירודה במוטיבציה בלצייר ציור/שרבוט, הוא מעביר איזה קו אחד ומפסיק. קניתי לו חוברת מאוד נחמדה של הדבקת מדבקות על קווים ולמידת צורו ת הנדסיות בדרך חוויתית של צביעה והוא לא מעוניין. אני רוצה לשפר לו את המוטוריקה העדינה הזו אך הוא לא משתף פעולה. אוסיף ואציין כי לפני כמה חודשים המצב לא היה כך, והוא היה יושב בסבלנות ומדביק וצובע והייתי ממש נהנית מכך. איך לעזור לו לחזור למצב הקודם? נ.ב. שמעתי שהוא אוהב מאוד להדביק. אולי כדאי לצאת דווקא מהדבקה עם דבק ומקלון לכיוונים אחרים? תודה לעצתך הברוכה.

שחר, לא ברור לי מה מקור השינוי, אולי הוא התחיל להבין 'שזה רציני' ונבהל. הייתי מורידה את הלחץ, לא לוחצת לשום כיוון. נותנת לגננת לפעול איתו בנושא, ובבית כל פעם קצת. אם נדמה לכם שיש בעיה, נסו להתיעץ עם מרפאה בעיסוק. חבל בגיל כה צעיר שתידבק לחוויה תחושה רעה. לא כדאי. בהצלחה חלי

שלום רב, התייעצתי עמך בעבר בנוגע לגמילה של בני. הוא בן שנתים ועשרה חודשים, התחלנו גמילה, הוא עושה יפה פיפי בשירותים, למעט פספוסים אחדים, אך לא מוכן לעשות קקי בשירותים. מזה שלושה שבועות שהוא ללא טיטול ומלבד פעמיים, בהן עשה קקי בשירותים, הוא עשה בלבנים. בתחילה, לא הגבנו, רחצנו אותו ולא הבענו כל כעס או אכזבה, אך איני בטוחה שתגובה זו נכונה, מאחר והוא התרגל לעשות את היציאות בתחתון והוא פשוט מבקש שנחליף לו תחתון, לאחר שמסיים, כפי שהיה מבקש עם הטיטול. מה את ממליצה לעשות?

דגנית, אני ממליצה לומר לו בצורה ברורה שאסור לעשות קקי בתחתונים, שהוא צריך לעשות בשרותים, או לחזור לתקופה לחיתולים. נסו לעזור לו בשירותים, לעודד, להציע צ'ופר, כך שיעדיף זאת. בכל אופן, אל תתנו לו להרגיש שזה בסדר לעשות קקי בתחתונים. וכמובן, שמרו להיות ברורים ובלי כעס. בהצלחה חלי

יש לי ילדה בת 3וחצי היא ממש לא מקשיבה לי עד שאני כועסת לאחרונה יצה לי להיות איתה במקומות ציבורים בית חולים דוגמה והיא תמתמה אותי פשוט לא הקשיבה לי עד שהגעתי למצב שהכאתי אותה או צוותתי לה קופצת בלי סוף מסטובבת במקום בלי סוף די די וכלום אני לא רוצה להרביץ לה ולהגיע למצב שהיא לא תשתולל ותקשיב לי אני ואביה גרושים יש אח בן 2 וחודשים והמלאכית הפכה להיות ממש מטרד היא סובלת משמיעה לקויה לפעמים אני אומרת אולי זה כי היא לא שומעת אותי ואותי עושה דווקה אני ממש עובדת עצות אני אוהבת אותה היא אותי יש בננו קשר חם ואוהב עד לקטע שהיא לא מקשיבה לי זה מחרפן אותי כשהיתה לה מסיבת סיום אביה בא למסיבה למחורת היא אמרה לי אמא אני רוצה שתהיה לי עוד פעם מסיבה שיהיה לי אמא ואבא סוף שנה היא הביאה את עבודות היצירה מהגן צירו אץ משעלות היא צבעה הגננת שעלה כל ילד מה משאלתו ורשמה הילדה אמרה אני רוצה בית חדש אמא ואבא

דפנה, הילדה בעייתית במשמעת כנראה מכמה סיבות: בעית השמיעה, כעס שיש לה עליך ועל אבא שלה בגלל הגירושין, והגיל שלה שבו מאוד נפוצות אצל כל הילדים בעיות משמעת, וגם ילדים מלאכים הופכים להיות לוחמים עם ההורים את חייבת לשמוע על קור הרוח שלך, לדרוש את שלך, ולדאוג שהיא תבצע. בלי כעס, ובטח בלי מכות. זאת אחריות שלך כתבתי רבות בנושא, כנסי לאתר שלי ויש שם פרק מספרי 'בגובה העיניים' על משמעת. יש שם הרבה שיטות שיעזרו לך. נסי, וכתבי לי אם עזר. חלי

איזה אתר? עכשון היא בעונש בוכה בגלל שהרביצה לי

איזה אתר? עכשון היא בעונש בוכה בגלל שהרביצה לי

יש לי תאומים בני 3 בן ובת כמן כן יש לי ילדה בת 12 וילדה בת 9 התאומים נולדו בגים 600 גרם כל אחד אחרי סיבוכים לא מעטים השתחררו הביתה היום הם ילדים רגילים גמלתי אותם לפני חודשיים מטיטול כמו כן ברצוני לציין כי הם בפעוטון ושם הגננת מאוד מרוצה מהם לאחרונה קרה כבר 3 פעמים שהילדה בת ה 3 החדירה לעצמה חפצים לאף כמו ניר טואלט חלק של בלון שהתפוץץ אף אוזן גרון הוציא לה עם פנצטה זה קרה 3 פעמים שהחדירה לאף חפץ זר הילדה חכמה ומבינה אני מסבירה לה שאסור אך ללא הואיל אני לא מעלה על דעתי מה הסיבה לכך אני משתדלת להעניק לכל ילדי אך לפעמים לא מתאפשר אני עובדת במפעל אלקטרוניקה משמרות לפעמים שעות נוספות באה הביתה יש בישולים נקיונות כביסות וגם הילדות הגדולות עזרה בשעורי בית מקלחות וכ אני משתדלת לשבת עם הקטנים עם ספר השחלה פזל וכד אך לעטים לא מתאפשר מה עלי לאשות בכדי שהילדה תפסיק ממעשיה המסכנים אותה

מרים, אל תרגישי אשמה , אני לא חושבת שזה בהכרח קשור אליך האם משהו השתנה בזמן האחרון, יש לה סיבה לקחת סיכונים, למשוך כך תשומת לב? נסי לחשוב על משהו בכל מקרה, אמרו לה שאסור, נסו לעשות איתה הסכם של חיזוקים וצו'פר אם תצליח לא לעשות זאת אם לא מסתדר, לכו להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שיקבל יותר פרטים ויכוון אתכם זה לא קורה סתם, וצריך להבין בהצלחה חלי

חלי שלום, לביתי בת החמש יש הרגל מעט מוזר והוא "משחק" וגירוי הפוט באמצעות אצבעותיה,זה בה לידי ביטוי בזמן צפייה בטלויזיה ותוך כדי ריכוז בגן. (הגננת כבר העירה לנו על כך ואפילו דיברה עם הילדה על כך,אבל זה לא עזר). כמו כן לאחרונה נוסף עוד הרגל והוא לשכב ולשים עליה בובות. את המעשה הזה עם הבובות היא אפילו מציעה לעשות גם לחברותיה שבאות אליה למשחק. רציתי לדעת האם מדובר בדבר טבעי? האם יש צורך לעשות משהו עם זה? תודה מראש. איתן

איתן, אוננות של הפות אינה תופעה חריגה, השאלה באיזו תכיפות היא נעשית. אם על בסיס יומי, שהופך להרגל כדאי להפסיק זאת. לומר לה ישירות לא לעשות זאת כמו כל אמירת משמעת אחרת. כיסוי עצמה בבובות, לא שמעתי על זה, צריך לשמוע ממנה מה הכוונה? להסתתר, לשחק. חסר לי מידע צריך לבדוק אם אין מצוקה כלשהי שמסתתרת מאחורי ההתנהגויות,האם בסך הכל שלה היא בסדר, מרוצה, מתפקדת? חשוב לדעת כדי להבין. חלי

שלום רב בני בן השנתיים וחודשיים מאז ומתמיד נרדם כשאני בחדרו בערך כשעתיים כל ערב עד שירדם בהתחלה חשבתי שזו התפנקות ולאחרונה שמתי לב שהילד ממש עייף ולא מצליח להירדם ומתהפך במיטתו בערך כשעה שעה וחצי ניסיתי הרבה שיטות אך ללא כל הצלחה מה לעשות?

שלום לך. אני נמצאת כרגע בדיוק באותו מצב עם ילד בן שנתיים וחודש. הוא לא מצליח להירדם. אך מצאתי כמה דברים שלאחרונה עשיתי והם שיפרו משמעותית את הרגלי השינה שלו משעה ורבע שלקח לו להגיע למצב הירדמות לחצי שעה!!! 1-ביקשתי מהגננת שלא יישן צהריים ואם הוא ממש לא מסוגל לא לישון והוא עייף אז שיישן מעט זמן מהנהוג. 2- לפני השינה מקלחת חמה, זה מעייף..... 3- הקראת סיפור לפני השינה-זה מכניס קצת לרגיעה. 4- לספר לו שעכשיו לילה וכל החיות הולכות לישון וכל הילדים בגן (אני עוברת על כל השמות בגן!!) כולם ישנים ועוצמים עיניים, הדגש פה הוא על החזרה הרוטינית הזו של:"ישנים" "עוצמים עיניים""עכשיו לילה" "כולם במיטה". שהילד יפנים זאת היטב היטב. מקווה שעזרתי.

אני מאוד מודה לך על העצה ננסה אותה

שלום רב, בני בן השלוש ושלושה חודשים לא גמול מחיתולים אך כאן לא הבעיה שלנו או ליתר דיוק לא שורש הבעיה, בעבר ניסינו לגמול אותו והוא מצידו אף ניסה לשבת באסלה ובסיר אך לא יצא לו כלום ויותר לא רצה תחתונים, יש לציין שבאותה תקופה גילינו דיי בטעות אשתי ואני כי הוא זרק משהו לגבי נפילה לאסלה והבנו שיכול והיה לו מקרה כזה בגן ומכאן נובעים הפחדים שלו, בכל מקרה עזבנו את הנושא עד שביקש מיוזמתו שוב תחתונים, שמחנו מאוד אך כאן צצה הבעיה שאנחנו לא מצליחים למצוא לה פתרון ואנחנו אובדי עצות ונודע תודה ענקית לכל מי שיעזור לנו לצאת ממנה, כאשר הילד אומר שיש לו פיפי או קקי (במידה ולא מתפספס לו לפני) ואנחנו הולכים לישבנון, הוא יושב חצי דקה מקסימום ואז ב-ה-י-ס-ט-ר-י-ה גדולה מאוד מבקש מהר מהר טיטול בצעקות ובבכי קורע לב, אחרת הוא לא יעשה, הוא יתאפק ויצרח עד שישימו לו את הטיטול ולא זאת בלבד עד שהטיטול ישב כפי שצריך, סגור עם המדבקות שלו. התרחיש הזה קורה בעקביות והוא פשוט לא מוכן לשמוע על זה של לעשות פיפי או קקי בצורה אחרת. ניסינו להבטיח לו פרסים ומתנות, ישבנו וקראנו לו סיפורים שלמים כשהוא בסיר, ניסינו קלטות וכלום לא עוזר, אנחנו ממש מבוהלים ולא יודעים מה לעשות, נשמח מאוד אם תעזרו לנו. תודה ענקית מקרב לב.

ליאור, התופעה שאתה מתאר מוכרת, אבל בעוצמת החרדה שאתה מתאר כדאי לערב איש מקצוע מומחה בנושא. שיבין את מקור החרדה (הפחד לדעתי מאובדן שליטה) וידריך אתכם. הכיוון הוא להרגיע אותו, להראות לו מה קורה לקקי כשנופל (להדגים עם משהו דומה כמובן) לא לוותר, ולא להבהל מההסטריה עד שיירגע ויתרגל. אתם יכולים לנסות לבד, אבל פסיכולוג התפתחותי יוכל ללוות אתכם בשלב הזה. בהצלחה , חלי

שלום רב, לבן שלי יש קושי להרדם במיטה שלו והוא מעדיף להרדם בסלון או במיתה שלנו. אני מתעקשת לשים אותו במיטה והוא בוכה עד כ 15 דקות לפני שהוא נרדם. מאוד קשה לי אם דרך זאת, האם לדעתך היא נכונה? בזמן אחרון הבן שלי מתעורר באמצע הלילה ובוכה עד שלא מעבירים אותו לעגלה ששם הוא ממשיך לישון עד הבוקר, עד עכשיו שום דבר ממה שניסיתי לא עזר והבכי לא מפסיק עד שהוא לא מוצא עצמו בעגלה. איך לגרום לו להשאר לילה שלם במיטה? תודה מראש על עצתך

מריה, אתם צריכים להיות יותר ברורים במסרים אליו היכן הוא ישן . וגם כשהוא בוכה לא להישבר ולהיות נחושים. 15 דקות בכי נדמות הרבה אבל זה לא נורא. אם הוא יבכה אבל יבין מה עליו לעשות, הוא יסתגל. הגיל שלו הוא קריטי להקניית הרגלים. כל יום שעובר ואתם מוותרים, יהיה קשה בהמשך. עצתי - להיות ברורים וחזקים, תתאמצו לתקופה ותראו שיפור בהצלחה חלי

שלום רב, לבני ימלאו 3 בחודש הבא, ואני רוצה להתייעץ בנושא גמילה מטיטולים. לפני כ-3 חודשים הילד היה כבר ממש כמעט גמול בבית (זה בא ממנו) אך בגן לא שיתף פעולה עם העניין, ובשלב מסויים סרב ללכת לשירותים (על סיר בבית הוא לא מוכן לשמוע) גם בבית, והיה בורח לקצה הבית ועושה שם, עם הבגדים עליו. גם בגינה הוא מצא לו מקומות מוזרים שבהם אני לא מגיעה אליו. הגבתי לא באופן קיצוני, לעיתים התעלמתי ורק החלפתי לו, ולעיתים אמרתי לו שחבל שלא הלך לשירותים כי אז הוא היה מקבל מדבקה כפרס (מה שעשיתי בעקביות בכל פעם שעשה או אפילו רק ישב בשירותים). בשלב מסויים הנחתי לעניין, ושמתי לו בעצת הגננת תחתונים על הטיטול, כדי להזכיר לו... אז בבית זה עובד לעיתים נדירות.. רב הפעמים הוא מודיע אחרי שכבר עשה, ובגן הוא לא מוכן לשבת בסיר או בשירותים בכלל, וגם בוכה כשמחליפים לו. אציין שהוא מודע למה שמצפים ממנו, והגננת טענה שהוא מאד נלחץ מזה בגן ולכן יש להניח לו. עוד חשוב שתדעי שהוא נמצא כבר מס' חודשים בתקופה קשה כי אביו "נעלם" לו לקורס קצינים והוא רואה אותו רק בסופי שבוע. למרות זאת הוא התחיל "לגמול את עצמו" אחרי שזה כבר היה המצב עם אבא. אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות, ואיך לגמול אותו? איך להגיב כשהוא עושה בתחתונים? זה הגיע למצב שהוא עשה רק בתחתונים כל הזמן, כאילו הוא עם טיטול...מה עושים? אולי לחכות עוד???

ענבר, אני חושבת שהנסיגה של הילד לא פשוטה. קשה לו, ורק יחס כזה או אחר מצידך לא נראה לי מספיק. הייתי מתיעצת עם פסיכולוג התפתחותי שמתמחה בגמילה של ילדים. שינסה להבין מה מניע את התנהגות ילדך, ויציע דרכי התערבות. שידריך ויתמוך בכם. בהצלחה חלי

איפה מוצאים פסיכולוג כזה? תודה...

הכי טוב לנסות דרך קופת חולים, התפתחות הילד. הם נותנים את השרות או ידעו להפנות. בהצלחה חלי

הי, בני בן 2 ו-3 ח' ונמצא במסגרת גן החל מגיל 1.5 שנים. עקב אי שביעות רצון מהגן אנו שוקלים להעבירו לגן אחר (בספט כמובן, ולא עכשיו), אך אנו מתלבטים היות וסביר שגם שנה לאחר מכן נעבירו לגן עיריה (רישום מגיל 3). בקיצור, יצא שאולי בפרק זמן של 3 "שנות לימוד" יקלט ב- 3 מסגרות גן, ובכל פעם מחדש יעבור הסתגלות. האם הדבר יכול לגרום לו לנזק כלשהו??? האם אני צריכה לקחת גורם זה כשיקול?

כרמית, אם אתם לא סומכים על הגן, שווה להעביר. משתנה שצריך לקחת הוא רמת ההסתגלות של הילד לשינויים. יש ילדים שקל להם ויש שקשה. אם הוא מהמתקשים אולי שווה לוותר. זכרו , שכשתכניסו אותו למערכת העירונית לא תוכלו לנייד אותו בכזו קלות גם כשלא תהיו מאוד מרוצים, גם על כך כדאי לחשוב בהצלחה חלי

יש לי ילד בן שבע וחצי, עולה לכתה ב', מתחילת השנה כמעט ולא רכש חברים. בהפסקות שיחק בדרך כלל עם החונכים מכיתות גבוהות יותר שהגיעו אליו כמעט כל השנה בגלל שהוא ילד מאד מתוק ומושך תשומת לב. עכשיו לקראת סוף השנה זה התחיל להפריע לו והוא מתחיל להרגיש בודד בשבוע שעבר שמסיבת סיום של סוף השנה שהתקיימה באתר של מגלשות ומתנפחים שמתי לב ששמונים אחוז ואפילו יותר מהזמן הוא משחק לבד, הילדים האחרים שבתחילת השנה רצו בחברתו כבר מצאו להם חברים אחרים ומקובצים בקבוצות משלהם וכמובן שזה מאד חרה לי. גם שהוא משחק עם ילדים אחרים הוא תמיד אוהב להיות לבד למשל אם משחקים תופסת או מחבואים הוא תמיד רוצה להיות נגד כולם ולא אוהב להתחבר למישהו אחר פשוט אין לו את זה. מדובר על ילד מאד חייכן ושמח, לא ביישן בכלל בעל כושר דרמטי וחוש הומור יוצא דופן, ילד מאד ילדותי ונאיבי שפשוט אין לו מיומנויות חברתיות כמו לשאר הילדים. אחר הצהריים אני משתדלת שיזום ויזמין אליו חברים ואכן באים אליו, לפעמים גם יותר מחבר אחד יש לו גם אח שקטן ממנו בשנה (מאומץ) ואז הם משחקים בקבוצה בחצר ואני חושבת שזה עוזר לו . עכשיו לקראת החופש הגדול אני מאד רוצה לעבוד איתו על הנושא הזה ולנסות לשפר את המיומנויות החברתיות שלו, השאלה היא איך אני עושה את זה האם את סבורה שכמה שהוא יבלה יותר בחברת ילדים בני גילו זה ישפר את הבעיה או שאולי יש לך רעיונות נוספים. רכשתי את הספר שלך וקראתי אותו בעיון אבל לא מצאתי בו מענה לבעיה הספציפית שלו. אשמח מאד לקבל רעיונות נוספים , אני פתוחה להכל. בתודה מראש אמא מתוסכלת.

נועה, אני בהחלט חושבת שמפגשים תכופים עם ילדים יכולים לעזור את יכולה קצת לתווך, כלומר לארגן ולכוון במשחק, לדאוג שתהיה אינטראקציה בין הילדים. לעוד משחקים של שיתוף פעולה את גם יכולה לדבר איתו, לא לנתח או להאשים אותו, אלא לנסות לתרגל איתו מיומנוות, למשל לשחק ביחד עם ילדים אחרים. כך תראי התקדמות. האם קראת את ספרי 'תקשיבו לי רגע', יש לי גם מאמר בנושא באתר שלי. נסי בדרך המומלצת בקיץ, וגם בשנה הבאה היי מודעת ועם יד על הדופק, פעלי בשיתוף פעולה עם המורה שתשלב אותו בקבוצות עבודה עם ילדים אחרים אם תרגישי שזה לא מספיק, את יכולה לפנות ליעוץ מקצועי ובכל מקרה, זכרי שיש ילדים שהם אינדיוידואליסטים מטבעם, יותר מאחרים. צריך להקשיב למצוקה שלו, ולקדם אותו שישתלב במידה שמתאימה לו. אשמח להתעדכן חלי

קודם כל תודה על תשובתך, כשמבקרים אותו חברים וזה קורה לעיתים מאד קרובות אני אף פעם לא יודעת אם עלי להתערב או לא, לדוגמא כאשר הם משחקים יחד כפי שציינתי הוא תמיד רוצה להיות לבד נגד כולם, האם גם בנקודה זו עלי להתערב, ממש להכנס להם לתוך המשחק ולשנות את כללי המשחק. אם אני למשל רואה שבמהלך משחק הוא משחק לבד ולא משתף פעולה אני מעירה לו ואומרת לו אתה הזמנת חבר אז כדאי שתשחק איתו אחרת הוא יעלב ולא יהיה לו נעים ואז הוא מיד מצטרף לחברים ולאחיו. יש לציין שחל שיפור בתפקוד החברתי שלו כי בעבר הוא בכלל לא היה מעוניין לשחק עם אחרים ועכשיו הוא משתפר מיום ליום אבל עדין הדרך ארוכה. אני בעד ילדים אינדיווידואליסטים, כל זמן שהם לא בודדים והחשש שלי הכי גדול הוא שהבדידות שלו תיתפס על ידי ילדים אחרים כחולשה והוא יהפוך למוקד להצקות וכו'. הרעיון עם שיתוף פעולה עם המורה נהדר אדבר איתה שוב לקראת שנה הבאה אולי יש לך רעיונות נוספים כמו למשל להעביר אותו מידי פעם מקום ליד ילד זה או אחר על מנת שיחשף ליותר ילדים, ביקשתי ממנה גם שתיתן לו יותר במה ותדרבן אותו להשתתף יותר בשיעורים וכו' בקיצור, אני פתוחה לרעיונות ולשינוס מתניים אעשה הכל על מנת לקדמו גם אם זה כרוך בפניה לעזרה מקצועית שלפי הבנתי התכוונת לפסיכולוג. שוב תודה על עזרתך.

שלום, בני בן 4.5 שנים מכניס לפה ולועס כמעט כל דבר (לא בהכרך דברים אכילים) החל ממטבעות, בדים, פלסטיקים,צבעי שמן- הכל! האם זה הגיוני בגיל הזה?למרות שהסברתי לו מספר פעמים על הסכנה שבבליעת חפצים או חומרים רעילים .. הוא עדיין ממשיך בכך. האם יש דרך נכונה להתמודד עם תופעה זו, מי איש המקצוע אליו אנו אמורים לפנות? תודה גלית

גלית, זו אכן לא התנהגות שכיחה. אולי יש משהו בויסות הגריה, שהוא צריך להרגיש דברים קשים בפה. הייתי מתיעצת אולי עם מרפאה בעיסוק שתבדוק את ענין התחושה מעבר לכך, הייתי מחזקת את אמירות המשמעת, שאסור להכניס לפה דברים מסוימים, ורואה איך הוא מגיב חלי

רונה, בתאריך שפנית הייתי בחופשה, והיתה הודעה על כך חלי

שלום רב, יש לי ילדה בת - כמעט 11 בשנה האחרונה צמחו לה שיעורות בבית השחי. בזמן האחרון היא תמיד מבקשת להוריד את השיער מפני שהיא לא יכולה לשים גופיות ומתבישת. האם אני צריכה לבוא לקראת ולהוריד לה שיער כבר בגיל כזה. תודה רבה, חני

חנה, למה לא? היום מקובל לחשוב שסימני גיל ההתבגרות מקדימים וקורים בגיל צעיר. אם אכן היא שעירה מתחת לבית השחי וזה מפריע לה, אין שום סיבה לא להקל עליה. דימוי הגוף בגיל הזה ממילא פגיע, אז כל מה שיכול לעזור והוא סביר- כדאי לעשות בהצלחה חלי

שלום, אשמח לתגובתך לשאלתי מה-18.6 שכן הסיבה העיקרית להעברת בתי לגן עיריה היא ע"מ להביא מטפלת שתוציא אותה בצהריים (כרגע היא נמצאת יום ארוך), ואני צריכה להתחיל לחפש מטפלת במידה ואחליט להעבירה. תודה!!!

מצטערת על האחור בתגובה. כפי שהודעתי, הייתי בחופשה לגבי ההתלבטות שלכם, לא הצלחתי להבין לגמרי מה הסיבה העיקרית בגללה חשוב לכם להעביר אותה לגן עיריה, ולא להשאיר אותה שנה נוספת בגן פרטי. אין כלל ברור מה עדיף בגיל שלוש, מה שבטוח זה שאם ההורים שלמים עם ההחלטה זה מאוד עוזר, כי בכל מצב עלולים להיות קשיים, ואם ההורים בטוחים, הם עוזרים לילד להתגבר על כל קושי. מבחינת הגמילה עדיף לה להיות במקום מוכר.מעבר לגן עיריה, ולמטפלת חדשה, כשמעל ראשה יש חרדה שיעיפו אותה אם לא תיגמל- זה לא נשמע טוב. לחץ רק מקשה על גמילה. יתכן ובבית היא מגיבה ללחץ כלשהו, גם סמוי שיש עליה להגמל, ולכן היא פחות משתפת פעולה עם הגמילה יחסית לגן. לסיכום, אם אתם מעבירים אותה לגן עיריה מתוך חשש או לחץ- אל תעשו זאת. אם אתם רוצים בכך, ומאמינים שתסתדרו (שהילדה תתרגל למטפלת, ואם צריך- תקחו עזרה לתהליך הגמילה, ויהיה שיתוף פעולה בגן) אז תעבירו אותה. מה דעתך? חלי

היי חלי , תודה רבה לך על תגובתך.- לא הייתי בטוחה שתראנ את תגובתי לאחר שענית לי אז רשמתי אותה שוב! אז אני שמחה להודיע לך על שינוי בהתנהגותה של בתי עכשיו היא יותר שומעת לי לאחר כמה ימים שהצבתי לה גבולות חזק. בהתחלה זה היה בצעקות ( היא פתאום לא הבינה למה אני אומרת לה לא) אבל עכשיו הרבה יותר טוב כאשר אני אומרת לה משהו היא שומעת. לפעמים היא כאילו רוצה לבחון אותי היא מסתכלת עליי לדוגמא שהיא רוצה לפתוח את המזנון היא מסכלת אני רק אומרת לה לא! והיא פשוט לא עושה את זה. אני מניחה שזה העניין של ההצבת גבולות. שצריך גם אני מרימה את הקול אבל בסופו של דבר היא שומעת- וגם התחילה להגיד סליחה על משהו שהיא עושה לא טוב( שהיא מבקשת ממנה). אין מה להגיד זה קשה אבל מתחילים לראות תוצאות. שאלה אני רוצה לגעת אם עשיתי דבר נכון.. אתמול אכלנו ארוחת צהריים(שזה לאחר ההארוחה שלה בגן) בשעה 17:00 היא התחילה לזרוק את האוכל לאחר פעמיים שאמרתי לה לא - היא עשתה שוב. אז פשוט לקחתי לה את הצלחת ואמרתי לה מי שזורק אוכל --לא אוכל! ואז אחר כך היא נשכבה על הרצפםה ובכתה לא התיחסתי אמרתי לה שהיא בוכה אני לא שומעת ושהיא תפסיק לבכות אני פה ואני אקשיב לה. ואחרי דקה היא באמת באה אליי הביאה לי נשיקה - וישבה לאכול יפה. זה צעד נכון? (פשוט כאב לי הלב!!!!) שמתי לב גם מאז שאני מציבה לה גבולות היא הרבה יותר קשורה אליי - כאילו זה באמת שינה הרבה - יש מצב כזה?????? אשמח לעוד הצעות ממך!!! תודה רבה רבה!!!(סליחה שוב על המכתב הארוך , זו בתי הבכורה ואני קצת לחוצה) מיטל

מיטל, אני שמחה שעשית את השינוי ושאת רואה תוצאות אכן, מה שאת עושה זה בדיוק מה שצריך. וגם איך שהגבת עם האוכל זה מצוין. בהדרגהתוכלי לדבר בטון נחוש וחד משמעי ובלי לצעוק- זה השילוב המנצח וכמו שאת מתארת, הגבולות עושים טוב גם לילדים עצמם כי כך הם מרגישים בטוח ומוגן את יכולה לקרא על כך עוד בפרקים בנושא בספרים שלי 'בגובה העיניים' (מופיע באתר) וגם בספר 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה , אשמח להתעדכן

שלום רב, לי ולבעלי בעיית פוריות. ביננו הבכור כבר בן ארבע וחצי ובשנה האחרונה שואל מדי פעם מתי כבר יהיה לו אח או אחות. בחצי שנה האחרונה תכיפות השאלות עלתה. הוא שואל אחת לשבועיים. מתי יהיה לי תינוק? למה לחברים שלי ולבן דוד שלי יש ולי אין. מתי כבר יהיה לי אח או אחות ? אני מאוד רוצה. אני עונה לו שאמא ואבא מאוד רוצים תינוק או אח/אחות ומנסים לעשות. אני אומרת לו שתינוק בבטן זה נס, ושלנו זה לוקח הרבה זמן וגם הרופא עוזר לנו. אבל בסוף אני מבטיחה לו שיהיה לנו (כך אני מאמינה, אבל כמובן שאין ודאות בנושא). הוא שואל כמה זמן זה יקח. אני אומרת לו שזה יקח עוד הרבה זמן, לפעמים שנדמה לי שזה קרוב אני אומרת לו עוד כמה חודשים ומוסיפה שזה עוד הרבה זמן. אבל שבסוף זה יקרה.כשהוא מצוברח , אני אפילו מבטיחה לו שבסוף זה יקרה. היות וכל שבועיים אני צריכה להתמודד עם השאלות שגם כך מאוד קשה וכואב לי להתמודד איתן, אני תועה האם התשובות שלי נכונות והאם אני צריכה אולי להסביר את הדברים באופן שונה. בעלי למשל חושב שאני צריכה לומר לו שזה יקח עוד המון זמן ושיפסיק לשאול. אבל אני לא מרגישה נוח עם דרך זאת. אשמח לשמוע את דעתכם.

קורן, אני מבינה את המצוקה. בנך שואל את השאלה הכואבת שלך ושל בעלך- מתי יהיה לכם ילד נוסף. גם את אם היית יכולה היית צועקת בכאב את השאלה כדי שמישהו יענה. אני חושבת שאת צריכה להצמד לתשובה קצרה: אנחנו מנסים, ולא יודעים מתי. כשיהיה תינוק מיד נודיע לך. אתה לא צריך לדאוג בינתיים. ברגע שיהיה- אתה הראשון שתדע. יתכן והוא שואל שוב ושוב כי זה מטריד אותו, ויתכן שהוא מגיב לחרדה ולעיסוק שלכם בנושא. לכן תשובה שאומרת את האמת, שמנסים, שלא יודעים, ושהוא ידע ברגע שאתם תדעו- היא המתאימה לדעתי. אני מאמינה שאם המסר שלכם יהיה בהיר ולא ישדר אשמה כלפיו, הוא יירגע נסי בדרך הזו. אשמח להתעדכן בהצלחה חלי

התשובה הזאת באמת נראית לי אני אנסה את זה ונראה איך הוא מגיב אעדכן תודה

שלום, יש לי תאומים בנים בני שנתיים חמישה חודשים. אחד מהם הוא ילד מלא חיים ומאוד מאוד שובב. לאחרונה דיברה איתי הגננת שהוא מגיע למצבים, כנראה משעמום שהוא מתחיל להשתולל ולנשוך ילדים בגן ללא כל סיבה. היא ניסתה להעמיד אותו בפינה בעונש אך זה לא עוזר מאחר והוא עושה מזה צחוק ובורח וקשה לה להיות עקבית איתו עם כל שאר הילדים..בימים האחרונים היא מנסה להטיל עליו אחראויות שונות והוא עוזר בסדר וניקיון בגן בתקווה שתצליח לתעל את האנרגיות שלו למקומות אחרים. הילדים בגן כבר החלו לתייג אותו כנשכן וכמו כן יש אי נעימות מול ההורים. בבית הוא לא מרבה לנשוך את אחיו כפי שהיא מתארת אבל אין ספק שהוא משתולל, צועק ומאוד שובב. יחד עם זאת בדברים שמעניינים אותו הוא מאוד מתרכז ואוהב מאוד פאזלים, סיפורים, לעזור לבשל ועוד. בבית שהוא מתנהג לא יפה אנחנו מעמידים אותו בעונש וזה עוזר לרסן את ההתנהגויות שלו. 1. האם אפשר לאבחן היפראקטביות בגיל כזה? 2. האם יש צורך לפנות לעזרה מקצועית? 3. מה אפשר לעשות עם הנשיכות? הרבה תודה מראש מיכל

מיכל, אני חושבת שהנשיכות צריכות לקבל תגובת משמעת חד משמעית ועקבית, שזה אסור. כפי שאתם עושים בבית, וזה עוזר, כך גם צריך בגן. תעודדו את הגננת לא ליפול בקסמיו אלא להעביר מסר חד משמעי. זה יביא לשיפור, אני בטוחה. בגיל שלו קשה לאבחן חד משמעית היפר אקטיביות, אבל אם אתם מוטרדים אפשר לנסות להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי. בכל מקרה, ללא קשר לשם של האבחנה הכיוון של ההדרכה יהיה לשלב תיעול של האנרגיה שלו לפעילויות מענינות, וגבולות משמעת ברורים שיעזרו לו להתארגן. ואתם כבר פועלים בכיוון וזה טוב. אם את מודאגת, עדיף להתיעץ, אולי הפסיכולוג יוכל להדריך את הגננת, זה נראה לי חשוב כי שם עיקר הבעיה. בהצלחה חלי

חלי שלום, יש לי 2 ילדים - בת 5 ובן 3. הם ישנים יחד באותו חדר (מיטות נפרדות כמובן) ומתקלחים יחד. לאחרונה הם התחילו להנות מלהתחבק באמבטיה. זה נורא מצחיק אותם שאני רוחצת אותם יחד ולפעמים אחד מתגלץ וכו'. הם רוצים גם שאני אוציא אותם יחד ואנגב אותם יחד וכו'. אני רוצה להדגיש שאין במגע הזה בכלל אלמנטים מיניים (חיכוך אברי מין או זקפה) ! פעם פעמיים ראשונות שיתפתי פעולה כי הם מאוד מתוקים ומצחיקים, אבל הם רוצים לחזור על זה ואני חוששת שאולי זה לא ראוי. הם גם רוצים לישון יחד באותה מיטה (הם לא נוגעים זה בזה או משהו כזה, סתם ישנים יחד). מה דעתך ? להפריד ? עד איזה גיל הם יכולים להתקלח יחד שזה עוד סביר ? תודה.

גלית, אין כאן כללים ברורים. אני חושבת שאת צריכה ללכת עם התחושות שלך. כנראה נעים ונחמד להם ביחד, אבל חשוב שכל אחד ישן לבד, וחשוב שיעשו דברים לבד. מידי פעם שיהיו יחד, ויחפשו אחד את קרבת השני- מעולה. אבל שכל אחד ישמור על העצמאות והנפרדות שלו בשינה ובחלק מהפעילויות. זה הכיוון בהצלחה חלי

תודה :-)

שלום חלי, שמחתי לדעת שחזרת מחופשה. אך שמתי לב שלא ענית לשאלתי, יש סיבה מסוימת. מחכה לתשובתך. מיטל יום טוב

מיטל, בשמחה עניתי, חלי

חלי שלום! בני בן 8 חודשים ואני איתו בבית. בדרך כלל אנחנו משחקים בבית, מטיילים בחוץ, נוסעים לקניות ומשחקים במרפסת. לא יוצא לו כל-כך להפגש עם תינוקות בני גילו. האם זה חשוב בשלב זה שאמצא לו מסגרת למפגש כזה? בנוסף - ישנם ימים שכל היום אנחנו בתוך הבית עד הערב שנהיה יותר נעים. האם זה מספיק לו או שהוא צריך יותר פעליות? תודה

לילי, נשמע שאת והילד מרוצים מהסידור הקיים. את יכולה בהחלט לנסות להפגיש אותו עם ילדים בגן המשחקים או בפעילות מאורגנת כלשהי. קצת לפחות שיתרגל לילדים ולקשר איתם. זה בהחלט חשוב לגבי שאר הפעילויות, את צריכה למצוא את הסוג והכמות של הפעילויות שמתאימים לך ולו. אין דרך אחת נכונה. מה שעושה אותו ואותך מרוצים- זה טוב את יכולה לקרא עוד על צרכים חברתיים של ילדים בגילו בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

שלום, אנחנו חיים בחו"ל, באזור אנגליה. בני בן השנתיים הולך לגן (דובר אנגלית) מאז שהיה בן שנה ושלושה חודשים, כל יום מהבוקר עד הצהריים. הוא הולך לגן פרטי עם ערבוב גילאים - החל מגילו עד ארבע. כל הילדים נמצאים ביחד, ורק לאוכל הם מופרדים לקבוצות קטנות לפי הגילאים, וכן לפעמים לפעילות דידקטית הם מופרדים. אני ובעלי לא מתלהבים מהגן בכלל. חסר שם יחס חם של הגננות, ואנחנו מרגישים שבאופן כללי לא מתייחסים אליו במיוחד, ואולי אף הפעילות הדידקטית שם לא מדהימה. זה נראה שדווקא הילדים עצמם כן אוהבים אותו. עכשיו יש לנו אפשרות להעבירו לגן אחר מאוד מומלץ ע"י כולם, שמתחיל לקבל רק מגיל שנתיים, וכל קבוצת גיל מופרדת לחלוטין זו מזו. קבעתי מספר ביקורים מקדימים בגן החדש, שבהם אני מבקרת בגן ביחד איתו בשעות הפעילות 9:30-11:00, במשך 10 ימים. בסיום 10 הימים הוא יעבור בעצמו לגן החדש. התלבטותי היא - במהלך 10 הימים האלה, האם כדאי לקחת אותו לגן הישן לשעתיים נוספו של סוף היום לאחר הביקורים? או פשוט "לחתוך" עם הגן הישן בבת אחת עם היום הראשון של הביקור, כדי שלא יתבלבל משני הגנים?

גלי, בהצלחה במעבר לגן החדש. את נשמעת יותר שלמה איתו, וזה כבר חשוב הייתי ממליצה לך לעשות איזושהי פעילות פרידה מהגן הקודם. זה לא משנה איך תעשי אותה- אבל שיהיה משהו שמסמן פרידה לילד, לא חיתוך חד משמעי. לדעתי אין טעם למשוך עשרה ימים של שני גנים. אפשר לעשות פעילות סיום בגן הישן, ולהתחיל בחדש. זה יספיק בהצלחה חלי

היי בוקר טוב!!יש לי שתי בעיות מקווה שתעזרי לי לפתור אותן א. הבת שלי בת שנה ושמונה חודשים לא נרדמת לבד. היא במשפחתון ששם היא נרדמת לבד המטפלת שמה אותה בלול והיא נרדמת לבד. אבל בערב כדי להרדים אותה זה ממש סיוט. יש לנו סדר יום קבוע מקלחת אחרי זה סבב של ספרים שהיא בוחרת( היא מתה על ספרים כל יום אנחנו קוראות 4-5 ספרים) אחרי זה הולכות למיטה אבל מפה היא לא נרדמת לב היא לא מוכנה שאני יעזוב אותה , אז היא מתחילה לדבר , קוראת לי אמא , משחקת ולוקח לה לפחות חצי שעה להירדם וזה ממש קשה. אני מרדימה אותה בין השעה 20.00-21.00 תלוי ברמת העייפות שלה. מה אני צריכה לעשות כדי שהיא תרדם לבד ?? ב. היא לא אוהבת לצחצח שיניים ואני לא מוותרת לה כי אני מודעת לחשיבות של הציחצוח, זה מלווה בבכי והיא סוגרת את הפה ואני פשוט פותחת אותו בכוח. נסתי שאנחנו כאילו מצחצחות שיניים ביחד(לא עבד"), בצורת משחק(לא עבד) - יש לך אולי פיתרון?

סמדר, גם ענין השינה וגם ענין הצחצוח שניהם נראים לי קשורים למאבקי כוח ביניכן. את מנסה לחנך אותה ולהקנות לה הרגלים והיא נאבקת איתך. זה תהליך טבעי בגיל שלה, ומה שנדרש ממך זה הרבה כוח ונחישות להחליט שאת לא מוותרת על שלך. להיות עקבית בדרישות ולעכוף אותן כך שהיא תלמד לציית ולעשות את שנדרש. את יכולה לקרא בנושא של משמעת בספרי בגובה העיניים, פרק מתפרסם באתר שלי, וגם בספרי 'תקשיבו לי רגע'. יש שם הרבה עצות מעשיות למשמעת שיעזרו לך. בהצלחה חלי

היי ביתי בת השלוש וחצי מנהלת עם עצמה שיחות עוד מגיל צעיר כשנתיים לערך.. כשהיתה משחקת בחדר הייתי שומעת אותה אומרת בר ככה לא מתנהגים או בר תעשי ככה בר לא אוהבת את זה וכדומה. לאחרונה היא החלה לדבר גם ליד אחרים לעצמה בר נכון שאת רוצה ככה...ממש מנהלת עם עצמה שיחות ועכשיו היא גם עונה לי אם אני פונה אליה בשאלה בר את רוצה ... או נשמה שלי.. אז היא עונה לי בר רוצה בר כועסת וכדומה. כשאני שואלת אותה אם היא רוצה משהן היא גם עונה אנחנו אני שואלת אותה מי זה אנחנו היא צוחקת ועונה אני רוצה או בר רוצה. האם זה סוג של חבר דמיוני האם זה טיבעי?

רוי, זה טבעי שילדים מדברים על עצמם בגוף שלישי. אבל היא כבר די גדולה וכדאי להתחיל ללמד אותה לדבר על עצמה בגוף ראשון. לומר לה ישירות להגיד 'אני'. בלי ביקורת או כעס, אלא כהנחייה. ולראות איך היא מגיבה לכך. אם משתפת פעולה או לא האם גם בגן היא ככה או רק בבית? עדכנו אותי. חלי

שלום, בני בן 8 , ילד מאוד חכם (מגיל הגן התבלט בדרך חשיבתו השונה ותמיד התפעלו ממנו). מבחינה לימודית מצטיין ולמורה אין מילים בתחום זה. לגבי הצד החברתי קיימת בעיה- יש לו רק חבר אחד שגם איתו הוא לא בקשר אחה"צ. ניסיתי אינספור פעמים להציע לו להזמין חבר או ללכת יחד איתי לחבר , אך הוא טוען שאין לו חברים. על כל ילד הוא ממציא תירוץ . בנוסף קיימים אצלו הרבה פחדים , הוא ילד מאוד דאגן, דואג מאוד לאחים הקטנים , למרות שאני תמיד מזכירה לו שיש הורים בבית שדואגים לכל הילדים. היינו גם בשיחות אצל היועצת בביה"ס, שטוענת שהכל נובע מהפחדים ואף הציעה ללכת לפסיכיאטר . אני מרגישה (עפ"י אינטואיציה בלבד) שהבעיה היא מעבר ולא רק הפחדים. קשה לי לשים את האצבע במדוייק . המצב בבית אינו כ"כ טוב , אני ובעלי רבים המון , יש לנו 4 ילדים והוא השני במספר. מגיל צעיר היה ילד מאוד אינדיוידואליסט , וכמעט ללא חברים , אבל עכשיו הוא רוצה ולא יודע איך. כל הצעה שלי נתקלת בסירוב מצידו. אפילו בימי הולדת לא בוחרים אותו לשחק . זה מאוד כואב לי ומטריד אותי. מה ניתן לעשות?

גילי, השילוב של ילד חכם מאוד, וגם חרדתי ועם קשיים חברתיים- הוא בהחלט נפוץ. זה לעיים המחיר שמשלמים ילדים על תבונה רבה ורגישות שמובילה לפגיעות. הרבה לפני פניה לפסיכיאטר הייתי ממליצה על פניה לפסיכולוג ילדים, שיוכל לעזור לו דרך שיחות. להבין את עצמו, למצוא את הכלים להשתלב טוב יותר חברתית, וגם יוכל לתת לכם הדרכה איך לעזור לו בבית, גם בתוך המציאות המורכבת אותה את מתארת הוא עדיין בגיל שניתן הרבה לעזור לו את יכולה גם לקרא בספרי 'תקשיבו לי רגע' את הפרק על פחדים ועל ויסות רגשות שיעזור לך להבין חלק ממה שעובר עליו בהצלחה חלי

שלום, בן בן 4.5 סובל מרגישות יתר בכל הנוגע לתחושות . מגיל אפס לא אהב מגע של אנשים או חיות , אמבטיה וכל הקשור למגע . כיום המצב השתפר מאוד והוא הולך לריפוי בעיסוק תחושתי.הגננת והמטפלת מעידות על התקדמות רבה. לאחרונה קיימת בעיה (שהייתה גם בעבר אך חזרה שוב). כשהוא מקבל מכה הוא פורץ בבכי הסטרי וקשה מאוד להרגיעו. הוא יכול לבכות כך יותר משעה . בעבר היה מגיב קשה אם נמלה הייתה עולה עליו או זבוב. (שלא לדבר על מקרה שהיה עם עכביש קטנטן...) הגננת עומדת חסרת אונים ואינה יודעת כיצד להרגיעו. בבית אני מחבקת אותו ומחכה שירגע. המטפלת בריפוי בעיסוק טוענת שאולי מדובר בהתקף חרדה ולדעתה יש להקנות לו תחושת ביטחון ע"י אמירות כמו : אני כאן כדי לשמור עליך וכד'. מה לדעתך הדרך הנכונה בהתמודדות עם סיטואציות כאלה? הגננת אף רמזה שאולי מדובר בבעיה נפשית... תודה מראש לבנת

לבנת, יתכן שבנך מתמודד עם שילוב של רגישות תחושתית מוגברת ותגובות חרדה. זה שילוב אופיני ויכול להסביר את התקפי הבכי. יתכן שהם גברו/חזרו כי משהו מלחיץ אותו. לא צריך להיות משהו דרמטי, מספיק שיהיו שינויים באוירה בגן לקראת סוף השנה, חוסר סבלנות מסוים של הגננת או בבית- וילד כמוהו מגיב. יכול להיות ששווה לשקול התערבות טיפולית שתדריך אתכם לעזור לו להרגע (הכיוון של לחבק, ולהרגיע שאתם איתו, הוא כיוון נכון) וגם ללמד אותו שיטות הרגעה. נשימות, סוג של עשיה שמרגיע אותו כשבוכה. זה יכול מאוד לעזור בינתיים את יכולה לנסות בעצמך לדבר איתו ולחשוב ביחד איתו מה ירגיע אותו כשבוכה, להתכונן מראש לנסות ליישם כשקורה הבכי . כל מה שיתן לו תחושת שליטה במצב יעזור לדעתי את יכולה לקרא עוד על נושא שליטה ברגשות בפרק בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי